יום ראשון, 5 באוקטובר 2008

מחדלי ממשלות ישראל והממשל האמריקני בטיפול בסכנה האיראנית




מומחי גרעין בכירים בעולם וכמה מראשי המדינות במערב מעריכים כי הוחמצה ההזדמנות למנוע מאיראן מלהצטייד בנשק גרעיני.להערכתם איראן מתקדמת במהירות לעבר ה"פצצה " ומדינות העולם ובראשן ארצות הברית וישראל פעלו באיחור ומעט מידי במאמציהן לבלום את איראן מלהשיג את היכולת הגרעינית .
גורמי ביטחון בכירים בישראל אומרים כי שורה של מחדלים מצד ממשלות ישראל והממשל האמריקני תרמו לתהליך הזה

זרועות המודיעין של ישראל גיבשו כבר ב-2001 את הערכתם כי איראן עומדת להפוך לאיום אסטרטגי וקיומי על מדינת ישראל והדרג המדיני אימץ הערכה זו כבסיס לפעולה במישור הבינלאומי כדי לסכל סכנה זו. באופן טבעי היו צריכים אזרחי מדינת ישראל לצפות שכל המערכות המדיניות, הביטחוניות והמודיעיניות יפעלו בתיאום כדי לקדם את פני הרעה ולתת עדיפות עליונה לנושא תוך מיצוי יכולותיהן כדי להגיע לתוצאה הנדרשת.
במישור הגלוי היה צפוי שראשי הממשלה של ישראל ושרי החוץ שלה יפעלו מאז בכל בירות העולם בצורה נמרצת נגד האיום האיראני המתגבש אך מתברר כי נושאים אחרים תפסו את ראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל כמו הנושא הפלסטיני.
ההערכה שהשמיע,לפני שבועיים , ראש אגף המחקר באמ"ן תת אלוף יוסי ביידץ באזני שרי הממשלה כי "איראן שועטת לעבר הפצצה הגרעינית" והדו"ח שפרסמה באחרונה הסוכנות לאנרגיה אטומית שבו היא מודה כי למעשה לא קיבלה מאיראן תשובות על חלק גדול מהשאלות שהפנתה אליה בנושא הגרעין מעלים את השאלה האם ישראל והממשל האמריקני פעלו נכון בשבע השנים האחרונות כדי לסכל את סכנת הגרעין האיראני.
כיצד נוצר המצב המסוכן שבו אנו נמצאים היום שבו למרות שישראל וארצות הברית ראו את האיום האיראני בהיווצרותו לא הצליחו במשימת בלימתו או עצירתו? האם נעשו במלוא המרץ כל הפעולות הדרושות על ידי כל הזרועות השונות של מדינת ישראל?
התשובה לשאלות אלה היא חד משמעית : בהחלט לא.
צריך לזכור, צומת חשובה בכל הקשור לטיפול בנושא הגרעין האיראני היא ללא ספק רוסיה. מדינה זו היא הספקית העיקרית של הידע והטכנולוגיה לבניית הכורים הגרעינים באיראן אשר באופן רשמי נבנים למטרות אזרחיות בלבד.רוסיה היא גם המתנגדת הראשית במועצת הביטחון של האו"ם להחרפת הסנקציות נגד איראן. העמדה הרוסית הרשמית היא שעל המערב לפתור את העימות עם איראן באמצעות דיפלומטיה.
הבה נבדוק מעט את השתלשלות העניינים בטיפול בנושא האיראני בממשל האמריקני בתקופתו של הנשיא קלינטון.
בשנים 1999-2000 הפקיד הנשיא האמריקני ביל קלינטון את הטיפול בתיק האיראני בידי סגנו אל-גור. בסוף 1999 הגיעה לוושינגטון משלחת אנשי מודיעין מישראל שבראשה עמד תת אלוף עמוס גלעד. המשלחת הציגה בפני סגן הנשיא האמריקני וצוותו את המידע המודיעיני שבידי ישראל על המאמץ האיראני להשיג יכולת גרעינית ובמיוחד על הסיוע הרוסי למאמץ זה.מדובר בעיקר בסיוע של חברות רוסיות שפעלו באיראן באישור הקרמלין.
המידע המודיעיני הישראלי קיבל חיזוק גם מדיווחים שונים של סוכנות הביון המרכזית הסי.אי.איי אך אל גור ואנשיו התייחסו למידע הזה בזלזול.
יועציו של סגן הנשיא אל גור הסבירו לאורחים הישראלים כי "ארצות הברית שולטת במצב וכי לסגן הנשיא יש יחסים מצוינים עם ראש ממשלת רוסיה".
ממשלו של הנשיא קלינטון לא רצה להתגרות ברוסים והוא התנגד נמרצות להטלת סנקציות על חברות רוסיות שסייעו לאיראן בתחום הגרעין.
תהליך החקיקה בקונגרס, שיזמה ישראל בעזרת ידידיה ,היה אז בעיצומו במטרה להטיל סנקציות על החברות הרוסיות , בוועדה ליחסים בינלאומיים של הקונגרס הייתה הסכמה מקיר לקיר בין החברים הדמוקרטים לרפובליקנים כי יש להטיל סנקציות על החברות הרוסיות המסייעות לאיראן בתחום הגרעיני.
גורמים מדיניים בכירים מגלים כי הנשיא קלינטון התקשר לראש הממשלה דאז אהוד ברק וביקש ממנו להפעיל את השפעתו על השדולה היהודית איפא"ק כדי שפעילות החקיקה בקונגרס נגד החברות הרוסיות תפסק. ואכן אהוד ברק התקשר לזלמן שובל ,שגריר ישראל בארצות הברית באותה תקופה והורה לו לפעול מול כל ידידי ישראל בקונגרס כדי לעצור את תהליך החקיקה. זלמן שובל ביצע את ההוראה בלית ברירה ותהליך החקיקה בקונגרס נעצר למורת רוחם הרבה של חברים רבים בקונגרס.
אין ספק כי המחדל המשותף של ממשל קלינטון וממשלת ברק תרם להמשך תהליך ההתגרענות של איראן בנוסף למחדל המתמשך של כל מדינות מערב אירופה שהמשיכו את הקשרים הכלכליים עם איראן.
בתקופת ממשלתו של אריאל שרון הורחב שיתוף הפעולה בנושא האיראני בתחום המודיעיני וגורמי המודיעין של ישראל שיתפו באופן הדוק פעולה עם שירותי המודיעין של מדינות המערב כדי לאתר את היקף הסכנה האיראנית.
אולם הבעיה הייתה בעיקר במישור המדיני. ישראל רצתה לבודד את איראן מבחינה מדינית וכלכלית כדי למנוע ממנה להצטייד בנשק גרעיני.
רוסיה המשיכה לשחק תפקיד מרכזי בהתעצמותה הגרעינית של איראן, היא הייתה בקשר הדוק עימה בכל מה שקשור להעברת טכנולוגיה גרעינית וגם הודו וסין רצו ללכת בעקבותיה של רוסיה ביחסן לאיראן.
בידודה של איראן חייב הבנות מלאות בעניין זה בין המערב לרוסיה.הרוסים היו מוכנים לעשות עסקה עם המערב בכל הקשור לאיראן.הם היו מוכנים שלא לאפשר לאיראן שליטה מלאה בטכנולוגיה של העשרת האוראניום ואף מעבר לכך הם היו מוכנים גם להטלת סנקציות חריפות על איראן אבל כמובן תמורת קבלת מחיר הולם מהמערב. ארצות הברית ואירופה התנגדו לכל עסקה עם הרוסים והתייחסו אליהם בזלזול. בצר להם פנו הרוסים לישראל יותר מפעם אחת כדי למצוא מסילות לליבם של האמריקנים אך ממשלת שרון לא רצתה להתערב בהחלטות הממשל האמריקני ואפילו לא ניסתה לשכנעו להתגמש מול הרוסים כדי שאפשר יהיה לגבות מהם, בתמורה, מחיר בכל הקשור לאיראן.
למעשה הרוסים רצו מארצות הברית שלושה דברים:
א.שארצות הברית תפסיק להתערב בענייניה הפנימיים של רוסיה ותפסיק גם את הביקורת על הנשיא פוטין על חוסר הדמוקרטיזציה והצעדים שהוא נוקט בצ'צ'ניה.
ב.שארצות הברית תפסיק לבחוש בקרב מדינות חבר העמים לשעבר כשהיא מנסה למשוך אותן לברית נאט"ו בעוד רוסיה רוצה שיישארו תחת השפעה רוסית.
ג.שארצות הברית תמנע מצעדים חד צדדים כמו הצבת טילים בצ'כיה ובפולין, דבר שהוא בלתי נסבל בעיני הרוסים.
בנושאים האלה היו הרוסים מוכנים לעשות עסקה עם האמריקנים על חשבונה של איראן והם ראו בישראל גורם שיכול להשפיע על ארצות הברית ללכת בכיוון הזה אך ישראל נמנעה מלהתערב.
זאת ועוד, לפני כארבע שנים באו הרוסים עם הצעה ספציפית שנקרא לה "ההצעה הרוסית". בהצעה נאמר כי רוסיה תספק דלק גרעיני לאיראן שהוא דלק מעושר רק ברמה הנדרשת לצרכי שלום ,איראן תהנה מבחינה כלכלית מהדלק הזה אך השליטה בטכנולוגיה תהיה של הרוסים בלבד. הרוסים היו מוכנים להציע את העסקה לאיראן ואף לשתף פעולה באופן מלא עם המערב בהטלת סנקציות על איראן אם היא תדחה את "ההצעה הרוסית" . לרוסים היו שני תנאים:
א.שההצעה שלהם תאומץ על ידי הקהילה הבינלאומית כבסיס למשא ומתן עם איראן.
ב.ששום מדינה במערב, בעיקר לא צרפת, לא תתחרה עם רוסיה על אספקת טכנולוגיה גרעינית לאיראן.
ארצות הברית דחתה את ההצעה, גם מדינות אירופה לא היו מוכנות לוותר על התחרות מול רוסיה בעניין האספקה הטכנולוגית לאיראן וכך חטפה רוסיה "סטירת לחי מצלצלת" מהמערב.
לאיראנים נמאס להמתין והם החלו להעשיר אוראניום בעצמם ,דבר שלפני כן לא העזו לעשות.
כשהובאו הדברים בפניו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון הוא קיבל החלטה כי אל לה לישראל להתערב בשיקולים האמריקנים. "אם ארצות הברית החליטה כי איראן היא חלק מציר הרשע ואסור לבוא לקראתה בהצעות, מדוע שנציע לאמריקנים לתמוך בהצעה הרוסית שהיא מתונה יותר כלפי אירן?" אמר אריאל שרון לגורם בטחוני ישראלי בכיר.
גורמים בכירים במערכת הביטחון מתחו ביקורת על ממשלת שרון על כך שרוב הדיאלוג שלה עם הממשל האמריקני בשנים 2004-2005 עסק בנושא הפלסטיני ובנושא ההינתקות וכי הנושא האיראני לא היה במוקד העניינים למרות חשיבותו הקריטית.את הפעילות המדינית בנושא זה ריכז מול הממשל עורך הדין דוב וייסגלס ,מנהל לשכתו של שרון.
אריאל שרון הטיל את משימת הסיכול המדיני בנושא איראן על ראש המוסד,
החלטתו זו גררה ביקורת פנימית בצמרת המערכת הביטחונית.גורמים ביטחוניים בכירים טענו כי ידיו של ראש המוסד "קשורות" בכל הקשור לתהליכים מדיניים רמי דרג וכי איננו יכול לקיים מגעים ישירים עם מזכירת המדינה האמריקנית או הנשיא עצמו בכל הקשור לאיראן.
אותם גורמים ציינו עוד כי אריאל שרון לא התייחס ברצינות למשרד החוץ שבראשו עמד אז השר סילבן שלום ולא נתן לו סמכויות בכל הקשור לנושא האיראני וכי גם משרד הביטחון היה עסוק בפרשת מכירת המזל"טים לסין ובהסתבכויותיו של מנכ"ל המשרד עמוס ירון.התוצאה הייתה בלתי נמנעת ששום דרג מדיני ישראלי בכיר לא ניהל,באופן שוטף, דיאלוג מול דרג אמריקני בכיר בנושא הסכנה האיראנית
עו"ד דוב ויסגלס,מי שהיה מנהל לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון דחה בתוקף את הביקורת הזו ואמר כי הנושא האיראני טופל בכל פגישה של אריאל שרון עם הנשיא בוש ובכירי הממשל וכי הוא מעולם לא הוזנח וניתנה לו כל תשומת הלב הדרושה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים מפאת חשיבותו הרבה.
הגורמים הביטחוניים הבכירים מותחים גם ביקורת על ממשלת אהוד אולמרט ואופן טיפולה בנושא הסכנה האיראנית .לטענתם הנושא האיראני היה תמיד הנושא השני בחשיבותו בפגישותיו של ראש הממשלה אולמרט עם הנשיא בוש וכי העדיפות תמיד ניתנה לנושא הפלסטיני במיוחד לקראת ואחרי "ועידת אנאפוליס".
לדבריהם אהוד אולמרט יצר באופן קבוע בדעת הקהל הישראלית , תוך ניצול אמצעי התקשורת, את התחושה כי יש זיקה בין הנושא הפלסטיני לסכנה המאיימת על ישראל מצד איראן וכי אם ישראל "תבוא לקראת" הנשיא בוש בעניין הפלסטיני הוא "יפצה" אותנו בכך ש"יטפל" בסכנה האיראנית ויפעל לנטרלה. ומה קרה בפועל? ממשל בוש מסיים את כהונתו בקרוב מבלי שטיפל בצורה יעילה בסכנה האיראנית והיא הפכה מוחשית יותר ומאיימת על קיומה של ישראל.
גם משרד החוץ בראשותה של השרה ציפי לבני טיפל לדבריהם בצורה כושלת בכל הקשור לסכנה האיראנית הן בתחום ההסברתי והן בכך שלא יזם מספיק יוזמות מדיניות באירופה ובזירת האו"ם כדי להוקיע את משטר ההיאטולות ולחשוף את פניו האמיתיות השואפות להשמיד את ישראל. כך למשל נכשל משרד החוץ בגיוס מדינות ידידות כמו גרמניה וצרפת לפעולה מדינית נגד איראן והראיה לכך שאיראן משבחת את מדיניות גרמניה כלפיה ונשיא איראן אחמדינג'אד זוכה לכבוד רב מנציגי מדינות רבות לאחר שהשמיע נאום שטנה נגד ישראל מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם.

אין תגובות:

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר