יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

"עסקת שליט"-המניעים,התוצאות וההשלכות האזוריות בעולם הערבי מעריכים כי מאחורי "עסקת שליט" מסתתרת כוונה ישראלית –אמריקנית לתקוף את אתרי הגרעין באיראן.העסקה החליש את מעמדו של מחמוד עבאס וחזקה את כוחה של תנועת החמאס. הפיצול הגיאוגרפי והפוליטי במחנה הפלסטיני נמשך ויגברו המאמצים של ארגוני הטרור לחטוף חיילים ואזרחים ישראלים. פרשנים בעולם הערבי מתייחסים לעסקת החילופין בין ישראל לחמאס,שזכתה לכינוי "עסקת שליט",כעסקה מדינית חשובה שיש לה חשיבות אזורית רבה והקשורה בין היתר לאפשרות התקפה צבאית,ישראלית או אמריקנית,על מתקני הגרעין באיראן. בצמרת הרשות הפלסטינית גובר החשש כי העסקה בין ישראל לתנועת חמאס מחזקת את מעמדה של התנועה האסלאמית הקיצונית בקרב תושבי השטחים ושלמעשה ,הצליחה למחוק מסדר היום הפלסטיני והערבי, את הישגיו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בזירת האו"ם בל הקשור לדרישתו להכיר ב"פלסטין" כ"מדינה חברה" בארגון הבינלאומי החשוב. בכירים ברשות הפלסטינית מעריכים כי מדובר בעסקה מדינית שבמהלכה הבטיחה ישראל לחמאס הקלות משמעותיות נוספות בסגר המוטל על רצועת עזה וכי ישראל הדקה,כתוצאה מהעסקה,את הקשר עם המועצה הצבאית העליונה השולטת במצרים וגם פתחה ערוצי תקשורת עם תנועת "האחים המוסלמים" במצרים לקראת שיתוף פעולה עתידי עימה לאחר הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שכתוצאה מהן יהיה לתנועה הזו,ככל הנראה, תפקיד נכבד במערכת השלטונית המצרית. ובאשר לנושא האיראני, גורמי מודיעין בעולם הערבי מעריכים כי ישראל או ארצות הברית מתכוונות לתקוף בקרוב את מתקני הגרעין באיראן וכי זו הסיבה שראש הממשלה בנימין נתניהו הסכים לעסקת החילופין עם חמאס כדי להציל את חייו של גלעד שליט.על פי הגורמים האלה,במערכת הביטחון בישראל העריכו כי כל פעולה צבאית נגד איראן תביא לגל של פיגועים ומעשי נקם שבמסגרתם נשקפת גם סכנה חמורה לחייו של גלעד שליט וכי ישראל עלולה לאבד אותו אם התרחיש הזה יתממש. לכן,הזדרז ראש הממשלה נתניהו להחזיר את גלעד שליט הביתה והסכים להגמיש את עמדותיו כדי להשלים את העסקה. הביקור האחרון של שר ההגנה האמריקני ליאון פנטה בישראל לפני שבועיים,נתפס אצל גורמים אלה כקשור לאפשרות ההתקפה על איראן.פנטה שהיה בעבר גם ראש הסי.איי.איי בא לאזור כדי להזהיר את ישראל מפני מהלך פתע ,שאיננו מתואם עם ארצות הברית,שמטרתו תקיפת אתרי גרעין באיראן. הממשל האמריקני העריך כי בנימין נתניהו ואהוד ברק רוצים לנצל את חולשתו הפוליטית של הנשיא אובאמה,בגלל מערכת הבחירות לנשיאות,כדי להוציא לפועל את תוכניתם הצבאית שאליה התנגדו בעבר הרמטכ"ל גבי אשכנזי,ראש המוסד מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין. הפרסומים בימים האחרונים בעיתון "ניו יורק טיימס" כי הנשיא אובאמה החל לשקול ברצינות תקיפה צבאית של מתקני הגרעין באיראן כתוצאה מלחץ כבד של ערב הסעודית רק מוסיפים לתחושה בעולם הערבי כי ההתקפה הצבאית על איראן מתקרבת. חשיפת המזימה האיראנית לפגוע בשגרירי ערב הסעודית וישראל בוושינגטון נתפסת כ"עלילה" ישראלית אמריקנית שנועדה להכשיר התקפה ישראלית או אמריקנית על איראן. פרשנים ערביים אינם פוסלים את האפשרות שהנשיא אובאמה ינסה לרצות את יהודי ארצות הברית ותומכי ישראל באמצעות מתן "אור ירוק" לתקיפת איראן דבר שיסייע לו בקמפיין הבחירות בהתמודדות מול מומדים פרו ישראלים כמו ריק פרי ומיט רומני. "עסקת שליט" התקבלה בהפתעה בשטחים הפלסטינים,הרשות הפלסטינית לא הייתה בסוד העסקה והיא התבצעה בזמן שהאסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל נמצאים כשלושה שבועות בשביתת רעב פתוחה במחאה על תנאי מאסרם, זכתה לשבחים רבים מפיו של אחמד ג'בריל ראש ארגון "החזית העממית-המפקדה הכללית" שהצליח להשיג עסקה דומה מישראל ב1985. ג'בריל משוכנע כי ארצות הברית היא שטרפדה את שחרורו של אחמד סעדאת,ראש ארגון החזית העממית האחראי לרצח השר רחבעם זאבי ז"ל,מן הכלא עפ"י בקשתו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.לדבריו,מחמוד עבאס חושש מהחלשת מעמדו ומעדיף שארגון החזית העממית שהוא פלג באש"ף יישאר כ"בן ערובה" בידיו שכן שחרורו של סעדאת היה מביא לשינוי בדרכו של ארגון החזית העממית ומקצין אותה. כך הדבר גם לגבי שחרורו של מרוואן ברגותי ראש התנזים של ארגון הפת"ח בגדה שיש לו שאיפות פוליטיות להיות נשיא העם הפלסטיני וששחרורו במסגרת העסקה, היה יוצר זעזועים קשים בתנועת פת"ח. רוב הפרשנים הפלסטינים מעריכים כי "עסקת שליט" החלישה את יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס וחזקה את כוחה של תנועת חמאס. בטווח הקצר,עסקת החילופין חזקה גם את מעמדה של ההנהגה הצבאית הזמנית במצרים אך מוקדם להעריך עדיין את ההשלכות על מידת יציבות המשטר במצרים נוכח הבחירות הקרובות לפרלמנט ולנשיאות. עם זאת,ברחוב הפלסטיני גוברת הביקורת על תנועת חמאס על שהסכימה לקבלת "עיקרון הגירוש" במסגרת עסקת החילופין עם ישראל.מדובר לא רק בגירוש לחו"ל אלא גם גירוש לרצועת עזה. הגירוש נחשב ברחוב הפלסטיני כ"אסון" וכ"אות קין" על מצחו של כל ארגון פלסטיני המסכים לו.פעילים פלסטינים אף הקצינו וטענו בראיונות באמצעי התקשורת כי "המוות עדיף על הגירוש". דוברי תנועת הפת"ח בגדה לא היססו ומתחו ביקורת על תנועת החמאס על ש"נכנעה" לישראל והסכימה לגירושם של כמה מהאסירים הביטחוניים במסגרת ביצוע העסקה. אלמנט נוסף בעסקה בין ישראל לחמאס שמטריד את הפלסטינים הוא סירובה של ישראל להתחייב כי לא תתנקש בחייהם של האסירים הביטחוניים ששוחררו במסגרת העסקה.ההערכה ברחוב הפלסטיני היא כי ישראל תמשיך ב"מדיניות החיסולים" ותתמקד בחיסולם של אסירים ביטחוניים ששוחררו בעיקר בשטחי יהודה ושומרון הנתונים לשליטה הביטחונית המלאה של ישראל.דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "כל מחבל משוחרר שיחזור לטרור דמו בראשו" מחזקים את התחושות האלה בקרב הפלסטינים. גם החלק השני של ביצוע עסקת שליט שבמהלכו אמורים להשתחרר בתוך חודשיים ימים 550 אסירים ביטחוניים נוספים מדיר שינה מעיניהם של הפלסטינים.עפ"י ההסכם ישראל היא שאמורה לקבוע את זהות המשוחררים,הפלסטינים חוששים שישראל תשחרר אסירים ביטחוניים שנותרו להם רק תקופות מאסר קצרות או אסירים פליליים ולא את האסירים ה"כבדים" השפוטים לעונשי מאסר ארוכים. בסופו של דבר,תושבי רצועת עזה שילמו מבחינתם מחיר כבד על חטיפתו של גלעד שליט בידי מחבלי החמאס.עכשיו התחיל חשבון הנפש ברחוב הפלסטיני בכל הקשור לשאלה האם המחיר היה כדאי. עפ"י נתונים של הרשות הפלסטינית מאז חטיפתו של גלעד שליט ועד היום נהרגו ונפצעו יותר מעשרת אלפים פלסטינים ונגרם נזק אדיר לכלכלת הרצועה הציבור הפלסטיני שם לב לעובדה שרוב האסירים ששוחררו במסגרת השלב הראשון של העסקה הם אנשי חמאס,נכון שהדבר נראה הגיוני מכיוון שארגון חמאס הוא שחטף והחזיק בגלעד שליט אולם העסקה אמורה הייתה להיות,על פי התחייבות חמאס, "עסקה לאומית" שבמסגרתה ישוחררו אסירים ביטחוניים מכל הפלגים. לכן,העסקה הזו מסמלת בקרב רבים ברחוב הפלסטיני את המשך הפיצול בין תנועות החמאס והפת"ח וחוסר היכולת שלהן להשתחרר ממשקעי העבר ולהגיע להסכמה לאומית אמיתית. תנועת החמאס לא הייתה קשובה מספיק לקולות הרחוב הפלסטיני ולא הצליחה להתעלות מעבר לשיקוליה המפלגתיים והפוליטיים. למרות זאת, "עסקת שליט" עוררה את תאבונם של ארגוני הטרור והם ינסו עכשיו להגביר את ניסיונות החטיפה של החיילים והאזרחים הישראלים כדי להביא לשחרורם של מחבלים נוספים מבתי הכלא בישראל.

יום שישי, 30 בספטמבר 2011

המהלך הפלסטיני באו"ם-תרגיל ביחסי ציבור או הצלחה מדינית?

הפלסטינים הצליחו להשיג הישג מוראלי בזירת האו"ם ולהעלות מחדש את בעייתם לסדר היום הבינלאומי אך בשטח לא יצליחו לשנות את המציאות הביטחונית והכלכלית ביהודה ושומרון.נראה כי התהליך המדיני יישאר "תקוע" עד לאחר הבחירות בארצות הברית ובישראל. רבים בהנהגה הפלסטינית שרויים בימים אלה במצב של התרוממות רוח בעקבות פניית הרשות הפלסטינית למועצת הביטחון של האו"ם כדי שתכיר בפלסטין כמדינה חברה בארגון.מבחינתם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הצליח להפתיע את מנגנוני המודיעין של ישראל ושל ארצות הברית אשר,לדבריהם, העריכו כי עבאס "הולך על הסף" וברגע האחרון ייסוג מאיומיו לא יגיש את הבקשה להכרה בפלסטין כמדינה חברה למזכ"ל האו"ם באן קי מון. אין ספק כי הפלסטינים הצליחו להשיג באמצעות המהלך ניצחון מוראלי,הם נטלו את היוזמה לידיהם ועכשיו הם מנסים להכתיב כללי משחק חדשים למשחק הפוליטי שמטרתו להביא להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה ירושלים המזרחית.מבחינתם ההישג הוא חשוב,הם הצליחו להניע מחדש את ההתעניינות הבינלאומית בבעיה הפלסטינית ומעמדו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ברחוב הפלסטיני התחזק נוכח האיומים בישראל ובארצות הברית לנקוט סנקציות נגד הרשות הפלסטינית בעקבות פנייתה למועצת הביטחון. נביל שעת',חבר הועדה המרכזית של פת"ח טוען כי המהלך הפלסטיני במוסדות האו"ם הצליח להוריד מסדר היום הבינלאומי את הדרישה הישראלית להכיר בישראל כ"מדינה יהודית" ולחזק את הדרישה הפלסטינית ל"זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים. ואילו אשרף אל-עג'רמי,אחד הפרשנים הפלסטינים המקורבים לרשות הפלסטינית קבע במאמר שפרסם בעיתון "אל-איאם" היוצא לאור ברמאללה כי המפסידים העיקריים מהמהלך היזום של מחמוד עבאס הם ישראל,ארצות הברית וחמאס. האמנם? המאבק הפלסטיני בזירת האו"ם רק החל,עפ"י מקורות מדיניים בירושלים לפלסטינים יש בינתיים תמיכה רק של שש מדינות מתוך חמש עשרה החברות במועצת הביטחון. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס פתח בקמפיין מדיני כדי להשיג את הרוב הדרוש אשר גם אם יושג, ייתקל בווטו אמריקני מוצק. התממשות תרחיש כזה תביא למהלך פלסטיני נוסף והוא פניה לעצרת הכללית של האו"ם שם צפוי לפלסטינים רוב להתקבל כמדינה לא חברה בארגון,דוגמת הוותיקן. אולם המציאות בשטח היא שונה. הוויכוח הפנים פלסטיני על מידת התועלת במהלך שנקט בו מחמוד עבאס מתחיל עתה רק להתעצם ככל שהולכות ושוככות צהלות השמחה הראשונות של ההמונים. הויכוח הוא בתוך אש"ף עצמו ומחוצה לו ותנועת חמאס היא מובילת הביקורת בקרב האופוזיציה. בכירים באש"ף אומרים כי משמעות פנייתו של מחמוד עבאס למועצת הביטחון של האו"ם טומנת בחובה וויתור על ה"קווים האדומים" של הפלסטינים (ת'וואבת-בערבית) ובראשם בעיית הפליטים. המבקרים את המהלך טוענים,בצדק, כי החלטות האו"ם הן "חסרות שיניים" וגם אם תחליט העצרת הכללית של האו"ם לקבל את פלסטין כמדינה לא חברה הרי שבשטח לא ישתנה שום דבר.בסופו של דבר כל ההחלטות עוברות לארכיון של האו"ם ושם הן מעלות אבק. נביל עמר,חבר הועדה המרכזית של אש"ף ממבקריו של מחמוד עבאס מכנה את המהלך הפלסטיני בזירת האו"ם כ תרגיל ביחסי ציבור".הוא גורס כי על הפלסטינים בראש ובראשונה להשיג הסכמה פנימית רחבה ואחר כך לפעול ביחד עם מדינות ערב ומדינות העולם התומכות בעם הפלסטיני כדי לשנות את היסודות של התהליך המדיני ולהביא לכינוסה של ועידה בינלאומית. הכעס הגובר כלפי מחמוד עבאס בתוך אש"ף נובע מכך שהוא לא התייעץ עם הפלגים השונים בארגון לפני שהגיש את הבקשה למועצת הביטחון של האו"ם. תנועת חמאס זועמת על מחמוד עבאס מכיוון שבנאומו באו"ם הוא לא הדגיש את כל האפשרויות העומדות בפני העם הפלסטיני ובראשן אפשרות ה"התנגדות והמאבק המזוין" בישראל.מבחינתה הוא ויתר על 80 אחוזים משטחה של פלסטין ההיסטורית כשביקש הכרה בינלאומית במדינת פלסטין בקווי 67. בחמאס מצפים שמחמוד עבאס לא ישוב לשולחן המשא ומתן עם ישראל ויתחיל בתהליך של אחדות פלסטינית פנימית והקמתו מחדש של אש"ף כדי שיכלול בתוכו את כל פלגי האופוזיציה הפלסטינית. בסופו של דבר קשה כעת לקבוע אם מדובר בהצלחה מדינית פלסטינית או כישלון,ללא ספק מדובר בתחנה נוספת במאבקם של הפלסטינים להקים מדינה עצמאית. מכיוון שהמהלך הפלסטיני הינו חד צדדי וישראל וארצות הברית מתנגדות לו בתוקף הרי שסביר להניח שהוא יביא בטווח החודשים הקרובים לנסיגה במאמצי השלום ולא להאצתם.בסופו של דבר ישראל היא ששולטת בשטחי יהודה ושומרון והרשות הפלסטינית תלויה בה בכל דבר.לישראל יש את הסמכות הביטחונית העליונה בשטחי הגדה והיא גם זו שמשפיעה על הכלכלה הפלסטינית.רמת חייהם של התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון תלויה לחלוטין בישראל והיא השתפרה ועלתה בתקופת ממשלת נתניהו. השמחה הפלסטינית והתשואות ברמאללה לנאומו של מחמוד עבאס עלולות להתפוגג בתוך כמה שבועות ולהיהפך לתחושות של תסכול מכיוון שבשטח לא יחול שום שינוי מהותי בחיי היום יום של הפלסטינים ביהודה ושומרון.לתושבים הפלסטינים יש מודעות פוליטית גדולה והם יתחילו לשאול את עצמם ואת הנהגתם "מה נשתנה"?. האמת ששום דבר לא השתנה ושום דבר גם לא עומד להשתנות בכל הקשור לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית ולפני הבחירות לכנסת בישראל.

יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

הפיגוע באילת-ההשלכות על יחסי ישראל-מצרים




למרות המתיחות ביחסי ישראל מצרים מעוניין השלטון המצרי הזמני בשמירת הקשר עם ישראל ובהחזרת מצב הרגיעה לרצועת עזה.המדיניות המצרית החדשה כלפי ישראל היא יותר תקיפה אך צמרת הצבא המצרי מבינה כי המשך הסכם השלום בין שתי המדינות משרת גם את האינטרס של מצרים



הפיגוע האחרון של מחבלי ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" באזור אילת נחשב בקרב הפלסטינים כאחד הפיגועים המוצלחים ביותר מבחינה צבאית ובהיבט האזורי שכן הוא הצליח להביא לסיבוך היחסים המדיניים והביטחוניים בין ישראל למצרים ולקריאות לבחינה מחדש של הסכם השלום ביניהן.
הפיגוע הזה שבו נהרגו כמה חיילים מצרים, מהווה ציון דרך חשוב ביחסי ישראל מצרים במיוחד לאחר המהפכה ונפילת משטרו של הנשיא מובארק.
כידוע,מהפיכת ה-25 בינואר במצרים הביאה לשינוי במדיניות המצרית כלפי ישראל והצליחה להביך אותה.
המשטר הצבאי החדש במצרים שינה גם את המדיניות כלפי הפלסטינים ברצועת עזה,למורת רוחה של ישראל,הוא סירב לשתף פעולה עם המדיניות הישראלית של הטלת מצור על רצועת עזה,פתח את מעבר רפיח ולא היה מוכן יותר להבליג על הפעולות הצבאיות של ישראל נגד תשתיות הטרור הפלסטיניות ברצועת עזה.

המועצה הצבאית העליונה במצרים מנסה להפגין מדיניות תקיפה יותר כלפי ישראל מהמשטר הקודם של חוסני מובארכ. מותם של כמה חיילים מצרים בחילופי האש במהלך הפיגוע האחרון, הגביר את זעם הרחוב המצרי כלפי צה"ל ושימש כתירוץ להפגין את המדיניות המצרית החדשה ביחס לישראל.ההמונים יצאו להפגין ברחובות מול שגרירות ישראל בקהיר ודרשו את סילוקו של השגריר הישראלי יצחק לבנון ממצרים.
המצרים דרשו פתיחת חקירה רשמית בנסיבות מותם של החיילים,החזרת השגריר המצרי מתל אביב ועיון מחדש בנספחי הסכם השלום עם ישראל.
עכשיו מנסים המצרים לחקות את הטורקים בפרשת "משט המרמרה" ודורשים התנצלות ישראלית רשמית על מותם של חייליהם ותשלום פיצויים למשפחותיהם.בינתיים הסתפקה ישראל בהבעת צער על מותם של החיילים המצרים.
אולם, גם המועצה הצבאית העליונה במצרים נזהרת מלקרוע לחלוטין את חבל היחסים עם ישראל והראיה לכך היא הנסיגה שלה ברגע האחרון מהחלטתה להחזיר את השגריר המצרי יאסר רצ'א מתל אביב לקהיר.
נראה,כי הרצון העיקרי של המועצה הצבאית העליונה השולטת במצרים הוא לרצות את הרחוב המצרי,ההמונים המצרים הצליחו בחודשים האחרונים לכפות את רצונותיהם על המועצה הצבאית העליונה המעוניינת בהחזרת השקט לרחובות בכל מחיר ונכנעת לדרישות הרחוב המצרי כדי להשיג את משימתה.הדבר ניכר בעיקר בהתנערות המועצה הצבאית העליונה מכל סמלי המשטר הקודם והעמדתם לדין של בני משפחת מובארכ ושרים ופקידים בכירים לשעבר.
בכל שלושים שנות הסכם השלום בין ישראל למצרים לא הביאה תקרית מותם של אנשי ביטחון מצרים מירי צה"ל למשבר ביחסים בין ישראל למצרים, משטרו של מובארכ ידע לשמור על איפוק ולהימנע מצעדים קיצונים שיסכנו את השלום בין שתי המדינות.
אבל,בערוצים החשאיים מנסה מצרים לתווך בין ישראל לחמאס ברצועת עזה.המגעים הביטחוניים בין שר הביטחון ברק לבין הגנרל מחמד טנטאווי ראש המועצה הצבאית העליונה נמשכים והם יותר אינטנסיביים במיוחד לאור המתיחות החדשה בין שתי המדינות.
על פי מקורות ברצועת עזה,שר המודיעין המצרי הגנרל מוראד מוואפי ניהל מגעים עם ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה והבהיר לו כי ישראל איננה מעוניינת בהסלמה ברצועה.
המשימה המצרית היא להחזיר את המצב ברצועה לקדמותו,לאותו מצב של טרם הפיגוע באילת,כלומר,מצב של רגיעה (תהדיאא'-בערבית) בלתי רשמית.
החשש של המצרים המשותף גם לבכירי הרשות הפלסטינית, הוא שהמשך ההסלמה ישרת את האינטרס של ישראל ויסיט את תשומת הלב העולמית מהאירועים המתוכננים בעצרת הכללית של האו"ם במהלך חודש ספטמבר בכל הקשור לדרישת הפלסטינים להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.
בשטח עצמו,הצבא המצרי ניצב בפני אתגר חשוב,החזרת הביטחון לחצי האי סיני והידוק השליטה הצבאית המצרית בשטח.לצורך כך פתח הצבא המצרי במבצע גדול הנקרא "נשר" למלחמה במבריחי נשק ובפעילי טרור של הג'האד העולמי שהתבססו בקרב השבטים הבדואים בסיני והאחראים לפיגועים בצינור הגז ותכנון התקפות נגד ישראל.הכנסת הכוחות הנוספים של צבא מצרים לחצי האי סיני לצורך המבצע הייתה בהסכמת ישראל והיא מוגבלת בזמן שכן, היא סותרת את הנספח הצבאי של הסכם השלום בין שתי המדינות.
למרות שהמועצה הצבאית העליונה במצרים הגיעה להבנות עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה ביותר במדינה,היא חוששת מאוד מתנועת חמאס שהיא תנועת הבת של "האחים המוסלמים".
אין להתרשם ברצינות מהניסיונות לשרטט "ירח דבש" ביחסים בין צמרת הצבא המצרי למנהיגי תנועת "האחים המוסלמים", פרשנים מצרים טוענים כי הנהגת "האחים המוסלמים" פשוט ממתינה לקריסת כלכלתה של מצרים בעקבות אירועי המהפכה וכי היא ממתינה לשעת הכושר הנוחה ביותר מבחינתה להשתלט על השלטון.בצמרת הצבא המצרי מודעים היטב למגמה הזו ולכן מקפידים על שמירת הקשר עם ממשל אובאמה שהוא התומך העיקרי בכלכלה המצרית ומניתוק מוחלט של הקשר עם ישראל בת בריתה האסטרטגית של המעצמה הגדולה ביותר בעולם.

יום חמישי, 4 באוגוסט 2011

"פלסטין 194"


ברשות הפלסטינית נערכים להפגנות המוניות לקראת חודש ספטמבר ומייחלים לנפילת ממשלת נתניהו בגלל גל המחאה החברתי. בעולם הערבי מעריכים כי גל המחאה החברתי בישראל ימנע מהממשלה מלצאת לפעולות צבאיות במזרח התיכון




הפיוס הפנים פלסטיני נמצא בקיפאון עמוק, נראה כי שני הצדדים, פת"ח וחמאס השלימו עם העובדה כי לא יצליחו להגיע להסכמה על זהותו של ראש ממשלת האחדות הפלסטינית והם רוצים לשמור על מראית עין של פיוס עד לאחר כינוס העצרת הכללית של האו"ם בחודש הבא. הפלסטינים נערכים לקמפיין שטח ענק מלווה בכיסוי תקשורתי נרחב שילווה את דיוני העצרת הכללית של האו"ם בעשרים בספטמבר ויכונה "פלסטין 194".
מזכ"ל הועד הפועל של אש"ף יאסר עבד רבו אומר כי המספר 194 נבחר כדי לציין שמדינת פלסטין תהיה המדינה ה194 של האו"ם, אם תאושר בקשתה להצטרף כחברה בארגון(admission) שתוגש לעצרת הכללית, אולם בכירים פלסטינים אחרים אומרים כי למספר 194 יש גם משמעות סמלית והיא להזכיר את החלטה 194 של האו"ם המאזכרת את זכותם של פליטי 48 "לשוב לבתיהם ולרכושם".
כך או כך, עבד רבו מבטיח כי מיליונים של פלסטינים יצאו לרחובות כדי לדרוש את קבלת מדינת פלסטין כחברה באו"ם וקורא להם "לא להשליך אבנים או פרחים".
צה"ל יצטרך להיערך לאפשרות סבירה של קיום תהלוכות המוניות של פלסטינים המונות אלפים, ואולי אפילו יותר, שיצעדו לעבר ההתנחלויות ביהודה ושומרון ולעבר גדר ההפרדה.
אש"ף פועל לגבש קמפיין תקשורתי עולמי כדי לגבות את המהלך הדיפלומטי שלו באו"ם שיביא, להערכתו, להכרה במדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה היא ירושלים.
הפלסטינים מעודדים מהעובדה שדרום סודאן התקבלה לאחרונה כחברה באו"ם למרות שאין לה גבולות סופיים או מוסדות מדינה.
בצד הציפיות לדיוני העצרת הכללית של האו"ם עוקבים הפלסטינים בעניין רב אחר גל המחאה החברתית בישראל.הפלסטינים מקווים שאת ישראל יפקוד גל מחאה דומה לגלי המחאות במדינות ערב שזכו לכינוי "האביב הערבי", שיהפוך את הקערה על פיה ויפיל את ממשלת נתניהו.
הפרשן הפלסטיני הידוע ד"ר עבד אל-מג'יד סווילם כתב במאמר שפורסם בביטאון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" כי "כוחות השלום בישראל ניצבים בפני המבחן הנדרש מהם וכי ייתכן שהרגע הזה הוא ההזדמנות שלהם שנפלה עבורם מן השמים".
לדבריו לפלסטינים יש בתוך ישראל "בני ברית וידידים שאסור לשכוח אותם ואינטרס משותף להיאבק בכיבוש ובגזענות".
הפלסטינים שבים וטוענים כי מדיניות ההתנחלויות של ממשלות ישראל היא "שורש הרע" וכי היא שהביאה להתדרדרות הכלכלית של מעמד הביניים בישראל ולקיפאון העמוק בתהליך המדיני.
ברשות הפלסטינית יש "שמחה לאיד" על כך שממשלת ישראל לא חזתה מראש את עוצמתו של גל המחאה החברתי האחרון ועל ההפתעה וההלם שאחזו בה.
אמצעי התקשורת של הרשות הפלסטינית מתארים את הידיעות כי ראש הממשלה נתניהו הסכים לקבל העקרונות של נאום אובאמה כבסיס למשא ומתן עם הפלסטינים כ"ספין" תקשורתי שנועד להסיח את תשומת הלב מגלי המחאה וההפגנות בישראל אל הנושא המדיני.
פרשנים פלסטינים מעריכים כי סופה של ממשלת נתניהו מתקרב וכי "גורלו של בנימין נתניהו יהיה כגורלם של שליטי ערב שאיבדו את כס שלטונם".
עם זאת ההערכה ברשות הפלסטינית היא כי גם אם יוקדמו הבחירות בישראל לא צפויה פריצת דרך מדינית לפני בבחירות לנשיאות בארצות הברית.הפלסטינים מצפים לכך שהנשיא אובאמה ייבחר פעם נוספת לנשיא ולאחר שיהיה סוף סוף משוחרר מלחצי הלובי היהודי יאלץ את נתניהו להסכים לנסיגה ישראלית לקווי 67.
בעולם הערבי לעומת זאת מרוצים מהודעת נתניהו כי "ישראל איננה מעוניינת בהסלמת המצב בגבול לבנון" בעקבות תקרית חילופי האש האחרונה באזור הווזאני בין חיילי צה"ל לחיילי צבא לבנון.
פרשנים ערבים סבורים כי המצוקה החברתית בישראל וגלי המחאה האחרונים הם בלם העוצר את ממשלת ישראל מלפתוח במתקפה על מתקני הגרעין של איראן או לפעול נגד החזבאללה בלבנון.
ההערכה בעולם הערבי היא כי ארצות הברית לא תיתן עכשיו "אור ירוק" לישראל לפתוח במלחמה כל עוד היא שקועה עדיין בעיראק ובאפגניסטן ולפני בחירות לנשיאות.כל פעולה צבאית מצידה של ישראל עלולה להתפתח למלחמה אזורית במזרח התיכון והממשל האמריקני מתנגד לכך.
עם זאת,סכנת המלחמה במזרח התיכון לא חלפה,משטרו המעורער של בשאר אסד עלול לנקוט פעולות קיצוניות ומסוכנות ,ככל שמצבו יורע יותר, בניסיון להסיט את תשומת הלב מפעולות ההרג והדיכוי בתוך סוריה.

יום חמישי, 9 ביוני 2011

הכרזה באו"ם על מדינה-האם הפלסטינים ירדו מן העץ?


בהנהגה הפלסטינית התגלעו בקיעים לגבי הכוונה לפנות לאו"ם בספטמבר בדרישה להכרה במדינה פלסטינית בקווי 67.יו"ר הרשות מחמוד עבאס נחוש להמשיך בתוכניתו אך חושש מפני תקיפה ישראלית באיראן שעלולה "לטרוף את הקלפים" ולשנות את המציאות האזורית.



בימים האחרונים התפתחה מחלוקת חריפה בצמרת ההנהגה הפלסטינית על המהלך שמתכנן יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לפנות לעצרת הכללית של האו"ם שתתכנס בחודש ספטמבר בבקשה להכיר ב"מדינת פלסטין" בקווי 67 ולקבל אותה כחברה רשמית של הארגון.
כרגע המחלוקת היא מתחת לפני השטח שכן באופן רשמי ממשיכה הרשות הפלסטינית להוביל את המהלך בגיבוייה של הליגה הערבית.
הנהגת החמאס שהתפייסה עם הרשות הפלסטינית איננה תומכת במהלך,ד"ר מחמוד א-זהאר מבכירי החמאס ברצועה מכנה את המהלך במילים "אחיזת עיניים".
בכירים פלסטינים אחרים כמו ראש הממשלה סלאם פיאד,ראש הממשלה לשעבר אחמד קריע(אבו עלאא(והד"ר נאצר אל-קידווה שהיה המשקיף הפלסטיני באו"ם מתנגדים למהלך. החשש הפלסטיני הוא שהמהלך יפגע קשות ביחסיה של הרשות הפלסטינית עם הממשל האמריקני ועם הקונגרס ומפני צעדים חד צדדים שתנקוט ישראל בעקבות הפנייה הפלסטינית לאו"ם.
חשש נוסף הוא כי בשטח לא יחול שום שינוי בעקבות המהלך באו"ם, דבר שיגביר את התסכול ועלול להביא לפרץ חדש של אלימות מצד התושבים הפלסטינים שייצא מכלל שליטה.
משלחת פלסטינית בראשותו של צאיב עריקאת שביקרה השבוע בוושינגטון ונפגשה עם היועצים הבכירים של הנשיא אובאמה, דניס רוס ודיוויד הייל שמעה מהם באופן ברור וגלוי התנגדות אמריקנית למהלך והודעה חד משמעית כי ארצות הברית תטיל ווטו על המהלך במועצת הביטחון.
המשלחת גם נפגשה עם הסנטורים ג'ון מקיין,ג'ון קרי וג'ו ליברמן ושמעה מהם את הלכי הרוח בקונגרס השוללים מהלכים חד צדדים של הפלסטינים.
אולם נראה כי בינתיים אין שום שינוי בהחלטה האסטרטגית שקיבלה ההנהגה הפלסטינית לפנות בכל מקרה למוסדות האו"ם בחודש ספטמבר,הועד הפועל של אש"ף והועדה המרכזית של תנועת פת"ח ממתינים להגעתו לרמאללה בסוף השבוע ל של ריאד מנצור, נציג אש"ף באו"ם, לשורה של התייעצויות.

לפלסטינים נותרו רק כמה שבועות כדי לקבל את ההחלטה הסופית בעניין.
לוח הזמנים נגזר מהתקנון של האו"ם והוא כלהלן:
אם הפלסטינים יפנו למועצת הביטחון של האו"ם כדי לבקש ש"פלסטין" תתקבל כחברה רשמית באו"ם עליהם להגיש את הבקשה למזכ"ל האו"ם ב-15 בחודש הבא שכן תקנון האו"ם קובע כי יש להגיש המלצות 35 ימים לפני כינוס העצרת הכללית של האו"ם האמורה להתכנס ב-15 בספטמבר.
בקשת הפלסטינים תידון בוועדה הקבועה של מועצת הביטחון וניתן להטיל עליה ווטו.אם תחליט מועצת הביטחון של האו"ם להמליץ על הבקשה היא תועבר לעצרת הכללית של האו"ם שם ידרשו הפלסטינים לרוב של שני שלישים מחברות המועצה כדי לאשר את בקשתם.
כאמור. העצרת הכללית של האו"ם היא המוסמכת לקבל את ההחלטה בעניין החברות באו"ם אך סעיף 2 של התקנון קובע כי הדבר צריך להיות "בהסתמך על המלצה של מועצת הביטחון".
מחלוקת בין חברות במועצת הביטחון או ווטו עלולים לעכב את הבקשה הפלסטינית אולם העצרת הכללית יכולה להעביר את הבקשה פעם נוספת לדיון במועצת הביטחון אם הוטל עליה ווטו.

ההנהגה הפלסטינית בראשותו של מחמוד עבאס משוכנעת כי "האביב הערבי" שהתעורר במזרח התיכון הוא לרעתה של ישראל והיא לא תוכל להמשיך במדיניותה הנוכחית ותאלץ להיכנע לדרישת הפלסטינים לסגת לקווי 67 ולהסכים למדינת פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים.
להערכתה, לאחר חודש ספטמבר שבו היא תזכה להכרה של רוב המדינות החברות באו"ם במדינה פלסטינית בקווי 67, מצבה יהיה טוב יותר וישראל תאלץ לחדש את המשא ומתן הפעם עם הנהגה של "מדינה מוכרת באו"ם".המשא ומתן יהיה בין שתי מדינות ומאזן הכוחות ישתנה לטובתם של הפלסטינים.
החשש של ההנהגה הזו הוא שבצר לה,ישראל עלולה לנקוט בצעד מפתיע ש "יטרוף את הקלפים" כמו התקפה על המתקנים הגרעיניים של איראן.ההצהרות האחרונות של ראש המוסד היוצא מאיר דגן מעוררות חשש בהנהגה הפלסטינית כי האפשרות הזו היא ריאלית ועומדת לנגד עיניהם של ראש הממשלה נתניהו ושל שר הביטחון אהוד ברק.
ייתכן שגם לאיראן יהיה אינטרס לגרור את המזרח התיכון למלחמה אזורית בתגובה על התקפה ישראלית וכדי להציל בין היתר את משטרו הקורס של בעל בריתה נשיא סוריה בשאר אסד.
המפגש המשולש הזה של אינטרסים משותפים של איראן ישראל וסוריה נראה להנהגה הפלסטינית מסוכן מאוד אך בינתיים אין סימנים כי היא מתכוונת לרדת מהעץ של הפנייה למוסדות האו"ם בספטמבר. אולם, אי אפשר גם לשלול את האפשרות שהיא משחקת "משחק של הליכה על הסף" כדי לסחוט וויתורים נוספים מישראל.

יום ראשון, 5 ביוני 2011

היוזמה הצרפתית-כישלון ידוע מראש


ביוזמה הצרפתית לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים יש אלמנטים חיוביים לישראל אך היא מציבה בפני ממשלת נתניהו תנאים קשים כמו חזרה לקווי 67 וויתור על נוכחות צבאית לאורך נהר הירדן.
הפלסטינים מקבלים את היוזמה ובכך מגבירים את הלחץ הבינלאומי על ישראל ואת האפשרות לבודדה.



מאז נאומו האחרון של הנשיא אובאמה שבו הודיע על התנגדות ארצות הברית לכוונת הפלסטינים לפנות באורח חד צדדי לאו"ם בחודש ספטמבר כדי לקבל הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67,נוקטים הפלסטינים באסטרטגיה מתוחכמת שמטרתה לשמור את התמיכה הבינלאומית בעמדתם עד לחודש ספטמבר ולהמשיך את בידודה המדיני של ישראל.
באופן רשמי הם אומרים כי העדיפות העליונה שלהם היא לחדש את המשא ומתן עם ישראל אך בפועל הם קיבלו החלטה אסטרטגית להגיע "בכל מחיר" לכינוס העצרת הכללית של האו"ם ולהביא להחלטה ברוב גדול של מדינות העולם המכירה במדינה פלסטינית בקווי 67.
זו הסיבה שהרשות הפלסטינית מיהרה לברך ולהסכים ליוזמתה האחרונה של צרפת לחידוש המשא ומתן בערוץ הפלסטיני-ישראלי.
היוזמה הצרפתית קוראת לכנס ועידת שלום בפאריז בספטמבר ולחדש את המשא ומתן בין הצדדים על פי נאומו של הנשיא אובאמה דהיינו מו"מ על בסיס קווי 67 עם חילופי שטחים מוסכמים,פיתרון עפ"י עיקרון "שתי מדינות לשני עמים" והימנעות שני הצדדים ממהלכים חד צדדיים:פניה של הפלסטינים לעצרת הכללית של האו"ם והמשך הבנייה הישראלית בהתנחלויות.
ההסכמה הפלסטינית לדון ביוזמה הצרפתית נועדה להמשיך ולהציג את ישראל כ"סרבנית השלום" שכן מחמוד עבאס,יו"ר הרשות הפלסטינית יודע היטב שממשלת נתניהו לא מוכנה לחדש את המשא ומתן על בסיס חזרה לקווי 67 לכן הוא מיהר לברך על היוזמה למרות שיש בה אלמנטים שליליים מבחינת הפלסטינים.
לדוגמא:היוזמה הצרפתית דוחה את הדיון בנושאי ירושלים והפליטים בשנה והיא קובעת כי "עתיד ירושלים יקבע במשא ומתן בין שני הצדדים" ומתעלמת מיוזמות מדיניות אחרות כי "ירושלים היא בירתן של שתי המדינות".
גם הסעיף ביוזמה הצרפתית התומך ב "פיתרון שתי מדינות לשני עמים" נוטה יותר לקבל את הדרישה הישראלית בדבר הכרה פלסטינית ב "מדינה יהודית" שפירושו שלילת "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל.
למרות זאת ממשלת נתניהו איננה ממהרת לקבל את היוזמה הצרפתית וראש הממשלה הודיע כי ישראל תלמד את היוזמה ותדון בה ביחד עם ארצות הברית.
מבחינת ישראל יש סעיפים בעייתיים ביוזמה הצרפתית, היא מכילה את עיקרון המשא ומתן על בסיס קווי 67 ומתירה באופן פתוח את סוגיית הפליטים הפלסטינים מבלי לשלול במפורש את האפשרות כי ישובו לתחומה של מדינת ישראל.
צרפת איננה מהססת לשגר איום גלוי לעברה של ישראל,שר החוץ הצרפתי אלן ז'ופה אמר לראש הממשלה נתניהו כי "אם לא תהיה התקדמות מדינית עד חודש ספטמבר,כל האפשרויות יהיו פתוחות מבחינתה של צרפת" דהיינו, האפשרות כי צרפת תתמוך בדרישת הפלסטינים להכרה במדינה עצמאית בקווי 67 וקבלת "פלסטין" כחברה מלאה באו"ם,צרפת מדברת כנראה גם בשמן של בריטניה וגרמניה.
אולם היוזמה הצרפתית מתעלמת מנקודה חשובה ביותר לביטחונה של ישראל והיא הדרישה הישראלית ל"נוכחות צבאית לאורך נהר הירדן" בכל הסדר כלשהו עם הפלסטינים.
ישראל איננה יכולה לוותר על הדרישה החשובה הזו נוכח התהפוכות בעולם הערבי,האפשרות כי תתחדש "החזית המזרחית" והלקחים הביטחוניים מהנסיגה החד צדדית מרצועת עזה.
שר החוץ הצרפתי אמור להציג בימים הקרובים את יוזמתו לממשל האמריקני בניסיון לקבל תמיכה אולם ישראל כבר פועלת במסדרונות הממשל האמריקני כדי שארצות הברית תהיה זו שתתנגד ליוזמה ולא ישראל.
ישראל תאלץ עכשיו לתמרן מבחינה מדינית כדי שלא להצטייר כ "סרבנית השלום" וכדי שלא לאבד את תמיכתן של צרפת, בריטניה וגרמניה.
ייתכן שארצות הברית היא זו ש"תחלץ את הערמונים מן האש" עבור ישראל.גורמים בכירים בירושלים אומרים כי גם לממשל אובאמה אין אינטרס להעניק לצרפת תפקיד מוביל בערוץ הישראלי-פלסטיני כמי שהביאה לחידוש המשא ומתן המדיני בין שני הצדדים.
צרפת מציעה מאז 2009 לכנס ועידת שלום בפאריז והיוזמה הצרפתית נדחתה בעבר בגלל שינויים בממשלה הצרפתית ועכשיו היא מתמקדת רק בערוץ הישראלי פלסטיני בגלל השינויים והתהפוכות בעולם הערבי.
היוזמה הצרפתית מסמלת יותר מכל את רצונם של גורמים חשובים בקהיליה הבינלאומית למצוא פיתרון מוסכם לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים ולהימנע מנקיטת צעדים חד צדדים ע"י אחד מן הצדדים,כמו הפנייה של הפלסטינים לאו"ם בספטמבר, שרק תסלים את המתיחות ותביא לצעדים חד צדדים מצידה של ישראל.
הפלסטינים נוקטים במדיניות של "הליכה על הסף" כדי ללחוץ על ישראל אך נראה שממשלת נתניהו לא תוכל להיענות בחיוב ליוזמה הצרפתית שכוללת את הסעיף של "הקפאת הבנייה בהתנחלויות" ומתעלמת מהאינטרסים הביטחוניים של ישראל בבקעת הירדן.
נראה כי גם יוזמה זו נדונה לכישלון.

יום שלישי, 17 במאי 2011

בדרך לאינתיפאדה השלישית


הפלסטינים מגבשים אסטרטגיה חדשה למאבק בישראל שתכלול תהלוכות המוניות ממדינות ערב לעבר גבולותיה של ישראל והפגנות ענק סמוך לגדר ההפרדה ביהודה ושומרון.הבעיה הפלסטינית מתחילה לשוב לסדר היום של העולם הערבי וצפוי שהמגמה הזו תתחזק לקראת חודש ספטמבר.



נראה כי הצהלה בישראל כי העולם הערבי עסוק בבעיותיו הפנימיות ואיננו מתעניין בבעיה הפלסטינית הייתה מוקדמת מידי.
למרות התהפוכות והמהפכות בעולם הערבי ולמרות שבארבעת החודשים האחרונים לא הונף הדגל הפלסטיני בכיכרותיהן של בירות מדינות ערב שבהן הפגינו ההמונים נגד השלטון,מתברר כי הבעיה הפלסטינית מתחילה שוב להעסיק את ההמונים הערביים וייתכן כי תשוב ותטפס לראש סדר היום של העולם הערבי לקראת חודש ספטמבר שבו אמורה להתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדיון בהכרה במדינה פלסטינית בקווי 67.
ברחוב הפלסטיני בשטחים ובמחנות הפליטים הפלסטינים במדינות ערב יש התרוממות רוח כתוצאה מאירועי "יום הנכבה".
האירועים האחרונים הפיחו בקרב הפלסטינים מחדש את התקווה כי יצליחו במאבקם נגד ישראל תודות לחשיבה מקורית ורוח חדשה הנושבת מכיוון הדור הצעיר של הפלסטינים המושפע מהמהפכות שעושה הדור הצעיר הערבי במדינות ערב וממורשת האינתיפאדות הפלסטיניות.
האווירה כיום ברחוב הפלסטיני בגדה מזכירה את האווירה שהייתה בתחילת האינתיפאדה הראשונה בשנת 1988,דהיינו ש"דוד הפלסטיני" יכול לנצח את "גוליית הישראלי".
הפלסטינים משוכנעים כי באירועי "יום הנכבה" ובמיוחד באירוע באזור מג'דל שמס,על הגבול הסורי,הצליחו להפתיע את צה"ל ואת מדינת ישראל.
תחושתם היא כי כתוצאה מהמהפכות והשינויים בעולם הערבי החל הזמן לפעול לטובתם וכשתשוב היציבות הפוליטית לחלק ממדינות ערב יצטרף הדור הצעיר הערבי למאבק הדור הצעיר הפלסטיני נגד מדינת ישראל.
להערכתם אירועי "יום הנכבה" האחרון היו רק השלב הראשון של האינתיפאדה השלישית נגד ישראל שתצבור תאוצה בחודשים הקרובים.
המשטרים הערבים החדשים יהיו חייבים לשתף פעולה עם ההנהגה הפלסטינית המאוחדת וצפוי שבשלב השני של האינתיפאדה החדשה תתקיימנה תהלוכות של מאות אלפי פלסטינים וערבים לעבר גדרות גבולותיה של מדינת ישראל וכמובן גם לעבר גדר ההפרדה החוצה לאורכה של יהודה ושומרון.
סימנים המאוששים הנחה זו אפשר לראות כבר בהפגנות האלימות בקהיר בימים האחרונים,בסמוך לשגרירות ישראל, הקוראות לניתוק היחסים עם ישראל וגירוש השגריר הישראלי מאדמת מצרים.
אחת המטרות של צורתו החדשה של המאבק הפלסטיני בישראל היא לאלץ את צה"ל לירות אש חייה לעבר הצעירים הפלסטינים והערבים שאמורים לפרוץ את הגדרות ושאינם נושאים עימם שום כלי נשק.מותם של מאות צעירים כאלה מירי צה"ל ישרת את מערכת התעמולה הערבית וישלהב את ההמונים במדינות ערב נגד ישראל.
לא מדובר בתרחישי אימה או תרחישים כיד הדמיון הטובה, המארגנים הפלסטינים של האינתיפאדה השלישית החלו לדון באופן מעשי ברעיונות האלה כדי להוציאם אל הפועל בחודשים הקרובים.
הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס תומכות בשיטת המאבק הזו שזכתה לכינוי "האינתיפאדה העממית" או "האינתיפאדה בדרכי שלום".
פרשנים בעולם הערבי אומרים כי היה ברור מלכתחילה כי גל התהפוכות בעולם הערבי לא ייעצר בגבולותיהן של מדינות ערב וכי הייתה זו רק שאלה של זמן עד שיגיע ל"פלסטין".
הם מעריכים כי בקרוב תתחיל להתנוסס סיסמא חדשה בכיכרות של מדינות ערב שתהיה בנוסח הבא: "העם רוצה לשחרר את פלסטין".
בהנהגה הפלסטינים מעריכים כי ארצות הברית לא תוכל להתעלם מההתפתחויות האחרונות הקשורות לאירועי "יום הנכבה" והחיזוק שהם העניקו לדרישה הפלסטינית ל "זכות השיבה" לתחומי מדינת ישראל עפ"י החלטה 194 של האו"ם.
"זכות השיבה" לא תהיה יותר קלף מיקוח של ההנהגה הפלסטינית כדי להשיג את הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 67 וההנהגה הפלסטינית תדרוש את מימושה בכל משא ומתן,הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס מחזק את המגמה הזו.
הפלסטינים בטוחים ש"המזרח התיכון החדש" ההולך ומתגבש יתבסס על משטרים ערבים חדשים הרוצים ליישם במדיניותם את רצונם של העמים הערבים ולא את רצונה של ארצות הברית ומדינות המערב. סימן מעודד למגמה זו הם רואים בבחירתו של שר החוץ המצרי ד"ר נביל אל-ערבי לתפקיד מזכ"ל הליגה הערבית שהודיע כי "המדיניות הערבית תיקבע לפי רצונם של העמים".
הפלסטינים למדו את ההיסטוריה הציונית על בוריה והם מנסים לחקות את התנועה הציונית במאבקם להשיג עצמאות,אם יאתרו חולשה ורפיון בצד הישראלי הם רק יגבירו את הלחץ והאלימות נגד ישראל לכן חשובה מאוד העמידה האיתנה שלנו מול גל ההקצנה החדש בעולם הערבי.
במיוחד נוגעים הדברים בכל הקשור לטענה הפלסטינית ל"זכות השיבה",אירועי "יום הנכבה" האחרון מוכיחים כי הפלסטינים נחושים לנסות ולהחזיר חמישה מיליון פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל וכי המאבק הוא למעשה על שטחי 48 ולא על שטחי 67.
הפרשן הפלסטיני הידוע חסן אל-בטל כתב השבוע בעיתון "אל-איאם",ביטאונה של הרשות הפלסטינית,כי "היהודים חיכו אלפיים שנה כדי לחזור למה שהם קוראים "מולדתם" לכן אינם צריכים להתפלא שלאחר 63 שנים הפליטים הפלסטינים עדיין חולמים לחזור לכפריהם ובתיהם בפלסטין".

יום שני, 16 במאי 2011

אירועי "יום הנכבה" בדרך ל"ספטמבר השחור"

אירועי "יום הנכבה" מהווים שלב חדש במאבק הפלסטיני בישראל וכמותם עלולים להתרחש לקראת חודש ספטמבר שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לאשר הכרה במדינה פלסטינית בקווי 67.
הפלסטינים ידחו כל הצעה מדינית חדשה של ממשלת נתניהו אך ישראל חייבת ליטול את היוזמה המדינית לידיה.


אירועי "יום הנכבה" היו תזכורת או קדימון לישראל למוטיבציה של הדור הצעיר הפלסטיני בשטחים ובמדינות ערב לשנות את המצב ולהביא לסיום השלטון הישראלי בשטחים והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה היא מזרח ירושלים.
יום ה-15 במאי 2011 יצוין כיום שבו "נפל דבר" ושכתוצאה ממנו נוצר מצב חדש שעלול להסלים לקראת חודש ספטמבר שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדון בהקמת מדינה פלסטינית בקווי 67.
המוטיבציה הזו של הדור הצעיר הפלסטיני בשטחים ובמנות הפליטים במדינות ערב, גברה בחודשים האחרונים בעקבות התהפוכות בעולם הערבי וההצלחה של הדור הצעיר הערבי להפיל משטרים כפי שקרה בתוניסיה ובמצרים באמצעות מה שנקרא "התנגדות בדרכי שלום" או אינתיפאדה לא אלימה.
בעיני הפלסטינים אירועי "יום הנכבה" מהווים שלב חדש במאבק הפלסטיני.מדובר ברצון של הדור הצעיר המאוחד הפעם על פלגיו השונים להתעמת עם מה שמכונה אצלם "כוחות הכיבוש".פרשנים פלסטינים אומרים כי העם הפלסטיני שהמציא את המושג אינתיפאדה החליט נוכח האינתיפאדות במדינות ערב לצאת שוב למאבק בישראל,ליצור שינוי ולקבוע את עתידו במו ידיו.
הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס מאפשר לתעל את האנרגיה והמוטיבציה של הדור הצעיר הפלסטיני נגד ישראל.לכן לא מן הנמנע שתרחיש כזה או תרחישים דומים אחרים יקרו באזורנו בחודש ספטמבר הקרוב לאחר הכינוס הצפוי של העצרת הכללית של האו"ם.
חודש ספטמבר השנה אמור מבחינתם של הפלסטינים להיות החודש שבו השיגו ניצחון מדיני גדול על מדינת ישראל.
יש בין הפלסטינים האומרים כי חודש זה יהיה "ספטמבר השחור" של מדינת ישראל.
חודש ספטמבר נבנה בתודעה של הפלסטינים כ"חודש ההכרעה",כתאריך היסטורי שיקבע את גורלו של העם הפלסטיני בדרך להגדרה עצמית וכמועד שבו השלימה הרשות הפלסטינית את השלמת המוסדות הדרושים לצורך ההכרה בה כמדינה.
גם הממשל האמריקני ייחס מצידו חשיבות רבה לתאריך הזה ובישראל הכריז שר הביטחון על החודש הזה כחודש של צונאמי מדיני שישטוף את ישראל.
ברחוב הפלסטיני יש ציפייה דרוכה לתאריך הזה,מעטים מבינים כי בפועל לאחר הכרת העצרת הכללית של האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 67 לא יהיה שינוי משמעותי בשטח לאחר ההכרזה על מדינה באו"ם.
הציפיות הגדולות של הפלסטינים עלולות להתנפץ אל סלע המציאות וליצור תסכול שיביא לפרץ של אלימות.

מדוע החליטה ההנהגה הפלסטינית לנהל את המאבק בישראל בזירת האו"ם?

הפלסטינים כבר הכריזו על מדינתם באורח חד צדדי בכינוס המל"פ באלג'יר ב-1988 ועכשיו הם מבקשים לקבל את הכרת האו"ם והקהילייה הבינלאומית במדינה הזו.
הפלסטינים קיבלו החלטה אסטרטגית ללכת על המהלך של הכרה במדינה פלסטינית בקווי 67(שהם למעשה קווי 49) בעצרת הכללית של האו"ם כשהם מנצלים בין היתר את גל התהפוכות בעולם הערבי שהביא לנפילת המשטרים בתוניסיה ובמצרים ומאיים להפיל גם משטרים נוספים.
הטקטיקה הפלסטינית לקראת הדיון באו"ם מנסה להציג מצג שווא של אחדות ויציבות בגדה וברצועה שהושג באמצעות הסכם הפיוס הפנים פלסטיני בין הפת"ח לחמאס ואיומים כי אי ההכרה במדינה הפלסטינית יביא לאינתיפאדה שלישית, ייתכן גם בהשתתפותם של ערביי ישראל, וליצירת מוקד חדש של חוסר יציבות במזרח התיכון.ישראל לא תוכל עוד לטעון שהיא "אי של יציבות במזרח התיכון הגועש".
בפועל,למרות הסכם הפיוס הפלסטיני,מחמוד עבאס איננו שולט ברצועת עזה ולרשות הפלסטינית אין שום דריסת רגל ממשית ברצועה. שלטון החמאס שם הוא מוחלט.
הפלסטינים גם משמיעים איומים כי מחמוד עבאס עומד להתפטר מתפקידו וכי הרשות הפלסטינית תפורק אם לא תהיה התקדמות בתהליך המדיני לקראת הקמת מדינתם בעיקר בניסיון להפחיד את הקהילה הבינלאומית כדי שתפעיל לחץ על ישראל.
ההחלטה הפלסטינית לפנות לאו"ם התקבלה בין היתר כתוצאה מאכזבה עמוקה ממדיניות ממשל אובאמה ולמרות הידיעה כי ארצות הברית מתנגדת למהלך הזה.
האסטרטגיה של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ניצחה לפי שעה ולתנועת החמאס לא נותרה ברירה אלא להצטרף למהלך המדיני שיזם אש"ף ולנסות לרכוב על גל ההצלחה המדינית שצפוי לפלסטינים.

מה רוצים הפלסטינים להשיג?

בכירים באש"ף כמו יאסר עבד רבו ואחרים מאשרים בגלוי כי הפלסטינים פועלים עפ"י "מודל קוסובו" שהתנתקה באורח חד צדדי מסרביה ב-2008 והכריזה על עצמה כמדינה. במקרה של קוסובו ,מועצת הביטחון של האו"ם העבירה את הנושא לבוררות בבית הדין הבינלאומי בהאג שקבע בסופו של דבר כי "ההכרזה של קוסובו לא היוותה הפרה של חוקים בינלאומיים".
הנחת היסוד של ההנהגה הפלסטינית היא כי אסטרטגיית המשא ומתן עם ממשלות ישראל לדורותיהן מיצתה את עצמה,להערכתם ישראל "מושכת זמן" מאז הסכמי אוסלו ועד היום, ואיננה מוכנה לקבל את "הקווים האדומים" הפלסטינים (ת'וואבת-בערבית):דהיינו הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים פלוס "זכות השיבה" כבסיס להסכם שלום עתידי.
הפלסטינים רוצים להסתייע בקהילייה הבינלאומית לסיים את מה שהם מכנים "הכיבוש הישראלי" ולהגביר את נידוייה של ישראל ובידודה המדיני.
האסטרטגיה הפלסטינית שואפת להביא ליצירת מעמד משפטי חדש של השטחים הפלסטינים ומזרח ירושלים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים ממדינת ירדן תוך הפרה של הסכמי אוסלו(ראה סעיף 31 בהסכם אוסלו ב').
אם תעבור ההחלטה בעצרת הכללית של האו"ם תתקבל "פלסטין" כחברה רשמית באו"ם והפלסטינים יקבלו ריבונות על בקעת הירדן,על מאגרי המים התת-קרקעיים בגדה שמספקים את צריכת תושבי מדינת ישראל,על שטחי האימונים של צה"ל,על השכונות החדשות בירושלים:רמות,גילה,הר חומה,הגבעה הצרפתית,רמות אשכול ועל המקומות הקדושים בירושלים:המסגדים בהר הבית,הכותל המערבי והכנסיות הנוצריות בעיר העתיקה.
כל מאות אלפי האזרחים הישראלים החיים בשכונות החדשות בירושלים ובהתנחלויות ביהודה ושומרון וחיילי צה"ל יחשבו כ"פולשים" לשטחה של המדינה הפלסטינית.
השינוי במעמד המשפטי של השטחים ייתן לפלסטינים את הלגיטימציה לחדש את הטרור נגד מדינת ישראל כדי לגרשה מהשטחים שאליהם "פלשה".
בשטח עצמו הצליחה ממשלתו של סלאם פיאד להשלים את הקמתם של המוסדות הפלסטינים הדרושים להקמת מדינה בתחומי הביטחון,הבריאות,החינוך,המשפט,המים והאנרגיה וראש הממשלה הפלסטינית טוען מעל כל במה כי הרשות הפלסטינית יכולה להפוך למדינה בכל רגע.
דו"ח מיוחד של שליח האו"ם רוברט סרי והבנק העולמי וקרן המטבע העולמית קובעים כי הפלסטינים מוכנים היטב לכינונה של מדינה בכל נקודת זמן בעתיד הקרוב.
הפלסטינים מעודדים מהצלחותיהם המדיניות האחרונות:
כמה מדינות באמריקה הלטינית שדרגו באחרונה את משרדי המשלחות הפלסטיניות לדרג של שגרירויות.
גם שש מדינות אחרות באירופה העלו לא מזמן את רמת הייצוג של הישות הפלסטינית בבירותיהן כצעד מקדים לקראת חודש ספטמבר הקרוב.
עידוד נוסף הם שואבים מהעמדות הנחרצות של בריטניה וצרפת להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים.
מה שמדאיג את ההנהגה הפלסטינית הוא דווקא העמדה של מדינות ערב. מדינות ערב שותקות בעוד שעל הנייר כבר ספרו הפלסטינים 112 מדינות שמוכנות להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67.
פלסטין היא חברה מלאה בליגה ערבית אך לא כל מדינות ערב מוכנות להכיר במדינה הפלסטינית ולהעלות את דרג הייצוג של המשרדים הפלסטינים ממשרד ייצוג לשגרירות,הדוגמאות הבולטות לכך הן סוריה ולבנון.

מהם האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל לקראת ספטמבר הקרוב?

ישראל תאלץ להתמודד עם הישג מדיני,תעמולתי ותדמיתי של הפלסטינים.יו"ר הרשות הפלסטינית יטען לניצחון מדיני על ישראל בזירת האו"ם שהביא להחלשתה ולבידודה.
ההצלחה הזו עלולה להוות "רוח גבית" לפריצתה של אינתיפאדה שלישית אלימה או בסגנון האינתיפאדות במדינות ערב כדי להביא ליישומה של ההחלטה שתתקבל בעצרת הכללית של האו"ם וגירושה של ישראל משטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים.
ישראל עלולה להיקלע להתמודדות מדינית קשה בזירת האו"ם ובמוסדות והארגונים הבינלאומיים המלווה בבידוד מדיני, הפעלת לחצים כלכליים,האצת תהליך הדה לגיטימציה של ישראל בעולם ועם דרישה פלסטינית וערבית מהקהילייה הבינלאומית להטיל סנקציות על ישראל.
צפוי גם כי התלות המדינית של ישראל בממשל אובאמה תגבר,תיתכן היווצרות מצב שישראל תהיה זקוקה לעיתים תכופות יותר לארצות הברית כדי שזו תחלץ אותה מהלחצים הבינלאומיים-על התלות הזו ישראל תצטרך לשלם במטבעות מדיניים כדי לרצות את האמריקנים.
נראה כי ישראל מנהלת כעת קרב מאסף בניסיון למנוע הצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית בקווי 67,ישראל לא תוכל לעשות זאת ללא תמיכה אמריקנית ומכאן חשיבות הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובאמה בעוד כמה ימים.
למרות שארצות הברית בלמה באחרונה כינוס של הקוורטט לדון ביוזמה האירופית לקביעת הפרמטרים למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים צריך לזכור כי הנשיא אובאמה מעוניין מאוד בהקמתה של מדינה פלסטינית בקווי 67 בהקדם האפשרי.

מה ניתן לעשות עכשיו?

ישראל נקלעה למצב מדיני מורכב ומסובך.
למרות ההתחמקות הפלסטינית מהמשא ומתן עם ממשלת נתניהו והנחישות הפלסטינית להגיע לכינוס העצרת הכללית של האו"ם בכל מחיר ולזכות בהכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית בקווי 67 טעתה ישראל בכך שלא הציגה עד כה יוזמה מדינית לקידום המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים.
בוואקום שנוצר נטלו הפלסטינים הם את היוזמה המדינית כדי לנסות ולכפות על ישראל את הפיתרון הרצוי להם באופן חד צדדי.
בפועל נוצר מצב שההנהגה הפלסטינית קיבלה החלטה אסטרטגית לדחות על הסף כל תוכנית מדינית שתציג ממשלת נתניהו.
ממשלת ישראל חייבת לגבש תוכנית מדינית חדשה אולם עליה לעשות זאת בחוכמה ובזהירות.הסיכוי היחידי לקדם תוכנית מדינית ישראלית הוא "למכור" אותה לפלסטינים כרעיונות אמריקנים.
הדבר מחייב הגעה מהירה לתיאום מדיני הדוק והבנות חדשות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני על עתידם של שטחי יהודה ושומרון ,בקעת הירדן ומזרח ירושלים והסוגיות האחרות של נושאי הליבה כמו הפליטים,המקומות הקדושים ועוד.
מההבנות האלה יש לגזור את התוכנית המדינית החדשה שתוגש לשני הצדדים כהצעה אמריקנית.
הצגתה של תוכנית מדינית ישראלית חדשה כעת באופן פומבי בניסיון להדוף את הלחצים הבינלאומיים מעל ישראל כעת,תתפרש כחולשה ע"י הפלסטינים והם יידחו אותה על הסף.
הפערים בין עמדות שני הצדדים הם גדולים ולא ניתנים לגישור. ישראל חייבת למצוא את הדרך להעביר את הכדור למגרש הפלסטיני כדי להיחלץ מהמצוקה הבינלאומית ו"לחשוף את הפנים האמיתיות של הפלסטינים" שאינם מוכנים לחדש את המשא ומתן ומנסים לכפות פיתרון על ישראל.
לצערנו,שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע כעת להסדר קבע וישראל תצטרך למצוא את הדרך המתאימה להמשיך ולנהל את הסכסוך עם הפלסטינים.

יום שני, 2 במאי 2011

מותו של אוסאמה בן לאדן-גל הנקמה בדרך


חיסולו המוצדק של אוסאמה בן לאדן לא יעצור את הטרור האסלאמי הקיצוני ומומחי מודיעין צופים גל פיגועי נקם שיתחיל בפקיסטן ויתפשט למדינות נוספות.הנשיא אובאמה השיג הישג מוראלי ותדמיתי חשוב בתחום המלחמה בטרור ושיפר את מעמדו לקראת הבחירות לנשיאות
.



ארגון אל-קאעדה איבד את מנהיגו השיח' אוסאמה בן לאדן שהיה מבוקש ע"י ארצות הברית במשך למעלה מעשור והפך עכשיו בעיני רבים מהמוסלמים בעולם ל"שהיד".
בן לאדן הפתיע פעם נוספת כשהתברר לסי איי איי כי בניגוד להערכות המודיעיניות כי הוא מסתתר באזור הררי שקשה להגיע אליו בין אפגניסטאן לפקיסטאן,התברר כי רב המחבלים מסתתר באזור מגורים קרוב לאיסלאמאבד.
ארצות הברית ביצעה פעולת חיסול מוצלחת בתוך שטח של מדינה ריבונית אחרת, הלוא היא פקיסטאן, שהגישה לארצות הברית סיוע מודיעיני נרחב ושיתוף פעולה צבאי שהביא להצלחתו של מבצע החיסול.פעולה זו שנעשתה בהסכמת שלטונות פקיסטאן עלולה ליצור לה תדמית של "משתפת פעולה" עם ארצות הברית על כל המשתמע מכך.
הרצון האמריקני לנקום באוסאמה בן לאדן גבר על כל שיקול אחר,לכן כנראה הוא חוסל ולא נעצר והועמד לדין כפי שעשתה ארצות הברית למשל עם צדאם חוסיין שליט עיראק לשעבר.
חיסולו של אוסאמה בן לאדן בא בעיתוי שבו דווקא נחלש כוחו של ארגון אל-קאעדה בגלל גל המהפכות והתהפוכות במדינות ערב שדחקו והשפיעו על מעמדו של הארגון.
אולם אי אפשר לומר כי מותו של אוסאמה בן לאדן מסמל את סופו של ארגון אל-קאעדה, הארגון לא איבד את כל הצמרת הפיקודית והארגונית שלו ובראשה השיח' איימן אל-ט'וואהירי שנחשב ליד ימינו של בן לאדן ול"מוח המתכנן" של פיגועים רבים.
רבים מפעילי אל-קאעדה בעולם ובמיוחד פעילי הדור הצעיר של הארגון לא הכירו את בן לאדן באופן אישי ולא קיבלו ממנו הוראות ישירות,הוא היווה עבורם סמל של האסלאם הסלפי והג'האדי ומקור השראה ופעולותיו הביאו להקמת שלוחות מקומיות של אל-קאעדה בעיראק,תימן,צפון אפריקה ואירופה.
בעולם המוסלמי טוענים כי ארצות הברית הפריזה באופן מכוון בכוחו של הארגון כדי להצדיק את פעולותיה הצבאיות בעיראק,אפגניסטן ופקיסטאן.
חיסולו של אוסאמה בן לאדן בפקיסטאן מצביע על שיתוף הפעולה המודיעיני והצבאי העמוק בין ארצות הברית לפקיסטאן במסגרת המלחמה בטרור של אל-קאעדה.
שיתוף פעולה זה הביא בעבר למעצר בכירים מהארגון בפקיסטאן.
ב-2002 נעצר בפקיסטאן המחבל אבו זוביידה שנחשב לקצין המבצעים של ארגון אל-קאעדה,שנה לאחר מכן נעצר בפקיסטאן המחבל ח'אלד שיח' מוחמד שנחשב למספר 3 בארגון ואחריו נעצר אבו פרג' פרג' אל-ליבי ששימש כמפקד המבצעים של אל-קאעדה בפקיסטאן.
פקיסטאן אפשרה לארצות הברית לעשות שימוש חופשי במרחב האווירי שלה במסגרת המלחמה בטרור והאמריקנים הפעילו בין היתר מל"טים מתוחכמים מצוידים בטילים שבאמצעותם היא ביצעה חיסולים ממוקדים של פעילי טרור.
ההערכות המודיעיניות הן כי צפוי גל של פיגועי נקמה על חיסולו של אוסאמה בן לאדן.
הגל הזה אמור להתחיל בראש ובראשונה בפקיסטאן עצמה ויכוון נגד כל מי שחשוד כמסייע לארצות הברית וכמובן נגד מטרות אמריקניות או אינטרסים מערביים בפקיסטאן.
עפ"י ההערכות גל פיגוע הנקמה יכלול גם את אפגניסטאן השכנה ובבירה כאבול כבר הוכרז מצב של כוננות עליונה מחשש לפיגועי מצד הטאליבאן או פעילי אל-קאעדה.
גורמי מודיעין ערביים מעריכים כי ארגון אל-קאעדה יתקשה כעת לפעול נגד מטרות מערביות במדינות ערב נוכח הערנות הרבה של כוחות הביטחון בגלל גל המהפכות שחוצה את המזרח התיכון.
פרשנים ערבים מעריכים כי גל הנקמה על מותו של אוסאמה בן לאדן יגיע ליעדים באירופה ואף לארצות הברית עצמה.
עפ"י ההערכות המודיעיניות מי שאמור להתחיל את גל הפיגועים הוא ארגון טאליבאן-פקיסטאן שהוא הקרוב ביותר באידיאולוגיה שלו לארגון אל-קאעדה.
כזכור ארגון זה קיבל את האחריות להצבת מכונית התופת בניו יורק במאי 2010.מכונית התופת נוטרלה בהצלחה ומניחה נלכד ע"י גורמי הביטחון האמריקנים.
בפקיסטן ובאפגניסטאן יש שביעות רצון רבה בצמרות השלטון אך ברמה העממית או ברמת הרחוב שוררת מבוכה רבה ותחושה של עצב ממותו של בן לאדן.
התגובה הראשונית בעולם המוסלמי היא של תדהמה רבה,היחס לבן לאדן הוא אמביוולנטי,מחד גיסא הוא פגע קשות בתדמיתם של המוסלמים בעולם והביא לגילויי שנאה וחשדנות כלפיהם מצד אלה שאינם מוסלמים ואף תרם רבות ליצירת הסטיגמה כי "כל מוסלמי הוא טרוריסט" אך מאידך גיסא מוסלמים רבים בעולם חשו כי בן לאדן החזיר להם את גאוותם והוא הפך בעיניהם לסמל במלחמה במערב המקפח,מנצל ומשפיל את המוסלמים בעולם.
הנשיא האמריקני ברק אובאמה הצליח להשיג הישג נאה ביותר במרוץ לבחירות לנשיאות.אין ספק שמבצע חיסולו המוצלח של אוסאמה בן לאדן ישפר את מעמדו ותדמיתו של אובאמה בדעת הקהל האמריקנית.
עם זאת ארצות הברית והנשיא אובאמה חייבים חוב גדול לפקיסטאן שאפשרה להם להשיג את ההצלחה הזו.
בשורה התחתונה ההערכה בעולם המוסלמי היא שחיסולו של בן לאדן לא יביא לחיסולו של הטרור האסלאמי הקיצוני ברחבי העולם או אפילו לצמצום בהיקפיו.
לדעת מוסלמים רבים הסיבות שהביאו לעליית ארגון אל-קאעדה לא השתנו,מדובר בארגון שיש לו יכולת מהירה להסתגל לשינויים ולמצבים קשים והפסקת הטרור מצידו יכולה לקרות רק אם המערב יטפל באופן יסודי בסיבות אלה ויתקן אותן.

יום שבת, 30 באפריל 2011

הסכם הפיוס הפנים פלסטיני-מסקנות ראשוניות




הסכם הפיוס הפנים פלסטיני הושג כתוצאה משילוב נדיר של אינטרסים בין מצרים,הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס וכתוצאה ישירה של השינויים הדרמטיים בעולם הערבי.עם זאת יש ספק רב אם ההסכם יחזיק מעמד זמן רב ואם השגתו אכן תשרת את המאמצים למצוא פיתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני.



במשך שלוש שנים ניסה משטרו של מובארכ להביא לחתימת הסכם פיוס בין הפת"ח לחמאס ללא הצלחה.
תנועת חמאס טענה כי עמדת מצרים נוטה לטובת יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ומנסה להכתיב את תנאי ההסכם שהינם נוחים יותר עבור תנועת הפת"ח.והנה,כאילו במטה קסם,הצליח המשטר החדש במצרים
לגשר על הפערים בין הפת"ח לחמאס בתוך שלושה שבועות ולהביא להודעה משותפת על חתימת הסכם בין שתי התנועות היריבות.
כיצד חל המפנה?
פרשנים בעולם הערבי הנסמכים על מקורותיהם במצרים ובתנועת חמאס טוענים כי בעקבות נפילת משטר מובארכ חלו שינויים במדיניות המצרית,הטיפול בתנועת חמאס הוצא מידי המודיעין המצרי והועבר למשרד החוץ המצרי בראשותו של ד"ר נביל אל-ערבי ומצרים הצליחה לטעת בקרב הנהגת החמאס את התחושה כי היא הפכה ל"מתווך הוגן" בין שני הצדדים.
לדבריהם, המשטר המצרי הקודם התייחס לרצועת עזה כבעיה לביטחון הלאומי של מצרים הנמצאת בקשרים הדוקים עם ארצות הברית וישראל ואילו המשטר המצרי הנוכחי איננו רואה בשלטון חמאס ברצועת עזה בעיה המאיימת על ביטחונה של מצרים וסבור שהאיום על הביטחון הלאומי המצרי נובע ישירות מהמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
גם לשני הצדדים,הפת"ח וחמאס,יש היום נכונות לגלות יותר גמישות נוכח השינויים ותהפוכות בעולם הערבי והדרישה הגוברת ברחוב הפלסטיני להשגת אחדות לאומית.
חיזוק לדברים האלה ניתן למצוא בהצהרות גלויות של בכירים בהנהגה המצרית לאמצעי התקשורת הערביים.
שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי,אמר לפני כמה ימים כי " מצרים לא שכחה את המימד הערבי במדיניות החוץ שלה והיא משקיעה מאמצים רבים בעניין הפלסטיני".הוא פירט שלושה שלבים במדיניות החדשה של מצרים:הסרת המצור המוטל על רצועת עזה,השגת פיוס פנים פלסטיני ומעבר משלב ניהול הסכסוך הישראלי פלסטיני לשלב של עשייה למען סיום הסכסוך.
ראש ממשלת מצרים עצאם שרפ,מיקד את הדברים ואמר כי מצרים איננה שואפת לחדש את המשא המתן בין ישראל לפלסטינים אלא להביא לכנוסה של ועידה בינלאומית שתפתור את הבעיה הפלסטינית,במילים אחרות לנסות ולכפות פיתרון על ישראל שהפרמטרים שלו ידועים מראש.
המדיניות המצרית הזו עולה בקנה אחד עם כוונת הרשות הפלסטינית ליזום בחודש ספטמבר הקרוב את כינוסה של העצרת הכללית של האו"ם כדי שתאשר את הקמתה של מדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.
ישנן גם סיבות נוספות שהביאו להצלחה הנוכחית של המאמצים להשגת פיוס פנים פלסטיני,יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המתכנן לשאת נאום בעצרת הכלית של האו"ם בחודש ספטמבר מעוניין להגיע לניו יורק מחוזק ולא בעמדת התגוננות מול מדינות שעלולות לטעון כי העם הפלסטיני מפוצל וכי יש ספק אם אש"ף הוא אכן הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני.
ואילו תנועת החמאס בעזה, שהצליחה בארבע השנים האחרונות לחזק ולבסס את שלטונה ברצועה, הפסידה הרבה מהפופולאריות שלה בגלל חוסר יכולתה לשקם את הרצועה כפי שהבטיחה לאחר מבצע "עופרת יצוקה".
הקמת ממשלה פלסטינית חדשה שמורכבת מטכנוקרטים תקשה על ישראל לתקוף את רצועת עזה במיוחד אם הפלגים הפלסטינים ימשיכו לשמור על רגיעה.
הסכם הפיוס הפנים פלסטיני החדש זוכה כבר לכינוי "הסכם קהיר" באמצעי התקשורת הערביים.הסכם הפיוס הקודם משנת 2007 המכונה "הסכם מכה" החזיק מעמד רק שלושה חודשים ולמרות השמחה ברחוב הפלסטיני על עצם השגת ההסכם ישנם חששות כבדים כי שני הצדדים לא יצליחו לגשר בטווח הרחוק יותר על הפערים העמוקים ביניהם.
לישראל יש תפקיד חשוב גם בתהליך הפיוס הפנים פלסטיני.הפלסטינים חוששים כי ישראל מעוניינת לשבש את התהליך הזה וכי האינטרס של ממשלת נתניהו הוא שהפיצול בין הגדה לרצועה יימשך.החשש העיקרי הוא שישראל תפסיק את העברת כספי המיסים שהיא מעבירה מידי חודש לרשות הפלסטינית ושעכשיו יגיעו גם לידי החמאס.
עכשיו צפוי כי המערכה המדינית תתחדש וכי ישראל תדרוש כי הממשלה הפלסטינית החדשה שתקום תהיה מחויבת לתנאי הרביעייה הבינלאומית:הכרה בישראל,גינוי הטרור וקבלת כל ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף.
ההודעה של שר החוץ המצרי כי מעבר רפיח יפתח בקרוב היא הפרה של הסכם המעברים מ2005 שנחשב להסכם בינלאומי.עפ"י ההסכם את מעבר רפיח אמורה לנהל הרשות הפלסטינית והפיקוח עליו צריך להיות בידי משקיפים מהאיחוד האירופי. ישראל אמורה לפקח על תנועת הנכנסים והיוצאים מרחוק באמצעות מצלמות.
אי קיום ההסכם הזה מעידה על כך שהודעת המועצה הצבאית העליונה במצרים כי היא מחויבת לקיים את כל ההסכמים הבינלאומיים והאזוריים שעליהם חתומה מצרים לא הייתה רצינית.מדובר בתקדים מסוכן מאוד.
הרשות הפלסטינית תצטרך להחליט גם כתוצאה מההסכם שלה עם תנועת חמאס, האם היא מחויבת לתיאום הביטחוני עם ישראל כפי שנקבע בהסכמי אוסלו נוכח התנגדות החמאס להסכם זה ובמיוחד לסעיפיו הביטחוניים.התיאום הביטחוני הוא מרכיב חשוב ביותר בהסכם אוסלו שבו התחייב אש"ף להילחם בטרור.
עם זאת צריך לזכור כי למרות החמרת המצב מבחינתה של ישראל בעקבות השגת הסכם הפיוס הפנים פלסטיני,ניסיון העבר מעיד כי ההסכם הזה עלול לחזור כבומרנג לעברו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.
ב2007 חתם מחמוד עבאס על הסכם הפיוס הראשון שנקרא "הסכם מכה" וטרם יבשה הדיו על נייר ההסכם וחמאס ביצע הפיכה צבאית ברצועת עזה וגירש בכוח ובבושת פנים את אנשיו של אבו מאזן ממוסדות השלטון.מי שמכניס נחש ארסי לביתו חייב לקחת בחשבון את האפשרות כי הנחש הזה עלול הכישו.מחמוד עבאס כבר הוכש פעם אחת ע"י החמאס ונראה שאיננו למד את הלקח,ההכשה הבאה אמורה להיות קטלנית יותר ולהביא לסוף שלטונו בשטחי יהודה ושומרון.

יום שלישי, 26 באפריל 2011

דרעא-סמל המאבק בשלטון בשאר אל-אסד


הנשיא הסורי בשאר אל-אסד החליט לדכא באמצעות הצבא את גל המחאה נגד משטרו ומדינות ערב מגלות אוזלת יד מול האכזריות והפגיעה באזרחים חפים מפשע בערי סוריה.
המשטר הסורי שולט בינתיים במצב בכוח הזרוע ובזכות נאמנות הצמרת הצבאית וביטחונית למשטר.


המהפכה העממית בסוריה פרצה בעיירה דרעא בדרום סוריה הסמוכה לגבול עם ירדן והתפשטה אל כל המחוזות והערים הראשיות בסוריה,מספר הנפגעים המשוער עד עכשיו נע בין 400-500 הרוגים ועוד כמה מאות פצועים.ככל שגדל מספר הנפגעים וההלוויות כך מתרחבות ההפגנות.
שני תאריכים חשובים יירשמו בהיסטוריית המאבק של הדור הצעיר הסורי בדיקטטורה של משטר משפחת אל-אסד :
הראשון, ה-22 באפריל השנה-"יום שישי הגדול" שבו התרחבו ההפגנות לכל רחבי סוריה ושבמהלכן ירו חיילי הצבא הסורי למוות ביותר מ-100 מפגינים ופצעו כמה מאות נוספים והשני,ה-24 באפריל היום שבו הכניס הנשיא הסורי בשאר אל-אסד כוחות משוריינים וצלפים תחת פיקודו של אחיו מאהר לדרעא ודומא כדי למחוץ את ההתנגדות למשטר.

האם בשאר אל-אסד רוצה לחזור על התקדים ההיסטורי של אביו חאפט' אשר ביצע באמצעות צבאו ב-1982 טבח בכ30 אלף מתושבי העיר חמאת במסגרת מלחמתו בתנועת "האחים המוסלמים"?

ההערכות בעולם הערבי הן שהנשיא הסורי בשאר אל- אסד נחוש לדכא בכוח רב כל התנגדות למשטרו וכי הוא ילך בדרכו של אביו.הלקח שלו מהמהפכות בתוניסיה ומצרים הוא כי אם הוא לא ידכא בכוח רב את גל המחאה של האופוזיציה, גורלה של משפחת אל-אסד יהיה דומה לגורלה של משפחת מובארכ ואלי אף גרוע יותר.
זאת ועוד,בשאר אל-אסד מתייעץ באופן קבוע עם משטר ההיאתולות בטהרן ונראה שהוא אימץ גם את שיטות הדיכוי של ה "באסיג' " האיראני נגד מתנגדי המשטר באיראן.
הנשיא הסורי רוצה להכניע את כיסי ההתנגדות בעיר דרעא ולהפוך אותה לסמל הכניעה למשטרו "למען יראו וייראו".
מערכת התעמולה הסורית מפיצה ידיעות כי הצבא הסורי הכניס טנקים וצלפים לעיר דרעא "עפ"י בקשת תושבי העיר כדי ללכוד טרוריסטים ומוסלמים קיצוניים המשתייכים לזרם הסלפי".
רשת אל-ג'זירה ששינתה את טעמה ומתנגדת עכשיו למשטרו של בשאר אל-אסד, שידרה ראיונות עם עדי ראייה מדרעא המכחישים בתוקף את הסברי המשטר הסורי.
עדי הראייה דיווחו על יותר מ-30 מתושבי דרעא,ביניהם ילדים וזקנים,שנורו למוות בידי הצלפים הסורים וגופותיהם מתגוללות ברחובות העיר.
שני חברי פרלמנט מדרעא ומופתי מהעיר התפטרו מתפקידם במחאה על הדיכוי הברוטאלי של המפגינים.

נראה כי האירועים האחרונים בדרעא מסמלים כי סוריה נכנסת לשלב חדש.לא מן הנמנע שהנשיא הסורי יורה על הכנסת כוחות משוריינים של הצבא הסורי אל ערים נוספות בסוריה שבהן מתקיימות הפגנות נגד משטרו.
העם הסורי דחה על הסף את הרפורמות שהציע לו הנשיא בשאר אל-אסד, באיחור רב ומחוסר ברירה, שעסקו בביטול מצב החירום וביטול בית הדין המיוחד לענייני ביטחון המדינה.העם הסורי יצא להפגנות ענק והחלו להיווצר סדקים במערכת השלטון בדרעא.
המצב שנוצר בסוריה דומה למצב שבו הייתה לוב לפני כמה שבועות.
בשאר אל-אסד משתמש בצבאו נגד המפגינים בדיוק כפי שמועמר קד'אפי הפעיל את צבאו נגד מורדים.בשאר אל-אסד מנסה למצוא פיתרון צבאי וכוחני למשבר במקום פיתרון פוליטי.
גם התפטרות שני חברי הפרלמנט מדרעא מהווה סדק ראשון בהתפטרות אישים מהשכבה השלטת, תופעה דומה בהיקף נרחב יותר הייתה במערכות השלטון הלובי.
כזכור,בתוניסיה ומצרים סירב הצבא לפעול בכוח נגד המפגינים ובסופו של דבר הדיח את הנשיאים בן עלי ומובארכ מתפקידם.
למרות הדיווחים מדרעא שלא קיבלו אישור עד כה,כי כמה קצינים וחיילים ערקו משורות הצבא הסורי והצטרפו לתושבי העיר,אין סימנים לסדקים בצמרת הצבא וכוחות הביטחון הסורים.הנשיא בשאר אל-אסד שולט שליטה מלאה בצבא הסורי ובמנגנוני הביטחון באמצעות המפקדים הבכירים שהם כולם כאחד ממוצא עלווי ויש להם אינטרס לשמור על השלטון.
בשאר אל-אסד הורה לפרוס כוחות ביטחון רבים בעיר הבירה דמשק דבר שמונע מהמפגינים לקיים שביתות שבת המוניות במרכז הבירה בדומה להפגנות שהיו במצרים בכיכר אל-תחריר.הפגנות אלה היו סמל להזדהות של ההמונים עם המפגינים ויצרו לחץ כבד על המשטר בנוסף להיותן יעד סיקור פופולארי של אמצעי התקשורת הערביים והזרים.

התנהלות מדינות ערב בקשר לנעשה בסוריה היא אינטרסנטית.בניגוד להתערבות הליגה הערבית במצב בלוב שהביאה בין היתר להחלטת מועצת הביטחון נגד משטרו של קד'אפי, מדינות ערב עומדות בצד ואינן מתערבות בנעשה בסוריה, הן חוששות מבשאר אל-אסד שקשור ל"ציר הרשע" בראשותה של איראן,לעומת זאת יזמו מדינות המפרץ הצעת פשרה כדי לחלץ את נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח ממלתעות האופוזיציה הזועמת בארצו.

שינוי המשטר בסוריה עשוי להביא לשינויים במאזני הכוח באזור,הוא יחליש את כוחה של איראן ואת כוח החזבאללה בלבנון.
עם זאת בארצות הברית ובישראל חוששים מאפשרות עלייתם לשלטון בסוריה של גורמים רדיקליים יותר כמו תנועת "האחים המוסלמים" על הרקע הזה יש לראות את התגובה האמריקנית הרפה למתרחש בסוריה.

יום שני, 11 באפריל 2011

מצרים-התפתחויות באווירת אי ודאות


המשטר החדש במצרים פועל לחדש את הקשרים עם איראן ומעניק יחס חיובי יותר לתנועת החמאס מהיחס שקיבלה בתקופת הנשיא מובארכ.בזירה הפנימית מתחזק כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" ונחלש כוחה של תנועת הדור הצעיר שחוללה את המהפכה.



את השינויים שחלים במצרים בעקבות נפילת משטרו של הנשיא מובארכ אפשר לראות ביחס המשתפר שמפגין המשטר הזמני של המועצה הצבאית העליונה כלפי תנועת חמאס שהייתה שנואה על המשטר המצרי הקודם.
מצרים אפשרה באחרונה לד"ר מחמוד א-זהאר,אחד המנהיגים הבולטים של החמאס ברצועה,לבקר בקהיר,הוא נפגש עם שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי ויצא לסיור בסודאן,סוריה ותורכיה.
א-זהאר חזר מביקורו מעודד מאוד מהאווירה החדשה במצרים כלפי רצועת עזה.השלטונות המצרים שחררו 14 עצורים של החמאס שהיו עצורים בבתי הכלא שלהם ובוחנים את שחרורם של עוד 24 עצורים.
א-זהאר סיפר לשבועון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת כי אמצעי התקשורת במצרים מתייחסים בחיוב לנעשה ברצועת עזה וכי היחס של הדרג המדיני המצרי לחמאס שונה ממה שהיה בעבר. הוא שיבח בעיקר את שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי על דבריו כי "מצרים לא תשב בחיבוק ידיים אם ישראל תתקוף את רצועת עזה" וטען כי הדברים האלה משקפים את עמדת ההנהגה המצרית ואת עמדת הרחוב המצרי התומך בפלסטינים.
מדובר באותו שר חוץ הרוצה להדק ולשפר את יחסיה של מצרים עם איראן.
ההסלמה האחרונה בין ישראל לחמאס בגבול רצועת עזה עוררה שוב את הרגשות האנטי ישראליים במצרים,כאלפיים מפגינים מצרים ניסו להסתער בסוף השבוע על שגרירות ישראל בקהיר,שרפו את דגלי ישראל וקראו לגרש את השגריר הישראלי מקהיר,לבטל את הסכם השלום ולנתק את היחסים בין שתי המדינות.
מצרים תיווכה בימים האחרונים בין ישראל לחמאס על החזרת מצב הרגיעה לרצועת עזה ונראה כי אכן ההנהגה המצרית החדשה מוכנה גם לסייע בהקלת המצור הישראלי המוטל על הרצועה עזה לפחות עד לקיומן של הבחירות לפרלמנט ולנשיאות במצרים בסוף השנה.
ההנהגה החדשה במצרים גם חידשה את מאמצי התיווך בין תנועת חמאס לרשות הפלסטינית כדי להשיג פיוס לאומי שאמור לאפשר הקמת ממשלת אחדות פלסטינית ועריכת בחירות בגדה וברצועה.
בישראל מודאגים מהתגברות תופעת הברחות הנשק לרצועת עזה ממצרים שגברה מאז נפילת משטר מובארכ.
אפשר להבין את הדאגה הישראלית עוד יותר כשקוראים את ההדלפות האחרונות באתר "וויקיליקס" הקשורות בשליטה הנוכחי של מצרים פילדמרשל מחמד חוסיין טנטאווי העומד בראש המועצה הצבאית העליונה.
עפ"י ההדלפות ל "וויקיליקס" באחד הדיונים במסגרת הדיאלוג האסטרטגי בין ישראל לארצות הברית בנובמבר 2009 התלוננו קציני צה"ל באוזני עמיתיהם האמריקנים על הגנרל טנטאווי כי הוא "מכשול למאמצים" להיאבק בהברחות הנשק מסיני לרצועת עזה.

מה קורה בזירה הפוליטית הפנימית במצרים?

המועצה הצבאית העליונה מנסה להוציא את מצרים מהמשבר אליו נקלעה בצורה איטית מבלי לעורר זעזועים מיותרים.המסרים שמשדרת המועצה הזו למדינות ערב הם שהיא שולטת במצב וכי היא רוצה להעביר את השלטון בצורה מסודרת למפלגות ולעם באמצעות הבחירות לפרלמנט ולנשיאות.
לדברי חברי המועצה הצבאית העליונה, השלטון האזרחי החדש שייבחר הוא שייקבע את החוקה החדשה,לכן בינתיים נערך משאל עם רק על הכנסת שינויים בחוקה הנוכחית שהבולטים בהם הם בחירת נשיא לתקופה של ארבע שנים בלבד והגבלת כהונתו הנשיא לשתי קדנציות בלבד.
המועצה הצבאית העליונה גם נזהרת באופן שבו היא מטפלת בסמלי המשטר הקודם,כרגע היא מסתפקת בחקירתם והעמדתם לדין אך איננה ממהרת בהרשעתם וגזירת עונשים עליהם,היא מעדיפה שהדבר ייעשה לאחר שייבחר השלטון החדש.המועצה הצבאית העליונה טוענת כי תפקידה הוא לשמור על הביטחון הלאומי של מצרים עד להעברת השלטון לפרלמנט ונשיא שנבחרו ע"י העם וכי היא רק גורם מסייע למהפכת הדור הצעיר.
אולם פרשנים מצרים טוענים כי הצבא המצרי הגיע להבנות שקטות עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה והמאורגנת ביותר במצרים על שמירה על "שקט תעשייתי".בתמורה שותף נציג של "האחים המוסלמים" בוועדה שהקימה המועצה הצבאית העליונה להכנסת שינויים בחוקה וסוכם שהבחירות לפרלמנט והנשיאות יערכו עוד השנה.
ההבנות האלה מעניקות יתרון אדיר למפלגת השלטון "אלחזב אלווטני" ולתנועת "האחים המוסלמים" על פני המפלגות האחרות שהן פחות מאורגנות וכן על פני קבוצות הצעירים שארגנו את המהפכה ועלולות למצוא את עצמן מחוץ לשלטון לאחר הבחירות.
הקבוצות האלה המאורגנת במסגרת הנקראת "צעירי ה-25 בינואר" מאוכזבות ממה שקורה בזירה הפוליטית המצרית וטוענות שהמהפכה עדיין לא הושלמה וכי השיגה רק 10 אחוזים מיעדיה.
דוברי הצעירים אומרים כי חלה נסיגה במהפכה שעברה לתהליך של רפורמות במקום לתהליך של שינוי.
תנועת "האחים המוסלמים",שהקימה עכשיו מפלגה פוליטית חוקית לכל דבר וענין,התחייבה כי לא תציג מטעמה מועמד לנשיאות אך נראה כי היא תזכה בהישגים גדולים בבחירות לפרלמנט.
מי שבתוך מצרים מודאג מאוד מההתפתחויות הם בני המיעוט הקופטי במצרים המונה עפ"י הנתונים של הכנסייה כ-12 מיליון איש.
המיעוט הזה הסובל מרדיפות של מוסלמים קיצוניים חושש מעלייתה לשלטון של תנועת "האחים המוסלמים" שלהערכתו רוצה בשינויים דמוקרטיים רק באופן חד פעמי כדי לאחוז ברסן השלטון.
עד עכשיו הודיעו חמישה אישים פוליטיים על כוונתם להתמודד על תפקיד הנשיא והם: מחמד אל-בראדעי לשעבר מנהל הסוכנות לאנרגיה אטומית,עמרו מוסא מזכ"ל הליגה הערבית,השופט השאם אלבסטוויסי,חמדין צבאחי ראש מפלגת "אל-כראמה" הנאצריסטית והרמטכ"ל המצרי לשעבר הגנרל בדימוס מג'די חתאתה.
השורה התחתונה היא כי הצבא ממשיך לשלוט במצרים וייתכן ששלטונו יימשך עוד זמן ממושך מאחורי הקלעים כפי שהיה במשך שנים רבות בטורקיה או כפי שקורה כבר מספר שנים בפקיסטן.
אולם אין משמעות הדברים שהאסלאם איננו יכול להשתלט על המדינה,מה שקורה בטורקיה הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך, המפלגה האסלאמית בראשות טייפ ארדואן הצליחה לדחוק את רגלי הצבא ולצמצם משמעותית את השפעתו על השלטון,הדבר עלול לקרות גם במצרים.

יום שלישי, 5 באפריל 2011

מדינות המפרץ נגד איראן

מתיחות רבה בין מדינות המפרץ לאיראן על רקע ניסיונותיה של איראן לחתור תחת המשטרים בבחריין ובכווית.במדינות המפרץ מודאגים ממדיניותו של שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי הפועל להדק את היחסים בין איראן למצרים.

בימים האחרונים החריפה המתיחות בין מדינות המפרץ לאיראן על רקע האירועים בבחריין וחשיפת רשתות ריגול איראניות בכווית.
מאז החלו המהפכות בעולם הערבי הגבירה איראן את מעורבותה בבחריין שבה יש רוב שיעי,בניסיון להפיל את שלטונו של המלך הסוני חמד בן עיסא אל-חליפה.בתימן בוחשת איראן כדי שהשבטים השיעים החות'ים בצפון המדינה יפילו את נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח ובכווית נלכדו שמונה רשתות ריגול איראניות ופורסמו גזרי דין מוות לשני אזרחים איראניים ואזרח כוויתי מבין העצורים.את הרשתות האלה ,ששתיים מהן היו מזוינות,הפעילו "משמרות המהפכה " האיראניים באמצעות השגרירויות האיראניות במפרץ והן נלכדו תודות לשיתוף פעולה מודיעיני בין מדינות המפרץ.
שר החוץ של בחריין חאלד בן אחמד,האשים את איראן במעורבות רבה בנעשה בבחריין ובליבוי המתחים העדתיים. הוא הצהיר כי חזבאללה הוא ארגון טרור ואמר כי לשלטונות בחריין הוכחות שחזבאללה אימן גורמים בחריינים.
איראן מודאגת מאוד מהכוח הצבאי ששיגרה סעודיה לבחריין,המכונה "דרע אלג'זירה",כדי להגן על משטרו של המלך הסוני מפני האופוזיציה השיעית הנתמכת ע"י איראן.
ועדת החוב והביטחון של המג'לס האיראני הזהירה את סעודיה "לא לשחק באש" במפרץ הפרסי וייעצה לה להוציא את כוחותיה מבחריין,אולם נראה שסעודיה ושאר מדינות המפרץ אינן נרתעות כרגע מהאזהרות האיראניות.

שרי החוץ של המועצה לשיתוף פעולה של המפרץ(משפ"ם) התכנסו השבוע למפגש חירום בריאד שבסעודיה וגינו בחריפות את ההתערבות האיראנית בענייניה הפנימיים של בחריין.במדינות המפרץ יש דאגה גוברת מההתערבות האיראנית בענייני הפנים של מדינות המשפ"ם שנחשבת לפגיעה בביטחונן הלאומי וניסיון ליצור מלחמה עדתית.
בימים הקרובים יתקיימו מפגשים ביטחוניים וצבאיים של מדינות המפרץ בדרג גבוה כדי לגבש את הצעדים שיש לנקוט נגד טהראן.

האם איראן מתקרבת למצרים?

במדינות המפרץ יש דאגה מההתקרבות המצרית לאיראן והן חוששות מהתקרבות של מצרים אל איראן על חשבון היחסים עימהן.
באיראן יש קורת רוח רבה מנפילת משטרו של הנשיא מובארכ במצרים.האיראנים סבורים שהוסר עכשיו המכשול העיקרי שהיה קיים בפני הידוק הקשרים בין שתי המדינות.
הדברים שאמר באחרונה שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי על איראן לא הדאיגו רק את ישראל,ארצות הברית ביקשה הבהרות ממצרים ובמדינות המפרץ מקווים שהמועצה הצבאית העליונה בראשותו של פילדמרשל טנטאווי השולטת היום במצרים תרסן את שר החוץ המצרי בכל מה שקשור להתקרבות לאיראן.
שר החוץ המצרי החדש אל-ערבי מונה לתפקידו לאחר שתנועות האופוזיציה הצעירות המליצו עליו למועצה הצבאית העליונה.
בשבוע שעבר הוא כינס מסיבת עיתונאים והבהיר כי "מצרים אינה רואה באיראן מדינה עוינת או מדינת אויב".
כידוע בין מצרים לאיראן אין יחסים דיפלומטיים מלאים,מצרים מחזיקה משרד אינטרסים בטהראן אך נביל אל-ערבי מיהר להצהיר כי "איראן היא מדינה שכנה ויש לנו עימה יחסים היסטוריים ארוכים,אנו נפתח דף חדש עם כל המדינות כולל איראן".
מקורות מצריים אומרים כי במועצה הצבאית העליונה מסתייגים מדבריו של שר החוץ אל-ערבי.
לדבריהם,ראש המועצה,פילדמרשל חוסיין טנטאווי רואה באיראן סכנה אסטרטגית אזורית,על הרקע הזה יש לראות את ההודעה שפרסמה המועצה המבהירה כי "מצרים לא תהפוך לאיראן או עזה וכי לא ישלוט בה ח'ומייני אחר".
איראן דוחפת עכשיו כדי להביא לכינון יחסים מלאים רשמיים עם מצרים אך נראה כי המועצה הצבאית העליונה במצרים עדין איננה נלהבת להקים מערכת יחסים כזו עימה.
השורה התחתונה היא כי התהפוכות בעולם הערבי הביאו להיחלשותה של מצרים והתחזקותה של איראן.
מדינות המפרץ מביטות בדאגה רבה על הנעשה ומשוועות,יותר מאי פעם לעזרה של ארצות הברית.
את הביטוי לדאגה העמוקה הזו אפשר לראות בדברים שאמר הד"ר גמאל סווידי,מנכ"ל מרכז מאע"ם למחקרים אסטרטגיים,הוא קרא להפוך את מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ לאיחוד כמו האיחוד האירופי,להקים צבא מפרצי מיוחד ולהשיג כוח גרעיני שיוכל לעמוד בפני האיום האיראני.

יום חמישי, 31 במרץ 2011

סוריה-המשטר העלווי מתנדנד


בסוריה יש אכזבה רבה מנאומו של הנשיא בשאר אסד והצעדים שעליהם הודיע כדי להרגיע את הרוחות.
מנגנון התעמולה הסורי מאשים גם גורמים בלבנון ובסעודיה בארגון המהומות.מידת היציבות של המשטר תתברר רק במהלך השבועות הקרובים.



נשיא סוריה הודיע כי הורה להקים ועדת חקירה רשמית שתבדוק את נסיבת הריגתם של אזרחים וחיילים בדרעא ובלאד'קיה.כמו כן הוקמה גם ועדה של מומחי משפט לבדוק דרכים לבטל את חוקי החירום המונהגים בסוריה מאז 1963.החוקים האלה אפשרו לשלטון הסורי לאסור על קיום אספות ,לעצור חשודים "המאיימים" על הביטחון,להאזין לשיחות טלפון ולהטיל צנזורה כבדה על אמצעי התקשורת.
המשטר של אסד מנסה להרגיע את הרוחות ולספוג את זעם ההמונים,אולם הציפיות בסוריה היו כי חוקי החירום יבוטלו לאלתר בנוסף לצעדים אחרים כמו למשל ביטול בית הדין לביטחון המדינה והקמת רשות עצמאית שתפקח על מנגנוני הביטחון של סוריה.
נאומו של נשיא סוריה בשאר אסד אכזב מאוד את אזרחי סוריה שציפו להבטחות מפורשות בנושא יישומן של רפורמות כלכליות ופוליטיות.
הנשיא הסורי לא התחייב לשום צעד ספציפי שבכוונתו לנקוט אך הדגיש באופן כללי את מחויבותו לרפורמות.
פרשנים בעולם הערבי אומרים כי נראה שהנשיא אסד מנסה לנהל את המשבר הקשה שפקד את ארצו ולא לנסות ברצינות לפתור אותו.
לפיכך,ההערכות הן שהפגנות המחאה בסוריה נגד המשטר העלווי ימשכו.
ההאשמות של הנשיא אסד כי נרקמה "מזימה גדולה נגד סוריה" וכי ישראל וארצות הברית עומדות מאחוריה מעוררות גיחוך בעולם הערבי.
בשאר אסד מייחס לישראל וארצות הברית כוח השפעה עצום וטוען למעשה כי ביכולתן להוציא עשרות אלפי אזרחים סורים לרחובות להפגנות נגד המשטר הטוטאליטרי שלו הנעזר בשירותי ביטחון יעילים.
במדינות ערב לא קונים את הסיפור הזה.

מנגנון התעמולה הסורי מנסה לטעון כי גם גורמים בלבנון הקשורים למחנה "אל-מוסתקבל" שבראשו עומד ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי קשורים למהומות.
העיתון "א-דיאר" היוצא לאור בלבנון דיווח כי בידי מנגנוני הביטחון הסורים מידע על מעורבות גורמים לבנונים במהומות מסוריה וכי גורמים אלה חדרו לסוריה מכפרים השוכנים באזור הגבול.
העיתון הלבנוני "אל-ספיר" טען כי דמשק שיגרה מסר חריף לזרם לבנוני בולט באופוזיציה החדשה, כשהכוונה היא לסיעת "אל-מוסתקבל" של סעד אל-חרירי,בעקבות דיווח כי שלטונות סוריה החרימו מספר סירות לבנוניות שנשאו אמצי לחימה שונים שייתכן ונשלחו מזרם זה.
המסר הסורי הכיל אזהרה כי פגיעה בביטחונה של סוריה היא בבחינת "קו אדום" וכי יש ברשותה של דמשק מספיק נתונים כדי להוכיח את מעורבותם של מספר גורמים לבנונים באירועים בדרעא ולאד'קיה.
"מקורות סורים רשמיים" מסרו לעיתון "אל-אח'באר" הלבנוני כי דמשק תחשוף בקרוב שיחות טלפון שקיים הנסיך הסעודי בנדר בן סולטאן עם פעילים איסלאמיסטים.במהלך הפגנות התמיכה בנשיא בשאר אסד שהיו בסוריה,הונפו שני שלטים גדולים שעליהם נכתב "להפיל את המוסד הישראלי" ובאמצע השלטים נראו שתי תמונות של סעד אל-חרירי והנסיך הסעודי בנדר בן סולטאן.
בכירים במפלגת "אלמוסתקבל" הלבנונית שבראשה עומד ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי, הכחישו את הדיווחים בתקשורת הסורית ובערוץ "אל-מנאר" של חזבאללה בדבר מעורבותם באירועים בסוריה.מזכ"ל התנועה,אחמד חרירי,הביע תמיהה אודות שיגור ספינות נושאות אמצעי לחימה לסוריה מטריפולי והבהיר כי מדובר בדבר שאיננו מקבלים ואיננו רוצים בו.חבר הפרלמנט הלבנוני ג'מאל ג'ראח,דחה את הדיווחים האלה ואמר כי לתנועת ,אל-מוסתקבל" אין אפילו נשק להגן על עצמה כפי שהוכח באירועי מאי 2008.חבר הפרלמנט מצטפא עלוש הבהיר כי לבנון איננה מפיקה תועלת מכאוס בסוריה שהרי הדבר מקרין לשלילה על לבנון והבהיר כי אין שמץ של אמת בטענות הקושרות בין "אל- מסותקבל" לבין ההפגנות בסוריה.

מבחנו של הנשיא אסד יהיה בימים הקרובים ויתמקד במידת הצלחתו לעצור את התמשכות המהומות בארצו.
בבתי הכלא הסורים יש עדיין עצורים רבים ללא משפט דבר שמעורר התמרמרות רבה בציבור.
ימי השישי יהיו ימי המבחן ליציבותו של המשטר הסורי לאור כוונות האופוזיציה לצאת בהפגנות לאחר התפילות במסגדים.
לבשאר אסד נכונו עוד ימים קשים.

יום רביעי, 30 במרץ 2011

האתגר החדש של ישראל-אינתיפאדה שלישית בצד הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה קווי 67


הפלסטינים פועלים לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית בתנועת מלקחיים:הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בקווי 67 בצד אינתיפאדה שלישית בשטחי יו"ש.ישראל נערכת להגיב בצעדים חד צדדים אך היא חייבת לשקול ברצינות הצגת אלטרנטיבה מדינית.



ישראל נמצאת בפני אחד האתגרים המדיניים החשובים ביותר מאז הקמתה שיהווה ציון דרך חשוב בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ממשלת נתניהו פנתה באחרונה לעשרות מדינות בעולם ופתחה במסע דיפלומטי להבהיר את עמדתה כי במקרה שיכירו בחודש ספטמבר הקרוב,במהלך כינוס העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 היא עלולה לנקוט בתגובה בצעדים חד צדדים.בצד האזהרה הזו נאמר כי יוזמה פלסטינית כזו מנוגדת להסכמי אוסלו.
בפרסומים שונים בעיתונות הישראלית הועלתה האפשרות שבתגובה למהלך הפלסטיני הזה, תספח ישראל את גושי ההתנחלויות הגדולים לשטחה או שתחיל את החוק הישראלי על כל שטחי הגדה המערבית.
ברשות הפלסטינית משוכנעים כי מדובר באיומים ריקים ממשמעות מעשית מכיוון שהם לא יבלמו את ההתקפה המדינית של הפלסטינים.
בכירים ברשות הפלסטינית מציינים כי בפועל גושי ההתנחלויות הגדולים כבר מסופחים לישראל,לגבי אפשרות החלת החוק הישראלי על כל שטחי הגדה המערבית,אומרים אותם בכירים, הדבר ייצור בעיה לישראל ויביא ליצירת מדינה אחת דו לאומית שתסכן בעוד כמה דורות את ישראל מבחינה דמוגרפית.
לדבריהם,סיפוח כל שטח הגדה לישראל יחייב אותה להנהיג משטר גזעני והיא תהפוך למדינת אפרטהייד דוגמת דרום אפריקה.
הרשות הפלסטינית משדרת מסרים לתושבים הפלסטינים בשטחים כי סוף "הכיבוש הישראלי" בשטחים יתקרב אחרי חודש ספטמבר וישראל לא תצליח למנוע את התמוטטות שליטתה בשטחים הפלסטינים.
לכן,היא אומרת במסריה הלא רשמיים שאותם מעבירה תנועת הפת"ח שהיא מפלגת השלטון, על הפלסטינים לפתח את האינתיפאדה השלישית שלהם באופן שימשוך את תשומת הלב העולמית.
ברשות הפלסטינית משוכנעים כי נוכח המהפכות והתהפוכות בעולם הערבי, מדינות העולם יגלו הבנה וסימפטיה למהלך הפלסטיני הזה שנועד להביא לשחרור הגדה המערבית משליטתה של ישראל והשגת חופש וריבונות לרשות הפלסטינית.
ברשות הפלסטינית מעריכים כי ישראל בונה על תמיכתה של ארצות הברית בעמדותיה אבל הפלסטינים בטוחים כי הנשיא אובאמה יגלה בחודש ספטמבר כי הוא נדחק לפינה והוא יאלץ להחליט בין שתי אופציות: לעמוד בהבטחתו לפלסטינים כי מדינת פלסטין תצורף כחברה רשמית לאו"ם או להסכים להמשך הדיכוי והדיקטטורה של ישראל בשטחים.
הפרשן הפלסטיני הידוע חאפט' ברגותי כותב במאמר שפרסם בעיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה" :
"אובאמה יצטרך לבחור בהמשך משטר העריצות או במתן חופש וזכויות לפלסטינים אך הוא צריך לדעת כי בכוחם של הפלסטינים להצית מהפכה עולמית בכל מקום מכיוון שבעייתם היא צודקת".
ואילו שר החוץ הפלסטיני ריאצ' אל-מאלכי אומר בראיון לביטאון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" כי האיומים הישראלים לנקוט צעדים חד צדדים בתגובה על הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 "מעידים על פחד ומבוכה".הוא גורס כי לאחר ההכרה במדינה פלסטינית כל פעולת הפקעת קרקעות של ישראל בגדה תחשב כהתקפה של מדינה על מדינה אחרת.
במקביל לכוונות הפלסטיניות לפנות לעצרת הכללית של האו"ם ולהיערך לאינתיפאדה שלישית אומרים ברשות הפלסטינית כי דלת המשא ומתן עם ישראל פתוחה עד חודש ספטמבר אך היא חייבת להפסיק את כל פעולות ההתנחלויות.

ומה יקרה לאחר חודש ספטמבר ולאחר המהלך, שנראה כרגע כבלתי נמנע, של הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 אם ישראל לא תיסוג מייד משטחי יהודה ושומרון?
ברשות הפלסטינית מציירים תרחישים נוספים כמו פירוקה של הרשות הפלסטינית או הודעה של מחמוד עבאס על התפטרותו מתפקיד יו"ר הרשות.

הנושא הפלסטיני איננו עומד כרגע בראש סדר היום הבינלאומי או בראש סדר היום של העולם הערבי העסוק בתהפוכותיו אולם בהחלט הוא עלול לשוב ולטפס למקום הזה, או קרוב אליו, לקראת חודש ספטמבר.
ההערכות המדיניות של כל הגורמים העוסקים בסכסוך הישראלי פלסטיני הן כי הפלסטינים יצליחו להעביר את ההחלטה הזו בכינוס העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר.
ישראל תצטרך להיערך מבחינה מדינית וביטחונית להתמודד עם האתגר הזה שעלול להיות מלווה בהפגנות המוניות ואלימות למרות ההבטחות הפלסטיניות של מחמוד עבאס כי הפלסטינים לא יחדשו את האלימות כלפי ישראל.דוברי תנועת הפת"ח מדברים על אינתיפאדה שלישית "בדרכי שלום".
נראה כי נוכח המהפכות בעולם הערבי והסכנה המרחפת על המשך שלטונו של המלך עבדאללה בירדן,עשויה להתקבל בהבנה בעולם העמדה של ממשלת ישראל כי היא איננה יכולה לקבוע כעת את גבולותיה המזרחיים ולהסיג את כוחות צה"ל מבקעת הירדן.
אולם ישראל חייבת להצטייד באלטרנטיבה מדינית אחרת לקראת הדיון בעצרת הכללית של האו"ם ולהציע מתווה מדיני הגיוני שיכול להקל עליה להסביר את עמדותיה לקהילה הבינלאומית ואולי אפילו לשכנע עשרות ממדינות החברות באו"ם כי כוונותיה לשלום וכי החלטה כזו של העצרת הכללית רק תגרום נזק מדיני בלתי הפיך ותערער לגמרי את הסיכוי למצוא פתרון מדיני מוסכם לבעיה הפלסטינית.
זה הזמן לשקול ברצינות להציג בהקדם בפני הפלסטינים ומדינות העולם, תוכנית מדינית רשמית של הממשלה בערוץ הישראלי פלסטיני,אפשר לקרוא לה בשמות שונים אך חשוב שהיא תהייה רצינית ותוכל לשמש בסיס לחידוש המשא ומתן בין שני הצדדים.

יום שלישי, 29 במרץ 2011

המהפכות והתהפוכות בעולם הערבי-משמעויות אזוריות וגלובליות והשפעתן על ישראל


השינויים בעולם הערבי עד כה יצרו תהליכים ומגמות מסוכנות לישראל. הכוחות הרדיקליים של הסונה והשיעה במזרח התיכון התחזקו והם מסכנים את הסכמי השלום של ישראל עם מצרים וירדן.על ישראל מרחפת גם סכנה של פרוץ אינתיפאדה שלישית לקראת חודש ספטמבר במקביל להכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בקווי 67.



ישראל לא מוזכרת כמעט בטרמינולוגיה של המהפכות והשינויים בעולם הערבי. כמה פעמים ניסו שליטים ערבים כמו נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח או נשיא סוריה בשאר אסד והיועצת שלו בות'יינה שעבאן, לשרבב את שמה של ישראל כמי שעומדת מאחורי ההפגנות והמהומות בארצם אך בעולם הערבי לא קונים את הסיפורים האלה.
גם הסכסוך הישראלי פלסטיני ומצבם ההומניטארי של הפלסטינים בשטחי יו"ש ורצועת עזה נעלם לחלוטין מסדר היום של המהפכנים בעולם הערבי.
הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה, שהינה לב הסכסוך של העולם הערבי עם ישראל נדחקה לקרן זווית,מסתבר שלדור הצעיר במדינות ערב המניע את המהפכות יש סדר יום משלו הקשור ליצירת השינוי במצב הכלכלי,בשיפור תנאי המחייה,שמירה על זכויות האדם וחופש והביטוי ובעריכת רפורמות פוליטיות. הדור הצעיר במדינות ערב מוטרד בראש ובראשונה מהבעיות שלו ולא מהבעיה הפלסטינית.אולם, אין הדבר אומר שהבעיה הפלסטינית לא תשוב ותעלה לראש סדר היום של העולם הערבי החדש לאחר שיתייצבו בו המשטרים החדשים.
הפלסטינים קובלים בגלוי על כך שאפילו נושאים הומניטאריים טריוויאליים כמו המצור על רצועת עזה, פתיחת מעבר רפיח וסבלם האנושי של תושבי הרצועה נעלמו מסדר היום של המפגינים בעולם הערבי ומסדר היום התקשורתי של אמצעי התקשורת הערביים.

מוקדם עדיין להעריך איך יושפעו יחסי ישראל עם מדינות ערב נוכח התהפוכות בעולם הערבי.השתיקה היחסית הישראלית הרשמית מאז המהפכה בתוניסיה תרמה ללא ספק לכך שישראל הצליחה בינתיים להרחיק את עצמה מהשינויים בעולם הערבי עם זאת מסתמנים תהליכים ומגמות מסוכנות לישראל.
מעמדה של איראן התחזק,הפלגת הראווה של שתי ספינות המלחמה האיראניות במימי תעלת סואץ לראשונה מזה עשרות שנים המחישה זאת היטב, ובעולם הערבי יש תחושה שארצות הברית נחלשה,ארצות הברית נתפסת בעיני הערבים כגורם שאי אפשר לסמוך עליו בעת צרה וכמי שתקעה סכין בגבם של כמה מהשליטים הרודניים שהיו נאמנים לה ובראשם מובארכ.
נוצרה משוואה שככל שכוחה של ארצות הברית יורד במזה"ת כך עולה כוחה של איראן.
חיידק המהפכה הערבית הצליח להדביק רק באופן חלקי את איראן ונראה כי המשטר האיראני הצליח בשלב הזה לדכא ביד קשה ובהצלחה את כל הפגנות האופוזיציה.
האופוזיציה האיראנית מצידה לא הצליחה לשכנע מגזרים גדולים באוכלוסיה כי היא יכולה להוות חלופה שלטונית הולמת.
נוכח המעורבות הצבאית של מדינות המערב במלחמת האזרחים בלוב,העובדה ששליט לוב מועמר קד'אפי וויתר בשנים עברו על האופציה להצטייד בנשק גרעיני נתפסת בעולם הערבי כטעות חמורה שלו, שכן אם היה מחזיק כיום בנשק גרעיני ספק רב אם מדינות המערב היו מעיזות לתקוף באופן צבאי את מדינתו.
סביר להניח שאיראן תפנים את הטעות הזו של קד'אפי
ותאיץ את קצב הפיתוח של הנשק הגרעיני כדי להרתיע את מדינות המערב מלתקוף אותה בעתיד.
ישראל ניצבת כרגע מבודדת עוד יותר בעולם הערבי לאור התהליך המדיני התקוע בערוץ הישראלי פלסטיני וחוסר יכולתה לייצר יוזמה חדשה ותהליך מדיני,אפשר לדמותה ל"אי בודד של יציבות בתוך אוקיינוס ערבי גועש".
מה שהתרחש בעולם הערבי עד כה יוצר סיכונים חדשים לישראל אבל ייתכן שגם הזדמנויות,עם זה קשה עדיין להצביע על הזדמנויות בולטות לעין.נראה כי במזרח התיכון נוצרת כעת סביבה פחות יציבה ופחות ניתנת לחיזוי.

קיים חשש שבכמה מדינות ערביות תיווצר התופעה הנקראת בפי המהפכנים הערבים "חטיפת המהפכה" (אח'תטאפ א-ת'ורה-בערבית) והשתלטות עליה על ידי גורמים אנטי ישראלים ואנטי מערביים.
המהפכה במצרים והמהומות המתמשכות בירדן מציבים סימני שאלה לגבי עתיד יחסיה של ישראל עם מצרים וירדן ועתיד הסכמי השלום.
השינויים בעולם הערבי הביאו בינתיים, במקביל להתחזקותה של איראן השיעית, גם להתחזקותה של תנועת " האחים המוסלמים" העולמית(הסונית) השוללת את קיומה של מדינת ישראל.תנועה זו התחזקה באחרונה במדינות כמו תוניסיה,מצרים וירדן.
הופעתו הפומבית הראשונה מזה שנים של השיחי' יוסוף קרדאווי בכיכר א-תחריר בקהיר ודרשת יום השישי שנשא סימלו זאת יותר מכל.
במצרים יש כעת משטר מעבר אך 77 אחוזים מכלל תושבי המדינה הצביעו במשאל העם האחרון בעד שינוי החוקה ונסללה הדרך לקיומן של בחירות חופשיות לפרלמנט ולנשיאות בחצי השנה הקרובה.
( מעתה כהונת הנשיא תהייה לארבע שנים בלבד והוא יוכל לשמש ברציפות רק שתי קדנציות ולא יותר)
הדור הצעיר והחילוני של מצרים שהוביל את המהפכה איננו משמש עוד כמנוע הפוליטי שמוביל את השינויים במצרים,אט אט מתברר כי הוא איבד את השליטה על המהפכה.
במצב שנוצר נראה כי צמרת הצבא בראשותו של טנטאווי הגיעה להבנות שקטות עם תנועת " האחים המוסלמים" על "שקט תעשייתי" עד לקיומן של הבחירות.
תנועת " האחים המוסלמים" שהייתה בעבר מחוץ לחוק היא היום תנועה פוליטית חוקית לכל דבר,נציג שלה השתתף בוועדה שניסחה את התיקונים בחוקה החדשה והכת הצבאית השלטת עומדת להחזיר לה סכומי עתק שהוחרמו מפעיליה במשך השנים.
תנועת "האחים המוסלמים" הודיעה כי לא תעמיד מועמד מטעמה בבחירות לנשיאות אך היא תתמודד בבחירות לפרלמנט.
מדובר בתנועה מאורגנת היטב והערכות במצרים היא שיהיו לה הישגים גדולים בבחירות.
הצלחתה של תנועה זו מסכנת את הסכם השלום בין מצרים לישראל למרות ההודעה של שלטון המעבר כי הוא יכבד את כל ההסכמים האזוריים והבינלאומיים של מצרים.
בכירים בתנועת " האחים המוסלמים" המצרית ,תנועת האם של חמאס, התבטאו בגלוי על הצורך בהקפאת או ביטול הסכם השלום עם ישראל.
בעיני מצרים לא מעטים השחיתות של משטר מובארכ מזוהה עם הסכם השלום עם ישראל.
אחד מפעמוני ההתרעה הוא מה שקורה כיום עם הסכם אספקת הגז לישראל,ניסיונות הפיגוע בצינור אספקת הגז בסיני,הפסקת אספקת הגז לישראל לכמה שבועות, ועכשיו המגמה להעלות את מחירי הגז המצרי בניגוד למוסכם בעסקה הם סימנים מדאיגים.

בירדן מצליח משטרו של המלך עבדאללה להחזיק בינתיים מעמד אך גם הוא מקרטע.המלך משתייך לשושלת ההאשמית,מצאצאי הנביא מוחמד,דבר שמעניק לו לגיטימיות מסוימת בעיני הציבור במדינתו.
האופוזיציה האסלאמית,איגודי העובדים ותנועות הנוער דורשים רפורמות פוליטיות,הם מנסים להגביל את סמכויות המלך ולהביא לשינוי שיטת המשטר.
ארגוני האופוזיציה רוצים שלמלך יהיה מעמד סמלי בלבד וכי הבחירות יביאו להקמתה של ממשלה שמי שיעמוד בראשה יהיה השליט במדינה.
תנועת "האחים המוסלמים" הנקראת בירדן "חזית הפעולה האסלאמית" דחתה את הצעת ראש הממשלה מערוף בחית' לדיאלוג ולהשתתפות בוועדה שתבחן עריכת רפורמות.היא ממשיכה בארגון ההפגנות ומנסה לזעזע את כיסאו של המלך עבדאללה.
בירדן יש התנגדות חזקה להסכם השלום עם ישראל שאותה מובילים התנועה האסלאמית והאיגודים המקצועיים, באחרונה גברה התנגדות זו נוכח המבוי הסתום במשא ומתן עם הפלסטינים והמשך מעצרם של כמה מחבלים ירדנים בכלא בישראל.

ומה קורה בשטחי יו"ש ורצועת עזה?

בשטחים נפל דבר,בעקבות המהפכות בעולם הערבי קמה תנועה של הדור הצעיר הפלסטיני הנקראת "תנועת ה-15 במרץ" שהצליחה באמצעות הפייסבוק לארגן הפגנות ענק בגדה וברצועה.
התנועה הזו חרטה על דגלה השגת שתי מטרות בשלבים: הראשון, לסיים את הפיצול בין הגדה לרצועה ולהשיג פיוס לאומי ובשלב השני סיום מה שהיא מכנה "הכיבוש הישראלי".
הנהגת החמאס ברצועה והנהגת הרשות הפלסטינית חוששות מתנועת הצעירים הזו,זו הסיבה שיו"ר הרשות הפלסטינית יזם מהלך, שבינתיים סוכל על ידי הנהגת החמאס בדמשק, לבקר ברצועת עזה ולהקים עם תנועת החמאס ממשלת אחדות לאומית שתוביל לבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות.
אולם נראה כי פעילי הדור הצעיר הפלסטיני לא יוותרו על כוונתם ליצור את השינוי. חודש ספטמבר הקרוב שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדון בהקמת מדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 הינו המועד שאליו עלולות להתכנס שורה של פעולות מחאה ואולי גם הפגנות אלימות נגד ישראל תוך ניסיון לגרור גם את ערביי ישראל לפעילות המחאה.
תרחיש של אינתיפאדה שלישית במאפיינים דומים לזו של האינתיפאדה הראשונה בהחלט אפשרי.
לגבי המצב בסוריה: נפילת משטרו של בשאר אסד טומנת בחובה יצירת שינוי אסטרטגי.המשטר הסורי העלווי של משפחת אסד שמר על שקט מוחלט בחזית עם ישראל אך באותה העת בנה צבא חזק,חימש את החזבאללה ואף ניסה לפתח יכולת גרעינית.
החבירה שלו ל"ציר הרשע" שבראשות איראן הביאה להגברת השפעתה של איראן בלבנון ורצועת עזה והוצאתה של טורקיה מהמעגל הפרו ישראלי.
למרות זאת ניסה בשאר אסד להגיע להסדר מדיני עם ישראל באמצעות משא ומתן עקיף וחשאי עם ממשלת אולמרט.
הנשיא הסורי אסד אינו מוכן לוותר על השפעת סוריה בלבנון,נפילת משטרו עלולה להביא להשתלטות מוחלטת של איראן על לבנון.
קשה להעריך כעת אם נפילת משטרו של בשאר אסד תשפר את מצבה של ישראל או תרע אותו.

המהפכות בעולם הערבי החלישו עוד יותר את מעמדה של הליגה הערבית וייתכן שגם את הרלבנטיות של יוזמת השלום הערבית.
ההמונים במדינות ערב הזדהו עם האופי הבלתי אלים של המהפכות בתוניסיה ובמצרים ונחרדו מהאלימות ומעשי הטבח של שליט לוב מועמר קד'אפי נגד מתנגדיו.
אולם,פנייתה של הליגה הערבית לקהילייה הבינלאומית להטיל סגר אווירי בנימוק של "הגנה על אזרחים חפים מפשע" התקבלה בקרב ההמונים בעולם הערבי כאות חולשה של מדינות ערב בפני המערב ומתן "אור ירוק" להתערבות צבאית זרה בעניינים הפנימיים של מדינה ערבית.
פרשנים ערבים אומרים כי הליגה הערבית "פשטה את הרגל" ובמקום לעשות מאמץ רציני למצוא פיתרון של שלום למלחמה בלוב היא תמכה בהתערבות צבאית זרה בענייני לוב שהביאה להריסת התשתיות של המדינה, באמצעות הפצצות מסיביות,ולפגיעה באזרחים חפים מפשע,בכך נכשלה הליגה הערבית בהגנה על הזכויות והאינטרסים של העמים הערביים ועל ביטחונם.

יום חמישי, 17 במרץ 2011

המהפכה הפלסטינית החלה



הדור הצעיר של הפלסטינים בשטחים לוחץ על הרשות הפלסטינית והחמאס להגיע לפיוס ביניהן כדי שניתן יהיה לאחד כוחות ולסלק את ישראל מהשטחים.יו"ר הרשות הודיע על נכונותו לבקר בעזה,להקים ממשלות אחדות לאומית ולערוך בחירות לפרלמנט ולנשיאות אך נראה כי הצעתו תתקל במכשולים רבים.



יום ה-15 במרץ 2011 יצוין בהיסטוריה הפלסטינית כיום שבו החלה מהפכת הדור הצעיר בשטחים הפלסטינים בעקבות המהפכות בעולם הערבי.
אלפי צעירים פלסטינים יצאו השבוע להפגין בכיכר "החייל האלמוני" בעזה ובכיכר "מנארה" ברמאללה .
בעזה נחלקו מפגיני הפת"ח והחמאס לשתי קבוצות נפרדות,הן הפגינו בנפרד ולא הצליחו להתגבר על המחלוקת העמוקה הקיימת ביניהן.
המטרה הראשונה שהגדירו הצעירים מארגני ההפגנות למהפכה הפלסטינית החדשה היא "סיום הפיצול" בין הגדה לרצועת עזה ואח"כ מעבר לשלב השני שהוא "סיום הכיבוש הישראלי".
תנועות הפת"ח והחמאס אפשרו לאלפי הצעירים להפגין ברמאללה וברצועת עזה מכיוון ש"הפיוס הלאומי" הוא נושא שיש עליו קונסנזוס פלסטיני.
בקרב תושבי השטחים נתפסות ההפגנות האלה כתחילתו של שינוי שיוזם הדור הצעיר אשר מאס במצב הנוכחי.
הצעד הראשון הזה מוגדר על ידי הפלסטינים כ"מהפכה בדעת הקהל הפלסטינית" לגבי הפיצול בין הגדה לרצועת עזה.
אולם,אין אף פלסטיני שמוכן להסתכן,בשלב הזה, ולהעריך את סיכויי ההצלחה של המהפכה הזו.
עם זאת,היענות עשרות אלפי המפגינים הצעירים לקריאות בפייסבוק להשתתף בהפגנה מעודדת את הפלסטינים כי השינוי המיוחל מתקרב.
בתנועת הפת"ח משוכנעים שתנועת החמאס לא תוכל לעמוד בפני הלחץ שמפעיל עכשיו הדור הצעיר בשטחים לסיים במהרה את הפיצול בין הגדה והרצועה ולהגיע להסכמה לאומית מהירה.הדור הצעיר הפלסטיני "נדבק" בווירוס המהפכות בעולם הערבי והוא רוצה להגיע לאחדות לאומית כדי שיוכל להפנות את מאמציו לסיים את השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מנסה "לרכוב" על מה שנראה לו תחילת גל ההפגנות של הדור הצעיר הפלסטיני נגד הפיצול בין הגדה לרצועה ולכן יצא אתמול ביוזמה מפתיעה בכינוס של המועצה המרכזית של אש"ף.
עבאס הודיע כי הוא "מוכן לבקר ברצועת עזה מחר כדי לסיים את הפיצול בין הגדה לרצועה ולהשיג אחדות לאומית".בנאומו ניסה עבאס לעקוף את המכשולים במגעים עם תנועת החמאס והודיע כי פגישתו עם הנהגת החמאס בעזה ונציגי הפלגים האחרים תהיה לצורך הסכמה על הקמת ממשלה שתורכב מאישים עצמאיים כדי להכין בחירות לנשיאות ולפרלמנט בתוך שישה חודשים ולא לצורך הדיון במחלוקות בין הפת"ח לחמאס.הוא גם הודיע כי לא יציג את מועמדותו לשום תפקיד בבחירות הקרובות.
תנועת חמאס והפלגים הפלסטינים האחרים ברכו על הודעתו של מחמוד עבאס ואף דווח בכמה כלי תקשורת פלסטינים כי החלו ההכנות לקראת הביקור בקרוב.
תנועת חמאס מצידה טוענת כי היא היוזמת של המהלך וכי איסמעיל הניה,ראש ממשלת החמאס ברצועה הוא ששיגר את ההזמנה לביקור ליו"ר הרשות הפלסטינית.לדבריה הודעת מחמוד עבאס אתמול הייתה בבחינת היענות להזמנתו של הניה.
בפת"ח אומרים כי תגובת חמאס היא הססנית וזהירה ונועדה להרוויח זמן להתייעצויות ואולי אף לטכס עצה כיצד לטרפד את יוזמתו של עבאס.

לכאורה נוצרה תחושה של אופטימיות בקרב תושבי השטחים אולם האמת ידועה למי שעוסק בפוליטיקה הפלסטינית הפנימית.הקשיים הניצבים בפני הסכמה בין תנועת הפת"ח לתנועת החמאס הם רבים ולא מן הנמנע שהיוזמות של מחמוד עבאס ואיסמעיל הניה אינן כנות ונועדו להסיח את דעת הקהל וליצור רושם מוטעה כי הפיוס הלאומי קרוב נוכח ההפגנות והביקורת הציבורית של הנהגת שתי התנועות הפוליטיות המרכזיות של העם הפלסטיני.
תנועת חמאס מוכנה לעריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט רק בתנאים מסוימים הקשורות לעריכת רפורמות מקיפות באש"ף,הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ושינויים במנגנוני הביטחון הפלסטינים לכן היא סירבה לחתום על מסמך הפיוס שהכינה מצרים בנושא.
נושא חשוב נוסף הוא העדר האמון המוחלט בין שתי התנועות שבא לידי ביטוי גם ביום ההפגנות ברצועת עזה והמפגינים נאלצו להתפצל לשתי קבוצות נפרדות בעקבות מחלוקת על סדר היום של ההפגנות.הרגישות והחשדנות בין שני הצדדים גבוהות וגדולות מאוד.
הכדור נמצא במגרשן של תנועות הפת"ח והחמאס שאינן יכולות להשתחרר מהשיקולים הפוליטיים הצרים שלהן וממשקעי העבר ולהעמיד את האינטרס הלאומי הפלסטיני בראש מעייניהן.

מעבר לכך קיימת התנגדות ישראלית ובינלאומית לכל ממשלת אחדות פלסטינית שתכלול בתוכה נציגים של תנועת חמאס הנתפסת כארגון טרור.
הציפייה ברחוב הפלסטיני היא כי הרשות הפלסטינית תתעלם מההתנגדות הזו "ותלך עד הסוף" למהלך הפיוס עם חמאס כדי ליצור עובדה מוגמרת שהעולם ייאלץ להשלים עימה נוכח האתגרים הניצבים בפני הפלסטינים ובמיוחד ההכרה הצפויה במדינת פלסטין שגבולותיה הם קווי 67, בכינוס הקרוב של העצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר.
מארגני ההפגנות, מבני הדור הצעיר של הפלסטינים, הודיעו כי ההפגנות יימשכו,השאלה הגדולה היא מה תהייה מידת הלחץ שיצליחו לייצר המפגינים על הנהגת הרשות הפלסטינית ועל החמאס להיענות לדרישה ולהגיע לפיוס לאומי קרוב.
כל הערכה תהיה בגידור ניחוש או הימור מסוכן,בינתיים אין תשובה לשאלה הזו ונאלץ להמתין לבאות.

יום חמישי, 10 במרץ 2011

האם גל המהפכות בעולם הערבי יגיע ל "פלסטין"?



" אפקט הדומינו" עדיין לא הגיע לשטחי הגדה והרצועה אך הדור הצעיר הפלסטיני קבע את תאריך ה-15 במאי כיום של הפגנות ומחאות.ברשות הפלסטינית ובישראל מעריכים כי הסיכויים לפרוץ התקוממות רחבת היקף הם קטנים אך כמה פרשנים פלסטינים מעריכים כי "מהפכה פלסטינית" היא בלתי נמנעת.



הפלסטינים זועמים ומתוסכלים.
בעוד שהם הביעו תמיכה פומבית במהפכות בתוניסיה,מצרים ולוב ובהפגנות המחאה במדינות ערב האחרות לשינוי המשטר ועריכת רפורמות,מסתבר כי המהפכות במדינות ערב נשאו אופי לאומי והתעלמו לחלוטין מהבעיה הפלסטינית הנחשבת ללב הבעיות של האומה הערבית.
הסיסמא הנפוצה ביותר בהפגנות הייתה "העם רוצה להפיל את המשטר".
באף אחת מן המדינות הערביות שבהן התקיימו הפגנות המחאה לא הונפה ולו סיסמא אחת התומכת במאבק הפלסטיני לעצמאות.
לא הייתה בהפגנות האלה אפילו כרזה אחת הקוראת לסייע לעם הפלסטיני או למשל לפתוח את מעבר רפיח או להסיר את המצור מעל רצועת עזה.
לפלסטינים יש תחושה כי למרות האירועים בעולם הערבי, מה שמעניין את מדינות המערב הוא האינטרסים שלהם בלבד, לשמור על מקורות הנפט ,לנטרל את הסכנה האיראנית ולשמור על ביטחון ישראל.
גם הן לא מתעניינות בבעיה פלסטינית.
כך נותרו הפלסטינים מבודדים,אין הזדהות עם בעייתם לא ממדינות ערב ולא ממדינות המערב.

אחת השאלות המעסיקות את ההנהגה הפלסטינית וגם את מערכת הביטחון הישראלית היא השאלה האם "אפקט הדומינו" יגיע ממדינות ערב גם ל "פלסטין"?

בשטחים מעריכים גם כן כי רק "הדור הצעיר" הפלסטיני יכול להוביל שינוי במצב כפי שעשה בתוניסיה ובמצרים וכפי שהוא מנסה לעשות במדינות ערביות נוספות.
בשטחים ובפזורה הפלסטינית הוקמו קבוצות שונות המשתמשות ברשתות החברתיות באינטרנט ושקבעו את יום ה-15 במאי ליום של הפגנות ומחאות.
להפגנות הצעירים האלה אמורים להצטרף מובטלים ובני משפחות האסירים הביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא בישראל.
אין ספק שהעם הפלסטיני יכול לגייס כמה עשרות אלפי מפגינים כפי שעשה באינתיפאדה הראשונה ב1987.המפגינים האלה יכולים לדרוש את הפסקת הפיצול בין הגדה לרצועה,את הפיוס בין הפת"ח לחמאס ואת השגת האחדות הלאומית.
אולם אם הכוונה היא להפגין ולמחות נגד "הכיבוש הישראלי" הרי שעדיף לפלסטינים להשלים תחילה את תהליך הפיוס הלאומי ביניהם ולצאת לרחובות רק לאחר מכן,השגת האחדות הלאומית הפלסטינית תאפשר לפלסטינים לגייס את ההמונים ולהתחיל בהתקוממות לא אלימה רחבת היקף שיכולה להביך מאוד את ישראל.

הפלסטינים מתוסכלים מהעובדה שהעולם הערבי סוער וגועש ואילו ב "פלסטין" שוררת רגיעה.
האמת היא די פשוטה,הפלסטינים אינם יכולים לאמץ את הסיסמא של המהפכות במדינות ערב "העם רוצה להפיל את המשטר" מכיוון שמצבם הוא שונה ומיוחד.
לפלסטין אין משטר אחד,הם מפוצלים לשתי יחידות גיאוגרפיות נפרדות בגדה וברצועה שבהן שולטות שתי רשויות שונות המזוהות עם אש"ף וחמאס.
התושבים הפלסטינים בגדה וברצועה מתוסכלים ועייפים,הם לא השיגו את מאווייהם במשא ומתן עם ישראל וגם המאבק האלים שלהם בישראל ששיאו היה באינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000 נכשל כישלון חרוץ והם עדיין משלמים את המחיר המדיני והכלכלי של כישלונם.
לכן נראה כי החששות מהתקוממות פלסטינית רחבת היקף בשטחים הפלסטינים מוקדמת מידי,מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה ושל חמאס ברצועת עזה הם יעילים מאוד והם יפעלו לסכל הפגנות המוניות.
לרשות הפלסטינית ושלטון החמאס בעזה יש אינטרסים זהים למנוע הפגנות שיערערו את יציבות שלטונם בשטחים.
גם ישראל מצידה תפעל למנוע כל גילויים של הפגנות פלסטינים המוניות ביהודה ושומרון,מערכת הביטחון נערכת לאפשרות הזו וכוחות צה"ל הונחו שלא להתעמת עם הפגנות המוניות כל עוד המפגינים הפלסטינים אינם מנסים לחדור להתנחלויות הישראליות. אולם ההערכה של הגורמים הביטחוניים היא שהסיכויים לכך הם קטנים.

גם להיבט הכלכלי יש חשיבות רבה במוטיבציה של ההמונים הפלסטינים לצאת לרחובות להפגנות המוניות.
כשני מיליון פלסטינים בגדה וברצועה קשורים בצורה ישירה או עקיפה לקופתה של הרשות הפלסטינית ברמאללה אשר משלמת את המשכורת החודשית של עשרות אלפי פקידים ושל משפחות ההרוגים והאסירים הביטחוניים.סביר להניח שהמרוויחים כלכלית מקיומה של הרשות הפלסטינית לא ייצאו לרחובות להפגין נגדה כדי שלא להפסיד את פת לחמם.
עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות "מהפכה פלסטינית" של הדור הצעיר המושפע מאוד מהמתרחש במדינות ערב,מהפכה שלא תשא אופי מפלגתי או ארגוני.
עיון ברשתות החברתיות באינטרנט מצביע על עשרות קבוצות של צעירים פלסטינים המתארגנים לפעולות מחאה למען מטרות שונות כמו הפלת שלטון הרשות הפלסטינית בגדה ושלטון החמאס בעזה,בעד "זכות השיבה" של הפליטים,נגד הכיבוש הישראלי ובעד הקמת תנועה לאומית פלסטינית חדשה.
יש כמה פרשנים פלסטינים המעריכים כי הדור הצעיר הפלסטיני נמצא במצב של "ערב מהפכה" וכי בסופו של דבר המהפכה הפלסטינית היא רק עניין של זמן והיא תשנה את כל המבנה הפוליטי הקיים בחברה הפלסטינית.

יום שני, 7 במרץ 2011

תוכניתו המדינית החדשה של רוה"מ נתניהו-התנגדות פלסטינית וערבית


הרשות הפלסטינית והליגה הערבית דוחות על הסף את רעיון הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות זמניים עוד לפני שראש הממשלה נתניהו הציג את תוכניתו.
לדעתן, מדובר במהלך הנובע מחששה של ישראל מהתהפוכות בעולם הערבי וניסיון להפחית את הלחץ הבינלאומי עליה להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.



ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין לא נשא את נאומו המדיני, שזכה לכינוי "נאום בר אילן מס' 2", שבו הוא אמור לפרט את תוכניתו המדינית החדשה בערוץ הישראלי פלסטיני וכבר מתפרסמות הצהרות שונות מההנהגה הפלסטינית והליגה ערבית הדוחות את תוכניתו המדינית על הסף.
למרות שרעיון "הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים"
מהווה בעצם את השלב השני בתוכנית "מפת הדרכים" שישראל והרשות הפלסטינית הודיעו כי הן מקבלות אותה עם הסתייגויות.
יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אמר בתחילת השבוע במסיבת עיתונאים משותפת עם נשיא צ'ילה סבסטיאן פינרייה כי הפלסטינים ידחו את התוכנית בתוקף אם היא מבוססת על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.
גם הליגה הערבית דחתה מכל וכל את רעיונות נתניהו. בהודעה לעיתונות אמר מחמד צביח,המזכיר הכללי המטפל בענייני פלסטין בליגה הערבית כי "דרך השלום ברורה,ישראל מכירה אותה והצעות נתניהו הן תרגיל שלא יצליח לעולם".
בדרגים המדיניים של הרשות הפלסטינית ומדינות ערב משוכנעים כי תזמון יוזמתו המדינית החדשה של נתניהו נובע משתי סיבות עיקריות:התמודדות עם השינויים הנובעים במצב כתוצאה מהמהפכות בעולם הערבי והחשש הישראלי מהלחץ של הקהילייה הבינלאומית להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67.
להערכתם, נתניהו מנסה לשבור את הבידוד המדיני של ישראל באמצעות יוזמה מדינית המקובלת גם על שר החוץ אביגדור ליברמן וגם על מחנה גדול במפלגת קדימה שבראשו עומד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שאול מופז.
הגורמים האלה טוענים כי נתניהו מנסה להפוך את הסדר הקבע עם הפלסטינים לבן ערובה של ההתפתחויות בעולם הערבי ולטעון כי בתנאים החדשים שנוצרו אי אפשר להגיע להסדר קבע ולכן יש למצוא פתרון ביניים ארוך טווח עד שישתנו התנאים.
הערבים רואים בכוונת נתניהו נתניהו לשאת את הנאום המדיני שלו בשפה האנגלית, בפני שני בתי הקונגרס האמריקני,ניסיון שלו לקבל את הסכמת ממשל אובאמה לתוכניתו.
לארצות הברית יש השפעה גדולה ברביעייה הבינלאומית יותר מאשר במועצת הביטחון של האו"ם.
הפלסטינים דוחים את תוכניתו של נתניהו מחשש כי הגבולות הזמניים שמציע להם ראש הממשלה הישראלי על 50 אחוזים משטח יהודה ושומרון יהפכו לגבולות הסופיים של מדינת פלסטין.
מבחינתם, נתניהו רוצה לקבל את תמיכת העולם בתוכניתו מבלי להפסיד את השלטון בישראל נוכח סקרי דעת הקהל האחרונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא עכשיו בפני שלושה אתגרים מדיניים:
הראשון כינוס הרביעייה הבינלאומית בדרג של שרי חוץ הצפוי להתקיים בפאריז ב-17 במרץ כדי לגבש עקרונות בינלאומיים להסכם שלום ישראלי-פלסטיני המבוסס על קווי 67 וחילופי שטחים,השני נאומו המדיני החשוב בארצות הברית בחודש מאי וכינוס העצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר שבו אמורים הפלסטינים לבקש מהאו"ם לקבל את מדינת פלסטין כחברה רשמית בארגון ולהכיר בגבולותיה על בסיס קווי 67.
הממשל האמריקני שותף לדעה הישראלית כי כינוס הרביעייה הבינלאומית במחצית החודש הינו מסוכן וכי אין לאפשר לגוף הזה לקבוע פתרונות בינלאומיים להסדר הקבע לכן הוא מנסה לסייע לישראל לסכל את הכוונה הזו לשם כך שוגר לישראל דיוויד הייל עוזרו של השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל כדי לתאם עמדות עם יועציו של ראש הממשלה.
הפלסטינים מודאגים מהמגמה הזו,חבר הועדה המרכזית של הפת"ח מחמד אשתייה ששב מפגישה בבריסל עם נציגים של הרביעייה הבינלאומית דיווח להנהגה הפלסטינית כי שמע נכונות "לנסות את בנימין נתניהו" ולדחות את פרסום הודעת הרביעייה הבינלאומית עד פרסום תוכניתו המדינית החדשה של נתניהו.
לעומת זאת הפלסטינים מעודדים מאוד מהצפוי להם בכינוס העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר,גורמים בכירים ברשות הפלסטינית אומרים כי הם ינחיתו מהלומה מדינית כואבת על ישראל בספטמבר השנה לאחר הווטו שהטילה ארצות הברית במועצת הביטחון של האו"ם על הצעת ההחלטה לגנות את מדיניות ההתנחלויות של ישראל ביהודה ושומרון.
שר החוץ הפלסטיני ריאצ' אל-מאלכי אומר ש130 מדינות כבר תומכות בהצבעה המתוכננת בעצרת הכללית של האו"ם להכיר במדינה פלסטינית שגבולותיה הם קווי 67 וכי עד למועד הזה צפוי שיתמכו בהצעה כ150 מדינות.

האם הדחייה הפלסטינית של רעיון המדינה בגבולות זמנים היא סופית?

האסטרטגיה הפלסטינית הצליחה לבודד את ישראל מבחינה בינלאומית ולהכניסה לעמדת המתגונן,לכן סביר להניח שהפלסטינים לא ירצו לאבד את היתרון המדיני הזה שהשיגו.
אולם הרבה תלוי בשאלה כיצד "ישווק" ראש הממשלה נתניהו את הצעתו המדינית החדשה.
מבחינת הפלסטינים הצעה כזו חייבת להעניק להם ריבונות בשטח העולה על 50 אחוזים משטח יהודה ושומרון,אם נתניהו יכלול בה גם רמזים כי הוא מוכן לדון במשא ומתן על הסדר הקבע ב"גבולות 67" עם חילופי שטחים קלים או שהוא מוכן לדון ב "חלוקת ירושלים" הרי שמבחינת הפלסטינים "יש על מה לדבר".
ועדיין לא דיברנו על "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים,על בעיות המים וסידורי הביטחון של המדינה הפלסטינית כולל סוגיית בקעת הירדן.
המשימה הראשונה של נתניהו תהייה להשיג את תמיכת ממשל אובאמה לתוכניתו אם ישיג זאת אפשר יהיה להתקדם.
מדובר בדרך ארוכה ומלאה חתחתים וכרגע נראה שהסיכויים להגשמת התוכנית הזו אינם רבים.

יום שבת, 5 במרץ 2011

גוברת הדאגה הישראלית מהנעשה במצרים



בישראל עוקבים בדאגה אחר העיכוב בהזרמת הגז הטבעי ממצרים לישראל.גורמים מדיניים מביעים חשש מהתחזקות כוחות פוליטיים במצרים העוינים את ישראל ואת הסכם השלום עימה.


במערכת המדינית בישראל גברה בסוף השבוע ההתלבטות בשאלה האם הקולות הקיצוניים נגד ישראל שגברו לאחר הדחתו של הנשיא מובארכ מתחילים להשפיע על שלטון המעבר בראשותה של "המועצה הצבאית העליונה במצרים".
באחרונה הודיע המשטר הצבאי החדש במצרים כי המדינה תכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים והאזוריים שעליהם חתומה מצרים ונראה כי הסכם אספקת הגז הטבעי לישראל הוא המבחן הראשון לכוונות המשטר החדש.

הסיבה לדאגה הישראלית נבעה מהודעת ספקית הגז המצרית EMG הדוחה את חידוש הזרמת הגז לישראל כשהיא רומזת כי הסיבות לאי חידושה של הזרמת הגז הטבעי אינן טכניות "אלא פוליטיות".
הסכם הגז הטבעי הוא חלק חשוב ביחסים בין ישראל למצרים ובעלי המניות של ספקית הגז המצרית EMG פנו לארצות הברית ותאילנד בבקשה שישכנעו את צמרת הצבא השולטת במצרים להורות על חידוש הזרמת הגז לישראל.
מצרים החלה לספק גז לישראל ב2008 עפ"י הסכם שנחתם שלוש שנים קודם לכן שבו התחייבה מצרים לספק למשק הישראלי כמות גז שנתית של 7 מיליארד קוב בשנה.
הזרמת הגז לישראל עוררה בשנה החולפת ביקורת קשה בקרב האופוזיציה המצרית ועכשיו לאחר המהפכה במצרים גובר החשש בישראל כי הזרמת הגז תופרע או תופסק לחלוטין.
עאטף עביד,לשעבר ראש ממשלת מצרים שבתקופת כהונתו כראש ממשלה נחתם הסכם הגז עם ישראל, אמר לפני כמה ימים בראיון שהעניק לעיתון המצרי "א-שורוק" כי הגז לישראל נמכר מכיוון שהסכם השלום בין ישראל לשתי המדינות אינו אוסר זאת.
הוא הסביר כי ההחלטה המצרית לספק לישראל גז במחיר נמוך נבעה מהתחרות הגדולה בין המדינות המייצאות גז וההזדקקות הדחופה של מצרים למטבע זר."זו הייתה הסיבה ",הוא טען, "שמכרנו לישראל את הגז במחיר נמוך והסכמנו שהוא יהיה קבוע לתקופה של 15 שנים".
ב28 אחוזים ממניות חברת EMG החזיק גם איש העסקים המצרי חוסיין סאלם מקורבו של הנשיא לשעבר מובארכ אשר נמלט לז'נווה עם פרוץ המהומות במצרים ואשר טוען כי מכר אותן,ייתכן שלדבר יש קשר לקשיים שגורמת עכשיו מצרים לישראל בחידוש אספקת הגז.
הזרמת הגז לישראל הופסקה ב-5 בפברואר בעקבות חבלה בתחנת מדידה שלאורך צינור הגז לירדן הממוקם בחצי האי סיני ומאז היא לא חודשה.


הדאגה בישראל היא ברורה,מצרים נמצאת עכשיו בשלטון מעבר ולא ברור מי בסופו של התהליך יתפוס את השלטון.
ייתכן שכוחם של הכוחות הפוליטיים במצרים המתנגדים להסכם עם השלום עם ישראל יגבר,לא מדובר רק בתנועת "האחים המוסלמים" הקיצונית מדובר גם בכוחות פוליטיים אחרים כמו המפלגה הנאצריסטית למשל.
הדאגה הישראלית נובעת מאירועים נוספים שהתרחשו במצרים.
לפני כשבועיים נשא השיח' יוסף קרדאווי,פוסק ההלכה הסוני הבכיר ביותר ומראשי תנועת "האחים המוסלמים" העולמית, בכיכר "השחרור" בקהיר את דרשת יום השישי שהייתה רווית שנאה לישראל, היה זה נאומו הראשון של קרדאווי מאז 1981.
באותו היום גם אישר המשטר החדש במצרים לשתי ספינות קרב איראניות לעבור דרך תעלת סואץ אל הים התיכון בדרכן לסוריה.נכון שמבחינת החוק הבינלאומי לא הייתה יכולה מצרים לסרב לבקשת איראן כי תתיר את מעבר הספינות בתעלת סואץ אולם הדבר היה לצנינים בעיניה של ישראל.
ראש "המועצה הצבאית העליונה" הפילדמרשל חוסיין טנטאווי נמצא כבר בקשר הדוק עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ומתאם עימו את המהלכים המדיניים בכל הקשור לישראל.
החשש הישראלי נובע בעיקר מהתשובה לשאלה מה יהיה היחס של המשטר החדש במצרים להסכם השלום הישראלי מצרי.רבים במצרים אינם רואים בהסכם זה הסכם שלום אמיתי המספק את האינטרסים של מצרים ובמיוחד נוכח המשך המבוי הסתום במשא ומתן עם הפלסטינים.
מאז נחתם הסכם השלום עם מצרים חשים מצרים רבים כי ההסכם כובל את ידיה של מצרים ופוגע במעמדה האזורי.
כמה ממנהיגי תנועת "האחים המוסלמים" אומרים בגלוי כי הם תומכים בביטולו של הסכם זה.
הנה דברים שאמר בסוף השבוע שעבר אחמד חסן המזכיר הכללי של המפלגה הנאצריסטית המצרית לשבועון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת בהתייחסו לדבריה של ג'יהאן סאדאת כי "מצרים תשמור על ישראל ואין דאגה להסכם השלום בין שתי המדינות":
"בעלה הוא שהביא את האסון הגדול באמצעות הסכמיו,כל מה שקרה בשנים האחרונות הוא המשך למה שעשה סאדאת והשחיתות התפשטה במולדת המצרית".
בהמשך הראיון התייחס אחמד חסן לתוצאות המהפכה המצרית עד עכשיו ואמר כי הוא איננו אופטימי.
"אהיה המאושר באדם כשתהיה לנו היכולת לומר לארצות הברית הסירי את ידך מאומתנו הערבית ומפלסטין" סיכם חסן את דבריו.
החששות הישראלים הם טבעיים,ישראל איבדה,כתוצאה מהמהפכה במצרים את הקשר עם הנשיא חוסני מובארכ ועם סגנו הגנרל עומר סולימאן שהיו בעלי ברית חשובים שתמכו ביציבות האזורית ונלחמו בהתפשטותה והתעצמותה של איראן.
עכשיו ממתינה ישראל למשטר החדש הלא נודע,יש תחילת שינוי באווירה במצרים,הכוחות הקיצוניים יכולים להתבטא בחופשיות נגד ישראל ונגד הסכם השלום עם מצרים ונראה כי המשטר הצבאי הזמני איננו פועל להשתיק את הכוחות האלה.

יום רביעי, 2 במרץ 2011

המהפכות בעולם הערבי-מה חלקה של ישראל?

מדיניות השתיקה של ישראל בכל הקשור למהפכות בעולם הערבי הוכיחה את עצמה אך מסתמנת מגמה לנסות ולגרור את ישראל לתוך הקלחת.פרשנים ערבים קוראים למדינות המערב להפסיק את "המוסר הכפול",להתייצב לצד הפלסטינים ולדרוש מישראל את יישום החוק הבינלאומי,הפסקת הכיבוש ושמירה על זכויות האדם.


הייתה זו רק שאלה של זמן עד ששמה של ישראל ישולב במהפכות והסערות הפוליטיות החוצות את העולם הערבי מקצה אל קצה.
ההתקפה על ישראל באה דווקא מכיוון בלתי צפוי,מכיוונו של נשיא תימן הרודן עלי עבדאללה צאלח.
בנאום שנשא אתמול האשים נשיא תימן את ישראל וארצות הברית באחריות לארגון וניהול הפגנות המחאה בארצו,הוא טען שבתל אביב הוקם "חדר מבצעים" שמטרתו "לזעזע את המולדת הערבית" וכי "הוא מנוהל מהבית הלבן".
על המפגינים בארצו הוא אמר כי הם "ממומנים מכספי הציונים".
המדיניות שנוקט בה ראש הממשלה בנימין נתניהו וההנחיות שנתן לשריו שלא להתבטא בכל מה שקשור למהפכות והשינויים בעולם הערבי הינה נכונה.
ההתבטאויות של הנשיא אובאמה בנושא זה למשל נוצלו ע"י נשיא תימן לנסות ליצור את הרושם כי ארצות הברית בוחשת במצב הפנימי בארצו וכי זו היא הסיבה להפגנות המחאה בארצו ולא משטר הרודנות והעריצות שהוא מנהיג במשך עשרות שנים.
לכן בנאומו באוניברסיטת צנעא הוא אמר: "כל יום אנו שומעים הצהרה של אובאמה....מצרים אל תעשו כך...תוניסיה אל תעשו כך..מה זה ענייניו של אובאמה? מדוע הוא מתערב? למה אתה מתערב בנעשה במצרים הרי אתה נשיא ארה"ב? "
נשיא תימן נתון בלחץ רב,ההערכה בעולם הערבי כי אם ייפול שלטונו של שליט לוב מועמר קד'אפי היעד הבא שאליו יגיע "אפקט הדומינו" הוא תימן.
לכן מחפש הנשיא התימני "שעיר לעזאזל" שאפשר להאשימו,הוא מצא אותו בדמות ישראל וארצות הברית,בדיוק כפי שמועמר קד'אפי מצא "שעיר לעזאזל" אחר בדמות ארגון אל-קאעדה שאותו הוא מאשים באחריות לארגון המהפכה בארצו.

אולם,צריך לשים לב למגמה המסתמנת בכמה ממדינות ערב וברשות הפלסטינית שאותה מובילים כמה פרשנים ערבים.
המגמה הזו היא לתקוף את מדינות המערב ובראשן ארצות הברית ומדינות אירופה על "המוסר הכפול" שלהן בכל הקשור למהפכות והסערות בעולם הערבי.
ארצות הברית ומדינות אירופה מאמצות עכשיו מדיניות חדשה התומכת במהפכות העממיות במדינות ערב ,הנהגת רפורמות פוליטיות וכלכליות,בניית מוסדות דמוקרטיים ושמירה על זכויות האדם אולם לטענת אותם פרשנים ערביים מדובר בצביעות לשמה, שכן ארצות הברית ומדינות אירופה הן שתמכו במשך עשרות שנים במשטרים הרודניים והמושחתים במדינות ערב,ציידו אותם בנשק ואמצעי דיכוי והתעלמו מהפרות זכויות האדם והעושק במדינותיהם.
האסטרטגיה התגבשת כעת אצל אותם פרשנים ערבים היא לקרוא למדינות המערב שלא לנהוג "איפה ואיפה"
ולהתייחס למדינת ישראל כמדינה המפרה את החוק הבינלאומי ואת זכויות האדם.
הפרשנים הערבים קוראים לארצות הברית ומדינות אירופה להתייצב באופן ברור לצידם של הפלסטינים כדי להוכיח את אמינותן ולהשתחרר מ"המוסר הכפול" שלהן שנחשף לאחרונה נוכח המתרחש בעולם הערבי.
בכמה מאמרים שפורסמו באחרונה בעולם הערבי נמתחת ביקורת קשה על ממשל אובאמה שהטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם על הצעת ההחלטה לגנות את מדיניות ההתנחלויות של ישראל ועל התמיכה של ארצות הברית ומדינות אירופה בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה.
הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על לוב עלולות להפוך לסיוט של מדינת ישראל מכיוון שברשות הפלסטינית רואים בהן תקדים להטלת סנקציות על ישראל.

ברחוב הפלסטיני כבר מדברים על "המהפכה של הדור הצעיר".
ברשת החברתית "פייסבוק" הוקמו קבוצות המדברות על "סיום הכיבוש", "סיום הפיצול בין הגדה לרצועה" ו"עריכת בחירות בשטחים".
יש ברשת הזו כבר קריאות להפגנות במהלך חודש מרץ בגדה וברצועת עזה והמארגנים נחושים להוציא את הדור הצעיר אל הרחובות.
צריך לקחת בחשבון שגם "הדור הצעיר" בקרב ערביי ישראל עלול להיות מושפע מההפגנות האלה וליזום גם כן הפגנות ביישובי הערבים בישראל בדרישה לשוויון זכויות,הפסקת האפליה ואוטונומיה תרבותית.
ה"דור הצעיר" במדינות ערב הפך לדלק המניע את המהפכות והאינתיפאדות העממיות וחלק חשוב במערכת קבלת ההחלטות ,השבועות האחרונים הוכיחו לנו כי ברגע שיוצאים ההמונים לרחובות אין שום כוח בעולם שיכול להחזיר את הגלגל לאחור.
הפלסטינים עלולים לנסות ולהשתמש בדלק הזה נגד ישראל במיוחד נוכח המבוי הסתום בתהליך המדיני ולדרוש מהקהילייה הבינלאומית נקיטת צעדים חריפים נגד ישראל.
ישראל צריכה לקחת בחשבון את התרחישים האלה ולהיערך להם במישור הביטחוני,מה שחשוב בטווח המיידי הוא להקפיד ולהתרחק מכל התבטאות על הנעשה במדינות ערב.
המדיניות של "סייג לחוכמה שתיקה" בינתיים עובדת.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר