יום חמישי, 2 באוגוסט 2007

ועידת השלום הבינלאומית באופק-הזמן קצר והמלאכה מרובה

שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס מנסה בביקורה האחרון במזרח התיכון לצקת תוכן לנאומו האחרון של הנשיא בוש ולקדם את עריכת "המפגש הבינלאומי" המתוכנן לסתיו בהשתתפות ישראל, הפלסטינים וכנראה מדינות ערביות נוספות.
בין ישראל לרשות הפלסטינית יש התקרבות ואינטרסים משותפים בעקבות השתלטות החמאס על רצועת עזה. ישראל רוצה למנף את רעיון ה"מפגש הבינלאומי" ולנצלו להשגת הכרה של סעודיה בישראל. ראש הממשלה אולמרט קיים בחודשים האחרונים שני מפגשים חשאיים עם בכיר סעודי, כנראה, הנסיך בנדר, על אדמת ירדן, בנסיון לקדם את הרעיון. בינתיים הודיע שר החוץ הסעודי סעוד אל פייסל כי ארצו מברכת על יוזמת בוש ל"מפגש בינלאומי לשלום" וכי היא מתענינת בו. עדיין לא ברור אילו מדינות ערביות תזמין ארה"ב למפגש זה והאם תהיה היענות ערבית להזמנה האמריקנית. סוריה שיגרה, אף היא, איתות חיובי ושר החוץ שלה וליד מועלם הודיע בדמשק כי "סוריה תתמוך ותשתתף בכל ועידה בין לאומית לשלום".
העולם הערבי מאותת לישראל כי "הזמן אינו פועל לטובת רעיון השלום וחלון ההזדמנויות עומד להסגר בקרוב". את המסר הזה הביאו לירושלים נציגי הליגה הערבית, שרי החוץ של מצרים וירדן שביקרו השבוע בישראל. ההצעה המונחת על השולחן היא יוזמת השלום הערבית, יוזמה שהיא גלגול סופי של היוזמה הסעודית שהעלה לראשונה יורש העצר הסעודי, עבדאללה בן עבד אלעזיז, ב-2001.
ישראל נדרשת לשלם מחיר מלא של החזרת כל השטחים שנכבשו ב-67, כולל רמת הגולן ומזרח ירושלים, בתמורה להכרה מלאה מצד מדינות ערב ויחסים רשמיים עימן. אולם בנוסף לכך נדרשת ישראל להסכים ל"זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194 של האו"ם. סעיף זה לא הופיע ביוזמה הסעודית המקורית, הוא נכלל ביוזמת השלום הערבית בלחץ של הגורמים הקיצוניים בעולם הערבי.
מה צריכה לעשות ישראל? לכאורה, מדובר בעסקה הוגנת, האמנם?
למי שמבין את המשמעות של צמד המילים "זכות השיבה" ברור כי מדובר במתכון לשינוי דמוגרפי משמעותי, הצפת ישראל במאות אלפי פליטים פלסטינים והשמדתה, באופן מתוחכם, כמדינה יהודית, על פי נתוני הרש"פ יש כחמישה מליון פליטים ועל פי נתוני האו"ם כ-4.5 מליון פליטים פלסטינים ברחבי העולם.
עם זאת, אסור לישראל להצטייר כ"סרבנית שלום". איראן הרחיבה, בשנים האחרונות, השפעתה במזרח התיכון, בעיראק, בלבנון, ובאחרונה גם ברצועת עזה באמצעות השתלטות תנועת החמאס על שלטון.
לישראל, לרשות הפלסטינית בראשות הנשיא עבאס ולמדינות הערביות המתונות יש אינטרס משותף למנוע את ההתפשטות של איראן שמתקדמת גם בכיוון השגת יכולת צבאית גרעינית.
ישראל צריכה לעודד את מדינות ערב לבוא ל"מפגש הבינלאומי "שמארגנת ארה"ב. אסור להחמיץ את ההזדמנות להדבר עם המנגנון שהסמיכה, הליגה הערבית, לראשונה בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי למשא ומתן עם המדינה היהודית.
איך עושים זאת? ממשלת ישראל צריכה, להציב ,באופן פומבי, את הנושא, בראש סדר היום שלה. ראש הממשלה צריך לקיים דיונים בקבינט הבטחוני ואח"כ במליאת הממשלה כדי ליצור מסמך עקרונות ראשוני שעל בסיסו תוכל ישראל להכנס למשא ומתן עם הליגה הערבית. מסמך העקרונות צריך להיות כללי ביותר ושידחה, מחד, הצבת תנאים מוקדמים, לישראל אך מאידך יביע נכונות ישראלית ברורה להדברות עם הפלסטינים והעולם הערבי.
יצירת "מסמך עקרונות לשלום" ישראלי, ראשוני, לא רק בענין הפלסטיני אלא גם עם מדינות ערב תעביר את הכדור בחזרה למגרשה של הליגה הערבית. גם אם הערבים ידחו את כולו או את חלקו. הממשלה צריכה כבר עכשיו להתחיל במלאכה כל עוד הקואליציה יציבה, לפני הדיונים על התקציב ולפני פרסום המסקנות הסופיות של ועדת החקירה בראשותו של השופט וינוגרד. ה"מפגש הבינלאומי" מתקרב. הזמן קצר והמלאכה מרובה.

תגובה 1:

נתנאל אמר/ה...

אני קורא וממשיך, ואמשיך לקרוא - ואני די מעריץ את כישרון הכתיבה שלך. הפוסט הזה היה בדיוק מה שצריך להיות לטעמי, ואני מסכים עם כל מילה בו!

אני מקווה שמישהו מהדרג המדיני קורא אותו גם, ואולי יפעיל מעט את ראשו וינסה ליישם חלק ממנו לפחות.

יישר כוח, ממתין לעוד כתבות מעולות כמו זו.

נתנאל.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר