יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

אחריות של סוריה ולבנון


ארגון החזבאללה מחזק את אחיזתו בדרום לבנון ונערך ל"סיבוב הבא" מול ישראל תוך שהוא מפר בגסות את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם.ישראל צריכה להודיע למדינות העולם כבר עכשיו כי לבנון וסוריה נושאות באחריות להפרת החלטה 1701 וכי גם הן תשלמנה את המחיר במקרה של חידוש המלחמה בצפון

לפני כמה ימים ערך ארגון החזבאללה תרגיל צבאי חשאי מצפון ומדרום לנהר הליטאני בלבנון.בתרגיל לא נעשה שימוש באש חי אלא תורגלה פריסה בלבד בשטח ההררי של דרום לבנון.
התרגיל נועד על פי מקורות ערביים להפגין את המוכנות של החזבאללה לרגל יום העצמאות ה-65 של לבנון ולהציג את הארגון כמגן העיקרי של לבנון במקומו של צבא לבנון.
מאז מלחמת לבנון השנייה נוהג ארגון החזבאללה לערוך אימונים ותרגילים בדרום לבנון.בשנה האחרונה הוא ערך שני תרגילים גדולים.תרגילים אלה מהווים הפרה בוטה של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. באזור דרום לבנון אמורים על פי ההחלטה לפעול רק ממשלת לבנון בסיוע של כוחות יוניפ"יל והוא אמור להיות מפורז מנוכחותם ומפעילותם של גורמי הטרור השונים.
שר הביטחון אהוד ברק הזהיר בכנסת, לפני כמה ימים, כי ארגון החזבאללה שילש את כוחו מאז סוף מלחמת לבנון השנייה וכי בידו טילים המאפשרים לו לפגוע באשקלון, באר שבע ודימונה.
מה כוחו של ארגון החזבאללה היום? האם החלטה 1701 של האו"ם הייתה טובה לביטחון ישראל וכיצד מתכונן צה"ל להתמודד עם איומי הסיבוב הבא עם ארגון החזבאללה שלכולם ברור כי הוא בוא יבוא?
מאז מלחמת לבנון השנייה ועד היום הידק ארגון החזבאללה את אחיזתו בדרום לבנון.
כוחות החזבאללה פרוסים ב-160 כפרים מדרום לנהר הליטני.כל כפר מהווה אתר צבאי של הארגון עם מפקדה ועם מרכז קשר.את הכפרים מנהלים אנשי הארגון ובכל כפר מוסתרות עשרות רקטות. הכול מוכן לשיגור לעבר מטרות בישראל ביום פקודה.
למעשה,ארגון החזבאללה תגבר את האזור הבנוי בדרום לבנון וצייד אותו ברקטות בנוסף לביצורים המתוחכמים והמדופנים שבנה והמכונים בעגה הביטחונית במילים "שמורות טבע".
צבא לבנון פרוס בדרום לבנון עד גדר הגבול עם ישראל, בשטח הזה גם מסתובב כוח של 12 אלף חיילים אירופאים של יוניפ"יל, אך מי ששולט בו למעשה הם כוחות החזבאללה שמתוגברים גם בעשרות מדריכים איראנים.
עוצמתו הצבאית של ארגון החזבאללה גדלה בתקופה הזו, היום יש בידיו יותר מ-40 אלף רקטות לטווחים של עד 200 ק"מ, הוא פרס גם מערכת תקשורת עצמאית שאיננה תלויה בתשתית התקשורתית של לבנון ומאפשרת לו תקשורת חסויה.
בתחום הנ"ט הצטייד החזבאללה בטילי נ"ט מתקדמים מתוצרת "קונקורד" ו "קורנט " וסוריה אמורה לחזק בקרוב את יכולת ההגנה האווירית של הארגון בנשק נ"מ מתקדם שיאיים על טיסות מטוסי חיל האוויר הישראלי.
ראש אמ"ן אמר לאחרונה כי "סוריה הפכה לאסם התחמושת של החזבאללה" ואכן סוריה ואיראן מספקות לארגון הזה נשק מגוון.לא מדובר ב"הברחות" נשק משטח סוריה ללבנון אלא באספקת נשק קבועה ומסודרת לחזבאללה דרך שטח סוריה ונמל התעופה בבירות.
כל הפעילות הזו של החזבאללה מרוקנת מתוכן את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם.כל העולם יודע זאת וגם ישראל מבינה זאת היטב.

מה קבעה החלטה 1701 של האו"ם?

כזכור,החלטה 1701 אושרה במועצת הביטחון של האו"ם ב-12 באוגוסט 2006 והיא קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה,תוך פריסת כוח או"ם חמוש ופריסה של צבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון החזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.
ההחלטה קבעה כי כוח יוניפ"יל מתוגבר באלפי חיילי או"ם חמושים עם סמכות להפעיל נשק וסיוע של האו"ם יתפרסו ביחד עם צבא לבנון בדרום לבנון. סעיף 12 בהחלטה קבע כי שטחי הפעילות של כוח האו"ם "לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג...." עוד קובע הסעיף את חובת הכוח "להגן על אזרחים מפני איום מתפתח של אלימות פיזית".
ההחלטה גם קבעה שיש למנוע הכנסת נשק לאזור ללא הסכמה של ממשלת לבנון והטלת אמברגו מלא על העברת נשק לחזבאללה.
בפועל כבר יותר משנתיים לא יורה ארגון החזבאללה רקטות לעבר ישראל ואכן גם צבא לבנון וכוחות יוניפ"יל של האו"ם נפרסו בדרום לבנון.אולם ממשלת לבנון נתנה במהלך התקופה הזו גושפנקה רשמית לארגון החזבאללה כי הוא חלק בלתי נפרד מ"ההתנגדות הלבנונית" במקרה של התלקחות עם ישראל.יתר על כן ארגון החזבאללה מקיים אימונים צבאיים בדרום לבנון וכאמור אספקת הנשק אליו נמשכת.
גם גורמים שונים בלבנון מודים בפה מלא כי החלטה 1701 של האו"ם לא מיושמת בשטח. השיח' עבדאללה חמידי,מחכמי הדת הסונים בצפון לבנון אומר כי הנוכחות של כוחות יוניפ"יל בדרום לבנון היא סמלית ולמראית עין בלבד,כוחות האו"ם אינם ממלאים את תפקידם כראוי ,כוחות צבא לבנון נתונים למרותו המלאה של ארגון החזבאללה והם גם לא מונעים אספקת נשק מסיבית מסוריה לחזבאללה.
לדבריו האימונים של החזבאללה הם חלק מפעילות נרחבת יותר שמתכנן הארגון לעשות לא רק בדרום לבנון אלא בלבנון כולה וזאת לקראת הבחירות לפרלמנט הלבנוני במאי 2009 מחשש שהקואליציה הפרו סורית תובס בבחירות.
ישראל לא עושה די בזירה הבינלאומית בכל הקשור להפרת החלטת 1701 של האו"ם,דיפלומטיה שקטה לא תעזור, ישראל צריכה לפנות לאו"ם בדרישה שתשלח משלחת או שליח מיוחד שיבדוק את יישום ההחלטה בשטח, ישראל צריכה לנקוט קו תקיף בדרישותיה מהאו"ם שכן הוא הכתובת שצריכה לאכוף את ההחלטה.
בינתיים מגבשת ישראל את תוכנית התגובה שלה לירי רקטות וטילים לעבר ישראל לקראת עימות נוסף שעלול להתלקח בצפון.אלוף פיקוד הצפון גדי אייזינקוט גורס כי "דוקטרינת א-דאחייה" שבה נקט צה"ל במלחמת לבנון היא יעילה וצריכים להשתמש בה במלחמה הבאה מול החזבאללה.כזכור חיל האוויר הישראלי הפציץ וכתש מהאוויר את שכונת הדאחייה שבדרום ביירות שבה היו מרוכזות מפקדות החזבאללה.
הדוקטרינה החדשה המתגבשת בצה"ל גורסת כי במלחמה הבאה צריך צה"ל להגיב בצורה לא פרופורציונלית בליבת התורפה של האוייב כמאמץ עיקרי כשהמאמץ לפגוע ביכולות השיגור של האוייב הוא רק משני.
על פי התפיסה הזו, צה"ל אמור "לצרוב בתודעה של האוייב" כי כל שיגור של טיל או רקטה לעבר ישראל יענה בתגובה חריפה ומסיבית לעבר מקורות הירי.מדיניות תגובה כזו של צה"ל אמורה לבטל את ה"חסינות מפני פגיעה" שהייתה לכפרים השיעיים בדרום לבנון בזמן מלחמת לבנון השנייה.
לסיכום ניתן לומר כי החלטה 1701 של האו"ם הייתה גרועה עבור ישראל, היא כבלה את ידי ישראל במלחמתה בטרור,היא לא הביאה לשחרורם של שני החיילים החטופים גולדווסר ורגב ז"ל ובחסותה התחזק ארגון החזבאללה.
אולם אסור לישראל לחכות למלחמה הבאה עם החזבאללה מבלי לנקוט פעולות אזהרה המתחייבות כבר כעת.ישראל צריכה להודיע למדינות העולם כי אם תפרוץ מלחמה נוספת עם הארגון הזה לא תינתן שום חסינות ללבנון ולסוריה. לבנון נשלטת כיום לחלוטין על ידי החזבאללה שיש לו זכות וטו מלאה על כל החלטה של הממשלה בלבנון , הכוח הצבאי האפקטיבי בלבנון הוא כוחו של החזבאללה ולמעשה יש זהות מלאה בין המדינה לבנון לבין ארגון החזבאללה.לכן ישראל צריכה להבהיר חד משמעית כבר עכשיו כי כל עימות אלים של ישראל עם החזבאללה יביא להריסתה המוחלטת של לבנון.אם לבנון מעניקה חסות מלאה לארגון הטרור הזה עליה לדעת גם שהיא זו שתשא במחיר הכבד של תמיכתה בו.



יום ראשון, 23 בנובמבר 2008

אמירות אסלאמית קיצונית

ארגון החמאס החל לבסס ברצועת עזה את היסודות להקמתה של אמירות אסלאמית קיצונית הנתמכת בידי איראן.ישראל חייבת לפעול במהירות ונחישות לסילוקו של שלטון החמאס מהרצועה.הדרך היעילה לכך היא באמצעות מבצע צבאי נרחב וכיבושה מחדש של רצועת עזה

אירועי הימים האחרונים ברצועת עזה שבו והמחישו לנו את המציאות העגומה שנוצרה ברצועת עזה כתוצאה מהמדיניות הכושלת של כמה מממשלות ישראל בשנים האחרונות.מאז ה-4 בנובמבר,לאחר שישראל סיכלה בפעולה צבאית את פיגוע החטיפה שתכנן ארגון החמאס באמצעות "מנהרה מתקתקת",נורו לעבר שטח ישראל יותר ממאה רקטות ועשרות פצצות מרגמה.
אולם כדאי שנזכר קצת בהיסטוריה הלא רחוקה,מאז הנסיגה החד צדדית מהרצועה לפני שלוש שנים הוברחו לרצועה , עד סוף 2007 , כ-250 טון חומרי נפץ וכמות בלתי מוגבלת של טילי נ"ט ונ"מ דרך המנהרות באזור רפיח.
מאז ינואר 2007 ועד היום נורו מרצועת עזה לעבר ישראל יותר מ-3000 רקטות ופצצות מרגמה בידי ארגונים פלסטינים הממומנים על ידי איראן.מאות פעילים של ארגון החמאס עברו בשנה האחרונה אימונים צבאיים באיראן ושבו לרצועת עזה ועימם מאות מיליוני דולרים לחיזוק שלטון החמאס.
גורמי ביטחון בכירים בישראל מאשרים כי ברצועת עזה מתבססת אמירות אסלאמית דיקטטורית הנשלטת בידי זרוע של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית הסונית והנתמכת על ידי איראן השיעית.שילוב נדיר של שיתוף פעולה שמטרתו להקים מדינת טרור מוסלמית קיצונית.
האמירות האסלאמית החדשה החלה ליישם כמה תהליכים מסוכנים בשטח. היא החלה בהפצת דת האסלאם והאידיאולוגיה הקיצונית של תנועת "האחים המוסלמים" באמצעות מערכת החינוך, המסגדים,ארגוני הצדקה והתקשורת(מערך א-דעווה), הפעילה "משטרת מוסר" האוכפת ברחוב העזתי לבוש צנוע לנשים,החרמת אלכוהול וסרטי פורנו ועוד ולאחרונה היא אף החלה בהכנות להחלת חוקי העונשין של ההלכה האסלאמית(השריעה-בערבית) על תושבי הרצועה.חוקים אלה הנהוגים למשל בסעודיה כוללים הוצאות להורג,סקילה,עריפת ראשים וכריתת אברים.
האמירות האסלאמית החמאסית שהתחילה להתבסס ברצועה מאיימת גם להתפשט לעבר יהודה ושומרון.בתחומי הגדה , התחיל בעידוד תנועת החמאס ,תהליך של אסלאמיזציה אלא שישראל והרשות הפלסטינית השולטות בשטח משתפות פעולה כדי להילחם בתופעה.הפעילות המשותפת כוללת סגירת מוסדות של החמאס,החרמת כספים, מעצרים וחקיקת תקנות והגבלות על פעילות האסלאם הקיצוני.
ישראל עדיין לא החליטה האם היא מעוניינת בהמשך שלטון החמאס ברצועת עזה או בהחזרתה של הרשות הפלסטינית לשם או לחילופין בכיבוש ישראלי של הרצועה והחזרת שלטון הממשל הצבאי. מהחלטה חשובה זו אמורה להיגזר דרך הפעולה הישראלית.
יש בישראל הסבורים כי שלטון החמאס ברצועה , ללא פעילות טרור נגד ישראל, משרת אותנו בדרך הטובה ביותר.המשך שלטון החמאס ברצועה מפלג את החברה הפלסטינית ומחליש אותה,הוא שומר על נתק קבוע בין הגדה לרצועה ומאפשר לישראל לטעון כי "אין פרטנר" בצד השני שעימו אפשר להגיע להסדר כיוון שתנועת החמאס איננה מוכנה להכיר במדינת ישראל וקוראת להשמדתה.לכן כדאי לשמר את השלטון הזה אך לוודא שהוא איננו נוקט בפעולות טרור נגד ישראל.
מאידך גיסא יש הסוברים שישראל צריכה למגר את השלטון הזה ולהחזיר את הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה כדי שאפשר יהיה לנהל משא ומתן עם פרטנר אחד חזק השולט על כל השטחים ולהגיע עימו להסדר.
לגבי חידוש שלטון הממשל הצבאי הישראלי ברצועה דומני שרבים מבינים שאין לישראל שום אינטרס לשלוט ברצועת עזה ובחיי תושביה וכי צעד כזה יכול להיות רק צעד זמני עד למציאת פתרון אחר.
בכל מקרה,דבר אחד ברור, יש למנוע את המשך פעולות הטרור נגד יישובי עוטף עזה וערי הדרום מתוך הרצועה ואסור לאפשר לאמירות האסלאמית החדשה לבנות תשתית טרור נרחבת ברצועה באותו האופן שבנה ארגון החזבאללה בלבנון.
הדבר הרצוי ביותר היה שתושבי הרצועה הם שיפילו את שלטון החמאס באמצעות התקוממות עממית.אפשרות זו נראית כעת רחוקה מתמיד שכן החמאס שולט ב"יד ברזל" ברצועה ומדכא במהירות באמצעות מנגנוני הביטחון שלו כל גילויי ביקורת או מחאה.
כלפי חוץ דוחים בחמאס את כל הדיווחים על הקמת אמירות אסלאמית ברצועה.הד"ר ראזי חמד ממנהיגי החמאס בעזה אומר כי גורמי המודיעין בישראל חוששים מארגונו ומהאידיאולוגיה שלו ולכן הם מפיצים דיווחים אודות הקמת שלטון מוסלמי קיצוני בעזה.לטענתו תנועת החמאס איננה מאמינה בהשלטת האסלאם בכוח והיא מאמינה באחדות לאומית ובדמוקרטיה.לדבריו תנועת החמאס לא שינתה , מאז שעלתה לשלטון , את המצב החברתי ברצועה והיא הביאה יותר יציבות וביטחון לפלסטינים.
ראזי חמד רואה במודל של תורכיה שבה שולטת מפלגה אסלאמית כמודל טוב שעל הפלסטינים לאמץ.
ברור שטענות אלה הן צפויות ומטרתן לצייר את שלטון החמאס ברצועה כשלטון מתון.המציאות ברצועה ידועה היטב לישראל,לרשות הפלסטינית ,למצרים ולכל הגורמים הבינלאומיים המטפלים ברצועת עזה.

האם יש פיתרון מדיני לטפל במצב או שפיתרון צבאי הוא הכרחי?

ישראל השיגה כארבעה חודשים של שקט בכך שהסכימה להסדר הרגיעה (התהדיאא') עם החמאס.ייתכן שההסדר יוארך בעוד כמה חודשים אך שני הצדדים יודעים שחידוש הטרור הוא רק שאלה של זמן. בינתיים מנצל ארגון החמאס את הרגיעה לחיזוק כוחו הצבאי והצטיידות בכמויות עצומות של אמצעי לחימה לקראת עימות צבאי עתידי עם ישראל.ארגון החמאס גם ניצל את הסדר הרגיעה לחפירת מנהרה שבאמצעותה תכנן לחטוף חיילים ישראלים אך מזימתו נחשפה וסוכלה על ידי צה"ל.
כלומר, בסופו של דבר עימות צבאי בין ישראל לחמאס הוא בלתי נמנע שכן הארגון הזה איננו מעוניין בהפסקת פעילות הטרור והנחת העבודה שלו היא שעליו להרוויח זמן עד להתחזקותו בשטח וכי בסופו של דבר ישראל לא תצליח לעקור אותו מרצועת עזה אם יתבסס היטב בשטח ,בדיוק כפי שעשה החזבאללה בדרום לבנון.
מומחי ביטחון בישראל מציעים כמה דרכים צבאיות לטפל בטרור שהתחדש ברצועת עזה.הבעיה העיקרית היא ירי הרקטות לעבר הישובים הישראלים והם מציעים כמה דרכים מידיות לטיפול בבעיה. הדרך הראשונה היא לחדש את מדיניות החיסולים או מה שנקרא בעגה הצבאית ה"סיכול הממוקד" והדרך השנייה היא לפעול נגד אזורי השיגור של הרקטות הסמוכים לגבול עם ישראל באמצעות פשיטות צבאיות.
לדעתי, אין דרך אחרת לחסל את האמירות האסלאמית שהקים החמאס ברצועה מלבד מבצע צבאי כולל ומקיף ברצועה בסגנון מבצע "חומת מגן" שעשתה ישראל ביהודה ושומרון.רק מבצע כזה יביא להפסקה כמעט מוחלטת של ירי הרקטות נגד ישראל.אין די בהרתעת ארגון החמאס מלירות רקטות לעבר ישראל כפי שעשתה ישראל מול ארגון החזבאללה במלחמת לבנון השנייה, יש לעשות פעולה מעמיקה ולעקור מן השורש את שלטון החמאס ותשתית הטרור שהקים ברצועה לפני שיספיק להתבסס בשטח כפי שהצליח לעשות החזבאללה בדרום לבנון.החשש שמבצע כזה יביא לישיבה ממושכת של ישראל ברצועת עזה קיים לכן ישראל צריכה לקצוב מראש את פרק הזמן שהיא מתכננת לפעול ברצועה ובמקביל לפעול להצבת כוחות פלסטינים של הרשות או כוחות ערביים ברצועה בדיוק כפי הציעה מצרים לפני שלושה חודשים.רעיון זה היה מקובל על כמה מדינות ערביות אך ארגון החמאס טרפד אותו.
רק כיבוש מחדש של רצועת עזה , בעיתוי המתאים לישראל , יוריד את הטרור לרמה אפסית ומייד לאחר סיום פירוק תשתית הטרור ברצועה על כוחות צה"ל לסגת ממנה. חיסולה של האמירות האסלאמית שהקים החמאס ברצועה יבהיר לכל התנועות האסלאמיות הקיצוניות ולפטרון שלהן שהוא איראן, כי ישראל לא תאפשר הקמת ישויות טרור בשטחים הפלסטינים בניגוד לטעות שעשתה בעבר כשאפשרה לארגון החזבאללה להתבסס בדרום לבנון.

יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

חי או מת

ממשל בוש לא הצליח במשימה שקבע כי תהליך אנאפוליס יביא לחתימת הסכם בין ישראל לפלסטינים עד סוף השנה.ארצות הברית התמקדה בערוץ הפלסטיני והזניחה את המאמצים לנטרל את איראן מיכולת גרעינית.הממשלה החדשה בישראל צריכה להחזיר את המשא ומתן עם הפלסטינים למסלול הנכון של יישום תוכנית מפת הדרכים

לפני כמה ימים התכנסו נציגי הרביעייה הבינלאומית בשארם א-שיח' בהשתתפות נציגי ישראל והפלסטינים לדון בהישגי תהליך אנאפוליס.בסוף הפגישה פורסמה הודעה רשמית הקוראת לצדדים להמשיך את המשא ומתן על הסדר הקבע.ההודעה קראה גם להקפאת ההתנחלויות בשטחים.הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ושרת החוץ לבני עדכנו את נציגי הקוורטט על התקדמות השיחות מאז ועידת אנאפוליס בנובמבר שעבר .הם הדגישו את העקרונות שעל פיהם סוכם כי יושתת תהליך המשא ומתן:

א.הצורך במשא ומתן ישיר ורצוף בין שני הצדדים.

ב.לא יוסכם על שום דבר עד שלא יושג הסכם על הכול.

ג.יש להגיע להסכם כולל שיפתור את כל הסוגיות כפי שהועלו בוועידת אנאפוליס במקום הסכם חלקי.

מה קרה באמת במהלך השנה האחרונה במשא ומתן על הסדר הקבע והאם תהליך אנאפוליס שבק חיים או שהוא "חי ובועט" למרות חילופי הממשל בארצות הברית הבחירות , הקמת ממשלה חדשה בישראל והאיום על המשך כהונתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס אבו מאזן האמור לסיים רשמית את תפקידו ב-9 בינואר 2009?
ועידת אנאפוליס התכנסה לפני שנה ביוזמתו של הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש.היא זכתה להשתתפות נרחבת של מדינות האזור בדרג גבוה בעיקר בגלל התגברות כוחה של איראן ובעלות בריתה והצורך ללכד את המחנה הפרגמאטי הרופף.מדינות האזור השתתפו בוועידה למרות שמרבית תנאיהן בהקשר הפלסטיני לא נענו.
גם סוריה הסכימה בסופו של דבר להשתתף בוועידה, ישראל וארצות הברית קיוו שהדבר יביא להרחקתה מאיראן,דבר שלא קרה אך העדיפות העליונה ניתנה לקידום הערוץ הפלסטיני במסגרת תהליך אנאפוליס.
כיצד נולד הרעיון לכנס את ועידת אנאפוליס?
הרעיון החל להתבשל לפני שנתיים בפגישה שקיימה שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס עם שרת החוץ ציפי לבני. הנשיא בוש וראש הממשלה אולמרט אמצו בהמשך את הרעיון. הנשיא בוש חיפש רעיון חדש לקדם את הערוץ הפלסטיני הישראלי לפני שיסיים את תפקידו כנשיא.
הממשל האמריקני היה מתוסכל מכישלון יוזמתו ליצור תהליך של דמוקרטיזציה במדינות ערב,מדיניות שהביאה לעלייתו של החמאס לשלטון בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006. האמריקנים הופתעו גם מההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה ומהפיצול שנוצר בין הגדה המערבית לרצועת עזה וחיפשו מוצא מהמבוי הסתום.דני איילון שהיה שגריר ישראל בוושינגטון באותה העת סיפר לי כי בכירים בממשל הופתעו מהנכונות המהירה של ראש הממשלה אהוד אולמרט לדלג על המדיניות הקודמת של ראש הממשלה אריאל שרון שדבק בניהול מדיניות בשלבים על פי תוכנית מפת הדרכים.אהוד אולמרט הסכים לוותר על עקרון השלביות ועל התנאים שדרשה ישראל להתנעת התהליך כמו הפסקת הטרור ופירוק תשתיות הטרור ביהודה ושומרון ורצועת עזה.
בשל הקושי למצוא פרטנר פלסטיני שכן ארגון החמאס שלט באופן מלא ברצועת עזה, הגו ישראל וארצות הברית את רעיון "הסכם המדף". מדובר בהמצאה שלא מוכרת בהיסטוריה של היחסים הבינלאומיים וההסכמים. "הסכם המדף" אמור היה להיות מיושם ,במידה שיושג,רק כשהרשות הפלסטינית תשוב לשלוט באופן מלא ברצועת עזה, מעין "חזון אחרית הימים" על פי האופן שבו מתחזקת תנועת החמאס בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה.
הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס היה מרוצה מכינוסה של וועידת אנאפוליס.הועידה הדגישה את המחויבות הבינלאומית ושל מדינות האזור למנהיגותו מול תנועת החמאס.מחמוד עבאס קיווה להשיג ,לכל הפחות,שיפור ממשי בחיי היום יום של הפלסטינים כמו למשל הסרת המחסומים הפרוסים במאות לאורך צירי התנועה ביהודה ושומרון.
ניהול המשא ומתן- עקרון "הסכם המדף"-מה הושג?

המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית נעשה בידיעה מראש כי גם אם יושג הסכם קבע בין הצדדים לא ניתן יהיה ליישמו בגלל העובדה שתנועת החמאס שולטת באופן מוחלט על רצועת עזה. לפיכך סיכמו הצדדים כי ינהלו משא ומתן על "הסכם מדף".פרטי המשא ומתן
המדוייקים לא ידועים מכיוון ששני הצדדים הקפידו שלא לגלותם.אולם לאחר שהתפוצצה "פרשת טלנסקי" החלו הדלפות מהצד הישראלי על פרטי המשא ומתן שמהן מצטיירת התמונה הבאה:

ראש הממשלה אולמרט מסר לנשיא הפלסטיני עבאס הצעה מפורטת להסכם עקרונות בכמה מסוגיות הסדר הקבע ,הגבולות ,הפליטים וסידורי הביטחון בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית.
ישראל הציעה לרשות הפלסטינית 93 אחוזים משטח יהודה ושומרון, היא הציעה לספח 7 אחוזים משטח הגדה למדינת ישראל ולפצות את הפלסטינים בתמורה בשטח של 5.5 אחוזים במסגרת מה שנקרא "חילופי שטחים".
ההצעה הישראלית רצתה לספח את גושי ההתנחלות הגדולים במערב השומרון,גוש עציון מעלה אדומים ועוטף ירושלים.הגבול בין שתי המדינות אמור היה לחפוף את נתיב גדר ההפרדה .
הפלסטינים העלו הצעה נגדית שדיברה על כך שישראל תספח שני אחוזים בלבד משטח הגדה בתמורה לשטח חלופי.
בנושא סידורי הביטחון דרשה ישראל שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת לחלוטין מנשק ולא תחזיק צבא.הפלסטינים דחו דרישה זו בטענה כי יש עליהם איומים חיצונים והם זקוקים לכוח שיגן עליהם מפני איומים אלה.
בנושא סוגיית הפליטים נראה כי ישראל הסכימה לחזרה הדרגתית של כמה אלפי פליטים פלסטינים על פני תקופה של 15 שנה מתוך שיקולים הומניטריים אולם הפלסטינים דחו את ההצעה.בכל מקרה העמדה הישראלית הייתה שרוב הפליטים צריכים להיקלט רק במדינה הפלסטינית שתקום.
נושא ירושלים לא נדון במסלול הרשמי אך מקורות פלסטינים טענו כי בשיחות הישירות בין אולמרט למחמוד עבאס הייתה הסכמה בסיסית כי ירושלים תחולק לשתי בירות לשני עמים.

הוועידה באנאפוליס לפני שנה,היוותה הצלחה לממשל האמריקני שהיה צמא להישגים ולמעמדו כמוביל במזרחהתיכון.למרות רצונו להגשים את אמונתו בפיתרון שתי מדינות לא סטה הנשיא בוש מהעיקרון כי הביטחון קודם לכל וכי לא יכפה על הצדדים עמדה במסגרת משא ומתן שצריך להתנהל ביניהם.
מדינות הרביעייה הבינלאומית הניחו לארצות הברית להוביל את התהליך כל עוד הייתה תחושה של התקדמות באוויר.מדינות אירופה התמקדו בתמיכה בהיבטים החברתיים-כלכליים ובבניית היכולות של הרשות הפלסטינית.
מדינות ערב ניסו להשפיע על תהליך אנאפוליס באמצעות "ועדת המעקב" של הליגה הערבית באמצעות לחץ על ארצות הברית וישראל. הן לא נתנו אמון מלא בכוונות וביכולות של ארצות הברית ושל ישראל לקדם את התהליך.הן דרשו כי ישראל תנקוט צעדים בשטח לשיפור תנאי החיים ביהודה ושומרון אך שום דבר ממשי מדרישות אלה לא קרה.
סעודיה גילתה עמדה פסיבית לעומת ירדן ומצרים שגילו עניין רב יותר בתהליך.מצרים נקטה מעורבות גדולה יותר בתהליך, היא תיווכה בין ישראל לחמאס להשגת רגיעה ברצועת עזה ושחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ואף יזמה דיאלוג פיוס בקהיר בין תנועת הפת"ח לתנועת החמאס.

ומה באשר לעמדת החמאס?
תהליך אנאפוליס הכניס את תנועת החמאס למגננה והא התיישרה כולה מאחורי קו מיליטנטי אחד והמשיכה לאורך כל השנה שחלפה לקעקע את הלגיטימיות של ממשלת פיאד ברמאללה ושל הנשיא עבאס.האסטרטגיה שלה הייתה להכשיל את תהליך אנאפוליס באמצעות המשך פעולות הטרור נגד ישראל ולאלץ את הנשיא עבאס לחזור לדיאלוג עימה מנקודת חולשה. מטרתה העיקרית הייתה לחזק את שלטונה ברצועת עזה והיא עשתה זאת.כשחשה שישראל על סף כיבושה מחדש של הרצועה בגל התקפות הטילים והרקטות על ישראל, מיהרה להגיע עימה להסכם הרגיעה(תהדיאא'). מבחינת החמאס בשנה האחרונה לא הושגה שום התקדמות במשא ומתן עם ישראל. הפלסטינים לא השיגו דבר, המצור על רצועת עזה נמשך והמעברים נותרו סגורים.בגדה המערבית הוגברו פעולות ההתנחלויות ובנייתה של גדר ההפרדה.

בחירתו של ברק אובאמה לנשיא ארצות הברית החדש תביא לכך שהממשל הדמוקרטי החדש ינסה להמשיך בתהליך אנאפוליס.הפלסטינים מעריכים כי התהליך יימשך בכל מקרה גם אם בנימין נתניהו יעמוד בראש הממשלה החדשה בישראל.
אולם צריך לזכור שהיעד שהציב לעצמו ממשל בוש להגיע להסדר קבע בין שני הצדדים בתוך שנה לא הושג.
לממשל בוש הייתה טעות אסטרטגית בתפיסתו כי ניתן לסיים את הסכסוך עכשיו.הפלסטינים לא מוכנים לחצות את הרוביקון ולעשות פשרות בנושאי הליבה של הסכסוך כמו ירושלים,הפליטים, הגבולות וההתנחלויות. בשטחים הפלסטינים נוצרו ציפיות שאם לא יתגשמו יהפכו לתסכול שעלול להביא להתפרצויות אלימות נגד ישראל.
באופן פרדוכסלי כמה צעדים קטנים ממתווה אנאפוליס כן הצליחו בשטח כמו פריסת כוחות פלסטינים בג'נין ושכם שאומנו על ידי הגנרל דייטון בירדן וכמה רעיונות כלכלים שקידם טוני בלייר,שגריר הרביעייה הבינלאומית. היעדים השאפתניים של פתרון סוגיות הליבה של הסכסוך לא הושגו.
תנועת החמאס ממשיכה לשלוט ביד רמה ברצועת עזה,לרשות הפלסטינית אין שום יכולת מימוש שלטונית ומימשלית בגדה ולפיכך אין תחליף להמשך הנוכחות הביטחונית שלנו בשטחי יהודה ושומרון.
הממשלה הבאה בישראל צריכה להמשיך רק בכמה היבטים של תהליך אנאפוליס שהוכיחו את עצמם בעיקר בתחום ביטחון הפנים של המשטרה הפלסטינית ביהודה ושומרון ובתחום הפעילות הכלכלית.
תהליך אנאפוליס גם גרם נזק לישראל.הממשל האמריקני של בוש מיקד את תשומת ליבו ומשאביו לנושא הפלסטיני תוך שהוא מזניח את הערוץ הפלסטיני הישראלי.לפיכך הוא לא טיפל כיאות בסכנה האיראנית, הוא לא גייס את רוסיה לצידו כדי שתשתתף בתהליך הטלת הסנקציות על איראן וכך נוצרה בעיה כפולה לישראל ,לא נמצא פיתרון לבעיה הפלסטינית ואיראן ממשיכה במאמציה להתחמש בנשק גרעיני.
תהליך אנאפוליס היה טעות.על הממשלה החדשה בישראל להחזיר את המשא ומתן עם הפלסטינים למסלול הנכון של התקדמות בשלבים על פי מפת הדרכים.רק לאחר יישום השלב הראשון של מפת הדרכים הקובע כי על הפלסטינים להפסיק את הטרור ולפרק את תשתיותיו ניתן יהיה להסיק כי אכן פניהם לשלום.בינתיים נמשך הטרור נגד ישראל מרצועת עזה ומשטחי יהודה ושומרון.

יום ראשון, 9 בנובמבר 2008

משחקי כוח

דיאלוג הפיוס שיזמה מצרים בקהיר נדחה עד להודעה חדשה.המצרים מעריכים שבסופו של דבר הוא יתחדש בהסכמת החמאס וכי מדובר בתרגיל טקטי בלבד של התנועה.לישראל אסור להתערב במשחק הפנימי הפלסטיני.הפיצול בין הגדה לרצועה מחליש את הפלסטינים ומשרת את ישראל.

מצרים הודיעה בסוף השבוע על דחייתו של הדיאלוג בין הפלגים הפלסטינים בקהיר עד להודעה חדשה. הודעת הדחייה המצרית הייתה מפתיעה,היא באה לאחר שתנועת החמאס הודיעה לה כי היא החליטה שלא להשתתף בשיחות ,משלחות הפלגים הפלסטינים השונים שהיו בדרך לקהיר נאלצו לסוב על עקביהן ולשוב הביתה.תנועת החמאס טענה כי היא לא תופיע לשיחות בקהיר מכיוון שהרשות הפלסטינית ממשיכה להחזיק במעצר בבתי הכלא שלה בגדה עשרות פעילים של תנועת החמאס בניגוד להודעתו של הנשיא הפלסטיני עבאס כי אין שום עצורים שהם פעילי חמאס בבתי הכלא של הרשות.זהו התירוץ הרשמי אולם מקורות בתנועה אישרו כי עמדתה של מצרים לא הייתה מקובלת על הארגון.מצרים לא הייתה מוכנה להכניס שינויים ותיקונים בטיוטת הפיוס שהציגה לפלגים הפלסטינים.
בתנועת הפת"ח מאשימים את תנועת החמאס בנקיטת תרגיל שמטרתו להנציח את שלטונו ברצועת עזה ומתוך כוונה לטרפד את המשך כהונתו של הנשיא מחמוד עבאס כנשיא ואשר מסתיימת רשמית ב-9 בינואר 2009.
עזאם אל-אחמד מבכירי תנועת הפת"ח אמר כי מחלוקות בין הנהגת החמאס ברצועה להנהגת התנועה בדמשק הן שהביאו לדחיית הדיאלוג.ההנהגה בדמשק לא הסכימה להגמיש עמדותיה.
התיווך המצרי בין הפלגים הפלסטינים איננו חדש.

עד כה נכשלו ניסיונות הפיוס השונים של מצרים, הסכם קהיר (ב2005), מסמך ההסכמה הלאומי (ב 2006) והסכם מכה (ב 2007).
הפעם מדובר בטיוטה כוללת לפיוס המתבססת על אימוץ עיקרון הדיאלוג כאמצעי היחידי לפתרון המחלוקות הפנימיות במקום מלחמות פנימיות ,הפסקת ההסתה וגינוי האלימות.
מדובר בטיוטה שמכסה את כל נושא המחלוקות בין הפת"ח לחמאס. היא מדגישה את אחדות הגדה והרצועה מבחינה מדינית, גיאוגרפית ולאומית. הטיוטה מציירת מפת דרכים בעלת שני צירים:
א.הרשות הפלסטינית:הקמת ממשלת פיוס לאומי עם סמכויות מוגבלות שתביא להסרת המצור מעל עזה וניהול חיי היום יום של העם הפלסטיני, הכנה לבחירות כלליות בו זמנית לנשיאות ולפרלמנט במועד מוסכם ופיקוח על בניית מנגנוני הביטחון הפלסטינים על בסיס מקצועי ולא על בסיס ארגוני.

ב.אש"ף: פיתוח והפעלת מוסדות אש"ף בהתאם להסכם קהיר מ2005 באופן שיכלול את כל הפלגים ושיהווה מסגרת לאומית כוללת ומסגרת מדינית עליונה.

הטיוטה מתייחסת גם לנושא הרגיעה( התהדיאא') היא קוראת לפלגים לשמור עליה אך מדגישה את הזכות להתנגדות לכיבוש במסגרת "ההסכמה הלאומית".

באשר למשא ומתן עם ישראל- הטיוטה קובעת כי ניהול המשא ומתן הוא בסמכות אש"ף והנשיא על בסיס המטרות הלאומיות וכי כל הסכם שיושג יוצג לאישור בפני המועצה הלאומית הפלסטינית או במשאל עם.

לאחר הדיאלוג אמורות לקום ועדות בנושא הקמת הממשלה החדשה, הביטחון,הבחירות,אש"ף והפיוס.
ברחוב הפלסטיני יש ספקות רבים לגבי הרצינות של הפלגים להגיע לפיוס,לגבי נחישותם לפתור המחלוקות בדרך דמוקרטית.מדובר במאבק על השלטון וההשפעה. צריך לזכור שהרחוב הפלסטיני בטוח שיש גורמים חיצוניים אינטרסנטים הבוחשים בזירה הפלסטינית הפנימית כמו ארצות הברית,ישראל ואיראן.
רבים בשטחים הפלסטינים אומרים שתנועת הפת"ח לא מסוגלת להתגבר על המחלוקות הפנימיות שלה ולכנס את הועידה השישית שלה ולכן ספק רב אם תהיה מסוגלת להתאחד ולפתור המחלוקות עם תנועת החמאס.מאידך גיסא תנועת החמאס היא תנועה מוסלמית פוליטית ולא ברור כלל וכלל אם היא יכולה להפוך לתנועה לאומית.

מהן ההסתייגויות של תנועת החמאס ביחס להצעה המצרית?
תנועת החמאס טוענת שהיא העבירה למצרים הערות על טיוטת הפיוס מכיוון שהיא רוצה שהדיאלוג הלאומי יצליח. המצרים דחו את ההערות על הסף והודיעו כי יש לקבל את הצעתם כמו שהיא ללא שינויים.תנועת החמאס שבה והצהירה כי הצלחת הדיאלוג תלויה בכך שהשינויים האלה שהיא הציעה בטיוטה המצרית הם מהותיים וכדאי שיבוצעו אחרת יהיו משקעים שליליים שיטרפדו את הפיוס בין הפלגים הפלסטינים.
להלן הסתייגויות החמאס:

א.עריכת בחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט בו זמנית במועד מוסכם: לדעת החמאס הפירוש המעשי של סעיף זה ביוזמה המצרית הוא הארכת כהונתו של הנשיא עבאס מעבר ל-9 בינואר 2009.תנועת החמאס דורשת כי דבר זה לא יתבצע לפני שיושג הסכם כללי לגבי כל הסוגיות וקביעת לוחות זמנים.כמו כן היא דורשת שכל הסכם שיושג יאושר במועצה המחוקקת.

ב.המשא ומתן עם ישראל: תנועת החמאס טוענת שהטיוטה המצרית נותנת למחמוד עבאס מנדט לנהל משא ומתן עם ישראל ולהגיע עימה להסכם.אין זו מטרת הפיוס לתת כיסוי להמשך המשא ומתן ה"מעוות" ,לדבריה, עם ישראל. תנועת החמאס מתנגדת לכך שאש"ף יהיה הסמכות החוקית בנושאים העיקריים של הסכסוך ,לכן יש להרכיבו מחדש או לקבוע שהמועצה הלאומית הפלסטינית החדשה שתקום היא שתהייה הסמכות לכך.

ג.המשך פעולות הטרור נגד ישראל: תנועת החמאס מתנגדת לסעיף בטיוטה המצרית הקובע כי יש לגנות מעשי אלימות וכי ההתנגדות תעשה רק במסגרת ההסכמה הלאומית.

ד. מבנה אש"ף וסמכויותיו:תנועת החמאס מתנגדת לחוקיות של מוסדות אש"ף ודורשת בניית המוסדות מחדש באופן שתייצג באמת את כל הפלגים של העם הפלסטיני.
ה.רפורמה במנגנוני הביטחון:תנועת החמאס גורסת כי הנוסח בטיוטה צריך להתייחס בבירור למנגנוני הביטחון בגדה וברצועה ובאופן שלא יאפשר את ביטול "ההתנגדות ולקיחת הנשק".


ו.הרגיעה(תהדיאא'):תנועת החמאס טוענת כי אין לנושא זה קשר לפיוס והוא צריך להיות נדון בנפרד. הטיוטה המצרית לא קצבה את פרק הזמן לסיום הרגיעה ופירוש הדבר הפסקת ההתנגדות לכיבוש.

ז.שינוי כותרת המסמך המצרי:תנועת החמאס דורשת לשנות את כותרת המסך המצרי מ"מסמך הפרויקט הלאומי הפלסטיני" ל "מסמך הפיוס הפלסטיני".

ומה אומרים בתנועת הפת"ח? פעילי התנועה משוכנעים שתנועת החמאס איננה מעוניינת בפיוס אמיתי.לדבריהם
חמאס פתחה בגל מעצרים ברצועה לקראת האירועים לציון מלאת ארבע שנים למותו של ערפאת ב11 בנובמבר.כל הסימנים מעידים על כך שתנועת חמאס דבקה באופציה הצבאית.היא רוצה להשתמש ברצועת עזה ובתושביה כבני ערובה במשא ומתן עם תנועת הפת"ח כדי ליצור תחליף לאש"ף והיא נוקטת לשון רמייה.
תנועת החמאס לא מכירה באש"ף כנציג היחידי והלגיטימי של העם הפלסטיני,היא לא מכירה בהסכמים שהוא חתם עליהם ומדיניותה היא שהביאה את המצור על רצועת עזה.
להערכתםשל אנשי הפת"ח תנועת החמאס איננה מוכנה לוותר על שליטתה ברצועת עזה לאחר שהגשימה את חלומה והקימה בה מדינה אסלאמית והיא תשתמש בכל אמתלה להנציח את שליטתה ברצועת עזה.
למצרים יש אינטרסים ברורים להמשיך במלאכת התיווך.מצרים רוצה לשמור על השקט בגבולה עם רצועת עזה.הנשיא מובארק לא שכח את אירועי ינואר 2008 כאשר המונים פלסטינים פרצו ביחד עם פעילי החמאס את הגבול באזור רפיח ואת חוליות המחבלים ששגרה הזרוע הצבאית של החמאס לעשות פיגועים בחצי האי סיני. האירועים האלה היו מתואמים בין תנועת החמאס לתנועת האם שלה במצרים הלוא היא תנועת "האחים המוסלמים" אשר פתחה בגל הפגנות הזדהות אלימות במצרים.הנשיא מובארק מנסה בכל כוחו לשמור על מצב ביטחוני יציב במצרים כדי שיוכל להעביר את השלטון בשקט לבנו גמאל ואין לו שום אינטרס להתעמת עם פעילי האסלאם הקיצוני.
מובארק גם רוצה לנכס לעצמו ולמצרים את תפקיד הפטרון על הבעיה הפלסטינית ,אותו תפקיד שמצרים אימצה לעצמה עוד מתקופתו של הנשיא גמאל עבד א-נאצר ובכך לחזק את מעמדה בעולם הערבי.המצרים יודעים שהסיכויים שהדיאלוג בין הפלגים הפלסטינים יצליח הם קלושים אבל בינתיים אפשר להרוויח זמן ושקט יחסי, לכן שם המשחק המצרי הוא "ההצגה חייבת להימשך".
האם ההודעה המצרית על דחיית השיחות למועד בלתי ידוע היא תרגיל השהייה או בכישלון של השיחות בקהיר עוד לפני שהחלו?
גורמים מצריים מעריכים כי בסופו של דבר תמצא נוסחה שתאפשר את קיומו של הדיאלוג.מחמוד א-זהאר ממנהיגי החמאס הודיע כי תנועתו תמשיך את המגעים עם מצרים לקביעת מועד חדש לדיאלוג.למצרים יש גיבוי של הליגה הערבית וגם תושבי השטחים ובמיוחד תושבי הרצועה הנתונים במצור לא יקבלו את עמדת החמאס ויפעילו לחץ לקיים את הדיאלוג בקהיר.
לישראל אסור להתערב במשחק הכוחות הפלסטיני הפנימי או במשחק בין מצרים לחמאס.המצרים מנסים למצוא פיתרון שיביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ואסור להפריע להם במשימה. בישראל יודעים היטב כי ארגון החמאס לא יוותר בקלות על שליטתו ברצועת עזה, הוא שולט על השטח ושואף להתפשט גם לכיוון שטחי יהודה ושומרון ולהשתלט עליהם.הפיצול הפנימי מחליש מאוד את הפלסטינים ומחזק את ישראל,יש להניח לדברים לקרות מעצמם כדי שלא נואשם באחריות למעשי הטבח ההדדיים שהם עושים בבני עמם. כבר היינו בסרט הזה.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

סכנת המצור המדיני


יוזמתם של הנשיא פרס ושר הביטחון ברק לדון מחדש ביוזמה הערבית נדחו על הסף על ידי הליגה הערבית.
יש לעצור מייד את היוזמה הישראלית הזו עד לבחירת ממשלה חדשה בישראל.קבלת היוזמה הערבית מסוכנת לישראל ועלולה להכניס אותה למצור מדיני

לפני כמה ימים שמענו הצהרות מפתיעות ומתואמות מפיהם של הנשיא שמעון פרס ושר הביטחון אהוד ברק לנהל את המשא ומתן המדיני על בסיס היוזמה הערבית.
מה קרה לערוץ המשא ומתן הישיר עם הפלסטינים שאותו ניהלו ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ לבני עם מחמוד עבאס ואחמד קריע(אבו עלאא)? ומה קרה לערוץ המשא ומתן העקיף בין ישראל לסוריה בתיווכה של תורכיה העומד להתחדש?לרגע היה נדמה שהנשיא פרס והשר ברק שכחו אותם.
רבים בעולם הערבי, במערכת הפוליטית בישראל ובקהילה הבינלאומית מטילים ספק בהתלהבות הישראלית המחודשת בנושא היוזמה הערבית שממשלת שרון דחתה לפני שש שנים. עיתוי היוזמה הישראלית החדשה כשמערכות הבחירות בישראל ובארצות הברית בעיצומן ובצל גלי הצונאמי הכלכלי העולמי מעורר סימני שאלה רבים. מדינאים רבים רואים בהצהרות פרס וברק "סערה זמנית בכוס מים" אולם יש גם רבים אחרים הסבורים שהגיע הזמן שישראל תבדוק ברצינות את היוזמה הערבית.
ובכן, מהי אותה יוזמה ערבית?

היוזמה הערבית נולדה בעיצומה של "אינתיפאדת אלאקצא" , אביה היה יורש העצר הסעודי עבדאללה והיא פורסמה לראשונה על ידי העיתונאי האמריקני הידוע תום פרידמן בעיתונו ה"ניו- יורק טיימס". במקור כללה היוזמה את הרעיון של נסיגה ישראלית מלאה לגבולות שישים ושבע (67)מהשטחים ומרמת הגולן וממספר שטחים בלבנון.
יוזמה זו הובאה לפסגת מדינות ערב בבירות במרץ 2002 ואז הוסיפו ליוזמה גם את נושא פתרון "בעיית הפליטים" על בסיס החלטת האו"ם 194. כלומר נוצרה משוואה חדשה: נסיגה ישראלית מלאה פלוס "זכות השיבה" בתמורה לשלום מלא ונורמליזציה עם מדינות ערב.
הממשלה בישראל דאז, ב 2002, בראשותו של אריאל שרון התנגדה בתקיפות ליוזמה למרות שהיא אומצה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם כהחלטה 1397.
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון המשיך בקו המסורתי של ישראל שלא לנהל משא ומתן קולקטיבי מול 22 מדינות ערביות.
לכן, ההצהרות הפומביות של שר הביטחון ברק והנשיא שמעון פרס בעניין זה והנסיעה של הנשיא פרס במיוחד לשארם א-שיח' להציג את עמדותיו בפני הנשיא מובארק הפתיעו את העולם הערבי אשר התחיל לעקוב בעניין אחר הנושא.ההפתעה הזו לא
שינתה את עמדת מצרים והליגה הערבית כי אין להכניס שום שינוי ביוזמה וכי על ישראל לקבלה כמו שהיא.בעולם הערבי מפרשים את השינוי בעמדות ישראל כלפי היוזמה מהסיבות הבאות:
א.המשבר הפוליטי בישראל והבחירות המתקרבות: התהליך המדיני יהיה בהקפאה לפחות לתקופה של חצי שנה ויש צורך למלא את הוואקום המדיני שנוצר בתוכן מדיני כלשהו.
ב.כשלון תהליך אנאפוליס- המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים על הסדר הקבע לא הביא לפריצת דרך המאפשרת חתימת הסכם בין שני הצדדים.
ג.ישראל מניחה שברק אובאמה יהיה הנשיא הבא בארצות הברית והוא לא יתמוך במדיניותה לכן היא מנסה לשנות גישתה וליצור ברית עם המדינות הערביות המתונות בין היתר גם כדי ליצור ברית עם המדיניות הסוניות מול איראן השיעית.
הפלסטינים מקווים שמדובר בסימנים חיוביים מצידה של ישראל אך הם מטילים ספק בכוונות ישראל שכן קולה של שרת החוץ לבני לא נשמע בעניין זה ולהערכתם בהחלט אפשרי שהליכוד הוא שירכיב את הממשלה הבאה בישראל
לכן בעולם הערבי לא מתייחסים ברצינות ל"שינוי" בעמדת ישראל כפי שביטאו אותו שמעון פרס ואהוד ברק ומתייחסים בזהירות לכל ההצהרות האלה.החשש של כמה מהמדינאים הערביים הוא שהשינויים שישראל תציע להכניס ביוזמה ייצרו פילוג בעולם הערבי. מי שהטיב לתאר את התחושות של העולם הערבי היה ראש ממשלת ירדן לשעבר עבד א-סלאם אל-מג'אלי אשר דחה על הסף את יוזמתו של הנשיא שמעון פרס לדון מחדש עם מדינות ערב ביוזמה הערבית.הוא הסביר כי ישראל יכולה לבקש הבהרות לסעיפים מסוימים ביוזמה אך לא ייתכן שהיא תשא ותיתן עם הליגה הערבית.לדבריו היוזמה הערבית לא הוצעה לצורך משא ומתן אלא רק להפיג את חששותיה הביטחוניים של ישראל ממדינות ערב.
אין ספק שהנשיא שמעון פרס המתוסכל מכישלון המשא ומתן בערוץ הפלסטיני ומחוסר התקדמות המשא ומתן בערוץ הסורי מנסה בערוב ימיו לקדם את נושא השלום בכל דרך אפשרית. להערכתי שר הביטחון אהוד ברק יודע היטב, כמי שניהל משא ומתן מול יאסר ערפאת בפסגת "קמפ דיויד", כי אי אפשר לפתור בדור הנוכחי את הבעיה הפלסטינית ולכן הצהרותיו בעניין היוזמה הערבית הן רק לצורכי בחירות כדי "לקרוץ" למחנה השמאל הישראלי.
אי אפשר להתעלם מהערכות של גורמים שונים הבקיאים בעולם הערבי כי החייאת היוזמה הערבית עלולה להכניס את ישראל למצור מדיני מצד מדינות ערב ולהחליש את עמדותיה של ישראל.
עדיף היה לישראל בכל מקרה , להמתין לבחירתו של הנשיא האמריקני החדש בארצות הברית וגם לבחירתו של ראש הממשלה החדש בישראל לפני שהיא מגבשת הצעות מדיניות לעולם הערבי. הנשיא פרס הואשם על ידי סגן שר החוץ מג'לי ווהבה כי הוא מנסה להיכנס לוואקום שנוצר בין הממשלות בישראל ולהפוך את העקרונות של הפרדת הרשויות במדינה. ווהבה טען כי לפרס אין את הסמכות להחליף את הממשלה והפוליטיקאים בניהול משא ומתן מול מדינות ערב.
יתר על כן,ישראל איננה יכולה ליזום יוזמות מדיניות מול העולם הערבי ללא תיאום ותמיכת הממשל האמריקני.
מומחים הבקיאים במדיניות החוץ האמריקנית מעריכים כי כל נשיא חדש שייבחר בארצות הברית,אפילו יהיה זה ברק אובאמה ,יבין במהרה כי אין הרבה סיכויים לפתור את הבעיה הפלסטינית ויעדיף להתמקד בסוגיות איראן ועיראק.
לכן עדיף היה שהנשיא פרס ושר הביטחון ברק יתאפקו עוד כמה חודשים עד להתבהרות המצב המדיני. החיפזון יכול לגרום נזק מדיני לישראל ולציירה כמי שאיננה יודעת מה היא רוצה ומדברת בכמה קולות.לכן יש לעצור עכשיו ומייד את כל המגעים בנושא היוזמה הערבית עד לבחירתה של הממשלה החדשה בישראל.זמנן של היוזמות המדיניות הישראליות עוד יגיע כשיבשילו התנאים לכך.





ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר