יום רביעי, 31 באוקטובר 2007

"לא משלמים כסף על דיבורים"

המלחמה המילולית בין ארגון החמאס לבין הרשות הפלסטינית בראשותו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס החריפה בימים האחרונים והיא ממשיכה לצבור תאוצה בעקבות גל מעצרים של אנשי חמאס שעשו אנשי ביטחון פלסטינים ביהודה ושומרון על פי הוראות הנשיא. לאור ההתפתחויות האחרונות נוקט הנשיא הפלסטיני טקטיקה חדשה של הפניית האשמות לעבר ישראל והחמאס וגם איומים למקרה שוועידת "אנאפוליס" תיכשל.
בהפגנה גדולה שהייתה אמש במחנה הפלטים ג'באליה ברצועת עזה, הבטיח אחד מראשי החמאס השיח' נזאר ריאן כי הנשיא עבאס ייפול "כמו העלים בסתיו" וכי אנשי החמאס "יתפללו בסתיו הבא במוקאטעה ברמאללה". הנשיא מחמוד עבאס מצידו מאשים את החמאס בראיון שהעניק לעיתון הכוויתי "אל-ראי", כי הוא שואף להשתלט על הגדה המערבית בכוח כפי שעשה בעזה אך הוא ייכשל. מחמוד עבאס מאשים את ישראל כי היא מקיימת מגעים ישירים ועקיפים עם החמאס וכי חלק ממגעים אלה עוסק בפתיחת מעבר ארז מצפון לעיר עזה. מחמוד עבאס חושש מאוד מהחמאס כי באמצעות הוועידה שהוא מתכנן לקיים בדמשק בעוד כחודש, בתמיכת איראן וסוריה הוא מתכוון להשתלט על אש"ף. הנשיא עבאס שהוא גם יו"ר אש"ף, שיגר משלחת לדמשק לשיחות עם ההנהגה הסורית בניסיון לשכנעה שלא לארח את הוועידה האמורה שמטרתה להוות, בין היתר, משקל נגד לוועידת אנאפוליס. הנשיא עבאס טוען כי כינוס וועידה כזו בדמשק יעמיק את המחלוקת הפלסטינית הפנימית והנתק בין הגדה לרצועה. המשלחת תנסה לשכנע את הנשיא הסורי כי כינוס הוועידה בדמשק יזיק לסוריה ויצייר אותה כמי שמתנגדת לתהליך השלום.
חילוקי הדעות הפלסטינים ברורים היום יותר מתמיד, הפלסטינים נחלקים לשני מחנות עיקריים: המחנה המתון בראשותו של הנשיא מחמוד עבאס הכולל את הרשות הפלסטינית הנוכחית הנתמכים בידי ארצות הברית והמחנה הקיצוני בראשות החמאס והג'האד האסלאמי והנתמך בידי איראן וסוריה.
מחמוד עבאס מאשים את ישראל כי היא מנהלת מגעים ישירים ועקיפים עם החמאס. הייתכן? אפשר שיש מגעים כאלה ברמות הנמוכות ביותר בין אנשי המנהל האזרחי ברצועת עזה לבין אנשי החמאס אך הם נועדו לשמירה על שגרת החיים ועניני היום יום של האוכלוסיה הפלסטינית. בשום מקרה לא מדובר על מגעים מדיניים עם החמאס. עמדת ישראל היא ברורה. אין משא ומתן עם ארגון החמאס עד שיכיר בישראל, יגנה את הטרור ויכבד את ההסכמים שנחתמו עד היום בין ישראל לאש"ף.
הנשיא הפלסטיני בוחר להתקיף את ישראל כי היא מנהלת מגעים עם החמאס כדי להראות שהיא מתנתקת כביכול משותפה היחיד והחוקי לתהליך השלום שהוא אש"ף. בדברים אלה מנסה מחמוד עבאס גם להציג את ארגון החמאס באור מגוחך כי למרות הצהרות מנהיגיו הוא מנהל, כביכול, מגעים חשאיים עם ישראל שהיא אויבתו הגדולה. עבאס יודע היטב כי הדברים אינם נכונים אך נוח לו להציגם כך לבני עמו. ההצהרות האלה מעידות על מידת הלחץ הרב שבו נתון הנשיא הפלסטיני. הנתק בין הגדה לרצועה מעמיק, כוחו של ארגון החמאס גובר "וועידת אנאפוליס" נמצאת על סף כישלון עוד לפני שהחלה וקיימת סכנה שהחמאס יצליח להשתלט על אש"ף או המועצה הלאומית הפלסטינית ב"וועידת דמשק" הקרובה. הנשיא הפלסטיני מתחיל להכין את האליבי לכישלון מדיניותו והוא מפזר האשמות לכל עבר ובהן גם ההאשמה על מגעים בין ישראל לחמאס שממנה משתמע דבר קנוניה הנרקמת בין ישראל לחמאס נגד אש"ף בראשותו של מחמוד עבאס.
בנוסף להתקפותיו על ישראל והחמאס מנסה הנשיא הפלסטיני להשמיע איומים בדבר תוצאות שליליות אפשריות ל"וועידת אנאפוליס". מחמוד עבאס הבין כבר כי הדרג המדיני והבטחוני בישראל לא "קונה" את האיומים בדבר אינתיפאדה חדשה בטווח המיידי אם תיכשל הוועידה ובראיון לסוכנות הידיעות המצרית מזהיר הנשיא הפלסטיני כי המשך המבוי הסתום יביא לחידוש הסכסוך בין ישראל לפלסטינים בתוך שנתיים-שלוש.
אין מה להתרגש מהצהרותיו האחרונות של עבאס. זהו "מס השפתיים" שהוא חייב לשלם. הוא יודע היטב שמי שמנשים את שלטונו ביהודה ושומרון הם כוחות צבא ההגנה לישראל המונעים בכוח מהחמאס להרחיב את שלטונו מהרצועה לעבר הגדה. עבאס צריך להודות בכל יום לישראל על פעילות צה"ל שכן בלעדיה היה כבר לפלסטינים נשיא אחר במקומו. לכן אין מה להתרגש ממחמוד עבאס ואין מה לכעוס עליו. הניחו לו, להוציא את הקיטור גם על ישראל. אין לו ברירה. כפי שאומר הפתגם הערבי הידוע "מא פיש ג'ומרוכ עלא כלאם" - "לא משלמים כסף על דיבורים".

יום שני, 29 באוקטובר 2007

אל-קאעדה נגד התקשורת הערבית

אתרי האינטרנט השונים הקשורים לארגון אל-קאעדה תוקפים בשבועיים האחרונים את רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה על האופן שבו סיקרה את נאומו האחרון של מנהיג הארגון אוסאמה בן לאדן. שני פרשנים מרשת הטלוויזיה אל-ערביה קיבלו איומים ברצח מפעילי הארגון על הדרך שבה הם מפרשנים את פעולות הארגון והאסלאם. גורמי מודיעין מעריכים כי העובדה שארגון אל-קאעדה תוקף את אמצעי התקשורת הפופולריים במזרח התיכון נובעת מהמבוכה שבה שרוי הארגון, באחרונה, נוכח חילוקי הדעות בשורותיו בעיראק וההצלחות האחרונות של צבא ארצות הברית במלחמה נגד פעיליו.
ב-23 באוקטובר הפיץ ארגון אל-קאעדה קלטת בת 34 דקות של אוסאמה בן לאדן תחת הכותרת "אל אנשינו בעיראק". לראשונה מתח בן לאדן בקלטת ביקורת על חלק מלוחמי הג'האד בעיראק ש"התמהמהו בקיום מצוות איחוד שורות לוחמי הג'האד" וקרא למפקדי ארגוני הג'האד לאחד את השורות וליישב את חילוקי הדעות ביניהם על פי חוקי השריעה והסונה ולהעמיד את "הטועים" לדין על פי חוקים אלה. בן לאדן גם מתח ביקורת על תופעת הנאמנות העיוורת לארגון ולמפקדי הג'האד שהתפשטה בקרב הלוחמים עד כדי קבלת דבריהם בצורה עיוורת כאילו היו חסינים מטעויות, תכונה השמורה לנביא מחמד בלבד. הקלטת הזו של בן לאדן שודרה בהרחבה ברשת אל-ג'זירה שהיא הרשת הפופולרית ביותר במזרח התיכון המשדרת מדוחא שבקטר וברשתות טלוויזיה ערביות נוספות.
כמה ימים לאחר שידור הקלטת החילו להופיע בפורומים שונים באתרי אינטרנט אסלאמיים הקשורים לארגון אל-קאעדה התקפות נגד רשת אל-ג'זירה. הרשת הואשמה בכך ששידרה רק חלקים מהקלטת תוך שהיא מבליטה את הקטעים העוסקות במחלוקות בקרב הארגונים הנלחמים בצבא האמריקני בעיראק ואת דברי הביקורת של אוסאמה בן לאדן על ארגונים אלה. הרשת הואשמה, בפורומים האלה, כי "אל-ג'זירה היא חלק ממסע הצלבנים" ואף נכתב כי "יומה יגיע". באחד האתרים היא כונתה" זבוב מסריח בפחי האשפה".
בתגובה לכך דחו מנהלי אל-ג'זירה את ההאשמות ואמרו כי טיפלו בקלטת באופן מקצועי וראוי.
יחס חמור יותר מארגון אל-קאעדה קיבלו שני פרשנים של רשת אל-ערביה המשדרת מדובאי. השניים קיבלו באמצעות הדואר האלקטרוני שלהם איומים ברצח. מדובר בעיתונאי מצרי בשם עבד אלרחים עלי המתמחה בארגונים אסלאמיים וחוקר סעודי בשם פארס בן חזאם המתמחה בארגון אל-קאעדה. באחד האתרים באינטרנט המזוהה עם אל-קאעדה הואשמה רשת אל-ערביה כי היא "רשת של מרגלים" וכי היא מתמחה בהתקפות חריפות על האסלאם ועיוות הג'האד. באחד הפורומים של אתר זה נכתבה גם קריאה לרצוח את השניים כדי שגם עיתונאים אחרים הנוהגים כמותם ילמדו את הלקח הנדרש.
גורמי מודיעין אומרים כי התגובה החריפה של ארגון אל-קאעדה שיוצא לראשונה בהתקפה כה חריפה על שתי רשתות הטלוויזיה הבולטות ביותר במזרח התיכון מעידה על הלחץ שבו נתונים פעילי הארגון. לדבריהם פעילי אל-קאעדה בעיראק נמצאים במבוכה בגלל המחלוקות ביניהם והתבוסה שנחלו באחרונה בקרבות עם חיילי צבא ארצות הברית שהצליחו בין היתר לחסל מפקדים בכירים בארגון אל-קאעדה בעיראק. למעשה זו פעם ראשונה שבן לאדן מופיע באמצעי התקשורת כמנהיג המותח ביקורת פומבית על פעיליו.
גורמי מודיעין אמריקניים טוענים כי אוסאמה בן לאדן מודאג גם מתופעת ההתאגדות של כמה שבטים סוניים באזורים שונים בעיראק נגד ארגון אל-קאעדה וכי הוא הורה להעביר חלק מלוחמיו מעיראק לאפגניסטן כדי לתגבר שם את כוחותיו הנלחמים בצבא האמריקני.

אינתיפאדה ערבית

במחנה הפלסטיני גוברים הקולות המדברים על כישלונה הצפוי של "וועידת אנאפוליס". מנהיג החמאס ח'אלד משעל, הודיע כבר כי ארגונו מכין את האינתיפאדה הבאה. גם בקרב פעילי ארגון הפת"ח המזוהה עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מפנימים כי הכישלון של הועידה צפוי מראש ומזהירים כי התוצאה תהיה אינתיפאדה חדשה אלא שהפעם תהייה זו אינתיפאדה ערבית ולא רק אינתיפאדה פלסטינית.
אמצעי התקשורת הפלסטינים הנתונים לשליטתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מאשימים את ישראל באופן שיטתי כי איננה רוצה בהצלחתה של "וועידת אנאפוליס" וכי היא מנסה להתחמק מתוצאות ממשיות בוועידה בטענה כי התקדמות במשא ומתן תביא לנפילת ממשלת אולמרט. רוב הפלסטינים משוכנעים כי ישראל רוצה להשיג באמצעות הוועידה נורמליזציה עם מדינות ערביות נוספות ובראשן סעודיה מבלי להגיש לפלסטינים אף ויתור. לדעתם ישראל צריכה "לחטוף" בשתי ידיה את יוזמת השלום הערבית וכי אסור למדינות ערב להסכים לנורמליזציה עם ישראל לפני שהיא תסכים ליוזמה הערבית. אותם פלסטינים כועסים על ארצות הברית אשר לדבריהם מנסה לפצל את היוזמה הערבית, לקיים את הוועידה על אדמתה ולצמצם אותה לנושא הפלסטיני בלבד במקום לקיים את הוועידה במזרח התיכון, כוועידה אזורית בין ישראל למדינות ערב, כשהפלסטינים הם אלה שמקבלים את התמורה המדינית מישראל.
ישראל נתפסת על ידי הפלסטינים כמי שרוצה למסמס את הוועידה מבלי לאפשר להם להשיג הישגים מדיניים.
כבר עכשיו יש דיבורים במחנה הפלסטיני על אינתיפאדה נוספת נגד ישראל במידה ש"וועידת אנאפוליס" תיכשל. הדיבורים האלה הזכירו לי תרחיש דומה שהיה לפני כשבע שנים, קצת לפני וועידת קמפ דיוויד שעסקה לראשונה בהסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים. שר המשפטים הפלסטיני דאז, פריח אבו מדין מרצועת עזה, נשאל בראיון רדיופוני מה יקרה אם וועידת קמפ דיוויד תיכשל והשיב כי הפלסטינים יפתחו בגל אלימות שבמהלכו יאבדו בוודאי כמה אלפי קורבנות. אבו מדין הדגיש כי הפלסטינים מוכנים לקורבן כזה וכי אין זו בעיה מבחינתם להקריבו כדי להשיג את מטרותיהם. עכשיו מנסים הפלסטינים להרחיב את האיום ולאמר כי לא רק אינתיפאדה פלסטינית צפוייה במקרה של כישלון הוועידה אלא גם אינתיפאדה ערבית שתופנה לעבר ארצות הברית בגלל מדיניותה באזור וניסיונותיה לצמצם את יכולותיה הגרעיניות של איראן.
כישלון הוועידה יגביר בודאי את המרירות בליבם של הפלסטינים אם לא יפעלו מנהיגיהם כבר עכשיו להנמיך את הציפיות מוועידה זו. אין לפלסטינים, כרגע, שום רווח מאינתיפאדה נוספת נגד ישראל. אינתיפאדה כזו היא חסרת סיכוי ממשי להצליח כפי שהצליחה בזמנה "אינתיפאדת אל-אקצא". ישראל שולטת היום ברוב שטחי יהודה ושומרון, רצועת עזה מוקפת בגדר מערכת יעילה וישראל עומדת להשלים בקרוב את גדר ההפרדה ביהודה ושומרון דבר המקשה מאוד על ארגוני החבלה לשגר מחבלים מתאבדים למרכזי האוכלוסיה בישראל. הניסיון לייצר "אינתיפאדה שלישית-תלולת מסלול" שתכלול ירי של עשרות ומאות רקטות קסאם מרצועת עזה ייתקל בתגובה צבאית חריפה מצד ישראל וייספק לה את הצידוק לפלוש בכוחות גדולים לרצועת עזה ולהקים בה רצועת ביטחון דוגמת רצועת הביטחון בדרום לבנון שבה החזקנו במשך כמה שנים.
לגבי האיומים באינתיפאדה ערבית הרי שאינתיפאדה זו כבר נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים ואין באיום זה כל חדש. מספיק לעקוב אחר המתרחש בעיראק נגד הכוחות האמריקנים ולראות את מידת התפשטותה של הסכנה האיראנית לעבר גבולנו הצפוני, לעבר רצועת עזה וגם לעבר יהודה ושומרון. שירות הביטחון הכללי בודק עשרות פלסטינאים שנסעו, באחרונה, מתחומי יהודה ושומרון לביקורים באיראן ואף נסיעות של ערבים ישראלים מתוך תחומי הקו הירוק. לא רק סכנת אינתיפאדה ערבית קיימת אלא גם סכנת אינתיפאדה איסלאמית. לסכנה הזו אין כל קשר לכישלון הצפוי של "וועידת אנאפוליס". איראן בונה את האיום הזה נגד ישראל במשך שנים רבות וניסיונה להשיג פצצה גרעינית מהווה לא רק סכנה לישראל אלא גם סכנה לעולם כולו ובמיוחד למדינות הערביות במזרח התיכון כמו סעודיה ומדינות המפרץ שעליהן רוצה איראן להשתלט.
לכן הבעיה איננה רק בעיה של ישראל. גם מדינות ערב המתונות צריכות להתמודד עימה וכל שכן ארצות הברית שיש לה אינטרסים רבים במזרח התיכון. לכן אין מה להיבהל מאיומי הפלסטינים, התמודדנו כבר עם שתי אינתיפאדות פלסטיניות ובודאי נסבול עוד מגלי אלימות פלסטינית נוספים בעתיד. אסור לנו לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלנו למרות רצוננו העז בשלום ובהסדר מדיני. על כל פשרה בנושאים הביטחוניים אנו עלולים לשלם מחיר כבד בחיי אדם ולכן אנו צריכים לעמוד איתן מול כל האיומים. כולל איומים באינתיפאדה ערבית. הרבה תלוי בתגובותינו לאיומים ואין כל הכרח שאיומים אלה אכן ייתגשמו. לא כל תרחיש אימים שמציירים הפלסטינים אכן מתממש. כבר נאמר שיהיו וועידות שלום רבות לנושא המזרח התיכון, ראינו כבר את וועידות מדריד, ווי פלנטיישן, שפרדסטאון וקמפ דיוויד. בהחלט ייתכן שאחרי "ועידת אנאפוליס" תגיע גם "ועידת אנאפוליס" מס 2 ולאו דווקא האינתיפאדה הערבית.

יום שישי, 26 באוקטובר 2007

המדיניות הנכונה

ככל שחולף הזמן מתחזקת ההערכה כי תקיפת חיל האוויר בסוריה בתחילת חודש ספטמבר הייתה מוצדקת והכרחית. ישראל אומנם ממשיכה במדיניות העמימות ואינה מגלה פרטים על התקיפה אך הידיעות המגיעות ממקורות זרים מעידות על כך כי כוונותיה של סוריה לא היו ועדיין אינן מיועדות להשגת שלום והסדר מדיני עם ישראל. חיזוק לדעה זו מגיע בימים אלה מכיוון בלתי צפוי, דווקא מהאו"ם. דו"ח רשמי של מזכ"ל האו"ם קובע בתוקף כי סוריה מסייעת בהעברת נשק ואמצעי לחימה לארגון החזבאללה ולארגוני טרור נוספים. הדו"ח גם מקבל את העמדה הישראלית כי החזבאללה חידש את מלאי הנשק שלו לאחר מלחמת לבנון השנייה. סוריה גם פועלת עכשיו ביחד עם ארגון החמאס כדי לטרפד את "פסגת אנאפוליס" והיא תארח בבירתה את "פסגת דמשק", בתחילת דצמבר, שמטרתה לחבל במאמצי ארצות הברית להשיג הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים.
קבוצת מומחים אמריקנים מ"המכון למדע וביטחון לאומי" מעריכה כי האתר שאותו הפציצה ישראל בסוריה בתחילת ספטמבר הוא כור גרעיני הדומה במבנהו לכורים הצפון-קוריאניים.להערכתם כור כזה מסוגל לייצר פצצה גרעינית אחת לשנה. על-פי דו"ח אחר של "המכון ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים" סוריה מנסה להשיג יכולת בלתי קונבנציונלית "כדי להדביק את ישראל". הצטרפותה של סוריה אל "ציר הרשע" בראשותה של איראן, כך מסתבר, נועדה בין היתר לחקות את איראן בתחום הגרעיני כדי להצטייד בנשק "יום הדין" מול ישראל. לכן פעלה ישראל נכון כשהחליטה לחסל את האופציה הזו בעודה באיבה. כך נהגה ישראל בעבר, בתבונה, כשראש הממשלה מנחם בגין קיבל ב-1981 את ההחלטה להפציץ את הכור הגרעיני בבגדד וסיכל למשך שנים רבות את סיכוייה של עיראק להשיג יכולת גרעינית. סוריה הבינה את המסר שבא לידי ביטוי בתקיפה הישראלית והיא ממשיכה להכחיש באופן רשמי כי מדובר בכור גרעיני, מדינות העולם יודעות את האמת ולכולן נוח לא להביך את סוריה ולאפשר לה לשמור על כבודה. התוצאה הסופית היא שקובעת, ישראל הצליחה למנוע מסוריה יכולת גרעינית.
יחד עם זאת הפעולה האווירית הישראלית המוצלחת לא מונעת את הבחישה הסורית בקלחת הלבנונית. אפילו גוף שאיננו פרו ישראלי כמו האו"ם מודאג מכך. טריה לארסן, שליח האו"ם ללבנון חיבר דו"ח אמיץ המאשים את סוריה בתמיכה בארגוני הטרור ובראשם ארגון החזבאללה ובאחריות לחיסולים הפוליטיים בלבנון במטרה לערער את השלטון הלבנוני.
כתב אישום חמור נוסף נגד סוריה מגיש ראש ממשלת לבנון פואד סניורה. במכתב חריף ששיגר אל מזכיר האו"ם באן קי מון ומזכיר הליגה הערבית עמר מוסא, מאשים סניורה את סוריה בהפעלת ארגון "פתח אלאסלאם" בלבנון במטרה להשתלט על צפון לבנון, לערער את הסדר הציבורי והחשוב מכל להפר את השקט היחסי בדרום לבנון. סניורה מאשים את המודיעין הסורי בתכנון לתקוף, באמצעות שליחיו מ"פתח אלאסלאם", את הכוח הרב לאומי בדרום לבנון על מנת להפחיד את המדינות המשתתפות בכוחות אלה ולאיים על המשך הישארותם של כוחות אלה שהגיעו ללבנון מתוקף החלטה 1701 ולצורך יישומה. האם פניה של סוריה לשלום עם ישראל? בפירוש לא. כל הנתונים המודיעיניים ומעשיה בשטח מעידים על כך שהיא מכינה ביחד עם החזבאללה את "הסיבוב השני" מול ישראל ומנסה להשליט בלבנון משטר פרו סורי. הכנות אלה נעשו זמן רב לפני התקיפה הישראלית בסוריה ומדובר בהחלטה אסטרטגית סורית להתכונן לעימות צבאי עם ישראל. ההתנהלות הישראלית מול סוריה היא נכונה. כל עוד סוריה לא מוותרת על הברית האסטרטגית שלה עם איראן ועושה הכנות צבאיות בשטח מול ישראל הרי שהיא לא מותירה לישראל שום פתח מדיני. גם נסיונות התיווך החשאיים שיזמה ישראל באמצעות תורכיה כדי לבחון את האפשרות למשא ומתן מדיני עם סוריה לא צלחו. ארצות הברית מתנגדת מזה זמן רב לשתף את סוריה בתהליך המדיני בגלל תמיכתה של סוריה בטרור נגד חיילי ארצות הברית בעיראק. כנראה שעמדת הממשל האמריקני גם כן מוצדקת. יתרה מזו, סוריה מנסה עכשיו לטרפד את מאמצי ארצות הברית בערוץ הישראלי-פלסטיני.
לכן, נכון נהג הקבינט המדיני בטחוני כשאישר את ההתקפה האווירית בסוריה והממשלה צודקת בהנחיותיה לצה"ל להגביר את המוכנות הצבאית והאימונים כדי להתכונן לבאות. ידינו צריכות תמיד להיות מושטות לשלום אך אסור לנו אף פעם לשכוח את הפסוק" מצפון תיפתח הרעה".

צילום לווין באדיבות מפות גוגל.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2007

הקרב על דעת הקהל

בתחילת החודש הבא ייפגשו באוניברסיטת קמברידג' בבריטניה נציגים של כמה תחנות טלוויזיה מערביות המשדרות בשפה הערבית לדיון בהיבטים השונים של שידוריהן. התחנות האלה פועלות בתוך ים של כ-200 ערוצי לוויניים ערביים אותנטיים המשדרים חדשות ועוד כמה מאות ערוצי לווין ערביים אחרים המשדרים תוכניות בידור ודת. השאלה הנשאלת היא מה מידת השפעתן של התחנות המערביות המשדרות בשפה הערבית על הצופים במזרח התיכון והאם ישראל צריכה אף היא להצטרף למעגל הזה ולהפעיל אף היא ערוץ לוויני מיוחד שישדר בשפה הערבית? האם יש בכלל טעם בשידורים כאלה? מהי מידת אמינותם והאם הם נתפסים כשידורי תעמולה?
אל תחום השידור הטלוויזיוני הלוויני בשפה הערבית נכנסו בשנים האחרונות כמה מדינות חשובות בניסיון להשפיע על דעת הקהל במזרח התיכון. ארצות הברית מפעילה את הערוץ הלוויני הנקרא "אל-חורה", צרפת מפעילה ערוץ הנקרא "צרפת 24".רוסיה מפעילה ערוץ הנקרא "רוסיה היום", גרמניה מפעילה את ערוץ "דוייטשה ווילה" ובריטניה תתחיל לשדר בחודש ינואר הקרוב שידורי טלוויזיה בשפה הערבית במסגרת הבי.בי.סי.
תחנות אלה המשדרות חדשות מנסות להתחרות בעיקר בתחנת הלווין הפופולארית ביותר במזרח התיכון המשדרת חדשות והנקראת "אל-ג'זירה" ובתחנות ערביות נוספות.
העובדה שהמדינות האלה מנסות להתחרות באמצעות הקמת ערוצי לוין בשפה הערבית בעיקר בתחנת "אל-ג'זירה", מעידה על כך שהמערב איננו מרוצה משידורי "אל-ג'זירה" והוא מודאג מאוד מהשפעתם על תושבי המזרח התיכון. במהלך השנים האחרונות הושמעו טענות שונות כלפי "אלג'זירה"כי היא נוקטת באופן קבוע קו אנטי-מערבי, מעודדת את ארגוני החמאס והחזבאללה, תומכת במאבק נגד הכיבוש האמריקני בעיראק ומאפשרת ביטוי נרחב למנהיגי ארגון אל-קאעדה, רשת "אל-ג'זירה" הכחישה טענות אלה והדגישה כי היא פועלת על פי שיקולים עיתונאיים מקצועיים בלבד. את הדאגה הזו תירגמו מדינות המערב להשקעה של מאות מיליוני דולרים בשנה בערוצי לווין מערביים בשפה הערבית כדי לנסות ול"אזן" את שידור "אל-ג'זירה" והתחנות הערביות האחרות.
אין ספק שלשידורי החדשות של המדינות המערביות בשפה הערבית יש השפעה מסויימת על הצופים הערביים במזרח התיכון אולם הם לא הצליחו עד כה להביס את שידורי "אל-ג'זירה" או התחנות הערביות האחרות. השידורים האלה הצליחו בעיקר, להעביר לצופים הערביים, את המסרים של המדינות המממנות אותם ואולי לתרום גם מעט, לשיפור תדמיתן של אותן מדינות בעיני הצופים. האם הצופים הערבים מאמינים לשידורים אלה? באופן כללי ניתן לומר כי הם מתייחסים אל תוכן השידורים בזהירות תוך השוואת התוכן המשודר לשידורי אמצעי התקשורת הערביים האחרים. כל שידור בערבית בערוץ טלוויזיה מערבי נחשד באופן אוטומטי כשידור תעמולה או "שידור מטעם". למרות זאת, המדינות המערביות המפעילות שידורים אלה סבורות כי "הרווח עולה על ההפסד" וכי כדאי להמשיך בשידור.
השאלה הטבעית הנשאלת היא האם ישראל צריכה גם היא להצטרף לאותן מדינות מערביות המשדרות בשפה הערבית ולהפעיל ערוץ לוויני דומה במיוחד לאור העובדה שהיא נתפסת כמדינה חשובה במזרח התיכון? התשובה היא בהחלט כן.
חוק רשות השידור מחייב את הרשות "לקיים שידורים בשפה הערבית... לקידום השלום עם המדינות השכנות". השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, יצחק הרצוג רואה בשיקום השידורים בשפה הערבית חשיבות הסברתית עליונה והביא לממשלה תוכנית עבודה להחייאת ערוצי טלוויזיה ורדיו דוברי ערבית. השר לאיומים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן המודאג מהסכנה האיראנית, יוזם הקמת ערוץ לוויני בשפה הפרסית כדי להשפיע על דעת הקהל באיראן. על-פי מקורות שונים גם סין תתחיל להפעיל בקרוב ערוץ לוויני בשפה הערבית. הטלוויזיה האיראנית משדרת כבר בשפה האנגלית וגם רשת "אל-ג'זירה" משדרת באנגלית כדי להשפיע על דעת הקהל במערב. המלחמה על דעת הקהל הערבית והמערבית בעיצומה ולישראל אסור להישאר מחוץ לתמונה. אנו חייבים להביא את העמדות הישראליות השונות והמגוונות כיאה למדינה דמוקרטית, באופן עיתונאי אמין ונטול מכל תעמולה, לידיעתם של התושבים הערביים במזרח התיכון. אי אפשר להפקיר את הזירה לשידורים עוינים, מלאי כזב והסתה פרועה המעוותים את תדמיתם של ישראל והיהודים והמעודדים שנאה ואנטישמיות. כמדינה שוחרת שלום עלינו לעשות הכול כדי לקרב את הלבבות של שכנינו ולא לברוח מזירת הקרב על דעת הקהל הערבית שהיא בעצם זירת הקרב על השלום.
על הממשלה בישראל להתייחס ברצינות הדרושה למשימה הזו ולהפסיק את ההזנחה בטיפול בשידורים בשפה הערבית ברדיו ובטלוויזיה. דרושה החלטה אמיצה ומדיניות ברורה לחזק את השידורים האלה בתקציבים הראויים כדי שיוכלו להתמודד בכבוד מקצועי מול התחנות הלוויניות הערביות הצומחות במהירות כפטריות אחרי הגשם. כללי האמינות והמהירות הם החשובים ביותר בפנייה לצופים הערביים במזרח התיכון והשידור הישראלי בשפה הערבית יכול לעמוד בהצלחה במשימה זו, לחזור אל שנות הזוהר שלו ולהפוך שוב לכלי האמין ביותר בתקשורת במזרח התיכון. הכדור כאמור נמצא במגרש הממשלה, לא ניתן לנו אלא להמתין ולראות לאן היא מתכוונת לבעוט אותו.

יום רביעי, 24 באוקטובר 2007

"וועידת דמשק"

ארה"ב עדיין לא קבעה את המועד המדוייק ל"וועידת אנאפוליס" וגם לא שלחה את ההזמנות למשתתפים בה אך ארגון החמאס כבר נערך לקיים את "וועידת דמשק" שתהווה את משקל הנגד למאמציה של ארצות הברית לקדם את התהליך המדיני באזור. איראן, סוריה ותנועת ה"אחים המוסלמים" העולמית ייתנו את חסותן ל"וועידת דמשק" שתתקיים כנראה בתחילת חודש דצמבר. מטרת הוועידה לגבש אופוזיציה פלסטינית למדיניות הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, להכשיל את היוזמה המדינית האמריקנית ולתת לגיטימציה לארגון החמאס והשתלטותו הצבאית על רצועת עזה.
בארגון החמאס בטוחים בכישלונה של "וועידת אנאפוליס" ומלגלגים על האזהרות המודיעיניות הישראליות כי הארגון מתכנן שורה של פיגועי תופת כדי להכשיל את הוועידה. מחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של החמאס אומר בראיון לעיתון "אל-קודס אלערבי" כי אין צורך בשום פעולה צבאית של החמאס כדי להכשיל את הוועידה שיוזמת ארצות הברית מכיוון שהוועידה תיכשל בלאו הכי. מבחינתו של החמאס, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס "מהמר על הסוס הלא נכון" ובמקום לחדש את הדיאלוג עם החמאס ולהגיע איתו להבנות חדשות הוא מעדיף "לשים את כל הביצים בסל האמריקני".
לתפיסתו של ארגון החמאס, ארה"ב יזמה את כינוסה של "וועידת אנאפוליס" מסיבות המשרתות את מטרותיה והאינטרסים שלה, בראש ובראשונה להנחית מכה צבאית על איראן לאחר שנחלה תבוסה בעיראק. על-פי הגיון זה מנסה הנשיא בוש להציל, באמצעות הוועידה, את ראש הממשלה אולמרט שנמצא בשפל המדרגה בכל הקשור לפופולריות שלו בישראל ולשפר את מצבה של המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות בארצות הברית. אין ב"וועידת אנאפוליס" שום בשורה לעם הפלסטיני שתחלץ אותו ממצבו הנוכחי.
ארגון החמאס מציע אלטרנטיבה בדמות "וועידת דמשק" שתלכד, לשיטתו, את כול הפלגים הפלסטינים המתנגדים לארגון הפתח בראשותו של מחמוד עבאס ותאחד אותם סביב ה"קווים האדומים" או העקרונות הפלסטינים (ת'וואבת-בערבית) הידועים כמו "זכות השיבה" ונסיגה ישראלית מלאה לקווי 67.
איראן וסוריה נותנות את חסותן המלאה ל"וועידת דמשק". גם תנועת ה"אחים המוסלמים" העולמית תדאג לשלוח נציגים מרחבי העולם הערבי. ל"וועידת דמשק" אמורים להגיע נציגים מהפזורה הפלסטינית ומכל מחנות הפליטים, נציגים של הפלגים השונים, אישים עצמאיים ונציגי ההתאחדויות העממיות. כולם יסכימו לפעול יחד לסכל את הקנוניה האמריקנית ל"חסל" את הבעיה הפלסטינית תוך קיפוח הפלסטינים מזכויותיהם הבסיסיות.
ח'אלד משעל ממשיך להוביל את הקו הקיצוני וכבר הודיע שארגון החמאס החל להכין את האינתיפאדה הבאה. בינתיים, ברצועת עזה מסייע לו דוקטור מחמוד א-זהאר. ארגון החמאס נלחם בימים האחרונים במרץ רב, להזים את הפרסומים כי ע'אזי חמד, דוברו של ראש הממשלה המפוטר איסמעיל הניה, שלח איגרת להנהגת החמאס שבה מתח ביקורת קשה כי ההשתלטות הצבאית על רצועת עזה הייתה טעות אסטרטגית שגרמה נזק חמור לארגון ולסבל קשה של תושבי הרצועה. מחמוד א-זהאר גורס כי אסור לארגונו לחבור שוב למחמוד עבאס וכי על הנשיא הפלסטיני להתפטר. לטענתו של א-זהאר, מחמוד עבאס איננו מייצג את רוב הפלסטינים וכי למרות המצב הקשה ברצועה ארגון החמאס יחזיק מעמד וימשיך לשלוט בעזה.
ארצות הברית עדיין לא גיבשה את מתווה "וועידת אנאפוליס" אבל כבר הצליחה להביא לכינוסה של וועידה נוספת המכונה "וועידת דמשק". התרחיש כנראה צפוי מראש וידוע. כישלון של "וועידת אנאפוליס" ובמקביל חיזוק הגורמים הקיצוניים במזרח התיכון. עדיין לא מאוחר. האמריקנים יכולים לדחות את הוועידה למועד אחר או לבטלה ובכך למנוע את ההסלמה הצפוייה או לפחות להוציא ממנה את האוויר. הנשיא בוש צריך רק למצוא את התירוץ הנכון. תירוצים לא חסרים בעולם הדיפלומטיה אבל דרושה היכולת לקבל את ההחלטה הקשה ולהודות בטעות. זה פשוט עניין של אגו. בסופו של דבר "בפוליטיקה הכול עניין אישי".

יום שני, 22 באוקטובר 2007

מדיניות הכזב והשקר

את מדיניות "הדלת המסתובבת" המציא יאסר ערפאת. לתומנו, חשבנו שכשיאסר ערפאת הלך לעולמו, חלפה ועברה לה גם התופעה הזו מן העולם והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, ששבע מרורים מארגוני הטרור ינהיג מדיניות חדשה וינהג באמינות ובהגינות כלפי ישראל במיוחד לקראת וועידת אנאפוליס שבה יהיה נושא המלחמה בטרור אחד הנושאים המרכזיים. והנה מתברר כי שום דבר לא השתנה ברשות הפלסטינית בהנהגתו של הנשיא עבאס וראש ממשלתו סלאם פיאד. מדיניות השקר והכזב שאפיינה את שלטון ערפאת נמשכת. תוופיק טיראווי, ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני בגדה, היה מבוקש על ידי ישראל בתקופת המצור על המוקאטעה ברמאללה בשל ארגון פעולות טרור. ישראל הסכימה בסופו של דבר להעלים עין ממעשיו לאחר שהתחייב להלחם בטרור והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס אף קידם אותו באחרונה לתפקיד ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני בגדה וברצועה. והנה טיראווי ממשיך גם היום במעשי השקר והרמייה. בראיון לעיתון המזרח-ירושלמי "אל-קודס" הוא טוען כי כל סיפור ניסיון ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה אולמרט "נופח" על ידי פקידים ישראלים כדי לחפות על תוכניותיהם בנושא השטחים וכדי מלהתחמק ממחויבויות ישראל כלפי הפלסטינים. טיראווי טוען בראיון כי בסך בכל מדובר בשיחה והחלפת רעיונות בין שני מבוקשים שאינם משתייכים לשום פלג וכי הם לא עשו שום צעד מעשי להוציא את התוכנית לפועל. השניים עדין במעצר וחקירה מדגיש טיראווי.
זהו האיש שהרשות הפלסטינית הפקידה על תחום המלחמה בטרור והתיאום הביטחוני מול ישראל. תודה לאל שאנו כישראלים סומכים על אדם אחר ששמו יובל דיסקין ראש השב"כ הישראלי אשר חשף בישיבת הממשלה האחרונה את ערוותה של הרשות הפלסטינית כשגילה כיצד אנשיו של טיראווי שחררו ממעצר את המחבלים, אנשי ארגון הפתח, שתכננו להתנקש בראש הממשלה בעת ביקור מתוכנן ביריחו.
האינטרס לשמור על חייו של ראש הממשלה אולמרט איננו רק אינטרס ישראלי הוא גם אינטרס פלסטיני. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לא יימצא, בקרב המפלגות הגדולות בישראל, פרטנר נוח יותר, מבחינתו, למשא ומתן. ללא כל קשר לכך, ניסיון התנקשות באישיות ישראלית בכירה המתארחת אצל הנשיא הפלסטיני באיזור הנתון לאחריות ביטחונית פלסטינית הוא מעשה חמור ביותר וקריאת תיגר על השלטון הפלסטיני עצמו. הצעד המתבקש הראשון היה מעצר מיידי של המחבלים, העמדתם לדין וכליאתם. במקום זאת בחרה הרשות הפלסטינית להסתיר את הפרשה ולשחרר את המחבלים, ועכשיו היא מנסה באמצעות דוברים שונים, החל מראש הממשלה פיאד וכלה בראש המודיעין טיראווי, לטשטש את הראיות וליצור מצג שווא כאילו היא מטפלת ברצינות בפרשה.
ישראל צריכה להפיק את הלקחים הנדרשים מאירוע זה ובמהירות. הרשות הפלסטינית הנוכחית ממשיכה במדיניות "מס השפתיים" של יאסר ערפאת. אין לה שום כוונה רצינית להילחם בטרור המופנה נגד ישראל ואזרחיה. הנשיא הפלסטיני נוקט בצעדים מהותיים בתחום המלחמה בטרור רק כשמדובר באיומים אישיים על חייו או חיי בכירים אחרים המקורבים אליו. ישראל צריכה לדרוש ולעמוד על כך שרשות הפלסטינית תעמיד את המחבלים האלה לדין ותכלא אותם, בדיוק כפי שדרשה בזמנו לעצור, לשפוט ולכלוא את רוצחיו של השר רחבעם זאבי.
במישור המדיני ברור שאסור לישראל להתקדם בנושא סוגיות הליבה של הסדר הקבע לפני שהרשות הפלסטינית תמלא את כול התחייבויותיה בנושא המלחמה בטרור המופיעות בחלק הראשון של תוכנית מפת הדרכים. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מנסה לנצל את חולשתו המדינית כדי לקבל מישראל "הנחות" בכל הקשור להתחייבויות הרשות הפלסטינית להילחם בטרור. אסור לנו להסכים לכך. אם מחמוד עבאס חלש מידי כדי להתמודד עם תופעות הטרור בתחומי האחריות של הרשות הפלסטינית בגדה צריך לבחון באופן רציני מה התועלת, בכלל, בהגעה עימו להסכמים ביטחוניים ומדיניים שאין בכוונתו למלא בסופו של דבר. בשורה התחתונה הלקח העיקרי מהפרשה הוא ששום דבר לא השתנה, "הרשות היא אותה רשות " ומחמוד עבאס איננו שונה, מהותית, מיאסר ערפאת במדיניותו כלפי הטרור. אל לנו להיגרר אחר מתק השפתיים של מחמוד עבאס וסלאם פיאד ואחר סיסמאותיהם על השלום וחזותם המערבית בשילוב יחסיהם ההדוקים עם הממשל האמריקני. הם נכשלו במבחן המעשה של המלחמה בטרור ובמבחן האמינות. על כך צריך לתת את הדעת ולשאול את עצמנו מה הטעם בהגשת וויתורים להנהגה פלסטינית כזו.
צילום באדיבות לע"מ

יום חמישי, 18 באוקטובר 2007

אין צורך לרוץ למקלטים

האם ארגון אל-קאעדה בדרך להשתלט על שטחי יהודה שומרון ועזה? על פי שרת החוץ האמריקנית הדבר בהחלט אפשרי וכנראה בקרוב. העיתונות הישראלית פרסמה היום את אזהרותיה של קונדליסה רייס, במהלך ביקוריה בישראל ובמצרים, כי אם לא תהייה התקדמות בתהליך המדיני הפלסטינים יקצינו עוד יותר את עמדותיהם ויש חשש שארגון אל-קאעדה או איראן ישתלטו על השטחים. ובכן לידיעתה של מחלקת המדינה האמריקנית שני הארגונים האלה כבר הגיעו לשטחים מזמן. ברצועת עזה פועלת שלוחה של ארגון אל-קאעדה המכנה את עצמה בשם "צבא האסלאם" שהשתתפה באירוע חטיפתו של חייל צה"ל גלעד שליט וחטיפתו של אלן ג'ונסטון כתב רשת הטלוויזיה הבריטית בי.בי.סי.את איראן מייצג בשטחים ארגון החמאס אשר השתלט באופן צבאי על הרצועה לפני ארבעה חודשים. האם בכוחם של שני ארגונים אלה להשתלט על השטחים? באופן תיאורטי הכול אפשרי, במיוחד במזרח התיכון, אבל ספק אם בכוחם של שני גופים אלה להתמודד בהצלחה עם כוחו של צה"ל. כבר עכשיו מונע צה"ל בהצלחה מארגון החמאס להשתלט על שטחי יהודה ושומרון ובזכותו ממשיך להתקיים שלטונו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.
דבריה של קונדליסה רייס הזכירו לי ידיעה אחרת שהופיעה באמצעי התקשורת האמריקנים לפני כמה ימים. בארה"ב מתנהל וויכוח פנימי האם להכריז באופן רשמי כי הצבא האמריקני הצליח לנצח את ארגון אל-קאעדה בעיראק. כמה קציני צבא אמריקנים בכירים טוענים כי צבא ארה"ב הצליח להנחית, בחודשים האחרונים, מכות אנושות על פעילי ארגון אל-קאעדה ולהחלישו וכי פעילים רבים של הארגון עוברים כעת מעיראק לאפגניסטן. ספק רב אם אכן הצליחו האמריקנים לגבור על ארגון אל-קאעדה אבל אין ספק שבאחרונה היו להם הצלחות חשובות במלחמה בטרור של אל-קאעדה בעיראק. בדיוק כפי שלצה"ל יש הצלחות חשובות במלחמה בטרור של הארגונים הפלסטינים השונים בגדה וברצועה. אין כל הבדל בין מטרות הטרור החמאסי לטרור של אל-קאעדה ואין כל הבדל בין מטרות הטרור של ארגוני הפת"ח, החזית העממית, החזית הדמוקרטית ואחרים לבין הטרור של אל-קאעדה לכן אין צורך להיבהל ולרוץ אל המקלטים. מדינת ישראל התמודדה עם הטרור מיום הקמתה ויש להניח שתתמודד עם תופעה זו עוד שנים רבות. הג'האד העולמי שאותו מייצג ארגון אל-קאעדה הכריז מלחמת חורמה על המערב ובתוכו מדינת ישראל ללא כל קשר לסכסוך הישראלי - הפלסטיני. גם אם תגיע ישראל אל הסדר מדיני עם הפלסטינים עדיין היא תישאר מטרה ויעד לטרור של הג'האד העולמי ופלגים פלסטינים קיצוניים כמו ארגון הג'האד האסלאמי. לכן יש להניח שאזהרותיה של קונדליסה רייס באו כדי לנסות ו"להפחיד" מעט את ישראל ולהאיץ בה להגיש וויתורים לפלסטינים לקראת וועידת אנאפוליס, בבחינת "וותרו עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי כי אחר כך כבר לא יהיה מישהו בצד השני כדי לקבל את הוויתורים". אין מה למהר. מה שחשוב הוא מה שתעשה ישראל. הטרור נגדנו לא יעבור מן העולם גם אם נרוץ עכשיו כדי לוותר. סוף מעשה במחשבה תחילה, ישראל צריכה לשמור על האינטרסים שלה ועל ביטחון אזרחיה. זו היא המשימה הראשונה של ההנהגה המדינית בישראל. לכן קחו נשימה ארוכה, הדרך לשלום איננה קצרה ומה שחשוב כרגע הוא השמירה על הביטחון. אם ארה"ב מתמודדת עם ארגון אל-קאעדה בהצלחה גם ישראל, למודת הטרור, יכולה לעשות זאת. שמרו על מורל גבוה.

"מדיניות ניהול הסיכונים"

שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס תאלץ להגיע לישראל עוד כמה פעמים כדי להכין את וועידת אנאפוליס. מתרבים הסימנים המדאיגים כי הוועידה עלולה להיכשל. מצרים מציעה לדחות את כינוסה, סעודיה מקשיחה את עמדותיה ועדיין לא ברור אם תשתתף בה ובתוך ממשלת ישראל גוברת האופוזיציה לוויתורים בנושאי הליבה של הסדר הקבע. בעולם הערבי גוברת התחושה שמטרת הוועידה היא להסיח את הדעת מהנעשה בעיראק ולאפשר לישראל נורמליזציה עם מדינות ערביות נוספות. האם ארה"ב צריכה לדחות את הוועידה? כנראה שכן. כישלון הוועידה יפגע קשה ביציבות באיזור ועלול שוב לדחוף את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לזרועות החמאס ולעורר גל אלימות חדש באיזור.
השר שאול מופז הודיע כי "לא ייתן את ידו לחלוקת ירושלים" והזהיר כי העברת השכונות הערביות בעיר תביא להשתלטות החמאס עליהן. דברים אלה מעידים על הצטרפותו של מופז אל שרים אחרים בממשלה כמו ברק, לבני,ישי וליברמן המתנגדים לוויתורים בנושאי הליבה של הסדר הקבע. למחנה המסתייגים מכינוסה של וועידת אנאפוליס הצטרפה גם מצרים. לדעת המצרים אין הסכמה בין ישראל לפלסטינים שמאפשרת יצירת בסיס למשא ומתן על הסדר הקבע. אחמד אבו אלע'ית, שר החוץ של מצרים מאשים גורמים בישראל כי הם מנסים לרוקן את המאמץ האמריקני מתוכן ולסכל יצירת מסמך חשוב בוועידה בעל אמינות ותוכן מחייב. במדינות ערביות אחרות מסתכלים על הנעשה ותוהים האם בכלל יש על מה לדבר. לאמריקנים קשה להסביר למנהיגי מדינות אלה כי ישראל רצינית בכוונות השלום שלה בזמן שמתפרסמות ידיעות על הפקעת קרקעות נוספת באיזור מעלה האדומים, מתן אישור להמשך העבודות באיזור שער המוגרבים סמוך להר הבית והמשך המצור הכלכלי על רצועת עזה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט לא מהסס אפילו לרגע להסביר לאמריקנים את הקשיים הקואליציוניים שלו וחוסר יכולתו להיכנס לפרטי סוגיות הליבה של הסדר הקבע. שרת החוץ רייס נפגשה עם השרים אלי ישי ואביגדור ליברמן ושמעה מהם דברים ברורים על התנגדותם לדיונים בסוגיות האלה. ארה"ב מבינה כי ממשלת אולמרט היא ה"שחקן היחידי בעיר". פירוקה ועריכת בחירות מוקדמות בישראל יכניס להקפאה עמוקה את המשא ומתן עם הפלסטינים עד לבחירת הנשיא האמריקני החדש.
במצב כזה שבו ארה"ב לא יכולה להפעיל לחצים על הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לוויתורים בגלל מצבו הפוליטי הרעוע בנוסף לעובדה שאיננה יכולה ללחוץ גם על ראש הממשלה אולמרט נשאלת השאלה מה הטעם בכינוס הוועידה כעת? את השאלה הזו יש ככל הנראה להפנות לנשיא בוש אשר הודיע על כינוס הוועידה. בוש ישמע בודאי את תמונת המצב העגומה כששרת החוץ שלו תשוב לוושינגטון. ייתכן שאז יעשו האמריקנים הערכת מצב אחרת וישנו את דעתם. ישראל מנועה מלהמליץ לאמריקנים לדחות את כינוס הוועידה שמא תחשד בנסיון להרוויח זמן. המשימה מוטלת על שרת החוץ רייס, היא חייבת לשמור על כבודו ומעמדו של הנשיא האמריקני. רייס שיודעת היטב את כל המכשולים ואפשרות הכישלון יכולה גם למצוא את הסולם שיאפשר את" הירידה מן העץ" ודחיית הוועידה למועד אחר. לא חסרים תירוצים לדחיית הוועידה. מה שנדרש הוא לקבל החלטה אמיצה. הדחייה תאפשר לארה"ב להכין את הוועידה באופן יותר רציני ולצמצם את סכנת כישלונה. מה שמתבקש הוא מדיניות "ניהול סיכונים". כיצד לנהל נכון את המשבר המתקרב באופן הנכון ולמנוע אותו בזמן. על קונדליסה רייס מוטלת האחריות ואסור לה לחזור על הטעויות שעשה ממשל קלינטון בכינוס ועידת קמפ דיויד לפני שבע שנים. ארגון החמאס כבר הודיע כי הוא מכין את האינתיפאדה הבאה.

יום שלישי, 16 באוקטובר 2007

הדת בשירות השלטון

הרוחות בקרב העיתונאים במצרים ממשיכות לסעור בעקבות הטלת עונשי מאסר על ארבעה עורכי עיתונים עצמאיים אשר פרסמו באחרונה שמועות על מצבו הבריאותי של הנשיא מובארק. סערת הרוחות נמשכת כיוון שאגודת העיתונאים המצרית מאשימה את השיח' מחמד טנטאווי, העומד בראש המוסד הדתי הידוע אל-אזהר, בהתגייסות לצד השלטון נגד העיתונות תוך ניצול לרעה של דת האסלאם ועיוותה. אגודת העיתונאים המצרית תפנה בקרוב לנשיא מובארק בדרישה לפטר את השיח' טנטאווי מתפקידו וה"אחים המוסלמים" המייצגים את האופוזיציה הגדולה במצרים מתנערים מפסקי ההלכה (פתווא-בערבית)שפרסם טנטאווי בעניין העיתונות המצרית.
נראה כי הנשיא מובארק וממשלתו לא בוחלים בשום אמצעי לדכא את חופש העיתונות במצרים והפעם גייסו למשימה זו גם את אנשי הדת. למשימה נבחר השיח' מחמד טנטאווי אשר ניצל את חודש הרמדאן לתקוף את העיתונות המצרית. בדרשה שנשא טנטאווי במסגד "א-נור" בקהיר באחד מימי השישי של הרמדאן בנוכחות ראש הממשלה וכמה שרים הוא קרא לציבור "להחרים עיתונים שמפרסמים שמועות ודברי שקר". בטקס אחר של "לילת אלקדר", הלילה שבו על פי המסורת ירד הקוראן מן השמים, בהשתתפותו של הנשיא מובארק פסק השיח' טנטאווי כי "יש להלקות 80 מלקות כל עיתונאי שמפרסם האשמות שווא".
דבריו של טנטאווי היכו בתדהמה את עולם העיתונות במצרים. עורכי העיתונים רואים בדבריו ניסיון של הנשיא מובארק והשלטון לחסל עימם חשבונות ולהגביל את חופש הביטוי וחופש העיתונות. מצטפא בכרי עורך העיתון "אל-אוסבוע" אומר כי טנטאווי התערב בפוליטיקה ופגע במוסד דתי מכובד כמו אל-אזהר, ג'מאל פהמי, נציג אגודת העיתונאים טוען כי טנטאווי עיוות את דת האסלאם והציגה כדת פרימיטיבית, גסה וברברית. האופוזיציה המצרית הדתית שהואשמה בהפצת השמועות על מצב בריאותו של מובארק ובראשה תנועת "האחים המוסלמים" הודיעה כי היא מתנגדת לפסקי ההלכה שפרסם השיח' טנטאווי בענין הזה. הדבר החמור בכל הפרשה הזו הוא כי הנשיא מובארק שלחוץ מאוד מהשמועות על מצב בריאותו לא הסתפק בעונשי המאסר שהוטלו על חלק מעורכי העיתונים שפרסמו את השמועות והחליט לנסות ולנגן על הנימה הדתית כדי להרתיע את העיתונות מלשוב ולטפל בנושא זה בעתיד. נזכיר כי לפני כחודש סגרו השלטונות המצרים את משרדי האגודה המצרית לזכויות האדם. סוד גלוי הוא במצרים כי הנשיא מובארק מנסה לדכא את האופוזיציה כדי להכשיר את עלייתו לשלטון של בנו גמאל בצורה "חלקה" וללא כל התנגדות. לטענת האופוזיציה הנשיא מובארק מנצל את העובדה שארה"ב הרפתה את הלחץ על מצרים שהופעל עליה בעבר בגלל פגיעה בזכויות האדם כדי לבצע "מחטפים" וקובע עובדות בשטח מבלי לעורר את זעמה של הקהילה הבינלאומית. חופש העיתונות במצרים, כך מסתבר, הפך לפתע לנושא דתי וכל עיתונאי ש"סובל" מחוסר דיוקים צפוי ל-80 מלקות. עדיף, מכל הבחינות, להיות עיתונאי בישראל.

יום ראשון, 14 באוקטובר 2007

כנגד כל הסיכויים

אחת הסיבות העיקריות לכישלון ועידת קמפ-דיויד בשנת 2000 שניסתה להשיג הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים הייתה העובדה שארצות הברית לא הכינה את הוועידה כראוי ולא דאגה למשל להגיע מראש, להבנות עם מדינות העולם המוסלמי ובראשן סעודיה לגבי הפתרונות המוצעים האפשריים בנושא ירושלים והר הבית. ממשל בוש הנוכחי לא הפיק את הלקחים מכישלון ממשל קלינטון בועידת קמפ-דיויד והוא חוזר על אותן הטעויות בנסיונו לארגן את וועידת אנאפוליס בסוף נובמבר. הנשיא בוש להוט להגיע להישג כלשהו בערוץ הישראלי פלסטיני ולהשאיר אחרי שיעזוב את הבית הלבן "מורשת" של תחילת מימוש החזון להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ארה"ב מנסה לפרק את המוקשים השונים בדרך לוועידה, שרת החוץ קונדליסה רייס מגיעה לאיזור כדי לסייע לצדדים לגבש הצהרה משותפת לקראת הוועידה. האמריקנים זהירים והם שומרים את האופציה לדחות את מועד כינוס הוועידה ולכן לא שיגרו עדיין שום הזמנות למשתתפים. שרת החוץ רייס הייתה רוצה מאוד שהצדדים יגיעו להצהרה מפורטת אך בינתיים "הכול תקוע" והיא מנסה לחלץ את הצדדים מהקיפאון. רייס מודעת לסכנת ההתפרקות האפשרית של הקואליציה בישראל במקרה של וויתורים בנושאי הרגישים של "ליבת הסכסוך" והיא תיפגש עם אביגדור ליברמן מנהיג "ישראל ביתנו" ועם אלי ישי מנהיג ש"ס כדי לנסות ולרכך את עמדותיהם.
ראש הממשלה אהוד אולמרט מצידו, מנסה אף הוא להציל את הוועידה מכישלון. הוא מינה את שרת החוץ ציפי לבני לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים בשל יחסיה ההדוקים עם קונדליסה רייס מחד גיסא ומתוך רצון לקרב אותה אליו לאחר שכרתה ברית עם שר הביטחון ברק נגד ויתורים לפלסטינים במשא ומתן מאידך גיסא.
הצעדים הקוסמטיים הללו אינם מספיקים כדי להציל את הוועידה. צוות המשא ומתן של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מקשיח את עמדותיו ומצפה שקונדליסה רייס תפעיל בביקורה הנוכחי במזרח התיכון לחצים על ישראל לוויתורים נוספים. בינתיים מתארגנת גם האופוזיציה לוועידת אנאפוליס שבראשה עומדת איראן. מנהיגה העליון של איראן, איתוללה עלי חמינאי כינה בסוף השבוע שעבר את הוועידה "הונאה שמטרתה להציל את הישות הציונית החלושה" וראש ממשלת החמאס המפוטר איסמעיל הניה קרא לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס שלא להעניק לישראל שום וויתורים. מה שיותר מדאיג הוא המידע המודיעיני שבידי ישראל כי ארגון החמאס מתכנן פיגוע גדול או שורה של פיגועים כדי לטרפד את כינוס הוועידה. תמונת המצב היא קודרת ודומה לקבוצת אנשים הממשיכה לנסוע במכונית למרות שהיא יודעת היטב כי בסוף הנסיעה אמור מכוניתם להתנגש בקיר. הנוסעים המודעים לתאונה ההולכת ומתקרבת, מסרבים בשלב הזה לרדת מהמכונית וממשיכים בנסיעה. האם יש סיכוי שארה"ב תבטל או תדחה את הוועידה? כנראה שלא. ארה"ב מודעת היטב לקשיים והסכנות אך הנשיא בוש מתעקש לקיימה, למרות הכל, אך ייתכן גם שהיא תידחה לתחילת חודש דצמבר. האמריקנים מעריכים כי בסופו של דבר יצליחו להגיע לכמה הישגים באמצעות כינוס הוועידה ובכל מקרה הם לא יודו בכישלונה. הוועידה גם משרתת את הצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה אולמרט ושל הנשיא הפלסטיני עבאס. ייתכן שבסופו של דבר יסכימו הצדדים כי הוועידה תכונס רק לצורך ההכרזה על השקתו מחדש של הסדר הקבע, הם יכריזו על משא ומתן מואץ בצוותי העבודה בליווי משקיפים ומשגיחים אמריקנים צמודים ובכך יצילו את הוועידה מכישלון פומבי. תאונת הדרכים שבה אמורה להתנגש המכונית בקיר תידחה בעוד כמה חודשים אך התאונה היא בלתי נמנעת. ההנהגות הפוליטיות של ישראל והפלסטינים אינן יכולות להגיע כרגע להסכם, הן יודעות זאת היטב אך מחוסר ברירה הן משחקות את המשחק עם נשיא בוש מתוך רצון שלא להתעמת עם ארה"ב, להרוויח זמן ולנסות וליצור את התחושה שיש מומנטום. פריצת דרך אין.

הרומן החדש של מצרים עם ארגון החמאס

על שולחנותיהם של הקברניטים בישראל הונח בימים האחרונים דו"ח שכתבו גורמי ביטחון בכירים ובו התייחסות למעורבות המדאיגה של מצרים בעניין הפלסטיני. על-פי הדו"ח, מצרים תומכת בחמאס ברצועת עזה, היא מתירה מעבר חופשי משטחה של מומחי טרור ואמצעי לחימה לתוך הרצועה והיא מנסה לתווך באופן פעיל בין הפת"ח לחמאס. ההערכות של גורמי הביטחון הן שמדובר בשינוי אסטרטגי של מצרים שמטרתו להחליש את ישראל. במגעים שקיימו גורמים מדיניים מול מצרים הכחישו המצרים את טענות גורמי הביטחון הבכירים. האם מצרים מנהלת רומן עם ארגון החמאס?
לפני כעשרה ימים אפשרו המצרים לכ-85 פעילים של החמאס שהמתינו בצד המצרי של הגבול, כמה שבועות, להיכנס לרצועת עזה. מדובר בפעילים מהזרוע המדינית והצבאית של החמאס. הפעילים הצבאיים חזרו מאימונים באיראן וחלקם מתמחה בפעולות טרור. בין השבים פרג' אלע'ול חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם החמאס, דובר החמאס מושיר אלמצרי, השיח' מחמד נג'אר ממייסדי החמאס, טלב אלקוואסמה שר לשעבר מטעם החמאס, אבו ח'אלד אלחסנאת ועוד. במערכת הביטחון נכנסו להלם מההפתעה שהכינו המצרים לישראל. ידיעות שונות דיברו על עסקה בין המודיעין המצרי לארגון החמאס וכי בתמורה הסגיר החמאס למצרים את אחד מפעילי אל-קאעדה שהסתתר ברצועה והאחראי לפיגועים באיזור אסיוט המצרי אולם עד כה לא נתקבל אישור לידיעות האלה. בתגובה לדרישות ישראל להסבר השיבו המצרים כי לא הייתה להם ברירה, הם טענו כי פעילי החמאס התפרצו בכוח למעבר הגבול ברפיח והחיילים המצרים חששו לירות לעברם. במערכת הביטחון לא "קונים" את ההסברים המצריים. מידע מודיעיני מוצק שבידי ישראל מספר כי הברחות אמצעי החבלה בשבועות האחרונים לרצועה נעשו בעידוד מצרי והגיעו אל החמאס ברצועת עזה. יתר על כן מצרים שינתה את עמדתה והיא תומכת עכשיו בדרישת ארגון החמאס מהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לחדש את הדיאלוג עימה והיא מנסה לתווך בין הפת"ח לחמאס בדרכים שונות.
גורם בטחוני בכיר אמר לי כי להערכתו מדובר בשינוי אסטרטגי אצל המצרים. לדבריו מצרים מעריכה כי החמאס יישאר בעל הבית עוד שנים רבות ברצועה וכי למחמוד עבאס ואנשיו אין שום סיכוי לחזור ולשלוט על הרצועה. להערכתו מצרים מנסה להתקרב אל החמאס והסיוע שהיא הגישה לו בשבועות האחרונים משתלב היטב בתכנון האסרטגי המצרי הארוך טווח והוא להחליש את ישראל. מצרים מעוניינת לקרב כוחות צבאיים נוספים לגבולה עם הרצועה אך היא מנועה מכך בגלל הסכם השלום שלה עם ישראל. אם תהפוך הרצועה למקום עימות צבאי אלים ויומי עם ישראל ייקל עליה לממש את כוונותיה-כך מעריך הגורם הביטחוני הבכיר. לכל זאת יש להוסיף את הצטיידותו של הצבא המצרי בנשק חדיש ואת התרגילים במתכונת התקפית שהוא מקיים לאחרונה כולל תרגול של חציית תעלת סואץ והכנסת כוחות גדולים לחצי האי סיני. נגד מי מופנים כל התרחישים הצבאיים האלה? התשובה ברורה נגד ישראל.
הגורמים המדיניים הבכירים בירושלים זהירים יותר בהערכותיהם. ייתכן שאינם רוצים לחבל בסיכויים לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט שכן מצרים היא צינור התיווך הראשי בין ישראל לארגון החמאס. הגורמים המדיניים טוענים כי מצרים מכחישה את טענות גורמי הביטחון הישראליים אך מאידך גיסא איננה יכולה לספק הסברים מניחים את הדעת לתופעות שהתרחשו. האם ייתכן שנשיא מובארק מנסה להרגיע את כל החזיתות, החזית הפנימית בתוך מצרים והגבול בין מצרים לרצועת עזה על ידי התחנפות לחמאס כדי להכשיר את כניסתו החלקה בקרוב, לתפקיד הנשיא, של בנו גמאל? הכל אפשרי. מה שברור הוא שישראל לא יכולה לעשות שום ויתורים והנחות בכל הקשור לביטחונה. ישראל חייבת להפגין עמדה קשוחה ובלתי מתפשרת מול המדיניות המצרית החדשה ולדרוש ממצרים שלא להדק את קשריה עם החמאס. למצרים יש ניסיון מר עם תופעת האיסלאם הקיצוני והנשיא מובארק עצמו נוקט מדיניות של יד קשה כלפי תנועת "האחים המוסלמים" במצרים שהיא תנועת האם של ארגון החמאס-כדאי להזכיר זאת למצרים. המדיניות המצרית החדשה היא גם סיבה נוספת מדוע צריכה ישראל לבצע, מהר ככל האפשר, פעולה צבאית רחבת היקף ברצועה לחיסול תשתיות הטרור. חלק חשוב בפעולה זו צריך להיות השתלטות מחדש על איזור רפיח וציר "פילדלפי" כדי לנתק את אספקת החמצן של הטרור דרך המנהרות ברפיח. עדיף שלא לסמוך על המצרים הם כבר הוכיחו כי הם דואגים רק לאינטרסים שלהם. הרומן החדש של מצרים עם החמאס עלול להוביל גם לחתונה ארוכת שנים וישראל צריכה לעשות את הכל כדי להפסיקו כיוון שחתונה כזו תהייה על חשבון ביטחונם של תושבי ישראל.

יום חמישי, 11 באוקטובר 2007

תפסיקו להפחיד אותנו

שר החוץ של ספרד מיגל מוראטינוס פרסם, לפני כמה ימים, מאמר בעיתון "אלקודס" היוצא לאור במזרח ירושלים שבו התגאה ביוזמתו לכנס ועידה שתעסוק בתופעת ה"אסלאמופוביה"-הפחד מדת האסלאם שפשטה בעולם. ואכן בימים אלה מכונסת בעיר קורדובה בדרום ספרד, ביוזמת הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, ועידה בינלאומית אשר משתתפיה יוצאים בקריאות למדינות העולם לנקוט צעדים נגד תופעה זו שהינה סוג חדש של גזענות. מוראטינוס אישר בועידה כי הסיבה העיקרית לתופעה זו היא הטרור הבינלאומי אך באותה העת מזהיר שלא להדביק לכל המוסלמים בעולם את תג הטרוריסטים. מזכיר הליגה הערבית, עאמר מוסא, שהשתתף בוועידה אמר כי חוסר הסובלנות כפי המוסלמים התחיל הרבה לפני מתקפת ה-11 בספטמבר וכי התופעה התחילה כבר אחרי המלחמה הקרה בין שני הגושים. "יותר קל לחיות עם האסלאם מאשר לנסות לגבור עליו" טען עאמר מוסא.
ואכן אירופה צריכה להיות מודאגת מאוד שכן תופעת ה"אסלאמופוביה" מתפשטת במדינותיה השונות בגלל הטרור האסלאמי. גורמי טרור מערביים מדווחים כי דנמרק הפכה לקו החזית במאבק בטרור האסלאמי. בתוך תקופה של שנתיים היו בה שלושה אירועי טרור דבר שהגביר שנאתם של רבים מהתושבים לאסלאם. מאידך גיסא, השנאה של המוסלמים לדנמרק נובעת מהקריקטורות שפורסמו בה ושלעגו לנביא מוחמד ומהעובדה שדנמרק שולחת חיילים לעיראק ואפגניסטן. תופעה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא תופעת האסלאמיזציה במדינות אירופה. כך למשל בגרמניה התאסלמו בשנת 2005 כארבעת אלפים אזרחים גרמניים. התופעה הזו מעודדת גם כן את הפחד מדת האסלאם. על מדינות המערב להלחם בכל תופעה של גזענות באשר היא, כלפי כל בני הדתות השונות, מוסלמים, יהודים, נוצרים, בודהיסטים וכו'. את המלחמה הזו יש לעשות באמצעות חקיקה ואכיפתה באופן הדוק על ידי רשויות החוק השונות אולם הפתרון היעיל ביותר למגר את תופעת ה"אסלאמופוביה" נמצא בידי המנהיגים הדתיים של האסלאם. קולם של המנהיגים הדתיים המוסלמים המתונים כמעט ולא נשמע. במקום זאת אנו שומעים את קולם של מנהיגי הדת הקיצוניים כמו השיח' קרדאווי אשר מצדיקים את הטרור ופיגועי ההתאבדות באמתלות דתיות שונות ובפרסום פסקי הלכה (פתווא-בערבית). כיצד אנו אמורים להתייחס להתבטאויות אלה שזוכות לעיתים קרובות לתמיכה ממנהיגי מדינות ערב אשר אף מקבלים את פניהם של מנהיגי הדת האלה בכבוד מלכים? אין לפגוע בכבודו של אף מוסלמי באשר הוא ובטח שלא לפגוע בסמלי הדת כמו הקוראן המסגדים וכו'. במיוחד מוטלת החובה הזו עלינו כבני העם היהודי שאותו רדפו לאורך כל שנות ההיסטוריה בגלל דתו, החל מהמן הרשע דרך האינקוויזיציה ועד השמדת יהדות אירופה בתקופת השואה. תופעת ה"אסלאמופוביה" צריכה להדליק אור אדום אצל מנהיגי הדת של האסלאם לפני שהיא מדליקה אור אדום אצל שר החוץ הספרדי מיגל מוראטינוס. בחודשים האחרונים היו באלג'יריה הפגנות של עשרות אלפי אזרחים מוסלמים שנשאו שלטים ועליהם הסיסמה "די לטרור". מדובר באזרחים שנפשם קצה בפיגועים של מחבלי האסלאם הקיצוני המשבשים את חייהם. אפילו במחוז אנבר בעיראק התאגדו 46 שבטים סוניים בברית שמטרתה להלחם בטרור הרצחני של פעילי אל-קאעדה שאינם מאפשרים את שגרת חיי היום יום. המנהיגים הדתיים של האסלאם ברחבי העולם צריכים לצאת בגלוי ובאומץ נגד הטרור כדי לשמור על כבודה של דת האסלאם ושל מאמיניה בכל מקום שבו הם חיים כמיעוט בקרב רוב של בני דת אחרת. אם יגנו מנהיגי האסלאם את הטרור המכונה "ג'האד" וידגישו את אופייה של דת האסלאם כדת מתונה ודת של שלום והדברות תדעך תופעת "האסלאמופוביה" בהדרגה ותעלם. השבחים שמרעיפים המוסלמים על אוסאמה בן לאדן, הרצון להדבר עם ארגוני הטרור כמו החמאס והחזבאללה, ההערצה העיוורת לשיח' חסן נצראללה ושידורי ההסתה באמצעי התקשורת הערביים נגד היהודים והנוצרים המוגדרים כ"צאצאי הקופים והחזירים"רק מגבירים את הפחד מפני האסלאם. הפתרון לתופעה הוא בידיהם של המוסלמים, תפסיקו להפחיד אותנו, נסו לפתור את בעיותיכם באמצעות הדיאלוג ולא באמצעות החרב, אני בטוח שבדרך הזו תשיגו הרבה יותר.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2007

יש להקדים תרופה למכה

איראן הגבירה בחודשים האחרונים את מעורבותה הצבאית נגד חיילי ארה"ב בעיראק. היא מציידת את חלק מהמליציות השיעיות בנשק מתקדם ומאמנת אותם בשטחה לפעולות נגד צבא ארה"ב. הפעילות הזו עשויה לדרבן את הממשל האמריקני לנקוט בפעולה צבאית נגד איראן כדי לנסות ולהשיג שתי מטרות צמצום סכנת הצטיידותה של איראן בנשק גרעיני וחידוש ההרתעה מול סכנת הטרור האיראני. המלחמה בטרור העולמי של ארגון אל-קאעדה ובטרור השיעי של איראן עלולה להמשך שנים רבות ולהעסיק ארה"ב ומדינות המערב במקומות שונים על פני הגלובוס. האלטרנטיבה היא גרועה הרבה יותר, התגברות כוחו של האסלאם הקיצוני והכתבת מדיניות פרו ערבית לקהילה הבינלאומית שתסכן גם את קיומה של מדינת ישראל.
מפקד הכוחות האמריקנים בעיראק, הגנרל דיויד פיטראוס, הפתיע השבוע כשטען במסיבת עיתונאים, כי שגריר איראן בבגדאד, חסן קאזמי קמי, הוא חבר ב"כוח אל-קודס" של משמרות המהפיכה האיראניים שהוכרז באחרונה כארגון טרור. פיטראוס האשים את איראן כי היא מעודדת את האלימות בעיראק. לפני כמה ימים עצרו החיילים האמריקנים בעיראק שלושה שיעים חמושים החשודים בחטיפת חמישה אזרחים בריטיים בחודש מאי השנה מזרחית לבגדאד. השלושה משתייכים לארגון "צבא המהדי" והם עסקו בין היתר בהברחת נשק איראני לעיראק, החדרת מכוניות תופת ואימונים צבאיים של צעירים עיראקים, ממוצא שיעי, באיראן. מקורות מודיעין אמריקנים טוענים כי איראן מעודדת ומאמנת מליציות שיעיות בעיראק למלחמה בחיילים האמריקנים ומציידת אותם בנשק מתקדם כמו טילי כתף ונשק אנטי טנקי. האמריקנים מודאגים מהתגברות המעורבות האיראנית בעיראק במיוחד נוכח העובדה, שלדבריהם, בחודש ספטמבר האחרון היו להם הצלחות רבות במלחמה בארגון אל-קאעדה בעיראק. לטענת צבא ארה"ב תגבור עיראק ב-30 אלף חיילים אמריקנים בשנה האחרונה הביא לירידה ביוזמה של ארגוני הטרור הפועלים בעיראק במיוחד של ארגון אל-קאעדה. במהלך חודש ספטמבר נהרגו 63 חיילים אמריקנים בלבד, מספר הלוחמים הנמוך ביותר מזה למעלה משנה. גם מספר הפיגועים ירד ל-4000 פיגועים בחודש לעומת ממוצע של כ-5000 פיגועים בחודש מאי האחרון.
בתחילת החודש הצליח הצבא האמריקני לחסל, בהתקפה אווירית, את "אבו אוסאמה אל-תוניסי" אחד ממנהיגי אל-קאעדה בעיראק שירש את מקומו של "אבו איוב אל-מצרי" גם הוא אחד ממנהיגי אל-קאעדה שחוסלו לפני כמה חודשים בידי החיילים האמריקנים."אבו אוסאמה אל-תוניסי" היה אחראי על פעילי אל-קאעדה הזרים בעיראק וארגן פיגועי התאבדות באמצעות מכוניות תופת בבגדאד. המודיעין הצבאי האמריקני טוען כי הוא מזהה מגמה של ארגון אל-קאעדה להעביר את לוחמיו מעיראק לאפגניסטן כדי להגביר את פעילותו שם. לטענתו יש תהליך התפוררות של רשתות הטרור של ארגון אל-קאעדה בעיראק והפעילות היא במסגרת תאים נפרדים. הצבא האמריקני טוען כי הצליח לדחוק את לוחמי אל-קאעדה מאזור הבירה בגדאד אל האזורים שמצפון וממערב לה. האמריקנים מעודדים מכך שכמה מאות אזרחים עיראקים ממוצא סוני מצטרפים ליחידות משטרה מקומיות על בסיס שבטי שהוקמו, באחרונה, כדי להלחם בארגון אל-קאעדה. לוחמי אל-קאעדה מנסים לצמצם את התופעה ולפני כמה ימים חיסלו, בפיגוע תופת, את השיח' הסוני מעאוויה אלג'בארה במחוז צלאח א-דין שעמד בראש התאגדות שבטית שנלחמה באל-קאעדה.
האמריקנים מנסים כעת לצמצם את הפעילות האיראנית בעיראק. בניגוד לארגון אל-קאעדה שהנהגתו בראשותו של אוסאמה בן לאדן מסתתרת אי שם בהרים בגבול אפגניסטאן-פקיסטאן הרי שההנהגה האיראנית מוכרת היטב לאמריקנים. נשיא איראן אחמדינג'אד ביקר רק לפני שבועיים בניו יורק כשהוא מפיץ לכל עבר הצהרות פרובקטיביות בעוד הנשיא בוש מתלבט בשאלה אם ומתי להנחית מהלומה צבאית על איראן. בניגוד לעיראק, שבה פעלה ארה"ב באופן קרקעי וכבשה אותה במלואה אין סכנה רבה לחיילי ארה"ב בהנחתת מכה אווירית כואבת על מתקניה הגרעיניים והאסטרטגיים של איראן. ההתקפה האווירית המוצלחת של ישראל על המתקן הסודי הסורי צריכה לשמש דוגמה טובה לממשל האמריקני. הנשיא בוש חייב לנקוט כבר עכשיו במדיניות של הרתעה מול איראן המתעלמת מכל הלחצים והסנקציות הבינלאומיות שהוטלו עליה. האיראנים יגיבו בודאי בפעילות טרור נגד יעדים אמריקנים וישראלים ברחבי העולם ואולי גם בירי טילים לעבר ישראל אך התועלת בפעולה אמריקנית שכזו תהיה חשובה מאוד בטווח הרחוק גם עבור ישראל. אסור לאפשר לאיראן להצטייד בנשק גרעיני שיאיים, לראשונה מאז השואה, על קיומו של העם היהודי במדינתו. אם תצליח איראן להצטייד בנשק זה יהווה הדבר ניצחון לאסלאם הקיצוני ולארגוני הטרור הקשורים אליו. מדינות מוסלמיות נוספות עלולות ללכת בעקבותיה והמערב ימצא את עצמו בעוד כמה שנים מול גוש מדינות מוסלמי, מצוייד בנשק גרעיני, שינסה להכתיב את האינטרסים שלו לקהילה הבינלאומית. לכן על ארה"ב לפעול מהר ובנחישות. חלון ההזדמנויות לפעולה הולך ונסגר. הפעילות האיראנית המוגברת בעיראק נגד חיילי ארה"ב יכולה לשמש תרוץ טוב למתקפה.

יום שני, 8 באוקטובר 2007

אל-קאעדה מנסה לערער את השלטון באלג'יריה באמצעות פגיעה בסמלי השלטון והעובדים הזרים

ממשלת אלג'יריה מעדיפה לנסות ולהתמודד לבדה עם הטרור המקומי במדינה הנתמך על ידי אל-קאעדה המייצגת את תנועת הג'האד העולמי. שר החוץ של אלג'יריה, מחמד בג'אווי, הכחיש בתוקף, בסוף השבוע שעבר, את הידיעות כי הוגשה בקשה לממשלתו לפתוח בסיס צבאי לכוחות זרים באלג'יריה כדי שיסייעו לה במלחמה בטרור. מקורות עיתונאים דיווחו כי ארה"ב הציעה לאלג'יריה לפתוח בסיס צבאי באזור תמנרסת, כ-2000 ק"מ דרומית לבירה במסגרת המפקדה האמריקנית האזורית החדשה באפריקה המכונה "אפריקום" כדי להלחם בארגוני הטרור באזור החוף והמגרב הערבי.
מקורות ערביים מסרו כי אלג'יריה גם דחתה הצעה של מלך מרוקו, מחמד השישי, לשיתוף פעולה בין שתי המדינות בנושא המלחמה בטרור בגלל איבה היסטורית בין שתי המדינות.
האופוזיציה מאשימה את הממשלה באלג'יריה ביחס סלחני מידי כלפי התנועות האסלאמיות הקיצוניות במדינה. באחרונה הנחית ארגון אל-קאעדה שתי מכות כואבות על סמלי המדינה. מחבל מתאבד ניסה להתנקש בחיי הנשיא עבד אלעזיז בותפליקה ומחבל נוסף פוצץ משאית תופת בבסיס של משמר החופים, דהיינו הצבא האלג'יראי.
גורמי הביטחון של אלג'יריה עסוקים בשבועות האחרונים במרדף אחר רשתות הטרור שארגנו את הפיגועים האחרונים והמשתייכות לשלוחה המקומית של אל-קאעדה המכונה "אל-קאעדה בארצות המגרב האסלאמי". בתחילת החודש הרגו כוחות הביטחון של אלגג'יריה עשרה מחבלים חמושים כ-50 ק"מ דרומית לבירה. בין ההרוגים עיסא בוסנה שתכנן את הפיגוע בבסיס משמר החופים.
יעד נוסף של אל-קאעדה באלג'יריה הוא לנסות לערער את השלטון באמצעות פגיעה בעובדים הזרים במדינה. לפני כשבועיים ימים קרא איימן אל-זוואהירי, סגנו של אוסאמה בן לאדן, ל"הפטר" מנוכחות האזרחים הצרפתים והספרדים באלג'יריה. התוצאה הישירה לכך הייתה התקפת טרור על שיירה של עובדים זרים, בהם גם אזרחים צרפתים, העוסקים בבניית סכר מזרחית לבירה. גורמי מודיעין מערביים מציינים כי בראש שלוחת אל-קאעדה באלג'יריה עומד עבד אלמאלכ דרודכאל המכונה "אבו מסעב עבד אלוודוד". את הפיגוע בעובדים הזרים עשה מחבל מתאבד צעיר בשם עת'מאן בן ג'עפר. בפיגוע הטרור הזה נהרגו שני אזרחים צרפתים ואזרח איטלקי ונפצעו עוד כמה אזרחים אלג'יראים.
גורמי הביטחון באלג'יריה הצליחו לפצח את ההתארגנויות שניסו להתנקש בנשיא עבד אלעזיז בותפליקה ושעשו את הפיגוע בבסיס משמר החופים. מדובר בשני מחבלים מתאבדים, נערים כבני 15 שנה, שגוייסו לארגון אל-קאעדה על ידי אימאם באחד ממסגדי הבירה. האימאם, המכונה "השיח' אמין" הלעיט את הצעירים בצורך הדחוף שייצאו לג'האד (מלחמת קודש) בעיראק נגד הכוחות האמריקנים אך בסופו של דבר, לאחר סדרה של אימונים בהרים, נשלחו הצעירים לפיגועים באלג'יריה.
החשש העיקרי של גורמי המודיעין המערביים הוא שארגון אל-קאעדה ינצל את התשתית החבלנית שהקים באלג'יריה כי לגייס באמצעותה, לשורותיו, אזרחים אלג'יראים המתגוררים במדינות אירופה ויצור רשת של תאי טרור כדי לפגוע ביעדים שונים במדינות אלה.

יום ראשון, 7 באוקטובר 2007

התגברות המאבק הפוליטי הפנימי באיראן

גורמי מודיעין מערביים העוקבים אחר הנעשה באיראן מעריכים כי המאבק בצמרת האיראנית יגבר עם התקרבות הבחירות למג'לס במרץ 2008 והבחירות לנשיאות ב-2009.
כבר עכשיו ניתן לזהות מאבקי כוח בין נשיא איראן לשעבר רפסנג'אני לנשיא המכהן אחמדי-נג'אד. הנשיא לשעבר, רפסנג'אני, נבחר באחרונה לתפקיד יו"ר "מועצת המומחים" ויש הרואים בכך התחזקותו מעמדה של הסיעה השמרנית-פרגמטית מול החלשות הסיעה הרדיקלית בראשותו של אחמדי-נג'אד. המחנה הפרגמטי-טכנוקרטי בראשותו של רפסנג'אני מסתייג מהמדיניות הכלכלית הפופוליסטית של הנשיא אחמדי-נג'אד ומחנהו הרדיקלי. האשמי רפסנג'אני מוכן גם לדיאלוג עם ארה"ב ול"הורדת פרופיל" בהתבטאויות הקוראות לחיסול ישראל. באשר לסוגיית הגרעין, המחנה הפרגמטי תומך בתכנית הגרעינית האיראנית אך מגלה יותר מודעות והפנמה למחיר שעתידה איראן לשלם על כך.
האשמי רפסנג'אני נבחר לפני כחודש ליו"ר מועצת המומחים" באיראן. מדובר בגוף הכולל 86 אנשי דת שהמועמדים אליו מסוננים בקפידה על ידי המשטר, שהבחירות אליו נערכות מדי שמונה שנים. המועצה לא הייתה עד היום גוף פעיל בחיים הפוליטיים היומיומיים באיראן אך בסמכותה למנות, להדיח וכן לפקח על פעילותו של המנהיג העליון העומד בראש המדינה. ב1989,לאחר מותו של ח'ומייני, בחרה המועצה באיתאללה ח'אמנהאי לתפקיד המנהיג.
האשמי רפסנג'אני, בן ה-73, הוא אחד הפוליטיקאים הבכירים של המשטר באיראן. הוא היה ממקורביו של ח'ומייני ושכנע אותו לשים קץ למלחמה עם עיראק ב-1988. הוא כיהן כראש המג'לס ופעמיים היה נשיא איראן ב-1989 וב-1997. הוא עסק אחר כך בפיתוח המדינה ובשיקומה והוא מזוהה עם הטכנוקרטים אך גם עם השחיתות. ב-2005 הפסיד בבחירות לנשיאות מול אחמדי-נג'אד.
להערכת גורמי מודיעין שונים בחירתו של רפסנג'אני לתפקיד יו"ר "מועצת המומחים" היא שלב נוסף בחזרתו למרכז הבמה הפוליטית באיראן. צריך לזכור את כשלונו של הנשיא אחמדי-נג'אד בבחירות המקומיות שנערכו במקביל לבחירות ל"מועצת המומחים". יש הרואים בכך כרסום במעמדו של המחנה הרדיקלי בראשותו של הנשיא אחמדי-נג'אד ומתן לגיטימציה דתית פנים-משטרית לרפסנג'אני החשובה לא פחות מתמיכה ציבורית. ככל הנראה מתכוון רפסנג'אני למנף את תפקידו החדש ולהרחיב את פעילות המועצה. ההערכות הן כי הוא ינסה באמצעות תפקידו החדש לחזק את מעמדו, שנחלש בשנים האחרונות, בתוך מערכת קבלת ההחלטות האיראנית.
מהן נקודות המחלוקת העיקריות בין שני המחנות היריבים? המחנה הפרגמטי בראשות רפסנג'אני מסתייג מהאכיפה המסיבית של קוד הלבוש האסלאמי על הנשים באיראן, וממדיניותו הכלכלית של הנשיא אחמדי-נג'אד. המחנה הפרגמטי-טכנוקרטי תומך בליברליזציה מסויימת של הכלכלה, מתן יתר משקל לשוק החופשי וצמצום משקלה של הממשלה. צפוי שהצעדים הכלכליים שנקט הנשיא אחמדי-נג'אד ושהביאו לאבטלה, אינפלציה ותוכנית קיצוב בדלק ישחקו לרעתו בקרב דעת הקהל והאליטה השלטת בטהראן ויחזקו את מעמדו של רפסנג'אני. צריך לזכור גם כי איראן מתמודדת עם שורה של סנקציות הגורמות לה לקשיים עם מערכת הבנקאות הבינלאומית וקושי גובר לתעשיית הנפט והגז.
בנושא היחסים עם ארה"ב, רפסנג'אני מעוניין לקיים דיאלוג עם ארה"ב ומסתייג מהמדיניות האנטי –אמריקנית הקולנית והמוחצנת של הנשיא אחמדי-נג'אד אשר חבר באחרונה לגורמים אנטי אמריקנים נוספים בזירה הבינלאומית כמו נשיא ונצואלה, צ'אבס.
ומה באשר ליחס לישראל? רפסנג'אני דבק בקו הרשמי של איראן בסוגיה זו ובעבר היו לו התבטאויות אנטי-ישראליות בוטות. עם זאת, בראיון שהעניק באחרונה לרשת הטלוויזיה "אל-ערביה", הוא אמר כי "ישראל היא ישות בלתי חוקית הגוזלת את שטחי הפלסטינים שאיראן לא תכיר בה לעולם" אך הדגיש כי "איראן לא תיזום בעצמה את השמדתה של ישראל".
התנהלותה של איראן בסוגיית הגרעין מדאיגה את רפסנג'אני. לדעתו מדובר בהתנהלות בלתי זהירה שעלולה לסבך את איראן. בתחילת החודש שעבר אמר רפסנג'אני כי "יש להיות זהירים שלא ליפול למלכודות שמכינים האויבים ושלא להתפתות לפרובוקציות שיתנו לאויבים הזדמנות לפגוע באיראן". הוא איננו מתנגד לתוכנית הגרעינית האיראנית אך זהיר יותר ומודע היטב למחיר שעלולה הקהילה הבינלאומית לגבות מאיראן בשל כך.
אולם, למרות ניצחונו של רפסנג'אני בסיבוב הנוכחי יש לזכור כי למחנה הרדיקלי בראשותו של הנשיא אחמדי-נג'אד יש עדיין מוקדי כוח רבים באיראן והוא רחוק מתבוסה. מאבקי הכוח יתגברו בחודשים הקרובים אך למרות זאת ונוכח רמת הלחצים הבינלאומיים המופעלים כעת על איראן לא צפוי שום שינוי במדינות הגרעינית האיראנית. האיום על ישראל והעולם עדיין נמשך.

יום רביעי, 3 באוקטובר 2007

החמאס ממשיך לשלוט ברצועת עזה

צום חודש הרמדאן הפחית בצורה משמעותית את החיכוכים בין תנועת החמאס לתנועת הפת"ח ברצועת עזה. העיתונות הפלסטינית המזוהה עם הפת"ח ממשיכה לפרסם, מדי יום, ידיעות על מעללי החמאס ברצועה אך גורמי הביטחון בישראל מעריכים כי לא נשקפת כל סכנה לשלטון החמאס ברצועה וכי ארגון החמאס ימשיך לשלוט בה למרות המצור הכלכלי.
השתלטות החמאס על רצועת עזה, ביוני 2007, הביאה לסגירת המעברים והחריפה את מצבם הכלכלי של תושבי הרצועה. ההידרדרות הכלכלית באה בעיקר בגלל סגירת מעבר קרני ואילו מעברים אחרים כמו מעבר "סופה" ו"כרם שלום" פועלים באופן חלקי בלבד ודרכם מוכנס סיוע הומניטרי לאוכלוסיה העונה רק על הצורך הבסיסי במזון.
גורמים בינלאומיים שונים וכלכלנים פלסטינים מתריעים מפני קריסה כלכלית מוחלטת ברצועה. בגלל מחסור בחומרי גלם לתעשייה, מרבית המפעלים הגבילו את פעילותם, מספר הפועלים במפעלים ירד בצורה דרסטי וענף הבניה משותק. ישראל חוששת כי חומרי הגלם לבנייה מגיעים לידי החמאס ומשמשים לבניית ביצורים ו"שמורות טבע" בסגנון החזבאללה בדרום לבנון. ההערכות הכלכליות הן כי גם היבול החקלאי ברצועה צפוי להצטמצם בשנה הקרובה. האבטלה ברצועה עברה את 40 האחוזים וההפסדים המצטברים מגיעים עד כה לסכום של כ-200 מליון דולר.
בהיבט ההומניטרי אין מחסור במוצרים הבסיסיים, אספקת המזון על ידי הגורמים הבינלאומיים נמשכת ואין מחסור בתרופות. עם זאת עובדי מערכת הבריאות נוקטים עיצומים במחאה על התערבות החמאס ומינויים שעשה הארגון בהנהלות בתי החולים.
מהן המשמעויות של המצב הכלכלי הקשה שתואר לעיל והאם יש בו לסכן את שלטון החמאס ולהחזיר לשליטה ברצועה את הנשיא מחמוד עבאס ואנשיו? כנראה שלא.
המצב שנוצר ברצועה הוא שרוב התושבים בה נשענים על הסיוע ההומניטרי. ממשלתו של סלאם פיאד ממשיכה בתשלום המשכורות לעובדי המגזר הציבורי והדבר מסייע באופן עקיף לחמאס להמשיך ולשמור על שלטונו. השלכות המצב הכלכלי הגרוע הן בעיקר השלכות ארוכות טווח, הדבר יביא להגדלת הפערים בין הגדה לרצועה ולפגיעה קשה מאוד באליטה הכלכלית הפלסטינית.
החמאס והפת"ח מנהלים למעשה מאבק כוחות על גבה של האוכלוסיה הפלסטינית ברצועה. שני הארגונים מנסים לחזק את אחיזתם בשטח תוך החלשת הצד השני. ממשלתו של סלאם פיאד הורתה על סגירת 103 אגודות צדקה ברצועה המזוהות עם החמאס ובכך מנעה סיוע לתושבים, היא גם ביטלה את גביית המיסים ברצועה במגמה לצמצם את מקורות ההכנסה של החמאס ודחתה הצעות שונות לפתרון סוגיית המעברים. החמאס מצידו הנהיג שוב גביית אגרות ומכסים במעברים, שילם מענקים למורים ומלגות ותשלומי סעד בנוסף לתשלום משכורות לאנשיו במגמה לחזק את כוחו ברצועה.
אין ספק שארגון החמאס מפיק תועלת מהעובדה שמשכורות המגזר הציבורי משולמות על ידי ממשלת סלאם פיאד ומכך שהגורמים הבינלאומיים ממשיכים באספקת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסיה. הדבר הזה פוטר אותו מאחריות רבה ומאפשר לו להפנות משאבים כספיים לחיזוק כוחו וביסוס שלטונו. ארגון החמאס משלם משכורות לכ-6000 מאנשי "הכוח המבצעי" שהם הכוח השולט ברחובות הרצועה ומחזק את מנגנון ה"דעווה" שעוזר בהצטרפות פעילים נוספים לשורותיו. למרות הדיבורים לאחרונה מצד אנשי הפת"ח על "מרי אזרחי" צפוי ושורה של הפגנות ותהלוכות נראה כי ארגון החמאס ממשיך לשלוט במצב ולא נשקפת, כרגע, סכנת איום ממשית על המשך שלטונו ברצועה.
צילום באדיבות דובר צה"ל

נמשך המשבר העמוק ביחסים בין סוריה לסעודיה

הנשיא הסורי בשאר אסד רוצה להחזיר את רמת הגולן לשליטתה של סוריה. דבריו, אתמול, לרשת הטלוויזיה הבריטית בי.בי.סי, כי סוריה לא תשתתף בועידת השלום הקרובה כל עוד לא תעסוק הועידה בנושאים הקשורים לסוריה ובהם החזרת רמת הגולן מעידים על אכזבתו העמוקה מארה"ב וממדיניותה במזרח התיכון הבוחרת להתרכז בערוץ הישראלי פלסטיני. הפעולה הישראלית האחרונה בסוריה הגבירה גם את אכזבתו של הנשיא אסד מחוסר נאמנותן של מדינות ערב. השתיקה הרועמת של מדינות ערב בעיקר מצרים וסעודיה נוכח הפעולה הישראלית גורמות לנשיא אסד להדק את קשריו עם איראן שכן הוא חש כי איננו יכול לסמוך יותר על מדינות ערב במקרה של מלחמה בין סוריה לישראל.
הנשיא הסורי אסד בטוח כי מדיניותן של מדינות ערב המתונות נועדה לשרת את מדיניות ארה"ב וישראל וגורמת להתגברות המחלוקות בתוך העולם הערבי.
במיוחד חריף המשבר ביחסים בין סוריה לסעודיה. מאז שמקור סעודי בכיר גינה את הצהרותיו האחרונות של סגן נשיא סוריה פארוק א-שרע ותהה, לפני כשבועיים, אם מדובר באדם בר דעת או בלתי מאוזן לא חל שום שיפור ביחסים בין שתי המדינות. להיפך תחושת המשבר גוברת על רקע התחדשות המתיחות, בזירה הלבנונית, בכל הקשור לבחירת נשיא בלבנון. המשבר החל בעקבות רציחתו של ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי שהיה בן בריתה של סעודיה בלבנון. סעודיה תומכת בגלוי בהקמת בית הדין הבינלאומי לנושא זה ובאחרונה אף הביעה נכונות לסייע במימונו. הפעילות הזו נתפסת בעיני דמשק כפגיעה באינטרסים החיוניים ביותר שלה הקשורים להישרדות המשטר הסורי ומעמדה של סוריה בלבנון. בין הצמרת הסעודית והמלך עבדאללה ובין הנשיא הסורי בשאר אסד שורר משבר אישי עמוק, רצח רפיק אלחרירי גרם לסעודים לאבד את האמון בהנהגה הסורית והם חוששים כי הברית הסורית איראנית נועדה לערער את היציבות בלבנון, בשטחים הפלסטינים ובעיראק.
סעודיה מובילה, בחודשים האחרונים, מדיניות לבידודה של סוריה ממעגל המחנה הערבי המתון. היא מובילה אסטרטגיה לדחיקת רגליה של דמשק מלבנון, קידום הערוץ הפלסטיני על חשבון הערוץ הסורי ומנסה להשפיע על מדינות המפרץ שלא לשפר את היחסים עם סוריה.
הסורים מצידם חשים כי סעודיה בוחשת גם בקדירה הסורית הביתית וחותרת להחליף את המשטר העלווי, שבראשו עומד בשאר אסד, ולכונן משטר סוני בסוריה. הסורים בטוחים כי הסעודים מתאמים עמדות עם ארה"ב להגביר את הלחצים המדיניים על סוריה וכי סעודיה איננה מכירה במעמד הסורי המיוחד בלבנון. לכן סוריה איננה מוכנה לויתורים על האינטרסים החיוניים שלה והיא ממשיכה להדק את יחסיה עם איראן. מאידך הסורים אינם רוצים להצטייר כ"סוכנים של איראן" בדעת הקהל הסורית ובמדינות ערב האחרות ולכן מטפחת דמשק קשר הדוק עם קטר.
אם כן בין סוריה לסעודיה ישנה תהום מדינית עמוקה ואינטרסים מנוגדים. הנשיא בשאר אסד מעדיף את הברית עם איראן על פני הברית עם מדינות ערב המתונות ולמעשה היריבות הזו תלך ותגבר על רקע שאלת הנשיאות בלבנון. ארה"ב וסעודיה תומכות במחנה "14 במרץ" והן מנסות לדחוק את רגלי סוריה בכל הסדר פנים לבנוני. שיפור לא צפוי ביחסים וצריך לעקוב אחריהם שכן הם עלולים אפילו להידרדר.


צילום באדיבות חדשות בי.בי.סי

יום שני, 1 באוקטובר 2007

השלכות תבוסת ארגון"פתח אלאסלאם"על המצב בלבנון

העבודות לשיקום מחנה הפליטים נהר אלבארד בצפון לבנון החלו. בגדה וברצועה הוקמה וועדה מיוחדת לאיסוף תרומות עבור תושבי המחנה. מקורות פלסטינים מדווחים כי 31 אלף פליטים פלסטינים נטשו את המחנה בעקבות הקרבות בין צבא לבנון לארגון "פתח אלאסלאם" המזוהה עם אל-קאעדה אך נתמך על ידי המודיעין הסורי ואשר הסתיימו במפלת הארגון. מחקירת כמה מפעילי הארגון עולה כי "פתח אלאסלאם" תכנן שורה של פיגועי התאבדות נגד שגרירויות זרות ובתי מלון בביירות כאות פתיחה להכרזה על "אמירות אסלאמית" בצפון לבנון. הארגון מנה כאלף לוחמים ועל פי דיווחים שונים מנהיג הארגון שאכר אלעבסי הצליח להימלט מפני חיילי מצבא לבנון ומנסה כעת לארגן את הארגון מחדש. הקבוצות האסלאמיות הסלפיות בלבנון התומכות באל-קאעדה סבורות כי הקרבות בנהר אלבארד רק ישמשו כמקור השראה לפעילי הג'יהאד העולמי להמשיך במערכה. למרות תבוסתו של "פתח אלאסלאם" בקרבות יש לו עדיין תאים נוספים בלבנון ועימו פועלות עוד שתי קבוצות אסלאמיות קיצוניות המשתייכות לתנועת הג'יהאד העולמי והממוקמות בתוך מחנה הפליטים עין אלחלווה, מדובר בארגון "ג'ונוד אל-שאם" ובארגון "עצבת אלאנצאר" הקשורים ככל הנראה לפיגועים האחרונים נגד כוחות יוניפי"ל בדרום לבנון וירי הקטיושות לעבר ישראל.
נצחונו של צבא לבנון בקרבות בנהר אלבארד מסמל את הצלחת הצבא וממשלת לבנון לנטרל מוקד טרור מרכזי בלבנון. הניצחון מחזק באופן משמעותי את מעמדו הציבורי של הצבא ואת דימויו כמגן לבנון, מקור גאווה לאומי וסמל האחדות היחיד במדינה השסועה והמפוצלת.
נקודות הזכות שצבר מפקד הצבא, מישל סלימאן, כתוצאה מהניצחון בנהר אלבארד לא יסייעו לו רבות בהתמודדותו על תפקיד נשיא לבנון. סלימאן נחשב כפרו-סורי והחשדנות כלפיו רבה, במיוחד לאור הצהרותיו האחרונות כי לארגון "פתח אלאסלאם" לא היה כל קשר לסוריה. האם לאור הצלחת צבא לבנון בנהר אלבארד תיזום ממשלת לבנון כניסה למחנות פליטים נוספים בהם פועלים גורמי הג'האד העולמי? כנראה שלא.
גורמים המקורבים לממשלת סניורה מעריכים כי לא צפוי מהלך דרמטי שכזה הכרוך בין היתר בהסכמת הפלגים הפלסטינים בלבנון ולאור המשבר החמור שנוצר סביב סוגיית הבחירות לנשיאות לבנון.
מי שאיננו שבע רצון מפעילות צבא לבנון הוא ארגון החזבאללה. מנהיג הארגון, השיח' נצראללה מודאג מחיזוק מעמדו הציבורי של צבא לבנון כמגן לבנון שכן הדבר מטיל סימן שאלה גדול על הרלוונטיות של החזבאללה כארגון מזויין. למרות ניצחון צבא לבנון בנהר אלבארד לא צפוי שינוי בהתנהלות הצבא מול החזבאללה בדרום לבנון. לממשלת סניורה אין כרגע אינטרס להחריף את העימות עם החזבאללה בתקופה כה רגישה למדינה וגם בצבא לבנון עצמו יש חשש שעימות עם החזבאללה יביא לפילוג בשורותיו.
אין ספק שניצחון צבא לבנון על ארגון "פתח אלאסלאם" ירתיע גורמי טרור נוספים הפועלים בלבנון אך מאידך גיסא עלול הדבר להביא לתוצאה הפוכה ולדרבן את שרידי הארגון וגורמים נוספים המזוהים עם אל-קאעדה לעשות פיגועים נגד סמלי השלטון והצבא, ונגד גורמים מערביים בלבנון. לא מן נמנע שגורמים אלה ינסו גם לבצע פיגועים נגד כוחות יוניפי"ל וישראל כדי לנסות ול"סבך" את ממשלת לבנון.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר