יום חמישי, 29 בנובמבר 2007

?של מי המים האלה

אחד הנושאים החשובים של הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים הוא נושא המים. רבים מאיתנו נוטים לשכוח זאת וסבורים כי נושאי "הליבה " הם רק נושאי ירושלים, הפליטים ההתנחלויות והגבולות. לא כך הוא הדבר. הפלסטינים מייחסים חשיבות רבה ביותר לנושא המים והם מתכוונים להעלות אותו באינטנסיביות רבה בשיחות על הסדר הקבע שייפתחו רשמית ב-12 בדצמבר. אחד מבכירי הרשות הפלסטינית אמר לי: "נושא המים הוא נושא חיוני לחיינו ולא נוכל להגיע להסכם שלום עם ישראל לפני שנפתור את הבעיה הזו".
נושא זכויות המים של הפלסטינים נדון כבר בהסכם אוסלו. הוקמה גם ועדת מים משותפת (JWC) בראשות נציב המים הישראלי וראש רשות המים הפלסטינית שאליה הוגשו יותר מ-300 הצעות לפרויקטים שונים שיסיעו בפתרון מצוקת המים אולם הפלסטינים עדיין חשים מקופחים. ברשות הפלסטינית טוענים כי באופן מעשי הם לא קיבלו שום תוספת מים מאז הסכם אוסלו ועד היום. לדבריהם מצוקת המים בערים הפלסטיניות ובכפרים בגדה המערבית היא קשה ביותר. אכן מאז הסכם אוסלו קיבלנו ארבעה מליון קוב מים נוספים כתוצאה מבארות שחפרנו באישור ישראל, מציינים הפלסטינים, אבל זה לא מספיק כיוון שהצריכה גברה בשל הריבוי הטבעי של האוכלוסיה. לקראת חידוש המשא ומתן על הסדר הקבע כדאי להציץ ברשימת התביעות של הפלסטינים מישראל בנושא המים:
א. זכות לניהול שווה ומשותף של ים המלח.
ב. קבלת מכסה קבועה של מים מידי שנה ממי נהר הירדן.
ג. קבלת מכסה קבועה של מים מהמאגרים התת-קרקעיים (מי תהום) ביהודה ושומרון והשתתפות מלאה בניהול מאגרים אלה.
ד. קבלת פיצוי על המחסור במים משנת 1967 ועד היום על הנזקים החומריים והנפשיים שנגרמו להם.
מעניין. הלא כן?
בהחלט. זו גם הסיבה שבחרתי לכתוב על הנושא הזה. ככל שמעמיקים לתוך נושאי "הליבה" של הסדר הקבע כך הולך וגובר התסכול הרב ממורכבותו של הסכסוך. לפתע נדמה שאין שום גבול לדרישות הפלסטיניות. גם נושא המים שהוא נושא מאוד רגיש עבור ישראל הסובלת ממצוקה נוראית בתחום זה הופך לנושא משותף עם הפלסטינים. לטענתם אנו אמורים להתחלק עימם באופן שווה במקורות המים של מדינת ישראל. שום מדינה איננה יכולה להרשות לעצמה שמקורות המים שלה ישלטו, אפילו בצורה חלקית, על ידי מדינה אחרת. ישראל הבהירה זאת היטב בעבר לסוריה. ירדן ולבנון ואף הייתה מעורבת בעימותים צבאיים עימן על רקע מחלוקות בנושא המים וניסיונות של סוריה להטות את מי נהר הירמוך. ישראל איננה יכולה להסכים לדרישות הפלסטיניות. היא חייבת לשלוט באופן בלעדי במקורות המים ולהקצות מהם מכסות מים קבועות לפלסטינים. כל ויתור ישראלי בנושא זה יהיה בבחינת "בכייה לדורות".
להערכתי ככל שניכנס לתוך המשא ומתן כך ייגברו הדרישות הפלסטיניות. לדוגמא, A היום מדברים הפלסטינים על זכויות במזרח ירושלים אך במשא ומתן הם יעלו דרישות גם לגבי מערב ירושלים ויטענו כי השכונות בקעה, טלבייה, עין כרם, מוסררה, שיח' באדר (איזור הכנסת) ודיר יאסין (גבעת שאול) שייכות גם כן להם. ישראל צריכה כבר עכשיו לגבש את ה"קוים האדומים" שלה ולהגדיר את האינטרסים הלאומיים שלה לפני כל משא ומתן. כיום אנו מבולבלים ואיננו יודעים מה אנו רוצים מעצמנו. הפלסטינים ינסו לנצל זאת כדי להציג דרישות בלתי הגיוניות במשא ומתן על הסדר הקבע. נושא המים הוא דוגמה טובה לכך. לכן הבה נתעורר ונגדיר לעצמנו את צרכינו החיוניים לקיומה של מדינת ישראל, עדיין לא מאוחר.

יום רביעי, 28 בנובמבר 2007

מאנאפוליס לטהרן

נציגי הפלסטינים ומדינות ערב הגיעו ל"ועידת אנאפוליס" מלאי ספקות. מאז "ועידת מדריד" בתחילת שנות ה-90 הם טוענים שראו "ריבוי ועידות ותוצאות מעטות". ארצות הברית המודעת לחולשתם הפוליטית של ראש הממשלה אולמרט והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הנמיכה את הציפיות והחליטה להסתפק בהשקה של שלושה תהליכים עיקריים כתוצאה מהועידה באנאפוליס:
א. פתיחת משא ומתן פלסטיני - ישראלי על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל.
ב. ביצוע השלב הראשון של מפת הדרכים על ידי שני הצדדים.
ג. תחילת תהליך בניית המוסדות הכלכליים והפוליטיים הפלסטינים בתמיכה של הקהילה הבינלאומית (ההשקה של שלב זה תהייה בועידת פאריס ב-17 בדצמבר).
אולם בנוסף להשקה של התהליכים האלה בערוץ הפלסטיני - ישראלי השיקה ארצות הברית שלושה תהליכים נוספים החשובים עבורה בניהול מדיניותה במזרח התיכון:
א. התנעה בעקיפין של המשא ומתן העתידי בין ישראל לסוריה.
ב. הכשרת נורמליזציה בין ישראל למדיניות ערביות נוספות שעימן אין לה קשרים דיפלומטים.
ג. הכשרת הקרקע וגיבוש גוש המדינות הערביות המתונות לקראת התקפה צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין האיראניים לקראת הסרת האיום האיראני מעל ישראל ומעל מדינות המפרץ.
ברצוני להתמקד בנושא הקשר בין "ועידת אנאפוליס" למתקפה הצבאית האמריקנית האפשרית על איראן, קשר שהפך בימים האחרונים לשיחת היום ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב הערבי בכמה מדינות במזרח התיכון.
ח'אלד משעל, מנהיג החמאס, היה הראשון שטען כבר לפני כמה חודשים שמטרתה העיקרית של הועידה באנאפוליס הוא להכשיר את הקרקע לקראת מתקפה אמריקנית על איראן. ההנחה הזו הלכה והתפשטה בקרב הפלסטינים ובקרב כמה ממדינות ערב ככל שהתקרב מועד כינוס הועידה. הנחת העבודה של החמאס, הנתמכת כמובן על ידי איראן, היא שארצות הברית החליטה לשנות את מדיניותה במזרח התיכון. לא עוד מדיניות צבאית כוחנית כמו המדיניות שהיא מפעילה בעיראק, אלא גם מדיניות הידברות עם העולם הערבי.
הדרך הטובה ביותר להידבר עם הערבים, על-פי הנחה זו, היא באמצעות שבירת הקיפאון בערוץ הישראלי – פלסטיני. הידברות כזו תקל על ארצות הברית לתקוף את איראן.
האם הנחה זו נכונה?
ובכן. אי אפשר לשלול אותה על הסף. ראש הממשלה אהוד אולמרט מקפיד בימים האחרונים להמתיק סוד ולהבטיח כי ארצות הברית מטפלת בהסרת האיום האיראני וכי "הנשיא בוש עושה ויעשה הרבה בנושא האיראני". האם אולמרט רומז לאפשרות התקפה צבאית אמריקנית על איראן?
קשה מאוד שלא לראות את הקשר בין הנושא הפלסטיני לנושא האיראני. לנשיא האמריקני ג'ורג' בוש יהיה נוח יותר לפעול נגד איראן אם יוכיח במעשים, לפלסטינים ולמדינות ערב, שהוא פועל במרץ להשגת הסדר קבע שיביא להקמת מדינה פלסטינית. בכך הוא ינטרל הרבה ביקורת ערבית על ארצות הברית אם יחליט לתקוף את איראן. גם המדינות הערביות המשתתפות בועידה באנאפוליס, מלבד סוריה, לא יזילו דמעה אם ינוטרל כוחה של איראן בפעולה צבאית אמריקנית. איראן מאיימת גם עליהן. לכן בהחלט אפשר לראות ב"ועידת אנאפוליס" תחילת מהלך אמריקני לגיבוש המדינות הערביות הסוניות המתונות נגד איראן הקיצונית השיעית.
ויש כמובן את הקשר של מתקפה צבאית אמריקנית אפשרית על איראן למצב הפוליטי בישראל. ראש הממשלה אהוד אולמרט יוכל לשכנע את הציבור בישראל כי הוא נאלץ להגיש וויתורים לפלסטינים בתמורה לכך שארצות הברית תסיר את הסכנה האיראנית הגרעינית על קיומה של מדינת ישראל.
הנה כי כן, הנחת העבודה הזו בהחלט יכולה להסביר גם את פשר הגעתן של מדינות ערביות רבות ובראשן סעודיה אל הועידה באנאפוליס. הן כמובן יכחישו כל קשר בין הגעתן לועידה לבין מתקפה צבאית אמריקנית בעתיד על איראן אבל זו היא התחושה בקרב רבים ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב הערבי. כנראה שנצטרך להמתין ולראות האם אכן יורה הנשיא בוש בחודשים הקרובים על מתקפה צבאית על איראן. אולם האפשרות שח'אלד משעל צדק היא סבירה בהחלט.


למאמרים נוספים: אנאפוליס


כתבת וידאו בנושא ועידת אנאפוליס, בהשתתפות יוני בן-מנחם








ועידת פאריס העיר פאריס - "עיר האורות" מהווה כנראה נקודת ציון חשובה בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכל הקשור להיבטיו הכלכליים. ב-1994, מייד לאחר הסכם אוסלו, הושג בפאריס סיכום של הנספח הכלכלי להסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים המכונה "הסכם פאריס" למאמר המלא

יום שלישי, 27 בנובמבר 2007

המלך עבדאללה מהדק את שליטתו בממלכת ירדן

המלך עבדאללה מעמיק את אחיזתו בשלטון ולאחר שהצליח לרסק את כוחה הפוליטי של מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" מהווה את הזרוע הפוליטית של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית הוא מקים ממשלה חדשה בירדן.
בראש הממשלה החדשה עומד נאדר אלד'הבי, מנהלן מוכשר ובעל רקורד מוצלח בתחום הכלכלי וגם אחיו של ראש המודיעין הכללי הירדני רב ההשפעה. הממשלה מונה 28 שרים, כולל ראש הממשלה. 8 שרים מהממשלה היוצאת שמרו על תפקידם. 13 שרים הינם שרים חדשים והשאר שימשו בעבר בתפקידי שרים בממשלות הקודמות. לראשונה בתולדות ירדן מונה הממשלה 4 שרות ומשרת סגן ראש הממשלה בוטלה.
המינוי הבולט ביותר הינו של שר החוץ החדש צלאח אלדין אלבשיר הנעדר כל רקע וניסיון דיפלומטי במקומו של שר החוץ הוותיק והמנוסה עבד אללה אלח'טיב. יחסו של שר החוץ החדש לישראל איננו ברור. בתפקידיו המינסטריאלים הקודמים כשר המשפטים ושר התעסוקה והמסחר, לא גילה יחס שלילי או חיובי באופן מיוחד כלפי ישראל. הוא מזוהה עם זרם הליברלים החדשים בירדן, בוגר הסקטור הפרטי ונמנה על קבוצת הצעירים שהמלך עבדאללה החל להחדיר למערכת השלטונית הבכירה בממלכה. "טבילת האש" הראשונה שלו תהיה בועידת אנאפוליס. בפועל הוכפף גם משרד החוץ ללשכה המלכותית.
הרכב הממשלה מהווה גילוי נוסף לעוצמתו והשפעתו הגדלה של ראש הלשכה המלכותית הדומיננטי באסם עוצ'אללה. הכפפת משרד החוץ ללשכה המלכותית יכולה לשמש הוכחה לכך כי שר החוץ החדש לא ישחק תפקיד משמעותי בעיצוב מדיניות החוץ הירדנית. עוצ'אללה ימשיך לנהל ביד רמה את מדיניות החוץ של הממלכה לצידו של המלך עבדאללה וראש המודיעין הכללי, ד'הבי.
הממשלה הנוכחית דומה, בסך הכל, במאפייניה הכללים לממשלות קודמות. דהיינו ממשלה טכנוקרטית השומרת על האיזונים הגיאוגרפיים (צפון, דרום ומרכז הממלכה) והעדתיים המוכרים. שיעור ייצוג השרים ממוצא פלסטיני רשם ירידה מסויימת (5 שרים בלבד) וייצוג דרום הממלכה זכה לייצוג לא מועט (7 שרים).
עם זאת לאחר שהצליח המלך עבדאללה להביס את הפלגה האסלאמית שהיוותה איום על שלטונו הוא פונה כעת לטפל במצב החברתי והכלכלי. ירדן נמצאת כעת בפני אתגר כלכלי וחברתי חשוב שכן בתחילת 2008 צפוי ביטול הסובסידיות לדלק ומוצריו וכן למספוא. הדבר צפוי להוביל לגל של התייקרויות מחירים ולהחמיר את המגמה שקיבלה תאוצה בשנים האחרונות של שחיקה מעמיקה ברמת החיים, בפרט של המגזר העבר-ירדני שהוא המשענת המסורתית של המשטר. בעבר הביא עליות מחירים של הלחם ומוצרי מזון אחרים להפגנות אלימות ומהומות שמאחוריהן עמדו גורמי האופוזיציה. המפלגה האסלאמית המובסת עלולה לנצל את המצב הכלכלי כדי לנסות ולהתסיס את הרחוב ועל ידי כך לנקום השלטון שאותו היא מאשימה בזיוף הבחירות האחרונות לפרלמנט. המלך עבדאללה נערך למצב החדש שעלול להיווצר ומקים ממשלה חדשה הנאמנה לו ושתסור למרותו ללא עוררין.


נחישות ירדנית מול הססנות פלסטינית השלטון הירדני הפיק היטב את הלקחים מניצחון ארגון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 וההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה לפני ארבעה חודשים. החשש כי בבחירות לפרלמנט בירדן תגביר מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" את כוחה הדיר שינה מעיניו של המלך עבדאללה למאמר המלא

יום ראשון, 25 בנובמבר 2007

ועידת פאריס

העיר פאריס - "עיר האורות" מהווה כנראה נקודת ציון חשובה בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכל הקשור להיבטיו הכלכליים. ב-1994, מייד לאחר הסכם אוסלו, הושג בפאריס סיכום של הנספח הכלכלי להסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים המכונה "הסכם פאריס". על-פי ההסכם הזה ישראל אחראית לייבוא וייצוא של מוצרים ולגביית כספי המיסים עבור הרשות הפלסטינית. עכשיו חוזרת פאריס שוב לכותרות. מייד לאחר "ועידת אנאפוליס" מתכננת הרביעיה הבינלאומית לכנס בבירת צרפת ועידת המשך שתיקרא "ועידת פאריס" ותעסוק בהשגת תרומות מהקהילה הבינלאומית כדי לשקם את מוסדות הרשות הפלסטינית. הועידה אמורה להיפתח ב-17 בדצמבר ובראשה יעמדו שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר וטוני בלייר שליח הקוורטט למזרח התיכון. לועידה הוזמנו 90 מדינות ובטקס הפתיחה ישתתף נשיא צרפת סרקוזי. ייתכן שגם הנשיא הפלסטיני עבאס וראש הממשלה אולמרט יוזמנו לועידה. המארגנים ממתינים לתוצאות "ועידת אנאפוליס" כדי לראות האם ל"העלות את פרופיל הועידה" או להנמיכו.
הקשר בין פוליטיקה לכלכלה הוא ברור. "ועידת פאריס" נועדה להזרים זריקת עידוד כלכלית לרשות הפלסטינית הקורסת של מחמוד עבאס בניסיון לחזקו מול החמאס ובקרב בני עמו. הועידה תזרים כסף לרשות הפלסטינית בכל מקרה, גם אם "ועידת אנאפוליס" תיכשל. הרביעיה הבינלאומית רוצה בכל מחיר רשות פלסטינית חזקה, פרו מערבית, ולא רשות חמאסית שהיא שלוחה של איראן בשטחים הפלסטינים.
לקראת הועידה הכינה ממשלת סלאם פיאד "תוכנית פיתוח ורפורמה" והגישה רשימת פרוייקטים ובקשות לתרומות בסך של שני מיליארד דולר כדי לבנות מחדש את המוסדות הפלסטינים ולייצב את שלטונו של מחמוד עבאס. הועידה מתוכננת להיות ועידה בדרג של שרים ומקורות אירופאים מעריכים כי גם מדינות ערביות יהיו מוכנות לתרום כספים לרשות הפלסטינית מעבר למדינות האיחוד האירופי שהן התורמות העיקריות לפלסטינים.
האם התרומות יופנו רק לגדה המערבית נוכח העובדה שהחמאס שולט ברצועת עזה והרביעיה הבינלאומית מחרימה אותו? שאלה טובה, הרשות הפלסטינית טוענת כי התוכנית הכלכלית שהכינה היא תוכנית ל"כל פלסטין" כולל רצועת עזה ולא רק לגדה המערבית. התשובה תינתן כנראה במהלך הועידה.
אחת השאלות המרכזיות בסכסוך הישראלי פלסטיני תמיד הייתה האם שיפור מצבם הכלכלי של תושבי השטחים יביא גם למיתון עמדותיהם המדיניות ולהגברת הסיכוי להגיע להסדר מדיני עם ישראל. הניסיון בהתמודדות עם התיזה הזו היה מר מבחינתה של ישראל. הזרמת כספים לרשות הפלסטינית הייתה תמיד בעייתית. חלק מהכספים נעלמו והגיעו לכיסם של בכירים ברשות הפלסטינית וחלק הועברו למימון פעילות הטרור נגד ישראל. מבחינת ישראל עידוד ושיקום הכלכלה הפלסטינית הוא דבר חיובי. הוא עשוי לשפר את האווירה בתנאי שהכסף המוזרם אכן יגיע ליעדיו. על המדינות התורמות לדאוג שיהיו מנגנוני פיקוח מתאימים כדי לוודא שהכסף מגיע לפרוייקטים שלהם הוא יועד. הסיכוי ששיפור הכלכלה הפלסטינית יביא להתמתנות בדרישות המדיניות של הנשיא מחמוד עבאס הוא קלוש. גם בימי הזוהר של הסכם אוסלו כשהכסף זרם מהמדינות התורמות אל הרשות הפלסטינית ויאסר ערפאת שלט ביד רמה בשטחים לא התמתנו התביעות הפלסטיניות בנושאי הליבה של הסכסוך. מהבחינה הזו מחמוד עבאס הוא ממשיך דרכו של יאסר ערפאת. הזרמת כספים לפרוייקטים של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית עשוייה לחזק את מעמדו של מחמוד עבאס בעיני בני עמו במיוחד אם הסיוע יגיע רק לרשות ולא לחמאס ברצועת עזה אך היא לא תקל על המחלוקות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. אי אפשר לקנות את מחמוד עבאס בכסף ובאמצעות "ועידת פאריס" ל"מרוח גריז" על גלגלי המשא ומתן המדיני. לצערנו, העקרונות הפלסטינים (ת'אוובת-בערבית) בנושאי הליבה של הסכסוך הם מוצקים בכל מה שקשור לעניין "זכות השיבה", ירושלים, הגבולות ההתנחלויות וכולי ושום הון שבעולם לא יגרום להם לשנות את עמדותיהם. לכן על מי שמארגן את "ועידת פאריס" לדעת זאת. אפשר לסייע לכלכלה הפלסטינית אבל אי אפשר באמצעות הכסף לשנות את העמדות המדיניות הפלסטיניות הבסיסיות. השינוי אם בכלל יקרה, צריך לבוא מבפנים.

נחישות ירדנית מול הססנות פלסטינית

השלטון הירדני הפיק היטב את הלקחים מניצחון ארגון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 וההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה לפני ארבעה חודשים. החשש כי בבחירות לפרלמנט בירדן תגביר מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" את כוחה הדיר שינה מעיניו של המלך עבדאללה אשר הורה על הצרת צעדיה של המפלגה וצמצום השפעתה. מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" היא הזרוע הפוליטית של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית. היא תומכת בגלוי בארגון החמאס ובהפיכה הצבאית שעשה ברצועת עזה ושאבה עידוד רב מכוחו הפוליטי הגובר בשטחים.
ואכן בבחירות לפרלמנט שהתקיימו בשבוע שעבר בירדן נחלה המפלגה הפסד צורם. היא איבדה כשני שלישים מכוחה בפרלמנט וזכתה רק לשישה מושבים לעומת 17 מושבים בעבר. מי שזכה במרבית המושבים בפרלמנט המונה 110 מושבים, היו מועמדים עצמאיים הנאמנים לממשלה. המפלגה סירבה להשלים עם מפלתה וקראה לממשלה לבטל את הבחירות בטענה כי היו זיופים רבים בקלפיות. ממשלת ירדן דחתה את הדרישה על הסף. שר הפנים הירדני עיד אלפאיז אישר כי נעצרה קבוצה קטנה של אנשים שניסו לזייף את פתקי ההצבעה אך "מספרם לא עולה על אצבעות היד האחת" והודיע כי בקרוב הם יועמדו לדין.
בתחילה היססה מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" להשתתף בבחירות לפרלמנט לאחר שכמה חודשים לפני כן נסוגה מהשתתפותה בבחירות המוניציפליות מחשש דומה לתבוסה. כבר בבחירות המונוציפליות הצליחו השלטונות הירדנים להרתיע את המפלגה מלהשתתף בבחירות. הם אפשרו לאלפי חיילים הנאמנים למלך עבדאללה להצביע ובכך הגדילו את אחוזי ההצבעה. המפלגה חששה מתבוסה וביטלה את השתתפותה בבחירות.
מדוע נכשלה המפלגה בבחירות לפרלמנט? מכמה סיבות:
א. נחישות של המלך עבדאללה לא לאפשר לה לצבור כוח בדומה לתנועת החמאס בשטחים.
ב. צעדים מעשיים של ממשלת ירדן (חוק בחירות חדש) לדחוק אותה ולהצר את צעדיה. המועמדים המזוהים עם הממשלה ניהלו קמפיין בחירות אגרסיבי ובסיוע השלטון הצליחו להעלות את אחוזי ההצבעה באופן משמעותי.
ג. מחלוקות חריפות בין זכי בן ארשיד, המזכיר הכללי של המפלגה לבין הנהגת תנועת "האחים המוסלמים" על הרכב רשימת המועמדים של המפלגה. בגלל המחלוקות החרים ארשיד את השתתפותו בקמפיין הבחירות.
ד. ירידה בתמיכה במפלגה בקרב תומכיה המסורתיים, תושבי מחנות הפליטים, בשל תמיכתה הגלויה בהפיכה הצבאית של החמאס בעזה.
יש לברך על הפעולה הנמרצת של שלטונות ירדן, שגם הצליחו בסופו של דבר, לצמצם את כוחה של מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית". צריך לזכור כי גם מפלגה זו, כמו תנועת החמאס, נתמכת בידי איראן הרוצה להרחיב את השפעתה בתוך מדינות סוניות מתונות דוגמת ירדן.נראה כי גם רבים מאזרחי ירדן מבינים את הסכנה הטמונה בהגברת ההשפעה האיראנית במדינתם ואינם רוצים להיקלע לאותו המצב שאליו נקלעו תושבי רצועת עזה. הפעולה המוצלחת של שלטונות ירדן צריכה לשמש דוגמא לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס כיצד יש לטפל בגופים אסלאמיים קיצונים. הנחישות הירדנית מול ההססנות של הרשות הפלסטינית בטיפול בחמאס זועקת לשמיים. לצערנו כבר מאוחר מידי. הנשיא עבאס איחר את הרכבת, החמאס כבר השתלט על רצועת עזה ומנסה כעת להשתלט גם על הגדה המערבית. מתי תתעורר כבר יא מחמוד עבאס?

יום חמישי, 22 בנובמבר 2007

למי להאמין?

גורמים שונים בישראל מהלכים בימים האחרונים אימה על אזרחי ישראל בכל הקשור ל"ועידת אנאפוליס" ויוצרים את הרושם כי מדובר באירוע קריטי לביטחונה של מדינת ישראל שאם ייכשל ייצור סכנות ביטחוניות אדירות למדינה. כך למשל ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר אתמול בפגישה עם צעירי קדימה כי אם תיכשל ועידת אנאפוליס "זה לא יהיה טוב". האזרח הפשוט העוקב אחר הדיווחים באמצעי התקשורת על ההערכות שמסרו ראשי זרועות הביטחון בפני הקבינט מקבל את התחושה כי מייד לאחר הועידה בשבוע הבא, ייאלץ עם ישראל "לרוץ אל המקלטים". הנה התרחישים הצפויים שהציגה מערכת הביטחון:
א. "ועידת אנאפוליס" תיכשל.
ב. כישלון הועידה עלול להביא להידרדרות המצב הביטחוני ביהודה ושומרון.
ג. ארגון החמאס עלול לבצע השתלטות אלימה על שטחי הגדה.
ד. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס עלול להתפטר מתפקידו.
ה. כישלון התהליך המדיני יביא את הקהילה הבינלאומית לוותר על רעיון "שתי מדינות לשני עמים" והיא תתמוך ביצירת מדינה דו לאומית בשטח שבין נהר הירדן לים התיכון דבר שישנה את המאזן הדמוגרפי באיזור.
ה. המשך הסטטוס קוו יביא את הקץ על שלטונו המתון של מחמוד עבאס.
ו. יכולת הביצוע של הנשיא עבאס שואפת לאפס.
האם להאמין להערכות אלה? שאלה טובה, במיוחד לאור העובדה ששר הביטחון אהוד ברק צוטט באמצעי התיקשורת כמי שאומר כי יש סבירות גבוהה להצלחת הועידה. אינני מנסה להתחמק ממתן התשובה. הניסיון לימד אותי שתמיד כדאי להאזין גם להערכות של שכנינו הערבים ולהצהרותיהם. להערכתי הטרור הפלסטיני יתגבר ללא כל קשר לקיומה או אי קיומה של הועידה באנאפוליס. ח'אלד משעל, מנהיג החמאס הודיע כבר לפני כחודשיים כי ארגונו התחיל בהכנת האינתיפאדה הבאה. מנהיגי החמאס ברצועת עזה ובראשם מחמוד א-זהאר הודיעו בריש גלי, לפני כמה ימים, כי בכוונתם להשתלט גם על הגדה המערבית מכיוון שהם מייצגים את מרבית העם הפלסטיני ולכן זו היא זכותם ואילו הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס הודיעה רשמית כי עצרה כבר מאות פעילי חמאס המנסים להקים קבוצות חמושות בניסיון להשתלט על ערי הגדה. כל התהליכים האלה קורים ללא כל קשר לועידה. לא צריך להיות ראש אמ"ן או ראש השב"כ כדי להגיע לההערכות שנמסרו בישיבת הקבינט. צריך להתייחס ברצינות להצהרות הפלסטינים על פלגיהם השונים ולהסיק את המסקנות הדרושות. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נהג לומר בשיחות סגורות כי הפלסטינים לעולם לא יפסיקו את הטרור נגד ישראל. "ברגע שהם לא הורגים יהודים מתחיל לגרד להם בידיים והם מרגישים צורך עז שהם אינם מסוגלים להתגבר עליו" התבטא שרון.
הפלסטינים עצמם על פלגיהם השונים מצהירים בגלוי כי הועידה תיכשל ושום דבר לא ייצא ממנה. מדוע עם ישראל צריך לחשוב אחרת? אם זהו המצב, נשאלת השאלה מדוע הסכימה ישראל להשתתף בועידה בינלאומית שתוצאותיה השליליות ידועות מראש? האם סיבת הכישלון לא תוטל בסופו של דבר על ישראל?
התשובה: לישראל לא הייתה ברירה. הנשיא בוש חפץ בועידה וישראל איננה יכולה לסרב לידידה הגדול ביותר בעולם. הנשיא בוש מעוניין בהצגה הזו ו"ההצגה חייבת להימשך". ישראל היא אחד השחקנים והיא חייבת להשתתף בה. אין גם כל ודאות שאכן ישראל תואשם בכישלון הועידה. לאחר כישלון ועידת קמפ דיויד לפני שבע שנים האשים הנשיא קלינטון את יאסר ערפאת בהכשלת הועידה. בהחלט ייתכן שגם הפעם תחשף הקיצוניות של הדרישות הפלסטיניות וחוסר נכונותם להגיע לפיתרון של פשרה.
גורמי הביטחון המליצו לדרג המדיני בישיבת הקבינט האחרונה לנצל את השנה שנותרה לנשיא בוש בבית הלבן כדי להשיג עם הפלסטינים הסדר מדיני אבל לדחות את ביצועו בכמה שנים בגלל חולשתו של הנשיא עבאס, מעין "הסכם מדף". כל זאת בתקווה שמחמוד עבאס יצליח להתאושש ולחזק את מעמדו.
כנראה שיש המאמינים בניסים. ישראל צריכה לסמוך על עצמה בלבד בכל הקשור בביטחון אזרחיה. את השנה האחרונה של הנשיא בוש בשלטון צריכה ישראל לנצל כדי לחזק את ביטחונה ולהסיר מעליה, בסיוע אמריקני, את האיום המדאיג על קיומה שיוצרת איראן המנסה להתחמש בנשק גרעיני. זהו הדבר החשוב שישראל צריכה להתמקד בו להשיג מהידיד האמריקני הגדול שלה.
הפלסטינים אינם מאיימים על קיומה של ישראל, מדוע צריך למהר ולהגיע להסכם עם מחמוד עבאס שהוא בבחינת "משענת קנה רצוץ"? מדוע למסור את נכסינו לעבאס שהוא בגדר "אחד שאינו מסוגל לספק את הסחורה"?
לכן, צריך לבדוק היטב את העובדות לפני שמחליטים למי להאמין. כדאי תמיד לבדוק את העובדות וגם את ההמלצות. רק פתי מאמין לכל דבר.

:למאמרים נוספים

משענת קנה רצוץ ארה"ב, ישראל והרשות הפלסטינית בראשותו של הנשיא מחמוד עבאס כל כך נלהבות מהרעיון החדש של ועידה בינלאומית בסתיו הקרוב ומחידוש השיחות על הסדר הקבע עד שהן בעצם שוכחות שמה שיצר את המומנטום הזה הוא ההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה למאמר המלא

יום רביעי, 21 בנובמבר 2007

חשבון נפש פלסטיני

הפלסטינים ציינו אתמול מלוא 72 שנים למותו של השיח' עז א-דין אלקסאם שעל שמו נקראת הזרוע הצבאית של החמאס. השיח' קסאם, שהיה בכלל ממוצא סורי, נהרג במהלך היתקלות עם כוח משטרה בריטי בחורשות של הכפר יעבד באיזור ג'נין, בשעה שעמד בראש קבוצה של פלסטינים חמושים. תנועת החמאס בחרה לקרוא לזרוע הצבאית שלה על שמו מכיוון שהוא היה הראשון שארגן קבוצות מסודרות של פלסטינים שנלחמו, באותה התקופה, בישוב היהודי בארץ ישראל במטרה "למנוע את השתלטות היהודים על אדמת פלסטין". אחד מחבריו הקרובים של עז- אדין אלקסאם היה אחמד אלע'לאייני, לבנוני במוצאו שמשפחתו היגרה לעיר חיפה בסוף המאה הקודמת. העיתון "אלקודס" המזרח-ירושלמי, פרסם השבוע לראשונה, ראיון שנערך עימו לפני כעשרים שנה. אלע'לאייני מספר בין היתר על יחסיו של השיח' עז אדין אלקסאם עם המופתי, באותם ימים, חאג' אמין אל-חוסייני שהנהיג את התנועה הלאומית הפלסטינית ואומר כי השניים פעלו בכיוונים שונים וכי הוא קיווה לקבל עזרה כספית בלבד מהמופתי. גם יחסיו של השיח' עם אישים פלסטינים בולטים אחרים באותה תקופה לא היו טובים. בסוף הראיון נשאל אלע'אלאייני כיצד הוא רואה את העבר ומשיב: "הבעיה הפלסטינית הלכה לאיבוד בגלל המאבקים בין משפחת חוסייני למשפחת נשאשיבי". (שתי המשפחות הפלסטיניות הגדולות באותה תקופה שניהלו מאבק דמים ביניהן על השאלה מי מהן תנהיג את (הפלסטינים.
כשקראתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לראות כיצד חוזרת ההיסטוריה על עצמה. כיצד הפלסטינים לא לומדים דבר מן ההיסטוריה שלהם וממשיכים לחזור על אותן השגיאות שמונעות מהם להגיע לעצמאות שעליה הם נאבקים כבר כמה עשרות שנים.
למה כוונתי?
הפעילות הטרוריסטית של ארגון החמאס כיום נגד ישראל איננה מהווה איום קיומי עליה. אכן, היא מפילה קורבנות בקרב אזרחי ישראל והחמאס הצליח אף להשתלט בכוח על רצועת עזה ומאיים להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון. אולם ארגון החמאס מבין היטב כי אין לו את הכוח הצבאי הדרוש לגבור על צה"ל. בסופו של דבר ישראל תאלץ לפעול ברצועת עזה שבה הקים החמאס את בסיס כוחו, התוצאה הסופית היא ודאית, ישראל תרסק את הארגון ותשתיתו וגורלו יהיה כגורלו של השיח' עז א-דין אלקסאם. כלומר הפעילות הצבאית של הפלסטינים ב-1935 נגד הישוב היהודי בארץ לא השיגה עבורם את התוצאה שלה הם ייחלו, בדיוק כמו שעכשיו לא ישיגו מישראל את עצמאותם באמצעות הטרור. להיפך, המאבק המזויין הפלסטיני נגד הישוב היהודי בארץ ישראל הביא עליהם ב-1948 את האסון הגדול ביותר בהיסטוריה שלהם - את ה"נכבה". האם הם הפיקו את הלקחים הדרושים? בהחלט לא.
וכמובן יש גם את ההיבט הנוסף של הסיפור.
בגלל המאבקים הפנימיים של הפלסטינים בתקופת המנדט הבריטי זכתה רק ישראל לעצמאות. היא הצליחה להתחזק כמדינה, להעלות עוד כמה מיליוני יהודים לארץ ולשגשג מבחינה כלכלית וצבאית. הפלסטינים "נתקעו" תחת הכיבוש המצרי ברצועת עזה, הכיבוש הירדני בגדה המערבית ועם מאות אלפי פליטים שהתפזרו במדינות ערב.
האם הם למדו משגיאותיהם? שוב התשובה היא לא.
ראו מה קורה בימים אלה. ארגון החמאס עשה הפיכה צבאית ברצועה והביא לנתק פיזי, כלכלי וחברתי בין הגדה לרצועה. נתק שחיבל קשות בטענה הפלסטינית כי מדובר ביחידה גיאוגרפית אחת שבה אמורה לקום מדינת פלסטין. במקום מדינה פלסטינית עצמאית ודמוקרטית שעליה חלמו הפלסטינים, קמה מדינת "חמסטאן" על חלק קטן בלבד של השטח, מדינה דיקטטורית בסגנון הטאליבן. הגדה המערבית נותרה תחת שליטת ישראל. החשש שארגון החמאס ישתלט גם על שטח הגדה מרחיק מאוד את האפשרות שכוחות ישראל ייסוגו ממנה בשנים הקרובות. בתוך הזירה הפלסטינית הפנימית נוצר נתק מוחלט בין הנהגת אש"ף בראשות מחמוד עבאס לבין הנהגת החמאס בראשות ח'אלד משעל. החמאס חבר ל"ציר הרשע" בראשות איראן ואילו אש"ף נתמך בידי ארצות הברית.
המאבקים הפנימיים ביו הפלסטינים הביאו לדחיית מימוש חזון הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית למועד בלתי ידוע.
הפלסטינים אינם לומדים משגיאות העבר. הדרך להשיג את מטרתם צריכה להיות בדרכי שלום ולא באלימות כלפי ישראל. אם יוכיחו שכוונותיהן לשלום אמיתיות וכנות יוכלו להשיג הרבה יותר ממדינת ישראל. לגבי המחלוקות הפנימיות ביניהם, ברור שאחדות לאומית היא הדרך הטובה ביותר לממש את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות אך הם לא מצליחים להגיע לדיאלוג פנימי ומשם להסכמות. בימים אלה, כשפעמוני השלום שוב מצלצלים לקראת כינוס "ועידת אנאפוליס", כדאי שהפלסטינים יעשו חשבון נפש רציני ויפיקו את הלקחים מן העבר. הפקת לקחים נכונה מהעבר יכולה לשפר את עתידם.

:למאמרים נוספים

האם החמאס והפת"ח יתפייסו בקרוב? תנועת החמאס מיהרה "לברך" על הודעת תנועת הפת"ח כי כמה מנהיגים בכירים שלה מתכוונים לשוב בקרוב לרצועת עזה. החמאס מנסה לנצל צעד זה לחידוש הדיאלוג עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מבלי לוותר על השלטון ברצועת עזה שאותו תפסה בכוח. איימן טה, אחד מדוברי החמאס ברצועה טען כי התנועה לא תרדוף אף איש פת"ח למאמר המלא

יום שלישי, 20 בנובמבר 2007

מחמוד עבאס נגד החמאס

ארגון החמאס איננו מסתיר עוד את כוונותיו להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון. ארבעה חודשים חלפו מאז השתלט הארגון בכוח על רצועת עזה ונראה ש"התיאבון בא עם האוכל". מנהיגי החמאס מדברים על כך בגלוי. הד"ר מחמוד א-זהאר, מבכירי הארגון, אומר כי ארגונו מייצג את רוב העם הפלסטיני ולכן זכותו לשלוט גם על הגדה המערבית, מנהיגים אחרים של החמאס מבטיחים כי בשנה הבאה יתפללו במוקאטעה ברמאללה והתחושה בקרב הנהגת החמאס היא כי המשימה הזו היא בהחלטת בהישג יד. סעיד ציאם, שר הפנים בממשלה המודחת של איסמעיל הניה ברצועת עזה שנחשב לאחת מהדמויות החזקות בארגון החמאס, מזהיר בראיון לעיתון "א-שרק אלאווסט" כי אם המצב בגדה לא ישתנה והרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס לא תפיק את הלקחים הדרושים "יהיה פיצוץ גם בגדה".
הרשות הפלסטינית לוקחת ברצינות את איומי החמאס. ממשלת סלאם פיאד הציבה כמשימה רשמית בפני מנגנוני הביטחון שלה את מניעת השתלטותו של ארגון החמאס על ערי הגדה. בארגון החמאס מאשרים את הדיווחים כי הרשות הפלסטינית עצרה בשלושת החודשים האחרונים כמה מאות פעילי חמאס בגדה. לא מדובר רק בפעילים של הזרוע הצבאית. מדובר גם בפעילים של הזרוע הפוליטית ושל מנגנון ה"דעווה" של הארגון כמו אימאמים של מסגדים, דרשנים, חכמי דת, מרצים ומורים ועוד.
בחקירות של גורמי הביטחון הפלסטינים התברר כי ארגון החמאס מנסה להקים בערי הגדה תשתית של "הכוח המבצעי" בדומה לכוח השולט ברחובות רצועת עזה. חלק מהחוליות שנעצרו היו "חוליות רדומות" שצברו כלי נשק וחומרי נפץ והמתינו ליום פקודה והוראות ממפקדת הארגון ברצועת עזה. החוליות האלה לא עשו שימוש בנשק נגד חיילי צה"ל והוא יועד אך ורק למשימה העיקרית של השתלטות על הרשות הפלסטינית ומתקניה בערי הגדה.
אחת המטרות העיקריות לכך שהרשות הפלסטינית מיהרה להכניס דווקא לשכם כוח משטרה חדש המונה כ-300 אנשי ביטחון הייתה מידע מודיעיני כי ארגון החמאס מתכנן בקרוב להשתלט על העיר שכם. מנגנון הביטחון הכללי הפלסטיני בעיר עצר כמה חוליות של החמאס בעיר ותפס ברשותן כלי נשק וחומרי חבלה. אנשי הביטחון הפלסטינים פשטו על מגורי הסטודנטים של אוניברסיטת א-נג'אח בשכם ובחיפוש בחדריהן של סטודנטיות מארגון החמאס נתגלו כמויות גדולות של חומרי הסתה נגד הרשות הפלסטינית. במקום נתפסו גם כרוזים מזוייפים של ארגון הפתח שנועדו ליצור סכסוכים בין חברי הארגון. כמו כן, מתחת למסגד במחנה הפליטים בלאטה הסמוך לעיר נתגלתה מנהרה ובה מדים צבאיים וחומרי הסתה של החמאס.
מסתבר שהרשות הפלסטינית יכולה להילחם בחמאס ברצינות אם היא רק רוצה בכך. כשמדובר בכך שארגון החמאס מתכנן להפיל מכיסאו את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ולהשתלט על מעוזיו האחרונים בערי הגדה, לא מהסס מחמוד עבאס אפילו לרגע, הוא מסיר את הכפפות ומורה לאנשיו להילחם בחורמה בחמאס. עבאס גם הכריז כי החמאס הוא ארגון טרור לאחר שנחשפה תוכנית של החמאס להתנקש בחייו. אילו הקשיב מחמוד עבאס לעצותיה של ישראל ונקט בצעדים המתאימים המתחייבים ברצועת עזה, היה מסכל בזמן את כוונת החמאס להשתלט על הרצועה. עכשיו כשהקרקע בוערת מתחת לרגליו מוכן הנשיא עבאס להקשיב גם לעצותיה של ישראל וגם לעצות האמריקניות. המתאם הביטחוני המיוחד הגנרל האמריקני קית' דייטון, שנכשל ברצועת עזה ולא הצליח לעצור שם, ביחד עם אנשיו של מחמד דחלאן, את השתלטות החמאס, מייעץ, באופן קבוע, לאנשי הביטחון הפלסטינים ובעזרת מדריכים אמריקנים ממשיך לאמן שוטרים פלסטינים נוספים ביריחו. שוטרים אלה אמורים להתפרס בעתיד בערי הגדה לאחר קבלת אישור מישראל. אבל אל לה לישראל להפחית את הלחץ על הנשיא עבאס ואנשיו בכל הקשור במלחמה בטרור. הנה כשעבאס רוצה הוא יכול. אם הוא רוצה להיות הפרטנר הוא חייב לדעת לספק גם את הסחורה. לעצמו, כפי שראינו, הוא כבר יודע לדאוג. הגיע הזמן שידאג גם לתהליך המדיני.


:למאמרים נוספים

מי מגן על ארגון החמאס? בסוף השבוע שעבר הגיעו ידיעות מדאיגות מן האו"ם על כך שקבוצה של מדינות ערביות בתמיכת רוסיה, סיכלה יוזמה לכלול בהחלטה של האו"ם גינוי לחמאס והוקעת הארגון בעקבות השתלטותו על רצועת עזה. את ההתנגדות להצעה הובילו מצרים סוריה ולוב. העמדה הזו של המדינות הערביות היא מדאיגה במיוחד נוכח העובדה שהן סיכלו יוזמה שהוביל השגריר של הרשות הפלסטינית באו"ם ריאד מנצור למאמר המלא

יום שבת, 17 בנובמבר 2007

הקונספירציה

הפלסטינים אוהבים מאוד את "תיאוריית הקונספירציה". כל יוזמה אמריקנית או מהלך ישראלי נתפסים מייד כתחבולה שיש בה, לדעתם, מלכודת כלשהי לרעתם של הפלסטינים. מחד גיסא, הם מבינים שארצות הברית היא המעצמה העולמית היחידה היכולה לקדם את התהליך המדיני ולהשפיע על ישראל אך מאידך גיסא, כל מהלך אמריקני בעניין הפלסטיני מתקבל מייד בחשדנות רבה. בימים האחרונים מתחילים הפלסטינים להפנים את העובדה ש"ועידת אנאפוליס" מתקרבת וכי לא יהיה מנוס, למרות ההסתייגויות שלהם וחוסר ההתקדמות בשיחות בין צוותי המשא ומתן של שני הצדדים, הם יהיו חייבים להתייצב באנאפוליס.
ברחוב הפלסטיני כבר נותנים משמעות למילה "אנאפוליס". המילה הזו, מסבירים "יודעי דבר", היא בכלל מילה בשפה הערבית והיא מתחלקת לשתיים: אנא=אני (בערבית) פוליס=משטרה (בערבית). כלומר: "אני משטרה ". ארצות הברית מודיעה בעצם בכינוס הועידה כי היא "המשטרה של העולם" ועל פיה יישק דבר. ברחוב הפלסטיני מאמינים כי מהועידה הזו לא ירוויחו הפלסטינים דבר וכי תוצאותיה יהיו "תכתיבים" אמריקנים לפלסטינים בתוקף היותה של ארה"ב "המשטרה של העולם".
איך מסבירה האופוזיציה הפלסטינית את עיתוי כינוס הועידה? האם היא מאמינה להסברים האמריקנים כי הנשיא בוש מכנס את הועידה בניסיון לממש את חזונו על הקמת המדינה הפלסטינית לפני שהוא עוזב את הבית הלבן? לא ולא.
:(הנה כמה הסברים של האופוזיציה הפלסטינית לכינוס הועידה בעיתוי הנוכחי (לאו דווקא על פי סדר חשיבותם
א. כינוס הועידה נועד לחפות על הכישלונות האמריקנים בעיראק ואפגניסטן.
ב. ליצור אווירה חיובית נוכח מצבה של הכלכלה האמריקנית.
ג. לשפר את מצבה של המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות.
ד. ניסיון לסייע לראש הממשלה אהוד אולמרט הסובל ממצב פוליטי קשה בישראל.
ה. מדובר ב"הטעייה" לקראת מתקפה אמריקנית על איראן וסוריה.
ו. ניסיון לנצל את חולשתן של מדינות ערב כדי לכפות עליהן את ההגמוניה האמריקנית.
ז. ניסיון לנצל את חולשתם של הפלסטינים ואת הנתק בין הגדה לרצועה כדי לכפות על העם הפלסטיני "פתרונות" שהוא מסרב להם.
ח. ניסיון לנצל את העובדה כי צרפת תחת שלטונו של סרקוזי איננה עוד פרו פלסטינית כבעבר.
בהחלט תיאוריות מענינות שאפשר בודאי להוסיף עליהן עוד כמה וכמה. כשהאווירה ברחוב הפלסטיני היא כזו, יקשה מאוד על ארה"ב לשנות את תדמיתה של הועידה בעיני הפלסטינים. ראש הממשלה אהוד אולמרט אומר אומנם, כי " "ועידת אנאפוליס" לא יכולה להיכשל מכיוון שעצם קיומה הוא הצלחה" אבל דבריו לא משכנעים את הפלסטינים. בעיני רבים ברחוב הפלסטיני הועידה נכשלה עוד לפני שהתקיימה. עצם קיומה של הועידה הוא בעיני רבים מן הפלסטינים "קנוניה" מהסיבות שפורטו לעיל. שום מסע של יחסי ציבור לא יעזור כעת כדי לשכנע את הפלסטינים כי הועידה תצליח. גם התומכים בכינוסה, דהיינו הנשיא עבאס וחברי צוות המשא ומתן הפלסטיני מפריחים מידי יום הצהרות פסימיות על חוסר התקדמות בשיחות ותורמים לאווירת הדיכאון והספקות. גם אם תושג התקדמות יהיה מאוד קשה ל"שווק" אותה ברחוב הפלסטיני. הועידה באנאפוליס סובלת מבעיה תדמיתית קשה. ועידה שהוכנה בחופזה ללא הכנות מספיקות, ועידה שבה תימסר בסך הכל "הודעה משותפת" לעיתונות הממחזרת עקרונות שעליהם סוכם בעבר או הצהרות נפרדות של הצדדים, ועידה שמועדה המדוייק וההזמנות אליה נמסרו ממש ברגע האחרון ושבסופו של דבר היא תהייה ועידה רבת משתתפים אך קצרת זמן, ועידה של יום אחד בלבד או אפילו רק של כמה שעות . נשמע לכם רציני?

Justin McIntosh :צילום

:למאמרים נוספים

אינתיפאדה ערבית במחנה הפלסטיני גוברים הקולות המדברים על כישלונה הצפוי של "וועידת אנאפוליס". מנהיג החמאס ח'אלד משעל, הודיע כבר כי ארגונו מכין את האינתיפאדה הבאה. גם בקרב פעילי ארגון הפת"ח המזוהה עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מפנימים כי הכישלון של הועידה צפוי מראש למאמר המלא

יום שישי, 16 בנובמבר 2007

מי מגן על ארגון החמאס?

בסוף השבוע שעבר הגיעו ידיעות מדאיגות מן האו"ם על כך שקבוצה של מדינות ערביות בתמיכת רוסיה, סיכלה יוזמה לכלול בהחלטה של האו"ם גינוי לחמאס והוקעת הארגון בעקבות השתלטותו על רצועת עזה. את ההתנגדות להצעה הובילו מצרים סוריה ולוב. העמדה הזו של המדינות הערביות היא מדאיגה במיוחד נוכח העובדה שהן סיכלו יוזמה שהוביל השגריר של הרשות הפלסטינית באו"ם ריאד מנצור. יתרה מכך, כאשר הביא המשקיף של אש"ף את נוסח הסעיף, המביע דאגה מהשתלטות ארגון החמאס על הרצועה והקורא להשיב את המצב לקדמותו, אל נציגי המדינות החברות בקבוצה הערבית באו"ם וביקש כמקובל את אישורן הפך הוא עצמו ליעד לנזיפות ולגינויים. בסופו של דבר הוא נסוג מיוזמתו והודיע כי הוא מוכן לתקן את הסעיף המקורי שהציע. הנציגים הערביים שדחו את יוזמתה של הרשות הפלסטינית טענו כי גינוי רשמי של ארגון החמאס על ידי האו"ם יגרום לכך שישראל תקבל הצדקה בינלאומית להפסקת החשמל והדלק לרצועה.
ברור שהטיעון הזה הוא רק תירוץ עלוב. מדיניותה של ישראל כלפי הרצועה מושפעת בעיקר מעוצמת הטרור שמפעילים הארגונים השונים בתוך עזה כלפי מטרות ישראליות. ההצדקה לסנקציות הכלכליות והפעילות הצבאית הישראלית נגד הגופים הקיצוניים ברצועה ובראשם ארגון החמאס נובעת מהפגיעה בחיי אזרחים ישראלים חפים מפשע. על ממשלת ישראל מוטלת החובה לדאוג לשלום אזרחיה ויש לה את ההצדקה החוקית והמוסרית לעשות זאת בכל דרך הגיונית תוך פגיעה מינימלית, ככל האפשר, באוכלוסיה פלסטינית חפה מפשע.
אולם הייתי רוצה להתייחס דווקא לעמדה המצרית ולעמדה הרוסית כלפי ארגון החמאס כפי שבאה לידי ביטוי בעניין זה באו"ם. כבר כמה שבועות שאגף המודיעין במטכ"ל מתריע בפני הדרג המדיני בישראל כי מצרים תומכת בחמאס ברצועת עזה. להערכת אמ"ן, מדובר בשינוי אסטרטגי שמטרתו להחליש את ישראל. במסגרת הזו אפשרה מצרים לחמאס להחדיר אמצעי לחימה רבים לרצועה והתירה לעשרות מבוקשים של הארגון להיכנס משטחה לתוך עזה. מצרים גם מעריכה כי ארגון החמאס ישלוט עוד כמה שנים ברצועה ורוצה לשמור איתו על יחסים טובים גם בשל היותו שלוחה קדמית של "תנועת האחים המוסלמים" רבת ההשפעה במצרים. למצרים אין שום בעיה שישראל תשלם את המחיר וכפי שראינו עכשיו, אין לה גם שום בעיה שהדבר יבוא על חשבונה של הרשות הפלסטינית ונשיאה מחמוד עבאס.
ובאשר לעמדתה של רוסיה כלפי ארגון החמאס... אין זה סוד כי זמן קצר לאחר ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 שינתה רוסיה את מדיניותה כלפי החמאס ואירחה במוסקבה את מנהיג הארגון ח'אלד משעל. לפני יותר מחודשיים ביקר הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס במוסקבה ונפגש עם הנשיא ולדימיר פוטין. הנשיא הרוסי הביע תמיכה פומבית בעבאס, הבטיח לו שרוסיה הורידה במידת מה את דרג היחסים שלה עם החמאס והציע לנשיא הפלסטיני להשתמש בקשריה של רוסיה כדי לקדם פיוס עם החמאס. בינתיים, נראה כי גם רוסיה קוראת היטב את המצב ברצועה. גם היא מבינה כי שלטון החמאס ברצועה הוא שלטון איתן ויציב, באמצעות כוח הזרוע, וכי יקשה מאוד על הנשיא עבאס לשוב ולהשתלט על הרצועה בשנים הקרובות. רוסיה גם פועלת בדיוק להיפך מארה"ב ומחפשת להחליש את השפעתה במזרח התיכון, לכן היא תומכת באיראן במלוא הכוח ולכן גם עכשיו היא תומכת בארגון החמאס כדי לקנות לה השפעה ברצועת עזה, עם זאת היא ממשיכה לשמור על קשריה המסורתיים עם אש"ף בראשותו של מחמוד עבאס.
הצביעות באו"ם חוגגת. מי כמו ישראל יודע זאת. אולם הפעם גם הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס חווה את החוויה שישראל הורגלה לה שנים רבות. הנשיא עבאס צריך להסיק את המסקנות הנדרשות, הוא אינו יכול לסמוך על מדינות ערב וגם לא על חלק ממדינות המערב. בכל מה שקשור לארגון החמאס עדיף שיסמוך על התיאום עם ישראל. הסברנו את הדברים לנשיא עבאס פעמים רבות, הוא לא רצה להבין וטען כי הוא לא יגרר ל"מלחמת אחים", עכשיו הוא לומד בדרך הקשה.

:למאמרים נוספים

הרומן החדש של מצרים עם ארגון החמאס על שולחנותיהם של הקברניטים בישראל הונח בימים האחרונים דו"ח שכתבו גורמי ביטחון בכירים ובו התייחסות למעורבות המדאיגה של מצרים בעניין הפלסטיני. על-פי הדו"ח, מצרים תומכת בחמאס ברצועת עזה, היא מתירה מעבר חופשי משטחה של מומחי טרור ואמצעי לחימה לתוך הרצועה והיא מנסה לתווך באופן פעיל בין הפת"ח לחמאס למאמר המלא

"עצמאות ההחלטה הפלסטינית"

יאסר ערפאת, שהשבוע ציינו הפלסטינים שלוש שנים למותו, נהג להתפאר שאש"ף בראשותו הצליח להפקיע את האחריות לגורלם של בני עמו מידיהן של מדינות ערב ולהפקידה בידי ההנהגה הפלסטינית. ערפאת אהב להשתמש במונח "עצמאות ההחלטה הפלסטינית" ולהדגיש כי הוא מקבל החלטות עצמאיות ללא שום התערבות זרה ובהתאם לאינטרסים של העם הפלסטיני. לפיכך, הגיוני היה לצפות, שיורשו מחמוד עבאס יילך בדרך דומה, אולם לא כך הדבר. הנשיא עבאס מהסס אם להשתתף ב"ועידת אנאפוליס" או לפחות מנסה ליצור את הרושם שההחלטה איננה תלויה בו אלא בהחלטות שתקבל הליגה הערבית. הליגה הזו שתמיד הייתה גוף חסר תוכן שלא תרם דבר לפלסטינים הופכת פתאום לחשובה ולזו הקובעת את ההחלטות עבור הפלסטינים.
ואכן בעוד כמה ימים תתקיים בקהיר, ממש זמן קצר לפני הכינוס המתוכנן של "ועידת אנאפוליס", פגישה דחופה של חברי ועדת המעקב אחר יוזמת השלום הערבית. בפגישה ישתתפו 14 נציגי מדינות ערביות בדרג של שרי חוץ, הם ישמעו סקירה מדינית מפיו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס על המשא ומתן עם ישראל לקראת "ועידת אנאפוליס" ואחר כך יקבלו החלטה קולקטיבית לגבי השתתפותן או אי השתתפותן בועידה. מזכיר הליגה הערבית עאמר מוסא ביקר בימים האחרונים בדמשק ונפגש עם הנשיא בשאר אסד. מוסא הידוע בעמדותיו הקיצוניות כלפי ישראל אומר כי העמדה הערבית היא מאוחדת וכי היא גורסת שהועידה באנאפוליס צריכה לטפל בסכסוך הישראלי ערבי על כל היבטיו כולל רמת הגולן וכי הערבים רוצים משא ומתן רציני בפיקוח בינלאומי. סוריה שומרת על פרופיל נמוך, הנשיא בשאר אסד דחה את בקשת החמאס לקיים בדמשק ועידת נגד ל"ועידת אנאפוליס" והוא ממתין להתפתחויות מבלי לפסול לגמרי השתתפות סורית בדרג כלשהו בועידה. סוכנות הידיעות הסורית הרשמית מבליטה, עם זאת, את התבטאויותיו של אסד כי "כל יוזמת שלום שלא תכלול את נושא הגולן הסורי הכבוש איננה רצינית ולא תשיג את השלום הכולל והצודק באיזור". האם תעז הליגה הערבית לקבל החלטה השוללת את השתתפות הפלסטינים ומדינות ערב בועידה? ספק רב. אין כל רע בהצגה לתקשורת של "אחדות ערבית" ועמדה אחידה כביכול מול ארה"ב וישראל אבל היכן "עצמאות ההחלטה הפלסטינית"? האם הנשיא מחמוד עבאס יכול להמרות את פיה של ארה"ב שהיא התומכת העיקרית שלו ולא להגיע לועידה? בודאי שלא. אין לנשיא עבאס שום אלטרנטיבה אחרת. התוכנית המדינית שלו, בניגוד לעמדת ארגון החמאס, היא לנהל משא ומתן עם ישראל כיצד יעשה זאת אם יחמיץ את הועידה שנועדה להשיק את המשא ומתן על הסדר הקבע? מחמוד עבאס איננו יכול להרשות לעצמו לאכזב את בני עמו המייחלים להתרחשויות מדיניות בנושא הבעיה הפלסטינית למרות שאין להן ציפיות גבוהות מהועידה. סביר להניח שהליגה הערבית תיתן אור ירוק להשתתפות ב"ועידת אנאפוליס" תוך קביעת התניות מסוימות אך היא לא יכולה לסגת מעיקרון המשא ומתן שהוא גם הבסיס של יוזמת השלום הערבית. צריך לזכור גם שארצות הברית פועלת מאחורי הקלעים מול מצרים, סעודיה וירדן כדי שלא יכשילו את כינוס הועידה. גם המדינות האלה יודעות היטב שהן זקוקות לוושינגטון כדי לשמור על יציבות משטריהן בדיוק כפי שהיא זקוקה להן כדי לבנות את ציר המדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון שיעמוד בפניה של איראן השיעית.
איראן מצידה לא יושבת בחיבוק ידיים והיא תקיים בטהרן מפגש בהשתתפות עשרת הפלגים הפלסטינים המתנגדים לכינוס "ועידת אנאפוליס". הכינוס יתקיים בין ה-24 ל-27 בחודש בהשתתפות מנהיג החמאס ח'אלד משעל, ראש ארגון הג'האד האיסלאמי רמדאן שלח, אחמד ג'בריל ראש ארגון החזית העממית-המפקדה הכללית ואישים פלסטינים נוספים מ"מחנה הסירוב". האם תתכן דחייה של הועידה? בהחלט כן, עדיין נותרו קשיים רבים בגיבוש מסמך ההודעה המשותפת שאמורה לחתום את הועידה וכן דרג הייצוג של המדינות המשתתפות. גם אם תידחה הועידה בכמה ימים ברור שבסופו של דבר היא תתקיים. כל הצדדים שאמורים להשתתף בה יודעים שאין להם אלטרנטיבה אחרת.

:למאמרים נוספים

סימני שאלה בדרך לאנאפוליס לפני תשע עשרה שנה, ב-15 בנובמבר 1988, עמד יאסר ערפאת בכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית והכריז, לקול תשואות המשתתפים, על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים. מאז הפך היום הזה לחג לאומי פלסטיני. הפלסטינים רואים בחג הזה ציון לכך שרעיון המדינה הפלסטינית חדר לתודעה העולמית למאמר המלא

יום רביעי, 14 בנובמבר 2007

סימני שאלה בדרך לאנאפוליס

לפני תשע עשרה שנה, ב-15 בנובמבר 1988, עמד יאסר ערפאת בכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית והכריז, לקול תשואות המשתתפים, על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים. מאז הפך היום הזה לחג לאומי פלסטיני. הפלסטינים רואים בחג הזה ציון לכך שרעיון המדינה הפלסטינית חדר לתודעה העולמית. אבל, מדינה פלסטינית אין ועצמאות אין. מרבית הפלסטינים לא תיארו לעצמם, אפילו לא בחלומותיהם השחורים ביותר, שברצועת עזה תקום "מדינת חמסטאן" ושפירוש המילה "עצמאות" יהיה לא רק השתחררות מישראל אלא גם השתחררות משלטון החמאס בעזה. היום הם מייחלים לכך וחולמים על שלטון אחד בגדה וברצועה. ה"טבח בעזה" לפני כמה ימים, הירי החי של הכוח המבצעי של החמאס לעבר ההמונים שציינו את יום השנה השלישי למותו של יאסר ערפאת הותיר צלקת עמוקה בנפשותיהם של פלסטינים רבים ותחושה גוברת של ייאוש.
ב-15 בנובמבר 2007 אמורה הייתה גם להגיע לישראל שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס כדי למסור לישראל ולפלסטינים את ההזמנות ל"ועידת אנאפוליס" אבל היא בוששה לבוא. בינתיים עדיין, אין מועד לועידה ואין הזמנות. המשלחת הישראלית למשא ומתן בראשותו של ראש הממשלה אולמרט נערכת לצאת לארה"ב ב-24 בחודש מתוך הנחת עבודה שהועידה תתקיים באנאפוליס ב-27 בחודש אבל הפלסטינים טוענים שאין כל ודאות שהועידה אכן תתקיים. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יצא לסיור במדינות ערב. מקורביו אומרים כי הוא רוצה שההחלטה על השתתפות ב"ועידת אנאפוליס" או אי השתתפות בה, תהיה מגובה בהחלטה ערבית ולא תהייה החלטה פלסטינית בלבד. לכן מתכנן הנשיא עבאס להשתתף בפגישת הועדה הערבית למעקב אחר היוזמה הערבית לשלום שתתקיים בעוד כמה ימים.
לדברי הפלסטינים המשבר בשיחות עם ישראל לקראת הועידה הוא עמוק. לאחר עשר פגישות עד כה, בין צוותי המשא ומתן של שני הצדדים ושבע פגישות בין ראש הממשלה אולמרט לנשיא מחמוד עבאס ההתקדמות היא מעטה ביותר.
הפלסטינים משחקים את המשחק המוכר של "הליכה על הסף". יצירת משבר מכוון ומתוכנן מראש בתקווה שארצות הברית תוציא ברגע האחרון את "הערמונים מן האש" ותפעיל לחץ על ישראל לויתורים. ברור שברגע שארצות הברית תודיע על מועד כינוס הועידה ותשגר את ההזמנות הנשיא עבאס וצוותו יהיו חייבים להתייצב באנאפוליס. השאלה שנותרה עדיין פתוחה היא מה ייכתב בהצהרה המשותפת שתפורסם בסוף הועידה מלבד המשפט הכללי על רצונם של הצדדים להגיע לשלום ולהסדר קבע? התשובה היא שעל כך בדיוק צריכים לעבוד הצדדים, לפני הועידה, כדי שהיא לא תסתיים בפיצוץ. לנשיא בוש נותרו 14 חודשים לסיום כהונתו. הוא מעריך שזה הרגע הנכון מבחינתו לנסות ולממש משהו מחזונו על הקמת המדינה הפלסטינית כדי שה"מורשת" שלו בנושא המזרח התיכון לא תהייה רק הכישלון בעיראק. שאלה נוספת היא האם שלושה מנהיגים חלשים מבחינה פנימית: הנשיא בוש, ראש הממשלה אולמרט והנשיא מחמוד עבאס יכולים לקדם את השלום הישראלי פלסטיני? אין על כך תשובה ברורה, הם בודאי יכולים לנסות. אבל, על הנשיא בוש לזכור כי את ועידת קמפ דיויד הכשיל הנשיא הפלסטיני דאז יאסר ערפאת. כדאי שבוש יקרא את ספר זיכרונותיו של הנשיא ביל קלינטון. למי שלא זוכר מה כתוב שמה נזכיר כי בתום הועידה הזו, לפני שבע שנים, פנה יאסר ערפאת לנשיא קלינטון ואמר לו: "אתה איש דגול", הנשיא האמריקני השיב לו: "אינני איש דגול, אני איש כושל ואתה עשית אותי כזה".
האם התרחיש הזה יחזור על עצמו גם הפעם?


:למאמרים נוספים

כתבת וידאו בנושא ועידת אנאפוליס, בהשתתפות יוני בן-מנחם








מה ההבדל בין מחמוד עבאס ליאסר ערפאת? הפלסטינים מציינים שלוש שנים למותו של יאסר ערפאת. לקראת היום הזה היו כמה כנסים שאחד מהם התקיים באל-בירה ובלט בהשתתפותו רפיק אלחוסייני ראש לשכתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. כדאי לשים לב לדברים שאמר על הנשיא הפלסטיני למאמר המלא


הנשק הדמוגרפי" נגד "המדינה היהודית" רצוי שרה"מ אהוד אולמרט יהיה מודע לעוצמתה של הפצצה שהטיל לפני כמה ימים ב"פורום סבן" בירושלים כשהכריז שהיעד העליון של ישראל ב"ועידת אנאפוליס" הוא "להגיע למימוש החזון של שתי מדינות, מדינת ישראל - מדינת העם היהודי ומדינה פלסטינית - מדינת העם הפלסטיני" למאמר המלא

"הנשק הדמוגרפי" נגד "המדינה היהודית"

רצוי שראש הממשלה אהוד אולמרט יהיה מודע לעוצמתה של הפצצה שהטיל לפני כמה ימים ב"פורום סבן" בירושלים כשהכריז שהיעד העליון של ישראל ב"ועידת אנאפוליס" הוא "להגיע למימוש החזון של שתי מדינות, מדינת ישראל - מדינת העם היהודי ומדינה פלסטינית - מדינת העם הפלסטיני". אולמרט גם התחייב בנאומו כי "ישראל לא תנהל משא ומתן על זכות קיומה כמדינה יהודית". הדברים התקבלו באופן קשה בצד הפלסטיני. הפלסטינים כבר פועלים אצל מדינות ערב השונות שאמורות להשתתף בועידה כדי לתאם עימן התנגדות נחרצת לדרישתו של אולמרט. מה מפחיד כל כך את הפלסטינים?
הדבר העיקרי שמפחיד את הפלסטינים הוא שהכרה כזו במדינת ישראל כמדינה יהודית שוללת את "זכות השיבה". אותה הזכות שהם מייחסים לכחמישה מליון פלסטינים שאותם הגדירו במעמד "פליטים", לשוב ולחיות בתוך תחומי 1948 שבהם קיימת מדינת ישראל. אם תתקבל דרישת ראש הממשלה לא יוכלו אותם הפליטים לשוב לשטח מדינת ישראל מכיוון שאינם יהודים.
סיבה נוספת היא הקשר בין הרשות הפלסטינית לערביי ישראל אשר נזעקו באירועי אוקטובר 2000 לעמוד לצידם של תושבי השטחים באינתיפאדת אלאקצא. קבלת דרישתו של ראש הממשלה אולמרט תהווה לדעת הרשות הפלסטינית, פגיעה בזכותם של ערביי ישראל כאזרחים שכן הם רואים במדינת ישראל "מדינה לכל אזרחיה" ולא מדינה רק לאזרחים היהודים.
הסיבה השלישית היא חששם שהסכמה פלסטינית לדרישה הזו תעודד את הימין הקיצוני בישראל לדרוש מהממשלה להעביר אוכלוסיות שלמות מקרב ערביי ישראל לתחומי הרשות הפלסטינית במסגרת "חילופי שטחים".
לכן יוצאים הדוברים הפלסטינים השונים בהצהרות ובהתבטאויות שונות כי מדובר בדרישה גזענית מצידה של ישראל ודרישה אנטי דמוקרטית אשר פוגעת באזרחיה הערביים. אותם דוברים טוענים כי אולמרט העלה את הטענה הזו כבר עכשיו כדי להכשיל את הצלחתה של "ועידת אנאפוליס".
משיחות עם אישים פלסטינים, אני מעריך שהסיכויים שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יקבל את דרישתו של אולמרט שואפים לאפס. מחמוד עבאס, הפליט מצפת, לא יסכים לכך.
צריך לזכור כי אש"ף הסכים בעבר, בעת כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר ב1988, בעיקרון החלוקה של הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית על פי החלטה 181 של האו"ם אך מעולם לא הסכים לחלוקה זו בהתייחס לגבולות 67.
הפלסטינים מאמינים שבסופו של דבר ישראל תתרכך או תשבר ותסכים לעיקרון "זכות השיבה", לפחות שיבה חלקית, של הפליטים לתחומי 1948. ההנהגה הפלסטינית הנוכחית מאמינה בדיוק כמו יאסר ערפאת, בנשק היעיל ביותר נגד רעיון המדינה היהודית - "הנשק הדמוגרפי". על פי החלום הפלסטיני, ניתן יהיה באמצעות כוח הילודה של ערביי ישראל בתוספת כוח הילודה של הפליטים הפלסטינים שיחזרו לתחומי 48, בתוך תקופה של כמה שנים, להגדיל משמעותית את מספרם של האזרחים הלא יהודים הגרים בישראל וכך לשלול ממנה את הצביון היהודי והיא תתחיל בהדרגה להפוך ל"מדינה לכל אזרחיה" עד שתושג המטרה הסופית - רוב "לא יהודי" ברור שיוכל להכריז על מה שהיה פעם מדינת ישראל כ"מדינת פלסטין".
ישראל צריכה להתפקח ולהבין שבמוקדם או במאוחר היא תתייצב, ב"ועידת אנאפוליס" ולאחריה אל מול האמת, אל מול דרישות פלסטיניות בלתי ריאליות בדיוק כמו לפני שבע שנים בקמפ דיויד, כשיאסר ערפאת בסיועו הפעיל של מחמוד עבאס סירב לכל הצעות הפשרה הישראליות והאמריקניות.
אולם יש בכל זאת יתרון לדרישותיו של ראש הממשלה בנושא "המדינה היהודית", שוב ייחשפו עמדותיהם האמיתיות של הפלסטינים בפני כל משתתפי הועידה. הישגו של ראש הממשלה אולמרט עשוי להיות בכך שהוא יצליח לחשוף את הפנים האמיתיות של מחמוד עבאס בדיוק כפי שאהוד ברק חשף, לפני שבע שנים בקמפ דיויד, את פניו האמיתיות של יאסר ערפאת. הסכם שלום לא ייצא מזה.

:מאמרים נוספים

אהוד ברק - "אויב השלום" שר הביטחון אהוד ברק הפך בשבועות האחרונים, בעיני הפלסטינים, ל"אוייב השלום" ומי שמנסה להכשיל את כינוס "ועידת אנאפוליס". הפלסטינים מוחים על פעולות צה"ל בשכם לאחר שהרשות הפלסטינית פרסה בעיר שוטרים פלסטיניים למאמר המלא

רצועת עזה - לשמור על המומנטום

יאסר ערפאת בודאי התהפך בקברו מידי יום במהלך ארבעת החודשים האחרונים מאז השתלט ארגון החמאס על רצועת עזה ובכך ניתק אותה מכל קשר עם הגדה המערבית לאחר שערפאת עמל במשך שנים להקפיד על כך ששני החלקים האלה יהוו יחידה גיאוגרפית ופוליטית אחת בכל הסדר מדיני עם ישראל. שלשום בודאי התהפך ערפאת בקברו כמה פעמים באותו היום כאשר המליציות המזוינות של החמאס טבחו באש חיה בפעילי הפת"ח בעזה ביום השנה השלישי לזכרו, הרגו שבעה אזרחים ופצעו למעלה מ-150 אזרחים אחרים. הפלסטינים שאוהבים להשתמש במונח "טבח" (מג'זרה-בערבית) מיהרו לכנות את אירועי הדמים האלה בשם "טבח עזה". יאסר ערפאת הצליח בחייו למנוע מלחמת אזרחים בין הפת"ח לחמאס אך במותו הוא עד למלחמת אזרחים עקובה מדם ברצועה שעלולה להתפשט גם לערי הגדה המערבית. האירוניה היא שמי שמונע זאת היא דווקא ישראל, אותה ישראל שערפאת נהג להאשים כי היא מלבה את העימותים בין הפת"ח לחמאס כדי להביא למלחמת אזרחים.
ארגון הפת"ח ברצועה הצליח לארגן הפגנת כוח מרשימה ביותר לזכרו של יאסר ערפאת ולהכניס את ארגון החמאס למצוקה אדירה עד שאיבד את עשתונותיו והורה לפזר את המפגינים בירי אש חיה. זהו ניצחון גדול לפת"ח הנובע בעיקר משורה של טעויות חמורות שעשה ארגון החמאס בחודשים האחרונים שכללו צעדי דיכוי חמורים ברצועת עזה, רדיפות, מעצרים, התעללויות, חיסולים ופגיעה בחופש העיתונות והביטוי.
עוד לפני הטבח במפגיני הפת"ח, הצביעו סקרי דעת קהל פלסטינים שונים על ירידה בפופולריות של ארגון החמאס ברצועה ועליית כוחה של תנועת הפת"ח. ללא ספק כעת צפוייה ירידה נוספת במעמדו של ארגון החמאס.
בארגון הפת"ח כואבים את האבידות אך לראשונה גם מעודדים. המנהיגות הצעירה של הארגון רואה באירועי הדמים ברצועה מעין משאל עם לגבי רצונם של ההמונים. בכיר בארגון אמר לי: "העם הפלסטיני הוא מאוד פיקח ומעורה פוליטית והוא יודע היטב מהם האינטרסים שלו. היום האינטרס שלו איננו עם ארגון החמאס שהשתלטה עליו קבוצה קיצונית של רוצחים תאבי דם".
ארגון החמאס במצוקה, ההכנות ל"ועידת אנאפוליס" נמשכות, למרות שאין תקוות רבות לתושבי השטחים מהועידה הם עדיין מקווים להישג כלשהו והחמאס איננו מציב אלטרנטיבה הגיונית אחרת. בחמאס גם מאוכזבים מכוונת סוריה של לאפשר לארגון לקיים ועידה נגדית של כל גופי הסירוב בדמשק.
לישראל והרשות הפלסטינית יש כעת אינטרס משותף לנצל את מבוכת ארגון החמאס בעזה והירידה במעמדו כדי לנסות ולחזק את הכוחות המתונים בחברה הפלסטינית. המבחן הוא בעיקר מבחנו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, האם יצליח לייצר מומנטום ולשמר את זעם ההמונים נגד ארגון החמאס. בהעדר כוח צבאי משמעותי לפת"ח מול החמאס ברצועה מה שדרוש הוא לארגן ולבנות בשטח תשתית לאינתיפאדה עממית יומית נגד הארגון זה. הנשיא הפלסטיני עבאס צריך "להסיר את הכפפות" ולקרוא בפומבי לתומכיו ברצועה לערער את "שלטון הרשע" בעזה. זהו הזמן להפגין מנהיגות, מחמוד עבאס עדיין שולט ברדיו ובטלוויזיה ובכמה עיתונים פלסטיניים והוא צריך לנצל זאת. ישראל יכולה לסייע גם כן. למשל השחרור המתוכנן של כ-400 האסירים הביטחוניים כמחווה לקראת "ועידת אנאפוליס" צריך לכלול רק אסירים מרצועת עזה ומארגון הפת"ח בלבד. ישראל צריכה גם להימנע ככל האפשר מפעולות צבאיות ברצועה נגד ארגון הפת"ח ולמקד את הפעילות בארגון החמאס ובמיוחד באנשי ה"כוח הביצועי" של החמאס השנואים על מרבית תושבי הרצועה. מה שחשוב הוא להתחיל כבר במלאכה, הזמן הוא יקר וחבל על כל רגע.

:מאמרים נוספים

הפילוג בארגון החמאס ביום שישי שעבר הגיעו ארבעה מנהיגים בכירים של החמאס למוקאטעה ברמאללה לפגישה ותפילת יום השישי ביחד עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. למרות שהשלושה קיבלו מראש אישור לפגישה מהנהגת החמאס בעזה הפך הדבר לשיחת היום בשטחים. פעילי הפת"ח מיהרו להפיץ שמועות כי בארגון החמאס יש קרע עמוק וכי החמאס במצוקה קשה למאמר המלא

יום שלישי, 13 בנובמבר 2007

?המשא ומתן עם סוריה - מי מחמם אטריות ישנות

רק חודשיים ימים חלפו מתקיפת מטוסי חיל האויר הישראלי את הכור הגרעיני שהחלו לבנות הסורים בשיתוף עם מומחים מצפון קוריאה באיזור דיר אזור וכבר מנסים גורמים בכירים בישראל לבדוק את חידוש המשא ומתן עם סוריה. למרבה הצער הנושא גם הופך לנושא של התכתשות פוליטית פנימית בין ראש הממשלה אולמרט לבין שר הביטחון ברק ואולי גם עלול להעכיר את היחסים עם ארצות הברית שמתנגדת למהלך שכזה.
ישראל וארצות הברית הגיעו באחרונה להבנות כי אפשר להזמין את סוריה ל"ועידת אנאפוליס" בתנאי שנושא רמת הגולן לא יעלה על שולחן המשא ומתן. שרת החוץ קונדליסה רייס אף הבהירה זאת בשיחה אישית עם שר החוץ הסורי ווליד מועלם. סוריה מצידה ממשיכה להודיע באמצעות גורמים שונים כי לא תשגר נציגים לאנאפוליס אם לא יידון שם נושא הגולן אך מאידך גיסא היא נענתה ככל הנראה לבקשתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס שלא לאפשר לארגון החמאס לקיים בדמשק כינוס גדול של גורמי הסרוב שיהווה משקל נגד ל"ועידת אנאפוליס". הרשות הפלסטינית הכירה תודה לסוריה והודיעה כי היא תומכת בסירובה של סוריה להשתתף בועידה אם לא ידונו בה בעתיד הגולן.
מקורות ערביים שונים מדווחים כי בתחילת השנה הבאה, תתקיים במוסקבה ועידת המשך ל"ועידת אנאפוליס" שתעסוק בעניין הסורי ובעתיד רמת הגולן. עד כה אין אישור לדיווחים האלה מגורמים אמריקנים או ישראלים המקורבים לחוגי מקבלי ההחלטות. ראש הממשלה אהוד אולמרט מגשש בחודשים האחרונים מול הסורים, באמצעות תורכיה שהפכה למתווך המקובל על שני הצדדים, לגבי האפשרות לחדש את המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים. המגעים הופסקו לאחר תקיפת חיל האוויר בסוריה אך כנראה חודשו באחרונה בתיאום עם ארה"ב. כנראה שהמגעים האלה מוגבלים והם בהתאם לעמדה האמריקנית ומטרתם לבחון את נכונותה של סוריה להתנתק מאיראן ולהפסיק את התמיכה בארגוני הטרור. על פי גורמים מדיניים בכירים בירושלים שר הביטחון אהוד ברק מקיים גישושים עצמאיים עם הסורים כדי לבדוק את האפשרות לחידוש המשא ומתן. על פי הגורמים האלה ברק סבור שהפלסטינים מוליכים שולל את ישראל, אין שום סיכוי להגיע עימם להסכם ועדיף להגיע להסכם עם סוריה שהיא מדינה יציבה ותעמוד בהתחייבויותיה. גורם המקורב לאהוד ברק סיפר כי ברק מתאר את השלום במזרח התיכון כבית הנשען על כמה קירות. קיר אחד הוא השלום של ישראל עם מצרים הקיר השני השלום הישראלי - ירדני והקיר השלישי אמור להיות השלום של ישראל וסוריה. השלום עם הפלסטינים ייאלץ להמתין עוד שנים רבות.
בממשל האמריקני יש מורת רוח רבה מנסיונותיו של אהוד ברק לחדש את המגעים המדיניים עם סוריה. משלחת ישראלית בכירה בראשות שר מממשלת ישראל ששהתה באחרונה בארצות הברית, שמעה התבטאויות קשות מפיה של שרת החוץ קונדליסה רייס על יוזמתו העצמאית של שר הביטחון. "איננו מבינים אותו, מה הוא עושה? שיעשה כהבנתו... נראה לאן הוא יגיע" כך מצטטים גורמים בכירים את דבריה של קונדליסה רייס על אהוד ברק. ההסתייגות האמריקנית החד משמעית מעידה על היחס האמריקני השלילי לסוריה. ארצות הברית רואה בסוריה גורם קיצוני המאיים על היציבות באיזור. לדעתם הנשיא הסורי בשאר אסד מנסה לערער את המצב בלבנון וממשיך להכניס גורמי טרור לעיראק כדי לפגוע בחיילי צבא ארה"ב. סוריה ממשיכה בהברחת נשק לארגון החזבאללה ואף ניסתה להצטייד ביכולת גרעינית מתוצרת צפון קוריאה.
מה דוחף את אהוד ברק "לחמם איטריות ישנות" דווקא עכשיו? בירושלים יש גורמים הסבורים שברק רוצה לטרפד את "ועידת אנאפוליס" ולהכניס את אולמרט ומחמוד עבאס ללחץ." אהוד ברק רוצה להיות ראש ממשלה, הוא מעריך שועידת אנאפוליס תיכשל ורוצה להראות שהיא הייתה טעות ומלכתחילה הייתה ישראל צריכה לצעוד במסלול הסורי כי שם יש שותף שעימו ניתן להגיע להסדר שהמחיר שלו ידוע מראש, שותף שיעמוד גם התחיבויותיו" אומר גורם מדיני בכיר. אהוד ברק שומר על שתיקה הוא בטוח בדרכו, הוא מעריך שראש הממשלה סיים את דרכו הפוליטית וכי המאבק שלו על ראשות הממשלה יהיה מול יושב ראש בנימין נתניהו. ייתכן שאהוד ברק מעריך נכון את כוונות הפלסטינים, הוא גם מכיר היטב את הסורים שעימם ניסה לנהל משא ומתן בינואר 2000 בשפרדסטאון ונכשל כישלון חרוץ, אך ספק רב אם ממשל בוש יאפשר לישראל ללכת בדרך הזו. הנשיא בוש רוצה להשאיר "מורשת" כשיעזוב את הבית הלבן בעוד שנה, מורשת של תחילת מימוש חזונו להקמת מדינה פלסטינית. ממשלת ישראל הנוכחית לא תעז להמרות את פיו. אהוד ברק ייאלץ לעמול קשה כדי לשכנע את האמריקנים לשנות את דעתם. בינתיים הוא משמיע הצהרות פומביות כי הוא בעד השתתפות סוריה ב "ועידת אנאפוליס" וכי גם ראש הממשלה תומך בכך. חילוקי הדעות החריפים בין השניים הם מאחורי הקלעים ומודלפים מידי פעם לאמצעי התקשורת. שני הצדדים עוסקים ב"ספינים". השורה התחתונה היא כי אין שום טעם לעסוק בנושא כל עוד אין הסכמה אמריקנית לכך. בטוחני שאהוד ברק איננו מעוניין בעימות עם הממשל. לכן, עדיף להניח את הספגטי בסיר ולחממו מחדש רק אם יהיו סועדים שירצו לאכול אותו.

:מאמרים נוספים

אהוד ברק - "אויב השלום" שר הביטחון אהוד ברק הפך בשבועות האחרונים, בעיני הפלסטינים, ל"אוייב השלום" ומי שמנסה להכשיל את כינוס "ועידת אנאפוליס". הפלסטינים מוחים על פעולות צה"ל בשכם לאחר שהרשות הפלסטינית פרסה בעיר שוטרים פלסטיניים למאמר המלא

יום שני, 12 בנובמבר 2007

"שכם יותר חשובה מאנאפוליס"

אתמול ביקרתי אצל כמה ידידים פלסטינים באיזור שכם. נושא פריסתם של 300 השוטרים הפלסטינים בעיר הוא שיחת היום. התושבים מרוצים מאוד, לפחות עד עכשיו, מפעילות השוטרים. יש תחושה שהחוק והסדר מתחילים לחזור ל"בירת השומרון" שמבחינה ביטחונית ישראלית היא גם "בירת הטרור". ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד ביקר כבר בעיר שלוש פעמים מאז נפרסו השוטרים בעיר, גם המתאם הביטחוני האמריקני, קית' דייטון, שאנשיו אימנו את כוח המשטרה הזה ביריחו לפני שהתפרס בשכם, ביקר בעיר והביע שביעות רצון מפעילות השוטרים, השאלה היא האם תצליח הרשות הפלסטינית לעמוד במשימתה, להשליט סדר וביטחון וגם למגר את הטרור ותשתיותיו כפי שהתחייבה בפני ישראל וארה"ב?
התושבים בשכם מספרים כי השוטרים החדשים שנפרסו בעיר עוסקים בפעילות שיטור אזרחית וכי הם התחילו במעצרים של פושעים ומפרי חוק. מדובר בעבריינים שעסקו בגניבות, סחיטה, קבלת דמי חסות, הטרדות מיניות ועוד. זהו עיקר פעילותם. הפעילות אמורה להתגבר בשבועות הקרובים ולהתפשט לכל חלקי העיר ולמחנות הפליטים והכפרים הסמוכים. לרשות הפלסטינית יש תוכנית ביטחונית ברורה שהוכנה בסיוע הגנרל קית' דייטון.
"שכם יותר חשובה מאנאפוליס" כך מצהיר היום ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד. הוא מוסיף: "אנו רוצים לסיים את הכיבוש ולא רק למלא משימות ביטחוניות בעיר".
הרשות הפלסטינית מודעת לבעיות הביטחוניות הקשות של העיר שכם ולמרות זאת היא התעקשה להתחיל ו"לעשות סדר" דווקא בשכם לפני שאר ערי הגדה. ממשלת סלאם פיאד רואה במשימה של החזרת תחושת הביטחון לתושבים את משימתה העיקרית עד כדי כך שפיאד אומר כי "שכם יותר חשובה מאנאפוליס" משמע בשכם יש לנו, לפלסטינים, יותר סיכוי להגיע להישגים חשובים מאשר ב"ועידת אנאפוליס".
ריכוז המאמץ של הרשות הפלסטינית בשכם נובע משתי סיבות: האחת רצון למנוע בכל מחיר את הידרדרות המצב הביטחוני כדי שתנועת החמאס לא תצליח לבצע הפיכה בערי הגדה בדומה להפיכה שעשתה ברצועת עזה והסיבה השנייה רצון להוכיח לישראל כי היא שולטת בשטח באופן מלא ובכך לשמוט מתחת לרגלי ישראל את הטיעונים הביטחוניים ולדרוש את נסיגת כוחות צה"ל לקוי ה28 בספטמבר 2000.
הרשות הפלסטינית מתכוונת להרחיב את תוכניתה הביטחונית משכם לשאר ערי הגדה, להתחיל לשקם את שאר מוסדות החוק כמו מערכת המשפט ואף לנסות ולהרחיב את שלטונה לאיזור רצועת עזה. למה הכוונה? הרי לרשות הפלסטינית אין שום כוח בעזה והחמאס שולט ברצועה ביד רמה? ובכן ראש הממשלה הפלסטיני פיאד חולם על כך שממשלתו תשלוט לפחות ביחד עם ישראל, במעברים השונים של הרצועה ובכך תביא להפחתת הסגר הכלכלי על עזה. הרשות הפלסטינית מתכננת להקים גוף חדש-"רשות המעברים" שבתיאום עם ישראל ישלוט בצד הפלסטיני של המעברים בעזה. כדי לשכנע את ישראל להסכים לתוכנית הזו צריך להוכיח שלרשות הפלסטינית יש יכולת ביטחונית, לכן המבחן של הביטחון בשכם הוא כל כך חשוב עבור הרשות הפלסטינית.
צריך לקוות שהמאמץ של הרשות הפלסטינית הוא אכן אמיתי ושגם יצליח. בלימת האנרכיה הביטחונית היא משימה חשובה אך מה שחשוב לנו כישראלים יותר הוא המלחמה בטרור. לכן זהו המבחן החשוב של ממשלת סלאם פיאד בשכם, מבחינתה של ישראל, דבר שאף ממשלה פלסטינית לא עשתה עד כה, הפסקת הטרור משכם לעבר יעדים ישראלים ופירוק תשתיות הטרור בעיר. אם תצליח בכך הרי שיש על מה לדבר. עדיין מוקדם לקבוע, ניסיון העבר איננו מעודד אבל אנו ממתינים.

יום ראשון, 11 בנובמבר 2007

מה ההבדל בין מחמוד עבאס ליאסר ערפאת?

הפלסטינים מציינים היום בטקסים שונים מלוא שלוש שנים למותו של ראש אש"ף יאסר ערפאת. לקראת היום הזה היו בשבוע שעבר כמה כנסים שאחד מהם התקיים באל-בירה ובלט בהשתתפותו שמה רפיק אלחוסייני ראש לשכתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. כדאי לשים לב לדברים שאמר על הנשיא הפלסטיני עבאס ועל האסטרטגיה של הפלסטינים לקראת "ועידת אנאפוליס". לרבים מהישראלים מצטייר הנשיא הפלסטיני כדמות מתונה יותר מיאסר ערפאת. בניגוד לערפאת הבלתי מגולח שלבש מדים וחגר אקדח נראה תמיד מחמוד עבאס לבוש בחליפות וחייכן. הוא מדבר בניחותא וכל מי שמדבר עימו מתרשם מדמות ה"סבא הטוב", בעל השיער הלבן המגנה את הטרור ומעוניין להגיע לשלום עם ישראל. האם באמת מחמוד עבאס מתון יותר מיאסר ערפאת בעמדותיו המדיניות? התשובה היא חד משמעית לא ולא.
הבה ונבחן את התבטאויותיו של רפיק אלחוסייני ראש לשכתו של הנשיא עבאס באותו הכנס באלבירה. ובכן, אומר אלחוסייני: "יש מחלוקת בין מחמוד עבאס לבין המנוח יאסר ערפאת אבל ההבדל הוא בטקטיקה לא באסטרטגיה. עבאס היה עם ערפאת במשא ומתן בקמפ דיויד והוא התנגד לחתימה על ההסכם. העקרונות הפלסטינים ברורים ואין עליהם אבק". ובכן אלחוסייני צודק. כמי שהיה הכתב המדיני של "קול ישראל" וכיסה את ועידת קמפ דיויד, אני יכול לומר בוודאות שמחמוד עבאס ואחמד קריע (אבו עלא) הם שהקשיחו את עמדותיו של יאסר ערפאת, במהלך הועידה והאיצו בו שלא לחתום שום הסכם עם ישראל.
ההבדל בטקטיקה בין עבאס וערפאת ידוע. הנשיא מחמוד עבאס גורס שבמשא ומתן מדיני אפשר להשיג יותר מישראל מאשר רק בדרך הטרור שבה הלך ערפאת וצריך לשלב בין שתי הדרכים. בהמשך דבריו מסביר זאת, רפיק אלחוסייני, כך: "ההתנגדות המזויינת היא רק צורה אחת של התנגדות והיא לא מועילה בכל זמן ובכל מקום, אם נסתמך רק על מלחמה בישראל באמצעות הנשק הרי שמראש התוצאה ידועה וישראל תנצח".
גם באשר לירושלים מסביר אלחוסייני את האסטרטגיה של הנשיא עבאס והיא איננה שונה מהאסטרטגיה של ערפאת בקמפ דיויד. "ירושלים היא בירת המדינה הפלסטינית, הוא אומר, ויש לחזק את 250 אלף הפלסטינים המתגוררים בה". "בסופו של דבר ירושלים תעלה במשא ומתן, ישראל מנסה לרוקן את ירושלים מפלסטינים כדי לטעון שאין בה פלסטינים (ולומר) מדוע הפלסטינים טוענים שהיא בירת המדינה הפלסטינית?"
הוא גם מציע לאמץ את הטקטיקה שגיבש פייצל חוסייני חבר הועד הפועל של אש"ף והממונה על תיק ירושלים - טקטיקת ה"נשק הדמוגרפי" ומדגיש: "אפשר לנצח את ישראל באמצעות הנשק הזה בירושלים ומחוץ לירושלים".
מחמוד עבאס לא היסס במשך שלוש השנים האחרונות לאמץ את שיטותיו של ערפאת ולא להילחם בטרור. הוא נמנע כמו ערפאת מעימות אלים עם ארגון החמאס ברציעת עזה ולא עשה דבר וחצי דבר כדי למנוע את ירי הטילים לעבר ישראל. יתר על כן, הוא אימץ את שיטת ה"דלת המסתובבת" שהמציא יאסר ערפאת ושיחרר מבתי הכלא מחבלים שהיו מעורבים בפעילות טרור נגד ישראל.
הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס פותח כעת במסע בקרב מדינות ערב כדי לגבש עמדה ערבית מאוחדת שתתמוך בעמדות הפלסטינים לקראת "ועידת אנאפוליס". במקביל הוא מבקש התערבות אמריקנית פעילה להפעיל לחץ על ישראל להגיש לו ויתורים נוספים.
ממשלת ישראל צריכה לדעת שצפוי לה משא ומתן קשה עם מחמוד עבאס שאיננו פחות בעוצמתו מהמשא ומתן עם יאסר ערפאת. בזמנו איים יאסר ערפאת שאם ייכשל המשא ומתן הוא יפרוש מראשות אש"ף ויעבור לגור בקהיר. גם מחמוד עבאס מאמץ את אותן שיטות ההפחדה ומאיים לפרוש אם תיכשל "ועידת אנאפוליס". בהשוואה למצבו של יאסר ערפאת בקמפ דיויד מצבו של עבאס במשא ומתן הוא טוב יותר. הוא יכול ל"נפנף" בענין החמאס שהשתלט על רצועת עזה ולטעון שצריך להגיע עימו להסכם אחרת יעלו במקומו לשלטון גורמים קיצוניים יותר. השיטה הזו כבר "עובדת" על האמריקנים וקונדליסה רייס התחילה לאמץ, באחרונה, את הטיעון הפלסטיני הזה. ישראל צריכה לזכור, ערב כינוס הועידה באנאפוליס, כי אין שום הבדל בין מחמוד עבאס ליאסר ערפאת. מבחינה מדינית, מדובר ב"אותה הגברת בשינוי אדרת". בגלל ההבדל בסגנון האישי ביניהם עלולה ישראל להידרש לשלם בויתורים מרחיקי לכת שאותם סירבה לשלם ליאסר ערפאת בקמפ דיויד לפני שבע שנים. אסור לנו ליפול ב"פח" של מחמוד עבאס. מדובר ביאסר ערפאת מספר שתיים.

AL-HAYAT AL-JADIDA אילוסטרציה: באדיבות

"אהוד ברק - "אוייב השלום

שר הביטחון אהוד ברק הפך בשבועות האחרונים, בעיני הפלסטינים, ל"אוייב השלום" ומי שמנסה להכשיל את כינוס "ועידת אנאפוליס". הפלסטינים מוחים על פעולות צה"ל בשכם לאחר שהרשות הפלסטינית פרסה בעיר 300 שוטרים פלסטיניים והם סבורים שאהוד ברק מנסה להכשיל את הרשות הפלסטינית בכל מה שקשור למלויי התחייבויותיה על פי השלב הראשון של מפת הדרכים.
הפלסטינים טוענים בשיחות שונות עם גורמים ישראליים וגם במאמרים שהם מפרסמים בעיתונות שלהם כי אהוד ברק שהכשיל, לטענתם, את פסגת קמפ דיויד לפני שבע שנים, מנסה כעת להכשיל גם את "ועידת אנאפוליס". "תיאוריית הקונפירציה" הזו של הפלסטינים איננה חדשה אך הם ממחזרים אותה שוב לקראת כינוס "ועידת אנאפוליס" כדי לנסות ולהצדיק את העובדה שלא מילאו עד כה את התחיבויותיהם למלחמה בטרור על פי השלב הראשון של מפת הדרכים. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס טוען בתוקף כי הפלסטינים מילאו את כל התחייבויותיהם והוא דוחק בשרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס להודיע כי הגיע תורה של ישראל למלא את חלקה, להקפיא את ההתנחלויות ולפנות את המאחזים הבלתי חוקיים ביו"ש.
הפלסטינים לא מהססים לכרוך את שר הביטחון אהוד ברק עם תנועת החמאס שגם היא מנסה להכשיל את כינוס "ועידת אנאפוליס" וטוענים כי האינטרס הישראלי והחמאסי הוא משותף. אהוד ברק מואשם באינטרסים אישיים כי בגלל רצונו להיות ראש הממשלה הבא בישראל ומי שיביא את ההסדר המדיני עם הפלסטינים הוא מנסה כעת להכשיל את ראש הממשלה הנוכחי אהוד אולמרט ואת הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.
אינני בא להגן כאן על אהוד ברק שהרי התנהלותו כראש ממשלה, לפני שבע שנים, מול הפלסטינים הייתה קטסטרופלית והוא נכנע להרבה מדרישותיהם הסחטניות עד שאפילו זכה בפיהם לכינוי הגנאי ה"לימון". אולם חובתו של אהוד ברק כשר הביטחון של מדינת ישראל לשמור, בראש ובראשונה, על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. לזכותו של ברק יש לזקוף את העובדה כי הוא הניח הצידה את השיקולים הפוליטיים והמפלגתיים כיושב ראש מפלגת העבודה שאמור לסייע בדחיפת התהליך המדיני ואינו מוכן ללכת לתהליך מדיני מול הפלסטינים בכל מחיר. אין ספק בליבי שברק מחוייב לתהליך המדיני עם הפלסטינים וכדאי להאזין לדבריו, הוא בעל הניסיון הרב ביותר בממשלת אולמרט בכל הקשור למשא ומתן עם הפלסטינים. ייתכן שראש הממשלה אהוד אולמרט היה צריך לשלב באופן פעיל יותר את שר הביטחון שלו במגעים עם הפלסטינים במקום את שרת החוץ ציפי ליבני ואולי אף למנותו לתפקיד ראש הצוות הישראלי למשא ומתן. בכל זאת לברק יש ניסיון מדיני ובטחוני עשיר ביותר וכך גם הייתה ישראל מוכיחה לפלסטינים כי אהוד ברק מעוניין בהצלחת התהליך המדיני ולא בהכשלתו.
אל לו לאהוד ברק להיבהל מהביקורת בתוך מפלגתו והביקורת של הרשות הפלסטינית בעניין עמדותיו בנוגע ל"ועידת אנאפוליס", חשוב שהממשלה תאזין לו ובודאי הציבור בישראל. לאחר כישלון ועידת קמפ דיויד לפני שבע שנים נהג אהוד ברק להסביר כי למרות הכישלון הוא הצליח "לחשוף את הפנים האמיתיות של יאסר ערפאת", כדאי שב"ועידת אנאפוליס" תאמץ ישראל את אותו העיקרון ותחשוף את הפנים האמיתיות של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.

יום שישי, 9 בנובמבר 2007

בלון הניסוי של החמאס

ההצהרות הקיצוניות של מנהיגי החמאס בקשר ל"ועידת אנאפוליס" הפכו בשבועות האחרונים לענין שבשגרה. ח'אלד משעל, מנהיג הארגון כבר הודיע שארגונו נערך לקראת האינתיפאדה הבאה וכי תנועת החמאס מארגנת שתי ועידות עממיות בדמשק וברצועת עזה שיהוו משקל נגד ל"ועידת אנאפוליס". מנהיגים אחרים של החמאס רואים ב"ועידת אנאפוליס" הזדמנות להשתלט על אש"ף או ליצור מנהיגות פלסטינית חלופית חזקה שתוביל את העם הפלסטיני לדרך אחרת מזו שבה הלך מאז הסכמי אוסלו. לכן מאוד מוזר לקרוא את דבריו של אחמד יוסף, היועץ הפוליטי של איסמעיל הנייה ראש ממשלת החמאס המודח ברצועה, בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות הפלסטינית, רמאת'אן".
יוסף אמר בראיון כי אם תנועת החמאס תקבל הזמנה להשתתף ב"ועידת אנאפוליס", "הרי שהיא תבדוק את האפשרות הזו". הוא ציין כי איננו מעריך שארה"ב תשגר הזמנה כזו לארגונו אך אם הדבר יקרה "נלמד את הנושא ונבדוק אם יש באפשרותנו להגיש דבר חיובי". אחמד יוסף העריך עם זאת כי הועידה תיכשל.
האם החמאס משגר בלון ניסוי מדיני? בהחלט ייתכן שכן. מקורות יודעי דבר מעריכים כי בצד העמדות הנוקשות של הארגון יש גם קולות מתונים יחסית הסבורים שיש להמשיך ולנסות להסיר את המצור על רצועת עזה ולשבור את החרם הבינלאומי באמצעות הצהרות יותר ממותנות. מי שקורא את המשך דבריו של אחמד יוסף בראיון מגלה כי הוא לא מהסס אפילו להתנער מאמנת החמאס שנכתבה ב-1988 והמדברת בגלוי על השמדת ישראל. אחמד יוסף טוען בראיון כי האמנה של ארגונו "היא חלק מן העבר". יוסף מסביר כי ברגע שארגונו נכנס לזירה הפוליטית ואף הקים ממשלה עם תוכנית מדינית הוא כבר עבר את השלב של האמנה וכי האנשים צריכים לשפוט את החמאס על פי תוכניתו המדינית ולא על פי דברים שנכתבו בעבר.
היועץ הפוליטי של החמאס ברצועת עזה טוען גם בראיון כי חלו שינויים מהותיים בעמדות החמאס וכי הוא מנסה לשגר מסר לקהילה הבינלאומית כי אנשיו הם "אנשים טובים" המעונינים בהסדר שלום לסכסוך וכי תפיסתם המדינית מבוססת על עיקרון ה"הודנה" (הפסקת אש) ארוכת הטווח. יוסף מודה בכוחה של ארה"ב כמעצמת על ומציע כי ארגונו יהפוך לגשר בין המערב למזרח. הוא רואה בשלטון ארדואן בתורכיה "מודל שארגונו צריך לאמץ במגעיו עם המערב ואולי עם האויבים" (לא ברור (אם הכוונה לישראל
אין ספק כי הדברים האלה מופנים לאזניים מערביות והם נשמעים מתונים מאוד יחסית לעמדות המוכרות של ארגון החמאס. ההערכה היא כי החמאס מפריח עמדות אלה כדי לגשש ולראות את התגובות בעולם. עצם שיגור בלון ניסוי שכזה מעיד על כך שארגון החמאס נמצא בלחץ ככל שהולך ומתקרב מועד כינוסה של "ועידת אנאפוליס". ייתכן שהחמאס מנסה להחדיר טריז בין משתתפי הועידה ולהביא לכך שינסו להידבר עימו למרות החרם שהטילה עליו הקהילה הבינלאומית.
האם דבריו של אחמד יוסף מעידים על שינוי מהותי בעמדות החמאס? התשובה היא לא. רק השבוע דיבר הד"ר מחמוד א-זהאר מראשי החמאס בעזה על כך שישראל היא בת חלוף וכי סופה קרוב. גם רעיון ה"הודנה" - הפסקת האש, שהוא מזכיר איננו חדש. את הרעיון הזה הציע לראשונה השיח' אחמד יאסין, מייסד הארגון והוא מהווה בעצם מתכון להשמדת ישראל בשלבים. בשלב הראשון נסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו ב-67 והקמת מדינה פלסטינית עצמאית תמורת הפסקת אש של 10-15 שנים ואחר כך שחרור האדמות שנכבשו ב-1948. כלומר ניתן להגיע עם החמאס להסדר מדיני של כמה שנים בלבד ואחר כך הוא יחדש את העימות כדי להשמיד את ישראל. הראיון עם יוסף הוא מעניין אך צריך לזכור כי זהו לכל היותר, בלון ניסוי וכי ארגון החמאס לא שינה את מטרותיו. גם אם הוא מנסה לעטוף את עצמו בעור של כבש הוא עדיין נותר הזאב הטורף הרע.

DanniXtreme צילום: באדיבות

"הבלון"

על-פי מקורות יודעי דבר מסתמן התרחיש הבא בכל הקשור להמשך המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על הסדר הקבע. שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס תגיע ב-15 בחודש לישראל ותביא עימה את ההזמנות הרשמיות ל"ועידת אנאפוליס" כדי למסור אותן לצדדים. ארצות הברית מתכוונת להזמין גם את סוריה לועידה אך הובהר לה כי נושא רמת הגולן לא יונח לדיון על שולחן המשא ומתן. על פי התרחיש האמריקני בתום הועידה תפורסם "הצהרת כוונות" על הסכמת הצדדים להיכנס למשא ומתן מואץ על הסדר הקבע שיסתיים עד תום הקדנציה של הנשיא בוש בבית הלבן. בהצהרת הכוונות ייאמר כי הבסיס למשא ומתן הוא תכנית מפת הדרכים, חזון הנשיא בוש על פתרון המבוסס על העיקרון של שתי מדינות, יוזמת השלום הערבית וההסכמים שנחתמו בעבר בין ישראל לרשות הפלסטינית. ההצהרה גם תכלול יישום מיידי של כל התחייבויות הצדדים בהתאם לשלב הראשון של תוכנית מפת הדרכים.
אם אכן יתבצע התרחיש הזה, הרי שהדבר יאפשר לכל הצדדים להכריז רשמית כי הועידה הצליחה מכיוון שלשני הצדדים אין שום בעיה להסכים לתרחיש הזה שאיננו מסכן פוליטית אף אחד מהם ואינו מכיל שום ויתור של אף צד בנושאי הליבה של הסכסוך. במילים אחרות "ריבוע של המעגל". השאלה הנשאלת היא האם אפשר לקרוא למשחקי המילים האלה משא ומתן רציני או יריית פתיחה לקראת משא ומתן בהמשך? הכוונה האמריקנית היא שהועידה באנאפוליס תהווה את ההשקה של משא ומתן מואץ בין שני הצדדים מייד לאחר סיום הועידה, משא ומתן שאמור להתקיים בצוותי עבודה בדומה לשיחות טאבא מייד לאחר פסגת קמפ-דיויד לפני שבע שנים. בניגוד להערכת אגף המודיעין של צה"ל שפורסמה השבוע בהרחבה באמצעי התקשורת כי סיכויי ההצלחה של הועידה "שואפים לאפס", נראה כי כל הצדדים ובראשם ארצות הברית שואפים לתאר אותה כועידה שעומדת להצליח. כל צד יודע היטב כי מדובר ב"בלון" העומד להתפוצץ בכל רגע אולם הוא מעדיף, משיקוליו הפנימיים שלו, להתעלם מהפיצוץ הצפוי בהמשך. כל עוד הבלון שלם ומלא באוויר הרי ששום דבר לא קרה ואפשר להמשיך ולמכור את האשלייה הזו לציבור ולאמצעי התקשורת. אחמד קריע, ראש הצוות הפלסטיני לשיחות המכונה אבו עלאא' הוא משתתף פעיל ביצירת האשליה וניפוח הבלון. הוא הצהיר אמש כי הצלחת הועידה הינה היכולת להשיק את השיחות על הסדר הקבע על בסיס קבוע ובהתאם ללוח זמנים ברור.
התפוצצות הבלון היא רק עניין של זמן, אפשר יהיה אולי מבחינה טכנית להודיע רשמית בתום הועידה כי היא הצליחה אך ברור לכולם כי אין שום סיכוי כזה וכי כישלונה יתברר מייד, לאחר זמן קצר בלבד.
ישראל לא תוכל להתקדם במשא ומתן עם הפלסטינים מבלי שהם ייבצעו את חלקם בתחום המלחמה בטרור כפי שהתחייבו לכך בכל ההסכמים שחתמו עד היום עם ישראל. כבר עכשיו טוענים הפלסטינים כי עמדו בהתחייבות זו וכי לאחר שהרשות הפלסטינית איבדה את שליטתה על רצועת עזה אין היא אחראית על ירי טילי הקסאם ממנה לעבר הישובים הישראלים. אכן הכניעה המחפירה של הרשות הפלסטינית בעזה לחמאס הייתה "מלחמה מאוד מוצלחת בטרור". הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מנסה גם להלך עלינו אימים ומקורביו אומרים לשליחים האמריקנים ולפוליטיקאים ישראלים כי אם תיכשל הועידה יפרוש מחמוד עבאס מתפקיד יושב ראש הרשות הפלסטינית. אין מה לדאוג גם אם תיכשל הועידה באופן רשמי ימצא מחמוד עבאס את התירוץ להמשיך ולהיצמד לכיסאו בחוזקה. הפלסטינים מתמחים ביצירת משברים מלאכותיים לקראת ותוך כדי המשא ומתן. "תרגילי ההפחדה" האלה מוכרים ומחמוד עבאס כבר השתמש בהם בעבר. פיצוץ הבלון, דהיינו כישלון הועידה יקרה כנראה רק לאחר שהיא תסתיים. לאמריקנים יש אינטרס לסיים את הועידה בהצגה חיובית של הסיכומים וזקיפת הקרדיט לזכותו של הנשיא בוש. ח'אלד משעל, מנהיג החמאס טוען בכלל כי מדובר בהצגה אמריקנית שמטרתה לחפות על ההכנות האמריקניות למלחמה חדשה נגד איראן. להערכתי כישלון הועידה יתברר כשהצדדים יתחילו להיכנס לפרטים של סוגיות הליבה בצוותי המשא ומתן המשותפים. אין סכנה כי פיצוץ "הבלון" יביא בהכרח לאינתיפאדה נוספת. אין לפלסטינים היום את יכולת הזו שכן צה"ל שולט היטב בכל שטחי יהודה ושומרון. הסכנה היא לגבי ההמשך. כל ויתור ישראלי במשא ומתן יהווה את קו ההתחלה של המשא ומתן העתידי. לפלסטינים אין מה להפסיד מכישלון השיחות הם יכולים רק להרוויח. הנשיא מחמוד עבאס ואחמד קריע יודעים זאת והם ממשיכים בטכניקת ה"סלאמי" שהמציא יאסר ערפאת, סחיטת ויתורים מישראל בצורה שיטתית, למרבה הצער, ישראל מסכימה לשחק את המשחק הזה.

יום רביעי, 7 בנובמבר 2007

הפילוג בארגון החמאס

ביום שישי שעבר הגיעו ארבעה מנהיגים בכירים של החמאס למוקאטעה ברמאללה לפגישה ותפילת יום השישי ביחד עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. למרות שהשלושה קיבלו מראש אישור לפגישה מהנהגת החמאס בעזה הפך הדבר לשיחת היום בשטחים. פעילי הפת"ח מיהרו להפיץ שמועות כי בארגון החמאס יש קרע עמוק וכי החמאס במצוקה קשה בעקבות ההפיכה הצבאית שעשה ברצועה לפני ארבעה חודשים וכינוסה הצפוי של "ועידת אנאפוליס". לדברים האלה נוספו פרסומים על כך שע'אזי חמד דוברו של ראש הממשלה המפוטר איסמעיל הניה הורחק מתפקידו לאחר שמתח ביקורת על הנהגת החמאס כי עשתה טעות אסטרטגית בכך שיזמה את ההפיכה הצבאית ברצועה. התחושה ברחוב הפלסטיני היא כי התדמית של ארגון החמאס נסדקה ולכן אולץ השבוע איסמעיל הניה לצאת בנאום נחרץ שבו הגן על עמדות נוקשות שאינו מאמין בהן, כדי לחפות על המחלוקות הפנימיות בארגונו. אין ספק שבתוך ארגון החמאס יש זרם נוקשה יותר שאליו משתייך לדוגמא הד"ר מחמוד א-זהאר מרצועת עזה. הזרם הזה הוא שדחף בשנה האחרונה את הנהגת הארגון לנקיטת קו נוקשה נגד הרשות הפלסטינית והנשיא מחמוד עבאס והוא שיזם את ההפיכה הצבאית ברצועת עזה. לפי סימנים שונים הזרם הקיצוני הזה ממשיך להכתיב את מדיניות הארגון אשר מסרב עד עכשיו לסגת לעמדותיו הצבאיות ערב ההפיכה בעזה ולחדש אחר כך את המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית על בסיס הבנות "הסכם מכה". עם זאת הזרם הנוקשה בארגון החמאס ממשיך לשחק משחק כפול כדי להראות לבני העם הפלסטיני בשטחים ובפזורה כי הוא עושה את כל המאמצים להגיע למצב של אחדות לאומית ולחדש את הדיאלוג עם הרשות הפלסטינית. השבוע פירסם עיתון "אלחיאת" היוצא לאור בלונדון כי אחד מבכירי הנהגת החמאס, מוסא אבו מרזוק, התקשר למחמד דחלאן והציע לו לחדש את הדיאלוג בין החמאס לפת"ח.
צריך להבין היטב את מערכת קבלת ההחלטות בארגון החמאס לפני שמסיקים מסקנות חפוזות. ההנהגה בחו"ל בראשותו של ח'אלד משעל היא שקובעת את ההחלטות החשובות מכיוון שהיא מחזיקה בידיה את הכסף המממן את פעילות הארגון בכל העולם. כבר נאמר "בעל המאה הוא גם בעל הדיעה" והכלל הזה בהחלט חל גם על ארגון החמאס. ההנהגה הזו גם מנהלת את המגעים עם מדינות ערב, עם מדינות זרות ועם "מועצת השורא" החשאית של הארגון שבה חברים גם חכמי דת שונים ולכן יש לה את הראייה הכוללת לגבי מהלכי הארגון. הנהגת החמאס בחוץ לארץ מתייעצת גם עם ההנהגות בגדה ורצועה כולל עם בכירי הזרוע הצבאית של החמאס בשטחים. לפעמים יש מחלוקות בין הזרועות של ארגון החמאס. לעיתים יש עיכוב בהגעת ההוראות מההנהגה בחו"ל ולפעמים ההנהגות המקומיות מקבלות החלטות עצמאיות ומיישמות אותן בשטח ב"רוח הקו הכללי של הארגון". כך למשל מקורות פלסטינים מדווחים כי הנהגת החמאס ביהודה ושומרון חששה כי ההתקפות האישיות האחרונות של השיח' ניזאר ריאן מעזה על הנשיא מחמוד עבאס יחריפו את הרדיפות של פעילי החמאס ביו"ש על ידי אנשי הרשות הפלסטינית על מנת לבלום את האפשרות הזו התנערו בכירי ארגון החמאס מדבריו של ריאן וכדי לפייס את הנשיא מחמוד עבאס נסעו להתפלל עימו במוקאטעה ברמאללה.
השורה התחתונה היא כי למרות הבדלי הגישות בתוך ארגון החמאס ולפעמים גם המחלוקות, קיים קונסנזוס בקרב פעילי הארגון ביחס לאש"ף ולישראל. בארגון החמאס יש הסכמה כוללת כי אש"ף סיים את תפקידו ההיסטורי כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני וכי יש להקים הנהגה חדשה אסלאמית שתנסה להשיג את המטרות הלאומיות בדרך אחרת מהדרך שבה נקט אש"ף עד היום. לשם כך, סבורים בארגון, החמאס צריך להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון וגם מבחינה פוליטית להשתלט על אש"ף או להקים גוף חלופי חזק יותר ממנו. ייתכן שהבדלי הגישות בחמאס משפיעים גם על מידת התמיכה של הציבור הפלסטיני בארגון אך בניגוד למה שמנסים להקרין פעילי הפת"ח, אין היום סכנה לשלטון החמאס ברצועה. גם אם פחתה האהדה הציבורית לארגון אין שום כוח בעזה המאיים על שלטונו. באשר לעמדת ארגון החמאס כלפי ישראל, למרות חילוקי הדיעות הפנימיים, אין בתוך הארגון שום זרם המוכן להכיר בישראל ולנהל עימה משא ומתן על בסיס של הכרה במדינה היהודית. החמאס על כל פלגיו דוגל בהשמדתה של מדינת ישראל ומוכן להתפשר על כך כי הדבר ייעשה בשלבים, דהיינו גם אם תוקם מדינה פלסטינית בגבולות 67 אין לוותר וצריך לשאוף להקמתה של מדינת פלסטין גם בשטחי 48 עליהם קיימת מדינת ישראל. הפילוג הנוכחי בתוך החמאס מחליש קמעא את הארגון, פוגע מעט בתדמיתו אך הוא בגדר הבדלי ניואנסים בלבד ולא תופעה שיכלה לשרת כעת את האינטרסים של אש"ף או של ישראל מעבר לכמה כתבות באמצעי התיקשורת.

יום שלישי, 6 בנובמבר 2007

"השעיר לעזאזל"

בישראל ומיוחד בצה"ל רווחת האימרה "להאשים את הש"ג" כשרוצים להסיר את האחריות מהדרג הבכיר ולהשליכה על הדרג הזוטר ביותר. והנה מתברר כי אימרה זו תקפה גם לגבי הרשות הפלסטינית. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מינה לפני כארבעה חודשים ועדת חקירה שתחקור את המחדלים שהביאו לנפילת רצועת עזה בידי החמאס. בעקבות המלצות הועדה הועמדו לדין בפני בית משפט צבאי ביריחו שמונה קצינים פלסטינים המשתייכים לארגון הפת"ח. בית המשפט הצבאי גזר שלשום על השמונה עונשי מאסר בפועל הנעים בין חמישה חודשים לשלוש שנים והדחה מהשירות הצבאי. פרקליטם של שמונת הנאשמים, עבד אלכרים חמאד, ערער על גזר הדין בפני בית המשפט העליון הפלסטיני אשר הורה לבית המשפט הצבאי להשיב על הערעור בתוך שמונה ימים. הפרקליט טען בערעור כי אין שום הוכחות שעל פיהן ניתן להרשיע את הנאשמים וכי מדובר באי צדק משווע. במקרה והערעור יידחה מאפשר החוק הפלסטיני להגיש בקשת חנינה לנשיא.
ברור לכול כי הרשות הפלסטינית והנשיא מחמוד עבאס מחפשים "שעיר לעזאזל" להטיל עליו את האשמה למחדליהם. רצועת עזה נפלה כפרי בשל בידי החמאס בעיקר בגלל חולשתו של ארגון הפת"ח ברצועה. החולשה הזו נבעה מסכסוכים פנימיים וחסר יכולת להתאחד ולעמוד יחד מול הכוח העולה של ארגון החמאס. יש להוסיף לכך את מעשי השחיתות, העושק והיוהרה של פעילי הפתח שהצליחו להשניא את עצמם על התושבים. המנהיגים הבולטים של הפת"ח ברצועה ובראשם מחמד דחלאן, רשיד אבו שבאכ וסמיר משהראווי קראו מראש את ההתפתחויות הצפויות. הם נעלמו מן הרצועה בתואנות שונות והדרג המבצעי של הפת"ח נאלץ להתמודד מול החמאס כשכולם יודעים שמפקדיו הבכירים נמלטו מרצועת עזה. צריך להוסיף לנתונים אלה את הנתון כי הכוח הצבאי של החמאס שנלחם באנשי הפת"ח ברצועה היה כוח מיומן ומצוייד היטב, בעל מוטיבציה גבוהה וחדור באמונה ולהט דתי לנצח בקרב. ואכן זו הייתה גם התוצאה.
עכשיו באים הרשות הפלסטינית וארגון הפת"ח להטיל את האשמה על שמונה קצינים מסכנים שבסך הכול ביצעו את ההוראות שקיבלו מלמעלה.
משפטם של השמונה הוא פארסה עלובה במקרה הטוב. מדובר באות קין על מצחה של הרשות הפלסטינית ונשיאה מחמוד עבאס. במקום להעניש את האשמים האמיתיים במחדלים שהיו בעזה מנסים ל"האשים את הש"ג", את הדרג הזוטר ביותר. אם הרשות הפלסטינית רוצה למנוע את השתלטות ארגון החמאס גם בגדה עליה להפיק את הלקחים האמיתיים והכואבים מהאירועים בעזה. ישראל אינה יכולה להתערב בפרשה. מדובר בעניין פנים פלסטיני אבל ארה"ב ששלחה לכאן את המתאם הצבאי המיוחד הגנרל קית' דייטון, בעקבות ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט בינואר 2006 כדי לסייע לארגון הפת"ח ברצועה, חייבת להתערב. הגנרל דייטון היה בקשר הדוק מאוד עם מחמד דחלאן ואנשיו לפני מפלתם המבישה ברצועת עזה והוא יודע היטב את הסיבות האמיתיות לכישלון הפת"ח ברצועה. ארה"ב חייבת ל"נער" את הנשיא הפלסטיני ואנשיו כדי שיסיקו את המסקנות האמיתיות הנדרשות מבלי לטייח את מחדליהם. האחריות לכישלון נוסף של הפת"ח מול החמאס תוטל גם על ארצות הברית. זה הזמן לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם.

יום ראשון, 4 בנובמבר 2007

"ועידת עזה"

ארגון החמאס מתכונן במרץ לחבל ב"ועידת אנאפוליס" שמכנסת ארצות הברית ובמקביל ל"ועידת דמשק" שהוא מארגן בחסות איראן וסוריה מתוכננת גם פעילות אינטנסיבית של הארגון ברצועת עזה הנתונה לשליטתו המלאה. אחת הפעולות המתוכננות היא כינוס "ועידת עזה", זמן קצר לפני כינוסה של "ועידת אנאפוליס". לפני כמה ימים קיבלנו שוב תזכורת לגבי מהותו של ארגון החמאס לאחר שכמה דמויות ישראליות בולטות הביעו נכונות לשאת ולתת עימו. הד"ר מחמוד א-זהאר, ממנהיגי הארגון בעזה התראיין לסוכנות הידיעות הגרמנית ואמר: "ישראל היא בת חלוף... הבעיה היא רק בעיה של זמן ורצון ואללה יביא לנו את הסיבות". מול עינינו צומח ועולה אחמדינג'אד פלסטיני אשר מדבר בגלוי על השמדת ישראל. זוהי פעם נוספת שא-זהאר חושף את מטרות ארגונו בגלוי בעוד מנהיגים אחרים של החמאס מעדיפים להבליט את הנוסחה של "נכונות להגיע עם ישראל ל"הודנה" (הפסקת אש) ארוכת טווח כדי לקבל בתמורה את שטחי יו"ש ועזה כולל ירושלים ורק אחר כך, דבר שהם לא אומרים בגלוי אך הוא מובן לכול, להשמיד את ישראל.
נחזור ל"ועידת עזה". אימן טה, אחד פעילי החמאס ברצועה אומר כי ארגונו מנסה להביא לועידה זו מספר רב יותר של ארגונים פלסטינים. עד כה הסכימו להשתתף בועידה ארגוני הג'האד האסלאמי, החזית העממית-המפקדה הכללית ואל-צאעקה. משלחות של החמאס מנסות לשכנע ארגונים נוספים להשתתף בועידה. פלגים שונים באש"ף חוששים להשתתף בועידה מכיוון שאינם רוצים לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו של מחמוד עבאס לנהל, בשם אש"ף, את המשא ומתן עם ישראל כפי שהוסמך לכך בעבר בהסכמת ארגון החמאס במסגרת "הסכם מכה".
"ועידת עזה" חותרת לשתי מטרות עיקריות: מתן לגיטימציה להשתלטות הצבאית של ארגון החמאס על רצועת עזה לפני ארבעה חודשים ותמיכה בהמשך שלטונו וכמו כן ניסיון לפגוע במעמד אש"ף כארגון היחיד המייצג את בני העם הפלסטיני.
בעבר היו נסיונות כאלה להקים גופים חלופיים לאש"ף בראשותו של יאסר ערפאת כמו "חזית הסרוב", "חזית ההצלה" ו"עשרת הפלגים" אך כולם נכשלו. ארגון החזית הדמוקרטית בראשותו של נאיף חוואתמה מסרב להשתתף ב"ועידת דמשק" ו"ועידת עזה" ושואף לשמור על מעמדו של אש"ף. חוואתמה העביר לארגון החמאס מסמך שבו הצעה לשורה של עקרונות לחידוש הדיאלוג בין הפת"ח לחמאס.
תושבים רבים בשטחים מסתייגים מ"ועידת דמשק" ו"ועידת עזה". רבים נושאים עיניהם דווקא אל "ועידת אנאפוליס". הדעה הרווחת היא שהועידה הזו, שמכנסת ארה"ב, תיכשל אך בכל זאת קיימת תקווה שאולי בכל זאת משהו ייצא ממנה שיקדם את הפלסטינים בעוד צעד לקראת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ברור לכול ש"ועידת עזה" תעמיק את הפירוד הפנימי ותרחיב את הנתק בין הגדה לרצועת עזה. ארגון החמאס מנסה להוביל את הפלסטינים באמצעות "ועידת עזה" אל המשך דרך הטרור והאלימות שמטרתה כפי שגורס הד"ר מחמוד א-זהאר, היא חיסולה של מדינת ישראל. זהו המתכון האמיתי של החמאס לפיתרון הסכסוך, לא פיתרון הוגן המבוסס על עיקרון של שתי מדינות לשני עמים אלא הקמתה של פלסטין מוסלמית גדולה מ"הים עד הנהר" שתוקם על חורבותיה של מדינת ישראל. אל לנו לשכוח זאת.

יום חמישי, 1 בנובמבר 2007

שכם - מבחנה של ממשלת סלאם פיאד

בעוד כמה ימים יתחיל מבחנה האמיתי של ממשלת סלאם פיאד להשליט את החוק והסדר בערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון. הרשות הפלסטינית מתגאה בכך שהיא תתחיל ליישם את תוכניתה הביטחונית החדשה המכונה "סוף החשיכה", בעיר שכם הנחשבת לבעייתית ביותר מבחינה ביטחונית והידועה בעגה הצה"לית בכינוי "בירת הטרור של יהודה ושומרון". ישראל התירה לרשות הפלסטינית לפרוס כוח של 500 שוטרים באזור שכם לצורך ביצוע התוכנית, המתאם הביטחוני האמריקני הגנרל קית' דייטון ביקר בתחילת השבוע בשכם ותושבי העיר ממתינים בקוצר רוח להפסקתה של האנרכיה הביטחונית בעיר. האם תצליח ממשלת פיאד במשימתה? קבוצה של מבוקשים בשכם הקוראת לעצמה בשם "פרשי הלילה" הודיעה כבר כי לא תמסור את כלי הנשק שברשותה לרשות הפלסטינית וכי איננה חוששת מהכוח הביטחוני החדש שייתפרס בעיר. הקולונל תוופיק טיראווי, ראש המודיעין הכללי הפלסטיני בגדה וברצועה כבר מכין את האליבי למקרה שהרשות הפלסטינית תיכשל במשימתה ומאשים את ישראל כי היא מסייעת לארגון החמאס בגדה ומספקת לו כלי נשק.
הרשות הפלסטינית מנסה בכל כוחה להפגין לקראת "וועידת אנאפוליס" כי היא רצינית בכוונותיה למלא את החלק הראשון של מפת הדרכים ולהילחם בטרור. לאחר שנחשפה אזלת ידה של הרשות אשר שיחררה, בשיטת "הדלת המסתובבת", את פעילי הפתח שתכננו לירות על שיירת ראש הממשלה אולמרט ביריחו, היא מתעקשת להתמודד דווקא עכשיו עם האתגר הקשה ביותר ביהודה ושומרון - העיר שכם. בעקבות הלחץ הפלסטיני הוקמה ועדה ביטחונית משולשת לפיקוח על יישום השלב הראשון של מפת הדרכים הכוללת את ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, שר הביטחון אהוד ברק והגנרל האמריקני קית' דייטון. הפלסטינים הודיעו כי הם בטוחים כי יצליחו להשתלט על המצב הביטחוני הקשה בשכם אם תאפשר ישראל לפרוס בעיר וסביבותיה כוח משטרה פלסטיני שהתאמן ביריחו בסיוע מדריכים אמריקנים של הגנרל דייטון. ישראל נענתה לבקשה ואישרה פריסתם של 500 שוטרים חדשים בשכם. העיר שכם סובלת מאנרכיה ביטחונית קשה, מאז ספטמבר 2000 משותקת בה מערכת אכיפת החוק, בבתי המשפט בעיר ממתינים כ-5000 תיקים אזרחיים, כנופיות חמושים השתלטו על תושבי העיר וממנה מגיחים מידי פעם פעילי טרור בניסיון לעשות פיגועי התאבדות בתוך ישראל. המצב הזה חייב את כוחות צה"ל לפשוט מעת לעת על העיר שכם, על בסיס מידע מודיעיני מדוייק, כדי לסכל את הפיגועים המתוכננים ולהרוס את תשתית הטרור בעיר. עכשיו מקווה ממשלת פיאד כי תצליח להוכיח לישראל כי בכוחה להשתלט על המצב ולאכוף את הסדר והביטחון, האמריקנים ישמשו כשופטים, ואז תאלץ ישראל לסגת גם מערים פלסטיניות נוספות בגדה ובמילים אחרות לחזור לקווי ה-28 בספטמבר 2000,אותם קווים שבהם שהו כוחות צה"ל לפני פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא. אולם המציאות בשטח היא קצת אחרת. המבוקשים בעיר שכם אינם ממהרים לשתף פעולה עם התוכניות של ממשלת פיאד, אמנם כ-180 מהם הסכימו רשמית למסור את נשקם למנגנוני הביטחון הפלסטינים בתמורה לחנינה מישראל אך רובם ממשיכים להחזיק בנשקם בחשאי. יש גם מבוקשים שמחזיקים בנשקם בגלוי כמו קבוצת "פרשי הלילה" שאף הודיעה כי אין בכוונתה למסור את נשקה וכי היא איננה חוששת מהכוח הביטחוני הפלסטיני החדש. אם נוסיף לכך את הכוונות הגלויות של ארגון החמאס להשתלט על ערי הגדה והפעילות האינטסיבית של ארגון החזבאללה להוציא פיגועי טרור מהעיר שכם באמצעות חוליות שונות של ארגון הפת"ח הקשורות אליו, הרי שהרשות הפלסטינית נמצאת בפני בעיה לא פשוטה. מה מידת נחישותם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים להילחם באמת בטרור? המוטיבציה לכך איננה גבוהה, מספיק לקרוא את הצהרותיו של המופקד על הנושא הזה - הקולונל תוופיק טיראווי ראש המודיעין הכללי בגדה וברצועה. טיראווי מכין בימים האחרונים את דעת הקהל הפלסטינית לאפשרות של פיגועים ואלימות מצד ארגון החמאס בגדה. כדי להכין אליבי לחוסר תפקודם של שירותי הביטחון הפלסטינים הוא ממהר ל"קשור" את ישראל ביחד עם ארגון החמאס. טיראווי מאשים את ישראל כי היא מספקת נשק לארגון החמאס ביו"ש ואף מעבירה את פעילי החמאס לשטחים לשטחים שבשליטת ישראל כדי שלא ייעצרו בידי אנשי הביטחון הפלסטינים. "מהיכן מקבלים אנשי החמאס את הנשק שלהם? "תוהה טיראווי ומשיב לעצמו "הרי הגבול עם ירדן סגור". ולבסוף הוא מבטיח כי הרשות הפלסטינית לא תאפשר לחמאס לעשות מה שעשה בעזה כלומר להשתלט על הגדה. אם זה האיש שעליו אמורה לסמוך הרשות הפלסטינית כי הוא יילחם בטרור בשכם הרי שכל תוכניתה נדונה מראש לכישלון. מדובר באדם שהיה מבוקש על ידי ישראל בשל תכנון מעשי טרור בתקופת האינתיפאדה האחרונה ושאמינותו ידועה היטב לשב"כ. כדאי שהנשיא הפלסטיני עבאס וראש ממשלתו פיאד יציבו מישהו רציני יותר ואמין יותר מטיראווי לטפל בנושא הלחימה בטרור אם אכן כוונתם רצינית. אבל חוששני שפני הדברים אינם כך. טיראווי מתאים להם כמו "כפפה ליד" מכיוון שהכל הוא "מס שפתיים" והם ממשיכים באותה המדיניות של יאסר ערפאת, מדיניות השקר והכזב. ישראל נקטה בצעד הנכון, היא מאפשרת לממשלת סלאם פיאד לפרוס כוחות חדשים בשכם ומעמידה אותה במבחן. נראה לי שהיא תתקשה לעמוד בהצלחה במבחן המלחמה בטרור.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר