יום חמישי, 27 בדצמבר 2007

לחצות את "מחסום הפחד"

בקרב הפלסטינים גוברת התחושה כי ישראל סובלת מ"עזה-פוביה", פחד לבצע פעולה צבאית נרחבת ברצועת עזה מחשש כי לצה"ל יהיו אבידות גדולות בנפש ישראל חייבת לחצות את "מחסום הפחד" ולהחזיר לעצמה את כושר ההרתעה שאיבדה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה

בימים האחרונים הולכת וגוברת התחושה בקרב התושבים והארגונים הפלסטינים ברצועת עזה כי למרות ההצהרות של בכירי מערכת הביטחון בישראל לא צפוייה בקרוב פעולה צבאית ישראלית רחבת היקף ברצועת עזה. הפלסטינים מבססים את הערכתם זו על בסיס הנתונים הבאים:
א. לדעתם ישראל מעוניינת בסופו של דבר ברגיעה ("תהדיאא'"-בערבית) או הפסקת אש ("הודנה"-בערבית) עם החמאס בעיקר כדי להרגיע את תושבי העיר שדרות.
ב. להערכתם ישראל מעוניינת בהמשך הסיכולים הממוקדים לאור הצלחותיה האחרונות.
ג. על ישראל מופעל לחץ מדיני מהרביעייה הבינלאומית להמשיך ב"תהליך אנאפוליס" ולא לפגוע בתהליך המדיני באמצעות מהלך צבאי נרחב ברצועה.
ד. חשש כי פעולה צבאית ישראלית נרחבת ברצועה עלולה לפגוע בביקורו של הנשיא בוש באיזור בעוד עשרה ימים.
ה. פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה הצפוי במחצית ינואר. בדו"ח אמורה להימתח ביקורת נוקבת על צה"ל והדרג המדיני ולהערכת הפלסטינים לא תחליט הממשלה בישראל בעיתוי שכזה על "הרפתקה צבאית" נוספת הפעם ברצועת עזה.

אולם לדעת פרשנים פלסטינים בכירים הסיבה העיקרית, בנוסף לסיבות שהוזכרו לעיל, שישראל לא תבצע פעולה צבאית רחבה ברצועה היא ה"עזה-פוביה", הפחד הישראלי לשקוע ב"ביצה העזתית" פחד שהעמיק בעקבות תוצאות מלחמת לבנון השנייה.
הפלסטינים מזהים בקרב ההנהגה המדינית והצבאית את מה שהם מכנים "סינדרום לבנון" הדומה לסינדרומים אחרים שמהם סובלת ארצות הברית כמו "סינדרום עיראק" או "סינדרום וויטנאם". לדעתם השיקול המוסרי כי במהלך המבצע עלולה ישראל לפגוע באזרחים פלסטינים חפים מפשע איננו זה שמרתיע את ישראל מקיום פעולה צבאית נרחבת ברצועה אלא הפחד והחשש כי בפעולה שכזו ייפגע מספר גדול של חיילי צה"ל.
מבחינה פלסטינית ההישג הגדול של ארגון חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה הוא שבפעולותיו נגד צה"ל הוא הצליח להגן לא רק על דרום לבנון אלא גם, באופן עקיף, על רצועת עזה. אם היו לישראל עד אז תוכניות למבצע רחב היקף ברצועה הרי שכתוצאה מהמלחמה האחרונה בדרום לבנון היא התפכחה, לדעת הפלסטינים, מ"חלומות" אלה.
להנחת היסוד הזו שהולכת ומתבססת בקרב הפלסטינים השלכות מסוכנות. ראשית, מבחינה מוראלית הם מרגישים "על הגובה" ושנית, נוצרה שחיקה בכוח ההרתעה של מדינת ישראל, ראשיה מאיימים כל הזמן כי מבצע צבאי נרחב מתקרב לרצועת עזה ובפועל לא קורה שום דבר. הדבר הוא בבחינת צעקת "זאב, זאב". הפלסטינים בטוחים כי הם יכולים להמשיך בטרור מהרצועה מכיוון שישראל רק מאיימת ויש להם תחושה של חסינות מעצם היותם מחופרים עמוק בתוך הרצועה, הם לא מעריכים שישראל תעז להיכנס לשם כדי לעקור אותם ממעוזיהם.
מאז שהחלו הפלסטינים בירי טילי הקסאם לפני כשבע שנים נפלו כבר בתחומי ישראל כששת אלפים טילים, אמנם, כתוצאה מכך, נהרגו בתקופה זו רק כמה אזרחים ישראלים ונפצעו כמה מאות אחרים אך הסכנה הולכת ומתגברת. הפלסטינים משכללים את הטילים, הטווח שלהם גדול וכן כמויות חומר הנפץ התקני שהם נושאים. בסופו של התהליך שואפים הפלסטינים ליצור, מדרום, את אותו האיום שהצליח לייצר כלפינו, מצפון, ארגון החזבאללה באמצעות טיליו והקטיושות שברשותו. זאת ועוד, הפלסטינים מנסים גם להעביר את הטכנולוגיה של ייצור הטילים מרצועת עזה ליהודה ושומרון כדי ליצור איום טילי נוסף על הערים במרכז הארץ. ישראל חייבת להתגבר על "מחסום הפחד". מדובר במחסום פסיכולוגי שממנו סובלים בעיקר הפוליטיקאים וכמה מראשי הצבא. אי אפשר להמשיך ולהתנהל באופן הזה, ישראל חייבת להחזיר לעצמה את כושר ההרתעה מול הפלסטינים שנשחק כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. צה"ל התאמן בשנה האחרונה בצורה אינטנסיבית על תרחישים שונים של כיבוש רצועת עזה והפיק לקחים מבצעיים רבים ממלחמת לבנון השנייה. החיילים והמפקדים מוכנים היטב לפעולה צבאית נרחבת. לצה"ל יש גם תכנונים מקוריים איך להשתלט צבאית על הרצועה, לכן הנחת היסוד של הפלסטינים כי לצה"ל ייגרמו אבידות רבות איננה בהכרח גם נכונה. הבעיה היא בעיקר בדרג המדיני, הוא זה שקובע והוא זה שצריך להשתחרר מה"תסביך" או מ"הטראומה" של מלחמת לבנון השנייה. ככל שיעשה זאת מהר כן ייטב. התעוזה הפלסטינית גוברת וכך גם תחושת האין אונים של התושבים ביישובי עוטף עזה. הגיע הזמן לפעול.

צילום באדיבות דובר צה"ל

אין תגובות:

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר