יום ראשון, 27 בפברואר 2011

לוב-חששות מהשתלטות המערב על המדינה


בעולם הערבי חוששים שמדינות המערב ישתלטו על לוב ואוצרות הנפט שלה כפי שהשתלטו על עיראק.הסנקציות עליהן החליטו ארצות הברית ומועצת הביטחון של האו"ם אינן מספיקות למוטט את משטר קד'אפי.על ארה"ב לשקול הפצצות מסיביות על מעוזיו של קד'אפי בטריפולי
.



העולם הערבי הפסיק להתייחס לשליט לוב מועמר קד'אפי כ"משוגע". קד'אפי חצה את כל "הקווים האדומים" וההמונים במדינות ערב רוצים שהרודן הלובי יועמד לדין ויקבל את העונש המתאים על מעשי הטבח ההמוני שעשה בבני עמו.
למרות האישיות הבעייתית שלו שמתבטאת בנרקיסיזם עז, נתפס מועמר קד'אפי כמי שאחראי למעשיו וכמי שמודע לכל הפשעים שביצע בבני העם הלובי כדי להמשיך ולשבת על כס השלטון בניגוד לרצונם.
המפגינים במדינות ערב חוששים שהשליטים הערבים הרודניים האחרים יראו במעשי הדמים של קד'אפי לגיטימציה לבצע פשעים דומים בבני עמם.
אם יצליח קד'אפי להישאר בשלטון, בזכות האלימות הרבה שהפעיל נגד בני עמו, יש חשש שגם שליטים ערבים אחרים יאמצו את השיטה הזו.
לכן,יש ציפייה בעולם הערבי שהקהילייה הבינלאומית תנקוט במהרה, שורה של סנקציות נגד משטרו של קד'אפי.
הסנקציות שעליהן הודיע הנשיא אובאמה אינן מספיקות כדי להפיל את משטרו של קד'אפי או לעצור את שפיכות הדמים שיזם או מתכוון ליזום הרודן הלובי. הנשיא האמריקני חתם על צו נשיאותי המקפיא את כל נכסיו של קד'אפי ובני משפחתו בארצות הברית והודיע על הקפאת כל מכירות הנשק ללוב ועל מעקב מודיעיני אחר הרג אזרחים ותנועת כוחות רגלים וטנקים במדינה.
גם בעיצומים שעליהם החליטה מועצת הביטחון של האו"ם אין צעדים מעשיים שיכולים לסייע לאופוזיציה בלוב להכריע את הקרב על טריפולי ולהביא לקץ שלטונו של קד'אפי,העיצומים מקפיאים את נכסיה של משפחת קד'אפי ומטילים הגבלות על קד'אפי וכמה מנאמניו ברחבי העולם.
אולם,מה שחשוב בהחלטת מועצת הביטחון הוא העברת הטיפול בדיכוי האלים של ההפגנות בלוב לבית הדין הבינלאומי בהאג בחשד כי משטרו של קד'אפי עשה "פשעים נגד האנושות".
בית הדין הבינלאומי בהאג יצטרך לפתוח בחקירת שטח בלוב שעלולה להימשך חודשים רבים מכיוון שהקרבות במדינה עדיין נמשכים,אך בסופו של דבר עשויה החקירה להפליל את מועמר קד'אפי במעשי טבח המוניים. בית הדין הבינלאומי בהאג יצטרך להכריז על קד'אפי "פושע מלחמה" ולהוציא נגדו צו מעצר בדיוק כפי שהוציא צו מעצר נגד שליט סודאן עומר בשיר על פשעים נגד האנושות שעשה בדרפור.

עם זאת יש חשש בעולם הערבי ממעורבות בינלאומית בנעשה בלוב שעלולה בסופו של דבר להביא להשתלטות של המערב על הנפט הלובי.קד'אפי ובניו מבינים היטב את החשש הזה והם מנסים לנצלו לטובתם וטוענים שנפילת המשטר הנוכחי תביא מחדש ללוב את הקולוניאליזם המערבי.
אלה המתנגדים למעורבות צבאית של המערב בנעשה בלוב טוענים כי המערב עלול לעשות ללוב מה שעשה לעיראק של צדאם חוסיין,הוא יכבוש אותה,יפצל אותה וישתלט על אוצרותיה בטענה כי הוא מגן עליה.
החשש של הערבים הוא שמדינות המערב יעודדו מלחמת אזרחים עקובה מדם בלוב שתקרע אותה לכמה חלקים דבר שיאפשר לכוחות צבאיים של המערב להשתלט על חלקים מלוב.
בעולם הערבי יש רבים המזהירים אפילו ממעורבות של כוחות של האו"ם בנעשה בלוב,לדעתם ארצות הברית,בריטניה וצרפת מעוניינות להשתלט על הנפט של לוב בכל דרך אפשרית.
בהפגנות בבנגאזי כבר הונפו כרזות כי ארצות הברית היא "ראש הנחש" וכי היא תמכה במשטר העריצות בכמה ממדינות ערב ואילו עכשיו היא משנה את המדיניות שלה בהתאם לאינטרסים שלה ומציגה את עצמה כמי שתומכת במפגינים.
לא ברור עדיין כיצד יוכרע גורלו של קד'אפי,האופוזיציה בלוב נערכת להקמת שלטון חלופי לזה של הרודן הלובי המתבצר בטריפולי.
שר המשפטים לשעבר,מצטפא עבד אל-ג'ליל,הודיע על הקמת ממשלת מעבר ואמר בראיון לאל-ג'זירה כי הממשלה החדשה, שתקרא "ממשלת הצלה לאומית", תכין בחירות דמוקרטיות בתוך שלושה חודשים,תשליט סדר ותביא לעם הלובי את בשורת החופש והדמוקרטיה.בינתיים תנהל הממשלה הזמנית הזו את חיי היום יום.
מועמר קד'אפי מצידו מתכונן להמשיך ולהיאחז בשלטון,עפ"י דיווחים עיתונאיים הוא מתכוון להביא לאזור טריפולי עוד כמה אלפי שכירי חרב אפריקנים שיעזרו לו להילחם במתנגדיו.
ייתכן כי חיסולו של משטר קד'אפי עלול לקחת עוד זמן רב שכן הרודן הלובי משדר נחישות ועיקשות להילחם עד הסוף ולנהל מלחמת אזרחים עקובה מדם.
מדינות המערב ובראשו ארצות הברית צריכות לשקול סיוע צבאי למתנגדי קד'אפי שלא יעורר בהם את החשש כי המערב רוצה להשתלט על לוב כפי שכבש את עיראק.
למשל,ארצות הברית יכולה לסייע בהפצצות מסיביות ((carpeting bombing של ארמון הנשיאות והמעוזים של אנשי ק'דאפי בטריפולי,היא כבר עשתה זאת בעבר ב1986 ,עפ"י הוראה של הנשיא רונלד רייגן, לאחר ששליחיו של קד'אפי רצחו חיילים אמריקנים בגרמניה.
סיוע כזה עשוי לרכך את התנגדותו של קד'אפי ולהקל על מתנגדיו לכבוש את טריפולי שהפכה למעוז האחרון של הרודן הלובי ובכך להביא לקץ שלטונו.

יום שישי, 25 בפברואר 2011

שלטון קד'אפי בלוב-הסוף קרב



שליט לוב מועמר קד'אפי איבד את הפופולאריות שלו במדינות ערב בעקבות מעשי "הטבח ההמוני" בבני עמו והפך למוקצה בקהילייה הבינלאומית.קץ שלטונו הוא שאלה של זמן ותלוי במידת הנחישות של האופוזיציה בלוב והקהילייה הבינלאומית להשיג את המטרה הזו.


פרשנים בעולם הערבי עושים השוואה בימים האחרונים בין שליט לוב מועמר קד'אפי לבין השליטים הרודניים,זין אל-עאבדין בן עלי וחוסני מובארכ ממצרים, שאיבדו את כס שלטונם כתוצאה מהמהפכה העממית בארצם.
השניים האלה לא העזו לשפוך את דמם של בני עמם כדי להישאר על כס השלטון בעוד קד'אפי עשה בבני עמו מעשי טבח המוניים.
מועמר קד'אפי העריץ,עמד בפני בני עמו ובלי להניד עפעף הודיע כי ילחם על המשך שלטונו עד הסוף וכי לא יהסס להשתמש בכוח,הוא איים על בני עמו כי "יטהר בית אחר בית" תוך שהוא משתמש בשכירי חרב אפריקאנים.
בעיני רבים בעולם הערבי מסמל שלטונו של קד'אפי את כישלונן של "המהפכות הצבאיות" במדינות ערב,במשך 42 שנות שלטונו הוא לא הגשים את שאיפות בני עמו ועכשיו הוא טובח בהם בקרב הישרדותו האחרון.
מעשי הטבח ההמוני שעשה מועמר קד'אפי בבני עמו שינו לחלוטין את התדמית שהייתה לו במדינות ערב של "הגיבור הערבי העומד באומץ בפני המערב" וגרמו ל"חשבון נפש" בעולם הערבי. הפרשנים כבר שואלים בגלוי כיצד זכה העריץ האכזר הזה לכינויים "מלך המלכים של אפריקה","גיבור הערביות" ו"סמל העמידה האיתנה".
נראה כי קד'אפי יתקשה מאוד להמשיך ולשלוט על עם שאיננו סובל אותו ואיננו רוצה בו למרות שהוא נאחז בכיסאו בכוח ובמיוחד נוכח כוונת הקהילייה הבינלאומית להטיל סנקציות על לוב.
קד'אפי הפך,בתוך כמה ימים, למוקצה בקרב ההמונים הערביים ובעולם המערבי וההערכה במדינות ערב היא כי סופו קרב.
מועמר קד'אפי מבין את הפחד של המערב מהאסלאם הקיצוני ולכן הוא מנסה להפחידו ומפזר הודעות כי אם יתמוטט שלטונו יתפוס את מקומו שלטון אסלאמי קיצוני המזוהה עם אל-קאעדה.הוא גם מנסה לאיים בנשק האחרון שלו כי יגרור את לוב למלחמת אזרחים עקובה מדם.
כוחות האופוזיציה שולטים במזרח לוב,הצבא הלובי קורס וחייליו מצטרפים למפגינים והחל הקרב על הבירה טריפולי שם מתבצרים מועמר קד'אפי ותומכיו.

מה עשוי להאיץ את קיצו של שלטון קד'אפי?

יש חשיבות רבה למידת הנחישות וההתמדה של האופוזיציה בלוב "ללכת עד הסוף" ולא להרפות מהמאבק עד להדחתו של ק'דאפי מהשלטון.הנחישות של המפגינים והתמדתם היא שהביאה להתמוטטות שלטונם של חוסני מובארכ במצרים ושל בן עלי בתוניסיה.
בו זמנית על האופוזיציה הלובית לפעול כדי למוטט את מנגנוני הביטחון של קד'אפי באזור הבירה טריפולי.
גם תגובה תקיפה של הקהילה הבינלאומית על מעשי הטבח ההמוני שעשה קד'אפי בבני עמו תזרז את קיצו של הרודן המטורף.

שלטון היחיד שהנהיג קד'אפי בלוב הסתיים למעשה.הדור הצעיר התמרד נגד שלטון הדיכוי והעריצות ו"סיר הלחץ" שרתח בלוב בארבעים השנים האחרונות התפוצץ בפניו של קד'אפי.
לוב היא שכנה של מצרים ותוניסיה,אין ספק שלהצלחת המהפכות בשתי מדינות אלה הייתה השפעה על הדור הצעיר בלוב שהחליט לקחת את "העניינים בידיים" ולהפיל את השלטון הדיקטטורי של קד'אפי.
אופייה של לוב הוא שונה מזה של תוניסיה ומצרים,החברה היא חברה שבטית,יש בה מעט תושבים והפריסה הגיאוגרפית היא שונה.
בתוניסיה ובמצרים הצליחו המהפכות להפיל את השלטון בזכות ההפגנות ההמוניות בערים הגדולות ובעיקר בעיר הבירה,הצבא סירב לפתוח באש על המפגינים ובסופו של דבר סילק את בן עלי מהמדינה והרחיק את מובארכ מקהיר לגלות בשארם א-שיח'.
ואילו בלוב הצבא נחלק לשתי קבוצות,זו התומכת בקד'אפי וזו שמתנגדת לו ושערקה אל שורות האופוזיציה.
נראה שהפלת השלטון בלוב תהייה בתהליך איטי יותר,האופוזיציה צוברת נקודות מידי יום ומהדקת את המצור על טריפולי שם שוהים קד'אפי ותומכיו.
מועמר קד'אפי נשען כעת על חיל האוויר שלו, לאחר שמנגנוני הביטחון והמשטרה שלו התמוטטו, ועל צבא שכירי החרב האפריקנים שלו.
קץ שלטונו של קד'אפי הוא שאלה של זמן,השאלה היא בכמה לובים עוד יספיק לפגוע לפני שיתמוטט סופית.
גורמי האופוזיציה בלוב מעריכים שלא מן הנמנע שבסופו של דבר יימלט קד'אפי מטריפולי, ימצא מקלט בדרום המדינה ויהפוך ל "פושע מלחמה" המבוקש ע"י בני עמו והקהילייה הבינלאומית בשל הפשעים שביצע המוגדרים בעגה המשפטית כ "פשעים נגד האנושות".
המהפכה בלוב הצליחה עד כה לבודד את שלטון קד'אפי מבחינה פנימית ובין לאומית אך היא עדיין צריכה להשלים את המשימה.
מה יהיה סופו של הרודן מועמר קד'אפי? האם יסיים כצ'אושסקו הרודן הרומני שהוצא להורג בתום משפט שדה מהיר בידי המהפכנים?
האם יסיים את חייו בתלייה במתקן מעצר באחת ממדינות המערב כמו העריץ העיראקי סדאם חוסיין או שיועמד לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג כמו הרודן הסרבי מילושוביץ ויבלה את שארית חייו בכלא?
כל האפשרויות פתוחות...

יום רביעי, 23 בפברואר 2011

המזה"ת-איראן מתחזקת וארצות הברית נחלשת


האירועים האחרונים במזרח התיכון החלישו את כוחה של ארה"ב וחיזקו את מעמדה של איראן.המחאה העממית הגיעה גם לאיראן אך משטר ההיאטולות הצליח לבלום את ההפגנות.המערב חייב לתמוך במתנגדי המשטר האיראני באופן ברור וגלוי.



איראן העבירה השבוע שתי ספינות מלחמה דרך תעלת סואץ למימי הים התיכון שיעדן היה נמלים בסוריה ובלבנון.במערכת הביטחון הישראלית העריכו כי מעבר למהלך הפרובוקציה הפומבית הזה מטרת הספינות הייתה להעביר נשק לחזבאללה.
אין ספק שלמסע הספינות יש קשר ישיר להתפתחויות האחרונות במזרח התיכון שהחלו במהפכה בתוניסיה דרך המהפכה במצרים ו"אפקט הדומינו" הנמשך בלוב,תימן,בחריין,אלג'יריה,ירדן,סוריה וייתכן שגם במדינות נוספות באזורנו.
מסע הספינות האיראני בתעלת סואץ, שמאז עליית חומייני לשלטון באיראן לפני 32 שנים לא עברה בה שום ספינה איראנית,הוא אומנם אקט תעמולתי אבל הוא מעיד על תחושת הביטחון הגוברת של איראן והתחזקות מעמדה במזרח התיכון בעקבות הצלחת "אפקט הדומינו".
נפילת המשטרים הרודניים בתוניסיה ואיראן,שנחשבו למשטרים פרו אמריקנים מובהקים,מחזקת את מעמדה של איראן.
המשוואה היא פשוטה:
ככל שכוחה של ארצות הברית במזרח התיכון יורד,כך עולה כוחה של איראן.
לכן,אפשר בהחלט להניח שאם השלטון ייפול במדינות נוספות במזרח התיכון כמו בירדן,בחריין או תימן יגברו עוד יותר כוחה והשפעתה של איראן למגינת ליבן של ארצות הברית ושל ישראל.
המהפכה בתוניסיה שהחלה את "אפקט הדומינו" פרצה ללא מעורבותה של איראן אולם בעולם הערבי מצביעים על מעורבות איראנית שנועדה לערער את היציבות בבחריין ובתימן.
איראן השיעית מנצלת את "אפקט הדומינו" כדי לעורר את השיעים בבחריין ואת המורדים השיעים החות'ים בתימן כדי שיפילו את שלטונם של מלך בחריין חאמד בו עיסא אל-חליפה שהינו ממוצא סוני ושל נשיא תימן הסוני עלי עבדאללה צאלח.
בכירי המשטר האיראני זוקפים לזכותם את המהפכות והמחאות העממיות במדינות ערב,הם טוענים כי מדובר ב"התעוררות אסלאמית" שהיא המשך ישיר למהפכה האסלאמית של חומייני באיראן ואומרים כי הגיע הזמן "לשים קץ למשטרים הדיקטאטורים" באזור.
בינתיים מצליחות בחריין ותימן לבלום את הפגנות האופוזיציה השיעית.
נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח האשים לפני כמה ימים כי "גורמים חיצוניים הם שמסיתים את המפגינים" בארצו כשהוא רומז כי לאיראן יש יד במהומות.
בבחריין המצב מסובך יותר,השיעים הם הרוב במדינה והם דורשים שסמכויות השלטון של המלך הסוני חמד בן עיסא בן חליפא ישללו ממנו,שהוא יהפוך לסמל בלבד וכי המשטר במדינה יהפוך למשטר "מלוכני חוקתי" שראש הממשלה בו הוא "בעל הבית" במדינה.
מלך בחריין מנסה לפייס את השיעים,הוא שחרר כמה עשרות מפגינים שיעים שנעצרו בהפגנות האחרונות ושוקל גם לשחרר את מנהיגי האופוזיציה השיעית של אגודת "אל-וופאק" הנתונים עדיין במעצר.
האיראניים פועלים במרץ להפיל את השלטון בבחריין,שבה שוכן בסיס צבאי אמריקני גדול,בין היתר כדי להחליש את "השטן הגדול".
יו"ר המג'לס האיראני,עלי לאריג'אני,האשים השבוע את ארצות הברית ב"צביעות",הוא אמר כי על הממשל האמריקני לשלם על מעשיו כנגד המוסלמים וקרא למדינות האזור שלא להיות "מעורבות בבלבול הפוליטי האמריקני" ולא לשלם את המחיר בהגנה על הבסיסים האמריקנים באזור".

המחאה העממית במדינות ערב הגיעה גם לאיראן ו"התנועה הירוקה" חידשה את ההפגנות נגד משטר ההיאטולות.
רבים בעולם מקווים כי האופוזיציה האיראנית תפיל את שלטונם של המנהיג הרוחני העליון ח'מינאי ושל הנשיא אחמדינג'אד אך נראה כי המשטר האיראני הפיק את הלקחים הדרושים מהמהומות שפרצו באיראן בקיץ 2009 לאחר הבחירות לנשיאות שכפי הנראה זויפו בהן התוצאות לטובתו של אחמדינג'אד.
המפגינים האיראנים נתקלו ברחובות בכוחות ביטחון מצוידים היטב בציוד לפיזור הפגנות ונחושים לפזר בכוח את ההפגנות.כוחות הביטחון האיראניים עשו גם מעצרי מנע לפני פרוץ ההפגנות ושמו את ראשי המתקוממים במעצר בית.
ההנהגה האיראנית הפעילה גם את כוחות ה" בסיג' " לפיזור ההפגנות,מדובר בכוח עזר המסייע לאכיפת החוק המונה מעל 13 מיליון איש ברחבי איראן והכפוף ישירות
ל"משמרות המהפכה".כוח זה הופעל גם ביוני 2009 נגד המפגינים תומכי הרפורמות.
מומחי מודיעין בישראל מעריכים כי יש בכוחה של האופוזיציה באיראן להפיל את שלטון ההיאטולות אך המפגינים רוצים לשמוע את התמיכה המוסרית של מדינות המערב במאבקם בקול ברור וצלול.
הנשיא אובאמה שינה את הטון ואמר בימים האחרונים כי הוא "מקווה שהעם האיראני ימשיך להפגין למען זכויותיו וכי מה שנכון למצרים נכון לאיראן".
גם גרמניה גינתה את ניסיון המשטר האיראני לדכא בכוח את חופש הביטוי של המפגינים.
במדינות המערב "מתחיל ליפול האסימון",כמה ממנהיגי המערב מבינים כבר כי איראן מוליכה אותם שולל ומנסה להרוויח זמן בהטחות שווא וכי האיום איננו מופנה רק לעבר ישראל אלא כלפי המערב כולו.
אחד האמצעים החשובים להפעיל לחץ על איראן הוא משטר הסנקציות שהטיל המערב על איראן.
נשיא איראן אחמדינג'אד טען השבוע כי "הסנקציות אינן משפיעות על כלכלתה של איראן" אך ככל הנראה מדובר בניסיון כושל של הנשיא האיראני לעשות "לוחמה פסיכולוגית" על המערב.
נתוני המודיעין מצביעים על כך שהסנקציות האחרונות שננקטו היו יעילות וכי הן פגעו באופן קשה בכלכלה האיראנית.
מה שנדרש הוא להרחיב ולהעמיק את הסנקציות במיוחד נוכח השינויים האחרונים במדינות הערביות במזרח התיכון לרעתה של ארצות הברית ונוכח התקדמות פרויקט הגרעין של איראן.
יש למהר ולפעול כדי להעמיד את איראן במקומה לפני שתתחיל "להשתגע" משיכרון הצלחתה במזרח התיכון.

יום שלישי, 15 בפברואר 2011

מצרים-האם הנשיא מובארכ ממשיך לשלוט מאחורי הקלעים?


הצעירים שהובילו את המהפכה במצרים התאגדו וייתכן שיקימו מפלגה או תנועה פוליטית חדשה.
שרידי המשטר של מובארכ עדיין מושכים בחוטי השלטון ובמצרים יש הסבורים שמובארכ ממשיך לשלוט במדינה מאחורי הקלעים.


אחד הדברים המפליאים במהפכה במצרים היה הספונטאניות שבה התנהלה המהפכה במשך 18 יום עד להדחתו של מובארכ, מבלי שהובילה אותה הנהגה אמיתית.
נראה כי הצעירים המצרים שחוללו את המהפכה במצרים מתכוונים עכשיו למסד את פעילותם לתנועה או מפלגה פוליטית.
בימים האחרונים הקימו צעירים אלה גוף הנקרא "התאגדות צעירי מהפכת ה-25 בינואר" שמטרתו הראשונית היא להידבר עם המשטר הצבאי ששולט במצרים על הרפורמות הנדרשות במדינה בעקבות נפילת משטר מובארכ אך הצעירים אינם פוסלים את האפשרות שבמהלך הזמן תהפוך ההתאגדות הזו למפלגה או תנועה פוליטית חדשה.
הגוף החדש הזה הקים לשכה או "משרד ביצועי" (מכתב תנפיד'י-בערבית( שחברים בו נציגי הצעירים כמו וואיל ע'נים,אחראי השיווק בחברת "גוגל" שהיה פעיל בארגון ההפגנות באמצעות ה"פייסבוק" וה"טוויטר".
נציגים נוספים הינם אחמד מאהר,ח'אלד א-סייד,מחמוד סאמי,עבד אלרחמן סמיר,עומר סלאמה ומחמד עבאס.
אולם הגוף הזה מורכב מנציגים מתנועת הצעירים "ה-6 באפריל" שהוקמה ב2007 בעקבות מהומות פועלי הטקסטיל, מ "הקבוצה לתמיכה במחמד אל-בראדעי"
ומנציגים צעירים של תנועת "האחים המוסלמים" ושל "האגודה הלאומית לשינוי".
ההנהגה הצעירה הזו קיימה כבר פגישה אחת עם שני גנרלים מהצמרת הצבאית השלטת ותקיים עימה גם בעתיד פגישות נוספות.
נציגי "הדור הצעיר" דורשים מהצבא להחליף את הממשלה הנוכחית בממשלת טכנוקרטים שתיקרא "ממשלת הצלה לאומית",לבטל את משטר החירום המונהג במצרים מאז רצח הנשיא סאדאת,לשחרר את כל העצירים הפוליטיים ולאפשר את הזכות להקים מפלגות ואגודות.הם יגישו לצבא בימים הקרובים רשימה של שמות של אישים לתפקיד ראש הממשלה במקומו של אחמד שפיק.

הנהגת הצבא הנקראת "המועצה הצבאית העליונה" אמרה
לנציגי "הדור הצעיר" שעימו נפגשה כי "איננה רוצה לקבל אליה את השלטון במצרים וכי המדינה האזרחית היא הדרך היחידה להתקדמותה של מצרים".
אולם נראה כי שרידי משטרו של מובארכ עדיין מושכים בחוטים בניהולה של מצרים.
עפ"י כמה דיווחים בעיתונות המצרית הגנרל עומר סולימאן,סגן הנשיא ממשיך לעבוד במשרדו בארמון הנשיאותי וכי ראש הממשלה אחמד שפיק,מפקד חיל האוויר לשעבר שמונה לתפקיד ראש הממשלה ע"י מובארק עצמו בימים הראשונים של המהפכה,
אף הציע לנציגי "הדור הצעיר" שהגנרל עומר סולימאן ישתתף בדיאלוג עימם.
גם הצמרת הצבאית השלטת מורכבת מנאמנים למשטרו של מובארכ החל מראש המועצה פילדמרשל מחמד טנטאווי ועד הרמטכ"ל, הגנרל סמי ענאן.
עתה מתברר,עפ"י גורמים מדיניים בכירים בישראל, כי העברת סמכויות השלטון מהנשיא מובארכ ל"מועצה הצבאית העליונה" הפתיעה את ארצות הברית וישראל.
ההערכה הייתה שמשטר מובארכ יעביר את השלטון לקואליציה אזרחית של נציגי מפלגות וארגונים לגיטימיים אך נראה שהנשיא המודח העדיף להעביר את השלטון לנציגות של הממסד הצבאי שנחשב למעוז של האחדות והלאומיות.
יש פרשנים בעולם הערבי האומרים כי הנשיא מובארכ בחר בדרך הזו כדי להעביר מסר לממשל אובאמה כי אינו מוכן להיענות לבקשתו כי יעבור את סמכויות השלטון לסגנו עומר סולימאן, כפי שרצה הממשל, וכי העביר את סמכויותיו לצמרת הצבאית הנאמנה לו, והמקובלת על כל שכבות העם המצרי, באופן שיאפשר לו להיות השליט מאחורי הקלעים עד שתסתיים רשמית תקופת כהונתו בעוד כמה חודשים.
עפ"י התיאוריה הזו המפסיד העיקרי הוא הגנרל עומר סולימאן שרצה לרשת את חוסני מובארכ בתפקיד הנשיא ואילו מובארכ עצמו הצליח לנקום בממשל אובאמה שמשך את השטיח מתחת לרגליו.

"תיאורית הקונספירציה" המצרית הזו מוצאת לעצמה חיזוק בידיעות על כך שמצרים פנתה בבקשה רשמית לבריטניה כי תקפיא את חשבונות הבנקים של בכירים מצריים מהמשטר הקודם מבלי להזכיר את שמו של הנשיא מובארכ או מי מבני משפחתו.
דובר משרד החוץ הגרמני אישר כי גרמניה קיבלה בקשה דומה ממצרים להקפיא חשבונות בנק של בכירים מצרים בממשלה ובפרלמנט הקודמים.
עידן מובארכ במצרים הסתיים אך יש רבים במצרים הסבורים שאותה האליטה של חוסני מובארכ ממשיכה לשלוט במדינה תחת האיצטלא של "משטר צבאי".

יום שני, 14 בפברואר 2011

מצרים-מי יחולל את השינוי?

האליטה הצבאית השולטת כעת במצרים מתקשה להוביל את השינויים והאתגרים בעקבות "מהפכת ה-25 בינואר" וייתכן שהמעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה יארך עוד זמן רב.אחד האתגרים הקשים היא ההתמודדות עם המצב הכלכלי החמור במדינה ופריצתה של אינתיפאדה במוסדות הממשלתיים והפרטיים.


"המועצה הצבאית העליונה" שלה העביר הנשיא מובארכ את השלטון במדינה כוללת כ-20 גנרלים,רובם אנונימיים לתושבי מצרים ולמערב והיא השולטת כעת במצרים.
מדובר בשלטון צבאי שאיננו עפ"י החוקה,תהליך קבלת ההחלטות נקבע בכינוס של כל חברי המועצה שבראשה עומד שר ההגנה פילדמרשל (מושיר-בערבית) מחמד טנטאווי.
"מהפכת ה-25 בינואר" הצליחה להתפטר מהנשיא מובארכ,בנו גמאל,הגנרל עומר סולימאן ומקורבים נוספים של הנשיא המודח אך לא מהאליטה הצבאית השולטת במדינה מאז מהפכת "הקצינים החופשיים" ב1952.
במערכת המודיעין הישראלית, ויש להניח שגם בארגוני מודיעין אחרים במערב,מחפשים את הדמות הציבורית שאמורה להנהיג את מצרים ממשטר מובארכ הדיקטטורי אל עבר המשטר החדש הדמוקרטי שעליו חולמים פעילי "הדור הצעיר" שחולל את המהפכה, ולא מוצאים.
אין אף דמות שיכולה לזכות בתמיכת "הדור הצעיר" או חלקים אחרים של החברה המצרית,אישיות בעלת יכולות מוכחות לבצע מהלכים גדולים שלהם זקוקה מצרים כעת בתחום שינוי המשטר וביצוע רפורמות חברתיות וכלכליות.
בעגה המדינית קוראים לדמות הזאת בישראל "מחולל השינוי".
אין כרגע בנמצא "מחולל שינוי" במצרים.
גורמים מודיעיניים הבקיאים בנעשה כעת במצרים אומרים כי "המועצה הצבאית העליונה" בראשותו של טנטאווי מתקשה להוביל את השינוי הדרוש,לכן היא הותירה לתקופה של 6 חודשים את הממשלה הזמנית שמינה מובארכ לפני לכתו בראשותו של אחמד שפיק,גנרל בדימוס שמילא את תפקיד מפקד חיל האוויר המצרי.היא גם דחתה את דרישת האופוזיציה למנות במקומה "ממשלת טכנוקרטים" שאיננה מזוהה עם משטר מובארכ מה שמעיד על כך שהאליטה הצבאית שאליה השתייך מובארכ רוצה שליטה מלאה בנעשה במדינה ואיננה ממהרת לוותר על מעמדה כתוצאה מ"מהפכת ה-25 בינואר".
"מי שמכיר את פילדמרשל טנטאווי העומד כעת בראש המדינה יודע כי אין מדובר ברפורמאטור גדול" אומר גורם בכיר במערכת המדינית הישראלית.
מצרים ניצבת בפני אותה הבעיה שבה ניצבו מדינות אחרות במהלך ההיסטוריה, שבהן היו מהפכות נגד משטר הרודנות והדיקטטורה ששלט בהן.
לאחר שמתפוגגות השמחה והאופוריה צריך להתמודד עם האתגר של בניית חברה המבוססת על דמוקרטיה וצדק.
אין כל ערובה שמדינה שבה נפל משטר רודני כתוצאה מאינתיפאדה עממית אכן תגיע בטווח הזמן הרחוק לדמוקרטיה.
כך למשל נפל שלטונו הרודני של השאה מחמד רצ'א בהלווי באיראן ב1979 ועבר לשלטון דיקטטורי אחר של ההיאתולות של חומייני.
תנועות האופוזיציה במצרים קיבלו את הדחתו של מובארכ בידי האליטה הצבאית ובכך השיגו את מטרתה הראשונה של המהפכה אך אין שום וודאות שהאליטה הצבאית הזו תתיר ל"מהפכת ה-25 בינואר" להמשיך עד השגת כל מטרותיה.
כבר עכשיו יש סימנים המדאיגים את תנועות האופוזיציה,הצמרת הצבאית השלטת מסרבת לבטל את מצב החירום המונהג במצרים מאז רצח אנוואר סאדאת המאפשר לשלטונות הביטחון לעקוב אחר חשודים "בפגיעה בביטחון המדינה",לעוצרם ולחוקרם ללא צו בית משפט והיא מתחמקת מלשחרר את כל העצירים הפוליטיים המשתייכים לאופוזיציה.
בתנועות האופוזיציה המצרית מתחילים להישמע קולות כי הצעדים שעליה החליטה האליטה הצבאית השלטת כמו פיזור שני בתי הפרלמנט וכתיבת חוקה חדשה אינם מספיקים וכי "המועצה הצבאית העליונה" משרתת את האינטרסים של ארצות הברית וישראל.
האופוזיציה המצרית דורשת "מפת דרכים" ברורה לביצוע השינוי במצרים אך עד כה לא קיבלה אותה.

אחד השינויים העיקריים שהאליטה הצבאית נדרשת אליו בעקבות המהפכה הוא ביצוע רפורמות כלכליות.היא צריכה להתמודד עם הבעיות הכלכליות שהיוו חלק חשוב במניעים של "הדור הצעיר" להפיל את שלטון מובארכ כמו,אבטלה גואה,שחיתות,עליית מחירים,שכר נמוך ותנאי מחייה ירודים.
עפ"י נתונים שפורסמו, במהלך 18 ימי המהפכה הפסידה מצרים כמיליארד דולר כתוצאה מהפגיעה בתיירות וכי היא ממשיכה להפסיד כתוצאה מהאירועים האחרונים כ-300 מיליון דולר ביום.
המהפכה עברה עכשיו מהרחובות אל המוסדות הממשלתיים והפרטיים שם התפרץ נחשול של זעם שהביא לשביתות והפגנות במחאה על מעשי שחיתות ושכר נמוך.
כל הדמויות הכלכליות החשובות במצרים מזוהות עם משטרו של מובארכ וחלקן מואשם בשחיתות.כמה מהן נמלטו ממצרים וכמה מהן נתונות במעצר בית.
האם האליטה הצבאית השלטת תצליח לשקם את הכלכלה המצרית? מי יביא כסף למצרים וידאג להשקעות במדינה לאחר בריחתם של המשקיעים? מי ידאג ליצירת מאות אלפי מקומות עבודה למובטלים הצעירים שהפגינו ברחובות והפילו את משטר מובארכ?
הצבא המצרי לא יוותר על מעמדו במצרים,הוא ירצה להמשיך ולהיות חלק מהמערכת השלטונית והכלכלית ונראה שהוא עומד בפני אתגרים אדירים שנגרמו כתוצאה מ"מהפכת ה-25 בינואר" בתחום החברתי והכלכלי מלבד האתגר להוביל שינוי באופי המשטר.
מדובר במשימות כבדות שאין כל ודאות שהצבא יוכל למלאן וייתכן שהמדינה תדרדר למצב של תוהו ובוהו,עדיין מוקדם מידי לשפוט אך צריך לקחת בחשבון גם את האפשרות הזו.

יום שבת, 12 בפברואר 2011

מצרים-תחילת העידן החדש



המשטר הצבאי הזמני החדש במצרים ניצב בפני אתגרים קשים ומורכבים וייתכן שהקמת "המשטר החדש" תארך עוד זמן רב.לנפילת משטרו של מובארכ יש השלכות מסוכנות על המצב במזה"ת ועל מעמדה של ישראל.


מהפכת "ה-25 בינואר" הצליחה להפיל את משטרו של הנשיא מובארכ ולהביא לכך שהצבא ינהל את המדינה בשלב הזה באמצעות משטר צבאי המבוסס על "המועצה הצבאית העליונה" שבראשה עומד שר ההגנה המצרי פילדמרשל(מושיר-בערבית)טנטאווי.
הצבא תפקד באופן נכון במהלך 18 ימי המהפכה העממית,הוא נשאר נאמן למשטר מובארכ אולם סרב להתעמת בכוח עם המפגינים ואף הביע תמיכה בדרישותיהם הצודקות. כשצמרת הצבא המצרי הבינה כי העניינים יוצאים מידי שליטה והצבא יתקשה להגן על סמלי המשטר ועל חייו של מובארכ היא הבהירה לנשיא המצרי כי "הגיע לסוף דרכו" והוא נאלץ להודיע את התפטרותו. מובארכ העביר את סמכויות השלטון לצבא ועזב את קהיר ביחד עם בני משפחתו.
שלטונו של מובארכ הסתיים בדיוק באותו האופן שארע בתוניסיה לפני כחודשיים עם הרודן זין אל-עאבדין בן עלי שהצבא אילץ אותו לרדת מכס השלטון.
הצמרת הצבאית המצרית השולטת כעת במצרים מיהרה להבהיר לאזרחי מצרים כי היא תומכת בלגיטימיות של המהפכה,כי תגן עליה וכי היא איננה מהווה תחליף לשלטון הדמוקרטי שאותו שואפת המהפכה להשיג.
עד עכשיו מתפקדת הצמרת הצבאית הזו באופן צנוע,תוך פרסום הודעות רשמיות לקוניות ולמעשה היא שולטת בכל מנגנוני השלטון ובאמצעי התקשורת הרשמיים כמו הטלביזיה והרדיו.
המשימה העיקרית של הצמרת הצבאית השלטת כעת היא להחזיר את החיים במצרים למסלולם הטבעי לאחר שיסתיימו החגיגות על לכתו של הנשיא מובארכ.
המשטר הצבאי יצטרך להפעיל מחדש את משרדי הממשלה ובמקביל לנהל מגעים עם המפלגות הפוליטיות ועם נציגים של ה"דור הצעיר" שחולל את המהפכה כדי להגיע להסכמות כיצד להתקדם לעבר בנייתו של משטר חדש.
יש לזכור כי לצבא יש מעמד חשוב במצרים מאז 1952 שבה אירעה "מהפכת הקצינים החופשיים" יש לו השפעה בתחום החברתי ובתחום הכלכלי.
"צו השעה" של מצרים הוא הטיפול במצב הכלכלי הקשה והתסכול הרב שנגרם ממנו ושהיוו את המניע העיקרי של "מהפכת ה-25 בינואר" שעשה "הדור הצעיר".
איננו יודעים רבות על הנטיות הפוליטיות של ראשי הצבא אבל ידוע שיש ביניהם הנחשבים "פרו-מערביים" וכאלה שהם נחשבים כתומכיה של הלאומיות הערבית.
פרשנים מצרים מעריכים כי הצבא לא יוותר על מעמדו וימשיך לשמור עליו.השאלה שעדיין אין עליה תשובה היא מהי מידת נחישותם של ראשי הצבא להקים משטר חדש בהתאם לרוח המהפכה של ה"דור הצעיר" והאם אין חשש שהגנרלים המצרים "יתאהבו בשלטון ובשררה" ויעדיפו למשוך זמן ולהאריך את תהליך שינוי המשטר וביצוע הרפורמות השונות.

מה צפוי במישור הפוליטי הפנימי?

צמרת הצבא המצרי תצטרך להתמודד עם אתגרים מורכבים.
מולה ניצבת תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה והמאורגנת ביותר.אחד ממנהיגיה,עסאם אל-עריאן, כבר הודיע כי "לאחר לכתו של מובארכ תהיה ה"שריעה" הבסיס לשלטון במצרים".
מדובר בתנועה קיצונית,אנטי אמריקנית ואנטי ישראלית שמקפידה להתבטא כעת רק בענייני פנים ולא בענייני חוץ כדי שלא "להפחיד את המערב".
מנגד נמצאים כוחות האופוזיציה האחרים שגם להם יש עמדות קיצוניות בענייני חוץ ומאבקים פנימיים ביניהם.
"מהפכת ה-25 בינואר" איחדה את כל כוחות האופוזיציה נגד משטר מובארכ אולם לאחר שהצליחו לסלק אותו צפוי ששוב יתחדשו המחלוקות ביניהם.
האם הם יצליחו להתגבר על הבדלי הגישות ביניהם בכל הקשור לאופן שבו רואים את חזון המשטר החדש?
פרשנים מצריים אינם שוללים את האפשרות שבמצרים יוצר,בתוך כמה חודשים,מצב הדומה לזה שבטורקיה,מצד אחד הצבא וממולו תנועת "האחים המוסלמים".
בטורקיה הצליחו ארדואן ומפלגתו שהיא שלוחה של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית לנטרל הרבה מכוחו של הצבא, האם תהליך דומה יקרה במצרים וכיצד ישפיע הדבר על היחסים עם ישראל והמערב?

לסיום עידן מבארכ יהיו גם השלכות על מעמדה של מצרים באזור.
משטר מובארכ נחשב בעיני רבים בעולם הערבי כמשטר פרו אמריקני ופרו ישראלי ולכן עלתה קרנן של איראן וטורקיה שניהלו מדיניות אנטי אמריקנית וישראלית למרות שאינן מדינות ערביות.
פרשנים ערבים מעריכים כי אם ישנה המשטר החדש שיקום במצרים את הגישה שלו לארצות הברית וישראל תוכל מצרים להחזיר לעצמה את מעמדה הקודם כמנהיגת העולם הערבי.
מבחינה אזורית הייתה מצרים של מובארכ אבן יסוד חשובה בציר המדינות "המתונות" נגד "ציר הרשע" בראשותה של איראן.העלמות משטר מובארכ מחלישה את הציר "המתון" ומחזקת את הציר הקיצוני המאיים על ישראל.

ומה מצבה של ישראל נוכח השינויים האלה?

כל השינויים שקרו עד כה בתוניסיה ובמצרים הם לרעת של ישראל."אפקט תוניסיה" עדיין לא הסתיים והוא עלול לתקוף מדינות ערביות נוספות כמו למשל ירדן שגם לה יש הסכם שלום עם ישראל.
לגבי היחסים של ישראל עם המשטר החדש הזמני במצרים אומרים גורמים מדיניים כי ישראל מכירה היטב את הצמרת הצבאית המצרית וכי כרגע אין סכנה שהסכם השלום בין ישראל למצרים יבוטל או שתפרוץ בקרוב מלחמה.
אולם הסתלקותו של משטר מובארכ איננה מבטיחה יותר שבכל מלחמה עתידית של ישראל, מצרים תישאר "מחוץ לתמונה".ישראל תאלץ לשקול ברצינות את אפשרות חידושה של "החזית הדרומית" ואולי אף להגדיל את צבאה.צריך לזכור כי למצרים יש צבא מודרני ומפותח.
ישראל "איבדה" עוד קשר טוב עם משטר יציב במזרח התיכון שעליו היא סמכה בעיצוב האסטרטגיה הביטחונית שלה בנוסף לטורקיה שאת הקשרים הטובים עימה היא איבדה כתוצאה מעלייתו של טייפ ארדואן לשלטון.

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

מצרים-המאבק בין שלטון מובארכ לאופוזיציה נמשך ללא הכרעה


משטרו של מובארכ לא התמוטט כתוצאה מהפגנות האופוזיציה והוא מאותת כי יכריז על משטר צבאי אם ימשכו המהומות.לאופוזיציה יש הישגים חלקיים בלבד שעיקרם הסכמת המשטר לביצוע רפורמות.




ההפגנות במצרים נמשכות כבר יותר משבועיים אך אין סימנים שהנשיא מובארכ מתכוון לפנות את כס השלטון לפני חודש ספטמבר 2011.
קבוצות חדשות הצטרפו למפגינים בכיכר "השחרור" ובהם רופאים,עורכי דין,אמנים ופרופסורים.צפויות גם הפגנות של עיתונאים,מורים ופועלי טקסטיל על רקע סכסוכים מקצועיים.
בהתבטאויות האמריקניות ביחס למשבר במצרים, שוב ניכר "זגזוג",לאחר שהממשל שינה עמדתו ושב לתמוך בהישארותו של מובארכ בשלטון לעת עתה,אומר דובר הבית הלבן רוברט גיבס כי " ארה"ב אינה נוקטת עמדה באשר לסוגיית הישארותו של מובארכ בתפקידו".
לעומת זאת אמר דובר מחלקת המדינה בתדרוך היומי לתקשורת לפני כמה ימים,כי אם הנשיא מובארכ יעזוב עכשיו תיערכנה בחירות בתוך 60 יום והשאלה אם מצרים ערוכה לקיים בחירות חופשיות והוגנות בפרק זמן כה קצר.הוא הבהיר כי ארצות הברית תומכת במעבר מאורגן של השלטון וכי יש עדיין צעדים רבים שצריכים להתבצע כגון ביטול חוקי החירום במדינה,הכנסת תיקונים לחוקה,קבלת החלטה לגבי הפרלמנט הנוכחי אשר לא נבחר בבחירות הוגנות,סדרי הבחירות ועוד.

אילו תיקונים אמורים להתבצע בחוקה המצרית?

אחד הנושאים העיקריים שמסעירים את האופוזיציה המצרית הוא השינויים שהכניס הנשיא מובארכ בחוקה המצרית במהלך שנות שלטונו כדי להגביל את כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" ולהכשיר את דרכו של בנו גמאל לכס השלטון.
הנה כמה דוגמאות לכך:
סעיף 5 בחוקה קובע כי" קיומן של מפלגות פוליטיות על בסיס דתי או בהסתמך על מקור סמכות דתי או על הפליה בשל מין או מוצא אסור לחלוטין".סעיף זה הוא שמנע את השתתפות תנועת "האחים המוסלמים" בבחירות,האופוזיציה דורשת כעת לבטלו.
סעיף 77 בחוקה מאפשר לנשיא המצרי להיבחר באופן רצוף לכמה תקופות כהונה עד למותו או פרישתו מהחיים הפוליטיים,חוסני מובארכ ממלא כעת תקופת כהונה חמישית במספר והאופוזיציה דורשת לשנות את הסעיף הזה ולהגביל את תקופת הנשיאות למקסימום שתי קדנציות.
סעיף 76 בחוקה מחייב כל מפלגה שרוצה שאחד מחבריה יציג מועמדותו לנשיאות להשיג לפחות 3% מסך המושבים ב"מועצת העם" וב"מועצת השורא" בבחירות האחרונות.אישים עצמאיים שרוצים להתמודד בבחירות על תפקיד הנשיא,זקוקים לתמיכה של 250 חברים לפחות מ"מועצת העם" ומ"מועצת השורא" שמתוכם חייבים להיות 65 מחברי "מועצת העם" ששם יש למפלגת השלטון שליטה מוחלטת.האופוזיציה דורשת לאפשר לאישים עצמאיים,לדוגמא מחמד אל-בראדעי, להתחרות בבחירות מול המועמד של מפלגת השלטון.
סעיף 179 בחוקה מתיר לשלטון לנקוט צעדים "להתמודדות עם סכנות הטרור".לשלטונות מותר לעשות חיפושים,מעצרים והאזנות ללא צו מבית משפט ולהעביר את הדיונים המשפטיים מבתי דין אזרחיים לבתי דין צבאיים.האופוזיציה דורשת לבטל את כל הצעדים האלה ולשחרר את כל העצירים הפוליטיים מבתי הכלא.
בניסיון לספוג את זעמם של ההמונים הודיע סגן הנשיא עומר סולימאן כי הממשלה המצרית הקימה ועדות שימליצו על הכנסת שינויים בחוקה כדי "להכשיר את הדרך להעברה שקטה של השלטון".

בכירי השלטון המצרי מנסים להציג את הדיקטטורה של הנשיא מובארכ בצורה אחרת ולהסביר את הסיבות שהביאו לפרוץ האינתיפאדה העממית במצרים.בתחילה הם טענו כי גורמים אסלאמיים קיצוניים כמו איראן ותנועת "האחים המוסלמים" עומדים מאחורי התססת ההמונים אולם לשר החוץ המצרי אחמד אבו אל-ע'יט יש הסברים אחרים.לדבריו הסיבות לפרוץ המהומות הן תוצאות הבחירות האחרונות לפרלמנט,הזדקנותו של הנשיא מובארכ ואי הודאות מי יהיה יורשו.לטענתו,השיח הציבורי על האפשרות שהתפקיד יעבור בירושה לבנו היה אחד הגורמים שהאיצו את פרוץ ההפגנות.
אבו אל-ע'יט מצא "שעיר לעזאזל" והאשים את כוחות המשטרה המצרים כי במשך השנים נהגו בצורה "פרובוקטיבית" כלפי ההמונים.
אליבא דאבו אל-ע'יט גם התקשורת המצרית אשמה במהומות בכך שפרסמה ידיעות ומאמרים על קשרי "הון-שלטון" במצרים.

מה יקרה אם ההפגנות יימשכו ואף יסלימו?
הצבא המצרי פרס היום כוחות בקהיר כדי להגן על מוסדות השלטון.הכוחות נפרסו סמוך לארמון הנשיאות בצפון קהיר,ליד בנין הטלביזיה והרדיו וסמוך לכיכר "השחרור".
שר החוץ המצרי אבו אל-ע'יט מעריך כי הצבא יתערב לשמור על הביטחון הלאומי במקרה שהמפגינים ינסו להפיל בכוח את המשטר של מובארכ.
גם פרשנים בעולם הערבי לא פוסלים את האפשרות שהצבא המצרי יאלץ להכריז על הפיכה צבאית ולנקוט בצעדים תקיפים להשלטת הסדר.
האופוזיציה במצרים חוששת כי הצעדים שעליהם הכריז סגן הנשיא עומר סולימאן נועדו להעביר רפורמות סמליות בלבד במיוחד לאור הדברים שאמר סולימאן כי "מצרים אינה מוכנה לדמוקרטיה".
סגן הנשיא המצרי טוען כי הממסד הצבאי מזדהה עם הנשיא מובארכ ורואה בקריאות להדיח את "גיבור מלחמת אוקטובר" כהשפלה לצבא המצרי.
פרשנים מצרים אומרים כי הצבא מנסה להוביל את תקופת המעבר משלטונו של מובארכ וכי היה לו תפקיד מוביל בהרגעת הרוחות.
לדבריהם הצבא מנצל את המצב "לחיסול חשבונות" עם קבוצה של אנשי עסקים שהפכו לפוליטיקאים והיו קשורים לגמאל מובארכ ושפגעו באינטרסים הכלכליים של הצבא ועם קבוצה אחרת של פוליטיקאים מהמפלגת השלטון שהפכו את גמאל מובארכ לראש המפלגה בפועל.
שתי הקבוצות האלה צברו בשנים האחרונות כוח והשפעה שאיימו על כוחו המסורתי של הצבא.

נראה כי המשטר המצרי של מובארכ מנסה ל"הכיל" ולספוג את זעם הרחוב המצרי תוך מגמה להמשיך ולשרוד.המשטר מאותת באמצעות דבריהם של סגן הנשיא עומר סולימאן ושר החוץ אבו-אלע'יט כי הוא מוכן לרפורמות באמצעות משא ומתן שאותו הוא ינהל אולם אם המצב יחריף וההפגנות יסלימו הוא יורה לצבא שהינו משענתו העיקרית,להכריז על משטר צבאי ולנקוט צעדים חריפים להפסקת המהומות.בינתיים ממשיך המשטר במסע תעמולה באמצעי התקשורת הרשמיים שכותרתו היא כי " גורמים זרים הם העומדים מאחורי המהומות".
המאבק בין שלטון מובאכ לארגוני האופוזיציה נמשך כשכל צד מנסה לחזק את מעמדו ולהרוויח זמן.

יום רביעי, 9 בפברואר 2011

המהפכה במצרים והשלכותיה על הבעיה הפלסטינית



המהפכה במצרים תשפיע באופן ישיר על הסיכויים להגיע להסדר קבע בין ישראל והפלסטינים,על יציבותה של הרשות הפלסטינית ועל שלטון החמאס ברצועה.ברשות הפלסטינית מודאגים ממדיניות "הזגזוגים" של ממשל אובאמה במזרח התיכון.


את תוצאות הצלחת המהפכה במצרים ותוניסיה אפשר להרגיש כבר בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה.היכולת המוכחת של ה"פייסבוק" וה"טוויטר" להניע צעירים לצאת ולהפגין ברחובות מנוצלת כעת ע"י פעילי תנועת הפת"ח השואפים לייצר שרשרת של פעולות מחאה במגמה להפיל את שלטון החמאס ברצועת עזה.
פעיל הפת"ח פתחו דף קבוצה מיוחד ב"פייסבוק" הנקרא "מהפכת הכבוד-עזה" שבאמצעותו הם מתכננים לארגן את ההפגנות ברצועת עזה.
אולם בהנהגה הפלסטינית ברמאללה החלו כבר לדון בהשלכות של המהפכה במצרים על הבעיה הפלסטינית.
קשה להעריך עדיין כיצד יסתיים המשבר הפוליטי והחברתי העמוק במצרים אולם ברור שתקופתו של הנשיא מובארכ תסתיים בנקודה מסיימת על ציר הזמן שנע החל מהיום ועד לחודש ספטמבר השנה, מועד קיומן של הבחירות לנשיאות.
ברשות הפלסטינית לא הופתעו מ"פניית הפרסה" שעשה ממשל אובאמה ביחס לנשיא מובארכ,יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס היה בסיטואציה דומה לפני הבחירות לקונגרס בארצות הברית כאשר הנשיא אובאמה שינה את דעתו וקיבל את עמדת נתניהו כי על הפלסטינים לחזור לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים.
ברשות מודאגים מכך שהנשיא אובאמה לא מסתייג מהאפשרות לקשר בין הממשל האמריקני לתנועת "האחים המוסלמים" במצרים,מבחינת הפלסטינים הדבר מעיד על האפשרות שממשל אובאמה יאות לשתף פעולה בעתיד גם עם שלטון החמאס ברצועת עזה.
הנשיא אובאמה לא היסס להפנות עורף לנשיא מובארכ וברשות הפלסטינית מעריכים שהוא עלול לנקוט בצעד דומה כלפי מחמוד עבאס אם יגיע למסקנה שהדבר משרת את האינטרסים של ארצות הברית.
חוסר היציבות במצרים כבר משפיע על היבטים מסוימים של הבעיה הפלסטינית ועלול להשפיע עליהם גם בעתיד.
הנושא העיקרי שמדאיג את הפלסטינים הוא המשך המשא ומתן עם ישראל.כרגע המו"מ בין שני הצדדים נמצא במבוי סתום אולם האפשרות שבמצרים תעלה לשלטון ממשלה קיצונית שתבטל את הסכם השלום עם ישראל מדאיגה את ההנהגה הפלסטינית.
לצעד כזה עלולות להיות השלכות שליליות על האפשרות להשגת הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים.
הדרג המדיני בישראל ייאלץ במקרה כזה לשנות את כל התפיסה האסטרטגית של יחסי ישראל עם מדינות ערב, הוא ישים דגש עוד יותר גדול על נושא הביטחון ודעת הקהל בישראל עלולה להקצין ולא להאמין יותר בתועלת ההגעה להסדרים עם מדינות ערב ועם הפלסטינים.
ברשות הפלסטינית חוששים גם שההתעניינות הגדולה של ארצות הברית והקהילה הבינלאומית במצב במצרים תסיט את תשומת הלב מהבעיה הפלסטינית ותשבש את תוכניות הפלסטינית להביא להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 עד ספטמבר 2011.
גם יציבותה של הרשות הפלסטינית עלולה להתערער,משטרו של מובארכ היה המשטר הערבי העיקרי שתמך בה,עלייתו של שלטון אחר במצרים שבו תהיה שותפה גם תנועת "האחים המוסלמים", שהיא תנועת האם של החמאס, עלול לערער את יציבות השלטון ברמאללה.
סביר להניח גם כי משטר מצרי חדש שכזה יהדק גם את הקשרים של מצרים עם רצועת עזה,הוא יפתח את המעברים ממצרים לרצועה באופן חופשי ורציף ויתיר הכנסת מוצרי מזון ודלק.
למצור הכלכלי של ישראל על הרצועה לא יהיה שום ערך וסביר להניח שהמשטר החדש המצרי יעלים גם עין מהברחות נשק ואמל"ח מאיראן דרך חצי האי סיני לרצועת עזה.כתוצאה מכך שלטון החמאס ברצועה יתחזק ויתבסס עוד יותר.
חצי האי סיני עלול להפוך לעורף האסטרטגי,הצבאי והלוגיסטי של שלטון החמאס ברצועה.
גם החדירה מסיני של גורמי טרור המזוהים עם תנועת הג'האד העולמי אל תוך רצועת עזה עלולה להתגבר כתוצאה מהחלשות כוחו של הצבא המצרי בחצי האי סיני בעקבות חוסר היציבות הפוליטית במצרים.
מצרים היא המדינה הערבית העיקרית שעסקה באופן פעיל בניסיון לפייס בין תנועת הפת"ח לתנועת החמאס.
השושבין העיקרי של הפיוס היה הגנרל עומר סולימאן,כיום סגן הנשיא המצרי, אשר גיבש מסמך הבנות שעליו חתמה תנועת הפת"ח.
לא ברור אם המשטר החדש במצרים ירצה להמשיך במשימת הפיוס ואם כן, האם התיווך שיציע יהיה מקובל על הרשות הפלסטינית.
המשך הפיצול הגיאוגרפי והפוליטי בין הגדה לרצועה והמחלוקות בין הפת"ח לחמאס עלולים במקרה כזה להימשך עוד זמן ממושך.
שינוי המשטר במצרים למשטר שבו יש לתנועת "האחים המוסלמים" השפעה גדולה בתהליך קבלת ההחלטות עלול להוציא את מצרים מגוש המדינות הערביות "המתונות" ולגרום לה להצטרף לגוש הקיצוני המכונה "ציר הרשע" בראשותה של איראן.
הציר הזה תומך בשלטון החמאס בעזה והוא יפעל להפלת שלטונו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ברמאללה.
עם זאת יש ברשות הפלסטינית הסוברים כי מצרים שתהיה יותר חופשית ודמוקרטית תתמוך בפלסטינים הרבה יותר ממשטר הדיקטטורה של מובארכ שהסכמי "קמפ דיויד" כבלו את ידיו ונטרלו אותו באופן שאפשר לישראל לנהל סחבת בכל הקשור לפתרון הבעיה הפלסטינית.

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

מצרים-האם ממשל אובאמה תומך באסלאם הקיצוני?


בעולם הערבי מאשימים את הנשיא אובאמה כי נכנע ללחצי ישראל ולכן הוא תומך בהישארות מובארכ בשלטון עד להעברתו באופן מסודר. הגישה הפייסנית של ממשל אובאמה כלפי תנועת "האחים המוסלמים" במצרים הינה בומרנג מסוכן שיחזור לארה"ב וישראל.



ממשל אובאמה הוכיח,במהלך המשבר האחרון במצרים, כי לארצות הברית אין מדיניות ברורה במזרח התיכון והיא קובעת את מדיניותה בהתאם למאזני הכוח שנוצרים בשטח ולא עפ"י עמדה עקרונית ברורה.
באותה המהירות שבה היא תומכת במשטרים חדשים במזרח התיכון כך היא ממהרת "למשוך את השטיח" מתחת לרגליהם של משטרים שבהם תמכה.
מדיניות ה"שבשבת" או ה"זגזוג" של אובאמה באה לידי ביטוי בסיבוב הפרסה שעשה הממשל האמריקני ביחס לנשיא מובארכ,לפני שבועיים אמר אובאמה כי "עתיד מצרים יקבע ע"י תושביה" אולם שרת החוץ קלינטון שינתה שלשום את הגישה ואמרה כי "עזיבה מהירה של מובארכ תסבך את המצב,אנחנו לא רוצים להגיע לבחירות כושלות".
נראה כי מאחורי הקלעים פועל הממשל להשאיר את מובארכ בתפקידו בינתיים עד לגיבוש פשרה בין סגן הנשיא עומר סולימאן לבין נציגי האופוזיציה כדי להקים ממשלה זמנית.הממשלה הזמנית אמורה,עפ"י התוכנית האמריקנית,לתקן את החוקה המצרית ואת תקנות החירום ולהביאם לאישור הפרלמנט שיקבע מועד לבחירות.

מה גרם לשינוי בעמדת ממשל אובאמה כלפי מובארכ?

בעולם הערבי כבר מאשימים את ישראל ואומרים כי הנשיא אובאמה נכנע ללחצי ראש הממשלה נתניהו כפי שנכנע בעבר לתכתיבי נתניהו בערוץ הישראלי פלסטיני.
פרשנים ערבים אומרים כי העמדה הישראלית היא ברורה כפי שבאה לידי ביטוי בהדלפות "וויקיליקס" כי יש לתמוך במשטר מובארכ וביורשו הפוטנציאלי הגנרל עומר סולימאן.
עפ"י מסמך שהודלף ל "וויקיליקס" אמר אל"מ דוד חכם,יועצו של שר הביטחון אהוד ברק לדיפלומטים אמריקנים כי " הישראלים מאמינים שהגנרל עומר סולימאן יכהן לכל הפחות כנשיא זמני אם מובארכ ימות או לא יוכל למלא את תפקידו".
אולם נראה כי הממשל האמריקני חושש כי אם מובארכ יעזוב כעת את כס השלטון ייוצר וואקום פוליטי שאליו תיכנס "תנועת האחים המוסלמים".

למרות זאת ממשל אובאמה נוקט גישה פייסנית בהתייחסותו לתנועת ה"אחים המוסלמים".
הנשיא אובאמה אמר בראיון לרשת "פוקס" כי ל"אחים המוסלמים" אין רוב במצרים אך הם מאורגנים היטב וברורים באידיאולוגיה האנטי אמריקנית שלהם.לצד זאת יש במצרים גם חברה חילונית,משכילה ואזרחית המעוניינת לעבור לקדמת הבמה וחשוב לזכור שלא מדובר בין בחירה ב"אחים המוסלמים" לדיכוי העם המצרי.
דובר בית הלבן רוברט גייטס אמר שלשום כי " וושינגטון תומכת במאמצי "האחים המוסלמים" להשיג את זכויותיהם שאותן הם מחפשים מזה זמן רב ושעדיין נשללות מהן בצל הממשלה הנוכחית,הם מייצגים חלק מהעם המצרי וכל ממשלה דמוקרטית חייבת לכלול את כל שכבות העם המצרי",הוא הכחיש דבר קיומם של מגעים בין הממשל לתנועת "האחים המוסלמים".
אולם,למרות ההכחשות טענו מקורות מצרים כי ארצות הברית הפעילה לחץ על סגן הנשיא המצרי עומר סולימאן לנהל מגעים עם נציגי תנועת "האחים המוסלמים" ואף להזמינם למשא ומתן על העברת השלטון והרפורמות החדשות דבר שאכן קרה.
לראשונה, הוזמנו נציגי התנועה שהוצאה מחוץ לחוק לפגישה עם עומר סולימאן דבר שהתפרש על ידם כהישג היסטורי וניצחון חשוב בדעת הקהל המצרית והעולמית.

תנועת "האחים המוסלמים" פרסמה היום גילוי דעת שבו אמרה כי "העם המצרי הוא שעשה את המהפכה ולא תנועת "האחים המוסלמים" כפי שטוען משטר מובארכ".
התנועה מנסה לשמור על תדמית מתונה כדי שלא להפחיד את הממשל האמריקני ומדינות המערב בתקווה לזכות בתמיכתם.
מנהיגי התנועה מאשימים את הגנרל עומר סולימאן כי הוא "משחיר את פניה" של התנועה ומציגה כגורם שלילי ביותר המהווה סכנה למצרים ולאזור.
פעילי התנועה הגבירו את השתתפותם בהפגנות נגד משטר מובארכ לצידם של מפגיני "הדור הצעיר".
נראה כי התנועה רוצה לחזק את מעמדה בשטח כמי שהשתתפה במהפכה ולאלץ את המשטר להתחשב במעמדה ובכוחה ברחוב לכשתחולק "עוגת השלטון" לאחר לכתו של מובארכ.במקרה שתקבל הבטחה כזו היא עשויה לפעול למען הרגעת הרוחות ולהתפשר.

נראה כי ממשל אובאמה משלה את עצמו כי אם ינקוט בגישה מפייסת כלפי תנועת "האחים המוסלמים" הדבר ישתלם לו בעתיד כיוון שבכל מקרה התנועה הזו תשתלב במערכות השלטון במצרים,לאחר לכתו של מובארכ.
המדיניות הזו משתלבת ברצונו של הנשיא אובאמה מאז שנבחר לפייס את הערבים ואת העולם המוסלמי.
מה שממשל אובאמה לא הבין עדיין הוא שתנועת "האחים המוסלמים" נוקטת מדיניות זהירה מאוד,מדובר בתנועה שנרדפה במשך עשרות שנים על ידי מנגנוני הביטחון של המשטר,היא המפלגה המאורגנת והחזקה במצרים והיא עדיין לא שלפה את ה"קלף" המנצח שלה שהוא דת האסלאם שיכול לסחוף את ההמונים.
עד כה לא ראינו בקרב ההמונים המצרים שהפגינו, דגלים ירוקים המייצגים את התנועה האסלאמית הקיצונית, אבל ברגע שיוכרז על בחירות או על הקמת ממשלה זמנית,ייצאו פעילי התנועה לרחובות ויפגינו את כוחה האמיתי של התנועה.
ממשל אובאמה לא הפנים את הלקחים מהטעות של ממשל בוש אשר אילץ את ישראל והרשות הפלסטינית להסכים לכך שתנועת החמאס תשתתף בבחירות לפרלמנט ב2006.התוצאה הייתה שהחמאס שהיא תנועת בת של "האחים המוסלמים" זכתה בבחירות ואח"כ אף עשתה הפיכה צבאית והשתלטה על רצועת עזה.
תמיכה אמריקנית ,אפילו עקיפה,בתנועה הקיצונית הזו רק תחזק אותה ולעלייתה לשלטון במצרים תהייה השפעה שלילית על המשטרים הערבים האחרים במזרח התיכון.

יום ראשון, 6 בפברואר 2011

מהפכת ה-25 בינואר-תנועת "האחים המוסלמים" מסתערת על הזירה הפוליטית


סגן הנשיא המצרי עומר סולימאן פתח במו"מ עם נציגי האופוזיציה בניסיון למצוא פיתרון למשבר במדינה.במו"מ משתתפת תנועת "האחים המוסלמים" שזכתה להכרה ולגיטימציה ממשטר מובארכ וממדינות המערב.





המהפכה העממית במצרים זוכה בימים האחרונים באמצעי התקשורת הערביים לתואר "מהפכת ה-25 בינואר" או "מהפכת הדור הצעיר".
משטרו של מובארכ,כך נראה,סומך על "אלמנט הזמן" והוא מנסה להתיש את המפגינים ולכרסם בכוחם.
אולם המפגינים נחושים להמשיך במהפכה,נציגי ה"דור הצעיר" עושים השוואה בין המהפכה במצרים לבין המהפכה בתוניסיה ואומרים כי לקח לתוניסאים 23 ימים לגרש את הרודן זין אל-עאבדין בן עלי בעזרת הצבא,מצרים היא מדינה גדולה יותר והצבא עדיין נאמן למובארכ.לכן,מדובר רק בשאלה של זמן.
הד"ר זיאד אלעלימי,מתומכיו הקרובים של מחמד אל-בראדעי,אומר כי "הנשיא מובארכ הוא רוצח שהרג עד כה כמה עשרות מפגינים והורה על מעצרם של כ-3000 אחרים" וכי "המפגינים לא ינוחו עד שידיחו אותו מכס השלטון".

סגן הנשיא עומר סולימאן פתח היום במשא ומתן עם נציגי האופזיציה ונפגש עם נציגים של מפלגת ה"וופד",נציגי ה"תג'מוע" ונציגים של תנועת האחים המוסלמים".
תנועת "האחים המוסלמים" הודיעה באופן מפתיע כי תשתתף במשא ומתן, היא וויתרה על התנאי המוקדם שהציבה לשיחות והוא הדחתו המיידית של הנשיא מובארכ מתפקידו.
ד"ר גמאל נצאר,דובר התנועה הסביר כי מטרת המשא ומתן היא "לעמוד מקרוב על הכוונות האמיתיות של המשטר ועל מידת רצינותו" וכי התנועה לא וויתרה על דרישתה הבסיסית לסלק את מובארק מן השלטון.
ד"ר פריד אסמאעיל עבד אל-חלים,ממנהיגי "תנועת האחים המוסלמים" הסביר כי האסטרטגיה של התנועה היא להמשיך בהפגנות ופעולות המחאה במקביל למשא ומתן עם משטר מובארכ.
התנועה דורשת מסגן הנשיא עומר סולימאן להפסיק מייד את הפעילות האלימה נגד המפגינים,לשחרר את אלה שנעצרו ולהעניש את כל מי שהורה לנקוט באלימות נגד המפגינים.
תנועת "האחים המוסלמים" הפגינה גישה פרגמאטית ונענתה לבקשת ממשל אובאמה להשתתף במשא ומתן עם סגן הנשיא המצרי.
השתתפותה במשא ומתן הזה נחשבת להישג עצום מבחינתה.
מדובר ב"תנועה אסורה" על פי החוק המצרי שהוצאה מחוץ לחוק ע"י משטרו של הנשיא מובארכ ושפעיליה הועמדו לדין בבתי דין צבאיים באשמת חתרנות מדינית נגד השלטון ותכנון פיגועים.
התנועה הזו הוחרמה ע"י נשיאי מצרים השונים מאז "מהפכת הקצינים החופשיים" ב-1952,במשך השנים היא גדלה והתעצמה והפכה לתנועת האופוזיציה הגדולה ביותר.
כתוצאה מ"מהפכת ה-25 בינואר" זכתה התנועה להכרה ממשטר מובארכ שרדף אותה במשך כשלושה עשורים וללגיטימציה בינלאומית.
שרת החוץ האמריקנית הילארי קלינטון אמרה במינכן כי היא תומכת בהידברות עם תנועת "האחים המוסלמים" אולם הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין לא היסס לתקוף את התנועה הפונדמנטליסטית.בראיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל" הוא אמר כי "מדובר בקבוצה קיצונית שמטרתה לכפות את השריעה,היא לא מאמינה בדמוקרטיה ומפרה את זכויות האישה".הוא הוסיף כי השתתפותה של תנועת "האחים המוסלמים" בממשלת המעבר במצרים תהייה "טעות היסטורית".
בתנועת "האחים המוסלמים" לא מתרגשים מדבריו של מקיין,בתנועה מרוצים מהגישה של ממשל אובאמה ומהאפשרות לנצל את המהפכה שעשה "הדור הצעיר".
מבחינתם מדובר בהזדמנות היסטורית לרכוב על גל ההצלחה של המהפכה העממית במצרים כדי להסתער על הזירה הפוליטית.
לתנועת "האחים המוסלמים" יש ניסיון פוליטי רב,היא פרושה בשטח בכל רחבי מצרים ויש לה מערכת הטפה משומנת במסגדים.התנועה התמודדה כבר בכמה מערכות בחירות והיא וותיקה בהרבה מתנועת "ה-6 באפריל" שארגנה את ההפגנות הראשונות של "מהפכת ה-25 בינואר".
פעילי תנועת "האחים המוסלמים" הצטרפו להפגנות רק ב-28 בינואר,שלושה ימים לאחר ש"הדור הצעיר" הצליח להניע ברחובות קהיר ובכיכר "השחרור" כ-20 אלף מפגינים.

האם המשא ומתן בין האופוזיציה לסגן הנשיא סולימאן יחסל את המהפכה?

כנראה שלא.תנועות האופוזיציה מפגינות נחישות להמשיך בהפגנות עד להדחתו של הנשיא מובארכ.
פעילי תנועת "האחים המוסלמים" כבר משולבים בפעילות השטח,אפשר לראות אותם מטפלים בפצועים,מגישים מים ומזון למפגינים ושומרים על הכניסות לכיכר "השחרור" בקהיר.
אולם,קיימת מחלוקת בין תנועת "האחים המוסלמים" לבין שאר ארגוני האופוזיציה לגבי השאלה כיצד מוציאים את רסן השלטון מידיו של מובארכ הממשיך להישען על הצבא שמהווה את מקור כוחו של השלטון.
ב "אחים המוסלמים" אומרים כי המפתח לכך הוא שינוי החוקה המצרית.לטענתם אם יתקיימו הבחירות לנשיאות בחודש ספטמבר הקרוב,יש סיכוי סביר שבתרחיש הזה יזכה סגן הנשיא עומר סולימאן בתפקיד ה"הראיס".
הנשיא מובארק שינה סעיפים חשובים בחוקה באופן שהגביל את ארגוני האופוזיציה בבחירות לנשיאות וסייע למפלגת השלטון.
לכן דורשת תנועת "האחים המוסלמים" כי מובארכ יודח לאלתר מתפקידו ובמקומו יתמנה לנשיא זמני ראש בית הדין החוקתי שיכריז על בחירות חדשות לפרלמנט. כזכור בנובמבר 2010 התקיימו בחירות לפרלמנט אך תנועת "האחים המוסלמים" לא זכתה אפילו במושב אחד בגלל זיופי התוצאות ע"י אנשי מובארכ.
הפרלמנט החדש אמור, עפ"י ההצעה הזו, לשנות את החוקה ולהודיע על בחירות חדשות לנשיאות שיהיו דמוקרטיות ו"נקיות" מזיופים.

יום שבת, 5 בפברואר 2011

מצרים-שלב "מלחמת ההתשה"


כיכר "השחרור" בקהיר הפכה לסמל המחאה נגד המשטר אך הדבר אינו די להפלתו של מובארכ.הצבא נותר משענת הכוח העיקרית של המשטר והאופוזיציה בוחנת דרכים לשמור על "להט המהפכה" עד להשגת מטרותיה.


הנשיא מובארכ מנהל את קרב המאסף,הוא מבין כי סיים את תפקידו בהיסטוריה של מצרים אך מוכן לרדת מכס השלטון רק לאחר שימולאו תנאיו.מהמגעים שניהל עם עם השליח המיוחד של הממשל האמריקני,פרנק וויזנר,השוהה בקהיר עולה כי מובארכ רוצה לשמור את תואר "הנשיא" עד לסיום הרשמי של כהונתו בחודש ספטמבר השנה שהוא גם המועד המתוכנן לקיומן של הבחירות הנשיאותיות.
מובארכ רוצה "מוצא של כבוד" מהמשבר שיאפשר לו להישאר במצרים עם בני משפחתו "עד סוף ימיו" כפי שאמר בראיון לכריסטין אמנפור מרשת ABC.
לכן,מנסה עכשיו סגן הנשיא המצרי עומר סולימאן לנהל מגעים עם האופוזיציה על נוסחת פשרה האומרת כי סמכויות הנשיא יועברו עליו בהדרגה וכי מובארכ יישאר רק עם תואר הכבוד של "הראיס" עד לקיומן של הבחירות לנשיאות.ההצעה כוללת גם סעיף שעל פיו לא תציג תנועת "האחים המוסלמים" מועמד מטעמה בבחירות לנשיאות.
הנשיא מובארכ לא איבד עד כה את משענת הכוח העיקרית שלו שהיא הצבא המצרי, לכן הוא מרגיש
מספיק חזק כדי להציב תנאים לתנועות האופוזיציה הדורשות את הדחתו המיידית ואף את העמדתו לדין על "פשעיו" כלפי העם המצרי.
"יום השישי של ההסתלקות" (ג'מעת אל-רחיל- בערבית) שעליו הכריזו המפגינים חלף ומובארכ נשאר על כיסאו,הוא רואה בכך הישג שלו וכשלון של המפגינים.
אפשר לתאר את המצב שנוצר במילים "מלחמת ההתשה",נשיא מובארכ משחק על זמן,מנסה להתיש את המפגינים בכך שאינו נענה לדרישותיהם ואף מציב תנאים ואילו המפגינים אינם מוכנים לעזוב את כיכר "השחרור" בקהיר ואת רחובות הערים הראשיות במצרים עד להדחתו של הנשיא.
אחרי 12 ימים של הפגנות,הדילמה העיקרית של המפגינים הרוצים לשמור על "מהפיכה לבנה" ללא אלימות, היא איך לשמר את ההשתתפות העממית הגדולה והמומנטום של ההפגנות באופן שימשיכו להוות מנוף לחץ גדול על משטרו הקורס של מובארכ ולא יהפכו לשביתות שבת גדולות ועצרות עם שגרתיות.
כיכר "השחרור" בקהיר הפכה לסמל המחאה נגד שלטון מובארכ אך הדבר איננו מספיק להפלת המשטר.

ללא ספק לצבא המצרי יש תפקיד חשוב במתרחש,הוא שומר על ניטראליות מסוימת, הוא איננו משתמש בכוח נגד המפגינים אך עדיין נאמן למשטרו של מובארכ.
המפגינים ותנועות האופוזיציה לא הצליחו עד כה לסדוק את נאמנות מפקדי הצבא לנשיא מובארכ.

תנועות האופוזיציה מבינות את המצב שנוצר והודיעו כי ההפגנות הגדולות יימשכו עד להסתלקותו של מובארכ, הן הבינו כי מובארכ מצליח להחזיק מעמד מול הלחץ הציבורי להתפטר וכי עליהן למצוא דרך נוספת להגביר עליו את הלחץ.
לכן מסרבים מחמד אלבראדעי ותנועת "האחים המוסלמים" לנהל משא ומתן עם סגן הנשיא עומר סולימאן ומציבים כתנאי מוקדם לכל מו"מ את הסתלקותו של מובארכ.

מובארכ מנסה לאותת למדינות המערב על הסכנה הטמונה בהסתלקותו מהשלטון וכי הדבר יביא לעלייתה לשלטון של תנועת "האחים המוסלמים" הקיצונית. סגן הנשיא סולימאן הודיע כי " ארצו תקפיד לשמור על הסכם השלום עם ישראל",זה מה שנקרא "הפוך על הפוך", בהדגישו את הנקודה הזו הוא מנסה להזהיר את ישראל וארצות הברית כי עלול לקרות בדיוק ההיפך מכך.
בתנועת "האחים המוסלמים" מבינים את הטקטיקה של מובארכ,מחמד חביב מראשי התנועה האשים את מובארכ כי הוא מנסה להפחיד את העולם ועושה דמוניזציה של תנועת "האחים המוסלמים".
חביב אישר כי לתנועת "האחים המוסלמים" לא היה חלק בארגון המהפכה נגד משטר מובארכ וכי היא הצטרפה אליה רק לאחר שפרצה אך מבחינתו הדבר לא מונע ממנה להשתתף בכל מערכת בחירות,פרלמנטארית או נשיאותית, שתהיה במצרים ולהשיג הישגים פוליטיים.
באופן רשמי אומרת תנועת "האחים המוסלמים" כי אין לה דרישות ורצון לשלוט וכי מטרתה העיקרית היא שינוי המשטר והקמת משטר דמוקרטי הבנוי על פלורליזם פוליטי.
תנועת "האחים המוסלמים" תטיל את גיסותיה לרחוב המצרי בעיתוי המתאים מבחינתה,בינתיים היא מטיפה להעברה של השלטון "בדרכים של שלום".היא מסרבת להיכנס למשא ומתן עם סגן הנשיא עומר סולימאן ודורשת את הדחתו של מובארכ והעמדתו לדין.בתנועה לא שוכחים את בתי הדין הצבאיים שהקים משטרו של מובארכ והמשפטים שנערכו לחבריה בהאשמות של חתרנות נגד השלטון,תכנון הפרות סדר ואף התארגנויות לביצוע פיגועים.
עפ"י מקורות מצרים ממשל אובאמה נמצא בקשר עם תנועת "האחים המוסלמים" ועם מחמד אל-בראדעי.הממשל מתעלם מהקשר של התנועה הזו לסוריה ולאיראן.לפני כשלוש שנים ניסתה איראן לעורר במצרים גל מהומות נגד מובארכ בסיועם של "האחים המוסלמים" למרות היותם סונים ולא שיעים.
תנועת "האחים המוסלמים" טוענת כי היא תומכת במשטר דמוקרטי אך כל ילד בעולם הערבי יודע כי דמוקרטיה ואסלאם הם שני קוים נפרדים.
דוגמא בולטת לאופן שבו שולטת תנועת "האחים המוסלמים" הוא רצועת עזה שם הקימה תנועת הבת שלה -החמאס אמירות אסלאמית קיצונית שמנסה לכפות את השריעה על התושבים.
ברור כי השתלטות "האחים המוסלמים" על כס השלטון במצרים תיצור שם מציאות שלטונית דומה לזו שברצועת עזה.
העולם יצטרך להשלים עם מדינה מוסלמית גדולה שבה שולטת מפלגה -אסלאמית-סונית-קיצונית בנוסף לאיראן הקיצונית השיעית.

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

הכבוד של הנשיא מובארכ


תומכיו של מובארכ פנו לדרך האלימות כדי להפעיל לחץ על האופוזיציה לאפשר לנשיא המצרי לפרוש בדרך מכובדת מבלי שיגורש לחו"ל.מתנגדי מובארכ גורסים כי האלימות נגדם רק מגבירה את שנאתם אליו ואת נחישותם לסלקו מכס השלטון וממצרים.


נראה כי למרחץ הדמים שהתפתח בכיכר "השחרור" בקהיר בין תומכי הנשיא מובארכ למתנגדיו יש קשר ישיר לפגיעה בכבודו של השליט המצרי הוותיק והקשיש.
מחמד חוסני מובארכ ,החולה במחלה קשה, נולד במצרים,גדל בה ושירת בצבא המצרי בתפקיד בכיר,עכשיו רוצים מתנגדיו ושונאיו לגרש אותו ממולדתו ולא לאפשר לו אפילו למות בה ולהיקבר בה בכבוד.
למרות הביקורת הקשה עליו אי אפשר לקחת ממנו את תרומתו להיסטוריה המודרנית של מצרים ב-30 השנה האחרונות ולגרשו כפושע ובוגד לחו"ל.
למובארכ יש כבוד והוא לא ייתן יד ל"מזימה" הזו נגדו.
זו כנראה הסיבה העיקרית שמקורביו מבכירי מפלגת השלטון ארגנו את ההפגנות והעימותים של קבוצות מתומכיו עם אלפי המפגינים בכיכר "השחרור".
הנשיא מובארכ המובס,נלחם על מעמדו וכבודו כנשיא,הוא מנסה להשתמש בקלפים המעטים שעדיין נותרו לו כדי להישאר במצרים עד יום מותו מבלי שיתנכלו לו ולבני משפחתו.
הוא "מושך זמן" בדיאלוג עם תנועות האופוזיציה,מנסה לנצל לטובתו את המחלוקות ביניהן וגם מנסה להעביר מסר מרתיע למפגינים נגדו כי יציאה לרחובות עלולה לעלות להם בחייהם אם ייתקלו בתומכיו.
מובארכ איננו מוכן להיכנע לדרישה לעזוב את מצרים בעוד יריבו הפוליטי מחמד אל-בראדעי שחי עשרות שנים בחו"ל יהפוך למנהיג החדש של מצרים מבלי שתרם לה דבר.
האופוזיציה המצרית אינה מאשימה את מובארכ בגניבה ושדידת אוצרות המדינה,האשמות בשחיתות מופנות לעבר עוזריו ויועציו.גם ההאשמות כי היה "סוכן אמריקני" אינן מדוייקות,הברית שלו עם ארה"ב נבעה בעיקר מסיבות כלכליות והוא ניסה באופן קבוע ומתמיד לקדם את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים ונחשב לתומך הראשי של אש"ף וההנהגה הפלסטינית בעולם הערבי.
מובארכ הוא איש צבא עיקש שמוכן למות במולדתו מאשר להיות מגורש ממנה בבושת פנים.הוא יהיה מוכן להסתלק מן כס השלטון אך לא ממולדתו מצרים.
תומכיו של מובארכ אומרים כי אם ימשיכו תנועות האופוזיציה לדרוש את סילוקו של מובארכ מהמדינה עלול להיפתח מרחץ דמים שיימשך זמן רב ויפיל קורבנות רבים.
תומכי מובארכ מנסים להשיג הסדר עם האופוזיציה שיאפשר העברה חלקה של השלטון לדור הצעיר האופן דמוקרטי שיאפשר גם עריכת בחירות.
הם טוענים כי הממשל של אובאמה בגד במובארכ ו"תקע סכין בגבו" וכי הוא פועל כעת לאמץ לחיקו את מחמד אל-בראדעי.
האירועים בכיכר "השחרור" עלולים רק להוות דוגמית למה שעלול לקרות במצרים אם הנשיא מובארכ יעזוב במפתיע את כס השלטון וישאיר את הוואקום השלטוני ריק.

האם טעה הנשיא מובארכ בכך שאפשר לתומכיו לפתוח במעשי אלימות נגד האופוזיציה?
מבחינתו לא הייתה לו שום ברירה אחרת.מחמד אל-בראדעי ותנועת "האחים המוסלמים" אינם מוכנים לנהל משא ומתן עם ראש הממשלה החדש אחמד שפיק על העברה מסודרת של השלטון ודורשים את ראשו של מובארכ כתנאי מוקדם לכל פתיחת משא ומתן.
אירועי האלימות בכיכר "השחרור" בקהיר מעוררים תגובות בכל העולם ומובארכ מקווה שארצות הברית ומדינות אירופה יפעילו לחץ על אל-בראדעי לאפשר לצדדים להגיע ל"מוצא של כבוד" מהמשבר.
ישנם פרשנים ערבים שגורסים כי מובארכ טעה בכך שהוביל את האירועים לכיוון האלים וכי בכך "תקע את המסמר האחרון בארון הקבורה שלו".לדבריהם מדובר בבומרנג, ההמונים המצרים זועמים ורצונם לנקום במובארכ ולהענישו רק הולך וגובר.
ההתנגשויות האלימות בין תומכיו ומתנגדיו של מובארכ העכירו את אופייה ההמוני של האינתיפאדה העממית במצרים שהתנהלה בימיה הראשונים כאינתיפאדה ב"דרכים של שלום".משטר מובארכ מכחיש כל קשר להתקפות האלימות של "בעלי הזרוע" (בלט'גיה-בערבית) על המפגינים אולם נראה כי יש להן אופי מאורגן ויזום.
מובארכ נוהג בשיטת ה"המקל והגזר",בצד ההתקפות האלימות של תומכיו על המפגינים מודיע אחמד שפיק,ראש הממשלה החדש כי הוא מוכן לפתוח מייד בדיאלוג מיידי עם המפגינים בכיכר "השחרור".
נראה כי מתנגדיו של מובארכ יגבירו בימים הקרובים את התהלוכות ההמוניות וההפגנות כדי להפעיל לחץ על הנשיא מובארכ להיכנע.

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

המזרח התיכון מתהפך


ההתקוממות העממית בתוניסיה ובמצרים החזירה לאזרחים במדינות ערב את ביטחונם העצמי והתחושה כי ביכולתם ליצור "שינוי" אולם קשה להעריך אם תצליח להקים משטר דמוקרטי במדינות אלה. היא גם הוכיחה כי "כוח העם" יעיל יותר מ"כוח הטרור" כדי לחולל שינוי במשטר.


העולם הערבי עובר תהפוכות יוצאות דופן שכנראה יביאו לשינויים גדולים בכמה מדינות ערביות ובראשן מצרים.היציבות היחסית שהייתה במדינות אלה הזדעזעה.
ישראל מתבוננת במתרחש בחוסר אונים מוחלט,היא הייתה מעוניינת בהמשך שלטונם של השליטים הרודניים הפרו- מערביים,הקמת משטרים חדשים לאומניים במדינות שיש לה יחסי שכנות עימן כמו מצרים,ירדן,לבנון וסוריה, אינה לטובתה.רוב האזרחים במדינות ערב אינם מכירים בישות המדינית ששמה "ישראל" ואינם מעוניינים בנורמליזציה עימה.
עד לפני כמה שבועות, איש לא שיער שבתוניסיה תפרוץ אינתיפאדה עממית שתפיל את שלטונו של בן עלי,אף אחד גם לא העריך שבמצרים תהייה התקוממות עממית שתקיף את כל רחבי המדינה ושמנגנוני הביטחון של המשטר במצרים ותוניסיה לא יוכלו לעמוד בפני ההמונים או שלא ירצו למנוע מהם את זכות ההפגנה.
ההפגנות האלה פרצו באופן ספונטאני במיוחד בקרב בני הדור הצעיר שדרש את שינוי המשטר ולא היה מוכן להסתפק בפחות.המפגינים גילו נחרצות ודבקות במשימה למרות הקשיים וזכו לתמיכה רבה מכל שכבות הציבור וגם ממגזרי הביטחון והצבא.בתוניסיה העמיד הצבא אולטימאטום לרודן זין אל-עאבדין בן עלי לרדת מכס השלטון או לעמוד לדין על פשעיו ובמצרים הודיע מפקדי הצבא כי לא יפעילו כוח נגד המפגינים.
העולם הערבי עוקב מקרוב אחר התמוטטות משטרו של מובארכ,למתרחש במצרים תהיה השפעה על העולם הערבי ועל המזרח התיכון כולו,מלבד ההשפעות הפוליטיות יש להתרחשויות האלה גם השלכה על מצב הכלכלה,הבורסות במזרח התיכון ירדו,מחירי הנפט עלו והכלכלה שותקה.

מה השיג "אפקט תוניסיה" עד כה?

בתוניסיה הביאה ההתקוממות העממית להתמוטטות מוחלטת של הרודן זין אל-עאבדין בן עלי,במצרים היא גרמה זעזוע אדיר למשטרו של חוסני מובארכ ואילצה אותו להודיע כי לא יתמודד בבחירות לנשיאות השנה,עדיין מוקדם להעריך אם היא תמוטט לחלוטין את המשטר המצרי. בירדן היא כפתה על המלך עבדאללה לפטר את ממשלת סמיר אל-ריפאעי ולמנות ממשלה חדשה בראשותו של מערוף אל-בחית' ואילו בתימן היא אילצה את הנשיא עלי עבדאללה צאלח להודיע כי אינו מתכוון להעביר את השלטון בירושה.
אולם מבחינת האזרח הערבי הפשוט,המדוכא והמקופח, יש לה הישגים מיידיים,היא החזירה לו את גאוותו ,את ביטחונו העצמי והתחושה כי באפשרותו ליצור שינוי למרות שלטון העריצות של הרודנים הערבים.

ההערכות בקרב הפרשנים הערבים הן שהמזרח התיכון לא ישוב להיות המזרח התיכון שהיה,הוא עומד להשתנות מבחינה פוליטית, מבחינה כלכלית ומבחינת אופיו הלא-דמוקרטי והפרת זכויות האדם.רוחות השינוי כבר נושבות מתוניסיה ומצרים אל מדינות ערביות נוספות.
יצירת השינוי הזה במזרח התיכון כתוצאה מ"אפקט תוניסיה" מציבה כמה שאלות חשובות:
האם אכן יצליח גל ההתקוממות העממית של הדור הצעיר העני,המושפל והמדוכא ליצור שינוי חיובי שיביא את המשטרים החדשים לדאוג לצרכיו ולטפל ביסודיות בבעיות העוני,האבטלה. הדיכוי והפרת זכויות האדם?
האם ארגוני האופוזיציה הותיקים במדינות אלה יצליחו "לרכוב על גבם של המפגינים הצעירים" ולנצלם כדי לעלות לשלטון באמצעות בחירות חדשות וליישם את האג'נדה הפוליטית שלהם?
האם לאחר שיירגעו הרוחות ויתייצבו המשטרים החדשים תנשב בהם רוח הדמוקרטיה?
התשובה היא שהכול האפשרויות פתוחות ולא ניתן עדיין להעריך מה יהיו התוצאות הסופיות של "אפקט תוניסיה".

נקודה חשובה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא המכה הקשה שהנחיתה תופעת "אפקט תוניסיה" על האידיאולוגיה של ארגון "אל-קאעדה" שקרא להשתמש ב"נשק הטרור" כדי להפיל את השליטים הערביים המתונים הפרו מערביים.
מה שקרה בתוניסיה ובמצרים הוכיח ש"כוחו של העם" הוא יעיל הרבה יותר מהטרור של קבוצות קטנות הפועלות להפיל את המשטרים המתונים במדינות ערב.
השפעת התאבדותו של מחמד בועזיזי שהעלה את עצמו באש במחאה על המצב הכלכלי, על ההמונים בתוניסיה, הייתה גדולה יותר מכל קריאה של ארגון "אל-קאעדה" לפעול נגד השליטים הערביים הפרו מערביים והיא שדרבנה אותם לנסות ולהפיל את שלטונו של בן עלי.
לארגון "אל-קאעדה" יש שורשים עמוקים במצרים,שם פעל איימן אל-ט'וואהירי שהינו יד ימינו של אוסאמה בן לאדן וממנה יצא מחמד עטא שפיקד על הפיגועים בבנייני התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001.למרות זאת לא הצליח ארגון "אל-קאעדה" במצרים ,להגיע באמצעות התקפות הטרור שלו במהלך השנים האחרונות, להישגים המדהימים של זעזוע משטרו של מובארכ שאליהם הביאה ההתקוממות העממית הנוכחית.
להערכת פרשנים ומומחים למלחמה בטרור אם תיכשל האינתיפאדה העממית בתוניסיה ובמצרים ישוב ויגבר כוחו של ארגון "אל-קאעדה" כתוצאה מהאכזבה של ההמונים והוא יוכל לחזור ולשווק את "נשק הטרור" כנשק היעיל ביותר למלחמה במשטרים הערבים המושחתים והפרו מערביים.

יום שלישי, 1 בפברואר 2011

המשטר החדש במצרים-הסיוט הבא של ישראל וארה"ב?

המשטר החדש במצרים-הסיוט הבא של ישראל וארה"ב?

סגן הנשיא המצרי עומר סולימאן מנסה למצוא "פיתרון של כבוד " למשבר הפוליטי במדינה אך ספק רב אם יוכל להיבחר כנשיא החדש של מצרים.צפוי שהמשטר החדש "אחרי מובארכ " במצרים יהיה אנטי ישראלי ואנטי מערבי שיגביר את המתיחות במזרח התיכון.


ההערכות המדיניות והמודיעיניות בישראל וארצות הברית אשר מקיימות התייעצויות תכופות ביניהן גורסות שמצרים חצתה את "נקודת האל-חזור" והיא לא תשוב להיות מה שהייתה לפני פרוץ האינתיפאדה העממית.
הצעדים שנקט הנשיא מובארכ עד כה מעידים כי איננו מתכוון כרגע לוותר על שלטונו.
הוא מתבצר בארמון אל-איתיחאדיה בקהיר ומנסה לתמרן באמצעות סגן הנשיא החדש הגנרל עומר סלימאן.
הצבא הנאמן למשטרו הוא עדיין משענת הכוח העיקרית של הנשיא מובארכ.
האופוזיציה דוחה על הסף את כל הצעדים החדשים שעליהם הורה מובארכ ואיננה מוכנה לוותר על דרישתה העיקרית שהיא הדחתו של הנשיא המצרי מהשלטון ביחד עם כל מקורביו.
הצעדים שעליהם החליט הנשיא מובארכ כדי לרצות את האופוזיציה נחשבים כצעדים שבאו באיחור רב ואינם מספיקים לשכך את זעם ההמונים.
מובארכ פיזר את הממשלה המושחתת של אחמד נט'יף אך הממשלה החדשה בראשותו של אחמד שפיק עדיין נחשבת בעיני ההמונים כ "אותה הגברת בשינוי אדרת".
במקום להודיע גם על פיזור הפרלמנט שנבחר בנובמבר 2010 ועריכת בחירות חדשות,הסכים מובארכ להתחשב בטענות על זיופים בכמה אזורים במצרים ולקיים רק בהם מחדש את הבחירות לפרלמנט.
הנשיא מובארכ גם לא מוכן לשנות באופן מהותי את החוקה המצרית שבה הכניס שינויים במשך השנים כדי לנסות ולהקל את אפשרות בחירתו של בנו גמאל לנשיא.
השורה התחתונה היא שהאופוזיציה המצרית סבורה שמובארכ מנסה "לעבוד עליה בעיניים", למעשה הוא נשאר בשלטון,לא יתקיימו בחירות חדשות לפרלמנט ולא יהיו שינויים מהותיים בחוקה.

למרות זאת האופוזיציה מוכנה לנהל עם סגן הנשיא עומר סולימאן משא ומתן כשמטרתה המוצהרת היא הוצאת רסן השלטון מידיו של הנשיא מובארכ.
מי שיעמוד בראש משלחת האופוזיציה למשא ומתן הוא מחמד בראדעי,מקורות באופוזיציה המצרית אומרים כי היא מוכנה להתחשב במובארכ כ "נשיא חולה" ולהתייחס לגנראל עומר סולימאן כנשיא בפועל שעימו יש לסכם את תקופת המעבר עד לבחירת נשיא חדש.בתקופת המעבר הזו אמורה לקום ממשלה זמנית חדשה בהשתתפות שופטים וקציני צבא.
מזכ"ל הליגה הערבית,עמרו מוסא, שהיה בעבר שר החוץ של מצרים וראה את עצמו כמועמד לתפקיד הנשיא קורא ל"העברת השלטון באופן מסודר בדרכי שלום" ואומר כי זהו תפקידם של הפוליטיקאים.

האם סגן הנשיא עומר סולימאן יכול להוציא את מצרים מן המשבר?

סגן הנשיא עומר סולימאן התחייב כי הממשלה החדשה תפרסם תוך מספר ימים שורה של צעדים ברורים נגד השחיתות אך האופוזיציה איננה מתייחסת ברצינות להבטחותיהם של מובארכ וסולימאן.
בארצות הברית ובישראל תולים תקוות בגנרל עומר סולימאן שיצליח לייצב את המצב במצרים עד למציאת מוצא כלשהו מהמצב המורכב שאליו נקלעה המדינה אולם בקרב הציבור המצרי נחשב סולימאן ליד ימינו של מובארכ וכ "נציגה המובהק של ארה"ב" במדינה.
עומר סולימאן שעמד בראש מנגנון "המוח'אבאראת" הוא "סדין אדום" בעיני רבים במצרים כמי ששיתף פעולה עם ארצות הברית ב"מלחמה נגד הטרור".הוא נחשב לאויב הראשי של תנועת "האחים המוסלמים" ולבן בריתה של ארצות הברית וישראל במלחמה בטרור של החמאס ואל-קאעדה.
בישראל מעריכים מאוד את הגנרל עומר סולימאן שמנהל בשם מצרים את המגעים הביטחוניים עם ישראל במשך שנים רבות והיה מעורב במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים,המגעים לשחרר את גלעד שליט והתיאום האזורי להגביל את הסכנה האיראנית.
בישראל ובארצות הברית היו רוצים מאוד שהגנרל עומר סולימאן יהיה נשיאה החדש והנבחר של מצרים, במילים אחרות שיהפוך ל "מובארכ מספר שתיים" אולם נראה שהסיכויים שהתרחיש הזה יתממש הם קלושים.
בישראל יש גם כאלה שחוששים כי סולימאן עלול להקצין את יחסו כלפי ישראל כדי להבטיח את הלגיטימציה שלו ושל מקורביו בעיני ההמונים במצרים.
עומר סולימאן שמקורב מאוד לנשיא המצרי ונחשב לבכיר בנאמניו הוא הדמות היחידה שיכולה לנהל כעת את המשבר בשמו של הנשיא השנוא מובארכ ולהגיע במשא ומתן עם האופוזיציה לפיתרון של "מוצא של כבוד" שיאפשר לו לרדת בצורה מכובדת מכס השלטון.
אולם ההערכה בישראל ובארצות הברית היא שהוא לא יוכל להיבחר כנשיאה החדש של מצרים.

הדאגה העיקרית של ארצות הברית וישראל היא השמירה על הסכם השלום בין ישראל למצרים ועל היציבות האזורית בעקבות "אפקט תוניסיה".נכון שההסכם ביטא יותר מכל "שלום קר" בין שתי המדינות אך הקולות שמשמיעים עכשיו מנהיגי תנועת "האחים המוסלמים" במצרים הם מדאיגים מאוד.מחמד בדיע קורא להתנער מהסכם השלום עם ישראל ואילו מחמד ע'אנם קורא להתכונן למלחמה עם ישראל ולהפסיק את הזרמת הגז המצרי אליה.
כל משטר דמוקרטי או דיקטטורי חדש שיקום במצרים לאחר לכתו של מובארכ לא יהיה לטובתן של ארצות הברית וישראל נוכח ההתפתחויות האחרונות והמשך השליטה הישראלית ביהודה ושומרון והמבוי הסתום במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
בישראל ובארצות הברית מעריכים כי קיום בחירות חדשות לפרלמנט המצרי שלא יזויפו יביא לכניסת נציגות נכבדה של "האחים המוסלמים" לבית המחוקקים המצרי וגם בבחירות לנשיאות עלולים "האחים המוסלמים" להריץ מועמד מטעמם או לתמוך במועמד אנטי ישראלי ומתנגד למערב.אנו עלולים למצוא את עצמנו בפני משטר חדש שהינו סוני קיצוני ושישתף פעולה עם איראן השיעית.
התפתחויות כאלה עלולות להביא לביטול הסכם השלום בין ישראל למצרים ופינוי הכוח הרב לאומי מחצי האי סיני.
תוצאה אחרת בלתי נמנעת תהיה שהמשטר החדש במצרים ביחד עם מדינות ערב יגבירו את הלחץ על ממשל אובאמה ועל ישראל לפתור בהקדם את הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה.
הממשל האמריקני ימצא את עצמו במצוקה,הנשיא אובאמה רוצה להתמודד על תקופת נשיאות שנייה,הוא זקוק לקול היהודי ויתקשה להפעיל לחץ על ישראל.
החלפת משטר מובארכ במשטר חדש תביא להחרפה של היחסים בין מצרים לישראל ובין מצרים לארצות הברית ולהגברת המתח במזרח התיכון.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר