יום חמישי, 30 באוגוסט 2007

הדרך אל המדינה הפלסטינית העצמאית עוברת בירושלים

פתיחת המשא ומתן על הסדר הקבע פירושה, למי ששכח, גם משא ומתן על החלק המזרחי של ירושלים. הפלסטינים כבר נערכים לחדש את פעילות הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים, פעילות שמרכזה היה בנין ה"אוריינט האוז" במזרח העיר שפייסל חוסייני הצליח להפוך אותו למעין "משרד חוץ פלסטיני" לאחר הסכם אוסלו ושאליו עלו לרגל דיפלומטים זרים רבים עד לסגירתו בקיץ 2001.
מותו של פייסל חוסייני, חבר הועד הפועל של אש"ף הממונה על תיק ירושלים, היה גורם חשוב בדעיכת פעילותו של ה"אוריינט האוז" אבל גורם לא חשוב פחות היתה המדיניות של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. המבנה הפלסטיני הזה סימן יותר מכל את קריאת התגר הפלסטינית על הריבונות הישראלית במזרח ירושלים. אריאל שרון הבין זאת ולאחר שורה של פיגועי טרור רצחניים בקיץ 2001 בחר שרון לפגוע דווקא בנקודה הרגישה הזאת של הפלסטינים ולסגור את ה"אוריינט האוז" במקום שצה"ל יבצע פעולות נקם במקומות אחרים בשטחים בתגובה על הפיגועים. "שרון היה עקבי במעשיו, לאחר שכל קודמיו בתפקיד נכשלו בטיפול ב"אוריינט האוז", ואף התבטא במילים "נחזיק במקום הזה לנצח". האם תשמור ממשלת ישראל הנוכחית על מורשתו זו של אריאל שרון?
הפלסטינים בינתיים אינם מאבדים זמן ומתכננים לפתוח מחדש שורה של מוסדות פלסטינים במזרח ירושלים ולהחיות מחדש את פעילות הרשות הפלסטינית בעיר. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מינה לאחרונה את עדנאן אל-חוסייני לתפקיד יועץ הנשיא לענייני ירושלים. אל-חוסייני כבר מצהיר בריש גלי כי בכוונתו לפעול לפתיחה מחדש של המוסדות הפלסטינים במזרח ירושלים ובראשם ה"אוריינט האוז".
הפלסטינים טוענים כי יש לכוונתם זו יש את מלוא הלגיטימציה הבינלאומית מכיוון שבתוכנית "מפת הדרכים" נאמר במפורש כי "ממשלת ישראל תפתח מחדש את לשכת המסחר הפלסטינית ומוסדות פלסטינים אחרים שנסגרו במזרח ירושלים". גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי ישראל לא תרשה שום פעילות פוליטית של הרשות הפלסטינית במזרח העיר.
הפלסטינים בטוחים ששאלת פתיחתו מחדש של ה"אוריינט האוז" היא רק שאלה של זמן. בינתיים נמשך המאבק בשטח וישראל מנסה ליצור עובדות חדשות במזרח העיר כדי להקשות על הפלסטינים לדרוש ריבונות במזרח העיר. לדברי הפלסטינים השתלט מנהל מקרקעי ישראל, באחרונה, על שטח אדמה גדול בשכונת שיח' ג'ראח במזרח העיר המכונה "כרם המופתי". מדובר בשטח של יותר מ-130 אלף מ"ר שנרכש על ידי משפחת המופתי חאג' אמין אל-חוסייני עוד לפני 1948.
מבחינת הפלסטינים "הדרך אל המדינה הפלסטינית העצמאית עוברת בירושלים". הדרג המדיני בישראל צריך להבין כי העיסוק בסוגיית ירושלים בהסדר הקבע אינו רק בנושא הריבונות על הר הבית. הפלסטינים רואים במזרח ירושלים את בירת פלסטין העתידית והם ידרשו ריבונות מלאה על כל סנטימטר ממנה. לפלסטינים גם דרישות במערב ירושלים על שכונות ערביות לשעבר כמו בקעה, טלבייה, עין כרם, ממילא, שיח' באדר ועוד והם ידרשו מישראל פיצוי מלא על כך. בקרוב תוגש לישראל הדרישה הפלסטינית הראשונה בעניין ירושלים והיא אישור לחידוש פעילות המוסדות הפלסטינים במזרח העיר ובראשם ה"אוריינט האוז". תגובתה של ממשלת ישראל לדרישה זו תהייה האינדיקציה הראשונה למידת הויתורים שישראל מוכנה לעשות לפלסטינים בעניין ירושלים במסגרת המשא ומתן המתחדש על הסדר הקבע. צפויים לנו ימים מעניינים.

MathKnigh :צילום

יום רביעי, 29 באוגוסט 2007

יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם

גורמים מדיניים בכירים בירושלים מאשרים כי ארגון החמאס אכן תכנן, לפני כמה חודשים, להתנקש בחייו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס באמצעות מנהרת נפץ בעת שייסע על ציר צלאח א-דין ברצועת עזה. הניסיון נחשף מבעוד מועד אך הסכנה עדיין מרחפת על ראשו של הנשיא הפלסטיני. לכן בירושלים מתייחסים בחומרה רבה לאיום שהשמיע אתמול פתחי חמאד, חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם החמאס, כשאמר כי פגישתו של הנשיא עבאס עם ראש הממשלה אולמרט עלולה להביא לקיצו של נשיא הרשות הפלסטינית בקרוב.
"יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם "אומר גורם מדיני בכיר בהתייחס להודעתו של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד לפזר יותר ממאה אגודות צדקה ועמותות אזרחיות שונות הפועלות בשטחים. למרות הכחשות סלאם פיאד מדובר בעיקר בגופים הקשורים לארגון החמאס ואשר מחזקים את אחיזתו בשטח. הממשלה הפלסטינית של פיאד החלה להתאושש מההלם שאחז ברשות הפלסטינית בעקבות השתלטות החמאס על עזה וליזום צעדים חוקיים להגבלת כוחו והשפעתו של ארגון החמאס. הממשלה הפלסטינית של פיאד גם מנסה להדק את הקשר שלה עם האוכלוסיה ומפנה את כל האזרחים הפלסטינים, שעלולים להיפגע חומרית מסגירת המוסדות האלה, אל משרד הרווחה של ממשלת פיאד כדי לקבל משם את הסיוע הכספי במקום ממוסדות החמאס. גם בשטחי בגדה והרצועה כסף פירושו כוח והשפעה פוליטית במיוחד במצב הכלכלי הקשה של תושבי השטחים.
האם תצליח ממשלתו של סלאם פיאד לפזר גם את אותם מוסדות של החמאס הנמצאים ברצועת עזה הנתונה תחת שליטה מלאה של החמאס? סלאם פיאד בטוח שכן והוא מתכנן להקפיא את חשבונות הבנקים של אותם מוסדות ובכך להביא לשיתוקם.
גורמי הביטחון חוששים שאם יתקדם המשא ומתן המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית בראשותו של מחמוד עבאס יחריף העימות בין החמאס לארגון הפת"ח ותגבר הסכנה לחייו של הנשיא עבאס. ארגון החמאס, לדברי אותם הגורמים, משחק משחק כפול. מחד החמאס העביר באחרונה לנשיא עבאס יוזמה כתובה לחידוש הדיאלוג המדיני באמצעות שר החוץ הפלסטיני לשעבר ד"ר זיאד עמר אך מאידך גיסא פועל החמאס למוטט את שלטונו של מחמוד עבאס בכל הדרכים. ההסתה של החמאס נגד הפת"ח גברה בימים האחרונים. תחנת הטלויזיה "אלאקצא" של החמאס משדרת בימים האחרונים סרט מצוייר לילדים שבו מופיעים אנשי הפתח בדמות עכברים ועוסקים בגניבות כספים, שחיתות ופגיעה במסגדים ברצועה. לפתע מופיע אריה גדול המסמל את ארגון החמאס הורג את מרבית העכברים ומגרש את השאר (ראה הסרטון המצורף). התגברות קצב המשא ומתן בין הנשיא עבאס לראש הממשלה אולמרט עלולה לספק לחמאס קרקע נוחה לתקוף את עבאס ולהאשימו בויתורים ואף בבגידה. כבר עכשיו טוען החמאס בפומבי כי עבאס אינו מוסמך לחתום על הסכם שלום עם ישראל משום שהוא ואנשיו אינם מייצגים עוד את העם הפלסטיני. החמאס ינסה לקבל לגיטימציה ציבורית לפעול נגד עבאס בכל דרך כדי לטרפד כל סיכוי להסדר.
לישראל אסור להתערב בקרב הפנימי הזה בין הפת"ח לחמאס. כל התערבות ישראלית תזיק למחמוד עבאס ותצייר אותו בעיני בני עמו כ"בובה ישראלית" או כמשתף פעולה. הנשיא הפלסטיני צריך בעצמו להתעשת ולקחת את הענינים לידיו. ממשלת פיאד עשתה צעד נכון כשהחליטה לסגור מוסדות הקשורים חמאס. עליה להמשיך בנחישות בכיוון זה ולנצל לטובתה את הירידה בפופולריות של החמאס בעקבות השלטון הדיקטטורי ואמצעי הדיכוי שהוא מפעיל ברצועת עזה. רק מדיניות מושכלת בזירה הפלסטינית הפנימית יכולה לחזק את הנשיא עבאס וממשלת פיאד בעיני בני עמם. עליהם לשאוב את הכוח והלגיטימציה מבני העם הפלסטיני ולא מארה"ב ומישראל.


יום שלישי, 28 באוגוסט 2007

דרושה יוזמה ישראלית לקדם את אפשרות שחרורו של גלעד שליט

היום מציין החייל החטוף גלעד שליט את יום הולדתו ה-21. זהו יום ההולדת השני שהוא מציין בשבי הטרור הפלסטיני. האם דבריו של אחמד יוסף יועצו המדיני של איסמעיל הניה, ראש ממשלת החמאס המפוטר, כי ארגון החמאס ישקול לפרסם קלטת וידיאו של גלעד שליט במידה שישראל תשחרר את האסירות והאסירים הקטינים מעידים על שחרורו הקרוב של גלעד? כנראה שלא. למרבה הצער, מדובר בעוד "ספין" תקשורתי של החמאס שנועד להשפיע על דעת הקהל בישראל ולהפעיל לחץ על הממשלה להיכנע לדרישות החמאס. האם ישראל צריכה ליזום פעולות לזירוז המשא ומתן לשחרור שליט? בהחלט כן. בעקבות חטיפתו של גלעד שליט לפני יותר משנה פתח צה"ל במבצע רחב היקף ברצועת עזה. על פי נתוני הפלסטינים נהרגו במהלך המבצע הזה יותר מ 500 פלסטינים ועוד כשלושת אלפים פלסטינים אחרים נפצעו. גלעד לא שוחרר בסופו של דבר והפלסטינים עדיין ממתינים לעסקת חילופי שבויים כדי שיוכלו לקבל תמורה עבור שחרורו. על-פי המקורות הפלסטינים המשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט תקוע. הפלסטינים מאשימים את ישראל בהכשלת העסקה. המשא ומתן עם החמאס מתנהל בדרך עקיפה באמצעות המצרים. המשנה לראש הממשלה, השר חיים רמון ועופר דקל שליחו המיוחד של ראש הממשלה נסעו באחרונה לקהיר ונפגשו עם שר המודיעין המצרי עמר סולימאן כדי לבחון דרכים להוציא את המשא ומתן מהקיפאון שבו הוא שרוי. גורמי הביטחון בישראל מתנגדים לעסקה שהציע החמאס שעיקרה שחרור "הגרעין הקשה" של האסירים הבטחוניים העצורים בישראל. מדובר בכמה מאות אסירים בטחוניים ובהם רוצחים וכאלה המוגדרים על ידי ישראל כאסירים "עם דם על הידיים". במערכת הביטחון משוכנעים כי תשלום המחיר הזה יגרום נזק בלתי משוער לביטחון ישראל, אפילו יותר גדול מהנזק שגרמה "עסקת ג'בריל" בשנות ה 80, ורק יעודד את ארגוני החבלה להמשיך ולחטוף אזרחים וחיילים ישראלים.
מה ניתן ללמוד מדבריו של אחמד יוסף, יועצו של איסמעיל הניה? גורמי הביטחון בישראל ניסו להפחית מחשיבות דבריו וטענו כי אין לו קשר לחוטפים ולמקבלי ההחלטות בחמאס. אולם,למרות זאת לא כדאי להקל ראש בדבריו, יש לזכור כי מדובר בדמות בכירה בזרוע המדינית של החמאס המכירה היטב את הלכי הרוח והחשיבה האסטרטגית של הארגון. אין ספק שהחמאס מוטרד מכך שהעסקה לחילופי שבויים "תקועה" והוא מחפש דרכים לקדם אותה על ידי כך שיעורר את דעת הקהל בישראל ויעלה באמצעותה לסדר היום הלאומי את נושא שחרור גלעד שליט הכרוך בשחרור יותר מאלף אסירים פלסטינים. עסקת חילופי שבויים בעת הזו היא רצויה מאוד לארגון החמאס שנמצא, מאז השתלטותו הצבאית על רצועת עזה, בבידוד בינלאומי ובשפל בדעת הקהל הפלסטינית. אם יצליח ארגון החמאס להביא לביצוע עסקת חילופי השבויים בקרוב אמור הדבר לשפר את מעמדו ברחוב הפלסטיני והוא יוכל להציג הישגים משמעותיים בזמן שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס עסוק בפגישות עם ראש הממשלה אולמרט מבלי שהצליח להביא אפילו להסרת מחסום אחד של צה"ל בגדה. החמאס טוען כי שחרור 250 אסירים בטחוניים של הפת"ח לפני כחודש, כמחווה לאבו מאזן, היה בבחינת "בדיחה" כיוון שישראל מיהרה, מייד אחר כך, לעצור עוד כמה מאות פלסטינים אחרים.
אחמד יוסף טוען כי החמאס ישקול, אם תשחרר ישראל את האסירות הבטחוניות והאסירים הקטינים, לפרסם קלטת וידיאו שבה ימסור גלעד שליט על מצבו. ביום שבת שעבר התראיין ח'אלד משעל, ראש ארגון החמאס, לרשת האמריקנית CNN ואמר כי מצב בריאותו של גלעד טוב וכי ישראל דחתה את דרישת חמאס לשחרר 300 מאנשי הארגון תמורת החייל החטוף.
נוכח המבוי הסתום במשא ומתן האם לא הגיעה העת שישראל תעשה אף היא מצידה מעשה כדי לזרז את המשא ומתן? על פי מקורות יודעי דבר האחראי לחטיפתו של גלעד שליט הוא מחמד א-סנוואר המפקד הצבאי מטעם החמאס באיזור ח'אן יונס שאחיו, יחיא, ממייסדי ארגון החמאס ב-1988 עצור בישראל. יחיא ייסד ביחד עם השיח' אחמד יאסין את מנגנון הביטחון של החמאס הנקרא "מג'ד". אין זה מתפקידי לתת עצות לדרג המדיני והבטחוני אבל רק אזכיר כי ישראל כבר חטפה בעבר רבי מחבלים כדי להביא לשחרורו של הנווט השבוי רון ארד ובמקרים אחרים גם קצינים סורים וירדנים ואף השתמשה בהם כקלפי מיקוח במשא ומתן לשחרור שבויים ישראלים. הסכנה בהימשכות המשא ומתן על שחרור גלעד שליט היא גדולה. ארגון החמאס עלול לנסות להבריחו לאיראן או לסודאן דרך המנהרות ברפיח דבר שעלול להקשות מאוד על אפשרות שחרורו בקרוב. לשר הביטחון, החדש יחסית, אהוד ברק יש רעיונות יצירתיים בכל הקשור למלחמה בטרור הוא צריך להיכנס לעובי הקורה ולזרז את הטיפול בסוגיית שחרור גלעד שליט. לא תזיק קצת יוזמה ומקוריות ישראלית בטיפול בסוגייה.

אות חיים מגלעד שליט: לשמיעת ההקלטה בה מדבר גלעד שליט - לחץ כאן

יום שני, 27 באוגוסט 2007

שלטון החמאס

התפטרותו של ראזי חמד דוברו של ראש ממשלת החמאס המפוטר איסמעיל הניה בשל חילוקי דיעות על מדיניות ארגון החמאס כלפי הפת"ח והצעדים שנוקט החמאס בתוקף היותו בעל הבית ברצועה היא העדות הטובה ביותר למצבו של הארגון בחלוף יותר מחודשיים ימים להשתלטותו הצבאית על הרצועה.
בתחילה חששו הפלסטינים כי ארגון החמאס יקים "אמירות איסלאמית" ברצועה ושלטון הדומה לשלטון הטאליבאן באפגניסטן, החמאס משהה כוונה זו בינתיים, אך במהרה התברר כי החמאס שהפך "לשיכור ניצחון" מנצל את הכוח שבידיו והחל להיות נוקם ונוטר לבני עמו עד שהצליח להרוס במו ידיו את תדמיתו בעיני הפלסטינים והעולם.
בכירי ארגון החמאס מנסים לטעון כי הירידה בפופולריות שלהם ברחוב הפלסטיני נובעת מהמצור הכלכלי שמטילה ישראל על הרצועה, מהפסקת החשמל, סגירת המעברים והמשך החרם הבינלאומי על ידי הקוורטט, אבל סקרי דעת הקהל הפלסטינים והתרשמויות של מבקרים זרים בעזה מעידים שהסיבות לכך הן שונות בתכלית. הציבור העזתי שמאס בשחיתות של תנועת הפתח החל לגלות שגם שלטון החמאס מאמץ נורמות של שחיתות ומאפיינים של שלטון דיקטטורי. כוח השיטור המיוחד של החמאס המכונה ה"כוח הביצועי" הפך לכוח הדיכוי העיקרי של משטר החמאס ולמקור שנאה של תושבי הרצועה. הכוח הזה מבצע פשיטות על בתים, מעצרים, חיפושים באופן יום יומי ופוגע בחופש וזכויות האזרחים. אפילו חתונות ושמחות משפחתיות הצליחו חיילי הכוח הזה לקלקל בתואנות שונות.
העיתונות הפלסטינית היוצאת לאור ברמאללה תיארה בסוף השבוע שעבר את מעללי ה"כוח הביצועי" של החמאס ברצועה: ירי לעבר אלפי מפגינים של הפתח במהלך תפילות יום השיש ברצועה ופגיעה פיזית בעיתונאים פלסטינים המנסים לסקר את פעולות פעילי החמאס. העיתונות הפלסטינית החלה גם להשוות בין מעללי החמאס למעללי ה"כיבוש הישראלי" דבר המעיד על השנאה הרבה שהצליח ארגון החמאס ללבות, במעשיו, נגד עצמו. מוופק מטר, עיתונאי פלסטיני, פרסם שלשום מאמר בעיתון "אלחיאת אלג'דידה" בו סיפר כי 190 אסירים פלסטינים מתו בבתי הכלא הישראלים במהלך 40 שנות הכיבוש הישראלי והנה ארגון החמאס הרג בתוך ארבעה ימים, שבמהלכם השתלט על הרצועה, 190 פלסטינים ועדיין ממשיך במעשי ההרג והמעצרים של אלפים מבני העם הפלסטיני. ממשלת סלאם פיאד ברמאללה נחלצה אף היא להגן על העיתונאים שהותקפו בעזה על ידי אנשי החמאס. שר ההסברה ריאד אלמאלכי הודיע על הזדהות הממשלה עם העיתונאים שנפגעו ואגודת העיתונאים הפלסטינית ארגנה הפגנה גדולה ברמאללה. ארגון החמאס מדבר בשני קולות, מחד, ראש הממשלה המודח איסמעיל הניה הודיע כי ארגונו לא ייפגע בחופש הביטוי אך מאידך גיסא הפכו ההתנכלויות של אנשי החמאס לעיתונאים בעזה לדבר יום יומי, מעשה שבשגרה. ארגון החמאס גם איבד בעיני תושבי עזה הרבה מתדמיתו כארגון הלוחם נגד ישראל. הוא הפסיק את ירי טילי הקסאם לעבר ישראל ומסתפק רק בירי פצצות מרגמה. החמאס גם הפסיק את פיגועי ההתאבדות בתוך ישראל ושומר על סוג של "הודנה" תוך שהוא מנסה להגיע עם ישראל על עסקה לשחרור מאות אסירים פלסטינים בתמורה לחייל החטוף גלעד שליט. ו"המתנה" הגדולה ביותר, בעיני הפלסטינים, שהעניק החמאס לישראל היתה העובדה שאנשיו פתחו באש על בני עמם אנשי הפת"ח. בכך "הגשים" החמאס, לדעת רבים מהפלסטינים, את התקווה הישראלית לפרוץ מלחמת אחים ברצועה.
עם זאת הירידה בפופולריות של החמאס ברחוב הפלסטיני היא מסוכנת לישראל. גורמי המודיעין בישראל מעריכים כי התסכול בשורות ארגון החמאס מכך שאינו זוכה ללגיטימציה בין לאומית או אפילו ללגיטימציה פנים פלסטינית מספיקה תדחוף את הארגון לעשות פיגועים נגד ישראל. גם הבידוד המדיני וניטרולו של ארגון החמאס מהמשא ומתן על הסדר הקבע וכינוס ה"ועידה הבינלאומית" מקצינים את עמדותיו. אם נוסיף לכך את שאיפתן של איראן וסוריה, המארחת בדמשק את מפקדת החמאס, לשבש את הסיכויים להסדר מדיני ישראלי פלסטיני קרוב הרי שלפנינו מרשם לגל אלימות שאותו יוביל הפעם ארגון החמאס.

יום ראשון, 26 באוגוסט 2007

הנשיא עבאס מקשיח עמדות לקראת המשא ומתן

ככל שמתקרב מועד כינוסה של ה"ועידה הבינלאומית" גובר המתח בעיקר במחנה הפלסטיני. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ואנשיו מכחישים בתוקף את כל הידיעות שנפוצו בישראל על נכונות הפלסטינים להגמשת עמדות או פשרות. מחמוד עבאס נערך לחזק את עצמו בתוך ארגון הפתח לקראת המשא ומתן עם ישראל ומול ארגון החמאס. מקורות פלסטינים בתוניסיה דיווחו בסוף השבוע שעבר כי, על סמך בקשה של עבאס, אישרה ישראל את חזרתם לשטחים של כמה מנהיגים מארגון הפתח. מדובר באחמד ע'נים (אבו מאהר) חבר הועדה המרכזית של הפתח, אחמד עפאנה (אבו אלמנתסר)האחראי הצבאי באש"ף ומחמד ג'האד מבכירי הפתח. פארוק אלקאדומי מזכיר התנועה וראש המחלקה המדינית באש"ף סירב לבוא לשטחים למרות שישראל אישרה את כניסתו.
מקורות פלסטינים בכירים אומרים כי מחמוד עבאס נערך דווקא להקשחת עמדות במשא ומתן עם ישראל ולא לויתורים לכן הוא מחפש תמיכה פנימית בתוך הפתח ובתוך אש"ף.
כדאי לשים לב לנייר עבודה שפרסמו בסוף השבוע שעבר שבעה פלגים פלסטינים החברים באש"ף לאחר שהתכנסו ברמאללה. הם קראו להקמת "ממשלת מעבר" שתכשיר את הדרך לבחירות מוקדמות לנשיאות ולפרלמנט אך במישור המדיני הם הדגישו את זכות השיבה של הפליטים לרכושם ובתיהם על בסיס החלטה 194, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים על כל השטחים שנכבשו ב-1967 ללא ההתנחלויות וגדר ההפרדה.
ייתכן שראש הממשלה אולמרט ייפגש עוד השבוע עם הנשיא עבאס, אחר כך צפויה פגישה נוספת בין השניים לקראת הגעתה לאיזור של שרת החוץ האמריקנית בשבוע השני של ספטמבר. קונדליסה רייס אמורה ל"חמם" את הענינים ולהתחיל ולתווך בין הצדדים כדי להכינם ל"ועידה הבינלאומית". מבחינת הפלסטינים בשתי הפגישות של אולמרט ועבאס תתברר מידת הרצינות של הצד הישראלי והאם באמת הוא מוכן לעשות צעדים אמיתיים לקראת שלום עם הפלסטינים.
הנשיא מחמוד עבאס ודובריו מכינים בינתיים את הציבור הפלסטיני לבאות. מחמוד עבאס מכחיש בתוקף קיומן של שיחות חשאיות עם ישראל על הסדר הקבע. אמצעי התקשורת הפלסטינים שתחת שליטתו מדגישים, ללא הרף, כי עבאס מתנגד להצהרת עקרונות חדשה על הסדר הקבע, למדינה פלסטינית בגבולות זמניים ולכל פתרונות ביניים.
אם בישראל חשבו שבגלל החלשותו של מחמוד עבאס בזירה הפנימית הפלסטינית יהיה קל יותר להתקדם במשא ומתן הרי שמדובר בטעות. הסימנים מעידים על כך שעבאס נערך להקשחת עמדות ודווקא ינסה לנצל את חולשתו כדי להפעיל לחץ על ישראל לעשות ויתורים. הדרך ל"ועידה הבינלאומית" רצופה עדיין מכשולים רבים. עבאס תיאם כבר עמדות עם מצרים וירדן לדרוש מסגרת להסכם קבע מפורט עם לוחות זמנים ולא "הצהרת עקרונות" כפי שרוצה ישראל. בישראל בינתיים אין עמדה מגובשת אחת. הנשיא שמעון פרס מדבר על הצעה מסויימת, המשנה לראש הממשלה השר חיים רמון מדבר על הצעה שונה ולראש הממשלה אולמרט יש גם תוכנית משלו. ממשלת ישראל צריכה אף היא להיערך למשא ומתן ולקבוע את עמדותיה. הפלסטינים יודעים היטב מה הם רוצים האם גם אנחנו?

צילום: ר"מ אולמרט ושרי החוץ של ירדן ומצרים, באדיבות לע"מ

יום שישי, 24 באוגוסט 2007

מי יכול לעזור למחמוד עבאס?

מייקל וויליאמס, שליח האו"ם למזה"ת קרא השבוע לישראל לנקוט בצעדים משמעותיים כדי לחזק את מעמדו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. השליח וויליאמס הביע דאגה מכך שהצעדים שנקטה ישראל כמו הפשרת כספי המיסים ושחרור 250 אסירים של הפתח לא היו מספיקים לשמור על המומנטום וקרא לישראל לנקוט צעדים נוספים כמו הסרת מחסומים בגדה ופינוי המאחזים בלתי חוקיים. האם ישראל צריכה להיענות לקריאה זו? התשובה היא חיובית בתנאי שהדבר לא יפגע בביטחונה. צה"ל מקיים כעת בדיקה מקיפה כדי לראות אם אכן ניתן לצמצם את מספר המחסומים ביהודה ושומרון מבלי שהדבר יפגע בביטחון ויאפשר חדירת מחבלים מתאבדים לישראל. אולם, צריך לבדוק ברצינות אילו צעדים ישראל יכולה לעשות, בלי סיכון בטחוני, שבאמת עשויים לסייע למחמוד עבאס. בדרך כלל הדיבורים על הנושא הזה רק גורמים נזק למחמוד עבאס עצמו ומתנגדיו ממהרים להציגו כ"משתף פעולה" ו"כקבלן ביצוע" של המדיניות האמריקנית והישראלית באיזור. בדיקה מדוקדקת יותר של העובדות תגלה שדווקא ארגון החמאס מסייע לחיזוק מעמדו של מחמוד עבאס. סקר דעת קהל ראשון, מאז השתלטות החמאס על עזה, שעשה השבוע המכון הפלסטיני לתקשורת במזרח ירושלים (JMCC) מראה עלייה קלה בפופולריות של מחמוד עבאס ותנועת הפתח מול ירידה בפופולריות של איסמעיל הניה ותנועת החמאס. ממשלתו של סלאם פיאד בגדה גם זוכה לציון גבוה בהרבה, בסקר, על תפקודה לעומת ממשלת איסמעיל הניה ברצועת עזה. התנהגות החמאס ברצועה, בעיקר של "הכוח המבצעי" הכפוף למשרד הפנים, היא שגורמת נזק לתדמית הארגון. צעדי הדיכוי הקשים של האוכלוסיה, ניתוק הרצועה מהגדה, הפגיעה בחופש הביטוי והצנזורה על דיווחי התקשורת הם שמחזקים את מעמדם של הפתח ומחמוד עבאס הרבה יותר מהמחוות הישראליות. אם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וראש ממשלתו סלאם פיאד יתנהלו באופן נכון מול החמאס ומול הציבור הפלסטיני ולא יעשו שגיאות הם יכולים לחזק את מעמדם ללא עזרת ישראל. הנשיא עבאס שהוא גם ראש ארגון הפתח יכול למשל לנקוט צעדים ממשיים למיגור השחיתות,לאפשר רפורמות אמיתיות בתוך התנועה ולקדם את הדור הצעיר על פני הדור הוותיק והמושחת של יוצאי תוניס. צעדים כאלה יחזקו אותו ואת ממשלתו. עבאס צריך לשאוב את כוחו מבני העם הפלסטיני, כמנהיג אותנטי, ולא מישראל וארה"ב. אם הנשיא עבאס יחזק את מעמדו הוא יקל על ישראל לבוא לקראתו בנושא המדיני. החשש הישראלי העיקרי שבא לידי ביטוי השבוע בדיונים אצל ראש הממשלה אולמרט היה מכך שלמחמוד עבאס אין שליטה ממשית על השטח. מגבלה קשה זו מעוררת אצל ישראל את השאלה האם יש פרטנר רציני שאפשר לסמוך עליו ולהגיע עימו להסדר. אם יש פרטנר כזה באמת, הרי שאפשר גם לשקול לבוא לקראתו ולעשות פשרות וויתורים מתוך ידיעה שיש שותף אמין וחזק בצד השני שגם "ייספק את הסחורה". ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד הכריז השבוע על תוכנית לרפורמה ופיתוח שמטרתה "בניית חברה מתפתחת ובעלת יכולת חיים". התכנית מסתמכת על סיוע מהמדינות התורמות וכוללת גם את רצועת עזה. אם רק תתחיל התוכנית לצאת לפועל אין ספק שהדבר יתרום לשיפור מעמדם של הנשיא עבאס וראש ממשלתו פיאד. האופן שבו טיפלה השבוע ממשלת סלאם פיאד בהחזרת אספקת החשמל לרצועה, שהופסק בגלל גניבות הכספים של החמאס רק מעיד על יכולתה של הממשלה לחזק את עצמה באמצעות ניהול מדיניות נכונה. הנשיא הפלסטיני צריך לנצל לטובתו את טעויות ארגון החמאס בניהול חיי היום יום של התושבים בעזה ולהוכיח כי החמאס איננו מספק תקווה ותוחלת מדינית לבני עמו אלא רק פתרונות קיצוניים ובלתי מעשיים. בכך הוא יחזק את מעמדו. רק אחר כך תוכל ישראל לבוא לקראתו במחוות נוספות אמיתיות כשהוא כבר מחוזק ושניתן כבר לסמוך עליו. מחמוד עבאס צריך לחזק בראש ובראשונה את עצמו, הוא יכול לעשות זאת, כשזה יקרה יהיה לו קל יותר לקבל עזרה מישראל.

יום חמישי, 23 באוגוסט 2007

אין מה למהר

תנועת החמאס בטוחה שכוחה הולך וגובר מיום ליום וכי בסופו של דבר הפלסטינים והעולם ישלימו עם עובדת השתלטותה על רצועת עזה ויעברו לסדר היום. הביטחון העצמי של החמאס רב עד כי דובריה מעיזים לאיים על העולם המערבי. "המערב צריך לרסן את ישראל אחרת יתפוצץ המזרח התיכון היושב על חבית חומר נפץ. אני מקווה שהמערב יתעורר לפני שתהיה התפוצצות יותר נוראה מאירועי ה-11 בספטמבר 2001" מזהיר הד"ר אחמד יוסף יועצו המדיני של ראש ממשלת החמאס המודח איסמעיל הניה במאמר שפירסם השבוע.
מנגד, באש"ף בטוחים שהשתלטות החמאס על עזה הוציאה אותו לגמרי מהמשחק הפוליטי ושגם מדינות ערב יודעות זאת. לדעת בכירי אש"ף זהו העיתוי הנכון ל"סגור עסקה" עם ישראל. לדעתם ראש הממשלה אולמרט, צלח בהצלחה את דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד והוא מעוניין בהישגים מדיניים שיבטיחו את הישארותו בשלטון. אם נוסיף לכך את המסרים המרגיעים ששיגרה סוריה כי איננה מעונינת במלחמה עם ישראל והעובדה שהנשיא בוש מעוניין בהגשמת חזון המדינה הפלסטינית לפני שיעזוב את כסאו בבית הלבן הרי שלפנינו אוסף של צדדים מעונינים בעלי אינטרסנטים שיכולים להגיע להסכם מדיני. באש"ף בטוחים שאין צורך כלל במשא ומתן, רוב הנושאים של הסדר הקבע, כ-90% מהם כבר סוכמו בועידת קמפ דיויד ושיחות טאבא ב-2001 ואת מה שנותר ניתן לסיים בתוך זמן קצר.
"הגיעה השעה לקבל החלטות", אומר סאיב עריקאת מבכירי אש"ף, "ולקבוע לוח זמנים מפורט להקמת המדינה הפלסטינית".
ברחוב הפלסטיני לעומת זאת יש אדישות לנושא המו"מ על הסדר הקבע. מה שמעסיק את הרחוב הוא הניתוק של הגדה המערבית מעזה ומעללי החמאס ברצועת עזה. רבים משוכנעים שה"כינוס הבינלאומי" שיוזם הנשיא בוש בקיץ הוא "הצגה" שלא תוביל לשום הסכם.
השבועות הקרובים יקבעו מי צודק ארגון החמאס או אש"ף. הרבה מאוד תלוי גם בממשלת ישראל. האם תסכים לעמדת אש"ף כי קו ההתחלה של המו"מ הוא הסיכומים של ממשלת ברק עם הפלסטינים ב2001? שר הביטחון אהוד ברק עצמו גורס כי אין שום סיכוי להסדר וכי אין שום הבדל בין הפתח לחמאס אך הוא איננו זה שמנהל את המו"מ עם אש"ף. איראן מתכוונת להכשיל את ה"כינוס הבינלאומי" שמארגנת ארה"ב באמצעות שלוחותיה החזבאללה, החמאס והג'האד האיסלאמי. לפיכך צריך לקחת ברצינות את אזהרותיו של הד"ר אחמד יוסף. ישראל גם צריכה להנמיך את הציפיות מהמפגש הזה. האכזבה מכישלון פסגת קמפ דיויד לפני שבע שנים הביאה להתפרצות אינתיפאדאת "אלאקצא". ארגון החמאס גם עלול לנצל את כשלון "הכינוס הבינלאומי" כדי לנגח את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ולהגביר את כוחו בגדה המערבית. במצב שכזה שבו המחנה הפלסטיני חצוי לשניים כשהחלק הקיצוני נתמך על יד "ציר הרשע" בראשות איראן צריכה ישראל להתנהל בזהירות רבה ולא למהר לוותר על האינטרסים הבטחוניים שלה. כדאי לשתף את שר הביטחון אהוד ברק בדיוני המשא ומתן ולא להסתפק רק במינוי השר חיים רמון לתפקיד הבכיר של ריכוז המשא ומתן המדיני. לברק יש ניסיון רב מניהול השיחות על הסדר הקבע לפני שבע שנים וגם נסיון מדיני מניהול המשא ומתן עם סוריה בשיחות שפרדסטאון. אכן, חלון ההזדמנויות להסדר מדיני נפתח שוב אך אסור למהר. בערבית אומר הפתגם "החיפזון הוא מן השטן". בשיחות קמפ דיויד סירבו הפלסטינים להסדר ביניים ארוך טווח למרות שידעו כי אין סיכוי להשגת הסדר קבע, הם רצו "הכל או לא כלום". ישראל צריכה להפיק מכך את הלקחים ולהכין בתיאום עם ארה"ב, את החלופה של הסדר ביניים אחרת אנו עלולים להגיע שוב, במקרה של כישלון השיחות, לעימות אלים רחב היקף עם הפלסטינים.

יום רביעי, 22 באוגוסט 2007

אין מי שיסביר לעולם

ישראל שקלה, כבר לפני זמן רב, במסגרת ההתיעצויות הבטחוניות שקיימה כיצד להלחם בירי טילי הקסאם מהרצועה, לנתק את החשמל לתושבי עזה כדי להפעיל לחץ על ארגוני החבלה להפסיק את הירי. הרעיון נדחה על הסף מסיבות הומניטריות כדי שלא להטיל עונש קולקטיבי על האוכלוסיה הפלסטינית. והנה מי שגורם לניתוק החשמל ברוב חלקי הרצועה הוא ארגון החמאס ולא ישראל שאותה מנגחים בעולם, חדשות לבקרים, על מדיניותה כלפי תושבי הרצועה.
במשך כמה ימים לא היה חשמל ברצועה לאחר שהאיחוד האירופי הפסיק לממן את הדלק לייצור חשמל ברצועת עזה כשהתברר לו שארגון החמאס גונב את הכספים של חברת החשמל בעזה כדי לממן בין היתר את הפעילות הצבאית שלו. האיחוד האירופי מזרים מידי חודש כ-20 מליון יורו לרכישת הדלק המשמש לייצור החשמל והוא דורש עכשיו ערבויות שכל הכספים שהוא מעביר יגיעו לרווחתם של תושבי הרצועה כתנאי לחידוש הסיוע.
מי שניצל את מה שקרה היה הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס אשר פנה למדינות ערב ולכמה ממדינות אירופה כדי לעדכנן בחומרת המצב. עבאס סיפר לכמה מראשי המדינות האלה כי המשך ניתוק החשמל יגרום נזק לכלכלה הפלסטינית בנוסף לסבל האזרחים בחיי היום יום.
החמאס נתפס כאן "על חם". במשך שנים תקף הארגון הזה את אש"ף והרשות הפלסטינית על העלמות וגניבות כספים והנה ברגע שהשתלט על השלטון ברצועה מאמצים אנשיו את אותן השיטות. לכן מיהר החמאס להתחייב בפני האיחוד האירופי לכבד כל מסקנה שתקבע על ידי הועדה החיצונית שתבדוק את הנושא. השיבושים באספקת החשמל פגעו גם באספקת המים מכיוון שבהעדר חשמל לא ניתן היה להפעיל את משאבות המים למרות החום הכבד ברצועה.
היכן ישראל בסיפור? שתיקה מוחלטת מצד הדרג המדיני והבטחוני. האם אין זו הזדמנות טובה להסברה הישראלית להציג את הנזק שגורם החמאס לתושבי הרצועה? האם מישהו בישראל, במערכת הביטחון או במשרד החוץ חשב כיצד לנצל את הסיפור הזה מבחינה תקשורתית כדי לשפר את תדמיתה של ישראל? האם לא היה ראוי למשל, שישראל תציע עזרה זמנית כלשהי לפלסטינים, ולו רק כדי לחשוף ברבים את ערוותו של ארגון החמאס? הרבה שאלות ותשובות אין.
אסור לישראל לגלות אדישות כלפי הנעשה ברצועה, במיוחד בכל כל מה שקשור לאוכלוסיה האזרחית. ישראל חייבת לנצל כל הזדמנות להסברת עמדתה כי התנתקה באופן מוחלט מהרצועה וכי רוב הבעיות הבטחוניות והכלכליות של התושבים הן תוצאה ישירה של מדיניות הארגונים הפלסטינים הקיצוניים. הרדיו והטלוויזיה של הרשות הפלסטינית הכפופים ישירות לנשיא מחמוד עבאס תוקפים, כבר כמה ימים בשידוריהם, את ארגון החמאס על פרשת החשמל. אמצעי התקשורת הישראלים והזרים מתענינים פחות בסיפור אולם אם ישראל היתה נוקטת יוזמה כלשהי, בצורה מושכלת, לסייע לתושבי הרצועה סביר להניח כי היתה זוכה בכמה נקודות בדעת הקהל העולמית.

יום שלישי, 21 באוגוסט 2007

האם שרון ומופז הורו לחסל את יאסר ערפאת?

מותו של יאסר ערפאת בנסיבות מסתוריות ממשיך להעסיק את הפלסטינים. בצמרת אש"ף וברחוב הפלסטיני משוכנעים כי ישראל היא שחיסלה בצורה מתוחכמת את ערפאת, הסברה הרווחת היא כי ערפאת הורעל אך הטוענים כך לא יכולים להסביר כיצד נעשה הדבר. באחרונה טען ד"ר אשרף אלכורדי, רופאו האישי של ערפאת, כי הראיס חוסל לאחר שלדמו הוזרק נגיף איידס ועכשיו מאשים בסאם אבו שריף, מי שהיה יועצו המדיני של ערפאת, כי שרון ומופז הם שתכננו את חיסולו של ערפאת באמצעות הרעלת מזונו ותרופותיו. האם הדבר נכון? ישראל מכחישה. אם כך מדוע ממשיכים הפלסטינים בהאשמות אלה?
ועדת החקירה הרשמית שמינה אש"ף לא הגיעה למסקנות ברורות ונחרצות שמהן עולה כי ישראל אחראית למותו של ערפאת. גם ישראל מצידה הכחישה בזמנו וממשיכה להכחיש בתוקף ובאופן עקבי כל קשר למותו של ראש אש"ף.
לפני כשבועיים חל יום הולדתו של יאסר ערפאת. התאריך המיוחד הזה, עבור הפלסטינים, שוב עורר את שאלת מות הראיס ורופאו האישי אשרף אלכורדי טען בראיון עיתונאי כי ערפאת הורעל למוות וכי כדי להסתיר את דבר ההרעלה הוזרק לדמו נגיף מחלת האיידס. אלכורדי, המתגורר בירדן, טען גם כי הוא לא הוזעק לרמאללה למרות שכך היה נהוג בכל עת שבה חלה ערפאת וכי לא נתנו לו לבדוק את גופת ערפאת. מדוע המתין אלכורדי עד עכשיו כדי לטעון את טענותיו?
גם ליועצו המדיני של ערפאת, בסאם אבו שריף יש סיפור מעניין וגם הוא "נזכר" בו רק עכשיו כדי לספר על "גילויים חדשים" הקשורים למות מנהיגו. בראיון לשבועון "כל-אלערב" היוצא לאור בנצרת בסוף השבוע שעבר, טען אבו שריף כי ידיד יהודי שלו המשרת בצה"ל סיפר לו כי כי בשיחה בין ראש הממשלה אריאל שרון ושר הבטחון שאול מופז, שהתקיימה לאחר אחת מישיבות הממשלה ובתגובה לדבריו של שרון כי ישראל איבדה את האפשרות לפגוע בערפאת בעת המצור על המוקאטעה ברמאללה, אמר שר הבטחון מופז לשרון כי אפשר להתפטר מערפאת מבלי שישראל תואשם בכך וקיבל ממנו "אור ירוק" לביצוע התוכנית להרעיל את ערפאת. אבו שריף טוען כי, הוא עצמו, הזהיר את ערפאת במכתב ויעץ לו שלא לאכול ולשתות מהאוכל המגיע למוקאטעה ברמאללה. יאסר ערפאת לא שעה לאזהרותיו ולדבריו, של בסאם אבו שריף, האוכל שהגיע למוקאטעה הורעל בידי החיילים הישראלים שצרו עליה ושהיתה להם שליטה בלעדית על המזון והתרופות שהגיעו לערפאת הנצור. כמובן שאבו שריף טוען כי בידיו יש עוד מידע רב על הפרשה וכי איננו יכול לגלות את זהות חברו היהודי מחשש שהוא ייעצר.
אינני מתיימר לדעת מהי הסיבה המדוייקת למותו של ערפאת ואם הורעל או לא. אינני יכול גם לקבוע בוודאות כי ידה של ישראל לא היתה מעורבת בכך. אני יודע משיחותי עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי "אריק" תיעב את ערפאת. אריאל שרון ראה בו "רוצח שידיו מגואלות בדמם של יהודים רבים" ובחוגים סגורים הוא נהג לכנות את ערפאת בכינו הגנאי "הכלב". שרון הבטיח לנשיא האמריקני ג'ורג' בוש שלא ייפגע פיזית בערפאת ויאסר ערפאת סמך מאוד על הבטחה זו וראה בה מעין "תעודת ביטוח" וקבלת חסינות מישראל. עם זאת בהמשך הסתייג שרון, באחת מפגישותיו עם בוש, מההבטחה שנתן בענינו של יאסר ערפאת. האם שינה שרון את הבטחתו ונתן "אור ירוק" לחיסול ערפאת? גורמים מדיניים בירושלים מכחישים זאת בתוקף. האם למרות ההכחשה יש דברים בגו? הדברים בודאי יתבררו עם הזמן. ברור היה לי, ככתב מדיני באותה התקופה, שרבים בישראל, גם בדרג המדיני, היו רוצים מאוד שישראל תהיה זו שתחסל את ערפאת כדי לסגור עימו את חשבון הדמים שפתח עם ישראל באינתיפאדת "אל-אקצא". ברור לי גם שאם שרון החליט לחסל את יאסר ערפאת והורה לידידו ראש המוסד מאיר דגן לעשות זאת הרי שהיה זה אחד המבצעים החשאיים ביותר של מדינת ישראל שרק מתי מעט, שניתן לסופרם על לא יותר משתי ידיים, היו שותפי סוד למבצע שכזה, בודאי לא אנשים מקרב ידידיו הישראלים של בסאם אבו שריף. מבחינת היכולת המבצעית הרי שלישראל היתה היכולת הזו. כולנו זוכרים את המבצע הכושל של המוסד בירדן שבו הורעל ח'אלד משעל מנהיג החמאס ברעל מיוחד שייצר המוסד ועל פי מקורות זרים ישראל הרעילה למוות, בשיטה דומה ב-1978, את הד"ר וודיע חדאד איש ה"חזית העממית לשחרור פלסטין" שהיה אחראי לעשרות חטיפות מטוסים ופעולות טרור נגד ישראל.
מה בכל זאת דוחף מחדש את הפלסטינים להעלות את הנושא לסדר היום? הפלסטינים אוהבים את תיאוריית הקונספירציה(מוא'מרה_בערבית) לכן מיהרו להכריז על יאסר ערפאת כ"שהיד". מותו של ערפאת לא היה צפוי. הוא החזיק מעמד במצור ברמאללה תקופה ארוכה והפך לסמל "העמידה האיתנה"(צומוד) מול "הכובש הישראלי". הפלסטינים רוצים להנציח את המיתוס הזה בכל מחיר ולהראות שמותו של ערפאת לא היה טבעי ורק כוח עליון הצליח לגבור עליו. הדרך לעשות זאת היא לטעון שהוא חוסל ביד ישראל שכן אחרת הוא היה ממשיך לחיות עוד זמן רב. בתקופה הזו שבה החמאס השתלט בכוח על עזה ובראש אש"ף עומד מנהיג חלש בדמותו של מחמוד עבאס טוב להתרפק קצת על העבר, על הנוסטלגיה, להיזכר, מעט, במנהיג הגדול, יאסר ערפאת, שהוביל את ה"מהפיכה" הפלסטינית והנהיג את העם הפלסטיני לנצחונות. מה רע בכך להזכיר לחמאס את גדולתו של ערפאת ואת תרומתו למאבק הפלסטיני? מה רע בכך לשוב ולהאשים את ישראל במותו? הרי גם החמאס שונא את ישראל ושותף לתיאוריית הקונספירציה, שכן ישראל ניסתה לפגוע בח'אלד משעל באותה השיטה. בשנה הבאה נשמע בודאי, שוב, על תיאוריות חדשות ומידע חדש שייחשף כיצד "חיסלה" ישראל את ערפאת. טוב שבכל פעם שרוצים לחזק את הפתח מול החמאס או לחזק את הפטריוטיות הפלסטינית אפשר לשלוף מהבויידם, פעם נוספת, את סיפור חיסולו של ערפאת, לנער קצת את האבק ממנו, לתבלו בסיפורים חדשים והנה לפנינו סיפור טוב שכל פלסטיני יכול, מבחינה לאומית, להזדהות עימו.

יום שני, 20 באוגוסט 2007

איראן תנסה להכשיל את הועידה הבינלאומית בסתיו

שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס אמורה להגיע לישראל בשבוע הראשון של ספטמבר כדי לנסות ולקדם את המגעים בין ישראל לרשות הפלסטינית בנושאי "הליבה" של הסדר הקבע. בינתיים אף אחד מן הצדדים לא יודע מתי בדיוק תתקיים הועידה הבינלאומית, היכן ומי ישתתף בה. האיראנים שהפכו למעצמה אזורית חזקה במזרח התיכון מתכננים, על פי כמה סימנים, לחבל בועידה ולהביא לכשלונה, באמצעות בני בריתם, החזבאללה, החמאס והג'האד האיסלאמי. בעוד ישראל וארה"ב מחפשות דרכים נוספות "להחליש את החמאס" מתחיל ארגון החמאס, המנוטרל מהמשא ומתן, בהחלשתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בדעת הקהל הפלסטינית כדי לשמוט מתחת לרגליו כל לגיטימציה למשא ומתן עם ישראל. אם בעבר, בהסכם הפיוס בין הפתח לחמאס המכונה "הסכם מכה", הסכים החמאס לכך שאש"ף והנשיא עבאס ינהלו את המשא ומתן עם ישראל, הרי שעתה השתנתה התמונה. ראש הממשלה המודח של החמאס איסמעיל הניה כינס שלשום מסיבת עיתונאים בעזה שבה הודיע כי "אין לאף אחד בשלב הזה מנדט לנהל משא ומתן עם ישראל". הניה גם הודיע כי לאף אחד "אין זכות לוותר בנושא הפליטים ו"זכות השיבה"".
גם באש"ף עצמו ניכרת הקשחת עמדות. דוברים שונים של אש"ף מכחישים את הידיעות בעיתונות הישראלית על משא ומתן רציני בין הצדדים על הסדר הקבע. יאסר עבד רבו, המזכיר הכללי של אש"ף אומר כי "הדבר היחידי שמעניין את ישראל הוא לשבת עם מדינות ערב כדי להשיג צעד כלשהו לקראת נרמול היחסים עימן".
הצהרותיו של איסמעיל הניה צריכות להדליק "אור אדום" אצל שני הצדדים. גם כך, מצבו של מחמוד עבאס רעוע בדעת הקהל הפלסטינית ואין לו לגיטימציה רבה. כל צעד שייעשה כלפי ישראל במשא ומתן יוצג מייד כ"ויתור מסוכן" על ידי החמאס או כמעשה של "בגידה". נכון שמחמוד עבאס הבטיח בעבר לפלסטינים כי יביא כל הסכם למשאל עם אך הדבר הזה איננו מעשי. כיצד יביא הבנות כלשהן עם ישראל למשאל עם ברצועת עזה, למשל, הנשלטת על ידי החמאס או במחנות הפליטים הפלסטינים בסוריה ולבנון?
ההערכות המודיעיניות הן שככל שיתקרב מועד "הועידה הבינלאומית" ינסו הארגונים הקיצוניים לטרפד אותה. אסור לשכוח שהחמאס מאפשר לארגון הג'האד האיסלאמי לשגר טילי קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל באין מפריע. אחד התרחישים האפשריים הוא מתקפת קסאמים מהרצועה על ישראל לקראת כינוס הועידה, במטרה להכשילה, או אפילו חידוש פיגועי ההתאבדות של החמאס בתוך ישראל כדי לטרפד כל התקדמות מדינית. ישראל לא תוכל להרשות לעצמה לנהל משא ומתן "תחת אש" וב"צל הטרור". המחאה הציבורית תגבר והממשלה תאלץ להפסיק או להשעות את המשא ומתן. קברניטינו צריכים לקחת זאת בחשבון ולשאול את עצמם האם העיתוי הנוכחי למשא ומתן על הסדר הקבע הוא נכון? האם ישראל צריכה להבהיר כבר עכשיו כי לא תנהל משא ומתן אם יתחדשו פעולות הטרור נגדה? יש כבר סימנים כי החמאס מתכוון להכשיל את "הועידה הבינלאומית" בסתיו ישראל צריכה להבהיר כי "לא יהיה משא ומתן בכל מחיר" גם אם פירוש הדבר הפסקת המגעים עם הפלסטינים. עדיף להגדיר כבר עכשיו את "הקו האדום" של ישראל ולהבהיר זאת גם לאמריקנים לפני שיתחדשו הפיגועים. אם תגרר ישראל למשא ומתן "תחת אש" יהיה בכך מסר של חולשה והפלסטינים יגבירו את הטרור כדי לאלץ את ישראל להגיש ויתורים נוספים. כדאי לדבר כבר עכשיו בקול ברור.

יום ראשון, 19 באוגוסט 2007

לעצור את המימון לטרור העולמי

ארה"ב עשתה בשבוע שעבר שני צעדים חשובים במלחמתה בטרור האיסלאמי הקיצוני. האחד הכללתו של ארגון "פתח אל-איסלאם" ברשימת ארגוני הטרור והשני ההודעה על כוונתה להכליל ברשימה זו גם את "משמרות המהפיכה" האיראניים. האם ארצות הברית נהגה נכון? האם לישראל יהיו רווחים מדיניים כלשהם מהצעד הזה? התשובה היא חיובית. כל פעולה נגד הטרור העולמי ונגד איראן משרתת את האינטרסים האמריקנים ואת ישראל שהפכו ל"סדין אדום" באיזור המזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל. בהודעת משרד החוץ האמריקני נאמר כי "קונדלסיה רייס מתייחסת לארגון "פתח אל-איסלאם" כמשתייך לטרור העולמי וכי הוא מאיים על שלום לבנון והאיזור". מומחי מודיעין אומרים כי ארה"ב מעריכה כי לארגון זה, שעדיין מנהל קרבות מרים עם צבא לבנון במחנה הפליטים נהר אלבארד, יש קשר הדוק עם ארגון אלקאעדה ולאו דווקא עם המודיעין הסורי כפי שניסו לטעון גורמים בלבנון. בראש הארגון הזה עומד פלסטיני בשם שאכר אלעבסי, יליד יריחו, המבוקש בירדן בשל השתתפותו ברצח הדיפלומט האמריקני לורנס פולי בעמאן ב-2002. בארגון חברים מחבלים ממוצא ערבי מגוון. ההערכה היא שארגון אלקאעדה מנסה להתבסס במחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון כדי לפעול נגד מדינות נוספות באיזור ונגד כוח יוניפי"ל בדרום לבנון. הצבא הלבנוני לא הצליח עד כה להכריע את לוחמי הארגון, כשבעים במספר, המתבצרים בתוך מנהרות בחלק הדרומי של מחנה הפליטים נהר אלבארד.
באשר ל"משמרות המהפיכה" האיראניים הרי שעל פי המודיעין האמריקני הכוח המבצעי של ארגון זה המכונה "כוח אל קודס" מסייע בנשק ואימונים למליציות השיעיות בעיראק, לטאליבאן באפגניסטן וגם לחזבאאללה ולחמאס. האיראנים השיעיים לא מבדילים בין הטרור הסוני לטרור השיעי והם מוכנים לתמוך בכל ארגון טרור הפועל נגד ארה"ב וישראל. ההכרזה הרשמית על משמרות המהפיכה האיראניים כארגון טרור תהיה כנראה בחודש הבא לפני הכינוס השנתי של עצרת האו"ם.
ארה"ב ייסדה את "הרשימה השחורה" של הארגונים העוסקים בטרור מייד לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. רשימה זו מאפשרת לה לפעול מוסרית וחוקית נגד ארגונים אלה. הטרור ממומן על ידי כסף והוא קשור לגופים עסקיים שונים ברחבי העולם. החוק מאפשר לארה"ב לפעול נגד גופים עסקיים וכלכליים הקשורים לארגוני טרור שנכללים ב"רשימה השחורה" של מחלקת המדינה.
בהחלטתה הקשורה ל"משמרות המהפיכה" האיראניים מאותתת ארה"ב לאיראן על חוסר שביעות רצונה מההיענות האיראנית לדרישות הקהילה הבינלאומית להקפיא את תוכנית הגרעין שלה.
ישראל צריכה לברך על ההחלטות האמריקניות האחרונות. ארגון אלקאעדה מנסה לפגוע בכוחות האו"ם בדרום לבנון כדי לערער את היציבות היחסית שהושגה שם ולמנוע את יישום החלטה 1701 שהתקבלה בימים האחרונים של מלחמת לבנון השניה, בכך הוא מנסה לסייע לחזבאללה וייתכן שהפיגוע שהיה, לאחרונה נגד חיילי הכוח הספרדי בדרום לבנון מתואם בין אלקאעדה לבין החזבאללה. ארגון אלקאעדה כבר התמקם ברצועת עזה והקים שלוחה הנקראת "צבא האיסלאם" שחטפה את כתב הבי.בי.סי אלן ג'ונסטון ומתכננת פיגועים נגד יעדים מערביים נוספים.
מה שדרוש הוא פעילות דיפלומטית נרחבת מצד ארה"ב וישראל כדי שגם מדינות נוספות בעולם יצטרפו לחרם האמריקני. רצוי ליזום "רשימה שחורה" של הקוורטט-הרביעיה הבינלאומית ( שבה חברים ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם). פעילות נחרצת של הקוורטט, כגוף אחד, הפועל נגד הטרור יכולה להיות יעילה בהפחתת המימון המשמן את גלגלי הטרור העולמי. כדאי להקדיש לכך מחשבה. בינתיים הטרור מכה ללא הרף.

כפל הלשון של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס

יו"ר אש"ף יאסר ערפאת שמת בנסיבות מסתוריות, דיבר תמיד, בכפל לשון. האם יורשו בתפקיד, מחמוד עבאס מאמץ את אותה השיטה? מייד לאחר ההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה שינה מחמוד עבאס, מקצה אל קצה, את יחסו לחמאס ואף אימץ את התיחסותה של ישראל לארגון הזה. הוא הודיע כי לא ינהל דיאלוג עם הארגון שעשה הפיכה צבאית, לפני שיחזיר את המצב ברצועה לקדמותו ואף הגדיל לעשות בכך, שבכינוס המועצה המרכזית של אש"ף לפני כחודשיים, כינה את החמאס במילים "ארגון טרור" והאשים את אנשיו ברצח אזרחים פלסטינים חפים מפשע. מחמוד עבאס גם גילה כי החמאס ניסה להתנקש בחייו באמצעות מנהרת נפץ ושיגר למנהיגי ערב קלטת וידאו שבה נראים המתנקשים. זאת ועוד עבאס שחתם עם ח'אלד משעל על הסכם הפיוס בין פתח לחמאס המכונה "הסכם מכה", למורת רוחה של ישראל, הודה באזניו של ראש הממשלה אולמרט ובפניה של שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס כי טעה בכל הקשור לחמאס. הוא גם התחייב שלא לשוב לחיקו של החמאס ולהמשיך במשא ומתן עם ישראל ללא שיתוף ארגון זה. על מחמוד עבאס הופעלו לחצים אדירים מצד מדינות ערב ומצד פלגים שונים של אש"ף להתפייס עם החמאס אך הוא סירב. לרגע, נדמה היה שהנשיא הפלסטיני התפקח והבין את המציאות האמיתית שבה הוא חי.
לפני כמה ימים פגשתי ברמאללה את ריאד אלמאלכי, שר ההסברה הפלסטיני, לשאלתי השיב אלמאלכי כי אין שום סיכוי שמחמוד עבאס יתפייס עם החמאס. "מדובר בשלוחה קיצונית של איראן, אנשים שעשו זוועות נגד העם הפלסטיני, הם רעבים לכוח ודוגלים באלימות " הדגיש אלמאלכי.
והנה עתה נשמעות זמירות חדשות מפיו של הנשיא עבאס עצמו. השבוע בתום פגישתו עם שר החוץ היפאני ברמאללה קרא עבאס לארגון החמאס בנימה פייסנית "לחזור בו משגיאותיו, לשנות דרכו ולשוב לאחדות הלאומית הפלסטינית..." עבאס גם הביע תקווה שהחמאס יגיע לאותה המסקנה.
הזגזוגים האלה של מחמוד עבאס צריכים להדאיג את ישראל. מה מתכנן עבורנו מחמוד עבאס? כל התפייסות עם החמאס תהיה על חשבונה של ישראל ותכביד על המשא ומתן הקשה ממילא. כדאי לשים לב לכמה התבטאויות של מנהיגי החמאס השבוע: אוסאמה חמדאן, נציג החמאס בלבנון אמר "כפלסטיני אני מאמין שהתשובה הנכונה היא השמדת הישות הציונית כולה" ואילו אסמאעיל הניה הכריז בעזה כי "הפלסטינים ילחמו בישראל דור אחר דור עד הניצחון ועוד יחגגו במסגד אלאקצא בירושלים".
האם מחמוד עבאס מתכנן לחבור שוב לגורמים קיצוניים אלה? כנראה שכן. רוב הפרשנים הפוליטיים הפלסטינים המכירים היטב את מחמוד עבאס, אישיותו הרופסת וחוסר נחישותו סבורים כי מלכתחילה היה ברור שהוא לא יעמוד בלחצים ויחדש את ההדברות עם החמאס. מחמוד עבאס תמיד יעדיף התפייסות עם החמאס, התכרבלות בחיקה החם של האחדות הלאומית הפלסטינית עם המשך הסכסוך עם ישראל על פני נועזות מדינית, פשרה ריאלית והסכמה אמיתית לחלוקתה של אדמת "פלסטין" ההיסטורית לשתי מדינות. גם במשא ומתן על הסדר הקבע, לפני שבע שנים בקמפ דיויד, גילה מחמוד עבאס עמדות קיצוניות יותר מעמדותיו של יאסר ערפאת.
במשרד החוץ בירושלים היו מודאגים מאוד השבוע מהסדקים בעמדה האירופית נגד ההדברות עם החמאס לאחר שהשבוע נשמעו באיטליה ובריטניה קולות הקוראים לניהול משא ומתן עם ארגון זה. הדיפלומטים הישראלים הסבירו בעולם כי אפילו הנשיא הפלסטיני התנתק מהחמאס בגלל היותו ארגון טרור וכי הרביעיה הבינלאומית חייבת לשמור על עמדה אחידה ובלתי מתפשרת כלפי החמאס, והנה בא מחמוד עבאס ובהבל פה שומט את הקרקע מתחת לטיעוניה של ישראל.
בזירה הפוליטית הפלסטינית מעריכים שמחמוד עבאס החל באיתותים לחמאס כי הוא מוכן לחדש עימו את הדיאלוג במטרה להגיע להסכם פיוס נוסף, "הסכם מכה מס' 2". בפני ישראל וארה"ב יוכל, הנשיא עבאס, תמיד לטעון כי לא היתה לו ברירה וכי הפיוס רק "יחזק את תהליך השלום". ישראל עומדת להתאכזב שוב ממחמוד עבאס. אולי אכן צודק שר הבטחון אהוד ברק כי אין שום הבדל בין הפתח לחמאס ואין שום סיכוי להסדר מדיני. אולי באמת כל המשא ומתן עם עבאס הוא בבחינת "סופלה" עם הרבה אוויר? כדאי שהממשלה תעקוב מקרוב אחר עבאס, שותפה למשא ומתן, ולא תאפשר לו לזגזג בהצהרותיו ובהבטחותיו. בדרך כלל התפייסות אוייבינו, זה עם זה, באה על חשבוננו אנו.

יום חמישי, 16 באוגוסט 2007

מה צריכה להיות תשובת ישראל לסוריה?

שתי הצהרות חשובות נזרקו השבוע אל חלל האויר במזרח התיכון, דבריו של סגן נשיא סוריה פארוק א-שרע כי סוריה לא מתכוונת ליזום או לפתוח במלחמה נגד ישראל והצהרתו של מזכ"ל החזבאללה חסן נצראללה כי ארגונו "אינו רוצה מלחמה והלואי שלא תהיה". האמנם? בישראל התקבלו הצהרות אלה בסיפוק אך בחשדנות. סוריה והחזבאללה ממשיכות להתחמש בנשק וטילים, הצבא הסורי הגביר את אימוניו וחזבאללה ממשיך בהברחות הנשק מסוריה ללבנון. מה צריכה לעשות ישראל בתגובה?
הדרג המדיני יישם, כנראה, חלק מהמלצות הביניים של ועדת וינוגרד. בשבועות האחרונים התכנס הקבינט הבטחוני שש פעמים כדי לדון בתרחישים שונים של עימות עם סוריה. ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל גם יצאו לסיור בפיקוד הצפון ושמעו מפי מפקדי הצבא כי השינויים בהערכות יחידות צבא סוריה היו מגננתיים בלבד. האם ייתכן כי ההצהרות האלה נאמרו כדי "להרדים" את ישראל ואז אולי לפתוח במתקפת פתע? בהחלט אפשרי, כבר הופתענו על ידי הערבים ב-1973, במלחמת יום הכיפורים. גורם בטחוני בכיר אמר לי שמה שמפתה את הסורים יותר מכל לצאת למלחמה בישראל היא העובדה שהעורף הישראלי חשוף לחלוטין, ללא אמצעי הגנה. ההנהגה הסורית, כך סיפרו גורמים לבנונים יודעי דבר, ממש התמוגגה מהצלחת מתקפות הטילים של החזבאללה על ערי ישראל במלחמה האחרונה והיתה מרותקת למרקעי הטלויזיה כדי לעקוב אחר שידורי תחנת "אלמנאר" של השיח' חסן נצראללה. לא בכל יום רואים מאות אלפי ישראלים נמלטים מבתיהם מאימת הטילים הערבים. מתקפה סורית על ישראל, על פי תכנון המטכ"ל הסורי, תהיה משולבת עם ירי אלפי רקטות של החזבאללה מלבנון ומאות טילי קסאם של החמאס מרצועת עזה. ה"סנדוויץ'" הזה שבו תהיה נתונה ישראל מדרום ומצפון מוצג על ידי הצבא הסורי לנשיא בשאר אסד בתרחישים השונים של המלחמה העתידית. חיזוק העורף הישראלי באופן משמעותי ומהיר יאותת לסורים כי ישראל אינה מתכוונת לספק להם מטרות קלות.
סוריה גם מהדקת, באחרונה, את קשריה עם איראן. ביקורו האחרון של נשיא איראן אחמדינג'אד בסוריה שבו הוא התלהם והבטיח "קיץ חם" ומה שהתרחש מאחורי הקלעים, מבחינת התיאום האיראני עם מנהיגי החמאס והג'האד האיסלאמי, לא נעלם מעיני ואוזני המודיעין הישראלי. על פי מקורות ערביים הגנרל עאסף שווקאת מפקד המודיעין הסורי "דוחף"את גיסו, הנשיא בשאר אסד למלחמה עם ישראל. הגנרל שווקאת היה מעורב בחיסולו של ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי, הוא חושש מבית הדין הבינלאומי ומעוניין להרחיק את תשומת לב העולם מנושא זה גם במחיר של עימות צבאי עם ישראל.
על פי נתוני המודיעין, הסורים חיזקו את מערך הנ"מ שלהם ויש להם כ-200 סוללות מסוגים שונים, מערך זה נועד לנטרל את חיל האויר הישראלי כלקח שהפיקו הסורים ממלחמת לבנון השניה. הסורים הפיקו לקחים נוספים מהמלחמה והם מנסים לסגור את הפערים הצבאיים הנדרשים מול ישראל, בכל התחומים, כדי להיות מוכנים ביום פקודה.
ישראל אם כך חייבת לשמור על עירנות מתמדת בכל מה שקשור ל"ציר הרשע". המבחן צריך להיות המעשים של הסורים בשטח. למודיעין הישראלי יש רשימה מוכנה של מאות "סימנים מעידים" על הכנות למלחמה אפשרית בכל אחת מן הגזרות הרלבנטיות. אם יתממשו סימנים אלה אסור לישראל להמתין לרגע ועליה לשקול, אפילו הנחתת מכת מנע מקדימה על סוריה והחזבאללה כפי שעשתה למדינות ערב במלחמת ששת הימים. ישראל חייבת, במידת הצורך, להכריע את המלחמה הבאה, אם תפרוץ, בצורה ברורה ומהירה. כולם צריכים לדעת מי ניצח ומי הפסיד. והחשוב מכל חיזוק כוח ההרתעה של ישראל. צריך לחזק את צה"ל באימונים ובנשק מתקדם. לסורים יש מודיעין טוב והם יבינו, די מהר, את עוצמת הכוח העומד מולם.
עם זאת אסור לישראל לדחוף את סוריה, עוד יותר, לחיקו של הדוב האיראני. היא צריכה לתת לסוריה גזר בדמות "אופק מדיני" שינטרל את המוטיבציה של גורמים סורים קיצוניים מלגרור את הנשיא בשאר אסד למלחמה עם ישראל ויאפשר את חידוש המשא ומתן בין שתי המדינות.
עד כה העדיפה ישראל את המסלול הפלסטיני אבל המסלול הזה מורכב מאוד וספק רב אם אפשר להגיע להסדר עם ההנהגה הפלסטינית המפוצלת הנוכחית. ארצות הברית מסתייגת מסוריה ומעדיפה, גם כן, את הערוץ הפלסטיני בגלל תמיכת סוריה המסיבית בפעולות הטרור נגד החיילים האמריקנים בעיראק ומוערבות סוריה בזירה הלבנונית. צריך להמשיך ולאותת ללא הרף לסוריה על כוונות השלום של ישראל בדרכים שונות. אסור להזניח את אופציית הערוץ החשאי ולמצות עד תום את מאמצי התיווך של תורכיה בין ישראל לסוריה. יש גם לשקול לשלב את סוריה בועידה הבינלאומית שיכנס הנשיא בוש בסתיו הקרוב, אפילו כמשקיפה בלבד, כדי לא להרגיז את האמריקנים, או להודיע לפחות כבר עכשיו, בתיאום עם ארה"ב, שהיא תשולב בשלב הבא של המשא ומתן. המשך בידודה של סוריה רק ידחוף אותה יותר לזרועותיה הקיצוניות של טהראן.

צילום באדיבות דובר צה"ל

יום רביעי, 15 באוגוסט 2007

מלחמת התקשורת בין החמאס לפתח

העימות בין החמאס לפתח עבר גם למישור התקשורתי ומאבק הכוחות בעיצומו. "אנו במצב של מלחמה תקשורתית" אומר ריאד אלמאלכי, שר ההסברה בממשלת סלאם פיאד, לקבוצה של עיתונאים ישראלים שהגיעה אתמול לרמאללה לסיור ברדיו ובטלוויזיה הפלסטינים הכפופים ישירות למשרד הנשיא מחמוד עבאס. "בעזה מפיץ החמאס שקרים ודיסאינפורמציה באמצעות אמצעי התקשורת שתחת מרותו, ערוץ הטלויזיה הלוויני שלו ותחנת הרדיו שלו, שניהם תחת השם "אלאקצא" מדגיש אלמאלכי, "אנו מנסים לייצר אמינות באמצעים שלנו".
אמצעי התקשורת של החמאס ברצועה, אומר מאלכי, מפיצים ארס ורעל לא רק על ישראל אלא גם על הרשות הפלסטינית ואנשיה. ריאד אלמאלכי מגלה כי הרשות פנתה לגורמים במצרים כדי להפסיק את שידור טלוויזית "אלאקצא" המשדרת באמצעות הלווין "נייל-סט". הרשות הפלסטינית פועלת גם להפסיק את שידורי תחנת הרדיו של החמאס מהרצועה ולהגביר, במקביל, את עוצמת שידורי תחנת הרדיו "קול פלסטין", שופר הרשות, כדי שיגיעו לכל בית ברצועת עזה.
אין עוררין שחופש העיתונות של העיתונאים בעזה תחת שלטון החמאס נפגע באופן ניכר. החמאס הפסיק את שידורי הטלוויזיה והרדיו של הרשות הפלסטינית מהרצועה, פגע קשות בציוד השידור והעובדים יושבים בבתיהם בפחד. בשבוע שעבר ניסה העיתונאי חסן אלכאשף לחדש את שידור התכנית "קו אדום", בטלוויזיה הפלסטינית, מאולפני "רמאתאן" בעזה אך החמאס מנע זאת בכוח תוך הפניית איומים כלפיו.
מועדון העיתונות האמריקני "מדיה ליין" שארגן את הסיור לקח אותנו אל אולפני הרדיו הפלסטיני "קול פלסטין" בשכונת אל ארסאל לא הרחק מהמוקאטעה. האולפנים שוכנים בבנין פשוט של שלוש קומות. בחדרים תלויות תמונות של יאסר ערפאת בלבד. תמונות אבו מאזן אינן בנמצא. "ערפאת הוא הסמל בכל המוסדות הרשמיים" מסבירים המארחים. באולפנים משדרים את תכנית הבוקר "צבאח אלח'יר פלסטין" ומקליטים תוכנית לקראת צום הרמדאן במחצית ספטמבר.
באום אל שראיט, בבנין הטלויזיה הפלסטינית ממתין לנו באסם אבו סומיה האחראי היום על שידורי הרדיו והטלוויזיה הפלסטינים. "מחר החמאס יתקוף אותנו בכל אמצעי התקשורת, על כך שהזמנו לכאן יהודים "הוא אומר לי בחיוך מריר. "אנחנו אמצעי התקשורת היחידים בעולם שהותקפו פיזית על ישראל והחמאס" הוא מציין. בנין הטלוויזיה הרוס למחצה, הציוד מיושן מאוד, הטלויזיה משדרת בתקציב פעולות שנתי של 400 אלף שקלים בלבד לא כולל תשלום משכורות לעובדים. לפקידים והעורכים קשה להגיע לרמאללה מרחבי הגדה בגלל מחסומי צה"ל. אבו סומיה טוען כי לפני השתלטות החמאס על עזה ניסו כתביו ושדריו לראיין את מנהיגי החמאס אך הם החרימו את אמצעי התקשורת של הרשות בטענה כי הם מסיתים נגד החמאס. 300 עובדיה העיתונאיים של הרשות הפלסטינית נמצאים במצב קשה. לא ניתן כמעט לשמוע אופטימיות בדבריו. החשש הוא שהחמאס עלול להשתלט גם על הגדה. אנו מנסים לעודד את העיתונאים הפלסטינים בכך שבקרוב נזמין אותם לביקור גומלין אצלנו בירושלים. אולם יאמר כי גם ידיו של ארגון הפתח אינן נקיות. גם אנשיו מנסים את כוחם במלחמת התעמולה ומעבירים ידיעות מפוברקות על "זוועות החמאס ברצועה" לתקשורת הזרה ולתקשורת הישראלית. "צריך לבדוק כל מידע ולהצליב אותו עם כמה מקורות, יש ידיעות רבות לא נכונות" אומר אחד הכתבים הישראלים בקבוצה.
עזבנו את רמאללה בתחושה קשה. הרדיו והטלוויזיה הפלסטינים, אמצעי התקשורת הרשמיים של הרשות במצב רעוע שמשקף כנראה גם את מצבו של ארגון הפתח. תחושות של חשש, חוסר ודאות. כאילו שמחכים לאיזה נס. סיכמנו עם מארחינו על שיתוף פעולה עיתונאי, ישראלי-פלסטיני רצוף. בפעם הראשונה היתה, באוירה בביקור, תחושה של שותפות גורל: יש לישראלים ולפלסטינים אויב משותף-החמאס.

בצילום יוני בן-מנחם עם שר ההסברה הפלסטיני ריאד אל-מאלכי.

יום שלישי, 14 באוגוסט 2007

התגברות האיסלאם הקיצוני בתחומי יהודה ושומרון

גורמי המודיעין בישראל מתריעים בשנה האחרונה על התגברות תהליך האיסלאמיזציה של החברה הפלסטינית ביהודה ושומרון. הדבר בא לידי ביטוי בשורה של מאפיינים: עלייה מאסיבית בבניית המסגדים בגדה, היחס לתושבים הנוצרים, התחזקות מעמדו של ארגון החמאס ועוד. תהליך זה נובע, להערכת גורמי הבטחון, ממגמה כלל איזורית של העימות הצבאי והתרבותי של המדינות הערביות והאיסלאמיות אל מול מדינות המערב ומהעימות הפלסטיני עם ישראל הנתפסת כחלק בלתי נפרד מהמערב ותרבותו. ארגונים איסלאמים שונים כמו החמאס, החזבאללה, הג'האד האסלאמי ואפילו אלקאעדה שכבר חדר לרצועת עזה, מנסים להביא ל"מהפך שלטוני" כדי להחיל את דת האיסלאם על הרשות הפלסטינית החילונית. החמאס הצליח אפילו להשתלט, לאחרונה, באמצעות כוח צבאי על כל רצועת עזה.
אחד הארגונים שהגביר בשנה האחרונה את פעילותו בשטחים הוא "מפלגת השחרור האיסלאמית" (חזב א-תחריר-בערבית). ברשות הפלסטינית לא הגבילו את פעילותו של הארגון מכיוון שאין לו זרוע צבאית, הוא לא מחזיק בנשק המאיים על הרשות והוא איננו עוסק בפעילות טרור נגד ישראל. בסוף השבוע האחרון קיימה "מפלגת השחרור האיסלאמית" שתי עצרות גדולות, בו זמנית, בעזה וברמאללה. הפעילות באה לציין את יום השנה ל"הרס הח'ליפות המוסלמית" בידי המנהיג הטורקי אתא טורק, מייסדה של טורקיה המודרנית והחילונית ב-1924. מנהיג המפלגה המסתתר עטאא' בן ח'ליל אבו רשתה, נשא בעצרת ברמאללה, שבה השתתפו יותר מעשרים אלף איש, נאום מוקלט נגד שליטי ערב והיוזמה הערבית והאשימם ב"מכירת מרבית פלסטין ליהודים". הוא קרא בנאומו להקמתה מחדש של הח'ליפות האיסלאמית אשר "תעקור מן השורש את הישות היהודית ותחזיר את פלסטין ואלאקצא למוסלמים". הרשות הפלסטינית לא הפסיקה את ההפגנה ברמאללה בנימוק הרשמי כי "לא היתה כל הפרעה לסדר הציבורי" אולם מקורות ברשות מסרו כי הרשות ניסתה למנוע את כינוס העצרת על ידי הפעלת לחצים על הנהלת בית הספר "פרינדס" ברמאללה שבמגרש הכדור רגל שלו התקיימה העצרת.
בתהלוכה של פעילי המפלגה בעזה הושמעו קריאות קשות נגד הרשות הפלסטינית. היא כונתה במילים "נטע שטני שנולד מרחם הסכם אוסלו".
הפעילות של"מפלגת השחרור האיסלאמית" ביהודה ושומרון מסוכנת מאוד לשלטונו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. מדובר בגוף איסלאמי קיצוני, שהוקם ב-1923 על ידי תקי א-דין אלנבהאני והפועל ב-44 מדינות בעולם, בארה"ב, באירופה, פקיסטן, אוזבקיסטאן, עיראק ואפילו בקרב ערביי ישראל, כנראה בעיקר בכפר ג'ת. פעילות הארגון נאסרה בגרמניה ודנמרק. המפלגה לא משתייכת לזרם הסלפי באיסלאם היא גם לא שייכת לארגון "האחים המוסלמים" אך מברכת על פעילותו והיא מתנגדת לשיתוף פעולה עם איראן בשל הקשר שלה עם מדינות כמו רוסיה הנלחמות באיסלאם. "מפלגת השחרור האיסלאמי" הודיעה כי היא נגד פגיעה באזרחים חפים מפשע והיא בעד הפצת האיסלאם בדרך של חינוך ותרבות. המפלגה פועלת גם במזרח ירושלים ובודאי זכורה לכולם קבלת הפנים שלה זכה אחמד מאהר, שר החוץ המצרי, בסוף 2003, בעת שביקר בהר הבית. עשרות מפעילי המפלגה הסתערו עליו בצעקות "בוגד" והשליכו לעברו נעלים. הוא חש ברע ופונה לכמה שעות לבית חולים ישראלי.
השתלטות החמאס על רצועת עזה ונסיונותיו לבסס את מעמדו להשתלט גם על הגדה בהמשך, מעודדים גופים איסלאמיים קיצוניים נוספים לפעול ברחוב הפלסטיני בגדה כדי להפיץ את דת האיסלאם ולהסית נגד הרשות הפלסטינית וישראל. "מפלגת השחרור האיסלאמית" שואבת עידוד מהצלחת החמאס והיא תגביר את פעילות הרחוב שלה בשטחים נגד הרשות ונשיאה מחמוד עבאס. תהליך ההתקרבות, הגובר והולך, לדת האיסלאם, של תושבי הגדה, בשילוב עם השימוש הפוליטי שעושים בו כמה גופים איסלאמיים קיצוניים, עלול לחולל מהפך אסטרטגי בתפיסה של תושבי הגדה שיראו במאבק ברשות הפלסטינית מאבק דתי אידיאולוגי ובמאבק בישראל, מאבק דתי קיצוני על פני מאבק לאומי. מהפך כזה עלול להשפיע קשות על הסיכויים למצוא פתרון מדיני לעימות בין ישראל לפלסטינים. הרשות הפלסטינית חייבת להלחם בחכמה בתופעה הזו וכך גם ישראל. ישראל יכולה לפעול ללא מגבלות נגד הפעילות של "מפלגת השחרור האיסלאמית" במזרח ירושלים ובתוך תחומי הקו הירוק וככל שתקדים כן ייטב.

יום שני, 13 באוגוסט 2007

הקלות הבלתי נסבלת של השימוש באינטרנט

מי שעוקב , מודיעינית, אחר ארגון אלקאעדה יודע כי לאחר נפילת משטר הטאליבאן וגירוש אלקאעדה מאפגניסטן הגביר הארגון את השימוש באתרים שונים באינטרנט תוך העברת מסרים וקודים לצורך ארגון פעילות הטרור. השימוש המוגבר באינטרנט לצורך תכנון פעילות טרור מדאיג ביותר את גורמי המודיעין האמריקני. האינטרנט גם מנוצל על ידי אלקאעדה להפצת תעמולה באופן חופשי ללא כל צנזורה והשימוש בו מגביר את התחושה כי הג'האד העולמי פועל כתמנון רב זרועות בכל פינה בעולם בתנאי שיש בה אינטרנט.
הטרור עצמו, עושה מזמן, שימוש בתקשורת ומנסה לנצל אותה לצרכיו ולהגביר באמצעותה את האפקטיביות של מעשיו השפלים. השאלה הנשאלת היא האם התקשורת מודעת לכך ומשתפת פעולה עם תופעה זו כדי להשיג "סקופים" ובלעדיות? האם עשה אלקאעדה שימוש באתר "דבקה" בסוף השבוע שעבר, כדי ליצור פניקה ברחובות ניו יורק בדמות פצצה רדיואקטיבית העומדת להתפוצץ בכל רגע? התשובה היא חד משמעית: לא.
כל מי שעוסק במודיעין יודע כי באמצעי התקשורת "הגלויים" ניתן למצוא את מרבית האינפורמציה הסודית ביותר בתנאי שיודעים לקרוא נכון את החומר "הגלוי", לנתחו ולהצליבו, באופן נכון ומקצועי, עם חומר גלוי אחר. כל שירותי המודיעין החשובים בעולם עוקבים בקפדנות אחר התעבורה האינטרנטית באתרים הקשורים לאלקאעדה בנסיון לפצח את משימות ומזימות הארגון הממודר והחשאי הזה. גם ארגון אלקאעדה מודע לנסיון הזה של שירותי המודיעין השונים והוא זהיר ביותר ומשתמש בקודים ובאמצעים מתוחכמים אחרים כדי להצפין את התעבורה האינטרנטית החשובה שלו.
כדי לפצח את הקודים של ארגון אלקאעדה צריך לשלוט היטב בשפה הערבית על כל ניביה, להבין בקריפטולוגיה מודרנית ולהכיר את האופן שבו מתנהל ארגון אלקאעדה. משימות אלה הן קשות מאוד להשגה. בדרך כלל לא מצליחים ארגוני המודיעין להשיג הישגים ניכרים בתחום זה, במקרים רבים הם מסתפקים בידיעה שפעילות חריגה ומוגברת באתרים המזוהים עם אלקאעדה, עשויה להעיד על כך ש"משהו" עומד לקרות.
לכן נראה לי תמוה שדווקא אתר "דבקה" הישראלי מתיימר להתמחות מודיעינית באלקאעדה בזמן שארגוני המודיעין הטובים בעולם מתקשים מאוד להתמודד מודיעינית עם תעבורת האינטרנט של אלקאעדה ולהפיק ממנה מודיעין איכותי.
הקלות הבלתי נסבלת של השימוש באינטרנט היא שמאפשרת ליצור סנסציות מלאכותיות ולשבש את חייהם של אלפי בני אדם במקומות שונים בעולם. צעקות "זאב זאב" מיותרות של התקשורת פוגעות באמינותה ובעת מבחן אמיתית רבים כבר לא יאמינו לה. גם תדמיתה של ישראל נפגעה מה"לוקש" התקשורתי שהפיץ אתר "דבקה" באינטרנט, כמדינה שיש לה שירותי מודיעין טובים.בישראל, לפחות,רווחו שמועות כאילו לאתר הזה יש מקורות טובים במודיעין הישראלי ו"הקפצתם" של מאות אלפים מתושבי ניו יורק לא תרמה לאמינותו של האתר וגם לא לאמינותם של הגורמים "שכביכול "קשורים אליו.
הגיע הזמן שהעיתונות הישראלית תעסוק גם בביקורת עיתונות ואמינות של אתרי האינטרנט השונים שצצים כפטריות לאחר הגשם. ציבור הגולשים צריך לדעת היכן כדאי לגלוש לצורך קבלת מידע אמין ומהם אתרי האינטרנט המספקים פנטזיות תקשורתיות..

יום ראשון, 12 באוגוסט 2007

"בחכמה תעשה לך מלחמה"

אמצעי התקשורת העוינים את ישראל בעולם הערבי, הסתערו בסוף השבוע שעבר על הדווחים של אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם) בנושא התמוטטותה הצפויה של הכלכלה של רצועת עזה כמוצאי שלל רב. אפילו הטלוויזיה האיראנית הקדישה לנושא תוכנית מיוחדת בת שעה.אוייבנו אוהבים לשנוא אותנו ואנו מספקים להם את התחמושת.
פיליפו גראנדי, סגן מנכ"ל אונר"א ברצועת עזה כינס בסוף השבוע שעבר מסיבת עיתונאים בעזה והזהיר מפני התמוטטות כלכלית מוחלטת ברצועה. בתוך כמה שבועות, הבהיר גראנדי, תהיה רצועת עזה, תלויה במאה אחוזים בסיוע הומניטרי חיצוני. הוא הפנה קריאה נואשת לישראל, החמאס והפתח כי אם יימשך הסגר תתמוטט הכלכלה בעזה.
גראנדי מסר נתונים מדאיגים על התמוטטות המגזר התעשייתי והחקלאי ברצועה, הוא דרש לפתוח את מעבר קרני ולאפשר ייבוא ויצוא סחורות וגילה כי הנזק המצטבר לכלכלה ברצועה מאז ההשתלטות הצבאית של החמאס על הרצועה הוא של 23 מליון דולר.
אין ספק שישראל הידקה את הסגר על הרצועה כדי להגן על בטחונה. ישראל, למשל, מונעת הכנסת חומרי בניה לרצועה כיוון שחמאס משתמש, בהם, לבניית בונקרים, מנהרות ו"שמורות טבע" כפי שבנה החזבאללה בדרום לבנון. ישראל לא אפשרה כניסת פלסטינים ממצרים, ללא פיקוח, דרך מעבר רפיח כדי למנוע כניסת מחבלים שהתאמנו באיראן וסגרה את המעברים לאחר שארגוני החבלה ניסו לפגוע בהם, זאת בנוסף לירי הקסאמים המתמשך.
כל הצעדים האלה לגיטימיים אך אסור לנו להגרר למלכודת שטומן לנו החמאס ואסור להפוך את ארגון הטרור הזה ל"אנדרדוג". ישראל צריכה למצוא את המינון הנכון ולהקל את הלחץ הכלכלי על הרצועה. להראות לעולם כי אין פה הענשה קולקטיבית של מליון וחצי בני אדם החיים ברצועה וכי החמאס הוא שמהווה את האיום על השקט והיציבות ועל הכלכלה הפלסטינית.
ארגון החמאס ארגן לפני שבועיים סיור לכל הכתבים הזרים המוצבים בישראל, כדי להראות להם כיצד יש "דמוקרטיה" תחת שלטונו ברצועה וכיצד החיים מתנהלים, בבטחה, ללא שום תקלות והפרעות מצד השלטון. נו, היכן ההסברה שלנו?
הסוגיה הכלכלית-בטחונית של הרצועה מונחת, עתה, לפתחו של שר הבטחון החדש אהוד ברק. ישראל יכולה וצריכה לאמץ, כמדיניות חדשה, את סיסמת "הקלת סבלם של תושבי רצועת עזה" ולא לטמון את ראשה בחול. רק כך היא תצליח לדחוק את החמאס לפינה. יש להכריז, חדשות לבקרים, על הקלות וליזום צעדים הומניטריים יצירתיים.אסור לצרף אל מחנה תומכי החמאס ברצועה את אותם תושבים התומכים בתהליך המדיני.
במקביל ישראל צריכה להמשיך ולהתמודד, בתקיפות, עם ירי הקסאמים הנמשך ובחיסולים הממוקדים. מה שנדרש הוא הפרדה מוחלטת בין הנושא הכלכלי הומניטרי לנושא הבטחוני. חייבים להלחם בטרור אך עלינו להמנע, ככל האפשר, מפגיעה באוכלוסיה הפלסטינית החפה מפשע. אנו צריכים להתגבר על תחושות הנקם שלנו, להעניש רק את המחבלים ושולחיהם.
רק בקור רוח והגיון נגיע למטרה. יש להלחם בטרור בחכמה ולא ברגש. כבר נאמר "בחכמה תעשה לך מלחמה".

צילום באדיבות אתר הבית של אונר"א

זכות השיבה"-תחילה"

לאט לאט מתפוגגת לה האופוריה של הועידה הבינלאומית ומתגלים הקשיים. לא ברור עדיין לצדדים שיוזמנו לועידה מה בדיוק אופיו של "המפגש הבינלאומי"הזה. לא ברור עדיין מי בדיוק ישתתף בו, מהו סדר היום במפגש ומתי והיכן הוא יערך. להערכת גורמים פלסטינים בכירים שרת החוץ האמריקנית רייס, תגיע, בקרוב שוב לאיזור כדי לגבש את הועידה על היבטיה השונים.
בינתיים מנסים הפלסטינים לקבוע את הנושא העיקרי של הועידה. בעוד ראש הממשלה אולמרט רוצה שהיא תגבש הסכם עקרונות כללי להסדר הקבע סיכם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס עם הנשיא המצרי מובארק כי הועידה הבינלאומית תגבש הסכם מסגרת מפורט להסדר הקבע עם לוחות זמנים לביצוע. האם ישראל תסכים לכך?
נביל שעת', חבר הועדה המרכזית של הפתח אומר כי אין צורך בהסכם עקרונות על הסדר הקבע. כבר בהסכם אוסלו נקבעה הצהרת עקרונות והעקרונות להסדר מופיעים במפת הדרכים, ביוזמה הערבית וביוזמת הנשיא בוש המדברת על שתי מדינות. הפלסטינים רוצים הסכם מפורט שניתן להתחיל ולישמו בשטח וכנראה שהצליחו לגייס את תמיכת מצרים וירדן לדרישתם זו או לפחות לדרישה שמטרות כינוס הועידה יוגדרו מראש כבר עתה.
דיפלומטים ואורחים זרים שנפגשו השבוע עם שרת החוץ ציפי ליבני מספרים כי שמעו ממנה שישראל רוצה שכבר בשיחות המכינות בין אולמרט לעבאס יידון, קודם לכל דבר אחר, נושא הפליטים וזכות השיבה. כידוע נושא זה הוא לב ליבה של הבעיה הפלסטינית.
העלאת נושא הזה כנושא הראשון לדיון עלולה לטרפד, כבר בהתחלה, את כל השיחות על הסדר הקבע בשל הפערים העמוקים בין שני הצדדים. סביר להניח כי הפלסטינים יבקשו לדחות את הדיון בסוגיה חשובה זו כדי לנסות ולחלץ מישראל ויתורים אחרים בנושאי ירושלים, הגבולות וההתנחלויות.
כדאי לשים לב להתבטאויות של שר הבטחון אהוד ברק אשר כראש ממשלה ניהל את השיחות עם ערפאת בקמפ דיויד. ברק אמר אחרי שהועידה נכשלה כי חשף את פניו האמיתיות של ערפאת אשר אינו רוצה להגיע להסדר קבע. שבע שנים חלפו מאז ואהוד ברק אומר היום ביתר נחרצות: "אין סיכוי להסדר עם הפלסטינים, מדובר בפנטזיות, אין הבדל בין חמאס לפתח ולא אפנה מחסומים בגדה".
האם אהוד ברק צודק? כדאי להעמיד את הפלסטינים במבחן כוונותיהם, ישראל צריכה להתעקש על כך שהנושא הראשון לדיון בין אולמרט לעבאס יהיה פתרון סוגיית הפליטים. הפלסטינים עומדים על כך שיותר לכחמישה מליון פליטים לחזור "לבתיהם ולרכושם", בפלסטין(שטחי 48), על פי החלטה 194 של האו"ם. האם יהיו מוכנים להתפשר? האם יסכימו למצוא פתרון יצירתי והגיוני לבעית הפליטים שלא יהווה את השמדתה של ישראל?
ראש הממשלה אולמרט יכול כבר עכשיו לחשוף את כוונותיו של מחמוד עבאס במפגשים בירושלים וביריחו, הרבה לפני שהצדדים נוסעים לארה"ב ל"מפגש הבינלאומי" הבלתי ברור.

ירדן-הממשלה במסלול התנגשות עם האיסלאם הקיצוני

גורמים מערביים הבקיאים היטב בנעשה בירדן מעריכים כי בית המלוכה נמצא במסלול התנגשות עם תנועת "האחים המוסלמים" בירדן המיוצגת על ידי מפלגת "חזית הפעולה האיסלאמית" במדינה. המפלגה הזו שהיא, בדומה לחמאס בשטחים, מהווה את הזרוע הפוליטית של תנועת "האחים המוסלמים" פרשה מהבחירות המוניציפליות בירדן, בשבוע שעבר, בטענה שהממשלה זייפה את תוצאות הבחירות בכך שאיפשרה לעשרות אלפי חיילים ירדניים הנאמנים למלך להשתתף בבחירות, נערכת, עתה לבחירות לפרלמנט שייערכו בקרוב."חזית הפעולה האיסלאמית" מרימה כבר עתה את דגל ההתמודדות בבחירות, מאשימה את השלטון בדיקטטורה ודורשת רפורמות. הממשלה הירדנית מאשימה אותה בתגובה, בקיצוניות דתית ונסיון להשתלט על ירדן באמצעי שלום כדי להופכה למדינה התומכת בארגונים איסלאמיים קיצוניים דוגמת אל-קאעדה.
גורמים מערביים הקרובים לבית המלוכה הירדני סבורים כי המלך עבדאללה לא יאפשר למפלגה זו להשיג הישגים משמעותייים בבחירות לפרלמנט ויגביל באמצעים שונים את כוחה. המלך הירדני לא ירשה שבתחום הממלכה הירדנית תצבור מפלגת "חזית ההצלה האיסלאמית" הישגים, בדומה להישגי תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר2006.
למפלגת "חזית ההצלה האיסלאמית" יש, כיום, 18 מושבים בפרלמנט שבו 110 מושבים. התגברות כוחם הפרלמנטרי עלולה בהחלט להשפיע על יציבות הממלכה.לא מן הנמנע שצעדים נחרצים מידי נגדה עלולים לגרום לירידתה למחתרת והקמת מנגנון צבאי שיתחיל בפעולות נגד השלטון. המלך עבדאללה צריך למצוא את המינון הנכון לטפל במפלגה זו. זכי בני ארשיד המזכיר הכללי של מפלגת "חזית הפעולה האיסלאמית כבר איים השבוע כי הצרת צעדי מפלגתו המתונה תביא לצמיחת תנועה קיצונית יותר ולאלימות וטרור.

שקט תעשייתי" עם ירי טילי קסאם לעבר ישראל"

החמאס הצליח להשליט סדר ברצועת עזה באמצעות כוחו הצבאי אך במקביל הוא משליט אוירת טרור ופחד על התושבים. למרות מאמציו להפגין, בעיקר כלפי חוץ, כי הוא בעל הבית אין החמאס מונע את ירי טילי הקסאם לעבר ישראל. החמאס העביר כמה מסרים לארגון הג'האד האיסלאמי שהוא, כיום, הגוף העיקרי היורה את הטילים לעבר ישראל, להפסיק את הירי, אך לא עשה דבר לאכוף בשטח את בקשתו זו. זאת ועוד, בימים האחרונים היו עימותים אלימים, מלווים בירי, בעיקר בשכונות שג'עיה וזיתון בעיר עזה, בין פעילי החמאס לפעילי הג'האד האסלאמי ובהם נהרגו ונפצעו פעילים משני המחנות. ח'אלד אלבטש מבכירי ארגון הג'האד האיסלאמי ברצועה ניסה להמעיט מחשיבות ההתנגשויות ואמר, השבוע, כי מדובר ב"אי הבנה" אולם, הוא מתח ביקורת על החמאס בצורה אחרת באומרו כי "ההכרעה הצבאית של החמאס ברצועת עזה פגעה בבעיה הפלסטינית". זו היתה למעשה הפעם הראשונה שארגון הג'האד האיסלאמי מתח ביקורת פומבית על החמאס. למרות זאת לא היתה תגובה של החמאס. החמאס רוצה לשמור על "שקט תעשייתי".
החמאס לא רצה להחריף את העימות והעדיף להתפייס עם ארגון הג'האד. נציגי שני הארגונים נפגשו שלשום ופרסמו גילוי דעת משותף שבו קראו לכל הפלגים לגלות אחריות משותפת ולהתמודד יחדיו עם נסיונות ארה"ב וישראל לחסל את הבעיה הפלסטינית.
הנה, בעוד החמאס רודף בגלוי את פעילי הפתח ברצועה ומחסלם הוא מעדיף שלא להתעמת עם הפלגים הקיצוניים המבצעים פיגועים נגד ישראל ולהגיע עימם להבנות. הבנות אלה כוללות בין היתר מתן "אור ירוק" להמשך ירי טילי הקסאם לעבר ישראל.

יום שלישי, 7 באוגוסט 2007

"משענת קנה רצוץ"

ארה"ב, ישראל והרשות הפלסטינית בראשותו של הנשיא מחמוד עבאס כל כך נלהבות מהרעיון החדש של ועידה בינלאומית בסתיו הקרוב ומחידוש השיחות על הסדר הקבע עד שהן בעצם שוכחות שמה שיצר את המומנטום הזה הוא ההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה. במקום לטפל בבעיה הזו ולנסות למוטט את שלטון החמאס פונות ארה"ב וישראל אל הכתובת החלשה במחנה הפלסטיני אל הנשיא מחמוד עבאס כאילו ממנו תבוא הישועה לתהליך השלום. על מחמוד עבאס מופעלים מידי יום לחצים עצומים של מדינות ערב ושל כמה פלגים באש"ף לחדש את הדיאלוג עם החמאס למרות מה שקרה בעזה. בינתיים, עומד עבאס בסירובו להדבר עם החמאס עד שארגון זה, יחזיר את המצב לקדמותו בעזה, דרישה שאיננה ריאלית מבחינתו. עבאס גם הבטיח לארה"ב ולישראל כי הוא סיים את ה"רומן" שלו עם החמאס ומנהיגו ח'אלד משעל וכי פניו להדברות עם ישראל בלבד. האמנם? ברור כי חידוש ההדברות של עבאס עם החמאס היא רק שאלה של זמן. עבאס לא יוכל לעמוד בלחצים המופעלים עליו וברגע של משבר בשיחות עם ישראל הוא ימהר לשוב להדברות עם החמאס. נסיון העבר מוכיח כי הפלסטינים תמיד העדיפו אחדות לאומית על פני התפייסות של מחנה אחד מתוכם עם ישראל. להיפך, כל אלה במחנה הפלסטיני שתמכו בשיתוף פעולה עם ארה"ב וישראל למען האינטרס הפלסטיני, הוקעו בסופו של דבר כבוגדים, על ידי הארגונים הקיצוניים, וסיימו את תפקידם הפוליטי ראה מחמד דחלאן ואנשיו ברצועת עזה ולפניו עוד רבים אחרים.
כדאי לשים לב לכך שהחמאס נחוש לטרפד כל הבנה שתושג, אם תושג, בין ראש הממשלה אולמרט לבין הנשיא עבאס. ראש ממשלת החמאס המפוטר איסמעיל הניה כבר הצהיר כי לא יהיו "שום פירות מדיניים לפגישות בין אולמרט לעבאס". החמאס נמצא אמנם מחוץ למשחק הפוליטי-מדיני אך ביכולתו לטרפד כל מהלך מדיני אפשרי בין ישראל לפלסטינים. השתלטות החמאס על הרצועה יצרה מציאות חדשה של נתק מיהודה ושומרון. כדאי מאוד לשים לב לדבריו של אחמד קריע(אבו עלאא) חבר הועדה המרכזית של הפתח ומאדריכלי הסכם אוסלו כי הרצועה בדרך להתגבשות עתיד פוליטי שונה ולמציאות של נתק פוליטי וגיאוגרפי מהגדה. "לא תקום מדינה פלסטינית ללא אחדות בין הגדה והרצועה" אומר אחמד קריע שיש לו ניסיון רב במשא ומתן עם ישראל.
אם כך אכן פני הדברים, ומכיוון שאין סיכוי שישראל תדבר עם החמאס בגלל סירובו להכיר בה, נשאלת השאלה מה הטעם להדבר עם מחמוד עבאס שבכל מקרה לא יוכל להקים את המדינה הפלסטינית בלי החמאס. האם לא עדיף לפעול, בינתיים, להפלת שלטון החמאס בעזה או לפחות להמתין שמחמוד עבאס יגיעו להבנות עם החמאס על התהליך המדיני לפני שנכנסים למשא ומתן כה רגיש על הסדר הקבע. מחמוד עבאס, כיום, הוא משענת קנה רצוץ, אך הנשיא בוש וראש הממשלה אולמרט נחפזים, משיקוליהם הפוליטיים הפנימיים, לנהל עימו את המשא ומתן ביודעם כי איננו יכול לספק את הסחורה. עדיף היה להמתין ולהתרכז תחילה בהחלשת החמאס וחיזוקו של עבאס עד שיתברר לפחות מי הוא בעל הבית האמיתי בצד הפלסטיני. נושאי "הליבה" של הסדר הקבע הם רגישים ובעיתיים: ירושלים, הפליטים, הגבולות וההתנחלויות. מחמוד עבאס לא יוכל לגלות בהם גמישות וינקוט עמדות נוקשות. ישראל והרשות הפלסטינית נמצאות כעת במסלול של התנגשות ידועה מראש, עדיף היה לחכות עד להכרעה ברורה יותר במחנה הפלסטיני ובינתיים לפתור ענינים הומניטריים ואת בעיות היום יום בחייהם של תושבי השטחים.

כיצד מטפלים באיסלאם הקיצוני?

ארה"ב וירדן מפיקות לקחים מההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה ומנצחון החמאס בבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006. הירדנים חוששים מהאפשרות שמפלגת "חזית הפעולה האיסלאמית" שהיא, בדומה לחמאס בשטחים, הזרוע הפוליטית, בירדן, של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית תשתלט על הבחירות המוניציפליות שהחלו בירדן ובעוד כמה חודשים על הבחירות לפרלמנט.
מפלגה זו שהתנגדה נחרצות להסכם השלום בין ישראל לירדן 1994 הפכה ב-1993 לקבוצה הגדולה בפרלמנט הירדני לאחר שהמלך חוסיין נכשל בנסיונו להקטין את השפעתה על ידי שינוי חוקי הבחירות. השתלטות החמאס על עזה עודדה את המפלגה הזו לנסות את כוחה, שוב, בזירה הפוליטית הירדנית. היא הציבה 36 מועמדים מטעמה בבחירות המוניציפליות שהחלו בירדן בשבוע שעבר. ממשלת ירדן שחששה מנצחון אפשרי של המפלגה האיסלאמית הקיצונית בבחירות, ארגנה מבצע נרחב בשיתוף עם הצבא הירדני הנאמן למלך עבדאללה. אלפי חיילים הנאמנים למלך הוסעו במשאיות מקלפי לקלפי כדי להצביע, המסר היה ברור ותקיף, וכבר בחלוף חמש שעות מתחילת ההצבעה הודיעה "חזית הפעולה האיסלאמית" על פרישתה מהבחירות והאשימה את הממשלה בזיוף התוצאות על פי הוראה מארצות הברית.
גורמים איסלאמים טענו כי השגריר האמריקני בירדן נפגש באחרונה עם ראשי השבטים הבדואים הנאמנים למלך וביקש מהם שלא לתמוך ב"חזית הפעולה האיסלאמית" בבחירות המוניציפליות ובבחירות לפרלמנט.
בניגוד לארגון הפתח והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס שנקטו בתחילה קו פייסני מול החמאס, ממשלת ירדן פתחה במתקפה תקשורתית על "חזית הפעולה האיסלאמית". ראש ממשלת ירדו מערוף בחית' האשים אותם באינטריסנטיות וקונספירציה. הוא טען כי תמיכתה בחמאס הביאה לירידה בפופולריות שלה ברחוב הירדני ולכן היא פרשה מהבחירות מחשש לתבוסה.
נראה שנצחון החמאס ברצועת עזה מפחיד מאוד את המדינות המתונות יותר כמו מצרים וירדן. שירותי הביטחון הירדניים עצרו לפני פחות משנתיים רשת חבלה של החמאס שתכננה פיגועים בירדן. המלך עבדאללה אינו חושש מצעדים תקיפים ולא דמוקרטיים ועושה הכל למנוע התגברות הכוחות האסלאמיים הקיצונים בארצו המאיימים על שלטונו. גם ארה"ב התפכחה מהחלום של החדרת הדמוקרטיזציה במדינות ערב והיא מאפשרת למלך עבדאללה לנהוג ביד קשה נגד הגופים האיסלאמיים הקיצונים.
לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יש מה ללמוד מהירדנים. שם "אין חוכמות". מה שמאיים על השלטון מטופל "היטב". בארגון הפתח יש האומרים כי אישיותו החלשה וחוסר הכריזמה של הנשיא הפלסטיני הן הסיבות להצלחת החמאס. אצל יאסר ערפאת הדבר לא היה קורה והראיה לכך ערפאת טיפל בחמאס ביד קשה ב-1996 מבלי להניד עפעף. בסופו של דבר מדובר במנהיגות ויכולת לקבל החלטות. מחמוד עבאס איחר את הרכבת, הוא לא קיבל, בזמן,את ההחלטות הנכונות מול התגברות כוחו של החמאס והתוצאות ידועות לכולם.אולי ילמד, עכשיו, משכניו הירדנים ויצליח לעצור את הזחילה של החמאס ליהודה ושומרון לפני שיהיה מאוחר מידי.

יום ראשון, 5 באוגוסט 2007

"זאב בעור של כבש"

ראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס פותחים מחר בסדרה של שיחות על הסדר הקבע כשרצועת עזה נמצאת בשליטה מלאה של החמאס וכשהארגון הזה מאיים,בגלוי, להשתלט, גם, על הגדה. השיחות על הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית יתקיימו כשהמדינה הפלסטינית העתידית, חצויה, כבר עכשיו, לשני חלקים: חמסטאן ברצועת עזה ופתחלנד בגדה המערבית. רבים ממקבלי ההחלטות בישראל סבורים שעובדה זאת היא חשובה מאוד ואין טעם במשא ומתן על הסדר הקבע כל עוד לא השתנה המצב הזה. למרות זאת ארה"ב מאיצה בשני הצדדים להתקדם ולהציג נייר כלשהו בועידה הבינלאומית שתתקיים בסתיו בארה"ב. הנשיא בוש רוצה הישגים בנושא המזרח התיכון לפני שהוא מסיים את כהונתו.
מחר תתברר יותר עמדתה של ישראל והאם אכן ראש הממשלה מוכן לדון עם הפלסטינים ב"נושאי הליבה "של הסדר הקבע: הגבולות, ההתנחלויות, ירושלים והפליטים. נושאים שסירב לדון בהם בפגישותיו, עד כה, עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. בעוד הליגה הערבית מאותתת לישראל כי היא מעוניינת לפתוח במשא ומתן לשלום כולל על בסיס היוזמה הערבית, התכנסה בשבוע שעבר בקהיר ועדה מטעמה של הליגה הערבית המפקחת על נושא הפליטים הפלסטינים וקבעה, חד משמעית, בהחלטותיה, את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם ורכושם על פי החלטת האו"ם 194 תוך הדגשת סירוב מוחלט ליישוב הפליטים במקומות אחרים. באוירה הזו אמורים אולמרט ועבאס להגיע להסכם גם בענין הפליטים.
לדברי הפלסטינים, הנשיא מחמוד עבאס סבור שיהיה זה מועיל להגיע לועידה הבינלאומית המתוכננת לאחר "ליבון נושאי הליבה והבשלתם" בין הצדדים ולא כדי להתחיל בתהליך השלום האמיתי בועידה עצמה. ראש הממשלה אולמרט רוצה לגבש בפגישותיו עם הנשיא עבאס "הסכם עקרונות" כללי, עבאס רוצה "הסכם מסגרת" עם לוח זמנים מפורט.
לאחר כשלון פסגת קמפ דיויד, לפני שבע שנים, שעסקה בהסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים נהג ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לאמר כי הוא "חשף את הפנים האמיתיות של ערפאת והוריד את המסיכה מעל פניו" ועכשיו ברור מה הם גבולות הויתורים של הפלסטינים. אהוד אולמרט אולי לא יודע כי מי שהוביל את הקו הקיצוני בקמפ דיויד, בין היתר, היה מחמוד עבאס. אולמרט עשוי לגלות בשיחותיו עם עבאס כי תדמית "הסבא הטוב" הרוצה שלום שמקרין מחמוד עבאס היא מטעה מאוד וכי מדובר "בזאב בעור של כבש". למרות האינטרסים המשותפים של אולמרט ועבאס בעקבות השתלטות החמאס על הרצועה אין שום שינוי בעמדות הפלסטיניות ב"נושאי הליבה" של הסדר הקבע, להיפך הנשיא מחמוד עבאס נמצא במצב שהקצנת עמדותיו בנושאים אלה רק תשרת אותו לטובה מבחינה פנימית ותציג אותו כמי ששומר על האינטרסים הלאומים הפלסטינים. כל התגמשות מצידו של מחמוד עבאס תוצג על ידי החמאס כ"בגידה" דבר שעבאס אינו יכול להרשות לעצמו. ראש הממשלה אולמרט יגלה מהר מאד שהפער בעמדות שני הצדדים הוא גדול מאוד וספק אם בכלל ניתן להגיע לנייר מוסכם כלשהו בשיחות בארבע עיניים. המשבר הוא רק ענין של זמן, כדאי שיידע זאת לפני שהוא מתחיל.

ועידת השלום הבינלאומית יוצאת לדרך

MathKnight :צילום
ביקורה של שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס באיזור השיג ככל הנראה התקדמות בכמה נושאים. בנוסף על הסכם עליו חתמה, השרה רייס, להעברת סכום של 80 מליון דולר לחיזוק מנגנוני הבטחון של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, הצליחה שרת החוץ האמריקנית להשיג את הסכמת ראש הממשלה אולמרט לדון עם הפלסטינים בנושאי המהות של הסדר הקבע, אם כי ספק, עדיין, אם מדובר בנושאי הליבה כמו ירושלים, הגבולות והפליטים, נושאים שישראל סירבה לדון בהם עד כה. ראש הממשלה מעוניין בגיבוש עקרונות שידונו בהקמת מדינה פלסטינית ושיהיו מכובדים ומקובלים על מדינות ערב שישתתפו בכינוס הבינלאומי בסתיו.
כנראה שגיבוש "הסכם עקרונות" כלשהו בין ישראל לפלסטינים יהיה במרכזה של הועידה או"המפגש הבינלאומי" שמארגנים האמריקנים בחודשים הקרובים.
התקדמות נוספת קשורה, כנראה, לאפשרות שמדינות ערביות ובראשן סעודיה הביעו נכונות עקרונית להשתתף במפגש זה ובעקיפין, להביע בכך, הכרה בישראל. ראש הממשלה אולמרט מנסה לקדם אפשרות זאת ולשכתו פרסמה הודעה המברכת על השתתפותם של מנהיגים ממדינות ערב בועידה הבינלאומית בסתיו.
אחד הסימנים להתקדמות שהושגה בביקור רייס הוא תגובתו של ארגון החמאס אשר מיהר לפרסם הודעה הקוראת למדינות ערב להחרים את הכינוס הבין-לאומי בסתיו. החמאס זועם על ההתעלמות ממנו ונחוש להכשיל כל מהלך מדיני.
הנשיא בוש רוצה להשיג הישגים בדרך למימוש חזונו להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לפני שהוא מפנה את כיסאו בבית הלבן. ראש הממשלה אולמרט התאושש מהמסקנות הראשונות של דוח וינוגרד ורוצה לחזק את מעמדו הפוליטי והציבורי באמצעות התקדמות במישור המדיני וגם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס רוצה למחוק את חרפת תבוסתו לחמאס ברצועת עזה.
כל הצדדים יודעים שהפלסטינים עדיין לא מוכנים להסכם קבע עם ישראל במיוחד לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה. כל הסכם שיושג בין אבו מאזן לאולמרט יחייב משאל עם או בחירות בצד הפלסטיני וייתכן שגם בצד הישראלי.
גם אבו מאזן וגם אהוד אולמרט יצטרכו להשיג אחדות לאומית, כל אחד במחנה שלו, כדי לממש כל הסכם שיושג ביניהם. הדרך לכך ארוכה ומלאה מכשולים.

יום חמישי, 2 באוגוסט 2007

ועידת השלום הבינלאומית באופק-הזמן קצר והמלאכה מרובה

שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס מנסה בביקורה האחרון במזרח התיכון לצקת תוכן לנאומו האחרון של הנשיא בוש ולקדם את עריכת "המפגש הבינלאומי" המתוכנן לסתיו בהשתתפות ישראל, הפלסטינים וכנראה מדינות ערביות נוספות.
בין ישראל לרשות הפלסטינית יש התקרבות ואינטרסים משותפים בעקבות השתלטות החמאס על רצועת עזה. ישראל רוצה למנף את רעיון ה"מפגש הבינלאומי" ולנצלו להשגת הכרה של סעודיה בישראל. ראש הממשלה אולמרט קיים בחודשים האחרונים שני מפגשים חשאיים עם בכיר סעודי, כנראה, הנסיך בנדר, על אדמת ירדן, בנסיון לקדם את הרעיון. בינתיים הודיע שר החוץ הסעודי סעוד אל פייסל כי ארצו מברכת על יוזמת בוש ל"מפגש בינלאומי לשלום" וכי היא מתענינת בו. עדיין לא ברור אילו מדינות ערביות תזמין ארה"ב למפגש זה והאם תהיה היענות ערבית להזמנה האמריקנית. סוריה שיגרה, אף היא, איתות חיובי ושר החוץ שלה וליד מועלם הודיע בדמשק כי "סוריה תתמוך ותשתתף בכל ועידה בין לאומית לשלום".
העולם הערבי מאותת לישראל כי "הזמן אינו פועל לטובת רעיון השלום וחלון ההזדמנויות עומד להסגר בקרוב". את המסר הזה הביאו לירושלים נציגי הליגה הערבית, שרי החוץ של מצרים וירדן שביקרו השבוע בישראל. ההצעה המונחת על השולחן היא יוזמת השלום הערבית, יוזמה שהיא גלגול סופי של היוזמה הסעודית שהעלה לראשונה יורש העצר הסעודי, עבדאללה בן עבד אלעזיז, ב-2001.
ישראל נדרשת לשלם מחיר מלא של החזרת כל השטחים שנכבשו ב-67, כולל רמת הגולן ומזרח ירושלים, בתמורה להכרה מלאה מצד מדינות ערב ויחסים רשמיים עימן. אולם בנוסף לכך נדרשת ישראל להסכים ל"זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194 של האו"ם. סעיף זה לא הופיע ביוזמה הסעודית המקורית, הוא נכלל ביוזמת השלום הערבית בלחץ של הגורמים הקיצוניים בעולם הערבי.
מה צריכה לעשות ישראל? לכאורה, מדובר בעסקה הוגנת, האמנם?
למי שמבין את המשמעות של צמד המילים "זכות השיבה" ברור כי מדובר במתכון לשינוי דמוגרפי משמעותי, הצפת ישראל במאות אלפי פליטים פלסטינים והשמדתה, באופן מתוחכם, כמדינה יהודית, על פי נתוני הרש"פ יש כחמישה מליון פליטים ועל פי נתוני האו"ם כ-4.5 מליון פליטים פלסטינים ברחבי העולם.
עם זאת, אסור לישראל להצטייר כ"סרבנית שלום". איראן הרחיבה, בשנים האחרונות, השפעתה במזרח התיכון, בעיראק, בלבנון, ובאחרונה גם ברצועת עזה באמצעות השתלטות תנועת החמאס על שלטון.
לישראל, לרשות הפלסטינית בראשות הנשיא עבאס ולמדינות הערביות המתונות יש אינטרס משותף למנוע את ההתפשטות של איראן שמתקדמת גם בכיוון השגת יכולת צבאית גרעינית.
ישראל צריכה לעודד את מדינות ערב לבוא ל"מפגש הבינלאומי "שמארגנת ארה"ב. אסור להחמיץ את ההזדמנות להדבר עם המנגנון שהסמיכה, הליגה הערבית, לראשונה בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי למשא ומתן עם המדינה היהודית.
איך עושים זאת? ממשלת ישראל צריכה, להציב ,באופן פומבי, את הנושא, בראש סדר היום שלה. ראש הממשלה צריך לקיים דיונים בקבינט הבטחוני ואח"כ במליאת הממשלה כדי ליצור מסמך עקרונות ראשוני שעל בסיסו תוכל ישראל להכנס למשא ומתן עם הליגה הערבית. מסמך העקרונות צריך להיות כללי ביותר ושידחה, מחד, הצבת תנאים מוקדמים, לישראל אך מאידך יביע נכונות ישראלית ברורה להדברות עם הפלסטינים והעולם הערבי.
יצירת "מסמך עקרונות לשלום" ישראלי, ראשוני, לא רק בענין הפלסטיני אלא גם עם מדינות ערב תעביר את הכדור בחזרה למגרשה של הליגה הערבית. גם אם הערבים ידחו את כולו או את חלקו. הממשלה צריכה כבר עכשיו להתחיל במלאכה כל עוד הקואליציה יציבה, לפני הדיונים על התקציב ולפני פרסום המסקנות הסופיות של ועדת החקירה בראשותו של השופט וינוגרד. ה"מפגש הבינלאומי" מתקרב. הזמן קצר והמלאכה מרובה.

פאטה מורגנה

אמצעי התקשורת הישראלים הסתערו השבוע על המצע החדש של הממשלה הפלסטינית בראשותו של סלאם פיאד כמוצאי שלל רב, הנה במצע החדש לא הוזכרה כלל "ההתנגדות לכיבוש" שהיא במילים אחרות, שם הקוד לפעולות טרור נגד ישראל. ראש הממשלה הפלסטיני פיאד הצטייר לפתע כיונת שלום צחורה המתנגדת לכל מעשי אלימות. בעקבות ההבלטה של הדברים בתקשורת הישראלית יצא "אבו עביר", דובר וועדות ההתנגדות העממית בעזה, אל אמצעי התקשורת הערביים ואיים על חייהם של הנשיא הפלסטיני עבאס ושל ראש הממשלה פיאד. אולם החגיגה לא נמשכה זמן רב. ראש הממשלה פיאד יצא, יומיים אחר כך, לקהיר לכינוס שרי החוץ הערביים ושם נשאל מייד על ידי העיתונאים מדוע "ההתנגדות" איננה נזכרת במצע ממשלתו החדשה. הנה תשובתו של סלאם פיאד: "לפלסטינים יש זכות חוקית להתנגד לכיבוש הישראלי, אין בכלל מה לדון בנושא,אנחנו עם כבוש וההתנגדות היא זכותנו הלגיטימית. "סלאם פיאד גם הדגיש בדבריו כי מצע ממשלתו כולל את רעיון סיום הכיבוש הישראלי וחיזוק העמידה האיתנה של הפלסטינים על אדמתם.
ומסתבר, שוב, כי אין שום ראש ממשלה פלסטיני, יהיה מתון ככל שיהיה, בעל קשרים הדוקים עם הממשל האמריקני ועם ישראל המוכן, לוותר על המאבק המזויין בישראל ולו רק, למראית עין, ברמה ההצהרתית.
הקו הקיצוני, האלים, הג'האדי, הוא שמכתיב לפלסטיניים את דרכם המדינית מול ישראל. גם ישראל מצידה הרגילה את הפלסטינים כי, רק בלחץ הטרור, היא מוכנה לנסיגות וויתורים. אם כן על מי נלין?
בשורה התחתונה, מממשלתו של סלאם פיאד לא תבוא, הישועה, לא לפלסטינים ולא לישראל. מדובר אמנם בממשלה חדשה אך זוהי אותה הגברת בשינוי האדרת. הפלסטינים לא ויתרו על השאיפות הלאומיות שלהם ועל דרך האלימות להשגתן וגם ישראל לא השלימה עם ויתור מוחלט על השטחים.
לרגע היה נדמה שיש כביכול ממשלה פלסטינית חדשה המתנערת מהאלימות. האשליה התפוגגה תוך זמן קצר ושוב חזרנו למשבצת הראשונה ולאותו מעגל הקסמים.

החמאס תכנן את ההשתלטות על רצועת עזה במשך זמן רב

אט אט מתבררות העובדות לאשורן, החמאס תיכנן את ההשתלטות על רצועת עזה במשך זמן רב ולא כפי שנטען, בתחילה, כאילו החמאס עצמו הופתע מהמהירות שבה קרסו מנגנוני הבטחון של הפתח בעזה.
מסקנות דוח ועדת החקירה שמינה הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לבדיקת הארועים בעזה מלמדות כי החמאס פעל בצורה שיטתית. בין השנים 2005-2007 הצטרפו מאות אנשי חמאס למנגנוני הבטחון של הרשות ופעלו כ"גיס חמישי". זאת ועוד החמאס בנה רשת עניפה של מנהרות שהובילו אל בניני מנגנוני הביטחון של הרשות, מוסדות שונים, ביתו של הנשיא הפלסטיני ורחובות ראשיים דבר שסייע לפעיליו בלחימה נגד פעילי הפתח. ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס, מאשר אף הוא את הדברים. בראיון שהעניק לעיתון "אל-ח'ליג'", בסוף השבוע שעבר, אומר משעל: "ההשתלטות על מתקני הנשיאות ומנגנוני הביטחון לא היתה ספונטנית, אלא על פי תוכנית צבאית מסודרת ומאורגנת, לאנשי החמאס היו מפות מפורטות של המטרות...."
משעל מתרץ את הפעולה בכך שהחמאס היה חייב להגן על הלגיטימיות שלו שלה זכה בבחירות בפרלמנט. "השתלטות החמאס על עזה היתה דומה לתרופה שהיינו חייבים לבלוע" הוא מסכם.
הצלחת החמאס להשתלט על הרצועה איננה רק כשלונה של הרשות הפלסטינית בראשותו של מחמוד עבאס אלא גם כשלונן של ישראל וארה"ב שלא הצליחו למנוע את הקמתה של שלוחה איראנית קיצונית על גבולן של ישראל ומצרים. היכן היו גורמי הביטחון של ישראל וארה"ב? האם עשו די למנוע את הדבר? האם לא היתה ישראל צריכה להתערב צבאית, בשלב כלשהו, ולסייע לאנשיו של דחלאן?
הפיכתה של רצועת עזה לחמסטאן או ישות בדמות שלטון של הטאליבאן היא לרעת כל הגורמים המתונים באיזור. החמאס מעודד מהצלחתו ומתכנן להשתלט גם על הגדה. ישראל צריכה לפעול במהירות אחרת תמצא את החמאס גם בגבולה המזרחי כשהוא מאיים על מרכזי האוכלוסיה בלב המדינה.

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר