יום רביעי, 30 בינואר 2008

מלכודת החמאס

ארגון החמאס הצליח למלכד את הנשיא מובארק והפלסטינים והעולם הערבי מצפים כעת שהנשיא המצרי יצליח למצוא פתרון להפעלת מעבר רפיח כדי להקל את המצור הכלכלי על הרצועה. הסיכויים לכך אינם רבים. הקשר בין הרצועה למצרים יתהדק בעתיד אם תשכיל ישראל לנהל את המדיניות הנכונה ולא לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה

ישראל רשמה הישג בזירת האו"ם בסיועה של ארה"ב ולוב שמשמשת הנשיאה התורנית של מועצת הביטחון נאלצה להסיר מסדר היום של המועצה את הדיון על המצב ברצועת עזה. בכך נמנע גינוייה של ישראל במועצת הביטחון על מדיניותה כלפי הפלסטינים ברצועה כמו סגירת המעברים והפסקת אספקת הדלק לעזה.
אולם אין ספק שמי שרשם הישג נוסף הוא ארגון החמאס. הוא הצליח למלכד את מצרים ולאלצה לשתף פעולה עם ממשלת אסמעיל הניה ולהביאה לכך שהיא תכיר דה פקטו בלגיטימיות של החמאס כבעל הבית ברצועה. בכך הפך ארגון החמאס את עצמו לבעל מעמד פוליטי שווה בעיני המצרים בדיוק כמו הרשות הפלסטינית.
ארגון החמאס הצליח גם למקד את תשומת הלב הערבית והבינלאומית בסוגיית הגבול בין מצרים לרצועת עזה ובצורך להפעיל מחדש את מעבר רפיח ובכך לשבור את המצור הישראלי על הרצועה. מצרים נאלצה מכורח האירועים האחרונים שיזם החמאס להפוך למתווך הראשי שימצא את הפיתרון הדרוש להפעלת המעבר.
פגישתו של הנשיא המצרי מובארק עם הנשיא הפלסטיני עבאס בקהיר לא הביאה לפריצת דרך. הרשות הפלסטינית מוכנה להפעיל מחדש את מעבר רפיח באותם תנאים שפעל בעבר דהיינו, שליטה של אנשי מנגנון הביטחון הנשיאותי ביחד עם המשקיפים האירופיים על המעבר ללא שום דריסת רגל לארגון החמאס. החמאס מצידו אינו מוכן לוותר, הוא דורש תפקיד ראשי במעבר רפיח ולמעשה מנסה לקצור את פירות הצלחותיו הצבאיות האחרונות ולממשן להישג מדיני. מנהיג החמאס ח'אלד משעל ייפגש בקהיר עם הנשיא מובארק בניסיון להשיג הישגים בתחום הזה.
הנשיא המצרי חוסני מובארק נמצא במלכוד, גורמי מודיעין מערביים מדווחים כי כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, שהיא תנועת האם של החמאס, גבר באחרונה בעקבות ההשתלטות הצבאית של ארגון החמאס על רצועת עזה. המצור הישראלי על הרצועה ואירוע פריצת הגבול בין הרצועה לרפיח המצרית על ידי פעילי החמאס הביא לגל הפגנות של תנועת "האחים המוסלמים" בכמה מקומות במצרים וכוחות הביטחון המצרים עצרו כ-700 פעילים של התנועה. הנשיא מובארק חושש מכוחה הגובר של התנועה המחזיקה בכ-20 אחוזים מהמושבים בפרלמנט המצרי והוא אמור להורות על שחרור כל העצורים במהומות האחרונות. מובארק רוצה להבטיח העברה שקטה של שלטונו לבנו גמאל והוא מעוניין בשקט פנימי ויציבות שלטונית.
בתוך כך מנסה גם תנועת "האחים המוסלמים" במצרים לתווך בין ארגון הפת"ח לחמאס. ראשי התנועה הזמינו לפגישה במשרדם את נביל שעת' נציגו האישי של הנשיא הפלסטיני עבאס בקהיר. בפגישה עימו השתתפו ארבעה מראשי התנועה הד"ר מחמד חביב, הד"ר מחמוד עזת, הד"ר מחמוד חסין והד"ר סעד אלכתאתני והיא עסקה ברעיונות לפתור את המשבר בין שני הארגונים. הנשיא עבאס איננו מוכן בינתיים לחדש את הדיאלוג עם החמאס לפני שזה יחזיר את המצב לקדמותו ברצועת עזה כפי שהיה ערב ההפיכה הצבאית.
השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא האם יצליח הנשיא מובארק להשיג הסכם המאפשר הפעלה מחודשת של מעבר הגבול ברפיח? להערכתי הסיכויים לכך אינם רבים. הנשיא הפלסטיני עבאס איננו מוכן לחזור לאותן הבנות שהיו עם החמאס ב"הסכם מכה". הוא סבור שארגון החמאס הוליך אותו שולל ולכן הוא מציב תנאים מוקדמים לכל דיאלוג עם החמאס. ארגון החמאס מצידו חש ביטחון רב, הוא השולט ביד רמה ברצועת עזה ורוצה לאכוף בכוח את נוכחותו במעבר רפיח.
גם ישראל מתנגדת לתת לגיטימציה כלשהיא לחמאס וסביר להניח שהיא תטרפד כל הסדר שעלול לפגוע באינטרסים הביטחוניים שלה.
מכל האנדרלמוסיה הזו עלולה מצרים להיפגע, עיני הפלסטינים והעולם הערבי נשואות כעת אל הנשיא מובארק כדי שימצא את הפתרון, למובארק לא הייתה ברירה אחרת כשאפשר למאות אלפי הפלסטינים לחצות את הגבול ולהצטייד במזון במצרים הוא הפך אמנם למושיע בעיני הפלסטינים וקנה פופולריות ברחוב המצרי אולם ספק רב אם יצליח למצוא הסדר מניח את הדעת שיאפשר את הפעלת מעבר רפיח נוכח חילוקי הדעות העמוקים בין שני הפת"ח לחמאס.
בסופו של דבר יתהדק מאליו הקשר בין הרצועה למצרים למרות שמצרים רוצה להיפטר ממנה. המשך המצור הישראלי על הרצועה יביא לכך שהשסתום היחידי שאפשר יהיה לשחרר באמצעותו את הלחץ הכלכלי ברצועה יהיה דרך מצרים. החלטתו האחרונה של הנשיא מובארק לאפשר כניסת מאות אלפי פלסטינים לשטח מצרים היא תקדים שעלול לחזור על עצמו בעתיד וכך מבלי שהנשיא המצרי ירצה בכך ייווצר קשר הדוק בין מדינתו לבין רצועת עזה במקום קשר הדוק בין רצועת עזה לגדה המערבית. מי שירוויח מכך תהייה מדינת ישראל.
הסכנה בהתפתחות כזו היא שהדבר עלול לערער את יחסי ישראל מצרים. ישראל צריכה לנהוג בזהירות, לנסות ולתאם את כל המהלכים עם מצרים שעימה יש לנו הסכם שלום מוצק אולם לא לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה. מצרים גם מתווכת בפרשת החייל החטוף גלעד שליט ואסור לשכוח זאת. מדיניות ישראלית נכונה מול המצרים היא הכרחית, צריך לנצל את העובדה שהנשיא מובארק הכניס את ידו שוב לביצה הנקראת רצועת עזה, ולו לזמן קצר, כדי שהאונוס לגורל תושבי הרצועה לא ייפול רק על ישראל. ישראל התנתקה מרצועת עזה ויהיה זה נבון מצידה אם תשכיל לחבר מחדש, בחוכמה, את הרצועה אל מצרים בדיוק כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה, לפעמים צריך קצת לעזור לה.

צילום באדיבות Alexandra F

יום שלישי, 29 בינואר 2008

בחזרה לנקודת ההתחלה

מצרים חוששת מהגירת מאות אלפי פלסטינים מרצועת עזה לתחומה ומכך שישראל תתנער מאחריותה לגורלם של תושבי הרצועה. הנשיא מובארק רואה ברצועה חלק מהמדינה הפלסטינית העתידית ולא חלק ממצרים. מצרים פועלת לתווך בין הפת"ח לחמאס בניסיון להחזיר לעצמה את ההגמוניה בעולם הערבי. ישראל תצטרך להתמודד בעצמה עם איומי הטרור מן הרצועה

ההערכות בישראל הן כי מצרים מעוניינת בסופו של דבר בהחזרת המצב לקדמותו באיזור רפיח ושמירה על ריבונותה. מצרים תעשה זאת בהדרגה ותשאף להפעיל מחדש את מעבר רפיח בהתאם להסדר שבו פעל עד להשתלטות ארגון החמאס על הרצועה לפני שבעה חודשים, כלומר פיקוח של הרשות הפלסטינית על המעבר בשיתוף עם פקחים אירופים. במצרים כבר גוברים הקולות להיזהר מהסכנה שמאות אלפי פלסטינים יציפו את חצי האי סיני וירצו להשתקע בו במחנות אוהלים כדי להימלט מהרעב העזתי ומשלטון החמאס ברצועת עזה. יש הבנה בדעת הקהל המצרית למצוקתם של תושבי הרצועה, המצרים רואים בהם קורבנות של מאבקי הכוח בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס ובני ערובה של החמאס מול ישראל, הארגון לא ויתר על כוונותיו והוא מעוניין להמשיך ולירות רקטות לעבר ישראל.
אולם, כמו כל דבר הקשור לישראל יש מצרים הסבורים כי מדובר בקונספירציה. מחמד עלי אברהים העורך הראשי של עיתון "אל-גומהוריה" המצרי פרסם שלשום מאמר שבו טען כי אירועי רפיח הם קנוניה משותפת של החמאס וישראל שמטרתה ליצור אנדרלמוסיה ברצועת עזה, להעביר אותה לסיני ולפוצץ אותה בפניה של מצרים. לטענתו ישראל רוצה לנצל את גודלו של חצי האי סיני כדי שיקלוט את כל הפליטים הפלסטינים מרצועת עזה ללא שום עול כלכלי על ישראל, בהמשך היא תטען כי מחנות הפליטים בסיני הם סכנה לביטחונה בגלל הנשק המצוי בהם כדי לכבוש מחדש את חצי האי סיני. לגבי ארגון החמאס, מחמד עלי אברהים טוען כי הוא מזלזל בביטחון הלאומי המצרי וכי הוא נטע בלב התושבים העזתיים את התחושה כי יוכלו להיכנס למצרים כל אימת שירצו.
נכון שהתיאוריה הזו היא מופרכת מיסודה בכל הקשור לישראל אולם היא מעידה על חששם של המצרים מהתחברות מחדש אל רצועת עזה ובעיותיה. מצרים רואה סכנה רבה באפשרות שמאות אלפי פלסטינים יהגרו אל תחומיה מרצועת עזה, לראשונה מאז 1967, ויקימו בשטחה מחנות פליטים.
מצרים חוששת כי ישראל מנסה להשתחרר מאחריותה החוקית, הבינלאומית והמוסרית לגורלם של תושבי הרצועה ולכן היא פועלת עכשיו להחזיר את המצב באיזור גבול רפיח למה שהיה קודם לפריצת הגבול בידי פעילי החמאס.
אם יש כאלה בישראל ששמחו כי הנה הגיע הפיתרון לבעיית רצועת עזה וכי הוא יהיה בדמות חיבורה מחדש למצרים הרי שהשמחה הייתה מוקדמת מידי. המצרים אינם מעוניינים בצרה הזו, גם הנשיא מובארק כמו קודמו אנואר סאדאת רואה ברצועה חלק מהמדינה הפלסטינית העתידית ולא חלק ממצרים.
מצרים תפעל עכשיו להחזיר את הכדור ששמו "עזה" למגרש הישראלי. הנשיא מובארק מבין את הבעייתיות הגדולה של הרצועה, הוא שיחק במשך כמה ימים את תפקיד המושיע הגדול של הפלסטינים אשר הציל אותם מרעב וממצור כלכלי קשה שהטילה עליהם ישראל אך עכשיו ההצגה הסתימה והמצב צריך לשוב לקדמותו. מצרים ממשיכה לשחק את תפקיד מנהיגת העולם הערבי והיא הזמינה את שני הצדדים הניצים קרי הפת"ח והחמאס לשיחות נפרדות עם נציגיה בקהיר כדי לנסות ולפייס ביניהם. לאחר כישלון "הסכם מכה" שהשיגה בזמנו סעודיה מנסה מצרים לתפוס כעת מנהיגות ולתווך בין שני הצדדים.
ישראל צריכה להתעשת, בתוך כמה ימים יחזור המצב לנקודת ההתחלה, ירי רקטות הקסאם יימשך, ישראל תמשיך את הסגר על הרצועה ואת הסיכולים הממוקדים והמצב הזה יימשך עד שהמזון יאזל שוב בתוך הרצועה.
בסופו של דבר הממשלה תצטרך להכריע כיצד היא מטפלת באיומי הטרור ההולכים וגוברים מהרצועה. הסכנה אורבת מחדש לפתחנו וממצרים לא תבוא הישועה. הדרך לפעול היא ברורה. ישראל צריכה לקבל את ההחלטה האסטרטגית הנדרשת ולצאת למבצע צבאי נרחב ברצועה כדי לפרק את תשתית הטרור הרחבה שבה שרק הולכת ומתעצמת, אין מה להמתין יותר.

יום שני, 28 בינואר 2008

המשחק של מובארק

הנשיא המצרי חוסני מובארק משתף פעולה עם החמאס כדי להבטיח שקט פנימי בארצו. מובארק מעוניין בהעברה שקטה של שלטונו לבנו גמאל ואיננו מעוניין בעימות עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האם של החמאס. מבחנו של מובארק יהיה בקרוב כשיתחילו לדון בהסדרים החדשים להפעלת מעבר רפיח אז יצטרך מובארק להחליט האם הוא תומך בעמדת הנשיא עבאס או בעמדת החמאס.ישראל צריכה לפעול על פי האינטרסים הביטחוניים שלה גם במחיר כיבוש מחדש של ציר פילדלפי

מקורות בכירים באש"ף לא מסתירים את דאגתם מהתיאום ההולך וגובר בין מצרים לבין תנועת החמאס אשר התחזק בחודשים האחרונים, מאז ההשתלטות הצבאית של החמאס על הרצועה, וששיאו הגיע בשבוע שעבר לאחר שפעילי החמאס פרצו בכוח את גדר הגבול בין הרצועה למצרים באיזור רפיח.
מצרים עוברת עכשיו לשלב נוסף והיא מציעה לתווך על אדמתה במחלוקת בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס. הנשיא מחמוד עבאס מודאג מאוד מהסחף ההולך וגובר בעמדתה של מצרים כלפי החמאס והוא ייצא עוד השבוע לקהיר לפגישה עם הנשיא מובארק בניסיון לתאם עמדות במיוחד בכל הקשור להצעת הרשות הפלסטינית, שהוגשה כבר בועידת פאריס למדינות התורמות, כי היא זו שתקבל את השליטה על מעברי הגבול ברצועה. הנשיא עבאס גם אמור להבהיר לנשיא המצרי כי הדיאלוג עם תנועת החמאס יכול להתחדש רק לאחר שהיא תיסוג בה מההפיכה הצבאית שעשתה ברצועה ביולי 2007.
בינתיים הורה הנשיא מובארק להשאיר את הגבול פתוח באיזור רפיח בקטע שבין רפיח המצרית לרצועת עזה כדי שתושבי הרצועה יוכלו להמשיך ברכישת מוצרי מזון ואספקה בשטח המצרי. הנשיא מובארק מעוניין ל"שחרר את הקיטור" מהר ככל האפשר.
מדיניותו של הנשיא מובארק כלפי רצועת עזה ותנועת החמאס איננה חדשה, כבר כתבתי עליה בעבר. הנשיא מובארק יודע כי תנועת החמאס היא רק שלוחה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים. "האחים המוסלמים" הם כוח האופוזיציה העיקרי במדינה ויש להם כעשרים אחוזים מהמושבים בפרלמנט. לכן מובארק איננו מעוניין בעימות עם החמאס. הנשיא המצרי סובל ממצב בריאותי מדרדר והוא מעוניין להעביר את רסן השלטון בארצו בצורה "חלקה" לבנו גמאל. אין לו שום עניין להתעמת עם החמאס שכן פירוש הדבר עימות עם "האחים המוסלמים". בנובמבר 2007 העבירה מפלגת השלטון במצרים שורה של שינויים בחוקה. השינויים מאפשרים לגמאל, בנו של מובארק, להציג את מועמדתו לתפקיד הנשיא מטעם המפלגה ב-2011 והם מטילים מגבלות על תנועת "האחים המוסלמים". בין היתר נאסר על קיומן של מפלגות דתיות במדינה.
לפני כשבוע עצרו כוחות הביטחון של מצרים כ-700 פעילים של תנועת "האחים המוסלמים" בעקבות שורה של הפגנות שארגנה התנועה במצרים במחאה על המצב בעזה. המפגינים הביעו תמיכה במנהיג החמאס איסמעיל הניה וקראו לא שלא לוותר על המאבק המזויין בישראל. בין אלה שנעצרו היו כ-200 פעילים של התנועה שארגנו את ההפגנות בקהיר, אלכסנדריה, פיום ואיזור הדלתא של הנילוס.
תנועת "האחים המוסלמים" במצרים סובלת בעת האחרונה ממשבר פנימי חריף בכל הקשור למצע הפנימי שלה המעורר מחלוקות רבות בנושאי השיוויון, האזרחות ואופי המדינה. התנועה גם סובלת ממשבר מנהיגות ואין לה דמויות כריזמטיות בולטות היכולות לייצג אותה כלפי פנים וחוץ. הנשיא מובארק איננו רוצה לספק לתנועה שום תירוץ להתאחד ולהחריף את המאבק בשלטונו ולכן הוא מעדיף לשתף פעולה עם תנועת החמאס מאשר להתעמת עימה.
נוכח המדיניות הזו של הנשיא מובארק הסכנה לישראל היא רבה. פירוש הדבר הוא כי הברחות הנשק ממצרים אל רצועת עזה יימשכו תוך המשך העלמת העין של המצרים מן התופעה. לא מדובר רק בהברחת אמצעי לחימה, המדיניות הזו תאפשר גם כניסתם לרצועה של מומחי טרור שעברו אימונים צבאיים באיראן ושל גורמי הג'האד העולמי כמו אל-קאעדה.
מעבר לכרסום במעמדה של הרשות הפלסטינית ושל הנשיא עבאס בעיני המצרים קיימת גם הסכנה כי החמאס ינסה להבריח את החייל החטוף גלעד שליט למצרים ומשם לסודאן או איראן.
המבחן האמיתי של הנשיא מובארק יהיה בימים הקרובים לאחר שהגבול בין מצרים והרצועה ייסגר, אלפי הפלסטינים ישובו לבתיהם ברצועה ויחלו הדיונים על ההסדרים החדשים במעבר רפיח. האם יתמוך מובארק בעמדתה של הרשות הפלסטינית או בעמדת החמאס? הרשות הפלסטינית מציעה לחזור להסדר הקודם שאת המעבר יאיישו אנשי הכוח הנשיאותי של מחמוד עבאס. ארגון החמאס מסרב ודורש סידורי ביטחון חדשים שייקנו לו מעמד במעבר בתוקף היותו השליט החדש ברצועה.
עמדתה של ישראל בסיפור הזה היא חשובה ביותר. על פי ההסדר שהיה טרם השתלטות החמאס על הרצועה נכחו במעבר רפיח משקיפים אירופיים בנוסף לאנשיו של הנשיא עבאס. הפיקוח הזה, שהיה מוגבל מאוד, נועד להתריע או למנוע כניסתם של גורמי טרור לרצועה. אסור לישראל להסכים לכך שלחמאס תהייה דריסת רגל כלשהי במעברי הגבול, הדבר ייתן לגיטימציה לטרור ויחליש עוד יותר את כוחה של הרשות הפלסטינית ונשיאה עבאס. הדבר גם יחליש את כוחה של ישראל לשלוט בשאר המעברים ברצועת עזה.
הדרג המדיני נדרש להיערך היטב לבאות ולשקול את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל בגבולה עם מצרים. אם ישוב המצב לקדמותו ומצרים לא תהייה מעורבת עוד בחיי היום יום ברצועה הרי שהאחריות למניעת הטרור מרצועת עזה מוטלת בראש ובראשונה על ממשלת ישראל. בתרחיש כזה על הממשלה לעשות הכול כדי למנוע הכנסת נשק ומומחי טרור לרצועה המאיימים על בטחונה של ישראל. התרחיש הזה שוב ממחיש את הצורך במבצע צבאי נרחב ברצועה והשתלטות ישראלית מחדש על ציר פילדלפי. צריך להבין, אין זו אופציה מלבבת אבל שום פלסטיני או מצרי לא יעשה עבורנו את "העבודה השחורה". שוב נאלץ אנחנו לטבול את ידינו ברפש ולעשות את מה שצריך, פשוט אין ברירה, אחרת מצבנו הביטחוני רק יחמיר.

יום חמישי, 24 בינואר 2008

"זאב,זאב"

אין צורך להיבהל מאיומיו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס להתפטר מתפקידו. מדובר בעוד "ספין" תקשורתי שנועד להפעיל לחץ על ישראל. הפלסטינים מתכננים "ספינים" תקשורתיים נוספים כדי לנגח את ישראל. הנשיא עבאס יישאר עוד זמן רב בתפקידו משיקולים פוליטיים וכלכליים

הפוליטיקאים הפלסטינים משתמשים ב"ספינים" תקשורתיים לא פחות מהפוליטיקאים הישראלים. מי שהתמחה בכך היה ראש אש"ף יאסר ערפאת אשר חדשות לבקרים היה מאיים כי אם לא יתקדם המשא ומתן עם ישראל הוא יתפטר מתפקידו ויעבור להתגורר בקהיר או לחלופין יתפטר וישמש רק כנשיא כבוד באש"ף.
עכשיו יש לנו "ספינר" חדש ושמו הנשיא מחמוד עבאס או כפי שאני נוהג לכנותו במאמריי "יאסר ערפאת מספר שתיים".
לפני חמישה ימים פרסם העיתון הפלסטיני "אל-קודס" היוצא לאור במזרח ירושלים ידיעה כי הנשיא הפלסטיני עבאס מאיים להתפטר ולהפסיק את השיחות עם ישראל במחאה על התוקפנות הישראלית ברצועת עזה והמשך ההתנחלויות בגדה המערבית. בידיעה דווח גם שעבאס אמר כי המצב הנוכחי הופך את המשא ומתן לאבסורד. נו, ומה קרה? האם עבאס התפטר? בוודאי שלא. המתנתי בסבלנות כמה ימים עד שסוכנות הידיעות הפלסטינית "וופא" פירסמה הודעה בשמו של רפיק אל-חוסייני ראש לשכתו של הנשיא עבאס שאמר כי הנשיא עבאס אפילו לא בוחן את רעיון ההתפטרות מתפקידו וכי הוא דבק בהנהגת עמו ולא במשרתו. "הדאגה של עבאס היא להשיג את זכותו של העם הפלסטיני ונצחונו במסגרת העקרונות הפלסטינים "הדגיש אל-חוסייני. נו, אז אפשר להרגע, עוד יום כזה של מתח והייתי יורד למקלט מפחד מאיומיו של מחמוד עבאס.
הפלסטינים תוקפים את ישראל בשיטתיות על כל צעד ושעל. ברוב המקרים הביקורת שלהם לא מוצדקת ואפשר להתייחס אליה כתעמולה גרידא לפעמים הם גם צודקים כמו במקרה של הפסקת אספקת הדלק לרצועת עזה, אולם מנהיגיהם ובמיוחד הנשיא מחמוד עבאס אינם שונים מפוליטיקאים אחרים בעולם, גם הם משתמשים ב"ספינים" באמצעי התקשורת.
על פי מקורות פלסטינים בכירים הנהגת אש"ף ממתינה עכשיו לדו"ח של הגנרל האמריקני וויליאם פרייזר. הגנרל האמריקני מונה אחרי ועידת אנאפוליס לתפקיד חדש של מפקח על שני הצדדים כדי שיבצעו את השלב הראשון של תוכנית מפת הדרכים. בקרוב הוא אמור להעביר את מסקנותיו הראשונות מבדיקתו. ברשות הפלסטינית בטוחים שהדו"ח יהיה לטובתם וכי הוא יקבע שישראל לא עומדת בהתחיבויותיה על פי מפת הדרכים.
כלומר, בקרוב אנו אמורים לצפות ל "ספינים" פלסטינים נוספים. הרשות הפלסטינית לא תחמיץ שום הזדמנות לתקוף את ישראל ומדיניותה בשטחים.
בינתיים, עד לפרסום מסקנותיו של הגנרל פרייזר, מתכננים הפלסטינים "ספינים" אחרים בנושאים שונים כדי להבליט את מצוקתם. למשל אחד הרעיונות המתגבשים הוא שהרשות הפלסטינית תקרא פומבית למצרים לחבר את רצועת עזה לרשת החשמל המצרית או שהיא תארגן לחץ פומבי של הרחוב הפלסטיני שייקרא לה, באמצעות הפגנות ועצרות מחאה, להפסיק את המשא ומתן עם ישראל בגלל המצב ברצועת עזה.
בכל מקרה המשא ומתן בין צוותי המשא ומתן של שני הצדדים תקוע. הסיבה לקיפאון היא האירועים האחרונים ברצועת עזה וסיבות קואליציוניות פנימיות בתוך ישראל. הפרסום הצפוי של מסקנות הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד בשבוע הבא לא יקלו, בלשון המעטה, על התקדמות המשא ומתן על הסדר הקבע.
המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים מאז הסכם אוסלו ידע הרבה עליות ומורדות לכן אסור להתרגש, זהו טבעו של משא ומתן במיוחד בנושאים כה רגישים וגורליים עבור שני העמים. לכן אנו צריכים לקחת נשימה עמוקה ולא להתרגש מהאיומים התקשורתיים של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. כמו הפוליטיקאים הישראלים גם עכוזו דבוק היטב לכיסאו. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נהג לספר לעיתונאים על חיבתם של הפוליטיקאים הישראלים לכיסאם. הוא סיפר כי בכל פעם שרצו שרים בממשלתו לצאת לכמה דקות לשירותים במהלך ישיבת הממשלה הם היו נוטשים את כיסאם בפחד שמא כשיחזרו ימצאו בכיסא מישהו אחר. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס אינו שונה מהם.
איומי ההתפטרות שלו הם שחוקים ובבחינת קריאות "זאב, זאב". אין שום סיכוי שמחמוד עבאס יתפטר מתפקידו. למרות חולשתו הפוליטית הוא זוכה לתהילת עולם כמנהיג פלסטיני רודף שלום שלא לדבר על האפשרויות הכלכליות הגלומות בתפקידו והמאפשרות לו "לגזור קופונים". רק לאחרונה פורסם כי בנו של עבאס הוא שותף בחברת הטלפונים הסלולריים "אל-ווטניה" וכי גורמים בלשכת ראש הממשלה מנסים לסייע לה להתחיל לפעול בשטחים.
לכן אפשר להתרווח בניחותא בכיסא. אין צורך לרדת למקלט מחמוד עבאס יישאר בתפקידו עוד זמן רב ככל שהדבר תלוי רק בו.

יום רביעי, 23 בינואר 2008

?מדוע שונאים במערב את האסלאם

האחריות לשנאת המערב לאסלאם בשנים האחרונות מוטלת על ארגון אל-קאעדה. המוסלמים צריכים להקיא מתוכם את הארגון הנפשע הזה. אולם גם על המערב מוטלת האחריות להתנער מהדעות הקדומות נגד המוסלמים ולהלחם בתופעות הגזענות. צריך לעצור כבר עכשיו את מלחמת התרבויות לפני שתהפוך למלחמת דת עולמית בין המוסלמים לנוצרים והיהודים

לקראת הכינוס הכלכלי בדאבוס שבשוויץ הזמינו מארגני הכנס סקר על מצב היחסים בין המוסלמים למערב. תוצאות הסקר שעשה מכון "גאלופ" הראו נתונים מדאיגים ביותר על מצב היחסים בין האסלאם למערב כאשר כל צד סבור שהצד האחר לא מכבד את תרבותו. על פי הסקר האירופאים חשים באיום על תרבותם בגלל הגירת המוסלמים הרבים ליבשתם. מאידך, המוסלמים סבורים שגל הקריקטורות על הנביא מחמד בעיתונות האירופית נועד להשפיל את נביאם וכי התקשורת המערבית יוצרת זיקה בין המוסלמים לטרור. האירופים רואים בכעסם של המוסלמים על פרסום הקריקטורות על הנביא מחמד פגיעה בזכותם לחופש הביטוי.
מי שקורא נתונים אלה עלול לשקוע במרה שחורה, אני בחרתי דווקא להתעודד מראיונות שהעניק השבוע, עמר בן לאדן, בנו בן ה-26 של הטרוריסט מספר אחת בעולם אוסאמה בן לאדן, לרשת הטלוויזיה סי.אן.אן. ולסוכנות הידיעות האמריקנית איי.פי. בניגוד לאביו העביר עמר בן לאדן בראיונות אלה מסר של שלום עולמי. הוא הודיע על נכונותו להקים ביחד עם רעייתו הבריטית תנועה שתפיץ את השלום והפנה קריאה אל אביו לשנות את דרכיו. בן לאדן הצעיר קרא לאביו בשמו ובשם מוסלמים נוספים "למצוא דרך אחרת לעזור למוסלמים או להגשים את מטרותיו" והדגיש כי "אין זה טוב להפנות פצצות או נשק כלפי שום אדם". אכן, בהחלט דברים מעודדים.
בניגוד אולי לרבים אחרים אני סבור שדת האסלאם המקורית היא מתונה, אולם במשך השנים השתלטו עליה גורמים קיצוניים וגורמים פוליטיים שעיוותו את תוכנה המקורי והמסרים שלה. עמר בן לאדן מאשים את אמצעי התקשורת במערב כי הם אשמים בדבר מכיוון שהם מתארים את הערבים ובמיוחד את משפחת בן לאדן כטרוריסטיים, בנקודה זו אינני מסכים עימו.
הנה לפני כמה שבועות חווה העולם מעשה רצח מחריד, בנזיר בוטו מנהיגת האופוזיציה בפקיסטן נרצחה בידי מוסלמי קיצוני. האסלאם כידוע שולל פגיעה בנשים אך דבר זה לא מנע את רציחתה של בוטו. בראיון שהעניק מייקל היידן, ראש סוכנות הביון המרכזית הסי.איי.אי לעיתון "וושינגטון פוסט" הוא גילה כי מי שעומד מאחורי ההתנקשות בבוטו הם גורמים בארגון אל-קאעדה בשיתוף עם אחד ממנהיגי הטאליבאן בשם ביתאללה מחסוד.
מעבר לפגיעה בנשים עושים הגורמים האסלאמיים הקיצוניים ובראשם ארגון אל-קאעדה מעשים ללא הצדקה שאין בהם שום הגנה על המוסלמים או דת האסלאם המעוררים את חמת זעם המערב. לפני כחודש בוטל בגלל איומי אל-קאעדה מרוץ המכוניות והאופנועים המפורסם ה"ראלי דקאר". מה הקשר בין אירוע ספורט כזה להגנה על דת האסלאם? לא ברור.
מדוע שונאים במערב את האסלאם? זו בודאי שאלה שאפשר לכתוב עליה עשרות ספרים ומחקרים. אני אנסה להסביר בכמה מילים את התגברות השנאה בשנים האחרונות. מי שגרם לדעתי את הנזק הגדול ביותר לדת האסלאם ולמוסלמים הוא ארגון אל-קאעדה. פיגועי הטרור הקשים שעשה הארגון ברחבי העולם הביאו לכך שכל מוסלמי כמעט "נחשד" בהגיעו למערב בקשר לטרור. מספיק לראות את הבדיקות הביטחוניות בנמלי התעופה המרכזיים באירופה ובארה"ב כדי להבין את גודל ועוצמת הטראומה שעבר המערב בעקבות הפיגועים במגדלי התאומים בניו יורק.
הפיגועים האלה ב-11 בספטמבר היו נקודת המפנה של המערב ביחס לאסלאם. הנשיא בוש הכריז בעקבותיהם על מלחמה נגד הטרור אך בעיני רבים בעולם ובודאי שבעיני המוסלמים היא התפרשה כהכרזת מלחמה על האסלאם. זו הטעות של המערב וגם הטעות של המוסלמים. מלחמה זו צריכה להיות מכוונת רק נגד גורמי הטרור, לא רק הטרור האסלאמי אלא טרור בכלל. האחריות לאי ההבנה הזו מוטלת על שני הצדדים.
ארגון אל-קאעדה נוסד למעשה לפני 20 שנה לאחר שאוסאמה בן לאדן וחבריו המצריים הסתכסכו עם מורם הפלסטיני השיח' עבדאללה עזאם ועל פי מקורות מודיעין במערב הם גם אלה שחיסלו אותו. הארגון הזה שינה מהר מאוד את מטרותיו וממלחמה בכיבוש הסובייטי באפגניסטאן הוא הגדיר לעצמו מטרות חדשות של "הגנה על המוסלמים" או על "הנדכאים ". לאט לאט צצו מטרות חדשות של הארגון שהפחידו את המערב כמו "הקמת ח'ליפות אסלאמית" ו"מלחמה בכופרים הנוצרים והיהודים בכל מקום".
ארגון אל-קאעדה הקים גם שלוחות במדינות מוסלמיות שונות, כמו עיראק תוניסיה ואלג'יריה, שלא היססו להצהיר כי בכוונתן להשתלט על מדינות אלה.
איך לא יפחד המערב מהמוסלמים כשגם המוסלמים המתונים מפחדים ממנו, כשארגון אל-קאעדה משתמש בנשים, נכים וזקנים לצורך ביצוע פיגועי התאבדות? הארגון גם גייס אירופאים ואמריקנים שהתאסלמו לצורך ביצוע מטרותיו ועל פי דיווחים של סוכנויות המודיעין המערביות החל לגייס באחרונה גם בעלי עבר פלילי וחסרי השכלה לצורך פיגועים בעיקר במדינות צפון אפריקה. מדובר בתמנון של טרור אסלאמי קיצוני ההולך ומתפשט ושולח זרועותיו לחלקים שונים של העולם.
לכן זה היה מעודד לשמוע את דבריו של מוסלמי כמו עמר בן לאדן, בנו של סמל הטרור העולמי, מדבר על שלום עולמי, מתנער ממעשי אביו וקורא לו לשנות את דרכיו.
שני הצדדים צריכים עכשיו לפעול לקרוב הלבבות. המערב צריך לגנות את תופעת הדעות הקדומות נגד המוסלמים ולשמור על זכויותיהם הדמוקרטיות בכל מקום. המערב צריך להלחם בתופעות הגזענות ולגלות רגישות כלפי דת האסלאם , לתת לה את היחס השווה שניתן לכל הדתות ולאפשר למאמיניה את חופש הפולחן.
המוסלמים מצידם צריכים להקיא מתוכם את ארגון אל-קאעדה, להלחם בו בחורמה ולשתף פעולה עם המערב כדי למגר את התופעה החמורה והנפשעת הזו מעל פני האדמה.
כן, יש עוד תקווה, אפשר לשפר את היחסים בין המערב לאסלאם. מדובר בצורך בעבודה קשה של שני הצדדים אבל האלטרנטיבה היא נוראה. מלחמת התרבויות עלולה לגלוש גם למלחמת דת בין מוסלמים לנוצרים ויהודים. מלחמה שתתפשט בכל רחבי הגלובוס כאש בשדות קוצים. אין לכך שום הצדקה כולנו מאמינים באל אחד ובאותם המקורות הדתיים והרוחניים. חייבים לעצור זאת עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי.

צילום באדיבות CNN

יום שלישי, 22 בינואר 2008

די לביזיון


מדיניות ישראלית לא חכמה כלפי הטרור ברצועת עזה מסבכת את ישראל ומכרסמת בכושר ההרתעה שלה. ישראל צריכה לשנות את האסטרטגיה שלה בטיפול בטרור העזתי. רק הכרעה מהירה באמצעות מבצע צבאי נרחב ברצועה תחלץ את תושבי הדרום מהסיוט המתמשך של רקות הקסאם. הגיע הזמן לצאת לדרך

אין ספק שעמדתה של ישראל צודקת בנסיונותיה להפסיק את ירי רקטות הקסאם לעבר שדרות וישובי עוטף עזה, לא ניתן לערער על זכותה של מדינה ריבונית להגן על שלום אזרחיה.זכותם של תושבי שדרות איננה שונה מזכותם של תושבי קהיר, דמשק, פאריס או ניו יורק לחיות חיים נורמליים בעירם ללא סכנה המאיימת על חייהם ועל חיי משפחותיהם, הבעיה היא שכמו בכל משבר בחיים צריך להיות לא רק צודק אלא גם חכם.
מדיניותה של ישראל כלפי רצועת עזה איננה חכמה. ישראל מעכבת את המבצע הצבאי הקרקעי הגדול נגד תשתיות הטרור ובינתיים היא מסתבכת על ימין ועל שמאל בגלל גרירת הרגליים וחוסר רצונה לקבל את ההחלטות הדרושות. מי שמשלם את המחיר הם תושבי שדרות, אשקלון ותושבי הישובים בעוטף עזה. ישראל הצליחה לסבך את עצמה מבחינה בינלאומית, מועצת הביטחון של האו"ם אמורה לדון השבוע בסוגיית המשבר ההומניטרי ברצועה והיא נדרשת לגנות את ישראל בשל מה שמכונה "ענישה קולקטיבית". עכשיו תלויה ישראל שוב בארצות הברית כדי שתטיל וטו על ההחלטה ותחלץ אותה מהתסבוכת המדינית שאליה הגיעה.
הפלסטינים הצליחו למלכד את ישראל בגלל מדיניותה הלא חכמה. הטעות הישראלית הייתה שהיא עצרה לכמה ימים את אספקת הדלק התעשייתי המשמש את תחנת הכוח של עזה. הטיפשות הישראלית תגיע גם לבג"ץ, ארגוני זכויות אדם עתרו לבג"ץ בדרישה להוציא צו ביניים שיאסור על המדינה לשבש את אספקת הדלק התעשייתי לרצועה. בכירים בחברת החשמל הפלסטינית ברצועה הגישו תצהירים לבג"ץ כי בגלל צעדי ישראל אינם יכולים לספק חשמל לבתי חולים, מערכות המים והביוב ומאפיות הלחם ברצועת עזה. הנה כך הסתבכה ישראל בצעד שאין לו שום תועלת והמציג אותה כמדינה המפרה את הדין הבינלאומי.
והיכן הייתה ההסברה הישראלית? תמונותיהם של נשים עזתיות וילדים פלסטינים המדליקים נרות בגלל המחסור בחשמל הופיעו באמצעי התקשורת בכל העולם, ישראל לא הייתה ערוכה לכך ודובריה גמגמו בניסיונותיהם להסביר את מדיניות ישראל, התקשורת הבינלאומית מעדיפה ל"כסות" באינטנסיביות את סבלותיהם של תושבי הרצועה מאשר את סבלם המתמשך של תושבי שדרות.
מקור הטעות הישראלית איננו ברור, כמו בכל כישלון מחפשים כעת את האשמים והרי ידוע כי "הכישלון הוא יתום". ייתכן שהפסקת אספקת הסולר התעשייתי לרצועה נבעה מצעד לא מכוון בגלל שישראל סגרה בימים האחרונים את המעברים לרצועה ולא בגלל החלטה "מלמעלה". בכל מקרה הדבר הביא להפרת הוראות בג"ץ אשר אסר, לפני כמה חודשים, על הפסקת החשמל לרצועת עזה.
השלומיאליות הישראלית בטיפול בטרור ברצועת עזה הביאה עכשיו גם ל"התקפלות" ישראלית שהפלסטינים מציגים כניצחון. מצרים נזעקה לעזור לממשלת החמאס בעזה, נשיא מצרים חוסני מובארק שוחח בטלפון עם שר הביטחון אהוד ברק שהורה בעקבות כך על הכנסת דלק ותרופות לרצועה.
ממשלת סלאם פיאד מנסה גם היא לנצל את הלחץ על ישראל להשיג את מטרותיה. הממשלה הכינה לקראת ועידת פאריס תוכנית להעברת השליטה במעברי הגבול בין ישראל לרצועת עזה לידיה של הרשות הפלסטינית.תוכנית זו זוכה לתמיכה בינלאומית רחבה ובישראל חוששים מלהסכים לה כיוון שהדבר יחזק את שלטון החמאס ויחליש את כוחה של ישראל להפעיל לחץ על ארגון החמאס על ידי סגירת המעברים.
המדיניות הישראלית הפזיזה הביאה גם להתקרבות בין הפת"ח לחמאס, בקרב התושבים הפלסטינים גוברים הקולות והקריאות לשני הארגונים להתפייס ולהתאחד מול "האוייב הישראלי". המדיניות הישראלית גורמת לכך ששלטון החמאס ברצועה יקבל לגיטימציה בעיני תושבי הרצועה למרות שהוא איננו חוקי והושג באמצעות הפיכה צבאית לפני שבעה חודשים. לפתע שכחו התושבים הפלסטינים את עוולות שלטון החמאס ורמיסתו את זכויות האדם שלהם, ישראל שוב הפכה לשנואה ואכזרית.
ישראל הכניסה את עצמה למצב של מלחמת התשה מתמשכת ברצועת עזה כשידיה כבולות וכל צעדי הלחץ שלה על האוכלוסיה הפלסטינית זוכים לביקורת קשה בעולם, לכן היא זקוקה לסוג אחר של אסטרטגיה בטיפול בטרור. ישראל זקוקה להכרעה צבאית מהירה. הכרעה כזו יכולה להיות מושגת רק במבצע צבאי נרחב ברצועה שיביא בסופו של דבר גם להתמוטטות שלטון החמאס. אנו חייבים זאת בראש ובראשונה לתושבי הדרום הסובלים מהסיוט המתמשך של רקטות הקסאם וכדי להחזיר לעצמנו את כושר ההרתעה וגם את כבודנו הלאומי. די להתבזות, על הממשלה לנקוט את הדבר המתבקש שהוא טיפול מערכתי קפדני בטרור ועקירתו מן השורש ולא צעדים עקיפים חסרי תועלת. מבצע צבאי נרחב ברצועה, בעיתוי המתאים יזכה לתמיכה ציבורית בתנאי שיוכן כראוי ויהיה ממוקד מטרות ומוגבל בזמן. הגיע הזמן לצאת לדרך.

יום ראשון, 20 בינואר 2008

לחסל את ה"רוצח מביירות"

ישראל צריכה לחסל את מנהיג החזבאללה חסן נצראללה מהר ככל האפשר. מעמדו של נצראללה בלבנון ובאיראן נחלש ויש לנצל זאת. אסור לישראל לנהל עימו משא ומתן על חלקי גופות ובאפשרותה להגביר את הלחץ הפנימי עליו בלבנון

מנהיג החזבאללה חסן נצראללה מנסה לזקוף את קומתו ואת קומתם של השיעים בלבנון דווקא ב"יום העשוראא'", היום שבו נטבח חוסיין בנו של עלי אבן אבו טאלב הח'ליף הרביעי ונכדו של הנביא מוחמד על ידי אנשיו של מעאוויה בקרב כרבלאא' ב-680 לפנה"ס. תומכיו של חוסיין היו השיעים שסברו כי הח'ליפות חייבת להימסר רק לבני משפחתו של הנביא מוחמד. כמו חוסיין אז, מנסה חסן נצראללה היום, להשיג לגיטימציה לעצמו ולבני עדתו. רבים מתושבי לבנון רואים בשיח' נצראללה את האחראי לסבל והקורבנות הרבים שנגרמו במהלך מלחמת לבנון השנייה בעקבות חטיפת שני חיילי צה"ל, גם איראן, הפטרונית של שיח' נצראללה כועסת עליו, השמועות בלבנון הן כי סמכויותיו הצבאיות נלקחו ממנו והועברו לסגנו נעים קאסם ומשפחות מחבלי החזבאללה ומשפחתו של המחבל סמיר קונטאר לוחצות עליו לעמוד בהבטחתו ולהביא לשחרורם המהיר של בניהן מבתי הכלא בישראל.
הלחצים האלה הביאו את שיח' נצראללה לנסות ולסחור באיברים ובחלקי גופות. לכך יש להוסיף את ההערכה כי מנהיג החזבאללה נכנס ללחץ מהידיעות על התקדמות העסקה בין ארגון החמאס לבין ישראל על שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ומהעובדה שמערכת הביטחון שוקלת ברצינות להכריז על החיילים רגב וגולדווסר שנחטפו על ידי מחבלי החזבאללה כנעדרים שמקום קבורתם לא נודע.
צעד כזה ישמוט מידיו של נצראללה את קלפי המיקוח החשובים שהוא ניסה לרמוז כי הם כביכול נמצאים בידיו, חסן נצראללה שמר על עמימות בקשר לגורל שני החיילים החטופים וניסה להקרין את התחושה שייתכן שהם בחיים, אולם למרבה הצער הנתונים הנמצאים בידי מערכת הביטחון הישראלית הם שונים בתכלית.
על הרקע הזה יש לראות את הופעתו הפומבית, השנייה במספר מאז מלחמת לבנון השנייה, של מנהיג החזבאללה אשר יצא למסע של יחסי ציבור, וכדי להפגין את הישגיו והצלחת ארגונו התגאה כי הוא מחזיק בחלקי גופות של חיילים ישראלים. התרברבויותיו של חסן נצראללה התגלו כמעט בכל המקרים כנכונות. גם הפעם, למרות הגועל והבחילה שדבריו מעוררים יש להאמין לו. גורמי הביטחון מאשרים שארגון החזבאללה אכן מחזיק בחלקי גופות של חיילי צה"ל שנהרגו במלחמת לבנון השנייה וכי מערכת הביטחון עידכנה את המשפחות הישראליות הנוגעות בדבר.
ישראל צריכה לנצל את חולשתו של מנהיג החזבאללה. היא צריכה לשמוט את קלפי המיקוח שכביכול נמצאים בידיו ולהכריז פומבית על החיילים רגב וגולדווסר כנעדרים שמקום קבורתם לא נודע, זאת כמובן בתנאי שהמידע שבידיה מאשר זאת ועל פי הידוע לי יש בידיה מידע שכזה. הודעה כזו תכניס את השיח' נצראללה ללחץ. צעד נוסף שצריכה לעשות ישראל הוא להגביר את הפרסומים על עסקה קרבה עם החמאס על שחרורו של גלעד שליט והעדפת הערוץ הזה על פני הערוץ עם השיח' נצראללה שכן ארגון החמאס סיפק הוכחות שגלעד שליט בחיים ומצבו הבריאותי טוב בניגוד לחזבאללה אשר מסרב למסור כל מידע על גורלם של שני החיילים החטופים. צעדים אלה יגבירו את הביקורת ברחוב הלבנוני על מנהיג החזבאללה, כבר היום יש עליו ביקורת רבה כי הוא מחבל במאמצים למנות את הגנרל מישל סלימאן, רמטכ"ל צבא לבנון, לתפקיד הנשיא. ובאשר לחלקי הגופות שבידי ארגון החזבאללה, אסור לישראל לנהל משא ומתן עם החזבאללה על חלקי הגופות של חיילי צה"ל המוחזקים בידיו. אסור להיכנע לסחטנות של הארגון הזה, גם ישראל יכולה לנקוט בצעדים דומים ולא להעביר לארגון החזבאללה חלקי גופות של מחבליו. והחשוב מכול, יש לנצל את חולשתו של חסן נצראללה ברחוב הלבנוני ולחסלו. הגיע הזמן שישראל תגבה את מחיר הקורבנות שחסן נצראללה אחראי להם בקרב אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. האיש הזה הוא בר מוות ויש לחסלו מהר ככל האפשר. ישראל כבר חיסלה מנהיגים של החזבאללה בעבר כמו השיח' מוסאווי ויש לה את היכולת המודיעינית והמבצעית לעשות זאת בתנאי שתמקד את המאמץ בכך. יש לפעול במהירות ואסור לאבד זמן, הגיע הזמן לפרוע את החוב עם הרוצח מביירות.

יום שישי, 18 בינואר 2008

רון ארד מס' 2

ישראל לא צריכה להיבהל מאיומי החמאס בנוגע לגורלו של החייל החטוף גלעד שליט. לישראל יש תשובות לאיומים אלה ועליה לנקוט מדיניות זהירה ושקולה בהתמודדותה עם ארגוני הטרור. פגיעה בגלעד שליט מסכנת גם את ארגון החמאס ומנהיגיו

ארגון החמאס מנסה להכניס בשבוע האחרון את ממשלת ישראל לדילמה, מחד אנשיו יורים עשרות רקטות קסאם ופצצות מרגמה לעבר ישובי עוטף עזה ומאידך גיסא מאיימים מנהיגיו כי הפעילות הצבאית של ישראל עלולה לפגוע בשחרורו של חייל צה"ל החטוף גלעד שליט. מוסא אבו מרזוק ממנהיגי החמאס בדמשק הודיע כי המשך התקיפות של צה"ל משפיע על ההבנות ועל התיווך בעסקה לשחרורו של שליט ואילו אוסאמה אל-מזיני הממונה על "תיק שליט" בארגון איים כי אם ימשכו החיסולים והפלישות לרצועה ולגדה עלול גורלו של שליט להיות כגורלו של רון ארד, הוא לא פסל את האפשרות שארגונו יפסיק את כל המגעים בכל הערוצים בעניינו של שליט. ממשלת ישראל לא נרתעה, בינתיים, מאיומים אלה וצה"ל המשיך בפעילותו אך נשאלת השאלה מה מנסה ארגון החמאס להשיג באזהרותיו?
החמאס הוא הארגון השולט היום ביד רמה בכל רצועת עזה. לאחר ההפיכה הצבאית שעשה ברצועה לפני שבעה חודשים הוא נמצא בעיצומו של תהליך השתלטות נוסף על המוסדות האזרחיים כמו מערכת המשפט, עיריית עזה וכולי. התושבים הפלסטינים ברצועה הסובלים מפעילות צה"ל פונים מטבע הדברים ל"בעל הבית" ברצועה כדי שיפטור אותם ממצוקתם. לכן הסלים החמאס את התקפותיו על ישראל כדי להפגין מנהיגות ולהראות לתושבים כי הוא מגיב על פעילות צה"ל אך כשישראל לא נרתעה מתגובתו החלו מנהיגיו להשתמש בלוחמה פסיכולוגית כדי להרתיע את ישראל. כך נולדו האיומים בעניינו של גלעד שליט. ארגון החמאס קורא היטב את החשיבות הרבה שמייחס העם בישראל לחייו של כל חייל ואזרח ואת המאמצים הרבים שעשו ועושות ממשלות ישראל בעניין הנווט הנעדר רון ארד לכן הוא מנסה לשחק ברגשות הישראליים. ארגון החמאס מהמר שממשלת ישראל תירתע מאיומיו ותפחית את פעילותה הצבאית ברצועה או שבישראל יתעורר ויכוח ציבורי בנושא שיכבול את ידיה של הממשלה מלהגביר את פעילות צה"ל נגד ארגוני הטרור ברצועה. הדבר שארגון החמאס חושש ממנו מכל ומנסה למנעו הוא מבצע צבאי ישראלי רחב היקף ברצועה שישים קץ לשלטונו.
אכן האפשרות שארגון החמאס יקפיא את המגעים לשחרורו של גלעד שליט קיימת בהחלט. קיימת גם האפשרות שהוא ינסה להוציאו מתחומי רצועת עזה. בעבר היו ידיעות מודיעיניות כי החמאס עלול להבריחו דרך המנהרות למצרים ומשם לסודאן או איראן. אולם בכל זאת יש הבדל בין הנווט הנעדר רון ארד לבין החייל החטוף שליט. רון ארד נפל בשבי באופן מקרי לאחר שמטוסו נפגע בשמי לבנון ואילו גלעד שליט נחטף במבצע מתוכנן מראש כדי שיהווה קלף מיקוח במשא ומתן עם ישראל שיביא לשחרור מסיבי של מחבלים העצורים בבתי הכלא בישראל. החמאס מודע לחשיבותו של גלעד שליט בעיניה של ישראל והוא דורש תשלום גבוה ביותר עבור שחרורו.
ישראל לא צריכה להיבהל מאיומי החמאס, על הדרג המדיני לשמור על קור רוח ולהתנהל בזהירות רבה במשא ומתן לשחרורו של שליט. משא ומתן עם ארגון טרור הוא דבר מורכב וקשה אך לא בהכרח מדובר ב"משחק אבוד" עבור ישראל. ברור שארגון החמאס מעוניין בעסקה עם ישראל, זו היא הסיבה שאנשיו חטפו את גלעד שליט. החמאס כבר השיג הישגים במשא ומתן עם ישראל שהרשות הפלסטינית לא הצליחה להשיג עד כה לראשונה הסכימה ישראל להגמיש את הקריטריונים לשחרור מחבלים עם "דם על הידיים". בקרב משפחות המחבלים האלה יש ציפייה שהעסקה תצא אל הפועל כדי שיקיריהן ישוחררו והן מפעילות לחץ על החמאס שלא לסגת מהעסקה. בפניה של ישראל עומדות גם אופציות נוספות לאלץ את החמאס להמשיך במשא ומתן, לכוחות הביטחון הישראלים יש את היכולת המודיעינית והמבצעית הדרושה לחטוף מנהיגים של החמאס כדי שישמשו "קלפי מיקוח" במשא ומתן לשחרור שליט. ישראל גם יכולה להפסיק את ביקורי המשפחות של המחבלים העצורים בבתי הכלא בישראל או לגרום ל"סחבת" בביקורים אלה כדי לאותת לחמאס שלא כדאי לו לממש את איומיו. ישראל גם יכולה לנקוב בשמותיהם של האחראים לגורלו של גלעד שליט ולהכריז עליהם כ"בני מוות" במידה שיאונה לו רע. יש לי עוד רעיונות נוספים שלא כאן המקום לפרטם אולם סבורני שנוכח איומי החמאס צריכה ישראל בראש ובראשונה לפעול ב"ערוצים שקטים". ישראל צריכה להודיע לארגון חמאס באמצעות המתווכים המצריים כי כל פגיעה בגלעד שליט או העלמתו היא בבחינת "חציית קו אדום" וכי ישראל לא תעבור לסדר היום על צעד כזה שיהיו לו השלכות מרחיקות לכת על האופן שבו נלחמת ישראל בחמאס ובמנהיגיו.
על הדרג המדיני להיות נחוש לבצע את מדיניות "הגזירה השווה" בכל הקשור להתמודדותו עם ארגון טרור אכזר כמו ארגון החמאס. עם זאת אין למהר ויש לשקול כל צעד בזהירות ובכובד ראש. כפי שאומר הפתגם הערבי הידוע "החיפזון הוא מן השטן".

יום חמישי, 17 בינואר 2008

?האם תוקם הנהגה חלופית לאש"ף

בתנועת הפת"ח חוששים ש"ועידת דמשק" שתתכנס בשבוע הבא תקרא להקמת הנהגה חלופית לעם הפלסטיני במקום אש"ף. הנשיא מחמוד עבאס מנסה להחיות את פעילות המועצה המרכזית של אש"ף כדי
לסכל את מזימותיה של תנועת החמאס. ישראל יכולה לסייע לנשיא הפלסטיני אולם עליו לגלות מנהיגות ולפעול ביתר שאת בתוך הזירה הפוליטית הפנימית בשטחים להשגת מטרותיו.

המועצה המרכזית של אש"ף התכנסה לפני כמה ימים ברמאללה בראשותו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וקיבלה שורה של החלטות.
בין היתר קבעה המועצה בהחלטותיה כי כינוס "ועידת דמשק" ביוזמת ארגון החמאס ב-23 בינואר מהווה פגיעה באש"ף ובלגיטימיות של העם הפלסטיני. בארגון הפת"ח חוששים כי הועידה בדמשק שמאחוריה עומדת איראן נועדה לסלול את הדרך להקמת " אש"ף חלופי" בראשותו של ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של החמאס. בפת"ח רואים בצעד זה ניסיון לטרפד כל הסכם מדיני שעשוי לצמוח מהמשא ומתן על הסדר הקבע המתנהל כעת בין ישראל לרשות הפלסטינית.
"ועידת דמשק" הייתה אמורה להתכנס בחודש נובמבר האחרון לפני כינוס "ועידת אנאפוליס" אך סוריה פעלה לדחייתה בגלל השתתפותה ב"ועידת אנאפוליס". עתה,כשהתברר לסורים כי התהליך המדיני לא יעסוק בחזרת רמת הגולן לידיהם,כפי שקיוו,הם אפשרו לארגון החמאס לכנס את "ועידת דמשק".
מעמדו של אש"ף נחלש רבות בשנים האחרונות מאז הקמתה של הרשות הפלסטינית לאחר הסכם אוסלו והסתלקותו של יאסר ערפאת מהמפה הפוליטית הפלסטינית.אש"ף שהיה הגוף הרשמי האחראי ל "בעייה הלאומית הפלסטינית והעם הפלסטיני" נמצא במצב של שיתוק כמעט מוחלט מאז ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט בינואר 2006 ובמיוחד מאז ההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה לפני שבעה חודשים.המאבק בין הפת"ח לחמאס הביא לשיתוק רוב המוסדות של העם הפלסטיני. המועצה המחוקקת הפלסטינית(פרלמנט) חדלה מלתפקד בגלל המאבק הזה ובעקבות העובדה שישראל עצרה מספר רב של חברי פרלמנט מתנועת החמאס לאחר חטיפתו של החייל גלעד שליט. בשטח קמו שתי ממשלות האחת ברמאללה והשנייה בעזה המנהלות מדיניות שונה.הנשיא מחמוד עבאס מתקשה לכנס את המועצה הלאומית הפלסטינית(מל"פ) שהיא הפרלמנט של כל העם הפלסטיני בשטחים ובפזורה ולכן הוא פועל בשבועות האחרונים להחיות את פעילותה של המועצה המרכזית של אש"ף המונה כמאה חברים שרובם שוהים בשטחים. הכוונה היא להפוך אותה לגוף פעיל ומייצג של העם הפלסטיני עד לקיום בחירות לנשיאות ולפרלמנט. כינוס "ועידת דמשק" הלחיץ את הנשיא עבאס והוא חושש כי הפעילות המדינית של החמאס תכבול את ידיו בכל הקשור למשא ומתן עם ישראל.הוא זקוק למוסדות אש"ף שייתנו לו את הגיבוי המדיני להתקדם במשא ומתן והמועצה המרכזית של אש"ף נראית לו כרגע כגוף המתאים ביותר למשימה. ארגון החמאס הזמין ל"ועידת דמשק" את כל הפלגים הפלסטינים כולל את ארגון הפת"ח והנשיא עבאס בניסיון להפגין "אחריות לאומית" ורצון ליצור את התדמית כי הוא מוביל את הנהגת העם הפלסטיני.כל הפלגים החברים באש"ף הודיעו כי לא ישתתפו בכינוס, הם אינם רוצים ליפול למלכודת שהכין עבורם ח'אלד משעל. תושבי השטחים עוקבים בדאגה רבה אחר המאבק בין הפת"ח לחמאס. הם מודאגים מהשמועות כי בכוונת החמאס להקים ארגון חלופי לאש"ף. התחושה ברחוב הפלסטיני היא אכן שאש"ף המקורי כמעט ונעלם אולם בעיני רוב הפלסטינים האוייב העיקרי הוא ישראל ולא החמאס או הפת"ח. התחושה ברחוב היא כי המרוויחות העיקריות מהמאבק הזה הן ארצות הברית וישראל.
היכן נמצאת ישראל בכל המאבק הזה? רשמית אומרת ישראל כי איננה מתערבת בעניינים הפנימיים של הפלסטינים אך ברור כי היא תומכת נחרצות בארגון הפת"ח בראשותו של הנשיא עבאס .סבורני כי אין מה למהר ולהספיד את אש"ף וכי צריך להמתין ולראות כיצד יתפתחו הדברים.עדיין לא ברור אם אכן יעז ח'אלד משעל להכריז ב"ועידת דמשק " על הקמת הנהגה חלופית לאש"ף או שמדובר ב"סערה בכוס מים". אין כל ודאות ש"ועידת דמשק" אכן תכריע את המאבק בין שתי התנועות ולהערכתי המאבק הזה יימשך עוד זמן רב. בינתיים נראה בשטח פעילות מוגברת של המועצה המרכזית של אש"ף.ישראל צריכה להקל על מחמוד עבאס ולאפשר את הגעתם של כל חברי המועצה לדיונים שיתקיימו ברמאללה.ישראל חתמה על הסכם אוסלו עם אש"ף וזהו הגוף הרשמי שיש לנהל עימו משא ומתן. השאר נתון כבר ליכולתו של הנשיא מחמוד עבאס לטפח את הגוף הזה וליצור את"התדמית המובילה" הנדרשת למועצה המרכזית של אש"ף.אם יצליח בכך הוא ישפר גם את תדמיתו בעיני בני עמו. למחמוד עבאס יש הרבה עבודה בזירה הפוליטית הפנימית הפלסטינית,עליו להפשיל שרוולים ולגשת למלאכה במקום להתלונן כל הזמן על מדיניותה של ישראל. הוא צריך לעשות את "העבודה השחורה" ולא רק לשבת ולצפות שהקהילה הבינלאומית תוציא עבורו את הערמונים מן האש.

יום ראשון, 13 בינואר 2008

החמאס בלחץ

תנועת החמאס חוששת כי ביקורו של הנשיא בוש באיזור יביא להאצת המהלכים המדיניים וכי יופעל עליה לחץ להחזיר את השלטון ברצועת עזה לידיו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. התנועה נערכת למתקפה מדינית על הרשות הפלסטינית ובוחנת דרכים שונות ובכלל זה חידוש הפיגועים בתוך ישראל כדי לסכל כול התקדמות מדינית

ביקורו של הנשיא בוש בישראל הכניס ללחץ את תנועת החמאס אשר נזעקה לארגן בדמשק ועידה ב-23 בינואר תחת הכותרת "הדבקות בזכויות הלאומיות של העם הערבי הפלסטיני". לוועידה הוזמנו כל הפלגים הפלסטינים כולל תנועת הפת"ח והנשיא מחמוד עבאס. מארגני הועידה טוענים כי הנשיא עבאס יכול להיעזר בעצם כינוסה כדי לחזק את עמדותיו בנושאי ירושלים ו"זכות השיבה" וכי מדובר בסך הכול באותו כינוס שהיה אמור להתכנס במקביל לועידת אנאפוליס אך נדחה בגלל השתתפותה של סוריה בוועידה. לכינוס הוזמנו גם כל שגרירי האיחוד האירופי ושגרירי מדינות ערב המוצבים בדמשק.
תנועת החמאס מודאגת מהמעורבות האמריקנית ההולכת וגוברת בתהליך המדיני בחודשים הקרובים דבר שעלול לדחוק אותה לפינה ולהצר את מרחב התמרון המדיני שלה. תנועת החמאס חוששת מלחץ שיפעילו עליה מדינות ערב למסור את השלטון ברצועת עזה בחזרה לידיו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. הנשיא בוש הבהיר במהלך ביקורו במזרח התיכון כי כול הסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית מחייב שליטה מחודשת של הנשיא עבאס ברצועת עזה אחרת לא יהיה ניתן ליישמו כל עוד החמאס בשלטון.
מהי הפעילות האמריקנית המוגברת שתנועת החמאס כה חוששת ממנה? ובכן הנשיא האמריקני בוש אמור להגיע לפחות פעם אחת נוספת לישראל לרגל חגיגות שנת השישים (בחודש מאי) וכדי לקדם את המשא ומתן בין שני הצדדים. שרת החוץ קונדליסה רייס תגיע בקרוב לביקור נוסף בישראל כדי ליישם את ההבנות שהושגו בביקור בוש באיזור והיא אמורה ל"תחזק" את המשא ומתן בין שני הצדדים עד לביקור הבא של הנשיא בארץ. בינתיים יפעלו בארץ שלושה גנרלים אמריקנים שונים: בעוד כשבועיים יגיע לישראל הגנרל וויליאם פרייזר שתפקידו לבדוק את יישום השלב הראשון של מפת הדרכים על ידי הצדדים. הגנרל ג'יימס ג'ונס יטפל בנושאי הביטחון הקשורים למשא ומתן על הסדר הקבע כמו המרחב האווירי של המדינה הפלסטינית העתידית וגבולותיה והגנרל קית' דייטון שכבר שוהה בישראל יותר משנה ימשיך לטפל באימון וחיזוק מנגנוני הביטחון הפלסטינים. הממשל הקצה לשם כך סכום של 86 מיליון דולר.
הפעילות האמריקנית המוגברת מעוררת את זעם החמאס. פעילים חמושים של הארגון תקפו פעמיים, בסוף השבוע שעבר, את בית הספר האמריקני בבית לאהיא ברצועת עזה וגרמו נזקים כבדים לרכוש, מדובר במוסד האמריקני היחיד ברצועה. בתנועת החמאס חוששים שנחישותו של הנשיא בוש להשיג הסכם בצירוף חולשתם הפוליטית של ראש הממשלה אולמרט והנשיא מחמוד עבאס ימריצו את השלושה להשיג הסכם כלשהו שגם אם יקשה עליהם לממשו הרי שהוא יהווה בעייה פוליטית קשה ביותר לחמאס העלולה להפחית הרבה מכוחו ומהלגיטימיות שלו ברחוב הפלסטיני.
על פי גורמים מדיניים בכירים בירושלים ישראל שואפת להגיע ל"הסכם מדף" בסוגיות העיקריות של הסדר הקבע שניתן יהיה ליישמו בעתיד לאחר שייתחזק מעמדו של הנשיא מחמוד עבאס. הפלסטינים מצידם שואפים להגיע עם ישראל ל"הסכם מסגרת" על כול הסוגיות של הסדר הקבע.
בכול מקרה, כול התקדמות במשא ומתן בין שני הצדדים היא לרעתה של תנועת החמאס. הנשיא מחמוד עבאס מודע ללחץ שבו נתונה תנועת החמאס ולכן הוא דבק בעמדתו כי על החמאס לסגת מכל העמדות שכבש ברצועת עזה ולהחזיר את השלטון לידיו.
סביר להניח שתנועת החמאס תגביר כעת את התקפותיה על הרשות הפלסטינית ותנסה לחשק אותה במשא ומתן מול ישראל כדי שלא תסכים לוויתורים. גורמים בכירים בתנועת החמאס מעריכים כי בידודה המדיני של התנועה עלול לדחוף אותה גם לחידוש פיגועי הטרור בתוך ישראל. צריך לקחת בחשבון כי תנועת החמאס לא תוותר בנקל על שלטונה ברצועת עזה שאותו השיגה בעמל רב. בסיכומו של דבר ברור כי כול התקדמות מדינית תגביר את הטרור של הגורמים הקיצוניים שירצו לסכל אותה בכל מחיר. על הקברניטים בישראל לקחת זאת בחשבון, ישראל עלולה להיקלע לתקופה קשה של פיגועים מצד גורמי הסירוב הפלסטינים, ניסיון העבר מוכיח כי קשה מאוד להתקדם בתהליך המדיני כשדמם של אזרחי ישראל ניגר ברחובות.

יום שישי, 11 בינואר 2008

?מדוע לא פקד בוש את קברו של ערפאת

יש לברך את הנשיא בוש על כך שנמנע לפקוד את קברו של יאסר ערפאת בעת שביקר ברמאללה. הנשיא האמריקני ביקש בצעד זה להעביר לפלסטינים את המסר כי עליהם להתרחק מדרך הטרור ולהתרכז בדרך הדיאלוג והמשא ומתן כדי לממש את חזון הקמת המדינה הפלסטינית, עכשיו נותר רק לקוות שההנהגה הפלסטינית אכן תפנים את המסר הזה ותיישמו

שני אירועים המאפיינים את ביקורו של הנשיא בוש ברמאללה פגעו בכבוד הלאומי של הפלסטינים המזדהים עם אש"ף, האחד הוא העובדה כי בעת ביקור בוש במוקטעה לא נוגן ההמנון הפלסטיני בנימוק של מזג אוויר קר וגשום המקשה על קיום טקס רשמי והשני סירובו של הנשיא בוש לבקר את קברו של יאסר ערפאת כפי שנוהגים לעשות כל ראשי המדינות הזרות הבאים לבקר את הנשיא עבאס ברמאללה. רבים מהפלסטינים נפגעו מכך אך אמצעי התקשורת הרשמיים של הרשות נמנעו מלדווח על כך בהרחבה כדי שלא להרגיז את הנשיא האמריקני, הרשות הפלסטינית מוכנה "לבלוע את הצפרדעים" האלה ולו רק כדי שהנשיא בוש יקדם את המשא ומתן על הסדר הקבע. פעילים של ארגון הפת"ח בבית לחם סירבו להשלים עם העלבון הזה, הם תלו תמונות גדולות של יאסר ערפאת בעיר, בזמן שהנשיא האמריקני ביקר שם ואף הפגינו בקריאות, ערפאת הוא בליבנו" ו"אמריקה היא ראש הנחש".
הנשיא בוש בחר להתעלם מיאסר ערפאת ולהשקיע את תשומת ליבו ביורשו בתפקיד הנשיא מחמוד עבאס. השינוי בגישתו של הנשיא בוש ליאסר ערפאת נבע בזמנו מפרשת ספינת הנשק "קארין איי", יאסר ערפאת שיגר מכתב לבוש שבו הכחיש שידע על ספינת הנשק הזו בזמן שלארצות הברית היו כבר הוכחות מודיעיניות מוצקות הקושרות אותו להברחה. הנשיא בוש השתכנע בהדרגה בכך שערפאת הוא טרוריסט, תרמו לכך דיווחיו של הגנרל זיני שתיאר את ערפאת בדו"חות שלו כ"ראש מאפיה" העוסק בטרור וכן לחציו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. הנשיא בוש סירב לתת לשרון "אור ירוק" לפגוע פיזית בערפאת, הוא הציע להסתפק בריתוקו למוקטעה. שרון נאלץ להיכנע לתכתיב אך בשלב מסויים כשגבר והתעצם הטרור הוא הודיע לנשיא בוש כי הוא רואה את עצמו משוחרר מההבטחה שנתן לו שלא לפגוע בערפאת. ההמשך ידוע... ערפאת הלך לעולמו בנסיבות מיסתוריות ועד היום טוענים רבים בקרב הפלסטינים כי ישראל חיסלה אותו באישורה של ארצות הברית, ישראל כמובן מכחישה. יש לראות בהימנעותו של הנשיא בוש מלבקר בקבר ערפאת ולהניח שם זר פרחים את התיעוב הרב שהוא רוחש למנהיגי הטרור שהתחזק בקרבו בהתקפה האכזרית של ארגון אל-קאעדה על מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2002. בעקבות הפיגוע הזה גילה הנשיא בוש גם הבנה גדולה יותר למלחמה של ישראל בטרור שיזם יאסר ערפאת באמצעות נאמנו מרוואן ברגותי. יש להניח כי בוש רצה לאותת בצעד הזה לבני העם הפלסטיני כי הוא מסתייג מדרך הטרור כדרך לגיטימית במאבק לשחרור לאומי והשגת הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית וכי עליהם להתרכז בדרך של דיאלוג ומשא ומתן ולזנוח את האלימות. על כך יש לברך את הנשיא בוש. אני בטוח שהוא לא רצה להשפיל את מארחיו או לפגוע בכבודם, זו הייתה דרכו להעביר את המסר שלו כשלב בדרך לממש את חזונו להקמת מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל.
ערפאת אהב לדבר בכפל לשון, הוא העביר מסרים סותרים על טרור ושלום, העניק משמעויות ופרשנויות חדשות למילה ג'האד ועשה הכל כדי להצדיק את דרך האלימות נגד ישראל, הוא הסכים להסכם אוסלו אך ראה בו רק אמצעי להונות את ישראל והפך אותו ל"סוס טרוייאני" כדי להעביר לשטחי יהודה, שומרון ועזה את לוחמיו החמושים שהפכו בהדרגה את השטחים לבסיסי טרור בדיוק כפי שעשה בשעתו בלבנון.
הנשיא בוש הבין זאת באיחור, לאחר שגל הטרור כבר שטף את ישראל בעקבות כישלון פסגת קמפ דיויד, ערפאת הוליך שולל את הנשיא קלינטון אך בסופו של דבר נחשף בפני הנשיא בוש. ערפאת התהפך בודאי בקברו בעת שהנשיא בוש התעלם ממנו וצעד היישר אל לשכתו של מחמוד עבאס במוקטעה ברמאללה. מה שדרוש עכשיו הוא שההנהגה הפלסטינית הנוכחית תפנים את המסר ששיגר לה הנשיא בוש בצעד ההפגנתי הזה. עליה להבין את חשיבות הפסקת הטרור, לא רק הימנעות ממנו אלא גם מלחמה נחרצת בו. ספק רב אם הדבר הזה יקרה. נכון שהנשיא מחמוד עבאס מקפיד לגנות את הטרור האלימות אך למעשה מדובר ב"מס שפתיים". בפועל הוא ממשיך במדיניות ה"דלת המסתובבת" שהמציא יאסר ערפאת לשחרור מחבלים ואיננו נלחם בתשתית הטרור. המשך המדיניות הזו מחבל במימוש חזונו של הנשיא בוש, החזון שהפלסטינים כה אוהבים ורוצים בהתגשמותו המהירה בתוך שנה. המשך ההליכה בדרך הטרור לא יביא אותם ליעד הזה. סטיב הדלי, היועץ לביטחון לאומי העריך כי הנשיא בוש יבקר בישראל והשטחים הפלסטינים פעם נוספת לפני תום כהונתו, לצערי, אני סבור שהנשיא בוש יצטרך למצוא עוד דרך להעביר לפלסטינים בביקורו הבא את הסתייגותו מדרך הטרור והאלימות כפי שעשה בביקורו הנוכחית כשנמנע מלפקוד את קברו של הטרוריסט יאסר ערפאת.

יום חמישי, 10 בינואר 2008

ביקור פרידה

ביקורו של הנשיא בוש במזרח התיכון הוא ביקור פרידה, בארצות הברית הוא נחשב כבר ל"ברווז צולע" וספק רב אם יצליח לגרום לשינוי כיוון מהותי בסכסוך הישראלי פלסטיני.הפלסטינים רואים בביקורו מבחן אמינות של מדיניות ארצות הברית כלפיהם והזדמנות אחרונה לקדם הסדר קבע ואילו בישראל רואים בביקור הזדמנות להשפיע על הנשיא לתקוף צבאית את איראן,לשני הצדדים צפויה אכזבה

הביקור הקודם של הנשיא האמריקני בשטחים הפלסטינים היה לפני עשר שנים כשהנשיא ביל קלינטון הגיע לישראל כדי לנסות ולקדם את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. קלינטון חנך ביחד עם יאסר ערפאת את שדה התעופה בעזה, הדליק נר בכנסיית המולד בבית לחם והשתתף גם בטקס ביטול האמנה הפלסטינית במועצה המרכזית של אש"ף שהתקיים בעזה. הייתה זו הצגה לתפארת אולם מאז אותו הביקור היחסים בין שני העמים רק החריפו. המשא ומתן על הסדר הקבע בועידת קמפ דיויד נכשל ויאסר ערפאת פתח בספטמבר 2000 באינתיפאדת הדמים המכונה "אינתיפאדת אל-אקצא". עכשיו נשואות עיני הפלסטינים ועיני הערבים במזרח התיכון אל ביקורו הראשון ,כנשיא, של ג'ורג' בוש במזרח התיכון. ביקורו של הנשיא בוש באיזור נתפס בעיני הערבים כמבחן חשוב לאמינות האמריקנית. הערבים מאשימים את ארצות הברית מזה עשרות שנים במדיניות חד צדדית במזרח התיכון לטובתה של ישראל.
הפלסטינים התעודדו קמעא בשנה האחרונה בעקבות חזון בוש על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובעיקר בשל יוזמתו לכנס את ועידת אנאפוליס ששברה את הקיפאון שנמשך שבע שנים במשא ומתן על הסדר הקבע בין שני הצדדים. הציפייה שלהם מהנשיא בוש היא שהוא יפעל במלוא המרץ להפסקה מוחלטת של ההתנחלויות של ישראל בשטחים. הפלסטינים חשים שהם מאבדים זמן יקר בדרך להסדר מדיני, תהליך איבוד הזמן החל מבחינתם לאחר רצח יצחק רבין ונמשך עד עצם היום הזה. הם מצפים שהנשיא בוש יטפל במהלך ביקורו במזרח התיכון גם בבעיותיהם היומיומיות,המחסומים, הסגר,המצב הכלכלי הרעוע,האבטלה ועוד.
לפני עשר שנים יכול היה נשיא אמריקני לבקר באופן חופשי בגדה המערבית ורצועת עזה,היום בגלל שלטון החמאס ברצועה מוגבל ביקורו של הנשיא האמריקני רק לאיזור יהודה ושומרון, מעניין היכן יוכל הנשיא האמריקני לבקר בעוד עשר שנים. תהליך אנאפוליס שיזם הנשיא בוש הוא עבור הפלסטינים "תהליך ההזדמנות האחרונה" הם נאחזים בביקורו של הנשיא האמריקני בשטחים כטובע הנאחז בקש בתוך המים הסוערים.
ומה חושבים שאר הערבים? הנשיא בוש נכשל בתקופת כהונתו ביישום רעיון הדמוקרטיזציה במדינות ערב. הבחירות בעיראק ,עליית החמאס בבחירות בשטחים, התגברות האסלאם הקיצוני במדינות ערב ,התעצמות איראן וכשלון מלחמת לבנון השנייה הרסו לחלוטין את תדמיתו של הנשיא בוש בעיני הערבים. במדינות ערב סבורים רוב התושבים כי אין לערבים שום רווח מביקורו של בוש במזרח התיכון מכיוון שהוא מוטה לחלוטין לטובתה של ישראל. מבחינת הערבים הנשיא בוש מבקש במהלך ביקורו לחפות על כישלונו המחפיר בעיראק ולמצוא כוחות נוספים שיצטרפו לקואליציה שלו נגד איראן.
למה בכל זאת מצפים הערבים מהביקור? הם רואים בו הזדמנות אחרונה של בוש לקדם את ההסדר בין ישראל לפלסטינים על בסיס יוזמת השלום הערבית, הציפייה שלהם היא מפוכחת, הנשיא בוש לא יצליח להשיג הסדר בין שני הצדדים עד תום כהונתו אך בהחלט יהיה זה הישג חשוב אם יצליח לקדם את ההסדר בזמן שנותר לו בבית הלבן.
במהלך ביקורו במדינות המפרץ ידון בוש עם מנהיגי המדינות האלה בסכנה האיראנית. הוא ישמע מהם כי אינם מעוניינים בהתקפה צבאית אמריקנית שכן התקפה כזו תסכן אותם.הם יעדכנו אותו כי נפגשו באחרונה עם נשיא איראן אחמדינג'אד וכי יש הפשרה במתיחות באיזור המפרץ בעקבות פרסום דו"ח המודיעין האמריקני האחרון.
ובאשר לנורמליזציה עם ישראל,למנהיגי מדינות המפרץ היה די בהשתתפות בועידת אנאפוליס,הם יאמרו לבוש כי הכדור הוא במגרש הישראלי ועל ישראל לבוא לקראת הפלסטינים.
מבחינתה של ישראל ביקור בוש היווה הזדמנות פז לנסות ולשכנע את הנשיא כי מסקנות דו"ח המודיעין האמריקני האחרון הן מוטעות וכי עליו לצאת לפעולה צבאית נגד איראן.בוש גילה הבנה לעמדה הישראלית אך גם בישראל יודעים כי ידיו כבולות וכי ראשי קהיליית המודיעין האמריקנית הצליחו לחשק את הנשיא בוש בדו"ח שפרסמו.התקפה צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין של איראן כבר לא תהיה בתקופתו של הנשיא בוש.
באשר לערוץ הפלסטיני הנשיא בוש הבין כי ראש הממשלה אולמרט ושרת החוץ ליבני נחושים להגיע ל"הסכם מדף" עם הנשיא הפלסטיני עבאס על הסדר הקבע.הם רואים בהסכם כזה מצע מדיני עתידי שעל בסיסו יכולה מפקדת קדימה לנצח בבחירות.לעומתם שר הביטחון ברק מסוייג וסקפטי, הוא כבר היה ב"סרט" הזה עם מחמוד עבאס,לפני שבע שנים, בועידה בקמפ דיויד.
שמונה ימים יבלה הנשיא בוש במזרח התיכון, הביקור שהתחיל בקול תרועה רמה יסתיים בקרוב בקול ענות חלושה.עוד כמה ימים יתחילו הערבים לשאול את עצמם:נו,מה קרה? מה השתנה? התשובה ידועה,שום דבר לא השתנה בעקבות ביקורו של בוש ושום דבר גם לא ישתנה.לסכסוך הישראלי ערבי הנובע מהסכסוך הישראלי פלסטיני יש כללים משלו.שום ביקור של נשיא אמריקני לא יכול לשנות את כללי המשחק.הסיבה היא פשוטה,שני השחקנים הראשיים אינם בנויים ואינם בשלים לשינוי ול"ויתורים כואבים" כפי שאהב לנסח זאת ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.לכן, ביקורו של הנשיא בוש הוא בסך הכול ביקור פרידה. בארצות הברית כבר נמצא הנשיא בוש על מסלול של "ברווז צולע", האמריקנים נושאים עיניהם אל נשיא חדש ואינם מתעניינים במיוחד במדיניותו של בוש במזרח התיכון,גם להם ברור כי קלושים הסיכויים שג'ורג' בוש יצליח לשנות משהו,עד סוף כהונתו, בסכסוך המזרח תיכוני.
הנשיא בוש ידע זאת היטב לפני שיצא למזרח התיכון אבל בכל זאת היה שווה לו לנסות.זאת ועוד במזרח התיכון יש דברים מעניינים נוספים לראות מלבד הסכסוך הישראלי פלסטיני, דברים שבהחלט צריך להספיק ולהכיר לפני שעוזבים את הבית הלבן.

צילום באדיבות לע"מ

יום שבת, 5 בינואר 2008

?האם יצליח אל-קאעדה לפגוע בנשיא בוש

האיומים של ארגון אל-קאעדה לפגוע בנשיא בוש במהלך ביקורו במזרח התיכון נועדו ליצור בלבול ודמורליזציה במדינות שיארחו את הנשיא האמריקני. מומחי טרור מעריכים שאוסאמה בן לאדן דווקא מתכנן פיגוע במקום אחר נוכח אמצעי האבטחה הכבדים על הנשיא בוש, ארגון אל-קאעדה יפעל במקומות בהם אמצעי האבטחה לקויים והתשתית המבצעית שלו ערוכה היטב לבצע פיגוע ראווה

הניסיונות של ארגון אל-קאעדה לשבש את ביקורו של הנשיא בוש במזרח התיכון אינם מקריים. הנשיא האמריקני הוא המנהיג הראשון בעולם המערבי שהכריז מלחמה על הטרור ולא היה מוכן להבליג על המתקפה הנפשעת על מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2002. מאז מוביל הנשיא בוש את המתקפה על ארגון אל-קאעדה ושלוחותיו בכל העולם, מאפגניסטן ועד עיראק, המלחמה על הטרור הצליחה אומנם, רק בחלקה, אך אין לדעת מה היה היום מצב הביטחון האישי במדינות המערב אלמלא יצא הנשיא בוש למלחמה נגד הג'האד העולמי שאותו מוביל ארגון אלקאעדה. המאבק בג'האד העולמי הוא קשה מאוד אך ארצות הברית הצליחה לשבש את פעילות האימונים וההכשרה של פעילי אל-קאעדה באפגניסטאן והפכה את אוסאמה בן לאדן למבוקש מספר אחד בעולם המסתתר מפני זרועותיהן הארוכות של מנגנוני המודיעין של מדינות המערב. בעיראק סבלו חיילי ארצות הברית מפיגועים קשים של ארגון אל-קאעדה אך בחודשים האחרונים הצליח הצבא האמריקני לארגן כמה קואליציות של השבטים הסוניים בעיראק, לחמשן בנשק ולתמוך בהן במלחמתם נגד ארגון אל-קאעדה, מלחמה שתוצאותיה נושאות פרי. דחיקת רגליו של ארגון אל-קאעדה בעיראק ושל אחת משלוחותיו בלבנון (ארגון "פתח אלאסלאם" אשר הובס על ידי צבא לבנון במחנה הפליטים נהר אל-בארד) הביאה את הארגון להגביר את פעילותו במדינות צפון אפריקה שם יש לו תומכים רבים, בעיקר באלג'יריה, והוא מנסה כעת להגביר את פעילותו בעיקר נגד צרפת. מידע מודיעיני על כוונות שלוחת ארגון אל-קאעדה במאוריטניה לפגוע במשתתפי הראלי דקאר, ממרוצי המכוניות והאופנועים המפורסמים בעולם, הביאה לביטולו לפני כמה ימים. ארגון הטרור סימן את משתתפי הראלי שהינם זרים כמטרה לפיגועים כדי לזכות גם בתהודה התקשורתית הגדולה שכן המרוץ זוכה לחשיפה תקשורתית רחבה מידי שנה. ארגון אל-קאעדה גם מנסה להתבסס ברצועת עזה, ברצועה כבר פועלת שלוחה שלו בשם "צבא האסלאם" שחטפה את כתב הבי. בי. סי. אלן ג'ונסטון והשתתפה באירוע חטיפתו של החייל גלעד שליט ועכשיו מנסה אל-קאעדה לבסס ברצועת עזה שלוחה נוספת שלו, את שרידיו של ארגון "פתח אלאסלאם" בהכוונת מנהיגו שאכר אלעבסי שהצליח להימלט מפניו של צבא לבנון במהלך הקרבות העקובים מדם בנהר אל-בארד. ארגון אלקאעדה ראה מאז ומתמיד בהכרזתו של הנשיא בוש על יציאה למלחמה בטרור העולמי כהכרזת מלחמה על דת האסלאם. הנשיא בוש נתפס בעיני מנהיגי אל-קאעדה כמנהיג נוצרי המוביל את צבא הצלבנים למלחמה נגד לוחמי האסלאם. לכן ביקורו של הנשיא בוש במזרח התיכון, לראשונה כנשיא, באיזור שבו מתגוררים עשרות מיליונים של מוסלמים, הוא בבחינת "תקיעת אצבע בעיני האסלאם". ארגון אל-קאעדה מודע היטב לאמצעי האבטחה ההדוקים שלהם יזכה הנשיא בוש במהלך ביקורו בישראל ובמדינות ערב ולכך שהסיכויים לפגוע בנשיא הם קלושים לכן הוא מפריח איומים וקריאות לקדם את הנשיא בוש בפיגועי תופת במסגרת ניסיונותיו לייצר מלחמה פסיכולוגית נגד ארצות הברית ודמורליזציה בקרב המדינות שיארחו את הנשיא האמריקני. השיטה הזו היא אופיינית לארגון אל-קאעדה. לפני כמה ימים פרסם אתר אינטרנט אסלאמי, המזוהה עם אל-קאעדה, קריאות לבצע פיגועים בפאריס ובראש העירייה שלה כדי להביא לנפילתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. האתר פרסם תמונות של אתרים מוכרים בפריס כמו מגדל אייפל וקרא לפגוע בהם כדי להביא לקריסה כלכלית של צרפת וכדי ללמד לקח מדינות אירופאיות נוספות ובראשן גרמניה כדי שלא ישתתפו במלחמה נגד האסלאם. אין ספק שמשטרת צרפת נוקטת בצעדי האבטחה הדרושים, אולם על פי ההערכות של מומחים לטרור, סביר להניח שארגון אל-קאעדה מתכנן פיגועים דווקא במקומות אחרים שבהם האבטחה לקוייה והתשתית המבצעית שלו ערוכה היטב כדי לבצע פעולה ראוותנית שתזכה להד תקשורתי גדול. לכן אפשר להניח, אם כי לא להיכנס לשאננות יתר, שביקורו של הנשיא בוש במזרח התיכון, יעבור בשקט ללא שום פיגוע גדול מצידו של ארגון אל-קאעדה או שלוחותיו במזרח התיכון. ארגון אל-קאעדה בוודאי יכה במקום אחר בעולם, במקום שיהיה לו נוח וקל לפגוע בו. את ההד התקשורתי הקשור לביקור בוש הוא כבר קיבל מבלי להתאמץ הרבה.

יום רביעי, 2 בינואר 2008

?היכן ההדדיות

אסור שביקורו של הנשיא בוש בארץ יהפוך למסע ביקורת על ישראל בשל מדיניותה בנושא ההתנחלויות. הדרג המדיני צריך להבהיר לנשיא האמריקני כי הרשות הפלסטינית איננה נלחמת בטרור ואיננה מבצעת את התחייבויותיה עפ"י מפת הדרכים. ישראל צריכה להבהיר כי עקרון "ההדדיות" הוא תנאי להתקדמות בתהליך שהחל באנאפוליס

מי שעוקב אחר הראיונות שהעניק הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש לקראת ביקורו בישראל ימצא מוטיב קבוע בדברים שאומר בוש כי "הרחבת ההתנחלויות הינה מכשול בפני השלום". מדובר בביקורת על מדיניותה של ישראל שהנשיא אינו חושש להשמיע, ערב ביקורו בארץ, הביקורת הזו היא פרי של מאמצים דיפלומטים רבים שעושה הרשות הפלסטינית לקראת ביקור הנשיא במזרח התיכון כדי להביך את ישראל ולאלצה להקפיא לחלוטין כל פעילות בניה מעבר לקו הירוק או בשכונות החדשות של ירושלים. במסגרת הזו יצאה בשבוע שעבר לוושינגטון משלחת של הרשות הפלסטינית בראשותו של יאסר עבד רבו, היא נפגשה עם שרת החוץ האמריקנית רייס ושכנעה אותה כי ראש הממשלה אולמרט לא עומד בהבטחתו להקפיא את ההתנחלויות. הביקורת שיצאה מפיו של הנשיא בוש בראיונות העיתונאים שהעניק בימים האחרונים, היא תוצאה של התדרוכים שהוא מקבל משרת החוץ שלו, הנשיא הפלסטיני עבאס גם הודיע לממשל האמריקני כי הוא מעדיף פגישה נפרדת עם הנשיא האמריקני במהלך ביקורו באיזור, על פני פגישה משולשת בהשתתפותו של ראש הממשלה אולמרט. גורמים פלסטינים בכירים מסרו כי מחמוד עבאס רוצה לדבר בחופשיות עם הנשיא בוש על ההתנחלויות מבלי שמישהו יפריע לו. הרשות הפלסטינית פועלת בנושא זה גם בקרב מדינות ערב. ראש הממשלה אולמרט שנפגש בשבוע שעבר עם המלך עבדאללה בעקבה שמע ממנו גם כן קריאה ברורה להפסיק את ההתנחלויות, ארמון המלוכה הירדני גם טרח לפרסם על כך הודעה רשמית כדי להרגיע את הרשות הפלסטינית. במקביל פועל נביל שעת', נציגו האישי של הנשיא עבאס בקהיר, אצל שר החוץ המצרי ומזכ"ל הליגה הערבית כדי לגבש עמדה נחרצת של הליגה הערבית בנושא ההתנחלויות. הפלסטינים משמיעים באזני האמריקנים, האירופים ומדינות ערב את הטענה כי המשך פעילות הבניה בהתנחלויות פוגע בתהליך שהחל בועידת אנאפוליס. לטענתם אי אפשר לנהל משא ומתן לשלום על בסיס העיקרון "שטחים תמורת שלום" ובאותה העת להמשיך ולהשתלט על קרקעות ערביות. ומה הייתה התגובה הישראלית למסע הזה של הפלסטינים? ראש הממשלה אולמרט הינחה את שרי ממשלתו כי אין לבצע פעולות בנייה, פרסום מכרזים לבנייה, הרחבת התנחלויות והפקעת קרקעות ללא קבלת אישור מראש משר הביטחון וממנו. אולם בפועל לא יצאה ממשלת ישראל בקמפיין הסברתי ומדיני כי הרשות הפלסטינית איננה מבצעת בעצמה את התחייבויותיה על פי השלב הראשון של מפת הדרכים להילחם בטרור. די אם ניזכר בחוליות המחבלים שרצחו באחרונה אזרחים ישראלים בשומרון או באיזור חברון שהיו אנשי ארגון הפת"ח של מחמוד עבאס ואף חברים במנגנוני הביטחון של הרשות או באותם חברי חוליית מחבלים שתכננו לפגוע בראש הממשלה אולמרט בעת שיבקר ביריחו שגם הם פעילי פת"ח וחברים במנגנון הביטחון הכללי הפלסטיני. כוחות צה"ל משלימים בימים אלה מבצע גדול בעיר שכם שבמהלכו חשפו מעבדות נפץ, טילי קסאם בשלבי הכנה ועצרו מבוקשים. כזכור התירה ישראל לרשות הפלסטינית לפרוס כ-300 שוטרים בעיר שכם. בפועל פועלים שוטרים אלה לעצור אנשי חמאס ופעילי ארגונים אחרים אשר מסכנים את שלטונו של הנשיא עבאס ואינם פועלים נגד תשתית הטרור המאיימת על ישראל. לכן כדאי שממשלת ישראל תבהיר לנשיא בוש בעת ביקורו בארץ כי שום דבר לא השתנה מבחינתה של ישראל, ראש הממשלה עומד בהתחייבותו על פי מפת הדרכים להקפיא את ההתנחלויות אך החוק הישראלי חל על השכונות החדשות בירושלים כמו שכונת הר חומה, ולכן שכונות אלה הן חלק בלתי נפרד מישראל ולא תוגבל בהן הבנייה. ובאשר למלחמה בטרור, ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להעלים עין מהאופן שבו מתחמק הנשיא עבאס, בשיטתיות, מהמלחמה בטרור ובתשתיתו. הנשיא עבאס "מנגן" כל הזמן באוזני האמריקנים כי הוא "חלש" ומנצל זאת כדי שלא למלא את התחייבויותיו על פי מפת הדרכים. בפועל נוצר מצב כי רק ישראל נדרשת למלא את התחייבויותיה מבלי שמוטלת שום אחריות על הרשות הפלסטינית. לכן על ממשלת ישראל להשמיע באוזניו של הנשיא בוש בעת ביקורו בארץ את מנגינת "ההדדיות" (RECIPROCITY-בלעז). במקום למתוח ביקורת רק על ישראל צריך הנשיא בוש גם לדרבן את הרשות הפלסטינית והעומדים בראשה להילחם בטרור. המלחמה בטרור היא בסיס כל ההסכמים שלנו עם הפלסטינים ואל לה לישראל לוותר על עיקרון זה. אסור שביקורו של בוש בארץ יהפוך למסע ביקורת על מדיניותה של ישראל בכל הקשור להתנחלויות. הדרג המדיני צריך לדאוג לכך שאם תושמע ביקורת מצידו של הנשיא היא תופנה גם כלפי הרשות הפלסטינית על כך שאיננה נלחמת בטרור. ההתקדמות בתהליך אנאפוליס מחייבת דבקות של שני הצדדים במפת הדרכים וגם על הצד השופט, במקרה זה ארצות הברית, לזכור זאת.

ליישם את לקחי מלחמת לבנון השנייה ברצועת עזה

ממשלת ישראל חייבת ליישם את לקחי מלחמת לבנון השנייה במדיניות שהיא נוקטת כלפי הטרור הפלסטיני המופעל לעבר ישראל מרצועת עזה. מבצע צבאי נרחב ברצועה הוא בלתי נמנע ועל הממשלה למצוא בקרוב את העיתוי המתאים לצאת לפעולה. הציבור לא ייתן לממשלה הזדמנות נוספת להוכיח כי הפיקה את הלקחים הדרושים ממלחמת לבנון השנייה.

יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ צחי הנגבי הצהיר אמש הצהרה חשובה כי רוב חברי הועדה שהוא עומד בראשה תומכים בפעולה קרקעית רחבה בעזה לעצירת ירי טילי הקסאם לעבר ישראל. אמנם הועדה לא קיימה שום דיון רשמי בנושא אך חברי הועדה כבר הבינו מהדו"ח שעשתה הועדה על מלחמת לבנון השנייה כי כדי להתמודד בירי תלול מסלול של רקטות אין די בהפגזה מרחוק או הפצצה מהאוויר. הדו"ח של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וכן הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד ישמשו מן הסתם כזרז (קטליזטור) לפעולה צבאית רחבה ברצועת עזה. מהם הלקחים שניתן ללמוד מהדו"ח של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לגבי מלחמת לבנון השנייה שכדאי כבר עכשיו ליישמם לגבי המתרחש ברצועת עזה?
א. אסור לישראל ל"הירדם בשמירה" נוכח ההתעצמות הצבאית של ארגוני החבלה ברצועת עזה. "מדיניות הצימרים" או "מדיניות ההכלה" של ממשלות ישראל נוכח התעצמות החזבאללה בצפון הייתה טעות שאסור לחזור עליה מול ארגון החמאס ברצועה. מדיניות כזו תשתק את הצבא.
ב. העדר תוכנית התקפה מאושרת ועדכנית - על הדרג המדיני לוודא שקיימת תוכנית כזו לגבי רצועת עזה, תוכנית שאחראי לה פיקוד הדרום.
ג. אי קיום דיונים ממוקדים בממשלה על מדיניות ישראל-באחריות הדרג המדיני לקיים דיונים על הדרכים להתמודד עם האיומים מרצועת עזה.
ד. הצורך בפעולה קרקעית נרחבת - אין לבזבז זמן יקר באופן הטלת הכוחות הקרקעיים למערכה. צה"ל צריך להיערך מראש לכיבוש כל רצועת עזה, לגייס כוחות מילואים מראש ולקדם מהלך יבשתי מהיר ככל האפשר כדי להביא להפחתה ניכרת בירי הרקטות לעבר יישובי עוטף עזה.
ה. המחסור במודיעין עדכני - יש לוודא כי ליחידות הלוחמות יש מיפוי פרטני של כל המערכים של ארוני החבלה ברצועת עזה.

אם שרים בממשלה עדיין מהססים לאחר קריאת הדו"ח הזה לתמוך במבצע צבאי רחב ומיידי ברצועת עזה כדאי שיעיינו בדו"ח השנתי של השב"כ שפורסם אתמול על המגמות שחלו בטרור הפלסטיני במהלך שנת 2007. הנה כמה נקודות מעניינות הקשורות לרצועת עזה:
א. מהרצועה שוגרו לעבר ישראל במהלך השנה החולפת 1263 טילי קסאם ו1511 פצצות מרגמה.
ב. המנהרות באיזור ציר פילדלפי הפכו לצינור החמצן העיקרי של ארגוני הטרור ברצועה, רק בחצי השנה האחרונה הוברחו דרכן לרצועה כ-80 טונות של חומר נפץ והועברו דרכן עשרות מליוני דולרים מאיראן.
ג. עשרות פעילים של החמאס שבו לרצועה לאחר הכשרה צבאית באיראן.
ד. התחזקות פעילות ארגון אל-קאעדה ברצועת עזה באמצעות שלוחות שונות עמו ארגון "צבא האסלאם" שהיה מעורב גם בחטיפתו של גלעד שליט.

ממשלת ישראל חייבת להפיק את הלקחים הדרושים ולא לחזור על הכישלון וההחמצה הנוראית שהיו בלבנון בכל הקשור עם ההתמודדות עם הטרור העזתי. בדרום לבנון פרוסים כעת כוחות יוניפי"ל של האו"ם על פי החלטה 1701, הבעיה הניצבת לפתחנו כעת היא רצועת עזה. צריך להמתין לעיתוי הנכון ואז לצאת לפעולה. אסור לממשלה לכרוך את העסקה על שחרורו של גלעד שליט ב"הודנה" (הפסקת אש) עם ארגוני החבלה ברצועה או הסכם רגיעה. הסכם כזה יהווה טעות קשה שתכבול את ידינו ותאפשר את המשך ההתעצמות הצבאית של ארגוני החבלה ברצועת עזה. עלינו ל"שבור את מחסום הפחד" ולצאת לפעולה בעיתוי המתאים. בקרוב, לאחר שהנשיא בוש יסיים את ביקורו בישראל ויפורסם הדו"ח הסופי של וועדת וינוגרד תהיה לממשלה הזדמנות לתקן את דרכיה ואופן ההתנהלות שלה בכל הקשור לרצועת עזה. הממשלה צריכה לנצל את ההזדמנות הזו ולפעול בנחישות מול הטרור העזתי תוך הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה. הציבור לא ייתן לה הזדמנות נוספת.

צילום באדיבות דובר צה"ל


למאמרים נוספים: טרור חמאס מודיעין

יום שלישי, 1 בינואר 2008

ביקור בוש והסכנה האיראנית

דו"ח המודיעין האמריקני על איראן דווקא ממחיש כי לאיראן היו ויש כוונות לייצר פצצה גרעינית. ישראל צריכה לנצל את ביקורו של הנשיא בוש בארץ כדי לקבל ממנו "אור ירוק" לתקוף את המתקנים הגרעינים של איראן. ישראל לא יכולה להתעלם מהיווצרותו של איום חדש על קיומו של העם היהודי, לראשונה מאז השואה

הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש יגיע בקרוב לביקור בישראל שמטרתו העיקרית היא לקדם את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על הסדר הקבע אך מבחינתה של ישראל נושא הסכנה האיראנית אינו חשוב פחות והדרג המדיני ישוב ויעלה אותו בשיחות עם הנשיא. ראשי קהיליית המודיעין הישראלית ביקרו באחרונה בוושינגטון בניסיון לשכנע את ראשי המודיעין האמריקנים כי טעו במסקנותיהם שפורסמו בדו"ח המיוחד כי איראן הקפיאה את מאמציה להשיג נשק גרעיני. אולם נראה שעד כה לא נשאו מאמצי השכנוע של ישראל פרי. הנקודה העיקרית שבמחלוקת היא איך מפרשים את העובדה המרכזית בדו"ח האמריקני כי איראן הקפיאה את הפרוייקט הצבאי שלה לייצור פצצה גרעינית ב-1993. גם אם אכן העובדה הזו נכונה הרי שהיא ממחישה יותר מכל כי לאיראן היו ויש שאיפות להשיג יכולות גרעיניות צבאיות. זאת ועוד, הרי אפשר להפשיר את ההקפאה ולחדש את הפרוייקט הצבאי בכל רגע, הסכנה לא חלפה. נקודה נוספת שהיא חשובה מאוד במחלוקת על כוונותיה של איראן הינה תהליך העשרת האורניום שבו עוסקת איראן באינטנסיביות. השגת יכולת גרעינית לצרכי שלום איננה מחייבת תהליך של העשרת אורניום, והרי איראן טוענת שמדובר בגרעין לצרכי שלום. לדברי המומחים מי שעוסק בהעשרת אורניום רוצה לייצר בעתיד פצצת אטום. רוב המדינות רוכשות את הדלק הגרעיני שלהן בשוק העולמי הנתון לפיקוח של הסוכנות לאנרגיה אטומית. לאיראן אין כורים גרעיניים מלבד הכור בבושהר, יש לה הסכם לעשר שנים עם רוסיה לאספקת דלק גרעיני עבור הכור הזה לכן אם אכן כוונותיה לשלום איננה צריכה את כל המתקנים להעשרת אורניום.
נקודות נוספות שצריכות לעורר דאגה הן חוסר שיתוף הפעולה של איראן עם הסוכנות לאנרגיה אטומית והפרת ההחלטות הבינלאומיות של האו"ם מצידה של איראן. האיראנים מסרבים עד כה לספק מידע לסוכנות לאנרגיה אטומית לגבי פעולותיהם הנוכחיות בתחום הגרעין והטכניקות שבהן הם משתמשים, הם גם לא מאפשרים גישה חופשית לפקחים של הסוכנות להגיע לכל אתרי הגרעין שלהם ולוודא כי אכן מדובר בפרוייקטים לצרכי שלום.
הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש יודע היטב את הדברים האלה. הוא ישמע בפגישותיו בישראל כי הדו"ח שהכינו ראשי קהיליית המודיעין שלו דווקא מאשר את חששותיה של ישראל לגבי הפעילות הגרעינית האיראנית וכי אין מדובר בדו"ח מרגיע מבחינתה של ישראל ההיפך הוא הנכון. לראשונה מאז השואה הולכת ומתהווה סכנה חדשה המאיימת פעם נוספת על קיומו של העם היהודי בדמות פצצת אטום איראנית. חשוב שבהסברים שיינתנו לנשיא בוש בזמן ביקורו בישראל יודגשו גם נקודות נוספות הקשורות לאיראן שהפכה למעצמה איזורית במזרח התיכון. העובדה שהיא עומדת בראש "ציר הרשע" ופועלת להכשלת "תהליך אנאפוליס". איראן גם לא מקבלת את הפיתרון המקובל על שאר אומות העולם על בסיס של שתי מדינות לשני עמים ורוצה בהשמדתה של מדינת ישראל. נשיאה אחמדינג'אד גם לא מהסס להכחיש את השואה בכל הזדמנות. ישראל צריכה לנצל את ביקורו של הנשיא בוש הנחשב לידיד גדול שלנו כדי להסביר לו כי לא תשלים בשום פנים ואופן עם התחמשותה של איראן בפצצה גרעינית. על הדרג המדיני לנסות ולקבל מהנשיא האמריקני "אור ירוק" לפעולה ישראלית נגד המתקנים הגרעינים האיראנים אם אין ביכולתו של הנשיא להבטיח כי ינטרל את הסכנה המאיימת עלינו. ישראל כבר פעלה בחודש ספטמבר האחרון כדי להסיר מעלינו איום דומה מצידה של סוריה. הייתה זו פעולה מוצלחת שיכולה להוות תקדים גם לגבי הסכנה מאיראן. במקביל על ישראל להתחיל ולעשות את ההכנות הדרושות למתקפה צבאית על מתקניה של איראן, אם אכן יחליט הדרג המדיני בחודשים הקרובים לפעול נגד יעדים אלה עדיף לבצע את הפעולה בחודשים הספורים שעדיין נותרו לנשיא בוש בבית הלבן, אין כל ודאות כי הנשיא הבא של ארצות הברית יהיה כה מבין וידידותי לישראל כמו הנשיא ג'ורג' בוש.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר