יום שלישי, 17 במאי 2011

בדרך לאינתיפאדה השלישית


הפלסטינים מגבשים אסטרטגיה חדשה למאבק בישראל שתכלול תהלוכות המוניות ממדינות ערב לעבר גבולותיה של ישראל והפגנות ענק סמוך לגדר ההפרדה ביהודה ושומרון.הבעיה הפלסטינית מתחילה לשוב לסדר היום של העולם הערבי וצפוי שהמגמה הזו תתחזק לקראת חודש ספטמבר.



נראה כי הצהלה בישראל כי העולם הערבי עסוק בבעיותיו הפנימיות ואיננו מתעניין בבעיה הפלסטינית הייתה מוקדמת מידי.
למרות התהפוכות והמהפכות בעולם הערבי ולמרות שבארבעת החודשים האחרונים לא הונף הדגל הפלסטיני בכיכרותיהן של בירות מדינות ערב שבהן הפגינו ההמונים נגד השלטון,מתברר כי הבעיה הפלסטינית מתחילה שוב להעסיק את ההמונים הערביים וייתכן כי תשוב ותטפס לראש סדר היום של העולם הערבי לקראת חודש ספטמבר שבו אמורה להתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדיון בהכרה במדינה פלסטינית בקווי 67.
ברחוב הפלסטיני בשטחים ובמחנות הפליטים הפלסטינים במדינות ערב יש התרוממות רוח כתוצאה מאירועי "יום הנכבה".
האירועים האחרונים הפיחו בקרב הפלסטינים מחדש את התקווה כי יצליחו במאבקם נגד ישראל תודות לחשיבה מקורית ורוח חדשה הנושבת מכיוון הדור הצעיר של הפלסטינים המושפע מהמהפכות שעושה הדור הצעיר הערבי במדינות ערב וממורשת האינתיפאדות הפלסטיניות.
האווירה כיום ברחוב הפלסטיני בגדה מזכירה את האווירה שהייתה בתחילת האינתיפאדה הראשונה בשנת 1988,דהיינו ש"דוד הפלסטיני" יכול לנצח את "גוליית הישראלי".
הפלסטינים משוכנעים כי באירועי "יום הנכבה" ובמיוחד באירוע באזור מג'דל שמס,על הגבול הסורי,הצליחו להפתיע את צה"ל ואת מדינת ישראל.
תחושתם היא כי כתוצאה מהמהפכות והשינויים בעולם הערבי החל הזמן לפעול לטובתם וכשתשוב היציבות הפוליטית לחלק ממדינות ערב יצטרף הדור הצעיר הערבי למאבק הדור הצעיר הפלסטיני נגד מדינת ישראל.
להערכתם אירועי "יום הנכבה" האחרון היו רק השלב הראשון של האינתיפאדה השלישית נגד ישראל שתצבור תאוצה בחודשים הקרובים.
המשטרים הערבים החדשים יהיו חייבים לשתף פעולה עם ההנהגה הפלסטינית המאוחדת וצפוי שבשלב השני של האינתיפאדה החדשה תתקיימנה תהלוכות של מאות אלפי פלסטינים וערבים לעבר גדרות גבולותיה של מדינת ישראל וכמובן גם לעבר גדר ההפרדה החוצה לאורכה של יהודה ושומרון.
סימנים המאוששים הנחה זו אפשר לראות כבר בהפגנות האלימות בקהיר בימים האחרונים,בסמוך לשגרירות ישראל, הקוראות לניתוק היחסים עם ישראל וגירוש השגריר הישראלי מאדמת מצרים.
אחת המטרות של צורתו החדשה של המאבק הפלסטיני בישראל היא לאלץ את צה"ל לירות אש חייה לעבר הצעירים הפלסטינים והערבים שאמורים לפרוץ את הגדרות ושאינם נושאים עימם שום כלי נשק.מותם של מאות צעירים כאלה מירי צה"ל ישרת את מערכת התעמולה הערבית וישלהב את ההמונים במדינות ערב נגד ישראל.
לא מדובר בתרחישי אימה או תרחישים כיד הדמיון הטובה, המארגנים הפלסטינים של האינתיפאדה השלישית החלו לדון באופן מעשי ברעיונות האלה כדי להוציאם אל הפועל בחודשים הקרובים.
הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס תומכות בשיטת המאבק הזו שזכתה לכינוי "האינתיפאדה העממית" או "האינתיפאדה בדרכי שלום".
פרשנים בעולם הערבי אומרים כי היה ברור מלכתחילה כי גל התהפוכות בעולם הערבי לא ייעצר בגבולותיהן של מדינות ערב וכי הייתה זו רק שאלה של זמן עד שיגיע ל"פלסטין".
הם מעריכים כי בקרוב תתחיל להתנוסס סיסמא חדשה בכיכרות של מדינות ערב שתהיה בנוסח הבא: "העם רוצה לשחרר את פלסטין".
בהנהגה הפלסטינים מעריכים כי ארצות הברית לא תוכל להתעלם מההתפתחויות האחרונות הקשורות לאירועי "יום הנכבה" והחיזוק שהם העניקו לדרישה הפלסטינית ל "זכות השיבה" לתחומי מדינת ישראל עפ"י החלטה 194 של האו"ם.
"זכות השיבה" לא תהיה יותר קלף מיקוח של ההנהגה הפלסטינית כדי להשיג את הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 67 וההנהגה הפלסטינית תדרוש את מימושה בכל משא ומתן,הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס מחזק את המגמה הזו.
הפלסטינים בטוחים ש"המזרח התיכון החדש" ההולך ומתגבש יתבסס על משטרים ערבים חדשים הרוצים ליישם במדיניותם את רצונם של העמים הערבים ולא את רצונה של ארצות הברית ומדינות המערב. סימן מעודד למגמה זו הם רואים בבחירתו של שר החוץ המצרי ד"ר נביל אל-ערבי לתפקיד מזכ"ל הליגה הערבית שהודיע כי "המדיניות הערבית תיקבע לפי רצונם של העמים".
הפלסטינים למדו את ההיסטוריה הציונית על בוריה והם מנסים לחקות את התנועה הציונית במאבקם להשיג עצמאות,אם יאתרו חולשה ורפיון בצד הישראלי הם רק יגבירו את הלחץ והאלימות נגד ישראל לכן חשובה מאוד העמידה האיתנה שלנו מול גל ההקצנה החדש בעולם הערבי.
במיוחד נוגעים הדברים בכל הקשור לטענה הפלסטינית ל"זכות השיבה",אירועי "יום הנכבה" האחרון מוכיחים כי הפלסטינים נחושים לנסות ולהחזיר חמישה מיליון פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל וכי המאבק הוא למעשה על שטחי 48 ולא על שטחי 67.
הפרשן הפלסטיני הידוע חסן אל-בטל כתב השבוע בעיתון "אל-איאם",ביטאונה של הרשות הפלסטינית,כי "היהודים חיכו אלפיים שנה כדי לחזור למה שהם קוראים "מולדתם" לכן אינם צריכים להתפלא שלאחר 63 שנים הפליטים הפלסטינים עדיין חולמים לחזור לכפריהם ובתיהם בפלסטין".

יום שני, 16 במאי 2011

אירועי "יום הנכבה" בדרך ל"ספטמבר השחור"

אירועי "יום הנכבה" מהווים שלב חדש במאבק הפלסטיני בישראל וכמותם עלולים להתרחש לקראת חודש ספטמבר שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לאשר הכרה במדינה פלסטינית בקווי 67.
הפלסטינים ידחו כל הצעה מדינית חדשה של ממשלת נתניהו אך ישראל חייבת ליטול את היוזמה המדינית לידיה.


אירועי "יום הנכבה" היו תזכורת או קדימון לישראל למוטיבציה של הדור הצעיר הפלסטיני בשטחים ובמדינות ערב לשנות את המצב ולהביא לסיום השלטון הישראלי בשטחים והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה היא מזרח ירושלים.
יום ה-15 במאי 2011 יצוין כיום שבו "נפל דבר" ושכתוצאה ממנו נוצר מצב חדש שעלול להסלים לקראת חודש ספטמבר שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדון בהקמת מדינה פלסטינית בקווי 67.
המוטיבציה הזו של הדור הצעיר הפלסטיני בשטחים ובמנות הפליטים במדינות ערב, גברה בחודשים האחרונים בעקבות התהפוכות בעולם הערבי וההצלחה של הדור הצעיר הערבי להפיל משטרים כפי שקרה בתוניסיה ובמצרים באמצעות מה שנקרא "התנגדות בדרכי שלום" או אינתיפאדה לא אלימה.
בעיני הפלסטינים אירועי "יום הנכבה" מהווים שלב חדש במאבק הפלסטיני.מדובר ברצון של הדור הצעיר המאוחד הפעם על פלגיו השונים להתעמת עם מה שמכונה אצלם "כוחות הכיבוש".פרשנים פלסטינים אומרים כי העם הפלסטיני שהמציא את המושג אינתיפאדה החליט נוכח האינתיפאדות במדינות ערב לצאת שוב למאבק בישראל,ליצור שינוי ולקבוע את עתידו במו ידיו.
הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס מאפשר לתעל את האנרגיה והמוטיבציה של הדור הצעיר הפלסטיני נגד ישראל.לכן לא מן הנמנע שתרחיש כזה או תרחישים דומים אחרים יקרו באזורנו בחודש ספטמבר הקרוב לאחר הכינוס הצפוי של העצרת הכללית של האו"ם.
חודש ספטמבר השנה אמור מבחינתם של הפלסטינים להיות החודש שבו השיגו ניצחון מדיני גדול על מדינת ישראל.
יש בין הפלסטינים האומרים כי חודש זה יהיה "ספטמבר השחור" של מדינת ישראל.
חודש ספטמבר נבנה בתודעה של הפלסטינים כ"חודש ההכרעה",כתאריך היסטורי שיקבע את גורלו של העם הפלסטיני בדרך להגדרה עצמית וכמועד שבו השלימה הרשות הפלסטינית את השלמת המוסדות הדרושים לצורך ההכרה בה כמדינה.
גם הממשל האמריקני ייחס מצידו חשיבות רבה לתאריך הזה ובישראל הכריז שר הביטחון על החודש הזה כחודש של צונאמי מדיני שישטוף את ישראל.
ברחוב הפלסטיני יש ציפייה דרוכה לתאריך הזה,מעטים מבינים כי בפועל לאחר הכרת העצרת הכללית של האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 67 לא יהיה שינוי משמעותי בשטח לאחר ההכרזה על מדינה באו"ם.
הציפיות הגדולות של הפלסטינים עלולות להתנפץ אל סלע המציאות וליצור תסכול שיביא לפרץ של אלימות.

מדוע החליטה ההנהגה הפלסטינית לנהל את המאבק בישראל בזירת האו"ם?

הפלסטינים כבר הכריזו על מדינתם באורח חד צדדי בכינוס המל"פ באלג'יר ב-1988 ועכשיו הם מבקשים לקבל את הכרת האו"ם והקהילייה הבינלאומית במדינה הזו.
הפלסטינים קיבלו החלטה אסטרטגית ללכת על המהלך של הכרה במדינה פלסטינית בקווי 67(שהם למעשה קווי 49) בעצרת הכללית של האו"ם כשהם מנצלים בין היתר את גל התהפוכות בעולם הערבי שהביא לנפילת המשטרים בתוניסיה ובמצרים ומאיים להפיל גם משטרים נוספים.
הטקטיקה הפלסטינית לקראת הדיון באו"ם מנסה להציג מצג שווא של אחדות ויציבות בגדה וברצועה שהושג באמצעות הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס ואיומים כי אי ההכרה במדינה הפלסטינית יביא לאינתיפאדה שלישית, ייתכן גם בהשתתפותם של ערביי ישראל, וליצירת מוקד חדש של חוסר יציבות במזרח התיכון.ישראל לא תוכל עוד לטעון שהיא "אי של יציבות במזרח התיכון הגועש".
בפועל,למרות הסכם הפיוס הפלסטיני,מחמוד עבאס איננו שולט ברצועת עזה ולרשות הפלסטינית אין שום דריסת רגל ממשית ברצועה. שלטון החמאס שם הוא מוחלט.
הפלסטינים גם משמיעים איומים כי מחמוד עבאס עומד להתפטר מתפקידו וכי הרשות הפלסטינית תפורק אם לא תהיה התקדמות בתהליך המדיני לקראת הקמת מדינתם בעיקר בניסיון להפחיד את הקהילה הבינלאומית כדי שתפעיל לחץ על ישראל.
ההחלטה הפלסטינית לפנות לאו"ם התקבלה בין היתר כתוצאה מאכזבה עמוקה ממדיניות ממשל אובאמה ולמרות הידיעה כי ארצות הברית מתנגדת למהלך הזה.
האסטרטגיה של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ניצחה לפי שעה ולתנועת החמאס לא נותרה ברירה אלא להצטרף למהלך המדיני שיזם אש"ף ולנסות לרכוב על גל ההצלחה המדינית שצפוי לפלסטינים.

מה רוצים הפלסטינים להשיג?

בכירים באש"ף כמו יאסר עבד רבו ואחרים מאשרים בגלוי כי הפלסטינים פועלים עפ"י "מודל קוסובו" שהתנתקה באורח חד צדדי מסרביה ב-2008 והכריזה על עצמה כמדינה. במקרה של קוסובו ,מועצת הביטחון של האו"ם העבירה את הנושא לבוררות בבית הדין הבינלאומי בהאג שקבע בסופו של דבר כי "ההכרזה של קוסובו לא היוותה הפרה של חוקים בינלאומיים".
הנחת היסוד של ההנהגה הפלסטינית היא כי אסטרטגיית המשא ומתן עם ממשלות ישראל לדורותיהן מיצתה את עצמה,להערכתם ישראל "מושכת זמן" מאז הסכמי אוסלו ועד היום, ואיננה מוכנה לקבל את "הקווים האדומים" הפלסטינים (ת'וואבת-בערבית):דהיינו הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים פלוס "זכות השיבה" כבסיס להסכם שלום עתידי.
הפלסטינים רוצים להסתייע בקהילייה הבינלאומית לסיים את מה שהם מכנים "הכיבוש הישראלי" ולהגביר את נידוייה של ישראל ובידודה המדיני.
האסטרטגיה הפלסטינית שואפת להביא ליצירת מעמד משפטי חדש של השטחים הפלסטינים ומזרח ירושלים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים ממדינת ירדן תוך הפרה של הסכמי אוסלו(ראה סעיף 31 בהסכם אוסלו ב').
אם תעבור ההחלטה בעצרת הכללית של האו"ם תתקבל "פלסטין" כחברה רשמית באו"ם והפלסטינים יקבלו ריבונות על בקעת הירדן,על מאגרי המים התת-קרקעיים בגדה שמספקים את צריכת תושבי מדינת ישראל,על שטחי האימונים של צה"ל,על השכונות החדשות בירושלים:רמות,גילה,הר חומה,הגבעה הצרפתית,רמות אשכול ועל המקומות הקדושים בירושלים:המסגדים בהר הבית,הכותל המערבי והכנסיות הנוצריות בעיר העתיקה.
כל מאות אלפי האזרחים הישראלים החיים בשכונות החדשות בירושלים ובהתנחלויות ביהודה ושומרון וחיילי צה"ל יחשבו כ"פולשים" לשטחה של המדינה הפלסטינית.
השינוי במעמד המשפטי של השטחים ייתן לפלסטינים את הלגיטימציה לחדש את הטרור נגד מדינת ישראל כדי לגרשה מהשטחים שאליהם "פלשה".
בשטח עצמו הצליחה ממשלתו של סלאם פיאד להשלים את הקמתם של המוסדות הפלסטינים הדרושים להקמת מדינה בתחומי הביטחון,הבריאות,החינוך,המשפט,המים והאנרגיה וראש הממשלה הפלסטינית טוען מעל כל במה כי הרשות הפלסטינית יכולה להפוך למדינה בכל רגע.
דו"ח מיוחד של שליח האו"ם רוברט סרי והבנק העולמי וקרן המטבע העולמית קובעים כי הפלסטינים מוכנים היטב לכינונה של מדינה בכל נקודת זמן בעתיד הקרוב.
הפלסטינים מעודדים מהצלחותיהם המדיניות האחרונות:
כמה מדינות באמריקה הלטינית שדרגו באחרונה את משרדי המשלחות הפלסטיניות לדרג של שגרירויות.
גם שש מדינות אחרות באירופה העלו לא מזמן את רמת הייצוג של הישות הפלסטינית בבירותיהן כצעד מקדים לקראת חודש ספטמבר הקרוב.
עידוד נוסף הם שואבים מהעמדות הנחרצות של בריטניה וצרפת להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים.
מה שמדאיג את ההנהגה הפלסטינית הוא דווקא העמדה של מדינות ערב. מדינות ערב שותקות בעוד שעל הנייר כבר ספרו הפלסטינים 112 מדינות שמוכנות להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67.
פלסטין היא חברה מלאה בליגה ערבית אך לא כל מדינות ערב מוכנות להכיר במדינה הפלסטינית ולהעלות את דרג הייצוג של המשרדים הפלסטינים ממשרד ייצוג לשגרירות,הדוגמאות הבולטות לכך הן סוריה ולבנון.

מהם האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל לקראת ספטמבר הקרוב?

ישראל תאלץ להתמודד עם הישג מדיני,תעמולתי ותדמיתי של הפלסטינים.יו"ר הרשות הפלסטינית יטען לניצחון מדיני על ישראל בזירת האו"ם שהביא להחלשתה ולבידודה.
ההצלחה הזו עלולה להוות "רוח גבית" לפריצתה של אינתיפאדה שלישית אלימה או בסגנון האינתיפאדות במדינות ערב כדי להביא ליישומה של ההחלטה שתתקבל בעצרת הכללית של האו"ם וגירושה של ישראל משטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים.
ישראל עלולה להיקלע להתמודדות מדינית קשה בזירת האו"ם ובמוסדות והארגונים הבינלאומיים המלווה בבידוד מדיני, הפעלת לחצים כלכליים,האצת תהליך הדה לגיטימציה של ישראל בעולם ועם דרישה פלסטינית וערבית מהקהילייה הבינלאומית להטיל סנקציות על ישראל.
צפוי גם כי התלות המדינית של ישראל בממשל אובאמה תגבר,תיתכן היווצרות מצב שישראל תהיה זקוקה לעיתים תכופות יותר לארצות הברית כדי שזו תחלץ אותה מהלחצים הבינלאומיים-על התלות הזו ישראל תצטרך לשלם במטבעות מדיניים כדי לרצות את האמריקנים.
נראה כי ישראל מנהלת כעת קרב מאסף בניסיון למנוע הצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית בקווי 67,ישראל לא תוכל לעשות זאת ללא תמיכה אמריקנית ומכאן חשיבות הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובאמה בעוד כמה ימים.
למרות שארצות הברית בלמה באחרונה כינוס של הקוורטט לדון ביוזמה האירופית לקביעת הפרמטרים למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים צריך לזכור כי הנשיא אובאמה מעוניין מאוד בהקמתה של מדינה פלסטינית בקווי 67 בהקדם האפשרי.

מה ניתן לעשות עכשיו?

ישראל נקלעה למצב מדיני מורכב ומסובך.
למרות ההתחמקות הפלסטינית מהמשא ומתן עם ממשלת נתניהו והנחישות הפלסטינית להגיע לכינוס העצרת הכללית של האו"ם בכל מחיר ולזכות בהכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית בקווי 67 טעתה ישראל בכך שלא הציגה עד כה יוזמה מדינית לקידום המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים.
בוואקום שנוצר נטלו הפלסטינים הם את היוזמה המדינית כדי לנסות ולכפות על ישראל את הפיתרון הרצוי להם באופן חד צדדי.
בפועל נוצר מצב שההנהגה הפלסטינית קיבלה החלטה אסטרטגית לדחות על הסף כל תוכנית מדינית שתציג ממשלת נתניהו.
ממשלת ישראל חייבת לגבש תוכנית מדינית חדשה אולם עליה לעשות זאת בחוכמה ובזהירות.הסיכוי היחידי לקדם תוכנית מדינית ישראלית הוא "למכור" אותה לפלסטינים כרעיונות אמריקנים.
הדבר מחייב הגעה מהירה לתיאום מדיני הדוק והבנות חדשות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני על עתידם של שטחי יהודה ושומרון ,בקעת הירדן ומזרח ירושלים והסוגיות האחרות של נושאי הליבה כמו הפליטים,המקומות הקדושים ועוד.
מההבנות האלה יש לגזור את התוכנית המדינית החדשה שתוגש לשני הצדדים כהצעה אמריקנית.
הצגתה של תוכנית מדינית ישראלית חדשה כעת באופן פומבי בניסיון להדוף את הלחצים הבינלאומיים מעל ישראל כעת,תתפרש כחולשה ע"י הפלסטינים והם יידחו אותה על הסף.
הפערים בין עמדות שני הצדדים הם גדולים ולא ניתנים לגישור. ישראל חייבת למצוא את הדרך להעביר את הכדור למגרש הפלסטיני כדי להיחלץ מהמצוקה הבינלאומית ו"לחשוף את הפנים האמיתיות של הפלסטינים" שאינם מוכנים לחדש את המשא ומתן ומנסים לכפות פיתרון על ישראל.
לצערנו,שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע כעת להסדר קבע וישראל תצטרך למצוא את הדרך המתאימה להמשיך ולנהל את הסכסוך עם הפלסטינים.

יום שני, 2 במאי 2011

מותו של אוסאמה בן לאדן-גל הנקמה בדרך


חיסולו המוצדק של אוסאמה בן לאדן לא יעצור את הטרור האסלאמי הקיצוני ומומחי מודיעין צופים גל פיגועי נקם שיתחיל בפקיסטן ויתפשט למדינות נוספות.הנשיא אובאמה השיג הישג מוראלי ותדמיתי חשוב בתחום המלחמה בטרור ושיפר את מעמדו לקראת הבחירות לנשיאות
.



ארגון אל-קאעדה איבד את מנהיגו השיח' אוסאמה בן לאדן שהיה מבוקש ע"י ארצות הברית במשך למעלה מעשור והפך עכשיו בעיני רבים מהמוסלמים בעולם ל"שהיד".
בן לאדן הפתיע פעם נוספת כשהתברר לסי איי איי כי בניגוד להערכות המודיעיניות כי הוא מסתתר באזור הררי שקשה להגיע אליו בין אפגניסטאן לפקיסטאן,התברר כי רב המחבלים מסתתר באזור מגורים קרוב לאיסלאמאבד.
ארצות הברית ביצעה פעולת חיסול מוצלחת בתוך שטח של מדינה ריבונית אחרת, הלוא היא פקיסטאן, שהגישה לארצות הברית סיוע מודיעיני נרחב ושיתוף פעולה צבאי שהביא להצלחתו של מבצע החיסול.פעולה זו שנעשתה בהסכמת שלטונות פקיסטאן עלולה ליצור לה תדמית של "משתפת פעולה" עם ארצות הברית על כל המשתמע מכך.
הרצון האמריקני לנקום באוסאמה בן לאדן גבר על כל שיקול אחר,לכן כנראה הוא חוסל ולא נעצר והועמד לדין כפי שעשתה ארצות הברית למשל עם צדאם חוסיין שליט עיראק לשעבר.
חיסולו של אוסאמה בן לאדן בא בעיתוי שבו דווקא נחלש כוחו של ארגון אל-קאעדה בגלל גל המהפכות והתהפוכות במדינות ערב שדחקו והשפיעו על מעמדו של הארגון.
אולם אי אפשר לומר כי מותו של אוסאמה בן לאדן מסמל את סופו של ארגון אל-קאעדה, הארגון לא איבד את כל הצמרת הפיקודית והארגונית שלו ובראשה השיח' איימן אל-ט'וואהירי שנחשב ליד ימינו של בן לאדן ול"מוח המתכנן" של פיגועים רבים.
רבים מפעילי אל-קאעדה בעולם ובמיוחד פעילי הדור הצעיר של הארגון לא הכירו את בן לאדן באופן אישי ולא קיבלו ממנו הוראות ישירות,הוא היווה עבורם סמל של האסלאם הסלפי והג'האדי ומקור השראה ופעולותיו הביאו להקמת שלוחות מקומיות של אל-קאעדה בעיראק,תימן,צפון אפריקה ואירופה.
בעולם המוסלמי טוענים כי ארצות הברית הפריזה באופן מכוון בכוחו של הארגון כדי להצדיק את פעולותיה הצבאיות בעיראק,אפגניסטן ופקיסטאן.
חיסולו של אוסאמה בן לאדן בפקיסטאן מצביע על שיתוף הפעולה המודיעיני והצבאי העמוק בין ארצות הברית לפקיסטאן במסגרת המלחמה בטרור של אל-קאעדה.
שיתוף פעולה זה הביא בעבר למעצר בכירים מהארגון בפקיסטאן.
ב-2002 נעצר בפקיסטאן המחבל אבו זוביידה שנחשב לקצין המבצעים של ארגון אל-קאעדה,שנה לאחר מכן נעצר בפקיסטאן המחבל ח'אלד שיח' מוחמד שנחשב למספר 3 בארגון ואחריו נעצר אבו פרג' פרג' אל-ליבי ששימש כמפקד המבצעים של אל-קאעדה בפקיסטאן.
פקיסטאן אפשרה לארצות הברית לעשות שימוש חופשי במרחב האווירי שלה במסגרת המלחמה בטרור והאמריקנים הפעילו בין היתר מל"טים מתוחכמים מצוידים בטילים שבאמצעותם היא ביצעה חיסולים ממוקדים של פעילי טרור.
ההערכות המודיעיניות הן כי צפוי גל של פיגועי נקמה על חיסולו של אוסאמה בן לאדן.
הגל הזה אמור להתחיל בראש ובראשונה בפקיסטאן עצמה ויכוון נגד כל מי שחשוד כמסייע לארצות הברית וכמובן נגד מטרות אמריקניות או אינטרסים מערביים בפקיסטאן.
עפ"י ההערכות גל פיגוע הנקמה יכלול גם את אפגניסטאן השכנה ובבירה כאבול כבר הוכרז מצב של כוננות עליונה מחשש לפיגועי מצד הטאליבאן או פעילי אל-קאעדה.
גורמי מודיעין ערביים מעריכים כי ארגון אל-קאעדה יתקשה כעת לפעול נגד מטרות מערביות במדינות ערב נוכח הערנות הרבה של כוחות הביטחון בגלל גל המהפכות שחוצה את המזרח התיכון.
פרשנים ערבים מעריכים כי גל הנקמה על מותו של אוסאמה בן לאדן יגיע ליעדים באירופה ואף לארצות הברית עצמה.
עפ"י ההערכות המודיעיניות מי שאמור להתחיל את גל הפיגועים הוא ארגון טאליבאן-פקיסטאן שהוא הקרוב ביותר באידיאולוגיה שלו לארגון אל-קאעדה.
כזכור ארגון זה קיבל את האחריות להצבת מכונית התופת בניו יורק במאי 2010.מכונית התופת נוטרלה בהצלחה ומניחה נלכד ע"י גורמי הביטחון האמריקנים.
בפקיסטן ובאפגניסטאן יש שביעות רצון רבה בצמרות השלטון אך ברמה העממית או ברמת הרחוב שוררת מבוכה רבה ותחושה של עצב ממותו של בן לאדן.
התגובה הראשונית בעולם המוסלמי היא של תדהמה רבה,היחס לבן לאדן הוא אמביוולנטי,מחד גיסא הוא פגע קשות בתדמיתם של המוסלמים בעולם והביא לגילויי שנאה וחשדנות כלפיהם מצד אלה שאינם מוסלמים ואף תרם רבות ליצירת הסטיגמה כי "כל מוסלמי הוא טרוריסט" אך מאידך גיסא מוסלמים רבים בעולם חשו כי בן לאדן החזיר להם את גאוותם והוא הפך בעיניהם לסמל במלחמה במערב המקפח,מנצל ומשפיל את המוסלמים בעולם.
הנשיא האמריקני ברק אובאמה הצליח להשיג הישג נאה ביותר במרוץ לבחירות לנשיאות.אין ספק שמבצע חיסולו המוצלח של אוסאמה בן לאדן ישפר את מעמדו ותדמיתו של אובאמה בדעת הקהל האמריקנית.
עם זאת ארצות הברית והנשיא אובאמה חייבים חוב גדול לפקיסטאן שאפשרה להם להשיג את ההצלחה הזו.
בשורה התחתונה ההערכה בעולם המוסלמי היא שחיסולו של בן לאדן לא יביא לחיסולו של הטרור האסלאמי הקיצוני ברחבי העולם או אפילו לצמצום בהיקפיו.
לדעת מוסלמים רבים הסיבות שהביאו לעליית ארגון אל-קאעדה לא השתנו,מדובר בארגון שיש לו יכולת מהירה להסתגל לשינויים ולמצבים קשים והפסקת הטרור מצידו יכולה לקרות רק אם המערב יטפל באופן יסודי בסיבות אלה ויתקן אותן.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר