יום שני, 12 באוקטובר 2015

האם גל האלימות הפלסטיני יביא להישג מדיני?


גל האלימות הפלסטינית הנוכחי לא יביא שום הישג מדיני לפלסטינים ויגביר את השנאה בין שני העמים.
אין תחליף למשא ומתן מדיני וחיים בדו קיום.

 

 

ככל שנוקפים הימים הולך ומתברר הקשר בין נאומו האחרון של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם לבין גל הטרור והאלימות הפלסטינית הנוכחי.

מחמוד עבאס בנה ציפיות גדולות בקרב דעת הקהל המקומית, האזורית והבינלאומית לקראת נאומו כי בכוונתו להטיל "פצצה" באו"ם ובסופו של דבר התברר כי מדובר באיום שלא למלא אחר הסכמי אוסלו אם ישראל תמשיך במדיניותה הנוכחית כלפי הפלסטינים, הדור הצעיר הפלסטיני ראה בנאום "שחרור נצרה" ואור ירוק לפתוח בגל טרור ואלימות.

הזעם והתסכול הצטברו בקרב בני הדור הצעיר הפלסטיני וצברו תאוצה בעקבות ההסתה של הרש"פ, החמאס והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, נאומו של מחמוד עבאס היה האות להתפרצותם.

אינני סבור שהיה זה גל טרור ואלימות מתוכנן מראש על ידי הרש"פ אבל הייתה לה ולעומד בראשה תרומה נכבדה למה שמתרחש בשטח, מחמוד עבאס פתח את בקבוק האלימות ושחרר את השד, עכשיו בעקבות הלחץ הבינלאומי והערבי הוא מנסה להכניס בחזרה את השד לבקבוק.

החשש העיקרי של הרש"פ הוא שהעניינים יצאו משליטתה וכי השתוללות הטרור והאלימות יביאו להתמוטטותה.

לכן,מחמוד עבאס מנסה "לרכוב על גב הנמר", להאט את דהירתו ולשנות את מאפייני גל אלימות באופן שהמומנטום שלו יישאר ויהפוך למנוף לחץ מדיני של הפלסטינים על ישראל.

הרש"פ פועלת בימים אלה לשכנע את הדור הצעיר הפלסטיני לשנות את דפוסי הפעולה שלו ל"התנגדות עממית" ללא מאפיינים צבאיים דבר שישרת את ההנהגה הפלסטינית מבחינה מדינית ויקשה על ישראל לפעול נגדו, זו האסטרטגיה של מחמוד עבאס שאליה הוא ניסה לדחוף בשנים האחרונות את תושבי הגדה בהפגנות לאורך גדר ההפרדה כמו בכפרים נעלין ובלעין, מה שהוא מכנה במילים "התנגדות עממית בדרכי שלום".

עד כה לא נענה הדור הצעיר הפלסטיני לבקשות הרש"פ, הוא מושפע ומונע מהמתרחש ברשתות החברתיות, גל הדקירות נמשך ואפילו היה ניסיון להחדיר מכונית תופת לירושלים.

 

המגבלות של גל הטרור והאלימות הנוכחי

 

א.אין לדור הצעיר הפלסטיני המפגין במזרח ירושלים ושטחי הגדה הנהגה אחת, אין לו תוכנית מדינית ברורה ומטרות מוגדרות שמהן ניתן לגזור את דרך הפעולה.

 

ב. הציבור הפלסטיני לא מצטרף בהמוניו לגל ההפגנות בגדה ומעדיף להישאר בביתו.

 

ג. תנועת חמאס מהססת ונמנעת מלהצטרף לגל הטרור הנוכחי באמצעות ירי רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל, היא מסתפקת ב "מס שפתיים" ובעידוד צעירים פלסטינים להתעמת עם חיילי צה"ל לאורך גדר הגבול המקיפה את רצועת עזה.

 

ד.מדינות ערב עסוקות בעניינהן הפנימיים ומתנגדות להפיכת גל האלימות לאינתיפאדה שלישית ואינן מוכנות לתמוך בו מבחינה מדינית וכלכלית.

 

ה. גל האלימות הפלסטיני אינו זוכה לסיקור תקשורתי הולם, מבחינת הפלסטינים, באמצעי התקשורת הערביים שמתעניינים בעיקר בנעשה בסוריה, עיראק ותימן.

 

ו.הקהילה הבינלאומית דורשת מהרש"פ להרגיע את השטח, אין בשלב הזה החלטות באו"ם נגד ישראל ומשלחת של הרביעייה הבינלאומית תגיע השבוע לישראל לשיחות עם ראש הממשלה נתניהו ועם יו"ר הרש"פ עבאס לבחון אפשרויות להרגיע את השטח ולחדש את המשא ומתן המדיני.

הפלסטינים מאוכזבים מארצות הברית והאיחוד האירופי והם תולים עכשיו תקווה בצרפת שתיזום החלטה במועצת הביטחון נגד מדיניות ההתנחלויות של ישראל והנעשה בהר הבית.

 

ז.הפיצול בין הגדה לרצועה נמשך ותנועת חמאס והרש"פ לא מצליחות להגיע לפיוס לאומי למרות ההתפתחויות האחרונות.

 

ח. במגזר הערבי בישראל אין אחדות דעים ויש מאבק בין חלק ממנהיגי הציבור הערבי לבין חברי הכנסת הערביים על אופי התמיכה בגל האלימות הפלסטיני הנוכחי, דוגמא לכך הוא העימות בין ראש עירית נצרת עלי סלאם לבין ח"כ אימן עודה ראש "הרשימה המשותפת".

 

מתמונת המצב המצטיירת עד כה עולה כי גל הטרור והאלימות שנמשך כבר עשרה ימים הינו גל ספונטני מבולבל ללא מטרות ברורות שהרש"פ והפלגים הפלסטינים אינם מצליחים לשלוט עליו ולכוון אותו, הניסיון הפלסטיני מתמקד כרגע בשמירה על המומנטום של המחאה אולם אם יכשלו המאמצים הפלסטינים וגל האלימות יימשך במתכונת הנוכחית לא יצליחו הפלסטינים להשיג שום הישג מדיני ויתרה מזאת הוא יירשם בהיסטוריה ככישלון צורם, בדיוק כפי שנרשמה האינתיפאדה השנייה.

הרבה תלוי גם באופי התגובה הישראלית, המדיניות הביטחונית הישראלית צריכה להיות תקיפה ונחושה ולהתמקד בגורמי הטרור וההסתה, היא צריכה להזהר שלא להרחיב, שלא לצורך, את מעגל הנפגעים הפלסטינים ולאפשר בצורה מבוקרת ושקולה את הצורך הפלסטיני "לשחרר קיטור".

 

אני מסכים לחלוטין עם פרופסור ריאד אגבארייה מאום אלפחם שכתב בדף הפייסבוק שלו כי "אינתיפאדת הסכינים לא תשחרר את פלסטין", אין מנוס ממשא ומתן מדיני וחיים בדו קיום וכבוד הדדי, על שני העמים נגזר לחיות כאן ביחד ואי אפשר להשליך אף אחד מהם לים.

אין תגובות:

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר