יום שבת, 30 באפריל 2011

הסכם הפיוס הפנים פלסטיני-מסקנות ראשוניות




הסכם הפיוס הפנים פלסטיני הושג כתוצאה משילוב נדיר של אינטרסים בין מצרים,הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס וכתוצאה ישירה של השינויים הדרמטיים בעולם הערבי.עם זאת יש ספק רב אם ההסכם יחזיק מעמד זמן רב ואם השגתו אכן תשרת את המאמצים למצוא פיתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני.



במשך שלוש שנים ניסה משטרו של מובארכ להביא לחתימת הסכם פיוס בין הפת"ח לחמאס ללא הצלחה.
תנועת חמאס טענה כי עמדת מצרים נוטה לטובת יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ומנסה להכתיב את תנאי ההסכם שהינם נוחים יותר עבור תנועת הפת"ח.והנה,כאילו במטה קסם,הצליח המשטר החדש במצרים
לגשר על הפערים בין הפת"ח לחמאס בתוך שלושה שבועות ולהביא להודעה משותפת על חתימת הסכם בין שתי התנועות היריבות.
כיצד חל המפנה?
פרשנים בעולם הערבי הנסמכים על מקורותיהם במצרים ובתנועת חמאס טוענים כי בעקבות נפילת משטר מובארכ חלו שינויים במדיניות המצרית,הטיפול בתנועת חמאס הוצא מידי המודיעין המצרי והועבר למשרד החוץ המצרי בראשותו של ד"ר נביל אל-ערבי ומצרים הצליחה לטעת בקרב הנהגת החמאס את התחושה כי היא הפכה ל"מתווך הוגן" בין שני הצדדים.
לדבריהם, המשטר המצרי הקודם התייחס לרצועת עזה כבעיה לביטחון הלאומי של מצרים הנמצאת בקשרים הדוקים עם ארצות הברית וישראל ואילו המשטר המצרי הנוכחי איננו רואה בשלטון חמאס ברצועת עזה בעיה המאיימת על ביטחונה של מצרים וסבור שהאיום על הביטחון הלאומי המצרי נובע ישירות מהמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
גם לשני הצדדים,הפת"ח וחמאס,יש היום נכונות לגלות יותר גמישות נוכח השינויים ותהפוכות בעולם הערבי והדרישה הגוברת ברחוב הפלסטיני להשגת אחדות לאומית.
חיזוק לדברים האלה ניתן למצוא בהצהרות גלויות של בכירים בהנהגה המצרית לאמצעי התקשורת הערביים.
שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי,אמר לפני כמה ימים כי " מצרים לא שכחה את המימד הערבי במדיניות החוץ שלה והיא משקיעה מאמצים רבים בעניין הפלסטיני".הוא פירט שלושה שלבים במדיניות החדשה של מצרים:הסרת המצור המוטל על רצועת עזה,השגת פיוס פנים פלסטיני ומעבר משלב ניהול הסכסוך הישראלי פלסטיני לשלב של עשייה למען סיום הסכסוך.
ראש ממשלת מצרים עצאם שרפ,מיקד את הדברים ואמר כי מצרים איננה שואפת לחדש את המשא המתן בין ישראל לפלסטינים אלא להביא לכנוסה של ועידה בינלאומית שתפתור את הבעיה הפלסטינית,במילים אחרות לנסות ולכפות פיתרון על ישראל שהפרמטרים שלו ידועים מראש.
המדיניות המצרית הזו עולה בקנה אחד עם כוונת הרשות הפלסטינית ליזום בחודש ספטמבר הקרוב את כינוסה של העצרת הכללית של האו"ם כדי שתאשר את הקמתה של מדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.
ישנן גם סיבות נוספות שהביאו להצלחה הנוכחית של המאמצים להשגת פיוס פנים פלסטיני,יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המתכנן לשאת נאום בעצרת הכלית של האו"ם בחודש ספטמבר מעוניין להגיע לניו יורק מחוזק ולא בעמדת התגוננות מול מדינות שעלולות לטעון כי העם הפלסטיני מפוצל וכי יש ספק אם אש"ף הוא אכן הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני.
ואילו תנועת החמאס בעזה, שהצליחה בארבע השנים האחרונות לחזק ולבסס את שלטונה ברצועה, הפסידה הרבה מהפופולאריות שלה בגלל חוסר יכולתה לשקם את הרצועה כפי שהבטיחה לאחר מבצע "עופרת יצוקה".
הקמת ממשלה פלסטינית חדשה שמורכבת מטכנוקרטים תקשה על ישראל לתקוף את רצועת עזה במיוחד אם הפלגים הפלסטינים ימשיכו לשמור על רגיעה.
הסכם הפיוס הפנים פלסטיני החדש זוכה כבר לכינוי "הסכם קהיר" באמצעי התקשורת הערביים.הסכם הפיוס הקודם משנת 2007 המכונה "הסכם מכה" החזיק מעמד רק שלושה חודשים ולמרות השמחה ברחוב הפלסטיני על עצם השגת ההסכם ישנם חששות כבדים כי שני הצדדים לא יצליחו לגשר בטווח הרחוק יותר על הפערים העמוקים ביניהם.
לישראל יש תפקיד חשוב גם בתהליך הפיוס הפנים פלסטיני.הפלסטינים חוששים כי ישראל מעוניינת לשבש את התהליך הזה וכי האינטרס של ממשלת נתניהו הוא שהפיצול בין הגדה לרצועה יימשך.החשש העיקרי הוא שישראל תפסיק את העברת כספי המיסים שהיא מעבירה מידי חודש לרשות הפלסטינית ושעכשיו יגיעו גם לידי החמאס.
עכשיו צפוי כי המערכה המדינית תתחדש וכי ישראל תדרוש כי הממשלה הפלסטינית החדשה שתקום תהיה מחויבת לתנאי הרביעייה הבינלאומית:הכרה בישראל,גינוי הטרור וקבלת כל ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף.
ההודעה של שר החוץ המצרי כי מעבר רפיח יפתח בקרוב היא הפרה של הסכם המעברים מ2005 שנחשב להסכם בינלאומי.עפ"י ההסכם את מעבר רפיח אמורה לנהל הרשות הפלסטינית והפיקוח עליו צריך להיות בידי משקיפים מהאיחוד האירופי. ישראל אמורה לפקח על תנועת הנכנסים והיוצאים מרחוק באמצעות מצלמות.
אי קיום ההסכם הזה מעידה על כך שהודעת המועצה הצבאית העליונה במצרים כי היא מחויבת לקיים את כל ההסכמים הבינלאומיים והאזוריים שעליהם חתומה מצרים לא הייתה רצינית.מדובר בתקדים מסוכן מאוד.
הרשות הפלסטינית תצטרך להחליט גם כתוצאה מההסכם שלה עם תנועת חמאס, האם היא מחויבת לתיאום הביטחוני עם ישראל כפי שנקבע בהסכמי אוסלו נוכח התנגדות החמאס להסכם זה ובמיוחד לסעיפיו הביטחוניים.התיאום הביטחוני הוא מרכיב חשוב ביותר בהסכם אוסלו שבו התחייב אש"ף להילחם בטרור.
עם זאת צריך לזכור כי למרות החמרת המצב מבחינתה של ישראל בעקבות השגת הסכם הפיוס הפנים פלסטיני,ניסיון העבר מעיד כי ההסכם הזה עלול לחזור כבומרנג לעברו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.
ב2007 חתם מחמוד עבאס על הסכם הפיוס הראשון שנקרא "הסכם מכה" וטרם יבשה הדיו על נייר ההסכם וחמאס ביצע הפיכה צבאית ברצועת עזה וגירש בכוח ובבושת פנים את אנשיו של אבו מאזן ממוסדות השלטון.מי שמכניס נחש ארסי לביתו חייב לקחת בחשבון את האפשרות כי הנחש הזה עלול הכישו.מחמוד עבאס כבר הוכש פעם אחת ע"י החמאס ונראה שאיננו למד את הלקח,ההכשה הבאה אמורה להיות קטלנית יותר ולהביא לסוף שלטונו בשטחי יהודה ושומרון.

יום שלישי, 26 באפריל 2011

דרעא-סמל המאבק בשלטון בשאר אל-אסד


הנשיא הסורי בשאר אל-אסד החליט לדכא באמצעות הצבא את גל המחאה נגד משטרו ומדינות ערב מגלות אוזלת יד מול האכזריות והפגיעה באזרחים חפים מפשע בערי סוריה.
המשטר הסורי שולט בינתיים במצב בכוח הזרוע ובזכות נאמנות הצמרת הצבאית וביטחונית למשטר.


המהפכה העממית בסוריה פרצה בעיירה דרעא בדרום סוריה הסמוכה לגבול עם ירדן והתפשטה אל כל המחוזות והערים הראשיות בסוריה,מספר הנפגעים המשוער עד עכשיו נע בין 400-500 הרוגים ועוד כמה מאות פצועים.ככל שגדל מספר הנפגעים וההלוויות כך מתרחבות ההפגנות.
שני תאריכים חשובים יירשמו בהיסטוריית המאבק של הדור הצעיר הסורי בדיקטטורה של משטר משפחת אל-אסד :
הראשון, ה-22 באפריל השנה-"יום שישי הגדול" שבו התרחבו ההפגנות לכל רחבי סוריה ושבמהלכן ירו חיילי הצבא הסורי למוות ביותר מ-100 מפגינים ופצעו כמה מאות נוספים והשני,ה-24 באפריל היום שבו הכניס הנשיא הסורי בשאר אל-אסד כוחות משוריינים וצלפים תחת פיקודו של אחיו מאהר לדרעא ודומא כדי למחוץ את ההתנגדות למשטר.

האם בשאר אל-אסד רוצה לחזור על התקדים ההיסטורי של אביו חאפט' אשר ביצע באמצעות צבאו ב-1982 טבח בכ30 אלף מתושבי העיר חמאת במסגרת מלחמתו בתנועת "האחים המוסלמים"?

ההערכות בעולם הערבי הן שהנשיא הסורי בשאר אל- אסד נחוש לדכא בכוח רב כל התנגדות למשטרו וכי הוא ילך בדרכו של אביו.הלקח שלו מהמהפכות בתוניסיה ומצרים הוא כי אם הוא לא ידכא בכוח רב את גל המחאה של האופוזיציה, גורלה של משפחת אל-אסד יהיה דומה לגורלה של משפחת מובארכ ואלי אף גרוע יותר.
זאת ועוד,בשאר אל-אסד מתייעץ באופן קבוע עם משטר ההיאתולות בטהרן ונראה שהוא אימץ גם את שיטות הדיכוי של ה "באסיג' " האיראני נגד מתנגדי המשטר באיראן.
הנשיא הסורי רוצה להכניע את כיסי ההתנגדות בעיר דרעא ולהפוך אותה לסמל הכניעה למשטרו "למען יראו וייראו".
מערכת התעמולה הסורית מפיצה ידיעות כי הצבא הסורי הכניס טנקים וצלפים לעיר דרעא "עפ"י בקשת תושבי העיר כדי ללכוד טרוריסטים ומוסלמים קיצוניים המשתייכים לזרם הסלפי".
רשת אל-ג'זירה ששינתה את טעמה ומתנגדת עכשיו למשטרו של בשאר אל-אסד, שידרה ראיונות עם עדי ראייה מדרעא המכחישים בתוקף את הסברי המשטר הסורי.
עדי הראייה דיווחו על יותר מ-30 מתושבי דרעא,ביניהם ילדים וזקנים,שנורו למוות בידי הצלפים הסורים וגופותיהם מתגוללות ברחובות העיר.
שני חברי פרלמנט מדרעא ומופתי מהעיר התפטרו מתפקידם במחאה על הדיכוי הברוטאלי של המפגינים.

נראה כי האירועים האחרונים בדרעא מסמלים כי סוריה נכנסת לשלב חדש.לא מן הנמנע שהנשיא הסורי יורה על הכנסת כוחות משוריינים של הצבא הסורי אל ערים נוספות בסוריה שבהן מתקיימות הפגנות נגד משטרו.
העם הסורי דחה על הסף את הרפורמות שהציע לו הנשיא בשאר אל-אסד, באיחור רב ומחוסר ברירה, שעסקו בביטול מצב החירום וביטול בית הדין המיוחד לענייני ביטחון המדינה.העם הסורי יצא להפגנות ענק והחלו להיווצר סדקים במערכת השלטון בדרעא.
המצב שנוצר בסוריה דומה למצב שבו הייתה לוב לפני כמה שבועות.
בשאר אל-אסד משתמש בצבאו נגד המפגינים בדיוק כפי שמועמר קד'אפי הפעיל את צבאו נגד מורדים.בשאר אל-אסד מנסה למצוא פיתרון צבאי וכוחני למשבר במקום פיתרון פוליטי.
גם התפטרות שני חברי הפרלמנט מדרעא מהווה סדק ראשון בהתפטרות אישים מהשכבה השלטת, תופעה דומה בהיקף נרחב יותר הייתה במערכות השלטון הלובי.
כזכור,בתוניסיה ומצרים סירב הצבא לפעול בכוח נגד המפגינים ובסופו של דבר הדיח את הנשיאים בן עלי ומובארכ מתפקידם.
למרות הדיווחים מדרעא שלא קיבלו אישור עד כה,כי כמה קצינים וחיילים ערקו משורות הצבא הסורי והצטרפו לתושבי העיר,אין סימנים לסדקים בצמרת הצבא וכוחות הביטחון הסורים.הנשיא בשאר אל-אסד שולט שליטה מלאה בצבא הסורי ובמנגנוני הביטחון באמצעות המפקדים הבכירים שהם כולם כאחד ממוצא עלווי ויש להם אינטרס לשמור על השלטון.
בשאר אל-אסד הורה לפרוס כוחות ביטחון רבים בעיר הבירה דמשק דבר שמונע מהמפגינים לקיים שביתות שבת המוניות במרכז הבירה בדומה להפגנות שהיו במצרים בכיכר אל-תחריר.הפגנות אלה היו סמל להזדהות של ההמונים עם המפגינים ויצרו לחץ כבד על המשטר בנוסף להיותן יעד סיקור פופולארי של אמצעי התקשורת הערביים והזרים.

התנהלות מדינות ערב בקשר לנעשה בסוריה היא אינטרסנטית.בניגוד להתערבות הליגה הערבית במצב בלוב שהביאה בין היתר להחלטת מועצת הביטחון נגד משטרו של קד'אפי, מדינות ערב עומדות בצד ואינן מתערבות בנעשה בסוריה, הן חוששות מבשאר אל-אסד שקשור ל"ציר הרשע" בראשותה של איראן,לעומת זאת יזמו מדינות המפרץ הצעת פשרה כדי לחלץ את נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח ממלתעות האופוזיציה הזועמת בארצו.

שינוי המשטר בסוריה עשוי להביא לשינויים במאזני הכוח באזור,הוא יחליש את כוחה של איראן ואת כוח החזבאללה בלבנון.
עם זאת בארצות הברית ובישראל חוששים מאפשרות עלייתם לשלטון בסוריה של גורמים רדיקליים יותר כמו תנועת "האחים המוסלמים" על הרקע הזה יש לראות את התגובה האמריקנית הרפה למתרחש בסוריה.

יום שני, 11 באפריל 2011

מצרים-התפתחויות באווירת אי ודאות


המשטר החדש במצרים פועל לחדש את הקשרים עם איראן ומעניק יחס חיובי יותר לתנועת החמאס מהיחס שקיבלה בתקופת הנשיא מובארכ.בזירה הפנימית מתחזק כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" ונחלש כוחה של תנועת הדור הצעיר שחוללה את המהפכה.



את השינויים שחלים במצרים בעקבות נפילת משטרו של הנשיא מובארכ אפשר לראות ביחס המשתפר שמפגין המשטר הזמני של המועצה הצבאית העליונה כלפי תנועת חמאס שהייתה שנואה על המשטר המצרי הקודם.
מצרים אפשרה באחרונה לד"ר מחמוד א-זהאר,אחד המנהיגים הבולטים של החמאס ברצועה,לבקר בקהיר,הוא נפגש עם שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי ויצא לסיור בסודאן,סוריה ותורכיה.
א-זהאר חזר מביקורו מעודד מאוד מהאווירה החדשה במצרים כלפי רצועת עזה.השלטונות המצרים שחררו 14 עצורים של החמאס שהיו עצורים בבתי הכלא שלהם ובוחנים את שחרורם של עוד 24 עצורים.
א-זהאר סיפר לשבועון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת כי אמצעי התקשורת במצרים מתייחסים בחיוב לנעשה ברצועת עזה וכי היחס של הדרג המדיני המצרי לחמאס שונה ממה שהיה בעבר. הוא שיבח בעיקר את שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי על דבריו כי "מצרים לא תשב בחיבוק ידיים אם ישראל תתקוף את רצועת עזה" וטען כי הדברים האלה משקפים את עמדת ההנהגה המצרית ואת עמדת הרחוב המצרי התומך בפלסטינים.
מדובר באותו שר חוץ הרוצה להדק ולשפר את יחסיה של מצרים עם איראן.
ההסלמה האחרונה בין ישראל לחמאס בגבול רצועת עזה עוררה שוב את הרגשות האנטי ישראליים במצרים,כאלפיים מפגינים מצרים ניסו להסתער בסוף השבוע על שגרירות ישראל בקהיר,שרפו את דגלי ישראל וקראו לגרש את השגריר הישראלי מקהיר,לבטל את הסכם השלום ולנתק את היחסים בין שתי המדינות.
מצרים תיווכה בימים האחרונים בין ישראל לחמאס על החזרת מצב הרגיעה לרצועת עזה ונראה כי אכן ההנהגה המצרית החדשה מוכנה גם לסייע בהקלת המצור הישראלי המוטל על הרצועה עזה לפחות עד לקיומן של הבחירות לפרלמנט ולנשיאות במצרים בסוף השנה.
ההנהגה החדשה במצרים גם חידשה את מאמצי התיווך בין תנועת חמאס לרשות הפלסטינית כדי להשיג פיוס לאומי שאמור לאפשר הקמת ממשלת אחדות פלסטינית ועריכת בחירות בגדה וברצועה.
בישראל מודאגים מהתגברות תופעת הברחות הנשק לרצועת עזה ממצרים שגברה מאז נפילת משטר מובארכ.
אפשר להבין את הדאגה הישראלית עוד יותר כשקוראים את ההדלפות האחרונות באתר "וויקיליקס" הקשורות בשליטה הנוכחי של מצרים פילדמרשל מחמד חוסיין טנטאווי העומד בראש המועצה הצבאית העליונה.
עפ"י ההדלפות ל "וויקיליקס" באחד הדיונים במסגרת הדיאלוג האסטרטגי בין ישראל לארצות הברית בנובמבר 2009 התלוננו קציני צה"ל באוזני עמיתיהם האמריקנים על הגנרל טנטאווי כי הוא "מכשול למאמצים" להיאבק בהברחות הנשק מסיני לרצועת עזה.

מה קורה בזירה הפוליטית הפנימית במצרים?

המועצה הצבאית העליונה מנסה להוציא את מצרים מהמשבר אליו נקלעה בצורה איטית מבלי לעורר זעזועים מיותרים.המסרים שמשדרת המועצה הזו למדינות ערב הם שהיא שולטת במצב וכי היא רוצה להעביר את השלטון בצורה מסודרת למפלגות ולעם באמצעות הבחירות לפרלמנט ולנשיאות.
לדברי חברי המועצה הצבאית העליונה, השלטון האזרחי החדש שייבחר הוא שייקבע את החוקה החדשה,לכן בינתיים נערך משאל עם רק על הכנסת שינויים בחוקה הנוכחית שהבולטים בהם הם בחירת נשיא לתקופה של ארבע שנים בלבד והגבלת כהונתו הנשיא לשתי קדנציות בלבד.
המועצה הצבאית העליונה גם נזהרת באופן שבו היא מטפלת בסמלי המשטר הקודם,כרגע היא מסתפקת בחקירתם והעמדתם לדין אך איננה ממהרת בהרשעתם וגזירת עונשים עליהם,היא מעדיפה שהדבר ייעשה לאחר שייבחר השלטון החדש.המועצה הצבאית העליונה טוענת כי תפקידה הוא לשמור על הביטחון הלאומי של מצרים עד להעברת השלטון לפרלמנט ונשיא שנבחרו ע"י העם וכי היא רק גורם מסייע למהפכת הדור הצעיר.
אולם פרשנים מצרים טוענים כי הצבא המצרי הגיע להבנות שקטות עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה והמאורגנת ביותר במצרים על שמירה על "שקט תעשייתי".בתמורה שותף נציג של "האחים המוסלמים" בוועדה שהקימה המועצה הצבאית העליונה להכנסת שינויים בחוקה וסוכם שהבחירות לפרלמנט והנשיאות יערכו עוד השנה.
ההבנות האלה מעניקות יתרון אדיר למפלגת השלטון "אלחזב אלווטני" ולתנועת "האחים המוסלמים" על פני המפלגות האחרות שהן פחות מאורגנות וכן על פני קבוצות הצעירים שארגנו את המהפכה ועלולות למצוא את עצמן מחוץ לשלטון לאחר הבחירות.
הקבוצות האלה המאורגנת במסגרת הנקראת "צעירי ה-25 בינואר" מאוכזבות ממה שקורה בזירה הפוליטית המצרית וטוענות שהמהפכה עדיין לא הושלמה וכי השיגה רק 10 אחוזים מיעדיה.
דוברי הצעירים אומרים כי חלה נסיגה במהפכה שעברה לתהליך של רפורמות במקום לתהליך של שינוי.
תנועת "האחים המוסלמים",שהקימה עכשיו מפלגה פוליטית חוקית לכל דבר וענין,התחייבה כי לא תציג מטעמה מועמד לנשיאות אך נראה כי היא תזכה בהישגים גדולים בבחירות לפרלמנט.
מי שבתוך מצרים מודאג מאוד מההתפתחויות הם בני המיעוט הקופטי במצרים המונה עפ"י הנתונים של הכנסייה כ-12 מיליון איש.
המיעוט הזה הסובל מרדיפות של מוסלמים קיצוניים חושש מעלייתה לשלטון של תנועת "האחים המוסלמים" שלהערכתו רוצה בשינויים דמוקרטיים רק באופן חד פעמי כדי לאחוז ברסן השלטון.
עד עכשיו הודיעו חמישה אישים פוליטיים על כוונתם להתמודד על תפקיד הנשיא והם: מחמד אל-בראדעי לשעבר מנהל הסוכנות לאנרגיה אטומית,עמרו מוסא מזכ"ל הליגה הערבית,השופט השאם אלבסטוויסי,חמדין צבאחי ראש מפלגת "אל-כראמה" הנאצריסטית והרמטכ"ל המצרי לשעבר הגנרל בדימוס מג'די חתאתה.
השורה התחתונה היא כי הצבא ממשיך לשלוט במצרים וייתכן ששלטונו יימשך עוד זמן ממושך מאחורי הקלעים כפי שהיה במשך שנים רבות בטורקיה או כפי שקורה כבר מספר שנים בפקיסטן.
אולם אין משמעות הדברים שהאסלאם איננו יכול להשתלט על המדינה,מה שקורה בטורקיה הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך, המפלגה האסלאמית בראשות טייפ ארדואן הצליחה לדחוק את רגלי הצבא ולצמצם משמעותית את השפעתו על השלטון,הדבר עלול לקרות גם במצרים.

יום שלישי, 5 באפריל 2011

מדינות המפרץ נגד איראן

מתיחות רבה בין מדינות המפרץ לאיראן על רקע ניסיונותיה של איראן לחתור תחת המשטרים בבחריין ובכווית.במדינות המפרץ מודאגים ממדיניותו של שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי הפועל להדק את היחסים בין איראן למצרים.

בימים האחרונים החריפה המתיחות בין מדינות המפרץ לאיראן על רקע האירועים בבחריין וחשיפת רשתות ריגול איראניות בכווית.
מאז החלו המהפכות בעולם הערבי הגבירה איראן את מעורבותה בבחריין שבה יש רוב שיעי,בניסיון להפיל את שלטונו של המלך הסוני חמד בן עיסא אל-חליפה.בתימן בוחשת איראן כדי שהשבטים השיעים החות'ים בצפון המדינה יפילו את נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח ובכווית נלכדו שמונה רשתות ריגול איראניות ופורסמו גזרי דין מוות לשני אזרחים איראניים ואזרח כוויתי מבין העצורים.את הרשתות האלה ,ששתיים מהן היו מזוינות,הפעילו "משמרות המהפכה " האיראניים באמצעות השגרירויות האיראניות במפרץ והן נלכדו תודות לשיתוף פעולה מודיעיני בין מדינות המפרץ.
שר החוץ של בחריין חאלד בן אחמד,האשים את איראן במעורבות רבה בנעשה בבחריין ובליבוי המתחים העדתיים. הוא הצהיר כי חזבאללה הוא ארגון טרור ואמר כי לשלטונות בחריין הוכחות שחזבאללה אימן גורמים בחריינים.
איראן מודאגת מאוד מהכוח הצבאי ששיגרה סעודיה לבחריין,המכונה "דרע אלג'זירה",כדי להגן על משטרו של המלך הסוני מפני האופוזיציה השיעית הנתמכת ע"י איראן.
ועדת החוב והביטחון של המג'לס האיראני הזהירה את סעודיה "לא לשחק באש" במפרץ הפרסי וייעצה לה להוציא את כוחותיה מבחריין,אולם נראה שסעודיה ושאר מדינות המפרץ אינן נרתעות כרגע מהאזהרות האיראניות.

שרי החוץ של המועצה לשיתוף פעולה של המפרץ(משפ"ם) התכנסו השבוע למפגש חירום בריאד שבסעודיה וגינו בחריפות את ההתערבות האיראנית בענייניה הפנימיים של בחריין.במדינות המפרץ יש דאגה גוברת מההתערבות האיראנית בענייני הפנים של מדינות המשפ"ם שנחשבת לפגיעה בביטחונן הלאומי וניסיון ליצור מלחמה עדתית.
בימים הקרובים יתקיימו מפגשים ביטחוניים וצבאיים של מדינות המפרץ בדרג גבוה כדי לגבש את הצעדים שיש לנקוט נגד טהראן.

האם איראן מתקרבת למצרים?

במדינות המפרץ יש דאגה מההתקרבות המצרית לאיראן והן חוששות מהתקרבות של מצרים אל איראן על חשבון היחסים עימהן.
באיראן יש קורת רוח רבה מנפילת משטרו של הנשיא מובארכ במצרים.האיראנים סבורים שהוסר עכשיו המכשול העיקרי שהיה קיים בפני הידוק הקשרים בין שתי המדינות.
הדברים שאמר באחרונה שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי על איראן לא הדאיגו רק את ישראל,ארצות הברית ביקשה הבהרות ממצרים ובמדינות המפרץ מקווים שהמועצה הצבאית העליונה בראשותו של פילדמרשל טנטאווי השולטת היום במצרים תרסן את שר החוץ המצרי בכל מה שקשור להתקרבות לאיראן.
שר החוץ המצרי החדש אל-ערבי מונה לתפקידו לאחר שתנועות האופוזיציה הצעירות המליצו עליו למועצה הצבאית העליונה.
בשבוע שעבר הוא כינס מסיבת עיתונאים והבהיר כי "מצרים אינה רואה באיראן מדינה עוינת או מדינת אויב".
כידוע בין מצרים לאיראן אין יחסים דיפלומטיים מלאים,מצרים מחזיקה משרד אינטרסים בטהראן אך נביל אל-ערבי מיהר להצהיר כי "איראן היא מדינה שכנה ויש לנו עימה יחסים היסטוריים ארוכים,אנו נפתח דף חדש עם כל המדינות כולל איראן".
מקורות מצריים אומרים כי במועצה הצבאית העליונה מסתייגים מדבריו של שר החוץ אל-ערבי.
לדבריהם,ראש המועצה,פילדמרשל חוסיין טנטאווי רואה באיראן סכנה אסטרטגית אזורית,על הרקע הזה יש לראות את ההודעה שפרסמה המועצה המבהירה כי "מצרים לא תהפוך לאיראן או עזה וכי לא ישלוט בה ח'ומייני אחר".
איראן דוחפת עכשיו כדי להביא לכינון יחסים מלאים רשמיים עם מצרים אך נראה כי המועצה הצבאית העליונה במצרים עדין איננה נלהבת להקים מערכת יחסים כזו עימה.
השורה התחתונה היא כי התהפוכות בעולם הערבי הביאו להיחלשותה של מצרים והתחזקותה של איראן.
מדינות המפרץ מביטות בדאגה רבה על הנעשה ומשוועות,יותר מאי פעם לעזרה של ארצות הברית.
את הביטוי לדאגה העמוקה הזו אפשר לראות בדברים שאמר הד"ר גמאל סווידי,מנכ"ל מרכז מאע"ם למחקרים אסטרטגיים,הוא קרא להפוך את מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ לאיחוד כמו האיחוד האירופי,להקים צבא מפרצי מיוחד ולהשיג כוח גרעיני שיוכל לעמוד בפני האיום האיראני.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר