יום שבת, 27 בדצמבר 2008

הצדקת המערכה


לפני כל פעולה צבאית נגד מוקדי הטרור ברצועת עזה צריכה ישראל לצאת בקמפיין הסברתי גדול ברחבי העולם שיסביר ויכשיר את דעת הקהל לפעולותיה.ארגון החמאס מנהל מערכת תעמולה בעולם המכפישה את ישראל והגיע הזמן לאזן את התמונה ולהבהיר את צדקת מדיניותה של ישראל

מייד לאחר ההודעה של ארגון החמאס על סיום הרגיעה החלה ישראל בפעולות הסברה בעולם , בעיקר ברמת הדרג המדיני,לקראת האפשרות של פעולה ישראלית צבאית נגד שלטון החמאס ברצועת עזה.השגרירים השונים של ישראל בעולם נפגשו עם דיפלומטים זרים והסבירו כי ישראל לא תוכל להבליג לנצח על ירי הרקטות והטילים על הישובים בשטחה וכי אין שום מדינה בעולם שתסבול זאת.
מערכת התעמולה של החמאס מציגה את ישראל בעולם,מזה תקופה ארוכה, כמי שממשיכה לכבוש את רצועת עזה למרות ההתנתקות ומטילה מצור כלכלי הדוק על יותר ממיליון וחצי תושבים פלסטינים חפים מפשע. ישראל מוצגת כמי שמרעיבה את תושבי עזה במדיניות מכוונת על אף שבפועל לא חסרים מזון ותרופות ברצועה.
מנגנון התעמולה של החמאס מפיץ אינפורמציה לעולם הערבי ולשאר מדינות העולם באמצעות אמצעי התקשורת ובראשם ערוץ הטלוויזיה "אל-ג'זירה" על מחסור חמור בגז,חשמל ודלק ברצועה ועל ההכנות הצבאיות שעושה הארגון לקדם פני פלישה צבאית ישראלית לרצועה.
אחד מהקמפיינים המוכרים של התעמולה החמאסית הוא מבצע הנקרא "אינתיפאדת הספינות", הניסיון של ארגון החמאס לארגן ספינות עמוסות במזון ותרופות שיגיעו מקפריסין,ממדינות ערב ואפילו מאיראן ,דרך הים אל נמל עזה ו"ישברו" את המצור שמטילה ישראל.על ספינות אלה מוצבים פעילי שלום, ארגוני זכויות אדם ועיתונאים כשהמטרה היא להסב תשומת לב עולמית למצור שמטילה ישראל על רצועת עזה.ישראל נוהגת בזהירות בקמפיין הזה של החמאס ואיננה מונעת בדרך כלל את הגעת הספינות לנמל עזה כדי שלא למשוך תשומת לב מיותרת ולהעצים את הפרובוקציות של הארגון.
האתגר העיקרי של ההסברה הישראלית הוא כיצד להתמודד עם הנרטיב שהצליחה מערכת התעמולה של החמאס להחדיר לדעת הקהל בעולם בדמות משוואה לא הוגנת שיצרה כביכול ישראל.המסר הפלסטיני הוא ברור ופשוט "בגלל כמה טילים פרימיטיביים ממתכת שאינם מסכנים אף אחד, ישראל נוקטת ענישה קולקטיבית ומטילה מצור על אוכלוסיה שלמה חפה מפשע".
המסר השקרי הזה נקלט בעיקר במדינות אירופה שבהן יש רגישות ומודעות גבוהה לנושא זכויות האדם ונושאים הומניטרים.
מערכת התעמולה של החמאס הצליחה לשווק לעולם את טיעוניה כי הכיבוש הישראלי ברצועת עזה לא הסתיים וכי ישראל ממשיכה לשאת באחריות המוסרית לגורלם של תושבי עזה ובאחריות החוקית כפי שקובעים דיני החוק הבינלאומי.
לכן כל יציאה של ישראל לפעולה צבאית נגד שלטון החמאס ברצועת עזה,מבצע קטן או גדול, מחייבת קמפיין הסברה נרחב ומתוכנן היטב של מדינת ישראל.כל פעולה צבאית ישראלית נגד קיני טרור המסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית ומשתמשים בה כ"מגן אנושי" עלולה לגרור פגיעה לא מכוונת בחפים מפשע שתנוצל על ידי מערכת התעמולה הפלסטינית נגד ישראל.לא שכחנו את "אירוע כפר קנא" במלחמת לבנון השנייה וכיצד הוא נוצל נגד ישראל.
לחץ תקשורתי וביקורת על ישראל בעולם על פגיעה בפלסטינים חפים מפשע עלולים לשבש את הפעולות הצבאיות שמתכננת ישראל נגד פעילי הטרור ולמנוע השגת היעדים הצבאיים והמדיניים שקבעה ממשלת ישראל טרם היציאה לפעולה.
מערכת ההסברה הישראלית נכשלה עד כה במשימתה להציג בעולם את הסבל הרב שעוברים תושבי שדרות,אשקלון ויישובי עוטף עזה כתוצאה מהטרור של החמאס והסכנה המאיימת על דרומה של ישראל כתוצאה משיפור היכולות הצבאיות של ארגוני הטרור בעזה.אמצעי התקשורת בעולם מעדיפים להציג בעיקר את סבלם של תושבי עזה מהמצור הישראלי ולא את סבלם של תושבי הדרום בישראל כתוצאה מהטרור הפלסטיני מהרצועה.
אחד המסרים העיקריים שצריכה מדינת ישראל להדגיש הוא מסר "ההבלגה".ישראל צריכה להסביר כי התאפקה והבליגה במשך תקופה ארוכה על פעולות הטרור של החמאס מעזה.היא הסכימה לתקופת הרגיעה ואף הייתה נכונה להאריך אותה ללא הגבלה למרות שהחמאס ניצל אותה להתחמשות והתעצמות אך היא לא תסכים להפסקתה ולסחיטתה באמצעות החזקת תושבי דרום מדינת ישראל כ "בני ערובה" בידי ארגון החמאס. תקופת ההבלגה והאיפוק הסתיימה וישראל תגיב בכוח על כל פעולת טרור מעזה לעבר שטחה הריבוני.
ארגון החמאס נקלע למצוקה בעולם הערבי,הוא הצליח לקלקל את יחסיו עם מצרים לאחר שטרפד את דיאלוג הפיוס שיזמה מצרים בין הפלגים הפלסטינים ומדינות ערב המתונות חוששות ממנו וחושדות בו כי הוא מנסה לערער את יציבות משטריהן באמצעות הפגנות של תנועת "האחים המוסלמים" שהוא חלק בלתי נפרד ממנה.
גם בעולם המערבי, נתפס ארגון החמאס כארגון טרור שהינו חלק מ"ציר הרשע" בראשותה של איראן.ההופעות של בכירי בחמאס המזוקנים באמצעי התקשורת מזכירות מייד לצופים, בעיקר בתת מודע,כי מדובר בנציגים של ארגון מוסלמי קיצוני הדוגל בג'האד(מלחמת קודש).
מערכת ההסברה הישראלית צריכה לנצל את המצוקה הזו של החמאס ולכן הקמפיין ההסברתי שישראל צריכה להתחיל בו לאלתר צריך לכלול כמה רבדים. הרובד הראשון הוא פעילות הסברתית מדינית מול ראשי מדינות ושרי חוץ,הרובד השני צריך לכלול פעילות הסברתית מול מעצבי דעת קהל במדינות השונות והרובד השלישי צריך להיעשות במישור התקשורתי באמצעות כתבות ,ראיונות ותדרוכים לאמצעי התקשורת הזרים.
קמפיין ההסברה הישראלי היה צריך להתחיל מזמן,בדיוק ברגע ארגון החמאס הודיע כי הוא שוקל שלא להסכים להארכת הרגיעה.כבר אז הייתה צריכה מערכת ההסברה של ישראל להיכנס לפעולה ולהסביר בעולם את ההשלכות של הפסקת הרגיעה.
בכל מקרה אסור שישראל תקפא על שמריה,לפני כל פעולה צבאית נגד הטרור של החמאס היא צריכה לוודא כי הקמפיין ההסברתי הוכן וכבר יצא לדרך, אחרת היא תשלם מחיר כבד על אזלת ידה.

יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

מדיניות התגובה ההדדית


ארגון החמאס הפסיק את הרגיעה ברצועה מתוך מגמה ליצור כללי משחק חדשים שיאפשרו לו להגיע להסכם רגיעה משופר מבחינתו עם ישראל.הממשלה הנוכחית בישראל הכבולה בכבלי מערכת הבחירות מגלה הססנות מסוכנת בהתמודדותה עם איומי החמאס אך היא חייבת למנוע ממנו להשיג את מטרתו

ביום שישי ה-19 בדצמבר 2008 הסתיימו,על פי הספירה הפלסטינית שישה החודשים של הסדר הרגיעה (תהדיאא') ברצועת עזה.ישראל אומרת כי מעולם לא הוסכם עם הפלגים הפלסטינים על הגבלת הרגיעה לזמן קצוב אך הפלגים הפלסטינים ובראשם החמאס הכריזו על כך באופן חד צדדי.החלק הראשון של תקופת הרגיעה עבר בשקט יחסי אולם מאז ה-4 בנובמבר, לאחר שכוחות צה"ל נכנסו לתוך הרצועה כדי להרוס מנהרה שחפר ארגון החמאס כדי לחטוף חיילים ישראלים,חלה הסלמה בשטח ששחקה לגמרי את כל ההבנות שהושגו בין הצדדים.
בסך הכול נורו לעבר ישראל בתקופת הרגיעה יותר מ-350 רקטות ופצצות מרגמה,ישראל הגיבה בדרך כלל בסגירת המעברים לרצועה ולעיתים גם בתקיפה אווירית של חוליות המשגרים.ישראל מעוניינת בהמשך הרגיעה, כך גם מצרים והרשות הפלסטינית.
הרגיעה אמורה הייתה להביא להישגים לשני הצדדים,להביא לפתיחת המעברים בין ישראל לרצועה ובכך לחזק את שלטון החמאס ברצועה,להביא לחידוש המשא ומתן בעניינו של החייל החטוף גלעד שליט ולפתיחת משא ומתן על הפעלת מעבר רפיח. התוצאה הסופית היא כישלון מוחלט של שני הצדדים בניסיון להשיג את מטרותיהם.
לא רק תושבי שדרות אשקלון ויישובי עוטף עזה סובלים מהפסקת מצב הרגיעה גם מליון וחצי התושבים הפלסטינים ברצועה סובלים מההשלכות שלה.ברחוב הפלסטיני ברצועה יש דאגה רבה מכך שמצב הרגיעה ייפסק.התחושה היא של חוסר וודאות , סעוד אבו רמאדאן,עיתונאי פלסטיני המתגורר בעיר עזה אמר לי "התושבים מודאגים מאוד,הם אינם יודעים לאן הספינה הזו לוקחת אותם, אין להם חשמל,אין להם גז לבישול, חסרים מוצרי מזון והסגר נמשך".
בעזה חוששים כי הפסקת הרגיעה תביא לחידוש ההתקפות הישראליות על הרצועה בתגובה על חידוש הירי על הישובים הישראלים.התושבים הפלסטינים מספרים כי בעלי המנהרות באזור רפיח מעודדים את חידוש הירי לעבר ישראל.הם מעוניינים בהמשך הסגר וסגירת המעברים שכן הדבר מביא להם רווח כספי לא מבוטל ו"תעשיית ההברחות" ממצרים דרך המנהרות אל הרצועה פורחת. בעזה נפוצו סיפורים כי בעלי המנהרות שכרו אנשים שיירו מידי פעם רקטות לעבר ישראל כדי שהיא תסגור בתגובה את המעברים וכך הם ישמרו על רווחיהם.
עמדת ארגון החמאס בנושא הארכת הרגיעה ברורה אך הוא שומר על עמימות מכוונת. המטרה היא אחת לנקוט מדיניות של "הליכה על הסף" כדי ליצור כללי משחק חדשים שיאפשרו לסחוט מישראל ויתורים נוספים ולהגיע לסיכומים חדשים בנושא הרגיעה המחודשת. בטווח הזמן הקצר החליט החמאס לחדש את ירי הרקטות לעבר ישראל ולאפשר גם לארגונים האחרים ברצועה לירות לעבר מטרות ישראל כל זאת ליצור לחץ עליה להסכים למשא ומתן בתנאים חדשים על הארכת הרגיעה.בטווח הזמן הקצר אימץ החמאס אסטרטגיה חדשה שהפרשנים הפלסטינים מכנים בשם "מדיניות התגובה ההדדית",דהיינו ,החמאס מגיב בירי על כל פעולה ישראלית ואיננו מתאפק כדי ליצור תנאים לרגיעה. המדיניות הזו נועדה ליצור את התנאים הדרושים להשגת היעד המדיני בטווח הארוך יותר שהוא הארכת הרגיעה לתקופה נוספת בתנאים משופרים מבחינת החמאס.
מחד גיסא, הארגון ובמיוחד ההנהגה בדמשק רוצה להפגין קו נוקשה ובלתי מתפשר כדי ללחוץ על ישראל להגיש וויתורים נוספים בתחום תנאי הרגיעה כמו הרחבתה לגדה המערבית ופתיחת מעבר רפיח ללא תנאי ומאידך גיסא ההנהגה בעזה הקשובה לרחשי הלב של תושבי הרצועה הרוצים שקט חוששת כי מבצע צבאי נרחב של ישראל יביא לאובדן שלטון החמאס ברצועה.לכן הטקטיקה הננקטת עד כה היא לא להציג עמדה ברורה לגבי הארכת הרגיעה או אי הארכתה. בארגון החמאס מצפים שמצרים תנקוט יוזמה ותתערב כדי לחדש את המשא ומתן על הרגיעה.בינתיים מפיצים דובריו ידיעות כי הארגון דחה יוזמות תיווך של גורמים אירופאים מכיוון שהוא ממתין להתערבות מצרית.
השיח' ראזי חמד ממנהיגי החמאס ברצועה אומר כי " הכול פתוח" וגם מציע שמצרים תשמש כבורר בין החמאס וישראל וכי היא תקבע מי הפר את הרגיעה ומי נושא באחריות לכך.
ארגון החמאס משחק כאמור, "משחק של הליכה על הסף" הוא טוען כי הוא יגבש את עמדתו רק לאחר התייעצות עם כל הפלגים הפלסטינים האחרים ומצפה שגורמים שונים יתערבו בנעשה ויתחילו לתווך בינו ובין ישראל כדי לנסות ולמקסם את רווחיו, בינתיים הוא גם מודיע כי הנשיא מחמוד עבאס יסיים את תפקידו כנשיא הרשות הפלסטינית בעוד פחות מחודש, ב9 בינואר 2009, יהא אשר יהא.
באשר לגורלו של גלעד שליט, ארגון החמאס אומר כי מדובר בנושא נפרד מהרגיעה וכי אין קשר בין הדברים.עמדת הארגון היא כי שחרורו של גלעד שליט תלוי בדבר אחד בלבד והוא נכונותה של ממשלת ישראל להסכים לתנאים שהציב החמאס לשחרורו.
הרשות הפלסטינית תומכת כאמור בהמשך מצב הרגיעה.הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מבין היטב את המשחק של ארגון חמאס הרוצה לנצל את המצב להדיחו ממוסד הנשיאות.ארגון החמאס ניהל את המשא ומתן עם ישראל על הרגיעה באמצעות מצרים כשהרשות הפלסטינית היא מחוץ לתהליך ואיננה מעורבת בו.
חוסיין א-שיח' המזכיר הכללי של ארגון הפת"ח בגדה מעריך כי הפסקת הרגיעה ברצועת עזה לא תשפיע על מצב הביטחון בגדה,לדבריו מנגנוני הביטחון הפלסטינים ביהודה ושומרון שולטים שליטה מלאה ברוב הערים והכפרים.הוא מאשים את איראן כי היא הנחתה את ארגון החמאס שלא להמשיך את מצב הרגיעה בעזה. "החמאס פועל על פי אג'נדה אזורית שבראשה עומדת איראן ולא על פי אג'נדה פלסטינית" אומר א-שיח'.
ומה לגבי עמדתן של מדינות ערב המתונות?
מצרים וירדן חוששות שהפרת מצב הרגיעה ברצועה ומבצע צבאי ישראלי נרחב ברצועה עלול לערער את מצב הביטחון הפנימי בהן.הנשיא מובארק סבור כבר זמן רב כי איראן מנסה לבחוש במצב ביטחון הפנימי בארצו וכי היא אחראית למהומות שארגנה תנועת "האחים המוסלמים" בארצו לפני כמה חודשים לאחר שפעילי החמאס פרצו את הגבול באזור רפיח .
המלך עבדאללה הירדני הזעיק לפני כחודש את ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון ברק לרבת עמון כדי להזהיר אותם מפני ההשלכות של פעולה צבאית ישראלית נרחבת ברצועה על מצב הביטחון באזור.
העיתונאי והסופר הידוע סולטאן חטאב,המקורב לארמון המלוכה הירדני,אומר כי פעולה צבאית ישראלית בעזה
עלולה לדחוף את תנועת "האחים המוסלמים" לפעולות מחאה בירדן במטרה לזעזע את משטרו של המלך עבדאלללה."הפסקת הרגיעה וההשלכות של פעולה צבאית ישראלית בעזה ישרתו את האינטרסים של מתנגדי השלום והקיצונים לא רק בירדן אלא בכל מדינות האזור" מדגיש חטאב.
מה צריכה לעשות ישראל?

נראה שהממשלה הנוכחית בישראל איבדה את דרכה ואיננה יכולה לקבל החלטה אסטרטגית ולהורות לצה"ל ליישם את אחת מתוכניות המגירה שהכין ולכבוש את כל רצועת עזה במבצע בסגנון "חומת מגן מספר שתיים".
הטראומה של מלחמת לבנון השנייה משתקת את צמרת הצבא מלהמליץ המלצות חד משמעיות לדרג המדיני ואילו שרי הממשלה עסוקים בבחירות המתקרבות וחושבים על עתידם הפוליטי בלבד .הם אינם רוצים לקבל החלטות נועזות בשלב הזה ומעדיפים שיישובי הדרום יספגו בשלב הזה את ירי הרקטות מבלי שצה"ל יצטרך לבצע פעילות רחבת היקף בתוך הרצועה. בארגון החמאס קוראים היטב את ההססנות של ממשלת ישראל היוצאת ופעילי הארגון מתנהגים בשחצנות וביהירות כדי להשפיל את ישראל ולהציג את אוזלת ידה.
בהעדר רצון ונחישות מצידו של הדרג המדיני נראה כי מה שניתן לעשות עכשיו עד לאחר הבחירות בישראל הוא למנוע מארגון החמאס להשיג את מטרתו שהיא הגעה להסכם רגיעה משופר, מבחינתו, עם ישראל. מדינת ישראל צריכה לנקוט שורה של צעדים שיוכיחו לו כי עשה "מקח טעות" בכך שסירב להאריך את הרגיעה בתנאיה הנוכחיים. לכן ישראל צריכה לחדש לאלתר את מדיניות החיסולים של מנהיגי החמאס ברצועה ולמקד את התקפותיה האוויריות ביעדים שיפגעו באופן ממשי במטרות ברורות של תשתיות הטרור. אפשר גם לעשות כמה פעולות קרקעיות מוגבלות בתוך רצועת עזה תוך "חתירה למגע" עם פעילי ארגון החמאס כדי לגרום לו אבידות כבדות שיבהירו לו כי לא ישיג את מטרתו וכי ייאלץ להאריך את הרגיעה בתנאיה הקודמים.
מבחן ההתמודדות של ישראל עם המצב ברצועת עזה ושלטון החמאס יהיה כנראה רק בעוד כמה חודשים לאחר שתורכב הממשלה החדשה בישראל,צפוי לנו כנראה אביב או קיץ חם ,הממשלה החדשה לא תוכל לברוח מאחריות ותאלץ לקבל את ההחלטות הדרושות.

יום ראשון, 14 בדצמבר 2008

איום קיומי


איראן מאיצה את פרויקט הגרעין שלה ונראה שמדינות העולם משלימות עם התגרענותה.ההערכה בישראל היא כי הנשיא אובאמה לא יורה לתקוף את מתקני הגרעין של איראן בטווח הזמן הקרוב. ישראל צריכה לשקול ברצינות לפעול לבדה נגד איראן ולהשמיד את יכולתה הגרעינית שמהווה איום מסוכן על קיומה של ישראל

לפני כמה ימים השתתפתי בכינוס של מעצבי דעת קהל בכירים במטה נאט"ו בבריסל.בכירים בצמרת נאט"ו שהשתתפו בכינוס לא הכחישו כי איראן מהווה סכנה עתידית עבור אירופה אולם לא גילו התלהבות להשתתף בפעילות צבאית נגד איראן במקרה שהדיפלומטיה העולמית והדיאלוג שמתכוון הנשיא הנבחר אובאמה לנהל מול איראן ייכשלו.
הנימוקים שנמסרו לנו בכינוס , למגמה הזו של נאט"ו, היו שונים.ההערכה הייתה כי חברות נאט"ו יחששו שפעולה נגד איראן תיכשל כפי שנכשלה ארצות הברית בעיראק,שהמצב באפגניסטאן מחייב את נאט"ו לתגבר את כוחותיה המוצבים שם ושמספרם מגיע לכ-50 אלף חיילים וכי יש חובה לאפשר לנשיא הנבחר אובאמה למצות את הדיאלוג מול איראן.
באשר לאיום הטילי האיראני על אירופה, אותם טילי "שהאב" המגיעים לטווח של 2000 ק"מ ויותר ,נאמר לנו שהוא נלקח בחשבון וכי נאט"ו תקים באירופה מערכת להגנה מפני טילים בליסטים.
המסקנה מהדברים הייתה ברורה ,ישראל איננה יכולה לסמוך על כך שנאט"ו תעשה פעולה כלשהי כדי למנוע מאיראן את היכולת הגרעינית הצבאית.
מי שזקוק להוכחה לגבי האופן הכושל שבו טיפלה הקהילה הבינלאומית בהתגרענותה של איראן כדאי שיקרא את דבריו של מחמד אל בראדעי,ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית שאמר ,לפני כמה ימים, כי הקהילה הבינלאומית נכשלה בטיפול בסוגיה האיראנית.בראדעי סבור כי הפיתרון נעוץ במישור הדיפלומטי ובהדברות מקיפה עם איראן.
האומנם כך?
לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולבראדעי עצמו היה גם כן חלק בכישלון לעצור את איראן מלהצטייד ביכולת גרעינית. הדו"חות של הסוכנות היו נכונים מבחינה טכנית אך בראדעי לא התריע בזמן בפני מדינות העולם על המגמות המסוכנות של הממצאים שהעלה בבדיקותיו,הוא לא היה תקיף מספיק ולא העניק כלים פוליטיים למדינות העולם להתמודד עם האיראנים.ייתכן שאילו עשה זאת התגובה במדינות העולם למדיניות הגרעינית של איראן הייתה שונה. ובאשר לפיתרון ההדברות עם איראן שמציע בראדעי,כדאי להפנות אותו לדברים שאמר השבוע סגן נשיא איראן רחים מאשווי בפגישה בסעודיה עם נשיא סודאן עומר אל-בשיר,רחים מאשווי אמר: "השמדת הציונות צריכה להיות יעד של העולם כולו,המשטר הציוני פושע ומושחת ומסכן לא רק את העולם הערבי והמוסלמי אלא את האנושות כולה".
כמה מומחי מודיעין בישראל מעריכים כי ממשל בוש היוצא איבד כבר לפני כמה חודשים את האופציה הצבאית לתקוף את מתקני הגרעין של איראן בעקבות הדו"ח שפרסמה מועצת המודיעין האמריקנית וכי גם ממשלו החדש של אובאמה לא ינחית מכה צבאית על איראן.
לעומת זאת מעריך דני איילון שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון כי ממשלו של אובאמה לא ישלים עם איראן גרעינית ויפעל בכל הדרכים למנוע זאת כולל באמצעות הנחתת מכה צבאית, מכיוון שאם תשיג איראן נשק גרעיני הדבר יסמל את סוף הנוכחות האמריקנית במזרח התיכון ותחילת שקיעתה של ארצות הברית כמעצמה.
לדבריו של דני איילון, הנשיא החדש אובאמה ינהל דיאלוג נוקשה עם איראן תוך מתן אולטימאטום לשליטיה, הוא יפעל לצרף אליו את רוסיה וסין כדי להטיל על איראן חרם אמיתי והרמטי.אם לא ישיגו הסנקציות את המטרה יפעל הנשיא אובאמה גם בדרך הצבאית.איילון מעריך כי אובאמה יתחיל לטפל באיראן מייד עם כניסתו לתפקיד ולא ימתין עד לאחר קיום הבחירות לנשיאות באיראן בעוד כמה חודשים.
ומה מעריכים באיראן?
האיראנים עצמם מעריכים כי האופציה היחידה שנותרה על הפרק היא שישראל תתקוף לבדה את איראן.כדי להרתיע את ישראל מפיצים האיראנים ידיעות כי אלפי מתאבדים יבצעו ,במקרה של תקיפה ישראלית, פיגועים נגד מטרות אמריקניות.הפצת ידיעות אלה נועדה להפעיל לחץ על ארצות הברית להשפיע על ישראל להימנע מפעולה צבאית נגד איראן.האיראנים לא פוסלים את האפשרות שישראל תתקוף מטרות בשטחם בשבועות האחרונים של ממשלו של הנשיא בוש ותנצל את "תקופת הדמדומים" בין שני הממשלים ערב הבחירות בישראל.האזהרות שהם משמיעים כלפי ארצות הברית וישראל הן ההוכחה הטובה ביותר לחששותיהם.
אמיר מוסאווי,פרשן בכיר לעניינים אסטרטגיים ומקורב לצמרת השלטון בטהרן מעריך,לעומת זאת, כי הסבירות שישראל תתקוף את איראן היא נמוכה בגלל התנאים שבהם שרויה ישראל.לדבריו מערכת ההגנה האווירית שלה היא בלתי יעילה מול הרקטות של החזבאללה וגם מערכת טילי ה"חץ" היא כושלת. לדעתו החלטה ישראלית לתקוף את מתקני הגרעין באיראן "תהיה טיפשית ותהווה את תחילת הקץ של הישות הציונית".לאיראן יש אלפי טילים ושום אזור בישראל לא יהיה בטוח מפניהם אומר מוסאווי.

האם ישראל יכולה לתקוף לבדה את איראן ולהשיג את עצירת הפרויקט הגרעיני האיראני או לפחות עיכוב השלמתו לזמן ממושך?

בהחלט כן, כך סבורים קצינים בכירים בחיל האוויר הישראלי ובמערכת המודיעין על כל שלוחותיה.לדבריהם, הרבה תלוי במפה המודיעינית המצויה בידי ישראל,יש לוודא כי המטרות שיותקפו הן ראויות וכי הסבירות לפגוע בהן היא גבוהה. יש ללמוד היטב גם את מערך ההגנה האווירית של האיראנים ולנסות ולתאם עם ארצות הברית את התקיפה מתוך תקווה שארצות הברית לא תפעל להניא את ישראל מביצוע הפעולה. אפשר לעדכן את האמריקנים מראש כמה ימים לפני ההתקפה הישראלית או אד הוק כמה שעות ספורות לפני היציאה לדרך.
ההערכה בישראל היא כי הממשל לא ימנע בכוח את פעולת חיל האוויר הישראלי,סביר להניח כי הממשל החדש של אובאמה לא יאהב, בלשון המעטה, להיות מופתע אך צבא ארצות הברית ימסור את הקודים הדרושים של המרחב האווירי במפרץ לטייסי חיל האוויר הישראלי וכי שום טייס אמריקני לא ינסה ליירט את מטוסי חיל האוויר שלנו ביציאתם או בחזרתם מהפעולה. ההערכה היא גם שהאמריקנים יגלו הבנה לצעד כזה של ישראל ולא יינקטו סנקציה נגדה.
מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף במילואים איתן בן אליהו סבור אחרת. בן אליהו שולל אופציה צבאית ישראלית נפרדת נגד איראן ללא שיתופה של ארצות הברית. לדבריו ברגע שהנשיא אובאמה ייקח לידיו את הטיפול באיראן,ישראל צריכה להיות חלק מהאופציה הצבאית אך אסור לה לפעול צבאית לבדה.בן אליהו אומר כי פרויקט הגרעין האיראני הוא גדול בהיקפו וכולל עשרות אתרים ומתקנים,מדובר בתשתית רחבה ולא באתר אחד כפי שהיה בעיראק ולכן האופציה הצבאית צריכה להיות חלק מתהליך מדיני כולל.אם ארצות הברית תיכשל במאמציה אין מקום שישראל תהיה "חוד החנית" בעניין זה. "אופציה צבאית מנותקת ממהלך מדיני היא חסרת סיכוי" מסכם בן אליהו את עמדתו.
ומה באשר לתגובה האיראנית להתקפה כזו של ישראל?
ההערכה בישראל היא שאיראן תגיב על התקפה ישראלית על מתקני הגרעין שלה בניגוד לסדאם חוסיין ובשאר אסד שנמנעו מלהגיב לאחר שישראל תקפה את המתקנים הגרעינים שהיו בשטחם.
בישראל מעריכים כי התגובה האיראנית תהיה מוגבלת יחסית.איראן תפעל באמצעות החמאס והחזבאללה לשגר כמה מטחי רקטות לעבר ישראל,היא תנסה ליזום פיגועים נגד יעדים ישראלים ויהודים בחו"ל ואולי אפילו תשגר כמה מטחים של טילי "שהאב" משטחה לעבר ישראל. בידי האיראנים כמה מאות טילים מסוג זה. התגובה הזו היא צפויה וישראל יכולה להתמודד עימה.
לא סביר להניח שאיראן תסגור את מיצרי הורמוז,תמקש את מי המפרץ ותתקוף יעדים במדינות המפרץ למרות שהיא מאיימת לעשות זאת.תגובה כזו תזמין מעורבות עמוקה של ארצות הברית שתנחית אף היא מהלומות צבאיות על איראן, טהרן איננה מעוניינת בכך.אם כן,התגובה האיראנית תהיה כואבת אך אין מדובר בתגובה שתהיה בה משמעות אסטרטגית מבחינתה של ישראל.
השד של התקפה ישראלית על מטרות באיראן איננו נורא כל כך, האלטרנטיבה שלאיראן יהיה בסופו של דבר נשק גרעיני היא המסוכנת ביותר.

יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

משא ומתן זהיר



יועציו של הנשיא אובאמה ממליצים כי ארצות הברית תחדש את הדיאלוג עם סוריה ותשתתף באופן פעיל במשא ומתן בינה לבין ישראל. על הממשלה החדשה בישראל להבהיר לסוריה וארצות הברית כי סוריה חייבת להוכיח במעשים כי היא מוכנה להתנתק מ"ציר הרשע" וכי השלום עימה יושג בשיטת השלבים.

כל מי שראה בימים האחרונים את המראות ממומבאיי לא יכול היה שלא להתרשם מעוצמת הטרור המוסלמי הקיצוני והרצחני.
הקיצוניות האסלאמית נתמכת באזורנו על ידי מדינות כמו איראן וסוריה, הדוגמא הבולטת לכך היא "ציר הרשע" שהן הקימו והכולל את ארגוני החזבאללה, החמאס והג'האד האסלאמי.
סוריה לא מפסיקה לחלום על הרגע שבו תשוב ותשלוט בכל רמת הגולן, היא מטילה עכשיו את יהבה על הנשיא האמריקני החדש ברק אובאמה שיחדש עימה את הדיאלוג וילחץ על ישראל לסגת מכל חלקי רמת הגולן.
במקרה שהתרחיש הזה יתממש אנו עלולים לראות, בתוך זמן קצר, את חיילי "משמרות המהפיכה" האיראניים מתפרסים ברמת הגולן ומתכננים את ההתקפה הבאה על ישראל.
ממשל בוש התנגד בתוקף לחידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה בתיווך טורקי אך כשראש הממשלה אהוד אולמרט ביקש מההנהגה הטורקית לתווך בין ישראל לסוריה נאלץ ממשל בוש ליישר קו עם בת בריתו ישראל.
הממשל האמריקני היוצא ראה בסוריה מדינה התומכת בטרור נגד ישראל והתומכת בארגוני החבלה הלוחמים בה כמו החמאס והג'האד האסלאמי, כמי שמנסה לפעול גם נגדו ומעודדת ומסייעת לארגוני הג'האד העולמי הפועלים בעיראק נגד חיילי ארצות הברית.
כל זה לא עניין במיוחד את ראש הממשלה אהוד אולמרט שהיה נחוש בכוונתו להתקדם בערוץ מול הסורים לפני שיפנה את כיסאו בלשכת ראש הממשלה בגלל החשדות הרבים על מעשי השחיתות שלו.
כיצד התחדש המשא ומתן עם הסורים?
לאחר כישלון "שיחות שפרדסטאון" בין ישראל לסוריה בינואר 2000,שניהל ראש הממשלה ברק עם שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בחסות הנשיא קלינטון היה קיפאון ממושך בערוץ הזה. בינואר 2004 התחילו הטורקים במגעים עם הסורים וניסו לעניין את ראש הממשלה דאז אריאל שרון בנושא.לשרון הייתה עמדה תקיפה מאוד בנושא הסורי, הוא ראה בסוריה מדינה התומכת בטרור והעריך שגם הממשל האמריקני סבור כך ולכן הוא דחה את הרעיון.
הטורקים לא אמרו נואש והמשיכו בגישושים עם הסורים ואחר כך נכנסו לעניין גם השוויצרים.המגעים נמשכו במשך כשנתיים וחצי ומשרד החוץ הישראלי היה מודע להם,
הם נחשפו לציבור רק בינואר 2007.
חודש לאחר מכן ביקר ראש הממשלה אהוד אולמרט בטורקיה ונפגש עם ראש ממשלת טורקיה.מייד אחר כך הוסמכו הטורקים על ידי ישראל לקיים גישושים חשאיים עם סוריה שהתקיימו למעלה משנה. ב-21 במאי השנה התחילו רשמית השיחות העקיפות בין ישראל לסוריה בתיווך טורקי.
הצוות המתווך הטורקי כולל שלושה אנשים שמנהלים את המגעים עם הסורים מאז ינואר 2004. השיחות הרשמיות התקיימו בטורקיה כשנציגים של ישראל וסוריה יושבים בחדרים נפרדים והצוות הטורקי מתווך ביניהם. יש התקדמות בשיחות והן עומדות בפני הכרזה על פתיחת משא ומתן ישיר בין שתי המדינות. השיחות נעצרו מכיוון שהנשיא בשאר אסד ממתין לכניסתו של הנשיא האמריקני החדש ברק אובאמה לתפקידו ולממשלה החדשה בישראל.
סוריה הציגה בשיחות עמדה בלתי מתפשרת כי על ישראל לסגת לקו ה-4 ביוני 1967.מקורות שונים מדווחים על נכונות סורית לשנות, בתמורה לנסיגה מלאה של ישראל מהגולן, את מדיניות החוץ שלה בכל הקשור לקשר שלה לאיראן,חזבאללה וחמאס אך לידיעות אין אישור משום מקור.
חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה חיזק את מעמדה של ישראל בעולם מבחינה מדינית אך סייע לסוריה להיחלץ מהבידוד שבו הייתה נתונה.
זאת ועוד הסורים טוענים שראש הממשלה אולמרט הסכים לפיקדון שנתן בזמנו ראש הממשלה המנוח לממשל האמריקני בדבר נכונות לנסיגה מלאה מרמת הגולן, בכך למעשה הסכים אולמרט לויתור מסוכן מבלי לקבל שום תמורה וללא התייעצות עם הממשלה,הכנסת והעם בישראל.
אולמרט מצידו מעולם לא הכחיש את הטענה הזו של הסורים.
הנה, לפני כמה ימים פירסם עיתון "הארץ" ידיעה כי הנשיא בוש שאל את ראש הממשלה אהוד אולמרט בביקורו האחרון בבית הלבן "מדוע אתה רוצה לתת לאסד את הגולן ללא תמורה ?" תשובתו של אולמרט כי הוא רוצה לנתק את אסד מאיראן לא שכנעה את הנשיא בוש, הוא הקשה על אולמרט ואמר "מדוע שתאמין לו?",אולמרט לא השיב. יצוין כי לשכת ראש הממשלה לא הכחישה את הידיעה.
נראה שהדרך לשלום עם סוריה עוד ארוכה, סוריה נוקטת מדינות נוקשה ועוינת לישראל,חידוש המשא ומתן עימה ביוזמתו של ראש הממשלה אולמרט מתפרש על ידה כחולשה של ישראל וסביר להניח שבשאר אסד ימשיך במדיניות האנטי ישראלית הזו. העובדה שסוריה מסרבת בעקשנות לשום צעד של בניית אמון עם ישראל כמו החזרת עצמותיו של המרגל הישראלי אלי כהן ז"ל או כל צעד אחר מעידה כאלף מונים במי מדובר.לכל ראש ממשלה בישראל יהיה קשה מאוד לשכנע את הציבור בישראל כי סוריה אכן חפצה בשלום אמת עם ישראל.
למרות חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה ביוזמתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט,נראה כי הציבור בישראל איננו מתרשם מכך. סקר "מדד השלום" שמנהל פרופסור אפי יער מאוניברסיטת ת"א מאז שנת 1994 מעיד כי רוב הציבור בישראל מתנגד לנסיגה מלאה מרמת הגולן.הסקר האחרון מחודש אוקטובר השנה, חוזר בעקביות על הממצאים הקודמים כי כ-70 אחוזים מהציבור מתנגדים לחתימה על הסכם שלום מלא עם סוריה תמורת נסיגה מלאה מרמת הגולן ,15 אחוזים מהציבור תומכים בכך ואילו 15 האחוזים הנותרים לא הביעו עמדה ברורה. על פי הסקר הרוב המכריע של הציבור מתנגד לנסיגה מלאה מרמת הגולן מסיבות ביטחוניות ובכל מקרה הוא סבור שהחלטה כזו צריכה להיות מאושרת גם במשאל עם ולא רק בממשלה ובכנסת.
"פורום סבן" שהתכנס לפני כמה ימים בוושינגטון הגיש המלצות לנשיא החדש ברק אובאמה לשנות את המדיניות של ארצות הברית כלפי סוריה. בין ההמלצות החזרת השגריר האמריקני לסוריה והשתתפות פעילה של ארצות הברית בשיחות התיווך שמנהלת טורקיה בין ישראל לסוריה. יועציו של אובאמה כבר מפיצים כי הנשיא החדש תומך בדיאלוג עם סוריה וכי סביר שהוא יאמץ המלצות אלה. הנשיא בשאר אסד בודאי מחכך ידיו בהנאה, הנה הוא הצליח ל"סגור" על ישראל,הוא השכיל לצאת מהבידוד בינלאומי והנה גם ארצות הברית תצטרף למכבש הלחצים על ישראל לסגת באופן מלא מרמת הגולן.
הממשלה החדשה בישראל צריכה להמשיך במשא ומתן עם סוריה לא בגלל הלחצים הצפויים מצידו של הממשל האמריקני החדש אלא מפני שזהו האינטרס של ישראל להגיע לשלום עם סוריה.אולם המשא ומתן צריך להיעשות בשלבים ורק לאחר שישראל אכן מוודאת כי השיגה את יעדיה הביטחוניים כתוצאה מן המשא ומתן. ישראל צריכה להמשיך בגיוס לחץ בינלאומי לבידודה של סוריה וניתוקה מ"ציר הרשע", היא צריכה לפעול למען החלשתה לא למען חיזוקה. על הממשלה החדשה להעמיד את סוריה במבחן, אם אכן היא חפצה באמת בשלום מדוע שהדבר לא יושג למשל בשלבי ביניים? למשל בשלב הראשון החזרת חלק מן הגולן תמורת הסכם אי לוחמה והינתקות מאיראן ורק לאחר שאכן סוריה תעמוד בהסכם אפשר יהיה לפתוח במשא ומן על הסדר הקבע. במקרה כזה יכולה ישראל לפנות את האזור הצפון מזרחי של רמת הגולן ולהעביר לשליטה סורית את הישובים הדרוזים בגולן מבלי שפינתה את הישובים הישראלים או וויתרה על אחיזתה ברמה. אם אכן יחליט הנשיא בשאר אסד לעשות תפנית אסטרטגית שתיבחן לאורך מספר שנים תמשיך ישראל את המשא ומתן עימו על שאר הנושאים הקשורים להסדר הקבע.
בשאר אסד חייב להבין שאיננו יכול להשליך את יהבו על הנשיא החדש אובאמה מכיוון שהכתובת שלו נמצאת בירושלים בלבד. תפקידה של הממשלה החדשה בישראל להבהיר לו זאת. הממשלה החדשה צריכה לגשת למשא ומתן עם סוריה מתוך נחישות ותקיפות ולא מתוך וותרנות מראש.ראש הממשלה החדש צריך להבהיר כבר בפגישתו הראשונה עם הנשיא אובאמה כי סוריה נמצאת במבחן וכי גם ארצות הברית צריכה להבהיר זאת לנשיא אסד.סכנת הטרור העולמי לא חלפה מן העולם וארצות הברית וישראל נמצאות באותו המחנה. מי שנמצא בצד האחר של המתרס התומך בטרור,מאכסן אותו ומעודד אותו הוא הנשיא הסורי בשאר אסד. לכן אסור לתת פרס לטרור.

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

אחריות של סוריה ולבנון


ארגון החזבאללה מחזק את אחיזתו בדרום לבנון ונערך ל"סיבוב הבא" מול ישראל תוך שהוא מפר בגסות את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם.ישראל צריכה להודיע למדינות העולם כבר עכשיו כי לבנון וסוריה נושאות באחריות להפרת החלטה 1701 וכי גם הן תשלמנה את המחיר במקרה של חידוש המלחמה בצפון

לפני כמה ימים ערך ארגון החזבאללה תרגיל צבאי חשאי מצפון ומדרום לנהר הליטאני בלבנון.בתרגיל לא נעשה שימוש באש חי אלא תורגלה פריסה בלבד בשטח ההררי של דרום לבנון.
התרגיל נועד על פי מקורות ערביים להפגין את המוכנות של החזבאללה לרגל יום העצמאות ה-65 של לבנון ולהציג את הארגון כמגן העיקרי של לבנון במקומו של צבא לבנון.
מאז מלחמת לבנון השנייה נוהג ארגון החזבאללה לערוך אימונים ותרגילים בדרום לבנון.בשנה האחרונה הוא ערך שני תרגילים גדולים.תרגילים אלה מהווים הפרה בוטה של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. באזור דרום לבנון אמורים על פי ההחלטה לפעול רק ממשלת לבנון בסיוע של כוחות יוניפ"יל והוא אמור להיות מפורז מנוכחותם ומפעילותם של גורמי הטרור השונים.
שר הביטחון אהוד ברק הזהיר בכנסת, לפני כמה ימים, כי ארגון החזבאללה שילש את כוחו מאז סוף מלחמת לבנון השנייה וכי בידו טילים המאפשרים לו לפגוע באשקלון, באר שבע ודימונה.
מה כוחו של ארגון החזבאללה היום? האם החלטה 1701 של האו"ם הייתה טובה לביטחון ישראל וכיצד מתכונן צה"ל להתמודד עם איומי הסיבוב הבא עם ארגון החזבאללה שלכולם ברור כי הוא בוא יבוא?
מאז מלחמת לבנון השנייה ועד היום הידק ארגון החזבאללה את אחיזתו בדרום לבנון.
כוחות החזבאללה פרוסים ב-160 כפרים מדרום לנהר הליטני.כל כפר מהווה אתר צבאי של הארגון עם מפקדה ועם מרכז קשר.את הכפרים מנהלים אנשי הארגון ובכל כפר מוסתרות עשרות רקטות. הכול מוכן לשיגור לעבר מטרות בישראל ביום פקודה.
למעשה,ארגון החזבאללה תגבר את האזור הבנוי בדרום לבנון וצייד אותו ברקטות בנוסף לביצורים המתוחכמים והמדופנים שבנה והמכונים בעגה הביטחונית במילים "שמורות טבע".
צבא לבנון פרוס בדרום לבנון עד גדר הגבול עם ישראל, בשטח הזה גם מסתובב כוח של 12 אלף חיילים אירופאים של יוניפ"יל, אך מי ששולט בו למעשה הם כוחות החזבאללה שמתוגברים גם בעשרות מדריכים איראנים.
עוצמתו הצבאית של ארגון החזבאללה גדלה בתקופה הזו, היום יש בידיו יותר מ-40 אלף רקטות לטווחים של עד 200 ק"מ, הוא פרס גם מערכת תקשורת עצמאית שאיננה תלויה בתשתית התקשורתית של לבנון ומאפשרת לו תקשורת חסויה.
בתחום הנ"ט הצטייד החזבאללה בטילי נ"ט מתקדמים מתוצרת "קונקורד" ו "קורנט " וסוריה אמורה לחזק בקרוב את יכולת ההגנה האווירית של הארגון בנשק נ"מ מתקדם שיאיים על טיסות מטוסי חיל האוויר הישראלי.
ראש אמ"ן אמר לאחרונה כי "סוריה הפכה לאסם התחמושת של החזבאללה" ואכן סוריה ואיראן מספקות לארגון הזה נשק מגוון.לא מדובר ב"הברחות" נשק משטח סוריה ללבנון אלא באספקת נשק קבועה ומסודרת לחזבאללה דרך שטח סוריה ונמל התעופה בבירות.
כל הפעילות הזו של החזבאללה מרוקנת מתוכן את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם.כל העולם יודע זאת וגם ישראל מבינה זאת היטב.

מה קבעה החלטה 1701 של האו"ם?

כזכור,החלטה 1701 אושרה במועצת הביטחון של האו"ם ב-12 באוגוסט 2006 והיא קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה,תוך פריסת כוח או"ם חמוש ופריסה של צבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון החזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.
ההחלטה קבעה כי כוח יוניפ"יל מתוגבר באלפי חיילי או"ם חמושים עם סמכות להפעיל נשק וסיוע של האו"ם יתפרסו ביחד עם צבא לבנון בדרום לבנון. סעיף 12 בהחלטה קבע כי שטחי הפעילות של כוח האו"ם "לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג...." עוד קובע הסעיף את חובת הכוח "להגן על אזרחים מפני איום מתפתח של אלימות פיזית".
ההחלטה גם קבעה שיש למנוע הכנסת נשק לאזור ללא הסכמה של ממשלת לבנון והטלת אמברגו מלא על העברת נשק לחזבאללה.
בפועל כבר יותר משנתיים לא יורה ארגון החזבאללה רקטות לעבר ישראל ואכן גם צבא לבנון וכוחות יוניפ"יל של האו"ם נפרסו בדרום לבנון.אולם ממשלת לבנון נתנה במהלך התקופה הזו גושפנקה רשמית לארגון החזבאללה כי הוא חלק בלתי נפרד מ"ההתנגדות הלבנונית" במקרה של התלקחות עם ישראל.יתר על כן ארגון החזבאללה מקיים אימונים צבאיים בדרום לבנון וכאמור אספקת הנשק אליו נמשכת.
גם גורמים שונים בלבנון מודים בפה מלא כי החלטה 1701 של האו"ם לא מיושמת בשטח. השיח' עבדאללה חמידי,מחכמי הדת הסונים בצפון לבנון אומר כי הנוכחות של כוחות יוניפ"יל בדרום לבנון היא סמלית ולמראית עין בלבד,כוחות האו"ם אינם ממלאים את תפקידם כראוי ,כוחות צבא לבנון נתונים למרותו המלאה של ארגון החזבאללה והם גם לא מונעים אספקת נשק מסיבית מסוריה לחזבאללה.
לדבריו האימונים של החזבאללה הם חלק מפעילות נרחבת יותר שמתכנן הארגון לעשות לא רק בדרום לבנון אלא בלבנון כולה וזאת לקראת הבחירות לפרלמנט הלבנוני במאי 2009 מחשש שהקואליציה הפרו סורית תובס בבחירות.
ישראל לא עושה די בזירה הבינלאומית בכל הקשור להפרת החלטת 1701 של האו"ם,דיפלומטיה שקטה לא תעזור, ישראל צריכה לפנות לאו"ם בדרישה שתשלח משלחת או שליח מיוחד שיבדוק את יישום ההחלטה בשטח, ישראל צריכה לנקוט קו תקיף בדרישותיה מהאו"ם שכן הוא הכתובת שצריכה לאכוף את ההחלטה.
בינתיים מגבשת ישראל את תוכנית התגובה שלה לירי רקטות וטילים לעבר ישראל לקראת עימות נוסף שעלול להתלקח בצפון.אלוף פיקוד הצפון גדי אייזינקוט גורס כי "דוקטרינת א-דאחייה" שבה נקט צה"ל במלחמת לבנון היא יעילה וצריכים להשתמש בה במלחמה הבאה מול החזבאללה.כזכור חיל האוויר הישראלי הפציץ וכתש מהאוויר את שכונת הדאחייה שבדרום ביירות שבה היו מרוכזות מפקדות החזבאללה.
הדוקטרינה החדשה המתגבשת בצה"ל גורסת כי במלחמה הבאה צריך צה"ל להגיב בצורה לא פרופורציונלית בליבת התורפה של האוייב כמאמץ עיקרי כשהמאמץ לפגוע ביכולות השיגור של האוייב הוא רק משני.
על פי התפיסה הזו, צה"ל אמור "לצרוב בתודעה של האוייב" כי כל שיגור של טיל או רקטה לעבר ישראל יענה בתגובה חריפה ומסיבית לעבר מקורות הירי.מדיניות תגובה כזו של צה"ל אמורה לבטל את ה"חסינות מפני פגיעה" שהייתה לכפרים השיעיים בדרום לבנון בזמן מלחמת לבנון השנייה.
לסיכום ניתן לומר כי החלטה 1701 של האו"ם הייתה גרועה עבור ישראל, היא כבלה את ידי ישראל במלחמתה בטרור,היא לא הביאה לשחרורם של שני החיילים החטופים גולדווסר ורגב ז"ל ובחסותה התחזק ארגון החזבאללה.
אולם אסור לישראל לחכות למלחמה הבאה עם החזבאללה מבלי לנקוט פעולות אזהרה המתחייבות כבר כעת.ישראל צריכה להודיע למדינות העולם כי אם תפרוץ מלחמה נוספת עם הארגון הזה לא תינתן שום חסינות ללבנון ולסוריה. לבנון נשלטת כיום לחלוטין על ידי החזבאללה שיש לו זכות וטו מלאה על כל החלטה של הממשלה בלבנון , הכוח הצבאי האפקטיבי בלבנון הוא כוחו של החזבאללה ולמעשה יש זהות מלאה בין המדינה לבנון לבין ארגון החזבאללה.לכן ישראל צריכה להבהיר חד משמעית כבר עכשיו כי כל עימות אלים של ישראל עם החזבאללה יביא להריסתה המוחלטת של לבנון.אם לבנון מעניקה חסות מלאה לארגון הטרור הזה עליה לדעת גם שהיא זו שתשא במחיר הכבד של תמיכתה בו.



יום ראשון, 23 בנובמבר 2008

אמירות אסלאמית קיצונית

ארגון החמאס החל לבסס ברצועת עזה את היסודות להקמתה של אמירות אסלאמית קיצונית הנתמכת בידי איראן.ישראל חייבת לפעול במהירות ונחישות לסילוקו של שלטון החמאס מהרצועה.הדרך היעילה לכך היא באמצעות מבצע צבאי נרחב וכיבושה מחדש של רצועת עזה

אירועי הימים האחרונים ברצועת עזה שבו והמחישו לנו את המציאות העגומה שנוצרה ברצועת עזה כתוצאה מהמדיניות הכושלת של כמה מממשלות ישראל בשנים האחרונות.מאז ה-4 בנובמבר,לאחר שישראל סיכלה בפעולה צבאית את פיגוע החטיפה שתכנן ארגון החמאס באמצעות "מנהרה מתקתקת",נורו לעבר שטח ישראל יותר ממאה רקטות ועשרות פצצות מרגמה.
אולם כדאי שנזכר קצת בהיסטוריה הלא רחוקה,מאז הנסיגה החד צדדית מהרצועה לפני שלוש שנים הוברחו לרצועה , עד סוף 2007 , כ-250 טון חומרי נפץ וכמות בלתי מוגבלת של טילי נ"ט ונ"מ דרך המנהרות באזור רפיח.
מאז ינואר 2007 ועד היום נורו מרצועת עזה לעבר ישראל יותר מ-3000 רקטות ופצצות מרגמה בידי ארגונים פלסטינים הממומנים על ידי איראן.מאות פעילים של ארגון החמאס עברו בשנה האחרונה אימונים צבאיים באיראן ושבו לרצועת עזה ועימם מאות מיליוני דולרים לחיזוק שלטון החמאס.
גורמי ביטחון בכירים בישראל מאשרים כי ברצועת עזה מתבססת אמירות אסלאמית דיקטטורית הנשלטת בידי זרוע של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית הסונית והנתמכת על ידי איראן השיעית.שילוב נדיר של שיתוף פעולה שמטרתו להקים מדינת טרור מוסלמית קיצונית.
האמירות האסלאמית החדשה החלה ליישם כמה תהליכים מסוכנים בשטח. היא החלה בהפצת דת האסלאם והאידיאולוגיה הקיצונית של תנועת "האחים המוסלמים" באמצעות מערכת החינוך, המסגדים,ארגוני הצדקה והתקשורת(מערך א-דעווה), הפעילה "משטרת מוסר" האוכפת ברחוב העזתי לבוש צנוע לנשים,החרמת אלכוהול וסרטי פורנו ועוד ולאחרונה היא אף החלה בהכנות להחלת חוקי העונשין של ההלכה האסלאמית(השריעה-בערבית) על תושבי הרצועה.חוקים אלה הנהוגים למשל בסעודיה כוללים הוצאות להורג,סקילה,עריפת ראשים וכריתת אברים.
האמירות האסלאמית החמאסית שהתחילה להתבסס ברצועה מאיימת גם להתפשט לעבר יהודה ושומרון.בתחומי הגדה , התחיל בעידוד תנועת החמאס ,תהליך של אסלאמיזציה אלא שישראל והרשות הפלסטינית השולטות בשטח משתפות פעולה כדי להילחם בתופעה.הפעילות המשותפת כוללת סגירת מוסדות של החמאס,החרמת כספים, מעצרים וחקיקת תקנות והגבלות על פעילות האסלאם הקיצוני.
ישראל עדיין לא החליטה האם היא מעוניינת בהמשך שלטון החמאס ברצועת עזה או בהחזרתה של הרשות הפלסטינית לשם או לחילופין בכיבוש ישראלי של הרצועה והחזרת שלטון הממשל הצבאי. מהחלטה חשובה זו אמורה להיגזר דרך הפעולה הישראלית.
יש בישראל הסבורים כי שלטון החמאס ברצועה , ללא פעילות טרור נגד ישראל, משרת אותנו בדרך הטובה ביותר.המשך שלטון החמאס ברצועה מפלג את החברה הפלסטינית ומחליש אותה,הוא שומר על נתק קבוע בין הגדה לרצועה ומאפשר לישראל לטעון כי "אין פרטנר" בצד השני שעימו אפשר להגיע להסדר כיוון שתנועת החמאס איננה מוכנה להכיר במדינת ישראל וקוראת להשמדתה.לכן כדאי לשמר את השלטון הזה אך לוודא שהוא איננו נוקט בפעולות טרור נגד ישראל.
מאידך גיסא יש הסוברים שישראל צריכה למגר את השלטון הזה ולהחזיר את הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה כדי שאפשר יהיה לנהל משא ומתן עם פרטנר אחד חזק השולט על כל השטחים ולהגיע עימו להסדר.
לגבי חידוש שלטון הממשל הצבאי הישראלי ברצועה דומני שרבים מבינים שאין לישראל שום אינטרס לשלוט ברצועת עזה ובחיי תושביה וכי צעד כזה יכול להיות רק צעד זמני עד למציאת פתרון אחר.
בכל מקרה,דבר אחד ברור, יש למנוע את המשך פעולות הטרור נגד יישובי עוטף עזה וערי הדרום מתוך הרצועה ואסור לאפשר לאמירות האסלאמית החדשה לבנות תשתית טרור נרחבת ברצועה באותו האופן שבנה ארגון החזבאללה בלבנון.
הדבר הרצוי ביותר היה שתושבי הרצועה הם שיפילו את שלטון החמאס באמצעות התקוממות עממית.אפשרות זו נראית כעת רחוקה מתמיד שכן החמאס שולט ב"יד ברזל" ברצועה ומדכא במהירות באמצעות מנגנוני הביטחון שלו כל גילויי ביקורת או מחאה.
כלפי חוץ דוחים בחמאס את כל הדיווחים על הקמת אמירות אסלאמית ברצועה.הד"ר ראזי חמד ממנהיגי החמאס בעזה אומר כי גורמי המודיעין בישראל חוששים מארגונו ומהאידיאולוגיה שלו ולכן הם מפיצים דיווחים אודות הקמת שלטון מוסלמי קיצוני בעזה.לטענתו תנועת החמאס איננה מאמינה בהשלטת האסלאם בכוח והיא מאמינה באחדות לאומית ובדמוקרטיה.לדבריו תנועת החמאס לא שינתה , מאז שעלתה לשלטון , את המצב החברתי ברצועה והיא הביאה יותר יציבות וביטחון לפלסטינים.
ראזי חמד רואה במודל של תורכיה שבה שולטת מפלגה אסלאמית כמודל טוב שעל הפלסטינים לאמץ.
ברור שטענות אלה הן צפויות ומטרתן לצייר את שלטון החמאס ברצועה כשלטון מתון.המציאות ברצועה ידועה היטב לישראל,לרשות הפלסטינית ,למצרים ולכל הגורמים הבינלאומיים המטפלים ברצועת עזה.

האם יש פיתרון מדיני לטפל במצב או שפיתרון צבאי הוא הכרחי?

ישראל השיגה כארבעה חודשים של שקט בכך שהסכימה להסדר הרגיעה (התהדיאא') עם החמאס.ייתכן שההסדר יוארך בעוד כמה חודשים אך שני הצדדים יודעים שחידוש הטרור הוא רק שאלה של זמן. בינתיים מנצל ארגון החמאס את הרגיעה לחיזוק כוחו הצבאי והצטיידות בכמויות עצומות של אמצעי לחימה לקראת עימות צבאי עתידי עם ישראל.ארגון החמאס גם ניצל את הסדר הרגיעה לחפירת מנהרה שבאמצעותה תכנן לחטוף חיילים ישראלים אך מזימתו נחשפה וסוכלה על ידי צה"ל.
כלומר, בסופו של דבר עימות צבאי בין ישראל לחמאס הוא בלתי נמנע שכן הארגון הזה איננו מעוניין בהפסקת פעילות הטרור והנחת העבודה שלו היא שעליו להרוויח זמן עד להתחזקותו בשטח וכי בסופו של דבר ישראל לא תצליח לעקור אותו מרצועת עזה אם יתבסס היטב בשטח ,בדיוק כפי שעשה החזבאללה בדרום לבנון.
מומחי ביטחון בישראל מציעים כמה דרכים צבאיות לטפל בטרור שהתחדש ברצועת עזה.הבעיה העיקרית היא ירי הרקטות לעבר הישובים הישראלים והם מציעים כמה דרכים מידיות לטיפול בבעיה. הדרך הראשונה היא לחדש את מדיניות החיסולים או מה שנקרא בעגה הצבאית ה"סיכול הממוקד" והדרך השנייה היא לפעול נגד אזורי השיגור של הרקטות הסמוכים לגבול עם ישראל באמצעות פשיטות צבאיות.
לדעתי, אין דרך אחרת לחסל את האמירות האסלאמית שהקים החמאס ברצועה מלבד מבצע צבאי כולל ומקיף ברצועה בסגנון מבצע "חומת מגן" שעשתה ישראל ביהודה ושומרון.רק מבצע כזה יביא להפסקה כמעט מוחלטת של ירי הרקטות נגד ישראל.אין די בהרתעת ארגון החמאס מלירות רקטות לעבר ישראל כפי שעשתה ישראל מול ארגון החזבאללה במלחמת לבנון השנייה, יש לעשות פעולה מעמיקה ולעקור מן השורש את שלטון החמאס ותשתית הטרור שהקים ברצועה לפני שיספיק להתבסס בשטח כפי שהצליח לעשות החזבאללה בדרום לבנון.החשש שמבצע כזה יביא לישיבה ממושכת של ישראל ברצועת עזה קיים לכן ישראל צריכה לקצוב מראש את פרק הזמן שהיא מתכננת לפעול ברצועה ובמקביל לפעול להצבת כוחות פלסטינים של הרשות או כוחות ערביים ברצועה בדיוק כפי הציעה מצרים לפני שלושה חודשים.רעיון זה היה מקובל על כמה מדינות ערביות אך ארגון החמאס טרפד אותו.
רק כיבוש מחדש של רצועת עזה , בעיתוי המתאים לישראל , יוריד את הטרור לרמה אפסית ומייד לאחר סיום פירוק תשתית הטרור ברצועה על כוחות צה"ל לסגת ממנה. חיסולה של האמירות האסלאמית שהקים החמאס ברצועה יבהיר לכל התנועות האסלאמיות הקיצוניות ולפטרון שלהן שהוא איראן, כי ישראל לא תאפשר הקמת ישויות טרור בשטחים הפלסטינים בניגוד לטעות שעשתה בעבר כשאפשרה לארגון החזבאללה להתבסס בדרום לבנון.

יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

חי או מת

ממשל בוש לא הצליח במשימה שקבע כי תהליך אנאפוליס יביא לחתימת הסכם בין ישראל לפלסטינים עד סוף השנה.ארצות הברית התמקדה בערוץ הפלסטיני והזניחה את המאמצים לנטרל את איראן מיכולת גרעינית.הממשלה החדשה בישראל צריכה להחזיר את המשא ומתן עם הפלסטינים למסלול הנכון של יישום תוכנית מפת הדרכים

לפני כמה ימים התכנסו נציגי הרביעייה הבינלאומית בשארם א-שיח' בהשתתפות נציגי ישראל והפלסטינים לדון בהישגי תהליך אנאפוליס.בסוף הפגישה פורסמה הודעה רשמית הקוראת לצדדים להמשיך את המשא ומתן על הסדר הקבע.ההודעה קראה גם להקפאת ההתנחלויות בשטחים.הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ושרת החוץ לבני עדכנו את נציגי הקוורטט על התקדמות השיחות מאז ועידת אנאפוליס בנובמבר שעבר .הם הדגישו את העקרונות שעל פיהם סוכם כי יושתת תהליך המשא ומתן:

א.הצורך במשא ומתן ישיר ורצוף בין שני הצדדים.

ב.לא יוסכם על שום דבר עד שלא יושג הסכם על הכול.

ג.יש להגיע להסכם כולל שיפתור את כל הסוגיות כפי שהועלו בוועידת אנאפוליס במקום הסכם חלקי.

מה קרה באמת במהלך השנה האחרונה במשא ומתן על הסדר הקבע והאם תהליך אנאפוליס שבק חיים או שהוא "חי ובועט" למרות חילופי הממשל בארצות הברית הבחירות , הקמת ממשלה חדשה בישראל והאיום על המשך כהונתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס אבו מאזן האמור לסיים רשמית את תפקידו ב-9 בינואר 2009?
ועידת אנאפוליס התכנסה לפני שנה ביוזמתו של הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש.היא זכתה להשתתפות נרחבת של מדינות האזור בדרג גבוה בעיקר בגלל התגברות כוחה של איראן ובעלות בריתה והצורך ללכד את המחנה הפרגמאטי הרופף.מדינות האזור השתתפו בוועידה למרות שמרבית תנאיהן בהקשר הפלסטיני לא נענו.
גם סוריה הסכימה בסופו של דבר להשתתף בוועידה, ישראל וארצות הברית קיוו שהדבר יביא להרחקתה מאיראן,דבר שלא קרה אך העדיפות העליונה ניתנה לקידום הערוץ הפלסטיני במסגרת תהליך אנאפוליס.
כיצד נולד הרעיון לכנס את ועידת אנאפוליס?
הרעיון החל להתבשל לפני שנתיים בפגישה שקיימה שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס עם שרת החוץ ציפי לבני. הנשיא בוש וראש הממשלה אולמרט אמצו בהמשך את הרעיון. הנשיא בוש חיפש רעיון חדש לקדם את הערוץ הפלסטיני הישראלי לפני שיסיים את תפקידו כנשיא.
הממשל האמריקני היה מתוסכל מכישלון יוזמתו ליצור תהליך של דמוקרטיזציה במדינות ערב,מדיניות שהביאה לעלייתו של החמאס לשלטון בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006. האמריקנים הופתעו גם מההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה ומהפיצול שנוצר בין הגדה המערבית לרצועת עזה וחיפשו מוצא מהמבוי הסתום.דני איילון שהיה שגריר ישראל בוושינגטון באותה העת סיפר לי כי בכירים בממשל הופתעו מהנכונות המהירה של ראש הממשלה אהוד אולמרט לדלג על המדיניות הקודמת של ראש הממשלה אריאל שרון שדבק בניהול מדיניות בשלבים על פי תוכנית מפת הדרכים.אהוד אולמרט הסכים לוותר על עקרון השלביות ועל התנאים שדרשה ישראל להתנעת התהליך כמו הפסקת הטרור ופירוק תשתיות הטרור ביהודה ושומרון ורצועת עזה.
בשל הקושי למצוא פרטנר פלסטיני שכן ארגון החמאס שלט באופן מלא ברצועת עזה, הגו ישראל וארצות הברית את רעיון "הסכם המדף". מדובר בהמצאה שלא מוכרת בהיסטוריה של היחסים הבינלאומיים וההסכמים. "הסכם המדף" אמור היה להיות מיושם ,במידה שיושג,רק כשהרשות הפלסטינית תשוב לשלוט באופן מלא ברצועת עזה, מעין "חזון אחרית הימים" על פי האופן שבו מתחזקת תנועת החמאס בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה.
הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס היה מרוצה מכינוסה של וועידת אנאפוליס.הועידה הדגישה את המחויבות הבינלאומית ושל מדינות האזור למנהיגותו מול תנועת החמאס.מחמוד עבאס קיווה להשיג ,לכל הפחות,שיפור ממשי בחיי היום יום של הפלסטינים כמו למשל הסרת המחסומים הפרוסים במאות לאורך צירי התנועה ביהודה ושומרון.
ניהול המשא ומתן- עקרון "הסכם המדף"-מה הושג?

המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית נעשה בידיעה מראש כי גם אם יושג הסכם קבע בין הצדדים לא ניתן יהיה ליישמו בגלל העובדה שתנועת החמאס שולטת באופן מוחלט על רצועת עזה. לפיכך סיכמו הצדדים כי ינהלו משא ומתן על "הסכם מדף".פרטי המשא ומתן
המדוייקים לא ידועים מכיוון ששני הצדדים הקפידו שלא לגלותם.אולם לאחר שהתפוצצה "פרשת טלנסקי" החלו הדלפות מהצד הישראלי על פרטי המשא ומתן שמהן מצטיירת התמונה הבאה:

ראש הממשלה אולמרט מסר לנשיא הפלסטיני עבאס הצעה מפורטת להסכם עקרונות בכמה מסוגיות הסדר הקבע ,הגבולות ,הפליטים וסידורי הביטחון בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית.
ישראל הציעה לרשות הפלסטינית 93 אחוזים משטח יהודה ושומרון, היא הציעה לספח 7 אחוזים משטח הגדה למדינת ישראל ולפצות את הפלסטינים בתמורה בשטח של 5.5 אחוזים במסגרת מה שנקרא "חילופי שטחים".
ההצעה הישראלית רצתה לספח את גושי ההתנחלות הגדולים במערב השומרון,גוש עציון מעלה אדומים ועוטף ירושלים.הגבול בין שתי המדינות אמור היה לחפוף את נתיב גדר ההפרדה .
הפלסטינים העלו הצעה נגדית שדיברה על כך שישראל תספח שני אחוזים בלבד משטח הגדה בתמורה לשטח חלופי.
בנושא סידורי הביטחון דרשה ישראל שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת לחלוטין מנשק ולא תחזיק צבא.הפלסטינים דחו דרישה זו בטענה כי יש עליהם איומים חיצונים והם זקוקים לכוח שיגן עליהם מפני איומים אלה.
בנושא סוגיית הפליטים נראה כי ישראל הסכימה לחזרה הדרגתית של כמה אלפי פליטים פלסטינים על פני תקופה של 15 שנה מתוך שיקולים הומניטריים אולם הפלסטינים דחו את ההצעה.בכל מקרה העמדה הישראלית הייתה שרוב הפליטים צריכים להיקלט רק במדינה הפלסטינית שתקום.
נושא ירושלים לא נדון במסלול הרשמי אך מקורות פלסטינים טענו כי בשיחות הישירות בין אולמרט למחמוד עבאס הייתה הסכמה בסיסית כי ירושלים תחולק לשתי בירות לשני עמים.

הוועידה באנאפוליס לפני שנה,היוותה הצלחה לממשל האמריקני שהיה צמא להישגים ולמעמדו כמוביל במזרחהתיכון.למרות רצונו להגשים את אמונתו בפיתרון שתי מדינות לא סטה הנשיא בוש מהעיקרון כי הביטחון קודם לכל וכי לא יכפה על הצדדים עמדה במסגרת משא ומתן שצריך להתנהל ביניהם.
מדינות הרביעייה הבינלאומית הניחו לארצות הברית להוביל את התהליך כל עוד הייתה תחושה של התקדמות באוויר.מדינות אירופה התמקדו בתמיכה בהיבטים החברתיים-כלכליים ובבניית היכולות של הרשות הפלסטינית.
מדינות ערב ניסו להשפיע על תהליך אנאפוליס באמצעות "ועדת המעקב" של הליגה הערבית באמצעות לחץ על ארצות הברית וישראל. הן לא נתנו אמון מלא בכוונות וביכולות של ארצות הברית ושל ישראל לקדם את התהליך.הן דרשו כי ישראל תנקוט צעדים בשטח לשיפור תנאי החיים ביהודה ושומרון אך שום דבר ממשי מדרישות אלה לא קרה.
סעודיה גילתה עמדה פסיבית לעומת ירדן ומצרים שגילו עניין רב יותר בתהליך.מצרים נקטה מעורבות גדולה יותר בתהליך, היא תיווכה בין ישראל לחמאס להשגת רגיעה ברצועת עזה ושחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ואף יזמה דיאלוג פיוס בקהיר בין תנועת הפת"ח לתנועת החמאס.

ומה באשר לעמדת החמאס?
תהליך אנאפוליס הכניס את תנועת החמאס למגננה והא התיישרה כולה מאחורי קו מיליטנטי אחד והמשיכה לאורך כל השנה שחלפה לקעקע את הלגיטימיות של ממשלת פיאד ברמאללה ושל הנשיא עבאס.האסטרטגיה שלה הייתה להכשיל את תהליך אנאפוליס באמצעות המשך פעולות הטרור נגד ישראל ולאלץ את הנשיא עבאס לחזור לדיאלוג עימה מנקודת חולשה. מטרתה העיקרית הייתה לחזק את שלטונה ברצועת עזה והיא עשתה זאת.כשחשה שישראל על סף כיבושה מחדש של הרצועה בגל התקפות הטילים והרקטות על ישראל, מיהרה להגיע עימה להסכם הרגיעה(תהדיאא'). מבחינת החמאס בשנה האחרונה לא הושגה שום התקדמות במשא ומתן עם ישראל. הפלסטינים לא השיגו דבר, המצור על רצועת עזה נמשך והמעברים נותרו סגורים.בגדה המערבית הוגברו פעולות ההתנחלויות ובנייתה של גדר ההפרדה.

בחירתו של ברק אובאמה לנשיא ארצות הברית החדש תביא לכך שהממשל הדמוקרטי החדש ינסה להמשיך בתהליך אנאפוליס.הפלסטינים מעריכים כי התהליך יימשך בכל מקרה גם אם בנימין נתניהו יעמוד בראש הממשלה החדשה בישראל.
אולם צריך לזכור שהיעד שהציב לעצמו ממשל בוש להגיע להסדר קבע בין שני הצדדים בתוך שנה לא הושג.
לממשל בוש הייתה טעות אסטרטגית בתפיסתו כי ניתן לסיים את הסכסוך עכשיו.הפלסטינים לא מוכנים לחצות את הרוביקון ולעשות פשרות בנושאי הליבה של הסכסוך כמו ירושלים,הפליטים, הגבולות וההתנחלויות. בשטחים הפלסטינים נוצרו ציפיות שאם לא יתגשמו יהפכו לתסכול שעלול להביא להתפרצויות אלימות נגד ישראל.
באופן פרדוכסלי כמה צעדים קטנים ממתווה אנאפוליס כן הצליחו בשטח כמו פריסת כוחות פלסטינים בג'נין ושכם שאומנו על ידי הגנרל דייטון בירדן וכמה רעיונות כלכלים שקידם טוני בלייר,שגריר הרביעייה הבינלאומית. היעדים השאפתניים של פתרון סוגיות הליבה של הסכסוך לא הושגו.
תנועת החמאס ממשיכה לשלוט ביד רמה ברצועת עזה,לרשות הפלסטינית אין שום יכולת מימוש שלטונית ומימשלית בגדה ולפיכך אין תחליף להמשך הנוכחות הביטחונית שלנו בשטחי יהודה ושומרון.
הממשלה הבאה בישראל צריכה להמשיך רק בכמה היבטים של תהליך אנאפוליס שהוכיחו את עצמם בעיקר בתחום ביטחון הפנים של המשטרה הפלסטינית ביהודה ושומרון ובתחום הפעילות הכלכלית.
תהליך אנאפוליס גם גרם נזק לישראל.הממשל האמריקני של בוש מיקד את תשומת ליבו ומשאביו לנושא הפלסטיני תוך שהוא מזניח את הערוץ הפלסטיני הישראלי.לפיכך הוא לא טיפל כיאות בסכנה האיראנית, הוא לא גייס את רוסיה לצידו כדי שתשתתף בתהליך הטלת הסנקציות על איראן וכך נוצרה בעיה כפולה לישראל ,לא נמצא פיתרון לבעיה הפלסטינית ואיראן ממשיכה במאמציה להתחמש בנשק גרעיני.
תהליך אנאפוליס היה טעות.על הממשלה החדשה בישראל להחזיר את המשא ומתן עם הפלסטינים למסלול הנכון של התקדמות בשלבים על פי מפת הדרכים.רק לאחר יישום השלב הראשון של מפת הדרכים הקובע כי על הפלסטינים להפסיק את הטרור ולפרק את תשתיותיו ניתן יהיה להסיק כי אכן פניהם לשלום.בינתיים נמשך הטרור נגד ישראל מרצועת עזה ומשטחי יהודה ושומרון.

יום ראשון, 9 בנובמבר 2008

משחקי כוח

דיאלוג הפיוס שיזמה מצרים בקהיר נדחה עד להודעה חדשה.המצרים מעריכים שבסופו של דבר הוא יתחדש בהסכמת החמאס וכי מדובר בתרגיל טקטי בלבד של התנועה.לישראל אסור להתערב במשחק הפנימי הפלסטיני.הפיצול בין הגדה לרצועה מחליש את הפלסטינים ומשרת את ישראל.

מצרים הודיעה בסוף השבוע על דחייתו של הדיאלוג בין הפלגים הפלסטינים בקהיר עד להודעה חדשה. הודעת הדחייה המצרית הייתה מפתיעה,היא באה לאחר שתנועת החמאס הודיעה לה כי היא החליטה שלא להשתתף בשיחות ,משלחות הפלגים הפלסטינים השונים שהיו בדרך לקהיר נאלצו לסוב על עקביהן ולשוב הביתה.תנועת החמאס טענה כי היא לא תופיע לשיחות בקהיר מכיוון שהרשות הפלסטינית ממשיכה להחזיק במעצר בבתי הכלא שלה בגדה עשרות פעילים של תנועת החמאס בניגוד להודעתו של הנשיא הפלסטיני עבאס כי אין שום עצורים שהם פעילי חמאס בבתי הכלא של הרשות.זהו התירוץ הרשמי אולם מקורות בתנועה אישרו כי עמדתה של מצרים לא הייתה מקובלת על הארגון.מצרים לא הייתה מוכנה להכניס שינויים ותיקונים בטיוטת הפיוס שהציגה לפלגים הפלסטינים.
בתנועת הפת"ח מאשימים את תנועת החמאס בנקיטת תרגיל שמטרתו להנציח את שלטונו ברצועת עזה ומתוך כוונה לטרפד את המשך כהונתו של הנשיא מחמוד עבאס כנשיא ואשר מסתיימת רשמית ב-9 בינואר 2009.
עזאם אל-אחמד מבכירי תנועת הפת"ח אמר כי מחלוקות בין הנהגת החמאס ברצועה להנהגת התנועה בדמשק הן שהביאו לדחיית הדיאלוג.ההנהגה בדמשק לא הסכימה להגמיש עמדותיה.
התיווך המצרי בין הפלגים הפלסטינים איננו חדש.

עד כה נכשלו ניסיונות הפיוס השונים של מצרים, הסכם קהיר (ב2005), מסמך ההסכמה הלאומי (ב 2006) והסכם מכה (ב 2007).
הפעם מדובר בטיוטה כוללת לפיוס המתבססת על אימוץ עיקרון הדיאלוג כאמצעי היחידי לפתרון המחלוקות הפנימיות במקום מלחמות פנימיות ,הפסקת ההסתה וגינוי האלימות.
מדובר בטיוטה שמכסה את כל נושא המחלוקות בין הפת"ח לחמאס. היא מדגישה את אחדות הגדה והרצועה מבחינה מדינית, גיאוגרפית ולאומית. הטיוטה מציירת מפת דרכים בעלת שני צירים:
א.הרשות הפלסטינית:הקמת ממשלת פיוס לאומי עם סמכויות מוגבלות שתביא להסרת המצור מעל עזה וניהול חיי היום יום של העם הפלסטיני, הכנה לבחירות כלליות בו זמנית לנשיאות ולפרלמנט במועד מוסכם ופיקוח על בניית מנגנוני הביטחון הפלסטינים על בסיס מקצועי ולא על בסיס ארגוני.

ב.אש"ף: פיתוח והפעלת מוסדות אש"ף בהתאם להסכם קהיר מ2005 באופן שיכלול את כל הפלגים ושיהווה מסגרת לאומית כוללת ומסגרת מדינית עליונה.

הטיוטה מתייחסת גם לנושא הרגיעה( התהדיאא') היא קוראת לפלגים לשמור עליה אך מדגישה את הזכות להתנגדות לכיבוש במסגרת "ההסכמה הלאומית".

באשר למשא ומתן עם ישראל- הטיוטה קובעת כי ניהול המשא ומתן הוא בסמכות אש"ף והנשיא על בסיס המטרות הלאומיות וכי כל הסכם שיושג יוצג לאישור בפני המועצה הלאומית הפלסטינית או במשאל עם.

לאחר הדיאלוג אמורות לקום ועדות בנושא הקמת הממשלה החדשה, הביטחון,הבחירות,אש"ף והפיוס.
ברחוב הפלסטיני יש ספקות רבים לגבי הרצינות של הפלגים להגיע לפיוס,לגבי נחישותם לפתור המחלוקות בדרך דמוקרטית.מדובר במאבק על השלטון וההשפעה. צריך לזכור שהרחוב הפלסטיני בטוח שיש גורמים חיצוניים אינטרסנטים הבוחשים בזירה הפלסטינית הפנימית כמו ארצות הברית,ישראל ואיראן.
רבים בשטחים הפלסטינים אומרים שתנועת הפת"ח לא מסוגלת להתגבר על המחלוקות הפנימיות שלה ולכנס את הועידה השישית שלה ולכן ספק רב אם תהיה מסוגלת להתאחד ולפתור המחלוקות עם תנועת החמאס.מאידך גיסא תנועת החמאס היא תנועה מוסלמית פוליטית ולא ברור כלל וכלל אם היא יכולה להפוך לתנועה לאומית.

מהן ההסתייגויות של תנועת החמאס ביחס להצעה המצרית?
תנועת החמאס טוענת שהיא העבירה למצרים הערות על טיוטת הפיוס מכיוון שהיא רוצה שהדיאלוג הלאומי יצליח. המצרים דחו את ההערות על הסף והודיעו כי יש לקבל את הצעתם כמו שהיא ללא שינויים.תנועת החמאס שבה והצהירה כי הצלחת הדיאלוג תלויה בכך שהשינויים האלה שהיא הציעה בטיוטה המצרית הם מהותיים וכדאי שיבוצעו אחרת יהיו משקעים שליליים שיטרפדו את הפיוס בין הפלגים הפלסטינים.
להלן הסתייגויות החמאס:

א.עריכת בחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט בו זמנית במועד מוסכם: לדעת החמאס הפירוש המעשי של סעיף זה ביוזמה המצרית הוא הארכת כהונתו של הנשיא עבאס מעבר ל-9 בינואר 2009.תנועת החמאס דורשת כי דבר זה לא יתבצע לפני שיושג הסכם כללי לגבי כל הסוגיות וקביעת לוחות זמנים.כמו כן היא דורשת שכל הסכם שיושג יאושר במועצה המחוקקת.

ב.המשא ומתן עם ישראל: תנועת החמאס טוענת שהטיוטה המצרית נותנת למחמוד עבאס מנדט לנהל משא ומתן עם ישראל ולהגיע עימה להסכם.אין זו מטרת הפיוס לתת כיסוי להמשך המשא ומתן ה"מעוות" ,לדבריה, עם ישראל. תנועת החמאס מתנגדת לכך שאש"ף יהיה הסמכות החוקית בנושאים העיקריים של הסכסוך ,לכן יש להרכיבו מחדש או לקבוע שהמועצה הלאומית הפלסטינית החדשה שתקום היא שתהייה הסמכות לכך.

ג.המשך פעולות הטרור נגד ישראל: תנועת החמאס מתנגדת לסעיף בטיוטה המצרית הקובע כי יש לגנות מעשי אלימות וכי ההתנגדות תעשה רק במסגרת ההסכמה הלאומית.

ד. מבנה אש"ף וסמכויותיו:תנועת החמאס מתנגדת לחוקיות של מוסדות אש"ף ודורשת בניית המוסדות מחדש באופן שתייצג באמת את כל הפלגים של העם הפלסטיני.
ה.רפורמה במנגנוני הביטחון:תנועת החמאס גורסת כי הנוסח בטיוטה צריך להתייחס בבירור למנגנוני הביטחון בגדה וברצועה ובאופן שלא יאפשר את ביטול "ההתנגדות ולקיחת הנשק".


ו.הרגיעה(תהדיאא'):תנועת החמאס טוענת כי אין לנושא זה קשר לפיוס והוא צריך להיות נדון בנפרד. הטיוטה המצרית לא קצבה את פרק הזמן לסיום הרגיעה ופירוש הדבר הפסקת ההתנגדות לכיבוש.

ז.שינוי כותרת המסמך המצרי:תנועת החמאס דורשת לשנות את כותרת המסך המצרי מ"מסמך הפרויקט הלאומי הפלסטיני" ל "מסמך הפיוס הפלסטיני".

ומה אומרים בתנועת הפת"ח? פעילי התנועה משוכנעים שתנועת החמאס איננה מעוניינת בפיוס אמיתי.לדבריהם
חמאס פתחה בגל מעצרים ברצועה לקראת האירועים לציון מלאת ארבע שנים למותו של ערפאת ב11 בנובמבר.כל הסימנים מעידים על כך שתנועת חמאס דבקה באופציה הצבאית.היא רוצה להשתמש ברצועת עזה ובתושביה כבני ערובה במשא ומתן עם תנועת הפת"ח כדי ליצור תחליף לאש"ף והיא נוקטת לשון רמייה.
תנועת החמאס לא מכירה באש"ף כנציג היחידי והלגיטימי של העם הפלסטיני,היא לא מכירה בהסכמים שהוא חתם עליהם ומדיניותה היא שהביאה את המצור על רצועת עזה.
להערכתםשל אנשי הפת"ח תנועת החמאס איננה מוכנה לוותר על שליטתה ברצועת עזה לאחר שהגשימה את חלומה והקימה בה מדינה אסלאמית והיא תשתמש בכל אמתלה להנציח את שליטתה ברצועת עזה.
למצרים יש אינטרסים ברורים להמשיך במלאכת התיווך.מצרים רוצה לשמור על השקט בגבולה עם רצועת עזה.הנשיא מובארק לא שכח את אירועי ינואר 2008 כאשר המונים פלסטינים פרצו ביחד עם פעילי החמאס את הגבול באזור רפיח ואת חוליות המחבלים ששגרה הזרוע הצבאית של החמאס לעשות פיגועים בחצי האי סיני. האירועים האלה היו מתואמים בין תנועת החמאס לתנועת האם שלה במצרים הלוא היא תנועת "האחים המוסלמים" אשר פתחה בגל הפגנות הזדהות אלימות במצרים.הנשיא מובארק מנסה בכל כוחו לשמור על מצב ביטחוני יציב במצרים כדי שיוכל להעביר את השלטון בשקט לבנו גמאל ואין לו שום אינטרס להתעמת עם פעילי האסלאם הקיצוני.
מובארק גם רוצה לנכס לעצמו ולמצרים את תפקיד הפטרון על הבעיה הפלסטינית ,אותו תפקיד שמצרים אימצה לעצמה עוד מתקופתו של הנשיא גמאל עבד א-נאצר ובכך לחזק את מעמדה בעולם הערבי.המצרים יודעים שהסיכויים שהדיאלוג בין הפלגים הפלסטינים יצליח הם קלושים אבל בינתיים אפשר להרוויח זמן ושקט יחסי, לכן שם המשחק המצרי הוא "ההצגה חייבת להימשך".
האם ההודעה המצרית על דחיית השיחות למועד בלתי ידוע היא תרגיל השהייה או בכישלון של השיחות בקהיר עוד לפני שהחלו?
גורמים מצריים מעריכים כי בסופו של דבר תמצא נוסחה שתאפשר את קיומו של הדיאלוג.מחמוד א-זהאר ממנהיגי החמאס הודיע כי תנועתו תמשיך את המגעים עם מצרים לקביעת מועד חדש לדיאלוג.למצרים יש גיבוי של הליגה הערבית וגם תושבי השטחים ובמיוחד תושבי הרצועה הנתונים במצור לא יקבלו את עמדת החמאס ויפעילו לחץ לקיים את הדיאלוג בקהיר.
לישראל אסור להתערב במשחק הכוחות הפלסטיני הפנימי או במשחק בין מצרים לחמאס.המצרים מנסים למצוא פיתרון שיביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ואסור להפריע להם במשימה. בישראל יודעים היטב כי ארגון החמאס לא יוותר בקלות על שליטתו ברצועת עזה, הוא שולט על השטח ושואף להתפשט גם לכיוון שטחי יהודה ושומרון ולהשתלט עליהם.הפיצול הפנימי מחליש מאוד את הפלסטינים ומחזק את ישראל,יש להניח לדברים לקרות מעצמם כדי שלא נואשם באחריות למעשי הטבח ההדדיים שהם עושים בבני עמם. כבר היינו בסרט הזה.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

סכנת המצור המדיני


יוזמתם של הנשיא פרס ושר הביטחון ברק לדון מחדש ביוזמה הערבית נדחו על הסף על ידי הליגה הערבית.
יש לעצור מייד את היוזמה הישראלית הזו עד לבחירת ממשלה חדשה בישראל.קבלת היוזמה הערבית מסוכנת לישראל ועלולה להכניס אותה למצור מדיני

לפני כמה ימים שמענו הצהרות מפתיעות ומתואמות מפיהם של הנשיא שמעון פרס ושר הביטחון אהוד ברק לנהל את המשא ומתן המדיני על בסיס היוזמה הערבית.
מה קרה לערוץ המשא ומתן הישיר עם הפלסטינים שאותו ניהלו ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ לבני עם מחמוד עבאס ואחמד קריע(אבו עלאא)? ומה קרה לערוץ המשא ומתן העקיף בין ישראל לסוריה בתיווכה של תורכיה העומד להתחדש?לרגע היה נדמה שהנשיא פרס והשר ברק שכחו אותם.
רבים בעולם הערבי, במערכת הפוליטית בישראל ובקהילה הבינלאומית מטילים ספק בהתלהבות הישראלית המחודשת בנושא היוזמה הערבית שממשלת שרון דחתה לפני שש שנים. עיתוי היוזמה הישראלית החדשה כשמערכות הבחירות בישראל ובארצות הברית בעיצומן ובצל גלי הצונאמי הכלכלי העולמי מעורר סימני שאלה רבים. מדינאים רבים רואים בהצהרות פרס וברק "סערה זמנית בכוס מים" אולם יש גם רבים אחרים הסבורים שהגיע הזמן שישראל תבדוק ברצינות את היוזמה הערבית.
ובכן, מהי אותה יוזמה ערבית?

היוזמה הערבית נולדה בעיצומה של "אינתיפאדת אלאקצא" , אביה היה יורש העצר הסעודי עבדאללה והיא פורסמה לראשונה על ידי העיתונאי האמריקני הידוע תום פרידמן בעיתונו ה"ניו- יורק טיימס". במקור כללה היוזמה את הרעיון של נסיגה ישראלית מלאה לגבולות שישים ושבע (67)מהשטחים ומרמת הגולן וממספר שטחים בלבנון.
יוזמה זו הובאה לפסגת מדינות ערב בבירות במרץ 2002 ואז הוסיפו ליוזמה גם את נושא פתרון "בעיית הפליטים" על בסיס החלטת האו"ם 194. כלומר נוצרה משוואה חדשה: נסיגה ישראלית מלאה פלוס "זכות השיבה" בתמורה לשלום מלא ונורמליזציה עם מדינות ערב.
הממשלה בישראל דאז, ב 2002, בראשותו של אריאל שרון התנגדה בתקיפות ליוזמה למרות שהיא אומצה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם כהחלטה 1397.
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון המשיך בקו המסורתי של ישראל שלא לנהל משא ומתן קולקטיבי מול 22 מדינות ערביות.
לכן, ההצהרות הפומביות של שר הביטחון ברק והנשיא שמעון פרס בעניין זה והנסיעה של הנשיא פרס במיוחד לשארם א-שיח' להציג את עמדותיו בפני הנשיא מובארק הפתיעו את העולם הערבי אשר התחיל לעקוב בעניין אחר הנושא.ההפתעה הזו לא
שינתה את עמדת מצרים והליגה הערבית כי אין להכניס שום שינוי ביוזמה וכי על ישראל לקבלה כמו שהיא.בעולם הערבי מפרשים את השינוי בעמדות ישראל כלפי היוזמה מהסיבות הבאות:
א.המשבר הפוליטי בישראל והבחירות המתקרבות: התהליך המדיני יהיה בהקפאה לפחות לתקופה של חצי שנה ויש צורך למלא את הוואקום המדיני שנוצר בתוכן מדיני כלשהו.
ב.כשלון תהליך אנאפוליס- המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים על הסדר הקבע לא הביא לפריצת דרך המאפשרת חתימת הסכם בין שני הצדדים.
ג.ישראל מניחה שברק אובאמה יהיה הנשיא הבא בארצות הברית והוא לא יתמוך במדיניותה לכן היא מנסה לשנות גישתה וליצור ברית עם המדינות הערביות המתונות בין היתר גם כדי ליצור ברית עם המדיניות הסוניות מול איראן השיעית.
הפלסטינים מקווים שמדובר בסימנים חיוביים מצידה של ישראל אך הם מטילים ספק בכוונות ישראל שכן קולה של שרת החוץ לבני לא נשמע בעניין זה ולהערכתם בהחלט אפשרי שהליכוד הוא שירכיב את הממשלה הבאה בישראל
לכן בעולם הערבי לא מתייחסים ברצינות ל"שינוי" בעמדת ישראל כפי שביטאו אותו שמעון פרס ואהוד ברק ומתייחסים בזהירות לכל ההצהרות האלה.החשש של כמה מהמדינאים הערביים הוא שהשינויים שישראל תציע להכניס ביוזמה ייצרו פילוג בעולם הערבי. מי שהטיב לתאר את התחושות של העולם הערבי היה ראש ממשלת ירדן לשעבר עבד א-סלאם אל-מג'אלי אשר דחה על הסף את יוזמתו של הנשיא שמעון פרס לדון מחדש עם מדינות ערב ביוזמה הערבית.הוא הסביר כי ישראל יכולה לבקש הבהרות לסעיפים מסוימים ביוזמה אך לא ייתכן שהיא תשא ותיתן עם הליגה הערבית.לדבריו היוזמה הערבית לא הוצעה לצורך משא ומתן אלא רק להפיג את חששותיה הביטחוניים של ישראל ממדינות ערב.
אין ספק שהנשיא שמעון פרס המתוסכל מכישלון המשא ומתן בערוץ הפלסטיני ומחוסר התקדמות המשא ומתן בערוץ הסורי מנסה בערוב ימיו לקדם את נושא השלום בכל דרך אפשרית. להערכתי שר הביטחון אהוד ברק יודע היטב, כמי שניהל משא ומתן מול יאסר ערפאת בפסגת "קמפ דיויד", כי אי אפשר לפתור בדור הנוכחי את הבעיה הפלסטינית ולכן הצהרותיו בעניין היוזמה הערבית הן רק לצורכי בחירות כדי "לקרוץ" למחנה השמאל הישראלי.
אי אפשר להתעלם מהערכות של גורמים שונים הבקיאים בעולם הערבי כי החייאת היוזמה הערבית עלולה להכניס את ישראל למצור מדיני מצד מדינות ערב ולהחליש את עמדותיה של ישראל.
עדיף היה לישראל בכל מקרה , להמתין לבחירתו של הנשיא האמריקני החדש בארצות הברית וגם לבחירתו של ראש הממשלה החדש בישראל לפני שהיא מגבשת הצעות מדיניות לעולם הערבי. הנשיא פרס הואשם על ידי סגן שר החוץ מג'לי ווהבה כי הוא מנסה להיכנס לוואקום שנוצר בין הממשלות בישראל ולהפוך את העקרונות של הפרדת הרשויות במדינה. ווהבה טען כי לפרס אין את הסמכות להחליף את הממשלה והפוליטיקאים בניהול משא ומתן מול מדינות ערב.
יתר על כן,ישראל איננה יכולה ליזום יוזמות מדיניות מול העולם הערבי ללא תיאום ותמיכת הממשל האמריקני.
מומחים הבקיאים במדיניות החוץ האמריקנית מעריכים כי כל נשיא חדש שייבחר בארצות הברית,אפילו יהיה זה ברק אובאמה ,יבין במהרה כי אין הרבה סיכויים לפתור את הבעיה הפלסטינית ויעדיף להתמקד בסוגיות איראן ועיראק.
לכן עדיף היה שהנשיא פרס ושר הביטחון ברק יתאפקו עוד כמה חודשים עד להתבהרות המצב המדיני. החיפזון יכול לגרום נזק מדיני לישראל ולציירה כמי שאיננה יודעת מה היא רוצה ומדברת בכמה קולות.לכן יש לעצור עכשיו ומייד את כל המגעים בנושא היוזמה הערבית עד לבחירתה של הממשלה החדשה בישראל.זמנן של היוזמות המדיניות הישראליות עוד יגיע כשיבשילו התנאים לכך.





יום ראשון, 26 באוקטובר 2008

הארכת הרגיעה




תקופת החורף איננה מאפשרת לישראל מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה למיגור התשתית הצבאית של ארגוני החבלה ולכן על ישראל להסכים להארכת הסדר הרגיעה. במקביל יש לנקוט שורה של צעדים שיזרזו את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט

לפני כמה ימים פגשתי אישיות בכירה ברשות הפלסטינית המקורבת מאוד לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.שאלתי אותה לגבי עמדתו של הנשיא עבאס בענין הארכת הסכם הרגיעה ברצועת עזה נוכח העובדה שישראל פנתה למצרים בבקשה לבדוק עם הפלסטינים את האפשרות הזו.ביקשתי לשמוע גם את הערכתו האם ישראל תוכל להתנות את חידוש הסכם הרגיעה בכך שההסכם החדש יכלול גם את שחרורו של גלעד שליט.הוא הביט בי בהפתעה ואמר:"הנשיא עבאס תומך בהארכת הסכם הרגיעה בעזה אולם שחרורו של החייל גלעד שליט לא קשור לכך.גלעד שליט לא ישוחרר עד שישראל לא תיענה לדרישת ארגון החמאס להתחייב כי לא תחסל את אחמד ג'עברי,רמטכ"ל הארגון ברצועה, לאחר שישוחרר גלעד שליט".
בדיקה עם מקורות מצריים העלתה כי אכן ארגון החמאס הגיש את הדרישה הזו למצרים במסגרת המגעים לשחרור גלעד שליט וכי ישראל דחתה את הדרישה על הסף. בינתיים אין שום חדש בעניין שחרורו של שליט, השיח' ע'אזי חאמד ממנהיגי החמאס ברצועה מעריך כי בחודשיים הקרובים לא תהייה שום התקדמות בעניין גלעד שליט. חמישה חודשים חלפו מאז הושג הסכם הרגיעה והצדדים להסכם עדיין לא גבשו עמדה סופית לגבי אפשרות הארכתו.
הבה ניזכר לרגע מה משמעותו של המונח "תהדיאא'" לגבי הפלסטינים והישראלים.

את המונח הערבי "תהדיאא' " אנו מתרגמים בשפה העברית העיתונאית במילה "רגיעה".באנגלית אנו קוראים לו CALMING .בצה"ל בחרו לקרוא ל"תהדיאא' " במילה "הרגעה".
במקרה של רצועת עזה אין מדובר בהפסקה מוחלטת של פעולות הטרור הפלסטיניות אלא "בטפטוף" של ירי רקטות "קסאם" לעבר מטרות ישראליות ,מידי פעם ירי פצצות מרגמה וגם לעיתים הנחת מטעני חבלה.הייתי מגדיר את ה "תהדיאא'" במילים "טרור בעצימות נמוכה".
השבוע צדה אוזני את ההסבר של החמאס למונח הזה.
כך הגדיר מושיר אל-מצרי,חבר הפרלמנט הפלסטיני ומדוברי החמאס את ה "תהדיאא'":
"אין מדובר במנוחת הלוחם.מדובר במצב של התכוננות,אימון וחיזוק השורות הפנימיות כהכנה למערכות הבאות."
כיצד ניתן לסכם את הסכם הרגיעה עד כה?
למי שלא זוכר ,ב 19-ביוני 2008 בשעה שש בבוקר נכנס לתוקפו הסדר הרגיעה בין ישראל לפלגים הפלסטינים ברצועת עזה. הוא הושג בתיווכה של מצרים ולכל צד, לישראל ולפלסטינים היו מטרות וציפיות.
ההסדר שמבוסס על הבנות בעל פה ,לא נחתם מסמך כתוב, ,הביא ללא ספק לירידה משמעותית ביותר בהיקף ירי הרקטות והמרגמות מהרצועה לעבר ישראל דבר שאיפשר לתושבי שדרות ויישובי הנגב המערבי לחזור לחיים נורמליים וגם לפלסטינים תושבי הרצועה.
הבנות הרגיעה הופרו מידי פעם על ידי הפלסטינים וישראל הגיבה בעיקר בצעד אזהרה של "סגירת המעברים" לרצועה אך היא נמנעה מתגובות צבאיות חריפות שעלולות היו להביא להסלמה.
בשורה התחתונה הקפיד ארגון החמאס לשמור על הבנות הרגיעה מתוך רצון להראות לתושבי רצועת עזה כי הוא שלטון אחראי הדואג לאוכלוסיה וגם כדי להביא לפתיחת המעברים. שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט לא היה חלק מהבנות הרגיעה , ממשלת ישראל הלכה להסדר הזה בידיעה מראש שמדובר ב"תיק נפרד" כפי שדרש החמאס. התקווה הייתה שיישום הרגיעה יניע את המשא ומתן על שחרורו של שליט אולם עד כה אין שום התקדמות במגעים לשחרורו.
הפלסטינים ובראשם ארגון החמאס קיוו שהסדר הרגיעה יביא לפתיחתו הרצופה של מעבר רפיח ובכך יצליחו לשבור את המצור שהטילה ישראל על הרצועה אך הדבר לא קרה.ישראל לא הסכימה לתנאי החמאס וגם המצרים לא התלהבו מן הרעיון והם ממשיכים "לגרור רגליים" בכל הקשור לפתיחת המעבר עד היום הזה.
ארגוני החמאס והג'האד האסלאמי ניצלו את תקופת הרגיעה להתעצמות צבאית מוגברת והכנות לחידוש העימות הצבאי עם ישראל.
הברחות הנשק הוגברו בתקופה זו ולרצועה הוכנסה כמות לא ידועה של מקלעים וטילי כתף נגד מטוסים דבר שיסכן את פעילות חיל האוויר בשמי הרצועה.
לרצועה גם הוברחו כמויות גדולות של חומר נפץ תקני, טילי "גראד" משופרים וטילי נ"ט.
הרגיעה נוצלה גם לשיפור ההכשרות והאימונים של כוחות החמאס והג'האד האסלאמי בכל סוגי הלחימה ולפיתוח היכולות הטכניות של יחידות הייצור וההנדסה של החמאס.גורם בטחוני בכיר אמר לי :"החמאס צועד בעקבות החזבאללה ומאמץ את מודל דרום לבנון".
מה הסיכויים שיחודש הסכם הרגיעה? הסיכויים סבירים,
אך נראה שארגון החמאס מחפש דרכים למקסם את הישגיו מהמצב החדש שנוצר ברצועת עזה.
בדצמבר ימלאו שישה חודשים להסדר הרגיעה, זהו פרק הזמן שעליו סוכם עם החמאס בתיווכה של מצרים ונציגי מערכת הביטחון בהנחיית שר הביטחון אהוד ברק כבר מנהלים מגעים עם המצרים כדי שיפעלו להארכת ההסדר לתקופה בלתי מוגבלת.
הממשלה עדיין לא דנה בנושא ולא קיבלה החלטה אך בעקבות פניית ישראל למצרים החלו דיונים פומביים ופנימיים אצל הפלסטינים בשאלה האם יש לחדש את הרגיעה ולהאריכה.
המצרים והרשות הפלסטינית מעוניינים בחידוש הרגיעה ואף בהרחבתה והחלתה גם על שטחי הגדה.
החשש של ישראל ,מצרים והרשות הפלסטינית הוא שארגון החמאס ינצל את תום תקופת הרגיעה בדצמבר ואת תום מועד כהונת של מחמוד עבאס כנשיא שחל באותו החודש, כדי לחדש את האלימות. פיקוד העורף אמנם ניצל את השקט כדי לעשות עבודות מיגון ביישובי עוטף עזה אך הדרג המדיני והביטחוני איננו מעוניין בעימות צבאי ברצועה ובהפרת השקט שנוצר. בישראל גם חוששים שארגון החמאס יבריח את גלעד שליט מחוץ לרצועה אם תופר הרגיעה.
ארגון החמאס הודיע כי ההחלטה בדבר המשך הרגיעה או הפסקתה תהיה של כל הפלגים הפלסטינים.כל הפלגים כאחד טוענים שישראל הפרה את הבנות ה"תהדיאא'" וארגוני הג'האד האסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטין כבר הזדרזו להודיע כי הם מתנגדים להארכת הרגיעה.
ההערכה ברחוב הפלסטיני היא שארגון החמאס יסכים בסופו של דבר להארכת הרגיעה בתנאים הבאים:
א. היא תוארך בשלושה חודשים בלבד.
ב.היא תחול גם על הגדה המערבית.
ג.ייפתח מעבר רפיח ויוסרו המגבלות על הכנסת סחורות לרצועה.
ההערכה היא שזוהי הזדמנות פז עבור תנועת החמאס להשלים השתלטותה על הרצועה ולהציג את עצמה כהנהגה אחראית.
אין טעם שישראל תתנגד כעת להארכת הרגיעה, אנו נכנסים לתקופת החורף ואין זה הזמן לפעולה צבאית נרחבת של צה"ל ברצועת עזה לפירוק התשתית הצבאית של החמאס .בחמאס בוודאי היו רוצים לראות את הטנקים של צה"ל מתבוססים בבוץ העזתי והופכים למטרות "כמו ברווזים".
אולם ישראל צריכה לכלול במשא ומתן על הארכת הרגיעה דרישה חד משמעית כי שחרורו של גלעד שליט יהיה חלק בלתי נפרד מהעסקה.
במקביל יש להגביר את הטלת הסנקציות הכלכליות על הרצועה כדי להכביד על שלטון החמאס.
ישראל גם חייבת לנקוט צעדי לחץ נוספים על ארגון החמאס.היא יכולה לאסור על ביקורים של קרובי משפחות של אסירי החמאס בבתי הכלא בישראל , לא לאפשר לאסירים שיחות טלפון וקבלת חבילות מזון ולאסור ביקורים של נציגי הצלב האדום בבתי הכלא. צעדים אלה יגבירו את הלחצים של משפחות האסירים הביטחוניים על הנהגת החמאס לזרז את העסקה לשחרורו של גלעד שליט.
והחשוב לא פחות,להמשיך ולבדוק את האופציה הצבאית לשחרורו של שליט שתהייה מבוססת על מודיעין מדויק וסיכויים גבוהים להצלחה.למרות הטראומה מניסיון שחרורו של החייל החטוף נחשון ווקסמן ז"ל אין לפסול גם את האופציה הזו.ייתכן שהמודיעין שיסופק הפעם יהיה ברמה גבוהה מאוד וביחד עם הביצוע המקצועי של חיילי צה"ל יביא לשחרורו של שליט.צריך להאמין, בסופו של דבר הכול אפשרי.

יום ראשון, 19 באוקטובר 2008

יום המבחן


ארגון החמאס נערך לפעילות נגד הרשות הפלסטינית בגדה במטרה לזעזע את המערכת השלטונית לקראת ה-9 בינואר 2009 המועד שבו יסיים הנשיא הפלסטיני באופן רשמי את כהונתו.במערכת הביטחון מעריכים שכוחו של החמאס מוגבל והוא לא יצליח במשימתו.לגורמי הביטחון יש כמה הצעות כיצד לסכל את תוכנית החמאס

תאריך ה-9 בינואר 2009 הפך לתאריך חשוב במזרח התיכון.כל מדינות ערב מתעניינות בו וגם ישראל,ארצות הברית ומדינות אירופה.
מי שהפך אותו לחשוב היה ארגון החמאס שהודיע באופן חד צדדי כי הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יסיים את כהונתו בתאריך הזה.
ברשות הפלסטינית מודאגים מאוד, הם רואים בהודעת החמאס ניסיון של הארגון להשתלט על המוסדות השלטוניים של העם הפלסטיני. ברשות הפלסטינית אומרים כי לאחר שארגון חמאס הצליח להשתלט על הפרלמנט, באמצעות הבחירות, הוא מנסה להשתלט עכשיו גם על מוסד הנשיאות.
בארגון הפת"ח לא שוכחים את התבוסה המחפירה של פעילי הארגון ברצועת עזה אשר נכנעו לפני שנה וחצי לצבא החמאס שכבש את הרצועה בהפיכה צבאית. לכן נערכת הרשות הפלסטינית בכוחות צבאיים גדולים שהכשיר הגנרל האמריקני קית' דייטון ונפרסו בערי הגדה, בג'נין, בשכם, ברמאללה ובקרוב גם בחברון.
כוחות אלה מיועדים, רשמית להלחם בפשיעה, ולשמור על הסדר אך מטרתם האמיתית היא לשמור על שלטונו של הנשיא מחמוד עבאס מפני החמאס.
בינתיים שיחות הפיוס בקהיר תקועות. הנשיא עבאס דחה את הצעת החמאס לקיים מפגש משותף ביחד עם נציגי מצרים ב-25 באוטובר ועומד על כך שהמפגש יהיה בהשתתפות כל הפלגים הפלסטינים. בארגון הפת"ח מעריכים שהחמאס הציע את הצעתו כדי להרוויח זמן.
מפקדת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה פרסמה השבוע הודעה שבה הזהירה כי "תקטע את ידו של כל מי שינסה לפגוע בפרוייקט הלאומי הפלסטיני".היא האשימה את ארגון החמאס כי הוא צובר נשק ,אמצעי חבלה ומכשיר חוליות של פעיליו בשטחי יהודה ושומרון כדי לעשות הפיכה צבאית בגדה.
במערכת הביטחון הישראלית מודאגים מאוד. המידע המודיעיני מצביע על תוכניות של החמאס להתנקש בחייהם של בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטינים בגדה ובחייהם של בכירים בפת"ח וברשות הפלסטינית. התוכנית הסודית של ארגון החמאס היא לנסות ולהבעיר את השטח ביהודה ושומרון לקראת ה-9 בינואר ולגרור את הציבור הפלסטיני למלחמת אזרחים ומצב של אנדרלמוסיה כדי להדיח את הנשיא עבאס מכסאו.
ישראל הידקה באחרונה את שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים, אנשיו של מחמוד עבאס הגבירו את הפעילות נגד מוסדות שבהם שולט החמאס בגדה, והם מנסים למנוע הברחות כספים, נשק וחומרי חבלה לתוך שטחי יהודה ושומרון.למנגנונים האלה יש אינטרס משותף עם ישראל והם פועלים ללכוד את פעילי החמאס בהוראתו הישירה של מחמוד עבאס.יש להדגיש כי אין מדובר בסיכול פעילות טרור נגד ישראל אלא בעיקר לשמור על כיסאותיהם וראשיהם של מחמוד עבאס ואנשיו. לפעמים נוח לרשות הפלסטינית להציג את פעילות מנגנוני הביטחון שלה כאילו שהיא נועדה למנוע פעולות חבלה נגד ישראל ולא כמכוונת להצלתו של הנשיא מחמוד עבאס.
האם באמת יש ביכולתו של ארגון החמאס ל"הבעיר את שטחי יהודה ושומרון"?
כנראה שלא, ישראל שולטת בכל השטחים האסטרטגים ביהודה ושומרון והרשות הפלסטינית פרסה את נאמניו החמושים של מחמוד עבאס בערים המרכזיות של הגדה. להערכת גורמי הביטחון ארגון החמאס יכול להניע את פעיליו באופן מוגבל בעיקר באזור חברון.
מה שארגון החמאס כן יכול לעשות הוא לבצע שורה של התנקשויות בראשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים בגדה הנאמנים למחמוד עבאס.
לארגון חמאס יש ניסיון מוצלח מנקיטת שיטה זו ברצועת עזה. לפני שעשה את ההפיכה הצבאית חיסלו אנשיו כמה בכירים במנגנוני הביטחון ובראשם את מוסא ערפאת ראש המודיעין הצבאי ובאופן הזה החלישו מאוד את ארגון הפת"ח ואת שלטון הרשות הפלסטינית כשלב מקדים לקראת ההשתלטות הצבאית בשטח.גורמי הביטחון בישראל מעריכים עם זאת כי תנועת החמאס איננה יכולה להבעיר את השטח ביהודה ושומרון ברמה של התקוממות עממית.
בכירים בארגון הפת"ח בגדה נשבעו בפניו של הנשיא עבאס כי לא יאפשרו לחמאס את אשר עשה ברצועת עזה.בפת"ח מתכננים להגיב ביד קשה על כל התנקשות או ניסיון התנקשות של החמאס בבכירי הארגון או בראשי הרשות הפלסטינית.
מערכת הביטחון הישראלית נערכת לכל התרחישים האפשריים ויש בכירים בה הסבורים כי בסופו של דבר תמצא הנוסחה שתאפשר למחמוד עבאס להמשיך בתפקידו כנשיא.אולם צריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות. בכיר במערכת הביטחון אמר לי כי "ה-9 בינואר הוא תאריך שאי אפשר להתעלם ממנו ,ברגע שהחמאס הציף אותו וקבע אותו כתאריך יעד אי אפשר להתעלם ממנו ויש להיערך בהתאם".
ההמלצות של מערכת הביטחון לדרג המדיני יהיו כנראה להמשיך בנוכחות הביטחונית הקבועה של צה"ל בכל שטחי יהודה ושומרון בכל מצב גם אם תמצא הנוסחה שהנשיא עבאס ימשיך בתפקידו.
מערכת הביטחון תמליץ כנראה גם על מתן הקלות בתנועה לתושבים הפלסטינים ביו"ש ועל פעילות הסברה בקרב התושבים הערבים כי מצבם הכלכלי וזכויות האדם שלהם ייפגעו אם ישתלט החמאס על הגדה."הם צריכים לראות כיצד סובלים תושבי הרצועה משלטון החמאס,אין להם מה לקנא בהם" אומר גורם בטחוני בכיר.
יש גם כאלה במערכת הביטחון הסבורים שישראל צריכה לשחרר לאלתר את מרוואן ברגותי מהכלא הישראלי. לדבריהם ברגותי הוא מנהיג עממי שלמרות שהוא מתחרה במחמוד עבאס על כיסא הנשיאות הוא יכול לסייע להשתלטות מחודשת של תנועת הפת"ח על רצועת עזה. הגורמים האלה סבורים שישראל צריכה להתעלם ממעשי הטרור של ברגותי ולשחררו מהכלא מכיוון שהאינטרס העליון שלה הוא להמשיך לתמוך ב"גורמים המתונים הפלסטינים" ולשמרם ובראשם הנשיא מחמוד עבאס.
ברגותי שפיקד על ארגון "גדודי חללי אל-אקצא" של הפת"ח באינתיפאדה השניה נדון בבית משפט ישראלי לחמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.הוא נחשב למחבל בכיר "עם דם על הידיים" אך יש הסבורים במערכת הביטחון ששחרורו לא ייחשב כ"פרס לטרור" וכי עדיף לשחררו עכשיו בצעד של מחווה ישראלית ולא במסגרת העסקה עם חמאס לשחרורו של גלעד שליט מכיוון שאז יהיה חייב ברגותי את שחרורו לארגון החמאס ויקשה עליו להתעמת עימו.
בדבר אחד אין ספק, היעלמותו של מחמוד עבאס מהזירה המדינית תשים קץ לתהליך המדיני עם הפלסטינים. שום ממשלה בישראל לא תסכים לנהל משא ומתן עם נשיא מטעם החמאס. סביר להניח כי גם ארצות הברית ומדינות רבות באירופה ינקטו בקו הזה והתהליך המדיני "ייתקע" לתקופה ממושכת.ייתכן שזה מה שארגון החמאס רוצה השאלה היא אם הדבר טוב גם לישראל, על כך אין עדיין תשובה ברורה.

יום שלישי, 14 באוקטובר 2008

הכוח שבחולשה


ארגון החמאס נהנה מהסטטוס קוו שבמסגרתו הוא שולט באופן מוחלט ברצועת עזה והוא מעוניין למשוך עד אין קץ את שיחות הפיוס בקהיר כדי שלא ייאלץ לוותר על שליטתו בה. למרות חולשתו יש ביכולתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לנקוט כמה מהלכים שיאפשרו לו להמשיך בתפקידו כנשיא וימלכדו את החמאס

בדוחא שבקטר התקיימה השבוע "ועידת ירושלים השישית" בהשתתפות נציגים רבים מהעולם הערבי והאסלאמי. בועידה לא השתתף שום נציג של ארגון הפת"ח אך מצד החמאס נכח בה ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של הארגון.
הועידה דנה בנושא ירושלים והתמיכה בה אך נושא חשוב לא פחות היה הדיון בפיצול במחנה הפלסטיני והמחלוקת שקרעה את המרקם הפוליטי לשתי ישויות נפרדות, מדינת חמאס ברצועת עזה וישות הנשלטת בשטחי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית והמונשמת על ידי ישראל וארצות הברית.
העיתונות הערבית דיווחה על קונסנזוס בין כל באי הועידה כי יש לסיים במהירות את המחלוקות בין הפלסטינים דהיינו בין הפת"ח לחמאס.
ח'אלד משעל נשא נאום בועידה שבו הודיע כי ארגונו הגיע להסכמה עם ההנהגה המצרית בדבר הקמת "ממשלת פיוס לאומית", בנייה מחדש של מנגנוני הביטחון הפלסטינים בסיוע מדינות ערב ורפורמה מקיפה באש"ף.הוא הסביר כי סוכם על הקמת מנגנונים שלא יאפשרו פריצת המחלוקות מחדש וכי במסגרת הפיוס תושג גם הסכמה על נושא הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת.
לכאורה נשמע הגיוני ומבטיח אלא שכבר היינו בסרט הזה בעבר. לארגון החמאס יש בעיה בדעת הקהל הפלסטינית והערבית,הוא איננו יכול להצטייר כמי שמתנגד לפיוס הלאומי שכן הפיוס הזה נתפס כמפתח להסרת המצור מעל רצועת עזה ונתמך על ידי כל מדינות הליגה הערבית, לכן נוקט החמאס בטקטיקה של "הפוך על הפוך", הוא מציג מצג כאילו הוא מעוניין בפיוס הלאומי וכי ארגון הפת"ח מנסה לטרפד אותו. ח'אלד משעל כבר התחיל במלחמה הפסיכולוגית הזו כשהודיע בנאומו בדוחא כי נודע לו שיש גורמים בגדה המנסים לחבל בהבנות שהושגו בקהיר וכי הוא מיהר להתקשר לשר המודיעין המצרי עומר סלימאן, המנהל את שיחות הפיוס בקהיר, ולדווח לו על כך.
אין מה לזלזל בארגון החמאס, מנהיגיו יודעים לעבוד בשטח והם עושים את הכול כדי להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון ברצועת עזה בידיהם.
החמאס מנסה להרוויח זמן, הוא בא לשיחות הפיוס בקהיר מתוך עמדת כוח בעוד הוא מנהל משא של דה-לגיטימציה לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. מידי יום חוזרים מנהיגי החמאס ,באמצעי התקשורת השונים, על הצהרותיהם כי כהונתו של הנשיא עבאס מסתיימת בעוד שלושה חודשים דהיינו ב-9 בינואר 2009 וכי בכוונתם להכריז על השיח' אחמד בחר ממלא מקום יו"ר הפרלמנט כמחליפו של הנשיא עבאס.
ממה נובע הביטחון העצמי הרב של החמאס בשיחות הפיוס בקהיר?
התשובה פשוטה, מצבו של החמאס מעולם לא היה טוב יותר וזאת מכמה סיבות:
א. החמאס שולט שליטה מוחלטת ברצועת עזה ועל פיו יישק דבר.הוא הקים גם צבא מסודר ומחומש באמצעי לחימה,אין לפת"ח אופציה צבאית להביסו ברצועת עזה והוא מצויד ברקטות וטילים היוצרים
"מאזן אימה" מול ישראל.
ב. החמאס נהנה מתמיכה מלאה של איראן וסוריה שמעמדן התחזק במזרח התיכון.
ג.חל שיפור רב ביחסים בין ארגון החמאס לירדן.
ד.אין התקדמות במשא ומתן בין הרשות הפלסטינית לישראל בנושא הסדר הקבע דבר שמחזק בעיני הפלסטינים את "אופציית ההתנגדות" שבה דוגל החמאס על פני "אופציית המשא ומתן" שאותה מובילה הרשות הפלסטינית.
היתרונות האלה מאפשרים לחמאס לנהל משא ומתן עם המצרים ועם שאר הפלגים הפלסטינים מתוך עמדה של כוח, הדיונים בהצעת הפיוס המצרית אמורים להתפצל לועדות ולהימשך בין חצי שנה ל-9 חודשים ,בינתיים החמאס יחזק את שליטתו ברצועה ויגביר את מאמציו להשתלט גם על הגדה.
אין ספק שמעמדו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הוא חלש אולם בחולשה הזו יש גם הרבה כוח.עבאס נהנה מתמיכתן של ארצות הברית והקהילה הבינלאומית ושל מדינות ערב המתונות. נושא המשך כהונתו של עבאס בתפקיד בנשיא הפלסטיני מעבר ל9 בינואר 2009 איננו נושא משפטי, החוק הפלסטיני בנושא זה ברור אך החמאס הצליח להפוך את הסוגיה למחלוקת פוליטית ולמנוף שמפעיל לחצים על מחמוד עבאס והרשות הפלסטינית.
האיום של ארגון החמאס להכריז בעוד שלושה חודשים, באופן חד צדדי , על השיח' אחמד בחר כנשיא הפלסטיני החדש נשמע מופרך.
בחמאס יודעים היטב שקלושים הסיכויים שהקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות יכירו בו אפילו כנשיא זמני.
בכל זאת בפניו של הנשיא מחמוד עבאס קיימות כמה אופציות לפעולה אשר יכולות גם למלכד את החמאס ולהביא לשינוי בעמדתיו בנושא הנשיאות הפלסטינית:
א.להמשיך בתפקידו כנשיא תוך התעלמות מדרישת החמאס, לכנס את המועצה המרכזית של אש"ף ולקבוע מועד חדש לבחירות ולנשיאות ולפרלמנט ולכהן בתפקיד עד מועד קיום הבחירות.
ב.להכריז על מצב חירום בשטחים, להודיע על פירוק הרשות הפלסטינית והמועצה המחוקקת (הנשלטת בידי החמאס),להטיל את האחריות לכישלון הדיאלוג הלאומי על החמאס ולהכריז על מועד חדש לבחירות לנשיאות ולפרלמנט.במקרה כזה בסמכותו של מחמוד עבאס כיו"ר אש"ף להעביר את סמכויות הרשות הפלסטינית לועד הפועל של אש"ף אשר יפעל כ"ממשלה לאומית" של העם הפלסטיני.

בודאי קיימים גם תרחישים נוספים, ישראל וארצות הברית יכולות לתמוך במחמוד עבאס בצעדים שהוזכרו לעיל, דבר שיגרור אחריו תמיכה של הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות ויבודד את החמאס.
הנה כי כן, גם בחולשה יש אלמנטים של כוח ולכוח הרב של ארגון החמאס יש גם מגבלות.מה שנדרש עכשיו מהנשיא הפלסטיני עבאס הוא לקבל את ההחלטה הפוליטית הנכונה ,זמנו קצר והוא יצטרך להחליט בעתיד הקרוב הוא איננו יכול להמתין עד לדקה האחרונה של המועד הרשמי לתום כהונתו.

יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

יורשו של הנשיא מובארק

גורמי המודיעין בישראל מעריכים כי הנשיא מובארק שולט היטב במצב הביטחוני הפנימי בארצו וכי במידה שיעלם מהזירה הפוליטית סביר כי הגורמים האסלאמיים הקיצונים לא יצליחו לתפוס את השלטון. מובארק פועל להבטיח את העברת השלטון לבנו גמאל אך אי אפשר להתעלם מהאפשרות כי הגנרל עומר סלימאן,הנחשב ל"איש החזק" במצרים יהיה הנשיא הבא.

בישראל,מצרים וסוריה ציינו השבוע מלאות 35 שנה למלחמת יום הכיפורים או כפי שהמצרים קוראים לה "מלחמת אוקטובר". מלחמה שיזמה מצרים והביאה בסופו של דבר לחתימת הסכם השלום בינה לבין ישראל. בראיון שהעניק הנשיא מובארק לביטאון הכוחות המזוינים, בשבוע שעבר, הוא הכחיש שמעמדה של מצרים נפגע כמובילה את העולם הערבי.
אולם אי אפשר להתעלם מהמציאות החדשה במזרח התיכון, היום יש מדינה מוסלמית אחרת שהפכה להיות מעצמה אזורית והיא איראן.
איראן שולחת את זרועותיה לכל עבר ומנסה לקנות לה מאחזי כוח ומוקדי השפעה במדינות שונות באמצעות ארגונים כמו החזבאללה, החמאס והג'האד האסלאמי ולהחדיר את דת האסלאם השיעית לתוך מדינות האסלאם הסוני.
ישראל מייחסת חשיבות רבה ליציבות השלטונית במצרים.למרות "השלום הקר" בין שתי המדינות, השלום הוא נכס אסטרטגי גדול עבור ישראל.
מצרים גם מנסה, בעצם ימים אלה , לפייס בין הפת"ח לחמאס כדי ליצור "הסכמה לאומית" שתאפשר את קידום התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים והיא המתווכת הראשית בין ישראל לחמאס כדי להביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.
למרות זאת לא ברור מדוע הדרג המדיני בישראל אינו מתייחס ברצינות לתפקיד השגריר הישראלי במצרים.מינוי שגריר ישראלי חדש לתפקיד מתעכב זמן רב וכהונתו של השגריר הנוכחי שלום כהן הוארכה עד סוף שנה, אבל מועמד רציני לתפקיד עדין אין.
לפני כמה ימים הודיע הנשיא מובארק כי הוא העניק חנינה לאברהים עיסא עורך עיתון האופוזיציה "א-דוסתור" לאחר שהוטל עליו עונש מאסר בפועל של חודשיים בגין דיווחים על מצב בריאותו של הנשיא.
עיסא ועוד כמה עיתונאים מצריים דיווחו לפני כשנה בהרחבה על מצב בריאותו הרופף של מובארק.הפרסומים יצרו סערת רוחות גדולה במצרים ,הבורסה המצרית ירדה פלאים והשלטון טען כי נגרם נזק כלכלי כבד למדינה ונקט צעדים משפטיים נגד אותם העיתונאים.
האירועים האלה במצרים הדליקו "נורה אדומה" בקרב זרועות המודיעין של ישראל וגם בדרג המדיני.
בחודשים האחרונים קיימו גופי המודיעין וההערכה של מדינת ישראל שורה של דיונים והערכות מצב לגבי שאלת יציבות השלטון במצרים. הכוונה הייתה להעריך את מצב בריאותו של הנשיא מובארק ואת שאלת "היום שאחרי"- מי למעשה יתפוס את מקומו של הנשיא מובארק לאחר שייעלם מהזירה הפוליטית במצרים.
בקרב גורמי המודיעין וההערכה השונים יש הסכמה כי הנשיא מובארק איננו חולה במחלה קשה כלשהי וכי עייפותו נובעת מגילו המתקדם (מעל לשמונים שנה). גורמים מדיניים בכירים שפגשו את הנשיא מובארק באחרונה דיווחו כי מצב בריאותו תקין והוא מתפקד כרגיל.
כמו כן הסכימו גורמי ההערכה כי אין חשש שהאסלאם הקיצוני דהיינו תנועת "האחים המוסלמים" , שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה במצרים, יתפוס את השלטון לאחר שמובארק "ירד מהבימה הפוליטית" וכי הנשיא המצרי שולט כעת במצב הפנימי ב "יד ברזל".
על פי ההערכות הנשיא מובארק נקט בשורה של מהלכים בתוך מפלגת השלטון(המפלגה הלאומית הדמוקרטית) לקדם את בנו גמאל לתפקיד "היורש המיועד" אולם שתי דמויות מרכזיות בצמרת הממסד הביטחוני המצרי עשויות לתפוס את השלטון. מדובר בגנרל עומר סלימאן השר לענייני מודיעין ובמוחמד חוסיין טנטאווי שר ההגנה המצרי.
מדיווחים שהגיעו לגורמים מדיניים בירושלים עולה כי מצב בריאותו של שר ההגנה טנטאווי רופף וכי יחסיו של שר המודיעין עמר סולימאן עם גמאל מובארק מצויינים.
מה אנו יודעים על גמאל מובארק?

ובכן, גמאל מובארק הוא איש עסקים בן 45, נשוי בעל תואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה האמריקנית בקהיר.אביו חשף אותו בהדרגה לציבור ולתקשורת,שילב אותו במפלגת השלטון בתפקיד מזכ"ל ועדת המדיניות של המפלגה והיום הוא נחשב לאיש מספר שתיים במפלגה.
לפעמים הוא משתתף לצד אביו בפגישות וביקורים מדיניים.
מקורות יודעי דבר בצמרת השלטון המצרית דיווחו כי הנשיא מובארק רוצה ללכת בדרכם של המלך חוסיין בירדן והנשיא חאפז אל-אסד בסוריה ולמנות את בנו ליורשו.
אין זה סוד במצרים כי הנשיא מובארק ובנו זוכים לביקורת קשה מצד תנועת "האחים המוסלמים".החולשה העיקרית של גמאל היא שאיננו איש צבא כמו אביו.
באחרונה יש במצרים קרב של פרסום פסקי הלכה(פתאווא-בערבית) בין תומכי הנשיא מובארק למתנגדיו בנוגע לשאלה האם דת האסלאם מתירה העברת השלטון בירושה.
ואילו גמאל מובארק עצמו הכחיש כמה פעמים,באופן עקבי, בראיונות שהעניק לתקשורת את כוונתו לרוץ לנשיאות.
סעיף 76 בחוקה המצרית מתיר לכל אחד להתמודד בבחירות לנשיאות.לשם כך עליו להשיג תמיכה של 65 אחוזים מחברי מועצת העם ותמיכתם של 25 חברים מהבית העליון,רוב חברי המועצה הם ממפלגת השלטון של הנשיא מובארק ובבית העליון אין למובארק אופוזיציה של ממש לכן סביר שלגמאל מובארק לא תהיה שום בעיה להיבחר.
את הגנרל עומר סלימאן מכירים רבים בישראל ושמו מופיע באמצעי התקשורת השונים חדשות לבקרים.
סלימאן משמש כעת בתפקיד השר לענייני מודיעין.
הוא בן 73, קצין ותיק בצבא מצרים בדרגת אלוף(לוואא') ושירת בתפקידים שונים בצבא המצרי,הוא עבר השתלמויות בברית המועצות והשתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
יש לו מעמד איתן בצמרת המצרית,הוא שולט היטב במצב הביטחון הפנימי ופועל ביד חזקה נגד האופוזיציה בראשות תנועת "האחים המוסלמים".
בשנים האחרונות משמש סלימאן גם כשליח מיוחד של הנשיא מובארק,הוא מתווך בין הפת"ח לחמאס ומרכז בימים אלה את הדיאלוג בקהיר בין הפלגים הפלסטינים.
סלימאן מתווך גם בין ישראל לחמאס בנושא גלעד שליט.
על שר ההגנה מחמד חסיין טנטאווי אנו יודעים קצת פחות.טנטאווי הוא קצין בדרגת פילדמרשל (מושיר-בערבית).הוא בן 74 ומשמש בתפקיד מפקד הכוחות המזויינים ושר ההגנה בעת ובעונה אחת.הוא השתתף במלחמת סיני ,במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.הוא שירת בין היתר בתפקיד הנספח הצבאי בפקיסטאן ופיקד על הכוחות המצריים שהשתתפו בכוחות הקואליציה במלחמת המפרץ הראשונה.
מוקד כוח חשוב בחברה ובפוליטיקה המצרית הוא תנועת "האחים המוסלמים".
מדובר בתנועת האופוזיציה הגדולה ביותר במצרים.היא נמנעת מלנקוט בפעולות טרור נגד שלטונו של הנשיא מובארק אך היא פועלת בדרכים אחרות לערער את השלטון.
על פי הערכות גומי מודיעין מערביים הנשיא מובארק הצליח לדכא בהצלחה ,בעזרת שירותי הביטחון שלו כל פעולה שלהם המסכנת את המשטר.
מובארק חושש שהצלחת החמאס ברצועת עזה והצלחת המפלגה האסלאמית בבחירות האחרונות בטורקיה יעודדו את "האחים המוסלמים" במצרים.לכן בשנה האחרונה הוא ניהל מבצע חסר תקדים נגד תנועת "האחים המוסלמים".
מובארק חושש גם מכך שאיראן תנסה "לבחוש" במצרים תוך ניצול האלמנט הדתי.
לכן בשנה האחרונה הובילו שלטונות הביטחון המצרים מבצע חסר תקדים נגד תנועת "האחים המוסלמים" שכלל פעילות נגד מוסדות של התנועה כמו בתי ספר, מרפאות ואיגודים מקצועיים.
כמו כן נערכו שינויים בחוקה המצרית והיום מותר להעמיד לדין בבתי דין צבאיים חשודים בפעילות חתרנית.המשפט הצבאי נועד להקל על השלטונות לאסור פעילים מוסלמים של התנועה במיוחד כאלה שנמצאו זכאים בתי דין אזרחיים.
שלטונות הביטחון של מצרים מחזיקים כעת במעצר כ300 פעילים של "האחים המוסלמים" ועוד כ-40 עומדים לדין בבתי משפט צבאיים בשל האשמות הנוגעות למעורבות בהלבנת כספים ופעולות טרור.מדובר בפרשה ביטחונית שקיבלה במצרים את הכינוי "המליציות של אל-אזהר".
כל פעולותיו של מובארק נועדו בין היתר להביא ל"העברה חלקה" של השלטון לבנו גמאל במקרה הצורך.
בסופו של דבר,הנשיא מובארק הוא כאחד האדם.הוא עשוי בשר ודם והיעלמותו מהזירה הפוליטית היא רק שאלה של זמן.
הסבירות הגבוהה יחסית היא שבסופו של דבר,אם לא יהיה שינוי דרמטי,ייבחר הבן גמאל מובארק לתפקיד הנשיא. מפלגת השלטון יצרה כבר, בהשראת האב חוסני מובארק , את המכניזם הדרוש לבחירתו על פי חוק.אולם ללא תמיכתו של השר לענייני מודיעין עומר סלימאן,הנחשב ל"איש החזק" במצרים לא יוכל גמאל להיבחר ולהחזיק ברסן השלטון.מדובר בדמות חלשה וחסרת כריזמה שאיננה זוכה לפופולאריות רבה לעומת עומר סלימאן הכריזמתי ובעל הרקורד הצבאי והמדיני המרשים.
אחד החששות בישראל הוא שהשליט החדש במצרים ייאלץ להתפשר עם הגורמים האסלאמיים הקיצוניים ולרצות אותם על חשבון היחסים עם ישראל כדי להשיג שקט פנימי.
גורמי המודיעין של ישראל גם אינם יודעים מה כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" בתוך הצבא המצרי והאם פעילי התנועה הצליחו לחלחל לשורות הקצונה.מה שברור הוא שפעילי התנועה מחכים להזדמנות המתאימה ולשעת הכושר להשתלט על השלטון בדיוק כפי שתנועת החמאס, תנועת הבת של "האחים המוסלמים", השתלטה על רצועת עזה.

יום שישי, 10 באוקטובר 2008

השטן נמצא בפרטים

ארגון החמאס הסכים עקרונית למתווה הפיוס המצרי בשיחות קהיר אך ספק אם כוונותיו כנות. החמאס לא ימהר לוותר על שליטתו המוחלטת ברצועת עזה וסביר להניח כי ינקוט סחבת בדיונים וביישום מתווה הפיוס כדי להרוויח זמן. על ממשלת ישראל להבהיר כי לא תאפשר את הסרת המצור מעל הרצועה ופתיחת המעברים מבלי שקודם ישוחרר החייל החטוף גלעד שליט


בארגון הפת"ח לא שוכחים כיצד רימה ח'אלד משעל את חברי הצוות שלהם למשא ומתן עם החמאס בעת השיחות במכה שבסעודיה, המקום הקדוש ביותר למוסלמים. בעוד שני הצדדים עסוקים בחתימת הסכם הפיוס ההיסטורי ביניהם הנקרא "הסכם מכה" בחסותו של השלטון הסעודי, תכנן ח'אלד משעל את ההפיכה הצבאית של החמאס ברצועת עזה שהביאה קץ על שלטונו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ברצועה.
לכן בארגון הפת"ח וגם בקרב תושבי הרצועה מתייחסים ספקנות רבה לנימה האופטימית שיצאה מקהיר לאחר פגישת משלחת בכירי החמאס עם שר המודיעין המצרי עומר סלימאן ,פגישה שהכול המתינו לה לאחר שהמצרים התייעצו עם נציגים של אחד עשר פלגים פלסטינים לפני שהציגו את הצעותיהם לחמאס בדבר ה"פיוס הלאומי".
מה עלה בשיחות של החמאס עם עומר סלימאן?
ובכן, החמאס הסכים עקרונית ויש להדגיש,רק כלפי חוץ, להחזיר את המצב לקדמותו ברצועת עזה לתקופה שלפני הפיכתו הצבאית והשתלטותו על הרצועה. בכירים בחמאס מיהרו להבהיר אחרי הפגישה כי אין מדובר בהכרח על כך שהשליטה תוחזר לאותם "מנגנוני ביטחון מושחתים" של הפת"ח בראשותם של מחמד דחלאן ורשיד אבו שבאכ.
החמאס גם הסכים על הקמת "ממשלת הסכמה לאומית" שיהיה בה ייצוג של כל הפלגים הפלסטינים ולצידו אישים עצמאיים וטכנוקרטים.
לוח הזמנים יהיה כלהלן, ב-25 בחודש תתקיים פגישה משולשת בקהיר בין משלחת הפת"ח למשלחת החמאס בחסות מצרית לליבון נוסף של פרטי ההצעה המצרית ואחר כך ב-4 בנובמבר תתקיים פגישה נוספת בקהיר בהשתתפות כל הפלגים הפלסטינים לאישור עקרוני של הצעת הפיוס המצרית שתועבר אחר כך,אחר כבוד, לאישורה של הליגה הערבית.
הצעת הפיוס המצרית כוללת הקמת "ממשלת מעבר" פלסטינית שתאפשר את הסרת המצור מרצועת עזה ופתיחת המעברים,איחוד כל המוסדות הפועלים בגדה וברצועה,בנייה מחדש של מנגנוני הביטחון הפלסטינים בהדרכת מומחים מצבאות ערב על בסיס מקצועי ולא על בסיס ארגוני, הכנה לבחירות כלליות לנשיאות ולמועצה המחוקקת ורפורמות באש"ף שיכללו את הכנסת ארגוני החמאס והג'האד האסלאמי לתוכו.
על פי הסיכום בין שר המודיעין המצרי עמר סולימאן וחברי משלחת החמאס יוקמו חמש ועדות משותפות לפת"ח ולחמאס שיעבדו את הפרטים לאחר השגת ההסכמה העקרונית למתווה הפשרה המצרית.
נשמע מבטיח הלא כן?
בהחלט שלא.
היכן המלכוד?
על פי לוח הזמנים שקבעה מצרים הדיונים בהצעתה ויישום ההסכם בשטח אמורים להימשך על פרק זמן שינוע בין חצי שנה לתשעה חודשים. הדבר מאפשר לחמאס "למרוח" את הדיונים ככל שירצה בעוד הוא ממשיך להחזיק בשלטון ברצועת עזה.
מנהיג החמאס מחמוד א-זהאר כבר רמז לכך באומרו לאנשיו כי "השטן נמצא בפרטים".
לכן מוקדם לשמוח , ייתכן שהדיאלוג המתחדש בין החמאס לפת"ח בחסות מצרית ימנע את ההסלמה בין שני הארגונים ויפחית במעט את המתח אך ברור לכולם כי מדובר בעיקר בקרב על דעת הקהל הפלסטינית והערבית כשכל צד מנסה להוכיח כי "כוונותיו טהורות" והוא איננו הצד המכשיל את ההסכם.זהו בדיוק המתכון לכישלונו של ההסכם המתגבש עוד בטרם סוכם.
תנועת חמאס איננה מוכנה לוותר על ההישג ההיסטורי שלה,דהיינו הקמת מדינה אסלאמית ברצועת עזה שעתידה להתפשט גם לגדה המערבית. לכן סביר שהיא תמשוך זמן בדיונים מיגעים בפרטי ההצעה המצרית במסגרת הועדות שעליהן סוכם ותמשיך לקבוע עובדות בשטח תוך שהיא מנסה לחזק את מעמדה בגדה המערבית.
יתר על כן, עד כה לא נמצאה בדיונים בקהיר הנוסחה לפתרון הדרישה החד משמעית של החמאס כי הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יסיים את כהונתו ב-9 בינואר 2009 דהיינו בעוד שלושה חודשים.
גם נושא שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט לא בא על פתרונו.הנושא עלה בפגישה בין עמר סלימאן למשלחת החמאס ונציגי החמאס הביעו סיפוק רב מהתסכול בממשלת ישראל שאיננה מצליחה להביא לשחרורו של שליט. מבחינתם אין מה למהר כי "מדובר בסחורה שערכה עולה כל הזמן".
סביר להניח כי ישראל לא תסכים להסרת המצור מעל הרצועה ולפתיחת המעברים כל עוד גלעד שליט בשבי, אולם כאמור עדיין לא נמצא שום פיתרון לסוגיה זו בשיחות קהיר.
בתנועת הפת"ח מודעים לכוונות החמאס, לכן כבר עכשיו קוראים בכירי הארגון לקבוע לוח זמנים לדיונים בועדות ולהגביל אותן בזמן, ישראל לא מתערבת בדיונים בטענה כי מדובר בעניין פלסטיני פנימי.כדאי שמנהיגי ישראל יבהירו כבר עכשיו כי ישראל לא תאפשר ליישם בשטח שום הסכם פיוס פלסטיני שלא יכלול גם פיתרון סביר לסוגיית שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט הסרת המצור מעל הרצועה ופתיחת המעברים ובראשם מעבר רפיח מחייבים הסכמה של ישראל.אסור שהממשלה תסכים לכך מבלי שישוחרר גלעד שליט.

יום ראשון, 5 באוקטובר 2008

מחדלי ממשלות ישראל והממשל האמריקני בטיפול בסכנה האיראנית




מומחי גרעין בכירים בעולם וכמה מראשי המדינות במערב מעריכים כי הוחמצה ההזדמנות למנוע מאיראן מלהצטייד בנשק גרעיני.להערכתם איראן מתקדמת במהירות לעבר ה"פצצה " ומדינות העולם ובראשן ארצות הברית וישראל פעלו באיחור ומעט מידי במאמציהן לבלום את איראן מלהשיג את היכולת הגרעינית .
גורמי ביטחון בכירים בישראל אומרים כי שורה של מחדלים מצד ממשלות ישראל והממשל האמריקני תרמו לתהליך הזה

זרועות המודיעין של ישראל גיבשו כבר ב-2001 את הערכתם כי איראן עומדת להפוך לאיום אסטרטגי וקיומי על מדינת ישראל והדרג המדיני אימץ הערכה זו כבסיס לפעולה במישור הבינלאומי כדי לסכל סכנה זו. באופן טבעי היו צריכים אזרחי מדינת ישראל לצפות שכל המערכות המדיניות, הביטחוניות והמודיעיניות יפעלו בתיאום כדי לקדם את פני הרעה ולתת עדיפות עליונה לנושא תוך מיצוי יכולותיהן כדי להגיע לתוצאה הנדרשת.
במישור הגלוי היה צפוי שראשי הממשלה של ישראל ושרי החוץ שלה יפעלו מאז בכל בירות העולם בצורה נמרצת נגד האיום האיראני המתגבש אך מתברר כי נושאים אחרים תפסו את ראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל כמו הנושא הפלסטיני.
ההערכה שהשמיע,לפני שבועיים , ראש אגף המחקר באמ"ן תת אלוף יוסי ביידץ באזני שרי הממשלה כי "איראן שועטת לעבר הפצצה הגרעינית" והדו"ח שפרסמה באחרונה הסוכנות לאנרגיה אטומית שבו היא מודה כי למעשה לא קיבלה מאיראן תשובות על חלק גדול מהשאלות שהפנתה אליה בנושא הגרעין מעלים את השאלה האם ישראל והממשל האמריקני פעלו נכון בשבע השנים האחרונות כדי לסכל את סכנת הגרעין האיראני.
כיצד נוצר המצב המסוכן שבו אנו נמצאים היום שבו למרות שישראל וארצות הברית ראו את האיום האיראני בהיווצרותו לא הצליחו במשימת בלימתו או עצירתו? האם נעשו במלוא המרץ כל הפעולות הדרושות על ידי כל הזרועות השונות של מדינת ישראל?
התשובה לשאלות אלה היא חד משמעית : בהחלט לא.
צריך לזכור, צומת חשובה בכל הקשור לטיפול בנושא הגרעין האיראני היא ללא ספק רוסיה. מדינה זו היא הספקית העיקרית של הידע והטכנולוגיה לבניית הכורים הגרעינים באיראן אשר באופן רשמי נבנים למטרות אזרחיות בלבד.רוסיה היא גם המתנגדת הראשית במועצת הביטחון של האו"ם להחרפת הסנקציות נגד איראן. העמדה הרוסית הרשמית היא שעל המערב לפתור את העימות עם איראן באמצעות דיפלומטיה.
הבה נבדוק מעט את השתלשלות העניינים בטיפול בנושא האיראני בממשל האמריקני בתקופתו של הנשיא קלינטון.
בשנים 1999-2000 הפקיד הנשיא האמריקני ביל קלינטון את הטיפול בתיק האיראני בידי סגנו אל-גור. בסוף 1999 הגיעה לוושינגטון משלחת אנשי מודיעין מישראל שבראשה עמד תת אלוף עמוס גלעד. המשלחת הציגה בפני סגן הנשיא האמריקני וצוותו את המידע המודיעיני שבידי ישראל על המאמץ האיראני להשיג יכולת גרעינית ובמיוחד על הסיוע הרוסי למאמץ זה.מדובר בעיקר בסיוע של חברות רוסיות שפעלו באיראן באישור הקרמלין.
המידע המודיעיני הישראלי קיבל חיזוק גם מדיווחים שונים של סוכנות הביון המרכזית הסי.אי.איי אך אל גור ואנשיו התייחסו למידע הזה בזלזול.
יועציו של סגן הנשיא אל גור הסבירו לאורחים הישראלים כי "ארצות הברית שולטת במצב וכי לסגן הנשיא יש יחסים מצוינים עם ראש ממשלת רוסיה".
ממשלו של הנשיא קלינטון לא רצה להתגרות ברוסים והוא התנגד נמרצות להטלת סנקציות על חברות רוסיות שסייעו לאיראן בתחום הגרעין.
תהליך החקיקה בקונגרס, שיזמה ישראל בעזרת ידידיה ,היה אז בעיצומו במטרה להטיל סנקציות על החברות הרוסיות , בוועדה ליחסים בינלאומיים של הקונגרס הייתה הסכמה מקיר לקיר בין החברים הדמוקרטים לרפובליקנים כי יש להטיל סנקציות על החברות הרוסיות המסייעות לאיראן בתחום הגרעיני.
גורמים מדיניים בכירים מגלים כי הנשיא קלינטון התקשר לראש הממשלה דאז אהוד ברק וביקש ממנו להפעיל את השפעתו על השדולה היהודית איפא"ק כדי שפעילות החקיקה בקונגרס נגד החברות הרוסיות תפסק. ואכן אהוד ברק התקשר לזלמן שובל ,שגריר ישראל בארצות הברית באותה תקופה והורה לו לפעול מול כל ידידי ישראל בקונגרס כדי לעצור את תהליך החקיקה. זלמן שובל ביצע את ההוראה בלית ברירה ותהליך החקיקה בקונגרס נעצר למורת רוחם הרבה של חברים רבים בקונגרס.
אין ספק כי המחדל המשותף של ממשל קלינטון וממשלת ברק תרם להמשך תהליך ההתגרענות של איראן בנוסף למחדל המתמשך של כל מדינות מערב אירופה שהמשיכו את הקשרים הכלכליים עם איראן.
בתקופת ממשלתו של אריאל שרון הורחב שיתוף הפעולה בנושא האיראני בתחום המודיעיני וגורמי המודיעין של ישראל שיתפו באופן הדוק פעולה עם שירותי המודיעין של מדינות המערב כדי לאתר את היקף הסכנה האיראנית.
אולם הבעיה הייתה בעיקר במישור המדיני. ישראל רצתה לבודד את איראן מבחינה מדינית וכלכלית כדי למנוע ממנה להצטייד בנשק גרעיני.
רוסיה המשיכה לשחק תפקיד מרכזי בהתעצמותה הגרעינית של איראן, היא הייתה בקשר הדוק עימה בכל מה שקשור להעברת טכנולוגיה גרעינית וגם הודו וסין רצו ללכת בעקבותיה של רוסיה ביחסן לאיראן.
בידודה של איראן חייב הבנות מלאות בעניין זה בין המערב לרוסיה.הרוסים היו מוכנים לעשות עסקה עם המערב בכל הקשור לאיראן.הם היו מוכנים שלא לאפשר לאיראן שליטה מלאה בטכנולוגיה של העשרת האוראניום ואף מעבר לכך הם היו מוכנים גם להטלת סנקציות חריפות על איראן אבל כמובן תמורת קבלת מחיר הולם מהמערב. ארצות הברית ואירופה התנגדו לכל עסקה עם הרוסים והתייחסו אליהם בזלזול. בצר להם פנו הרוסים לישראל יותר מפעם אחת כדי למצוא מסילות לליבם של האמריקנים אך ממשלת שרון לא רצתה להתערב בהחלטות הממשל האמריקני ואפילו לא ניסתה לשכנעו להתגמש מול הרוסים כדי שאפשר יהיה לגבות מהם, בתמורה, מחיר בכל הקשור לאיראן.
למעשה הרוסים רצו מארצות הברית שלושה דברים:
א.שארצות הברית תפסיק להתערב בענייניה הפנימיים של רוסיה ותפסיק גם את הביקורת על הנשיא פוטין על חוסר הדמוקרטיזציה והצעדים שהוא נוקט בצ'צ'ניה.
ב.שארצות הברית תפסיק לבחוש בקרב מדינות חבר העמים לשעבר כשהיא מנסה למשוך אותן לברית נאט"ו בעוד רוסיה רוצה שיישארו תחת השפעה רוסית.
ג.שארצות הברית תמנע מצעדים חד צדדים כמו הצבת טילים בצ'כיה ובפולין, דבר שהוא בלתי נסבל בעיני הרוסים.
בנושאים האלה היו הרוסים מוכנים לעשות עסקה עם האמריקנים על חשבונה של איראן והם ראו בישראל גורם שיכול להשפיע על ארצות הברית ללכת בכיוון הזה אך ישראל נמנעה מלהתערב.
זאת ועוד, לפני כארבע שנים באו הרוסים עם הצעה ספציפית שנקרא לה "ההצעה הרוסית". בהצעה נאמר כי רוסיה תספק דלק גרעיני לאיראן שהוא דלק מעושר רק ברמה הנדרשת לצרכי שלום ,איראן תהנה מבחינה כלכלית מהדלק הזה אך השליטה בטכנולוגיה תהיה של הרוסים בלבד. הרוסים היו מוכנים להציע את העסקה לאיראן ואף לשתף פעולה באופן מלא עם המערב בהטלת סנקציות על איראן אם היא תדחה את "ההצעה הרוסית" . לרוסים היו שני תנאים:
א.שההצעה שלהם תאומץ על ידי הקהילה הבינלאומית כבסיס למשא ומתן עם איראן.
ב.ששום מדינה במערב, בעיקר לא צרפת, לא תתחרה עם רוסיה על אספקת טכנולוגיה גרעינית לאיראן.
ארצות הברית דחתה את ההצעה, גם מדינות אירופה לא היו מוכנות לוותר על התחרות מול רוסיה בעניין האספקה הטכנולוגית לאיראן וכך חטפה רוסיה "סטירת לחי מצלצלת" מהמערב.
לאיראנים נמאס להמתין והם החלו להעשיר אוראניום בעצמם ,דבר שלפני כן לא העזו לעשות.
כשהובאו הדברים בפניו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון הוא קיבל החלטה כי אל לה לישראל להתערב בשיקולים האמריקנים. "אם ארצות הברית החליטה כי איראן היא חלק מציר הרשע ואסור לבוא לקראתה בהצעות, מדוע שנציע לאמריקנים לתמוך בהצעה הרוסית שהיא מתונה יותר כלפי אירן?" אמר אריאל שרון לגורם בטחוני ישראלי בכיר.
גורמים בכירים במערכת הביטחון מתחו ביקורת על ממשלת שרון על כך שרוב הדיאלוג שלה עם הממשל האמריקני בשנים 2004-2005 עסק בנושא הפלסטיני ובנושא ההינתקות וכי הנושא האיראני לא היה במוקד העניינים למרות חשיבותו הקריטית.את הפעילות המדינית בנושא זה ריכז מול הממשל עורך הדין דוב וייסגלס ,מנהל לשכתו של שרון.
אריאל שרון הטיל את משימת הסיכול המדיני בנושא איראן על ראש המוסד,
החלטתו זו גררה ביקורת פנימית בצמרת המערכת הביטחונית.גורמים ביטחוניים בכירים טענו כי ידיו של ראש המוסד "קשורות" בכל הקשור לתהליכים מדיניים רמי דרג וכי איננו יכול לקיים מגעים ישירים עם מזכירת המדינה האמריקנית או הנשיא עצמו בכל הקשור לאיראן.
אותם גורמים ציינו עוד כי אריאל שרון לא התייחס ברצינות למשרד החוץ שבראשו עמד אז השר סילבן שלום ולא נתן לו סמכויות בכל הקשור לנושא האיראני וכי גם משרד הביטחון היה עסוק בפרשת מכירת המזל"טים לסין ובהסתבכויותיו של מנכ"ל המשרד עמוס ירון.התוצאה הייתה בלתי נמנעת ששום דרג מדיני ישראלי בכיר לא ניהל,באופן שוטף, דיאלוג מול דרג אמריקני בכיר בנושא הסכנה האיראנית
עו"ד דוב ויסגלס,מי שהיה מנהל לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון דחה בתוקף את הביקורת הזו ואמר כי הנושא האיראני טופל בכל פגישה של אריאל שרון עם הנשיא בוש ובכירי הממשל וכי הוא מעולם לא הוזנח וניתנה לו כל תשומת הלב הדרושה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים מפאת חשיבותו הרבה.
הגורמים הביטחוניים הבכירים מותחים גם ביקורת על ממשלת אהוד אולמרט ואופן טיפולה בנושא הסכנה האיראנית .לטענתם הנושא האיראני היה תמיד הנושא השני בחשיבותו בפגישותיו של ראש הממשלה אולמרט עם הנשיא בוש וכי העדיפות תמיד ניתנה לנושא הפלסטיני במיוחד לקראת ואחרי "ועידת אנאפוליס".
לדבריהם אהוד אולמרט יצר באופן קבוע בדעת הקהל הישראלית , תוך ניצול אמצעי התקשורת, את התחושה כי יש זיקה בין הנושא הפלסטיני לסכנה המאיימת על ישראל מצד איראן וכי אם ישראל "תבוא לקראת" הנשיא בוש בעניין הפלסטיני הוא "יפצה" אותנו בכך ש"יטפל" בסכנה האיראנית ויפעל לנטרלה. ומה קרה בפועל? ממשל בוש מסיים את כהונתו בקרוב מבלי שטיפל בצורה יעילה בסכנה האיראנית והיא הפכה מוחשית יותר ומאיימת על קיומה של ישראל.
גם משרד החוץ בראשותה של השרה ציפי לבני טיפל לדבריהם בצורה כושלת בכל הקשור לסכנה האיראנית הן בתחום ההסברתי והן בכך שלא יזם מספיק יוזמות מדיניות באירופה ובזירת האו"ם כדי להוקיע את משטר ההיאטולות ולחשוף את פניו האמיתיות השואפות להשמיד את ישראל. כך למשל נכשל משרד החוץ בגיוס מדינות ידידות כמו גרמניה וצרפת לפעולה מדינית נגד איראן והראיה לכך שאיראן משבחת את מדיניות גרמניה כלפיה ונשיא איראן אחמדינג'אד זוכה לכבוד רב מנציגי מדינות רבות לאחר שהשמיע נאום שטנה נגד ישראל מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם.

יום שני, 29 בספטמבר 2008

המתקפה המדינית של החמאס

תנועת החמאס החלה במסע דלגיטימיזציה של הנשיא מחמוד עבאס והודיעה כי השיח' אחמד בחר מעזה יחליף אותו בקרוב בתפקיד הנשיא. התנועה הסלימה את התבטאויותיה נגד שיחות הפיוס הלאומי בקהיר כדי לגייס את דעת הקהל הפלסטינית לטובתה ולשפר את עמדותיה במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית ומצרים

המתח בין תנועת הפת"ח לתנועת החמאס הסלים בימים האחרונים לאור הצהרות בכירים בחמאס נגד שיחות הפיוס הלאומי שמנהלת מצרים בקהיר עם הפלגים הפלסטינים.
אחד מאתרי האינטרנט של תנועת הפת"ח המכונה "קול חדשות הפת"ח "(סוות פתח אל-אח'בארי) טען שהועדה המרכזית של הפת"ח הנחשבת לפוליטבירו של הארגון החליטה על שלב של עימות ופעולות צבאיות נגד החמאס במקרה שהדיאלוג בקהיר יכשל.
חכם בלעאווי דובר הועדה המרכזית של הפת"ח הכחיש נמרצות את הדיווח וביקש להתייחס רק לדיווחים של"וופא" סוכנות הידיעות הרשמית של אש"ף שהיא המשקפת את הקו האמיתי של הועדה המרכזית של ארגונו.
בלעאווי תקף את ההצהרות הפסימיות של מנהיגים בחמאס לפני שבכלל השתתפו בשיחות בקהיר.
לפי מקורות בפת"ח הארגון עושה כל מאמץ לשמור על איפוק ולא להיגרר לפרובוקציות של החמאס בעיקר באמצעי התקשורת.
תנועת החמאס מנסה לשפר את קלפיה לפני הכניסה למכבש הלחץ בשיחות קהיר לאחר עיד אלפיטר המסיים את חודש הרמאדאן.בחמאס טוענים שמצרים תיאמה את עמדות עם הרשות הפלסטינית והיא תנסה לכפות עליה פתרון פשרה שיקבל גם את הגיבוי של הליגה הערבית.להערכת גורמים בחמאס המגמה היא לנטרל את כוחה של התנועה ולשמוט מידיה את השליטה ברצועת עזה.
לפיכך הגבירו גורמים בחמאס את התבטאויותיהם נגד השיחות בקהיר.אוסאמה חמדאן,נציג הארגון בלבנון אמר כי ארגונו מסתייג מדרכה של מצרים ואינו מעוניין בדיאלוג שיטיל חסות על הפלסטינים.הוא הוסיף שארגונו מתנגד לדיאלוג שיכפה עליו תוכנית שיש לקבל או לדחות במלואה.
תנועת החמאס מתנגדת להצעה המצרית להקמת "ממשלת מומחים" או "ממשלת טכנוקרטים" אך מוכנה להסכים ל"ממשלת אחדות לאומית".המצרים ונציגי פלגים פלסטינים אחרים טוענים שרק ממשלה ללא השתתפות נציגים של החמאס יכולה להביא להסרת המצור מעל רצועת עזה.
בינתיים החליט ארגון החמאס להגביר את התקפותיו המדיניות והתקשורתיות גם בנושא סיום כהונתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ב-9 בינואר 2009.
הארגון נערך להכריז על מינויו של השיח' אחמד בחר,סגן יו"ר הפרלמנט הפלסטיני כיורשו של מחמוד עבאס בתפקיד הנשיא. השיח' בחר ממלא את מקומו של יו"ר הפרלמנט עזיז דוויק העצור בישראל ומוחזק כקלף מיקוח במסגרת המאמצים לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט.
השיח' אחמד בחר הודיע רשמית בעזה כי יתפוס את מקומו של הנשיא עבאס על פי סעיף 63 של חוק היסוד הפלסטיני. הוא איים כי אם יאריך עבאס את כהונתו שלו הדבר יעמיק את המחלוקת הפנימית ויהרוס את מאמצי הפיוס בקהיר.
בעיית סיום כהונתו של הנשיא עבאס היא בעייה פוליטית ולא בעייה משפטית כפי שטוענים ברשות הפלסטינית. החמאס החל במסע של דלגיטימיזציה של מחמוד עבאס כנשיא והמסע יילך ויגבר לקראת חודש ינואר הקרוב.לרשות הפלסטינית אין בינתיים תשובה הולמת לקמפיין הזה של החמאס.
הרשות הפלסטינית נשענת על מצרים ועל הליגה הערבית ומנסה לשאוב מהן את הלגיטימיות הדרושה כדי שעבאס יוכל להמשיך בתפקידו כנשיא . המצרים מתכוונים להעלות את נושא המשך כהונתו כנשיא בשיחות עם החמאס בקהיר. נציגי החמאס יבואו למפגש בקהיר עם עמדות נוקשות ומוצקות והם בטוחים כי יצליחו לשמור על שלטונם ברצועת עזה מכיוון שבידיהם קלפים חזקים ומצרים ומדינות ערב יצטרכו למתן את הדרישות מהם ולהתגמש או אפילו להתקפל.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר