יום שבת, 29 במרץ 2008

סוריה עכשיו

ועידת הפסגה הערבית הדגישה את בדידותה של סוריה ועל ישראל לשקול ברצינות את חידוש המשא ומתן עימה. ישראל צריכה להבהיר לנשיא בוש לאחר ביקורו הבא בישראל כי אין טעם כעת במשא ומתן בערוץ הפלסטיני וכי כדאי לנסות את הערוץ הסורי. חידוש המשא ומתן עם סוריה עשוי לפתוח הזדמנויות חדשות ליציבות במזרח התיכון

ועידת הפסגה הערבית בדמשק הסתיימה בכישלון צורם, סוריה נותרה מבודדת בעולם הערבי, רק אחד עשר ראשי מדינות הגיעו לוועידה ומדינות אחרות שיגרו נציגים זוטרים, משבר הנשיאות בלבנון והקשר האסטרטגי החזק בין סוריה לאיראן הרתיעו את מדינות הליגה הערבית מלהשתתף בוועידה. ישראל לא הפסידה דבר, להיפך, המנהיגים הערביים חזרו על מחויבותם ליוזמת השלום הערבית וכך התפוגגו כל האיומים שהופרחו לפני הוועידה כי היוזמה תבוטל.
גם סוריה הקיצונית יודעת היטב שקשה לבטל את היוזמה הזו שכוללת גם סעיף מפורש בדבר הצורך שישראל תיסוג נסיגה מוחלטת מרמת הגולן. הנשיא הסורי בשאר אסד גם חזר בפני משתתפי הועידה על המסר שלו ואמר: "הביטחון יושג באמצעות שלום, לא במלחמה. השלום לא יושג אלא לאחר החזרת הגולן בשלמותו עד לקו של הרביעי ביוני 67'". כלומר גם הוא מבין כי האופציה הצבאית להחזרת הגולן כעת לא ריאלית.
לממשלת ישראל הקיפאון בערוץ הסורי נוח, אין טרור מחזית רמת הגולן וישראל יכולה גם להתרכז בערוץ הפלסטיני הנחשב ללב הסכסוך עם העולם הערבי. אבל צריך לזכור נתון חשוב, סוריה היא מדינה, אומנם מדינה דיקטטורית, אבל מדינה עם נשיא שהצליח לייצב את שלטונו לאחר מות אביו והיום שולט בה ביד רמה. ואילו בשטחים הפלסטינים קיימים שני מחנות האחד קיצוני יותר השולט ביד רמה ברצועת עזה והרוצה להקים בה מדינה אסלאמית כשהוא נתמך על ידי איראן והשני מחנה קיצוני פחות שאיננו שולט למעשה בשום תא שטח וישראל היא שמחזיקה אותו חי ונושם כדי שיהיה לה פרטנר לאיזה שהוא הסדר שאולי יושג ושאולי ייושם בעתיד. בקיצור, סוריה היא מדינה עם כתובת ואילו בשטחים הפלסטינים האנדרלמוסיה חוגגת.
מה מונע מאיתנו לחדש את המשא ומתן עם סוריה? אפשר לסכם זאת בשתי סיבות עיקריות: האחת, היעדר "אור ירוק" מארצות הברית שיש לה חשבון עם סוריה על מעורבותה במלחמה בעיראק ועידוד הטרור נגד חיילי ארצות הברית והשנייה, סירוב סורי לדון עם ישראל בניתוק הקשרים עם איראן בתמורה להשגת הסכם בין הצדדים.
ההתרכזות של הממשלה בניסיון להשיג הסדר קבע עם הפלסטינים היא טעות, טעות שנכפתה עלינו בין היתר על ידי הנשיא בוש החפץ לממש את חזונו או חלק ממנו על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית עד שיעזוב את הבית הלבן בסוף השנה. האם אפשר לתקן טעות זאת? כן, עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
ישראל צריכה לעמוד על האינטרסים הביטחוניים שלה וארצות הברית חייבת להבין זאת.
אגף התכנון הכללי במטכ"ל הישראלי הכין מסמך, לבקשת האמריקנים על הסדרי הביטחון בין ישראל לרשות הפלסטינית בהסדר הקבע, אחת מהנחות היסוד העיקריות במסמך היא שארגון החמאס יעלה לשלטון ביהודה ושומרון, בצורה דמוקרטית, מייד לאחר יציאת כוחות צה"ל ממנה וישראל תהייה חשופה לירי תלול מסלול של רקטות וטילים מהגדה לעבר ליבה של מדינת ישראל. נסיגה ישראלית מיהודה ושמרון הפכה ל"התאבדות" מבחינתה של ישראל, האם ארצות הברית מעוניינת בכך? האמריקנים טעו כשהתעקשו לאפשר את השתתפות תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בתחילת 2006 ועכשיו הם חוזרים על טעות נוספת כשהם מונעים משיקולי יוקרה של הנשיא בוש להשאיר איזו שהיא "מורשת" בנושא המזרח התיכון לפני תום כהונתו, הסכנה בכך היא שהדבר עלול להיות על חשבונה של מדינת ישראל.
הסדר קבע שאולי יסוכם עם גוף שאולי מייצג מחצית מהעם הפלסטיני הוא בזבוז זמן. עדיף לישראל להשקיע את מרצה וזמנה במאמץ לנטרל את הסכנות האסטרטגיות המאיימות על קיומה וביטחונה, הפלסטינים אינם מהווים כרגע סכנה קיומית או אסטרטגית על ישראל, אין שום סיכוי להגיע עימם להסדר ויותר חשוב שישראל תנסה לנטרל את "ציר הרשע " בראשות איראן.
הדרך לכך היא באמצעות חידוש המשא ומתן עם סוריה ללא תנאים מוקדמים מצידה של ישראל. את תנאי ההינתקות מאיראן אפשר להציב בפני הסורים גם אחרי חידוש השיחות. פתיחת משא ומתן עם סוריה תכניס ללחץ את הפלסטינים במיוחד אם ישראל תדע כיצד להבהיר להם שמדובר במשא ומתן רציני. בהמשך הדרך אפשר לדרוש מהסורים דרישות נוספות כמו הפסקת התמיכה בחזבאללה ובארגוני החמאס והג'האד האסלאמי. אין לצפות שהסורים יענו לכול דרישות ישראל אבל משא ומתן הוא דבר גמיש ואפשר להגיע להישגים גם בתחום הזה.
לכן, מייד לאחר ביקור של הנשיא בוש בישראל בחודש מאי, צריכה ישראל להבהיר לנשיא האמריקני, שהוא ידיד גדול שלנו, שהגיע הזמן להרפות מהערוץ הפלסטיני, לפחות באופן זמני, ולנסות פעם נוספת את הערוץ הסורי. ייתכן שהערכות המוסד הישראלי נכונות והנשיא הסורי מעוניין בהפחתת הלחץ הבינלאומי על סוריה בעקבות רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי ולכן הוא מעוניין בחידוש המשא ומתן עם ישראל, ייתכן שלממשל האמריקני הנוכחי אין אמון בסוריה אבל לישראל אין מה להפסיד אם תנסה שוב את הערוץ הסורי. בקרוב ייבחר גם נשיא אמריקני חדש וייתכן שכדאי יהיה להתכונן כבר עכשיו לאפשרות שהוא ישנה את מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, היערכות למשא ומתן עם סוריה יכולה להיות חלק מהתהליך הזה.

יום שישי, 28 במרץ 2008

ההצגה נמשכת

התהליך המדיני שהחל באנאפוליס מקרטע ומדינות המזרח התיכון נתונות ללחצים ומאבקי כוחות בין "מתונים" ל"קיצוניים". הרשות הפלסטינית מעוניינת בהמשך הניסיונות לשכנע את ישראל לקבל את יוזמת השלום הערבית. הנשיא עבאס חושש שהקו הקיצוני של איראן יביא לכך שיאבד כל סיכוי לפיתרון קרוב של הבעיה הפלסטינית

המזרח התיכון רוחש וגועש, ועידת הפסגה הערבית בדמשק מתכנסת בסימן של מחלוקות עמוקות ופילוג, המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית תקוע, יוזמת הפיוס התימנית בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס גם כן תקועה וגם בשיחות העקיפות בין ישראל לארגון החמאס דרך מצרים על רגיעה (תהדיאא') אין התקדמות.
העולם הערבי נחלק היום לשני צירים עיקריים: "ציר הרשע "- הציר הקיצוני בראשות איראן שחברים בו סוריה, החמאס, החזבאללה והג'האד האיסלאמי ומולו "הציר המתון" שבו חברות מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ.
במצב הזה, כשהוא חצוי לשניים, צריך העולם הערבי הזה להתמודד עם אתגרים ובעיות לא פשוטות. אין לו מה להציע לפלסטינים שיקדם את פיתרון בעייתם. הציר הקיצוני בראשות איראן לא הצליח לשכנע את כל הפלסטינים שהאלימות והטרור יקדמו אותם לעבר השגת מטרותיהם אך מאידך גיסא גם הציר המתון לא הצליח להוכיח שדרך המשא ומתן הנמשך מאז הסכמי אוסלו ב-1993 תביא אותם להגשמת חלומותיהם.
מי שמבין יותר מכל את המצב הוא הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, את דעתי עליו כבר הבעתי בכמה מאמרים כשקראתי לו "ערפאת מספר שתיים", אבל לפעמים הוא אומר גם דברים נכונים, מה לעשות? קורה.
אני מתכוון לקריאתו של עבאס לועידת הפסגה הערבית המתכנסת בדמשק להדגיש את יוזמת השלום הערבית, עבאס שאיים לפני כמה שבועות בעת שביקר בירדן כי הפלסטינים עלולים לחזור למאבק המזויין בישראל הבין כי לא מדובר באפשרות ריאלית, ישראל חזקה היום יותר מתמיד והיא תדע להתמודד בהצלחה עם כול אינתיפאדה, במיוחד לאחר כישלונה של אינתיפאדת אל-אקצא.
הנשיא הפלסטיני מבין שההצגה חייבת להימשך, אין היום לרשות הפלסטינית שום ברירה אלא לנסות ולמצות את יוזמת אנאפוליס עד תומה, למרות שבאש"ף מבינים כי היא נדונה מראש לכישלון, לכן נענה הנשיא עבאס להזמנתו של הנשיא בוש וייצא בחודש הבא לביקור בבית הלבן עוד לפני שהנשיא בוש יגיע לביקור נוסף במזרח התיכון.
בהעדר התקדמות מנסה עבאס לשמור לפחות על הקיים, ספק אם ועידת הפסגה בדמשק הקיצונית תוכל להתעלם מקריאתו של הנשיא הפלסטיני הנבחר ולהכריז על ביטול יוזמת השלום הערבית, יותר סביר להניח שהיא תמצא איזה נוסח החלטה המשמר את היוזמה אך מעביר את הכדור למגרשה של ישראל.
גם בחזית הפנימית מצבו של מחמוד עבאס נותר קשה. הנשיא עבאס קיבל עקרונית את יוזמתו של נשיא תימן, עלי עבדאללה צאלח, לפיוס עם החמאס למרות שהוא יודע היטב שאין שום סיכוי ליישם אותה, החמאס לא יוותר לעולם על חלומו שהתממש לשלוט באופן בלעדי ומוחלט ברצועת עזה .הרשות הפלסטינית הייתה חייבת לשמור על כבודו של הנשיא התימני, היא קיבלה את היוזמה ועכשיו היא דורשת את יישומה המיידי ביודעה שאין סיכוי שהחמאס יסכים לכך.
גם ישראל ממשיכה להשתתף בהצגה האמריקנית שהתווה הבמאי הראשי ג'ורג' בוש. המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית נמשך, שר הביטחון אהוד ברק שאיננו מאמין בהצלחת תהליך אנאפוליס ניאות להיפגש, סוף סוף, עם ראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד, ישראל מבינה ששרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס כועסת עליה על המשך ההתנחלויות והבניה במזרח ירושלים ולכן לקראת הגעתה לאיזור היא מבטיחה לרשות הפלסטינית שורה של הקלות, הכנסת שיריוניות לגדה, פריסה עתידית של 600 שוטרים פלסטינים בעיר ג'נין, הקלות בתנועת אנשי עסקים פלסטינים בגדה ועוד. ה"תופינים" האלה נועדו להרגיע במעט את הפלסטינים הזועמים מעין מתן כדור "אקמול" להרגעה זמנית של הכאבים הנובעים ממחלה קשה.
הנשיא בוש יגיע לישראל בחודש מאי ויעשה ניסיון נוסף להביא לסיום מוצלח של ההצגה. הדיווחים המגיעים לירושלים מוושינגטון מעידים על כך שגם הוא מבין שההצגה נתונה בקשיים רבים והעלילה היא מורכבת מאוד.
מה שמוזר הוא שדווקא הציר הקיצוני יכול להביא למפנה דרמטי בהצגה. פעילות טרור מוגברת מהרצועה נגד ישראל שתגרום, חס וחלילה, למספר רב של נפגעים בצד הישראלי, עשויה לאלץ את ממשלת אהוד אולמרט לקבל החלטה היסטורית של כיבוש הרצועה מחדש, מעין מבצע צבאי בסגנון "חומת מגן מספר שתיים". השתלטות ישראל על הרצועה תביא להחזרת שלטונה של הרשות הפלסטינית אליה ובאופן טבעי גם לחיזוק מעמדו של הנשיא עבאס. מהלך כזה גם יהפוך את המשא ומתן בין הצדדים ממשא ומתן ווירטואלי למשהו יותר ריאלי.
לכן, הבה נתאזר בסבלנות, נכון ההצגה עד כה משעממת, היא נפתחה באנאפוליס עם הרבה רעש תקשורתי אבל עכשיו היא מקרטעת. ייתכן שהסוף יהיה מפתיע, בואו נמתין במזרח התיכון הכול אפשרי וייתכן שהמערכה האחרונה של ההצגה בכל זאת תהייה מעניינת.

יום חמישי, 27 במרץ 2008

הקיצוניות הערבית

ועידת הפסגה הערבית תתכנס בדמשק בצל מחלוקות חריפות על המצב בלבנון ויוזמת השלום הערבית. העולם הערבי איננו מסוגל להתאחד והזרם הקיצוני בראשותה של איראן מתחזק במזרח התיכון.
הפילוג בעולם הערבי תמיד שירת את ישראל ואסור לה לעשות טעויות שיאפשרו למדינות ערב לגשר על המחלוקות ביניהן


בסוריה תתכנס בעוד כמה ימים ועידת הפסגה של מדינות ערב באווירה קשה של פיצול ופילוג. סוריה שתמיד כונתה "מצודת הערביות" (קלעת אלערובה-בערבית) תארח ככל הנראה רק ממחצית ממנהיגי מדינות ערב, המנהיגים הנעדרים מהוועידה ישגרו נציגים במקומם, הרקע להיעדרותם הוא המחלוקת הקשה בין סוריה לכמה ממדינות ערב על רקע המשבר הפוליטי הנמשך בלבנון והמהלכים הסורים המכשילים את בחירת הנשיא בלבנון.
אין ספק שסוריה, המארחת בפעם הראשונה את ועידת הפסגה הערבית, איננה מרוצה מההתפתחויות האחרונות. המופתי הכללי של סוריה השיח' אחמד חסון פרסם פסק הלכה (פתווא-בערבית) כי ההשתתפות בוועידה היא חובה של כל שליט ערבי וכי אסור לאף שליט הנעדר מהוועידה לשלוח נציג במקומו. אבל ברור כי פסק ההלכה הזה איננו מחייב אף אחד והוא מעיד בעיקר על מידת הלחץ שבו נתונה סוריה.
מקורות ערביים יודעי דבר מעריכים כי מצרים וסוריה מפעילות לחץ על סוריה לאפשר את סיום תהליך הבחירה לנשיאות בלבנון, נושא שכנראה לא ימצא את פתרונו במהלך הוועידה, הסורים מצידם מאשימים את ארצות הברית כי היא מנסה לחבל בוועידה על ידי כך שהיא מפעילה לחץ על מדינות ערב להוריד את דרג הייצוג שלהן בפסגה.
מדינות ערב המתונות אינן מסתירות את מורת רוחן מן "המשחק הכפול" שמשחקת סוריה. מחד היא השתתפה בועידת אנאפוליס, הסכימה ליוזמת השלום הערבית ומנהלת מגעים חשאיים עם ישראל באמצעות תורכיה אך מאידך היא חלק בלתי נפרד מ"ציר הרשע" בראשותה של איראן. המדינות הערביות המתונות אינן רוצות ליצור קרע בעולם הערבי ולכן הן ישתתפו בועידת הפסגה למרות הקו הקיצוני של סוריה והצטרפותה לציר הקיצוני בראשות איראן המפצל את העולם הערבי.
הפילוג בעולם הערבי הפך לעובדה מוגמרת, ועידת הפסגה בדמשק לא תביא לאחדות ערבית, יותר מידי משברים יצר "ציר הרשע" בהנהגת איראן, ערעור המצב הפוליטי בלבנון, הפיכה צבאית של החמאס רצועת עזה והתססה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים.
הפיצול הזה מכביד על האפשרות לדיאלוג ערבי אמיתי, סביר יותר להניח כי הועידה שתימשך יומיים רק תנציח אותו.
אחת ההצעות שכנראה איראן עומדת מאחוריה, היא לבטל את יוזמת השלום הערבית, המצרים מתנגדים לכך בתוקף ושר החוץ המצרי אחמד אבו אלע'ייט אמר כי צעד כזה הוא מסוכן, הוא עלול להביא להפסקת המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית דבר שהוא בגדר אסון והפלסטינים עלולים לאבד את פלסטין כולה.האיומים הערביים לבטל את יוזמת השלום הערבית אינם חדשים, הם הופרחו לחלל האוויר כבר לפני כמה שבועות על ידי מזכ"ל הליגה הערבית עמרו מוסא. ספק אם וועידת הפסגה תבטל את יוזמת השלום הערבית, עצם העלאת האפשרות הזו גורמת נזק לוועידה ומשווה לה תדמית קיצונית ומשרתת את ישראל.
נושא נוסף שצפוי לעלות בוועידה הוא היוזמה של נשיא תימן, עלי עבדאללה צאלח, לפיוס וחידוש הדיאלוג בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס. ייתכן מאוד שהוועידה תקבל החלטה התומכת ביוזמה הזו כדי לקדם את הפיוס הפנימי בזירה הפלסטינית. האם בפועל יקרה משהו ממשי בשטח? להערכתי לא, ארגון החמאס איננו מוכן לוותר בשום מחיר על שליטתו המלאה ברצועת עזה ותחילת הגשמת חלומו להקמת מדינה אסלאמית בשטחים הפלסטינים.
כל החלטה קיצונית שתתקבל בועידת הפסגה תשרת את ישראל. לקראת הועידה רצוי שהדרג המדיני יגביר את המגעים עם הרשות הפלסטינית ויבחן מחוות לקראתה שאינן פוגעות בביטחון ישראל. מדיניות חכמה ישראלית בימים הקרובים תבודד את הקיצוניים בועידת דמשק ותעמיד אותם באור מגוחך בעיני העולם.
ישראל גם צריכה לנהוג במדיניות מאופקת בימים הקרובים בכל הקשור לתגובותיה הצבאיות נגד הטרור הפלסטיני, תמונות של ילדים פלסטינים הרוגים ברשת אל-ג'זירה רק עלולות לסחוף את המדינות הערביות המתונות לצידן של המדינות הקיצוניות. בסך הכול מדובר בוועידה שתימשך יומיים ואפשר להתאפק בתגובות הצבאיות לפרק זמן קצר.
הפילוג הערבי הוא מתנה לישראל. הפיצול הזה היה תמיד לטובתנו לאורך כל שישים שנות המדינה. הבה לא נעשה טעויות ונניח לו להימשך ולהתעצם, עדיף לנו פילוג ערבי על פני אחדות ערבית.

יום שלישי, 25 במרץ 2008

להכות בטרור ללא הרף

ארגון החזבאללה מתקשה להוציא לפועל את הבטחותיו לנקום את מותו של עמאד מוע'נייה. זו היא ההזדמנות של ישראל להפתיע את הארגון פעם נוספת ולחסל את השיח' חסן נצראללה או בכיר אחר בארגון. החזבאללה בטוח שישראל ב"כוננות ספיגה" והוא לא מעריך שהיא תיזום פעולה נוספת נגדו, פעולה ישראלית מוצלחת נוספת תערער את החזבאללה ותשלח מסר ברור לכול ארגוני הטרור האחרים

צריך לקחת ברצינות את איומיו של מנהיג החזבאללה חסן נצראללה ביום הארבעים לציון מותו של עמאד מוע'נייה , קצין המבצעים של החזבאללה שישראל הואשמה בחיסולו. מומחי מודיעין שצפו בנאומו של נצראללה בבירות זיהו תסכול מסויים בדבריו מכך שהחזבאללה לא הצליח עד כה לבצע שום פעולת נקם על מותו של מוע'נייה.
לכן, מנסה נצראללה לנהל מלחמת עצבים מול ישראל, הוא מציין שהישראלים מפוחדים ומודאגים בכל העולם וכי הנקמה תגיע בעת ובתזמון שיבחר החזבאללה.
נצראללה חזר על הבטחתו שישראל תושמד ואף לגלג על שר הביטחון ברק והרמטכ"ל אשכנזי. כמובן שהוא לא שכח ללגלג על הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ ושר הביטחון לשעבר עמיר פרץ על חלקם במלחמת לבנון השנייה. צריך לזכור כי נצראללה נאם ממקום מסתור ונאומו היה מוקלט מראש ושודר מעל מסכי טלוויזיה. למרות שחצנותו הרבה הוא עדיין נוקט צעדי זהירות מחשש שישראל תפגע בו.
החזבאללה עדיין במבוכה, למרות ההצהרות וההבטחות לא חשף השיח' נצראללה שום ראיות על הקשר של ישראל לחיסולו של מוע'נייה. יתר על כן הוא הודיע כי המשא ומתן בין ישראל לארגונו על עסקת שחרור השבויים נמשך, ובכן, למרות חיסולו של מוע'נייה לא שבר נצראללה את הכלים לגמרי, הוא עדיין מעוניין בעסקה מסיבות פנימיות, יש עליו לחץ כבד של משפחות המחבלים ובראשם משפחת הרוצח סמיר קונטאר.
אין ספק שארגון החזבאללה לא יוותר על כוונתו לנקום את חיסולו של מוע'נייה. מערכת הביטחון הישראלית מכווצת כולה וממתינה לפיגוע או שורה של פיגועים. חג הפסח מתקרב וישראל מזהירה את כל אזרחיה הנוסעים לחו"ל להיזהר מחטיפות. בצפון המדינה נמשכת הכוננות. נצראללה מנסה להתיש את ישראל במלחמת עצבים, במלחמה פסיכולוגית כדי שנאבד את הזהירות ונעשה טעות שאותה יוכל לנצל לטובתו.
ההמתנה הזו מצד ישראל לפיגוע של החזבאללה היא טעות. אסור לישראל להישאר במצב של כוננות ספיגה, היא חייבת ליטול את היוזמה לידיה דווקא עכשיו ולהכות שנית בחזבאללה. יוזמה כזו תערער את הביטחון העצמי של הארגון ותציג אותו במלוא חולשתו.
המאמץ העיקרי של ישראל צריך להיות עכשיו חיסולו של השיח' נצראללה לפני שהארגון שבראשו הוא עומד יספיק להתאושש מחיסולו של מוע'נייה. במידה וקיימת בעיה מבצעית לחסל את נצראללה צריכה ישראל לבחור יעד אחר בצמרת הארגון ולפגוע בו. יש חשיבות רבה לכך שהיוזמה תעבור לידיה של ישראל חייבים לעשות "ניצול הצלחה", הפגיעה במוע'נייה היתה משמעותית וחייבים להנחית מכה נוספת על הארגון הזה. הצלחה ישראלית נוספת תגרום לפגיעה מוראלית קשה בחזבאללה ותהווה מסר חשוב גם לארגוני הטרור האחרים כמו חמאס והג'האד האיסלאמי.
ההערכות בישראל על תכנוני הנקם של החזבאללה הן רבות, החל מסדרה של פיגועים בחו"ל, ירי על יישובי הצפון או חטיפת אזרחים ישראלים, פגיעה באישיות ביטחונית או שר, פגיעה בכלי שיט ישראלי, הספקולציות אין רבות. בינתיים לא אירע דבר אבל כולם יודעים שזה רק עניין של זמן, אי אפשר לשמור על עירנות וזהירות כל העת.
ממשלת ישראל וצה"ל הכינו בודאי שורה של פעולות תגובה לפיגוע מצידו של החזבאללה. אני לא מזלזל בכך, הייתי רוצה לראות ביצוע של תוכנית התקפית יזומה על הנהגת החזבאללה עכשיו, בעוד הם מתכננים את מתקפת הטרור עלינו. בואו נערער אותם פעם נוספת, נתקוף אותם כשהם יושבים על מפות התכנון, הם לא מצפים לכך, הם בטוחים שאנו במגננה ומכסים את ראשינו בידינו ומחכים למכה. לכן זהו העיתוי הטוב ביותר למהלך של הפתעה, החזבאללה כבר איבד את זהירותו, הוא בדרך להתקפה עלינו ולא שם לב מה קורה מאחור, הוא בקריזה של הנקם ועיניו מלאות בזעם, זו היא ההזדמנות הטובה ביותר להפתיע אותו ולהכות בו מכה ניצחת נוספת, אין מה להסס זהו הזמן הנכון ביותר מכל הבחינות צריך רק לקבל את ההחלטה הנכונה.

יום שני, 24 במרץ 2008

כישלון ידוע מראש

החתימה על "הודעת צנעא" בתימן בין החמאס לפת"ח איננה מסמלת בהכרח פיוס אמיתי קרוב בין שתי התנועות. תנועת החמאס שנמצאת בשיא הפופולאריות שלה בשטחים לא תמהר לוותר על שלטונה ברצועת עזה. לישראל אסור להתערב בפוליטיקה הפלסטינית הפנימית, היא צריכה להמשיך במלחמה הבלתי מתפשרת בטרור ולהפנים כי אין שום פרטנר רציני לשלום בצד הפלסטיני

עיני הפלסטינים בשטחים נשואות בימים אלה אל העיר צנעא שבתימן שם מתקיים הדיאלוג בין נציגי החמאס לנציגי הפת"ח בניסיון להגיע לפיוס על בסיס הצעת הפשרה של נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח.
האופטימיות איננה גדולה, לאחר שקרס "הסכם מכה" בין שני הצדדים בעקבות ההפיכה הצבאית של החמאס ביוני 2007 ברצועת עזה, אף אחד כבר לא מאמין בשטחים שתימצא פשרה שתרצה את כל הנוגעים בדבר. מכה שהיא המקום הראשון בקדושתו לדת האסלאם בגלל "האבן השחורה" (הכעבה) לא הצליחה להוות גשר דתי ופוליטי ורבים מהפלסטינים תוהים האם תצליח צנעא במקום שבו נכשלה מכה, התשובה לכך היא: כנראה שלא.
הייאוש והתסכול אופפים את החברה הפלסטינית אשר בשנים האחרונות, למרות חזון הנשיא בוש על הקמת מדינה פלסטינאית עצמאית, לא הצליחה להגיעה לשום הישגים מדיניים. יתר על כן מעמדה הבינלאומי של ישראל התחזק והפלסטינים אינם רואים את ה"אור בקצה המנהרה". כיצד הגיעו הפלסטינים למצב הזה? על כך יש תיאוריות רבות, אבל מרבית הפלסטינים סבורים שהסיבה לכך היא התערערות המצב הפנימי בחברה הפלסטינית, התגברות המחנאות ותופעות השחיתות והידרדרות המצב הכלכלי.
אין ספק שלכישלון אינתיפאדת "אל-אקצא" שתוכננה על ידי יאסר ערפאת הייתה השפעה חשובה על המצב. פיגועי ההתאבדות שהיו חלק מהאינתיפאדה הזו ושהרגו מאות אזרחים ישראלים חפים מפשע הציגו את הפלסטינים כעם של פנאטים רוצחים, הפיגועים במגדלי התאומים בניו יורק (9.11) ואחר כך במדריד, לונדון, גרמניה, ירדן ועיראק רק הגבירו את סלידת הקהילה הבינלאומית מהטרור האסלאמי. ישראל זכתה להבנה ולאהדה במלחמתה בטרור והסתלקותו של יאסר ערפאת מן הזירה המדינית לא נתפסה בעיני רבים בעולם כאסון גדול. עבור הפלסטינים הייתה זו מכה נוראה.
ההינתקות של ישראל מרצועת עזה העניקה לה נקודות רבות בעיני הממשל האמריקני וגם בזירה הבינלאומית שעודדה את ישראל להמשיך בכיוון הזה גם הגדה המערבית, אולם הפלסטינים נכשלו בהזדמנות הפז שנפלה לידיהם, לנהל את רצועת עזה במו ידיהם וללא שום כיבוש. כך למד העולם כי הפלסטינים אינם בשלים למדינה.
ניצחון תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט בתחילת 2006 ואחר כך ההפיכה הצבאית של החמאס והשתלטותו על הרצועה גרמו נזק בלתי הפיך לעניין הפלסטיני. מדינות המערב חוששות שהמדינה הפלסטינית העתידית תהייה שלוחה של איראן, רצועת עזה הפכה לבסיס של טרור, היא התנתקה מהגדה המערבית וניתקה גם מן המציאות את האפשרות להגשים את חלום הקמת המדינה הפלסטינית בגדה וברצועה.
בחינת ההתפתחויות האלה בשנים האחרונות מעידה על כך שהפלסטינים יכולים להאשים בעיקר את עצמם בקשר למצבם הנוכחי.
החתימה בצנעא על הסכם שיאפשר את חידוש הדיאלוג בין הפת"ח לחמאס נראית יותר כ"תרגיל של יחסי ציבור" מאשר ניסיון פיוס אמיתי. שני הצדדים יודעים היטב שאין מדובר במחלוקת אידיאולוגית ביניהם, מדובר במאבקי כוחות על השלטון בתחומי האוטונומיה הפלסטינית. אין למאבק הפנימי הזה שום קשר לישראל. נציגי שני הצדדים חתמו על ההסכם או ליתר דיוק "הודעת צנעא"", בנוכחות נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח, מכיוון ששום צד לא רוצה שהאחריות לכישלון תיפול עליו, אבל האם הדבר יביא לפיוס אמיתי? כנראה שלא, הדיאלוג בין שני הצדדים אמור להתחדש בתחילת החודש הבא והרבה תלוי בהתפתחויות בשטח.
ההערכה של גורמים בפת"ח ושל גורמים ערבים אחרים היא שחמאס לא תסכים בכל מקרה לוותר על השלטון ברצועת עזה אפילו לא לטובת בחירות חדשות לפרלמנט ולנשיאות הפלסטיניים. השלטון החמאסי ברצועה הוא מבחינת התנועה הישג היסטורי, הזדמנות להקים מדינה אסלאמית שייתכן ולא תחזור בשנים הקרובות. תנועת החמאס נמצאת על פי סקרי דעת הקהל הפלסטינים האחרונים בשיא הפופולאריות שלה, איסמעיל הניה גובר, על פי הסקרים, על מחמוד עבאס, האם נראה לכם שהחמאס תוותר על הישגיה אלה? נכון, כנראה שלא.
אסור לישראל להתערב בדיאלוג הפלסטיני הפנימי, צריך להמתין בסבלנות שפלגים הניצים ימצו את המאמצים להגיע להסכם ואז לראות את התוצאה הסופית והשלכותיה על ישראל. אין שום סיכוי שהחמאס ישנה את עורו, יפסיק את הטרור ויכיר בישראל, הוא גם לא יוותר על שאיפותיו לפרק את אש"ף הנוכחי ולהקים הנהגה פלסטינית אחרת. לישראל אין מה להתערב ואין מה למהר, אין שום שותף פלסטיני רציני באופק שעימו ניתן יהיה להגיע להסדר, אפשר לקחת נשימה עמוקה ולהמתין בסבלנות.

יום שישי, 21 במרץ 2008

מתיחות מסוכנת

ארגון אל-קאעדה מנסה שוב לנצל את המתיחות המתחדשת בין המערב לדת האסלאם כדי לקבל לגיטימציה מוסלמית לפעולות הטרור שלו. באירופה ובארצות הברית פועלים גופים קיצונים המסיתים נגד המוסלמים מסיבות גזעניות. על הממשלות וגופי האכיפה השונים מוטלת האחריות לאכוף את החוק ולמנוע הסתה נגד האסלאם במקביל על המוסלמים לגנות את הטרור המוסלמי הקיצוני

העימות בין דת האסלאם למדינות אירופה שהוצת לפני שנתיים בעקבות הקריקטורה על הנביא מחמד שפורסמה בעיתונות של דנמרק שוב מתעורר מחדש. ארגון אל-קאעדה פרסם קלטת שמע חדשה בה מזהיר מנהיגו, אוסאמה בן לאדן, כי ארגונו יפגע במדינות באירופה הממשיכות לפרסם קריקטורות של הנביא מחמד.
הדנים מסתבר אינם מתרגשים מאיומי הטרור של המוסלמים ורואים בפרסום הקריקטורות עניין עקרוני של חופש הביטוי. ארגון ימין בדנמרק אף הכריז על תחרות ציורים של הנביא מחמד.
לפני כחודשיים חשפה משטרת דנמרק תא טרור מוסלמי שחבריו תכננו לרצוח את הקריקטוריסט פטר ווסטרגורד בגלל הקריקטורה שצייר ושבה נראה מחמד כשלראשו טורבן ובו פצצה עם פתיל בוער. בקיץ שעבר נתפסה בגרמניה חוליית טרור שתכננה לפוצץ רכבות נוסעים, חבריה אמרו במשפטם כי פרסום האיורים של הנביא מחמד היה המניע העיקרי למעשיהם.
הקמפיין במערב נגד האסלאם צובר תאוצה, לא רק ארגון אל-קאעדה זועם, אחד מאתרי החמאס יוצא בהתקפה חריפה נגד מה שהוא מכנה הקמפיין שמנהלים אישים קיצוניים במערב נגד דת האסלאם והערכים הקדושים למוסלמים. לטענתו עיתון אמריקני המקורב למפלגה הרפובליקנית מתכוון לחלק לקוראיו ללא תשלום את ספרו של רוברט ספנסר "האמת על מחמד" הקושר בין דת האסלאם לבין הטרור האסלאמי.
ארגון החמאס רואה בכוונה הזו פעולה נוספת בסדרה של פעולות שנועדה לעוות את דימויי האסלאם בעיני העולם, כמו הפרסום המחודש של הקריקטורות על הנביא מחמד בדנמרק וכוונתו של חבר פרלמנט בהולנד לשדר סרט נגד האסלאם.
הספר "האמת על מחמד" מתאר את המסורות (חדית'-בערבית) המצטטות מדבריו של מחמד או המתארות את מעשיו, ספנסר בוחן את המקורות האסלאמיים ומתמודד עם שאלת ההשפעה של הבנת דרכו של מחמד על חכמי דת מוסלמים ועל תנועת "האחים המוסלמים" שנוסדה במצרים והיא תנועת האם של החמאס.
הספר שפורסם לראשונה ב-2006 מתייחס גם לחוקי האסלאם בסוגיות כמו יציאה לג'יהאד נגד הכופרים, היחס המשפיל ליהודים ונוצרים, רגימת נואפים באבנים, כריתת אברים לגנבים וכו'. פרסום הספר עורר בזמנו תגובות קשות בעולם האסלאמי וממשלת פקיסטן החרימה את כל עותקי הספר ואסרה על הפצתו.
אבל מסתבר שלא רק אמצעי התקשורת באירופה ובארצות הברית מעוררים את חמתם של המוסלמים, גם ערוץ הטלוויזיה הידוע אל-ג'זירה אירח לפני כחודש בתוכניתו "הדעה האחרת" את הרופאה הסורית וופא סלטאן אשר מתחה ביקורת חריפה על דת האסלאם והנביא מחמד, בעקבות מחאות חריפות של הצופים נאלץ הערוץ להתנצל על שאירח אותה וזכה לביקורת נוקבת מהשיח' יוסף קרדאווי אחד מחכמי דת האסלאם הידועים בעולם.
ההסלמה הזו ביחסים של האסלאם עם המערב מסוכנת מאוד ועלולה להביא לגל חדש של פיגועים באירופה. ארגון אל-קאעדה לא יהסס לשחק ברגשות כעס של המוסלמים לגייס צעירים מוסלמים לשורותיו ולשגרם למשימות טרור באירופה.
אינני מבין מדוע נמשכת ההתגרות הזו בדת האסלאם בעיקר במדינות אירופה, מדוע לא מתחשבים ברגשות של אנשים דתיים במישור העקרוני בלי כל קשר לדת האסלאם. העיוות של דת האסלאם גורם עוול גדול למאות מיליונים של מוסלמים מתונים בעולם אשר אינם תומכים בטרור. הפרסומים האלה הם במידה רבה בגדר דעות קדומות, סטריאוטיפים והסתה לא מוצדקת נגד האסלאם.
האם המערב מעוניין להקצין את יחסיו עם המוסלמים? אין ספק שיש גופים קיצונים המעוניינים בכך, השאלה מי ירוויח מכך? לדעתי הקצנה כזו רק תפגע בשני הצדדים. העולם שלנו איננו זקוק למלחמת דתות או מלחמת תרבויות, הוא זקוק לדו קיום וכבוד הדדי כולל חופש פולחן ופתיחות לכל דת באשר היא.
האחריות מוטלת על הממשלות במערב, במקביל לצורך במלחמה בלתי מתפשרת בטרור האסלאמי הן צריכות לנקוט שורה של פעולות המונעות הסתה ופרובוקציות מיותרות נגד המוסלמים במיוחד במדינות אירופה שבהן יש ריכוזים גדולים של אזרחים מוסלמים.
פעילות חקיקה ואכיפה של חוקים נגד פגיעה בדת וברגשות של מאמינים מכל הדתות באמצעות שימוש באמצעי התקשורת השונים או בכנסים ואירועים פומביים תתרום להרגעת הרוחות. החובה הזו מוטלת על כל מדינה מתקדמת ודמוקרטית השוחרת שלום ודו קיום בין כל אזרחיה.
במקביל הקהילות המוסלמיות באירופה צריכות להשמיע קול ברור נגד הטרור המוסלמי הקיצוני ולשתף פעולה עם שלטונות האכיפה בכל מדינה להרגעת הרוחות ומניעת פעילות הסתה נגדן. שני הצדדים צריכים לנקוט עמדה פומבית ברורה וחדה נגד תופעות גזענות וטרור כדי להרגיע את הרוחות. כדאי לעשות זאת במהירות לפני שהמערב יעלה למסלול של התנגשות אלימה עם האסלאם.
ארגון אל-קאעדה מנסה לנצל את המתיחות החדשה הזו בין המערב לאסלאם לטובתו, אסור לאפשר לו זאת.

יום שלישי, 18 במרץ 2008

הכול עניין של דעת קהל

מדיניות ישראל ברצועת עזה חיזקה את תנועת החמאס והחלישה את הרשות הפלסטינית וראשה מחמוד עבאס. ישראל חייבת לשנות את מדיניותה ולהשפיע בפעולותיה על דעת הקהל הפלסטינית. שחרורו של מרוואן ברגותי מהכלא יהיה טעות מכיוון שמדובר במתן פרס לטרור ובשחרור רוצח התומך בהשמדת מדינת ישראל. כיבוש רצועת עזה יאפשר גם עריכת בחירות חדשות להנהגה הפלסטינית

עדות למדיניות המוטעית של ישראל בשטחים אפשר למצוא בסקר שפרסם המרכז הפלסטיני למדיניות ומחקר בראשות הדוקטור ח'ליל שקאקי, שפורסם בהרחבה בכל אמצעי התקשורת, שממנו עולה בבירור תופעת התגברות כוחו של ארגון החמאס וראש הממשלה המפוטר איסמעיל הניה מול תנועת הפת"ח והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. השינוי הזה בדעת הקהל הפלסטינית אירע בחודשים האחרונים כתוצאה ממדיניות ישראל וצעדים שנקטה תנועת החמאס.
אפשר להצביע בדיוק על הסיבות שגרמו לשינוי, אפשר לייחס אותו לפריצת הגבול עם מצרים על ידי פעילי החמאס, מספר ההרוגים הפלסטינים כתוצאה ממבצע "חורף חם" של צה"ל ברצועה, הירי המרוכז של הטילים והרקטות לכיוון ישראל, הפיגועים בדימונה ובישיבת "מרכז הרב" בירושלים, המשך הבניה בהתנחלויות והמבוי הסתום בשיחות על הסדר הקבע בין ישראל לבין הפלסטינים.
הבעיה העיקרית במדיניות הישראלית בעניין רצועת עזה היא שמדובר במדיניות הססנית המגיבה על צעדים של החמאס, מדיניות שאיננה יוזמת הכרעה ומנציחה מצב מתמשך אשר גורם נזק לתדמיתה של ישראל ומחזק את החמאס בעיני הפלסטינים.
המדיניות ההססנית הזו נמשכת גם היום כאשר ישראל מנהלת באמצעות מצרים משא ומתן חשאי עם החמאס במגמה להגיע למצב רגיעה שתאפשר את ההתעצמות הצבאית של החמאס ברצועה באופן ניכר.
תנועת החמאס מציגה את מהלכיה מול ישראל כניצחון, כאילו שהצליחה ליצור "מאזן אימה" מול ישראל בדיוק כפי שעשה ארגון החזבאללה ועכשיו ישראל שכביכול נכנעה מחפשת שקט בכל מחיר. אם כן מה הפלא שהפופולאריות של התנועה גברה ברחוב הפלסטיני?
גם הרשות הפלסטינית ונשיאה מחמוד עבאס נחלשו כתוצאה מצעדי ישראל, רבים בעזה ציפו שישראל תכבוש את הרצועה ותשחרר אותם מהדיכוי של שלטון החמאס, עכשיו מתברר שאין פניה של ישראל למבצע צבאי רחב היקף ולתושבים הפלסטינים לא נותרה ברירה אלא ל"השלים" עם המשך השלטון הזה.
ומי עוד מרוויח מהמדיניות הישראלית? נכון, הרוצח מרוואן ברגותי היושב בכלא "הדרים" הישראלי לאחר שנדון לחמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.
מהסקר של ד"ר שקאקי עולה כי ברגותי היה זוכה בבחירות מול ראש ממשלת חמאס איסמעיל הניה וכי הוא נחשב ליותר פופולארי מיושב ראש ברשות מחמוד עבאס. המשוואה היא פשוטה, כוחו של עבאס נחלש ומייד עולה כוחו של ברגותי.
אני בטוח שהשרים בנימין בן אליעזר וגדעון עזרא ושר הביטחון לשעבר עמיר פרץ ועוד כמה חברי כנסת מה"לובי" לשחרור של ברגותי ימהרו לנפנף בתוצאות הסקר ויאמרו "ראו, הרי אמרנו לכם, צריך לשחרר את ברגותי, הוא יספק את הסחורה לישראל". ובכן, לא צריך לשחרר את ברגותי מכיוון שאין לתת פרס לטרור ומכיוון שהוא לא יספק שום סחורה לישראל. אין שום הבדל בינו לבין מנהיגי החמאס ביחסם לישראל ולאופן פיתרון הבעיה הפלסטינית. כך זכה הרוצח ברגותי לתהילה בגלל החלמאות של מדיניות ישראל והוא הזדרז אתמול להודיע מכלאו, באמצעות עורך דינו, כי הוא שוקל להתמודד בבחירות לנשיאות שייערכו בשנה הבאה או ב-2010. זה מה שחסר לנו, אחרי שנפטרנו סוף סוף מהרוצח הידוע יאסר ערפאת אנו עלולים לקבל רוצח נוסף בדמותו ובצלמו כנשיא הפלסטיני החדש, כמו שנאמר "מן הפח אל הפחת".
דעת קהל בכל מקום בעולם היא דבר נזיל שמשתנה במהירות. אם למדיניות ישראל בשטחים יש יכולת כזו גדולה להשפיע על דעת הקהל הפלסטינית מדוע שלא תנצל זאת באופן חיובי? מדוע שישראל לא תפגין נחישות בטיפול בטרור מרצועת עזה, תכבוש את הרצועה, תטהר אותה מתשתיות ומוקדי הטרור ותאפשר לנשיא מחמוד עבאס לאכוף שם את שלטונו? כך לפחות הפרטנר שעימו אנו מנהלים משא ומתן יהיה יותר חזק, יקבל לגיטימציה ברחוב הפלסטיני ויוכל לממש כל הסכם שנשיג במשא ומתן עימו. בדרך הזו יוכלו גם ישראל וגם מחמוד עבאס לוותר על מרוואן ברגותי, הוא יישאר בכלא עוד שנים רבות ולאחר כמה שנים שמו ייכנס לארכיון ההיסטוריה.
הגיע הזמן שישראל תפעל ברצינות ובעוצמה מול כוחו של החמאס, הפעולה הזו היא בראש ובראשונה לטובת האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. היא צריכה להיות מהירה ויעילה שתשים קץ לכוחו הצבאי לשנים רבות. שובה של הרשות הפלסטינית למלוא כוחה ושליטתה ברצועה יאפשר גם קיום בחירות פלסטיניות חדשות בשטחי האוטונומיה שיתנו לגיטימציה לתנועת הפת"ח ולמחמוד עבאס העומד בראשה.
נו? למה אנו מחכים? מדוע ישראל איננה הולכת בכיוון זה? שאלה טובה, הממשלה מבולבלת ואינה יכולה לקבל החלטות קשות וכואבות, מידי כמה שבועות כשהטרור מתגבר היא כמעט ועולה על המסלול הזה אך ברגע האחרון נסוגה. עכשיו היא מנסה למצות את המגעים עם המצרים בעניין רגיעה ברצועה.
אין מה לדאוג, גם אם תושג רגיעה היא תהייה לתקופה קצרה מאוד, החמאס יתחזק, יצטייד בעוד טילים ומייד ייצא לדרך להקיז את דמם של אזרחי ישראל. בסופו של דבר לא תהייה לממשלה ברירה והיא תצא למבצע "חומת מגן מספר שתיים" ברצועת עזה. אז אף אחד כבר לא ידבר על הפופולאריות של החמאס מול הפת"ח, המשימה תהיה לחסלו לגמרי.

יום שני, 17 במרץ 2008

פסגת דמשק

ועידת הפסגה הערבית תתקיים בסוף החודש בדמשק המהווה חלק בלתי נפרד מ"ציר הרשע". איראן דוחפת את סוריה לנסות ולהעביר בפסגה החלטות קיצוניות. אסור לישראל להתערב בעניינים הפנימיים של העולם הערבי והיא יכולה להתמודד עם כול החלטה שתתקבל בפסגה מפני שהערבים אינם יכולים עדיין להתאחד ביעילות נגד ישראל בגלל המחלוקות הפנימיות ביניהם

כמו בכל שנה מתקיימת גם השנה ועידת הפסגה הערבית, ב-29 בחודש יגיעו מנהיגי מדינות ערב והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לפסגה שתתקיים בדמשק בירת סוריה. הפסגה מתכנסת כשאחד הנושאים העיקריים שלה הוא החלל שנוצר בעקבות המחלוקת על בחירת נשיא ללבנון. היחסים בין סוריה לממשלת פואד סניורה מתוחים מאוד ולבנון הייתה המדינה הערבית האחרונה שקיבלה את ההזמנה לוועידה. ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה הביע הסתייגות מאופן הזמנת לבנון לועידת הפסגה לאחר שאת ההזמנה העביר אליו שר החוץ הלבנוני המתפטר פווזי צלוח שקיבל אותה מעוזר שר החוץ הסורי אחמד ערנוס. לסוריה לא הייתה ברירה אלא להזמין את לבנון לאחר שמדינות המפרץ איימו להחרים את הוועידה אם לבנון לא תוזמן אליה.
מה יעמוד בראש סדר היום של הוועידה? תלוי את מי שואלים. הפלסטינים על מגוון פלגיהם טוענים שהנושא הפלסטיני יהיה בראש סדר היום, הלבנונים מעריכים שנושא הנשיאות יתפוס את החלק העיקרי והסעודים מדברים על אפשרות שהוועידה תדון בביטול יוזמת השלום הערבית או השעייתה נוכח הקיפאון במשא ומתן על הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים.
וועידת הפסגה תעסוק גם בנושאים נוספים כמו המצב ברצועת עזה והתעצמותה של איראן. מקורות סוריים בדמשק מסרו כי ההנהגה הסורית החליטה שלא להזמין לוועידת הפסגה שום מנהיג של מדינה זרה כדי שהדיונים יתמקדו רק בבעיות של האומה הערבית.
לדבריהם הייתה כוונה להזמין את נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, את ראש ממשלת תורכיה רג'ב ארדוגאן ואת נשיא דרום אפריקה ומנהיגים ממדינות נוספות.
בעיית הנשיאות בלבנון מעסיקה מאוד את העולם הערבי, סוריה שמארחת את הוועידה רוצה נשיא פרו סורי כמו הנשיא הפורש מישל עוון, איראן לוחצת על סוריה שלא למהר ונראה שהמצב הזה של אי בחירת נשיא בלבנון יימשך עוד זמן רב. נשיא איראן אחמדינג'אד צוטט כמי שאמר כי יש להמתין עם הנושא עד לאחר חילופי הממשל בארצות הברית בתחילת השנה הבאה. סוריה מודאגת מאוד מתחילת המשפט בבית הדין הבינלאומי בענין רצח רפיק אלחרירי ראש ממשלת לבנון לשעבר שנרצח לפני שלוש שנים בהוראה מצמרת השלטון הסורי. מקורות ערביים מדווחים כי מלך ירדן, המלך עבדאללה ניסה לגבש עסקה עם האמריקנים כי מקורביו של הנשיא אסד, דוגמת גיסו עאסף שווכת העומד בראש המודיעין הצבאי, יזכו לערבויות כי לא יינקטו הליכים משפטיים נגדם בפרשה זו בתמורה לכך שסוריה תרסן את פעילות החמאס והחזבאללה אך ארצות הברית דחתה את ההצעה בטענה כי החוק בינלאומי לא מאפשר לעשות עסקות כאלה.
סוריה היא חלק מ"ציר הרשע" הכולל את איראן החמאס והחזבאללה והשאלה אילו החלטות יכולות לצאת מוועידה כזו ומי ייתן בה את הטון. המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית תקוע ומה שחסר רק שרצועת עזה "תתחמם" בזמן כינוס הפסגה, תמונות גופות ילדים פלסטינים שנהרגו מירי צה"ל עלולות להלהיט את האווירה ורצוי שישראל תנמיך את פרופיל פעילותה הצבאית ברצועה בימי כינוס הפסגה.
האם יעזו מדינות ערב לסגת בהן מיוזמת השלום הערבית ולהקפיאה? אינני יודע, במזרח התיכון הכול אפשרי, השאלה מה ירוויחו מכך מדינות ערב המתונות והרשות הפלסטינית, החלטה כזו תחבל ללא ספק במשא ומתן בין ישראל לנשיא מחמוד עבאס ותשרת את הגורמים הקיצוניים הערביים והפלסטינים כמו החמאס והג'האד האסלאמי.
מבחנה של כל ועידת פסגה ערבית הוא באיזו מידה היא מצליחה להגביר את הסולידריות בין מדינות ערב ולצמצם את המחלוקות עד להגעה להסכמה על מספר מרבי של הבנות שיתורגמו להחלטות. במקרה דנן אסור לשכוח שסוריה היא בת חסותה של איראן ומבצעת את הוראותיה, אומנם לקראת הפסגה חל פיוס בין סעודיה לקטר לאחר מתיחות של כמה שנים אולם המתיחות בין מדינות ערב קיימת בצורה סמוייה וגלוייה וגם השנאה לישראל לא תמיד מצליחה לאחד אותם ולגשר על המחלוקות.
לכן, לישראל אסור להתערב בעניינים הפנימיים של העולם הערבי, ברור שהפסגה בדמשק לא תצליח לפתור את המחלוקת על הנשיאות בלבנון, באשר לבעיה הפלסטינית כל החלטה קיצונית שתתקבל בפסגה תשרת את מדיניות ההסברה של ישראל כי העולם הערבי עדיין לא מוכן לשלום עימנו. לכן אין לנו ממה לחשוש, כבר כמה שבועות מתפרסמים איומים בעולם הערבי כי תבוטל יוזמת השלום הערבית, תפרוץ אינתיפאדה שלישית וכי הפלסטינים יכריזו חד צדדית על עצמאות על פי מודל קוסובו. ישראל איננה צריכה לפחד מהאיומים האלה, היא צריכה להמשיך את המשא ומתן עם הנשיא מחמוד עבאס ולהקפיד על רגיעה בשטחים בזמן כינוס וועידת הפסגה כיוון שהסלמה ביטחונית עלולה להתפרש כהתגרות ישראלית מיותרת. ישראל תתמודד עם החלטות הפסגה הערבית בדיוק כפי שהיא עושה זאת כל שנה. אין מה לדאוג, אין שום סכנה שהעולם הערבי יתאחד נגדנו עכשיו, המלחמות הפנימיות ומאבקי הכוח והיוקרה בין הגורמים השונים עדיין חשובים להם יותר מאשר לצאת כעת באופן מאוחד נגד מדינת ישראל. כמו תמיד הערבים עושים עבורנו את העבודה.

יום שבת, 15 במרץ 2008

יום שישי, 14 במרץ 2008

החרמת ערוץ אל-ג'זירה

החרמת ערוץ אל-ג'זירה על ידי ישראל איננה יעילה והיא מציירת את ישראל כמדינה המגבילה את חופש הביטוי ומתנכלת לעיתונות הזרה. הדרך להתמודד בתעמולת אל-ג'זירה היא בהקמת מערכת הסברה יעילה שתחשוף מידי יום את שידורי התעמולה של הערץ ותוקיע אותם בפני כל העולם. ישראל חייבת להתייחס ברצינות לנושא ההסברה ולהקים את מערך ההסברה הלאומי שיתמודד ברצינות עם שידורי ההסתה והתעמולה האנטי ישראלית

לפני כמה ימים נכנסו כוחות צה"ל לעיר ג'נין וסגרו את תחנת הרדיו הפלסטינית "אל-מג'ד" השייכת לארגון הג'האד האסלאמי. התחנה עסקה בהסתה חריפה נגד מדינת ישראל. דלתות הבניין שבו שוכנת התחנה רותכו וישראל הודיעה כי התחנה נסגרה לשנתיים ימים. בגלל שמדובר בתחנת רדיו הממוקמת בשטחים קל יותר לישראל לפעול נגדה על פי חוקי הממשל הצבאי.
במקרה של ערוץ הטלוויזיה הלוויני אל-ג'זירה המצב קצת יותר מורכב, משרדי הערוץ ממוקמים בגן הטכנולוגי בשכונת מלחה בירושלים וישראל חייבת לפעול במסגרת החוק הישראלי החל בירושלים הריבונית.
משרד החוץ הישראלי צודק בכך ששידורי הערוץ הזה אינם מאוזנים, הערוץ מצליח להרגיז לא רק את ישראל אלא גם משטרים שונים בעולם הערבי ואפילו את העולם המוסלמי. האם החרמת הערוץ על ידי ישראל תעזור? סבורני שלא.
לפני כשבועיים אירח ערוץ אל-ג'זירה בשידור חי את הרופאה וופאא' סולטאן אשר מתחה ביקורת חריפה ביותר על דת האסלאם והנביא מחמד. השידור עורר תגובות נזעמות מאוד בעולם המוסלמי והערבי. בעקבות מחאות הצופים פרסם הערוץ התנצלות על כך שאירח את סולטאן.
אינני בא להגן על ערוץ אל-ג'זירה, אך ברור שמדובר בערוץ פרובקטיבי שמצליח להרגיז לא רק את ישראל. גם משטרים ערבים אחרים כמו מצרים וסוריה ניסו להגביל את כוחו על ידי החרמתו או סגירת משרדיו אך ללא הועיל.
שרי התקשורת של מדינות ערב גיבשו באחרונה אמנת כבוד שתתורגם לחוק במדינותיהן והמגבילה את חופש הביטוי של ערוצי הלווין הערביים, היוזמה לכך הייתה מצרית ונועדה להגביל בעיקר את ערוץ אל-ג'זירה אולם קטר, המדינה המארחת את ערוץ אל-ג'זירה התנגדה לה.
אין סיכוי גדול שישראל תצליח ל"חנך" את ערוץ אלג'זירה וללמד אותו את אמות מידה העיתונאיות המקובלות. משטרים ערבים דיקטטוריים נכשלו בניסיונות לעשות זאת, אפילו בכוח, וישראל שהיא הדמוקרטיה היחידה והאמיתית במזרח התיכון בודאי שלא תצליח בכך.
העולם הערבי מפעיל כ-400-500 ערוצי לווין שונים שרבים הם אנטי ישראלים. מועצת איחוד מדינות המפרץ הודיעה השבוע כי תפעיל בקרוב ערוץ לוויני נוסף המתמחה בענייני איכות סביבה ועניינים הומניטריים. למדינות ערב אין שום בעיה כספית להפעיל ערוצי לווין נוספים, המדינה היחידה שאיננה עושה זאת היא מדינת ישראל אשר ביטלה את שידורי הערוץ הלוויני בשפה הערבית שהפעילה רשות השידור ב-2003.
אז איך בכל זאת מתמודדים עם שידורי ערוץ אל-ג'זירה המסיתים והבלתי מאוזנים?
ראשית המשימה איננה רק משימה המוטלת על אגף התקשורת וההסברה במשרד החוץ, היא מוטלת על כל מי שעוסק בהסברת מדיניותה של מדינת ישראל בארץ ובעולם. כשיקום סוף סוף מערך הסברה לאומי בישראל הוא יצטרך לרכז את הטיפול בנושא אולם עד אז יש כמובן לפעול.
הדרך ההגיונית ביותר שנראית לי לטיפול בבעיה מבלי לפגוע בתדמית הדמוקרטית של מדינת ישראל איננה בהחרמת הערוץ אלא בחשיפת שיטות הסיקור שלו והוקעתן כשיטות מגמתיות כחלק ממכונת התעמולה הערבית. לצורך כך צריכה ישראל לנהל מעקב צמוד אחרי שידורי "ספינת הדגל" של התקשורת הערבית, לאתר את המגמתיות והפרופגנדה העויינת שבשידורים ואז לחשוף אותה. לשם כך היא זקוקה לדוברי ערבית רהוטה ולמסבירנים בשפה הערבית והאנגלית. ישראל צריכה לנהל מסע הסברה יומי באמצעות נציגויותיה ודובריה בעולם נגד תעמולת אל-ג'זירה.
אם תעבור ישראל למתקפה יעילה נגד שידורי אל-ג'זירה סביר להניח כי הערוץ יכנס למגננה וגם ימתן את שידוריו. בכך תושג המטרה ולא באמצעות הטלת חרם על הערוץ. כמובן שהדבר היעיל ביותר היה להקים מחדש את הערוץ הלוויני הישראלי בשפה ערבית ולתגברו בדוברי ערבית רהוטה ואמצעים. כך היו ידיה של מערכת ההסברה הישראלית חופשיות יותר כדי להזים את שידורי התעמולה של אל-ג'זירה.
כדאי גם לומר את האמת, להחלטה להחרים את שידורי אל-ג'זירה אין שום ערך מעשי. מדובר באקט סימלי שנועד להביע את מחאת ישראל. ערוץ אל-ג'זירה יכול להסתדר גם בלי עזרת משרד החוץ.
לכן ההחלטה הזו היא חסרת ערך, לא כדאי ליצור אנטגוניזם מיותר עם הערוץ שיצייר את מדינת ישראל כמתנכלת לעיתונות הזרה ומגבילה את חופש הביטוי.
העימות עם ערוץ אל-ג'זירה שוב מדגיש את הצורך בהסדרת מערכת ההסברה הלאומית מהר ככל האפשר. הממשלה חייבת לתת דעתה בעניין ולקבל את ההחלטות הנדרשות ולא להמתין למצבי משבר. אם תתייחס ישראל ברצינות לנושא ההסברה ותמסד אותו יהיה לה קל יותר להתמודד עם התעמולה העוינת. לפעמים כדי להתמודד עם מכונת תעמולה משומנת צריך להקים מכונת הסברה נגדית משומנת לא פחות. כן, ישראל חיבת לעשות זאת כדי להגן על מדיניותה הצודקת. אנו במצב מלחמה ואנו זקוקים לכל המכונות וכלי המלחמה, גם לכלי המלחמה התקשורתית.

מחיר הרגיעה

ישראל צריכה לשקול היטב את החלטתה לפני שתסכים למצב של רגיעה עם החמאס ברצועה. החמאס משתוקק לרגיעה כדי להתאושש ולהצטייד בכמויות אדירות של אמצעי לחימה שיוברחו דרך המנהרות ברפיח. הנשק הזה ינוצל לאחר זמן קצר כדי לתקוף את ישראל בעוצמה גדולה יותר. ישראל יכולה להסכים לרגיעה רק לאחר שהשתלטה על ציר פילדלפי כדי להילחם בתופעת מנהרות הנשק ולא לפני כן

ארצות הברית מודאגת מהמשך ההסלמה ברצועת עזה המסכנת מאוד לדעתה את האפשרות להגיע להסכם או הבנות על הסדר הקבע בין ישראל לרשות הפלסטינית עוד בתקופתו של הנשיא בוש. לכן היא עושה כל שביכולתה להביא להרגעת המצב. גם ישראל כך מסתבר מעוניינת ברגיעה בדרום הארץ, בצה"ל ובשב"כ מעריכים שהחמאס ושאר ארגוני החבלה ברצועה מעוניינים ברגיעה כדי לצבור כוח ולהתעצם יותר מבחינה צבאית, הדרג המדיני יודע זאת אך הוא מעדיף משיקולים מדיניים להגיע לרגיעה עם החמאס.
ישראל מנהלת משא ומתן חשאי עם החמאס באמצעות מצרים על עסקה כוללת של רגיעה, הפסקת ירי הרקטות והטילים מהרצועה, הפסקת החיסולים על ידי ישראל ברצועה, פתיחת המעברים ועסקת חילופי שבויים שבמסגרתה ישוחרר החייל החטוף גלעד שליט תמורת "גרעין קשה" של מאות מחבלים פלסטינים עם דם על הידיים.
סגן נשיא האמריקני, דיק צ'ייני, יגיע בסוף השבוע לישראל בשליחותו של הנשיא בוש, הוא ינסה להמשיך ולתחזק את תהליך המשא ומתן בין ישראל לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס עד ביקורו השני של הנשיא בוש בישראל במהלך חודש מאי.
ישראל איננה רוצה לאכזב את ידידתה הגדולה, ארצות הברית, ולכן היא איננה צועדת לכיוון של הכרעה צבאית ברצועת עזה, דהיינו מבצע צבאי רחב לכיבוש הרצועה, להיפך היא מוכנה להגיע להבנות עם החמאס שיאפשרו את המשך המשא ומתן המדיני. גם משיקולים פוליטיים, נראה כי ראש הממשלה אולמרט מעדיף להגיע לכול מערכת בחירות, מתי שרק תהייה, כמי שמנסה לדחוף את התהליך המדיני ולהגיע להסדר עם הפלסטינים, מאשר להגיע אליה כראש ממשלה שבתקופתו כבשה ישראל את דרום לבנון ואת רצועת עזה אך לא הצליחה להתקדם לשלום עם אויביה.
על פי מקורות בתנועת החמאס השבוע הזה הוא גורלי שכן ישראל אמורה להעביר את תשובותיה להצעות חמאס שנמסרו בשבוע שעבר לעמוס גלעד, ראש המטה המדיני ביטחוני בעת שביקר במצרים. המקורות בחמאס מסרו שישראל נענתה עד כה רק חלקית להצעת החמאס בעניין שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט והיא הסכימה לשחרר רק 230 מחבלים מתוך רשימה של 450 מחבלים שהחמאס דורש לשחרר תמורתו.
בעניין הרגיעה (תהדיאא' בערבית או באנגלית calming), מנהיג החמאס ברצועה, מחמוד א-זהאר, הודיע כי תנועתו עומדת על כך שהרגיעה תחול גם על פעולותיה הצבאיות של ישראל בגדה וכי "אין מצב של רגיעה בחינם". בשטח עושה החמאס מאמץ להרגיע את השטח ומלבד התקפות טילים של ארגון הג'האד האסלאמי על ישראל בעקבות פעולת החיסול של חמישה מפעיליו שעשתה ישראל בבית לחם בשבוע שעבר מקפיד החמאס שלא לשגר טילים לעבר ישראל.
הבעיה העיקרית של השגת "מצב רגיעה" ברצועה היא בכך שמצב זה מאפשר לתנועת החמאס להתעצם מבחינה צבאית בצורה חסרת תקדים לקראת הסיבוב הבא, נכון שרגיעה תאפשר לישראל "לקחת אויר" ולהמשיך במשא ומתן המדיני באווירה אחרת אך ישראל תשלם מחיר ביטחוני גבוה. לישראל אין שום דרך יעילה לעצור את הברחות הנשק המסיביות לרצועה. מצרים מבטיחה לישראל ולארצות הברית שתילחם בתופעה, היא מקימה כעת בצד המצרי של ציר פילדלפי חומה גבוהה סמוך לגבול כדי למנוע גישה אל הגבול ודורשת גם את הסכמת ישראל לתגבר את הגבול בכמה מאות אנשי משמר הגבול המצרי אך בישראל יודעים היטב שצעדים אלה הם קוסמטיים ולא יעצרו את הברחות הנשק באמצעות המנהרות.
לכן הבעיה העיקרית של השגת רגעה ברצועה היא בעיית המנהרות, ישראל צריכה להסכים לרגיעה רק אם תימצא הדרך היעילה להפסקת ההברחות או צמצומן באופן ניכר, אחרת מדובר ב"מקח טעות". ישראל תעשה עסקה לא טובה עם החמאס אשר ינצל את מצב הרגיעה להתעצמות צבאית אדירה וכשיהיה מוכן הוא ייפתח ב"סיבוב נוסף" ואלים יותר של התקפות רקטות וטילים על ישראל. המשך ההתקפות עלול ל"שאוב" את ישראל לתוך מבצע צבאי גדול ברצועה בניגוד לרצונה, די בכך שייהרגו, חס וחלילה, כמה פעוטות בגן ילדים או בבית ספר בשדרות או אשקלון כתוצאה מהתקפת טילים, שום ממשלה בישראל לא תוכל לעמוד בפני דעת הקהל הזועמת וכוחות הצבא יימצאו את עצמם דוהרים פנימה לתוך רצועת עזה.
כיבושה מחדש של עזה יהרוס כל סיכוי להמשיך בתהליך המשא ומתן עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, פעולה כזו עלולה גם להתסיס את הפלסטינים בגדה המערבית ואת ערביי ישראל וישראל עלולה לעמוד בפני אינתיפאדה שלישית.
ניסיון העבר מעיד על כך שהסכמי רגיעה בין ישראל לחמאס החזיקו מעמד רק תקופה קצרה, החמאס ניצל אותם להתאוששות והתעצמות על ידי הברחת כמויות גדולות של נשק וחומרי חבלה דרך המנהרות בעזה, גם עכשיו, בעקבות מבצע "חורף חם" איבד החמאס מעבדות ליצור טילים ומאגרי חומר נפץ רבים כתוצאה מתקיפות צה"ל והוא זקוק בדחיפות להפוגה כדי להתאושש.
השאלה הנשאלת היא האם לא עדיף להגיע למצב של רגיעה עם החמאס לאחר השתלטות מחודשת על ציר פילדלפי שתאפשר מלחמה יעילה יותר בתופעת ההברחות וצמצומה באופן ניכר. המצרים לא יעשו לנו את העבודה, לכן כדאי לפני כול הסכם עם האוייב לוודא שהרגיעה כדאית. במצב הנוכחי היא איננה כזו. אם הממשלה רוצה במצב רגיעה היא צריכה לוודא שבאופן בו זמני היא מנתקת לחמאס גם את צינור החמצן של הזרמת הנשק לרצועה דרך מנהרות רפיח, בלי צעד חשוב זה אין שום טעם ברגיעה.

יום רביעי, 12 במרץ 2008

מי סומך על המודיעין של ישראל

אסור שגורמי המודיעין הישראלי יכנסו לשאננות ויפסלו את האפשרות של פרוץ אינתיפאדה שלישית. במזרח התיכון הכול אפשרי והפלסטינים בוחנים ברצינות גם את האפשרות הזו. ישראל צריכה להפעיל מודיעין עם "ראש פתוח" כיוון שגורמי הערכת המודיעין שלה כבר נכשלו בעבר. תמיד כדאי להיות עם "יד על הדופק", הערבים והפלסטינים תמיד ישמחו וישאפו להפתיע את ישראל

מי שעקב בימים האחרונים אחר אמצעי התקשורת הישראליים יכול היה למצוא בהן הערכות שונות של שרים, אנשי מודיעין ופרשנים כי הסבירות לפריצתה של אינתיפאדה פלסטינית שלישית היא נמוכה משתי סיבות עיקריות: האחת שהפלסטינים כבר עייפים ויגעים מאינתיפאדת "אל-אקצא" שפרצה בספטמבר 2000 והשנייה מכיוון שצה"ל שולט היום ברוב שטחה של הגדה המערבית בניגוד למצב שהיה טרם פרוץ האינתיפאדה השנייה. העובדות האלה נכונות אולם אין הן מונעות פריצתה של מחאה המונית פלסטינית.
אני מציע למנגנוני המודיעין השונים של ישראל להיזהר בהערכותיהם ובתחזיות שהם מביאים בפני הדרג המדיני, כוונתי למוסד, השב"כ, אגף המודיעין במטכ"ל (אמ"ן), מתאם הפעולות בשטחים והמנהל האזרחי. למרות שלמוסד הישראלי היו על פי פרסומים זרים הצלחות בהפצצת הכור הגרעיני בוריה וחיסולו של עמאד מוע'נייה.
אין שום גוף מודיעין בעולם שיכול להעריך במדויק מתי מתפתחים הלכי רוח ותחושות של תסכול וייאוש בקרב בני עם אחד לכלל התפרצות המונית אלימה או בלתי אלימה ואת היקף ההזדהות שהיא יכולה לזכות לו על ידי הפזורה של אותו עם ועל ידי הקהילה הבינלאומית. אין שום מנגנון מודיעין שיכול להעריך במדויק מהו ה"ניצוץ" שמפעיל את ה"המנוע" בכל עם לצאת לפעילות מחאה עממית רחבה.
לכן כל מערכת מודיעין מסודרת צריכה גם לעשות הערכה הפוכה, מה שנקרא בעגה המודיעינית "איפכא מיסתברא", ולתאר גם אפשרויות אחרות.
לדוגמא, בשיחות שאני קיימתי עם מקורותיי במחנה הפלסטיני, שמעתי מכמה מהם, כי לישראל צפוי "קיץ חם" וכי בעוד חודשיים שלושה תפרוץ מחאה פלסטינית רחבה שתתפשט גם לכיוון ערביי ישראל והפזורה הפלסטינית במדינות ערב. שמעתי מהם על תחושות של ייאוש ותסכול מתהליך אנאפוליס וכי ההנהגה הפלסטינית של אש"ף שמולה מנהלת ישראל משא ומתן בוחנת אופציות שונות כמו: חזרה לאינתיפאדה, מעבר למאבק אזרחי לא אלים ודרישה לקבל שוויון זכויות כמו אזרחי ישראל בהעדר אופציה נראית לעין של הקמת מדינה פלסטינית או הכרזה חד צדדית על מדינה על פי מודל קוסובו.
הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, אמר לפני שבועיים, בראיון לעיתון הירדני "א-דוסתור" כי איננו פוסל את האפשרות של חזרה למאבק המזויין נגד ישראל.
לכן לא צריך מקורות מודיעין רגישים מידי וסוכני צמרת, הכלל המודיעיני הידוע עובד גם במקרה זה, כל האינפורמציה נמצאת בחומר "הגלוי", צריך רק לדעת לקרוא אותו.
הנשיא הפלסטיני קיים באחרונה תדרוך לעורכי עיתונים ולכתבים בירדן וגילה כי במשא ומתן המנהל כעת עם ישראל לא הושג שום דבר כתוב ולא סוכם דבר. הוא הוסיף כי אפשר שיידרשו עשר שנים ליישום סיכום שיושג בעניין הפליטים הפלסטינים. הידיעות על בנייה ישראלית נוספת בשכונת גבעת זאב סמוך לירושלים ובניה באזור אבו דיס הר חומה וג'בל מכבר משגעות את הפלסטינים. העובדה שארצות הברית והאיחוד האירופי לא יכולות למנוע זאת ומסתפקות בגינוי קלוש של מדיניות ישראל מתפרשות במחנה הפלסטיני כי ממשלת ישראל יכולה לעשות ככל העולה על רוחה וכי היא "מצפצפת על כול העולם".
אם נוסף לכול התבשיל הזה גם את העובדה שישראל מנהלת באמצעות מצרים, משא ומתן עקיף עם החמאס על עסקה כוללת של רגיעה, פתיחת המעברים ברצועה ושחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, נוכל להבין טוב יותר את התסכול באש"ף. הנשיא הפלסטיני שהוא גם ראש אש"ף זועם על מהלכיה של ישראל, רשמית הוא הפרטנר של ישראל לתהליך השלום אך הוא חש כי דברים נעשים מאחורי גבו וללא תיאום עימו.
עלינו להבין כי תושבי הגדה ומזרח ירושלים עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות האלה, הם כבר הבינו כי ברצועה שולט ארגון החמאס וכי הדיונים עם ישראל לא הניבו עד כה שום אופק מדיני. התסכול הזה עלול לשמש קרקע פורייה להתפתחות אינתיפאדה נוספת במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, לא טרור של ארגון החמאס אלא פעולות אלימות בהנהגת תנועת הפת"ח של מחמוד עבאס שתנסה בדרך הזו להביא לשינוי בעמדת ישראל. לפעולות אלה עלולים להצטרף גם ערביי ישראל והפליטים הפלסטינים במדינות ערב.
ברור שממשלת ישראל נמצאת במלכוד, הא מנסה לשמור על שלמותה ולא לא לפרק את הקואליציה, ברצועת עזה היא צריכה להתמודד מול הטרור של החמאס ומולה במשא ומתן המדיני נמצא הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס שאיננו פחות קיצוני בדרישותיו מקודמו בתפקיד, הוא פשוט "יאסר ערפאת מספר שתיים".
מה שחשוב הוא שהקברניטים שלנו ידעו את האמת, המודיעין איננו "תורה שירדה מהר סיני", ההערכות משתנות וכל האפשרויות פתוחות, אסור להיכנס לקונספציות. כדאי להיערך לכול מצב, כולל אפשרות של אינתיפאדה נוספת קרובה גם ביהודה ושומרון בסיועם של ערביי ישראל. כדאי שהצבא ומשטרת ישראל ייערכו לאפשרות הזו ולא ייכנסו לשאננות.
אסור לנו לתת לערבים אפשרות להפתיע אותנו, כך הופתענו באינתיפאדה הראשונה בסוף 1987, כך גם לא נערכנו כראוי לאירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי ובינואר 2006 ואחר כך גם ביולי 2007 הופתענו מעליית כוחו של החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני וההפיכה הצבאית שלו ברצועת עזה.
הכול עניין של מודיעין מדויק והערכות מצב שאינן מקובעות ושמוכנות גם לשחוט "פרות קדושות" וקונספציות. לכן בואו נשתחרר, נבחן את כל התרחישים האפשריים ב"ראש פתוח" ונתכונן לבאות כדי שמחמוד עבאס, ח'אלד משעל וחברו חסן נצראללה לא יפתיעו אותנו.

סיפור אהבה

הפלסטינים מודאגים מחיזורי המעמדים לנשיאות בארצות הברית אחרי "הקול היהודי" ומדינת ישראל. הפלסטינים מקווים שבסופו של דבר ייבחר המעמד הדמוקרטי ברק אובאמה לתפקיד הנשיא. רבים בישראל היו מעדיפים את המעמד הרפובליקני ג'ון מקיין לתפקיד. ישראל תסתדר עם כל מי שייבחר לתפקיד בגלל האינטרסים המשותפים לה ולארצות הברית במזרח התיכון

הפלסטינים עוקבים בהשתאות ובתסכול רב אחר מסעות החיזור של מועמדי המפלגה הדמוקרטית ומועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בארצות הברית אחרי ה"קול היהודי" ומדינת ישראל. הסנטור ברק אובאמה התקשר אמש אל שרת החוץ ציפי ליבני המבקרת בוושינגטון והדגיש "כי לישראל יש זכות להגן על עצמה מפני הטרור, בעיקר מפני ירי הטילים מעזה שהוא בלתי נסבל". אובאמה שהוא המעמד המועדף ביותר מבחינתם של הפלסטינים כנשיא הפגין, בשיחת הטלפון יוצאת הדופן לשרה לבני, ידידות רבה לישראל ואף הביע תנחומיו על הפיגוע האחרון בירושלים.
הפלסטינים גם עוקבים בדאגה אחר הביקור הצפוי בשבוע הבא בישראל של המעמד הרפובליקני הסנטור ג'ון מקיין בישראל. מקיין שהינו פוליטיקאי ימני ותיק ומשופשף הוא בעל עמדות שמרניות מוכרות ובנושאי חוץ תמיד החשיב עצמו לתומך ישראל הגאה בכך. עיון בעמדותיו של מקיין בנושא הטרור והמזרח התיכון מגלה עמדות פרו ישראליות, דבר שמטריד מאוד את הפלסטינים. בעניין תהליך השלום עמדתו של מקיין ידועה והוא התבטא כמה פעמים כי לעולם הוא לא ילחץ על ישראל לעשות ויתורים למדינות או ארגונים המחויבים להשמדתה. מקיין סבור כי קידום השלום בין הפלסטינים לישראל צריך להיות בסדר העדיפויות של הממשל אך היעד הסופי של הקמת מדינה פלסטינית לא יכול להתקיים לפני שישכון שלום המורכב מביטחון וסיום הטרור. מקיין גורס כי יש לבודד את אויבי ישראל כמו סוריה, החמאס והחזבאללה. את ארגון החמאס הגדיר מקיין במילים: "ארגון אסלאמי פשיסטי" ו"ארגון טרור". הוא שלל כל אפשרות של מגעים עם החמאס וקרא לבודד את הארגון באירופה ובמזרח התיכון.
באשר ליחסי ארצות הברית עם ישראל רואה הסנטור מקיין את מדינת ישראל כבת ברית חיונית באזור מסוכן הנאבק באסלאם קיצוני. מקיין סבור שארצות הברית חייבת להמשיך לספק לישראל ציוד וטכנולוגיה צבאיים כדי שתוכל להגן על עצמה וכי לארצות הברית יש מחויבות מוסרית כלפי ישראל.
האסון הגדול ביותר מבחינתם של הפלסטינים הוא שייבחר נשיא מהמפלגה הרפובליקנית שיהיה ממשיך דרכו של הנשיא בוש מבחינת מאפייני מדיניותו במזרח התיכון, הסנטור מקיין עונה על המאפיינים האלה דבר שמבחינת הפלסטינים יביא להמשך שיתוק התהליך המדיני. חזון המדינה הפלסטינית במקרה כזה יהפוך לפאטה מורגנה.
גם הילארי קלינטון, מעמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות איננה זוכה לאהדה רבה בקרב הפלסטינים. לדעתם גם היא תישא כנשיאה נבחרת את "דגל הלחמה בטרור ובאסלאם הקיצוני". אז מי כן? מבחינת הפלסטינים הסנטור ברק אובאמה הוא "הרע במיעוטו". הם עדיין לא החליטו אם הוא נוצרי או מוסלמי, עצם העובדה כי הוא שחור וכי חווה בחייו הפלייה וגזענות היא מספיקה כדי שיהפוך למעמד מועדף למרות שגם הוא מחזר אחרי ישראל ואחר "הקול היהודי".
כמובן שהפלסטינים לוקחים בחשבון שאם ייבחר ברק אובאמה לנשיא הוא יהיה נתון להשפעת הלובי היהודי בארצות הברית והקונגרס שגם הוא פרו-ישראלי מבחינתם.
ה"רומן" של המעמדים לנשיאות עם ישראל ועם יהודי ארצות הברית נראה מגוחך בעיניים ערביות אך גם הערבים מבינים כי זה שם המשחק וכי ליהודים וישראל יש כוח השפעה עצום על הפוליטיקה האמריקנית. רגשות הבוז של הערבים למעמדים האמריקנים לנשיאות מעורבים עם הכרה במציאות כי לא יצליחו לגייס את ארצות הברית, גם בעתיד, לתמוך בעמדותיהם. נראה כי המעמדים לנשיאות בארצות הברית יעשו כמעט הכול כדי להגיע לכיסא בבית הלבן.
הדאגה הערבית או הפלסטינית מזהותו של הנשיא האמריקני הבא צריכה לעודד את ישראל. היא איננה רוצה להתערב רשמית בפוליטיקה האמריקנית אבל רבים בישראל היו רוצים לראות את הסנטור ג'ון מקיין כנשיא הבא של ארצות הברית. האמת שישראל תסתדר גם עם כל נשיא אחר שייבחר. בסך הכול אף אחד מהמעמדים לנשיאות איננו מדאיג את ישראל. אף אחד מהם לא יפגע באינטרסים הביטחוניים של ישראל או יפנה את גבו אליה בעת צרה. המנהיגות היהודית בארצות הברית לא תאפשר זאת.
לכן כשהפלסטינים והערבים מודאגים מ"סיפור האהבה" בין ישראל לארצות הברית הדבר צריך לעורר קורת רוח בישראל, האינטרס שלנו הוא שהסיפור הזה ימשך ככל שניתן. בסופו של דבר חלק נכבד מכל סיפור אהבה רציני הוא גם אינטרסים משותפים של שני הצדדים ולישראל וארצות הברית יש הרבה אינטרסים משותפים במזרח התיכון.

יום שלישי, 11 במרץ 2008

ערוץ לוויני ישראלי בשפה הערבית

מדינת ישראל הפקירה את תחום ההסברה בשפה הערבית והתעמולה הערבית חוגגת. ישראל תלוייה לחלוטין בטוב לבן ונכונותן של תחנות הלווין הערביות לראיין דוברים ישראלים שיציגו את עמדת ישראל. מערך ההסברה הלאומי שאותו מתכננת המדינה להקים, חייב להציב כמשימה ראשונה במעלה את הקמתו של ערוץ לוויני ישראלי בשפה הערבית כדי להתמודד עם אתגרי ההסברה של מדיניות ישראל

בתום מבצע צה"ל ברצועת עזה שנקרא "חורף חם" הופיע מנהיג החמאס ברצועה, מחמוד א-זהאר, ובירך את תחנת הטלוויזיה של החמאס, תחנת "אל-אקצא" ואת רשת אל-ג'זירה על שידוריהן והאופן שבו סיקרו את האירועים ברצועת עזה. אין מה להתפלא על שידורי רשת הטלוויזיה "אל-אקצא" הפועלת בשירות התעמולה של החמאס ומשדרת ללא הרף תעמולה ארסית נגד ישראל, אבל רשת אל-ג'זירה שאמורה לסקר את האירועים, כפי שטוענים דובריה, באופן מקצועי, הבליטה בסיקור של האירועים ברצועת עזה את סבלם של תושבי הרצועה באופן חד צדדי מבלי להראות את סבלותיהם של תושבי שדרות ואשקלון.
הרשת הזהירה את הצופים הערבים כי מדובר בתמונות קשות ושידרה תמונות של גופות ילדים פלסטינים בני כמה חודשים. השידורים היו במרבית המקרים שידורים חיים ורצופים, באחד המקרים לא הצליחה מגישת החדשות אימאן עיאד להתאפק, גרונה נחנק והיא כמעט ופרצה בבכי בשידור חי.
בניגוד לאל-ג'זירה הקפידו שאר הערוצים הלוויניים הערביים, הרשמיים והפרטיים על מינון נמוך בהרבה של סיקור האירועים בעזה. לא הייתה זו הפעם היחידה שרשת אל-ג'זירה הרחיבה את האופן שבו היא סיקרה את האירועים בעזה, היא נהגה כך גם כשתושבי עזה הדליקו באלפיהם, נרות כדי למחות על קיצוץ הדלק לתחנת הכוח המספקת חשמל לרצועה וכשפעילי החמאס פרצו את הגבול בין הרצועה למצרים.
לשר החוץ וההסברה הפלסטיני ריאד אלמאלכי, היה הסבר לתגובתה הצבאית החריפה של ישראל ברצועה, הוא האשים את תנועת החמאס בכך שהיא מספקת באמצעות ירי הטילים, תירוץ לישראל לפעולה צבאית נגד הפלסטינים. משום מה לא מצאה רשת אלג'זירה לנכון להבליט את דבריו באותה האינטנסיביות שבה שידרה את תמונות גופותיהם של הילדים הפלסטינים שנהרגו במהלך פעולת צה"ל בעזה.
רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה, כך מסתבר, איננה מרגיזה רק את דובריה הרשמיים של ישראל באופן שבו היא מסקרת את האירועים בשטחים. גם תנועת הפת"ח בגדה מתקוממת נגדה. את המאבק מובילה בימים האחרונים, ד"ר נג'את אבו בכר, חברת המועצה המחוקקת משכם. אבו בכר טוענת כי רשת אל-ג'זירה פתחה במלחמה על העם הפלסטיני, לוחמיו וסמליו. לדבריה הרשת פועלת בעשר השנים האחרונות נגד תנועת הפת"ח תוך הצגת המחלוקות הפלסטיניות. השגיאה הגדולה ביותר של רשת אלג'זירה, לדבריה של אבו בכר, היא הצגת המלחמה במזרח התיכון כמלחמת דת ואת דת האסלאם כדת טרור דבר שמשרת את רצונותיה של ארצות הברית.
מה שמרגיז בכירים נוספים בתנועת הפת"ח היא העובדה שאל-ג'זירה מציגה את ההתנגדות לכיבוש הישראלי כהתנגדות של התנועות האסלאמיות בלבד ובכך היא מקפחת את המאבק ההיסטורי של הפת"ח ואש"ף נגד ישראל.
כמובן שברשת אל-ג'זירה דוחים על הסף את הטענות של ישראל וגם של בכירים בפת"ח לגבי האופן שהיא מבקרת את האירועים בשטחים.
רשת אל-ג'זירה טוענת אם כן, כי איננה מגוייסת לטובת ארגון החמאס למרות שזכתה למחמאות ממנהיג הארגון ברצועה, כדאי לשים לב לרשת טלוויזיה נוספת שגם היא פופולארית בעולם הערבי הלא היא רשת "אל-ערבייה".
לפני כמה ימים ציינו בדובאי, בטקס רב משתתפים, מלאות חמש שנים להקמתה של רשת אל-ערבייה. הרשת שהיא במימון סעודי זכתה לשבחים מצידם של מנהיגי מדינות המפרץ על תרומתה לאומה הערבית והאסלאמית ובמיוחד לבעיה הפלסטינית, בין המשבחים את פעילות הרשת היה גם ד"ר סאיב עריקאת מבכירי הרשות הפלסטינית.
תחנות הטלוויזיה הלוויניות הערביות המובילות נחלקות בעיני הצופים לשני מחנות, רשת אלג'זירה תומכת בחמאס ובחזבאללה ואילו רשת אל-ערבייה מצדדת ברשות הפלסטינית.
מדינת ישראל עסוקה בהתכתשויות עם תחנות השידור הלוויניות ובראשן אל-ג'זירה והיא תלויה בהן לחלוטין, לעיתים הן מראיינות דוברים ישראלים ולעיתים הם מתעלמות לחלוטין מעמדת ישראל.
היחס של ישראל לצורך בהסברה ערבית הוא מחפיר. ישראל מפקירה למעשה את כל הזירה הערבית התקשורתית ל-400-500 תחנות לווין ערביות שרובן אנטי ישראליות. הממשלה הפסיקה מזמן את המימון לערוץ הלוויני הישראלי בשפה הערבית שהוקם ב-2003 ברשות השידור. מערך ההסברה נשען על שידורים דלים בערבית של ערוץ 33 ושל קול ישראל בערבית (רשת ד) שבגלל בעיית משדרים לא נקלט כבר כמה שנים בשטחים ובמדינות ערב ובקושי נקלט בקרב ערביי ישראל.
היום החל שירות השידור הבריטי, הבי.בי.סי בשידורים של ערוץ לוויני המופנה למזרח התיכון. גם מדינות מערביות נוספות כמו ארצות הברית, רוסיה, גרמניה וצרפת מפעילות שידורים כאלה בערבית לאוכלוסיית המזרח התיכון. רק חלקה של ישראל נפקד מהמשימה החשובה הזו.
לכן, לאחר שיקום בישראל מערך ההסברה הלאומי הוא חייב להציב בפניו כיעד ראשון במעלה את נושא ההסברה בשפה הערבית וההתמודדות עם ערוצי התעמולה הערביים.
עדיף שישראל תשוב ותקים ערוץ לוויני משלה עם דוברי ערבית רהוטה ומשאבים כספיים שיסקר באופן מקצועי ומאוזן את אירועי המזרח התיכון. בכך היא תפסיק את התלות שלה בערוצים כמו אל-ג'זירה ואל-ערבייה הפרו פלסטינים, כל אחד מהם בכיוון שלו, ותהפוך לעצמאית בתחום הסברת עמדותיה בשפה הערבית. אני בטוח שערוץ כזה יעניין מאוד את העולם הערבי ויצפו בו מיליונים של צופים במזרח התיכון. בסופו של דבר תמיד מעניין לשמוע מה אומר "הצד האחר".

יום ראשון, 9 במרץ 2008

לעבור מהתשה להכרעה מהירה

המדיניות ההססנית של ישראל ברצועת עזה עלולה להביא לפריצתה של אינתיפאדה שלישית. ישראל חייבת לרסק את תשתית הטרור ברצועה, להפסיק את מלחמת ההתשה נגדה ולעבור ממצב של התשה למצב של הכרעה מהירה. כיבוש מהיר של הרצועה הוא הפיתרון להפסקת ירי הטילים ומניעת התפרצותה של אינתיפאדה נוספת

הפיגוע המזעזע בישיבת "מרכז הרב" בירושלים בשבוע שעבר, התגברות תופעת יידויי האבנים על מכוניות ישראליות בצפון הארץ בסמוך לכפרים הערביים, ההפגנות להזדהות עם תושבי רצועת עזה שנערכו באום אל-פחם ובמקומות שונים בגדה יוצרים בימים אלה בקרב אזרחי ישראל את התחושה שליוותה אותם לפני שבע שנים כי מדינת ישראל עומדת לחוות אינתיפאדה ערבית שלישית.
לא תהייה זו הפתעה כלל ועיקר, הפלסטינים שחשים כי המשא ומתן על הסדר הקבע עם ישראל שהחל בועידת אנאפוליס בנובמבר שעבר, תקוע ואין שום התקדמות, לכן הם משמיעים איומים על חידוש האינתיפאדה, ביטול יוזמת השלום הערבית והכרזת עצמאות חד צדדית על פי מודל קוסובו.
שני הצדדים, ישראל וארגון החמאס, עוסקים כעת בהפקת הלקחים ממבצע "חורף חם" ברצועת עזה. מלחמת ההתשה בין שני הצדדים נמשכת, מדובר במלחמה ארוכה שישראל עדיין מהססת כיצד לסיימה.
ישראל נקלעה למצב מוזר, היא נלחמת בצד פלסטיני בעל שני ראשים, שתי הנהגות, עם הנהגה אחת בראשותו של הנשיא מחמוד עבאס היא מנהלת משא ומתן על הסדר הקבע ואת ההנהגה השנייה, תנועת החמאס בראשותו של ח'אלד משעל, היא מחרימה ומנסה לחסל באופן פיזי. הדרך הזו לא יכולה להמשך, ברור שלא ניתן יהיה להגיע להסדר אם לא תהיה הנהגה פלסטינית אחת שעימה ננהל משא ומתן ושתיתן את הסכמתה לכל הסדר שיושג. כרגע חילוקי הדעות בין החמאס לפת"ח הם תהומיים ואין שום סיכוי נראה לעין כי יגיעו להסכם.
הפעילות הצבאית נגד מרכזי הטרור ברצועת עזה היא הכרחית אולם על ישראל לשאוף להכרעה מהירה של המלחמה. דבר זה מצריך החלטה מדינית אמיצה. אם ישראל רוצה להפסיק את ירי הרקטות והטילים מהרצועה ולהמשיך בסירובה לנהל משא ומתן עם החמאס על הפסקת אש, היא חייבת לצאת לפעילות צבאית רחבה ולכבוש את רצועת עזה.
הפסקת מבצע "חורף חם" הייתה טעות. המבצע היה מוצלח והיה צריך להמשיך ולהרחיב אותו לשאר חלקי הרצועה. אסור היה לאפשר לחמאס להתאושש, הפסקת המבצע הוצגה על ידי החמאס כניצחון. אסור לאפשר לארגון החמאס להמשיך במלחמת ההתשה, ישראל חייבת לעבור מהתשה להכרעה.
תמונות הילדים הפלסטינים ההרוגים והמשך ההפצצות, חסרות התועלת, על משרדים ומתקנים ריקים של החמאס במרכזי אוכלוסיה אזרחית, אינן מקדמות את המלחמה בטרור, להיפך, הן מחזקות את החמאס ומעוררות רגשות נקם של האוכלוסיה הפלסטינית בכל מקום. בטעויות כאלה מחזקת ישראל את האחדות הפלסטינית במקום לפורר אותה.
ישראל חייבת ליצור תקווה בקרב תושבי רצועת עזה ולהודיע כי בתום המבצע הצבאי שאליו תצא כדי להפסיק את ירי הרקטות והטילים, היא תסיר את המצור הכלכלי מעל הרצועה ותאפשר לתושבים רווחה כלכלית שתכלול כניסת פועלים מעזה לעבודה בישראל, ייבוא ויצוא סחורות ותנועה בין הגדה לרצועה.
במקביל חייבת ישראל להמשיך ולבודד את תנועת החמאס מבחינה מדינית כדי למנוע ממנה הכרה בינלאומית. המשך הבידוד המדיני של החמאס ייתן לישראל את הלגיטימציה להמשיך ולהכות בארגון ובהנהגתו עד לחיסולם.
אסור לישראל להסכים לכול הצעה לרגיעה במצב הנוכחי בדמות "תהדיא'ה" או "הודנה". הפסקת אש מכל סוג שהוא תאפשר לתנועת החמאס להמשיך את התעצמותה הצבאית. כבר היום יש לה את היכולת לשגר לעבר ישראל עשרות רקטות וטילים מידי יום והיא מתקרבת בצעדי ענק לאותן היכולות הרקטיות והטיליות שיש לארגון החזבאללה והמאיימות על צפון הארץ.
נראה כי ארגון החמאס מעוניין בהסלמה מתוך הערכה כי ישראל לא תצא למבצע צבאי נרחב ברצועה. החמאס מעוניין בהסלמה כדי להקנות לעצמו מעמד מדיני שאותו הוא מתכנן להשיג באלימות תוך קביעת עובדות בשטח. הוא מתכנן לאלץ את ישראל ומצרים להגיע עימו להסכמה בנוגע להפסקת אש, שקט בגבול הרצועה עם מצרים ופתיחת מעבר רפיח כשיש לו מעמד מדיני ומנהלי כבעל הבית היחידי ברצועת עזה, לכן כל הליכה של ישראל בכיוון רגיעה או הפסקת אש תהייה טעות.
ארגון החמאס מנסה לעצב נוסחה שישראל תסכים להפסקת אש בתמורה לכך שחמאס ינצור את האש אך יוכל להמשיך באין מפריע בהתעצמותו הצבאית ואף יזכה למעמד מדיני מוכר ובלתי רשמי כבעל הבית של הרצועה, ההסדר הזה יחייב גם לפתוח את המעברים כשחמאס הופך לצד בפיקוח עליהם לצידה של הרשות הפלסטינית.
ברור לחלוטין כי כל הסדר כזה יחליש את הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס, מעמדה הבינלאומי ייפגע ומייד יצוצו דרישות של גופים שונים כי ישראל צריכה להכיר בארגון החמאס ולנהל עימו משא ומתן.
בסופו של דבר, מדיניות הססנית של ישראל בכל הקשור לרצועת עזה תהייה בעוכריה, הפגיעה המתמשכת הלא מכוונת של ישראל באזרחים פלסטינים חפים מפשע תמשיך ותלבן את העוינות למדינה בקרב הציבור בעולם הערבי והמוסלמי שתצטבר באופן הדרגתי, שילובה של העוינות הזו עם התסכול מחוסר ההתקדמות בערוץ המדיני היא מתכון לפיצוץ בדמות אינתיפאדה שלישית.
נכון שצה"ל שולט היום ביהודה ושומרון והוקמה גם גדר הפרדה המסייעת למניעת חדירות מחבלים מיהודה ושומרון, אולם ראינו כבר בשבוע שעבר כיצד מצליחים הפלסטינים לעשות פיגועים בירושלים ולהתסיס את ערביי ישראל. אינתיפאדה שלישית היא אפשרית אך בידינו למנוע אותה אם נעבור ממצב של התשה למצב של הכרעה מהירה.

יום חמישי, 6 במרץ 2008

מי ינצח

ארגון החמאס מפיץ סיפורי תעמולה כוזבים כי ניצח את צה"ל ברצועת עזה. הסימנים הראשונים מהשטח מעודדים. צה"ל הפיק את לקחי מלחמת לבנון השנייה והוא בדרך לנצח את החמאס. האחריות לניצחון מוטלת על הדרג המדיני הוא חייב לתת לצה"ל לנצח ולא להטיל עליו מגבלות. כיבוש כל הרצועה הוא הכרחי לניצחון

תהלוכות הניצחון של ארגון החמאס ברצועת עזה לאחר נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה מזכירות לי את הסיפור המפורסם על הליצן הערבי המסורתי ג'וחא. מספרים שביתו של ג'וחא עלה באש בעת שנעדר מהבית, רצו אליו השכנים בבהלה והודיעו לו כי ביתו נשרף כליל וכי הוא נותר ללא מחסה, השיב להם ג'וחא: העיקר שראשי נותר שלם.
כך גם ארגון החמאס, בגלל מדיניות הטרור שלו עולה ביתם של תושבי הרצועה באש אך הדבר לא אכפת לו, העיקר שהוא מצליח לשמר את שלטונו שאותו השיג בכוח הפיכה צבאית.
בתום מבצע "חורף חם" ברצועה נהרגו 120 פלסטינים (70 מהם מחבלים חמושים) ו-300 אחרים נפצעו. צה"ל איבד שני חיילים שנהרגו ועוד חמישה חיילים נפצעו. זהו מאזן הכוחות אך החמאס טוען שניצח.
התושבים הפלסטינים יודעים את האמת המרה. הם יודעים שזו הייתה רק המערכה הראשונה במחזה האימה של המלחמה. ארגוני החבלה יחדשו בקרוב את מתקפת הרקטות על ישראל וישראל תגיב בעוצמה.
התבוסה הפלסטינית כבר הגיעה מזמן לרצועת עזה. כבר שמונה חודשים מוטל מצור כלכלי כבד על הרצועה, הכלכלה התרסקה, טנקים ישראלים מקיפים אותה מכל עבר, מטוסי חיל האוויר הישראלי תוקפים מטרות של ארגוני הטרור ללא הרף, מזלט"ים מפקחים מהאוויר וספינות חיל הים הישראלי מטילות מצור ימי על הרצועה למרות זאת ארגון חמאס טוען לניצחון. הכול עניין סובייקטיבי של הגדרות. כול צד והטענות שלו.
כוחות צה"ל חיסלו אמש את יוסף סמירי, ראש הג'האד האסלאמי במרכז רצועת עזה. הדרג המדיני נתן, סוף סוף, אישור לחסל גם את הדרג המדיני של החמאס.
למרות זאת מפיץ החמאס תיאורי גבורה כוזבים של לוחמיו בקרבות עם חיילי צה"ל. את המעשיות האלה מפיצים מנהיג החמאס מחמוד א-זהאר וסאמי אבו זוהרי דובר הארגון.
הניצחון הישראלי הוא לא רק צבאי אלא גם מדיני הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס השהה את השיחות על הסדר הקבע עם ישראל אך הוא יחדש אותן בקרוב ללא כל תנאי. הפלסטינים הפחות קיצונים מבינים כי כיום אין להם שום דרך אחרת לחלץ ויתורים מישראל אלא באמצעות המשא ומתן, החמאס מסרב להבין זאת, הוא רוצה להשיג הישגים מדיניים בכוח הג'האד, זה לא יקרה הניסיון הזה יביא לחיסולו של שלטון החמאס ברצועה, זה רק עניין של זמן.
בקרב הדרג המדיני והביטחוני מתגבשת, אט אט, ההכרה כי לא יהיה מנוס מפעולה צבאית רחבה ברצועה.
המטרה היא הפסקת ירי הרקטות והפלת שלטון החמאס. המטרות האלה אפשריות בתנאי שיהיה כיבוש קרקעי של הרצועה.
ישראל חייבת להשלים את המבצע הכולל לאחר ביצוע השלב הראשון - "חורף חם". הרשות הפלסטינית צריכה להבליג על פעולות ישראל ברצועה בתנאי שיתמקדו בארגוני הטרור, זו הדרך היחידה שהנשיא הפלסטיני יכול לשוב ולשלוט ברצועה, הדרך לעזה עוברת בעקבות הטנקים הישראליים.
החמאס ירכך את עמדותיו ויתחנן להפסקת אש עם ישראל רק אם ישתכנע שכוונותיה רציניות והיא נחושה לכבוש את כל שטח הרצועה ולהשמיד את התשתית הצבאית של מדינת חמסטאן. כשהוא יבין שהוא עומד לאבד את השלטון בקרוב הוא יתרצה ויסכים לפיתרון של פשרה, לכן הלחץ הצבאי המסיבי חייב להמשך ללא שום הפסקה.
לישראל אסור להיכנס לשאננות, היא חייבת להמשיך בפעולות ממוקדות כדי לצוד את הנהגת הטרור של החמאס ולחסלה. במקביל צריכות להימשך פעולות ההכנה היבשתיות כדי לכבוש את רצועת עזה ולשחרר את תושבי דרום הארץ ואת התושבים הפלסטיניים משלטון הטרור של החמאס.
ישראל קיבלה תמיכה אמריקנית לאחר שהשרה האמריקנית קונדליסה רייס הצהירה כי החמאס מחזיק את תושבי עזה כבני ערובה וכי השקט ישרור רק לאחר שייפסק הירי לעבר ישראל.
עם זאת הניצחון הישראלי חייב להיות גלוי לעין. חייבת להיות הכרעה ברורה בשדה הקרב. החמאס מנסה לחקות את ארגון החזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה כשמנהיגו השיח' חסן נצראללה יצא בהצהרות ניצחון לתקשורת. מנהיגי החמאס מנסים בהצהרות הניצחון שלהם ליצור מצג שווא כי זו היא האמת והם ניצחו את ישראל.
כן, לא יזיק אם ישראל תציג מידי פעם תמונות של הצלחותיה ברצועה, תמונות של שבויים מהחמאס, אמצעי לחימה שנתפסו, צילומי פגיעה במטרות ועוד. חשוב מאוד לצרוב את התודעה של דעת הקהל הישראלי והפלסטיני כי מדובר בצבא שונה מהצבא שהיה במלחמת לבנון השנייה. צבא מאומן עם מפקדים חדשים וחיילים בעלי מוטיבציה הנחושים לשמור על ביטחון ישראל. חיילי צה"ל כמו של פעם ואכן הם כאלה.
אני בטוח שצה"ל יכול לנצח ניצחון מוחץ את החמאס, עד כה הסימנים הראשונים מעודדים, הדרג המדיני חייב לאפשר לו לנצח ולא להטיל עליו מגבלות. הגיע הזמן להכות את הטרור החמאסי מכה ניצחת.

יום רביעי, 5 במרץ 2008

שתיקת העולם הערבי

תנועת החמאס לא הצליחה להתסיס את העולם הערבי ולגייס את מדינות ערב לצעדים נגד ישראל. רוב המדינות הערביות מסתייגות מתנועת החמאס ומפטרוניתה איראן ומעוניינות לתת סיכוי לתהליך המדיני וגם לשמור על יציבות משטריהן. ישראל צריכה לנצל עובדה זו לטובתה אך לא לוותר על זכותה להגן על אזרחיה

אחת האכזבות הגדולות של תנועת החמאס מהאירועים האחרונים ברצועת עזה היא העובדה שהיא לא הצליחה לגרור את ההמונים הערביים במדינות ערב להפגנות ענק שיאיימו על שליטיהן ויאלצו אותם ללחוץ על ישראל ישירות או באמצעות המוסדות הבינלאומיים להפסיק את ההתקפות על מטרות החמאס ברצועה ולהסיר את המצור.
שתיקת העולם הערבי נוכח האירועים בעזה "משגעת" את החמאס, למרות שמערכת התעמולה המשומנת שלה בסיוע ערוץ אל-ג'זירה ניסו ליצור את הרושם כי מדובר ב"השמדת עם" מתוכננת על ידי ישראל תוך שריפתם של ילדים פלסטינים ומשפחותיהם הסתפקה הליגה הערבית בגינוי חריף לישראל. בעוד מאות אלפי מוסלמים הפגינו בעולם בגלל קריקטורה של הנביא מוחמד שהתפרסמה בעיתוני דנמרק נערכו רק כמה הפגנות מחאה בקהיר, דמשק וכמה מחנות פליטים בלבנון. גם הניסיון להתסיס את תושבי הגדה, מזרח ירושלים וערביי ישראל לא צלח, ארגון החמאס נכשל בגיוס דעת הקהל הערבית והמוסלמית לצידו.
בארגון החמאס מאשימים את השליטים הערביים ולא את הציבור שהסתפק במרבית המקרים במעקב אחר האירועים באמצעות תחנות הלווין הערביות על כורסאות בביתו ולא יצא לרחובות להפגין. לטענתם מדובר במשטרים דיקטטוריים המזוהים בעקיפין עם המערב ובנוסף לכך עסוקים בסכסוכים הפנימיים ביניהם, מדוע שיתגייסו לטובת החמאס שהוא חלק מתנועת "האחים המוסלמים" שהיא אופוזיציה למשטרים הקיימים בכמה מדינות ערביות כמו למשל מצרים וירדן שאף חתומות על בהסכם שלום עם ישראל.
האדישות הערבית לנעשה ברצועת עזה היא גדולה, במצרים הבינו כבר כי תנועת החמאס מנסה להשתמש במצור כדי לקעקע את הלגיטימיות של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ואף להפוך בכוח לשותף פעיל בהפעלת מעבר רפיח למרות ששלטון החמאס איננו חוקי והושג בהפיכה צבאית. בירדן עצרו השלטונות באחרונה פעילי חמאס שעסקו באיסוף מודיעין לקראת ביצוע פיגועים והמלך עבדאללה חושש מכל הפגנה שיש לה אפילו ריח אסלאמי. נכון שירותי הביטחון של מדינות ערביות רבות פעלו בחשאי כדי להנמיך את גובה הלהבות ולוודא שפעולות המחאה לא יהפכו להפגנות ענק, הם אפשרו רק הפגנות ל"הוצאת הקיטור". אין זה פלא.
האמת שלרבים משליטי ערב נמאס כבר מהסכסוך המתמשך בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס. הפלסטינים אינם מסוגלים להתפייס ביניהם, "הסכם מכה" שנחתם ביניהם במקום הקדוש ביותר למוסלמים התפוצץ והם שוחטים זה את זה ללא היסוס. מדוע שהמדינות הערביות ייקחו חלק בסכסוך ויתייצבו לצידו של אחד מהצדדים?
גם הקשר ההדוק בין חמאס לאיראן מפחיד את מדינות ערב, אף אחת מהן לא רוצה להיות קשורה למדינה מוסלמית קיצונית שכל הקהילה הבינלאומית מטילה עליה סנקציות, אף אחת לא רוצה להיות מזוהה במישרין או בעקיפין עם "ציר הרשע". אכן, יש סימנים מעודדים של כול הערבים רוצים לצעוד במסלול הקיצוני המזוהה עם חמאס או איראן.
האירועים ברצועת עזה הביאו להפסקת השיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית על הסדר הקבע. העולם הערבי המתין לראות מה יהיה גורלו של המשא ומתן הזה לפני שהוא נוקט בצעד קיצוני כלפי ישראל. נכון שלכולם ברור שהוא נדון לכישלון וכי הצדדים לא יגיעו להסכם עד סוף השנה, אבל נוח גם לרבים במדינות ערב להשתעשע בתקווה שבכל זאת עשוי לצאת משהו מהשיחות האלה לפני שמתחלף הממשל בארצות הברית. האיומים כבר בדרך לבטל את יוזמת השלום הערבית או להכריז חד צדדית על עצמאות על פי מודל קוסובו אבל מדובר רק בדיבורים ולא במעשים. הערבים רוצים לתת צ'אנס לקונדליסה רייס, שרת החוץ האמריקנית שנזעקה לאיזור, להביא לחידוש השיחות על הסדר הקבע למרות ההסלמה ברצועת עזה, גם ממשלת ישראל מעוניינת בכך.
שתיקת מדינות ערב היא סימן חשוב לכך שתנועת החמאס מתקשה לגייס תמיכה לצעדיה הפרובקטיביים כמו ירי הרקטות הנמשך לעבר ישראל. העולם הערבי מחפש יציבות, הוא עסוק בניסיונות לפתור את המחלוקות על בחירת הנשיא בלבנון וכינוס ועידת הפסגה בדמשק, לא חסרות בעיות ואין מה להיגרר אחרי הקיצוניות של תנועת החמאס.
ישראל צריכה לנצל את הנקודה הזו, מחד גיסא להילחם בטרור החמאסי במלוא העוצמה ומאידך גיסא לשדר לעולם הערבי מסרים כי היא רצינית בכוונותיה להגיע להסדר וכי תנועת החמאס היא "מכשול לשלום" המנסה לשבש את התהליך המדיני.
אולם אין פירוש הדבר כי אם יימשכו התקפות הרקטות והטילים על ישראל עליה לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה ולו רק כדי לרצות את העולם הערבית. אף מדינה ערבית לא הייתה מוכנה לכך שאזרחיה יהיו נתונים למתקפות טילים מצד ארגוני טרור. לכן ישראל צריכה להגן על אזרחיה, היא יכולה להימנע בינתיים, מצעדים שעלולים להתסיס את העולם הערבי בכך שתצמצם את הפגיעה באזרחים פלסטינים חפים מפשע, שנעשית בדרך כלל בשוגג, ותתמקד בחיסול מנהיגי החמאס. אף מנהיג ערבי לא יזיל על כל דמעה. אולם אם לא תהייה ברירה עליה לצאת גם לפעולה צבאית נרחבת ברצועת עזה, היא חייבת להחזיר לעצמה את כוח ההרתעה גם אם המחיר הוא הפגנות ענק במדינות ערב.

יום שני, 3 במרץ 2008

המשבר של ירדן עם תנועת החמאס

ממלכת ירדן נמצאת אף היא במשבר עם תנועת החמאס. המלך עבדאללה חושש כי איראן דוחפת את החמאס כדי שיערער את משטרו אך הוא הצליח לנטרל את השפעת המוסלמים הקיצוניים בארצו באופן מתוחכם. ישראל חוששת מהשתלטות החמאס גם על ירדן ושתי המדינות הגבירו את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן נגד האסלאם הקיצוני

אמצעי התקשורת הערבים והזרים מיקדו באחרונה את תשומת הלב ביחסי מצרים עם ארגון החמאס בעקבות פריצת הגבול על ידי פעילי הארגון אך מסתבר כי לארגון החמאס יש גם בעיות ביחסים עם ממשלת ירדן.
השבוע פרסמו שלטונות ירדן מידע חשוב כי עצרו לפני כמה חודשים חמישה פעילים של החמאס שעשו תצפיות וצילמו מתקנים צבאיים ואת בנין השגרירות הישראלית בעמאן כנראה לצורך תכנון פיגועים.
שלטונות ירדן האשימו את מפקדת החמאס בדמשק בראשותו של ח'אלד משעל כי הם שיגרו את חברי החוליה למשימה. החמישה, תושבי ירדן ממוצא פלסטיני, עברו אימונים צבאיים בסוריה, יועמדו לדין.
החוליה הזו איננה החוליה הראשונה של החמאס שעוצרים שלטונות ירדן, במאי 2006 עצרו שירותי הביטחון הירדנים רשת שלמה של החמאס שהופעלה מדמשק וכללה כ-20 מחבלים שתכננו לבצע שורה של פיגועים בירדן.
הפרסום על מעצר חמשת פעילי החמאס בירדן בא בתום כשלושה שבועות של מתקפה תקשורתית של אמצעי התקשורת הירדניים הרשמיים על תנועת החמאס. ירדן מאשימה את תנועת החמאס כי פעיליה גנבו את משלוחי הסיוע ששלחה ירדן באחרונה לתושבי רצועת עזה. על פי הגרסה הירדנית השתלטו אנשי ה"כוח הביצועי" של החמאס על השיירה שהעבירה את משלוחי הסיוע והעבירו את המשלוחים אל המשרד לעניינים חברתיים בעזה הנשלט על ידי החמאס.
עמדתה של ירדן בסוגיית השתלטות החמאס על רצועת עזה לפני שמונה חודשים היא כי יש להחזיר את המצב לקדמותו ולאפשר לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס להשיב את ריבונות הרשות הפלסטינית לרצועת עזה.
המלך עבדאללה שונה מאביו, המלך חוסיין בן טלאל, ביחס שהוא מפגין כלפי תנועת החמאס. בעוד המלך חוסיין פינק את תנועת החמאס ואפשר לה נוכחות פוליטית ותקשורתית בתוך הבירה הירדנית עמאן הקפיד בנו עבדאללה כי מנהיגי החמאס ידירו את רגליהם מן הממלכה. כזכור המלך חוסיין גם פעל אצל שלטונות ארצות הברית כי ישחררו מן הכלא האמריקני את מוסא אבו מרזוק מבכירי מנהיגי התנועה ואף הציל את חייו של ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של התנועה ב-1997 לאחר שסוכני המוסד הישראלי ניסו להתנקש בחייו. וכיצד מודה משעל לירדנים? נכון, בכפיות טובה, הוא מנסה לערער את יציבות שלטונו של המלך עבדאללה.
כמובן, יש לציין, שלמלך חוסיין היה גם חלק נכבד בלחץ על ישראל לשחרר מן הכלא את מנהיג החמאס השיח' אחמד יאסין.
ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006 הכניס ללחץ את המלך עבדאללה שחשש כי הדבר יקרין על תושבי ממלכותו שהינם בעיקר פלסטינים. לתנועת החמאס שהיא חלק מתנועת האחים המוסלמים יש תנועה אחות בירדן הנקראת "חזית הפעולה האסלאמית". התנועה הזו היא אופוזיציונית למשטר ומאז ניצחון החמאס בבחירות בשטחים הגביל המלך עבדאללה את כוחה באמצעות חקיקה ומעצרי פעיליה ומנע ממנה לצבור כוח פוליטי בבחירות המוניציפליות ובבחירות לפרלמנט הירדני. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בהחלט יכול ללמוד ממנו כיצד מטפלים בתנועה אסלאמית קיצונית.
הקשר האמיץ בין תנועת החמאס לאיראן מפחיד מאוד את המלך עבדאללה הרואה באיראן סכנה רבה למשטרים הערביים המתונים. ירדן תומכת בפיתרון שלום לבעיה הפלסטינית ומסתייגת מהאידיאולוגיה של החמאס כי כול פלסטין היא מוסלמית מן "הים עד הנהר" ולפיכך יש להשתלט עליה ולהשמיד את ישראל. אידיאולוגיה כזו תביא גם להשתלטות החמאס על ירדן והמלך עבדאללה מבין היטב כי התנועה הזו היא סכנה גדולה למשטרו.
שלטון המלוכה הירדני גם חושש מהאפשרות כי תנועת החמאס תטען בשלב מסויים כי היא מייצגת את התושבים ממוצא פלסטיני המתגוררים בירדן דבר שעלול ליצור תסיסה רבה בממלכה ואף להביא להתנגשויות בין נאמני המלך בצבא הירדני שרובם משבטים בדואים לבין פעילים אסלאמיים קיצונים ממוצא פלסטיני.
ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס מנסה תקופה ארוכה להקים הנהגה חיצונית חזקה של החמאס שתשלוט על כול הפלסטינים בעולם ותייצג אותם במקום ההנהגה החילונית ששמה אש"ף. הוא הצליח להגביר את השפעת תנועתו בשטחים הפלסטינים ואף להשתלט על רצועת עזה, עכשיו מועדות פניו לעבר הגדה המערבית וההמשך ידוע, תנועת החמאס תנסה בעתיד להשתלט גם על ירדן בעידודה של איראן.
גם ישראל חוששת מאוד מהאפשרות הזו, לישראל יש כבר גבול עם שלוחה של איראן ברצועת עזה והיא איננה רוצה כי הגבול הארוך ביותר שלה, הגבול עם ירדן, יהיה גבול עם שלוחה נוספת של איראן, הסכנה ברורה לכולם. לכן, שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לירדן הוא הדוק מאוד ומתבטא בתיאום שוטף וביקורים הדדיים של ראשי השירותים החשאיים של שתי המדינות בירדן ובישראל. לירדן וישראל יש חשש משותף מן האסלאם הקיצוני והן פועלות יחדיו נגדו.

יום ראשון, 2 במרץ 2008

?מי יילחם במכונת התעמולה הערבית

הפלסטינים הצליחו במערכת התעמולה שלהם ליצור בעולם הערבי והמערבי תמונה מעוותת כי ישראל עוסקת במבצע מתוכנן של "השמדת עם" בפעולותיה ברצועת עזה. מערכת ההסברה הישראלית נכשלה פעם נוספת. הכישלון מחייב הקמה מהירה של מערך הסברה לאומי עם משאבים רבים כדי לשפר את תדמיתה של ישראל. אי אפשר לצאת למבצע צבאי נרחב ברצועה ללא מערך כזה

מכונות התעמולה הפלסטינית והערבית נאחזו בדבריו של סגן שר הביטחון מתן וילנאי בסוף השבוע כי "הפלסטינים מביאים על עצמם שואה גדולה יותר בהמשך ירי רקטות הקסאם" כדי להפעיל מערכת הסתה גדולה ומשומנת. וילנאי התכוון למילה אסון או קטסטרופה אך אחת מסוכנויות הידיעות תרגמה את דבריו למילים BIG HOLOCOST והפלסטינים והערבים מיהרו לקשור את המתרחש ברצועת עזה לשואת יהודי אירופה ולנאציזם. ואיפה הייתה ההסברה הישראלית? שאלה טובה.
לפני שההסברה הישראלית התאוששה מיהרה התקשורת הפלסטינית והערבית לצטט את התרגום המעוות ומנהיג החמאס ח'אלד משעל והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס עשו בתרגום הזה שימוש תעמולתי מניפולטיבי לצרכיהם. ישראל הפכה באמצעי התקשורת הערביים והפלסטיניים למדינה נאצית שעומדת לשרוף במשרפות את בני העם הפלסטיני בשואה חדשה. רשת אל-ג'זירה, המשדרת לכל רחבי המזרח התיכון, הפכה לשופר החמאס והקרינה ללא הרף תמונות של גופות שרופות ברצועת עזה ובהן גם גופות של ילדים פלסטינים.
המניפולציה הערבית-פלסטינית או כפי שאנו קוראים לה בלשון התקשורתית ה"ספין" הצליחה ובגדול.
משרד החוץ הישראלי החל בפעילות הסברה שכוללת שיחות טלפוניות של שרת החוץ ליבני עם שרי חוץ בעולם ועם מזכ"ל האו"ם, השגרירים בחו"ל יצרו קשר עם משרדי החוץ של המדינות שבהן הם מוצבים ומשרד החוץ החל לתדרך שגרירים זרים המוצבים בארץ. ספק רב אם הפעילות הזו תצליח לשנות את התמונה שמציגים אמצעי התקשורת השונים במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל.
מה שקורה משקף היטב את מצבה של מערכת ההסברה הישראלית במשך שנים רבות דבר שבא גם לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה. יש צורך דחוף להאיץ את הקמתו של מערך הסברה לאומי שלא רק יגיב למתקפות תקשורתיות על מדינת ישראל ויהיה בעמדת התגוננות מתמדת, אלא גם ייזום מתקפות תקשורתיות ו"ספינים" שיציגו כהלכה את עמדותיה של ישראל.
נכון שההסברה לא קובעת מדיניות ואיננה יכולה לבוא במקומה אבל היא צריכה לסייע בהסברת המדיניות הישראלית. במקרה דנן ישראל עסוקה בהגנה עצמית על אזרחיה החפים מפשע מפני מתקפות טילים ורקטות משטח שאיננו כבוש על ידי ישראל. ארגון החמאס שנכשל בשבוע שעבר בהצעדת עשרות אלפי פלסטינים לעבר הגדר ברצועת עזה הצליח בתעמולה שלו בסוף השבוע להעביר מסר אחר לעולם כאילו ישראל היא זו שתוקפת אזרחים פלסטינים חפים מפשע. אמצעי התקשורת הזרים והערביים כמעט שלא מזכירים את ההתקפות על שדרות, אשקלון ונתיבות. הם גם כמעט ולא מראיינים דוברים ישראלים ועוסקים בדה-לגיטימציה של ישראל.
ישראל לא יכולה לצאת למבצע צבאי כלשהו ברצועת עזה, קטן בהיקפו כמו באיזור ג'באליה או גדול יותר, מבלי שארגנה מראש את נושא ההסברה. מדובר בפעילות צבאית ידועה מראש ואפשר להתארגן לה מבחינה הסברתית. לכן בישיבת הקבינט הביטחוני שתתכנס ביום רביעי הקרוב חייבת הממשלה לדרוש ולקבל תוכנית הסברה מקפת ומפורטת שתלווה באופן צמוד את כל ההחלטות שיתקבלו. ראש הממשלה חייב למנות, ולו רק לצורך התקופה הזו, מסביר לאומי או מתאם הסברה לאומי לצייד אותו בתקציב גדול ולהתחיל בהערכות התקשורתית וההסברתית בתיאום עם כל הגופים הקשורים לנושא (משרד החוץ, צה"ל, משטרת ישראל, מתאם הפעולות בשטחים, שב"כ וכו') שתלווה באופן שוטף ויומי את ההתמודדות של מדינת ישראל בעורף ומול הטרור היוצא מרצועת עזה והפגנות ההזדהות שמארגנים הפלסטינים גם ביהודה ושומרון.
הפלסטינים הבינו, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, כי נקודת התורפה של מדינת ישראל היא העורף, לכן הם מרכזים את התקפותיהם על המטרה הזו, על ה"בטן הרכה" של מדינת ישראל. ההסברה הישראלית חייבת להתמודד בצורה חכמה ומתוחכמת עם הנקודה הזו, יתר על כן ברשות גורמי המודיעין שלנו, כך סיפר לי גורם בכיר, יש חומר ויזואלי שבו מתועדת פעילות גופי הטרור הפלסטינים מתוך בתי מגורים ובתי ספר ברצועה לירי על ישובים ישראלים. ארגוני החבלה משתמשים בתושבי הרצועה כ"מגן אנושי", מישהו, בדרג המדיני או הביטחוני, צריך לאשר את פרסום החומר הזה והפצתו בעולם.
הבעיה המיידית של ישראל היא כיצד למתן את הדרמטיזציה המלאכותית שהצליחו הפלסטינים ליצור בתקשורת הערבית והזרה כאילו ישראל עוסקת ב"השמדת עם" ובפגיעה בחפים מפשע. ערוץ אל-ג'זירה מעביר דיווחים רצופים בשידור חי מהרצועה לכל העולם הערבי דבר שמוסיף לתחושת החירום המלאכותית. לא הבחנתי שהוא מקיים שידורים חיים משדרות, אשקלון או נתיבות.
נושא ההסברה חייב להפוך לחלק בלתי נפרד מכל מבצע צבאי חשוב. הוא חייב להיות חלק מתהליך פקודת המבצע, ברמה המדינית צריכים הממשלה והקבינט הביטחוני גם כן לשלב את הנושא במערכת השיקולים וקבלת ההחלטות.
רק אם יפנימו הדרג המדיני והדרג הביטחוני הבכיר את חשיבותו של נושא ההסברה ויתייחסו אליו, סוף סוף, ברצינות יהיה ניתן להשיג פריצת דרך ולשפר את תדמיתה של ישראל ומעמדה הבינלאומי, אי אפשר להטיל את האחריות רק על משרד החוץ, צריך מערכת נפרדת שתקבל משאבים רבים ותתאם את כול הגופים הרלוונטיים לנושא ההסברה, הגיע הזמן שנתייחס ברצינות לנושא הזה שכן הוא בדמנו.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר