יום שני, 16 במאי 2011

אירועי "יום הנכבה" בדרך ל"ספטמבר השחור"

אירועי "יום הנכבה" מהווים שלב חדש במאבק הפלסטיני בישראל וכמותם עלולים להתרחש לקראת חודש ספטמבר שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לאשר הכרה במדינה פלסטינית בקווי 67.
הפלסטינים ידחו כל הצעה מדינית חדשה של ממשלת נתניהו אך ישראל חייבת ליטול את היוזמה המדינית לידיה.


אירועי "יום הנכבה" היו תזכורת או קדימון לישראל למוטיבציה של הדור הצעיר הפלסטיני בשטחים ובמדינות ערב לשנות את המצב ולהביא לסיום השלטון הישראלי בשטחים והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה היא מזרח ירושלים.
יום ה-15 במאי 2011 יצוין כיום שבו "נפל דבר" ושכתוצאה ממנו נוצר מצב חדש שעלול להסלים לקראת חודש ספטמבר שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדון בהקמת מדינה פלסטינית בקווי 67.
המוטיבציה הזו של הדור הצעיר הפלסטיני בשטחים ובמנות הפליטים במדינות ערב, גברה בחודשים האחרונים בעקבות התהפוכות בעולם הערבי וההצלחה של הדור הצעיר הערבי להפיל משטרים כפי שקרה בתוניסיה ובמצרים באמצעות מה שנקרא "התנגדות בדרכי שלום" או אינתיפאדה לא אלימה.
בעיני הפלסטינים אירועי "יום הנכבה" מהווים שלב חדש במאבק הפלסטיני.מדובר ברצון של הדור הצעיר המאוחד הפעם על פלגיו השונים להתעמת עם מה שמכונה אצלם "כוחות הכיבוש".פרשנים פלסטינים אומרים כי העם הפלסטיני שהמציא את המושג אינתיפאדה החליט נוכח האינתיפאדות במדינות ערב לצאת שוב למאבק בישראל,ליצור שינוי ולקבוע את עתידו במו ידיו.
הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס מאפשר לתעל את האנרגיה והמוטיבציה של הדור הצעיר הפלסטיני נגד ישראל.לכן לא מן הנמנע שתרחיש כזה או תרחישים דומים אחרים יקרו באזורנו בחודש ספטמבר הקרוב לאחר הכינוס הצפוי של העצרת הכללית של האו"ם.
חודש ספטמבר השנה אמור מבחינתם של הפלסטינים להיות החודש שבו השיגו ניצחון מדיני גדול על מדינת ישראל.
יש בין הפלסטינים האומרים כי חודש זה יהיה "ספטמבר השחור" של מדינת ישראל.
חודש ספטמבר נבנה בתודעה של הפלסטינים כ"חודש ההכרעה",כתאריך היסטורי שיקבע את גורלו של העם הפלסטיני בדרך להגדרה עצמית וכמועד שבו השלימה הרשות הפלסטינית את השלמת המוסדות הדרושים לצורך ההכרה בה כמדינה.
גם הממשל האמריקני ייחס מצידו חשיבות רבה לתאריך הזה ובישראל הכריז שר הביטחון על החודש הזה כחודש של צונאמי מדיני שישטוף את ישראל.
ברחוב הפלסטיני יש ציפייה דרוכה לתאריך הזה,מעטים מבינים כי בפועל לאחר הכרת העצרת הכללית של האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 67 לא יהיה שינוי משמעותי בשטח לאחר ההכרזה על מדינה באו"ם.
הציפיות הגדולות של הפלסטינים עלולות להתנפץ אל סלע המציאות וליצור תסכול שיביא לפרץ של אלימות.

מדוע החליטה ההנהגה הפלסטינית לנהל את המאבק בישראל בזירת האו"ם?

הפלסטינים כבר הכריזו על מדינתם באורח חד צדדי בכינוס המל"פ באלג'יר ב-1988 ועכשיו הם מבקשים לקבל את הכרת האו"ם והקהילייה הבינלאומית במדינה הזו.
הפלסטינים קיבלו החלטה אסטרטגית ללכת על המהלך של הכרה במדינה פלסטינית בקווי 67(שהם למעשה קווי 49) בעצרת הכללית של האו"ם כשהם מנצלים בין היתר את גל התהפוכות בעולם הערבי שהביא לנפילת המשטרים בתוניסיה ובמצרים ומאיים להפיל גם משטרים נוספים.
הטקטיקה הפלסטינית לקראת הדיון באו"ם מנסה להציג מצג שווא של אחדות ויציבות בגדה וברצועה שהושג באמצעות הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס ואיומים כי אי ההכרה במדינה הפלסטינית יביא לאינתיפאדה שלישית, ייתכן גם בהשתתפותם של ערביי ישראל, וליצירת מוקד חדש של חוסר יציבות במזרח התיכון.ישראל לא תוכל עוד לטעון שהיא "אי של יציבות במזרח התיכון הגועש".
בפועל,למרות הסכם הפיוס הפלסטיני,מחמוד עבאס איננו שולט ברצועת עזה ולרשות הפלסטינית אין שום דריסת רגל ממשית ברצועה. שלטון החמאס שם הוא מוחלט.
הפלסטינים גם משמיעים איומים כי מחמוד עבאס עומד להתפטר מתפקידו וכי הרשות הפלסטינית תפורק אם לא תהיה התקדמות בתהליך המדיני לקראת הקמת מדינתם בעיקר בניסיון להפחיד את הקהילה הבינלאומית כדי שתפעיל לחץ על ישראל.
ההחלטה הפלסטינית לפנות לאו"ם התקבלה בין היתר כתוצאה מאכזבה עמוקה ממדיניות ממשל אובאמה ולמרות הידיעה כי ארצות הברית מתנגדת למהלך הזה.
האסטרטגיה של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ניצחה לפי שעה ולתנועת החמאס לא נותרה ברירה אלא להצטרף למהלך המדיני שיזם אש"ף ולנסות לרכוב על גל ההצלחה המדינית שצפוי לפלסטינים.

מה רוצים הפלסטינים להשיג?

בכירים באש"ף כמו יאסר עבד רבו ואחרים מאשרים בגלוי כי הפלסטינים פועלים עפ"י "מודל קוסובו" שהתנתקה באורח חד צדדי מסרביה ב-2008 והכריזה על עצמה כמדינה. במקרה של קוסובו ,מועצת הביטחון של האו"ם העבירה את הנושא לבוררות בבית הדין הבינלאומי בהאג שקבע בסופו של דבר כי "ההכרזה של קוסובו לא היוותה הפרה של חוקים בינלאומיים".
הנחת היסוד של ההנהגה הפלסטינית היא כי אסטרטגיית המשא ומתן עם ממשלות ישראל לדורותיהן מיצתה את עצמה,להערכתם ישראל "מושכת זמן" מאז הסכמי אוסלו ועד היום, ואיננה מוכנה לקבל את "הקווים האדומים" הפלסטינים (ת'וואבת-בערבית):דהיינו הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים פלוס "זכות השיבה" כבסיס להסכם שלום עתידי.
הפלסטינים רוצים להסתייע בקהילייה הבינלאומית לסיים את מה שהם מכנים "הכיבוש הישראלי" ולהגביר את נידוייה של ישראל ובידודה המדיני.
האסטרטגיה הפלסטינית שואפת להביא ליצירת מעמד משפטי חדש של השטחים הפלסטינים ומזרח ירושלים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים ממדינת ירדן תוך הפרה של הסכמי אוסלו(ראה סעיף 31 בהסכם אוסלו ב').
אם תעבור ההחלטה בעצרת הכללית של האו"ם תתקבל "פלסטין" כחברה רשמית באו"ם והפלסטינים יקבלו ריבונות על בקעת הירדן,על מאגרי המים התת-קרקעיים בגדה שמספקים את צריכת תושבי מדינת ישראל,על שטחי האימונים של צה"ל,על השכונות החדשות בירושלים:רמות,גילה,הר חומה,הגבעה הצרפתית,רמות אשכול ועל המקומות הקדושים בירושלים:המסגדים בהר הבית,הכותל המערבי והכנסיות הנוצריות בעיר העתיקה.
כל מאות אלפי האזרחים הישראלים החיים בשכונות החדשות בירושלים ובהתנחלויות ביהודה ושומרון וחיילי צה"ל יחשבו כ"פולשים" לשטחה של המדינה הפלסטינית.
השינוי במעמד המשפטי של השטחים ייתן לפלסטינים את הלגיטימציה לחדש את הטרור נגד מדינת ישראל כדי לגרשה מהשטחים שאליהם "פלשה".
בשטח עצמו הצליחה ממשלתו של סלאם פיאד להשלים את הקמתם של המוסדות הפלסטינים הדרושים להקמת מדינה בתחומי הביטחון,הבריאות,החינוך,המשפט,המים והאנרגיה וראש הממשלה הפלסטינית טוען מעל כל במה כי הרשות הפלסטינית יכולה להפוך למדינה בכל רגע.
דו"ח מיוחד של שליח האו"ם רוברט סרי והבנק העולמי וקרן המטבע העולמית קובעים כי הפלסטינים מוכנים היטב לכינונה של מדינה בכל נקודת זמן בעתיד הקרוב.
הפלסטינים מעודדים מהצלחותיהם המדיניות האחרונות:
כמה מדינות באמריקה הלטינית שדרגו באחרונה את משרדי המשלחות הפלסטיניות לדרג של שגרירויות.
גם שש מדינות אחרות באירופה העלו לא מזמן את רמת הייצוג של הישות הפלסטינית בבירותיהן כצעד מקדים לקראת חודש ספטמבר הקרוב.
עידוד נוסף הם שואבים מהעמדות הנחרצות של בריטניה וצרפת להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים.
מה שמדאיג את ההנהגה הפלסטינית הוא דווקא העמדה של מדינות ערב. מדינות ערב שותקות בעוד שעל הנייר כבר ספרו הפלסטינים 112 מדינות שמוכנות להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67.
פלסטין היא חברה מלאה בליגה ערבית אך לא כל מדינות ערב מוכנות להכיר במדינה הפלסטינית ולהעלות את דרג הייצוג של המשרדים הפלסטינים ממשרד ייצוג לשגרירות,הדוגמאות הבולטות לכך הן סוריה ולבנון.

מהם האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל לקראת ספטמבר הקרוב?

ישראל תאלץ להתמודד עם הישג מדיני,תעמולתי ותדמיתי של הפלסטינים.יו"ר הרשות הפלסטינית יטען לניצחון מדיני על ישראל בזירת האו"ם שהביא להחלשתה ולבידודה.
ההצלחה הזו עלולה להוות "רוח גבית" לפריצתה של אינתיפאדה שלישית אלימה או בסגנון האינתיפאדות במדינות ערב כדי להביא ליישומה של ההחלטה שתתקבל בעצרת הכללית של האו"ם וגירושה של ישראל משטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים.
ישראל עלולה להיקלע להתמודדות מדינית קשה בזירת האו"ם ובמוסדות והארגונים הבינלאומיים המלווה בבידוד מדיני, הפעלת לחצים כלכליים,האצת תהליך הדה לגיטימציה של ישראל בעולם ועם דרישה פלסטינית וערבית מהקהילייה הבינלאומית להטיל סנקציות על ישראל.
צפוי גם כי התלות המדינית של ישראל בממשל אובאמה תגבר,תיתכן היווצרות מצב שישראל תהיה זקוקה לעיתים תכופות יותר לארצות הברית כדי שזו תחלץ אותה מהלחצים הבינלאומיים-על התלות הזו ישראל תצטרך לשלם במטבעות מדיניים כדי לרצות את האמריקנים.
נראה כי ישראל מנהלת כעת קרב מאסף בניסיון למנוע הצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית בקווי 67,ישראל לא תוכל לעשות זאת ללא תמיכה אמריקנית ומכאן חשיבות הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובאמה בעוד כמה ימים.
למרות שארצות הברית בלמה באחרונה כינוס של הקוורטט לדון ביוזמה האירופית לקביעת הפרמטרים למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים צריך לזכור כי הנשיא אובאמה מעוניין מאוד בהקמתה של מדינה פלסטינית בקווי 67 בהקדם האפשרי.

מה ניתן לעשות עכשיו?

ישראל נקלעה למצב מדיני מורכב ומסובך.
למרות ההתחמקות הפלסטינית מהמשא ומתן עם ממשלת נתניהו והנחישות הפלסטינית להגיע לכינוס העצרת הכללית של האו"ם בכל מחיר ולזכות בהכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית בקווי 67 טעתה ישראל בכך שלא הציגה עד כה יוזמה מדינית לקידום המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים.
בוואקום שנוצר נטלו הפלסטינים הם את היוזמה המדינית כדי לנסות ולכפות על ישראל את הפיתרון הרצוי להם באופן חד צדדי.
בפועל נוצר מצב שההנהגה הפלסטינית קיבלה החלטה אסטרטגית לדחות על הסף כל תוכנית מדינית שתציג ממשלת נתניהו.
ממשלת ישראל חייבת לגבש תוכנית מדינית חדשה אולם עליה לעשות זאת בחוכמה ובזהירות.הסיכוי היחידי לקדם תוכנית מדינית ישראלית הוא "למכור" אותה לפלסטינים כרעיונות אמריקנים.
הדבר מחייב הגעה מהירה לתיאום מדיני הדוק והבנות חדשות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני על עתידם של שטחי יהודה ושומרון ,בקעת הירדן ומזרח ירושלים והסוגיות האחרות של נושאי הליבה כמו הפליטים,המקומות הקדושים ועוד.
מההבנות האלה יש לגזור את התוכנית המדינית החדשה שתוגש לשני הצדדים כהצעה אמריקנית.
הצגתה של תוכנית מדינית ישראלית חדשה כעת באופן פומבי בניסיון להדוף את הלחצים הבינלאומיים מעל ישראל כעת,תתפרש כחולשה ע"י הפלסטינים והם יידחו אותה על הסף.
הפערים בין עמדות שני הצדדים הם גדולים ולא ניתנים לגישור. ישראל חייבת למצוא את הדרך להעביר את הכדור למגרש הפלסטיני כדי להיחלץ מהמצוקה הבינלאומית ו"לחשוף את הפנים האמיתיות של הפלסטינים" שאינם מוכנים לחדש את המשא ומתן ומנסים לכפות פיתרון על ישראל.
לצערנו,שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע כעת להסדר קבע וישראל תצטרך למצוא את הדרך המתאימה להמשיך ולנהל את הסכסוך עם הפלסטינים.

אין תגובות:

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר