יום שישי, 29 בפברואר 2008

להכין את החרבות

הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מגלה כי הפלסטינים לא פוסלים את האפשרות לחדש בעתיד את הטרור נגד ישראל. דבריו משקפים את המגעים מאחורי הקלעים בין אש"ף למדינות ערב להיערך לאפשרות כי המשא ומתן על הסדר הקבע ייכשל בקרוב. האיומים האלה נועדו ללחוץ על ישראל להגיש ויתורים לפלסטינים בעוד הטרור מרצועת עזה גובר. סיכוייו של השלום להגיע מתרחקים וכדאי שישראל תיערך בקרוב לסיבוב אלים נוסף מול הפלסטינים

כדאי שכמה מהדמויות הפוליטיות הבולטות בישראל המשבחות מידי פעם את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וראש ממשלתו סלאם פיאד על מתינותם ורדיפתם אחר השלום יקראו את הראיון שהעניק הנשיא הפלסטיני אתמול לעיתון "א-דוסתור" היוצא לאור בירדן. האידיאולוגיה של מחמוד עבאס איננה שונה מזו של יאסר ערפאת, בראיון הוא רומז לישראל כי הפלסטינים לא פוסלים את האפשרות של חידוש המאבק המזויין נגדה. הנה הציטוט מדבריו: "בשלב הנוכחי אני נגד המאבק המזויין כיוון שאיננו מסוגלים לכך אך בשלבים הבאים אפשר שמצב העניינים יהיה שונה."
כלומר, הפלסטינים חלשים מידי כעת כדי להתמודד עם ישראל בכוח צבאי אך כשיתחזקו קיימת האפשרות הזו.
דבריו של הנשיא הפלסטיני משקפים בדיוק את תורת השלבים של אש"ף, קודם לקבל מישראל את מה שניתן לקבל בדרכי שלום ואחר כך לאחר שהפלסטינים ייתחזקו או התנאים האזוריים או הבינלאומיים יאפשרו זאת, להשיג את השאר באמצעות הטרור. אש"ף ומנהיגיו לא שינו דבר באידיאולוגיה שלהם של תורת השלבים הם רק התאימו אותה למצב הנוכחי אך לא ויתרו עליה, היא בגדר של "תוכנית מגירה" שתישלף בבוא היום.
בהמשך הראיון מתייחס הנשיא הפלסטיני גם לנושא ה"התנגדות" (מקאוומה-בערבית) המונח שבו משתמשים ארגוני החבלה השונים ושמשמעותו טרור ואומר: "היה לי הכבוד להיות מי שירה את הירייה הראשונה ב-1965, רבים באזור ובעולם יודעים מתי ההתנגדות היא מועילה וכיצד ומתי היא לא מועילה, מהן גבולותיה ומה היא ההתנגדות הרצינית והאמיתית והמשפיעה, ידוע מתי היא מזיקה ומתי היא במקום ובעיתוי הנכון, היה לנו הכבוד להנהיג את ההתנגדות, אנחנו לימדנו את כולם את ההתנגדות כולל את החזבאללה, הם התאמנו במחנות שלנו."
מדוע אומר הנשיא עבאס את הדברים בעיתוי זה? מי כמוהו יודע שאין עד כה שום התקדמות משמעותית במשא ומתן שהוא מנהל עם ישראל על הסדר הקבע במסגרת תהליך אנאפוליס, ברור לכול הצדדים שהזמן שקבע הנשיא בוש להשגת הסדר עד סוף השנה איננו ריאלי. לכן בהמשך הראיון אומר הנשיא עבאס: "אם לא נגיע לפיתרון במהלך 2008 יהיה קשה להגיע אליו מכיוון שאחרי זה יגיע ממשל אמריקני חדש ונתחיל עימו בתהליך חדש שאף אחד חוץ מאללה לא יודע מהו".
דבריו של מחמוד עבאס מצטרפים לאיומים נוספים שהשמיעו באחרונה בכירים באש"ף ודמויות בעולם הערבי כמו איום בהכרזת עצמאות חד צדדית על פי מודל קוסובו, ביטול יוזמת השלום הערבית ונסיגה מהרעיון של פיתרון המבוסס על עיקרון של שתי מדינות לשני עמים. הפלסטינים מתאמים עמדות עם מדינות ערב לקראת כישלון אפשרי של השיחות על הסדר הקבע ומנסים להפעיל לחץ על ישראל במשא ומתן כדי שתוותר על עמדותיה, האיומים כוללים גם את אפשרות חידוש הטרור והם באים מפיו של הדמות הבכירה ביותר המנהלת את המשא ומתן עם ישראל הנשיא הפלסטיני וראש אש"ף מחמוד עבאס, מי שמוצג, חדשות לבקרים, כ"יונת השלום" הפלסטינית.
אדוני הנשיא הפלסטיני, אני ואחרים בישראל לא שכחנו לרגע את עבודת הדוקטורט שכתבת במוסקבה על הציונות והתיאורים המופיעים בה, לא שכחנו גם את הדברים שכתב עליך בספרו, המחבל "אבו דא'וד" שתכנן את טבח הספורטאים הישראלים במינכן, כי חלקך בפעולה היה לדאוג למימון המבצע. אנחנו לא שכחנו זאת. במקום להתפאר למשל בהסכם אוסלו שאתה היית שותף ראשי להשגתו אתה בוחר להתפאר בכך שהיית בין אלה שאימנו את החזבאללה בטרור במחנות אש"ף? זה המסר שלך לשלום?
במאמרים קודמים בחרתי לכנות את הנשיא הפלסטיני במילים "ערפאת מספר שתיים" או "זאב בעור של כבש". דבריו בראיון לעיתון "א-דוסתור" רק מוכיחים כי צדקתי.
הגיע הזמן שנתפכח ונביט נכוחה אל המציאות הקשה, האישים הכי מתונים בהנהגה הפלסטינית מנסים לכופף אותנו כדי להשיג את מטרותיהם שמעולם לא ויתרו עליהן, אם הדבר לא יצלח בדרך המשא ומתן אזי ינסו לעשות זאת בדרך הטרור ובראשם הנשיא מחמוד עבאס.
לא אתפלא אם הנשיא עבאס ירוץ בקרוב להתפייס עם תנועת החמאס ברגע שיבין סופית כי המשא ומתן עם ישראל נכשל וכדי להציל את עורו וכיסאו הוא יזגזג ושוב יתחבק עם יריבו ח'אלד משעל מדמשק. המהירות שבה מתפייסים הערבים ביניהם עולה לפעמים על מהירות האור ברגע שצריך להתאחד מול האוייב הציוני הנורא ששמו ישראל.
לכן אין לישראל מה למהר, גם שותפיה ה"מתונים" בצד הפלסטיני לא הפסיקו לפטנז על הטרור ומשתעשעים ברעיון לחדש אותו בקרוב כדי להשיג את יעדיהם הלאומיים על חשבון ביטחונה של ישראל.
המצב בדרום המדינה הוא מדאיג, ארגוני החבלה כבר יורים טילי גראד על אשקלון, ראש אמ"ן, האלוף עמוס ידלין גילה לנו השבוע בועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי עשרות פעילי אל-קאעדה והג'האד העולמי חדרו לרצועת עזה בעקבות פתיחת הגבול בציר פילדלפי וכי בנוסף אליהם נכנסו ממצרים לרצועה גם מומחי חבלה ומהנדסים וצלפים שהוכשרו בסוריה ובאיראן. כל זה קורה מול עיננו ואנו רדומים. הגיע הזמן להתעורר ולהכין את החרבות. שלום לא עומד להגיע לכאן, הערבים כבר משחיזים את סכיניהם ומתכוננים לסיבוב הבא, כדאי שנהייה מוכנים.

יום חמישי, 28 בפברואר 2008

למען הדמוקרטיה

עיתון "אל-איאם" הפלסטיני פותח במאבק ציבורי ובינלאומי לחידוש הפצתו ברצועת עזה לאחר ששלטון החמאס החליט למנוע את חלוקת העיתון מסיבות פוליטיות. שלטון החמאס ממשיך באותה המדיניות שנקטה הרשות הפלסטינית של סתימת פיותיהם של האופוזיציה והמתנגדים לקו הפוליטי של השלטון. עם זאת יש להתגייס למאבק העיתון מתוך רצון להבטיח את חופש הביטוי וחופש העיתונות בכל מקום במזרח התיכון ומתוך שאיפה לקידום הערכים הדמוקרטיים

מדיניות "סתימת הפיות" של שלטון החמאס ברצועה מגיעה לשיאים חדשים. מייד לאחר שהשתלט הארגון על הרצועה לפני שמונה חודשים הוא החל להצר את חופש העיתונות. פעילי החמאס החלו לפעול נגד כל מי שלא נחשב ל"עיתונות אוהדת". תחילה נסגרו בכוח כמה משרדי עיתונות, על עובדי רדיו "קול פלסטין" והטלוויזיה הפלסטינית המזוהים עם הרשות הפלסטינית של הנשיא מחמוד עבאס נאסר להגיע למשרדיהם והשידורים הופסקו. כמו כן הופעלה צנזורה על כל פעילות הסיקור העיתונאי ברצועה.
בהמשך החל החמאס במעצר של עיתונאים המזוהים עם ארגון הפת"ח, הם נחקרו על ידיעות ומאמרים שפרסמו וכמה מהם עונו. המקרה הבולט ביותר היה חטיפתו של עומר אלע'ול, בעל טור בעיתון "אלחיאת אלג'דידה", המזוהה עם הפת"ח בעת שבא לביקור בעזה. אלע'ול ישב במעצר החמאס יותר מ-50 יום ושוחרר בעקבות לחצים ופניות של ארגונים בינלאומיים אל שלטון החמאס.
עכשיו החל שלטון החמאס להצר את רגליו של עיתון "אל-איאם" היוצא לאור ברמאללה ומופץ גם ברצועה. העיתון מזוהה עם הרשות הפלסטינית ועורכו הראשי הוא אכרם הנייה, יועצו המדיני של הנשיא מחמוד עבאס. העיתון פרסם בתחילת חודש נובמבר 2007 קריקטורה שבה נראים חברי סיעת החמאס במועצה המחוקקת (הפרלמנט) יושבים לבדם במועצה ללא נציגים של סיעות אחרות. הקריקטורה רמזה לכך שהישיבה איננה חוקית בהעדר נציגים של הסיעות האחרות בפרלמנט. הפרסום עורר את חמת זעמה שת תנועת החמאס. יו"ר סיעת החמאס בפרלמנט, השיח' אחמד בחר פנה בתביעה לבית משפט בעזה נגד העיתון. בית המשפט, הנתון כמובן לשליטת החמאס, הורה בתגובה לאסור על הכנסת העיתון לתחומי הרצועה ועל מעצר העורך והמאייר.
הצעד הזה הוא נדיר בחומרתו גם במשטרים דיקטטוריים. בדרך כלל מי שפועל לסגירת עיתונים או הגבלת חופש הביטוי בצורה מעשית היא הרשות המבצעת, במקרה הזה מי שיזם את מדיניות "סתימת הפיות" של העיתון היא הסיעה הגדולה במועצה המחוקקת, סיעת "הרפורמה והשינוי" המזוהה עם החמאס, כשמה כן היא, ואכן היא יצרה שינוי בכל הקשור לחופש העיתונות. רבים מהפלסטינים רואים בצעד זה תקדים היסטורי מסוכן בחייו של העם הפלסטיני. העובדה שבית המשפט אסר על הפצת העיתון רק בתחומי רצועת עזה ודרישתם של נציגי החמאס כי העיתון יתנצל ויגיש ערעור רק בפני בית המשפט העזתי מתפרשים בשטחים כצעד פוליטי שמטרתו ליצור עובדה מוגמרת כי רצועת עזה היא ישות מדינית ופוליטית נפרדת מהגדה המערבית.
עיתון "אל-איאם" החליט לצאת למאבק ציבורי ובינלאומי נגד ההחלטה של בית המשפט בעזה, במקביל הוא יגיש ערעור לבית המשפט העליון ברמאללה. ברור שגם אם יבטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט בעזה לא יהיה ניתן יהיה, בפועל, לחלק את העיתון ברצועת עזה, ארגון החמאס נחוש למנוע זאת והוא "בעל הבית" ברצועה, בעיתון יודעים זאת אך הם רואים במאבק גם הזדמנות לסגור חשבון פוליטי עם הארגון ולהוקיע אותו בפומבי כפוגע בחופש העיתונות וכשלטון אפל.
למאבקו של העיתון התגייסו גם חברי פרלמנט פלסטיניים מסיעות שונות המתנגדים לצעד שנקטה סיעת החמאס בפנייתה לבית המשפט בעזה. בימים הקרובים בודאי נראה שורה של פעילויות כמו שביתות שבת והפגנות של עיתונאים פלסטינים בגדה בשיתוף גופים שונים נגד ההחלטה למנוע את הפצת "אל-איאם" ברצועה.
הרשות הפלסטינית עצמה איננה נקייה מפגיעה בחופש העיתונות. גם היא פגעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי פעמים רבות בזמן שלטונו של הנשיא הקודם. יאסר ערפאת שהתפאר בדמוקרטיה של העם הפלסטיני, נקט בצעדי דיכוי חריפים ברצועת עזה נגד שבועונים ועיתונים של ארגוני החמאס והג'האד האסלאמי ונגד עיתונאים שהיו מזוהים עימם, גם הנשיא מחמוד עבאס המשיך במדיניות הזו. עם זאת, המאבק של עיתון "אלאיאם" הוא צודק, אינני יכול כעיתונאי ואדם החי בחברה דמוקרטית להצדיק פגיעה בחופש הביטוי ומניעת הפצה של עיתון בשל פרסום קריקטורה.
מה שדרוש הוא שגם עיתונאים ישראלים, עיתונאים זרים וארגוני זכויות האדם יתגייסו לסייע למאבקו של עיתון "אל-איאם". מדובר במאבק חוצה גבולות, דתות וסכסוכים פוליטיים בעד חופש הביטוי ועיתונות חופשית. זהו חלק מהמאבק להשגת והנחלת הדמוקרטיה במזרת התיכון. הוא איננו שונה מהמאבק נגד האמנה שאימצו שרי התקשורת הערביים להטיל מגבלות על שידורי הערוצים הלוויניים הערביים. רבים מהשליטים הערביים ובהם גם ראשי הרשות הפלסטינית וראשי שלטון החמאס ברצועה חוששים מעיתונות חופשית וביקורתית ופועלים נגדה. המאבק בעד חופש העיתונות הוא מאבק ארוך וממושך והוא מאבק משותף של ישראלים ופלסטינים כאחד. חשוב למגר את התופעה המסוכנת הזו בכל משטר. הדמוקרטיה היא חשובה לא רק בישראל, גם אצל שכנינו בגדה וברצועה ואנו צריכים להירתם למאבק הזה ככל שנוכל.

יום שלישי, 26 בפברואר 2008

והעיקר - לא לפחד כלל

הפלסטינים ומדינות ערב מתכוננים לאפשרות כישלון המשא ומתן על הסדר הקבע ומאיימים בשורה של צעדים כמו ביטול יוזמת השלום הערבית והכרזת עצמאות חד צדדית. מדובר בניסיונות להפעיל לחץ על ישראל באיומי סרק. צעדים כאלה לא יקדמו את התהליך המדיני. על הפלסטינים לקבוע מיהו נציגם האמיתי למשא ומתן ועל ישראל לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה. הביטחון הוא המפתח לשמירה על קיומה בתוך המזרח התיכון

הצעתו האחרונה של יאסר עבד רבו, מזכיר הועד הפועל של אש"ף בדבר עצמאות פלסטינית חד צדדית על פי מודל קוסובו מעידה על המצוקה שחשים בכירים באש"ף מהעובדה שאין התקדמות במשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית על הסדר הקבע. הבכירים האלה מעריכים כי אין שום סיכוי להשיג הסכם עד סוף השנה וכי פירוש הדבר הוא שהפלסטינים ייאלצו להמתין לבחירת נשיא אמריקני חדש, עד שהנשיא החדש ילמד את הסכסוך המזרח תיכוני ויגבש את מדיניותו תחלוף לפחות חצי שנה. כשלון השיחות הנוכחיות על הסדר הקבע עלול "לתקוע" את המשא ומתן לעוד זמן רב.
לכן, אישים פלסטינים בכירים ומנהיגים ערביים מתחילים כבר לחפש דרכי פעולה חדשות לפיתרון הבעיה הפלסטינית. ההצעה להכרזת עצמאות חד צדדית הייתה רק דוגמא אחת ל"מנופי לחץ" שמנסים הפלסטינים להפעיל על מדינת ישראל.
לפני כמה ימים איים שר החוץ הסעודי, הנסיך סעוד אל פייצל, בראיון שהעניק לעיתון "ניו יורק טיימס", כי בגלל תחושת הייאוש שוקלות מדינות ערב לסגת מיוזמת השלום הערבית ולבטל אותה.
הוא טען בראיון כי "ישראל הורסת את היוזמה" המבוססת על היוזמה הסעודית בועידת הפסגה הערבית בביירות ב-2002.
בחודש הבא אמורה להתכנס בדמשק שבסוריה ועידת הפסגה הערבית, גורמים ערבים בכירים מאיימים כבר כי הועידה תשגר מסר ברור לישראל כי אם לא תשיב על יוזמת השלום הערבית ישקלו מדינות ערב לבטלה ויחפשו אופציות חדשות.
ישראל לא הגיבה עד כה לאיומים האלה באופן רשמי אך גורמים בכירים בירושלים אומרים כי הניסיונות להפעיל לחץ על ישראל בזמן שהיא מנהלת משא ומתן רציני עם הרשות הפלסטינית עלולים לפגוע בסיכויים להתקדמות בו.
האיומים הערבים והפלסטינים הפכו לשיטה כל אימת שמתחדש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. במסגרת האיומים המתרגשים עלינו, חדשות לבקרים, מפיצים הפלסטינים גם ידיעות כי יש בעולם הערבי ירידה בתמיכה ברעיון של פתרון הבעיה הפלסטינית על בסיס העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים". הפלסטינים מעודדים ממפקד באוכלוסין שהשלימה הרשות הפלסטינית באחרונה ורומזים כמעט בגלוי כי הם עשויים לשנות את עמדתם ולדרוש את שילובם של תושבי השטחים כאזרחים לכל דבר במדינת ישראל. להערכתם "הדמוגרפיה תנצח" בסופו של דבר והם יהפכו, בתוך כמה שנים, לרוב במדינת ישראל, אז הם יוכלו לשנות בקלות, בשיתופם של ערביי ישראל, גם את שמה של המדינה מ"ישראל" ל"פלסטין".
לאירועים הדרמטיים האחרונים שהיו בגבול רצועת עזה ומצרים שבמהלכם פרצו פעילים של ארגון חמאס את הגבול והביאו לנהירה של מאות אלפי פלסטינים לתוך מצרים, הייתה גם כן השפעה על עמדתן של מצרים וירדן כלפי סוגיית פיתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הן חוששות כי ישראל מנסה ליצור מצב שבו תקבל מצרים את האחריות לרצועת עזה וירדן את האחריות לגדה המערבית, בדיוק כפי שהיה המצב ערב פרוץ מלחמת ששת הימים.
כל מי שבקי בסכסוך הישראלי פלסטיני יודע היטב שאין שום סיכוי, כיום, להגיע להסדר קבע בין שני הצדדים בגלל המורכבות הרבה של סוגיות שונות בסכסוך וחוסר היכולת של המנהיגים של שני הצדדים לקבל החלטות היסטוריות כואבות. בצד הפלסטיני המצב החמיר עוד יותר שכן לפני כשמונה חודשים אירעה הפיכה צבאית ברצועת עזה והיום ההנהגה הפלסטינית מורכבת משני ראשים, תנועת החמאס והרשות הפלסטינית, דבר שמקשה עוד יותר על האפשרות להגיע להסדר מדיני.
העובדות האלה ידועות היטב לפלסטינים, למדינות ערב, לרביעייה הבינלאומית ובעצם לכול מי שמעורב ישירות או בעקיפין בסכסוך הישראלי פלסטיני. לכן תחושות הייאוש, האכזבה והציפייה מהמשא ומתן בין שני הצדדים הן מלאכותיות. כולם יודעים את האמת המרה לאמיתה.
הפלסטינים צריכים לשאול את עצמם מה ירוויחו מהצהרת עצמאות חד צדדית שתישאר על הנייר בדיוק כמו אותה הצהרת עצמאות חד צדדית בכינוס המל"פ באלג'יר ב-1988. הם צריכים לעשות חשבון נפש ואם אכן הם רוצים בפיתרון מדיני הם צריכים לתת לישראל כתובת אחת ברורה למשא ומתן לא שתי כתובות או שני טוענים לכתר.
גם מדינות ערב צריכות לבדוק את התנהלותן, לשתיים מהן, מצרים וירדן יש הסכמי שלום מלאים עם ישראל, לעוד כמה מדינות ערביות יש קשרים ברמות שונות עם ישראל, מה הן ירוויחו מביטול יוזמת השלום הערבית? האם הדבר יקדם את הסיכויים להסדר בין ישראל לפלסטינים? האם הצעד הזה יעודד את המתונים או את הקיצוניים במזרח התיכון?
גם על ישראל מוטלת האחריות למצב, אסור לה להשלות את הפלסטינים כי אכן יש סיכוי ממשי להגיע להסכם על סוגיות הסדר הקבע עד סוף השנה. ישראל יכולה להבטיח מאה אחוזים של מאמץ אך לא מאה אחוזים של הצלחה. הניסיון של ישראל לעזור לנשיא האמריקני בוש להתחיל להגשים את חזונו על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל הוא לגיטימי מכיוון שבסופו של דבר מדובר בידיד גדול של ישראל אך צריך לזכור שג'ורג' בוש יעזוב את הבית הלבן בעוד פחות משנה ויחזור הביתה לטקסס, מדינת ישראל לא הולכת לשום מקום, היא נשארת במקומה עם כל הבעיות הביטחוניות שלה ובראשן "המלחמה הפתוחה" שהכריז עלי השיח' חסן נצראללה.
שפת האיומים, בדרך כלל של הערבים, במזרח התיכון לא תוביל לשום תוצאה חיובית, ראינו זאת כבר בעבר. רוב האיומים הם איומי סרק לצורכי תעמולה. ישראל היא מדינה חזקה והניסיונות להצמיד אקדח של איומים לרקתה כדי לכופף אותה לא יצליחו. הסדרים כפויים על אחד מהצדדים לא יובילו לפיתרון הסכסוך, ייתכן שהערבים מעודדים מתוצאות מלחמת לבנון השנייה וסבורים שישראל נחלשה לכן הם שוב פונים ללשון האיומים.
ישראל צריכה להפגין ביטחון עצמי ולא לוותר על צורכי הביטחון שלה במשא ומתן. כל עוד ישראל חזקה לא יועילו כל האיומים הערבים. המפתח להישרדות בג'ונגל של המזרח התיכון הוא כוח, כל עוד לישראל יש את הכוח והביטחון קיומה מובטח ושום איום לא יכול לשנות את העובדה החשובה הזו. הביטחון הוא גם המפתח לשלום ולא להיפך.

מצרים מחפשת רגיעה

הנשיא מובארק יוזם מגעים עם ארגון החמאס, הרשות הפלסטינית וישראל כדי למצוא פתרון מוסכם להפעלת מעבר רפיח והקלת הלחץ הכלכלי ברצועת עזה. מציאת פיתרון כזה יכולה לסייע בהשגת הבנות בין ישראל לחמאס על רגיעה ברצועה וקידום העסקה לשחרורו של גלעד שליט. מה שמנחה את הנשיא המצרי הוא רצונו להשיג רגיעה ושקט יחסי בתוך מצריים כדי שיוכל להעביר בעתיד את שלטונו לבנו גמאל ללא בעיות

ראש המודיעין המצרי הגנרל עומר סולימאן אמור לבוא לביקור בישראל בשבוע הבא. המטרה העיקרית של ביקורו היא פתיחת מעבר רפיח אך מטבע הדברים ידון עימו הדרג המדיני והביטחוני גם בסוגיות נוספות כמו שחרור החייל החטוף גלעד שליט, המשך ירי הרקטות מהרצועה והאפשרות לחידוש הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס.
מצריים מייחסת חשיבות רבה למציאת פיתרון שיאפשר את הפעלת מעבר רפיח ובכך יוקל מאוד המצור על הרצועה. המצרים יודעים כי מוצרי המזון הרבים והדלק שרכשו מאות אלפי תושבי הרצועה שנכנסו לשטח מצרים לפני כחודש יאזלו בקרוב ושוב יגבר הלחץ הפנימי. מצרים סגרה הרמטית את הפרצות שפרצו פעילי החמאס בגדר הגבול והיא נחושה שלא לאפשר את הישנות התופעה. ארגון החמאס איננו מוכן להתחייב שלא יפרוץ שוב את הגבול אם יימשך המצור הכלכלי על הרצועה והוא מוכן גם להסתכן בעימות אלים עם המשטרה המצרית מתוך הנחה שדעת הקהל במצרים תתייצב לצידו בסיועה של תנועת "האחים המוסלמים" והנשיא מובארק ייאלץ בסופו של דבר להתקפל למרות ששר החוץ שלו הודיע כמה פעמים כי כוחות הביטחון המצריים ישברו את רגליו של כל מי שיפרוץ את הגבול.
מצרים מנסה להגיע לפתרון סוגיית הפעלת מעבר רפיח באופן שיהיה מקובל על כול הצדדים. במסגרת הזו נועדו בכירים מצריים באל-עריש, לפני כמה ימים, עם משלחת של החמאס בראשותם של מחמוד א-זהאר, סעיד ציאם וג'מאל אבו האשם. בעניין מעבר רפיח הסכים ארגון החמאס להגמיש את עמדותיו. המשלחת שלו הודיעה למצריים כי היא מוכנה להפעלת מעבר רפיח בתנאים הבאים: ארגון החמאס עומד על כך שתהייה לו נוכחות במעבר, הוא מוכן שהסכם המעברים מ-2005 יופעל רק באופן חלקי, כלומר המשמר הנשיאותי של הנשיא מחמוד עבאס יהיה נוכח במעבר אך יפעילו אותו רק פקידים שהפעילו אותו בעבר והמתגוררים ברצועת עזה. באשר לפקחים האירופים, ארגון החמאס מוכן שהם יהיו נוכחים במעבר בתנאי שיתגוררו בעזה או באל-עריש כדי שלא יהיו נתונים להשפעה ישראלית.
על בסיס ההצעה הזו מנסה מצריים להגיע עם כול הצדדים להסכם חדש של הפעלת מעבר רפיח. הנשיא מובארק דן בנושא עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ושר המודיעין המצרי יגיע כאמור בעוד כמה ימים לישראל כדי לשמוע את עמדתה.
בינתיים מנסים המצרים להפיג את המתיחות עם ארגון החמאס והם שחררו עשרים וחמישה פעילי חמאס שנעצרו בשטח המצרי לאחר שחצו את הגבול דרך ציר פילדלפי הפרוץ כדי לעשות פיגועים נגד תיירים ישראלים הנופשים בסיני. מצריים עדיין מחזיקה במעצר בכמה עשרות פעילים נוספים של החמאס וכנראה שהם ישוחררו בהדרגה בהתאם לקצב הפשרת המתיחות בין שני הצדדים.
גם נושא האפשרות להגיע להסכם רגיעה בין החמאס לישראל עלה בפגישת משלחת החמאס עם הבכירים המצריים. בהקשר זה יש לציין כי גם קטר מנסה לתווך בין ישראל לחמאס, בערוצים חשאיים, כפי שעשתה בעבר בזמן שאפריים הלוי שימש בתפקיד ראש המוסד.
עמדת החמאס בעניין זה היא נוקשה, הארגון דורש שהרגיעה תחול בו זמנית בשטחי הגדה והרצועה, בתמורה להפסקת ירי הרקטות הוא גם דורש את הסרת הסגר מעל הרצועה והפסקת החיסולים. למעשה אין שינוי בעמדה המסורתית של החמאס בעניין זה, ישראל סירבה בעבר לכרוך את הרגיעה ברצועת עזה במצב ביהודה ושומרון, עמדת מערכת הביטחון הייתה כי יש לישראל הזכות לפעול נגד מחבלים ביהודה ושומרון שהם בבחינת "פצצה מתקתקת" והחמאס סירב לתנאי הזה.
בכל מקרה נראה שבשבועות הקרובים יתגברו המגעים של מצרים עם הצדדים במגמה לפתור את סוגיית הפעלת מעבר רפיח באופן ספיציפי, ייתכן גם בניסיון להגיע להבנות רחבות יותר בין ישראל לחמאס בנושא החלת מצב של רגיעה ברצועה וקידום עסקת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.
אין ספק שהנשיא המצרי מעוניין בהשגת שקט יחסי בגבול מצריים עם הרצועה. הוא גם מעוניין בהפחתת המתיחות הפנימית בתוך מצריים בין השלטון לבין תנועת "האחים המוסלמים", תנועת האם של החמאס, שהודיעה כי תתמודד בבחירות המוניציפליות. הנשיא מובארק משקיע מאמצים לשוב ולייצב את משטרו מבלי להחריף את העימות עם הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים בתוך ומחוץ לארצו. הרגיעה היחסית היא נדבך נוסף בדרך לרגיעה כוללת שאליה שואף מובארק להגיע בעתיד כדי שיוכל להעביר את שלטונו, בשקט יחסי, לבנו גמאל. כבר נאמר שבפוליטיקה בסופו של דבר " הכול אישי".

יום שני, 25 בפברואר 2008

לא לתת פרס לטרור

שחרורו של מרוואן ברגותי מהכלא הישראלי יהיה טעות חמורה. מדובר ברוצח שתומך בחיסולה של מדינת ישראל בשלבים. הקריאות של פוליטיקאים ישראלים לשחררו הן התערבות בפוליטיקה הפלסטינית הפנימית ומחלישות את מעמדו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. ישראל צריכה לשדר מסר ברור כי "אין פרס לטרור"

מידי כמה שבועות מתעוררת דמות פוליטית אחרת בישראל וקוראת לשחרר מהכלא את מרוואן ברגותי שהורשע בבית משפט אזרחי ישראלי במעשי רצח ונדון לחמישה מאסרי עולם. את הקמפיין לשחרורו מוביל כבר תקופה ארוכה השר בנימין בן אליעזר ממפלגת העבודה. בן אליעזר מכיר היטב את הפלסטינים עוד מתקופת היותו מתאם פעולות הממשלה בשטחים לפני הרבה מאוד שנים ולכן עמדתו מאוד מפתיעה.
השר בן אליעזר משוכנע באמת ובתמים, וזו היא זכותו לחשוב כך, כי שחרורו של ברגותי מן הכלא יביא לתוצאות בתהליך המדיני מכיוון "שהוא יכול לספק את הסחורה" מבחינתה של ישראל, לגרסתו של בן אליעזר "ברגותי הוא הכתובת" מכיוון שישראל זקוקה לתהליך המדיני יותר מהפלסטינים. כאמור זו היא דעה אחת בנוף הפוליטי הישראלי.
מאידך גיסא טוען חבר הכנסת ישראל חסון ממפלגת "ישראל ביתנו", מי שהיה סגן ראש השב"כ, כי שחרורו של ברגותי יהיה טעות. הוא סבור כי מרוואן ברגותי הוא "ערפאת קטן" התומך בטרור וכי באינתיפאדת אל-אקצא הוא הוביל את הטרור נגד מדינת ישראל.
ניסיתי לקבל חוות דעת נוספת על ברגותי מאדם שהכירו היטב, פניתי אל אל"מ (מיל') יוני פיגל, מי ששימש כמושל רמאללה מטעם המנהל האזרחי ביהודה ושומרון ב-1994, פיגל שאיננו ידוע בדעותיו הימניות, אמר ללא היסוס כי מדובר באדם שאי אפשר לסמוך על המילה שלו ושידוע בחוסר אמינותו, הוא נתן לי שפע של דוגמאות מניסיונו בעבודה מול מרוואן ברגותי כמושל רמאללה.
הדברים לא הפתיעו אותי. אני עצמי מכיר את מרוואן ברגותי באופן אישי יותר מעשרים שנה, עוד בהיותו ראש מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת ביר זית, לפני שגורש מהשטחים וגם לאחר חזרתו לשטחים לאחר הסכמי אוסלו. נכון שמדובר בדמות כריזמטית ונכון שלא אנו נקבע לפלסטינים מי יהיה מנהיגם, אך התרשמותי האישית מהיכרותי עם מרוואן ברגותי היא שאין מדובר באדם אמין החפץ בשלום אמיתי על בסיס פשרה היסטורית כואבת בין שני העמים. גם מרוואן ברגותי מאמין בתורת השלבים של אש"ף והחלשתה של ישראל באופן שיטתי, תוך שימוש באלימות, עד להיעלמותה.
ההצהרה של השר בנימין בן אליעזר שתמציתה לשחרר את ברגותי מכלאו היא התערבות בעניינים הפנימיים של הפוליטיקה הפלסטינית. דבריו מחלישים את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וראש הממשלה סלאם פיאד ומציגים אותם כמנהיגים חלשים שאינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם, זאת בעוד, בעצם ימים אלה, ישראל מנהלת עימם משא ומתן על הסדר הקבע.
ישראל איננה יכולה להצטייר בעיני הפלסטינים והעולם כזו שבוחרת את שותפיה בצד השני ואף מנסה להמליכם כמנהיגים על בני עמם.
שחרורו של ברגותי, כפי שרוצה השר בנימין בן אליעזר, במסגרת העסקה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, רק ידחוף את ברגותי, יותר ויותר, לזרועותיו של ארגון החמאס. כל בר דעת מבין שהחמאס יזקוף את שחרור ברגותי לזכותו וכך יהפוך ברגותי בעצמו ל"חייב" לחמאס על שחרורו.
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נהג לכנות את מרוואן ברגותי במילה "רוצח". כשהציעו לשרון לשחרר את ברגותי מכלאו, כדי להחליש את יאסר ערפאת וכדי שברגותי יהפוך בבוא היום ליורשו, השיב שרון ללא היסוס: "לא מחליפים רוצח אחד ברוצח אחר".
אריאל שרון ידע היטב על מה הוא מדבר. ידיו של מרוואן ברגותי מגואלות בדם של עשרות ואולי גם מאות אזרחים ישראלים, עכשיו בא בנימין בן אליעזר ומציע, בתמימותו, לשחררו מנשיאת העונש שהוטל עליו ולהפוך אותו למנהיג ולפרטנר שלנו, נשמע לכם הגיוני?
אסור לישראל לשדר לארגוני הטרור כי הם יכולים להמשיך במעשי הרצח שלהם וכי גם אם ייתפסו הרוצחים יהיה מי שידאג לשחררם ואף ינהל עימם משא ומתן. מרוואן ברגותי איננו שונה משום רוצח אחר, כל הניסיונות לצייר אותו כאיש מתון הרוצה בשלום הן זריית חול בעיניים.
לרבים בדרג המדיני והביטחוני ידוע הסיפור על השיחה בין יאסר ערפאת למרוואן ברגותי, בתחילת אינתיפאדת אל-אקצא, שעסקה בתיאום האינתיפאדה, ערפאת אמר לברגותי: "בכל פעם שתשמע אותי מדבר על הפסקת אש, תלחץ יותר על הדוושה (של הטרור)" ואכן כך היה, ערפאת "שיחק" כלפי חוץ כי הוא מעוניין בהפסקת אש והפסקת האלימות ובאותה העת מרוואן ברגותי לחץ בחוזקה, על פי הסיכום ביניהם, על דוושת האלימות ושיגר מחבלים מתאבדים לערי ישראל. אכן אפשר לסמוך עליו, אפשר לסמוך עליו שהוא ימשיך בדרכו של ערפאת ויצעיד לירושלים מיליוני שהידים, בדיוק כמו שהבטיח מורו ורבו יאסר ערפאת.
רצוי מאוד שממשלת ישראל לא תיפול בפח של מרוואן ברגותי. מוטב שהוא יישאר בכלאו וישמש דוגמא לכך שרוצחים נענשים על מעשי הרצח שעליהם הם אחראים. אין בכוחו של ברגותי, לו אכן שוחרר, לגבור על ארגון החמאס. גם אם אכן היה בכוחו לעשות זאת הרי שבסופו של דבר הוא איננו שונה, בהרבה, ממחבלי החמאס.
מוטב גם לפוליטיקאים שלנו שלא יתערבו בפוליטיקה הפלסטינית הפנימית, יש להם די ויותר עבודה בזירה הפוליטית הישראלית. ועצה לכול מי שמציע לשחרר מחבלים רוצחים מן הכלא, חשוב היטב, קח את זמנך, אל תמהר ותנסה לענות על השאלה כיצד תסביר למשפחות השכולות שנפגעו בידי אותם רוצחים את הצעתך?

יום שישי, 22 בפברואר 2008

סתימת הפיות בעולם הערבי

מדינות ערב החליטו לאמץ אמנה מיוחדת שתטיל מגבלות על תחנות הלווין הערביות. עיתונאים ערבים ופלסטינים מתקוממים נגד הכוונה בטענה כי מדובר בניסיון לפגוע בחופש הביטוי וב"סתימת פיות ". הנהגת תהליך הדמוקרטיזציה במדינות ערב היא חשובה ולתחנות הלווין יש תפקיד חשוב בתהליך זה, בעידן הנוכחי אי אפשר למנוע את הגעת האינפורמציה לכל תושבי המזרח התיכון, לכן מדובר בהחלטה פוליטית מקוממת

כינוס מיוחד של שרי התקשורת של מדינות ערב בקהיר לפני כעשרה ימים מעורר סערה בקרב העיתונאים הערבים והפלסטינים בכל העולם. בכינוס אימצו שרי התקשורת הערביים אמנה המאשרת למדינות הערביות השונות לקנוס ארגוני תקשורת שפגעו במנהיגים פוליטיים ודתיים או שהזיקו להרמוניה החברתית והאחדות הלאומית, קטר הייתה המדינה הערבייה היחידה שסירבה לחתום על המסמך.
רבים מהעיתונאים הערביים רואים באמנה הזו ניסיון לפגוע בחופש הביטוי והנהגת מדיניות תקשורתית של "סתימת פיות". מספר תחנות הלווין הערביות נע בין 400-500 תחנות, רובן בבעלות פרטית.
השרים הערביים שקיבלו את ההחלטה טוענים כי המטרה האמיתית של האמנה היא רגולציה והגנה על הצופים, אולם עיון באמנה מגלה כי סעיפיה נוסחו בצורה עמומה המאפשרת לכל משטר ערבי לפרש אותה בצורה רחבה כדי להטיל מגבלות על חופש הביטוי. הסעיפים המדאיגים הם הסעיפים הקובעים כי ערוצים המשדרים תכנים שמעודדים אלימות או פוגעים בדת וכן ערוצים המשדרים תוכן מיני יהיו נתונים לעונשים שייקבעו בחוק. כל המדינות שחתמו על האמנה אמורות עכשיו להעביר בפרלמנטים שלהן חקיקה שתתרגם את האמנה לחוק מפורט. רק שתי מדינות ערביות מסתייגות מכך, כאמור קטר שממנה משדרת תחנת אל-ג'זירה המפורסמת וגם לבנון. מצרים מצידה הודיעה כי היא תיגש במרץ ליישם האמנה באמצעות חוק אך צפוי שתנועת "האחים המוסלמים" שיש לה 88 מושבים בפרלמנט המצרי תתנגד ליישום האמנה.
מי שמודאג מאוד היא תחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שהיא המפורסמת ביותר בעולם הערבי. התחנה הואשמה בשנים האחרונות על ידי כמה מדינות ערביות, ארצות הברית וישראל בתמיכה בארגוני טרור כמו אל-קאעדה, החזבאללה והחמאס. כתב התחנה לשעבר באפגניסטאן אפילו עומד לדין בספרד באשמת השתייכות לארגון אל-קאעדה, בישראל טוענים כי כתב נוסף של התחנה בבירות בשם ע'סאן בן ג'דו הוא שופרו של ארגון החזבאללה, טענה ישראלית נוספת היא שהתחנה סקרה באופן מוגזם את פריצת הגבול של מצרים עם רצועת עזה על ידי פעילי החמאס ואת מלחמת לבנון השנייה באופן אוהד את החזבאללה, כמובן שבאל-ג'זירה דוחים בתוקף את כל הטענות ואומרים כי הם עושים עבודתם בצורה מקצועית ואובייקטיבית. בכל מקרה התחנה פרסמה הודעה מיוחדת שבה היא אמרה כי הפיקוח על העיתונות צריך להיות על ידי העיתונות עצמה ולא פיקוח חיצוני הכפוי על ידי גורמים חיצוניים פוליטיים.
למרות הביקורת הלגיטימית שיכולה להיות על תחנת הלווין אל-ג'זירה, אין ספק שהיא צודקת בטיעוניה. חופש הביטוי בעולם הערבי עומד עתה בפני סכנה נוספת. גם כך שולטות מדינות ערב באופן מוחלט באמצעי התקשורת הרשמיים שלהן ועכשיו הן מנסות להגביל את חופש הביטוי באמצעי התקשורת הפרטיים, במקרה דנן בערוצי הטלוויזיה הלוויניים, תחת שם הקוד רגולציה או החלת קוד אתי.
התחנות הלוויניות הערביות התחילו לשדר לפני כעשר שנים ומספרן הלך וגדל בנמשך הזמן, העיתוי הזה של כינוס מיוחד של שרי התקשורת הערביים ואימוץ האמנה הוא מוזר, בקרב העיתונאים הערביים יש תחושה כי המשטרים הערביים מודאגים מהשפעתן הדומיננטית על דעת הקהל ולכן הן נחושות להצר את צעדיהן ולפגוע בתוכן שלהן, עיקר הטענות מופנות כלפי מצריים וסעודיה.
העיתונאים הפלסטינים חוששים כי אימוץ האמנה הזו יפגע באופן הסיקור של הבעיה הפלסטינית. הם סבורים שמדינות ערב אינן מעוניינות בסיקור נרחב מאוד של ההתפתחויות בשטחים הפלסטינים מחשש שהדבר יעורר מהומות בקרב הפליטים הפלסטינים החיים בתחומן ויערער את יציבות משטריהן.
כעיתונאי וכמזרחן הבקי בעולם הערבי אני חייב להביע את דעתי כי הצעד הזה הוא אנטי דמוקרטי ואכן נועד לפגוע בחופש הביטוי, אין ספק שמדינות ערביות רבות יעשו שימוש באמנה הזו כדי לחוקק חוקים שייפגעו בחופש הביטוי וינסו להגביל את התחנות הערביות המשדרות מתחומן, תהליך הדמוקרטיזציה הוא תהליך הכרחי במדינות ערב ולערוצי הטלוויזיה הלוויניים יש תפקיד חשוב בו. זו יכולה להיות הדרך להלחם ברעיונות האסלאם הקיצוני, ללמד פלורליזם מחשבתי ורעיוני ולהפיץ את רעיונות הדמוקרטיה.
ריבוי הערוצים הלווינים הוא יתרון שכן בעידן הנוכחי אי אפשר להסתיר את המידע מהאזרחים במדינות ערב, לכן כל הגבלה במסווה של רגולציה תיחשף מייד.
מוטב היה שלא לאמץ את האמנה הזו, אני בטוח שבמשך הזמן תגבר הביקורת על ההחלטה הזו וארגוני זכויות אדם וארגונים בינלאומיים שונים כמו גם העיתונות הערבית והמערבית יתקוממו נגדה. "העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה" כך אנו נוהגים לומר כעיתונאים, במקרה הזה היא צריכה להיות כלב שמירה נשכני שינבח בכל פעם שינסו לפגוע בחופש הביטוי במדינות ערב באמצעות יישום האמנה הזו ובמקרה הצורך גם ינשוך. זה האינטרס של כל מי שתומך בדמוקרטיה במיוחד מי שתומך בהנהגת דמוקרטיה במשטרים אפלים ודיקטטוריים ולא חסר כאלה בעולם הערבי.

יום חמישי, 21 בפברואר 2008

תקדים חבל קוסובו

ההצהרה של בכיר באש"ף כי הפלסטינים עשויים להכריז על עצמאות חד צדדית כפי שעשתה קוסובו היא בלון ניסוי שנועד להפעיל לחץ על ישראל במשא ומתן על הסדר הקבע. באש"ף מעריכים כי לא ניתן להגיע להסכם עם ישראל עד סוף השנה ובוחנים אפשרויות שונות לקדם את פיתרון הבעיה הפלסטינית. ישראל צריכה להיערך גם לאפשרות של פיוס בין הפת"ח לחמאס והתגברות הטרור מהגדה והרצועה

מהו הסימן המעיד ביותר לכך שתהליך אנאפוליס מקרטע ושהמשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על הסדר הקבע תקוע? ובכן, כשמתחילים איומים ואזהרות מהצד הפלסטיני צריך הדבר להדליק "אור אדום" בקרב מקבלי ההחלטות בישראל.
הפעם שלחו הפלסטינים את יאסר עבד רבו, מזכיר הועד הפועל של אש"ף לאיים עלינו, כשראו שהאיומים נשמעים מגוחכים החלו באש"ף להאשים את עבד רבו כי פעל על דעת עצמו וכי הוא ממורמר מכך שהנשיא מחמוד עבאס הרחיק אותו מצוות המשא ומתן.
יאסר עבד רבו בחר למחזר את האיום הפלסטיני הישן על הכרזת עצמאות חד צדדית. בראיון לרדיו "קול פלסטין" הזהיר עבד רבו כי אם ימשיך המשא ומתן עם ישראל לדשדש במקום תכריז הרשות הפלסטינית על עצמאותה כפי שעשתה קוסובו. הוא הוסיף כי לאחר הצעד הזה יראו הפלסטינים בישראל לא רק מדינה כובשת, אלא מדינה התוקפת את גבולות מדינתם אך הבהיר כי התגובה תעשה בדרכי שלום בלבד ולא באלימות.
הדברים של עבד רבו הקפיצו את ארצות הברית, ישראל וארגון החמאס. משרד החוץ האמריקני דחה את דבריו ואמר כי המצב בקוסובו מיוחד ואינו תקדים למקומות אחרים בעולם, גורמים מדיניים בכירים בירושלים הגדירו את הצהרתו כ"תמוהה" וכי הם סותרים את העמדות שהציג צוות המשא ומתן הפלסטיני. ואילו ראזי חמד, מדוברי ארגון החמאס, אמר כי להכרזת עצמאות לא תהיה כל משמעות בשטח, ישראל לא תיסוג מהגדה ואיש לא יתמוך בהצהרה זו, הוא הוסיף כי בניגוד לקוסובו אי אפשר להכריז על עצמאות בשטחי הרשות הפלסטינית משום שהפלגים מסוכסכים ביניהם ואינם מסוגלים להתאגד סביב רעיון כלשהו.
המשחק הכפול של הפלסטינים בא לידי ביטוי גם בהודעה שפרסם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. בהודעה נמסר כי עבאס מסתייג מן הדברים וכי הם נאמרו על דעתו של עבד רבו בלבד. האומנם כך? בודאי שלא.
אין ספק שהיה זה בלון ניסוי פלסטיני שנועד לבדוק האם אפשר להפעיל לחץ על ישראל במשא ומתן על הסדר הקבע.
הפלסטינים כבר הודיעו על עצמאות במהלך ישיבת המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר ב-1988. כמובן ששום דבר לא יצא מזה. ב-1999 שוב השתעשעו הפלסטינים ברעיון להכריז חד צדדית על מדינה ואיימו על ישראל, בסופו של דבר הסכימו בלחץ אמריקני להמתין לפסגת קמפ-דיויד ואחריה כבר פנו לדרך האלימות באינתיפאדת אל-אקצא.
מדוע התעוררו הפלסטינים עכשיו? על פי גורמים פלסטינים בכירים, מתרבים הסימנים לכך ששני הצדדים לא יוכלו להגיע להסכם עד סוף השנה, אפילו לא הסכם עקרונות כפי שרוצה ראש הממשלה אהוד אולמרט. הפלסטינים מודאגים מכך שתהליך אנאפוליס הולך ומאבד ממשמעותו. הם חשים כי ישראל "עובדת" עליהם, ההתנחלויות בגדה נמשכות וגם הבנייה בירושלים והקמת גדר ההפרדה לא נפסקו.
על רקע הערכת המצב הזו נשקלות דרכי פעולה שונות באש"ף. אחת האסכולות היא כי יש לפעול כדי להכשיר את דעת הקהל האזורית, האסלאמית והעולמית לאופציה פלסטינית בדומה לאופציית חבל קוסובו.
הנחת העבודה הזו גורסת כי מכיוון שהכרזת עצמאות פלסטינית חד צדדית איננה יכולה לגרום להתפוררותן של מדינות אחרות הרי שארצות הברית וכל המדינות האחרות שתמכו בעצמאות קוסובו יעמדו בפני בעיה מדינית ומוסרית ובפני שאלה של "סטנדרט כפול" אם לא יתמכו בה. כזכור הכרזת קוסובו על עצמאות חד צדדית מעוררת חששות רבים בקרב מדינות כמו בולגריה, רומניה, קפריסין ויוון כי צעד זה יעודד מיעוטים אחרים ללכת בדרך דומה, למרות זאת תמכו ארצות הברית ורוב מדינות האיחוד האירופי בעצמאות קוסובו, מדוע אם כן שלא יתמכו בעצמאות פלסטין?
הפלסטינים מבינים כבר כי בלון הניסוי שלהם התפוצץ בטרם הספיק להשפיע על גורם כלשהו. אחמד קריע (אבו עלאא') ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני הודיע כי "החלטה כזו מותנית ביכולת ליישמה כעובדה בשטח" ואילו סאא'ב עריקאת ראש מחלקת המשא ומתן באש"ף אמר כי "העצמאות איננה בהכרזות וכי הבעיה הפלסטינית איננה דומה לבעיית קוסובו".
יאסר עבד רבו ייאלץ לקפל את זנבו. גם הוא יודע היטב כי החמאס שולט ביד רמה ברצועת עזה וכי כבר קיימת שם, יותר משבעה חודשים, אמירות אסלאמית עצמאית תחת הכינוי "חמסטאן". אם כך מה הטעם להכריז על עצמות חד צדדית שלא ניתן ליישמה בשטחי הגדה המערבית?
מה שצריך בכל זאת להדאיג את ישראל הוא העובדה שהפלסטינים מבינים כבר כי המשא ומתן על הסדר הקבע נועד לכישלון והם מחפשים אופציות אחרות לפעולה. אחת הסכנות היא שארגון הפת"ח יחליט לשנות את מדיניותו ולהתפייס עם ארגון החמאס. בתרחיש שכזה תמצא ישראל את עצמה מתמודדת מול חזית פלסטינית אחידה וקיצונית שעלולה לבחור שוב בדרך האלימות כדרך הפעולה היחידה מול ישראל. לכן, כדאי שהדרג המדיני בישראל יעשה, במקביל להכנות המדיניות השונות כמו הקמת "מנהלת השלום" גם את ההכנות הצבאיות השונות למקרה של התגברות הטרור מהגדה ומרצועת עזה. תמיד טוב להיות מוכנים.

יום רביעי, 20 בפברואר 2008

פרובוקציה מיותרת

העיתונות בדנמרק פרסמה שוב את הקריקטורה המציגה את הנביא מחמד כמחבל כמחאה על ניסיון של מוסלמים לרצוח את המאייר שצייר את הקריקטורה. העולם המוסלמי שוב סוער ועלול לפתוח שוב בגל חריף של מחאות ברחבי העולם. מדובר בהתגרות מיותרת בדת האסלאם שעלולה לדחוף מוסלמים מתונים לזרועותיו של אוסאמה בן לאדן. חופש הביטוי הוא ערך מקודש ואסור לעשות בו שימוש פרובקטיבי

השנאה למוסלמים ולדת האסלאם בדנמרק גוברת. לפני שנתיים פורסמו בעיתונות הדנית קריקטורות המציגות את הנביא מחמד כטרוריסט ולפני כמה ימים עצרה המשטרה הדנית, בעיר ארהוס שבמרכז המדינה, שלושה בני אדם בחשד שתכננו לרצוח את המאייר קורט וסטרגור שצייר את הקריקטורה החריפה שבה נראה הנביא מחמד כשפצצה מונחת במצנפת שלראשו. המאייר נמצא כעת תחת שמירה צמודה של המשטרה אך הפרשה איננה יורדת מסדר היום בדנמרק או מסדר היום של העולם המוסלמי.
הדנים רואים בניסיון למנוע את פרסום הקריקטורות על הנביא מחמד והניסיון לרצוח את המאייר, פגיעה בחופש הביטוי במדינתם. במחאה על ניסיון הרצח של המאייר, פרסמה העיתונות הדנית, לפני כמה ימים, פעם נוספת את הקריקטורה הבעייתית על הנביא מחמד. העיתון שפרסם את הקריקטורה הסביר "כי בדנמרק לא הייתה ולא תהייה צנזורה והגבלה של חופש הביטוי למרות שיש להתחשב במיעוטים ולא לפגוע ברגשותיהם ובקדושים להם"
כעיתונאי, בודאי ברור כי אני מתנגד לצנזורה דתית או פוליטית ופגיעה בחופש הביטוי אך נראה לי כי התנהגותה של העיתונות הדנית גובלת בפרובוקציה מיותרת שאיננה תורמת דבר לחופש הביטוי, יתרה מכך, היא מקצינה את היחסים בין המערב לאסלאם, האם זו היא מטרתה של העיתונות, לעורר שנאה תהומית בין הדתות על מזבח חופש הביטוי?
פרסום הקריקטורות המציגות את הנביא מחמד כטרוריסט לפני שנתיים הביא לכך שעשרות בני אדם נהרגו בהתנגשויות באסיה ובמזרח התיכון, דנמרק עצמה הפכה יעד לטרור מצד מוסלמים קיצונים. בגרמניה עצרו שירותי הביטחון של המדינה חברי חוליית טרור שתכננו לפוצץ רכבת נוסעים, בחקירתם הם טענו כי פרסום הקריקטורות של הנביא מחמד היה המניע העיקרי למעשיהן.
ברור שאסור להיכנע לטרור, אבל מדובר בקריקטורות שכבר פורסמו ואין שום היגיון לשוב ולפרסמן פעם נוספת רק כדי להרגיז יותר ממיליארד מוסלמים בעולם.
כיצד אמורים להרגיש נוצרים ויהודים מאמינים אם יפורסמו קריקטורות השמות ללעג את ישו או משה רבנו? האם אנו כיהודים לא נטען מייד כי מדובר באנטישמיות? אינני בא להגן על הטרור המוסלמי הקיצוני שלדעתי צריך להילחם בו בנחישות בכל האמצעים, אני בא להגן על רגשותיהם של המוסלמים המתונים בעולם, התנהגות פרובקטיבית כזו של גורמים במערב עלולה לדחוף אותם לזרועותיו של רב המחבלים אוסאמה בן לאדן המפקד על המערכה של האסלאם נגד המערב, האם אנו מעוניינים בכך? לדעתי לא, האינטרס שלנו הוא לנסות להגיע לשלום עולמי, בין כל העמים, בין כל המדינות ובין כל הדתות.
התגובות לצעד המתגרה הזה של העיתונות הדנית החלו להגיע מכל רחבי העולם המוסלמי, הסוני והשיעי כאחד. משרד החוץ האיראני זימן את שגריר דנמרק בטהרן והביע מחאה בפניו, גינויים נוספים באו גם ממדינות מוסלמיות אחרות השיח' מחמד חוסיין, המופתי של פלסטין, קרא לאו"ם לקבל החלטות האוסרות לפגוע בדתות ובסמליהן, הוא הפנה פנייה לשרי ההסברה במדינות ערב ובמדינות האסלאמיות להפעיל שידורי טלוויזיה לוויניים בשפות זרות כדי להסביר את מתינותה של דת האסלאם.
אינני סבור שהעיתונות העולמית צריכה להתבונן מן הצד, בנעשה, היא צריכה לגנות בתוקף שימוש בעיתונות לצורך פרובוקציה מיותרת תוך שהיא מדגישה את הצורך לשמור על חופש הביטוי ולכבד את רגשותיהם של בני כל הדתות, לכן אני כותב את המאמר הזה, אי אפשר להשלים עם פגיעה מיותרת ברגשותיהם של מוסלמים, היום מדובר בפגיעה בהם, מחר עלולה העיתונות הדנית לפגוע בשם חופש הביטוי ברגשותיהם של יהודים או בני דת אחרת, לאן נגיע? חייבים להילחם בתופעה המסוכנת הזו כבר עכשיו.
מה ניתן לעשות? ובכן אם יש עיתונאים נוספים הסוברים כמוני בישראל, או בכל מקום אחר בעולם, הרי שהם צריכים גם כן להתגייס למערכה. לעיתונות יש יכולת רבה להשפיע על דעת הקהל, גם אם לא נצליח לשכנע את העיתונות הדנית בטעותה הרי שלפחות המוסלמים בעולם ידעו בוודאות כי העיתונות הדנית איננה מייצגת את כל דעת המערב כלפי האסלאם וכי יש גם דעות אחרות.
גם לאנשי הדת, במיוחד הנוצרים והיהודים, יש תפקיד חשוב הפרשה הזו, גם הם צריכים להרים את קולם ולהבהיר כי הם בעד דו קיום בין שלוש הדתות המונוטאיסטיות הגדולות בעולם.
להערכתי, ארגוני הטרור הקיצוניים כמו אל-קאעדה, חמאס, הג'האד האסלאמי ואחרים ינסו לנצל את הפרשה להצדיק פעולות טרור שהם מתכננים ברחבי אירופה. לכן צריך לשמוט כבר עכשיו את הטיעון הזה מתחת לרגליהם. כמה מהארגונים האלה רואים בנוצרים וביהודים כופרים שיש להילחם בהם והעיתונות הדנית סיפקה להם בהתנהגותה האחרונה את התירוצים לכך.חופש הביטוי הוא ערך מקודש ולכן צריך לשמור עליו בכל משמר, אולם אסור לעשות בו שימוש לרעה ולנגח באמצעותו רגשות של בני דתות אחרות. עיתונות חופשית בהחלט כן, חופש ביטוי בודאי שכן אבל בלי פרובוקציות.

יום שלישי, 19 בפברואר 2008

?לאן נעלם תהליך אנאפוליס

תהליך אנאפוליס איבד מחשיבותו והאירועים האחרונים במזרח התיכון העלימו אותו מתשומת הלב התקשורתית והעולמית. הסכנה האיראנית ואיומי "המלחמה הפתוחה" של חסן נצראללה מעיבים על התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים.ישראל צריכה להיערך לאפשרות שתהליך אנאפוליס יקרוס ולהתכונן לעימות צבאי עם ארגוני המחבלים ברצועת עזה ולהתקפות טרור על יעדים ישראלים ויהודיים בעולם

האירועים בשבועות האחרונים במזרח התיכון כמו ההתנקשות בעימאד מוע'נייה, פריצת הגבול בין רצועת עזה ורפיח והדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד בנושא מלחמת לבנון השנייה השכיחו בקרב רבים מאיתנו את העובדה כי בחדרי חדרים, הרחק מעין המצלמות, ממשיכים ישראל והפלסטינים את תהליך אנאפוליס. האם אנו סתם אדישים? האם בגלל שאף אחד לא מאמין שייצא מזה משהו אין עניין בתהליך המתקיים כנגד עינינו? ייתכן.
בכל זאת כדאי שנשים לב למאמצים של שני הצדדים להגיע להסכם. ראש הממשלה אהוד אולמרט הודיע השבוע כי סיכם עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס על דחיית נושא ירושלים לסוף הדיונים וכי מטרתו להגיע במהלך שנת 2008 להבנות עם הפלסטינים בנושא העקרונות הראשיים של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אולמרט מעוניין מאוד בטיוטת הסכם כזו שיכולה להוות עבורו בעתיד פלטפורמה טובה שעליה ניתן לרוץ בבחירות לכנסת.גם הנשיא מחמוד עבאס זקוק מאוד להישג מדיני נכבד לאחר שהפסיד את רצועת עזה לתנועת החמאס. אם שני הצדדים רוצים בהסכם אז אולי רצוי להיות אופטימיים? תמיד אפשר אבל צריכים להיות גם ריאליים.
מנהיג החזבאללה, השיח' חסן נצראללה הכריז השבוע על "מלחמה פתוחה" עם ישראל בעקבות חיסולו של עימאד מוע'נייה. חסן נצראללה ומפקד משמרות המהפיכה האיראניים מחמד עלי ג'עפרי מאיימים בהשמדת ישראל וצריכים להתייחס ברצינות לאיומיהם.
אף אחד איננו יודע אם עד סוף שנת 2008 תהייה התקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים על הסדר הקבע במסגרת תהליך אנאפוליס או שהמזרח התיכון שוב ידרדר לתהליך של עימות צבאי בין ישראל לשכנותיה.
איראן העומדת בראש "ציר הרשע" נחושה לטרפד באמצעות שליחיה החזבאללה, החמאס והג'האד האסלאמי כל התקדמות מדינית. בינתיים רומז השיח' נצראללה כי המלחמה עם ישראל לא תהייה בדרום לבנון אלא במקומות אחרים כמו למשל בחו"ל, אולם ברור כי החזבאללה מתכנן תגובה כואבת ביותר לישראל על רצח מוע'נייה שתאלץ אותה להגיב בחריפות.
במקביל ממשיך ארגון החמאס להתגרות בישראל על פי ההוראות שהוא מקבל מאיראן ולירות רקטות קסאם לעבר ישובי עוטף עזה.
נוצר הרושם שאיראן עושה את הכול להביא להתחממות הגזרה באמצעות הסלמה מילולית שמלווה גם בהסלמה הדרגתית של מעשי הטרור. האם באווירה הזו ניתן להתקדם בתהליך אנאפוליס? בהחלט שלא.
רבים מהמתונים במזרח התיכון חוששים מהמגמה האיראנית להסלים את האירועים, בראשם הנשיא מובארק שחושש שאיראן גם מתסיסה את תנועת "האחים המוסלמים" בארצו, המלך הירדני עבדאללה, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וראש ממשלת לבנון פואד סניורה. הם חוששים שההתלקחות בין ישראל לחזבאללה או בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה תערער את היציבות היחסית של משטריהם. המצב בלבנון רעוע סביב שאלת בחירת הנשיא, במצרים מנסה תנועת "האחים המוסלמים" להשפיע על הבחירות המונציפליות ואילו החמאס מנסה לנטרל את הרשות הפלסטינית מכוחה בגדה המערבית.
מול כוחות הרשע האלה ניצבים ראש ממשלת ישראל, הנשיא הפלסטיני ונשיא ארצות הברית שמנסים להגיע להבנות על הסדר הקבע עם הפלסטינים.
אי אפשר לחזות מה יגיע קודם, פיגוע נקמה גדול על חיסולו של מוע'נייה או פעולה צבאית ישראלית רחבת היקף ברצועת עזה? אולי שתיהן ביחד?
ישראל והרשות הפלסטינית יכולות לנסות ולהאיץ את המשא ומתן על הסדר הקבע אבל אז ימצא ראש הממשלה אולמרט את הקואליציה שלו מפורקת. תנועת ש"ס נחושה לפרוש ברגע שיתחילו הדיונים בנושא עתיד ירושלים.
לאט לאט ובאין משים נשחקים ההישגים של מפגש אנאפוליס שהיו לפני ארבעה חודשים. תשומת הלב העולמית עברה מאנפוליס וועידת פאריס אל אירועי האלימות בלבנון ובשטחים. בשיחות אין התקדמות של ממש וברור כעת שסוריה ואיראן לא יאפשרו לפלסטינים להשיג שום התקדמות ממשית לשלום עם ישראל.
אחת המגרעות הבולטות של תהליך אנאפוליס היא שהוא מוגבל בזמן. שני הצדדים נדרשים להשיג התקדמות לפני שהנשיא בוש יעזוב את הבית הלבן בינואר 2009. המירוץ המטורף נגד השעון כשבעורף הצדדים נושפים איראן ובני בריתה הטרוריסטיים הוא מתיש. "המלחמה הפתוחה" היא בעצם בין המתונים לקיצוניים, בין אולמרט ועבאס לבין אחמדינג'אד, נצראללה, ח'אלד משעל ועבדאללה רמדאן שלח.
המלחמה הזו כבר החלה מזמן.
מהם הסיכויים שתהליך אנאפוליס יצליח? עד כה היינו בטוחים שהמחלוקות העמוקות בין שני הצדדים והוואקום המנהיגותי הם שיעמדו להם לרועץ, עכשיו יש להוסיף צרות נוספות, את איומי איראן, החזבאללה, החמאס והג'האד האסלאמי. בשקלול הסופי לא תמצא שום אדם שיהיה מוכן להמר על כספו כי תהליך אנאפוליס יצליח. הזמן הולך ואוזל והסכנות לתהליך הולכות וגוברות. אז מה יהיה? הרי הבטיחו לנו שזו היא ההזדמנות האחרונה לשלום עם הפלסטינים. התשובה היא ברורה, למרות ההודעות הסנסציוניות, כולם יאלצו להמתין לבחירתו של נשיא ארצות הברית החדש כדי שהוא יכריז על חידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, עולם כמנהגו נוהג, שום דבר לא השתנה וכנראה לא ישתנה, הבעיה הפלסטינית תישאר בלתי פתורה עוד שנים רבות.

יום שני, 18 בפברואר 2008

?מי הוא יורשו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס

בצמרת אש"ף ובהנהגת תנועת הפת"ח בשטחים יש סימנים ראשונים למאבק על הירושה. ההערכה היא כי הנשיא מחמוד עבאס ייאלץ לפנות את מקומו בתוך כשנה לאור העובדה שאיבד את רצועת עזה לטובת החמאס וחוסר יכולתו להשיג ויתורים מדיניים מישראל. ראש הממשלה סלאם פיאד רואה את עצמו כיורש טבעי של מחמוד עבאס לצידם של מרוואן ברגותי ומחמד דחלאן. מבחינת ישראל אין שום חשיבות מי יחליף את עבאס, ההנהגה הפלסטינית עדיין לא מוכנה לשלום אמיתי עם ישראל

המתח בתוך צמרת הרשות הפלסטינית גובר לקראת כינוס הועידה השישית של ארגון הפת"ח שהוא עמוד השדרה של הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס. הועידה הזו אמורה לבחור נציגים לשני גופים חשובים של הארגון, הועדה המרכזית והמועצה המהפכנית. ראש אש"ף יאסר ערפאת ואחריו הנשיא מחמוד עבאס דחו בשיטתיות את כינוס הועידה השישית של הארגון, הפעם האחרונה שהתכנסה הועידה היה ב-1987 בתוניסיה. יאסר ערפאת ומחמוד עבאס לא רצו להחליף את הגוורדיה הותיקה של הארגון, היה להם נוח עם מקורביהם המושחתים ודור הביניים של האינתיפאדה הראשונה והדור הצעיר של אינתיפאדת "אלאקצא" נדחקו הצידה.
לכולם בארגון הפת"ח ברור כי ההכרעה בקרב על ראשות התנועה וכנראה על ראשות אש"ף תהיה בסוף השנה. לאחר התבוסה המחפירה של הנהגת הארגון ברצועת עזה שהביאה להשתלטות החמאס על כול הרצועה, המבחן הבא של מחמוד עבאס שהוא המנהיג הנבחר של הארגון הינו במשא ומתן המדיני עם ישראל. כבר עכשיו גוברים הקולות להדחתו אם לא יגיע לתוצאות ממשיות במשא ומתן עם ישראל, דבר שהוא בגדר משימה בלתי אפשרית, הוא ייאלץ לפרוש וללכת הביתה. יש כבר כמה מתמודדים הרואים את עצמם כיורשים של מחמוד עבאס בהנהגת התנועה וכמובן כתוצאה מכך גם בהנהגת אש"ף. כמה מהמועמדים הם גלויים וכמה סמויים הפועלים הרחק מעין הזרקורים.
המועמד הפופולרי ביותר הוא מרוואן ברגותי, ראש התנזים בגדה שכלוא בישראל לאחר שהורשע בחמישה מעשי רצח של אזרחים ישראלים. ברגותי מחכה בכיליון עיניים לשחרורו במסגרת העסקה לשחרור חייל צה"ל החטוף גלעד שליט, אולם מקורות פלסטינים יודעי דבר מספרים כי הנשיא מחמוד עבאס ביקש מישראל שלא לשחררו כדי שלא יהווה תחרות עבורו ויפגע במעמדו וכדי שלא ישתף פעולה עם החמאס.
המתמודד הבא הוא מחמד דחלאן, אדריכל הכישלון של תנועת הפת"ח ברצועת עזה ביחד עם חבריו רשיד אבו שבאכ וסמיר משהראווי. דחלאן לא מהסס להאשים בגלוי את מחמוד עבאס וההנהגה הותיקה של תנועת הפת"ח באחריות לתבוסה בעזה מול ארגון החמאס. הוא מאיים לפצל את התנועה ולרוץ בראש קבוצה חדשה לבחירות בתוך הארגון. מחמד דחלאן נתמך על ידי אבו עלי שאהין, אחד מבכירי הפת"ח ברצועה ושר לשעבר שגם הוא תוקף בגלוי את הנשיא עבאס ומכנה אותו במילים "חדל אישים" ו"כושל".
ההתבטאויות של מחמד דחלאן ותומכיו עוררו את זעמו של הנשיא מחמוד עבאס ושל הגוורדיה הותיקה של הארגון שאותה רוצה מחמד דחלאן להדיח. על פי מקורות בארגון הורה הנשיא עבאס לתקוף את דחלאן בגלוי. מזכיר הועדה המרכזית של הארגון, חכם בלעאווי האשים, לפני כמה ימים בהודעה רשמית, את דחלאן באחריות לתבוסה בעזה וכינה אותו במילים "אופורטיוניסט שמפזר אנרכיה, אשליות ורעל".
מחמד דחלאן מצידו לא נרתע והאשים בתגובה את בלעאווי כי שימש כסוכן של ישראל בעת שהיה שגריר אש"ף בתוניסיה בתחילת שנות ה-90. דחלאן שהינו חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, טוען כי נציגי הגוורדיה הותיקה של הפת"ח מנסים לפגוע במוניטין שלו לקראת הבחירות הפנימיות בתוך התנועה.
אולם, לדברי מקורות יודעי דבר באש"ף המועמד הרציני לרשת את מחמוד עבאס איננו דווקא איש תנועת הפת"ח. אם כן במי מדובר?
ובכן, מדובר במועמד העצמאי הידוע ראש הממשלה סלאם פיאד חביבם של ארצות הברית וישראל. ככל הנראה התיאבון בא עם האוכל. הנשיא מחמוד עבאס היה נתון בחודשים האחרונים לביקורת חריפה מצד בכירי הפת"ח על כך שמינה ראש ממשלה שאיננו חבר הארגון והם דרשו להדיחו. סלם פיאד מצידו, החל לפעול כדי לצמצם את ההתנגדות והאנטגוניזם כלפיו באמצעות כספים, משרות והטבות אחרות לפעילי הפת"ח.
סלאם פיאד נהנה לנשום "אויר פסגות", הוא זכה להצלחה אדירה בועידת פאריס שהתכנסה לאחר מפגש אנאפוליס ובכירי הקהילה הבינלאומית אימצו אותו לחיקם. הוא נחשב בעיני המערב, לאיש ביצוע, נקי כפיים והחשוב ביותר מקובל ביותר על ארצות הברית וישראל. ברחוב הפלסטיני אומרים ברצינות כי הקשרים האלה הם החשובים והם הקובעים מי יהיה הנשיא הפלסטיני. כל נשיא פלסטיני חייב להיות מקובל על ארצות הברית וישראל כדי שייהפך לשותף לתוכניות המדיניות, כל דמות קיצונית אחרת לא תחזיק מעמד והעם הפלסטיני ייאלץ להחליפה אם ברצונו בפיתרון מדיני.
האם אכן סלאם פיאד ייבחר לתפקיד? מוקדם לומר, השמועות ברחוב הפלסטיני הן כי הוא מתכוון להודיע על הצטרפותו לארגון הפת"ח ובכך להכשיר את דרכו בתוך הארגון, בינתיים הוא מסייע למחמוד עבאס במשא ומתן עם ישראל על הסדר הקבע.
מהו האינטרס הישראלי?
האמת היא שהדבר חסר חשיבות כרגע. אין שום סיכוי להתקדם להסדר עם ההנהגה הנוכחית של אש"ף. הנשיא מחמוד עבאס מחזיק בעמדות המסורתיות של ערפאת כלפי הסדר הקבע, אני מכנה אותו בכינוי "ערפאת מספר שתיים". גם סלאם פיאד, למרות חזותו הנעימה, דיבורו הרהוט באנגלית אמריקנית ונועם הליכותיו הוא בסופו של דבר "זאב בעור כבש" שלא יוותר על העקרונות (ת'אוואבת-בערבית) הפלסטיניים כמו זכות השיבה, ירושלים, גבולות 67 וכו'. כדאי שלא נשחק במשחק ה"נדמה לי". מדובר באותן דמויות עם אותן עקרונות, פוליטיקאים פלסטינים לכל דבר. כולם מתחרים על כס ההנהגה אולם אף אחד מהם אינו מתכוון ואינו גם יכול להגיע לפשרה היסטורית אמיתית עם ההנהגה הישראלית. כולם חיים בחלום אחר ושאיפתם האמיתית היא להרוויח זמן עד שתחלש ישראל וכוחה ייעלם.
גם אם הייתה נמצאת דמות מתונה ואמיצה המאמינה באמת ובתמים בשלום על עיקרון של שתי מדינות לשני עמים, אי אפשר היה להגיע להסכם שלום עימה בגלל הכוח הגובר של תנועת החמאס בחברה הפלסטינית והעובדה שהוא שולט ברצועת עזה ומאיים להשתלט גם על יהודה ושומרון. בסופו של דבר מדובר במאבקים פלסטינים פנימיים שאינם משרתים את האינטרסים הישראליים או את התהליך המדיני, שלום בודאי שלא ייצא מזה, אפשר להתרווח בכיסא, זה ייקח עוד הרבה מאוד זמן.

יום ראשון, 17 בפברואר 2008

היעד הבא לחיסול - השיח' חסן נצראללה

אסור לישראל להיכנס לכוננות ספיגה והתגוננות מול פיגועי הנקם שמתכנן החזבאללה על מות עמאד מוע'נייה. היא חייבת לעבור מייד למתקפה נוספת ולחסל את מנהיג הארגון חסן נצראללה. מכה נוספת על החזבאללה תפגע קשה ביכולות הארגון. במקביל צריכה ישראל לפגוע במנהיגי ארגוני הטרור הפלסטינים כיוון שהוכח כי הפגיעה במנהיגי הטרור היא יעילה

מי שהחליט לחסל את עמאד מוע'נייה קיבל החלטה נכונה. ידיו של מוע'נייה היו מגואלות בדמם של מאות יהודים וישראלים, הוא קיבל את עונשו על פי הכלל "עין תחת עין ושן תחת שן".
לאלה שמתחרטים על חיסולו וחוששים ממעשי הנקם שמתכנן ארגון החזבאללה אומר כי ארגון הטרור הזה מתכנן ומנסה לפגוע בישראלים ויהודים בכל מקרה וללא שום קשר לחיסולו של רב המחבלים מוע'נייה. לכן ההתנקשות במוע'נייה מנעה ושיבשה שורה של פיגועים שהיו בשלבי התכנון בשונים.
האם יבוא במקומו מישהו שהוא יותר מסוכן עבור ישראל? ייתכן, לעולם אי אפשר לדעת, ייתכן שבמהלך הזמן יתברר שכן או לא.
חיסולו של הנייה משול לאדם שמתעורר ומוצא נחש ליד מיטתו, מה עליו לעשות? האם אם לא יהרוג את הנחש פן יבוא במקומו נחש גדול יותר ומסוכן יותר?
לכן, ראשית עלינו לחסל את הסכנה המיידית המאיימת עליו ורק אחר כך להיערך כדי להתמודד עם הסכנה העתידית.
אין ספק שהחזבאללה מתכנן שורה של פיגועי נקם בתוך ישראל ומחוצה לה, אחת הדמויות המובילות היא קייס עובייד, ערבי ישראלי שהצטרף לשורות הארגון, הפך לקצין המבצעים האחראי על הגדה והרצועה ושהיה מעורב בחטיפתו של אלחנן טננבאום. לעובייד יש תשתית של סוכנים בשטחים והוא מכיר יעדים ונקודות תורפה בישראל.
השיח' חסן נצראללה הכריז על "מלחמה פתוחה מחוץ לשטח הטבעי של המלחמה" ורמז על פגיעה ביעדים ישראלים בחו"ל. הסבירות שהחזבאללה יחדש את ירי הקטיושות לעבר ישובי ישראל בצפון היא נמוכה, נצראללה יודע שישראל תגיב בהפגזות והפצצות כבדות שישיבו ללבנון את מראות מלחמת לבנון השנייה.
לכן, האפשרויות הסבירות יותר הן שהחזבאללה מתכנן פיגועים בתוך ישראל, חטיפות אזרחים וחיילים ופיגועים בחו"ל. כיצד אפשר להתמודד עם איומי הטרור וההבטחות לנקמה בישראל אשר הכחישה כל קשר להתנקשות במוע'נייה?
ככל הנראה לא ניתן יהיה למנוע לגמרי את תגובת החזבאללה למרות כול אמצעי הזהירות שננקטים בארץ ובעולם, ההוראות כבר ניתנו למחבלים לצאת לדרך ולתקוף מטרות ישראליות ויהודיות...
ישראל נכנסה לכוננות ספיגה, הכוננות היא לאורך הגבולות, ננקטים אמצעי זהירות במוסדות שונים בארץ ובחו"ל והתיירים הישראלים בעולם נדרשים לגלות ערנות, צעדים אלה אינם מספיקים...
אסור שישראל תהייה רק במצב של מגננה או כוננות ספיגה...
ישראל צריכה לצאת כבר עכשיו למתקפה, למה כוונתי? המלחמה בטרור היא מלחמה ארוכה ומתמשכת, פיגוע נקם של החזבאללה לא יהיה הפיגוע האחרון נגד ישראלים או יהודים בעולם, מדובר ב"מלחמה פתוחה" שעליה הכריז מנהיג החזבאללה, לכן אנו צריכים לעבור כבר עכשיו לשלב הבא של המלחמה והוא חיסולו של השיח' השחצן חסן נצראללה.
כן, אין ברירה, כבר הוכח שיש לנו את היכולת, צריך לנצל את העובדה שהחזבאללה עסוק בתכנון מעשי הנקם שלו על מות מוע'נייה ולפגוע בנצראללה...
חיסול מוצלח של נצראללה ישתק את פעילות החזבאללה לזמן רב ויהווה מכה מורלית קשה.
מעמדו של נצראללה נחלש אצל פטרוניו האיראניים, גם רבים בלבנון אינם מאוהביו בגלל ההרס והחורבן שהביא עליהם כשהצית את מלחמת לבנון השנייה. זהו העיתוי הנכון לחסלו, בטרם יספיק ארגונו להתאושש מההלם שאחז בו בעקבות ההתנקשות במוע'נייה.
מסתבר שארגוני הטרור מבינים רק את שפת הכוח, יאסר ערפאת מת במוקטעה ברמאללה תחת מצור ישראלי ממושך למרות שהבטיח לנו "מליוני שהידים שיצעדו לירושלים", חיסולו של פתחי שקאקי במלטה בסוף שנות ה-90 הביא לשיתוק פעילות ארגון הג'האד האסלאמי לזמן רב, כך גם חיסולם של השיח' אחמד יאסין, עבד אלעזיז רנטיסי וצלאח שחאדה מראשי החמאס פגע ביכולת המבצעית של הארגון.
כשכורתים את ראש הנחש של הטרור עובר, בדרך כלל, זמן רב עד שהנחש מצמיח ראש חדש.
לכן, לפני שיצמח קצין מבצעים חדש בחזבאללה במקומו של מוע'נייה יש למהר ולכרות ראש נוסף של הנחש את ראשו של חסן נצראללה.
מי שהגיע ביעילות רבה לעמאד מוע'נייה ולחסלו הוכיח כי יש לו את היכולת להגיע גם לחסן נצראללה.
המכה שחטף החזבאללה באמצעות חיסול מוע'נייה איננה מספקת, יש להשלים את המהלך על ידי הנחתת מכה נוספת ומהירה על הארגון.
ייתכן שהחזבאללה ייפנה לדרך תגובה חדשה וינסה לפגוע באישיות ישראלית או יהודית בכירה. ראינו בעבר דפוס פעולה כזה אצל ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין. אנשיו התנקשו בחייו של השר רחבעם זאבי (גנדי) בתגובה על כך שראש הממשלה לשעבר שרון הורה לחסל את אבו עלי מוצטפא ראש הזרוע הצבאית של הארגון. זו היא סיבה נוספת להזדרז ולפגוע בנצראללה כדי להשיג הישג נוסף בעל השפעה מוראלית חזקה על החזבאללה.
כדאי לשים לב להצהרות של מנהיגי הטרור הפלסטינים, ראש החמאס, ח'אלד משעל קורא לישראל שלא לשמוח מכיוון שהדורות הבאים נחושים להמשיך בדרך ההתנגדות (טרור) ואילו עבדאללה רמדאן שלח, מנהיג ארגון הג'האד האסלאמי אומר כי מוע'נייה הוא שהיד פלסטיני יותר מהפלסטינים וכי ארגונו ימשיך בג'האד.
הצהרות אלה מלמדות כי ארגוני הטרור הפלסטינים מתכוונים לסייע לחזבאללה בפיגוע נקם. גם כאן התשובה היא אחת יש לחסל את ראשי הארגונים האלה, אין דרך טובה יותר מאשר עריפתם של ראשי הנחשים של הטרור הפלסטיני והלבנוני, כבר נאמר "הטוב שבנחשים רצץ מוחו".

יום חמישי, 14 בפברואר 2008

מותו של רב-מחבלים

חיסולו של עימאד מוע'נייה הוא הישג מודיעיני ומבצעי אדיר במלחמה בטרור העולמי. מותו הוא מכה מוראלית ומבצעית קשה לארגון החזבאללה. לישראל אסור לקחת אחריות על ההתנקשות גם אם שליחיה בצעו אותו, עליה להגביר את הכוננות בישראל ובמוסדות הישראליים והיהודיים בעולם. חיסולו של מוע'נייה הוא אות אזהרה למנהיגי החמאס כי אם תרצה ישראל היא יכולה לפגוע גם בהם בכל מקום בעולם

למי שחיסל את עימאד מוע'נייה, קצין המבצעים של ארגון החזבאללה היו שתי הצלחות גדולות, האחת, הצלחה מבצעית - עצם החיסול בדמשק על אדמת סוריה ששירותי הביטחון שלה שורצים בכל מקום ומצליחים לסכל בדרך כלל את רוב הפעולות החתרניות והשנייה - הצלחה מודיעינית שכן הוצאת מבצע כזה לפועל מחייבת מודיעין מפורט ומדוייק. ישראל מכחישה רשמית כל קשר למעשה. החזבאללה ממשיך להאשימה ומכוון גם אצבע מאשימה לעבר ארצות הברית.
אין ספק שלישראל היו מניעים חזקים וסיבות רבות לחסלו, גם לארצות הברית היו סיבות טובות, מה שחשוב הוא שמישהו עשה את העבודה הנחוצה בצורה מקצועית ושיגר את רב החבלים הזה למותו.
חשוב מאוד שישראל תכחיש כל קשר לחיסול גם אם היא אחראית לו. אין צורך "למשוך אש" ולהתגרות בחזבאללה ובארגוני הטרור האחרים. יש דברים שהשתיקה יפה להם וחיסולו של מוע'נייה הוא אחד מהם.
המסר הדרוש כבר הגיע אל יעדו, מנהיג החזבאללה חסן נצראללה כבר הבין כי איננו חסין וכי היד הארוכה של המחסלים יכולה להגיע גם אליו. זאת ועוד כל מנהיגי הטרור היושבים בדמשק כמו ח'אלד משעל מנהיג החמאס ועבדאללה רמדאן שלח מנהיג הג'האד האסלאמי יודעים עתה כי גם הם חשופים לפגיעה מדוייקת וכואבת.
גם הנשיא הסורי בשאר אסד צריך לקלוט את המסר, המחסלים הצליחו להתל בשירותי הביטחון הסוריים ולחסל את עמאד מוע'נייה ממש מתחת לאפם. הנשיא הסורי מתבזה כעת פעם נוספת לאחר שהתבזה בחודש ספטמבר 2007 כשמטוסים ישראלים השמידו, על פי מקורות זרים, את הכור הגרעיני שבנתה עבורו צפון קוריאה בדיר א-זור.
אם אכן ישראל הייתה אחראית לחיסול הרי שהקרדיט המבצעי מגיע כולו למוסד. גורם בכיר בקהילת המודיעין אמר לי בשיחה אקראית , לפני כשבוע, כי ראש המוסד מאיר דגן הכניס נורמות מבצעיות חדשות לארגון והצליח בארבע השנים שבהם הוא משמש בתפקידו להביא את הארגון להצלחות ושיאים מבצעיים חשובים שהשתיקה יפה להם. הגורם הוסיף כי מינויו של מאיר דגן לתפקיד היה אחד המינויים המוצלחים ביותר שעשה ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.
כדאי לשים לב לחולשה הסורית בפרשה. אין זו הפעם הראשונה שגורמים מיומנים ומקצועיים שעל פי מקורות זרים הם שליחיה של ישראל, מצליחים לחסל מחבלים על אדמת סוריה. בחודש ספטמבר 2004 חוסל בדמשק, באמצעות פיצוץ במכוניתו, בכיר מארגון החמאס בשם עז א-דין שיח' ח'ליל שהיה מפעילו של "המהנדס" יחיא עיאש, כמה חודשים לאחר מכן היה ניסיון התנקשות נוסף בפעיל חמאס נוסף בדמשק באמצעות פיצוץ ממנו הוא ניצל בדרך נס. בשני המקרים האשימו בכירים סורים את המוסד הישראלי באחריות לפיצוצים.
חיסולו של עימאד מוע'נייה כמו חיסולו של עז א-דין שיח' ח'ליל בדמשק מזים את הטענות הסוריות כי סורייה מארחת רק את המשרדים של ארגוני הטרור העוסקים בהסברה, דמשק הפכה מזמן ל"עיר מקלט" לראשי הטרור, עכשיו היא הופכת, אט אט, גם לבית הקברות שלהם.
חיסול על אדמת סוריה, שטח ריבוני של מדינה ערבית, מצריך הרבה תעוזה ותושייה, צריך ניסיון רב בהפעלת הסוכנים ותחכום בהורדתם למסתור או מילוטם לאחר ביצוע ההתנקשות. לכולנו זכור ניסיון החיסול הכושל של מנהיג החמאס, ח'אלד משעל, בירדן וההסתבכות המדינית והביטחונית בעקבותיו, אולם נראה שבמוסד תחת פיקודו של מאיר דגן הפיקו את הלקחים הדרושים.
חיסולו של עימאד מוע'נייה הזכיר לי חיסול מוצלח נוסף המיוחס לישראל, הפעם בלבנון. בחודש מאי 2006 התפוצצה מכונית ממולכדת במרכז צידון ונהרגו בה מחמוד מג'דוב ראש ארגון הג'האד האסלאמי בלבנון ואחיו נידאל. השניים היו מעורבים בהעברת כסף ונשק לפעילי הארגון בשטחים. גם אירוע זה הזכיר למחבלים כי ידה של ישראל היא ארוכה גם אם היא נשלחת באיחור רב.
אין ספק שעימאד מוע'נייה יזכה לכבוד רב בקרב ארגוני החבלה השונים לאחר מותו. הוא כבר מוגדר כ"שהיד" ו"ג'האדיסט". מבחינתו הוא היה רב מחבלים, במערכת הביטחון הישראלית היו כאלה שכינו אותו בשם "קרלוס הלבנוני" ואחרים משווים אותו לאוסאמה בן לאדן מנהיג אל-קאעדה.
ישאל רדפה אחרי מוע'נייה במשך עשרים שנה, הוא היה אחראי למותם של מאות בני אדם, אמריקנים, ישראלים, ארגנטינאים ופציעתם של מאות אחרים. שמו גם כרוך בחטיפת והחזקת הנווט השבוי רון ארד, חטיפת חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ותכנון חטיפות של ישראלים אחרים.
עמאד מוענייה הצליח לחמוק במשך שני עשורים מארגוני המודיעין המערביים אך כפי שנאמר "סוף גנב לתלייה", הוא נמצא כעת בדרכו לגיהנום.
ישראל צריכה להגביר עירנותה במוסדות הישראליים והיהודיים בארץ ובחו"ל. ארגון החזבאללה ינסה להשיב את כבודו שנפגע באמצעות פיגועי נקמה בישראל וביהודי העולם. הארגון ספג מכה מוראלית קשה והוא זקוק נואשות לפיגוע ראווה כדי לשקם את יוקרתו. לא מן הנמנע שהוא ינסה גם להתנקש בחייהם של אישים ישראלים ויהודים בכירים בעולם. ההערכה היא כי הוא ינסה להשתמש בשירותיו של קצין מבצעים נוסף של הלא הוא קייס עובייד. מדובר בערבי ישראלי שהיה מעורב בחטיפתו של אלחנן טננבאום ומכיר היטב את ישראל. לאחרונה שודרג מעמדו בארגון החזבאללה והוא מונה לאחראי על הקשר עם החמאס ברצועת עזה בנוסף להיותו הממונה על תיק "הגדה המערבית" בארגון.
ולקח נוסף מפרשות חיסולו של מוע'נייה, ישראל צריכה לנצל את ההלם מחיסולו כדי להכות במנהיגי החמאס ברצועת עזה ובחו"ל. חיסול מנהיגי החמאס הוא הצעד שחייב להקדים את המבצע הקרקעי הרחב שמתכננת ישראל לעשות ברצועה. על מנהיגי החמאס להבין כי הם בני מוות בדיוק כמו עימאד מוע'נייה.

יום רביעי, 13 בפברואר 2008

?מי ישלוט במעבר רפיח

הקרב על פתיחת מעבר רפיח החל והוא יימשך עוד זמן רב. האינטרס של ישראל הוא שהמעבר יהפוך למעבר פלסטיני-מצרי כדי שמצרים תקבל את האחריות הכלכלית על רצועת עזה. ישראל צריכה לתאם עמדות עם כל הצדדים המתונים המתנגדים לחמאס כדי לנסות וליצור דה-לגיטימציה לארגון בעיני בני עמו

חיילים ושוטרים מצריים עוסקים בימים האחרונים בסגירה הרמטית של הפרצות שגרמו פעילי החמאס בחומת הגבול בין רצועת עזה למצרים. ההוראות של ההנהגה המצרית הן ברורות לא לאפשר פעם נוספת את פריצת הגבול. שר החוץ המצרי אחמד אבו אלע'יט ממשיך לאיים בכל הזדמנות כי אנשי הביטחון המצרים יישברו את רגליו של כל מי שינסה לפרוץ שוב את הגבול. האווירה בין מצרים לחמאס מתוחה מאוד לאחר ששירותי הביטחון המצריים דיווחו לנשיא מובארק כי ארגון החמאס פעל בתיאום עם איראן ותנועת "האחים המוסלמים" במצרים כדי לערער את יציבות השלטון המצרי.
מצרים לא מאפשרת לאיראן שום מעורבות ברצועת עזה, היא אמנם אפשרה בתחילה לשיירה של עשרות משאיות שארגנה תנועת "האחים המוסלמים" במצרים להעביר תרופות וציוד רפואי לרצועה אך דחתה על הסף בקשה של הסהר האדום האיראני לשלוח לעזה משאיות של סיוע הומניטרי לרצועה דרך מעבר רפיח. נשיא הסהר האדום האיראני, מסעוד ח'אתמי אמר כי המצרים נמקו את סירובם בכך שבעיית המעבר עדיין לא נפתרה והציעו לו לשלוח בינתיים סיוע כספי בלבד.
ואכן, בעיית מעבר רפיח עדיין "תקועה" ומתנהל עליה קרב גדול בין כל הגורמים הנוגעים בדבר.
מצרים קיימה מגעים אינטסיביים עם כל הנוגעים בדבר כדי להביא להפעלת מעבר רפיח בהקדם. בקרוב ייאזל מלאי המזון שבו הצטיידו תושבי הרצועה בקניות שעשו במצרים והנשיא מובארק נחוש שלא לאפשר את פריצת הגבול פעם נוספת לכן הוא מעוניין בהפעלה מסודרת של מעבר רפיח.
החמאס מצידו יודע כי מצרים בלחץ והוא לא מהסס לשגר איומים. אחד מבכירי החמאס, סעיד ציאם, הזהיר כי אי פיתרון סוגיית מעבר רפיח יביא לפיצוץ המצב פעם נוספת. ציאם טען כי פתיחת המעבר צריכה להיעשות ללא שום תלות בהסכמים הבינלאומיים. הוא מתח ביקורת על אזהרותיו של שר החוץ המצרי על שבירת רגליו של כל מי שיסה לפרוץ את הגבול והגדיר אותן במילים "הצהרות משונות ובלתי מקובלות".
ארצות הברית מקבלת את העמדה המצרית כי יש להפעיל את המעבר על פי הסיכומים שהושגו ב-2005, דהיינו שליטה של הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס במעבר ופיקוח של משקיפים מהאיחוד האירופי.
במגעים שקיימה ההנהגה המצרית עם דיויד וולש, עוזרה של שרת החוץ האמריקנית, הציעו המצרים להפעיל את מעבר רפיח פעמיים או חמש פעמים בשבוע. המצרים גם העבירו לחוויאר סולאנה מהאיחוד האירופי את דרישת החמאס כי המעבר ברפיח יופעל ללא נוכחות המשקיפים האירופיים וולא המצלמות הישראליות במעבר המאפשרות לצפות בשליטה מרחוק מי עובר במעבר. המצרים ממתינים כעת לתשובות מארצות הברית.
העמדה הישראלית עדיין לא מגובשת סופית. ישראל תתנגד בודאי לכל נוכחות של ארגון החמאס במעבר. נוכחות כזו תאפשר כניסה חופשית של נשק ומחבלים לתוך רצועת עזה כזכור סגרה ישראל את המעבר לפני כשמונה חודשים לאחר שהחמאס השתלט בהפיכה צבאית על רצועת עזה. החמאס מנסה כעת לשנות את כללי המשחק ולכפות על כל הצדדים כללים חדשים שבמסגרתם יש לו תפקיד מרכזי בניהול מעבר רפיח.
החמאס מנסה לקבוע את הכלל כי מדובר במעבר גבול פלסטיני-מצרי בלבד ולכן אין מקום לנוכחות אירופית או ישראלית סמוייה במעבר. מכיוון שהחמאס הוא השליט החזק ברצועה הוא מבקש להיות גם בעל הבית במעבר.
האינטרס הישראלי האמיתי, לדעתי, הוא שישראל תקבל עיקרון זה, למרות שמדובר בעמדה של החמאס. הפיקוח על העוברים במעבר רפיח באמצעות מצלמות היה בכל מקרה לא יעיל במיוחד. המחבלים זרמו באופן כמעט חופשי ממצרים לרצועה וכמו כן אמצעי הלחימה השונים באמצעות המנהרות.
אם ייווצר קשר כלכלי הדוק בין רצועת עזה למצרים דרך מעבר רפיח הרי שהדבר ישרת את ישראל. מצרים תאלץ לקבל אחריות, ולו גם עקיפה, על כלכלת רצועת עזה והדבר יפורר את הזיקה העתידית שרוצים ליצור הפלסטינים בין רצועת עזה לגדה המערבית לצורך הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
סביר להניח שבשבועות הקרובים נראה ניסיונות ל"כיפוף ידיים" של כל הצדדים. מצרים בינתיים זועמת על החמאס בגלל פריצת הגבול ובחישתו בענייניה הפנימיים, היא מוכנה להכיר בו כתנועה פוליטית אך לא כרשות פלסטינית לגיטימית השולטת ברצועה. הלגיטימיות בעיניה שהיא של הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס. גם ירדן מחזיקה בעמדה זו.
ישראל צריכה לתאם את העמדות עם ארצות הברית, הרשות הפלסטינית, מצרים וירדן. לכולן יש אינטרס להחליש את שלטון החמאס ברצועה ולא לחזקו. נכון שלארגון החמאס יש את הכוח שלא לאפשר את הפעלת המעבר אבל אז הוא יעמוד בבעיה בפני בני עמו. המדיניות של כל הצדדים המתנגדים לחמאס צריכה להיות כזו שתכרסם במעמדו ושתציג אותו כפוגע בזכויותיהם של בני העם הפלסטיני שאותם הוא מתיימר לייצג, מה שדרוש הוא יצירת דה-לגיטימציה של החמאס, בעיני הפלסטינים, על ידי כל הצדדים המתונים המעוניינים לקדם את התהליך המדיני. זו ההזדמנות לעשות זאת.

יום שני, 11 בפברואר 2008

"מלחמת אין ברירה"

הממשלה צריכה להשתחרר מ"טראומת לבנון" ולהורות על מבצע צבאי רחב היקף ברצועה למיגור תשתיות הטרור. המלחמה בעזה היא "מלחמת אין ברירה" לאחר שהטרור הצליח לגדול למימדים מפלצתיים המאיימים על המרקם החברתי בדרום הארץ. זו היא גם ההזדמנות ליישם במלואן את המלצות ועדת וינוגרד בכל הקשור לאופן קבלת ההחלטות והפעלת כוחות צה"ל במלחמה

לפני כמה ימים פגשתי קבוצה של דיפלומטים זרים ממדינות שונות בעולם. בשיחה עלה בין היתר המצב ברצועת עזה והתקפות הרקטות על שדרות ויישובי עוטף עזה. הדיפלומטים הזרים הביעו פליאה רבה כיצד ישראל עם צבאה החזק איננה מסוגלת לטפל ביעילות בבעיית שיגור רקטות הקסאם וכיצד הסכימה כי עיר בישראל תהפוך לעיר רפאים שתושביה הם בני ערובה בידי ארגוני טרור. "שום מדינה ריבונית חזקה בעולם לא הייתה מסכימה לכך" הדגיש אחד הדיפלומטים. סבורני שהצדק עימו.
למסתכל מן הצד נדמה כי שיתוק ואדישות אחזו את הדרג המדיני בישראל כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה ומסקנות דו"ח וינוגרד. כאילו יש טראומה מקבלת החלטות הכרוכות בהפעלת צה"ל להגנה על חייהם של אזרחי מדינת ישראל.
הגיע הזמן לשים קץ לטראומה הזו, המשימה הזו מוטלת על אמצעי התקשורת המשפיעים על דעת הקהל. מדינה במלחמה מתמדת מול הטרור איננה יכולה להתנהל כשידיה כבולות. אם הדרג המדיני חושש מלקבל החלטות הכרחיות לצורך הגנה על המדינה עליו להחזיר את המנדט אל העם. אי אפשר לשחק בחייהם של אזרחי שדרות ולהתעלם מהסכנה הגוברת לישראל מרצועת עזה, הגיע הזמן לקבל החלטות קשות וכואבות.
הדבר הראשון שישראל צריכה לעשות הוא לקבוע את יעדיה. מה היא רוצה בדיוק להשיג בפעולותיה נגד הטרור היומי מרצועת עזה. דומני שהיעדים הם ברורים, בראש ובראשונה להביא להפסקה או הפחתה משמעותית הירי הרקטות לעבר העיר שדרות ויישובי עוטף עזה. יעדים נוספים הם פירוק התשתית הצבאית המתעצמת של ארגוני הטרור ברצועה והפלת שלטון האסלאם הקיצוני כדי שהרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס תוכל לשוב ולשלוט בשטח.
עכשיו משהוגדרו היעדים ניתן לגזור את דרך הפעולה להשגת יעדים אלה. הניסיון המר בלבנון הבהיר לנו היטב כי אי אפשר לטפל ביעילות נגד ירי רקטות מסיבי על יעדים בישראל ללא פעולה קרקעית רחבה. אחר כך צריך לבוא שלב של טיהור וניקוי השטח ממחבלים ומאמצעי לחימה ומאוחר יותר לאחר השתלטות מהירה על השטח יש להקים אזור חיץ או אזור ביטחון סמוך לגבול עם ישראל כדי למנוע את חידוש ירי הרקטות.
זו היא התרופה הרצינית היחידה למחלה ואין בלתה. אם רוצים להתמודד בהצלחה עם שיגור הרקטות מרצועת עזה לעבר ישראל הרי שאין מנוס מדרך הפעולה הזו.
הממשלה חייבת לקיים הליך מסודר של קבלת החלטות, בחינת התרחישים השונים וקביעת היעדים ודרכי הפעולה. היא צריכה לעשות זאת בהקדם. זו היא ההזדמנות ליישם את המלצות ומסקנות ועדת וינוגרד. אין להסס בצורך לגייס כוחות מילואים גדולים ולצאת למבצע בעיתוי הנכון לאחר הכנה מדוקדקת של דעת הקהל בארץ ובעולם.
עד לקבלת ההחלטה הגורלית הזו יכול הקבינט הביטחוני לקבל החלטה על חיסול שיטתי של כול מנהיגי החמאס בארץ ובחו"ל כשלב ראשון של המבצע למיגור הטרור העזתי. במקביל על הקבינט להחליט על הפסקה מיידית של כול הסנקציות המוטלות על רצועת עזה כמו קיצוץ אספקת הדלק והחשמל, ישראל צריכה להבהיר לפלסטינים ולעולם כי איננה נלחמת בעם הפלסטיני, כי היא מתנגדת לעונשים קולקטיביים וכי היא תתמקד רק במלחמה בטרור ובראשיו. השלב השני לפני המבצע הקרקעי הגדול צריך להיות ביתור הרצועה לשלושה חלקים, שלב שכוחות צה"ל כבר ביצעו בעבר כמה פעמים בהצלחה רבה.
ישראל לא נקטה עד כה בכלל המקובל במלחמה בטרור בכל העולם של "הקם להורגך השכם והורגו". היא התנהלה אחרי ההינתקות מרצועת עזה באופן חובבני והססני תוך השמעת איומי סרק ושחקה את כוח ההרתעה שלה.
הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק. ארגון החמאס הצליח בשבועות האחרונים להמאיס את עצמו לא רק על הרשות הפלסטינית אלא גם על המדינות הערביות המתונות כמו מצרים ירדן וסעודיה. כולן מבינות כי מדובר בשלוחה מסוכנת של איראן שהשתלטה על רצועת עזה בכוח ומנסה לערער גם את יציבות המשטרים הערביים המתונים ביחד עם תנועת האם שלה הלא היא תנועת "האחים המוסלמים".
על ישראל לנצל את שעת הכושר הזו לפעולה ברצועת עזה. עכשיו כשמצרים החליטה לסגור באופן הרמטי את הגבול עם הרצועה באזור רפיח נוצרה הזדמנות להשתלט מחדש על ציר פילדלפי ולהרוס את תשתית המנהרות שבנו הפלסטינים להברחות הנשק אל הרצועה.
ייתכן שבסופו של דבר יאלצו כוחות צה"ל לשהות בתוך הרצועה כמה חודשים כדי להתגבר על הטרור אך היעדים יושגו ברובם. הראייה לכך היא מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון לאחר הטבח בליל הסדר במלון פארק בנתניה.הממשלה צריכה להשתחרר מ"טראומת לבנון" או "טראומת וינוגרד" ולבצע את תפקידה. היא נבחרה בין היתר כדי שתגן על חייהם של אזרחי ישראל והיא מחוייבת למשימה הזו. מבחנה של המנהיגות היא בקבלת החלטות כואבות בתנאי שטובת האומה היא שעומדת כנגד עיניה. המלחמה ברצועת עזה היא "מלחמת אין ברירה". הבלגנו יותר מידי ואם לא נבצע את הדרוש עכשיו נצטער על כך בעתיד.


צילום באדיבות דובר צה"ל

יום ראשון, 10 בפברואר 2008

?"מי מפחד מ"האחים המוסלמים

סימנים ראשונים מעידים על התפכחות אצל הנשיא מובארק שהחל להבין את הסכנה שמהווים ארגון החמאס ותנועת "האחים המוסלמים" על יציבות שלטונו במצרים. מובארק משנה את מדיניותו כלפי ארגון החמאס אך עליו להתמיד בכך ולתאם את מדיניותו החדשה עם הרשות הפלסטינית ועם ישראל

מאז ההפיכה הצבאית של ארגון החמאס ברצועת עזה בקיץ 2007 נקט הנשיא המצרי חוסני מובארק מדיניות של פיוס מול הארגון שעלה לשלטון בצורה בלתי חוקית. בהוראת הנשיא המצרי העלימו גורמי הביטחון המצריים עין מהברחות הנשק הגדולות של החמאס משטח מצרים לרצועה ואפשרו גם כניסתם של מחבלים ומומחי טרור שעברו אימונים צבאיים באיראן.
הנשיא המצרי לא עשה זאת מתוך אהבה מיוחדת לארגון החמאס אלא מתוך שיקולים אישיים אינטרסנטים. הוא חיפש להשיג "שקט תעשייתי" בתוך ארצו, ארגון החמאס הוא שלוחה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים שהיא ארגון האופוזיציה החזק ביותר המאיים על משטרו של מובארק. הנשיא המצרי, הסובל מבעיות בריאות קשות, לא רצה בעימות עם "האחים המוסלמים", הוא רצה להבטיח כי יוכל להעביר את השלטון בשקט לבנו גמאל ללא שום אופוזיציה מבית.
אולם האירועים האחרונים בגבול רצועת עזה עם מצרים שיבשו את תוכניותיו של הנשיא המצרי. ארגון החמאס פרץ את הגבול עם מצרים ואילץ את המצרים לאפשר כניסה של כארבע מאות אלף פלסטינים לשטח המצרי כדי להצטייד בדלק ומזון, הנשיא מובארק שחשש כי הרחוב המצרי התומך בפלסטינים עלול להתחיל במהומות אפשר את כניסתם של הפלסטינים כדי ל"שחרר את הלחץ".
אך בתוך ימים ספורים דיווחו שירותי הביטחון המצריים לנשיא כי בטחונה הפנימי של מצרים ושלטונו עלולים להתערער עקב פעילות ארגון החמאס, הם דיווחו לנשיא כי ארגון החמאס תיאם עם תנועת "האחים המוסלמים" במצריים כי זמן קצר לאחר פריצת הגבול בין הרצועה למצריים תארגן התנועה שורה של הפגנות בערים שונות במצרים כדי ללחוץ על השלטון המצרי להשאיר את הגבול פתוח. ואכן בקהיר ובכמה מחוזות נוספים התרחשו הפגנות גדולות של תנועת "האחים המוסלמים" וכוחות הביטחון של מצרים נאלצו לעצור כ-700 מפגינים ובהם מארגני ההפגנות.
יתר על כן חמושים של ארגון החמאס שחדרו למצרים תקפו בכמה מקרים שוטרים מצריים וכמה עשרות מחבלים של החמאס הסתננו לחצי האי סיני כדי לפגוע בנופשים ישראלים. פגיעה בתיירות המצרית עלולה להסב נזק כבד לכלכלה המצרית ושירותי הביטחון המצרים נכנסו לפעולה והצליחו לעצור את מרבית המחבלים בטרם הספיקו לבצע את זממם. עכשיו מאיים ארגון החמאס לחטוף חיילים או שוטרים מצריים אם לא תשחרר מצרים את אנשיו שנעצרו.
על הרקע הזה יש לראות את הדברים החמורים שאמר הנשיא מובארק לפני שלושה ימים על תנועת "האחים המוסלמים". בראיון שהעניק לכמה עיתונאים מספרד הזהיר הנשיא המצרי מפני השתלטות תנועת "האחים המוסלמים" על ארצו. הוא אמר כי אם תצליח תנועת "האחים המוסלמים" לתפוס את השלטון במצרים, לא יוכלו העיתונאים הספרדים וכל הזרים להישאר בה. הוא הזהיר כי אין להאמין לדברי "האחים המוסלמים" וכי עליהם להיות מודעים למה שאנשי התנועה הקיצונית הזו חושבים אך לא אומרים.
החשש ליציבות שלטונו הוא שדחף את הנשיא מובארק לשנות את מדיניותו גם כלפי ארגון החמאס. למרות שהוא אירח משלחת של החמאס בקהיר הודיע הנשיא המצרי כי הוא ידון עם הרשות הפלסטינית בלבד על פתיחת מעבר רפיח ועל המצב בגבול רצועת עזה עם מצריים. הוא הודיע כי מה שקרה, דהיינו פריצת הגבול בכוח, לא יתאפשר פעם נוספת. המצרים גם זועמים על כך שתושבי הרצועה השתמשו בכסף מזוייף בעת שנכנסו לקניות במצרים. המשטרה המצרית דיווחה כי עד כה תפסה כמיליון דולר בשטרות מזוייפים ברפיח המצרית ובאל-עריש שבהם השתמשו תושבי הרצועה לצורך רכישת מזון ודלק.
מי שהשמיע הצהרות בוטות יותר כלפי החמאס היה שר החוץ המצרי אחמד אבו אלע'יט. הוא הזהיר כי "מי שיפרוץ את הגבול המצרי יישברו רגליו". הוא הגדיר את התקפת הרקטות של החמאס על ישראל במילה "מגוחכת" ולגלג על כך שהחמאס יורה רקטות לעבר תחנת כוח ישראלית המספקת חשמל לתושבי הרצועה וכי החמאס מספק תירוצים לישראל לתקוף את תושבי הרצועה. הוא מתח גם ביקורת על ארגון החמאס כי בסירובו להתיר את הפעלת מעבר רפיח על פי המתכונת שבה פעל ב-2005 הוא מעניש את העם הפלסטיני שהוא הסובל העיקרי מסגירת המעבר. גם שר ההגנה המצרי מחמד טנטאווי נזעק להגן על מצרים מפני החמאס והודיע כי ארצו לא תרשה שום פגיעה בביטחונה הלאומי וכי יש ברשותה מאגר נשק מתאים וברמה טכנולוגית גבוהה.
הנה, גם המצרים התפכחו סוף סוף והבינו את הסכנה הגדולה ליציבות האזור שמהווים ארגון החמאס ותנועת האם שלו "האחים המוסלמים". גורמי מודיעין מערביים דיווחו כי הנשיא מובארק קיבל דיווחים כי איראן היא שעמדה מאחורי הניסיון להתסיס את תנועת "האחים המוסלמים" בארצו וכי היא שחותרת להפיל באמצעותה את שלטונו. איראן מנסה להשתמש בתנועה זו בדיוק כפי שהיא משתמשת בארגון החזבאללה בלבנון ובארגון החמאס בתוך השטחים הפלסטיניים.
עכשיו מונח הכדור במגרשו של הנשיא מובארק. הוא צריך לפעול במהירות כדי להצר את רגליו של ארגון החמאס ברצועה ולהחלישו. פירוש הדבר שעליו לפעול בצד המצרי של הגבול כדי להפסיק את הברחות הנשק של החמאס לתוך הרצועה וכניסת המחבלים שעברו אימוני צבאיים באיראן. האיסלאם הקיצוני פירש את מדיניות הפיוס של מובארק כלפיו כחולשה שילטונית שכדאי לנצלה כדי להפיל את שלטונו של הנשיא המצרי. הנשיא מובארק התעורר בזמן ועליו לנקוט עכשיו יד קשה כלפי החמאס ותנועת "האחים המוסלמים". עליו להגביר את התיאום הביטחוני עם ישראל ועם הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס. אם לא יעשה זאת במהרה הוא יווכח כי הנחש האיסלאמי הקיצוני ינסה שוב להכישו בתוך ביתו שלו.

יום חמישי, 7 בפברואר 2008

"במלחמה כמו במלחמה"

ארגון החמאס החליט בהוראת איראן לחדש את פיגועי ההתאבדות בישראל. לישראל יש תשובה לכך והיא חייבת לחדש את החיסולים הממוקדים של ראשי החמאס. רק מדיניות החיסולים יכולה לעצור את מתקפת הטרור של החמאס, הדבר הוכח כבר בעבר וחיסול השיח' אחמד יאסין ומנהיגים אחרים של הארגון החלישו אותו מבחינה מבצעית. פעולה כזו עשוייה גם להאיץ את המגעים לשחרור החייל החטוף גלעד שליט

רבים בישראל סברו עד לפני כמה ימים כי תנועת החמאס הפסיקה את פיגועי ההתאבדות בתוך תחומי מדינת ישראל והסתפקה בפיגועים וניסיונות חטיפת חיילים ואזרחים ישראליים בתוך שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. פיגוע ההתאבדות השבוע במרכז המסחרי בדימונה ניפץ את התיזה הזו לרסיסים.
כדאי לשים לב היטב להודעתו של דובר החמאס סאמי אבו זוהרי לאחר הפיגוע: "חמאס מעולם לא הודיעה כי הפסיקה או תפסיק כל סוג מסוגי ההתנגדות כולל פיגועי ההתאבדות, כל האמצעים הם לרשותם של אנשי ההתנגדות כולל פיגועי ההתאבדות במלחמה נגד הכיבוש".
במילים אחרות המלחמה בישראל נמשכת בכל החזיתות ובכל האמצעים כולל בתוך ישראל עצמה.
הזרוע הצבאית של החמאס, עז א-דין אלקסאם, פרסמה הודעה שבה טענה כי הפיגוע בדימונה הוא "הוכחה ליכולת הארגון להכות את האוייב במקומות הרגישים בעיתוי שירצה".
אולם הגדיל לעשות נציג החמאס באיראן הד"ר אבו אוסאמה עבד אל-מעטי אשר הודיע מטהרן כי הפיגוע בדימונה הוא רק ההתחלה. הוא הסביר כי החמאס שמר על רגיעה במשך כשנה אך האוייב (ישראל) זלזל בכך, לכן "המסר של גדודי עז א-דין אלקסאם הוא כי הם מחדשים את פיגועי ההתאבדות".
ישראל הסתפקה עד כה, במלחמתה בחמאס ברצועת עזה, בסיכולים ממוקדים מהאוויר של פעילים זוטרים של הארגון או בהתקפות אוויריות על מפקדות ומתקנים של הארגון. עכשיו, לאחר פעולת הטרור הנפשעת בדימונה, מתברר כי החמאס אינו בוחל בשום דרך לפגוע בישראל וכי הוא חידש את פיגועי ההתאבדות בתוך הארץ. הזרוע הצבאית שלו מנמקת את הפיגוע בדימונה כתגובה על המשך המצור הכלכלי על רצועת עזה. ארגון החמאס מעודד מאוד מהצלחתו לשבור את המצור הכלכלי על ידי פריצת הגבול בין הרצועה למצרים ומהעובדה כי הוא מחזיק בידו את החייל גלעד שליט לכן הוא מרשה לעצמו להסלים את פעולות הטרור נגד ישראל מתוך הנחה שידיה של ישראל כבולות אם תרצה להגיב על פעולותיו.
ההודעה של דובר החמאס באיראן היא לדעת גורמי הביטחון סימן כי איראן לוחצת על החמאס להסלים את פעולות הטרור נגד ישראל, את פיגועי ההתאבדות, ירי רקטות ה "קסאם" וירי רקטות "גראד" איראניות שהוברחו באחרונה לרצועת עזה מאיראן.
לישראל יש את היכולת הנדרשת לרסן את החמאס. ישראל חייבת לפעול כבר עכשיו אחרת יפרש ארגון החמאס את חוסר תגובתה כחולשה ויסלים עוד יותר את התקפותיו. מה שנדרש הוא לצאת, בעיתוי הנכון, במסע נרחב של חיסול מפקדיו הבכירים בכל מקום, בגדה, ברצועה ובחו"ל. זו היא העת להשיב את כוח ההרתעה לישראל ולפגוע בהנהגת הארגון הזה. בעבר כבר חיסלה ישראל את בכירי המנהיגים של הארגון, השיח' אחמד יאסין, עבד אלעזיז רנטיסי, אסמעיל אבו שנב, אברהים שחאדה ואחרים. גם ח'אלד משעל, מנהיג הארגון היושב בדמשק, נחלץ בדרך נס מניסיון חיסול כושל של המוסד. ייתכן שצריך לשקול לנסות ולחסלו פעם נוספת. לחיסולים האלה היה אפקט הרתעה גדול על הארגון והם גם החלישו אותו רבות מבחינה מבצעית.
ארגון החמאס לוקח בחשבון את האפשרות הזו והנהגת הארגון ברצועה פרסמה אזהרה לכל המנהיגים להסתתר. החמאס מאיים בתגובה "להבעיר את האדמה מתחת לרגליה של ישראל" אם תנקוט בצעד זה.
אין מה להתרגש מאיומים אלה. ארגון החמאס מנצל כל הזדמנות וכל פירצה ביטחונית אפשרת לפגוע בישראל והפיגוע בדימונה הוכיח זאת. הוא אפילו שיגר מחבלים למצרים כדי שיפגעו בתיירים ישראלים בסיני.
לכן, "במלחמה כמו במלחמה". לישראל אסור לנצור את האש והיא צריכה להכות במנהיגי החמאס ללא רחם. עליה לנסות לפגוע בראש הנחש עצמו ויש לה את היכולת לעשות זאת. להערכתי אין חשש שבעקבות המתקפה על ראשי החמאס ייפגע החייל החטוף גלעד שליט. להיפך פעולה כזו תפעיל לחץ על החמאס לעצור את המתקפה הישראלית ואולי ראשיו אף יזרזו את המגעים להשלמת העסקה. ישראל יכולה לחסל את מנהיגי החמאס ב"מבצע מתגלגל" כשהיא מתחילה בדרגים הנמוכים יותר ועולה בסולם ההיררכיה של הארגון, שיטה כזו תאותת לראשי הארגון כי כדאי להם להפסיק את הטרור אם חייהם חשובים להם או לפחות לבקש רגיעה או הפסקת אש. החשוב הוא להתחיל כבר במבצע, אין מה להמתין יותר...

יום שלישי, 5 בפברואר 2008

וינוגרד פלסטיני

בארגון הפת"ח גוברת הדרישה לועדת חקירה פנימית בסגנון "ועדת וינוגרד" בעניין השתלטות החמאס על רצועת עזה. בכירים בארגון מאשימים את הנשיא מחמוד עבאס בניהול כושל של הארגון ובמחדלים שהביאו לתבוסת הפת"ח ברצועת עזה. הביקורת הזו צריכה לשמש תמרור אזהרה לישראל כי מחמוד עבאס איננו השותף הנכון לתהליך השלום עם הפלסטינים

הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד המחיש לערבים ובמיוחד לפלסטינים את כוחו של המשטר הדמוקרטי בישראל. השבוע כבר נשמעו קולות בקרב תנועת הפת"ח בצורך ל"וינוגרד פלסטיני". אחד מפעילי הפת"ח בשם מחמוד אבו אל-היגהאא' פרסם מאמר בביטאון הפת"ח "אלחיאת אלג'דידה" שבו קרא להקמת ועדת חקירה, בדומה לועדת וינוגרד בישראל, שתחקור מי אחראי לתבוסת ארגון הפת"ח ברצועה לפני שבעה חודשים שבעקבותיה השתלט ארגון החמאס על הרצועה בהפיכה צבאית. אבו אל-היגהאא' טען במאמרו כי הפלסטינים ובמיוחד תנועת הפת"ח זקוקים להפקת לקחים ולחקר האמת כדי להפסיק את כול הניסיונות לברוח מן האחריות.
המאמר הזה בא על רקע ביקורת נוקבת שהשמיע,לפני כמה ימים, אחד ממנהיגי הפת"ח הבכירים ברצועה, אבו עלי שאהין, על הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, באתר האינטרנט "אל-ערביה נט". שאהין כינה את הנשיא הפלסטיני במילים "מפקד כושל" בשל הדרך שבה טיפל בהפיכה הצבאית של החמאס ברצועת עזה. בביקורת גלוייה וחסרת תקדים האשים אבו עלי שאהין את ההנהגה הפוליטית של הרשות הפלסטינית ואת תנועת הפת"ח כי נעלמו מן השטח אך דרשו ניצחון במערכה. לטענתו הוחלט לשגר כמה בכירים מארגון הפת"ח לרצועה כדי לטפל במשבר בתנועת הפת"ח ובהם הגנרל נצר יוסף, אום ג'האד, נביל שעת' ועבדאללה אפראנג'י אך בפועל לא הגיע אף אחד מהם לרצועה מלבד אום ג'האד אשר נאלצה לטפל לבדה בהפיכה הצבאית של החמאס.
אבו עלי שאהין מאשים את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס כי הוא חסר יכולת לקבל את ההחלטות המתאימות והנכונות ומטיל את האחריות גם על היועצים המקיפים אותו.
אין ספק שאבו עלי שאהין צודק לחלוטין. הרשות הפלסטינית העמידה לדין, לפני כמה חודשים, כמה קצינים של הביטחון הלאומי הפלסטיני בעזה והטילה עליהם את האחריות לניצחון החמאס ברצועה. היא מצאה בהם "שעיר לעזאזל" והתעלמה לחלוטין מדו"ח ועדת החקירה הרשמית שהקים הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לנושא. מקורות בתנועת הפת"ח מוסרים כי מנהיגי הפת"ח האחראים האמיתיים למחדל ברצועת עזה, כמו מחמד דחלאן, רשיד אבו שבאכ וסמיר משהראווי המכונים "קבוצת דייטון" (על שם הגנרל האמריקני קית' דייטון) ממשיכים להסתובב ברמאללה ובקהיר כשהם מבזבזים את כספי העם הפלסטיני שאותם צברו במהלך שלטונם בעזה. אף אחד לא מתחשבן עימם והם אפילו מתכננים את חזרתם לרצועה כשתגיע העת לכך.
דבריו של אבו עלי שאהין משקפים את דאגתם של גורמים בתנועת הפת"ח מהמשך שלטונו הרקוב של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. הדור הצעיר ודור הביניים בתנועה דורשים מזה זמן רב לרענן את שורות הארגון מההנהגה הותיקה והמושחתת באמצעות כינוס הועידה הכללית השישית של הפת"ח שאמורה לבחור הנהגה חדשה למוסדות התנועה, בינתיים דבר לא קורה.
ההתפתחויות האחרונות בגבול מצרים עם רצועת עזה והתחזקות הקשר בין מצרים להנהגת החמאס מעוררים דאגה רבה בקרב פעילי הפת"ח. החשש הוא שמצרים תדחוק בפת"ח להתפייס ללא שום תנאי מוקדם עם החמאס ובכך תינתן לגיטימציה להפיכה הצבאית עשה החמאס ברצועה ולשלטונו הבלתי חוקי בעזה.
על הרקע הזה דורשים כמה מבכירי הפת"ח בדק בית מיידי במטרה לחזק את הארגון ולא לאפשר טעויות נוספות נוכח האתגרים הצפויים והצורך להתמודד עם כוחו הגובר של ארגון החמאס. האם ייענה הנשיא הפלסטיני לדרישה זו? כנראה שלא. הנשיא עבאס ממשיך להקיף עצמו בגוורדיה הותיקה של הפת"ח ושל בכירי אש"ף שבאו עימו מתוניסיה ב-1994 ואיננו מוכן לשום רפורמות שיזרימו דם חדש להנהגה הפלסטינית.
כדאי שישראל תשים לב לביקורת שמטיח אבו עלי שאהין בנשיאו מחמוד עבאס. כל מילה בסלע. מדובר באדם שאיננו יכול לקבל את ההחלטות המתאימות ברגעי משבר או ברגעים המצריכים הכרעה היסטורית. אדם כזה איננו יכול הפרטנר לתהליך השלום ההיסטורי בין ישראל לפלסטינים. אין לו את היכולת הדרושה לקבל את ההכרעות ההיסטוריות הנדרשות למען בני עמו. נכון שאיננו יכולים להתערב בעניינים הפנימיים של הפלסטינים, מחמוד עבאס נבחר בבחירות דמוקרטיות לנשיא אך אופן התנהלותו בתפקיד עד כה מעיד על אישיותו החלשה והרופסת, גם בני עמו מבינים זאת.
ארצות הברית וישראל נשענות על מחמוד עבאס מחוסר ברירה, אולם אנו חייבים להביט אל המציאות עם עיניים פקוחות. אין שום סיכוי להגיע להסכם שלום עם משענת הקנה הרצוץ המכונה מחמוד עבאס בתוך שנה כפי שרוצה הנשיא בוש. מחמוד עבאס איננו ממלא את תפקידו כמנהיג ראוי עבור בני עמו ואין הוא מסוגל להוביל אותם לשלום הנכסף עם ישראל.
לכן גם אם ההנהגה הישראלית איננה אומרת זאת אין פירוש הדבר כי העובדות אינן ידועות. נכונה לנו עדיין תקופה קשה ביחסינו עם הפלסטינים ונאלץ להמתין עוד זמן רב עד שיקום מנהיג כריזמטי בצד השני שיהיה מסוגל לקבל את ההחלטות הדרושות כדי להשיג את השלום עבור בני עמו. משבר המנהיגות איננו רק בישראל הוא קיים גם אצל הפלסטינים. דבריו של אבו עלי שאהין הם תזכורת קטנה לקראת חידוש המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית על נושאי הליבה של הסדר הקבע. שימו לב.

יום ראשון, 3 בפברואר 2008

חששות מצריים ופלסטינים

הצעות החמאס להדק את הקשר הכלכלי בין רצועת עזה למצרים הן לטובתה של ישראל. ישראל צריכה להסיר מעליה את האחריות לגורלם של תושבי הרצועה. מימוש ההצעות האלה גם יחליש את הקשר בין הגדה לרצועה והאפשרות להקים מדינה פלסטינית עצמאית. הידוק הקשר בין מצרים להנהגת החמאס יכול גם להביא להרגעת המצב הביטחוני ברצועה

הלחץ הכלכלי והסגר הישראלי על רצועת עזה החלו להשפיע על אש"ף, החמאס ומצרים. פריצת גדר הגבול באיזור רפיח על ידי פעילי החמאס והחיבור שנוצר בין תושבי הרצועה לתושבים המצריים באיזור רפיח ואל-עריש מעוררים כבר דאגה רבה ממצרים.
המצרים חוששים בראש ובראשונה לביטחונם הלאומי. יותר מעשרה פעילים של החמאס עברו מעזה לחצי האי סיני כשהם נושאים כלי נשק ואמצעי חבלה כדי לבצע פיגועים בישראלים הנופשים בסיני. גורמי הביטחון המצרים הצליחו לסכל בינתיים פיגועים אלה אך מצרים מודאגת, איזור סיני הוא איזור תיירותי מצליח המכניס לכלכלה המצרית עשרות מיליוני דולרים מידי שנה ומצרים איננה מעוניינת להפסיד מקור הכנסה זה בגלל מחבלי החמאס.
הדאגה השנייה של המצרים היא מניתוק הקשר בין הרצועה לגדה המערבית ומאידך גיסא הידוק הקשר בין הרצועה למצרים. המצרים גורסים כי הרצועה היא חלק מהמדינה הפלסטינית העתידית ולא ממצרים. המצרים חוששים כי ישראל עושה הכול כדי לדחוף את הרצועה לזרועותיה של מצרים.
מצרים "שוברת את הראש", איך יוצאים מן המשבר מבלי להתעמת עם ארגון החמאס ותנועת "האחים המוסלמים" במצרים ומבלי להתעלם מעמדתו של אש"ף בנושא? למעשה מצרים מנסה ל"רבע את המעגל" וספק רב אם תצליח.
ארגון החמאס מתנגד לכך שמעבר רפיח יופעל על פי המתכונת הקודמת שהושגה בהסכם ב-2005, דהיינו שהאחריות הביטחונית תהייה בידי הרשות הפלסטינית ופקחים אירופיים כשלישראל זכות פיקוח על העוברים במעבר באמצעות מצלמות.
הרשות הפלסטינית מוכנה לוותר על הנוכחות האירופית במעבר אך איננה מוכנה שלחמאס תהיה דריסת רגל במעבר רפיח. נוכחות כזו תתפרש כמתן לגיטימציה לארגון החמאס ולהפיכה הצבאית שעשה בעזה לפני שבעה חודשים.
ישראל ממתינה לראות כיצד מתנהלים הצדדים השונים בסוגיה זו לפני שתודיע את עמדתה. האינטרס הישראלי הוא לעודד את החיבור בין הרצועה למצרים כדי להשלים את תהליך ההינתקות מן הרצועה.
המצרים מנהלים כעת מגעים עם כל הצדדים במגמה למצוא פיתרון מוסכם על כולם.
החמאס מנסה להוביל בעצמו מהלך של הינתקות מישראל ובאש"ף רואים כבר זהות אינטרסים בין ארגון החמאס וישראל בכל הקשור לעתיד הרצועה, ייתכן שהדבר נכון שכן החמאס רוצה להבטיח את המשך שלטונו ברצועה ולבסס אותו. אחמד יוסף, יועצו של איסמעיל הניה ראש ממשלת החמאס מציע כי ייפתח הגבול בין הרצועה למצרים לייבוא וייצוא ללא שום מעורבות ישראלית. ארגון החמאס רוצה לשלוט באופן עצמאי בכלכלה הפלסטינית ברצועה, הוא רוצה זיקה כלכלית למצרים ושמעבר רפיח יהפוך לשער לעולם הערבי והאסלאמי דרך מצרים. הוא מוכן גם להתנתק מהמטבע הישראלי - השקל, ולסחור רק בדולרים, דינרים או לירות מצריות. במקביל מבקש החמאס שמצרים תדאג לאספקה שוטפת של חשמל ודלק לתושבי הרצועה.
בישראל בודאי ישמחו להצעה הזו, אם תתגשם היא תהווה השלמה מוצלחת של תהליך ההינתקות מן הרצועה. באש"ף חוששים מאוד, מבחינתם יביא הדבר לביטול הסכם ה"מעבר הבטוח" בין הגדה והרצועה ודחייה ארוכת שנים של האפשרות להקים מדינה פלסטינית אחת בגדה המערבית וברצועה.
ארגון החמאס הצליח להוביל מהלך מתוחכם ועכשיו לאחר שטרף את הקלפים הוא מנסה לסדר אותם מחדש על פי האינטרסים שלו. נכון שאש"ף הוא הפרטנר של ישראל למשא ומתן אך חלק מהצעות החמאס הן בדיעבד לטובתה של ישראל. בימים האחרונים יש גם ירידה בכמות רקטות הקסאם שנורות מהרצועה לעבר ישראל וגם בסיכולים הממוקדים שעושה ישראל. כל הצדדים מגששים ומחפשים מוצא מהמצב שנוצר.
ישראל צריכה לעודד את ההינתקות של הרצועה ממנה והישענותה על מצרים. כבר הגיע הזמן לכך. ישראל צריכה להסיר מעליה את האחריות הכלכלית לגורלם של תושבי הרצועה. מעורבות מצרית בחיי היום יום של הרצועה וקשר הדוק בין ההנהגה המצרית להנהגת החמאס יכולים לשרת את ישראל. ארגון החמאס הוא "בעל הבית" ברצועה ומצרים יכולה להשפיע עליו לשמור על רגיעה ולהפסיק את ירי הרקטות לעבר יישובי עוטף עזה. הנוסחה של "שקט תמורת שקט" היא הגיונית וטובה לישראל אם ניתן להגיע אליה, לפחות לעת עתה, הדבר יאפשר לשקם את יישובי עוטף עזה. בטווח הרחוק יותר תצטרך ישראל לפעול כדי לשים קץ להתחמשות הצבאית הגוברת ברצועה. אם לא ייצא הדבר אל הפועל בעיקר בגלל התנגדות אש"ף לא תהייה לישראל ברירה והיא תאלץ לצאת למבצע צבאי רחב היקף ברצועה שיביא להתמוטטות שלטון החמאס. ארגון החמאס מבין זאת והוא מנסה למצוא פיתרונות אחרים שיאפשרו את המשך שלטונו ברצועה.

תמונה באדיבות Haitham Gabr

יום שישי, 1 בפברואר 2008

וינוגרד והערבים

פרסום מסקנות הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד המשיך את תהליך השחיקה של כוח ההרתעה של ישראל בעיני העולם הערבי. ישראל ממשיכה להצטייר כמדינה נחלשת ומידרדרת מבחינה מדינית וצבאית וכי הדרך להביא להיעלמותה מן המפה העולמית בתוך שנים ספורות היא להמשיך את הלחץ עליה. היישום האמיתי והמיידי של המלצות הדו"ח צריך להיעשות בהקדם ברצועת עזה. זהו מבחנה של הממשלה בשיקום כוח ההרתעה של מדינת ישראל

הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד התקבל בעולם הערבי ברגשות מעורבים. ארגון החזבאללה הסתער בשמחה על הדו"ח כדי להוכיח כי ישראל הובסה במלחמה ואילו ראש הממשלה הלבנונית פואד סניורה ניצל את ההזדמנות לשגר אזהרה לעולם כי הדו"ח נועד להכין את הקרקע לעימות עתידי של ישראל עם לבנון. מרבית אמצעי התקשורת הערביים הדגישו בדיווחיהם ומאמריהם את ההודאה של הדו"ח בכישלון במלחמת לבנון השנייה תוך שהם משבחים את ארגון החזבאללה, ארגון החמאס שהוא בן בריתו של החזבאללה הודיע על נחישתו להמשיך במאבק המזויין נוכח ה"שבריריות" של הדרג המדיני והצבאי בישראל.
בעולם הערבי יש תחושת סיפוק שצה"ל הנחשב לצבא החזק ביותר במזרח התיכון נחל מפלה מול ארגון קטן כמו החזבאללה ולא הצליח למנוע את נפילת מאות הטילים על ישראל עד היום האחרון של המלחמה. הנה כך הצליח הדו"ח של השופט וינוגרד לשחוק את כוח ההרתעה של ישראל בעיני העולם הערבי בכך שלא חסך את שבט ביקורתו מהרמות הגבוהות ביותר של מערכת קבלת ההחלטות בישראל.
בצד השמחה לאידה של ישראל לא יכולים הערבים בכלל והפלסטינים בפרט להסתיר את הערצתם לתהליך הדמוקרטי בישראל. באש"ף וברשות הפלסטינית מקובל למשל כי הדרך "היעילה" ביותר ל"קבור" נושא רגיש שלא רוצים לטפל בו מכיוון שהוא מכיל "חומר נפץ" היא על ידי הקמת ועדת חקירה לנושא. ועדת החקירה שתקום תדאג למלא את משימתה ותקבור את הנושא עמוק עמוק באדמה. את השיטה הזו המציא בזמנו יאסר ערפאת והיא הצליחה מאוד בתקופתו. לכן בטוחני שהפלסטינים ותושבים ערבים בכמה ממדינות ערב המקיפות אותנו מייחלים לכך שמתוכם ייצא "וינוגרד ערבי" שיתעסק בסוגיית חשבון הנפש הפנימי ויצביע על שגיאותיהן של ההנהגות בעולם הערבי.
לצד הערצת הדמוקרטיה הישראלית יש אצל הפלסטינים חשש כי מסקנות הדו"ח יעכבו את ההתקדמות בתהליך המדיני עם ישראל. הפלסטינים חוששים מפני האפשרות ששר הביטחון אהוד ברק יפרוש מן הממשלה והדבר יביא לבחירות מוקדמות שיטרפדו את האפשרות להגיע להסכם עם הפלטינים על הסדר הקבע בתוך שנה כפי שהנשיא בוש מבקש. כל החלשות של ראש הממשלה אולמרט או הקדמת הבחירות היא מבחינתם של הפלסטינים בשורה רעה למשא ומתן המדיני שהחל בין שני הצדדים.
חשש נוסף הקיים אצל הפלסטינים הוא כי ראש הממשלה אהוד אולמרט עלול ליזום מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה כדי להראות כי הפיק את הלקחים הנדרשים מדו"ח וינוגרד ולחזק את מעמדו הפוליט והציבורי לקראת בחירות קרובות בישראל.
אי אפשר להאשים את ועדת וינוגרד על מסקנותיה, היא איננה אחראית לכשלים החמורים במערכת המדינית והצבאית ולפיכך איננה אחראית גם לתדמית של ישראל בעולם הערבי כתוצאה מהמסקנות הסופיות שפרסמה. בסופו של דבר גם הערבים מעריכים מאוד את היושר של חברי הועדה ואומץ ליבם להטיח את ביקורתם החמורה ללא משוא פנים בפני אלה שמינו אותם לתפקידם. אם היה קורה דבר כזה במדינה ערבית היו מוצאים חברי הועדה את עצמם בבית הכלא או בדרך אל הגרדום. בישראל לעומת זאת הם זוכים לשבחים ולכבוד ציבורי.
שחיקתו של כוח ההרתעה של ישראל בעולם הערבי נמצאת בתהליך מתקדם, גם הפרסומים על פי מקורות זרים כי ישראל תקפה בספטמבר 2007 מתקן גרעיני שהקימה צפון קוריאה בסוריה לא שיפרו את תדמיתה של ישראל. תדמית "קורי העכביש" מבית מדרשו של השיח' חסן נצראללה היא התדמית השלטת במוחותיהם של שכנינו הערבים, כך הם תופסים את ישראל, הם בטוחים שמדובר במדינה חזקה הנמצאת בשלב החלשות והידרדרות מתקדם וכי אם ימשיכו בדבקות להתעמת עימה היא תעלם מן המפה בתוך שנים ספורות.
כדאי מאוד שהדרג המדיני ידע את העובדות האלה שכן יש להן השלכה על התהליך המדיני בערוץ הפלסטיני הישראלי ובערוץ שעשוי להיפתח בעתיד בין ישראל לסוריה. המשוואה היא פשוטה, אין שום טעם להגמיש עמדות במשא ומתן עם ישראל, להיפך כדאי להקשיח עמדות ולא לוותר כי הרי בסופו של דבר ישראל היא מדינה חלשה והיא תיכנע ותקבל את הדרישות הערביות. לכן יש לשחוק אותה בסבלנות כי בסופו של דבר הסבלנות משתלמת.
המדיניות הישראלית הרופסת שנמשכת גם היום חייבת להיפסק אם ישראל רוצה לשמור כל מעמדה במזרח התיכון. בפני הממשלה הנוכחית ישנם אתגרים ביטחוניים רבים והצעד הראשון שהיא חייבת לעשות הוא להחזיר לישראל את כושר ההרתעה שאיבדה. אם יקרה הדבר הוא יחזק את הישגי הממשלה בתחום המדיני. גם הערבים מודעים היטב לעובדה שחוזק צבאי הוא גם חוזק מדיני בכל משא ומתן.
התמונות של המחדל הביטחוני המתמשך בשדרות ובישובי עוטף עזה חייבות להיפסק. זהו המבחן המיידי של הממשלה אם אכן ברצונה להוכיח לציבור כי היא הפיקה את הלקחים מדו"ח ועדת וינוגרד. השגת המשימה הזו תאותת לפלסטינים בפרט ולערבים בכלל כי יש בעל בית בישראל השומר על אזרחי מדינתו ושאינו מוכן לפגיעה בביטחונם ובכבודם.
לכן על הממשלה להתעשת ולצאת למבצע צבאי נרחב ברצועת עזה, בנוהל קבלת החלטות מסודר ומחושב כפי שממליצה ועדת וינוגרד. יש להגדיר היטב את היעדים הריאליים שניתן להשיגם במבצע שכזה, בשום אופן לא פנטזיות אלא יעדים צבאיים ומדיניים. הממשלה חייבת להפסיק ולגמגם ולנקוט מדיניות נחושה. זהו המבחן האמיתי ליישום מיידי של המלצות הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד. עכשיו צריך לצאת לדרך.

צילום באדיבות לע"מ

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר