יום ראשון, 26 באוקטובר 2008

הארכת הרגיעה




תקופת החורף איננה מאפשרת לישראל מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה למיגור התשתית הצבאית של ארגוני החבלה ולכן על ישראל להסכים להארכת הסדר הרגיעה. במקביל יש לנקוט שורה של צעדים שיזרזו את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט

לפני כמה ימים פגשתי אישיות בכירה ברשות הפלסטינית המקורבת מאוד לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.שאלתי אותה לגבי עמדתו של הנשיא עבאס בענין הארכת הסכם הרגיעה ברצועת עזה נוכח העובדה שישראל פנתה למצרים בבקשה לבדוק עם הפלסטינים את האפשרות הזו.ביקשתי לשמוע גם את הערכתו האם ישראל תוכל להתנות את חידוש הסכם הרגיעה בכך שההסכם החדש יכלול גם את שחרורו של גלעד שליט.הוא הביט בי בהפתעה ואמר:"הנשיא עבאס תומך בהארכת הסכם הרגיעה בעזה אולם שחרורו של החייל גלעד שליט לא קשור לכך.גלעד שליט לא ישוחרר עד שישראל לא תיענה לדרישת ארגון החמאס להתחייב כי לא תחסל את אחמד ג'עברי,רמטכ"ל הארגון ברצועה, לאחר שישוחרר גלעד שליט".
בדיקה עם מקורות מצריים העלתה כי אכן ארגון החמאס הגיש את הדרישה הזו למצרים במסגרת המגעים לשחרור גלעד שליט וכי ישראל דחתה את הדרישה על הסף. בינתיים אין שום חדש בעניין שחרורו של שליט, השיח' ע'אזי חאמד ממנהיגי החמאס ברצועה מעריך כי בחודשיים הקרובים לא תהייה שום התקדמות בעניין גלעד שליט. חמישה חודשים חלפו מאז הושג הסכם הרגיעה והצדדים להסכם עדיין לא גבשו עמדה סופית לגבי אפשרות הארכתו.
הבה ניזכר לרגע מה משמעותו של המונח "תהדיאא'" לגבי הפלסטינים והישראלים.

את המונח הערבי "תהדיאא' " אנו מתרגמים בשפה העברית העיתונאית במילה "רגיעה".באנגלית אנו קוראים לו CALMING .בצה"ל בחרו לקרוא ל"תהדיאא' " במילה "הרגעה".
במקרה של רצועת עזה אין מדובר בהפסקה מוחלטת של פעולות הטרור הפלסטיניות אלא "בטפטוף" של ירי רקטות "קסאם" לעבר מטרות ישראליות ,מידי פעם ירי פצצות מרגמה וגם לעיתים הנחת מטעני חבלה.הייתי מגדיר את ה "תהדיאא'" במילים "טרור בעצימות נמוכה".
השבוע צדה אוזני את ההסבר של החמאס למונח הזה.
כך הגדיר מושיר אל-מצרי,חבר הפרלמנט הפלסטיני ומדוברי החמאס את ה "תהדיאא'":
"אין מדובר במנוחת הלוחם.מדובר במצב של התכוננות,אימון וחיזוק השורות הפנימיות כהכנה למערכות הבאות."
כיצד ניתן לסכם את הסכם הרגיעה עד כה?
למי שלא זוכר ,ב 19-ביוני 2008 בשעה שש בבוקר נכנס לתוקפו הסדר הרגיעה בין ישראל לפלגים הפלסטינים ברצועת עזה. הוא הושג בתיווכה של מצרים ולכל צד, לישראל ולפלסטינים היו מטרות וציפיות.
ההסדר שמבוסס על הבנות בעל פה ,לא נחתם מסמך כתוב, ,הביא ללא ספק לירידה משמעותית ביותר בהיקף ירי הרקטות והמרגמות מהרצועה לעבר ישראל דבר שאיפשר לתושבי שדרות ויישובי הנגב המערבי לחזור לחיים נורמליים וגם לפלסטינים תושבי הרצועה.
הבנות הרגיעה הופרו מידי פעם על ידי הפלסטינים וישראל הגיבה בעיקר בצעד אזהרה של "סגירת המעברים" לרצועה אך היא נמנעה מתגובות צבאיות חריפות שעלולות היו להביא להסלמה.
בשורה התחתונה הקפיד ארגון החמאס לשמור על הבנות הרגיעה מתוך רצון להראות לתושבי רצועת עזה כי הוא שלטון אחראי הדואג לאוכלוסיה וגם כדי להביא לפתיחת המעברים. שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט לא היה חלק מהבנות הרגיעה , ממשלת ישראל הלכה להסדר הזה בידיעה מראש שמדובר ב"תיק נפרד" כפי שדרש החמאס. התקווה הייתה שיישום הרגיעה יניע את המשא ומתן על שחרורו של שליט אולם עד כה אין שום התקדמות במגעים לשחרורו.
הפלסטינים ובראשם ארגון החמאס קיוו שהסדר הרגיעה יביא לפתיחתו הרצופה של מעבר רפיח ובכך יצליחו לשבור את המצור שהטילה ישראל על הרצועה אך הדבר לא קרה.ישראל לא הסכימה לתנאי החמאס וגם המצרים לא התלהבו מן הרעיון והם ממשיכים "לגרור רגליים" בכל הקשור לפתיחת המעבר עד היום הזה.
ארגוני החמאס והג'האד האסלאמי ניצלו את תקופת הרגיעה להתעצמות צבאית מוגברת והכנות לחידוש העימות הצבאי עם ישראל.
הברחות הנשק הוגברו בתקופה זו ולרצועה הוכנסה כמות לא ידועה של מקלעים וטילי כתף נגד מטוסים דבר שיסכן את פעילות חיל האוויר בשמי הרצועה.
לרצועה גם הוברחו כמויות גדולות של חומר נפץ תקני, טילי "גראד" משופרים וטילי נ"ט.
הרגיעה נוצלה גם לשיפור ההכשרות והאימונים של כוחות החמאס והג'האד האסלאמי בכל סוגי הלחימה ולפיתוח היכולות הטכניות של יחידות הייצור וההנדסה של החמאס.גורם בטחוני בכיר אמר לי :"החמאס צועד בעקבות החזבאללה ומאמץ את מודל דרום לבנון".
מה הסיכויים שיחודש הסכם הרגיעה? הסיכויים סבירים,
אך נראה שארגון החמאס מחפש דרכים למקסם את הישגיו מהמצב החדש שנוצר ברצועת עזה.
בדצמבר ימלאו שישה חודשים להסדר הרגיעה, זהו פרק הזמן שעליו סוכם עם החמאס בתיווכה של מצרים ונציגי מערכת הביטחון בהנחיית שר הביטחון אהוד ברק כבר מנהלים מגעים עם המצרים כדי שיפעלו להארכת ההסדר לתקופה בלתי מוגבלת.
הממשלה עדיין לא דנה בנושא ולא קיבלה החלטה אך בעקבות פניית ישראל למצרים החלו דיונים פומביים ופנימיים אצל הפלסטינים בשאלה האם יש לחדש את הרגיעה ולהאריכה.
המצרים והרשות הפלסטינית מעוניינים בחידוש הרגיעה ואף בהרחבתה והחלתה גם על שטחי הגדה.
החשש של ישראל ,מצרים והרשות הפלסטינית הוא שארגון החמאס ינצל את תום תקופת הרגיעה בדצמבר ואת תום מועד כהונת של מחמוד עבאס כנשיא שחל באותו החודש, כדי לחדש את האלימות. פיקוד העורף אמנם ניצל את השקט כדי לעשות עבודות מיגון ביישובי עוטף עזה אך הדרג המדיני והביטחוני איננו מעוניין בעימות צבאי ברצועה ובהפרת השקט שנוצר. בישראל גם חוששים שארגון החמאס יבריח את גלעד שליט מחוץ לרצועה אם תופר הרגיעה.
ארגון החמאס הודיע כי ההחלטה בדבר המשך הרגיעה או הפסקתה תהיה של כל הפלגים הפלסטינים.כל הפלגים כאחד טוענים שישראל הפרה את הבנות ה"תהדיאא'" וארגוני הג'האד האסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטין כבר הזדרזו להודיע כי הם מתנגדים להארכת הרגיעה.
ההערכה ברחוב הפלסטיני היא שארגון החמאס יסכים בסופו של דבר להארכת הרגיעה בתנאים הבאים:
א. היא תוארך בשלושה חודשים בלבד.
ב.היא תחול גם על הגדה המערבית.
ג.ייפתח מעבר רפיח ויוסרו המגבלות על הכנסת סחורות לרצועה.
ההערכה היא שזוהי הזדמנות פז עבור תנועת החמאס להשלים השתלטותה על הרצועה ולהציג את עצמה כהנהגה אחראית.
אין טעם שישראל תתנגד כעת להארכת הרגיעה, אנו נכנסים לתקופת החורף ואין זה הזמן לפעולה צבאית נרחבת של צה"ל ברצועת עזה לפירוק התשתית הצבאית של החמאס .בחמאס בוודאי היו רוצים לראות את הטנקים של צה"ל מתבוססים בבוץ העזתי והופכים למטרות "כמו ברווזים".
אולם ישראל צריכה לכלול במשא ומתן על הארכת הרגיעה דרישה חד משמעית כי שחרורו של גלעד שליט יהיה חלק בלתי נפרד מהעסקה.
במקביל יש להגביר את הטלת הסנקציות הכלכליות על הרצועה כדי להכביד על שלטון החמאס.
ישראל גם חייבת לנקוט צעדי לחץ נוספים על ארגון החמאס.היא יכולה לאסור על ביקורים של קרובי משפחות של אסירי החמאס בבתי הכלא בישראל , לא לאפשר לאסירים שיחות טלפון וקבלת חבילות מזון ולאסור ביקורים של נציגי הצלב האדום בבתי הכלא. צעדים אלה יגבירו את הלחצים של משפחות האסירים הביטחוניים על הנהגת החמאס לזרז את העסקה לשחרורו של גלעד שליט.
והחשוב לא פחות,להמשיך ולבדוק את האופציה הצבאית לשחרורו של שליט שתהייה מבוססת על מודיעין מדויק וסיכויים גבוהים להצלחה.למרות הטראומה מניסיון שחרורו של החייל החטוף נחשון ווקסמן ז"ל אין לפסול גם את האופציה הזו.ייתכן שהמודיעין שיסופק הפעם יהיה ברמה גבוהה מאוד וביחד עם הביצוע המקצועי של חיילי צה"ל יביא לשחרורו של שליט.צריך להאמין, בסופו של דבר הכול אפשרי.

יום ראשון, 19 באוקטובר 2008

יום המבחן


ארגון החמאס נערך לפעילות נגד הרשות הפלסטינית בגדה במטרה לזעזע את המערכת השלטונית לקראת ה-9 בינואר 2009 המועד שבו יסיים הנשיא הפלסטיני באופן רשמי את כהונתו.במערכת הביטחון מעריכים שכוחו של החמאס מוגבל והוא לא יצליח במשימתו.לגורמי הביטחון יש כמה הצעות כיצד לסכל את תוכנית החמאס

תאריך ה-9 בינואר 2009 הפך לתאריך חשוב במזרח התיכון.כל מדינות ערב מתעניינות בו וגם ישראל,ארצות הברית ומדינות אירופה.
מי שהפך אותו לחשוב היה ארגון החמאס שהודיע באופן חד צדדי כי הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יסיים את כהונתו בתאריך הזה.
ברשות הפלסטינית מודאגים מאוד, הם רואים בהודעת החמאס ניסיון של הארגון להשתלט על המוסדות השלטוניים של העם הפלסטיני. ברשות הפלסטינית אומרים כי לאחר שארגון חמאס הצליח להשתלט על הפרלמנט, באמצעות הבחירות, הוא מנסה להשתלט עכשיו גם על מוסד הנשיאות.
בארגון הפת"ח לא שוכחים את התבוסה המחפירה של פעילי הארגון ברצועת עזה אשר נכנעו לפני שנה וחצי לצבא החמאס שכבש את הרצועה בהפיכה צבאית. לכן נערכת הרשות הפלסטינית בכוחות צבאיים גדולים שהכשיר הגנרל האמריקני קית' דייטון ונפרסו בערי הגדה, בג'נין, בשכם, ברמאללה ובקרוב גם בחברון.
כוחות אלה מיועדים, רשמית להלחם בפשיעה, ולשמור על הסדר אך מטרתם האמיתית היא לשמור על שלטונו של הנשיא מחמוד עבאס מפני החמאס.
בינתיים שיחות הפיוס בקהיר תקועות. הנשיא עבאס דחה את הצעת החמאס לקיים מפגש משותף ביחד עם נציגי מצרים ב-25 באוטובר ועומד על כך שהמפגש יהיה בהשתתפות כל הפלגים הפלסטינים. בארגון הפת"ח מעריכים שהחמאס הציע את הצעתו כדי להרוויח זמן.
מפקדת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה פרסמה השבוע הודעה שבה הזהירה כי "תקטע את ידו של כל מי שינסה לפגוע בפרוייקט הלאומי הפלסטיני".היא האשימה את ארגון החמאס כי הוא צובר נשק ,אמצעי חבלה ומכשיר חוליות של פעיליו בשטחי יהודה ושומרון כדי לעשות הפיכה צבאית בגדה.
במערכת הביטחון הישראלית מודאגים מאוד. המידע המודיעיני מצביע על תוכניות של החמאס להתנקש בחייהם של בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטינים בגדה ובחייהם של בכירים בפת"ח וברשות הפלסטינית. התוכנית הסודית של ארגון החמאס היא לנסות ולהבעיר את השטח ביהודה ושומרון לקראת ה-9 בינואר ולגרור את הציבור הפלסטיני למלחמת אזרחים ומצב של אנדרלמוסיה כדי להדיח את הנשיא עבאס מכסאו.
ישראל הידקה באחרונה את שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים, אנשיו של מחמוד עבאס הגבירו את הפעילות נגד מוסדות שבהם שולט החמאס בגדה, והם מנסים למנוע הברחות כספים, נשק וחומרי חבלה לתוך שטחי יהודה ושומרון.למנגנונים האלה יש אינטרס משותף עם ישראל והם פועלים ללכוד את פעילי החמאס בהוראתו הישירה של מחמוד עבאס.יש להדגיש כי אין מדובר בסיכול פעילות טרור נגד ישראל אלא בעיקר לשמור על כיסאותיהם וראשיהם של מחמוד עבאס ואנשיו. לפעמים נוח לרשות הפלסטינית להציג את פעילות מנגנוני הביטחון שלה כאילו שהיא נועדה למנוע פעולות חבלה נגד ישראל ולא כמכוונת להצלתו של הנשיא מחמוד עבאס.
האם באמת יש ביכולתו של ארגון החמאס ל"הבעיר את שטחי יהודה ושומרון"?
כנראה שלא, ישראל שולטת בכל השטחים האסטרטגים ביהודה ושומרון והרשות הפלסטינית פרסה את נאמניו החמושים של מחמוד עבאס בערים המרכזיות של הגדה. להערכת גורמי הביטחון ארגון החמאס יכול להניע את פעיליו באופן מוגבל בעיקר באזור חברון.
מה שארגון החמאס כן יכול לעשות הוא לבצע שורה של התנקשויות בראשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים בגדה הנאמנים למחמוד עבאס.
לארגון חמאס יש ניסיון מוצלח מנקיטת שיטה זו ברצועת עזה. לפני שעשה את ההפיכה הצבאית חיסלו אנשיו כמה בכירים במנגנוני הביטחון ובראשם את מוסא ערפאת ראש המודיעין הצבאי ובאופן הזה החלישו מאוד את ארגון הפת"ח ואת שלטון הרשות הפלסטינית כשלב מקדים לקראת ההשתלטות הצבאית בשטח.גורמי הביטחון בישראל מעריכים עם זאת כי תנועת החמאס איננה יכולה להבעיר את השטח ביהודה ושומרון ברמה של התקוממות עממית.
בכירים בארגון הפת"ח בגדה נשבעו בפניו של הנשיא עבאס כי לא יאפשרו לחמאס את אשר עשה ברצועת עזה.בפת"ח מתכננים להגיב ביד קשה על כל התנקשות או ניסיון התנקשות של החמאס בבכירי הארגון או בראשי הרשות הפלסטינית.
מערכת הביטחון הישראלית נערכת לכל התרחישים האפשריים ויש בכירים בה הסבורים כי בסופו של דבר תמצא הנוסחה שתאפשר למחמוד עבאס להמשיך בתפקידו כנשיא.אולם צריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות. בכיר במערכת הביטחון אמר לי כי "ה-9 בינואר הוא תאריך שאי אפשר להתעלם ממנו ,ברגע שהחמאס הציף אותו וקבע אותו כתאריך יעד אי אפשר להתעלם ממנו ויש להיערך בהתאם".
ההמלצות של מערכת הביטחון לדרג המדיני יהיו כנראה להמשיך בנוכחות הביטחונית הקבועה של צה"ל בכל שטחי יהודה ושומרון בכל מצב גם אם תמצא הנוסחה שהנשיא עבאס ימשיך בתפקידו.
מערכת הביטחון תמליץ כנראה גם על מתן הקלות בתנועה לתושבים הפלסטינים ביו"ש ועל פעילות הסברה בקרב התושבים הערבים כי מצבם הכלכלי וזכויות האדם שלהם ייפגעו אם ישתלט החמאס על הגדה."הם צריכים לראות כיצד סובלים תושבי הרצועה משלטון החמאס,אין להם מה לקנא בהם" אומר גורם בטחוני בכיר.
יש גם כאלה במערכת הביטחון הסבורים שישראל צריכה לשחרר לאלתר את מרוואן ברגותי מהכלא הישראלי. לדבריהם ברגותי הוא מנהיג עממי שלמרות שהוא מתחרה במחמוד עבאס על כיסא הנשיאות הוא יכול לסייע להשתלטות מחודשת של תנועת הפת"ח על רצועת עזה. הגורמים האלה סבורים שישראל צריכה להתעלם ממעשי הטרור של ברגותי ולשחררו מהכלא מכיוון שהאינטרס העליון שלה הוא להמשיך לתמוך ב"גורמים המתונים הפלסטינים" ולשמרם ובראשם הנשיא מחמוד עבאס.
ברגותי שפיקד על ארגון "גדודי חללי אל-אקצא" של הפת"ח באינתיפאדה השניה נדון בבית משפט ישראלי לחמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.הוא נחשב למחבל בכיר "עם דם על הידיים" אך יש הסבורים במערכת הביטחון ששחרורו לא ייחשב כ"פרס לטרור" וכי עדיף לשחררו עכשיו בצעד של מחווה ישראלית ולא במסגרת העסקה עם חמאס לשחרורו של גלעד שליט מכיוון שאז יהיה חייב ברגותי את שחרורו לארגון החמאס ויקשה עליו להתעמת עימו.
בדבר אחד אין ספק, היעלמותו של מחמוד עבאס מהזירה המדינית תשים קץ לתהליך המדיני עם הפלסטינים. שום ממשלה בישראל לא תסכים לנהל משא ומתן עם נשיא מטעם החמאס. סביר להניח כי גם ארצות הברית ומדינות רבות באירופה ינקטו בקו הזה והתהליך המדיני "ייתקע" לתקופה ממושכת.ייתכן שזה מה שארגון החמאס רוצה השאלה היא אם הדבר טוב גם לישראל, על כך אין עדיין תשובה ברורה.

יום שלישי, 14 באוקטובר 2008

הכוח שבחולשה


ארגון החמאס נהנה מהסטטוס קוו שבמסגרתו הוא שולט באופן מוחלט ברצועת עזה והוא מעוניין למשוך עד אין קץ את שיחות הפיוס בקהיר כדי שלא ייאלץ לוותר על שליטתו בה. למרות חולשתו יש ביכולתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לנקוט כמה מהלכים שיאפשרו לו להמשיך בתפקידו כנשיא וימלכדו את החמאס

בדוחא שבקטר התקיימה השבוע "ועידת ירושלים השישית" בהשתתפות נציגים רבים מהעולם הערבי והאסלאמי. בועידה לא השתתף שום נציג של ארגון הפת"ח אך מצד החמאס נכח בה ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של הארגון.
הועידה דנה בנושא ירושלים והתמיכה בה אך נושא חשוב לא פחות היה הדיון בפיצול במחנה הפלסטיני והמחלוקת שקרעה את המרקם הפוליטי לשתי ישויות נפרדות, מדינת חמאס ברצועת עזה וישות הנשלטת בשטחי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית והמונשמת על ידי ישראל וארצות הברית.
העיתונות הערבית דיווחה על קונסנזוס בין כל באי הועידה כי יש לסיים במהירות את המחלוקות בין הפלסטינים דהיינו בין הפת"ח לחמאס.
ח'אלד משעל נשא נאום בועידה שבו הודיע כי ארגונו הגיע להסכמה עם ההנהגה המצרית בדבר הקמת "ממשלת פיוס לאומית", בנייה מחדש של מנגנוני הביטחון הפלסטינים בסיוע מדינות ערב ורפורמה מקיפה באש"ף.הוא הסביר כי סוכם על הקמת מנגנונים שלא יאפשרו פריצת המחלוקות מחדש וכי במסגרת הפיוס תושג גם הסכמה על נושא הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת.
לכאורה נשמע הגיוני ומבטיח אלא שכבר היינו בסרט הזה בעבר. לארגון החמאס יש בעיה בדעת הקהל הפלסטינית והערבית,הוא איננו יכול להצטייר כמי שמתנגד לפיוס הלאומי שכן הפיוס הזה נתפס כמפתח להסרת המצור מעל רצועת עזה ונתמך על ידי כל מדינות הליגה הערבית, לכן נוקט החמאס בטקטיקה של "הפוך על הפוך", הוא מציג מצג כאילו הוא מעוניין בפיוס הלאומי וכי ארגון הפת"ח מנסה לטרפד אותו. ח'אלד משעל כבר התחיל במלחמה הפסיכולוגית הזו כשהודיע בנאומו בדוחא כי נודע לו שיש גורמים בגדה המנסים לחבל בהבנות שהושגו בקהיר וכי הוא מיהר להתקשר לשר המודיעין המצרי עומר סלימאן, המנהל את שיחות הפיוס בקהיר, ולדווח לו על כך.
אין מה לזלזל בארגון החמאס, מנהיגיו יודעים לעבוד בשטח והם עושים את הכול כדי להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון ברצועת עזה בידיהם.
החמאס מנסה להרוויח זמן, הוא בא לשיחות הפיוס בקהיר מתוך עמדת כוח בעוד הוא מנהל משא של דה-לגיטימציה לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. מידי יום חוזרים מנהיגי החמאס ,באמצעי התקשורת השונים, על הצהרותיהם כי כהונתו של הנשיא עבאס מסתיימת בעוד שלושה חודשים דהיינו ב-9 בינואר 2009 וכי בכוונתם להכריז על השיח' אחמד בחר ממלא מקום יו"ר הפרלמנט כמחליפו של הנשיא עבאס.
ממה נובע הביטחון העצמי הרב של החמאס בשיחות הפיוס בקהיר?
התשובה פשוטה, מצבו של החמאס מעולם לא היה טוב יותר וזאת מכמה סיבות:
א. החמאס שולט שליטה מוחלטת ברצועת עזה ועל פיו יישק דבר.הוא הקים גם צבא מסודר ומחומש באמצעי לחימה,אין לפת"ח אופציה צבאית להביסו ברצועת עזה והוא מצויד ברקטות וטילים היוצרים
"מאזן אימה" מול ישראל.
ב. החמאס נהנה מתמיכה מלאה של איראן וסוריה שמעמדן התחזק במזרח התיכון.
ג.חל שיפור רב ביחסים בין ארגון החמאס לירדן.
ד.אין התקדמות במשא ומתן בין הרשות הפלסטינית לישראל בנושא הסדר הקבע דבר שמחזק בעיני הפלסטינים את "אופציית ההתנגדות" שבה דוגל החמאס על פני "אופציית המשא ומתן" שאותה מובילה הרשות הפלסטינית.
היתרונות האלה מאפשרים לחמאס לנהל משא ומתן עם המצרים ועם שאר הפלגים הפלסטינים מתוך עמדה של כוח, הדיונים בהצעת הפיוס המצרית אמורים להתפצל לועדות ולהימשך בין חצי שנה ל-9 חודשים ,בינתיים החמאס יחזק את שליטתו ברצועה ויגביר את מאמציו להשתלט גם על הגדה.
אין ספק שמעמדו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הוא חלש אולם בחולשה הזו יש גם הרבה כוח.עבאס נהנה מתמיכתן של ארצות הברית והקהילה הבינלאומית ושל מדינות ערב המתונות. נושא המשך כהונתו של עבאס בתפקיד בנשיא הפלסטיני מעבר ל9 בינואר 2009 איננו נושא משפטי, החוק הפלסטיני בנושא זה ברור אך החמאס הצליח להפוך את הסוגיה למחלוקת פוליטית ולמנוף שמפעיל לחצים על מחמוד עבאס והרשות הפלסטינית.
האיום של ארגון החמאס להכריז בעוד שלושה חודשים, באופן חד צדדי , על השיח' אחמד בחר כנשיא הפלסטיני החדש נשמע מופרך.
בחמאס יודעים היטב שקלושים הסיכויים שהקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות יכירו בו אפילו כנשיא זמני.
בכל זאת בפניו של הנשיא מחמוד עבאס קיימות כמה אופציות לפעולה אשר יכולות גם למלכד את החמאס ולהביא לשינוי בעמדתיו בנושא הנשיאות הפלסטינית:
א.להמשיך בתפקידו כנשיא תוך התעלמות מדרישת החמאס, לכנס את המועצה המרכזית של אש"ף ולקבוע מועד חדש לבחירות ולנשיאות ולפרלמנט ולכהן בתפקיד עד מועד קיום הבחירות.
ב.להכריז על מצב חירום בשטחים, להודיע על פירוק הרשות הפלסטינית והמועצה המחוקקת (הנשלטת בידי החמאס),להטיל את האחריות לכישלון הדיאלוג הלאומי על החמאס ולהכריז על מועד חדש לבחירות לנשיאות ולפרלמנט.במקרה כזה בסמכותו של מחמוד עבאס כיו"ר אש"ף להעביר את סמכויות הרשות הפלסטינית לועד הפועל של אש"ף אשר יפעל כ"ממשלה לאומית" של העם הפלסטיני.

בודאי קיימים גם תרחישים נוספים, ישראל וארצות הברית יכולות לתמוך במחמוד עבאס בצעדים שהוזכרו לעיל, דבר שיגרור אחריו תמיכה של הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות ויבודד את החמאס.
הנה כי כן, גם בחולשה יש אלמנטים של כוח ולכוח הרב של ארגון החמאס יש גם מגבלות.מה שנדרש עכשיו מהנשיא הפלסטיני עבאס הוא לקבל את ההחלטה הפוליטית הנכונה ,זמנו קצר והוא יצטרך להחליט בעתיד הקרוב הוא איננו יכול להמתין עד לדקה האחרונה של המועד הרשמי לתום כהונתו.

יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

יורשו של הנשיא מובארק

גורמי המודיעין בישראל מעריכים כי הנשיא מובארק שולט היטב במצב הביטחוני הפנימי בארצו וכי במידה שיעלם מהזירה הפוליטית סביר כי הגורמים האסלאמיים הקיצונים לא יצליחו לתפוס את השלטון. מובארק פועל להבטיח את העברת השלטון לבנו גמאל אך אי אפשר להתעלם מהאפשרות כי הגנרל עומר סלימאן,הנחשב ל"איש החזק" במצרים יהיה הנשיא הבא.

בישראל,מצרים וסוריה ציינו השבוע מלאות 35 שנה למלחמת יום הכיפורים או כפי שהמצרים קוראים לה "מלחמת אוקטובר". מלחמה שיזמה מצרים והביאה בסופו של דבר לחתימת הסכם השלום בינה לבין ישראל. בראיון שהעניק הנשיא מובארק לביטאון הכוחות המזוינים, בשבוע שעבר, הוא הכחיש שמעמדה של מצרים נפגע כמובילה את העולם הערבי.
אולם אי אפשר להתעלם מהמציאות החדשה במזרח התיכון, היום יש מדינה מוסלמית אחרת שהפכה להיות מעצמה אזורית והיא איראן.
איראן שולחת את זרועותיה לכל עבר ומנסה לקנות לה מאחזי כוח ומוקדי השפעה במדינות שונות באמצעות ארגונים כמו החזבאללה, החמאס והג'האד האסלאמי ולהחדיר את דת האסלאם השיעית לתוך מדינות האסלאם הסוני.
ישראל מייחסת חשיבות רבה ליציבות השלטונית במצרים.למרות "השלום הקר" בין שתי המדינות, השלום הוא נכס אסטרטגי גדול עבור ישראל.
מצרים גם מנסה, בעצם ימים אלה , לפייס בין הפת"ח לחמאס כדי ליצור "הסכמה לאומית" שתאפשר את קידום התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים והיא המתווכת הראשית בין ישראל לחמאס כדי להביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.
למרות זאת לא ברור מדוע הדרג המדיני בישראל אינו מתייחס ברצינות לתפקיד השגריר הישראלי במצרים.מינוי שגריר ישראלי חדש לתפקיד מתעכב זמן רב וכהונתו של השגריר הנוכחי שלום כהן הוארכה עד סוף שנה, אבל מועמד רציני לתפקיד עדין אין.
לפני כמה ימים הודיע הנשיא מובארק כי הוא העניק חנינה לאברהים עיסא עורך עיתון האופוזיציה "א-דוסתור" לאחר שהוטל עליו עונש מאסר בפועל של חודשיים בגין דיווחים על מצב בריאותו של הנשיא.
עיסא ועוד כמה עיתונאים מצריים דיווחו לפני כשנה בהרחבה על מצב בריאותו הרופף של מובארק.הפרסומים יצרו סערת רוחות גדולה במצרים ,הבורסה המצרית ירדה פלאים והשלטון טען כי נגרם נזק כלכלי כבד למדינה ונקט צעדים משפטיים נגד אותם העיתונאים.
האירועים האלה במצרים הדליקו "נורה אדומה" בקרב זרועות המודיעין של ישראל וגם בדרג המדיני.
בחודשים האחרונים קיימו גופי המודיעין וההערכה של מדינת ישראל שורה של דיונים והערכות מצב לגבי שאלת יציבות השלטון במצרים. הכוונה הייתה להעריך את מצב בריאותו של הנשיא מובארק ואת שאלת "היום שאחרי"- מי למעשה יתפוס את מקומו של הנשיא מובארק לאחר שייעלם מהזירה הפוליטית במצרים.
בקרב גורמי המודיעין וההערכה השונים יש הסכמה כי הנשיא מובארק איננו חולה במחלה קשה כלשהי וכי עייפותו נובעת מגילו המתקדם (מעל לשמונים שנה). גורמים מדיניים בכירים שפגשו את הנשיא מובארק באחרונה דיווחו כי מצב בריאותו תקין והוא מתפקד כרגיל.
כמו כן הסכימו גורמי ההערכה כי אין חשש שהאסלאם הקיצוני דהיינו תנועת "האחים המוסלמים" , שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה במצרים, יתפוס את השלטון לאחר שמובארק "ירד מהבימה הפוליטית" וכי הנשיא המצרי שולט כעת במצב הפנימי ב "יד ברזל".
על פי ההערכות הנשיא מובארק נקט בשורה של מהלכים בתוך מפלגת השלטון(המפלגה הלאומית הדמוקרטית) לקדם את בנו גמאל לתפקיד "היורש המיועד" אולם שתי דמויות מרכזיות בצמרת הממסד הביטחוני המצרי עשויות לתפוס את השלטון. מדובר בגנרל עומר סלימאן השר לענייני מודיעין ובמוחמד חוסיין טנטאווי שר ההגנה המצרי.
מדיווחים שהגיעו לגורמים מדיניים בירושלים עולה כי מצב בריאותו של שר ההגנה טנטאווי רופף וכי יחסיו של שר המודיעין עמר סולימאן עם גמאל מובארק מצויינים.
מה אנו יודעים על גמאל מובארק?

ובכן, גמאל מובארק הוא איש עסקים בן 45, נשוי בעל תואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה האמריקנית בקהיר.אביו חשף אותו בהדרגה לציבור ולתקשורת,שילב אותו במפלגת השלטון בתפקיד מזכ"ל ועדת המדיניות של המפלגה והיום הוא נחשב לאיש מספר שתיים במפלגה.
לפעמים הוא משתתף לצד אביו בפגישות וביקורים מדיניים.
מקורות יודעי דבר בצמרת השלטון המצרית דיווחו כי הנשיא מובארק רוצה ללכת בדרכם של המלך חוסיין בירדן והנשיא חאפז אל-אסד בסוריה ולמנות את בנו ליורשו.
אין זה סוד במצרים כי הנשיא מובארק ובנו זוכים לביקורת קשה מצד תנועת "האחים המוסלמים".החולשה העיקרית של גמאל היא שאיננו איש צבא כמו אביו.
באחרונה יש במצרים קרב של פרסום פסקי הלכה(פתאווא-בערבית) בין תומכי הנשיא מובארק למתנגדיו בנוגע לשאלה האם דת האסלאם מתירה העברת השלטון בירושה.
ואילו גמאל מובארק עצמו הכחיש כמה פעמים,באופן עקבי, בראיונות שהעניק לתקשורת את כוונתו לרוץ לנשיאות.
סעיף 76 בחוקה המצרית מתיר לכל אחד להתמודד בבחירות לנשיאות.לשם כך עליו להשיג תמיכה של 65 אחוזים מחברי מועצת העם ותמיכתם של 25 חברים מהבית העליון,רוב חברי המועצה הם ממפלגת השלטון של הנשיא מובארק ובבית העליון אין למובארק אופוזיציה של ממש לכן סביר שלגמאל מובארק לא תהיה שום בעיה להיבחר.
את הגנרל עומר סלימאן מכירים רבים בישראל ושמו מופיע באמצעי התקשורת השונים חדשות לבקרים.
סלימאן משמש כעת בתפקיד השר לענייני מודיעין.
הוא בן 73, קצין ותיק בצבא מצרים בדרגת אלוף(לוואא') ושירת בתפקידים שונים בצבא המצרי,הוא עבר השתלמויות בברית המועצות והשתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
יש לו מעמד איתן בצמרת המצרית,הוא שולט היטב במצב הביטחון הפנימי ופועל ביד חזקה נגד האופוזיציה בראשות תנועת "האחים המוסלמים".
בשנים האחרונות משמש סלימאן גם כשליח מיוחד של הנשיא מובארק,הוא מתווך בין הפת"ח לחמאס ומרכז בימים אלה את הדיאלוג בקהיר בין הפלגים הפלסטינים.
סלימאן מתווך גם בין ישראל לחמאס בנושא גלעד שליט.
על שר ההגנה מחמד חסיין טנטאווי אנו יודעים קצת פחות.טנטאווי הוא קצין בדרגת פילדמרשל (מושיר-בערבית).הוא בן 74 ומשמש בתפקיד מפקד הכוחות המזויינים ושר ההגנה בעת ובעונה אחת.הוא השתתף במלחמת סיני ,במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.הוא שירת בין היתר בתפקיד הנספח הצבאי בפקיסטאן ופיקד על הכוחות המצריים שהשתתפו בכוחות הקואליציה במלחמת המפרץ הראשונה.
מוקד כוח חשוב בחברה ובפוליטיקה המצרית הוא תנועת "האחים המוסלמים".
מדובר בתנועת האופוזיציה הגדולה ביותר במצרים.היא נמנעת מלנקוט בפעולות טרור נגד שלטונו של הנשיא מובארק אך היא פועלת בדרכים אחרות לערער את השלטון.
על פי הערכות גומי מודיעין מערביים הנשיא מובארק הצליח לדכא בהצלחה ,בעזרת שירותי הביטחון שלו כל פעולה שלהם המסכנת את המשטר.
מובארק חושש שהצלחת החמאס ברצועת עזה והצלחת המפלגה האסלאמית בבחירות האחרונות בטורקיה יעודדו את "האחים המוסלמים" במצרים.לכן בשנה האחרונה הוא ניהל מבצע חסר תקדים נגד תנועת "האחים המוסלמים".
מובארק חושש גם מכך שאיראן תנסה "לבחוש" במצרים תוך ניצול האלמנט הדתי.
לכן בשנה האחרונה הובילו שלטונות הביטחון המצרים מבצע חסר תקדים נגד תנועת "האחים המוסלמים" שכלל פעילות נגד מוסדות של התנועה כמו בתי ספר, מרפאות ואיגודים מקצועיים.
כמו כן נערכו שינויים בחוקה המצרית והיום מותר להעמיד לדין בבתי דין צבאיים חשודים בפעילות חתרנית.המשפט הצבאי נועד להקל על השלטונות לאסור פעילים מוסלמים של התנועה במיוחד כאלה שנמצאו זכאים בתי דין אזרחיים.
שלטונות הביטחון של מצרים מחזיקים כעת במעצר כ300 פעילים של "האחים המוסלמים" ועוד כ-40 עומדים לדין בבתי משפט צבאיים בשל האשמות הנוגעות למעורבות בהלבנת כספים ופעולות טרור.מדובר בפרשה ביטחונית שקיבלה במצרים את הכינוי "המליציות של אל-אזהר".
כל פעולותיו של מובארק נועדו בין היתר להביא ל"העברה חלקה" של השלטון לבנו גמאל במקרה הצורך.
בסופו של דבר,הנשיא מובארק הוא כאחד האדם.הוא עשוי בשר ודם והיעלמותו מהזירה הפוליטית היא רק שאלה של זמן.
הסבירות הגבוהה יחסית היא שבסופו של דבר,אם לא יהיה שינוי דרמטי,ייבחר הבן גמאל מובארק לתפקיד הנשיא. מפלגת השלטון יצרה כבר, בהשראת האב חוסני מובארק , את המכניזם הדרוש לבחירתו על פי חוק.אולם ללא תמיכתו של השר לענייני מודיעין עומר סלימאן,הנחשב ל"איש החזק" במצרים לא יוכל גמאל להיבחר ולהחזיק ברסן השלטון.מדובר בדמות חלשה וחסרת כריזמה שאיננה זוכה לפופולאריות רבה לעומת עומר סלימאן הכריזמתי ובעל הרקורד הצבאי והמדיני המרשים.
אחד החששות בישראל הוא שהשליט החדש במצרים ייאלץ להתפשר עם הגורמים האסלאמיים הקיצוניים ולרצות אותם על חשבון היחסים עם ישראל כדי להשיג שקט פנימי.
גורמי המודיעין של ישראל גם אינם יודעים מה כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" בתוך הצבא המצרי והאם פעילי התנועה הצליחו לחלחל לשורות הקצונה.מה שברור הוא שפעילי התנועה מחכים להזדמנות המתאימה ולשעת הכושר להשתלט על השלטון בדיוק כפי שתנועת החמאס, תנועת הבת של "האחים המוסלמים", השתלטה על רצועת עזה.

יום שישי, 10 באוקטובר 2008

השטן נמצא בפרטים

ארגון החמאס הסכים עקרונית למתווה הפיוס המצרי בשיחות קהיר אך ספק אם כוונותיו כנות. החמאס לא ימהר לוותר על שליטתו המוחלטת ברצועת עזה וסביר להניח כי ינקוט סחבת בדיונים וביישום מתווה הפיוס כדי להרוויח זמן. על ממשלת ישראל להבהיר כי לא תאפשר את הסרת המצור מעל הרצועה ופתיחת המעברים מבלי שקודם ישוחרר החייל החטוף גלעד שליט


בארגון הפת"ח לא שוכחים כיצד רימה ח'אלד משעל את חברי הצוות שלהם למשא ומתן עם החמאס בעת השיחות במכה שבסעודיה, המקום הקדוש ביותר למוסלמים. בעוד שני הצדדים עסוקים בחתימת הסכם הפיוס ההיסטורי ביניהם הנקרא "הסכם מכה" בחסותו של השלטון הסעודי, תכנן ח'אלד משעל את ההפיכה הצבאית של החמאס ברצועת עזה שהביאה קץ על שלטונו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ברצועה.
לכן בארגון הפת"ח וגם בקרב תושבי הרצועה מתייחסים ספקנות רבה לנימה האופטימית שיצאה מקהיר לאחר פגישת משלחת בכירי החמאס עם שר המודיעין המצרי עומר סלימאן ,פגישה שהכול המתינו לה לאחר שהמצרים התייעצו עם נציגים של אחד עשר פלגים פלסטינים לפני שהציגו את הצעותיהם לחמאס בדבר ה"פיוס הלאומי".
מה עלה בשיחות של החמאס עם עומר סלימאן?
ובכן, החמאס הסכים עקרונית ויש להדגיש,רק כלפי חוץ, להחזיר את המצב לקדמותו ברצועת עזה לתקופה שלפני הפיכתו הצבאית והשתלטותו על הרצועה. בכירים בחמאס מיהרו להבהיר אחרי הפגישה כי אין מדובר בהכרח על כך שהשליטה תוחזר לאותם "מנגנוני ביטחון מושחתים" של הפת"ח בראשותם של מחמד דחלאן ורשיד אבו שבאכ.
החמאס גם הסכים על הקמת "ממשלת הסכמה לאומית" שיהיה בה ייצוג של כל הפלגים הפלסטינים ולצידו אישים עצמאיים וטכנוקרטים.
לוח הזמנים יהיה כלהלן, ב-25 בחודש תתקיים פגישה משולשת בקהיר בין משלחת הפת"ח למשלחת החמאס בחסות מצרית לליבון נוסף של פרטי ההצעה המצרית ואחר כך ב-4 בנובמבר תתקיים פגישה נוספת בקהיר בהשתתפות כל הפלגים הפלסטינים לאישור עקרוני של הצעת הפיוס המצרית שתועבר אחר כך,אחר כבוד, לאישורה של הליגה הערבית.
הצעת הפיוס המצרית כוללת הקמת "ממשלת מעבר" פלסטינית שתאפשר את הסרת המצור מרצועת עזה ופתיחת המעברים,איחוד כל המוסדות הפועלים בגדה וברצועה,בנייה מחדש של מנגנוני הביטחון הפלסטינים בהדרכת מומחים מצבאות ערב על בסיס מקצועי ולא על בסיס ארגוני, הכנה לבחירות כלליות לנשיאות ולמועצה המחוקקת ורפורמות באש"ף שיכללו את הכנסת ארגוני החמאס והג'האד האסלאמי לתוכו.
על פי הסיכום בין שר המודיעין המצרי עמר סולימאן וחברי משלחת החמאס יוקמו חמש ועדות משותפות לפת"ח ולחמאס שיעבדו את הפרטים לאחר השגת ההסכמה העקרונית למתווה הפשרה המצרית.
נשמע מבטיח הלא כן?
בהחלט שלא.
היכן המלכוד?
על פי לוח הזמנים שקבעה מצרים הדיונים בהצעתה ויישום ההסכם בשטח אמורים להימשך על פרק זמן שינוע בין חצי שנה לתשעה חודשים. הדבר מאפשר לחמאס "למרוח" את הדיונים ככל שירצה בעוד הוא ממשיך להחזיק בשלטון ברצועת עזה.
מנהיג החמאס מחמוד א-זהאר כבר רמז לכך באומרו לאנשיו כי "השטן נמצא בפרטים".
לכן מוקדם לשמוח , ייתכן שהדיאלוג המתחדש בין החמאס לפת"ח בחסות מצרית ימנע את ההסלמה בין שני הארגונים ויפחית במעט את המתח אך ברור לכולם כי מדובר בעיקר בקרב על דעת הקהל הפלסטינית והערבית כשכל צד מנסה להוכיח כי "כוונותיו טהורות" והוא איננו הצד המכשיל את ההסכם.זהו בדיוק המתכון לכישלונו של ההסכם המתגבש עוד בטרם סוכם.
תנועת חמאס איננה מוכנה לוותר על ההישג ההיסטורי שלה,דהיינו הקמת מדינה אסלאמית ברצועת עזה שעתידה להתפשט גם לגדה המערבית. לכן סביר שהיא תמשוך זמן בדיונים מיגעים בפרטי ההצעה המצרית במסגרת הועדות שעליהן סוכם ותמשיך לקבוע עובדות בשטח תוך שהיא מנסה לחזק את מעמדה בגדה המערבית.
יתר על כן, עד כה לא נמצאה בדיונים בקהיר הנוסחה לפתרון הדרישה החד משמעית של החמאס כי הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יסיים את כהונתו ב-9 בינואר 2009 דהיינו בעוד שלושה חודשים.
גם נושא שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט לא בא על פתרונו.הנושא עלה בפגישה בין עמר סלימאן למשלחת החמאס ונציגי החמאס הביעו סיפוק רב מהתסכול בממשלת ישראל שאיננה מצליחה להביא לשחרורו של שליט. מבחינתם אין מה למהר כי "מדובר בסחורה שערכה עולה כל הזמן".
סביר להניח כי ישראל לא תסכים להסרת המצור מעל הרצועה ולפתיחת המעברים כל עוד גלעד שליט בשבי, אולם כאמור עדיין לא נמצא שום פיתרון לסוגיה זו בשיחות קהיר.
בתנועת הפת"ח מודעים לכוונות החמאס, לכן כבר עכשיו קוראים בכירי הארגון לקבוע לוח זמנים לדיונים בועדות ולהגביל אותן בזמן, ישראל לא מתערבת בדיונים בטענה כי מדובר בעניין פלסטיני פנימי.כדאי שמנהיגי ישראל יבהירו כבר עכשיו כי ישראל לא תאפשר ליישם בשטח שום הסכם פיוס פלסטיני שלא יכלול גם פיתרון סביר לסוגיית שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט הסרת המצור מעל הרצועה ופתיחת המעברים ובראשם מעבר רפיח מחייבים הסכמה של ישראל.אסור שהממשלה תסכים לכך מבלי שישוחרר גלעד שליט.

יום ראשון, 5 באוקטובר 2008

מחדלי ממשלות ישראל והממשל האמריקני בטיפול בסכנה האיראנית




מומחי גרעין בכירים בעולם וכמה מראשי המדינות במערב מעריכים כי הוחמצה ההזדמנות למנוע מאיראן מלהצטייד בנשק גרעיני.להערכתם איראן מתקדמת במהירות לעבר ה"פצצה " ומדינות העולם ובראשן ארצות הברית וישראל פעלו באיחור ומעט מידי במאמציהן לבלום את איראן מלהשיג את היכולת הגרעינית .
גורמי ביטחון בכירים בישראל אומרים כי שורה של מחדלים מצד ממשלות ישראל והממשל האמריקני תרמו לתהליך הזה

זרועות המודיעין של ישראל גיבשו כבר ב-2001 את הערכתם כי איראן עומדת להפוך לאיום אסטרטגי וקיומי על מדינת ישראל והדרג המדיני אימץ הערכה זו כבסיס לפעולה במישור הבינלאומי כדי לסכל סכנה זו. באופן טבעי היו צריכים אזרחי מדינת ישראל לצפות שכל המערכות המדיניות, הביטחוניות והמודיעיניות יפעלו בתיאום כדי לקדם את פני הרעה ולתת עדיפות עליונה לנושא תוך מיצוי יכולותיהן כדי להגיע לתוצאה הנדרשת.
במישור הגלוי היה צפוי שראשי הממשלה של ישראל ושרי החוץ שלה יפעלו מאז בכל בירות העולם בצורה נמרצת נגד האיום האיראני המתגבש אך מתברר כי נושאים אחרים תפסו את ראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל כמו הנושא הפלסטיני.
ההערכה שהשמיע,לפני שבועיים , ראש אגף המחקר באמ"ן תת אלוף יוסי ביידץ באזני שרי הממשלה כי "איראן שועטת לעבר הפצצה הגרעינית" והדו"ח שפרסמה באחרונה הסוכנות לאנרגיה אטומית שבו היא מודה כי למעשה לא קיבלה מאיראן תשובות על חלק גדול מהשאלות שהפנתה אליה בנושא הגרעין מעלים את השאלה האם ישראל והממשל האמריקני פעלו נכון בשבע השנים האחרונות כדי לסכל את סכנת הגרעין האיראני.
כיצד נוצר המצב המסוכן שבו אנו נמצאים היום שבו למרות שישראל וארצות הברית ראו את האיום האיראני בהיווצרותו לא הצליחו במשימת בלימתו או עצירתו? האם נעשו במלוא המרץ כל הפעולות הדרושות על ידי כל הזרועות השונות של מדינת ישראל?
התשובה לשאלות אלה היא חד משמעית : בהחלט לא.
צריך לזכור, צומת חשובה בכל הקשור לטיפול בנושא הגרעין האיראני היא ללא ספק רוסיה. מדינה זו היא הספקית העיקרית של הידע והטכנולוגיה לבניית הכורים הגרעינים באיראן אשר באופן רשמי נבנים למטרות אזרחיות בלבד.רוסיה היא גם המתנגדת הראשית במועצת הביטחון של האו"ם להחרפת הסנקציות נגד איראן. העמדה הרוסית הרשמית היא שעל המערב לפתור את העימות עם איראן באמצעות דיפלומטיה.
הבה נבדוק מעט את השתלשלות העניינים בטיפול בנושא האיראני בממשל האמריקני בתקופתו של הנשיא קלינטון.
בשנים 1999-2000 הפקיד הנשיא האמריקני ביל קלינטון את הטיפול בתיק האיראני בידי סגנו אל-גור. בסוף 1999 הגיעה לוושינגטון משלחת אנשי מודיעין מישראל שבראשה עמד תת אלוף עמוס גלעד. המשלחת הציגה בפני סגן הנשיא האמריקני וצוותו את המידע המודיעיני שבידי ישראל על המאמץ האיראני להשיג יכולת גרעינית ובמיוחד על הסיוע הרוסי למאמץ זה.מדובר בעיקר בסיוע של חברות רוסיות שפעלו באיראן באישור הקרמלין.
המידע המודיעיני הישראלי קיבל חיזוק גם מדיווחים שונים של סוכנות הביון המרכזית הסי.אי.איי אך אל גור ואנשיו התייחסו למידע הזה בזלזול.
יועציו של סגן הנשיא אל גור הסבירו לאורחים הישראלים כי "ארצות הברית שולטת במצב וכי לסגן הנשיא יש יחסים מצוינים עם ראש ממשלת רוסיה".
ממשלו של הנשיא קלינטון לא רצה להתגרות ברוסים והוא התנגד נמרצות להטלת סנקציות על חברות רוסיות שסייעו לאיראן בתחום הגרעין.
תהליך החקיקה בקונגרס, שיזמה ישראל בעזרת ידידיה ,היה אז בעיצומו במטרה להטיל סנקציות על החברות הרוסיות , בוועדה ליחסים בינלאומיים של הקונגרס הייתה הסכמה מקיר לקיר בין החברים הדמוקרטים לרפובליקנים כי יש להטיל סנקציות על החברות הרוסיות המסייעות לאיראן בתחום הגרעיני.
גורמים מדיניים בכירים מגלים כי הנשיא קלינטון התקשר לראש הממשלה דאז אהוד ברק וביקש ממנו להפעיל את השפעתו על השדולה היהודית איפא"ק כדי שפעילות החקיקה בקונגרס נגד החברות הרוסיות תפסק. ואכן אהוד ברק התקשר לזלמן שובל ,שגריר ישראל בארצות הברית באותה תקופה והורה לו לפעול מול כל ידידי ישראל בקונגרס כדי לעצור את תהליך החקיקה. זלמן שובל ביצע את ההוראה בלית ברירה ותהליך החקיקה בקונגרס נעצר למורת רוחם הרבה של חברים רבים בקונגרס.
אין ספק כי המחדל המשותף של ממשל קלינטון וממשלת ברק תרם להמשך תהליך ההתגרענות של איראן בנוסף למחדל המתמשך של כל מדינות מערב אירופה שהמשיכו את הקשרים הכלכליים עם איראן.
בתקופת ממשלתו של אריאל שרון הורחב שיתוף הפעולה בנושא האיראני בתחום המודיעיני וגורמי המודיעין של ישראל שיתפו באופן הדוק פעולה עם שירותי המודיעין של מדינות המערב כדי לאתר את היקף הסכנה האיראנית.
אולם הבעיה הייתה בעיקר במישור המדיני. ישראל רצתה לבודד את איראן מבחינה מדינית וכלכלית כדי למנוע ממנה להצטייד בנשק גרעיני.
רוסיה המשיכה לשחק תפקיד מרכזי בהתעצמותה הגרעינית של איראן, היא הייתה בקשר הדוק עימה בכל מה שקשור להעברת טכנולוגיה גרעינית וגם הודו וסין רצו ללכת בעקבותיה של רוסיה ביחסן לאיראן.
בידודה של איראן חייב הבנות מלאות בעניין זה בין המערב לרוסיה.הרוסים היו מוכנים לעשות עסקה עם המערב בכל הקשור לאיראן.הם היו מוכנים שלא לאפשר לאיראן שליטה מלאה בטכנולוגיה של העשרת האוראניום ואף מעבר לכך הם היו מוכנים גם להטלת סנקציות חריפות על איראן אבל כמובן תמורת קבלת מחיר הולם מהמערב. ארצות הברית ואירופה התנגדו לכל עסקה עם הרוסים והתייחסו אליהם בזלזול. בצר להם פנו הרוסים לישראל יותר מפעם אחת כדי למצוא מסילות לליבם של האמריקנים אך ממשלת שרון לא רצתה להתערב בהחלטות הממשל האמריקני ואפילו לא ניסתה לשכנעו להתגמש מול הרוסים כדי שאפשר יהיה לגבות מהם, בתמורה, מחיר בכל הקשור לאיראן.
למעשה הרוסים רצו מארצות הברית שלושה דברים:
א.שארצות הברית תפסיק להתערב בענייניה הפנימיים של רוסיה ותפסיק גם את הביקורת על הנשיא פוטין על חוסר הדמוקרטיזציה והצעדים שהוא נוקט בצ'צ'ניה.
ב.שארצות הברית תפסיק לבחוש בקרב מדינות חבר העמים לשעבר כשהיא מנסה למשוך אותן לברית נאט"ו בעוד רוסיה רוצה שיישארו תחת השפעה רוסית.
ג.שארצות הברית תמנע מצעדים חד צדדים כמו הצבת טילים בצ'כיה ובפולין, דבר שהוא בלתי נסבל בעיני הרוסים.
בנושאים האלה היו הרוסים מוכנים לעשות עסקה עם האמריקנים על חשבונה של איראן והם ראו בישראל גורם שיכול להשפיע על ארצות הברית ללכת בכיוון הזה אך ישראל נמנעה מלהתערב.
זאת ועוד, לפני כארבע שנים באו הרוסים עם הצעה ספציפית שנקרא לה "ההצעה הרוסית". בהצעה נאמר כי רוסיה תספק דלק גרעיני לאיראן שהוא דלק מעושר רק ברמה הנדרשת לצרכי שלום ,איראן תהנה מבחינה כלכלית מהדלק הזה אך השליטה בטכנולוגיה תהיה של הרוסים בלבד. הרוסים היו מוכנים להציע את העסקה לאיראן ואף לשתף פעולה באופן מלא עם המערב בהטלת סנקציות על איראן אם היא תדחה את "ההצעה הרוסית" . לרוסים היו שני תנאים:
א.שההצעה שלהם תאומץ על ידי הקהילה הבינלאומית כבסיס למשא ומתן עם איראן.
ב.ששום מדינה במערב, בעיקר לא צרפת, לא תתחרה עם רוסיה על אספקת טכנולוגיה גרעינית לאיראן.
ארצות הברית דחתה את ההצעה, גם מדינות אירופה לא היו מוכנות לוותר על התחרות מול רוסיה בעניין האספקה הטכנולוגית לאיראן וכך חטפה רוסיה "סטירת לחי מצלצלת" מהמערב.
לאיראנים נמאס להמתין והם החלו להעשיר אוראניום בעצמם ,דבר שלפני כן לא העזו לעשות.
כשהובאו הדברים בפניו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון הוא קיבל החלטה כי אל לה לישראל להתערב בשיקולים האמריקנים. "אם ארצות הברית החליטה כי איראן היא חלק מציר הרשע ואסור לבוא לקראתה בהצעות, מדוע שנציע לאמריקנים לתמוך בהצעה הרוסית שהיא מתונה יותר כלפי אירן?" אמר אריאל שרון לגורם בטחוני ישראלי בכיר.
גורמים בכירים במערכת הביטחון מתחו ביקורת על ממשלת שרון על כך שרוב הדיאלוג שלה עם הממשל האמריקני בשנים 2004-2005 עסק בנושא הפלסטיני ובנושא ההינתקות וכי הנושא האיראני לא היה במוקד העניינים למרות חשיבותו הקריטית.את הפעילות המדינית בנושא זה ריכז מול הממשל עורך הדין דוב וייסגלס ,מנהל לשכתו של שרון.
אריאל שרון הטיל את משימת הסיכול המדיני בנושא איראן על ראש המוסד,
החלטתו זו גררה ביקורת פנימית בצמרת המערכת הביטחונית.גורמים ביטחוניים בכירים טענו כי ידיו של ראש המוסד "קשורות" בכל הקשור לתהליכים מדיניים רמי דרג וכי איננו יכול לקיים מגעים ישירים עם מזכירת המדינה האמריקנית או הנשיא עצמו בכל הקשור לאיראן.
אותם גורמים ציינו עוד כי אריאל שרון לא התייחס ברצינות למשרד החוץ שבראשו עמד אז השר סילבן שלום ולא נתן לו סמכויות בכל הקשור לנושא האיראני וכי גם משרד הביטחון היה עסוק בפרשת מכירת המזל"טים לסין ובהסתבכויותיו של מנכ"ל המשרד עמוס ירון.התוצאה הייתה בלתי נמנעת ששום דרג מדיני ישראלי בכיר לא ניהל,באופן שוטף, דיאלוג מול דרג אמריקני בכיר בנושא הסכנה האיראנית
עו"ד דוב ויסגלס,מי שהיה מנהל לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון דחה בתוקף את הביקורת הזו ואמר כי הנושא האיראני טופל בכל פגישה של אריאל שרון עם הנשיא בוש ובכירי הממשל וכי הוא מעולם לא הוזנח וניתנה לו כל תשומת הלב הדרושה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים מפאת חשיבותו הרבה.
הגורמים הביטחוניים הבכירים מותחים גם ביקורת על ממשלת אהוד אולמרט ואופן טיפולה בנושא הסכנה האיראנית .לטענתם הנושא האיראני היה תמיד הנושא השני בחשיבותו בפגישותיו של ראש הממשלה אולמרט עם הנשיא בוש וכי העדיפות תמיד ניתנה לנושא הפלסטיני במיוחד לקראת ואחרי "ועידת אנאפוליס".
לדבריהם אהוד אולמרט יצר באופן קבוע בדעת הקהל הישראלית , תוך ניצול אמצעי התקשורת, את התחושה כי יש זיקה בין הנושא הפלסטיני לסכנה המאיימת על ישראל מצד איראן וכי אם ישראל "תבוא לקראת" הנשיא בוש בעניין הפלסטיני הוא "יפצה" אותנו בכך ש"יטפל" בסכנה האיראנית ויפעל לנטרלה. ומה קרה בפועל? ממשל בוש מסיים את כהונתו בקרוב מבלי שטיפל בצורה יעילה בסכנה האיראנית והיא הפכה מוחשית יותר ומאיימת על קיומה של ישראל.
גם משרד החוץ בראשותה של השרה ציפי לבני טיפל לדבריהם בצורה כושלת בכל הקשור לסכנה האיראנית הן בתחום ההסברתי והן בכך שלא יזם מספיק יוזמות מדיניות באירופה ובזירת האו"ם כדי להוקיע את משטר ההיאטולות ולחשוף את פניו האמיתיות השואפות להשמיד את ישראל. כך למשל נכשל משרד החוץ בגיוס מדינות ידידות כמו גרמניה וצרפת לפעולה מדינית נגד איראן והראיה לכך שאיראן משבחת את מדיניות גרמניה כלפיה ונשיא איראן אחמדינג'אד זוכה לכבוד רב מנציגי מדינות רבות לאחר שהשמיע נאום שטנה נגד ישראל מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר