יום ראשון, 31 באוגוסט 2008

סכנת השיבה


ביקורו האחרון של הנשיא הפלסטיני עבאס בלבנון הדגיש כי אש"ף איננו מוותר על "זכות השיבה" של הפליטים לתחומי ישראל. עבאס טוען גם כי התחיל בדיונים עם ישראל על חזרתם של הפליטים לתחומה . כדאי שממשלת ישראל תבין כי יישום "זכות השיבה" מסוכן לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ותפסיק לאלתר את הדיונים עם הפלסטינים בסוגיה זו

מי שעקב בשבוע שעבר אחר ביקורו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) בלבנון יכול היה ללמוד הרבה על עמדתו בנושא " זכות השיבה " של הפליטים הפלסטינים ולהבין כמה בעצם רחוקות העמדות של ישראל והרשות הפלסטינית זו מזו בנושא זה דבר שמונע הגעה להסכם קבע בין שני הצדדים.
פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים הוא אחד הנושאים העיקריים במשא ומתן על הסדר הקבע בין שני הצדדים . בעיני רבים מן הפלסטינים נושא "הפליטות" הוא לב הסכסוך הישראלי פלסטיני והוא חשוב לא פחות מסוגיית ירושלים והמקומות הקדושים.
והנה במהלך ביקורו שיבח מחמוד עבאס את לבנון ואת דאגתה לבעיה הפלסטינית והפליטים תוך שהוא בוחר להתעלם לחלוטין מההרס שזרה אש"ף שנים רבות בתוך לבנון לאחר שהקים בתוכה "מדינה בתוך מדינה" עד לגירוש מנהיגיו ולוחמיו מביירות לתוניסיה על ידי אריאל שרון לאחר מלחמת "שלום הגליל".
המסר העיקרי בביקורו של עבאס בלבנון עסק בנושא הפליטים הפלסטינים שכשלוש מאות אלף מהם חיים במחנות פליטים בלבנון. הוא הדגיש את "זכות השיבה" של פליטים אלה למולדתם והודיע על התנגדות אש"ף ליישובם של הפליטים מחדש בלבנון.
ההנהגה הלבנונית קיבלה בשמחה את הצהרותיו של מחמוד עבאס , הלבנונים שונאים ומתעבים את הפלסטינים אשר הביאו רק צרות על מדינתם , מאז 1948 מסרבת לבנון לקלוט את הפליטים הפלסטינים ולתת להם מעמד של אזרחים והנה בא הנשיא הפלסטיני ומצדיק בעצמו את העמדה הלבנונית , אם מישהו חשב פעם בישראל שבמרוצת הזמן יתרצו מדינות ערב השונות ויעניקו אזרחות לפליטים הפלסטינים השוהים בתחומן ובכך יקלו על פתרון סוגיית הפליטים הרי שהוא טעה בגדול. אש"ף ובראשו מחמוד עבאס ממשיכים באותה המדיניות שנקט בה יאסר ערפאת והיא הנצחת מעמד הפליטים למרות הסבל הרב שעברו מאות אלפי פליטים פלסטינים ומשפחותיהם במשך עשרות שנים במדינות ערב השונות. המדיניות של אש"ף היא ברורה לנסות ולקעקע את הרוב הדמוגרפי היהודי הברור בישראל על ידי החזרה של מאות אלפי פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל. למרות הסכמי אוסלו ב1993 אש"ף ממשיך להשתעשע ב"חלום הרטוב" שלו של השמדת ישראל באמצעות הצפתה בפליטים פלסטינים.
הצהרותיו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וביקורו בלבנון באו בעיתוי רגיש ביותר ,שבועיים לפני הפריימריז בקדימה , המועד המשוער שבו יסיים ראש הממשלה אולמרט את תפקידו וכמה ימים לפני הפגישה החשובה ,אולי כמעט האחרונה בין הנשיא עבאס לראש הממשלה אולמרט.
האם ההצהרות של הנשיא עבאס בלבנון היו מכוונות לישראל ולארצות הברית ערב הבחירות הממשמשות ובאות בישראל? בודאי שכן.
הנשיא עבאס כבר השלים עם העובדה שהוא מיצה את המשא ומתן עם ראש הממשלה אולמרט והוא ממתין כבר לראש הממשלה הבא בישראל. עיניו של הנשיא עבאס נשואות גם לעבר הממשל האמריקני החדש . מבחינתו הנשיא בוש סיים כבר את תפקידו , תהליך אנאפוליס נכשל ויש להמתין עתה לנשיא החדש בארצות הברית.
יש בהצהרותיו של עבאס שאמור לסיים בקרוב את תפקידו כנשיא גם מסר חשוב לפלסטינים בפזורה ובשטחים , בדיוק בעצם ימים אלה בהם מנסה מצרים לפייס בין הפת"ח לחמאס בשיחות בקהיר ולהשיג הסכמה לאומית . הנשיא הפלסטיני עבאס אומר בבירור ובקול רם כי לא ויתר ולא יוותר על העקרון המקודש של "זכות השיבה ".
זאת ועוד, בהצהרותיו בלבנון התפאר הנשיא עבאס כי הוא כבר מנהל עם אולמרט משא ומתן על מספר הפליטים שכניסתם תאושר לישראל במסגרת הסכם הקבע . לא רק שאש"ף ועבאס לא ויתרו על "זכות השיבה " הם כבר מתרברבים כי הם עומדים ליישם אותה בקרוב.
ואם מישהו רוצה הוכחה נוספת להנצחת מעמד הפליטים בלבנון הנה במהלך ביקורו בלבנון סיכם הנשיא הפלסטיני עבאס עם נשיא לבנון מישל סלימאן כי מחנה הפליטים נהר אל-בארד שנהרס בקרבות בין צבא לבנון לקבוצת הטרור "פתח אל-אסלאם" המזוהה עם ארגון אל-קאעדה ייבנה מחדש וכי הפליטים הפלסטינים ישובו לבתיהם במחנה.
אין בכוונתם של הפלסטינים לוותר על "זכות השיבה" ועמדת אש"ף בענין זה אינה שונה מעמדת החמאס או כל ארגון פלסטיני אחר , הפלסטינים מעודדים מהמשא ומתן עם אהוד אולמרט והם חשים כי הם נמצאים על סף פריצת דרך שבמהלכה יצליחו להכניע את ישראל ולכפות עליה להסכים להחזרת מאות אלפי פליטים לתחומי 1948.
כדאי שההנהגה הישראלית תתעורר ותבין כי יישום "זכות השיבה" פירושו התאבדותה של מדינת ישראל ויישום "תורת השלבים" של אש"ף בדרך להשמדתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אין שום הבדל בין אש"ף של מחמוד עבאס לבין החמאס בענין זה וכדאי לזכור זאת בכל מגע עם הרשות הפלסטינית.

יום שבת, 30 באוגוסט 2008

נורה אדומה

הפלת המסוק של צבא לבנון בידי החזבאללה מסמלת את כוונת הארגון להילחם בחורמה נגד טיסות חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון. ישראל צריכה להיערך במהירות נגד מגמה זו ולנקוט שורה של צעדים שימנעו מהחזבאללה להצטייד בטילי נ"מ חדישים שעלולים להגביל את פעילות חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון

אירוע הפלת המסוק של צבא לבנון בידי פעילי החזבאללה לפני מספר ימים באזור אקלים א-תופאח מצפון לליטני לא היה מפתיע. הייתה זו רק שאלה של זמן מתי יתחיל החזבאללה בפעילות חדשה נגד מטוסים הטסים בשמי לבנון, ללא ידיעתו ותיאום עימו, אלא שדווקא האירוע הראשון שבו ניסה הארגון ליישם את המדיניות החדשה הזו היה בבחינת "גול עצמי" שכן המסוק שהופל היה מסוק לבנוני דבר שהביא להגברת המתח הפנימי בלבנון.
הכוונה המקורית של ארגון החזבאללה הייתה מחד , לייצר מדיניות חדשה שתרתיע את ישראל מלבצע טיסות בתחום האווירי של לבנון ומאידך גיסא ליצור רושם כי הוא ממשיך בג'האד(מלחמת הקודש) מול ישראל על ידי פעולות המשרתות את האינטרס הלאומי הלבנוני הרחב , הנחשבות מעין הגנה עצמית ושמירה על ריבונות לבנון שאינן מסכנות את לבנון ואזרחיה בתגובה צבאית ישראלית נרחבת שתביא חורבן על המדינה.
זרועות המודיעין של ישראל איתרו כבר לפני זמן רב את המגמה החדשה של החזבאללה. מטוסי חיל האוויר הישראלי מבצעים בשמי לבנון טיסות בפרופיל זהיר שמקשה על החזבאללה להפילם. אולם עלינו לזכור כי החזבאללה כבר הפיל מסוק של צה"ל בחודש אוגוסט 2006 , במהלך מלחמת לבנון השנייה ,
הארגון מעודד מאוד מהצלחתו והוא נחוש מאוד למנוע כל חדירה אווירית לשמי לבנון. הנחישות הזו הביאה כנראה גם לפזיזות הרבה שהתבטאה "באצבע קלה על ההדק " שגרמה להפלת המסוק של צבא לבנון , סביר להניח כי מחבלי החזבאללה יזהרו עתה יותר מלמהר לירות לעבר כלי טיס בשמי לבנון אך אין להניח שהארגון ישנה את מדיניותו החדשה ,להיפך הוא יעשה כל מאמץ לדייק יותר ולהפיל כלי טיס ישראלים כדי להצדיק אותה ולחפות על טעותו האחרונה.
האירוע הזה משרת היטב את ישראל. על פי הערכות המודיעין הישראלי החזבאללה מנסה ליישם את הלקחים שהפיק ממלחמת לבנון השנייה ולהכניס לשימוש פעיליו טילי נ"מ חדישים שיקשו על טיסות מטוסי חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון. הטילים האלה אמורים להגיע לידי הארגון מסוריה בדיוק באותה הדרך שאמצעי לחימה אחרים מוברחים מסוריה ללבנון מבלי שמישהו דואג לאכוף את החלטת האו"ם 1701.
המשך טיסות חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון הוא חיוני ,מבחינתה של ישראל , לאיסוף מודיעין לקראת השלב הבא של העימות הצבאי עם החזבאללה , ישראל חייבת לעשות הכל כדי למנוע מהחזבאללה את ההצטיידות בנשק נ"מ חדיש שיגביל את פעילותה האווירית. דו"ח חדש שהוגש למזכ"ל האו"מ באן קי מון קובע כי גבול לבנון סוריה פרוץ לגמרי להברחות נשק לידי פעילי החזבאללה . בנוסף לכך הצליח החזבאללה להשלים הקמתה של רשת תת קרקעית בכפרים השיעים בדרום לבנון לקראת הסיבוב הבא עם ישראל.רשת זו כוללת מחסנים לתחמושת וכני שיגור של טילים שונים . המודיעין העיקרי על פעילות זו מושג על ידי טיסות המודיעין שמבצעים מטוסי חיל האוויר בשמי לבנון.
הפלת המסוק של צבא לבנון בידי מחבלי החזבאללה צריכה להדליק "אור אדום" בקרב הקברניטים בישראל . ישראל צריכה לקבוע כבר עכשיו את מדיניותה כלפי כוונת הארגון לפגוע במטוסי חיל האוויר הטסים בשמי לבנון .
ישראל צריכה גם להתכונן לתרחיש שהחזבאללה יקבל טילי נ"מ חדישים ויתחיל בפריסתם בדרום לבנון , תרחיש כזה מחייב לדעתי תגובה צבאית מהירה ונחרצת מצד ישראל שתבהיר כי היא לא תסכים לשינוי המאזן האסטרטגי בלבנון גם במחיר הסלמה בגבול הצפון.
אבל לפני התגובה הצבאית יש למצות את הפעילות המדינית ,מערכת ההסברה של ישראל צריכה להסביר כי הפלת המסוק הלבנוני בידי פעילי החזבאללה מעידה על כך שהארגון איננו מהסס לפגוע בריבונות הלבנונית כולל בצבא לבנון וכי מדובר בארגון טרור שהשתלט על מדינה שלמה.
במישור הדיפלומטי ישראל צריכה להגביר את פעילותה להפעלת לחץ מדיני על סוריה לבלום את העברת הנשק לחזבאללה ולסכל את כוונתה להעביר לידי הארגון טילי נ"מ חדישים . לרוסיה יש השפעה גדולה על סוריה וראש הממשלה אולמרט צריך להדגיש עמדה זו של ישראל בביקורו הקרוב במוסקבה. גם בזירת האו"ם ניתן לפעול במיוחד בכל הקשור להפרת החלטה 1701 על ידי החזבאללה וסוריה ולדרוש כי כוחות יוניפי"ל ייעלו את פעילות הפיקוח שלהם בדרום לבנון.
החשוב מכל הוא שממשלת ישראל תפנים את שינוי המדיניות של החזבאללה המתבטאת כבר בשטח ולא "תירדם בשמירה" כפי שקרה בשנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה . הטמנת הראש בחול והתעלמות ממעשי החזבאללה בשטח עלולה להביא סכנות ביטחוניות שיהיו בעוכרינו כבר בטווח הזמן הקרוב.

יום חמישי, 28 באוגוסט 2008

מחיר אישי

ישראל צריכה לבנות מחדש את כוח ההרתעה שלה כדי להקשות על ארגוני הטרור לחטוף חיילים ואזרחים נוספים. שיקום כוח ההרתעה של ישראל יכול להיעשות בכך שישראל תבהיר בנחישות לראשי ארגוני הטרור כי הם ישלמו באופן אישי על כל ניסיון חטיפה או חטיפה של ישראלים

מי שעקב בימים האחרונים אחר האופן שבו סקרו אמצעי התקשורת הערביים את שחרורם של מאתיים האסירים הביטחוניים מבתי הכלא הישראלים יכול היה להבחין כי בניגוד לפסטיבל התקשורתי הנרחב שלו זכו חמשת מחבלי החזבאללה ובראשם הרוצח סמיר קונטאר הרי שסיקור האירוע במדיות הערביות השונות היה מועט מאוד והוא סוקר בהרחבה בעיקר באמצעי התקשורת הפלסטיניים של הרשות הפלסטינית ובערוץ הלוויני אלערביה הנתמך על ידי סעודיה.
מחלקת ההסברה של אש"ף פרסמה גילוי דעת שבו מתחה ביקורת קשה על רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה אשר נמנעה מלסקר את האירוע בשידור חי וטען כי סיקורה הוא מוטה וכי היא עוסקת בסיקור נרחב של פעולות ממשל החמאס ברצועת עזה. גילוי הדעת גם האשים אותה באיבה לרשות הפלסטינית ותמיכה ויחצ"נות של שלטון החמאס.
אם מישהו קיווה בישראל ,ארצות הברית או הרשות הפלסטינית שתושבי השטחים ,העולם הערבי והתקשורת הערבית ייצאו מגדרם ויהללו וישבחו את אבו מאזן על מדיניותו ה"מזהירה" שהביאה לשחרור המחבלים הרי שהוא התבדה.
האם שחרור המחבלים הפלסטינים תרם לחיזוק מעמדו של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן כפי שטענה ישראל?לדעתי לא.
ללא כל קשר לשחרור המחבלים פרסמה השבוע העיתונות הפלסטינית של הרשות תוצאות סקר דעת קהל שעשה ארגון "אלפא" העולמי למחקרים ומידע שממנו מתברר כי הנשיא הפלסטיני אבו מאזן וממשלת סלאם פיאד זוכים לפופולאריות רבה יותר ברחוב הפלסטיני מאשר איסמעיל הניה וממשלת החמאס ברצועה וכי תפקודם טוב יותר. הסקר גם קבע כי במקרה של בחירות לנשיאות בשטחים יקבל אבו מאזן כ 53 אחוזים מן קולות הבוחרים ואילו הניה יקבל רק כ 18 אחוזים מן הקולות.
אם כן הצעד הישראלי היה מיותר והוא גרם נזק לישראל .
מבחינתם של הפלסטינים שחרורם של שני הרוצחים סעיד אל עתבה ואבו עלי יטא על ידי ישראל , במסגרת קבוצת המשוחררים , מהווה פריצת דרך גדולה וכרסום בעמדותיה הביטחוניות המסורתיות של ישראל. אשרף אל עג'רמי ,השר הפלסטיני לענייני אסירים ברשות הפלסטינית ,הגדיר זאת במילים " צעד איכותי שריסק את הקריטריונים הישראלים".
ישראל מחזיקה במעצר כ11 אלף אסירים ביטחוניים פלסטיניים. מתוכם כ 3500 אסירים מוגדרים כאלה ש"דם ישראלים על ידיהם". מבחינת הפלסטינים ישראל שחקה במו ידיה את עמדתה המסורתית כי אין לשחרר מחבלים אלה עד להשגת שלום כולל עם הפלסטינים וחתימה על הסדר הקבע . ההחלטה הישראלית לשחרר את שני הרוצחים ללא תמורה הולמת הינה תקדים מסוכן שמאפשר כעת לרשות הפלסטינית לדרוש שחרור רוצחים נוספים. כל זאת בעוד ארגון החמאס מחזיק בחייל החטוף גלעד שליט ודורש מישראל לשחרר תמורתו 450 רוצחים מסוכנים.
החלטת ראש הממשלה אולמרט לשחרר את שני הרוצחים בניגוד לעמדתם של גורמי הביטחון וכמה שרים בממשלה מחלישה גם את עמדת ישראל במשא ומתן שהיא מנהלת עם החמאס על שחרורו של גלעד שליט . הנה ישראל מחליטה לשחרר שני רוצחים ללא תמורה ממשית בטענה מגוחכת כי הדבר "מחזק את אבו מאזן" בעוד היא מסרבת לשחרר רוצחים אחרים תמורת דבר ממשי- חייל ישראלי חי המוחזק בשבי החמאס.
הממשלה הכניסה עצמה למלכוד וכבר עכשיו היא מחפשת מנגנון שיאפשר לה להמשיך ולכרסם בעמדותיה ולשחרר רוצחים נוספים בתמורה לשחרורו של גלעד שליט.
אינני מתנגד חס וחלילה לשחרורו של גלעד שליט מן השבי. הביקורת מופנית אל הממשלה השוחקת את עמדותיה של ישראל ויוצרת תקדימים מסוכנים שנתפסים אצל הפלסטינים כחולשה גדולה ואצל המחבלים כ"פרס לטרור".
העמדה הישראלית רק מעודדת את המשך הטרור וחטיפתם של חיילים ואזרחים נוספים בידי ארגוני הטרור. השבוע כבר דווח כי ארגוני הטרור ברצועת עזה עוסקים במרץ באימונים כדי לחטוף ישראלים נוספים.
מה שדרוש הוא עמדה ישראלית חדשה שתעניש את ארגוני הטרור על כל חטיפה או ניסיון חטיפה של ישראלים. העמדה החדשה צריכה ליצור מצב שארגוני המחבלים ישלמו מחיר כבד מאוד על טרור מהסוג הזה. המחיר החדש צריך להיות רדיפה אישית של ראשי המחבלים וחיסולם או חטיפתם והעמדתם למשפט פומבי בישראל . רק טיפול אישי במנהיגי הטרור והענשתם עשוי להביא לכך שהם יורו לאנשיהם להפסיק את טרור החטיפות מחשש שהם עצמם ישלמו את המחיר. הם אינם רוצים בכך שכן נוח להם להקריב את אנשיהם בעוד הם ובני משפחותיהם נהנים מהילת התהילה של מעשי הטרור שלהם וממנעמי השררה.

יום שלישי, 26 באוגוסט 2008

אינטרסים ירדניים

הרשות הפלסטינית מודאגת מאוד מההתקרבות המחודשת בין תנועת החמאס לירדן אך בכיריה מנסים להפגין כלפי חוץ אוירה של "עסקים כרגיל".ירדן נמנעת עד כה מלהתייחס באופן רשמי לחידוש קשריה עם תנועת החמאס אך בכירים ירדנים מדגישים כי המלך עבדאללה נחוש לשמור על האינטרסים של הממלכה ההאשמית גם אם הדבר יהיה על חשבונה של הרשות הפלסטינית
הרשות הפלסטינית מודאגת מאוד מהידיעות שהתפרסמו באחרונה על התקרבות בין שלטונות ירדן לתנועת החמאס בעקבות ביקורם של שני חברי הלשכה המדינית של החמאס בעמאן ופגישתם עם ראש המודיעין הירדני מחמד א-ד'הבי. בכירים ברשות מודאגים גם מביקורו הצפוי של ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של החמאס בירדן. משעל הורחק מירדן לפני כעשר שנים אך ברשות הפלסטינית מנסים להמעיט מחשיבות הביקור הצפוי בטענה כי אין לכך שום משמעות מיוחדת שכן לח'אלד משעל יש דרכון ירדני.לפני כמה ימים התראיין יאסר עבד רבו ,מזכיר הועד הפועל של אש"ף ברדיו "קול פלסטין" , תחנת השידור הרשמית של הרשות , וטען כי ירדן מקיימת קשרים מדיניים רק עם הרשות הפלסטינית וכי מגעיה האחרונים עם תנועת החמאס היו במישור הביטחוני בלבד. אין מה להשוות בין מעמדו של אש"ף לבין מעמד החמאס בעיני ההנהגה הירדנית אמר עבד רבו, מעמדם של אש"ף והרשות הפלסטינית הוא חזק יותר ואיתן יותר בעיני ירדן.עבד רבו תקף בצורה עקיפה את תנועת החמאס ואמר כי היא פגעה בעבר בביטחונה של ירדן וכי על כל גוף פלסטיני להימנע מלהתערב בענינים הפנימיים של כל מדינה ערבית , תהא אשר תהא כיוון שהדבר פוגע באינטרסים הפלסטינים.עבד רבו ניסה לתאר את המגעים בין תנועת החמאס לבין ממשלת ירדן כ "חיסול ספיחי ומשקעי העבר " ואמר כי מדובר בדבר רצוי אך הקשר הפוליטי הבלעדי של ירדן הוא עם הנציג הלגיטימי היחידי של העם הפלסטיני הלוא הוא אש"ף.ניסיונם של בכירי הרשות הפלסטינית להמעיט באופן פומבי מחשיבות ההתקרבות בין ירדן לתנועת החמאס מעיד יותר מכל על מידת הלחץ שבו נמצאת הרשות הפלסטינית. היא חוששת כי תחילת התקרבות זו היא שלב ראשון בהכרה של ירדן בתנועת החמאס כנציג לגיטימי של העם הפלסטיני במקום אש"ף וכי בשלב מאוחר יותר עלולה ירדן " לסגור עסקה" עם תנועת החמאס כי אין לה תביעות לגבי ריבונות על הגדה המזרחית של הירדן וכי מדינה פלסטינית עצמאית תקום אך ורק בגדה המערבית ,כל זאת על חשבון אש"ף ,כדי להבטיח את המשך קיומה של הממלכה ההאשמית.יש לציין כי ירדן הרשמית שומרת על שתיקה רועמת ולא מתייחסת להדלפות של בכירי החמאס מהפגישות עם ראש המודיעין הירדני. ירדן מעדיפה בשלב הזה לעגן את ההבנות השקטות שאליהן הגיעה עם מנהיגי החמאס על הפסקת הפעילות החתרנית של החמאס בירדן ונראה כי התייחסות רשמית של ירדן למגעים עם תנועת החמאס תהייה רק לאחר שח'אלד משעל ,ראש הלשכה המדינית של החמאס , יגיע לביקור בירדן.האם ירדן תשנה בקרוב את מדיניותה כלפי אש"ף והרשות הפלסטינית בעקבות ההתפייסות עם תנועת החמאס? להערכתי לא.ירדן תמשיך להכיר באש"ף כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני כל עוד החלטות ועידת הפסגה הרבית ברבאט מ1974 הן בתוקף. ירדן גם מחויבת להמשך התהליך המדיני של אש"ף עם ישראל שכן היא בעצמה חתומה על הסכם שלום עם ישראל. ויש לציין גם שירדן הביעה את מורת רוחה הרבה מההפיכה הצבאית של החמאס ברצועת עזה לפני יותר משנה.אם כן מה השתנה? ובכן הדבר פשוט מאוד, המלך עבדאללה קורא היטב את המציאות החדשה בשטחים, הוא רואה מול עיניו את תנועת החמאס כובשת בסערה את רצועת עזה כשפניה גם אל הגדה המערבית. הוא מעוניין לחדש עימה את הדיאלוג מכיוון שהיא נחשבת "כוח עולה " בשטחים הפלסטינים ובאותה הזדמנות גם לסחוט ממנה הבטחות כי תפסיק את פעילותה החתרנית בירדן נגד משטרו. אם מדינות ערביות אחרות מקיימות עימה קשרים מדוע שירדן לא תעשה זאת?אין בכוונתו של המלך הירדני להחליף בקרוב את קשריו עם מחמוד עבאס , ראש הרשות הפלסטינית , בקשרים חדשים עם ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של החמאס אך מבחינתו האופציה הזו היא בהחלט אפשרית אם המציאות תחייב זאת. מה שחשוב למלך עבדאללה הוא המשך שלטונו והמשך קיומה של הממלכה ההאשמית. ירדן עשתה מבחינתה "ויתור היסטורי" , בסוף שנות השמונים , על שליטתה בגדה המערבית והיא רוצה את התמורה הנאותה לכך. ההנהגה הירדנית מעוניינת שהמדינה הפלסטינית העתידית תקום בגדה המערבית ורצועת עזה ושבכך תחלוף סכנת הקמת מדינה פלסטינית גם בשטחי הגדה המזרחית במקומה של ירדן שיותר ממחצית תושביה הינם פלסטינים. זו היא המטרה העיקרית של המשטר הירדני והוא לא יבחל בשום אמצעי להשיגה גם במחיר ויתור על אש"ף ועל ראשו מחמוד עבאס אם יהיה צורך בכך.

יום שבת, 23 באוגוסט 2008

אינטרס ישראלי

חידוש השיחות בין ישראל לסוריה השבוע בטורקיה הוא חשוב וישראל צריכה לעשות הכול כדי ששיחות אלה יימשכו ואף יעברו למסלול של משא ומתן ישיר בין שתי המדינות. ניסיונותיו של הנשיא אסד לרכוש נשק מתקדם ברוסיה מעידים על חולשת צבאו מול צה"ל אך האינטרס הישראלי הוא לא להסלים את המצב בצפון ולהמשיך במאמצים לנתק את סוריה מאיראן

מערך המודיעין של ישראל קיבל הנחייה מהדרג המדיני לאתר במהירות , כמשימה חשובה ביותר , את תוצאות שיחותיו של הנשיא בשאר אסד במוסקבה. נכון להיום כל האינדיקציות המודיעיניות שבידי ישראל מצביעות על כך שעדיין לא הושגה הסכמה בין הנשיא אסד לבין ההנהגה הרוסית לגבי סוגי הנשק שרוסיה מוכנה למכור כעת לסוריה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט ייצא בתחילת החודש הבא למוסקבה לפגישה ראשונה עם הנשיא הרוסי החדש מדוודב. פגישה זו תעניק לישראל הזמנות לנסות ולשכנע את הרוסים שלא למכור מערכות נשק מתקדמות לסוריה.
ההערכה בירושלים היא כי למרות המתיחות בין סוריה לארצות הברית , התנתקותה של רוסיה מנאט"ו והמעורבות הישראלית במכירת נשק לצבא גיאורגיה אין רוסיה מעוניינת ביצירת משבר עם ישראל ובהפרת "האיזון האסטרטגי" במזרח התיכון.לכן אומרים גורמים בכירים בירושלים שלהערכתם לא תמכור רוסיה לסוריה טילי אס.איי 10 או את מערכת האס.300. מערכות אלה מכונות בעגה הביטחונית "נשק שובר שיוויון" , בישראל סבורים שאם תקבל סוריה מערכות נשק חדשות מרוסיה יהיה זה נשק הגנתי בלבד.
למשרד החוץ בירושלים הגיע מידע כי הרוסים מתכוונים ליזום בקרוב ועידה בין לאומית שתתכנס במוסקבה ותהווה מעין ועידת המשך לועידת אנאפוליס , ועידה זו אמורה בין היתר למקד את הדיונים בדרישה הסורית שישראל תיסוג נסיגה מלאה מרמת הגולן. הרוסים בודאי ירצו שישראל תשתתף בוועידה הזו ולכן לא יחריפו את היחסים עימה על ידי מכירת נשק התקפי מתקדם לסוריה כך מעריך גורם בכיר בירושלים.
אם כן צריך להמתין ולראות מה הצליח הנשיא אסד להעלות בחכתו בביקורו האחרון במוסקבה והאם הצליח להשיג נשק מתקדם מהרוסים. ישראל צריכה להבהיר לרוסים כי היא לא תאפשר, בשום פנים ואופן , את שינוי המאזן האסטרטגי באיזור. ישראל כבר הוכיחה כי היא יכולה לשמור על עיקרון זה בכך שהשמידה את הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור לפני כשנה. לכן אם יציבו הסורים מערכות טילים חדשות והתקפיות בשטחם הם צריכים לדעת שמערכות אלה יושמדו מייד על ידי ישראל. לישראל יש היום גיבוי מלא מארצות הברית לפעול נגד סוריה. האמריקנים זועמים על יוזמתו של בשאר אסד להציב טילים רוסיים בסוריה כתגובה על ההסכם שחתמה ארצות הברית עם פולין על הצבת טילים בשטחה. גורמי מודיעין מערביים מעריכים כי הנשיא אסד ניסה לרכוב על גל השנאה הרוסית לארצות הברית כדי לקבל נשק מתקדם ובאותה העת גם לנסות ולהעכיר את יחסי ישראל רוסיה בעקבות מכירת הנשק הישראלי לצבא גיאורגיה.
למרות כל ההתפתחויות האלה השבוע אמורות להתחדש בטורקיה השיחות העקיפות בין ישראל לסוריה. הנשיא הסורי בשאר אסד כבר הודיע בראיון טלוויזיוני כי סבב השיחות הנוכחי הוא מכריע והוא יקבע אם הצדדים יעברו למשא ומתן ישיר ביניהם.
האינטרס הישראלי צריך להיות שהשיחות האלה יימשכו. אין לישראל שום אינטרס להסלים את היחסים עם סוריה דבר שיביא להסלמת היחסים גם עם ארגון החזבאללה . נכון שעד כה היו אלה הסורים שהרוויחו מחידוש המשא ומתן עם ישראל , הם קיבלו לגיטימציה בינלאומית בעולם והתחילו בהתקרבות למערב למרות מעורבות סוריה ברצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אלחרירי ותמיכתה של סוריה בארגוני הטרור הפועלים נגד החיילים האמריקנים בעיראק. אולם ישראל לא הפסידה ממהלך זה , הוא הגביר את היציבות בצפון והוכיח לעולם שישראל מעוניינת בשלום עם סוריה.
הערוץ הישראלי פלסטיני תקוע עמוק בבוץ והתהליך שקיבל זריקת עידוד בועידת אנאפוליס לפני כעשרה חודשים הוא על סף קריסה.
נראה שבערוץ הסורי ישראלי ניתן יהיה להגיע ליותר התקדמות מאשר במשא ומתן עם הפלסטינים , לכן צריך לנסות ולהמשיך במשא ומתן עימם למרות כל הקשיים ומאמציו של הנשיא בשאר אסד לרכוש נשק התקפי מרוסיה. צה"ל הוא חזק דיו להתמודד עם האיום הסורי אך אסור להרפות מהמאמצים לנסות ולנתק את סוריה מבריתה עם איראן.
ספרו האחרון של מרטין אינדיק, מי שהיה שגריר ארצות הברית בישראל ,על שיחות שפרדסטאון בין ישראל לסוריה בסוף 1999 מדגיש כי שלום בין שתי המדינות היה בהישג יד. ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד ברק , דוחה את טענותיו של אינדיק על הסף ואומר כי לא נוצר בשיחות אלה רגע היסטורי. כמי שסיקר את השיחות האלה בתוקף היותו הכתב המדיני של קול ישראל אני יכול לומר כי האמת נמצאת באיזשהו מקום באמצע. למרות זאת ולמרות הדרישה הסורית ,כפי שעלתה גם בשיחות שפרדסטאון , לשבת על שפת הכינרת בחוף הצפון מזרחי , סבורני שישראל חייבת להעמיד את סוריה בהנהגתו של בשאר אסד במבחן ולנסות ולהגיע עימה להסכם שלום שלא יפגע באינטרסים הביטחוניים שלה.
לכן לא צריך להיבהל ממאמציו של הנשיא אסד לרכוש נשק מתקדם מרוסיה. הדבר רק מעיד על המצוקה שבה הוא נמצא. הוא יודע שכוחה הצבאי של ישראל עולה על כוחה של סוריה. צריך לנצל נקודה זו ולמצות את המגעים המדיניים עימו. מלחמה תמיד אפשר לעשות עם סוריה , הבה ננסה שוב את דרך המשא ומתן עימה מבלי להתפשר על צרכיה הביטחוניים החיוניים של מדינת ישראל.

יום חמישי, 21 באוגוסט 2008

לא אלמן ישראל

הנשיא הסורי בשאר אסד מנסה לנצל לטובתו את הסיוע הצבאי הישראלי לצבא
גיאורגיה כדי לקבל מערכות נשק מתקדמות מרוסיה.כדאי להמתין לתוצאות ביקורו של אסד במוסקבה ולזכור כי בת בריתנו היחידה היא ארצות הברית.
אמריקה לא תאפשר הפרת האיזון האסטרטגי במזרח התיכון ומתן יתרון איכותי לצבא הסורי על צה"ל

הנשיא הסורי בשאר אסד עשה בשנה האחרונה כמה צעדים להתקרב אל המערב, הוא ביקר בפאריז ונפגש עם הנשיא סרקוזי ועם כמה ראשי מדינות נוספות במהלך הועידה שעסקה בנושאי המזרח התיכון, על הפרק גם אפשרות שהנשיא אסד יבקר עד סוף השנה בלונדון, ביקור גומלין של הנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי בדמשק והחשוב מכל הוא חידוש המשא ומתן עם ישראל.אמנם מדובר בינתיים במשא ומתן עקיף בחסות טורקית אך צעד זה העניק לנשיא הסורי מעין "תעודת ביטוח " מפני ממשלו היוצא של הנשיא בוש אשר מעוניין להתחשבן עם סוריה על מעורבותה ברצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אלחרירי ותמיכתה בארגוני טרור הפועלים בעיראק נגד חיילי הצבא האמריקני.הנשיא אסד עצמו "מושך זמן" ואיננו ממהר לעבור למשא ומתן ישיר עם ישראל. בכמה ראיונות עיתונאיים התוודה אסד כי הוא ממתין לממשל החדש בארצות הברית כדי להתקדם בשיחות עם ישראל ובנושאים אחרים העומדים על הפרק.
מלכתחילה נועד ביקורו של הנשיא אסד במוסקבה להתמקד ברכישת נשק, בשאר אסד מכיר היטב את הציוד המיושן שמחזיק צבאו והוא מעוניין בעיקר ברכישת סוללות נ"מ מתקדמות שיחזקו את מערך ההגנה האווירית שלו ומטוסי קרב חדישים מדגם "סוחוי 30" שיחליפו את מטוסי המיג המיושנים בחיל האוויר הסורי.
ההתפתחויות האחרונות בקווקז והעימות הצבאי בין רוסיה לגיאורגיה שבמהלכו נחשפה מידת הסיוע הצבאי הישראלי לגיאורגיה שיחקו לידיו של בשאר אסד אשר מנסה כבר תקופה ארוכה לשכנע את הממשל הרוסי למכור לו מערכות נשק מתקדמות. ארצות הברית וישראל מפעילות מאז תום מלחמת לבנון השנייה לחץ כבד על רוסיה להימנע מעסקות נשק מתקדם עם סוריה כדי שלא להאיץ את מרוץ החימוש במזרח התיכון.
הנשיא אסד שמודע היטב ללחצים אלה מיהר להעצים, בראיונות לעיתונות הרוסית , את מעורבותה של ישראל בסיוע הצבאי לצבא גיאורגיה כדי לנסות ולשכנע את ההנהגה הרוסית למכור לו את הנשק המתקדם שבו הוא חפץ כל כך.
למודיעין הרוסי יש מידע מדויק מאוד אילו מערכות נשק מכרה ישראל לצבא גיאורגיה, מדובר בעיקר במזל"טים,רקטות ומוקשים. לא מדובר בציוד התקפי שסיכן את חייהם של החיילים הרוסים בקרבות. הרוסים זועמים אמנם על ארצות הברית ובנות בריתה על מדיניותה כלפי המשבר בקווקז עדיין לא ברור אם הרוסים ייענו לבקשות הנשק של הנשיא הסורי.
השאלה שאחריה עוקבים בישראל בדאגה היא כיצד ישפיע המשבר בין ארצות הברית לרוסיה על המעורבות הרוסית במזרח התיכון והאם כתוצאה ממנה יגבירו הרוסים את מעורבותם באמצעות הידוק הקשרים שלהם עם מדינות "ציר הרשע" כמו איראן וסוריה.
הנשיא אסד ינסה בביקורו ברוסיה לזרז את ההנהגה הרוסית ולהאיץ בה להיענות לבקשותיו. הוא מעריך שהתקפה צבאית אמריקנית או ישראלית על מתקני הגרעין של איראן היא רק שאלה של זמן , התקפה כזו עלולה לגרור גם את סוריה לעימות צבאי עם ישראל והנשיא הסורי רוצה שצבאו יהיה מצויד היטב לקראת התממשותו של התרחיש הזה. קבלת מערכות הנשק המתקדמות מרוסיה עשויות , להערכת הנשיא הסורי , גם לסייע לו להפעיל לחץ על ישראל להתקדם במשא ומתן עם סוריה כדי שלא להגיע לעימות צבאי עימה.
שיחת הטלפון אמש בין הנשיא הרוסי מדוודב לראש הממשלה אולמרט שבה לובנו בין היתר נושאי המשבר בקווקז וביקורו של אסד בסוריה היא אות חיובי, יש בהחלט מקום לדיפלומטיה ישראלית אקטיבית מול רוסיה כדי לנסות ולעצור את התקרבותה לסוריה. כדאי מאוד שראש הממשלה אולמרט ייצא לביקור במוסקבה כדי להיפגש עם הנשיא החדש מדוודב ולהבהיר לו בפגישה בארבע עיניים את עמדותיה של ישראל ורצונה להגיע להסכם שלום עם סוריה.
אסור לישראל להיכנס לפאניקה בעקבות ביקורו של בשאר אסד בדמשק. כדאי להמתין לתוצאות הביקור ורק אחר כך לגבש את המדיניות שבה תנקוט ישראל.
אולם, אסור גם לשכוח כי בת בריתנו האמיתית השומרת על ביטחון ישראל הינה ארצות הברית ולא רוסיה. לכן אם יזכה הנשיא בשאר אסד בציוד צבאי מתקדם מרוסיה סביר להניח שארצות הברית "תפצה" את ישראל במערכות נשק חדישות כדי לשמור על יתרונה הצבאי האיכותי מול סוריה.
לכן הבה נשמור על יחסינו המצוינים עם ארצות הברית ואף נהדק אותם, זו היא בת בריתנו האמיתית, אסור לשכוח זאת גם אם לפעמים יש בינינו אי הבנות.

יום רביעי, 20 באוגוסט 2008

תועלת הדדית


תנועת החמאס וירדן עומדות בפני חידוש היחסים ביניהן לאחר תקופה ארוכה של מתיחות.המלך עבדאללה מעדיף התפייסות עם החמאס שמעמדו התחזק בשנה האחרונה על פני עימות עימו. תנועת החמאס רואה בפיוס צעד נוסף בביסוס מעמדה כנציגה החדשה של העם הפלסטיני

המזרח התיכון מלא בהפתעות בכל הקשור ליחסים בין מדינות ערב לבין עצמן ובכל הקשור לקשרים של המדינות האלה עם תנועות אסלאמיות קיצוניות.השבוע התבשרנו כי ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של ארגון החמאס , שגורש לפני עשר שנים מירדן אמור להגיע לביקור בממלכה ההאשמית בקרוב. את ביקורו סלל ביקור בירדן, בשבועות האחרונים , של שני חברי הלשכה המדינית של התנועה,מחמד נזאל ומחמד נצר אשר נפגשו עם ראש המודיעין הירדני מחמד א-ד'הבי כדי לדון ביחסי ירדן עם התנועה.
בכירים בחמאס טוענים כי חידוש היחסים של התנועה עם ירדן יתרחש בקרוב למרות המתיחות הקיימת זה זמן רב בינם לבין הממלכה ההאשמית. המלך עבדאללה נקט ,עד כה , יד קשה כלפי תנועת החמאס בניגוד לאביו המלך חוסיין אשר פינק את ראשי התנועה ואפשר להם לפתוח משרדים ולקיים נוכחות תקשורתית בבירה עמאן.
האם המלך עבדאללה השתגע והחליט לאמץ לחיקו את הנחש הארסי ששמו חמאס הקשור בעבותות לאיראן ואשר חתר וחותר תחת אושיות המשטר הירדני?
התשובה לכך איננה פשוטה אבל פרשנים שונים בירדן ובשטחים מעריכים כי האירועים האחרונים ברצועת עזה שבמהלכם השתלטה תנועת החמאס על המאחז האחרון של הפת"ח (חמולת חילס) והעובדה שהמשא ומתן על הסדר הקבע בין הרשות הפלסטינית לישראל מקרטע לקראת כישלון דחפו את המלך הירדני עבדאללה לגלות פרגמטיות ולהכיר בעובדה שתנועת החמאס הפכה לכוח המוביל בשטחים הפלסטינים למרות ההתנגדות העזה של הרשות הפלסטינית וישראל. למעלה ממחצית תושבי ירדן הם ממוצא פלסטיני ורבים מהם תומכים בחמאס. המלך עבדאללה הצליח אמנם באמצעות חקיקה ומעצרי מנע להגביל את כוחה של מפלגת "חזית ההצלה האסלאמית" בירדן שהיא תנועת האחות של החמאס ונטרל את כוחה בבחירות המוניציפליות ובבחירות לפרלמנט אך הוא איננו יכול להתעלם מהלגיטימציה ההדרגתית שלה זוכה תנועת החמאס בשטחים ובחלק ממדינות ערב.אם הנשיא המצרי מובארק מנהל דיאלוג עם החמאס אין שום סיבה שהמלך עבדאללה יחרים את התנועה הזו סבורים גורמים ירדניים בכירים.
בכירי החמאס נפגשו באחרונה עם מחמד א-ד'הבי,ראש המודיעין הירדני ושמעו ממנו הבהרות חד משמעיות כי חידוש הדיאלוג עם תנועתם איננו אומר כי ירדן תרשה פגיעה בביטחונה או ניסיונות חתרניים של התנועה להפיל את המשטר וכי אנשיו יפעלו ביד תקיפה לסכל כל ניסיון כזה.
הירדנים עצרו לפני כמה חודשים חמישה פעילים של החמאס שעברו אימונים צבאיים בסוריה ובמאי 2006 סיכלו זרועות הביטחון של ירדן שורה של פיגועים בממלכה שתכננה תשתית צבאית של החמאס שמנתה עשרים איש.הפעילים נעצרו והועמדו לדין.
ירדן גם התעמתה עם תנועת החמאס בגלוי לפני כמה חודשים והאשימה את ממשל חמאס ברצועה כי החרים משלוחי סיוע שהעבירה ירדן לתושבי רצועת עזה. נראה כי עתה מוכנים שני הצדדים לפתוח דף חדש ביניהם ולא לתת למשקעי העבר להעיב על האווירה החדשה. גם לחמאס יש אינטרס לקבל הכרה מחודשת בו מצידה של ממשלת ירדן ולשפר את מעמדו המדיני ואת תדמיתו החדשה כי הוא נציגו של העם הפלסטיני ולא אש"ף או הרשות הפלסטינית.
המלך עבדאללה איננו טיפש, הוא בחר ב"חיבוק הדוב" למרות שהוא יודע כי איראן רוצה ,באמצעות תנועת החמאס, לזעזע את השלטון בארצו ולהפילו אך הוא מעדיף לשחק את משחק ההתפייסות עם תנועת החמאס על פני עימות חזיתי עימה שממנו לא תצמח לו שום תועלת. "ההשרדות בשלטון" היא שם המשחק ועבדאללה יודע לשחק היטב על פי הכללים. ישראל עוקבת בשבע עיניים אחר ניסיונות ההתקרבות בין החמאס לירדן והסכנות הטמונות בהם. ראש המודיעין הירדני מחמד א-ד'הבי ידוע בקשריו ההדוקים עם ראש המוסד מאיר דגן והוא בודאי ישמע מישראל את השגותיה מהמהלך הירדני האחרון.
עדיין מוקדם להעריך כיצד יתפתחו היחסים בין תנועת החמאס לירדן אך נראה ששני הצדדים מעונינים במהלך הפיוס ,קצב ההתקדמות בו עדיין נותר פתוח.
המתיחות האחרונה בין שלטונות מצרים לתנועת החמאס הביאה למבוי סתום במגעים לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, ישראל ניצלה מתווכים שונים להעביר לחמאס מסרים בעניין החטוף שליט בין היתר באמצעות קטר. בהחלט אפשר שחידוש היחסים בין החמאס לירדן יהווה ערוץ נוסף שיאפשר לישראל את המשך המגעים עם החמאס כדי להביא לשחרורו של גלעד שליט.

יום שני, 18 באוגוסט 2008

החלטה מסוכנת



החלטת ממשלת ישראל לשחרר מאתיים מחבלים ובהם רוצחים היא תקדים מסוכן הפוגע בכושר ההרתעה של ישראל ואיננו מחזק את מעמדו של אבו מאזן.צעד זה גם איננו מקדם את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ומחליש את עמדותיה של ישראל במשא ומתן על הסדר הקבע

ממשלת ישראל קיבלה השבוע עוד החלטה אומללה לשחרר מאתיים "אסירים פלסטיניים", בהם גם כאלה עם "דם על הידיים" ללא תמורה ובמסגרת מה שהוגדר "מחווה לחיזוקו של אבו מאזן".
מכבסת המילים שבה משתמשת הממשלה לא יכולה לשנות את המציאות המרה,אין מדובר ב"אסירים פלסטיניים" אלא במחבלים ואלה מהם " שדם על ידיהם" נקראים בעברית פשוטה במילה : רוצחים.
מכבסת המילים והתירוצים המדיניים של ממשלת ישראל מנסה גם לשנות את הפוליטיקה הפנימית הפלסטינית בטענה המגוחכת כי צעד זה של שחרור מאתיים מחבלים יחזק את מעמדו של ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה "אבו מאזן".
האזרח הישראלי הפשוט עלול לטעות ולחשוב ששחרורם של מחבלים אלה יביא בקרוב לכך שאבו מאזן יתחזק ובעזרתם של מחבלים אלה יכבוש את רצועת עזה, ימגר את שלטון החמאס וימנע פעולות טרור נגד ישראל.
ההיפך הוא הנכון, על פי נתוני השב"כ רבים מהמחבלים שישראל משחררת חוזרים תוך זמן קצר לפעילות חבלנית נגד ישראל.כוחו של ארגון החמאס הוא גדול,אין בכוחו של אבו מאזן להשתלט על הרצועה מחדש, הוא בקושי רב מקיים שלטון סמלי של הרשות הפלסטינית ברמאללה ואלמלא היו כוחות צה"ל פרוסים בכל הנקודות האסטרטגיות ביהודה ושומרון היה ארגון החמאס , כבר מזמן, כובש גם שטחים אלה ואבו מאזן היה נמלט כל עוד נפשו בו למצרים או לתוניסיה. אזכיר רק כי ישראל גם סיפקה בעבר נשק וציוד צבאי אחר לאנשיו של אבו מאזן באותה טענה מגוחכת שהדבר "יחזק" את שלטונו והתוצאה ידועה, שום דבר לא קרה בשטח, להיפך, כוחו של ארגון החמאס רק הלך והתגבר.
ארגון החמאס טוען כי הצעד הזה של ישראל נועד לסכסך בינו לבין ארגון הפתח. טענתו זו נופלת על אוזניים כרויות ברחוב הפלסטיני שגם הוא איננו מבין את התירוץ הישראלי כי "צעד זה מחזק את אבו מאזן". פלסטינים רבים בטוחים שמדובר בקונספירציה ישראלית ביחד עם הרשות הפלסטינית ואבו מאזן נתפס בעיניהם כמשת"פ של ישראל, תדמית זו רק מחלישה אותו בעיניהם ולא מחזקת אותו.
שחרור המחבלים הרוצחים ללא כל תמורה הוא תקדים מסוכן שיצרה ממשלת ישראל בעוד החייל החטוף גלעד שליט נאנק וסובל בשבי מחבלי החמאס.
הצעד הישראלי מתפרש בעיני הפלסטינים כחולשה וחוסר אונים ישראלי שאפשר לנצלו. ארגון החמאס הרואה כי ישראל משחררת מחבלים ללא כל תמורה עלול "להעלות את המחיר" תמורת שחרורו של גלעד שליט ולדרוש שחרור מחבלים נוספים תמורתו ואילו אבו מאזן יוכל לטעון כי השחרור "איננו מספיק" וכי הוא זקוק למחוות נוספות כדי "לחזק את מעמדו".כך תסחט ממשלת ישראל על ידי הארגונים הפלסטינים מבלי שהצליחה להביא לשחרורו של גלעד שליט.
המסר שמקרין הצעד הישראלי המוטעה הזה הוא מסוכן, כל פלסטיני שיחליט לפנות אל דרך הטרור עלול לחשוב, בצדק מבחינתו, כי אם ייתפס בידי כוחות הביטחון של ישראל הוא לא יבלה זמן רב בכלא שכן הוא ישוחרר באמצעות "מחוות של ממשלת ישראל לאבו מאזן" או כתוצאה מחטיפה של אזרחים וחיילים ישראלים בידי החמאס או החזבאללה.
ומה עם משפחות נפגעי הטרור? הממשלה מקרינה בהחלטה זו מסר של אדישות וחוסר אכפתיות כלפי משפחות הקורבנות הישראלים שנפגעו מידי אותם מחבלים ששוחררו ובעצם קיבלו "פרס על פעולות הטרור שביצעו".
היכן ההרתעה הישראלית?האם זה המסר שמשגרת ממשלת ישראל לארגוני הטרור?
הרפיסות הישראלית היא טעות נוספת של ממשלת אהוד אולמרט שאיבדה את דרכה ומנסה להגיע להישגים מדיניים מול הרשות הפלסטינית החלשה והקורסת של אבו מאזן. הצעד הזה של ממשלת ישראל לא יביא להגמשת הדרישות של הרשות הפלסטינית במשא ומתן על הסדר הקבע, הוא רק מחליש את עמדותיה של ישראל.
ושאלה שאיננה מדאיגה פחות היא כיצד מאפשרים ראשי זרועות הביטחון והשרים המופקדים על ביטחון ישראל כמו שר הביטחון והשר לביטחון פנים להחלטה מסוכנת כזו לעבור בממשלה? האם ישיבה על הכסא בכל מחיר היא האינטרס העליון של אותם אנשים?
הכאוס השלטוני והביטחוני שבו שרויה הממשלה עלול להוביל אותנו למצב בטחוני מסוכן מאוד, כדאי שהציבור יתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי ויפעל לשנות את המצב, כך אי אפשר להמשיך.

יום שבת, 16 באוגוסט 2008

החלטה גורלית


הממשלה חייבת לקבל החלטה גורלית חשובה לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים לפני הבחירות לראשות מפלגת "קדימה" ולפני כל החלטה על הקדמה אפשרית של הבחירות.ישראל צריכה לנצל את החודשים הספורים שנותרו לכהונתו של הנשיא בוש כדי לקבל את הגיבוי הצבאי והמדיני הדרוש
לפעולה שכזו. דחיית ההחלטה עלולה להיות בעוכריה של ישראל

המצב הפוליטי שאליו נקלעה המערכת המדינית בישראל הנמצאת,כנראה, על סף בחירות מוקדמות משרת את אויבתנו הגדולה איראן שכן נראה שהוא משתק אותה לחלוטין,ללא כל הצדקה סמוייה או נראית לעין,מלקבל את ההחלטה הגורלית לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים.
שעון החול מתקתק ואוזל וישראל נמצאת במצב של שיתוק פנימי המונע ממנה לקבל החלטות כיצד לנטרל את האיום האיראני לפני שאיראן תשלים את כל הכנותיה הטכניות ותפתיע את העולם בהודעה כי בידיה פצצה גרעינית.
בהעדר גיבוי אמריקני להחלטה ישראלית לתקוף את המתקנים האיראנים נראה שישראל עומדת כעת חסרת אונים והיא ממתינה לתוצאות סבב הדיונים הדיפלומטי בין המעצמות לבין איראן.
ישראל קיבלה באחרונה סטירת לחי נוספת מממשלו היוצא של הנשיא בוש אשר הודיע על כוונתו לפתוח משרד אינטרסים אמריקני בטהראן. ברור לכל שצעד כזה משתק את יכולתה של ישראל לתקוף את איראן, כל פקיד אמריקני או פקיד מערבי אחר שישהה במשרד זה יהפוך מייד,לאחר ההתקפה הישראלית , לבן ערובה בידי האיראנים והאחריות לכך תוטל על ישראל.
הציבור בישראל איננו מודע לחומרת המצב הביטחוני שכן הקברניטים עסוקים במלחמות פוליטיות פנימיות ובהישרדות אישית, הם אינם עושים מספיק כדי להגביר את מודעות הציבור לסכנת הגרעין האיראני, הזמן חולף וישראל עלולה להחמיץ את ההזדמנות לנטרל את האיום האיראני בזמן.
יש לישראל את היכולת לכך,תקיפת הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור,לפני כשנה, והשמדתו היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שישראל היא היחידה שניתן לסמוך עליה בכל מה שקשור לשמירה על בטחונה.
הידיעות המגיעות לאחרונה מוושינגטון וששר הביטחון אהוד ברק אישר השבוע אינן מבשרות טובות. ארצות הברית הזהירה את ישראל שלא לתקוף את איראן ודרשה ממנה שלא תפתיע אותה ולא תפעל נגד איראן מבלי לעדכן את וושינגטון מראש. ישראל אינה יכולה להתעלם מהבקשה האמריקנית, ישראל יודעת שההחלטה של הנשיא בוש כבר נפלה, הוא איננו מתכנן לתקוף את איראן עד לסיום כהונתו ומתכוון להתמקד בצעדים דיפלומטים כדי ל"רכך" את איראן. בוש מצפה שישראל לא תפתיע אותו ותשבש את תוכניותיו שכן הצבא האמריקני מתנגד לפעולה אמריקנית נגד איראן בעקבות ההסתבכויות הצבאיות שלו בעיראק ובאפגניסטאן.
בנוסף למסרים האמריקנים הרשמיים לישראל מפיצים מומחים אזרחיים אמריקנים דו"חות כי אין כל טעם בתקיפת איראן שכן התקפה כזו לא תשבש באופן משמעותי את היכולת האיראנית לבנות מחדש את מערך הצנטריפוגות להעשרת אוראניום. דיוויד אולברייט,אחד המומחים האזרחיים החשובים לענייני הגרעין בארצות הברית טוען בדו"ח שפרסם מכון המחקר ,איסיס" כי התקפה ישראלית על מתקני הגרעין באיראן רק תדחק באיראן לבנות מחדש את תוכנית הגרעין ותאיץ את פיתוחה.
נדמה,אם כן, שכל ההתפתחויות האחרונות פועלות לרעתה של ישראל בנוסף לעובדה שהמועמד הדמוקרטי לנשיאות בארצות הברית ברק אובאמה מוביל בסקרי דעת הקהל מול המועמד הרפובליקני מקיין, אובאמה מתנגד לפעולה צבאית אמריקנית נגד איראן ומצדד בפתרון דיפלומטי. בעוד כמה חודשים עשוי אובאמה להיות זה שיישב על כס הנשיא בבית הלבן מה שעלול להכביד יותר על ישראל ולצמצם את אפשרויות הפעולה שלה לנטרול האיום האיראני.
האם צריכה ישראל לשנות את גישתה בעקבות ארצות הברית ולצדד בהדברות האמריקנית עם איראן ולוותר על האופציה הצבאית? בהחלט לא.
האינטרס הישראלי הוא לנטרל את האיום האיראני לחלוטין.האיום הזה מהווה סכנה ממשית על קיומו של מרבית העם היהודי וקיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית במזרח התיכון. מדינה זו קמה כתוצאה ישירה של השואה שגבתה חייהם של שישה מליון יהודים ועתה קמו הצוררים האיראנים כדי להביא עלינו שואה נוספת ולמחוק את מדינת ישראל מעל המפה.
השלמה ישראלית עם הצטיידותה של איראן בנשק גרעיני תעודד מדינות ערביות נוספות באזור וארגוני טרור קיצוניים להצטייד בנשק כזה כדי לשחוק את כושר ההרתעה של ישראל. כך תמצא ישראל עצמה מוקפת באויבים מסוכנים עוד יותר אשר כבר היום מאיימים בגלוי " למחוק את הישות הציונית מהמפה בתוך עשר שנים".
נכון שמכל הבחינות עדיף היה שארצות הברית היא זו שתתקוף את המתקנים הגרעיניים האיראנים,אך מה לעשות, הנשיא בוש קיבל "רגליים קרות" וישראל היא זו שצריכה לעשות את העבודה.
אסור לישראל להמתין רגע אחד נוסף לפני שתכנס למערכת בחירות רשמית שתשתק אותה לתקופה של עוד כמה חודשים. ישראל צריכה לנצל את החודשים הספורים שנותרו לממשלו של בוש ולתקוף כבר עכשיו את מתקני הגרעין האיראניים.היא צריכה לכבד את הבקשה האמריקנית ולהודיע לנשיא בוש על כך מראש אך לא לוותר על התוכנית.
לממשלו של בוש לא תהייה ברירה והוא ייתן לישראל את הגיבוי הצבאי והמדיני הדרוש.אסור לישראל להמתין לממשל האמריקני החדש שכן אין כל ערבות לכך שהוא יתמוך בהחלטה ישראלית לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים, כל הסימנים מצביעים על כך שכל ממשל חדש יעדיף "ללמוד את הנושא" כמה חודשים או לנסות "מדיניות חדשה" כלפי איראן וישראל תאבד זמן יקר.
הבעיה העיקרית שנותרה לדעתי היא קבלת ההחלטה הגורלית הזו בדרג המדיני בישראל. ראש הממשלה אולמרט חייב לקבל את ההחלטה הזו לפני שיעזוב את כיסאו. הוא צריך לכנס את הקבינט הביטחוני ואת ראשי האופוזיציה(בחשאי כמובן)ולקבל את הגיבוי לפעולה כזו. אין כל ודאות שיורשו בתפקיד יוכל לקבל את ההחלטה הזו,כל ראש ממשלה חדש יהסס מלקבל החלטה כזו כבר בימיו הראשונים בתפקיד. ייתכן גם שהמערכת הפוליטית בישראל תיגרר לבחירות מוקדמות בעוד כמה חודשים.אסור לאבד זמן, הפיתרון להסרת האיום האיראני הוא בידינו בלבד.כבר אמר זאת ראש הממשלה לשעבר דוד בן גוריון לפני הרבה שנים: " לא חשוב מה יגידו הגויים, מה שחשוב הוא מה שיעשו היהודים". הגיעה העת לפעול.

יום שישי, 15 באוגוסט 2008

מחירה של חנופה

ישראל צריכה למנוע את כניסתו של השריר המצרי לשעבר מחמד בסיוני לתחומה ולהכריז עליו "כאישיות בלתי רצויה" עד שיתנצל ויכחיש באופן גורף וברור את ההתבטאויות שיוחסו לו. יש להפיק את הלקחים מהפרשה ולהפסיק את ההתחנפות והכרכור המוגזם אחר ראשי הרשות הפלסטינית ושגרירים זרים מסוימים המוצבים בישראל. ישראל צריכה לשמור על כבודה הלאומי, אף דיפלומט זר לא יעשה זאת עבורה

לחוצפה הערבית אין גבול. השבוע ירק בפרצופה של ישראל מי שהיה אחד מיקיריה של המדינה שראשי הממסד טיפחו אותו באדיקות במשך עשרים ואחד שנה, הלוא הוא השגריר המצרי לשעבר בישראל מר מחמד בסיוני.
לא הופתעתי לשמוע את הציטוטים שיוחסו למר בסיוני בעיתונות המצרית ושהוכחשו על ידו בעקבות הסערה התקשורתית בישראל. בסיוני איננו שונה משאר חבריו הערבים כמו למשל יאסר ערפאת שהפכו את "כפל הלשון" לאומנות ודרך חיים, אפשר לשקר ולהכחיש ללא הרף שכן כאן בישראל שוכחים מהר וסולחים כהרף עין, בסופו של דבר מרבית הפוליטיקאים הישראלים נוטים להתחנף לערבים ועוברים לסדר היום גם כשיורקים להם בפרצופם, הם מעדיפים לומר שמדובר בגשם.
אני מאמין באמונה שלמה שבסיוני אכן אמר את הדברים. בסיוני הוא איש מודיעין ותיק שמאז מלחמת ששת הימים היה במודיעין הצבאי המצרי הוא היה שותף לתכנונה של מלחמת יום הכיפורים ולאחר שהוצב בישראל כשגריר השכיל לטפח קשרים רבים בצמרת הכלכלית, הפוליטית והחברתית של מדינת ישראל. ראשי משרד החוץ ובהם שר החוץ דוד לוי ומנכ"ל משרדו איתן בן צור נזעקו להגן עליו לאחר שרקדנית בטן ישראלית (שמה וכינויה המסחרי מצוי בידי ואף שוחחתי עימה כמה פעמים) האשימה אותו בניסיון לאנוס אותה. ככתב מדיני בקול ישראל שעקב מקרוב אחר הפרשה זכור לי היטב המאמץ שעשו ראשי משרד החוץ להסתיר את הפרשה, הם אף מסרו תצהירים לבית משפט בישראל בשבחו וחשיבותו של השגריר מחמד בסיוני ל"תהליך השלום" ובקשו צו איסור פרסום על פרטי הפרשה בטענה שפרסומה יפגע ביחסי ישראל - מצרים.
בסופו של דבר הצליח הדרג המדיני בסיוע כמה מידידיו הישראלים של בסיוני לטייח את הפרשה במקום לגרשו בבושת פנים מישראל. כרגיל היחס הסלחני של ישראל נתפס אצל הערבים כחולשה ובסיוני לא היסס השבוע, אפילו לרגע, והשמיץ את מדינת ישראל, את הדת היהודית, את החברה הישראלית ואף התייחס בזלזול למצבו הבריאותי של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, ממש שגריר לתפארתה של מצרים.
כל שגריר הוא מרגל בפוטנציה, הוא מעביר למדינתו דו"חות והערכות מצב על המדינה שבה הוא מוצב. השב"כ שלנו שעקב אחר בסיוני ואנשיו בשגרירות המצרית ידע היטב לאורך כל השנים את מעלליו. הייתה זו החלטה מדינית של ראשי הממשלות השונים לא לפגוע בשגריר בסיוני שמא הדבר יקלקל את יחסי "השלום הקר" עם מצרים וכדי שהשגריר שלנו בקהיר לא יקבל בתגובה יחס עוין מצד שלטונות מצרים. השיקולים האלה הם לגיטימיים. מה שתמיד הפריע לי הייתה ההתרפסות של אישים ישראלים שונים מהתחום הפוליטי, החברתי והכלכלי בפניו של מחמד בסיוני. הוא שלט בהם ביד רמה ושיחק בהם כבפלסטלינה ביד היוצר, זה פשוט היה מביש לראות את אותם אישים מהרמות הבכירות ביותר מכרכרים סביבו והוא שיחק והיתל בהם ב"שם השלום".
ישראל לא תוכל למנוע מאף שגריר זר המוצב כאן לאסוף אינפורמציה ולשגרה למדינתו. אלה כללי המשחק הדיפלומטי וגם שגרירינו המוצבים בחו"ל עושים את אותו הדבר.
אולם לכל מדינה צריך גם להיות כבוד לאומי. ראשיה של ישראל צריכים להפיק את הלקחים מפרשת בסיוני האחרונה ולחדול מההתחנפות וההתרפסות בפני ראשי הרשות הפלסטינית ושגרירים זרים שונים המוצבים בישראל.
אין די בכך שבסיוני הכחיש באופן רפה את הדברים שיוחסו לו. ישראל צריכה להבהיר לו כי עליו להתנצל על הדברים שאמר וכי כף רגלו לא תדרוך על אדמת ישראל עד שלא יעשה כן.
כבר בסוף כהונתו כשגריר בישראל, בטרם עזב את המדינה, התראיין בסיוני לשבועון מצרי וטען כי הוא חי בישראל "כמו בקן צרעות", כמו כל ערבי ש"התחכך" רבות ביהודים (ואף ניסה, להתחכך ברקדנית בטן יהודייה) מנסה מחמד בסיוני לשוב ולקבל לגיטימציה מבני עמו על ידי השמצתם של היהודים וישראל בניסיון להפוך לגיבור לאומי מצרי.
אסור שמדינת ישראל תצא למסע פומבי נגדו, זה בדיוק מה שהוא מחפש, קמפיין כזה יהפוך אותו ל"אנדרדוג" ולפופולארי ברחוב המצרי.
ישראל צריכה להבהיר לו "בצינורות שקטים" שאיננו רצוי כאן יותר ומה שחשוב יותר לא לחזור על הטעויות שעשתה ביחס שהעניקה כל השנים למחמד בסיוני.
כל שגריר זר המוצב בישראל, יהא הנחמד והחברותי ביותר, הוא בראש ובראשונה שליח נאמן של מדינתו ולא אוהד נלהב של ישראל. צריך לשמור על פרופורציות ולא להיסחף לשום "רומנים" של יחסים עם אותם שגרירים "נחמדים".
והחשוב מכל, הערבים אוהבים חנופה, זה חלק מהמנטליות שלהם אולם הם בזים למתחנפים להם ואינם מעריכים אותם. בסיוני הוכיח זאת השבוע היטב.
כדאי לזכור כלל זה.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר