יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

המירוץ לנשיאות במצרים


המרוץ לנשיאות במצרים החל והנשיא מובארק נחוש לטפל ביד של ברזל במתנגדיו.בישראל חוששים מהאפשרות שבמצרים ייבחר נשיא שעלול להפר את הסכם השלום עם ישראל.איראן ושלוחותיה כבר פועלות לערער את היציבות במצרים לקראת הבחירות לנשיאות

ביקורו של שר המודיעין המצרי עומר סולימאן בישראל הינו ביקור חשוב לא רק בהקשר של המגעים להשלמת עסקת חילופי השבויים לשחרורו של גלעד שליט והניסיונות לחדש את המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית,אלא גם בהקשר אחר והוא היציבות הפנימית במצרים.לגורמי המודיעין בישראל יש מידע כי איראן והחזבאללה ממשיכים בניסיונותיהם לחדור לחצי האי סיני כדי להקים חוליות טרור שיערערו את יציבות השלטון במצרים.
המרוץ לנשיאות במצרים החל זה מכבר,הבחירות לנשיאות יתקיימו ב2011 אך הנשיא מובארק עדין לא הודיע אם בכוונתו להתמודד לקדנציה נוספת.גם בנו ג'מאל,שעל פי כל הדיווחים, אביו מנסה להכתירו לתפקיד,עדיין לא הודיע על כוונותיו הפוליטיות.
השתיקה המופגנת מארמון הנשיאות איננה משקפת את הסערה הפוליטית המתחוללת במצרים,אישים פוליטיים שונים בוחנים את האפשרות להתמודד על תפקיד הנשיא,חלקם באופן גלוי כמו עמרו מוסא מזכ"ל הליגה הערבית ומחמד בראדעי היו"ר היוצא של הסוכנות לאנרגיה אטומית וזוכה פרס נובל לשלום.
במישור הסמוי יש מועמדים אחרים הרואים עצמם ראויים לתפקיד כמו ראש המודיעין המצרי עומר סולימאן ושר ההגנה המצרי מחמד טנטאווי.
האינטרס הישראלי בשאלת הנשיאות המצרית הוא ברור,ישראל רוצה בנשיא מצרי מתון שימשיך לקיים את הסכם השלום בין ישראל למצרים ושימשיך לפעול למען היציבות האזורית במזרח התיכון תוך שהוא מגלה הבנה לצורך הדחוף להילחם בהשפעתה הגוברת של איראן וניסיונה להצטייד בנשק גרעיני.מהבחינה הזו המשך כהונתו של הנשיא מובארק בתפקידו,למרות גילו המתקדם ומצבו הרפואי,או הכתרתו לתפקיד של בנו ג'מאל הם עדיפים לישראל.גם אם יזכה בתפקיד הגנרל עומר סולימאן,ראש המודיעין המצרי תשמע בירושלים אנחת רווחה.ההערכה של גופי המודיעין בישראל היא כי במקרה כזה ימשיך עומר סולימאן במדיניותו של הנשיא מובארק.לעומר סולימאן יש קשרים הדוקים עם הממשל האמריקני ועם מדינות המערב והוא ידוע כאחד הלוחמים הנמרצים ב"סכנה האיראנית".
בירושלים חוששים מהמועמדים האחרים לתפקיד בגלל עמדותיהם הקיצוניות נגד ישראל,דהיינו שר ההגנה טנטאווי,עמרו מוסא מזכ"ל הליגה הערבית ומחמד בראדעי היו"ר היוצא של הסוכנות לאנרגיה אטומית.
גם הנשיא הנוכחי מובארק מבין היטב את הסכנה בכך שמחמד בראדעי ייבחר לתפקיד,בראדעי איננו משתייך לשום מפלגה ועל פי החוקה המצרית הוא מנוע כרגע מלהציג את מועמדתו לתפקיד.החוקה המצרית דורשת כי מתמודד לנשיאות יהיה חבר מפלגה ובנוסף לכך ישיג חתימות של 250 נבחרי ציבור-חברי שני בתי הפרלמנט או מועצות של מחוזות.מוסדות אלה נשלטים בידי מפלגת השלטון וכך חוסמים מועמדים שאינם רצויים לשלטון. אולם, במצרים כבר נפוצו ידיעות כי מפלגת "אל-וופד" (הליברלית) שוקלת לאמץ את בראדעי כדי שיוכל להתגבר על המגבלה החוקתית ולהציג את מועמדותו לתפקיד הנשיא הבא.
התמיכה האפשרית של חלק מהאופוזיציה המצרית במועמדותו של מחמד בראדעי הפעילה פעמוני אזעקה בארמון הנשיאות ונתנה את האות בשבועות האחרונים להתקפה חסרת תקדים של דוברי השלטון ועיתוני הממשלה על מחמד בראדעי.
העיתונות המזוהה עם שלטון מובארק שיגרה אזהרות אל בראדעי שלא להעז והתמודד על התפקיד ואחר כך אף שפכה עליו קיתונות של הכפשות,היא האשימה אותו כי הוא "זר" וכי "יש לו אזרחות שבדית" ואף הרחיקה לכת באומרה כי "הוא פועל בשליחות ארצות הברית וישראל".
בראדעי מצידו טוען כי שיטת הבחירות במצרים איננה לגיטימית, תוך שהוא רומז לכך שמובארק מנסה "לתפור" לבנו גמאל את חליפת הנשיא הבא, הוא דורש לשנות את השיטה ולקיים את הבחירות בפיקוח של משקיפי האו"ם.
עמדתה של תנועת האופוזיציה הגדולה ביותר במצרים,תנועת "האחים המוסלמים", כלפי מחמד בראדעי איננה ברורה.ידוע בבירור כי היא מתנגדת בתקיפות להעברת השלטון לידיו של גמאל מובארק וחכמי הדת המוסלמים אף פרסמו פסקי הלכה חריפים בעניין זה.תנועת "האחים המוסלמים" סובלת ממשבר פנימי ומרדיפות ומעצרים בידי השלטונות אך סביר להניח כי ברגע הנכון היא תתקומם נגד כל ניסיון להעביר את השלטון לידי גמאל מובארק או הגנרל עומר סולימאן.
אפשרות נוספת היא שהנשיא מובארק יחליט בסופו של דבר לרוץ לכהונה נוספת למרות גילו המתקדם ומצבו הבריאותי כדי לשמור על היציבות במצרים ולחזק עוד יותר את מעמדו של בנו גמאל במפלגת השלטון.בשנה הבאה אמור להתקיים במצרים משאל עם שבו יתבקשו מיליוני המצביעים להביע דעתם על האפשרות להאריך את כהונת הנשיא.
בכל מקרה,האופן שבו מתייחס השלטון המצרי למחמד בראדעי שהינו מועמד ראוי לתפקיד הנשיא לדעתם של רבים, מעיד על כך שהנשיא מובארק נחוש לטפל במתנגדיו ובמבקריו ביד של ברזל.לכולם במצרים זכור גורלו של איימן נור אבי תנועת המחאה "כפאייה"(די),שהתמודד מול הנשיא מובארק ב2005 ולבסוף הושלך לכלא לאחר שהורשע בזיוף מסמכים.אולי בשל כך נמנע עדיין עמרו מוסא מלמסור את החלטתו הסופית האם אכן הוא מתכוון להתמודד על תפקיד הנשיא.
הדיקטטורה של השלטון המצרי בנושא הבחירות בישראל משרתת באופן ישיר את ישראל.צפוי שמנהיגי ישראל יתעניינו לשמוע את הערכותיו של שר המודיעין המצרי עומר סולימאן המבקר בארץ לגבי הקרב שהחל על הנשיאות במצרים.סולימאן, הנאמן לנשיא מובארק, בודאי ירגיע את הדרג המדיני בישראל כי "המצב תחת שליטה" וכי אין כל חשש שהנשיא המצרי הבא יהיה נשיא המתנגד לשלום עם ישראל.
אולם ההערכות בישראל הן כי הגורמים האסלאמיים הקיצוניים כמו איראן,החזבאללה,החמאס ותנועת "האחים המוסלמים" ימשיכו בניסיונות לערער את היציבות במצרים במיוחד לקראת הבחירות לנשיאות,הם רוצים בנשיא אחר שיפר את הסכם השלום עם ישראל.נראה,שלנשיא מובארק ולראשי מנגנוני הביטחון שלו צפויה עדיין עבודה קשה בשמירה על היציבות הפנימית במצרים בשנה הבאה.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

מי מפחד מעסקת שליט?


השלמת "עסקת שליט" תהווה מכה ניצחת לשלטונו של הנשיא מחמוד עבאס בגדה ותחזק את מעמד החמאס בקרב הציבור הפלסטיני. ברשות הפלסטינית רואים בעסקה הנרקמת קנוניה משותפת של ישראל והחמאס שמטרתה להחליש את שלטונו של עבאס ולחזק את ממשל החמאס ברצועה

מי שקורא את העיתונות הפלסטינית והערבית מוצא בימים האחרונים ידיעות סותרות על גורל עסקת חילופי השבויים בין ישראל לארגון החמאס.אי אפשר להסיק מידיעות אלה מידע מדויק על גורל העסקה אך התחושה הכללית היא כי העסקה מתקדמת לקראת ביצוע.
ישראל כבר נערכת לשלב של "אחרי העסקה". הדרג המדיני החליט כי המצור על רצועת עזה יימשך גם לאחר שהעסקה תצא אל הפועל וגלעד שליט ישוחרר.
בתנועת החמאס רואים בהחלטה זו צעד של נקם מצידה של ישראל והוכחה כי המצור נובע מסיבות פוליטיות בלבד במיוחד לאור העובדה שהשקט היחסי בפעולות הירי מהרצועה לעבר ישראל נשמר בקפדנות על ידי ממשל החמאס.
בתוך ארגון החמאס יש הערכות כי "עסקת שליט" תצא לדרך בין תאריך ה-14 בדצמבר השנה ,שהוא יום השנה לייסוד ארגון החמאס ,לבין ה-29 בדצמבר שהוא יום השנה לתחילת מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה.
ברשות הפלסטינית מודאגים מאוד מהאפשרות שהעסקה אכן תתבצע.ההישג של ארגונו של אחמד ג'יבריל(החזית העממית- המפקדה הכללית) ב1985 עדיין מהדהד בזיכרונם של בכירי אש"ף.
ג'בריל,שארגונו היה מחוץ למסגרת אש"ף,הצליח להביא לשחרורם של יותר מאלף אסירים ביטחוניים פלסטינים תמורת שחרורם של שלושה חיילים ישראלים ובכך זכה לתהילה רבה בקרב תושבי הגדה והרצועה.ברשות הפלסטינית צופים שארגון החמאס יזכה להישג דומה בעקבות ביצוע "עסקת שליט".עם זאת,בקרב הארגונים המרכיבים את אש"ף יש ביקורת קשה על ארגון החמאס שלטענתם הרכיב את רשימת דרישותיו לשחרור האסירים הביטחוניים תוך שהוא מתמקד בשחרור אנשיו ואילו שמותיהם של אסירים מארגונים אחרים נועדו רק "לקשט" את ברשימה וליצור מצג שווא כאילו מדובר ברשימת "דרישות לאומית" המייצגת את כל הלוחמים הפלסטינים מהפלגים הנאבקים בישראל.
ברשות הפלסטינית טוענים שארגון החמאס משתמש ב"עסקת שליט" כדי להתקרב לישראל וליצור עימה הבנות פוליטיות אחרות מעבר לעסקת שחרור השבויים,לדוגמא עסקה על רגיעה כוללת ברצועת עזה או הבנות אחרות שיאפשרו לארגון לבסס את שלטונו ברצועה ולהקים בה את אותה אמירות אסלאמית שהוא כה משתוקק אליה.התנהגות ממשל החמאס בשטח,שמנסה למנוע ירי רקטות לעבר ישראל ורודף את פעילי הארגונים המסרבים להפסיק את הירי,היא לדעת בכירים ברשות , הסימן הטוב ביותר לשינוי גורף בעמדתה של תנועת החמאס.היא רוצה להשיג , בין היתר בעקבות העמדה הזו, הסכמה ישראלית לפתיחה מסודרת של המעברים.
כדי לתקוף את תנועת החמאס לא מהססים לטעון ברשות הפלסטינית שלישראל יש הבנות חשאיות עם החמאס שמטרתן לבסס את שלטון החמאס ברצועה ולא לאפשר את חזרתם של אבו מאזן ואנשיו לרצועה.שוב מוכיחה הרשות הפלסטינית כי היא חייה את "תיאורית הקונספירציה" ואיננה מסוגלת להשתחרר ממנה.
הרשות הפלסטינית טרחה להצהיר בשבוע החולף,כמה פעמים,כי היא תומכת בביצוע עסקת שליט.בכיר הרשות,הד"ר סאיב עריקאת יצא בהצהרות לאמצעי התקשורת כי אש"ף והרש"פ תומכים בשחרור כל האסירים הביטחוניים מבתי הכלא בישראל. הוא דחה על הסף את הטענות כי הרשות הפלסטינית איננה מעוניינת בשחרורו של מרוואן ברגותי והדגיש כי היא פועלת למען שחרורו ללא השגות או הסתייגויות.ובכל זאת ההערכות של פרשנים פוליטיים ברחוב הפלסטיני הן כי שחרורו של ברגותי מן הכלא הישראלי ישפר את סיכוייו בהתמודדות בבחירות על תפקיד הנשיא הפלסטיני וכי הוא מהווה אלטרנטיבה מכובדת למחמוד עבאס.מרוואן ברגותי ידוע כדמות העיקרית בתנועת הפת"ח התומכת בהתפייסות עם תנועת החמאס כדי להביא לאחדות פנים פלסטינית.כמו כן הוא תומך בהמשך המשא ומתן עם ישראל תוך שילוב אלמנטים של "מאבק מזוין" במקביל לדיאלוג עם ישראל.
חששותיה של הרשות הפלסטינית נוגעים גם לדיאלוג העקיף שמנהלת ישראל עם תנועת החמאס באמצעות המתווך הגרמני להשלמת ,עסקת שליט".
בכירי הרשות חוששים שנפרצה פרצה בחומת הסרבנות הישראלית לדבר עם החמאס.פרצה זו,עשויה להתרחב בעתיד, לדיאלוג על נושאים מדינים נוספים כמו הסכם רגיעה ברצועת עזה או הסכם לפתיחת המעברים ומשם כבר קצרה הדרך למשא ומתן מדיני כפי שמציע חבר הכנסת שאול מופז מקדימה בתוכנית המדינית שגיבש.
בשורה התחתונה,מעריכים הפרשנים הפלסטינים,תהווה "עסקת שליט" מכה חזקה לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ולתומכים בו.ארגון החמאס ישיג באמצעות חטיפה אחת, את כל מה שאש"ף לא הצליח להשיג מישראל במשך 16 שנים של משא ומתן מהחתימה על הסכם אוסלו ועד היום, בכל מה שקשור לשחרור אסירים ביטחוניים.ביצוע העסקה יעביר מסר לשטח הפלסטיני כי ישראל מבינה רק את שפת הכוח וכי רק חטיפות חיילים ואזרחים ישראלים יכולות להביא לשחרורם של אסירים ביטחוניים מבתי הכלא בישראל.

יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

עסקת שליט ומחדליה


מחדליה של ממשלת אולמרט בטיפול בחטיפתו של גלעד שליט הם הגורם העיקרי לעסקת חילופי השבויים הגרועה המתגבשת בין ישראל לחמאס.ארגוני החבלה רוצים ליצור תקדים מסוכן שיאפשר כניעה של ישראל גם בעתיד.ישראל חייבת לעבור למלחמה חשאית בארגוני הטרור האסלאמיים

לצערם הגדול של אזרחי מדינת ישראל לא הצליחו זרועות הביטחון שלה לספק את כל המידע המודיעיני הדרוש שיאפשר קיומו של מבצע צבאי שיביא לשחרורו של גלעד שליט.האחריות המודיעינית לאספקת מידע זה מוטלת בעיקר על שירות הביטחון הכללי שלא הצליח להביא את המל"מ (מודיעין למבצע) הנחוץ.בכך הוסרה האופציה הצבאית מעל השולחן.
בפניה של ממשלת אולמרט שבתקופתה אירעה חטיפתו של גלעד שליט עמדו האפשרויות הבאות לפעולה כדי להביא לשחרורו, על ידי מה שמכונה בעגה הביטחונית הפעלת "מנופי לחץ":
א.חטיפות של בכירים בחמאס כדי להחזיק ב"קלפי מיקוח" שיאפשרו קיומה של עסקה נוחה לישראל.
ב.חיסולים של בכירים בחמאס כדי להפעיל לחץ על הנהגת הארגון ולזרז עסקה לשחרורו של שליט.
ג.ביצוע עסקה לשחרורו של גלעד שליט תוך כניעה מינימלית לדרישות ארגון החמאס.
ד.ניצול מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה להאיץ את שחרורו של גלעד שליט לדוגמא על ידי לכידת מספר גדול של שבויים המשתייכים לארגון החמאס והחלפתם בחייל החטוף.
ה.הפעלת סנקציות על אסירי החמאס:מניעת ביקורי משפחות אצל האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל,מניעת ביקורים של נציגי הצלב האדום,איסור על אסירי החמאס לצפות בטלוויזיה ולקרוא עיתונים ועוד.
תפקודה של ממשלת אולמרט ושל ראש הממשלה אלמרט עצמו היה כושל בכל הקשור לפרשה,
ביקורת על כך גם השמיעה משפחת שליט עצמה,ממשלת אולמרט כשלה כמעט בכל האפשרויות שצוינו לעיל להביא לעסקה מוצלחת שתאפשר את שחרורו של שליט. לא רק שלא נחטפו או שלא חוסלו מנהיגים של החמאס,ממשלת אולמרט גם לא הטילה שום מגבלות על אסירי החמאס המוחזקים בבתי הכלא בישראל ונהנים מתנאי מאסר נוחים בעוד גלעד שליט סובל מבידוד מוחלט וללא שום קשר לעולם החיצון.גם במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה לא השכילו כוחות הביטחון של ישראל ללכוד "דגים שמנים" של החמאס שיסייעו בהתמקחות עם ארגון החמאס על ביצוע העסקה.יתר על כן,זמן קצר לפני שסיים את תפקידו ניהל ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט משא ומתן חפוז עם החמאס תוך שהוא מקבל את דרישת החמאס לשחרור של 325 מחבלים מתוך רשימת ה450 מחבלים שדרש החמאס והותיר לממשלה הבאה עסקה כמעט מבושלת.אהוד אולמרט לא רצה להירשם בהיסטוריה של מדינת ישראל כמי שנכנע לדרישות החמאס והעביר את "פצצת הסירחון" לממשלה החדשה.
לכן אם בסופו של דבר תתבצע "עסקת שליט" צריך לזכור שהיא נולדה מרחמה הכושל של הממשלה הקודמת.
ממשלת נתניהו שקיבלה את ה"ירושה" הזו,החליפה את השליח המיוחד שטיפל בפרשה מטעמה,עופר דקל סגן ראש השב"כ לשעבר בחגי הדס מבכירי המוסד ובעל רקורד מבצעי מרשים והכניסה מתווך נוסף לעסקה,את איש המודיעין הגרמני שהביא כמה רעיונות יצירתיים לקידום העסקה.בשלב הראשון בוצעה "העסקה הקטנה" שבה נמסרה לישראל קלטת וידיאו המראה את גלעד שליט בריא ושלם תמורת שחרור 20 מחבלות פלסטיניות.על השלב השני של העסקה דנים כעת בקהיר.
האסטרטגיה המנחה את ארגון החמאס במשא ומתן על ביצוע "עסקת שליט" היא לרסק לחלוטין את כל הקריטריונים שקבעו ממשלות ישראל וזרועות הביטחון שלה בעניין שחרור אסירים ביטחוניים במיוחד כאלה המוגדרים כאסירים "עם דם יהודים על הידיים".ההמלצה על נקיטת הקו הזה יצאה מהנהגות האסירים בבתי הכלא בישראל ואומצה על ידי הנהגת החמאס.ארגון החמאס רוצה ליצור מודל חדש לעסקות חילופי שבויים,מעין תקדים לעתיד, שכן הוא מתכנן להמשיך ולחטוף חיילים ואזרחים ישראלים.הוא מנסה להחתים את ממשלת נתניהו על עסקה שחמורה פי שבעתיים מבחינת ישראל בהשוואה לעסקת ג'בריל הידועה לשמצה.למגמה הזו של החמאס מצטרפים גם גורמים מארגון הפת"ח.למשל ,אחד ממנהיגי האינתיפאדה השנייה ששוחרר לאחרונה מן הכלא והנקרא חוסאם ח'דר מאיזור שכם, קורא לארגון החמאס שלא לוותר על התנאים שקבע לעסקה מייד לאחר חטיפתו של גלעד שליט,לדבריו חייבת העסקה לכלול שחרור אסירים וותיקים,אסירים מקרב ערביי ישראל ומזרח ירושלים וכן אסירים ממדינות ערב המוחזקים בישראל.כל וויתור,אומר חוסאם ח'דר,יפגע בעתיד בסיכויים לשחרר את האסירים האלה.
העידוד ששאב ארגון החמאס ממחדליה של ממשלת אולמרט,לקחי מבצע "עופרת יצוקה" בכל מה שקשור למלחמה בטרור,דו"ח גולדסטון והשלכותיו כל פעולה צבאית גדולה שתרצה ישראל לבצע בעתיד,כל אלה מחייבים את ממשלת נתניהו לעבור למלחמה חשאית של חיסול מנהיגי הטרור של החמאס והג'האד האסלאמי.ממש כפי שממשלת גולדה מאיר יצאה בשנות השבעים למלחמה בארגון ,ספטמבר השחור".נקווה רק שהמלחמה החשאית החדשה,אם אכן תאמץ ממשלת נתניהו את הרעיון, תהייה מוצלחת יותר מקודמתה ותחדש את כוח ההרתעה של ישראל ובכך תמנע מעשי חטיפה של אזרחים וחיילים ישראלים נוספים.

יום שני, 23 בנובמבר 2009

צעדי עונשין


הרשות הפלסטינית חוששת כי ביצוע "עסקת שליט" יחליש עוד יותר את מעמדו של הנשיא מחמוד עבאס ונערכת להעלות את סוגיית האסירים הביטחוניים על סדר היום הבינלאומי.הבעיה העיקרית של ישראל לאחר ביצוע העסקה תהייה איך למנוע מעשי חטיפה נוספים של ישראלים.ישראל צריכה לנקוט כבר עכשיו שורה של צעדי ענישה שירתיעו את החמאס מכוונתו להמשיך בחטיפות



ללא שום קשר לעסקה הצפויה בין ישראל לחמאס על שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט בתמורה ליותר מאלף מחבלים בהם רוצחים מסוכנים עם "דם על הידיים" מארגנת הרשות הפלסטינית בשבוע הבא "ועידה בינלאומית לתמיכה באסירים בבתי הכלא של הכיבוש".
נושא המשך מאסרם של כ11 אלף אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל ימשיך להעסיק רבות את החברה הפלסטינית גם לאחר שתתבצע "עסקת שליט".
מדובר בנושא כאוב מאוד מבחינתם של הפלסטינים המקיף כמה עשרות אלפים מתושבי הגדה,רצועת עזה ומזרח ירושלים.
על פי נתוני הרשות הפלסטינית האסירים הביטחוניים מפוזרים על פני 25 בתי כלא ומתקני מעצר בישראל.
780 אסירים שפוטים למאסרי עולם על רצח ישראלים מתוכם 327 שנדונו למאסר זה עוד לפני הסכמי אוסלו ב1993.רוב האסירים משתייכים לפלגים השונים של אש"ף ולא לארגוני החמאס והג'האד האסלאמי.
בכינוס שיתקיים ביריחו החל מה24 בחודש ויימשך שלושה ימים ישתתפו כ40 מומחים בינלאומיים למשפט ועוד 15 ארגונים העוסקים בזכויות האדם.נושאי הכינוס מגוונים:העינויים בבתי הכלא של ישראל,מעצר נשים וילדים ו"לוחמי חירות" בהתאם לאמנת ז'נבה.
הרשות הפלסטינית שואפת להגיע למוסדות האו"ם באמצעות נציגי הליגה הערבית ולקדם מהלך שיביא להכרזה על המחבלים העצורים בבתי הכלא בישראל,באמצעות בית הדין הבינלאומי בהאג, כאילו הם במעמד של "שבויי מלחמה".
המגמה הפלסטינית היא להפוך את נושא האסירים הביטחוניים מבעיה מקומית לבעיה שתונח על סדר היום הבינלאומי.
ברשות הפלסטינית לא אוהבים ,בלשון המעטה, את העסקה שמנסה ישראל לעשות עם תנועת החמאס באמצעות המתווכים הגרמנים והמצרים למרות שבפומבי לא יודו בכך.
מבחינתה של הרשות הפלסטינית זהו צעד נוסף של ישראל לפגוע בה ובתדמיתה בעיני בני עמה ולחסל את השותף הפוטנציאלי שלה לתהליך המדיני.
בכירים ברשות הפלסטינית אמרו לי כי אם תצא "עסקת שליט" אל הפועל היא תחליש מאוד את יו"ר הרשות מחמוד עבאס וגם אם תשחרר ישראל כמה מאות אסירים של הפת"ח כדי "לאזן" את התמונה ולעשות מחווה כלפי מחמוד עבאס יקטוף ארגון החמאס את הקרדיט ויטען כי אסירים אלה שוחררו תודות לחטיפתו של גלעד שליט בידי אנשיו.
הבעיה העיקרית המטרידה את הדרג המדיני בירושלים היא השאלה כיצד ניתן יהיה למנוע חטיפת אזרחים וחיילים ישראלים בעתיד שכן ביצוע "עסקת שליט" יהווה זריקת עידוד ענקית לטרור.ארגוני החבלה ינצלו את הויתורים הישראלים לניסיונות נוספים לסחוט את ישראל.
אמנם במידה ותאושר העסקה אמורה הממשלה לאמץ רשמית את המלצות וועדת שמגר שהקים שר הביטחון ושקבעה כללים שלפיהם אמורה ישראל לנהוג בחטיפה הבאה אך נראה כי כל ממשלה בישראל תתקשה לעמוד בתנאים אלה הקובעים כי ישראל תשחרר אסיר תמורת אסיר וכי לא ישוחררו מחבלים חיים עבור גופות של ישראלים שנחטפו.
לכן עדיף שהממשלה לא תאמץ המלצות אלה כדי שלא נתבזה וכדי של נחשק
את ידיהן של הממשלות הישראליות בעתיד.הניסיון מוכיח כי דעת הקהל חזקה מאוד ויש לה השפעה גדולה על הקברניטים יותר מאשר כל המלצה של ועדה שהקימה הממשלה.
מה שדרוש כעת הוא שלאחר ביצוע עסקת שליט תאמץ הממשלה שורה של צעדי ענישה כלפי אלה האחראים לחטיפתו של גלעד שליט והשפלתה של ישראל וסחיטתה.אם תנקוט הממשלה בצעדים אלה היא עשויה להרתיע את ארגוני החבלה מביצוע חטיפות נוספות.ישראל צריכה לחסל את אותם מחבלים מסוכנים שנאלצה לשחרר במסגרת "עסקת שליט" במיוחד אלה שדם של עשרות אזרחים ישראלים מרוח על ידיהם.כך ידע כל מחבל שרצח ישראלים כי דמו בראשו אם שוחרר מהכלא הישראלי לפני שריצה את עונשו וכי עדיף לו לשבת בכלא מאשר לצאת לחופשי
בעסקת חילופי שבויים ובכך למצוא את מותו.
דבר נוסף, ישראל צריכה להציב את משימת חיסולו של מנהיג החמאס ח'אלד משעל כמשימה הראשונה במעלה במיוחד נוכח הודעותיו כי ארגונו ימשיך לחטוף ישראלים נוספים גם לאחר שחרורו של גלעד שליט.ישראל כבר ניסתה להתנקש בחייו של משעל באמצעות הרעלתו על אדמת ירדן אך בגלל לכידתם של סוכני המוסד שביצעו את המעשה נאלצה לספק למלך חוסיין את הנסיוב שאפשר את חזרתו של משעל לחיים.הפעם יש לבצע "מקצה שיפורים" שישלח את ח'אלד משעל לעולם האמת ויחזיר את כוח ההרתעה לישראל אחרת מעשי החטיפה הבאים של חיילים ואזרחים ישראלים בידי מחבלי החמאס הם רק שאלה של זמן.

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

העסקה שבדרך


עסקת שליט עשויה לצאת לפועל בקרוב במקביל לתהליך היחלשותו חסרת התקדים של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.ביצוע העסקה יחזק את מעמד תנועת החמאס בשטחים אך לממשלת נתניהו אין ברירה אלא להשלים את העסקה.מה שדרוש הוא להפיק את כל הלקחים הדרושים למנוע חטיפות ישראלים בעתיד

הדיווחים המגיעים מבתי הכלא בישראל מספרים על אווירה אופטימית בקרב האסירים הביטחוניים ותחושות כי עסקת חילופי האסירים המכונה "עסקת שליט" היא על סף סיום ותצא אל הפועל בשבוע הבא לקראת "חג הקורבן" הוא עיד אל-אצ'חא(בערבית).
לתחושות האלה מתלווים דיווחים באמצעי התקשורת הערביים,דובר החמאס לעניין זה,אוסאמה אל מזייני אומר כי המשא ומתן על שחרורו של החייל החטוף נמשך בתיווך גרמני ומתגבר כלשונו על המכשולים הניצבים בפניו.בראיון לסוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן" הדגיש אל מזייני כי תנועת החמאס החליטה שלא לפרסם שום פרט כדי שלא לפגוע במשא ומתן.
ואכן ,נראה ששני הצדדים ,הישראלי והפלסטיני מכבדים את רצונו של המתווך הגרמני שהוכנס לתמונה רק בתקופת ממשלת נתניהו ומצליח לקדם את ביצוע העסקה.
בשבוע הבא יוזמת הרשות הפלסטינית עריכת כינוס בין לאומי שיתקיים ביריחו בנושא האסירים הביטחוניים העצורים בבתי הכלא בישראל שמספרם מתקרב ל11 אלף איש.בכינוס ישתתפו מומחים למשפט וזכויות האדם מרחבי העולם.לקראת הכינוס פרסם עיסא קראקע,השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית,נתונים על מצבם של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל.לטענתו כ1500 אסירים ביטחוניים סובלים ממחלות קשות וכי 49 אסירים ביטחוניים מתו בכלא מאז 1967 בגלל הזנחה רפואית. הרשות הפלסטינית מפנה אצבע מאשימה לעבר ישראל והכינוס ביריחו אמור להיות מעין "משפט שדה" למדיניותה של ישראל כלפי האסירים הביטחוניים.
כמובן שאף אחד לא מזכיר את הפשעים,הרציחות והפגיעה באזרחים ישראלים חפים מפשע מצידם של אותם מחבלים ותנאי המעצר הנוראיים שמהם סובל החייל החטוף גלעד שליט.
על פי מקורות ערביים ופלסטינים עשויה עסקת שליט לצאת אל הפועל כבר בשבוע הבא על רקע ההידרדרות הקשה במעמדו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס(אבו מאזן).מהדיווחים המגיעים מבתי הכלא בישראל עולה כי הדעה הרווחת בקרב האסירים הביטחוניים היא שמחמוד עבאס הוא "סוס מת" וכי סיים את תפקידו ההיסטורי בפוליטיקה הפלסטינית.אם תתבצע העסקה היא תחזק ללא ספק את מעמדה של תנועת החמאס בקרב תושבי השטחים.אין פלא שממשל אובאמה והאיחוד האירופי מבקשים שישראל תעשה במקביל צעדים לחיזוק מעמדו של הנשיא הפלסטיני ותשחרר גם, בנוסף לאסירים הביטחוניים שישתחררו במסגרת עסקת שליט,עוד כמה מאות אסירים ביטחוניים מארגון הפת"ח כמחווה כלפי הנשיא מחמוד עבאס כדי לאזן את התמונה ולשפר את מעמדו.ייתכן שישראל תיענה למחווה הזו.
בעיה נוספת במסגרת עסקת שליט הוא גורל הדרישה לשחרורו של מרוואן ברגותי,שנבחר בינתיים לתפקיד חבר הועדה המרכזית של הפת"ח,הנחשב ליורש פוטנציאלי של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.גורמים פלסטינים טוענים בתוקף כי הוא ישוחרר במסגרת העסקה וכי שחרורו עלול להציב בעיה פוליטית קשה בפניו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס .
ביצוע העסקה לחילופי שבויים ידגיש את הכישלון המודיעיני הגדול של שירותי הביטחון הישראלים שלא הצליחו לספק לממשלות ישראל את המודיעין המפורט הדרוש למבצע צבאי לחילוצו של גלעד שליט מהכלא.האווירה והמדיניות שיצרה ממשלת אולמרט בניהולה הכושל של פרשת החטיפה של החייל גלעד שליט לא הותירה ברירה לממשלת נתניהו אלא להשלים את העסקה כדי לשים קץ לפרשה האומללה.אולם הדרג המדיני ייאלץ להסיק את המסקנות הדרושות ולקבוע כללי משחק חדשים כדי שעסקת שליט לא תהווה תמריץ לחטיפות נוספות של חיילים ואזרחים ישראלים.בארגון החמאס מדברים כבר על הצורך לחטוף עוד עשרה חיילים ישראלים כדי שניתן יהיה לשחרר תמורתם את כל 11 אלף האסירים הביטחוניים העצורים בישראל.
מחקר פנימי של השב"כ מצביע על כך ש63 ממחבלי החמאס ו67 ממחבלי הג'האד האסלאמי ששוחררו בעסקות ג'יבריל וטננבאום חזרו לבצע פיגועים לאחר ששוחררו מהכלא הישראלי לכן המליץ השב"כ לדרג המדיני לעמוד על כך שהמחבלים המסוכנים בעסקת שליט יועברו לרצועת עזה או יגורשו לחו"ל.החמאס התנגד לדרישה זו ונראה שהמתווך הגרמני הצליח למצוא פשרה המאפשרת את השלמת העסקה.ישראל תצרך להתמודד עם "רבי מחבלים" שיחזרו לשטחים כמו אברהים חאמד ראש הזרוע הצבאית של החמאס בגדה,עבאס א-סייד ,עבאללה ברגותי,חסן סלאמה ואחרים נוספים שעל ידיהם דמם של מאות אזרחים ישראלים.אסור לממשלה לבחול בחזרה לשיטת החיסולים או מדיניות "הסיכול הממוקד".
על פי מקורות ערבים שהתראיינו לעיתון "א-שרק אל-אווסט" המכשול המעכב כרגע את השלמת העסקה הוא סירובה של ישראל לשחרר במסגרת העסקה אסירים מקרב ערביי ישראל.מדובר בכמה עשרות אסירים ביטחוניים.גורמים יודעי דבר בקרב ערביי ישראל מדווחים כי גם בעניין זה מסתמנת פשרה לפיה ישוחררו האסירים האלה,טיפין טיפין,כלומר באופן הדרגתי מדי כמה חודשים.
מצוות פדיון שבויים היא מצווה חשובה ביהדות,ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון הקפיד תמיד להדגיש זאת ולכן נתן את ה "אור הירוק" לעסקת טננבאום.
במסכת גיטין נאמר כי "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן",רבים מזכירים את סיפורו של המהר"ל מרוטנברג שהיה בשבי הקיסר הגרמני וסרב להשתחרר עבור כופר גבוה שמא הדבר יעודד לחטוף יהודים נוספים.בסופו של דבר הוא העדיף למות בין כותלי הכלא.
לממשלת נתניהו לא הייתה ברירה מבחינה ציבורית ומוסרית אלא להשלים את העסקה.אם לא יהיו עיכובים של הרגע האחרון היא תתבצע בקרוב.מה שדרוש הוא להפיק במהירות את הלקחים לשים קץ לתופעת החטיפות של אזרחים וחיילים ישראלים אחרת נכנס לתוך מעגל מסוכן של סחיטה שיסכן גם את גורל התהליך המדיני ברגע שיתחדש.יש לקוות שהקבינט הביטחוני יאמץ כללים חדשים בנושא מייד בתום ביצוע העסקה ויישמם בשטח.האחריות לחטיפה הבאה,אם תקרה, תוטל כבר על ממשלת נתניהו.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

אופק מדיני


הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מגבש שורה של "תרחישי אימה" כדי להפעיל לחץ על ישראל לקבל את דרישתו להקפיא באופן מלא את הבניה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים.ממשלת ישראל חייבת להבהיר כי לא תיכנע לאיומים ובמקביל להציג תוכנית שלום שתעניק "אופק מדיני" לפלסטינים

השבוע סיפר הד"ר סאיב עריקאת,מבכירי הפת"ח והמופקד על תיק המשא ומתן עם ישראל,סיפור חשוב הממחיש את מורכבות הסכסוך בין ישראל לפלסטינים והאפשרות לפתור אותו בשנים הקרובות.
בכנס פוליטי שהתקיים ביריחו גילה עריקאת פרטים מהמשא ומתן שהתקיים בין ישראל לפלסטינים בקמפ דיוויד בשנת 2000.
על פי עריקאת, פנה ביל קלינטון שהיה אז נשיא ארצות הברית, אל יאסר ערפאת ואמר לו: "ראיתי אותך מתפלל ואני יודע שאתה אדם מאמין,אני מבקש ממך שיהיה לך את האומץ להכיר בקיומו של בית המקדש היהודי מתחת למסגד אל-אקצא בהר הבית כפי שטוענת ישראל, כדי שתוכל להגשים את חלומך ולהקים את המדינה שלך"
ערפאת לא היסס לרגע והשיב: "היהודים חופרים בירושלים כבר יותר מ30 שנה ולא מצאו שום דבר,האם אתה מאמין בקיומו של בית המקדש?"
הנשיא האמריקני השיב:"כן,אני מאמין בקיומו"
ענה לו ערפאת ואמר: "אני לעולם לא אכיר בו,ואם לא נשחרר את ירושלים עכשיו יהיה מי שישחרר אותה עוד חמש שנים או עשר שנים או עוד מאה שנה."
ירושלים איננה הנושא המסובך היחידי בסכסוך הישראלי פלסטיני,כמובן יש נושאים נוספים כמו הפליטים, המים,ההתנחלויות ונושאי הביטחון הקשורים במלחמה בטרור והגנה על גבולה המזרחי של מדינת ישראל.
לפלסטינים לא נוח להתמודד עם ממשלה ימנית בישראל בראשותו של בנימין נתניהו לאחר שסחטו מממשלת אולמרט ויתורים מפליגים בנושאים הטריטוריאליים ובנושא ירושלים.הם רוצים להמשיך בשיטת ה"סלאמי" ולהציב תנאים מוקדמים לחידוש המשא ומתן מהנקודה שבה הופסק ובראשם הפסקה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים.
ראש הממשלה נתניהו הסכים להפסקה חלקית של הבנייה אך מבחינת הפלסטינים אין די בכך,הם רוצים מנתניהו ויתורים שראשי ממשלה קודמים כמו אולמרט ושרון לא הסכימו לתת להם ולמרות זאת הם המשיכו עימם במשא ומתן.
גם בממשל אובאמה, ובמיוחד בחוגה של שרת החוץ קלינטון,יודעים כי הדרישות הפלסטיניות מוגזמות וכי לא ניתן יהיה לכופף את ממשלת ישראל בנושא זה.
כשהבינו הפלסטינים כי אין בכוונת הממשל לכופף את ישראל הם פנו לאפיק האיומים והפרחת "ספינים" תקשורתיים כדי להלך אימים על ישראל.
בימים האחרונים גיבשה ההנהגה הפלסטינית שורה של תרחישים שהיא מאיימת לממש אם לא תהייה בימים הקרובים פריצת דרך מדינית משמעותית,זאת לאחר שהתברר כי איומו של הנשיא עבאס שלא להתמודד בבחירות הוא "איום סרק" נוכח העובדה שלא ניתן לקיים כעת בחירות בשטחים.
תרחישי האימים הפלסטינים מתחלקים לארבעה:
א.פנייה למועצת הביטחון של האו"ם בדרישה כי היא תשרטט ,באמצעות החלטה,את גבולותיה של המדינה הפלסטינית בגבולות 67 כולל מזרח ירושלים.החלטה כזו תעמיד במבחן את רצינות כוונותיו של ממשל אובאמה לגבי רעיון "שתי מדינות לשני עמים".אם הממשל יטיל ווטו על ההחלטה יוכיח הדבר כי ארצות הברית איננה תומכת ברצינות ברעיון הזה.

ב.הנשיא מחמוד עבאס יודיע על התפטרות מתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית במחאה על המבוי הסתום בתהליך המדיני אך ימשיך לשמש כיו"ר אש"ף.בכך אמור עבאס להשיג,מבחינתו, תמיכה ערבית ובינלאומית נוספת בדרישותיו ולהפעיל לחץ על ישראל.

ג.הנשיא הפלסטיני יבקש ממוסדות אש"ף להכריז על פירוקה של הרשות הפלסטינית ולהודיע על החזרת האחריות על השטחים לידי ישראל.

ד.אינתיפאדה שלישית בצורה של "הפגנות שלום" עממיות סמוך לגדר ההפרדה וההתנחלויות.

ההנהגה הפלסטינית עדיין לא החליטה איזה תרחיש לאמץ אך בארגון הפת"ח מעריכים כי פירוקה של הרשות הפלסטינית הוא התרחיש הריאלי שאותו יאמץ אש"ף בסוף החודש אם לא תושג פריצת דרך מדינית דהיינו הקפאה מלאה של הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים.

כל צעד חד צדדי של ההנהגה הפלסטינית יגרור באופן טבעי צעדי תגובה של ישראל שהיא הצד החזק בסיפור.הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס איננו יכול להעריך מה תהייה תגובתה של ישראל והוא עלול להפסיד יותר ממה שהוא עשוי להרוויח.
מחמד דחלאן מזהיר כי אם ייכשל המהלך הפלסטיני של הכרזה חד צדדית על מדינה ייפנו הפלסטינים לרעיון ה"התנגדות העממית" סמוך לגדר ולהתנחלויות ביהודה ושומרון,דהיינו חידוש מעשי האלימות.
ישראל נמצאת כעת במבחן,הפלסטינים מצפים שממשלת ישראל תתקפל נוכח איומיהם או שממשל אובאמה ייבהל ויפעיל לחץ מסיבי יותר על ממשלת ישראל להקפיא באופן מלא את הבנייה בהתנחלויות.
הנשיא הפלסטיני נוקט במדינות של "הליכה על הסף", הליכה על סף חידוש המשא ומתן עם ישראל או פנייה לאלימות.
אסור לשום ממשלה ישראלית באשר היא להראות כי היא נכנעת לאיומים.היא צריכה להבהיר כי לא תיכנע לאיומים ובמקביל להציג "אופק מדיני" למשא ומתן עם הפלסטינים."נאום בר אילן" של ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לשמש בסיס רציני לתוכנית מדינית מפורטת המקבלת את רעיון "שתי מדינות לשני עמים".לשכת ראש הממשלה צריכה לקחת את עיקרי הנאום ,לפתחם ולתרגמם לתוכנית מדינית מפורטת לשלום עם הפלסטינים.בכך תעביר ישראל את האונוס אל הצד הפלסטיני ולא תצטייר כ"סרבנית שלום".זהו הזמן להתוות תוכנית מדינית ויפה שעה אחת קודם.

יום שישי, 23 באוקטובר 2009

תרגיל ביחסי ציבור


הנשיא הפלסטיני עבאס יחליט בקרוב אם להכריז על בחירות חדשות בעוד הפיצול בין הגדה לרצועה הולך ומתרחב.עבאס ינסה לנצל את ההכרזה על הבחירות כדי להביך את תנועת החמאס ולשפר את מעמדו בקרב הציבור הפלסטיני

על פי החוקה הפלסטינית אמורות הבחירות לנשיאות הפלסטינית והמועצה המחוקקת להתקיים עד ה-25 בינואר 2010.בתאריך הזה מסתיימת כהונתו של הנשיא הפלסטיני הנוכחי מחמוד עבאס וחייבים לבחור נשיא חדש.תוכנית הפיוס המצרית הציעה לדחות את הבחירות בשישה חודשים אך ארגון החמאס לא הסכים עד כה לתוכנית.האם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יפרסם צו נשיאותי שבו יודיע על קיום הבחירות בתוך שלושה חודשים מיום פרסום הצו?מקורות בתנועת הפת"ח טוענים שהדבר בהחלט אפשרי ויקרה בזמן הקרוב.
צעד כזה עלול להביא לכך שתנועת החמאס תחרים את הבחירות ולא תאפשר את קיומן ברצועת עזה.ברשות הפלסטינית חוששים גם שלאור היחסים המתוחים עם ישראל,ממשלת נתניהו לא תאפשר את קיומן של הבחירות במזרח ירושלים.
תקופה של שלושה חודשים מיום פרסום הצו הנשיאותי ועד קיום הבחירות היא תקופה מספקת להשגת פיוס בין הפת"ח לחמאס.האם זה יקרה?כנראה שלא.
ברשות הפלסטינית מעריכים כי אם תנועת החמאס תאסור על קיום הבחירות ברצועת עזה הדבר יציב אותה בעמדה מביכה בפני העם הפלסטיני ומדינות העולם כולו והיא תואשם כי נקטה צעד אנטי דמוקרטי ומנעה את קיום הבחירות.בכך היא תשא באחריות לתוצאות והבחירות של חברי המועצה המחוקקת בגדה יחשבו לחוקיות.
אם התרחיש הזה יצא אל הפועל תאבד תנועת החמאס את הרוב שהשיגה במועצה המחוקקת הפלסטינית בבחירות בשנת 2006,ולמעשה תאבד כל ייצוג שכן אף נציג שלה לא ישתתף בבחירות.
הבעיה העיקרית היא שאם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יכריז על קיומן של בחירות בגדה המערבית בלבד הוא יואשם כמי שהעמיק את הפיצול הפלסטיני בין הגדה לרצועה.תנועת החמאס יכולה בתגובה להכריז על בחירות נפרדות ברצועת עזה. פלגי הסירוב הנמצאים בדמשק יתמכו ככל הנראה בחמאס בצעד כזה וכך עלולים להיבחר שני נשיאים פלסטינים נפרדים ושתי מועצות מחוקקות נפרדות,נשיא ופרלמנט אחד בגדה ונשיא ופרלמנט שני ברצועת עזה.
יש בארגון הפת"ח מי שדוחף את הנשיא מחמוד עבאס להכריז על רצועת עזה כ "אזור מורד" בעקבות ההפיכה הצבאית שעשה בה החמאס ב2007 ולקיים בחירות כלליות בגדה בלבד.
יש עוד כמה תרחישים אפשריים : פרסום צו נשיאותי על עריכת הבחירות אך קיומן בפועל רק לאחר שתושג הסכמה על כך עם תנועת החמאס וקיום בחירות בגדה המערבית ומזרח ירושלים תוך השארת המקומות המוקצים לרצועת עזה במועצה המחוקקת פנויים עד למועד שבו יתאפשרו הבחירות ברצועה ורק אז תושלם הרכבת המועצה המחוקקת בשלמותה.
כמה פרשנים פלסטינים משוכנעים שהנשיא מחמוד עבאס ינסה לעשות עכשיו "ספין" תקשורתי והוא ימהר לפרסם צו נשיאותי על קיום הבחירות כדי להביך את תנועת החמאס ולהציגה כמי שמתנגדת לקיום ההליך הדמוקרטי המתחייב על פי החוקה הפלסטינית זאת כנקמה על כך שהיא מסרבת לחתום על תוכנית הפיוס שגיבשה מצרים.מחמוד עבאס,יזכה,על פי התרחיש הזה,לתמיכת מוסדות תנועת הפת"ח ומוסדות אש"ף וירוויח כמה כותרות חיוביות באמצעי התקשורת ואולי אף לשיפור במעמדו בדעת הקהל הפלסטינית.אולם בסופו של דבר יהיה זה תרגיל ביחסי ציבור.השאלה שנשאלת היא האם יעז מחמוד עבאס לקיים תהליך חד צדדי של בחירות בגדה המערבית בלבד ובכך ייכנס להיסטוריה הפלסטינית כמי שהנציח את הפיצול בין הגדה לרצועה ואף נתן לו תוקף חוקי?
להערכתי אין למחמוד עבאס את האומץ הפוליטי הזה,הוא פשוט עוסק בתרגילי יחסי ציבור מתוך תסכול ורפיסות.הוא יודע היטב שהאפשרות שלו ושל הרשות הפלסטינית לחזור לרצועת עזה בכוח או באמצעות בחירות שואפת לאפס אך הוא מנסה להצטייר בעיני בני עמו והעולם כמי שנאבק "עד הסוף" כדי להביא לאיחוד בין הגדה והרצועה.
נראה כי ארגון החמאס ימשיך לשלוט ברצועה עוד שנים רבות,הוא איננו מתכוון לוותר על הזדמנות הפז שניתנה לו להקים אמירות אסלאמית ראשונה במזרח התיכון.לכן,הוא לא יסכים לשום הליך או תהליך שיסכן את המשך שלטונו ברצועה.מחמוד עבאס יודע זאת.
לכן שני הצדדים ינסו לעשות תרגילים ביחסי ציבור כדי להראות שכל אחד מהם מעוניין בפיוס וכי מי שמונע את השגתו הוא הצד השני.
בפועל יש הסכמה בשתיקה בין החמאס לפת"ח כי כל ארגון ימשיך לשלוט בשטח הנמצא בשליטתו.המצב הזה עשוי להימשך עוד זמן רב וכל צד מתבצר בשטח שלו ובכיסאות שלו.מי שמשלם את המחיר הוא העם הפלסטיני,אין לו אחדות לאומית ואין לו הנהגה פוליטית אחת.בשורה התחתונה, הפיצול הזה משרת את ישראל ופוגע בפלסטינים.למזלם הרע אין להם שום מנהיג המסוגל לחלץ אותם מהמלכוד שבו הם נמצאים.

יום חמישי, 15 באוקטובר 2009

המצפון של העם הטורקי


הצביעות של השלטון הטורקי ביחסו לישראל לא תצליח למחוק את מעשי הטבח שעשו הטורקים במיעוטים שונים מאז מלחמת העולם הראשונה ואת הפרת זכויות האדם הנמשכת מצידם עד היום.עם זאת אסור לישראל להחריף עוד יותר את יחסיה עם טורקיה

התנהגותה של טורקיה כלפי ישראל איננה מפתיעה,השינוי כלפיה החל במבצע "עופרת יצוקה" ונמשך עד היום, השיא שלו כעת הוא שידור סדרת טלוויזיה אנטי ישראלית ברשת הטלוויזיה הממלכתית הטורקית אולם יכולות להתרחש עוד כמה הפתעות רעות מבחינתה של ישראל , ראש ממשלת טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן נשמע יותר ויותר כמו מנהיג החמאס ח'אלד משעל, אין פלא שמנהיגי החמאס חולמים להקים ברצועת עזה מדינה אסלאמית בדמותה של טורקיה.לאחר שהאשים את ישראל בירי פצצות זרחן על ילדים פלסטינים תמימים ברצועת עזה, יצא ארדואן להתפאר בראיון לרשת אל-ערבייה ואמר כי "לקח בחשבון את המצפון של העם הטורקי" כשקיבל את ההחלטה לדחות את השתתפות ישראל בתרגיל האווירי של צבאו.
התפנית ביחסה של טורקיה כלפי ישראל פוסלת אותה מלשמש מתווכת בין ישראל לסוריה או בין ישראל לפלסטינים,עם ידידים כאלה איננו זקוקים לאויבים.
אולם,הייתי רוצה להתייחס למילים שאמר ראש ממשלת טורקיה ארדואן כשדיבר על "המצפון של העם הטורקי".הנציבות האירופית פרסמה אתמול דו"ח ובו ביקורת נוקבת על מצב זכויות האדם והמיעוטים בטורקיה, ההתנהגות הזו של טורקיה מהווה מכשול רציני להתקרבות בין טורקיה לבין האיחוד האירופי.האם זהו "המצפון של העם הטורקי" שעליו דיבר ארדואן?
ידיעה נוספת שהתפרסמה היום בעיתון "הארץ" מאת הכתב אמיר אורן הביאה לקוראים הישראלים דוגמא נוספת ל "מצפון של העם הטורקי" אליבא דארדואן.
עפ"י הידיעה, מפקד כוחות ברית נאט"ו ופיקוד אירופה של צבא ארצות הברית אדמירל ג'יימס סטוורידיס פרסם לפני כשנה את ספרו "קברניט משחתת" ובו האשים את טורקיה כי בשנות העשרים של המאה הקודמת ערכה "טיהור אתני" ו "פוגרום" במיעוט היווני שהתגורר בה ,שבמהלכו אף גורש סבו מטורקיה.
הסיפור הזה הזכיר לי את ההיסטוריה המודרנית של טורקיה ומעשי הטבח שעשו הטורקים במלחמת העולם הראשונה באשורים, בארמנים ובכורדים.כדאי מאוד שמישהו בישראל יזכיר זאת לטורקים ובמיוחד לראש ממשלתם ארדואן.
נתחיל באשורים,האשורים היו מיעוט נוצרי שהתגורר בדרום מזרח טורקיה.בעימות שהיה להם עם הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה גירשו אותם הטורקים,הרגו וטבחו בהם ועשרות אלפים מהם מצאו את מותם.בתום המלחמה החזירו הבריטים כמה אלפים מהם לכורדיסטן העיראקית (עיראק של היום) אך רבים מהם הוגלו מחוץ לטורקיה.
ובאשר לארמנים,הסיפור מוכר יותר לעולם,לטענת הארמנים הצבא הטורקי ביצע בהם במהלך מלחמת העולם הראשונה "טבח עם".לטענתם בטבח הזה נספו יותר ממיליון בני אדם ובהם נשים וילדים.הטורקים מצידם מכחישים את ה"שואה" הארמנית וטוענים כי הקורבנות נפלו במהלך הקרבות במלחמה ולא במסגרת ניסיון להשמיד את העם הארמני.
אולם מעשי הזוועה שעשו הטורקים בכורדים מזעזעים לא פחות.מדובר במיעוט מוסלמי ולא נוצרי כמו במקרים הקודמים.מאבקם בטורקים לעצמאות מתחיל מ"הסכם פאריז" לאחר מלחמת העולם הראשונה דרך "הסכם לוזאן" ב1923 ונמשך עד עצם היום הזה. במהלך העימות הזה מחקו הטורקים כ3000 כפרים כורדים מעל פני האדמה,העבירו בכוח אוכלוסיה של אלפי אנשים ממקום למקום,הטילו מגבלות תרבותיות ועשו "טיהור אתני".מאבקם של הטורקים בכורדים הנאבקים לשלטון עצמי התעצם בשנות ה80 עם הקמת הPKK- , "מפלגת העובדים הכורדית" וטורקיה מבקשת את תמיכת העולם במאבקה זה בטענה כי "היא נלחמת בטרור".
זהו אם כן גם כן חלק מ "המצפון של העם הטורקי" שעליו מדבר ראש ממשלת טורקיה ארדואן.
אינני סבור שהעובדה שטורקיה עשתה את המעשים הנוראים האלה מתירה לנו כישראלים וכיהודים לעשות דברים דומים לעם הפלסטיני או לשכנינו הערבים.אולם, "מי שביתו עשוי מזכוכית ראוי שלא יידה אבנים באחרים".
הצביעות של השלטון הטורקי הנוכחי ושל ראש הממשלה ארדואן היא מסוכנת,היא עלולה לדרדר עוד יותר את יחסי ישראל עם טורקיה.הסימנים הם מדאיגים, למשל :שיפור והתקרבות ביחסיה של טורקיה עם סוריה,ביקורו של נשיא איראן אחמדינגאד לאחרונה בטורקיה וגם הביקור של הנשיא הסודני עומר חסן אלבשיר שם שכזכור מואשם בביצוע פשעי מלחמה בחבל דארפור.
בל נטעה, עלינו להיות לא רק צודקים אלא גם חכמים.ישראל לא תרוויח דבר מכך שתחריף את יחסיה עם טורקיה,יש ערך רב ליחסים האסטרטגיים שנבנו במשך שנים בין שתי המדינות.עדיפים לנו יחסים קרירים עימה מאשר יחסים של מתיחות וחילופי האשמות.התעמתות פומבית של ישראל עם טורקיה רק תשרת את האסלאם הקיצוני ההולך וצובר כוח בטורקיה ובמזרח התיכון.גם כך,מוקדי הכוח המערביים בטורקיה ובהם הצבא נחלשים והולכים ואסור לנו להוסיף "שמן למדורה".עלינו להמתין בסבלנות עד שיתחולל השינוי בטורקיה עצמה,הכדור הוא במגרשו של העם הטורקי.


יום רביעי, 14 באוקטובר 2009

התוכנית המצרית לפיוס בין הפלגים הפלסטינים-ניתוח ראשוני


תנועת הפת"ח חתמה באורח חד צדדי על תוכנית הפיוס שגיבשה מצרים. הפיוס אמור לסלול את הדרך לקיום בחירות בשטחים אך תנועת החמאס ממשיכה להחזיק בזכות הוטו על קיום הבחירות והכשלת התהליך המדיני.מדובר במשחק פלסטיני פנימי שאסור לישראל להתערב בו

ביטאון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" פרסם היום את טיוטת הסכם הפיוס בין הפלגים הפלסטינים שחיברה מצרים, תנועת הפת"ח הודיעה כי היא חתמה כבר באורח חד צדדי על ההסכם אך תנועת החמאס עדיין לא הודיעה על עמדתה וביקשה דחייה בחתימה על ההסכם כשהיא מתרצת את בקשתה ב"התפתחויות בפרשת דו"ח גולדסטון".
עפ"י ההסכם ועדה עליונה שבראשה תעמוד מצרים וישתתפו בה מדינות ערביות היא שתפקח ותעקוב אחר ביצוע ההסכם הזה.
לאור העבודה ששתי התנועות הפת"ח והחמאס לא הגיעו להסכמה על הקמת ממשלת אחדות לאומית ,קובע ההסכם כי תוקם ועדה משותפת שתבצע את ההסכם.בוועדה יהיו חברים 16 נציגים מכל הפלגים הפלסטינים ,תנועת הפת"ח ותנועת החמאס יציעו, כל אחת ובאופן שווה , שמונה שמות של מועמדים לחברות בוועדה ולאחר שתושג ההסכמה יפרסם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס צו נשיאותי על הקמתה והוא יהיה מקור הסמכות שלה בתוקף היותו ראש אש"ף ויו"ר הרשות הפלסטינית.
הועדה תפעל עד קיום הבחירות לנשיאות,לפרלמנט ולמועצה הלאומית הפלסטינית ועד להקמתה של ממשלה פלסטינית חדשה.
הועדה אמורה להכשיר את האווירה לקיום הבחירות,לפקח על פיתרון סוגיות בפיוס הפנימי ולעקוב אחר הפעילות לשיקום רצועת עזה.
על פי ההסכם בחירות לנשיאות,הפרלמנט והמל"פ יתקיימו בעת ובעונה אחת ביוני 2010.הבחירות למל"פ יהיו על בסיס ייצוג יחסי מלא בשטחים ופזורה הפלסטינית ואילו הבחירות לפרלמנט על בסיס ייצוג מעורב(25 אחוזים עפ"י אזורי בחירה ו 75 אחוזים על פי רשימות).
לגבי העצורים המוחזקים בבתי הכלא של הרשות הפלסטינית ושל ממשל החמאס בעזה,קובע ההסכם כי תנועות הפת"ח והחמאס יכינו רשימות מפורטות של העצורים אשר ימסרו למצרים וארגון לזכויות אדם המוסכם על שני הצדדים לפני החתימה על ההסכם.העצורים ישוחררו מייד לאחר החתימה על ההסכם.
ההסכם מתייחס גם לסוגיית הפקידים הפלסטינים שפוטרו מאז יולי 2007 ונאמר בו כי כל הפקידים ישובו למקומות עבודתם בגדה וברצועת עזה תוך שמירה על זכויותיהם.ההסכם גם מסדיר את מצב האגודות והמוסדות האזרחיים וקובע כי הם יוחזרו לאותו מצב שבו היו ערב השתלטות תנועת החמאס על רצועת עזה.רכושם יוחזר להם והם יפוצו על הנזקים שנגרמו להם.
למעשה ההסכם מנציח את המצב בגדה וברצועה כפי שהוא, עד קיום הבחירות ביוני 2010,דהיינו הרשות הפלסטינית משליכה לשלוט בכמה אזורים בגדה ואילו תנועת החמאס ממשיכה לשלוט ברצועת עזה.
תושבי השטחים רוצים מאוד בפיוס לאומי אך אינם מאמינים כי ההסכם ייצא אל הפועל גם אם ייחתם על ידי שני הצדדים.בעבר,בשנת 2007, נחתם הסכם דומה המכונה "הסכם מכה" אך זמן קצר לאחר החתימה השתלט ארגון החמאס על רצועת עזה באמצעות הפיכה צבאית.הדעה הרווחת היא כי תנועת החמאס לא תבצע שום הסכם המסכן את המשך שלטונה ברצועת עזה שכן היא הצליחה ,לראשונה בתולדות תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת הבת שלה , להקים אמירות אסלאמית ראשונה במזרח התיכון.
ייתכן כי כדי שלא תואשם בהכשלת הפיוס הלאומי, תסכים תנועת החמאס לחתום על ההסכם אך תמשיך למצוא תירוצים כדי להתחמק מביצועו.
תנועת הפת"ח מצידה מעוניינת מאוד בביצוע ההסכם מתוך ההנחה שהוא יסייע לה להחזיר את שלטונה לרצועת עזה לאחר קיום הבחירות.לכן, היא מיהרה לחתום עליו.
כדי למלכד את החמאס ולהציגו כמי שמטרפד את הפיוס הלאומי,הודיעו תנועת הפת"ח והועד הפועל של אש"ף כי במידה וחמאס לא תחתום על הסכם הפיוס יתקיימו הבחירות לנשיאות ולפרלמנט במועדם המקורי דהיינו בינואר 2010 ולצורך כך אף יפורסם צו נשיאותי החתום על ידי הנשיא מחמוד עבאס.
ההסכם,אם יבוצע, אמור ,מבחינת הרשות הפלסטינית, לשמוט את השטיח מתחת לטענות ישראל כי "אין שותף פלסטיני" רציני למשא ומתן והיא יכולה לגייס את הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ממשלת נתניהו לחדש את המשא ומתן כדי של "לאבד את ההזדמנות ההיסטורית להשיג שלום נוכח השגת האחדות במחנה הפלסטיני".
ארצות הברית הודיעה כי היא תתמוך בכל הסכם שיביא לבחירתה של ממשלה פלסטינית שתכבד את תנאי הקוורטט דהיינו הכרה בישראל,כיבוד ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף וגינוי הטרור.למעשה היא נותנת בעמדה זו "אור ירוק" לתהליך שיאפשר את קיום הבחירות בשטחים מתוך הנחה שהפת"ח הוא שינצח בבחירות דבר שאיננו ודאי כלל וכלל נוכח תוצאות הבחירות לפרלמנט ב2006 .
אסור לישראל להתערב במשחק הפנימי בזירה הפלסטינית,תנועת הפת"ח או אש"ף אינם יכולים לקיים את הבחירות ללא הסכמת החמאס והם משחקים ב"נדמה לי". בסופו של דבר לארגון החמאס יש את זכות הוטו על קיום הבחירות וגם על הכשלת התהליך המדיני.המציאות היא עגומה אך יש לקבלה כמות שהיא.העם הפלסטיני הוא שצריך לעשות את השינוי ולהחליט לאן מועדות פניו,ישראל צריכה להציג לו את האופק המדיני כדי שיידע שכדאי לו לעשות את השינוי.

יום שלישי, 13 באוקטובר 2009

מקצה שיפורים




הרשות הפלסטינית נערכת למתקפה על ישראל במוסדות האו"ם ובזירה הבינלאומית בעקבות הדיון המחודש בדו"ח גולדסטון.יו"ר הרשות מחמוד עבאס מנסה לשפר את תדמיתו באמצעות התקפה על ישראל והחמאס ולישראל צפוי קרב מדיני והסברתי קשה

יו"ר הרשות הפלסטינית,מחמוד עבאס , שיגר היום את שר החוץ שלו ריאד אל-מאלכי לניו יורק להשתתף בדיון במועצת הביטחון מחר שידון במצב במזרח התיכון כדי שיעלה את סוגיית דו"ח גולדסטון ואת צעדי ישראל במזרח ירושלים ובמסגד אל-אקצא.
מועצת זכויות האדם של האו"ם תתכנס מחרתיים לדיון מיוחד בדו"ח גולדסטון על פי בקשת הפלסטינים.
נראה, שהנשיא הפלסטיני שש עכשיו אלי קרב והוא מנסה למנף את הבקשה הפלסטינית לדיון מחודש בדו"ח גולדסטון במוסדות האו"ם כדי לנגח את שני אויביו העיקריים: תנועת החמאס ואת ישראל .
בנאום שנשא היום בג'נין ניסה מחמוד עבאס להביך את ארגון החמאס , על רקע הבקשה של החמאס ממצרים לדחות את החתימה על הסכם הפיוס בין הפלגים הפלסטינים,ודרש מארגון החמאס לנקוט עמדה ברורה כלפי דו"ח גולדסטון שכן הדו"ח מאשים , מלבד ישראל , גם את ארגון החמאס בביצוע פשעי מלחמה,הוא שאל בצורה ברורה :" האם אתם בעד דו"ח גולדסטון או נגדו?".
בכך ניסה מחמוד עבאס למלכד את החמאס אשר תקף אותו והכפישו מעל כל במה תקשורתית כי הוא משתף פעולה עם ישראל וארצות הברית.עבאס לא מהסס להאשים את ארגון החמאס כי הוא נאחז בדו"ח גולדסטון כדי שלא לחתום על הסכם הפיוס שגיבשה מצרים כדי להנציח את שלטונו באמירות האסלאמית שהקים ברצועה עזה לאחר ההפיכה הצבאית שעשה בקיץ 2007.
ואילו את ישראל מנסה מחמוד עבאס לנגח על רקע כישלון שליחותו האחרונה של השליח מיטשל באזור ועמדתה הבלתי מתפשרת של ממשלת ישראל בכל הקשור להקפאת ההתנחלויות, הבניה במזרח ירושלים וסירובה לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים על הסדר הקבע על בסיס העיקרון כי תוצאות המשא ומתן יהיו נסיגה לקוי 67.
הרשות הפלסטינית מנסה עכשיו לשקם את תדמיתה בעיני בני עמה והעולם הערבי ועושה "מקצה שיפורים" לאחר שהתבזתה כשביקשה בשבוע שעבר במועצת זכויות האדם של האו"ם לדחות את הדיון בדו"ח גולדסטון לתקופה של חצי שנה.
הנחת העבודה החדשה של הרשות הפלסטינית היא שהדיון המחודש בדו"ח גולדסטון ישפר את מעמדה ויחליש את ישראל.ברשות מעריכים כי הדיון במועצת הבטחון בדו"ח יחולל "צונאמי" מדיני ותקשורתי שיפגע במעמדה של ישראל וכתוצאה מכך יתחזק מעמדו של מחמוד עבאס.לטענת גורמים ברשות 16 מדינות ובראשן סין כבר הודיעו על תמיכתן בהעברת הדיון בדו"ח למועצת הביטחון.
להערכה הזו שותפות גם מדינות ערביות נוספות אשר לא אהבו , בלשון המעטה , את נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתיחת מושב החורף של הכנסת, כאשר הודיע כי ישראל לא תאפשר העמדה לדין של שום ישראלי בשל ביצוע פשעי מלחמה כביכול במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
פרשנים משפטיים במדינות ערב סבורים כי דו"ח גולדסטון מעניק כלי חשוב לרשות הפלסטינית ומקנה לה כוח במשא ומתן מול ישראל וכי היא יכולה לגייס באמצעותו תמיכה אזורית ובינלאומית בדרישותיה.
על פי הפרשנות הערבית, כתוצאה מדו"ח גולדסטון,נשמט השטיח מתחת לטענה הישראלית כי זכותה להגיב על ירי טילים לשטחה בתוקף זכות ההגנה העצמית שכן הדו"ח קובע כי גם זכות ההגנה העצמית איננה מציקה ביצוע פשעי מלחמה.
התחושה במדינות ערב ובקרב הפלסטינים היא שהדו"ח פגע קשות בתדמיתה של ישראל בעולם כמדינה דמוקרטית הלוחמת בטרור וישראל נמצאת במצב של היסטריה מפני ההשלכות של הדיון בדו"ח במוסדות האו"ם ומאפשרות כי תבוא לדין פלילי בבית הדין בהאג באשמת ביצוע פשעי מלחמה במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
הערבים מעודדים גם מההצהרות של ראש ממשלת טורקיה טאיפ ארדואן שהאשים את ישראל בהמטרת פצצות זרחן על ילדים תמימים בעזה, מביטול ההשתתפות של חיל האוויר הישראלי בתמרון המשותף עם טורקיה ומההתקרבות ביחסי טורקיה עם סוריה.
ישראל נוהגת נכון בכך שהיא מודיעה רשמית כי היא מעוניינת לשמר את הקשרים הטובים עם טורקיה שהיא גורם חשוב מאוד באזור אך עליה להיערך עכשיו לקרב בזירה הבינלאומית בל הקשור לדו"ח גולדסטון.
ישראל ניצחה בסיבוב הראשון אך מצפה לה קרב קשה בסיבוב השני כשברקע מבוי סתום בערוץ הישראלי פלסטיני והעדר אופק מדיני.הערבים שוב חשים כי הצליחו לדחוק את ישראל לקרן זווית שיהיה לה קשה מאוד להיחלץ ממנה ללא פגע.

יום שני, 12 באוקטובר 2009

התקשורת אשמה


בכירי הרשות הפלסטינית מאשימים את אמצעי התקשורת בישראל כי הם מסייעים לממשלת נתניהו להכפיש את מחמוד עבאס וכי מדובר בקנוניה משותפת לישראל והחמאס. רצוי שהנשיא עבאס יתקן את דרכיו ולא יאשים את כלי התקשורת הישראלים שעשו את עבודתם כראוי וחשפו את רפיסותו המדינית בפרשת דו"ח גולדסטון



אחד מדפוסי הפעולה הקבועים והחוזרים על עצמם ומעידים על כך שהרשות הפלסטינית נתונה במצוקה הוא פתיחת מתקפה באמצעי התקשורת של הרשות הפלסטינית על אמצעי התקשורת בישראל.
הפלסטינים לא אוהבים לקרוא ולשמוע ביקורת על יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, בדיוק כפי שלא אהבו זאת בתקופתו של יאסר ערפאת,והם רואים בביקורת על נשיאם בעיתונות הישראלית קנוניה המשותפת לישראל ולתנועת החמאס.
מה שהרגיז , באחרונה , את בכירי הרשות הפלסטינית ובראשם סאיב עריקאת,הממונה על תיק המשא ומתן עם ישראל, היה כמה תיאורים בעיתונות הישראלית שהזכירו לציבור כי מחמוד עבאס הוא מכחיש שואה ידוע כפי שבא לידי ביטוי בעבודת הדוקטורט שלו, וכן סדרה של מאמרים על סירובו להסדר עם ישראל לאחר שדחה את הצעותיו הנדיבות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בנושא סוגיות הסדר הקבע.
תנועת החמאס ,לעומת זאת , הצליחה להרגיז את בכירי הרשות בכך שהציבה לפני כמה ימים את תמונתו של עבאס בעזה כדי שתושבי הרצועה יוכלו לרגום אותה בנעלים בנוסף להתלהמות של בכיריה בערוצי הלווין הערביים נגד הנשיא הפלסטיני והאשמתו בשיתוף פעולה עם ישראל וארצות הברית.
אכן,אמצעי התקשורת הישראלים וגם אמצעי התקשורת של החמאס לא היססו לנגח את מחמוד עבאס על הזיג זג שעשה בכל הקשור לדחיית הדיון בדו"ח גולדסטון במועצה לזכויות האדם. בחמאס האשימו את הנשיא עבאס כי לא הזכיר את דו"ח גולדסטון בנאומו באו"ם מכיוון שרצה שאחד מבניו יקבל את האישור הישראלי להפעיל חברת טלפונים סלולארים חדשה בגדה בשם "אל-ווטניה" בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו הקדיש חלק נרחב מנאומו באו"ם לדו"ח הזה.
ברשות הפלסטינית רואים תופעה של "זהות אינטרסים" בין החמאס לממשלת נתניהו שמטרתה היא להרוס את תדמיתו של הנשיא מחמוד עבאס בעיני בני עמו והם משווים זאת לאותה זהות אינטרסים שהייתה ,לטענתם, בין ממשלת אריאל שרון ובין ארגון החמאס לחסל את יאסר ערפאת, ושהתבטאה במצור שהטילה עליו ישראל במוקאטעה ברמאללה.
מכיוון שדו"ח גולדסטון מאשים לא רק את ישראל בביצוע פשעי מלחמה אלא גם את ארגון החמאס,החליט מחמוד עבאס להשיג תוצאה של "שתי ציפורים באבן אחת " ולכן יזם את הדיון המחודש בדו"ח גולדסטון במוסדות האו"ם בתקווה שכך יתנקם בישראל ובחמאס כאחד על כך שחשפו את מחדליו ורפיסותו המדינית ברבים.
מחמוד עבאס מנסה לתרץ את החלטתו בכך שתנועת החמאס מתחמקת מהפיוס הלאומי שיזמה מצרים ואילו ממשלת הימין בישראל בורחת ממילוי התחיבויותיה על פי ההסכמים,לכן, בהעדר פיוס פלסטיני ובהעדר משא ומתן מדיני עם ישראל, הוא סבור שמותר לו "לטרוף את הקלפים" ולנסות ליצור תנאי משחק חדשים.
תיאורית הקונספירציה הפלסטינית איננה חדשה והיא מאוד חביבה על הפלסטינים.במקום לבדוק את עצמה,בוחרת הרשות הפלסטינית לתקוף את אמצעי התקשורת בישראל העושים בדרך כלל את מלאכתם נאמנה.מה לעשות כש"המלך הוא עירום"? הרי מישהו חייב לומר את האמת.זוהי חובתה של העיתונות הישראלית והיא עשתה זאת.הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לא החמיץ שום הזדמנות לעשות טעויות מאז שחיזק את כוחו בועידת הפת"ח השישית בבית לחם.הוא נסוג מכל הצהרותיו והבטחותיו כלפי בני עמו והתקפל יותר מגומי.עכשיו הוא מצא קורבן חדש להאשימו במחדליו והוא אמצעי התקשורת הישראלים, הוא מאשים אותם בשירות האינטרסים של מתנגדיו הפוליטיים בתנועת החמאס.
כל מי שבקי בשפה הערבית ויקרא את העיתונות הפועלת מטעם הרשות הפלסטינית יזדעזע מכמות ההכפשות וההשמצות שהיא מטילה מידי יום בראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי ממשלתו.הרשות הפלסטינית עסוקה בהסתה נגד ממשלת ישראל ועכשיו היא מאשימה כי העיתונות הישראלית היא "עיתונות מטעם" העובדת בשירותו של בנימין נתניהו.אין בדיחה יותר טובה מכך.
כל העובדות שפרסמה העיתונות הישראלית בימים האחרונים בכל הקשור לתפקודו הלקוי של מחמוד עבאס כיו"ר הרשות הפלסטינית היו נכונות לחלוטין והמידע הגיע מתוך שורות ארגונו של מחמוד עבאס עצמו הלא הוא ארגון הפת"ח.העיתונות הישראלית איננה עושה חסד עם בנימין נתניהו ורק באחרונה ביקרה אותו קשות על אופן התנהלות לשכתו ושערוריית ביקורו החשאי ברוסיה.
מרביתם של אמצעי התקשורת בישראל אינם מזוהים עם הימין או מפלגת הליכוד אלא דווקא עם השמאל, לכן ההאשמה של הרשות הפלסטינית כי הם שותפים של ממשלת נתניהו ופועלים בשליחותה להכפיש את מחמוד עבאס איננה אלא שקרית וחצופה.
עדיף שבכירי הרשות הפלסטינית ובראשם עבאס יתמקדו בתהליך המדיני ויפסיקו לחפש "שעיר לעזאזל" שאותו יאשימו בטעויותיהם ושגיאותיהם, הציבור הפלסטיני לא "קונה" את הסיפורים האלה ובטח שלא הציבור הישראלי.העיתונות הישראלית איננה זקוקה להטפות מוסר מהרשות הפלסטינית שאיננה בדיוק סמל הדמוקרטיה וחופש הביטוי והיא תמשיך לעשות את עבודתה על פי כללי האתיקה המקובלים והנהוגים בדמוקרטיות המערביות.

יום חמישי, 8 באוקטובר 2009

להכות בעיתוי הנכון


פתיחת הדיאלוג בין המערב לאיראן תביא לדחיית ההתקפה הישראלית על מתקני הגרעין באיראן.תקיפה ישראלית בעיצומו של הדיאלוג תסבך את יחסיה עם מדינות העולם. ישראל צריכה לעודד הטלת סנקציות קשות על איראן ורק אחר כך לתקוף אם איראן תמשיך בהכנת הפצצה

הודעת משרד החוץ הרוסי כי אין להסיק מסקנות נחפזות בנוגע לאופיו של המתקן הגרעיני האיראני שנחשף סמוך לעיר קום שופכת מים צוננים על התחושה שהייתה לנו כי הנה רוסיה מבינה גם כן שהאיראנים "עובדים" על כל העולם בדרכם לפצצה הגרעינית וכי נותר עתה רק לשכנע את סין בצורך להטיל סנקציות חמורות על איראן.
רוסיה נערכת למפגש המומחים שיתקיים ב19 בחודש בווינה כדי לדון בהסכם העקרוני שהושג,על פי דברים שאמרו שר החוץ הרוסי והממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי חבייאר סולאנה, ולפיו רוסיה תיקח חלק מהאורניום המעובד של איראן ותעשיר אותו מרמת העשרה של שלושה אחוזים לרמה של עשרים אחוז,אחר כך יועבר האורניום הזה לצרפת לעיבוד נוסף ומשם יוחזר לאיראן, בדמות מוטות דלק גרעיני.אם אכן הדבר יקרה, האיראנים לא יוכלו להשתמש כבר באורניום הזה לצורכי הכנת פצצת האטום.
בינתיים פרסם גם עיתון ה"גארדיאן" הבריטי ידיעה מפי אנשי המועצה לביטחון לאומי של איראן שבה הם מכחישים כי הושג הסכם על העברת משלוחי אוראניום להעשרה ברוסיה ובצרפת.ואילו פרשנים איראנים אחרים ,דוגמת הפרשן אמיר מוסאווי, טוענים את ההיפך, כאילו איראן היא שהציעה את הרעיון להעשיר אוראניום במדינה זרה ,מערכת התעמולה האיראנית עובדת כדי לבלבל את מומחי המודיעין של המערב.
נראה כי האיראנים הצליחו לצאת מההלם הראשוני שאפיין את התנהגותם בעקבות חשיפת המתקן הסודי להעשרת האורניום בקום והם ממשיכים למשוך זמן ולתעתע במערב.
איראן מבינה היטב את משמעות הטלת סנקציות כלכליות קשות עליה , מלבד המחיר הכלכלי הכבד שהיא תשלם היא מסתכנת גם בהתערערות משטר ההאיאטולות שכן לאור מערכת הזיופים בבחירות האחרונות לנשיאות וההפגנות הקשות נוצרו סדקים במרקם היציבות של המדינה.היווצרות מצב כלכלי קשה עשויה להביא להרחבתם של סדקים אלה עד ליצירת מצב של התפוררות המשטר.
המערב מתחיל לגבות מחיר מאיראן אבל האיראנים אינם טיפשים והם משחקים משחק מתוחכם מאוד שמטרתו להרוויח זמן ולדחות לתקופה ממושכת ככל האפשר את האפשרות שיוטלו עליהם סנקציות או שהמתקנים הגרעינים שלהם יותקפו.בינתיים הם מצליחים לא רע.
במסגרת האסטרטגיה הזו הם הסכימו לביקור של הפקחים של הסוכנות לאנרגיה אטומית במתקן הגרעיני בקום ב25 בחודש והם מוכנים לדון בהצעות של מדינות זרות כמו צרפת לספק להם אוראניום מעושר לצרכי שלום.ואילו בחשאי, הם ממשיכים בפרויקט הסודי שלהם לייצר נשק גרעיני.איראן היא מדינה גדולה שניתן להסתיר בשטחה הרבה מתקנים.מומחי המודיעין של המערב מחפשים עכשיו מתקנים נוספים חשאיים שאיראן בונה כדי להשלים את ייצור פצצת האטום הראשונה שלה.
המציאות המזרח תיכונית טופחת על פניו של הנשיא אובאמה,לא רק בערוץ הישראלי פלסטיני אלא גם בכל מה שקשור לאיראן.הנשיא האמריקני החדש מתחיל כבר להבין את גודל הסכנה האיראנית, השאלה היא רק מה מידת הנחישות שלו לעצור בכל מחיר את איראן מלהשיג את נשק יום הדין?
הכינוס הכללי האחרון של עצרת האו"ם בניו יורק היה מוצלח בכל מה שקשור לחשיפת פניה האמיתיים של איראן והחלו הניצנים הראשונים של התגבשות קואליציה עולמית נגד איראן אולם הסכנה עדיין מרחפת מעל ראשה של מדינת ישראל.
מה שמדאיג אותי יותר הוא ההערכה שממשלת ישראל מוגבלת עכשיו והיא מנועה מלממש את זכותה להגנה עצמית.במילים פשוטות יותר, ישראל איננה יכולה לתקוף את המתקנים הגרעיניים באיראן כל עוד נמשך הדיאלוג של המערב עם איראן וכל עוד האיראנים "עושים קולות" של שיתוף פעולה ומשא ומתן על הדרישות של שש המעצמות.
האיראנים מבינים היטב את המגבלה הישראלית ולכן הם מושכים זמן.
כל בר דעת מבין שישראל איננה יכולה לסכן את יחסיה עם ארצות הברית ולתקוף באיראן בטרם הגיע הדיאלוג עימה למבוי סתום.תקיפה כזו תהייה הרת אסון ותפגע באינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל.מאידך גיסא ישראל איננה יכולה להמתין בחיבוק ידיים ובתסכול עד שהמערב יתפכח אם בכלל.
לכן מה שנדרש כעת הוא לעודד את שש המעצמות לא להאמין לאיראן ולבחון ברצינות את האפשרות להטיל עליה סנקציות כלכליות חמורות. כמו כן יש להגביר עוד יותר את הדיאלוג הישראלי אמריקני בנושא איראן ולהדק ככל האפשר את שיתוף הפעולה המודיעיני עם ארצות הברית.
יש להנחות את זרועות המודיעין של ישראל להגביר את המאמץ האיסופי של הנתונים בשטח , ככל שניתן, כדי לספק לארצות הברית את ההוכחות המודיעיניות הדרושות כי איראן ממשיכה במעשי ההונאה והרמייה שלה בדרך לפצצה הגרעינית.
במקביל ישראל חייבת להגדיר לעצמה מחדש את הקווים האדומים ותאריכי היעד למתקפה על מתקני הגרעין האיראנים. הרי בסופו של דבר הכול הוא עניין של עיתוי.
העולם הערבי ממתין לראות כיצד תפעל ישראל.הוא שואל את עצמו האם היא תחזור על מבצעי הפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה.כן,המשטרים הערבים המתונים מצפים שישראל תוציא עבורם את "הערמונים מן האש" ותנטרל את כוחה הגרעיני של איראן המאיימת להפילם.
ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להיכשל בהשגת האתגר שהציבה לפניה, להסיר את האיום הקיומי החמור ביותר מעליה מאז הקמתה.גם אם לא תצליח להרוס את כל מתקני הגרעין האיראניים עליה לשנות את כללי המשחק ולהבהיר כי לא תאפשר לייצר כלי השמדה המוני שיכול למחות אותה מעל פני האדמה.אף אחד לא יעשה את העבודה עבור ישראל למרות שהיינו רוצים בכך מאוד.לכן,יש להתייחס בספק לידיעות שהעובדה שחיל האוויר האמריקני חתם על חוזה של כ52 מיליון דולאר לצורך הצבת פצצות חודרות בונקרים על מטוסי המפציץ החמקן מסוג "בי 2" נועדה למתקפה על איראן.התקשורת האמריקנית ממהרת לקשר את הנושא לאיראן אך בישראל לא מזהים כעת שום כוונה של הנשיא אובאמה לתכנן מתקפה צבאית על מתקני הגרעין האיראניים.
לכן,הבה נגלה סבלנות אך "לא להירדם בשמירה",הבה נרדים את האויב האיראני ונכה בו בכל הכוח בעיתוי הנוח ביותר לישראל מבחינה בינלאומית ורצוי מאוד שהמכה תבוא בהפתעה.

יום שלישי, 6 באוקטובר 2009

האינתיפאדה השלישית


ברחוב הפלסטיני התחיל להתגבש תהליך של קונסנזוס לצאת למאבק נגד ההתנחלויות, הבנייה הישראלית במזרח ירושלים ומה שמכונה "נסיונות ישראל להשתלט על מסגד אל-אקצא".התהליך מגובה בהסתה דתית של החמאס והתנועה האסלאמית בישראל.
ישראל צריכה להתייחס ברצינות לאפשרות פריצתה של אינתיפאדה שלישית במאפיינים פחות אלימים מבעבר במקביל למאמצים לחדש את התהליך המדיני



האירועים האחרונים במזרח ירושלים ובאזור הר הבית מזכירים לנו את אווירת האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000 לאחר כישלון ועידת קמפ דיוויד ושהפלסטינים מכנים אותה בשם הידוע "אינתיפאדאת אל-אקצא" בתואנה הכוזבת כי עלייתו של יו"ר הליכוד דאז אריאל שרון להר הבית היא שהביאה לפריצתה.
אם נוסיף לכך את אווירת המבוי הסתום שאופפת את שיחותיו של השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל המנסה לחדש את שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים,הבנייה הישראלית הנמשכת במזרח ירושלים,החפירות הארכיאולוגיות ב"עיר דוד" סמוך לכפר סילוואן והכוונה להקים שכונה חדשה בת 14 אלף יחידות דיור בין שכונת מלחה בירושלים לכפר וואלג'ה הסמוך לבית לחם נקבל "מתכון מצוין" מבחינתם של הפלסטינים לפריצתה של אינתיפאדה שלישית.
אינני מניח הנחות שווא, הרעיון הזה של אינתיפאדה שלישית נבחן בימים האחרונים על ידי ההנהגות של ארגונים פלסטינים שונים וגם פרשנים ומומחים אסטרטגיים ערבים בוחנים את האפשרות הזו נוכח מה שנראה כרגע כמסלול התנגשות בלתי נמנע בין ישראל לבין הפלסטינים.
האם המוטיבציה לאינתיפאדה כזו קיימת בקרב הפלסטינים?כנראה שכן,נוכח ההסתה הבלתי פוסקת באמצעי התקשורת הערביים נגד ישראל סביר להניח שרגשותיהם של פלסטינים סוערים והתסכול גובר נוכח הקיפאון בתהליך המדיני וצעדיה של ישראל בשטחים ובמזרח ירושלים.אולם השאלה היא האם הפלסטינים יכולים לפתוח באינתיפאדה כזו שתצליח לזעזע את תחושת הביטחון ברחוב הישראלי ותדחק את ממשלת ישראל לעמדת חולשה מול הצד הפלסטיני וכניעה ללחצים הבינלאומיים?
להערכתי,בתנאים הקיימים, אין בכוחם של הפלסטינים לפתוח באינתיפאדה שלישית באותם המאפיינים וההיקפים האלימים שהכרנו בעבר וכי אין גם להנהגת אש"ף את האינטרס הזה.
הפיצול הפוליטי והגיאוגרפי בין הגדה לרצועה עזה, שנכפה על הפלסטינים לאחר השתלטות החמאס בהפיכה צבאית על הרצועה, הביא להחלשתם והאנרגיה העיקרית של אש"ף מושקעת כעת בניסיון להשיג הסכם פיוס עם תנועת החמאס שיאפשר קיומן של בחירות בשטחים במחצית 2010.תנועת החמאס לעומת זאת עדיין מלקקת את פצעי מבצע "עופרת יצוקה",שיקומה של הרצועה בעקבות המלחמה נדחה למועד לא ידוע,המצור עליה נמשך והחמאס מנסה לקדם את עסקת חילופי השבויים עם ישראל בתקווה שהדבר יביא להסרת המצור וישפר את מעמדו ברחוב הפלסטיני.ברור שכל אינתיפאדה כעת עלולה לחבל בסיכויים לקדם את העסקה.
וכמובן אסור לשכוח את הניסיון של ממשל אובאמה לחדש את התהליך המדיני באזור ולקדם תוכנית אמריקנית חדשה ל"שלום אזורי" במזרח התיכון.מעשי אלימות מצידם של הפלסטינים יטרפדו את התהליך המדיני וממשל אובאמה יאשים את הפלסטינים בהכשלת מאמצי השלום באזור.
המצב כעת שונה לחלוטין מהמצב שהיה ערב פריצת אינתיפאדת אל-אקצא לאחר שהתסכול והזעם התפשטו בקרב הפלסטינים בעקבות כשלון וועידת קמפ דיוויד בשנת 2000. ישראל נסוגה לחלוטין מרצועת עזה ופינתה את כל ההתנחלויות ממנה והפלסטינים עדיין מקווים שהממשל האמריקני החדש יוביל אותם בתוך שנתיים ימים למדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67.
בינתיים מעוניין אש"ף לבנות , על פי תוכניתו של סלאם פיאד , את מוסדות המדינה הפלסטינית העתידית בגדה ואילו החמאס מעוניין בשיקום רצועת עזה.
מה בכל זאת מתכוונים הפלסטינים לעשות כדי לפרוק את זעמם ותסכולם ממדיניותה של מדינת ישראל?
כדאי לשים לב לדברים שאומר מתוך בית הכלא הישראלי מרוואן ברגותי ראש הזרוע הצבאית של הפת"ח בתקופת האינתיפאדה השנייה המרצה עונש של חמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.
כיוון שאין שום הנהגה פלסטינית היכולה להתעלם מרצון ההמונים ומהתסכול המתפרץ של הרחוב הפלסטיני,עלול להיווצר מצב שהפלסטינים יאמצו טקטיקה חדשה של מאבק בישראל .
ברגותי אומר מתאו בכלא הדרים, בראיון שפורסם לפני כמה ימים בעיתונות הפלסטינית, כי "לא ניתן להגיע לשלום עם ממשלת ישראל הנוכחית מכיוון שאיננה מעוניינת בשלום וכי האינתיפאדה הפלסטינית נולדת לידה טבעית מרחמו של הרצון הקולקטיבי של העם הפלסטיני,זה מה שקרה באינתיפאדה הראשונה והשנייה".
ברגותי קורא ל "התנגדות נרחבת בדרכי שלום והקמת תנועה עממית והמונית נגד ההתנחלויות בהשתתפות כל הפלגים,המוסדות ההנהגות והרשות הפלסטינית".
בהמשך קורא מרוואן ברגותי לקיים תהלוכות המוניות ומדגיש כי "התנאים שבגללם פרצה האינתיפאדה הפלסטינית לא השתנו".
ישראל צריכה להיערך לאפשרות כי במקביל להשתתפותם של הפלסטינים בניסיון האמריקני לחדש את התהליך המדיני הם יקימו בשטחי יהודה ושומרון תנועת מחאה עממית והמונית שתקיים באופן יומי עשרות תהלוכות והפגנות לא אלימות סמוך להתנחלויות ולמקומות בהן מוקמת גדר ההפרדה כדי להעלות את נושא ההתנחלויות על סדר היום העולמי והתקשורתי.
תנועה המונית שכזו עלולה לקיים גם הפגנות "של שלום" במזרח ירושלים,סמוך לכפר סילוואן או באזור הר הבית תחת הסיסמא "להציל את ירושלים ומסגד אל-אקצא".
אסור לנו לפסול שום תרחיש.אפשר לזהות בבירור תהליך של התגבשות קוסנזוס ברחוב הפלסטיני לצאת למאבק נגד ההתנחלויות והבנייה ביהודית במזרח ירושלים.תהליך זה מלווה גם בהסתה דתית של מנהיגים מהחמאס ומהפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל.כדור השלג התחיל להתגלגל וישראל צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהוא יצבור תאוצה.
ייתכן שהמצב במזרח ירושלים יירגע בימים הקרובים אך הבעייה עדיין מונחת לפתחה של ישראל וייתכן אירוע אחר בעתיד הוא שיצית את הניצוץ של האינתיפאדה השלישית הפלסטינית.ייתכן שתהייה זו אינתיפאדה עממית של תהלוכות מחאה וידויי אבנים ואפשר שהיא גם תסלים.בכל מקרה האווירה מתחממת וכדאי שנקדים ונערך היטב לבאות.

יום שישי, 2 באוקטובר 2009

סיכול ממוקד



הקמת ועדת חקירה בישראל שתבדוק את מסקנות דו"ח גולדסטון תהיה טעות שתשרת את אויבינו.ישראל צריכה להדוף דיפלומטית את ההתקפות עליה במוסדות האו"ם ולשוב ולאמץ את מדיניות החיסולים ככלי העיקרי שלה במלחמתה בטרור

פרסום דו"ח גולדסטון והבעיות הקשות שהציב פרסומו בפני ישראל שב ומוכיח את האופן הכושל שבו ניהלה ממשלת אולמרט את מבצע "עופרת יצוקה" ואת הדוקטרינה השגויה שהיא כפתה על צה"ל בניהול הקרבות ברצועת עזה.
אינני טוען לרגע שהיציאה למלחמה הייתה מיותרת או לא מוצדקת,היא אומנם הגיעה באיחור של שמונה שנים לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים מיררו את חייהם של תושבי דרום הארץ, אך האופן שבו ניהלה הממשלה את המלחמה על פי הדוקטרינה המוטעית של "בעל הבית השתגע" או בעגה הצה"לית "דוקטרינת א-דאחיה",הביא לפגיעה באזרחים פלסטינים חפים מפשע ולהצגתה בדיעבד של ישראל כ "פושעת מלחמה".
ובכן,למה כוונתי?הניסיון הרב בטיפול בטרור,במיוחד ניסיונה של ישראל בטיפול הטרור הפלסטיני,מעיד על כך שהדרך היעילה ביותר לטפל בטרור היא באמצעות טיפול נקודתי במנהיגיו ובאלה המשגרים ומשלחים את המחבלים לפיגועים,באמצעות מדיניות של סיכול ממוקד או בשפה העיתונאית "מדיניות החיסולים".
ישראל לא הייתה צריכה להמתין שמונה שנים כדי לטפל בבעיית ירי הרקטות לעבר דרום הארץ, היא הייתה צריכה לחסל באופן שיטתי ורצוף את מנהיגי החמאס ברצועת עזה ומחוצה לה כדי ליצור את ההרתעה הדרושה.
מי שעל פי פרסומים זרים יכול לחסל בליבה של דמשק את רב המחבלים עמאד מוע'נייה,יכול להגיע ,ללא בעיה מיוחדת,למחמוד א-זהאר,אסמעיל הניה ואחמד ג'עברי בעזה,ח'אן יונס או רפיח.במקום זאת ניהלו מנהיגינו מדיניות רופסת של חוסר תגובה,חוסר יוזמה ורפיסות ששיאה היה הסכמה להסדר של רגיעה(תהדיאא') עם החמאס שרק עודדה את ארגוני הטרור ברצועה להגביר את התעצמותם הצבאית ולהמשיך בסיומה בירי רקטות לעבר ישראל.
כשהחליטה ממשלת אולמרט,סוף סוף,לצאת למלחמה היא עשתה זאת כתוצאה מלחץ כבד של אמצעי התקשורת תוך שהיא מאלצת את צה"ל להילחם ברצועת עזה כמו "פיל בחנות חרסינה" נוכח המגבלות שהטילה עליו.
עכשיו נדרשת ממשלת נתניהו להתמודד עם הפירות הבאושים שהותיר אחריו מבצע "עופרת יצוקה".מצבה של ישראל בעולם הוא קשה,הפלסטינים פועלים באמצעות שונאי ישראל באירופה להעביר את דו"ח גולדסטון לבית הדין הבינלאומי בהאג,שרי ישראל וקציני צה"ל חוששים לבקר באירופה מחשש שייצאו נגדם צווי מעצר בגין "פשעי מלחמה",תדמיתה של ישראל כמדינה הומאניטארית נפגעה באופן קשה והאנטישמיות גברה,הכול בגלל מדיניות שגויה ובלתי אחראית של ממשלת אולמרט.
והנה,נראה שיש כאלה שרוצים להחמיר את מצבה של ישראל עוד יותר והם מציעים להקים ועדת חקירה חיצונית לבדיקת מסקנות דו"ח גולדסטון בראשות משפטן בכיר,כאילו שאם תבדוק ישראל את הטענות בדו"ח ירפו ממנה שונאיה ויפחיתו את הלחץ הבינלאומי עליה.
בדיקה או חקירה כזו רק תשרת את אויביה של ישראל ושום תועלת לא תצמח לנו ממנה.עצם קיומה יטיל דופי בבדיקות ובתחקירים שעשה צה"ל והיא תרפה את ידיהם של המפקדים והלוחמים בכל מלחמה עתידית,היא תפגע גם בזכות החוקית והמוסרית של ישראל להילחם מלחמה מוצדקת בטרור.
השופט גולדסטון כבר מרוצה מהפרסומים בישראל על האפשרות להקים ועדת חקירה כזו למרות שהידיעות על כך באמצעי התקשורת הוכחשו על ידי הממשלה באופן רשמי.גולדסטון אומר כי "הוא יהיה מאושר" אם הדבר הזה יקרה,אם הוא יהיה מאושר סימן שהדבר רע לישראל.
נראה שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק מבינים היטב את הסכנות בהצעה להקים ועדת חקירה שכזו אולם הם צריכים להיזהר שלא ליפול למלכודת של קיום בדיקה כלשהי של מסקנות דו"ח גלודסטון.
כמה מדינות ידידותיות בעולם העבירו מסרים לישראל כי הקמת ועדת בדיקה או ועדת חקירה במסקנות דו"ח גולדסטון "ימשכו את השטיח" מתחת לכוונה להעביר את הטיפול בדו"ח למועצת הביטחון או לבית הדין בהאג.
אולם בהחלט ייתכן מצב שאויבי ישראל יאחזו בטענה שעצם הקמת ועדת בדיקה על ידי ממשלת ישראל מוכיחה שגם ישראל יודעת שיש ממש במסקנות הדו"ח ולכן יש לטפל בהן באופי מעשי בפורומים הבינלאומיים המתאימים.
ישראל פעלה, בצדק , באופן נמרץ במישור המדיני להבהיר לארצות הברית כי אם לא תטיל את כובד משקלה כי הטיפול במסקנות הדו"ח ייעצר במסדרונות האו"ם לא ניתן יהיה להתקדם לעבר חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים.הבהרה דומה הועברה ליו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס שהורה בחודשים האחרונים לאנשיו לפעול במוסדות שונים בעולם כדי להביא להעמדתה לדין של מדינת ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.
המאבק הישראלי בדו"ח גולדסטון צפוי להמשך עוד זמן רב, ארגוני זכויות אדם פרו פלסטינים,ארגון החמאס ומדינות ערב לא יניחו לנושא לגווע , ישראל נכנסה בגלל מדיניותה של ממשלת אולמרט לתוך סבך משפטי ובינלאומי שעלול להביא לתוצאות הרות אסון לישראל שיכבלו גם את ידיה בעתיד במלחמתה בטרור.ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה מדינית חדשה כדי שלא תודבק עליה בעולם התווית של "פושעת מלחמה".יש לגייס למאבק הזה את מיטב המוחות המשפטיים בארץ ובעולם וכמובן לא לשכוח את הצורך במסע הסברה נרחב באמצעות מיטב המסבירנים של שירות החוץ הישראלי.
ויש עוד מסקנה חשובה שישראל צריכה להפיק מהמצב שנוצר עקב פרסום מסקנות דו"ח גולדסטון,במיוחד נוכח התחדשות הירי מרצועת עזה לעבר ישראל בשבועות האחרונים על ידי גורמים המזוהים עם תנעת הג'האד העולמי,מסקנה הקשורה למלחמה בטרור.אין להבליג או להסתפק בהפצצת מנהרות בציר פילדלפי בתגובה על ירי רקטות לעבר ישראל,יש לחדש לאלתר את פעילות החיסול של מנהיגי הטרור ומשלחיו.זהו האמצעי היעיל ביותר למלחמה בטרור וליצירת ההרתעה הדרושה.מדובר באמצעי נקודתי וממוקד שאיננו פוגע בחפים מפשע ומוצדק מבחינה מוסרית ומבחינת החוק הבינלאומי.
חידוש המדיניות הזו יצליח אם ישראל תתחיל בה באופן מעשי ללא הצהרות והתלהמות באמצעי התקשורת.
אפשר להתחיל בה לאלתר,היא צריכה להיות עקבית ובלתי מתפשרת ויש להגבירה ולחזקה מייד לאחר השלמת העסקה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט כדי שלא לספק תירוצים לארגון החמאס לעכב או לטרפד את העסקה.
מבצעים קטנים, מדויקים ורצופים נגד ראשי הטרור,ללא "טביעות אצבע" עדיפים על מבצע גדול ומורכב של צה"ל שעלול להביא לאבידות בקרב חיילי צה"ל וגם פגיעה באזרחים פלסטינים חפים מפשע.


















יום שישי, 25 בספטמבר 2009

שנת ההכרעה

השנה הבאה היא השנה המכרעת בכל הקשור לאיום האיראני על ישראל.איראן מהווה איום קיומי ממשי על קיום המדינה ובניגוד לפלסטינים היא קרובה מאוד להשיג את היכולת הגרעינית להשמיד את ישראל.למרות המחלוקות עם ממשל אובאמה ישראל חייבת לשמור על קשרים טובים עם ארצות הברית כדי לסכל את האיום על קיומה

שלושה נואמים סייעו לישראל לעבור בהצלחה את פתיחת הכינוס הכללי של האומות המאוחדות בניו יורק,הנשיא אובאמה בהבעת עמדותיו האוהדות את ישראל,ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא איראן אחמדינג'אד.בנימין נתניהו ידוע כמסבירן מצטיין של עמדותיה של ישראל וכנואם מוכשר ואילו הנשיא האיראני אחמדינג'אד התגלה בשנים האחרונות כ"נשק הסודי" של מערכת ההסברה הישראלית.בחירתו מחדש לנשיא באיראן באווירת הזיופים , הופעותיו הפומביות נגד ישראל,קריאותיו להשמדתה,הכחשת השואה והאנטישמיות שהוא מרעיף מעל כל במה רק משרתות את האינטרס הישראלי וחושפות את פניו האמיתיות של שלטון חכמי הדת הקיצוניים בטהרן.
אולם,למרות ההצלחה המדינית החלקית בזירת האו"ם בניו יורק, אל לנו לתת לעצמנו לשכוח,ולו לרגע אחד, כי למרות העיסוק הרב בסוגיית חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים זהו איננו הנושא המרכזי שצריך להעסיק את קברניטינו בחודשים הקרובים.שעון החול הולך ואוזל והסכנה הקיומית על מדינת ישראל הולכת וגוברת למרות הצהרתו האחרונה של שר הביטחון בראיון לראש השנה כי "איראן איננה מהווה סכנה קיומית על ישראל". ייתכן ששר הביטחון התכוון להרגיע את אזרחי ישראל לקראת השנה החדשה וייתכן גם שהוא מנסה "להרדים" את האיראנים לקראת ההתקפה הישראלית הקרבה על מתקני הגרעין שלהם ,לא אופתע אם הנחה זו נכונה , אהוד ברק ידוע כתחבולן ומפתיען ולכן רק טבעי הדבר שהוא ינסה לבלבל ולהטעות את האויב.הצהרתו מצטרפת לדברים נוספים שאמר נשיא רוסיה מדוודב לרשת CNN כי הנשיא שמעון פרס הבהיר לו כי אין בכוונתה של ישראל לתקוף את איראן.
בשבועות הקרובים תתמקד תשומת הלב התקשורתית בערוץ הישראלי פלסטיני, השליח המיוחד מיטשל ישוב לאזור כדי לנסות ולהביא לחידוש המשא ומתן בין שני הצדדים,אחריו תגיע למזרח התיכון גם מזכירת המדינה הילארי קלינטון וייתכן גם שלאחר מאמצי התיווך הרבים תמצא הנוסחה שתאפשר את חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
יושב הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הגדיר בראיון לעיתון "אל-חיאת" את ממשלת נתניהו במילים "בעיה שאין לרשות הפלסטינית בסיס משותף לשאת ולתת עימה". ומהי הבעיה של ישראל?
ובכן, הבעיה האמיתית של ישראל כרגע המאיימת על קיומה איננה הפלסטינים,לא החמאס ולא הרשות הפלסטינית אלא אויב אחר מסוכן יותר ,קיצוני ונחוש להשמיד את מדינת היהודים.
מנהיגי ישראל יודעים היטב את מהותה של הסכנה הגרעינית ההולכת ומוקמת במתקנים תת קרקעיים שונים באיראן לקיומה של המדינה היהודית.מערכת התעמולה האיראנית טוענת כי מדובר ב "גרעין לצורכי שלום" וכי המנהיג הרוחני העליון חמינאי פרסם פסק הלכה (פתווא) האוסר על המוסלמים להצטייד ולהשתמש בנשק להשמדה המונית אולם קהיליית המודיעין של המערב וחוקרי אקדמיה נמרצים לא הצליחו לאתר שום פסק הלכה כזה.
תוכן הדו"ח הסודי של הסוכנות לאנרגיה אטומית על פרויקט הגרעין האיראני שהמנכ"ל הפורש בראדעי הסתיר וסירב לפרסם ידוע לממשלות המערב,הוא עוסק בחשדות כי איראן פתחה בערוץ צבאי חשאי לייצור פצצה גרעינית וכי כבר עשתה ניסויים במנגנון הפיצוץ של הפצצה שאותה היא רוצה לייצר.
ההודעה המפתיעה של איראן על מתקן העשרת אורניום נוסף שהיא בנתה בקום הקפיץ בצדק את מדינות המערב והוא מוכיח כי אירן מסתירה חלקים חשובים מפרויקט הגרעין שלה.אם אכן מדובר בפרויקט לצרכי שלום מה יש לה להסתיר?
האם יש סימנים ראשונים לשינוי בעמדותיהן של רוסיה וסין שהן המתנגדות העיקריות להטלת סנקציות על איראן?ייתכן שכן ,הנשיא הרוסי מדוודב התבטא השבוע בהתייחסו לאיראן כי "במקרים מסוימים סנקציות הן בלתי נמנעות" כאילו ניסה לרמוז כי מוסקבה עשויה לרכך את התנגדותה להטלת סנקציות בינלאומיות על איראן. לא ברור עד כמה דבריו הם בבחינת "מס שפתיים" או שהם מהווים תחילתו של שינוי במדיניותה של רוסיה אבל ברור שנושא האיראני הולך "ומתחמם" לקראת תחילת החודש הבא שהוא מועד התחלת הדיאלוג בין איראן למדינות המערב.
סין לעומת זאת אומרת בגלוי כי לא בטוח שהסנקציות יביאו את האיראנים לנטוש את תוכנית הגרעין,משרד החוץ הסיני פרסם הודעה האומרת כי "הפעלת לחץ איננה תורמת למאמצים הדיפלומטיים בסוגיית הגרעין האיראני".
ישראל פועלת בשקט ובחשאי בכל הקשור לסכנה האיראנית.אין זה סוד כי המוסד בראשותו של מאיר דגן העמיד את הנושא בראש סולם העדיפויות שלו ונושא הוקצו תקציבים בלתי מוגבלים,גם צה"ל עשה את כל ההכנות הדרושות וערוך לכל התרחישים האפשריים ולא נרחיב את הדיבור על כך מסיבות מובנות.
ממשלת נתניהו עוסקת ברצינות רבה בנושא האירני מאז הקמתה.למעשה אחד ההישגים של ממשלת נתניהו היה הצלחתו לשכנע את ממשל אובאמה להירתם ברצינות לאפשרות של פעולה נמרצת יותר מול איראן. ההישג תורגם לשפה מעשית של הקמת צוות פעולה בראשותו של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד המרכז ומתאם את הפעילות מול צוות אמריקני רם דרג בראשותו של הגנרל ג'ים ג'ונס היועץ לביטחון לאומי.הפעילות המשותפת הישראלית אמריקנית בנושא זה היא טובה ורצופה.
בעוד כשבוע יתכנסו בז'נבה נציגים של איראן ושל שש המעצמות כדי לפתוח בדיאלוג,מטרת הדיאלוג מבחינת המערב היא לנטרל את יכולתה הגרעינית של איראן,מבחינת האיראנים יהיה זה ניסיון נוסף להרוויח זמן,למתוח את החבל,ללכת על הסף מבלי לתת למערב את מבוקשו.
התחושה בישראל היא כי בממשל האמריקני החדש החלו להבין כי רבים הסיכויים שהדיאלוג עם איראן ייכשל וכי מדובר בבזבוז זמן.לכן החלו גורמים בכירים בממשל בהערכות לנקיטת מהלך גדול של הטלת סנקציות על איראן. ארצות הברית תנסה להעביר את המהלך זה דרך מועצת הביטחון אך היא נערכת גם לאפשרות של הטלת סנקציות על איראן מחוץ למסגרת האו"ם בשל ההתנגדות הצפויה של רוסיה וסין למהלך הזה.

שנת 2010 היא השנה המכרעת בנושאי איראן.

הסנקציות החדשות שארה"ב מתכננת נגד איראן מכוונות נגד מגזר האנרגיה, להלן כמה מהרעיונות לסנקציות:

א.הגבלה משמעותית של יצוא תזקיקי נפט לאיראן.למרות מאגרי הנפט הגולמי האדירים שלה היא מוגבלת מאוד ביכולת הנפט שלה ונאלצת לייבא תזקיקי נפט כמו בנזין.

ב.הטלת סנקציות פיננסיות כגון איסור על "ביטוח עסקאות" שיכביד על סחר החוץ של איראן עם מדינות אחרות והטלת סנקציות על כל חברה שסוחרת עם איראן.

ג.איסור על עגינת ספינות איראניות בנמלים במערב ואיסור על נחיתת מטוסים איראניים במערב,דבר שיקשה על הסחר האיראני.

ארצות הברית ביקשה מישראל ל"הוריד פרופיל" בעניין האיראני ולא להתלהם בפומבי. ישראל מכבדת את הבקשה האמריקנית ועוקבת בדריכות אחר המהלך האמריקני ה"שקט" של גיבוש תוכנית הסנקציות.
ישראל שותפה למהלך הזה באופן מלא והוא נעשה בהתייעצות עימה.לכן מאוד חשוב שהממשלה הנוכחית לא תתעמת עם ממשל אובאמה בחודשים הקרובים אלא אם הדבר הוא הכרחי ומסכן את ביטחון ישראל.
חשוב מאוד לשמר את היחסים המיוחדים עם המעצמה החשובה הזו כיוון שהסכנה הקיומית מרחפת מעל ראשנו בדמותה של איראן.החודשים הקרובים יקבעו אם ישראל צריכה לצאת למתקפה צבאית על מתקני הגרעין של איראן או שהיא יכולה להסתפק במשטר הסנקציות שארצות הברית מתכננת להטיל על איראן כדי לעצור את תוכניתה הגרעינית.בשני התרחישים ישראל זקוקה לתמיכה האמריקנית במאבקה נגד התוכניות הגרעיניות האיראניות,הבה נשמור על יחסים טובים והוגנים עם הטובה והחשובה שבידידותינו.

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

הסכנה האמיתית

ממשלת ישראל "תנצח" ככל הנראה בסיבוב הראשון מול הפלסטינים וממשל אובאמה ולא תקפיא לחלוטין את הבנייה בירושלים בהתנחלויות.אולם הקרב האמיתי הוא על האופן שבו ינוהל המשא ומתן על הסדר הקבע בין ישראל והפלסטינים שבו ינסה ממשל אובאמה לאלץ את ישראל לוותר על כמה מהאינטרסים הביטחוניים החשובים שלה

תקוות רבות תלו הפלסטינים,הערבים והמוסלמים בנשיא האמריקני החדש ברק חוסיין אובאמה בכל הקשור לפתרון הבעייה הפלסטינית,אך הנה אט אט מתבררת התמונה המדינית של המזרח התיכון שאותה מצייר ממשל אובאמה ומתברר כי נכון לשעה זו "אין שום חדש תחת השמש" מבחינת הפלסטינים.
ככל שמתבהרת התמונה כך גם מחלחלת לה ההכרה לתודעת הפלסטינים כי ציפיותיהם מממשל אובאמה היו גבוהות מידי.
השליחויות של השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל למזרח התיכון לא יביאו,בניגוד לציפיות הראשונות של הפלסטינים,להקפאה מוחלטת של ההתנחלויות.נראה כי הבנייה במזרח ירושלים תמשך וכן גם בניית כ3000 יחידות דיור נוספות בשטחי יהודה ושומרון ובניית מקוואות ומוסדות ציבור.השחצנות הראשונית של הנשיא אובאמה ואנשיו מתרסקת בהדרגה מול סלעי המציאות המזרח תיכונית.
ממשל אובאמה נגרר לדיון עם ממשלת ישראל בפרטים הקטנים ביותר של פעולות ההתיישבות,הוא התחיל בדרישה של הנשיא האמריקני כפי שהגדירה אחד מיועציו כי "איננו רוצה לראות אפילו מערבל בטון אחד בהתנחלויות ביהודה ושומרון" ובסופו של דבר הבין כי הוא חייב להתפשר עם עמדות ישראל בעניין זה אחרת לא יצליח להתניע את התהליך המדיני במיוחד נוכח העובדה שמדינות ערב אינן ממהרות , בלשון המעטה , לעשות צעדי נורמליזציה לישראל בתמורה להקפאת ההתנחלויות.
ואילו במחנה הפלסטיני גוברים התסכול והאכזבה והתחושות כי ראש הממשלה נתניהו הצליח "לנצח" , בסיבוב הזה , את הנשיא האמריקני החדש.
ברשות הפלסטינית ציפו כי ממשל אובאמה ילחץ על ישראל ויפעל לחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על הסדר הקבע תוך קביעת לוחות זמנים לסיום המשא ומתן,הסתמכות על החוק הבינלאומי והחלטות האו"ם והשתתפות בינלאומית פעילה במשא ומתן שתביא לכיפוף עמדותיה של ישראל.
בפועל הדבר הזה לא קרה, לאחר הערכת מצב החליט הנשיא האמריקני להמשיך בקו של הסכמי אוסלו,מפת הדרכים ותהליך אנאפוליס, הוא הבין כי יהיה לו קשה מאוד לכופף את ישראל.
ירידת הפופולאריות של הנשיא אובאמה בארצו מתחת לחמישים האחוזים , פעילות הלובי היהודי בגבעת הקפיטול ונאומו של אובאמה לעולם הערבי והמוסלמי הביאו להתעוררות תומכי ישראל בארצות הברית אשר דרשו מאובאמה "לאזן" את יחסו לישראל, כך למד הנשיא הטרי את מגבלות כוחו.
המדיניות המוטעית של אובאמה תביא אותו בסופו של דבר לעימות עם הרשות הפלסטינית או עם המדינות הערביות המתונות. כבר עכשיו מצטייר הנשיא האמריקני בעולם הערבי כנשיא חלש שלא הצליח לכפות על ישראל את תוכניותיו המדיניות , כמובן שמבחינת הערבים הוא עדיף עדיין מהנשיא בוש אך הם מודאגים מאוד מהשחיקה בעמדותיו שהיו לטעם בתחילת דרכו כנשיא פרו פלסטיניות ופרו ערביות.
הערבים חוששים ש"התיאבון הישראלי יבוא עם האוכל" ואם בסופו של דבר תקבל ישראל כמה צעדי נורמליזציה ממדינות ערב תמורת הקפאה חלקית של ההתנחלויות יגביר הדבר את הדרישות הישראליות במשא ומתן.
פרשנים פלסטינים המנתחים את התמונה המדינית קובעים חד משמעית כי הממשל החדש של אובאמה נגרר ל"ניהול הסכסוך" במקום ל "פיתרון הסכסוך".
לדעתם התוצאה הסופית של המדיניות האמריקנית יהיה הגעה לפתרון שיהיה לשביעות רצונה של ישראל ולא לשביעות רצונם של הפלסטינים.
בעולם הערבי כבר נשמעות קריאות לפלסטינים ולמדינות ערב "לסמוך רק על עצמם וכוחם" ולא על הממשל האמריקני. כל הסתמכות על גורמים זרים תביא רק למפח נפש.
אילו לקחים צריכה להפיק ישראל מהמצב הנוכחי?
ראשית אסור לממשלת נתניהו להשפיל את הפלסטינים ואת הערבים בפומבי ולהגיד להם כי ההימור שלהם היה מוטעה וכי הפסידו בקרב על הקפאת ההתנחלויות.הדבר הזה יפגע בכבודם ולא ישרת את המטרה.ישראל צריכה לטעון כי עשתה וויתורים כואבים למען השלום וכי על הפלסטינים והערבים להבין כי רק שמירה על עיקרון ההדדיות הידוע יכולה לקדם את השלום במזרח התיכון.
הלקח השני שאיננו פחות חשוב מהראשון הוא שצריך לגלות גמישות מדינית ופתיחות כלפי כל דרישה שבאה מהממשל האמריקני.אין אומר הדבר שהממשל הוא שיכתיב את מדיניות ממשלת ישראל אולם אסור לשכוח את החשיבות העצומה שיש לתמיכת הממשל בישראל ובביטחונה.אין שום תועלת בעימות פומבי עם הממשל.ישראל צריכה להתנהל בגמישות מול ארצות הברית מבלי לוותר על צרכיה הביטחוניים.
אולם מה שחשוב יותר הוא לתכנן את הצעדים הבאים לקראת חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים.ברור לכולם שחידוש המשא ומתן על הסדר הקבע הוא רק שאלה של זמן , בסופו של דבר תימצא הנוסחה שתאפשר אותו וישראל חייבת מעכשיו לעמוד על עקרונותיה ולהבהיר לממשל האמריקני כי לא תוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה במיוחד נוכח הפיצול בחברה הפלסטינית, שליטתו של ארגון החמאס על כל רצועת עזה והניסיונות שלו להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון.
השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל ביחד עם צוותו כבר מכין את מתווה המשא ומתן על הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים,כדי לעקוף את המחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה מאיזו נקודה יחודש המשא ומתן מתכנן הממשל לקבוע כי חידוש המשא ומתן יתבסס על הכרזה כי "המשא ומתן מתחדש במגמה כי יימשך שנתיים ימים ובסוף תקופה זו תוקם מדינה פלסטינית".הכוונה האמריקנית והאירופית היא להכניס את ישראל למעין סד של משא ומתן שמטרתו להביאה למצב של הגשת וויתורים חסרי תקדים בנושאים החשובים ביותר כמו ירושלים וסוגיית הפליטים.
לכן,הקרב האמיתי הוא על אופן ניהול המשא ומתן עם הפלסטינים והניסיון להכתיב מראש את תוצאותיו לרעתה של ישראל.החשש הוא שממשל אובאמה יתייצב במשא ומתן הזה לצידם של הפלסטינים,ינסה לשחוק בהדרגה את מכתב הערבויות שנתן הנשיא בוש לישראל בעניין גושי ההתנחלויות ואי חזרתם של פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל, ויתעלם מהדרישות שהעלה ראש הממשלה ב "נאום בר אילן" בדבר פירוזה של המדינה הפלסטינית.
לכן ישראל צריכה להתנגד בתוקף , בשיחותיה הדיסקרטיות עם ממשל אובאמה לניהול משא ומתן בתנאים כאלה.היא חייבת להבהיר כי לא תהייה חזרה לקווי 67 וכי היא חייבת לשמור על "גבולות ברי הגנה",היא חייבת לדרוש שיהיה פירוז מלא של המדינה הפלסטינית העתידית, שכל הסכם קבע יהווה גם את סוף התביעות מישראל וקץ הסכסוך ושהפלסטינים יכירו רשמית בישראל כמדינת הלאום היהודי.
זהו הקרב האמיתי של ממשלת נתניהו,היא צריכה להיערך אליו ביסודיות וברצינות מבלי לוותר על עקרונותיה.רק עמידה תקיפה על עמדות אלה תגרום לממשל אובאמה להבין כי ישראל נחושה וכי היא לא תוותר על שום עיקרון שעלול לסכן את ביטחונה.

יום שישי, 11 בספטמבר 2009

כל דאלים גבר

הקבוצות האסלאמיות הרדיקליות ברצועה שוקלות לאחד כוחות ולהישבע אמונים לאוסאמה בן לאדן כדי לעמוד מול כוחות החמאס הפועלים נגדם.פעילותן אינה מסכנת את שלטון החמאס ברצועה אך היא מדאיגה מאוד את שלטונות מצרים

נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה לפני ארבע שנים יצרה שורה של תהליכים שהביאה להשתלטות תנועת החמאס על הרצועה וצמיחתם של גורמים אסלאמיים קיצוניים אפילו יותר ממנה.
ממשל החמאס ברצועה ההולך ומתבסס בהדרגה בשטח, כישות אסלאמית עצמאית והיחידה במינה במזרח התיכון, מגלה כעת כי תחת כנפיו צמחו קבוצות אסלאמיות רדיקליות הקוראות תיגר על שלטונו ושאינן מרוצות מפעולותיו החברתיות בקרב הציבור העזתי ומכך שאיננו פועל נגד ישראל באמצעות הנשק שנמצא במחסניו.
האירועים האחרונים שהיו ברפיח במסגד אבן תיימיה ,שבהם פעל ממשל החמאס נגד פעילי ארגון "ג'נד אנצאר אללה " וביצע בהם טבח ממחישים יותר מכל את חששות החמאס מארגונים אלה ואת נחישותו ללמדם לקח למען "יראו וייראו".
הטבח של ארגון החמאס ברפיח באנשי הארגון הזה עבר ללא שום בעיות מיוחדות בדיוק כפי שעבר הטבח שעשו אנשי החמאס בפעילי הפת"ח ברצועה במהלך מבצע "עופרת יצוקה",החמאס שוב הוכיח כי הוא שולט ברצועה ללא מיצרים.אולם בכך לא הסתיימה הפרשה.
הקבוצות הרדיקליות יורות מידי פעם,מתחת לאפו של ממשל החמאס ברצועה,רקטות לכיוון ישראל וגם מניחות מטעני חבלה במקומות שונים ברצועה כנקמה על הטבח שביצע החמאס ברפיח.
ברצועה פועלות כמה קבוצות אסלאמיות רדיקליות המבוססות על האסלאם הסלפי הקדום המזדהות מבחינה רעיונית עם ארגון אל-קאעדה ותנועת הג'האד העולמי ובעקבות הטבח ברפיח הן שוקלות כעת להתאחד ולהצהיר באופן רשמי אמונים לאוסאמה בן לאדן.מהלך כזה יאחד אותן מול החמאס ויאפשר להן לרכז כוחות ומשאבים ולקבל סיוע כספי מסודר מארגון אל-קאעדה.
מי שינסה למפות את הארגונים הרדיקליים הפועלים בעזה יגלה שמות רבים של ארגונים קיקיוניים הפעילים בעיקר "על הנייר".אולם ניתן לקבוע בוודאות כי בשטח פעילים הארגונים הבאים אשר על פי מקורות יודעי דבר החלו לפעול ברצועה נגד החמאס בעקבות השתתפותו בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב2006:

א."ג'נד אנצאר אללה"-"צבא תומכי אללה":ארגון הפועל בעיקר בדרום הרצועה בין ח'אן יונס לרפיח, הארגון שואף להקים "אמירות אסלאמית" ברצועה ושני מנהיגיו,עבד-אל-לטיף מוסא המכונה "אבו אלנור אלמקדסי" וח'אלד בנאת המכונה "אבו עבדאללה א-סורי" חוסלו על ידי אנשי החמאס במהלך הטבח ברפיח לפני כחודש.

ב."צבא האסלאם"-הארגון הוקם ב2004 על ידי פעילים שפרשו מארגון "יחידות ועדות ההתנגדות העממית",בראשו עומד מומתאז דורמוש ואנשיו חטפו בעבר את כתב הבי.בי.סי אלן ג'ונסטון והיו מעורבים גם בחטיפתו של החייל גלעד שליט.יש לארגון זה קשרים רופפים עם ארגון אל-קאעדה.

ג."צבא האומה"-בראשו עומד איסמעיל חמיד,הארגון הוקם ב2008 על ידי פעילים שפרשו מארגון "ועדות ההתנגדות העממית".

ד."ג'לג'לת"-שם כולל לגוף שהוקם מפעילים שפרשו מהזרוע הצבאית של החמאס "עז א-דין אלקסאם".גוף זה נטל את האחריות על שורה של פיצוצים שהיו באחרונה במתקני הביטחון של החמאס ברצועה כנקמה על הטבח שעשה החמאס ברפיח בפעילי ארגון "ג'נד אנצאר אללה" בחודש שעבר.אחד מראשי הארגון הוא מחמוד טאלב המכונה "אבו מעתצם אלמקדסי" שהיה בעברו פעיל של הזרוע הצבאית של החמאס.
ארגון החמאס מנהל מצוד רחב היקף בניסיון ללכוד את מחמוד טאלב שהפך למבוקש מספר אחת ברצועה.משטרת החמאס עצרה כמה מחבריו ומבני משפחתו אך לא הצליחה להניח את ידה עליו.
בראיון שהעניק באחרונה לעיתון "א-שרק אל-אווסט" טען מחמוד טאלב כי אנשיו ניסו להתנקש בחייהם של הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר ושל שליח הקוורטט טוני בלייר בעת שביקרו ברצועה אך החמאס הצליח לסכל את הפיגועים.הוא הביע תקווה שארגונו יהפוך לחלק מארגון אל-קאעדה ואמר כי "הקמת האמירות האסלאמית היא הבטחה מאללה".
הארגונים האלה קוראים תיגר על החמאס בכמה תחומים.הם טוענים כי ממשל החמאס מחיל את הנורמות האסלאמיות המסורתיות(לדוגמא חובת חבישת רעלה) על הציבור ברצועה באופן איטי ומתון מידי.ארגונים אלה מתנגדים לרגיעה (תהדיאא') עם ישראל ורוצים לראות "ג'האד פעיל ואינטסיבי מול היישות הציונית".כוחות הביטחון של החמאס עצרו כמה פעילים של ארגונים אלה לאחר שירו רקטות לעבר ישראל והחרימו את נשקם.גם הניסיון של תנועת החמאס לחזר אחר המערב ובמיוחד אחרי ממשל אובאמה הוא לצנינים בעיני הארגונים הרדיקלים אשר דוגלים בהמשך המלחמה של אל-קאעדה במערב ללא שום פשרות.
האם ארגונים אלה מסכנים את שלטון החמאס ברצועה? התשובה היא חד משמעית :לא לא.מדובר בסך הכול בכמה מאות פעילים חמושים לעומת כוחו הצבאי המסודר של החמאס המונה כעשרים אלף לוחמים במסגרות צבאיות מאורגנות המצוידים בנשק רב.יחסי הכוחות הם באופן משמעותי לטובת צבא החמאס.
אולם החמאס רוצה למנוע תהליך של התעצמות צבאית בקרב גופים אלה כדי שלא יהוו איום צבאי ואידיאולוגי על שלטונו.
גם ישראל ומצרים מודאגות מצמיחתם של ארגונים אלה.בישראל מעריכים כי בסופו של דבר ארגון החמאס "יעשה את העבודה" ויחסל את הארגונים האלה.המצרים רואים בהם איום על הביטחון הלאומי המצרי ובאחרונה הגבירו את פעילות החיפושים אחר מנהרות באזור רפיח שדרכן עוברים פעילים אלה אל תוך הרצועה וממנה אל מצרים.
ארגוני זכויות אדם פלסטינים וזרים מנסים בשבועות האחרונים להרים קול זעקה בעולם על שלטון הדיכוי של החמאס אשר ביצע את הטבח בפעילי ארגון "ג'נד אנצאר אללה" ברפיח.ארגון החמאס מצידו מנסה להטיל דופי באמינותם של הארגונים האסלאמים הסלפים בטענה כי הם מופעלים על ידי "גורמים זרים" או על ידי הרשות הפלסטינית מרמאללה. בעיתונות הערבית פורסמו כמה מאמרי ביקורת על כך ש"מוסלמים טובחים במוסלמים אחרים" במקום לאחד את מאמציהם נגד "האויב הציוני" והקוראים לתנועת חמאס לפתוח בהדברות עם הארגונים הסלפים.ספק רב אם היא תענה לבקשה,בג'ונגל של רצועת עזה שורר החוק הידוע "כל דאלים גבר" , בינתיים ארגון החמאס הוא הכוח החזק שם ואין לו שום כוונה לשנות את החוק הזה.




יום שישי, 4 בספטמבר 2009

הסברה אגרסיבית

אמצעי התקשורת הערביים מנצלים את צום הרמאדאן לשידורי תעמולה עוינים נגד ישראל.הגיע הזמן שממשלת ישראל תקיים דיון מעשי בדרכים לחזק את מערך ההסברה של ישראל מול מכונת התעמולה וההסתה הערבית.הפתרון נמצא בידינו והממשלה יכולה וצריכה לקבל את ההחלטות הנכונות


כמידי שנה אני עוקב בעניין רב אחרי שידורי תחנות הלווין הערביות במהלך חודש הרמאדאן.רוב העולם המוסלמי צם ומבלה את זמנו בצפייה ממושכת בערוצי הטלוויזיה.
השנה חל חודש הרמאדאן בקיץ,מוסלמים רבים ספונים בבתיהם מפאת החום הרב ועוקבים בשקיקה אחר הנעשה ברחבי העולם באמצעות מרקעי הטלביזיה.
ערוץ הטלביזיה אל-ג'זירה,הנצפה ביותר במזרח התיכון, מייחד חלק גדול משידוריו במהלך חודש הרמאדאן לנושא ירושלים.שידורים ותוכניות שונות מוקדשים לצעדיה של ישראל במזרח ירושלים במסגרת הפינה "עין על ירושלים".
השידורים הם בעלי אופי תעמולתי עוין תוך הדגשת הפן האסלאמי של העיר והיבטים פלסטינים לאומיים תוך התמקדות ב"פגיעה" של ישראל במסגדים שעל הר הבית וניסיונותיה לשנות את אופייה הדתי והלאומי של ירושלים המזרחית.
ומה עושה מערכת ההסברה הישראלית מול התעמולה העויינת של רשת אל-ג'זירה? מאומה.
מדינת ישראל איבדה לפני זמן רב את כלי ההסברה היחידים שהיו לה להתמודד עם מערכת התעמולה וההסברה הערבית.עיתון "אל-אנבאא'" בשפה הערבית בעריכתו של העורך האגדתי יעקב חזמה נסגר,את קול ישראל בערבית שהיה נקלט בכל בית ברחבי המזרח התיכון בקושי אפשר לשמוע היום בתחומי מדינת ישראל בגלל הזנחת הטיפול במשדריו( בעיקר השידור בAM),הטלביזיה הישראלית בשפה הערבית ששודרה כערוץ לוויני הורדה מהלווין HOTBIRD המכוון למדינות ערב והיא משודרת בלווין "עמוס" שבקושי נקלט בעולם הערבי.
למדינת ישראל אין פלטפורמה ראויה ויעילה שעליה היא יכולה לבנות את שידוריה ומערך ההסברה שלה כלפי העולם הערבי והיא נתונה לחסדיהם של ערוצי הלווין הערבים אשר כדי להראות "מאוזנים" מעלים מידי פעם לשידור דוברים ישראלים בשפה הערבית שמשמשים, בניגוד לרצונם , כ "עלה תאנה" לאובייקטיביות כביכול של שידוריהם.
ערוצי הלווין הערביים מפעילים במקביל גם אתרים באינטרנט אשר גם הם מלאים בתעמולה והסתה נגד מדינת ישראל.
לישראל חסר אתר אינטרנט מרכזי בשפה הערבית שיעביר את מסריה של ישראל וישקף את ההוויה הישראלית האמיתית.
נראה שהקברניטים במדינה השלימו בשנים האחרונות מראש עם תבוסתה של ההסברה הישראלית בקרב מול התקשורת הערבית העוינת.הדבר בא לידי ביטוי במהלך מלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה" כשההסתה נגד ישראל באמצעי התקשורת הערביים הוציאה את ההמונים לרחובות במדינות ערב השונות ועודדה אותם לערער את השלטון במדינות המתונות שיש להם הסכמי שלום עם ישראל או קשרי מסחר עימה כמו מצרים,ירדן,מרוקו,תוניסיה ועוד.
הוויתור הישראלי על הקרב מול ערוצי הלווין הערביים עומד בניגוד מוחלט למאמציהן של מדינות אחרות שגם להן יש אינטרסים במזרח התיכון.מדינות אלה מבינות היטב את חשיבות ההסברה לעולם הערבי והן מפעילות בעצמן שידורי לווין בשפה הערבית, במימון עתק , כדי שישרתו את מסרי ההסברה שלהן למדינות הערביות והמוסלמיות.ארצות הברית מפעילה את רשת הרדיו הפופולארית בשפה הערבית "רדיו סווא" ואת ערוץ הטלביזיה "אלחורה", בריטניה מפעילה במסגרת הבי.בי.סי שידורי רדיו וטלביזיה בשפה הערבית,רוסיה מפעילה את ערוץ הטלביזיה בשפה הערבית "רוסיה אליום", גם צרפת, גרמניה וסין מפעילות ערוצי טלביזיה בשפה הערבית המכוונים למדינות ערב.
האם מה שטוב למדינות אלה פחות טוב למדינת ישראל?
הממשלה החדשה בישראל חייבת לקבוע את מדיניותה בנושא זה ולקבל החלטות גורליות לגבי ההסברה בשפה הערבית מול מאות הערוצים הערביים העוינים.
מדובר בהחלטה מערכתית ומן הראוי שנושא זה יובא בהקדם לדיון בקבינט המדיני בטחוני לדיון ולהכרעה.
לדעתי הקבינט חייב לקבל החלטה על תחילתה של עבודת מטה נרחבת למיפוי צרכי ההסברה של מדינת ישראל מול העולם הערבי ולגבש הצעות מעשיות ודרכי פעולה שיובאו לאישור הממשלה.הממשלה צריכה לאשר את ההצעות לאחר בחינתן ולהקצות לכך את המשאבים הדרושים.
בדיקה מהירה מעלה שהסכומים הנדרשים לתחילת ההתמודדות עם דרישות ההסברה של ישראל מול העולם הערבי "אינן בשמיים". בהשקעה של כמה מיליונים בודדים של שקלים אפשר לשפר בהרבה את האפקטיביות של אמצעי התקשורת בשפה הערבית של רשות השידור שהינה רשות ממלכתית כולל הקמת אתר אינטרנט רציני בשפה הערבית.במקביל צריכה המדינה להכשיר קאדר של "מסבירנים" בשפה הערבית,לגייס כוח אדם מיומן ולהכשיר אותו לצורך המשימה.
הגיע הזמן שישראל תיטול את היוזמה לידיה בתחום הזה ותחדל ממצב המגננה שבו היא נמצאת בתחום ההסברה לעולם הערבי.הבה נעבור למדיניות של הסברה יזומה ואגרסיבית מול מערכת התעמולה המשומנת של הערבים.הכדור נמצא במגרשה של הממשלה והיא שצריכה לקבל את ההחלטה.

יום חמישי, 13 באוגוסט 2009

המהפיכה הלבנה


מחמוד עבאס הצליח להשתלט על הוועידה השישית של הפת"ח,למנות את נאמניו להנהגת התנועה ולהדיח את יריבו אחמד קריע. מבחנה העיקרי של ההנהגה החדשה הוא ביחסיה עם החמאס והמשך המשא ומתן עם ישראל.אסור לממשלת נתניהו לקבל את העמדות החדשות שאימצה הנהגת הפת"ח בהצבת תנאים מוקדמים לחידוש המשא ומתן עימה והמשך ההתנגדות לישראל בכל הדרכים


במשך עשרים שנה לא התכנסה הועידה השישית של הפת"ח מסיבות שונות שהעיקרית בהן הייתה הרצון של חברי הועדה המרכזית של הארגון(הפוליטבירו) למנוע קיום בחירות פנימיות בתנועה שיביאו להחלפתם.במשך התקופה הזו קרו שורה של אירועים חשובים: אש"ף חתם על הסכמי אוסלו עם ישראל,החל המשא ומתן בינו לבין ישראל על הסדר הקבע ,התכנסה ועידת קמפ דיוויד,פרצה אינתיפאדת אל-אקצא,יאסר ערפאת הלך לעולמו,החמאס זכה בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006 ואחר כך השתלט בהפיכה צבאית על רצועת עזה.
היעלמותו של יאסר ערפאת מהזירה הפלסטינית הפנימית יצרה ואקום מנהיגותי בתנועת הפת"ח בנוסף למעשי השחיתות והסיאוב של ההנהגה שיצרו ואקום מוסרי,התמרמרות ואובדן האמון של הדור הצעיר בהנהגה הותיקה.דור לוחמי האינתיפאדה הראשונה והשנייה הורחק מתפקידי ההנהגה הבכירים והוא נדרש להילחם במה שכונה "הכיבוש הישראלי" מבלי שתהייה לו השפעה ממשית על תהליך קבלת ההחלטות.אט אט התרחקה תנועת הפת"ח מהציבור הפלסטיני,אחז בה מעין שיתוק והקלקולים הרבים והשחיתות בשורותיה הביאו לעליית כוחה של תנועת החמאס.
האם כינוס הוועידה נחשב להצלחה מבחינת תנועת הפת"ח?
כן,מדובר בהצלחה של הדור הצעיר בתנועה שהשכיל לשכנע את מחמוד עבאס אבו מאזן להתנתק מחברי ההנהגה הוותיקה,בני דורו, ולכנס את הוועידה כדי להפיח רוח חיים בתנועה הגוססת ולהזרים לתוכה דם חדש.מחמוד עבאס הסכים לדרישה זו מכיוון שראה בה הזדמנות לנסות ולשפר את מעמדו ואת מעמד הפת"ח בשטחים מול תנועת החמאס.
כינוסה של הוועידה ב"מולדת הפלסטינית"(אל-ווטן-בערבית) נחשב אף הוא להצלחה גדולה מבחינתם של הפלסטינים.הועידה השישית התכנסה לראשונה בשטחים בהשתתפותם של נציגי הפזורה הפלסטינית ומבחינתם של פלסטינים רבים מדובר בשמירת העצמאות הפלסטינית ובתחילת מימושה של "זכות השיבה" על אפה וחמתה של ישראל שנאלצה בלחץ אמריקני להסכים לקיום הוועידה.אם הייתה מתקיימת הועידה במדינה ערבית מארחת היו הפלסטינים נתונים ללחצים שונים בתחום התכנים וההחלטות.
רבים בתוך תנועת הפת"ח ומחוצה לה ניסו לשבש או למנוע את כינוס הוועידה.תנועת החמאס מנעה את יציאתם של כ-400 צירים מהרצועה לבית לחם ובכך שיבשה את ההצבעה הפנימית שלהם למוסדות התנועה אך הוועידה הצליחה בסופו של דבר להתגבר על הקשיים הטכניים ולקיים את ההצבעה.
בתוך התנועה עצמה ניסה אחד הבכירים שבה,פארוק אל-קאדומי ראש המחלקה המדינית באש"ף,למנוע את כינוס הוועידה באמצעות פרסום פרוטוקולים מזויפים על קשר כביכול שקשר מחמוד עבאס עם מחמד דחלאן ועם ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לרצוח את יאסר ערפאת. ה"תרגיל המסריח" של קאדומי נחשף והוא נכשל בניסיונו למנוע את כינוס הועידה או לפצל את תנועת הפת"ח. פעילי התנועה רואים בעובדה שהצליחו במהלך הועידה לשמור על אחדות התנועה בראשותו של מחמוד עבאס הצלחה גדולה שכן נמנעו מהפילוג והפיצול שאותו שאף פארוק אל-קאדומי להשיג.
הישג נוסף מבחינתם של בכירי הפת"ח קשור לסוגיית המצע המדיני של התנועה.תנועת הפת"ח קיבלה החלטה שאיננה זונחת את המצע הקודם שכלל את עיקרון "המאבק המזוין" בישראל אלא רק שיכללה ופיתחה אותו.הועידה קבעה את אימוץ עקרון המשא ומתן המדיני בצד אימוץ "כל סוגי ההתנגדות המותרים על פי הלגיטימיות הבינלאומית" ובכך אפשרה להנהגה הפלסטינית להמשיך במשא ומתן עם ישראל מבלי להפסיק את הטרור,מה שנקרא "משא ומתן תחת אש".
תוצאות הבחירות למוסדות התנועה כלומר לוועדה המרכזית של התנועה ולמועצה המהפכנית מהוות מהפך משמעותי מבחינת הפת"ח והכנסת דם חדש להנהגה הכולל את מנהיגי הדור הצעיר שהובילו את האינתיפאדה הראשונה והשנייה נגד ישראל והשתתפו גם במשא ומתן המדיני עימה.
בתנועת הפת"ח כבר מכנים את הוועידה בשם
"המהפיכה הלבנה" (אל-אנקלאב אל-אביצ'-בערבית).
בכירים מההנהגה הוותיקה כמו אחמד קריע(אבו עלאא') הורחקו בגלל מעשי שחיתות ויחסים מעורערים עם מחמוד עבאס.הם נדחקו החוצה במסגרת חיסולי החשבונות והואשמו באחריות לכישלון התנועה והשיתוק שפקד אותה.
חברי הדור הצעיר חברו בקואליציה הצבעתית נגד אחמד קריע(אבו עלאא') והדיחו אותו מהוועדה המרכזית בבושת פנים.קריע משוכנע שמחמוד עבאס, שנוא נפשו,הוא שנתן את ההוראה לחסל אותו מבחינה פוליטית וכי עבאס הוא ראש הקושרים נגדו מכיוון שהוא מהווה איום פוליטי משמעותי בתוך התנועה על מעמדו של מחמוד עבאס.
למעשה כל חברי הועדה המרכזית החדשים שנבחרו מזוהים עם מחמוד עבאס ועם דרכו ובשטחים הם מכונים "חבורת אבו מאזן" (ג'מאעת אבו מאזן-בערבית).לוועדה המרכזית נבחר גם סולטאן אבו אל-עניין , נציג הפת"ח בלבנון , כדי להדגיש את עניין הפליטים והעובדה שהפת"ח איננו מוותר על "זכות השיבה".
החברים הוותיקים בוועדה המרכזית שנבחרו מחדש גם הם אנשיו של מחמוד עבאס,אבו מאהר ע'ניים מי שהיה המזכיר של הוועדה המרכזית הקודמת החליט להשתקע בשטחים ונחשב ליורש אפשרי של מחמוד עבאס בעתיד,סלים זענון יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית תמך במחמוד עבאס כיורשו של ערפאת ונביל שעת' הוא מבכירי הנושאים ונותנים עם ישראל מאז הסכם אוסלו.גם עבאס זכי,נציג אש"ף בלבנון הוא נאמנו של מחמוד עבאס.
השורה התחתונה היא שמחמוד עבאס כבש את הוועידה השישית של הפת"ח וביסס את מעמדו לאחר שהוא עצמו נבחר פה אחד ליו"ר התנועה.
על פי מקורות יודעי דבר, תוצאות הבחירות ל"מועצה המהפכנית" של התנועה שיתפרסמו בעוד כמה ימים, מעידות,גם הן, על המהפך בתנועה והשתלטות הדור הצעיר על המועצה המונה 120 חברים ודחיקתם החוצה של החברים הוותיקים.בכך ישלים מחמוד עבאס את כיבוש כל מוסדות תנועת הפת"ח.
ח'אפט' אלברגותי עורך ביטאון הפת"ח "אל-חיאת אל-ג'דידה" סיכם את הועידה במילים כי "הזוכה הגדול הוא מחמוד עבאס שהצליח לכנס וועידה מוצלחת,מנע פיצול בתנועה והפיח בה רוח של אהבה וסלחנות וכי הזוכה השני הוא מרוואן ברגותי שזכה לתמיכה עממית למרות מסע התעמולה נגדו לפני ובזמן כינוס הוועידה".
מי עוד הרוויח מכינוס הוועידה?
לראשונה בהיסטוריה הפוליטית הפלסטינית התחזק מעמדם של האסירים הביטחוניים
בתוך תנועת הפת"ח דבר שלא היה עד כה בתנועה.
האסירים הביטחוניים קיבלו מעמד של נוכחים בוועידה למרות העובדה שהם עצורים.מרוואן ברגותי השפוט לחמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים הצליח לזכות במושב בתוך הועדה המרכזית של הפת"ח.
255 אסירים ביטחוניים מונו לצירים בועידה המונה יותר מאלפיים איש והוקצו 20 מקומות לאסירים ביטחוניים במועצה המהפכנית של התנועה מתוך 120 המקומות.
המלצת הועדה לענייני האסירים הביטחוניים אומצה על ידי הועידה של הפת"ח כי אין לחדש את המשא ומתן עם ישראל ללא קביעת לוח זמנים ברור לשחרור האסירים ביטחוניים.גם הנשיא הפלסטיני אבו מאזן הדגיש בנאומו כי לא יהיה פיתרון קבע לסכסוך ללא שחרור כל האסירים ביטחוניים.
המסר לישראל הוא ברור מצידה של תנועת הפת"ח,האסירים ביטחוניים הם חשובים לנו והם מהווים חלק חשוב בכל משא ומתן.
האם יש הבדל מהותי בין תנועת הפת"ח לרשות הפלסטינית?
דוברי הפת"ח השונים מנסים ליצור הפרדה בין תנועת הפת"ח לבין הרשות הפלסטינית מכיוון שהעמדות המדיניות שאמצה הוועידה השישית הן נוקשות בכל הקשור למשא ומתן עם ישראל וכוללות תנאים מוקדמים לחידוש המשא ומתן כמו קביעת לוח זמנים לסיום המשא ומתן המדיני,הפסקת ההתנחלויות וקביעת לוח זמנים אחר לשחרור כל האסירים הביטחוניים מבתי הכלא בישראל(בערך כאחד עשר אלף איש).
קשה להפריד בין תנועת הפת"ח לבין הרשות הפלסטינית,בדיקה של רשימת המתמודדים על תפקידי חברי הוועדה המרכזית של הארגון מעלה כי מדובר באנשים בעלי תפקידי מפתח ברשות:מנכ"לים,מושלי מחוזות,שגרירים שונים של אש"ף בעולם,ראשי מנגנוני הביטחון לשעבר ברשות,שרים המכהנים בממשלה הפלסטינית ועוד פקידים בכירים ברשות.למעשה תנועת הפת"ח היא מפלגת השלטון.
המבחן הבא של תנועת הפת"ח ובראשה מחמוד עבאס מתמקד בשלושה מישורים:
א.המישור הפנימי- מה יקרה לאחר סיום הוועידה?האם תצליח התנועה לבער מקרבה את תופעות השחיתות?האם באמת הדם החדש שהוזרם לה יביא להתחזקות מעמדה של התנועה בקרב הציבור הפלסטיני?רק מבחן הזמן יקבע אם אכן תצליח התנועה להחזיר לעצמה את הפופולאריות שאיבדה בקרב תומכיה ברחוב הפלסטיני ושהביאה לעליית החמאס לשלטון.
ב.היחסים עם ישראל-כיצד ישפיעו החלטות וועידת הפת"ח על העמדות של הרשות הפלסטינית כלפי המשא ומתן עם ישראל?האם היא תאמץ את התנאים המוקדמים שקבעה תנועת הפת"ח לחידוש המשא ומתן עם ישראל?האם וועידת הפת"ח תביא להקצנת העמדות של הרשות הפלסטינית במשא ומתן?
ג.היחסים עם החמאס- האם תנועת הפת"ח תשאף לפיוס עם החמאס או שתפעל בשטחי רצועת עזה להפלת שלטון החמאס בכוח?העובדה שהחמאס מנע מצירי וועידת הפת"ח המתגוררים ברצועה לצאת לבית לחם מעכירה את האווירה ואיננה תורמת לפיוס בין שתי התנועות.
ובאשר לשאלה מה הרוויחה ישראל מהוועידה?
ממשלת נתניהו הצטיירה בעיני ממשל אובאמה והעולם כמי שמאפשרת את קיום התהליך הדמוקרטי הפנימי.היא הגישה למחמוד עבאס את כל הסיוע הדרוש בתקווה שהבחירות הפנימיות יחזקו אותו ואת תנועתו.
עתה לאחר שמחמוד עבאס השיג את מטרותיו הוא עדיין דבק בדרישותיו להציב תנאים מוקדמים לחידוש המשא ומתן עם ישראל.הקשחת העמדות מצידו של עבאס פוגעות בסיכויים להגיע לשלום.הדבר, משפר אולי את תדמיתו בעיני בני עמו, אך איננו מקדם ולו בסנטימטר אחד את תהליך השלום.בסופו של דבר "מדיניות השלום" של הרשות הפלסטינית משרתת אותה בראש ובראשונה.לרשות הפלסטינית יש אינטרס לקדם את התהליך המדיני והתעקשות על תנאים מוקדמים לחידושו רק תעכב אותו.
נכון שמרבית חברי הוועדה המרכזית החדשה של הפת"ח היו מעורבים במשא ומתן עם ישראל אך חלקם היה מעורב גם בתכנון שתי האינתיפאדות נגד ישראל.סולטאן אבו אל-עניין,המזכיר של הפת"ח בלבנון אמר השבוע כי "תנועת הפת"ח תמשיך לאחוז ביד אחת בענף הזית וביד השניה ברובה".
ישראל חייבת לקחת בחשבון כי אם תחדש הרשות הפלסטינית את המשא ומתן עם ישראל היא עלולה במקביל לחדש את מעשי האלימות כדי לדחוק את ישראל למצב של "משא ומתן תחת אש" שהיה מאוד אהוב על יאסר ערפאת.אסור לישראל להיכנס למלכודת הזו.


יום שישי, 7 באוגוסט 2009

חיסולו של ערפאת

הועידה השישית של הפת"ח קבעה כי ישראל אחראית לחיסולו של ערפאת והקימה ועדת חקירה לנושא.ההחלטה נועדה לנקות ממחמוד עבאס את האשמותיו של פארוק אל-קאדומי כי הוא שאחראי למותו של הראיס.הועדה לא תגיע לשום מסקנות חדשות והאינטרס של מחמוד עבאס הוא שהאחריות למות ערפאת תמשיך להיות מוטלת על ישראל

חמש שנים חלפו מאז הלך יאסר ערפאת לעולמו והפלסטינים עדיין מתקשים לעכל את מותו את דבר מותו הפתאומי.
בהתאם ל"תיאוריית הקונספירציה" שמאוד אהובה על הפלסטינים,קיבלה הועידה השישית של הפת"ח בבית לחם,שהתכנסה בדיוק היום ההולדת השמונים של יאסר ערפאת, החלטה פה אחד כי ישראל היא שהתנקשה בחייו של יאסר ערפאת.הועידה החליטה גם להקים ועדת חקירה פלסטינית בראשותו של אחיינו של יאסר ערפאת הד"ר נאסר אל-קידווה מי שהיה שר החוץ הפלסטיני ונציג אש"ף באו"ם.
מדוע התקבלה ההחלטה הזו בכינוס של הפת"ח זמן כה רב אחרי מותו של ערפאת?
ההסבר הוא פשוט ביותר.הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס רצה לנקות את עצמו מהאשמותיו הפומביות של פארוק אל-קאדומי,ראש המחלקה המדינית באש"ף אשר טען כי עבאס ביחד עם מחמד דחלאן קשר את הקשר לרצוח את ערפאת בשיתוף עם ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.למרות המחלוקות הרבות בועידה לא היה קשה למחמוד עבאס לגייס קונסנזוס בין הצירים כי "היהודים" אחראים למותו של ערפאת ולא הוא עצמו.בתנועת הפת"ח הרואה את ערפאת כסמל שלה והדוגלת עדיין בהשמדת ישראל ובאופציית "המאבק המזויין" לא קשה לגייס תמיכה רחבת היקף בהחלטה כזו.
צריך גם לזכור כי הועידה של הפת"ח לא התכנסה במשך עשרים השנה האחרונות.מותו של ערפאת היה אירוע חשוב בחייו של העם הפלסטיני ובמסגרת חשבון הנפש ההיסטורי שהיו חייבים חברי הועידה לעשות, הם היו חייבים להתייחס לנושא הזה שיצר ואקום מנהיגותי גדול בחיים הפוליטיים הפלסטינים.
החלטת הועידה של הפת"ח קוראת גם להקים ועדת חקירה בינלאומית לבדיקת נסיבת מותו של ערפאת.הדבר מעיד על כך שבפת"ח עדיין חוששים שגורמים פלסטינים שונים ינסו להטות את החקירה והם מנסים לקבל לגיטימציה בינלאומית לטענה כי ערפאת חוסל בידי ישראל.
כזכור, האיש הראשון שהזהיר את יאסר ערפאת כי ישראל מתכננת לרצוח אותו באמצעות הרעלה היה בסאם אבו שריף יועצו של ערפאת. אבו שריף אכן הזהיר את ערפאת בעל פה ואף שלח לו מכתב בנושא כמה שבועות לפני שמת. אזהרתו של אבו שריף נעשתה ללא שום מידע מוקדם מגורמים ישראלים.מדובר בהערכתו האישית והמקרית בלבד ובדמיונו הפרוע אך הוא אוהב להתהדר ולהתרברב בעובדה כאילו ידע את הדבר מראש וכי איש לא שעה לאזהרותיו כולל יאסר ערפאת עצמו.
בסאם אבו שריף טען השבוע כי ייתכן שאישים פלסטינים בכירים,שמעו מהנשיא הצרפתי לשעבר ז'אק שיראק פרטים בלעדיים על מחלתו של ערפאת ונסיבות מותו אך הם מסתירים אותם כדי שלא לפגוע בתהליך המדיני במזרח התיכון. עם זאת אמר אבו שריף כי פארוק אל-קאדומי טעה בכך שהאשים אישים פלסטינים בהרעלתו של ערפאת והוסיף כי מדובר בהאשמות לא נכונות וחסרות בסיס. הסיבה העיקרית לחיסולו של ערפאת הייתה לדעת אבו שריף דבקותו ב"קוים האדומים" והעקרונות(ת'אוואבת-בערבית) של העם הפלסטיני.
האם יש מידע חדש בידי הפלסטינים שעשוי לשפוך אור חדש על נסיבות מותו של יאסר ערפאת? התשובה היא לא.
אם כן מדוע מקימים את ועדת החקירה הזו? ובכן,תוופיק טיראווי מי שהיה ראש המודיעין הכללי ומקורבו של ערפאת ששהה עימו במוקאטעה ברמאללה במשך המצור ועד להטסתו לבית החולים בפאריז אומר כי הוא היה חבר בועדת החקירה הלא רשמית שהוקמה לאחר מותו של יאסר ערפאת וכי בידי הועדה הזו היו מסמכים וכן הצהרות ישראליות ואמריקניות אשר דרשו לסלק את יאסר ערפאת. טיראווי טוען כי יש עדויות שנגבו משמונים אנשים שונים וכי צריך למנות חבר אחד מועדה המרכזית של הפת"ח שיטפל בנושא אך אסור שתוצאות החקירה יפורסמו. בהחלט דברים מעניינים,ממה חושש תוופיק טיראווי? האם הוא היה קשור באופן כלשהו למותו של ערפאת? בשטחים מתרוצצות שמועות שכן, גורמים פלסטינים אומרים כי טיראווי היה מבוקש בידי ישראל באופן רשמי בגלל מערבותו בפיגועים ולאחר מותו של ערפאת נעלמה באורח פלא הדרישה הישראלית לעצרו. טיראווי מכחיש בתוקף ואילו אחיינו של ערפאת הד"ר נאצר אל-קדווה הגדיר את הדברים במילה "שטויות".
גורמים יודעי דבר בפת"ח אומרים כי ועדת החקירה שתקום כדי לבדוק את נסיבות מותו של ערפאת לא תגלה שום ממצאים חדשים. אין לה שום אינטרס לעשות זאת ובדרך כלל הקמת ועדת חקירה באחד מהגופים של אש"ף נועדה בראש ובראשונה "לקבור נושא עמוק באדמה" ולא להגיע לחקר האמת. מה שחשוב באמת למחמוד עבאס היה להוריד מסדר היום את טענותיו של קאדומי כי הוא אחראי למותו של ערפאת,להטיל את האחריות על ישראל ולהקים ועדת חקירה שתעסוק בנושא עוד זמן ממושך ובסופו של דבר לא תגיע לשום מסקנות חדשות.
למעשה,תוצאות ועדת החקירה ידועות מראש שכן ועידת הפת"ח קבעה באופן רשמי במקביל להודעה על הקמת ועדת החקירה בעניין מותו של ערפאת כי ישראל היא שעומדת מאחורי חיסולו. אם כך מה הטעם בהקמת ועדת החקירה? האם היא לא נועדה להתאים את העובדות להחלטה שכבר נתקבלה מראש?
מותו של ערפאת היה פתאומי ומסתורי,הצהרתה של רעייתו סוהא ערפאת ברשת אל-ג'זירה כמה שעות לפני מותו כי "הייתה קונספירציה גדולה נגדו" רק הוסיפה להילת המסתורין. ברחוב הפלסטיני יש רבים המשוכנעים כי עד היום מקבלת סוהא ערפאת סכומי כסף גדולים מהרשות הפלסטינית כ"דמי שתיקה".
למחמוד עבאס אין שום אינטרס לפזר את המסתורין סביב מותו של ערפאת,נוח לו מכל הבחינות שהאחריות תוטל על ישראל. לכן סביר להניח כי נסיבות מותו של ערפאת יהיו לוטות בערפל עוד זמן רב עד שיקום מישהו בצד הפלסטיני שיש לו את האומץ לגלות פרטים חדשים שלא פורסמו עד כה. פרטים חדשים ואמיתיים בניגוד לפרוטוקולים המזוייפים של פארוק אל-קאדומי. עד אז ימשיך להיות מותו של ערפאת בגדר חידה בלתי פתורה.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר