יום שבת, 28 באוגוסט 2010

לחזור לקרקע המציאות


לקראת "פסגת וושינגטון" כל הצדדים הנוגעים למו"מ על הסדר הקבע מעריכים כי הסיכויים להשגתו קלושים.ישראל צריכה לשכנע את ממשל אובאמה כי יש להשיג את הפיתרון בשלבים ולדון על הסכם ביניים ארוך טווח של הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.המשימה הבאה תהיה לשכנע את הפלסטינים.



ממשל אובאמה משתדל שלא לחזור על הטעות של ממשל בוש.
לכן פתיחת המשא ומתן הישיר בוושינגטון השבוע תהיה פחות מתוקשרת מ"וועידת אנאפוליס" שהייתה דוגמא להרבה רעש תקשורתי ללא תוכן מדיני.
הממשל האמריקני הנוכחי מעוניין בהרבה פחות רעש תקשורתי וניסיון להכניס תוכן מדיני לשיחות הישירות.
נראה אם יצליח...
הסימנים אינם מבשרים טובות...

האם הנשיא אובאמה יודע זאת?

בודאי..
הוא יודע זאת היטב.

אחד הדיפלומטים הותיקים ביותר בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא הדיפלומט דניס רוס שמשמש כיום אחד היועצים הבכירים של הנשיא אובאמה.
רוס מעדכן את הנשיא אובאמה באופן שוטף ואף הציל אותו כמה פעמים מלעשות טעויות שיסבכו אותו עם ממשלת נתניהו או עם ההנהגה הפלסטינית ברמאללה.
דניס רוס יודע היטב כי לא ניתן לגשר בשנים הקרובות על הפערים העצומים בעמדות שני הצדדים בנושאי הליבה של הסדר הקבע כמו:ירושלים,הפליטים(זכות השיבה)הגבולות,המים וההתנחלויות.
לכן צריך לחשוב על פתרון אחר להתקדם לקראת פיוס היסטורי בין שני העמים.

היכן טמונה הבעיה?

הבעיה טמונה בגישה הפלסטינית האומרת: " או הכול או לא כלום".
במילים אחרות: משא ומתן רק על הסדר קבע,אם אין הסדר קבע אין שלום.

זאת אחת הסיבות שהמשא ומתן הישיר בין הצדדים נקלע למבוי סתום.הסיבה הנוספת היא שהממשל האמריקני הקודם אימץ את הגישה הזאת והסיבה השלישית היא שממשלת אולמרט אימצה אותה.
התוצאה הייתה עגומה מבחינתם של ישראל ושל הפלסטינים.
כישלון מוחלט של השיחות.
ממשלת אולמרט הציגה לפלסטינים וויתורים מרחיקי לכת ונענתה בשלילה.
עכשיו רוצים הפלסטינים שהוויתורים האלה יהיו קווי הפתיחה במשא ומתן עם ממשלת נתניהו.
הטעות הגדולה של ממשל בוש וממשלת אולמרט הייתה שהם הסכימו לדלג על שלבי מפת הדרכים(הראשון והשני) ולעבור היישר אל השלב השלישי שהוא השגת הסדר הקבע וסיום הסכסוך.
זו משימה בלתי אפשרית.
נראה שממשל אובאמה עומד לחזור על אותה הטעות וייתכן שגם ממשלת נתניהו.

ממשלת ישראל צריכה להתעשת ולהכין עצמה היטב לקראת חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים.
הסימנים הראשונים אינם טובים,הפלסטינים מכינים "מיני משברים" כדי לחבל בשיחות ולסחוט וויתורים מישראל.
הם דורשים את הקפאת הבנייה בהתנחלויות,דבר שמעולם לא הציבו כתנאי במו"מ שניהלו עם ממשלות ישראל הקודמות.
הד"ר צאיב עריקאת,ראש צוות המו"מ הפלסטיני, אפילו דוחה כבר את הצעתו של ראש הממשלה נתניהו להיפגש כל שבועיים עם מחמוד עבאס כאילו שמדובר בטובה שעושה הרשות הפלסטינית לישראל.
הרי הדבר הזה התקיים כבר בעבר,ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט נהג להיפגש מידי שבועיים עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס כדי לנסות ולקדם את המו"מ.
המשא ומתן הישיר יהפוך לבמה נוספת לנגח את ישראל
ולא יביא לשום התקדמות.
לכן,ישראל צריכה להודיע לממשל אובאמה כי היא מקצה תקופה של שלושה חודשים בלבד לשיחות על הסדר הקבע כדי שלא תואשם בטרפוד השיחות.
אם בתקופה הזו לא תחול התקדמות משמעותית במו"מ היא צריכה לדרוש לחזור לסדר המקורי של "מפת הדרכים".
כלומר לדון על ביצוע השלב השני של "מפת הדרכים" שהוא הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים,עריכת בחירות ברשות הפלסטינית,נסיגה ישראלית נוספת ביהודה ושומרון וקבלת מדינת פלסטין לאו"ם.
הסיכוי להגיע להסכמה על השלב הזה הוא הרבה יותר גדול.
הוא דוחה את הדיון בסוגיות הקשות ביותר כמו ירושלים והפליטים לסוף המשא ומתן ופותח פתח לאפשרות שהרשות הפלסטינית תחזור לשלוט ברצועת עזה אם תזכה בבחירות.
כמו כן הסכמה בין הצדדים על ביצוע השלב הזה תאפשר לפלסטינים לממש את תוכניתו של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד להקים את מוסדות המדינה הפלסטינית "מלמטה למעלה" (BOTTOM UP).
מבחינתה של ישראל יהיה לה נוח יותר לצרף בהדרגה את ההתנחלויות המבודדות לגושי ההתיישבות הגדולים, להשלים את בניית גדר ההפרדה,לסגת משטחי סי מסוימים ולהעביר בהם את האחריות הביטחונית לרשות הפלסטינית ולהמשיך ולחזק את אחיזתה בירושלים על כל חלקיה.
הצעד הראשון שראש הממשלה נתניהו צריך לעשות הוא לשכנע את הנשיא אובאמה כי זוהי הדרך היחידה ונכונה להימנע מפיצוץ המו"מ ולהגיע לתוצאות.
הסכם ביניים ארוך טווח שיביא להקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים ודחיית המחלוקות הקשות לשלב שבו יגבר האמון בין שני הצדדים הוא הפיתרון הריאלי היחידי.
ברגע שהנשיא אובאמה ישתכנע יהיה הדבר קל יותר.
מכאן הדרך תהיה יותר קצרה,לשכנע את מדינות ערב המתונות ואחר כך לשכנע גם את הפלסטינים.
ממשל אובאמה הוכיח כבר כי הוא יודע ללחוץ על הפלסטינים.בעבודה דיפלומטית נכונה הוא החזיר אותם לשולחן המו"מ הישיר.באותה המידה הוא יכול ללחוץ עליהם להסכים לדון על הסדר ביניים נוסף עם ישראל בהתאם ל"מפת הדרכים". הרי גם להסכם השלום בין ישראל למצרים קדם הסדר ביניים.
הדרך לשלום היא קשה מאוד,בסכסוך מורכב ומסובך כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני הנמשך יותר ממאה שנים הבעיה העיקרית היא חוסר האמון בין שני הצדדים.לכן עדיף לעשות זאת בשלבים ובהדרגה,דבר שיקל על שני הצדדים להתגמש ולהתפשר ככל שתפחת החשדנות ביניהם.
לכן,ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך להכין כבר עכשיו את האופציה הזו ולהעלותה בפגישתו עם הנשיא אובאמה ביום רביעי הבא.הוא חייב לדרוש מהנשיא אובאמה לחזור לקרקע המציאות.
המשימה הראשונה היא לשכנע את הנשיא האמריקני להתפכח מאשליית הסדר הקבע ולהבין כי "עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ".
אם יצליח בנימין נתניהו במשימה הזו ההמשך כבר יהיה הרבה יותר קל והוא יפתח צוהר חשוב לסיכוי לקדם השגת הסדר בין ישראל לפלסטינים.

אין תגובות:

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר