יום חמישי, 31 במרץ 2011

סוריה-המשטר העלווי מתנדנד


בסוריה יש אכזבה רבה מנאומו של הנשיא בשאר אסד והצעדים שעליהם הודיע כדי להרגיע את הרוחות.
מנגנון התעמולה הסורי מאשים גם גורמים בלבנון ובסעודיה בארגון המהומות.מידת היציבות של המשטר תתברר רק במהלך השבועות הקרובים.



נשיא סוריה הודיע כי הורה להקים ועדת חקירה רשמית שתבדוק את נסיבת הריגתם של אזרחים וחיילים בדרעא ובלאד'קיה.כמו כן הוקמה גם ועדה של מומחי משפט לבדוק דרכים לבטל את חוקי החירום המונהגים בסוריה מאז 1963.החוקים האלה אפשרו לשלטון הסורי לאסור על קיום אספות ,לעצור חשודים "המאיימים" על הביטחון,להאזין לשיחות טלפון ולהטיל צנזורה כבדה על אמצעי התקשורת.
המשטר של אסד מנסה להרגיע את הרוחות ולספוג את זעם ההמונים,אולם הציפיות בסוריה היו כי חוקי החירום יבוטלו לאלתר בנוסף לצעדים אחרים כמו למשל ביטול בית הדין לביטחון המדינה והקמת רשות עצמאית שתפקח על מנגנוני הביטחון של סוריה.
נאומו של נשיא סוריה בשאר אסד אכזב מאוד את אזרחי סוריה שציפו להבטחות מפורשות בנושא יישומן של רפורמות כלכליות ופוליטיות.
הנשיא הסורי לא התחייב לשום צעד ספציפי שבכוונתו לנקוט אך הדגיש באופן כללי את מחויבותו לרפורמות.
פרשנים בעולם הערבי אומרים כי נראה שהנשיא אסד מנסה לנהל את המשבר הקשה שפקד את ארצו ולא לנסות ברצינות לפתור אותו.
לפיכך,ההערכות הן שהפגנות המחאה בסוריה נגד המשטר העלווי ימשכו.
ההאשמות של הנשיא אסד כי נרקמה "מזימה גדולה נגד סוריה" וכי ישראל וארצות הברית עומדות מאחוריה מעוררות גיחוך בעולם הערבי.
בשאר אסד מייחס לישראל וארצות הברית כוח השפעה עצום וטוען למעשה כי ביכולתן להוציא עשרות אלפי אזרחים סורים לרחובות להפגנות נגד המשטר הטוטאליטרי שלו הנעזר בשירותי ביטחון יעילים.
במדינות ערב לא קונים את הסיפור הזה.

מנגנון התעמולה הסורי מנסה לטעון כי גם גורמים בלבנון הקשורים למחנה "אל-מוסתקבל" שבראשו עומד ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי קשורים למהומות.
העיתון "א-דיאר" היוצא לאור בלבנון דיווח כי בידי מנגנוני הביטחון הסורים מידע על מעורבות גורמים לבנונים במהומות מסוריה וכי גורמים אלה חדרו לסוריה מכפרים השוכנים באזור הגבול.
העיתון הלבנוני "אל-ספיר" טען כי דמשק שיגרה מסר חריף לזרם לבנוני בולט באופוזיציה החדשה, כשהכוונה היא לסיעת "אל-מוסתקבל" של סעד אל-חרירי,בעקבות דיווח כי שלטונות סוריה החרימו מספר סירות לבנוניות שנשאו אמצי לחימה שונים שייתכן ונשלחו מזרם זה.
המסר הסורי הכיל אזהרה כי פגיעה בביטחונה של סוריה היא בבחינת "קו אדום" וכי יש ברשותה של דמשק מספיק נתונים כדי להוכיח את מעורבותם של מספר גורמים לבנונים באירועים בדרעא ולאד'קיה.
"מקורות סורים רשמיים" מסרו לעיתון "אל-אח'באר" הלבנוני כי דמשק תחשוף בקרוב שיחות טלפון שקיים הנסיך הסעודי בנדר בן סולטאן עם פעילים איסלאמיסטים.במהלך הפגנות התמיכה בנשיא בשאר אסד שהיו בסוריה,הונפו שני שלטים גדולים שעליהם נכתב "להפיל את המוסד הישראלי" ובאמצע השלטים נראו שתי תמונות של סעד אל-חרירי והנסיך הסעודי בנדר בן סולטאן.
בכירים במפלגת "אלמוסתקבל" הלבנונית שבראשה עומד ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי, הכחישו את הדיווחים בתקשורת הסורית ובערוץ "אל-מנאר" של חזבאללה בדבר מעורבותם באירועים בסוריה.מזכ"ל התנועה,אחמד חרירי,הביע תמיהה אודות שיגור ספינות נושאות אמצעי לחימה לסוריה מטריפולי והבהיר כי מדובר בדבר שאיננו מקבלים ואיננו רוצים בו.חבר הפרלמנט הלבנוני ג'מאל ג'ראח,דחה את הדיווחים האלה ואמר כי לתנועת ,אל-מוסתקבל" אין אפילו נשק להגן על עצמה כפי שהוכח באירועי מאי 2008.חבר הפרלמנט מצטפא עלוש הבהיר כי לבנון איננה מפיקה תועלת מכאוס בסוריה שהרי הדבר מקרין לשלילה על לבנון והבהיר כי אין שמץ של אמת בטענות הקושרות בין "אל- מסותקבל" לבין ההפגנות בסוריה.

מבחנו של הנשיא אסד יהיה בימים הקרובים ויתמקד במידת הצלחתו לעצור את התמשכות המהומות בארצו.
בבתי הכלא הסורים יש עדיין עצורים רבים ללא משפט דבר שמעורר התמרמרות רבה בציבור.
ימי השישי יהיו ימי המבחן ליציבותו של המשטר הסורי לאור כוונות האופוזיציה לצאת בהפגנות לאחר התפילות במסגדים.
לבשאר אסד נכונו עוד ימים קשים.

יום רביעי, 30 במרץ 2011

האתגר החדש של ישראל-אינתיפאדה שלישית בצד הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה קווי 67


הפלסטינים פועלים לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית בתנועת מלקחיים:הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בקווי 67 בצד אינתיפאדה שלישית בשטחי יו"ש.ישראל נערכת להגיב בצעדים חד צדדים אך היא חייבת לשקול ברצינות הצגת אלטרנטיבה מדינית.



ישראל נמצאת בפני אחד האתגרים המדיניים החשובים ביותר מאז הקמתה שיהווה ציון דרך חשוב בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ממשלת נתניהו פנתה באחרונה לעשרות מדינות בעולם ופתחה במסע דיפלומטי להבהיר את עמדתה כי במקרה שיכירו בחודש ספטמבר הקרוב,במהלך כינוס העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 היא עלולה לנקוט בתגובה בצעדים חד צדדים.בצד האזהרה הזו נאמר כי יוזמה פלסטינית כזו מנוגדת להסכמי אוסלו.
בפרסומים שונים בעיתונות הישראלית הועלתה האפשרות שבתגובה למהלך הפלסטיני הזה, תספח ישראל את גושי ההתנחלויות הגדולים לשטחה או שתחיל את החוק הישראלי על כל שטחי הגדה המערבית.
ברשות הפלסטינית משוכנעים כי מדובר באיומים ריקים ממשמעות מעשית מכיוון שהם לא יבלמו את ההתקפה המדינית של הפלסטינים.
בכירים ברשות הפלסטינית מציינים כי בפועל גושי ההתנחלויות הגדולים כבר מסופחים לישראל,לגבי אפשרות החלת החוק הישראלי על כל שטחי הגדה המערבית,אומרים אותם בכירים, הדבר ייצור בעיה לישראל ויביא ליצירת מדינה אחת דו לאומית שתסכן בעוד כמה דורות את ישראל מבחינה דמוגרפית.
לדבריהם,סיפוח כל שטח הגדה לישראל יחייב אותה להנהיג משטר גזעני והיא תהפוך למדינת אפרטהייד דוגמת דרום אפריקה.
הרשות הפלסטינית משדרת מסרים לתושבים הפלסטינים בשטחים כי סוף "הכיבוש הישראלי" בשטחים יתקרב אחרי חודש ספטמבר וישראל לא תצליח למנוע את התמוטטות שליטתה בשטחים הפלסטינים.
לכן,היא אומרת במסריה הלא רשמיים שאותם מעבירה תנועת הפת"ח שהיא מפלגת השלטון, על הפלסטינים לפתח את האינתיפאדה השלישית שלהם באופן שימשוך את תשומת הלב העולמית.
ברשות הפלסטינית משוכנעים כי נוכח המהפכות והתהפוכות בעולם הערבי, מדינות העולם יגלו הבנה וסימפטיה למהלך הפלסטיני הזה שנועד להביא לשחרור הגדה המערבית משליטתה של ישראל והשגת חופש וריבונות לרשות הפלסטינית.
ברשות הפלסטינית מעריכים כי ישראל בונה על תמיכתה של ארצות הברית בעמדותיה אבל הפלסטינים בטוחים כי הנשיא אובאמה יגלה בחודש ספטמבר כי הוא נדחק לפינה והוא יאלץ להחליט בין שתי אופציות: לעמוד בהבטחתו לפלסטינים כי מדינת פלסטין תצורף כחברה רשמית לאו"ם או להסכים להמשך הדיכוי והדיקטטורה של ישראל בשטחים.
הפרשן הפלסטיני הידוע חאפט' ברגותי כותב במאמר שפרסם בעיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה" :
"אובאמה יצטרך לבחור בהמשך משטר העריצות או במתן חופש וזכויות לפלסטינים אך הוא צריך לדעת כי בכוחם של הפלסטינים להצית מהפכה עולמית בכל מקום מכיוון שבעייתם היא צודקת".
ואילו שר החוץ הפלסטיני ריאצ' אל-מאלכי אומר בראיון לביטאון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" כי האיומים הישראלים לנקוט צעדים חד צדדים בתגובה על הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 "מעידים על פחד ומבוכה".הוא גורס כי לאחר ההכרה במדינה פלסטינית כל פעולת הפקעת קרקעות של ישראל בגדה תחשב כהתקפה של מדינה על מדינה אחרת.
במקביל לכוונות הפלסטיניות לפנות לעצרת הכללית של האו"ם ולהיערך לאינתיפאדה שלישית אומרים ברשות הפלסטינית כי דלת המשא ומתן עם ישראל פתוחה עד חודש ספטמבר אך היא חייבת להפסיק את כל פעולות ההתנחלויות.

ומה יקרה לאחר חודש ספטמבר ולאחר המהלך, שנראה כרגע כבלתי נמנע, של הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 אם ישראל לא תיסוג מייד משטחי יהודה ושומרון?
ברשות הפלסטינית מציירים תרחישים נוספים כמו פירוקה של הרשות הפלסטינית או הודעה של מחמוד עבאס על התפטרותו מתפקיד יו"ר הרשות.

הנושא הפלסטיני איננו עומד כרגע בראש סדר היום הבינלאומי או בראש סדר היום של העולם הערבי העסוק בתהפוכותיו אולם בהחלט הוא עלול לשוב ולטפס למקום הזה, או קרוב אליו, לקראת חודש ספטמבר.
ההערכות המדיניות של כל הגורמים העוסקים בסכסוך הישראלי פלסטיני הן כי הפלסטינים יצליחו להעביר את ההחלטה הזו בכינוס העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר.
ישראל תצטרך להיערך מבחינה מדינית וביטחונית להתמודד עם האתגר הזה שעלול להיות מלווה בהפגנות המוניות ואלימות למרות ההבטחות הפלסטיניות של מחמוד עבאס כי הפלסטינים לא יחדשו את האלימות כלפי ישראל.דוברי תנועת הפת"ח מדברים על אינתיפאדה שלישית "בדרכי שלום".
נראה כי נוכח המהפכות בעולם הערבי והסכנה המרחפת על המשך שלטונו של המלך עבדאללה בירדן,עשויה להתקבל בהבנה בעולם העמדה של ממשלת ישראל כי היא איננה יכולה לקבוע כעת את גבולותיה המזרחיים ולהסיג את כוחות צה"ל מבקעת הירדן.
אולם ישראל חייבת להצטייד באלטרנטיבה מדינית אחרת לקראת הדיון בעצרת הכללית של האו"ם ולהציע מתווה מדיני הגיוני שיכול להקל עליה להסביר את עמדותיה לקהילה הבינלאומית ואולי אפילו לשכנע עשרות ממדינות החברות באו"ם כי כוונותיה לשלום וכי החלטה כזו של העצרת הכללית רק תגרום נזק מדיני בלתי הפיך ותערער לגמרי את הסיכוי למצוא פתרון מדיני מוסכם לבעיה הפלסטינית.
זה הזמן לשקול ברצינות להציג בהקדם בפני הפלסטינים ומדינות העולם, תוכנית מדינית רשמית של הממשלה בערוץ הישראלי פלסטיני,אפשר לקרוא לה בשמות שונים אך חשוב שהיא תהייה רצינית ותוכל לשמש בסיס לחידוש המשא ומתן בין שני הצדדים.

יום שלישי, 29 במרץ 2011

המהפכות והתהפוכות בעולם הערבי-משמעויות אזוריות וגלובליות והשפעתן על ישראל


השינויים בעולם הערבי עד כה יצרו תהליכים ומגמות מסוכנות לישראל. הכוחות הרדיקליים של הסונה והשיעה במזרח התיכון התחזקו והם מסכנים את הסכמי השלום של ישראל עם מצרים וירדן.על ישראל מרחפת גם סכנה של פרוץ אינתיפאדה שלישית לקראת חודש ספטמבר במקביל להכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בקווי 67.



ישראל לא מוזכרת כמעט בטרמינולוגיה של המהפכות והשינויים בעולם הערבי. כמה פעמים ניסו שליטים ערבים כמו נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח או נשיא סוריה בשאר אסד והיועצת שלו בות'יינה שעבאן, לשרבב את שמה של ישראל כמי שעומדת מאחורי ההפגנות והמהומות בארצם אך בעולם הערבי לא קונים את הסיפורים האלה.
גם הסכסוך הישראלי פלסטיני ומצבם ההומניטארי של הפלסטינים בשטחי יו"ש ורצועת עזה נעלם לחלוטין מסדר היום של המהפכנים בעולם הערבי.
הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה, שהינה לב הסכסוך של העולם הערבי עם ישראל נדחקה לקרן זווית,מסתבר שלדור הצעיר במדינות ערב המניע את המהפכות יש סדר יום משלו הקשור ליצירת השינוי במצב הכלכלי,בשיפור תנאי המחייה,שמירה על זכויות האדם וחופש והביטוי ובעריכת רפורמות פוליטיות. הדור הצעיר במדינות ערב מוטרד בראש ובראשונה מהבעיות שלו ולא מהבעיה הפלסטינית.אולם, אין הדבר אומר שהבעיה הפלסטינית לא תשוב ותעלה לראש סדר היום של העולם הערבי החדש לאחר שיתייצבו בו המשטרים החדשים.
הפלסטינים קובלים בגלוי על כך שאפילו נושאים הומניטאריים טריוויאליים כמו המצור על רצועת עזה, פתיחת מעבר רפיח וסבלם האנושי של תושבי הרצועה נעלמו מסדר היום של המפגינים בעולם הערבי ומסדר היום התקשורתי של אמצעי התקשורת הערביים.

מוקדם עדיין להעריך איך יושפעו יחסי ישראל עם מדינות ערב נוכח התהפוכות בעולם הערבי.השתיקה היחסית הישראלית הרשמית מאז המהפכה בתוניסיה תרמה ללא ספק לכך שישראל הצליחה בינתיים להרחיק את עצמה מהשינויים בעולם הערבי עם זאת מסתמנים תהליכים ומגמות מסוכנות לישראל.
מעמדה של איראן התחזק,הפלגת הראווה של שתי ספינות המלחמה האיראניות במימי תעלת סואץ לראשונה מזה עשרות שנים המחישה זאת היטב, ובעולם הערבי יש תחושה שארצות הברית נחלשה,ארצות הברית נתפסת בעיני הערבים כגורם שאי אפשר לסמוך עליו בעת צרה וכמי שתקעה סכין בגבם של כמה מהשליטים הרודניים שהיו נאמנים לה ובראשם מובארכ.
נוצרה משוואה שככל שכוחה של ארצות הברית יורד במזה"ת כך עולה כוחה של איראן.
חיידק המהפכה הערבית הצליח להדביק רק באופן חלקי את איראן ונראה כי המשטר האיראני הצליח בשלב הזה לדכא ביד קשה ובהצלחה את כל הפגנות האופוזיציה.
האופוזיציה האיראנית מצידה לא הצליחה לשכנע מגזרים גדולים באוכלוסיה כי היא יכולה להוות חלופה שלטונית הולמת.
נוכח המעורבות הצבאית של מדינות המערב במלחמת האזרחים בלוב,העובדה ששליט לוב מועמר קד'אפי וויתר בשנים עברו על האופציה להצטייד בנשק גרעיני נתפסת בעולם הערבי כטעות חמורה שלו, שכן אם היה מחזיק כיום בנשק גרעיני ספק רב אם מדינות המערב היו מעיזות לתקוף באופן צבאי את מדינתו.
סביר להניח שאיראן תפנים את הטעות הזו של קד'אפי
ותאיץ את קצב הפיתוח של הנשק הגרעיני כדי להרתיע את מדינות המערב מלתקוף אותה בעתיד.
ישראל ניצבת כרגע מבודדת עוד יותר בעולם הערבי לאור התהליך המדיני התקוע בערוץ הישראלי פלסטיני וחוסר יכולתה לייצר יוזמה חדשה ותהליך מדיני,אפשר לדמותה ל"אי בודד של יציבות בתוך אוקיינוס ערבי גועש".
מה שהתרחש בעולם הערבי עד כה יוצר סיכונים חדשים לישראל אבל ייתכן שגם הזדמנויות,עם זה קשה עדיין להצביע על הזדמנויות בולטות לעין.נראה כי במזרח התיכון נוצרת כעת סביבה פחות יציבה ופחות ניתנת לחיזוי.

קיים חשש שבכמה מדינות ערביות תיווצר התופעה הנקראת בפי המהפכנים הערבים "חטיפת המהפכה" (אח'תטאפ א-ת'ורה-בערבית) והשתלטות עליה על ידי גורמים אנטי ישראלים ואנטי מערביים.
המהפכה במצרים והמהומות המתמשכות בירדן מציבים סימני שאלה לגבי עתיד יחסיה של ישראל עם מצרים וירדן ועתיד הסכמי השלום.
השינויים בעולם הערבי הביאו בינתיים, במקביל להתחזקותה של איראן השיעית, גם להתחזקותה של תנועת " האחים המוסלמים" העולמית(הסונית) השוללת את קיומה של מדינת ישראל.תנועה זו התחזקה באחרונה במדינות כמו תוניסיה,מצרים וירדן.
הופעתו הפומבית הראשונה מזה שנים של השיחי' יוסוף קרדאווי בכיכר א-תחריר בקהיר ודרשת יום השישי שנשא סימלו זאת יותר מכל.
במצרים יש כעת משטר מעבר אך 77 אחוזים מכלל תושבי המדינה הצביעו במשאל העם האחרון בעד שינוי החוקה ונסללה הדרך לקיומן של בחירות חופשיות לפרלמנט ולנשיאות בחצי השנה הקרובה.
( מעתה כהונת הנשיא תהייה לארבע שנים בלבד והוא יוכל לשמש ברציפות רק שתי קדנציות ולא יותר)
הדור הצעיר והחילוני של מצרים שהוביל את המהפכה איננו משמש עוד כמנוע הפוליטי שמוביל את השינויים במצרים,אט אט מתברר כי הוא איבד את השליטה על המהפכה.
במצב שנוצר נראה כי צמרת הצבא בראשותו של טנטאווי הגיעה להבנות שקטות עם תנועת " האחים המוסלמים" על "שקט תעשייתי" עד לקיומן של הבחירות.
תנועת " האחים המוסלמים" שהייתה בעבר מחוץ לחוק היא היום תנועה פוליטית חוקית לכל דבר,נציג שלה השתתף בוועדה שניסחה את התיקונים בחוקה החדשה והכת הצבאית השלטת עומדת להחזיר לה סכומי עתק שהוחרמו מפעיליה במשך השנים.
תנועת "האחים המוסלמים" הודיעה כי לא תעמיד מועמד מטעמה בבחירות לנשיאות אך היא תתמודד בבחירות לפרלמנט.
מדובר בתנועה מאורגנת היטב והערכות במצרים היא שיהיו לה הישגים גדולים בבחירות.
הצלחתה של תנועה זו מסכנת את הסכם השלום בין מצרים לישראל למרות ההודעה של שלטון המעבר כי הוא יכבד את כל ההסכמים האזוריים והבינלאומיים של מצרים.
בכירים בתנועת " האחים המוסלמים" המצרית ,תנועת האם של חמאס, התבטאו בגלוי על הצורך בהקפאת או ביטול הסכם השלום עם ישראל.
בעיני מצרים לא מעטים השחיתות של משטר מובארכ מזוהה עם הסכם השלום עם ישראל.
אחד מפעמוני ההתרעה הוא מה שקורה כיום עם הסכם אספקת הגז לישראל,ניסיונות הפיגוע בצינור אספקת הגז בסיני,הפסקת אספקת הגז לישראל לכמה שבועות, ועכשיו המגמה להעלות את מחירי הגז המצרי בניגוד למוסכם בעסקה הם סימנים מדאיגים.

בירדן מצליח משטרו של המלך עבדאללה להחזיק בינתיים מעמד אך גם הוא מקרטע.המלך משתייך לשושלת ההאשמית,מצאצאי הנביא מוחמד,דבר שמעניק לו לגיטימיות מסוימת בעיני הציבור במדינתו.
האופוזיציה האסלאמית,איגודי העובדים ותנועות הנוער דורשים רפורמות פוליטיות,הם מנסים להגביל את סמכויות המלך ולהביא לשינוי שיטת המשטר.
ארגוני האופוזיציה רוצים שלמלך יהיה מעמד סמלי בלבד וכי הבחירות יביאו להקמתה של ממשלה שמי שיעמוד בראשה יהיה השליט במדינה.
תנועת "האחים המוסלמים" הנקראת בירדן "חזית הפעולה האסלאמית" דחתה את הצעת ראש הממשלה מערוף בחית' לדיאלוג ולהשתתפות בוועדה שתבחן עריכת רפורמות.היא ממשיכה בארגון ההפגנות ומנסה לזעזע את כיסאו של המלך עבדאללה.
בירדן יש התנגדות חזקה להסכם השלום עם ישראל שאותה מובילים התנועה האסלאמית והאיגודים המקצועיים, באחרונה גברה התנגדות זו נוכח המבוי הסתום במשא ומתן עם הפלסטינים והמשך מעצרם של כמה מחבלים ירדנים בכלא בישראל.

ומה קורה בשטחי יו"ש ורצועת עזה?

בשטחים נפל דבר,בעקבות המהפכות בעולם הערבי קמה תנועה של הדור הצעיר הפלסטיני הנקראת "תנועת ה-15 במרץ" שהצליחה באמצעות הפייסבוק לארגן הפגנות ענק בגדה וברצועה.
התנועה הזו חרטה על דגלה השגת שתי מטרות בשלבים: הראשון, לסיים את הפיצול בין הגדה לרצועה ולהשיג פיוס לאומי ובשלב השני סיום מה שהיא מכנה "הכיבוש הישראלי".
הנהגת החמאס ברצועה והנהגת הרשות הפלסטינית חוששות מתנועת הצעירים הזו,זו הסיבה שיו"ר הרשות הפלסטינית יזם מהלך, שבינתיים סוכל על ידי הנהגת החמאס בדמשק, לבקר ברצועת עזה ולהקים עם תנועת החמאס ממשלת אחדות לאומית שתוביל לבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות.
אולם נראה כי פעילי הדור הצעיר הפלסטיני לא יוותרו על כוונתם ליצור את השינוי. חודש ספטמבר הקרוב שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדון בהקמת מדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 הינו המועד שאליו עלולות להתכנס שורה של פעולות מחאה ואולי גם הפגנות אלימות נגד ישראל תוך ניסיון לגרור גם את ערביי ישראל לפעילות המחאה.
תרחיש של אינתיפאדה שלישית במאפיינים דומים לזו של האינתיפאדה הראשונה בהחלט אפשרי.
לגבי המצב בסוריה: נפילת משטרו של בשאר אסד טומנת בחובה יצירת שינוי אסטרטגי.המשטר הסורי העלווי של משפחת אסד שמר על שקט מוחלט בחזית עם ישראל אך באותה העת בנה צבא חזק,חימש את החזבאללה ואף ניסה לפתח יכולת גרעינית.
החבירה שלו ל"ציר הרשע" שבראשות איראן הביאה להגברת השפעתה של איראן בלבנון ורצועת עזה והוצאתה של טורקיה מהמעגל הפרו ישראלי.
למרות זאת ניסה בשאר אסד להגיע להסדר מדיני עם ישראל באמצעות משא ומתן עקיף וחשאי עם ממשלת אולמרט.
הנשיא הסורי אסד אינו מוכן לוותר על השפעת סוריה בלבנון,נפילת משטרו עלולה להביא להשתלטות מוחלטת של איראן על לבנון.
קשה להעריך כעת אם נפילת משטרו של בשאר אסד תשפר את מצבה של ישראל או תרע אותו.

המהפכות בעולם הערבי החלישו עוד יותר את מעמדה של הליגה הערבית וייתכן שגם את הרלבנטיות של יוזמת השלום הערבית.
ההמונים במדינות ערב הזדהו עם האופי הבלתי אלים של המהפכות בתוניסיה ובמצרים ונחרדו מהאלימות ומעשי הטבח של שליט לוב מועמר קד'אפי נגד מתנגדיו.
אולם,פנייתה של הליגה הערבית לקהילייה הבינלאומית להטיל סגר אווירי בנימוק של "הגנה על אזרחים חפים מפשע" התקבלה בקרב ההמונים בעולם הערבי כאות חולשה של מדינות ערב בפני המערב ומתן "אור ירוק" להתערבות צבאית זרה בעניינים הפנימיים של מדינה ערבית.
פרשנים ערבים אומרים כי הליגה הערבית "פשטה את הרגל" ובמקום לעשות מאמץ רציני למצוא פיתרון של שלום למלחמה בלוב היא תמכה בהתערבות צבאית זרה בענייני לוב שהביאה להריסת התשתיות של המדינה, באמצעות הפצצות מסיביות,ולפגיעה באזרחים חפים מפשע,בכך נכשלה הליגה הערבית בהגנה על הזכויות והאינטרסים של העמים הערביים ועל ביטחונם.

יום חמישי, 17 במרץ 2011

המהפכה הפלסטינית החלה



הדור הצעיר של הפלסטינים בשטחים לוחץ על הרשות הפלסטינית והחמאס להגיע לפיוס ביניהן כדי שניתן יהיה לאחד כוחות ולסלק את ישראל מהשטחים.יו"ר הרשות הודיע על נכונותו לבקר בעזה,להקים ממשלות אחדות לאומית ולערוך בחירות לפרלמנט ולנשיאות אך נראה כי הצעתו תתקל במכשולים רבים.



יום ה-15 במרץ 2011 יצוין בהיסטוריה הפלסטינית כיום שבו החלה מהפכת הדור הצעיר בשטחים הפלסטינים בעקבות המהפכות בעולם הערבי.
אלפי צעירים פלסטינים יצאו השבוע להפגין בכיכר "החייל האלמוני" בעזה ובכיכר "מנארה" ברמאללה .
בעזה נחלקו מפגיני הפת"ח והחמאס לשתי קבוצות נפרדות,הן הפגינו בנפרד ולא הצליחו להתגבר על המחלוקת העמוקה הקיימת ביניהן.
המטרה הראשונה שהגדירו הצעירים מארגני ההפגנות למהפכה הפלסטינית החדשה היא "סיום הפיצול" בין הגדה לרצועת עזה ואח"כ מעבר לשלב השני שהוא "סיום הכיבוש הישראלי".
תנועות הפת"ח והחמאס אפשרו לאלפי הצעירים להפגין ברמאללה וברצועת עזה מכיוון ש"הפיוס הלאומי" הוא נושא שיש עליו קונסנזוס פלסטיני.
בקרב תושבי השטחים נתפסות ההפגנות האלה כתחילתו של שינוי שיוזם הדור הצעיר אשר מאס במצב הנוכחי.
הצעד הראשון הזה מוגדר על ידי הפלסטינים כ"מהפכה בדעת הקהל הפלסטינית" לגבי הפיצול בין הגדה לרצועת עזה.
אולם,אין אף פלסטיני שמוכן להסתכן,בשלב הזה, ולהעריך את סיכויי ההצלחה של המהפכה הזו.
עם זאת,היענות עשרות אלפי המפגינים הצעירים לקריאות בפייסבוק להשתתף בהפגנה מעודדת את הפלסטינים כי השינוי המיוחל מתקרב.
בתנועת הפת"ח משוכנעים שתנועת החמאס לא תוכל לעמוד בפני הלחץ שמפעיל עכשיו הדור הצעיר בשטחים לסיים במהרה את הפיצול בין הגדה והרצועה ולהגיע להסכמה לאומית מהירה.הדור הצעיר הפלסטיני "נדבק" בווירוס המהפכות בעולם הערבי והוא רוצה להגיע לאחדות לאומית כדי שיוכל להפנות את מאמציו לסיים את השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מנסה "לרכוב" על מה שנראה לו תחילת גל ההפגנות של הדור הצעיר הפלסטיני נגד הפיצול בין הגדה לרצועה ולכן יצא אתמול ביוזמה מפתיעה בכינוס של המועצה המרכזית של אש"ף.
עבאס הודיע כי הוא "מוכן לבקר ברצועת עזה מחר כדי לסיים את הפיצול בין הגדה לרצועה ולהשיג אחדות לאומית".בנאומו ניסה עבאס לעקוף את המכשולים במגעים עם תנועת החמאס והודיע כי פגישתו עם הנהגת החמאס בעזה ונציגי הפלגים האחרים תהיה לצורך הסכמה על הקמת ממשלה שתורכב מאישים עצמאיים כדי להכין בחירות לנשיאות ולפרלמנט בתוך שישה חודשים ולא לצורך הדיון במחלוקות בין הפת"ח לחמאס.הוא גם הודיע כי לא יציג את מועמדותו לשום תפקיד בבחירות הקרובות.
תנועת חמאס והפלגים הפלסטינים האחרים ברכו על הודעתו של מחמוד עבאס ואף דווח בכמה כלי תקשורת פלסטינים כי החלו ההכנות לקראת הביקור בקרוב.
תנועת חמאס מצידה טוענת כי היא היוזמת של המהלך וכי איסמעיל הניה,ראש ממשלת החמאס ברצועה הוא ששיגר את ההזמנה לביקור ליו"ר הרשות הפלסטינית.לדבריה הודעת מחמוד עבאס אתמול הייתה בבחינת היענות להזמנתו של הניה.
בפת"ח אומרים כי תגובת חמאס היא הססנית וזהירה ונועדה להרוויח זמן להתייעצויות ואולי אף לטכס עצה כיצד לטרפד את יוזמתו של עבאס.

לכאורה נוצרה תחושה של אופטימיות בקרב תושבי השטחים אולם האמת ידועה למי שעוסק בפוליטיקה הפלסטינית הפנימית.הקשיים הניצבים בפני הסכמה בין תנועת הפת"ח לתנועת החמאס הם רבים ולא מן הנמנע שהיוזמות של מחמוד עבאס ואיסמעיל הניה אינן כנות ונועדו להסיח את דעת הקהל וליצור רושם מוטעה כי הפיוס הלאומי קרוב נוכח ההפגנות והביקורת הציבורית של הנהגת שתי התנועות הפוליטיות המרכזיות של העם הפלסטיני.
תנועת חמאס מוכנה לעריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט רק בתנאים מסוימים הקשורות לעריכת רפורמות מקיפות באש"ף,הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ושינויים במנגנוני הביטחון הפלסטינים לכן היא סירבה לחתום על מסמך הפיוס שהכינה מצרים בנושא.
נושא חשוב נוסף הוא העדר האמון המוחלט בין שתי התנועות שבא לידי ביטוי גם ביום ההפגנות ברצועת עזה והמפגינים נאלצו להתפצל לשתי קבוצות נפרדות בעקבות מחלוקת על סדר היום של ההפגנות.הרגישות והחשדנות בין שני הצדדים גבוהות וגדולות מאוד.
הכדור נמצא במגרשן של תנועות הפת"ח והחמאס שאינן יכולות להשתחרר מהשיקולים הפוליטיים הצרים שלהן וממשקעי העבר ולהעמיד את האינטרס הלאומי הפלסטיני בראש מעייניהן.

מעבר לכך קיימת התנגדות ישראלית ובינלאומית לכל ממשלת אחדות פלסטינית שתכלול בתוכה נציגים של תנועת חמאס הנתפסת כארגון טרור.
הציפייה ברחוב הפלסטיני היא כי הרשות הפלסטינית תתעלם מההתנגדות הזו "ותלך עד הסוף" למהלך הפיוס עם חמאס כדי ליצור עובדה מוגמרת שהעולם ייאלץ להשלים עימה נוכח האתגרים הניצבים בפני הפלסטינים ובמיוחד ההכרה הצפויה במדינת פלסטין שגבולותיה הם קווי 67, בכינוס הקרוב של העצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר.
מארגני ההפגנות, מבני הדור הצעיר של הפלסטינים, הודיעו כי ההפגנות יימשכו,השאלה הגדולה היא מה תהייה מידת הלחץ שיצליחו לייצר המפגינים על הנהגת הרשות הפלסטינית ועל החמאס להיענות לדרישה ולהגיע לפיוס לאומי קרוב.
כל הערכה תהיה בגידור ניחוש או הימור מסוכן,בינתיים אין תשובה לשאלה הזו ונאלץ להמתין לבאות.

יום חמישי, 10 במרץ 2011

האם גל המהפכות בעולם הערבי יגיע ל "פלסטין"?



" אפקט הדומינו" עדיין לא הגיע לשטחי הגדה והרצועה אך הדור הצעיר הפלסטיני קבע את תאריך ה-15 במאי כיום של הפגנות ומחאות.ברשות הפלסטינית ובישראל מעריכים כי הסיכויים לפרוץ התקוממות רחבת היקף הם קטנים אך כמה פרשנים פלסטינים מעריכים כי "מהפכה פלסטינית" היא בלתי נמנעת.



הפלסטינים זועמים ומתוסכלים.
בעוד שהם הביעו תמיכה פומבית במהפכות בתוניסיה,מצרים ולוב ובהפגנות המחאה במדינות ערב האחרות לשינוי המשטר ועריכת רפורמות,מסתבר כי המהפכות במדינות ערב נשאו אופי לאומי והתעלמו לחלוטין מהבעיה הפלסטינית הנחשבת ללב הבעיות של האומה הערבית.
הסיסמא הנפוצה ביותר בהפגנות הייתה "העם רוצה להפיל את המשטר".
באף אחת מן המדינות הערביות שבהן התקיימו הפגנות המחאה לא הונפה ולו סיסמא אחת התומכת במאבק הפלסטיני לעצמאות.
לא הייתה בהפגנות האלה אפילו כרזה אחת הקוראת לסייע לעם הפלסטיני או למשל לפתוח את מעבר רפיח או להסיר את המצור מעל רצועת עזה.
לפלסטינים יש תחושה כי למרות האירועים בעולם הערבי, מה שמעניין את מדינות המערב הוא האינטרסים שלהם בלבד, לשמור על מקורות הנפט ,לנטרל את הסכנה האיראנית ולשמור על ביטחון ישראל.
גם הן לא מתעניינות בבעיה פלסטינית.
כך נותרו הפלסטינים מבודדים,אין הזדהות עם בעייתם לא ממדינות ערב ולא ממדינות המערב.

אחת השאלות המעסיקות את ההנהגה הפלסטינית וגם את מערכת הביטחון הישראלית היא השאלה האם "אפקט הדומינו" יגיע ממדינות ערב גם ל "פלסטין"?

בשטחים מעריכים גם כן כי רק "הדור הצעיר" הפלסטיני יכול להוביל שינוי במצב כפי שעשה בתוניסיה ובמצרים וכפי שהוא מנסה לעשות במדינות ערביות נוספות.
בשטחים ובפזורה הפלסטינית הוקמו קבוצות שונות המשתמשות ברשתות החברתיות באינטרנט ושקבעו את יום ה-15 במאי ליום של הפגנות ומחאות.
להפגנות הצעירים האלה אמורים להצטרף מובטלים ובני משפחות האסירים הביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא בישראל.
אין ספק שהעם הפלסטיני יכול לגייס כמה עשרות אלפי מפגינים כפי שעשה באינתיפאדה הראשונה ב1987.המפגינים האלה יכולים לדרוש את הפסקת הפיצול בין הגדה לרצועה,את הפיוס בין הפת"ח לחמאס ואת השגת האחדות הלאומית.
אולם אם הכוונה היא להפגין ולמחות נגד "הכיבוש הישראלי" הרי שעדיף לפלסטינים להשלים תחילה את תהליך הפיוס הלאומי ביניהם ולצאת לרחובות רק לאחר מכן,השגת האחדות הלאומית הפלסטינית תאפשר לפלסטינים לגייס את ההמונים ולהתחיל בהתקוממות לא אלימה רחבת היקף שיכולה להביך מאוד את ישראל.

הפלסטינים מתוסכלים מהעובדה שהעולם הערבי סוער וגועש ואילו ב "פלסטין" שוררת רגיעה.
האמת היא די פשוטה,הפלסטינים אינם יכולים לאמץ את הסיסמא של המהפכות במדינות ערב "העם רוצה להפיל את המשטר" מכיוון שמצבם הוא שונה ומיוחד.
לפלסטין אין משטר אחד,הם מפוצלים לשתי יחידות גיאוגרפיות נפרדות בגדה וברצועה שבהן שולטות שתי רשויות שונות המזוהות עם אש"ף וחמאס.
התושבים הפלסטינים בגדה וברצועה מתוסכלים ועייפים,הם לא השיגו את מאווייהם במשא ומתן עם ישראל וגם המאבק האלים שלהם בישראל ששיאו היה באינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000 נכשל כישלון חרוץ והם עדיין משלמים את המחיר המדיני והכלכלי של כישלונם.
לכן נראה כי החששות מהתקוממות פלסטינית רחבת היקף בשטחים הפלסטינים מוקדמת מידי,מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה ושל חמאס ברצועת עזה הם יעילים מאוד והם יפעלו לסכל הפגנות המוניות.
לרשות הפלסטינית ושלטון החמאס בעזה יש אינטרסים זהים למנוע הפגנות שיערערו את יציבות שלטונם בשטחים.
גם ישראל מצידה תפעל למנוע כל גילויים של הפגנות פלסטינים המוניות ביהודה ושומרון,מערכת הביטחון נערכת לאפשרות הזו וכוחות צה"ל הונחו שלא להתעמת עם הפגנות המוניות כל עוד המפגינים הפלסטינים אינם מנסים לחדור להתנחלויות הישראליות. אולם ההערכה של הגורמים הביטחוניים היא שהסיכויים לכך הם קטנים.

גם להיבט הכלכלי יש חשיבות רבה במוטיבציה של ההמונים הפלסטינים לצאת לרחובות להפגנות המוניות.
כשני מיליון פלסטינים בגדה וברצועה קשורים בצורה ישירה או עקיפה לקופתה של הרשות הפלסטינית ברמאללה אשר משלמת את המשכורת החודשית של עשרות אלפי פקידים ושל משפחות ההרוגים והאסירים הביטחוניים.סביר להניח שהמרוויחים כלכלית מקיומה של הרשות הפלסטינית לא ייצאו לרחובות להפגין נגדה כדי שלא להפסיד את פת לחמם.
עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות "מהפכה פלסטינית" של הדור הצעיר המושפע מאוד מהמתרחש במדינות ערב,מהפכה שלא תשא אופי מפלגתי או ארגוני.
עיון ברשתות החברתיות באינטרנט מצביע על עשרות קבוצות של צעירים פלסטינים המתארגנים לפעולות מחאה למען מטרות שונות כמו הפלת שלטון הרשות הפלסטינית בגדה ושלטון החמאס בעזה,בעד "זכות השיבה" של הפליטים,נגד הכיבוש הישראלי ובעד הקמת תנועה לאומית פלסטינית חדשה.
יש כמה פרשנים פלסטינים המעריכים כי הדור הצעיר הפלסטיני נמצא במצב של "ערב מהפכה" וכי בסופו של דבר המהפכה הפלסטינית היא רק עניין של זמן והיא תשנה את כל המבנה הפוליטי הקיים בחברה הפלסטינית.

יום שני, 7 במרץ 2011

תוכניתו המדינית החדשה של רוה"מ נתניהו-התנגדות פלסטינית וערבית


הרשות הפלסטינית והליגה הערבית דוחות על הסף את רעיון הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות זמניים עוד לפני שראש הממשלה נתניהו הציג את תוכניתו.
לדעתן, מדובר במהלך הנובע מחששה של ישראל מהתהפוכות בעולם הערבי וניסיון להפחית את הלחץ הבינלאומי עליה להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.



ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין לא נשא את נאומו המדיני, שזכה לכינוי "נאום בר אילן מס' 2", שבו הוא אמור לפרט את תוכניתו המדינית החדשה בערוץ הישראלי פלסטיני וכבר מתפרסמות הצהרות שונות מההנהגה הפלסטינית והליגה ערבית הדוחות את תוכניתו המדינית על הסף.
למרות שרעיון "הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים"
מהווה בעצם את השלב השני בתוכנית "מפת הדרכים" שישראל והרשות הפלסטינית הודיעו כי הן מקבלות אותה עם הסתייגויות.
יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אמר בתחילת השבוע במסיבת עיתונאים משותפת עם נשיא צ'ילה סבסטיאן פינרייה כי הפלסטינים ידחו את התוכנית בתוקף אם היא מבוססת על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.
גם הליגה הערבית דחתה מכל וכל את רעיונות נתניהו. בהודעה לעיתונות אמר מחמד צביח,המזכיר הכללי המטפל בענייני פלסטין בליגה הערבית כי "דרך השלום ברורה,ישראל מכירה אותה והצעות נתניהו הן תרגיל שלא יצליח לעולם".
בדרגים המדיניים של הרשות הפלסטינית ומדינות ערב משוכנעים כי תזמון יוזמתו המדינית החדשה של נתניהו נובע משתי סיבות עיקריות:התמודדות עם השינויים הנובעים במצב כתוצאה מהמהפכות בעולם הערבי והחשש הישראלי מהלחץ של הקהילייה הבינלאומית להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.
להערכתם, נתניהו מנסה לשבור את הבידוד המדיני של ישראל באמצעות יוזמה מדינית המקובלת גם על שר החוץ אביגדור ליברמן וגם על מחנה גדול במפלגת קדימה שבראשו עומד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שאול מופז.
הגורמים האלה טוענים כי נתניהו מנסה להפוך את הסדר הקבע עם הפלסטינים לבן ערובה של ההתפתחויות בעולם הערבי ולטעון כי בתנאים החדשים שנוצרו אי אפשר להגיע להסדר קבע ולכן יש למצוא פתרון ביניים ארוך טווח עד שישתנו התנאים.
הערבים רואים בכוונת נתניהו נתניהו לשאת את הנאום המדיני שלו בשפה האנגלית, בפני שני בתי הקונגרס האמריקני,ניסיון שלו לקבל את הסכמת ממשל אובאמה לתוכניתו.
לארצות הברית יש השפעה גדולה ברביעייה הבינלאומית יותר מאשר במועצת הביטחון של האו"ם.
הפלסטינים דוחים את תוכניתו של נתניהו מחשש כי הגבולות הזמניים שמציע להם ראש הממשלה הישראלי על 50 אחוזים משטח יהודה ושומרון יהפכו לגבולות הסופיים של מדינת פלסטין.
מבחינתם, נתניהו רוצה לקבל את תמיכת העולם בתוכניתו מבלי להפסיד את השלטון בישראל נוכח סקרי דעת הקהל האחרונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא עכשיו בפני שלושה אתגרים מדיניים:
הראשון כינוס הרביעייה הבינלאומית בדרג של שרי חוץ הצפוי להתקיים בפאריז ב-17 במרץ כדי לגבש עקרונות בינלאומיים להסכם שלום ישראלי-פלסטיני המבוסס על קווי 67 וחילופי שטחים,השני נאומו המדיני החשוב בארצות הברית בחודש מאי וכינוס העצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר שבו אמורים הפלסטינים לבקש מהאו"ם לקבל את מדינת פלסטין כחברה רשמית בארגון ולהכיר בגבולותיה על בסיס קווי 67.
הממשל האמריקני שותף לדעה הישראלית כי כינוס הרביעייה הבינלאומית במחצית החודש הינו מסוכן וכי אין לאפשר לגוף הזה לקבוע פתרונות בינלאומיים להסדר הקבע לכן הוא מנסה לסייע לישראל לסכל את הכוונה הזו לשם כך שוגר לישראל דיוויד הייל עוזרו של השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל כדי לתאם עמדות עם יועציו של ראש הממשלה.
הפלסטינים מודאגים מהמגמה הזו,חבר הועדה המרכזית של הפת"ח מחמד אשתייה ששב מפגישה בבריסל עם נציגים של הרביעייה הבינלאומית דיווח להנהגה הפלסטינית כי שמע נכונות "לנסות את בנימין נתניהו" ולדחות את פרסום הודעת הרביעייה הבינלאומית עד פרסום תוכניתו המדינית החדשה של נתניהו.
לעומת זאת הפלסטינים מעודדים מאוד מהצפוי להם בכינוס העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר,גורמים בכירים ברשות הפלסטינית אומרים כי הם ינחיתו מהלומה מדינית כואבת על ישראל בספטמבר השנה לאחר הווטו שהטילה ארצות הברית במועצת הביטחון של האו"ם על הצעת ההחלטה לגנות את מדיניות ההתנחלויות של ישראל ביהודה ושומרון.
שר החוץ הפלסטיני ריאצ' אל-מאלכי אומר ש130 מדינות כבר תומכות בהצבעה המתוכננת בעצרת הכללית של האו"ם להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 וכי עד למועד הזה צפוי שיתמכו בהצעה כ150 מדינות.

האם הדחייה הפלסטינית של רעיון המדינה בגבולות זמנים היא סופית?

האסטרטגיה הפלסטינית הצליחה לבודד את ישראל מבחינה בינלאומית ולהכניסה לעמדת המתגונן,לכן סביר להניח שהפלסטינים לא ירצו לאבד את היתרון המדיני הזה שהשיגו.
אולם הרבה תלוי בשאלה כיצד "ישווק" ראש הממשלה נתניהו את הצעתו המדינית החדשה.
מבחינת הפלסטינים הצעה כזו חייבת להעניק להם ריבונות בשטח העולה על 50 אחוזים משטח יהודה ושומרון,אם נתניהו יכלול בה גם רמזים כי הוא מוכן לדון במשא ומתן על הסדר הקבע ב"גבולות 67" עם חילופי שטחים קלים או שהוא מוכן לדון ב "חלוקת ירושלים" הרי שמבחינת הפלסטינים "יש על מה לדבר".
ועדיין לא דיברנו על "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים,על בעיות המים וסידורי הביטחון של המדינה הפלסטינית כולל סוגיית בקעת הירדן.
המשימה הראשונה של נתניהו תהייה להשיג את תמיכת ממשל אובאמה לתוכניתו אם ישיג זאת אפשר יהיה להתקדם.
מדובר בדרך ארוכה ומלאה חתחתים וכרגע נראה שהסיכויים להגשמת התוכנית הזו אינם רבים.

יום שבת, 5 במרץ 2011

גוברת הדאגה הישראלית מהנעשה במצרים



בישראל עוקבים בדאגה אחר העיכוב בהזרמת הגז הטבעי ממצרים לישראל.גורמים מדיניים מביעים חשש מהתחזקות כוחות פוליטיים במצרים העוינים את ישראל ואת הסכם השלום עימה.


במערכת המדינית בישראל גברה בסוף השבוע ההתלבטות בשאלה האם הקולות הקיצוניים נגד ישראל שגברו לאחר הדחתו של הנשיא מובארכ מתחילים להשפיע על שלטון המעבר בראשותה של "המועצה הצבאית העליונה במצרים".
באחרונה הודיע המשטר הצבאי החדש במצרים כי המדינה תכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים והאזוריים שעליהם חתומה מצרים ונראה כי הסכם אספקת הגז הטבעי לישראל הוא המבחן הראשון לכוונות המשטר החדש.

הסיבה לדאגה הישראלית נבעה מהודעת ספקית הגז המצרית EMG הדוחה את חידוש הזרמת הגז לישראל כשהיא רומזת כי הסיבות לאי חידושה של הזרמת הגז הטבעי אינן טכניות "אלא פוליטיות".
הסכם הגז הטבעי הוא חלק חשוב ביחסים בין ישראל למצרים ובעלי המניות של ספקית הגז המצרית EMG פנו לארצות הברית ותאילנד בבקשה שישכנעו את צמרת הצבא השולטת במצרים להורות על חידוש הזרמת הגז לישראל.
מצרים החלה לספק גז לישראל ב2008 עפ"י הסכם שנחתם שלוש שנים קודם לכן שבו התחייבה מצרים לספק למשק הישראלי כמות גז שנתית של 7 מיליארד קוב בשנה.
הזרמת הגז לישראל עוררה בשנה החולפת ביקורת קשה בקרב האופוזיציה המצרית ועכשיו לאחר המהפכה במצרים גובר החשש בישראל כי הזרמת הגז תופרע או תופסק לחלוטין.
עאטף עביד,לשעבר ראש ממשלת מצרים שבתקופת כהונתו כראש ממשלה נחתם הסכם הגז עם ישראל, אמר לפני כמה ימים בראיון שהעניק לעיתון המצרי "א-שורוק" כי הגז לישראל נמכר מכיוון שהסכם השלום בין ישראל לשתי המדינות אינו אוסר זאת.
הוא הסביר כי ההחלטה המצרית לספק לישראל גז במחיר נמוך נבעה מהתחרות הגדולה בין המדינות המייצאות גז וההזדקקות הדחופה של מצרים למטבע זר."זו הייתה הסיבה ",הוא טען, "שמכרנו לישראל את הגז במחיר נמוך והסכמנו שהוא יהיה קבוע לתקופה של 15 שנים".
ב28 אחוזים ממניות חברת EMG החזיק גם איש העסקים המצרי חוסיין סאלם מקורבו של הנשיא לשעבר מובארכ אשר נמלט לז'נווה עם פרוץ המהומות במצרים ואשר טוען כי מכר אותן,ייתכן שלדבר יש קשר לקשיים שגורמת עכשיו מצרים לישראל בחידוש אספקת הגז.
הזרמת הגז לישראל הופסקה ב-5 בפברואר בעקבות חבלה בתחנת מדידה שלאורך צינור הגז לירדן הממוקם בחצי האי סיני ומאז היא לא חודשה.


הדאגה בישראל היא ברורה,מצרים נמצאת עכשיו בשלטון מעבר ולא ברור מי בסופו של התהליך יתפוס את השלטון.
ייתכן שכוחם של הכוחות הפוליטיים במצרים המתנגדים להסכם עם השלום עם ישראל יגבר,לא מדובר רק בתנועת "האחים המוסלמים" הקיצונית מדובר גם בכוחות פוליטיים אחרים כמו המפלגה הנאצריסטית למשל.
הדאגה הישראלית נובעת מאירועים נוספים שהתרחשו במצרים.
לפני כשבועיים נשא השיח' יוסף קרדאווי,פוסק ההלכה הסוני הבכיר ביותר ומראשי תנועת "האחים המוסלמים" העולמית, בכיכר "השחרור" בקהיר את דרשת יום השישי שהייתה רווית שנאה לישראל, היה זה נאומו הראשון של קרדאווי מאז 1981.
באותו היום גם אישר המשטר החדש במצרים לשתי ספינות קרב איראניות לעבור דרך תעלת סואץ אל הים התיכון בדרכן לסוריה.נכון שמבחינת החוק הבינלאומי לא הייתה יכולה מצרים לסרב לבקשת איראן כי תתיר את מעבר הספינות בתעלת סואץ אולם הדבר היה לצנינים בעיניה של ישראל.
ראש "המועצה הצבאית העליונה" הפילדמרשל חוסיין טנטאווי נמצא כבר בקשר הדוק עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ומתאם עימו את המהלכים המדיניים בכל הקשור לישראל.
החשש הישראלי נובע בעיקר מהתשובה לשאלה מה יהיה היחס של המשטר החדש במצרים להסכם השלום הישראלי מצרי.רבים במצרים אינם רואים בהסכם זה הסכם שלום אמיתי המספק את האינטרסים של מצרים ובמיוחד נוכח המשך המבוי הסתום במשא ומתן עם הפלסטינים.
מאז נחתם הסכם השלום עם מצרים חשים מצרים רבים כי ההסכם כובל את ידיה של מצרים ופוגע במעמדה האזורי.
כמה ממנהיגי תנועת "האחים המוסלמים" אומרים בגלוי כי הם תומכים בביטולו של הסכם זה.
הנה דברים שאמר בסוף השבוע שעבר אחמד חסן המזכיר הכללי של המפלגה הנאצריסטית המצרית לשבועון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת בהתייחסו לדבריה של ג'יהאן סאדאת כי "מצרים תשמור על ישראל ואין דאגה להסכם השלום בין שתי המדינות":
"בעלה הוא שהביא את האסון הגדול באמצעות הסכמיו,כל מה שקרה בשנים האחרונות הוא המשך למה שעשה סאדאת והשחיתות התפשטה במולדת המצרית".
בהמשך הראיון התייחס אחמד חסן לתוצאות המהפכה המצרית עד עכשיו ואמר כי הוא איננו אופטימי.
"אהיה המאושר באדם כשתהיה לנו היכולת לומר לארצות הברית הסירי את ידך מאומתנו הערבית ומפלסטין" סיכם חסן את דבריו.
החששות הישראלים הם טבעיים,ישראל איבדה,כתוצאה מהמהפכה במצרים את הקשר עם הנשיא חוסני מובארכ ועם סגנו הגנרל עומר סולימאן שהיו בעלי ברית חשובים שתמכו ביציבות האזורית ונלחמו בהתפשטותה והתעצמותה של איראן.
עכשיו ממתינה ישראל למשטר החדש הלא נודע,יש תחילת שינוי באווירה במצרים,הכוחות הקיצוניים יכולים להתבטא בחופשיות נגד ישראל ונגד הסכם השלום עם מצרים ונראה כי המשטר הצבאי הזמני איננו פועל להשתיק את הכוחות האלה.

יום רביעי, 2 במרץ 2011

המהפכות בעולם הערבי-מה חלקה של ישראל?

מדיניות השתיקה של ישראל בכל הקשור למהפכות בעולם הערבי הוכיחה את עצמה אך מסתמנת מגמה לנסות ולגרור את ישראל לתוך הקלחת.פרשנים ערבים קוראים למדינות המערב להפסיק את "המוסר הכפול",להתייצב לצד הפלסטינים ולדרוש מישראל את יישום החוק הבינלאומי,הפסקת הכיבוש ושמירה על זכויות האדם.


הייתה זו רק שאלה של זמן עד ששמה של ישראל ישולב במהפכות והסערות הפוליטיות החוצות את העולם הערבי מקצה אל קצה.
ההתקפה על ישראל באה דווקא מכיוון בלתי צפוי,מכיוונו של נשיא תימן הרודן עלי עבדאללה צאלח.
בנאום שנשא אתמול האשים נשיא תימן את ישראל וארצות הברית באחריות לארגון וניהול הפגנות המחאה בארצו,הוא טען שבתל אביב הוקם "חדר מבצעים" שמטרתו "לזעזע את המולדת הערבית" וכי "הוא מנוהל מהבית הלבן".
על המפגינים בארצו הוא אמר כי הם "ממומנים מכספי הציונים".
המדיניות שנוקט בה ראש הממשלה בנימין נתניהו וההנחיות שנתן לשריו שלא להתבטא בכל מה שקשור למהפכות והשינויים בעולם הערבי הינה נכונה.
ההתבטאויות של הנשיא אובאמה בנושא זה למשל נוצלו ע"י נשיא תימן לנסות ליצור את הרושם כי ארצות הברית בוחשת במצב הפנימי בארצו וכי זו היא הסיבה להפגנות המחאה בארצו ולא משטר הרודנות והעריצות שהוא מנהיג במשך עשרות שנים.
לכן בנאומו באוניברסיטת צנעא הוא אמר: "כל יום אנו שומעים הצהרה של אובאמה....מצרים אל תעשו כך...תוניסיה אל תעשו כך..מה זה ענייניו של אובאמה? מדוע הוא מתערב? למה אתה מתערב בנעשה במצרים הרי אתה נשיא ארה"ב? "
נשיא תימן נתון בלחץ רב,ההערכה בעולם הערבי כי אם ייפול שלטונו של שליט לוב מועמר קד'אפי היעד הבא שאליו יגיע "אפקט הדומינו" הוא תימן.
לכן מחפש הנשיא התימני "שעיר לעזאזל" שאפשר להאשימו,הוא מצא אותו בדמות ישראל וארצות הברית,בדיוק כפי שמועמר קד'אפי מצא "שעיר לעזאזל" אחר בדמות ארגון אל-קאעדה שאותו הוא מאשים באחריות לארגון המהפכה בארצו.

אולם,צריך לשים לב למגמה המסתמנת בכמה ממדינות ערב וברשות הפלסטינית שאותה מובילים כמה פרשנים ערבים.
המגמה הזו היא לתקוף את מדינות המערב ובראשן ארצות הברית ומדינות אירופה על "המוסר הכפול" שלהן בכל הקשור למהפכות והסערות בעולם הערבי.
ארצות הברית ומדינות אירופה מאמצות עכשיו מדיניות חדשה התומכת במהפכות העממיות במדינות ערב ,הנהגת רפורמות פוליטיות וכלכליות,בניית מוסדות דמוקרטיים ושמירה על זכויות האדם אולם לטענת אותם פרשנים ערביים מדובר בצביעות לשמה, שכן ארצות הברית ומדינות אירופה הן שתמכו במשך עשרות שנים במשטרים הרודניים והמושחתים במדינות ערב,ציידו אותם בנשק ואמצעי דיכוי והתעלמו מהפרות זכויות האדם והעושק במדינותיהם.
האסטרטגיה התגבשת כעת אצל אותם פרשנים ערבים היא לקרוא למדינות המערב שלא לנהוג "איפה ואיפה"
ולהתייחס למדינת ישראל כמדינה המפרה את החוק הבינלאומי ואת זכויות האדם.
הפרשנים הערבים קוראים לארצות הברית ומדינות אירופה להתייצב באופן ברור לצידם של הפלסטינים כדי להוכיח את אמינותן ולהשתחרר מ"המוסר הכפול" שלהן שנחשף לאחרונה נוכח המתרחש בעולם הערבי.
בכמה מאמרים שפורסמו באחרונה בעולם הערבי נמתחת ביקורת קשה על ממשל אובאמה שהטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם על הצעת ההחלטה לגנות את מדיניות ההתנחלויות של ישראל ועל התמיכה של ארצות הברית ומדינות אירופה בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה.
הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על לוב עלולות להפוך לסיוט של מדינת ישראל מכיוון שברשות הפלסטינית רואים בהן תקדים להטלת סנקציות על ישראל.

ברחוב הפלסטיני כבר מדברים על "המהפכה של הדור הצעיר".
ברשת החברתית "פייסבוק" הוקמו קבוצות המדברות על "סיום הכיבוש", "סיום הפיצול בין הגדה לרצועה" ו"עריכת בחירות בשטחים".
יש ברשת הזו כבר קריאות להפגנות במהלך חודש מרץ בגדה וברצועת עזה והמארגנים נחושים להוציא את הדור הצעיר אל הרחובות.
צריך לקחת בחשבון שגם "הדור הצעיר" בקרב ערביי ישראל עלול להיות מושפע מההפגנות האלה וליזום גם כן הפגנות ביישובי הערבים בישראל בדרישה לשוויון זכויות,הפסקת האפליה ואוטונומיה תרבותית.
ה"דור הצעיר" במדינות ערב הפך לדלק המניע את המהפכות והאינתיפאדות העממיות וחלק חשוב במערכת קבלת ההחלטות ,השבועות האחרונים הוכיחו לנו כי ברגע שיוצאים ההמונים לרחובות אין שום כוח בעולם שיכול להחזיר את הגלגל לאחור.
הפלסטינים עלולים לנסות ולהשתמש בדלק הזה נגד ישראל במיוחד נוכח המבוי הסתום בתהליך המדיני ולדרוש מהקהילייה הבינלאומית נקיטת צעדים חריפים נגד ישראל.
ישראל צריכה לקחת בחשבון את התרחישים האלה ולהיערך להם במישור הביטחוני,מה שחשוב בטווח המיידי הוא להקפיד ולהתרחק מכל התבטאות על הנעשה במדינות ערב.
המדיניות של "סייג לחוכמה שתיקה" בינתיים עובדת.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר