יום שישי, 25 בספטמבר 2009

שנת ההכרעה

השנה הבאה היא השנה המכרעת בכל הקשור לאיום האיראני על ישראל.איראן מהווה איום קיומי ממשי על קיום המדינה ובניגוד לפלסטינים היא קרובה מאוד להשיג את היכולת הגרעינית להשמיד את ישראל.למרות המחלוקות עם ממשל אובאמה ישראל חייבת לשמור על קשרים טובים עם ארצות הברית כדי לסכל את האיום על קיומה

שלושה נואמים סייעו לישראל לעבור בהצלחה את פתיחת הכינוס הכללי של האומות המאוחדות בניו יורק,הנשיא אובאמה בהבעת עמדותיו האוהדות את ישראל,ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא איראן אחמדינג'אד.בנימין נתניהו ידוע כמסבירן מצטיין של עמדותיה של ישראל וכנואם מוכשר ואילו הנשיא האיראני אחמדינג'אד התגלה בשנים האחרונות כ"נשק הסודי" של מערכת ההסברה הישראלית.בחירתו מחדש לנשיא באיראן באווירת הזיופים , הופעותיו הפומביות נגד ישראל,קריאותיו להשמדתה,הכחשת השואה והאנטישמיות שהוא מרעיף מעל כל במה רק משרתות את האינטרס הישראלי וחושפות את פניו האמיתיות של שלטון חכמי הדת הקיצוניים בטהרן.
אולם,למרות ההצלחה המדינית החלקית בזירת האו"ם בניו יורק, אל לנו לתת לעצמנו לשכוח,ולו לרגע אחד, כי למרות העיסוק הרב בסוגיית חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים זהו איננו הנושא המרכזי שצריך להעסיק את קברניטינו בחודשים הקרובים.שעון החול הולך ואוזל והסכנה הקיומית על מדינת ישראל הולכת וגוברת למרות הצהרתו האחרונה של שר הביטחון בראיון לראש השנה כי "איראן איננה מהווה סכנה קיומית על ישראל". ייתכן ששר הביטחון התכוון להרגיע את אזרחי ישראל לקראת השנה החדשה וייתכן גם שהוא מנסה "להרדים" את האיראנים לקראת ההתקפה הישראלית הקרבה על מתקני הגרעין שלהם ,לא אופתע אם הנחה זו נכונה , אהוד ברק ידוע כתחבולן ומפתיען ולכן רק טבעי הדבר שהוא ינסה לבלבל ולהטעות את האויב.הצהרתו מצטרפת לדברים נוספים שאמר נשיא רוסיה מדוודב לרשת CNN כי הנשיא שמעון פרס הבהיר לו כי אין בכוונתה של ישראל לתקוף את איראן.
בשבועות הקרובים תתמקד תשומת הלב התקשורתית בערוץ הישראלי פלסטיני, השליח המיוחד מיטשל ישוב לאזור כדי לנסות ולהביא לחידוש המשא ומתן בין שני הצדדים,אחריו תגיע למזרח התיכון גם מזכירת המדינה הילארי קלינטון וייתכן גם שלאחר מאמצי התיווך הרבים תמצא הנוסחה שתאפשר את חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
יושב הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הגדיר בראיון לעיתון "אל-חיאת" את ממשלת נתניהו במילים "בעיה שאין לרשות הפלסטינית בסיס משותף לשאת ולתת עימה". ומהי הבעיה של ישראל?
ובכן, הבעיה האמיתית של ישראל כרגע המאיימת על קיומה איננה הפלסטינים,לא החמאס ולא הרשות הפלסטינית אלא אויב אחר מסוכן יותר ,קיצוני ונחוש להשמיד את מדינת היהודים.
מנהיגי ישראל יודעים היטב את מהותה של הסכנה הגרעינית ההולכת ומוקמת במתקנים תת קרקעיים שונים באיראן לקיומה של המדינה היהודית.מערכת התעמולה האיראנית טוענת כי מדובר ב "גרעין לצורכי שלום" וכי המנהיג הרוחני העליון חמינאי פרסם פסק הלכה (פתווא) האוסר על המוסלמים להצטייד ולהשתמש בנשק להשמדה המונית אולם קהיליית המודיעין של המערב וחוקרי אקדמיה נמרצים לא הצליחו לאתר שום פסק הלכה כזה.
תוכן הדו"ח הסודי של הסוכנות לאנרגיה אטומית על פרויקט הגרעין האיראני שהמנכ"ל הפורש בראדעי הסתיר וסירב לפרסם ידוע לממשלות המערב,הוא עוסק בחשדות כי איראן פתחה בערוץ צבאי חשאי לייצור פצצה גרעינית וכי כבר עשתה ניסויים במנגנון הפיצוץ של הפצצה שאותה היא רוצה לייצר.
ההודעה המפתיעה של איראן על מתקן העשרת אורניום נוסף שהיא בנתה בקום הקפיץ בצדק את מדינות המערב והוא מוכיח כי אירן מסתירה חלקים חשובים מפרויקט הגרעין שלה.אם אכן מדובר בפרויקט לצרכי שלום מה יש לה להסתיר?
האם יש סימנים ראשונים לשינוי בעמדותיהן של רוסיה וסין שהן המתנגדות העיקריות להטלת סנקציות על איראן?ייתכן שכן ,הנשיא הרוסי מדוודב התבטא השבוע בהתייחסו לאיראן כי "במקרים מסוימים סנקציות הן בלתי נמנעות" כאילו ניסה לרמוז כי מוסקבה עשויה לרכך את התנגדותה להטלת סנקציות בינלאומיות על איראן. לא ברור עד כמה דבריו הם בבחינת "מס שפתיים" או שהם מהווים תחילתו של שינוי במדיניותה של רוסיה אבל ברור שנושא האיראני הולך "ומתחמם" לקראת תחילת החודש הבא שהוא מועד התחלת הדיאלוג בין איראן למדינות המערב.
סין לעומת זאת אומרת בגלוי כי לא בטוח שהסנקציות יביאו את האיראנים לנטוש את תוכנית הגרעין,משרד החוץ הסיני פרסם הודעה האומרת כי "הפעלת לחץ איננה תורמת למאמצים הדיפלומטיים בסוגיית הגרעין האיראני".
ישראל פועלת בשקט ובחשאי בכל הקשור לסכנה האיראנית.אין זה סוד כי המוסד בראשותו של מאיר דגן העמיד את הנושא בראש סולם העדיפויות שלו ונושא הוקצו תקציבים בלתי מוגבלים,גם צה"ל עשה את כל ההכנות הדרושות וערוך לכל התרחישים האפשריים ולא נרחיב את הדיבור על כך מסיבות מובנות.
ממשלת נתניהו עוסקת ברצינות רבה בנושא האירני מאז הקמתה.למעשה אחד ההישגים של ממשלת נתניהו היה הצלחתו לשכנע את ממשל אובאמה להירתם ברצינות לאפשרות של פעולה נמרצת יותר מול איראן. ההישג תורגם לשפה מעשית של הקמת צוות פעולה בראשותו של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד המרכז ומתאם את הפעילות מול צוות אמריקני רם דרג בראשותו של הגנרל ג'ים ג'ונס היועץ לביטחון לאומי.הפעילות המשותפת הישראלית אמריקנית בנושא זה היא טובה ורצופה.
בעוד כשבוע יתכנסו בז'נבה נציגים של איראן ושל שש המעצמות כדי לפתוח בדיאלוג,מטרת הדיאלוג מבחינת המערב היא לנטרל את יכולתה הגרעינית של איראן,מבחינת האיראנים יהיה זה ניסיון נוסף להרוויח זמן,למתוח את החבל,ללכת על הסף מבלי לתת למערב את מבוקשו.
התחושה בישראל היא כי בממשל האמריקני החדש החלו להבין כי רבים הסיכויים שהדיאלוג עם איראן ייכשל וכי מדובר בבזבוז זמן.לכן החלו גורמים בכירים בממשל בהערכות לנקיטת מהלך גדול של הטלת סנקציות על איראן. ארצות הברית תנסה להעביר את המהלך זה דרך מועצת הביטחון אך היא נערכת גם לאפשרות של הטלת סנקציות על איראן מחוץ למסגרת האו"ם בשל ההתנגדות הצפויה של רוסיה וסין למהלך הזה.

שנת 2010 היא השנה המכרעת בנושאי איראן.

הסנקציות החדשות שארה"ב מתכננת נגד איראן מכוונות נגד מגזר האנרגיה, להלן כמה מהרעיונות לסנקציות:

א.הגבלה משמעותית של יצוא תזקיקי נפט לאיראן.למרות מאגרי הנפט הגולמי האדירים שלה היא מוגבלת מאוד ביכולת הנפט שלה ונאלצת לייבא תזקיקי נפט כמו בנזין.

ב.הטלת סנקציות פיננסיות כגון איסור על "ביטוח עסקאות" שיכביד על סחר החוץ של איראן עם מדינות אחרות והטלת סנקציות על כל חברה שסוחרת עם איראן.

ג.איסור על עגינת ספינות איראניות בנמלים במערב ואיסור על נחיתת מטוסים איראניים במערב,דבר שיקשה על הסחר האיראני.

ארצות הברית ביקשה מישראל ל"הוריד פרופיל" בעניין האיראני ולא להתלהם בפומבי. ישראל מכבדת את הבקשה האמריקנית ועוקבת בדריכות אחר המהלך האמריקני ה"שקט" של גיבוש תוכנית הסנקציות.
ישראל שותפה למהלך הזה באופן מלא והוא נעשה בהתייעצות עימה.לכן מאוד חשוב שהממשלה הנוכחית לא תתעמת עם ממשל אובאמה בחודשים הקרובים אלא אם הדבר הוא הכרחי ומסכן את ביטחון ישראל.
חשוב מאוד לשמר את היחסים המיוחדים עם המעצמה החשובה הזו כיוון שהסכנה הקיומית מרחפת מעל ראשנו בדמותה של איראן.החודשים הקרובים יקבעו אם ישראל צריכה לצאת למתקפה צבאית על מתקני הגרעין של איראן או שהיא יכולה להסתפק במשטר הסנקציות שארצות הברית מתכננת להטיל על איראן כדי לעצור את תוכניתה הגרעינית.בשני התרחישים ישראל זקוקה לתמיכה האמריקנית במאבקה נגד התוכניות הגרעיניות האיראניות,הבה נשמור על יחסים טובים והוגנים עם הטובה והחשובה שבידידותינו.

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

הסכנה האמיתית

ממשלת ישראל "תנצח" ככל הנראה בסיבוב הראשון מול הפלסטינים וממשל אובאמה ולא תקפיא לחלוטין את הבנייה בירושלים בהתנחלויות.אולם הקרב האמיתי הוא על האופן שבו ינוהל המשא ומתן על הסדר הקבע בין ישראל והפלסטינים שבו ינסה ממשל אובאמה לאלץ את ישראל לוותר על כמה מהאינטרסים הביטחוניים החשובים שלה

תקוות רבות תלו הפלסטינים,הערבים והמוסלמים בנשיא האמריקני החדש ברק חוסיין אובאמה בכל הקשור לפתרון הבעייה הפלסטינית,אך הנה אט אט מתבררת התמונה המדינית של המזרח התיכון שאותה מצייר ממשל אובאמה ומתברר כי נכון לשעה זו "אין שום חדש תחת השמש" מבחינת הפלסטינים.
ככל שמתבהרת התמונה כך גם מחלחלת לה ההכרה לתודעת הפלסטינים כי ציפיותיהם מממשל אובאמה היו גבוהות מידי.
השליחויות של השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל למזרח התיכון לא יביאו,בניגוד לציפיות הראשונות של הפלסטינים,להקפאה מוחלטת של ההתנחלויות.נראה כי הבנייה במזרח ירושלים תמשך וכן גם בניית כ3000 יחידות דיור נוספות בשטחי יהודה ושומרון ובניית מקוואות ומוסדות ציבור.השחצנות הראשונית של הנשיא אובאמה ואנשיו מתרסקת בהדרגה מול סלעי המציאות המזרח תיכונית.
ממשל אובאמה נגרר לדיון עם ממשלת ישראל בפרטים הקטנים ביותר של פעולות ההתיישבות,הוא התחיל בדרישה של הנשיא האמריקני כפי שהגדירה אחד מיועציו כי "איננו רוצה לראות אפילו מערבל בטון אחד בהתנחלויות ביהודה ושומרון" ובסופו של דבר הבין כי הוא חייב להתפשר עם עמדות ישראל בעניין זה אחרת לא יצליח להתניע את התהליך המדיני במיוחד נוכח העובדה שמדינות ערב אינן ממהרות , בלשון המעטה , לעשות צעדי נורמליזציה לישראל בתמורה להקפאת ההתנחלויות.
ואילו במחנה הפלסטיני גוברים התסכול והאכזבה והתחושות כי ראש הממשלה נתניהו הצליח "לנצח" , בסיבוב הזה , את הנשיא האמריקני החדש.
ברשות הפלסטינית ציפו כי ממשל אובאמה ילחץ על ישראל ויפעל לחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על הסדר הקבע תוך קביעת לוחות זמנים לסיום המשא ומתן,הסתמכות על החוק הבינלאומי והחלטות האו"ם והשתתפות בינלאומית פעילה במשא ומתן שתביא לכיפוף עמדותיה של ישראל.
בפועל הדבר הזה לא קרה, לאחר הערכת מצב החליט הנשיא האמריקני להמשיך בקו של הסכמי אוסלו,מפת הדרכים ותהליך אנאפוליס, הוא הבין כי יהיה לו קשה מאוד לכופף את ישראל.
ירידת הפופולאריות של הנשיא אובאמה בארצו מתחת לחמישים האחוזים , פעילות הלובי היהודי בגבעת הקפיטול ונאומו של אובאמה לעולם הערבי והמוסלמי הביאו להתעוררות תומכי ישראל בארצות הברית אשר דרשו מאובאמה "לאזן" את יחסו לישראל, כך למד הנשיא הטרי את מגבלות כוחו.
המדיניות המוטעית של אובאמה תביא אותו בסופו של דבר לעימות עם הרשות הפלסטינית או עם המדינות הערביות המתונות. כבר עכשיו מצטייר הנשיא האמריקני בעולם הערבי כנשיא חלש שלא הצליח לכפות על ישראל את תוכניותיו המדיניות , כמובן שמבחינת הערבים הוא עדיף עדיין מהנשיא בוש אך הם מודאגים מאוד מהשחיקה בעמדותיו שהיו לטעם בתחילת דרכו כנשיא פרו פלסטיניות ופרו ערביות.
הערבים חוששים ש"התיאבון הישראלי יבוא עם האוכל" ואם בסופו של דבר תקבל ישראל כמה צעדי נורמליזציה ממדינות ערב תמורת הקפאה חלקית של ההתנחלויות יגביר הדבר את הדרישות הישראליות במשא ומתן.
פרשנים פלסטינים המנתחים את התמונה המדינית קובעים חד משמעית כי הממשל החדש של אובאמה נגרר ל"ניהול הסכסוך" במקום ל "פיתרון הסכסוך".
לדעתם התוצאה הסופית של המדיניות האמריקנית יהיה הגעה לפתרון שיהיה לשביעות רצונה של ישראל ולא לשביעות רצונם של הפלסטינים.
בעולם הערבי כבר נשמעות קריאות לפלסטינים ולמדינות ערב "לסמוך רק על עצמם וכוחם" ולא על הממשל האמריקני. כל הסתמכות על גורמים זרים תביא רק למפח נפש.
אילו לקחים צריכה להפיק ישראל מהמצב הנוכחי?
ראשית אסור לממשלת נתניהו להשפיל את הפלסטינים ואת הערבים בפומבי ולהגיד להם כי ההימור שלהם היה מוטעה וכי הפסידו בקרב על הקפאת ההתנחלויות.הדבר הזה יפגע בכבודם ולא ישרת את המטרה.ישראל צריכה לטעון כי עשתה וויתורים כואבים למען השלום וכי על הפלסטינים והערבים להבין כי רק שמירה על עיקרון ההדדיות הידוע יכולה לקדם את השלום במזרח התיכון.
הלקח השני שאיננו פחות חשוב מהראשון הוא שצריך לגלות גמישות מדינית ופתיחות כלפי כל דרישה שבאה מהממשל האמריקני.אין אומר הדבר שהממשל הוא שיכתיב את מדיניות ממשלת ישראל אולם אסור לשכוח את החשיבות העצומה שיש לתמיכת הממשל בישראל ובביטחונה.אין שום תועלת בעימות פומבי עם הממשל.ישראל צריכה להתנהל בגמישות מול ארצות הברית מבלי לוותר על צרכיה הביטחוניים.
אולם מה שחשוב יותר הוא לתכנן את הצעדים הבאים לקראת חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים.ברור לכולם שחידוש המשא ומתן על הסדר הקבע הוא רק שאלה של זמן , בסופו של דבר תימצא הנוסחה שתאפשר אותו וישראל חייבת מעכשיו לעמוד על עקרונותיה ולהבהיר לממשל האמריקני כי לא תוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה במיוחד נוכח הפיצול בחברה הפלסטינית, שליטתו של ארגון החמאס על כל רצועת עזה והניסיונות שלו להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון.
השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל ביחד עם צוותו כבר מכין את מתווה המשא ומתן על הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים,כדי לעקוף את המחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה מאיזו נקודה יחודש המשא ומתן מתכנן הממשל לקבוע כי חידוש המשא ומתן יתבסס על הכרזה כי "המשא ומתן מתחדש במגמה כי יימשך שנתיים ימים ובסוף תקופה זו תוקם מדינה פלסטינית".הכוונה האמריקנית והאירופית היא להכניס את ישראל למעין סד של משא ומתן שמטרתו להביאה למצב של הגשת וויתורים חסרי תקדים בנושאים החשובים ביותר כמו ירושלים וסוגיית הפליטים.
לכן,הקרב האמיתי הוא על אופן ניהול המשא ומתן עם הפלסטינים והניסיון להכתיב מראש את תוצאותיו לרעתה של ישראל.החשש הוא שממשל אובאמה יתייצב במשא ומתן הזה לצידם של הפלסטינים,ינסה לשחוק בהדרגה את מכתב הערבויות שנתן הנשיא בוש לישראל בעניין גושי ההתנחלויות ואי חזרתם של פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל, ויתעלם מהדרישות שהעלה ראש הממשלה ב "נאום בר אילן" בדבר פירוזה של המדינה הפלסטינית.
לכן ישראל צריכה להתנגד בתוקף , בשיחותיה הדיסקרטיות עם ממשל אובאמה לניהול משא ומתן בתנאים כאלה.היא חייבת להבהיר כי לא תהייה חזרה לקווי 67 וכי היא חייבת לשמור על "גבולות ברי הגנה",היא חייבת לדרוש שיהיה פירוז מלא של המדינה הפלסטינית העתידית, שכל הסכם קבע יהווה גם את סוף התביעות מישראל וקץ הסכסוך ושהפלסטינים יכירו רשמית בישראל כמדינת הלאום היהודי.
זהו הקרב האמיתי של ממשלת נתניהו,היא צריכה להיערך אליו ביסודיות וברצינות מבלי לוותר על עקרונותיה.רק עמידה תקיפה על עמדות אלה תגרום לממשל אובאמה להבין כי ישראל נחושה וכי היא לא תוותר על שום עיקרון שעלול לסכן את ביטחונה.

יום שישי, 11 בספטמבר 2009

כל דאלים גבר

הקבוצות האסלאמיות הרדיקליות ברצועה שוקלות לאחד כוחות ולהישבע אמונים לאוסאמה בן לאדן כדי לעמוד מול כוחות החמאס הפועלים נגדם.פעילותן אינה מסכנת את שלטון החמאס ברצועה אך היא מדאיגה מאוד את שלטונות מצרים

נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה לפני ארבע שנים יצרה שורה של תהליכים שהביאה להשתלטות תנועת החמאס על הרצועה וצמיחתם של גורמים אסלאמיים קיצוניים אפילו יותר ממנה.
ממשל החמאס ברצועה ההולך ומתבסס בהדרגה בשטח, כישות אסלאמית עצמאית והיחידה במינה במזרח התיכון, מגלה כעת כי תחת כנפיו צמחו קבוצות אסלאמיות רדיקליות הקוראות תיגר על שלטונו ושאינן מרוצות מפעולותיו החברתיות בקרב הציבור העזתי ומכך שאיננו פועל נגד ישראל באמצעות הנשק שנמצא במחסניו.
האירועים האחרונים שהיו ברפיח במסגד אבן תיימיה ,שבהם פעל ממשל החמאס נגד פעילי ארגון "ג'נד אנצאר אללה " וביצע בהם טבח ממחישים יותר מכל את חששות החמאס מארגונים אלה ואת נחישותו ללמדם לקח למען "יראו וייראו".
הטבח של ארגון החמאס ברפיח באנשי הארגון הזה עבר ללא שום בעיות מיוחדות בדיוק כפי שעבר הטבח שעשו אנשי החמאס בפעילי הפת"ח ברצועה במהלך מבצע "עופרת יצוקה",החמאס שוב הוכיח כי הוא שולט ברצועה ללא מיצרים.אולם בכך לא הסתיימה הפרשה.
הקבוצות הרדיקליות יורות מידי פעם,מתחת לאפו של ממשל החמאס ברצועה,רקטות לכיוון ישראל וגם מניחות מטעני חבלה במקומות שונים ברצועה כנקמה על הטבח שביצע החמאס ברפיח.
ברצועה פועלות כמה קבוצות אסלאמיות רדיקליות המבוססות על האסלאם הסלפי הקדום המזדהות מבחינה רעיונית עם ארגון אל-קאעדה ותנועת הג'האד העולמי ובעקבות הטבח ברפיח הן שוקלות כעת להתאחד ולהצהיר באופן רשמי אמונים לאוסאמה בן לאדן.מהלך כזה יאחד אותן מול החמאס ויאפשר להן לרכז כוחות ומשאבים ולקבל סיוע כספי מסודר מארגון אל-קאעדה.
מי שינסה למפות את הארגונים הרדיקליים הפועלים בעזה יגלה שמות רבים של ארגונים קיקיוניים הפעילים בעיקר "על הנייר".אולם ניתן לקבוע בוודאות כי בשטח פעילים הארגונים הבאים אשר על פי מקורות יודעי דבר החלו לפעול ברצועה נגד החמאס בעקבות השתתפותו בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב2006:

א."ג'נד אנצאר אללה"-"צבא תומכי אללה":ארגון הפועל בעיקר בדרום הרצועה בין ח'אן יונס לרפיח, הארגון שואף להקים "אמירות אסלאמית" ברצועה ושני מנהיגיו,עבד-אל-לטיף מוסא המכונה "אבו אלנור אלמקדסי" וח'אלד בנאת המכונה "אבו עבדאללה א-סורי" חוסלו על ידי אנשי החמאס במהלך הטבח ברפיח לפני כחודש.

ב."צבא האסלאם"-הארגון הוקם ב2004 על ידי פעילים שפרשו מארגון "יחידות ועדות ההתנגדות העממית",בראשו עומד מומתאז דורמוש ואנשיו חטפו בעבר את כתב הבי.בי.סי אלן ג'ונסטון והיו מעורבים גם בחטיפתו של החייל גלעד שליט.יש לארגון זה קשרים רופפים עם ארגון אל-קאעדה.

ג."צבא האומה"-בראשו עומד איסמעיל חמיד,הארגון הוקם ב2008 על ידי פעילים שפרשו מארגון "ועדות ההתנגדות העממית".

ד."ג'לג'לת"-שם כולל לגוף שהוקם מפעילים שפרשו מהזרוע הצבאית של החמאס "עז א-דין אלקסאם".גוף זה נטל את האחריות על שורה של פיצוצים שהיו באחרונה במתקני הביטחון של החמאס ברצועה כנקמה על הטבח שעשה החמאס ברפיח בפעילי ארגון "ג'נד אנצאר אללה" בחודש שעבר.אחד מראשי הארגון הוא מחמוד טאלב המכונה "אבו מעתצם אלמקדסי" שהיה בעברו פעיל של הזרוע הצבאית של החמאס.
ארגון החמאס מנהל מצוד רחב היקף בניסיון ללכוד את מחמוד טאלב שהפך למבוקש מספר אחת ברצועה.משטרת החמאס עצרה כמה מחבריו ומבני משפחתו אך לא הצליחה להניח את ידה עליו.
בראיון שהעניק באחרונה לעיתון "א-שרק אל-אווסט" טען מחמוד טאלב כי אנשיו ניסו להתנקש בחייהם של הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר ושל שליח הקוורטט טוני בלייר בעת שביקרו ברצועה אך החמאס הצליח לסכל את הפיגועים.הוא הביע תקווה שארגונו יהפוך לחלק מארגון אל-קאעדה ואמר כי "הקמת האמירות האסלאמית היא הבטחה מאללה".
הארגונים האלה קוראים תיגר על החמאס בכמה תחומים.הם טוענים כי ממשל החמאס מחיל את הנורמות האסלאמיות המסורתיות(לדוגמא חובת חבישת רעלה) על הציבור ברצועה באופן איטי ומתון מידי.ארגונים אלה מתנגדים לרגיעה (תהדיאא') עם ישראל ורוצים לראות "ג'האד פעיל ואינטסיבי מול היישות הציונית".כוחות הביטחון של החמאס עצרו כמה פעילים של ארגונים אלה לאחר שירו רקטות לעבר ישראל והחרימו את נשקם.גם הניסיון של תנועת החמאס לחזר אחר המערב ובמיוחד אחרי ממשל אובאמה הוא לצנינים בעיני הארגונים הרדיקלים אשר דוגלים בהמשך המלחמה של אל-קאעדה במערב ללא שום פשרות.
האם ארגונים אלה מסכנים את שלטון החמאס ברצועה? התשובה היא חד משמעית :לא לא.מדובר בסך הכול בכמה מאות פעילים חמושים לעומת כוחו הצבאי המסודר של החמאס המונה כעשרים אלף לוחמים במסגרות צבאיות מאורגנות המצוידים בנשק רב.יחסי הכוחות הם באופן משמעותי לטובת צבא החמאס.
אולם החמאס רוצה למנוע תהליך של התעצמות צבאית בקרב גופים אלה כדי שלא יהוו איום צבאי ואידיאולוגי על שלטונו.
גם ישראל ומצרים מודאגות מצמיחתם של ארגונים אלה.בישראל מעריכים כי בסופו של דבר ארגון החמאס "יעשה את העבודה" ויחסל את הארגונים האלה.המצרים רואים בהם איום על הביטחון הלאומי המצרי ובאחרונה הגבירו את פעילות החיפושים אחר מנהרות באזור רפיח שדרכן עוברים פעילים אלה אל תוך הרצועה וממנה אל מצרים.
ארגוני זכויות אדם פלסטינים וזרים מנסים בשבועות האחרונים להרים קול זעקה בעולם על שלטון הדיכוי של החמאס אשר ביצע את הטבח בפעילי ארגון "ג'נד אנצאר אללה" ברפיח.ארגון החמאס מצידו מנסה להטיל דופי באמינותם של הארגונים האסלאמים הסלפים בטענה כי הם מופעלים על ידי "גורמים זרים" או על ידי הרשות הפלסטינית מרמאללה. בעיתונות הערבית פורסמו כמה מאמרי ביקורת על כך ש"מוסלמים טובחים במוסלמים אחרים" במקום לאחד את מאמציהם נגד "האויב הציוני" והקוראים לתנועת חמאס לפתוח בהדברות עם הארגונים הסלפים.ספק רב אם היא תענה לבקשה,בג'ונגל של רצועת עזה שורר החוק הידוע "כל דאלים גבר" , בינתיים ארגון החמאס הוא הכוח החזק שם ואין לו שום כוונה לשנות את החוק הזה.




יום שישי, 4 בספטמבר 2009

הסברה אגרסיבית

אמצעי התקשורת הערביים מנצלים את צום הרמאדאן לשידורי תעמולה עוינים נגד ישראל.הגיע הזמן שממשלת ישראל תקיים דיון מעשי בדרכים לחזק את מערך ההסברה של ישראל מול מכונת התעמולה וההסתה הערבית.הפתרון נמצא בידינו והממשלה יכולה וצריכה לקבל את ההחלטות הנכונות


כמידי שנה אני עוקב בעניין רב אחרי שידורי תחנות הלווין הערביות במהלך חודש הרמאדאן.רוב העולם המוסלמי צם ומבלה את זמנו בצפייה ממושכת בערוצי הטלוויזיה.
השנה חל חודש הרמאדאן בקיץ,מוסלמים רבים ספונים בבתיהם מפאת החום הרב ועוקבים בשקיקה אחר הנעשה ברחבי העולם באמצעות מרקעי הטלביזיה.
ערוץ הטלביזיה אל-ג'זירה,הנצפה ביותר במזרח התיכון, מייחד חלק גדול משידוריו במהלך חודש הרמאדאן לנושא ירושלים.שידורים ותוכניות שונות מוקדשים לצעדיה של ישראל במזרח ירושלים במסגרת הפינה "עין על ירושלים".
השידורים הם בעלי אופי תעמולתי עוין תוך הדגשת הפן האסלאמי של העיר והיבטים פלסטינים לאומיים תוך התמקדות ב"פגיעה" של ישראל במסגדים שעל הר הבית וניסיונותיה לשנות את אופייה הדתי והלאומי של ירושלים המזרחית.
ומה עושה מערכת ההסברה הישראלית מול התעמולה העויינת של רשת אל-ג'זירה? מאומה.
מדינת ישראל איבדה לפני זמן רב את כלי ההסברה היחידים שהיו לה להתמודד עם מערכת התעמולה וההסברה הערבית.עיתון "אל-אנבאא'" בשפה הערבית בעריכתו של העורך האגדתי יעקב חזמה נסגר,את קול ישראל בערבית שהיה נקלט בכל בית ברחבי המזרח התיכון בקושי אפשר לשמוע היום בתחומי מדינת ישראל בגלל הזנחת הטיפול במשדריו( בעיקר השידור בAM),הטלביזיה הישראלית בשפה הערבית ששודרה כערוץ לוויני הורדה מהלווין HOTBIRD המכוון למדינות ערב והיא משודרת בלווין "עמוס" שבקושי נקלט בעולם הערבי.
למדינת ישראל אין פלטפורמה ראויה ויעילה שעליה היא יכולה לבנות את שידוריה ומערך ההסברה שלה כלפי העולם הערבי והיא נתונה לחסדיהם של ערוצי הלווין הערבים אשר כדי להראות "מאוזנים" מעלים מידי פעם לשידור דוברים ישראלים בשפה הערבית שמשמשים, בניגוד לרצונם , כ "עלה תאנה" לאובייקטיביות כביכול של שידוריהם.
ערוצי הלווין הערביים מפעילים במקביל גם אתרים באינטרנט אשר גם הם מלאים בתעמולה והסתה נגד מדינת ישראל.
לישראל חסר אתר אינטרנט מרכזי בשפה הערבית שיעביר את מסריה של ישראל וישקף את ההוויה הישראלית האמיתית.
נראה שהקברניטים במדינה השלימו בשנים האחרונות מראש עם תבוסתה של ההסברה הישראלית בקרב מול התקשורת הערבית העוינת.הדבר בא לידי ביטוי במהלך מלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה" כשההסתה נגד ישראל באמצעי התקשורת הערביים הוציאה את ההמונים לרחובות במדינות ערב השונות ועודדה אותם לערער את השלטון במדינות המתונות שיש להם הסכמי שלום עם ישראל או קשרי מסחר עימה כמו מצרים,ירדן,מרוקו,תוניסיה ועוד.
הוויתור הישראלי על הקרב מול ערוצי הלווין הערביים עומד בניגוד מוחלט למאמציהן של מדינות אחרות שגם להן יש אינטרסים במזרח התיכון.מדינות אלה מבינות היטב את חשיבות ההסברה לעולם הערבי והן מפעילות בעצמן שידורי לווין בשפה הערבית, במימון עתק , כדי שישרתו את מסרי ההסברה שלהן למדינות הערביות והמוסלמיות.ארצות הברית מפעילה את רשת הרדיו הפופולארית בשפה הערבית "רדיו סווא" ואת ערוץ הטלביזיה "אלחורה", בריטניה מפעילה במסגרת הבי.בי.סי שידורי רדיו וטלביזיה בשפה הערבית,רוסיה מפעילה את ערוץ הטלביזיה בשפה הערבית "רוסיה אליום", גם צרפת, גרמניה וסין מפעילות ערוצי טלביזיה בשפה הערבית המכוונים למדינות ערב.
האם מה שטוב למדינות אלה פחות טוב למדינת ישראל?
הממשלה החדשה בישראל חייבת לקבוע את מדיניותה בנושא זה ולקבל החלטות גורליות לגבי ההסברה בשפה הערבית מול מאות הערוצים הערביים העוינים.
מדובר בהחלטה מערכתית ומן הראוי שנושא זה יובא בהקדם לדיון בקבינט המדיני בטחוני לדיון ולהכרעה.
לדעתי הקבינט חייב לקבל החלטה על תחילתה של עבודת מטה נרחבת למיפוי צרכי ההסברה של מדינת ישראל מול העולם הערבי ולגבש הצעות מעשיות ודרכי פעולה שיובאו לאישור הממשלה.הממשלה צריכה לאשר את ההצעות לאחר בחינתן ולהקצות לכך את המשאבים הדרושים.
בדיקה מהירה מעלה שהסכומים הנדרשים לתחילת ההתמודדות עם דרישות ההסברה של ישראל מול העולם הערבי "אינן בשמיים". בהשקעה של כמה מיליונים בודדים של שקלים אפשר לשפר בהרבה את האפקטיביות של אמצעי התקשורת בשפה הערבית של רשות השידור שהינה רשות ממלכתית כולל הקמת אתר אינטרנט רציני בשפה הערבית.במקביל צריכה המדינה להכשיר קאדר של "מסבירנים" בשפה הערבית,לגייס כוח אדם מיומן ולהכשיר אותו לצורך המשימה.
הגיע הזמן שישראל תיטול את היוזמה לידיה בתחום הזה ותחדל ממצב המגננה שבו היא נמצאת בתחום ההסברה לעולם הערבי.הבה נעבור למדיניות של הסברה יזומה ואגרסיבית מול מערכת התעמולה המשומנת של הערבים.הכדור נמצא במגרשה של הממשלה והיא שצריכה לקבל את ההחלטה.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר