מאנאפוליס לטהרן

נציגי הפלסטינים ומדינות ערב הגיעו ל"ועידת אנאפוליס" מלאי ספקות. מאז "ועידת מדריד" בתחילת שנות ה-90 הם טוענים שראו "ריבוי ועידות ותוצאות מעטות". ארצות הברית המודעת לחולשתם הפוליטית של ראש הממשלה אולמרט והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הנמיכה את הציפיות והחליטה להסתפק בהשקה של שלושה תהליכים עיקריים כתוצאה מהועידה באנאפוליס:
א. פתיחת משא ומתן פלסטיני - ישראלי על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל.
ב. ביצוע השלב הראשון של מפת הדרכים על ידי שני הצדדים.
ג. תחילת תהליך בניית המוסדות הכלכליים והפוליטיים הפלסטינים בתמיכה של הקהילה הבינלאומית (ההשקה של שלב זה תהייה בועידת פאריס ב-17 בדצמבר).
אולם בנוסף להשקה של התהליכים האלה בערוץ הפלסטיני - ישראלי השיקה ארצות הברית שלושה תהליכים נוספים החשובים עבורה בניהול מדיניותה במזרח התיכון:
א. התנעה בעקיפין של המשא ומתן העתידי בין ישראל לסוריה.
ב. הכשרת נורמליזציה בין ישראל למדיניות ערביות נוספות שעימן אין לה קשרים דיפלומטים.
ג. הכשרת הקרקע וגיבוש גוש המדינות הערביות המתונות לקראת התקפה צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין האיראניים לקראת הסרת האיום האיראני מעל ישראל ומעל מדינות המפרץ.
ברצוני להתמקד בנושא הקשר בין "ועידת אנאפוליס" למתקפה הצבאית האמריקנית האפשרית על איראן, קשר שהפך בימים האחרונים לשיחת היום ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב הערבי בכמה מדינות במזרח התיכון.
ח'אלד משעל, מנהיג החמאס, היה הראשון שטען כבר לפני כמה חודשים שמטרתה העיקרית של הועידה באנאפוליס הוא להכשיר את הקרקע לקראת מתקפה אמריקנית על איראן. ההנחה הזו הלכה והתפשטה בקרב הפלסטינים ובקרב כמה ממדינות ערב ככל שהתקרב מועד כינוס הועידה. הנחת העבודה של החמאס, הנתמכת כמובן על ידי איראן, היא שארצות הברית החליטה לשנות את מדיניותה במזרח התיכון. לא עוד מדיניות צבאית כוחנית כמו המדיניות שהיא מפעילה בעיראק, אלא גם מדיניות הידברות עם העולם הערבי.
הדרך הטובה ביותר להידבר עם הערבים, על-פי הנחה זו, היא באמצעות שבירת הקיפאון בערוץ הישראלי – פלסטיני. הידברות כזו תקל על ארצות הברית לתקוף את איראן.
האם הנחה זו נכונה?
ובכן. אי אפשר לשלול אותה על הסף. ראש הממשלה אהוד אולמרט מקפיד בימים האחרונים להמתיק סוד ולהבטיח כי ארצות הברית מטפלת בהסרת האיום האיראני וכי "הנשיא בוש עושה ויעשה הרבה בנושא האיראני". האם אולמרט רומז לאפשרות התקפה צבאית אמריקנית על איראן?
קשה מאוד שלא לראות את הקשר בין הנושא הפלסטיני לנושא האיראני. לנשיא האמריקני ג'ורג' בוש יהיה נוח יותר לפעול נגד איראן אם יוכיח במעשים, לפלסטינים ולמדינות ערב, שהוא פועל במרץ להשגת הסדר קבע שיביא להקמת מדינה פלסטינית. בכך הוא ינטרל הרבה ביקורת ערבית על ארצות הברית אם יחליט לתקוף את איראן. גם המדינות הערביות המשתתפות בועידה באנאפוליס, מלבד סוריה, לא יזילו דמעה אם ינוטרל כוחה של איראן בפעולה צבאית אמריקנית. איראן מאיימת גם עליהן. לכן בהחלט אפשר לראות ב"ועידת אנאפוליס" תחילת מהלך אמריקני לגיבוש המדינות הערביות הסוניות המתונות נגד איראן הקיצונית השיעית.
ויש כמובן את הקשר של מתקפה צבאית אמריקנית אפשרית על איראן למצב הפוליטי בישראל. ראש הממשלה אהוד אולמרט יוכל לשכנע את הציבור בישראל כי הוא נאלץ להגיש וויתורים לפלסטינים בתמורה לכך שארצות הברית תסיר את הסכנה האיראנית הגרעינית על קיומה של מדינת ישראל.
הנה כי כן, הנחת העבודה הזו בהחלט יכולה להסביר גם את פשר הגעתן של מדינות ערביות רבות ובראשן סעודיה אל הועידה באנאפוליס. הן כמובן יכחישו כל קשר בין הגעתן לועידה לבין מתקפה צבאית אמריקנית בעתיד על איראן אבל זו היא התחושה בקרב רבים ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב הערבי. כנראה שנצטרך להמתין ולראות האם אכן יורה הנשיא בוש בחודשים הקרובים על מתקפה צבאית על איראן. אולם האפשרות שח'אלד משעל צדק היא סבירה בהחלט.

למאמרים נוספים: אנאפוליס

כתבת וידאו בנושא ועידת אנאפוליס, בהשתתפות יוני בן-מנחם

ועידת פאריס העיר פאריס - "עיר האורות" מהווה כנראה נקודת ציון חשובה בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכל הקשור להיבטיו הכלכליים. ב-1994, מייד לאחר הסכם אוסלו, הושג בפאריס סיכום של הנספח הכלכלי להסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים המכונה "הסכם פאריס" למאמר המלא