יום שני, 31 בדצמבר 2007

החלשות פעילות ארגון אל-קאעדה בעיראק

אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון אלקאעדה מודאג מכישלונותיהם האחרונים של אנשיו הנלחמים בעיראק נגד כוחות צבא ארה"ב אך במקביל הוא מגביר את פעילות ארגונו במדינות צפון אפריקה וגם ברצועת עזה

גורמי מודיעין מערביים גורסים שהקלטת האחרונה שהפיץ אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעדה, מעידה על הלחץ הרב שבו נתון ארגונו בעיקר בחזית הלחימה בעיראק. הקלטת שהוקלטה לאחר "ועידת אנאפוליס" אך כנראה לפני ההתנקשות בבנזיר בוטו בפקיסטאן, קוראת למוסלמים לתמוך במנהיג אל-קאעדה בעיראק "אבו עמר אל-בג'דאדי" ומגנה את ההתארגנויות המקומיות של קבוצות מוסלמים סוניות הנלחמות נגד פעילי אל-קאעדה בעיקר במחוזות אנבאר ודיאלי בעיראק. בן לאדן מאשים בקלטת שהפיץ, את ארצות הברית כי היא "קונה בכסף" את השבטים הסונים הנלחמים נגד אל-קאעדה.
ואכן נראה כי המדיניות החדשה של הכוחות האמריקניים בעיראק הצליחה נכון לשעה זו. מספר הפיגועים פחת משמעותית וכך גם מספר הנפגעים. ארצות הברית החלה ליישם בעיראק לפני כמה חודשים את השיטה שהנהיגה באפגניסטן. המפקדים הצבאיים האמריקניים הגיעו להסכמות עם ראשי השבטים בכמה מחוזות בעיראק, ציידו אותם בנשק ובכסף ואלה החלו להילחם בפעילי אל-קאעדה. התוצאות הן טובות והראיה לכך היא הופעתו המצולמת האחרונה של אוסאמה בן לאדן המודאג מאוד מן התופעה. מה שמניע בעיקר את השבטים האלה לסייע לצבא ארצות הברית היא העובדה שהם הבינו כי ממשלת עיראק וכוחות הביטחון שלה לא יסייעו להם לשמור על השקט במחוזותיהם ולכן עליהם לפעול בעצמם. אולם השאלה החשובה היא מה יהיה גורלם של אותם לוחמים סונים שסייעו לצבא ארצות הברית נגד אל-קאעדה? הלוחמים האלה מצפים כי בסופו של דבר הם יצורפו לכוחות הביטחון ויקבלו שכר מהממשלה. עד כה נקלטו בכוחות הביטחון של עיראק רק פחות מחמישה אחוזים מתוך כ-80 אלף הלוחמים הסונים הנלחמים באל-קאעדה. הממשלה השיעית בעיראק לא ממהרת לצרף את הלוחמים הסוניים האלה לכוחותיה. לכן בן לאדן מנסה כעת לתקוע טריז בין הלוחמים האלה לבין צבא ארצות הברית כדי שיפסיקו לשתף עימו פעולה נגד אל-קאעדה. צריך להמתין ולראות כיצד יתפתחו העניניים בינתיים הרגיעה היא זמנית למורת רוחו של בן לאדן.
בינתיים החליט ארגון אלקאעדה להגביר את פעילותו במדינות צפון אפריקה וברצועת עזה. מקורות אסלאמיים יודעי דבר מסרו כי איימן א-זאווהירי, סגנו של אוסאמה בן לאדן מודאג מאוד מכוונתה של צרפת להדק את קשריה עם מדינות צפון אפריקה. ביקורו האחרון של נשיא צרפת סרקוזי באלג'יריה והסיכומים שהגיע אליהם עם נשיא אלג'יריה עבד אלעזיז בותפליקה בדבר הגברת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בתחומי הכלכלה והחברה מעוררים דאגה רבה בקרב בכירי ארגון אל-קאעדה אשר מתכננים את הגברת פעילות הטרור במדינות צפון אפריקה כדי לסכל את הידוק הקשרים עם המערב, במיוחד הם מתכננים לפגוע במטרות של ארצות הברית, צרפת וספרד. אחד הרעיונות הוא לאחד את כל קבוצות הטרור האסלאמיות הפועלות במרוקו, תוניסיה ואלג'יריה תחת ארגון אחד. לפני כחודש הודיע איימן א-זאווהירי על הצטרפותו של ארגון איסלאמי לובי לארגון אל-קאעדה. בראש הארגון הלובי עומד המכונה "אבו לית' אל-ליבי". השלוחה של אל-קאעדה בלוב הוקמה באפגניסטן, בתחילת שנות ה-90 על ידי לוחמים לובים שנלחמו בצבא הסובייטי. ב-1995 הוכרז רשמית על הקמתה והיא שמה לה כמטרה את הפלת משטרו של מועמר קד'אפי. ארגון אל-קאעדה מגביר את פעילותו בצפון אפריקה וכזכור לפני כשבועיים ביצעו אנשיו פיגוע במשרדים של האו"ם באלג'יר, בירת אלג'יריה וגרמו למותם של 67 בני אדם. פיגוע הטרור הזה היה הקשה ביותר שידעה אלג'יריה מאז מלחמת האזרחים בשנות התשעים.
אל-קאעדה החליט גם להגביר פעילותו ברצועת עזה. ברצועה כבר פועלת שלוחה של הארגון המכונה "צבא האסלאם" שחטפה לפני כשנה, את כתב הבי.בי.סי אלן ג'ונסטון והיתה מעורבת גם בחטיפתו של החייל הישראלי גלעד שליט. עכשיו החליט אל-קאעדה להחדיר לרצועה את אנשיו של ארגון "פתח אל-אסלאם" שאנשיו הובסו באחרונה בידי צבא לבנון במחנה הפליטים נהר אלבארד. אנשיו הארגון הודיעו כי ירו לפני כמה ימים רקטה מתוצרת מקומית לעבר העיר שדרות. הרשות הפלסטינית מאשימה את ארגון החמאס כי הוא סייע לאנשי הקבוצה החדשה הזו של אל-קאעדה להיכנס לרצועת עזה.

soldiersmediacenter צילום באדיבות

יום חמישי, 27 בדצמבר 2007

לחצות את "מחסום הפחד"

בקרב הפלסטינים גוברת התחושה כי ישראל סובלת מ"עזה-פוביה", פחד לבצע פעולה צבאית נרחבת ברצועת עזה מחשש כי לצה"ל יהיו אבידות גדולות בנפש ישראל חייבת לחצות את "מחסום הפחד" ולהחזיר לעצמה את כושר ההרתעה שאיבדה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה

בימים האחרונים הולכת וגוברת התחושה בקרב התושבים והארגונים הפלסטינים ברצועת עזה כי למרות ההצהרות של בכירי מערכת הביטחון בישראל לא צפוייה בקרוב פעולה צבאית ישראלית רחבת היקף ברצועת עזה. הפלסטינים מבססים את הערכתם זו על בסיס הנתונים הבאים:
א. לדעתם ישראל מעוניינת בסופו של דבר ברגיעה ("תהדיאא'"-בערבית) או הפסקת אש ("הודנה"-בערבית) עם החמאס בעיקר כדי להרגיע את תושבי העיר שדרות.
ב. להערכתם ישראל מעוניינת בהמשך הסיכולים הממוקדים לאור הצלחותיה האחרונות.
ג. על ישראל מופעל לחץ מדיני מהרביעייה הבינלאומית להמשיך ב"תהליך אנאפוליס" ולא לפגוע בתהליך המדיני באמצעות מהלך צבאי נרחב ברצועה.
ד. חשש כי פעולה צבאית ישראלית נרחבת ברצועה עלולה לפגוע בביקורו של הנשיא בוש באיזור בעוד עשרה ימים.
ה. פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה הצפוי במחצית ינואר. בדו"ח אמורה להימתח ביקורת נוקבת על צה"ל והדרג המדיני ולהערכת הפלסטינים לא תחליט הממשלה בישראל בעיתוי שכזה על "הרפתקה צבאית" נוספת הפעם ברצועת עזה.

אולם לדעת פרשנים פלסטינים בכירים הסיבה העיקרית, בנוסף לסיבות שהוזכרו לעיל, שישראל לא תבצע פעולה צבאית רחבה ברצועה היא ה"עזה-פוביה", הפחד הישראלי לשקוע ב"ביצה העזתית" פחד שהעמיק בעקבות תוצאות מלחמת לבנון השנייה.
הפלסטינים מזהים בקרב ההנהגה המדינית והצבאית את מה שהם מכנים "סינדרום לבנון" הדומה לסינדרומים אחרים שמהם סובלת ארצות הברית כמו "סינדרום עיראק" או "סינדרום וויטנאם". לדעתם השיקול המוסרי כי במהלך המבצע עלולה ישראל לפגוע באזרחים פלסטינים חפים מפשע איננו זה שמרתיע את ישראל מקיום פעולה צבאית נרחבת ברצועה אלא הפחד והחשש כי בפעולה שכזו ייפגע מספר גדול של חיילי צה"ל.
מבחינה פלסטינית ההישג הגדול של ארגון חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה הוא שבפעולותיו נגד צה"ל הוא הצליח להגן לא רק על דרום לבנון אלא גם, באופן עקיף, על רצועת עזה. אם היו לישראל עד אז תוכניות למבצע רחב היקף ברצועה הרי שכתוצאה מהמלחמה האחרונה בדרום לבנון היא התפכחה, לדעת הפלסטינים, מ"חלומות" אלה.
להנחת היסוד הזו שהולכת ומתבססת בקרב הפלסטינים השלכות מסוכנות. ראשית, מבחינה מוראלית הם מרגישים "על הגובה" ושנית, נוצרה שחיקה בכוח ההרתעה של מדינת ישראל, ראשיה מאיימים כל הזמן כי מבצע צבאי נרחב מתקרב לרצועת עזה ובפועל לא קורה שום דבר. הדבר הוא בבחינת צעקת "זאב, זאב". הפלסטינים בטוחים כי הם יכולים להמשיך בטרור מהרצועה מכיוון שישראל רק מאיימת ויש להם תחושה של חסינות מעצם היותם מחופרים עמוק בתוך הרצועה, הם לא מעריכים שישראל תעז להיכנס לשם כדי לעקור אותם ממעוזיהם.
מאז שהחלו הפלסטינים בירי טילי הקסאם לפני כשבע שנים נפלו כבר בתחומי ישראל כששת אלפים טילים, אמנם, כתוצאה מכך, נהרגו בתקופה זו רק כמה אזרחים ישראלים ונפצעו כמה מאות אחרים אך הסכנה הולכת ומתגברת. הפלסטינים משכללים את הטילים, הטווח שלהם גדול וכן כמויות חומר הנפץ התקני שהם נושאים. בסופו של התהליך שואפים הפלסטינים ליצור, מדרום, את אותו האיום שהצליח לייצר כלפינו, מצפון, ארגון החזבאללה באמצעות טיליו והקטיושות שברשותו. זאת ועוד, הפלסטינים מנסים גם להעביר את הטכנולוגיה של ייצור הטילים מרצועת עזה ליהודה ושומרון כדי ליצור איום טילי נוסף על הערים במרכז הארץ. ישראל חייבת להתגבר על "מחסום הפחד". מדובר במחסום פסיכולוגי שממנו סובלים בעיקר הפוליטיקאים וכמה מראשי הצבא. אי אפשר להמשיך ולהתנהל באופן הזה, ישראל חייבת להחזיר לעצמה את כושר ההרתעה מול הפלסטינים שנשחק כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. צה"ל התאמן בשנה האחרונה בצורה אינטנסיבית על תרחישים שונים של כיבוש רצועת עזה והפיק לקחים מבצעיים רבים ממלחמת לבנון השנייה. החיילים והמפקדים מוכנים היטב לפעולה צבאית נרחבת. לצה"ל יש גם תכנונים מקוריים איך להשתלט צבאית על הרצועה, לכן הנחת היסוד של הפלסטינים כי לצה"ל ייגרמו אבידות רבות איננה בהכרח גם נכונה. הבעיה היא בעיקר בדרג המדיני, הוא זה שקובע והוא זה שצריך להשתחרר מה"תסביך" או מ"הטראומה" של מלחמת לבנון השנייה. ככל שיעשה זאת מהר כן ייטב. התעוזה הפלסטינית גוברת וכך גם תחושת האין אונים של התושבים ביישובי עוטף עזה. הגיע הזמן לפעול.

צילום באדיבות דובר צה"ל

הכול עניין של כסף

רק גורם אחד יכול לדרבן את המצרים להילחם בתופעת ההברחות, צבעו ירוק כמו הצבע של החמאס והוא הכסף האמריקני. הקפאת חלק מסיוע החוץ השנתי האמריקני למצרים תמריץ אותם לפעול ברצינות נגד התופעה

שר הביטחון אהוד ברק שב מביקור ממצרים ונראה שהמתיחות בין ישראל למצרים בסוגיית הברחות הנשק דרך המנהרות ברפיח מתחילה אט אט להתפוגג לאחר שהגיעה לשיאה בימים האחרונים. מה הצליח אהוד ברק להשיג בביקורו?
א. הרגעת הרוחות ביחסי ישראל מצרים בעקבות התבטאויותיה של שרת החוץ ליבני.
ב. הסכמה מצרית לשלוח משלחת צבאית שתתאם עם קציני צה"ל פעילות משותפת נגד ההברחות.
ג. הבטחה מצרית להידוק הפיקוח על עולי הרגל הפלסטינים שיחזרו ממכה כדי לאתר בתוכם אנשי חמאס שהתאמנו באיראן.
ד. חידוש התיווך המצרי בענין החזרת החייל החטוף גלעד שליט.
האם סיכומים אלה הם ממשיים וברי ביצוע? באופן תיאורטי כן אך המצריים "יימרחו" את הזמן, יעשו קולות כאילו כוונותיהן רציניות ובפועל לא יחול שום שינוי במצב. כבר היינו כמה פעמים בסרט המצרי הזה.
לשני הצדדים אין אינטרס בהחרפת המתיחות לכן סביר להניח כי בעוד כמה ימים ייעלם הנושא הזה מהכותרות הראשיות של העיתונים. למעשה מצרים לא שינתה את הנחת העבודה האסטרטגית שלה כי היא מעוניינת, בגלל שיקולים איזוריים, שישראל "תהיה מדינה חלשה ומדממת" שמידי פעם הפלסטינים מקיזים את דמה. לכן לא צפוי שהמצרים יילחמו בתופעת הברחות הנשק לרצועה שתוצאותיה משרתות בסופו של דבר את האינטרסים המצריים. ישראל יודעת זאת, היא לא תחריף את היחסים עם מצרים, מאידך גיסא אין בכוונתה לוותר ולהשלים עם התופעה המסכנת את ביטחון אזרחיה. שר הביטחון יישר רק באופן רשמי את ההדורים עם המצרים. מתחת לפני השטח תימשך המלחמה הסמוייה של ישראל בתופעת ההברחות אבל בזירה אחרת מרצועת עזה. ישראל שמכירה כבר היטב את התירוצים והכזבים של המצרים הממאנים לטפל ברצינות בתופעה, גילתה את מנוף הלחץ שמכאיב מאוד למצרים - מנוף הסיוע הכספי האמריקני. ידידי ישראל בארצות הברית הצליחו לשכנע כמה חברי קונגרס לפעול למען הקפאת חלק מכספי סיוע החוץ השנתי האמריקני למצרים. מדובר בהקפאת סכום של 200 מיליון דולר מתוך שני מיליארד דולר. הדבר יכאיב מאוד לכלכלה המצרית ולכן ההנהגה המצרית נזעקת כעת במלוא כוחה לדחות את ההאשמות הישראליות. מצרים אמנם חזרה לתווך בין ישראל לארגון חמאס על החזרת החייל החטוף גלעד שליט אך החמאס מקשיח עמדות ואין שום פריצת דרך. אם לא יאשר צוות השרים המיוחד את שינוי הקריטריונים של הגדרת המונח "אסירים עם דם על הידיים" ספק רב אם אפשר יהיה לקדם את עיסקת החילופין.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי יש רק גורם אחד שיכול לדרבן את המצרים להילחם ברצינות בתופעת המנהרות, לגורם הזה יש צבע ירוק בדיוק כמו הצבע של החמאס ושמו הכסף האמריקני. לכן ישראל צריכה לגייס את כל ידידיה בארצות הברית כדי להפעיל את הלחץ הדרוש עד שתחליט לקחת לידיה את הטיפול בתופעה ולכבוש מחדש את ציר פילדלפי. כבר היום מתייעצים חברי הקונגרס האמריקני עם שליחי ישראל בארצות הברית בנושא זה. שליחי ישראל משתפים אותם באופן מלא במידע הנמצא ברשותם. אולם על ישראל להגביר את הפעילות בתחום הזה וליזום בעצמה, בצורה שקטה, פעילות הסברה נרחבת שבצידה מסקנות ולקחים ליישום. הקונגרס האמריקני חייב לגבש מדיניות ברורה, בסיוע ידידי ישראל, להפעלת לחץ על מצרים כדי שתמגר את תופעת ההברחות. חלון ההזדמנויות איננו ארוך, צריך לפעול כבר עת כל עוד הנשיא בוש עדיין יושב על כסאו בבית הלבן. הפעלת הלחץ על המצרים היא ריאלית וניתנת לביצוע צריך רק נחישות של הממשלה. צריך לזכור, כמו במקרים רבים אחרים, בסופו של דבר "הכול עניין של כסף".

יום שלישי, 25 בדצמבר 2007

החמאס מחפש לגיטימציה

ישראל חייבת להבהיר כי הנשיא עבאס הוא הפרטנר הפלסטיני היחיד שלה ולחשוף את פניו האמיתיים של ארגון החמאס

מי אשם במצור הכלכלי המוטל על רצועת עזה? הפלסטינים מאשימים כמובן את ישראל ונוטים לשכוח כי ארגוני הטרור ברצועה הפכו את מעברי הגבול ליעדים קבועים להתקפות החל מירי ופיגועי התאבדות ועד ירי טילי קסאם ופצצות מרגמה. ישראל נאלצה לסגור סופית את מעברי הגבול בעזה לאחר ההפיכה הצבאית של החמאס ברצועה לפני כחצי שנה. כתוצאה מכך חלה הידרדרות בכלכלת הרצועה בדגש על המגזר הפרטי. ענפי התעשייה, הבניין והחקלאות כמעט ששותקו לחלוטין, עבודתם של אלפי עובדים הופסקה וגברו האבטלה והעוני. כתוצאה מכך גברה ההישענות של תושבי הרצועה על הסיוע ההומניטרי ועל מוסדות הצדקה של החמאס. במסגרת התוכנית שהגישה הרשות הפלסטינית למדינות התורמות ב"ועידת פאריס" האחרונה עלה גם רעיון של פתיחה מחדש של מעברי הרצועה והפעלתם על ידי אנשי הרשות כדי להקל על הסבל של תושבי הרצועה. ריאד אל-מאלכי, שר ההסברה בממשלת סלאם פיאד, כינס שלשום מסיבת עיתונאים שבה הציג את התוכנית שביצועה מותנה, כמובן, בהסכמת ישראל. אולם לפני שישראל הספיקה להציג את עמדתה מיהר כבר ארגון החמאס לשלול את הרעיון. מחמד אל-מדהון ראש לשכתו של אסמעיל הנייה הודיע כי כל יוזמה לפתוח את המעברים מחייבת כי גם ארגון החמאס ישולב בניהולם. ארגון החמאס יודע היטב כי ישראל לא תסכים לכך והודעתו פירושה טרפוד יוזמתה של הרשות הפלסטינית. הרעיון של ראש הממשלה פיאד שרבים מאנשי העסקים בעזה ראו אותו בחיוב התרסק עוד לפני שהספיק להתרומם מן הקרקע בגלל עמדת חמאס.
עיתון "אל-איאם" הפלסטיני היוצא לאור ברמאללה פרסם הבוקר, בכותרתו הראשית, את תוצאות הדו"ח שפרסם משרד תיאום הענינים ההומניטריים השייך לאו"ם, על המצב הכלכלי בעזה. הדו"ח צופה את עליית רמת האבטלה ברצועה ל-50 אחוזים וכי 80 אחוזים מהתושבים יזדקקו לסיוע באספקת מזון עד מחצית 2008.
המצב בעזה הולך ומחמיר, ירדן שיגרה אתמול לרצועת עזה 23 משאיות עמוסות במוצרי מזון, בגדים ונעליים על פי הוראת המלך עבדאללה.
ארגון החמאס מודע ללחץ הכלכלי הגובר, הוא גם מבין כי ישראל השיגה בשבועות האחרונים יתרון צבאי ברור על הפלסטינים והיא הצליחה לייעל את השיטות לחיסול המחבלים באמצעים מתוחכמים, לכן הוא מנסה להפחית את הלחץ באמצעות "תרגילים תקשורתיים" (ספינים) כי הוא מוכן לדיאלוג עם ישראל על רגיעה ואפילו הפסקת אש לטווח רחוק.
בקרב ארגון הפת"ח וגם אצל שאר הפלגים של אש"ף, גובר החשש כי החמאס מחפש לגיטימציה ישראלית כדי לבסס את שלטונו ברצועה. מטבע הדברים דבר זה יבוא על חשבון היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית. מבחינתם מדובר בצעד מסוכן נוסף של החמאס שיעמיק את הקרע בחברה הפלסטינית. המדיניות הזו של החמאס משרתת לדעת תומכי אש"ף את האינטרסים של ישראל והחלשת כוחו של הנשיא עבאס ונאמניו בגדה המערבית.
ישראל צריכה להציג מדיניות ברורה כי אין ולא יהיה שום דיאלוג עם החמאס. היא צריכה להבהיר כי השותף היחידי לתהליך המדיני הוא מחמוד עבאס ואין בלתו. כל המגעים העקיפים של ישראל עם החמאס כמו למשל המשא ומתן על שחרור החייל החטוף גלעד שליט צריכים להיעשות דרך הרשות הפלסטינית בלבד. אם תפסח ישראל על שני הסעיפים היא עלולה לעודד בכך את הנשיא עבאס להתפייס עם ארגון החמאס והיא תמצא מולה חזית פלסטינית מאוחדת וקיצונית. החמאס כבר הצליח לקבל לגיטימציה ממצרים אשר מתאמת עימו ישירות את כל פעולותיה בגבול באיזור רפיח. למרות שאין מדובר בהכרה רשמית הדבר מעודד את החמאס והוא מחפש גם דרכים לנטרל את ישראל מפעילות צבאית נגדו שתפגע בשלטון הקיצוני הפרו-איראני שהשליט ברצועת עזה. ארגון החמאס מחזיק בתושבי הרצועה כבבני ערובה והא עושה שימוש ציני במצבם כדי לנסות ולהשיג לעצמו לגיטימציה אזורית ובינלאומית. ביכולתה של ישראל לנטרל את ה"תרגילים התקשורתיים" האלה ולחשוף את פניו האמיתיים של הארגון - פני הטרור האסלאמי הקיצוני.

?משבר עם מצרים

שר הביטחון אהוד ברק ייפגש מחר בשארם א-שיח' עם הנשיא המצרי חוסני מובארק. הפגישה מתקיימת בצל משבר מבוקר בין שתי המדינות על רקע המשך הברחות הנשק ממצרים לרצועת עזה דרך המנהרות באיזור רפיח והסיוע שמעניקה מצרים לחמאס. ישראל העבירה לארצות הברית קלטת שבה נראים שוטרי משמר הגבול המצרי כשהם מסייעים לפעילים של ארגון החמאס לחצות את הגבול ממצרים לרצועת עזה. המצרים טוענים כי הם עושים כמיטב יכולתם למגר את תופעת הנהרות וכי רכשו, באחרונה, מערכת מיוחדת מארצות הברית לאיתור מנהרות. הם גם דורשים כי ישראל תסכים להגדלת הכוח המצרי הפרוס לאורך הגבול כדי שיוכלו לטפל ביתר יעילות בתופעה. בישראל דוחים את הטענות המצריות על הסף. גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מדובר בתירוצי סרק. לדבריהם, למרות הסכם השלום בין שתי המדינות, למצרים יש אינטרס ברור להחליש את ישראל כמה שיותר והיא רואה בה איום אסטרטגי. לכן היא מעדיפה "ישראל פצועה ומדממת". זו הסיבה שהיא אינה מסייעת למניעת טרור נגד ישראל מתוך רצועת עזה. מצרים גם הידקה את יחסיה עם החמאס מסיבות של פוליטיקה פנימית. הנשיא מובארק אינו מעוניין בעימות עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה בארצו. החמאס הינה שלוחה של תנועה זו בשטחים הפלסטינים. הנשיא המצרי מעוניין בשקט בארצו כדי להבטיח את העברת השלטון לבנו גמאל ללא כל הפרעות.
בהקשר זה פרסמתי באחרונה את שני המאמרים השופכים אור על עמדתה של מצרים ותופעת הברחת הנשק דרך מנהרות רפיח:
א. מחדל המנהרות
ב. הרומן החדש של מצרים עם החמאס

צילום באדיבות דובר צה"ל

יום שני, 24 בדצמבר 2007

לא להיכנע לטרור

ישראל צריכה למצוא דרכים יצירתיות להשיג קלפי מיקוח טובים למשא ומתן על שחרור גלעד שליט במקום לשחרר רוצחים מן הכלא דבר שיסכן בעתיד את ביטחונה

הקולות שבוקעים לאחרונה מתוך הממשלה מעוררים דאגה וחשש כי ישראל עומדת לעשות כמה ויתורים שעלולים לפגוע ביכולת ההרתעה שלה ובתדמיתה הנחושה להילחם בטרור. למה כוונתי? סגן שר הביטחון מתן וילנאי הודיע בראיון רדיופוני כי אפשר לשחרר מהכלא את מרוואן ברגותי שעמד בראש הזרוע הצבאית של הפת"ח בגדה ונשפט למאסר עולם לאחר שהורשע באחריות לחמישה מעשי רצח של אזרחים ישראלים. וילנאי התנה את השחרור בכך ש"תיחתם עם הפלסטינים עסקה ראויה". סגן שר ביטחון, מי ששימש בתפקיד סגן הרמטכ"ל בדרגת אלוף,סבור כי "ברגותי הוא אמנם מנהיג של רוצחים אך יש לו מעמד מיוחד של מנהיג ויש להתייחס אליו בהתאם". התפתחות מדאיגה נוספת היא הקמתה של ועדת שרים מיוחדת שתדון בהגמשת הקריטריונים לשחרר מחבלים עם "דם על הידיים", כל זאת כדי לעקוף את התנגדותו של ראש השב"כ יובל דיסקין המתנגד נחרצות לשחרור רוצחים פלסטינים מן הכלא. מי שעוקב אחר החדשות האלה מקבל את התחושה שהממשלה מאבדת את סבלנותה ומוכנה להתחיל לשחוק את עמדותיה המסורתיות של ישראל בתחום ביטחוני תוך שימוש במכבסת מילים. לפתע משתמשים במילים "הגמשת הקריטריונים" במקום במילים הראויות יותר "שחיקת הקריטריונים" או במילים "אסירים ביטחוניים" במקום "מחבלים". אפשר להבין כי הממשלה בלחץ בגלל מאמציה ורצונה לקדם את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט וכן את העובדה ששר הביטחון אהוד ברק עומד להיפגש בקרוב עם הנשיא מובארק במצרים בעניין זה והוא זקוק לאפשרות לתמרן מדינית בכל הקשור למשא ומתן על שחרורו של שליט אבל כל פשרה שתסכים לה ישראל תתפרש על ידי החמאס כחולשה ותזמין את סחיטתה של ישראל לויתורים נוספים.

מה עומד כרגע על הפרק? פורום השרים המיוחד אמור להציע את הקריטריונים החדשים הבאים לשחרור מחבלים רוצחים:
א. ישוחררו מחבלים שרצחו משתפי פעולה.
ב. ישוחררו מחבלים רוצחים שהיו חברים בחוליות טרור ותיקות שראשיהן שוחררו בעסקת ג'בריל בשנת 1985.
ג. ישוחררו מחבלים שירו לעבר אזרחים ישראלים או חיילים אך הירי לא הביא למותם של אותם ישראלים.

אם תאושר ההצעה הזו יראו בכך הפלסטינים "מתן פרס לטרור". כל פלסטיני יידע כי אם ירצח את בן עמו החשוד בשיתוף פעולה או יירה לעבר אזרח או חייל ישראלי לא צפוי לו שום עונש כבד במידה שייתפס וייכלא. סביר להניח כי לאחר זמן לא ארוך יחסית בכלא הישראלי הוא ישוחרר. צעד כזה רק עלול לעודד את המוטיבציה של הפלסטינים לבצע פיגועים ביודעם כי בפועל לא יירצו זמן רב במאסר, בכך ייפגע כושר ההרתעה של ישראל.
מסקנה נוספת שיסיקו הפלסטינים היא כי משתלם מאוד לחטוף חיילים ואזרחים ישראליים כיוון שממשלת ישראל נכנעת בקלות ומוכנה אפילו לשחרר רוצחים מן הכלא תמורתם. שני בכירים בארגון החמאס ברצועה, פתחי חמאד ומושיר אלמצרי קוראים כבר כמה שבועות לארגונם לחטוף חיילים נוספים כדי להביא לשחרור כל הפלסטינים העצורים בבתי הכלא בישראל. כלומר כניעתה של ישראל לתנאי החמאס בקשר לשחרורו של גלעד שליט רק תעודד את ארגוני החבלה לחטוף ישראלים נוספים.
ומה באשר למרוואן ברגותי? פעם העברתי לראש הממשלה אריאל שרון מסר מבכיר ברשות הפלסטינית כי כדאי לשחרר את ברגותי מכלאו מכיוון שהוא נחשב, מבחינת הכריזמה והפופולריות שלו ברחוב הפלסטיני, כמי שיכול להיות יורשו של יאסר ערפאת. אריאל שרון השיב לי במילים: "לא מחליפים רוצח אחד ברוצח אחר".
ברגותי אומנם לא רצח במו ידיו אזרחים ישראלים אך הוא שיגר מחבלים רבים מארגונו לרצוח אזרחים חפים מפשע לכן דינו אינו שונה מכל רוצח אחר. ידיו של ברגותי גם כן מגואלות בדם והעובדה שיש לו כריזמה או פופולריות ברחוב הפלסטיני אינה צריכה לשנות דבר מבחינת ישראל. אין גם שום סיכוי שהוא יילחם בחמאס להיפך, הוא מצהיר מתוך הכלא כי הוא מצדד בפיוס בין הפת"ח לחמאס.
ישראל צריכה לכלכל היטב את צעדיה, כל עסקה עם החמאס שתביא לשחרור רוצחים מן הכלא רק תחליש את ישראל בעתיד, עסקה מדינית עם החמאס תחליש את הרשות הפלסטינית ונשיאה מחמוד עבאס ותהווה בגידה של ישראל בעקרונותיה כי אין דיאלוג עם ארגוני טרור. ישראל צריכה להתמקד בדרכים יצירתיות להשגת קלפי מיקוח טובים במשא ומתן על שחרורו של גלעד שליט במקום לשחוק את עמדותיה הביטחוניות המוצדקות ולשחרר רוצחים מן הכלא. כל נסיגה של ישראל מעמדותיה הנוכחיות רק תסכן אותה יותר בעתיד.

יום ראשון, 23 בדצמבר 2007

הכשל המודיעיני

חצי שנה חלפה מאז ההפיכה הצבאית של ארגון החמאס ברצועת עזה. מומחי מודיעין בארץ ובעולם מודים עכשיו בפה מלא כי שום ארגון מודיעין, ישראלי או זר, לא חזה מראש את האפשרות הזו שמהווה תקדים מסוכן למה שעלול לקרות במדינות הערביות המתונות שמסביבנו. לפני יותר מחודש הופתעו מערכות המודיעין של ישראל פעם נוספת, לאחר שרבים הספידו את תנועת הפת"ח ברצועת עזה הצליחה התנועה לארגן הפגנת כוח מרשימה ביום השנה השלישי למותו של יאסר ערפאת וכינסה עצרת המונים לזכרו ברצועת עזה בהשתתפות כ- 300-500 אלף איש. לפני שבועיים ארגנה תנועת החמאס עצרת מרשימה לא פחות ברצועה לציון מלאות עשרים שנה להקמתה בהשתתפות יותר מ-200 אלף איש.
למי יש היום יותר כוח ברצועה? האם ניתן להחזיר המצב לקדמותו ברצועה ללא שימוש בכוח צבאי? האם תנועת הפת"ח יכולה להשתקם ולחזור ולשלוט בעזה? האם החמאס ייתמתן? האם אפשרי פיוס קרוב בין הפת"ח לחמאס?
המודיעין הישראלי, על כל זרועותיו, מתקשה לענות על השאלות האלה ולהעביר הערכות מצב מדוייקות לדרג המדיני. גורמים יודעי דבר אומרים כי מאז ההינתקות מרצועת עזה נפגעה מאוד היכולת הישראלית "להיות עם אצבע על הדופק" בכל הקשור לתהליכים שעוברת החברה הפלסטינית ברצועת עזה, המגמות, ההתפתחויות והתרחישים האפשריים.
אמנם בכל הקשור למלחמה בטרור דהיינו, סיכולים ממוקדים, פגיעה במחבלים ובתשתיות הטרור של ארגוני המחבלים יש הצלחות רבות אך הדבר נובע בעיקר מהעליונות הטכנולוגית שיש לישראל על הפלסטינים. בכל הקשור למודיעין האנושי, מה שמכונה בעגה המקצועית ה-"יומינט " (HUMAN INTELLIGENCE) ברצועת עזה, יש לישראל בעיות קשות של השגת מודיעין. כך למשל ישראל מתקשה להשיג מידע מודיעיני מדוייק למבצע בכל הקשור למקום הימצאו של החייל החטוף גלעד שליט ברצועת עזה שיאפשר פעולה צבאית לשחרורו. ראש השב"כ לשעבר עמי איילון כינה זאת במילים "כשל מודיעיני". את הסיבות לכל ניתן לתלות בשני תהליכים עיקריים שעברו על הרצועה, ההינתקות וההפיכה הצבאית של החמאס, מה קורה מבחינה מודיעינית?
א. אין יציאה של פועלים מהרצועה לעבודה בישראל בגלל הסגר. לכן אין לרכזי השב"כ מגע עם תושבי הרצועה כדי לנסות ולגייסם לשרותו. בגלל ההינתקות פורקו כזכור כל ההתנחלויות ברצועה ובסיסי צה"ל ששימשו, בין היתר, כבסיסים לגיוס סוכנים.
ב. פעילות מפקדת התיאום והקישור (מת"ק) הצטמצמה מאוד ופחות תושבים מגיעים אליה. לקציני המנהל האזרחי יש כתוצאה מכך פחות חיכוך עם התושבים ויכולת ללמוד על הלכי הרוח ברצועה.
ג. מנהיגי ארגון הפת"ח ופעיליו ברצועה נמצאים תחת מעקב הדוק של מנגנוני המודיעין של החמאס וקשה לישראל לשאוב מהם מידע.
ד. תושבי הרצועה חוששים לדבר בטלפונים הרגילים והסלולרים מחשש שהחמאס מאזין להם.
כתוצאה ממה שפורט לעיל הצטמצמה מאוד יכולתו של המודיעין הישראלי להשיג אינפורמציה על הנעשה ברצועה. לכן ההתמקדות העיקרית שלו היא ב"מודיעין הגלוי", בחומר המתפרסם בעיתונות האלקטרונית הפלסטינית ובעיתונות הכתובה ואתרי האינטרנט השונים.
ישראל חייבת לגלות יצירתיות ולפתח מקורות מודיעיניים חדשים לגבי הנעשה ברצועת עזה. אין זה המקום לפרט הצעות שונות העולות במוחי אך בהחלט אפשר לשפר את המודיעין. הדבר נחוץ בדחיפות בעיקר נוכח העובדה שישראל מתכוננת למבצע צבאי נרחב ברצועה שהולך ומתקרב מידי יום. אסור לנו לאפשר לחמאס להפתיע אותנו, אנו צריכים להיות מוכנים מבחינה מודיעינית לכל התפתחות אסטרטגית וטקטית כאחד. לכן על הקברניטים וראשי מערכת הביטחון לקחת את הנושא ברצינות רבה ולהפנות במהירות את כל המשאבים הדרושים לחיזוקה של מערכת המודיעין העוסקת בהשגת האינפורמציה על הנעשה ברצועת עזה. מודיעין טוב עוזר בהצלת חיי אדם. אסור לנו לשכוח זאת במיוחד נוכח העובדה שבקרוב נאלץ לשלוח את בנינו להילחם בתוך הרצועה.

יום שישי, 21 בדצמבר 2007

בלון ניסוי ישראלי

ארגון החמאס מפריח באמצעי התקשורת בלוני ניסוי כי הוא מעוניין בדיאלוג עם ישראל שיוביל לרגיעה ואחר כך להפסקת אש ארוכת טווח. בדבר אחד הצליח כבר החמאס והוא ליצור מחלוקת פנימית בתוך ישראל. המחלוקת הגיעה כבר לממשלה ושרים שונים סבורים שיש לבחון ברצינות את ההצעה. מנגד נשמעים גם קולות ריאליים יותר, מצד גורמי הביטחון המזהירים כי הפסקת הפעילות הצבאית תאפשר לחמאס להמשיך ולהתעצם ולכן אין להרפות מהפעילות הרצופה הממוקדת ומהלחץ על ארגוני הטרור. צה"ל קוצר בינתיים הצלחות רבות בתחום המלחמה בטרור ברצועת עזה.
גורמים יודעי דבר מגלים כי ישראל שיפרה מאוד את יכולתה להתנקש בחייהם של מחבלים ומנהיגי טרור ברצועת עזה דבר שבא לידי ביטוי בימים האחרונים בחיסולם של מחבלים רבים מארגון הג'האד האסלאמי שהיו מעורבים בירי טילים לעבר ישראל.
שיפור יכולת הישראלית לפגוע פיזית במחבלים נובע מהכנסת אמצעי מודיעין חדשים ומתוחכמים לזירת הרצועה. האמצעים החדשים מאפשרים לעקוב אחרי המחבלים ברציפות 24 שעות ביממה גם בתנאי מזג אוויר קשים וכן ביום ובלילה. המעקב המודיעיני הרצוף והמדוייק אחר המחבלים גם מאפשר ליירט פיזית את המחבלים בתוך שניות. לכוחות המפעילים את האמצעים החדשים האלה יש "רישיון להרוג" את המחבלים ברגע שזוהו בוודאות ללא קבלת אישור מיוחד מהדרגים הבכירים זאת כדי למנוע עיכובים בתהליך ההתנקשות. כוחות הביטחון גם מפעילים אמצעי ירי חדשים המאפשרים פגיעה מדוייקת במחבלים גם ממרחק רב.
המחבלים מתקשים להתמודד עם האמצעים החדשים ולכן ירדו למחתרת. הם גם מתקשים לבצע "פיגועי תגובה" על החיסולים של ישראל. גורמי ביטחון אומרים כי ארגוני המחבלים בעזה מתכננים לחדור לישובים ישראלים הסמוכים לרצועה באמצעות מנהרות ולחטוף בני ערובה או לבצע טבח המוני. לכן הרחיב צה"ל את פעילותו לאורך גדר הגבול המקיפה את הרצועה והוא פועל בעומק של שני קילומטרים מהגדר בתוך השטח הפלסטיני. הפעילות הזו מקשה על המחבלים לחפור מנהרות כל כך ארוכות ובכך מצליחה ישראל לסכל את תכנוני הארגונים הפלסטינים.
עכשיו יש כאלה המבקשים לשקול מתן הפוגה למחבלים ברצועה להתארגן ולהתעצם בתמורה להבטחות שקריות על רגיעה תוך הפרחת ידיעות כוזבות על אפשרות להתקדם גם בנושא שחרור החייל החטוף גלעד שליט. ישראל צריכה להיזהר מהמלכודת, החמאס לא יוותר על דרישותיו בעניין שחרור גלעד שליט ולא יגמיש את עמדתו הדורשת לשחרר כארבע מאות רוצחים מהכלא הישראלי. מדובר פשוט בנסיון להרוויח זמן, ליצור מחלוקות בישראל ולזרות חול בעיניה של הקהילה הבינלאומית. ארגון החמאס לעולם לא יוותר על עקרונות הג'האד (מלחמת קודש) ו"ההתנגדות" (טרור). הוא גם לא יוכל להבטיח כי הפלגים האחרים ברצועה כמו ארגון ה'גהאד האסלאמי ינצרו את האש. לכל ארגון יש את ההנהגה והאינטרסים שלו שאינם תמיד תואמים את האינטרסים של החמאס. הבה נעמיד את החמאס במבחן, תודיע ממשלת ישראל כי היא נותנת לחמאס 24 שעות כדי לאכוף את הפסקת ירי הטילים מרחבי הרצועה, אם יצליח עליו להפסיק מייד גם את כל הפעילות הטרוריסטית האחרת ברצועה כמו ירי, הנחת מטענים, חפירת מנהרות, הברחות וכולי למשך שבועיים. היה ועמד החמאס במשימה זו הרי שהוכיח את שליטתו בשטח וכי יש על מה לדבר. התשובה היא ברורה מראש, החמאס לא יסכים, אבל אולי כדאי לישראל לנסות. גם אנחנו יכולים להפריח בלוני ניסוי מתוחכמים בדיוק כמו איסמעיל הנייה. לפעמים כדאי לנסות כדי לחשוף את הבלוף של האוייב. לכן כדאי לשקול הצעה זו ברצינות ואז לשחרר את הבלון. לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) היא חלק בלתי נפרד מכל מלחמה בטרור, הבה ננסה אותה מול החמאס.

צילום באדיבות דובר צה"ל

יום רביעי, 19 בדצמבר 2007

שקריו של החמאס

לפני כמה ימים צפיתי בשידורי תחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שסיקרה בהרחבה את עצרת החמאס ברצועת עזה לציון מלאת עשרים שנה להקמת הארגון. ראש ממשלת החמאס המודח, איסמעיל הנייה, נאם בלהט והכריז כי ארגונו לא יכיר לעולם במדינת ישראל. העצרת כולה הקרינה שנאה רבה לישראל ולדבריו של הנייה נוספו באותו היום הצהרותיו של מנהיג החמאס ח'אלד משעל שהבטיח אינתיפאדה שלישית ורביעית נגד ישראל. והנה למרבית הפלא, אתמול מופיע אותו איסמעיל הנייה בשידורי החדשות של הערוץ השני ומבקש להעביר מסר לישראל כי ארגונו מוכן להתחיל במשא ומתן עימה על הפסקת ירי הטילים מרצועת עזה לכיוון ישראל. הניה טען כי ארגונו רוצה לעצור את הירי אך המשך החיסולים שמבצעת ישראל מקשה על מאמציו. מה קרה? "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"? האם הניה שינה לפתע את עמדתו? לא ולא, אין שום שינוי בעמדותיו.

הנה ההסברים האפשריים לכפל הלשון של איסמעיל הניה:
א. ארגון החמאס בלחץ הוא חושש שמתקפת ישראל המוצלחת על פעילי הג'האד האיסלאמי היא צעד ראשון לקראת מתקפה ישראלית נרחבת ברצועת עזה שתסיים את שלטונו שאותו השיג באמצעות הפיכה צבאית לפני חצי שנה. החמאס איננו מעוניין במבצע צבאי ישראלי גדול ברצועה.
ב. החמאס מנסה להרוויח זמן ואיסמעיל הנייה סבור שבמשחקי מילים הוא יצליח להשפיע על דעת הקהל בישראל ועל דעת הקהל העולמית ולהטעותן כי "יש עם מי לדבר" ובכך לשבש את הפעילות הצבאית הישראלית המתוכננת.
ג. החמאס מנסה לגרור את ישראל ואת הרביעייה הבינלאומית לעסקה. הפסקת ירי הטילים מהרצועה לא רק בתמורה להפסקת החיסולים אלא גם בתמורה להסרת המצור והחרם הכלכלי על הרצועה שהוטל בין היתר על ממשלת החמאס בעזה בשל סירובה להכיר בישראל.

החמאס שולט שליטה מלאה ברצועה וביכולתו לאכוף ללא בעיה הפסקת אש. הוא יכול למנוע מפעילי הג'האד האסלאמי את ירי הטילים אבל הוא פשוט לא מעוניין בכך. להיפך, מידי פעם הוא מספק לארגון הזה טילים כדי שיירו אותם לעבר ישראל. החמאס מקדש בדיוק כמו הג'האד האסלאמי את עקרונות "מלחמת הקודש" (ג'האד) ו"ההתנגדות". החמאס גם מנסה לשפר את היכולת שלו להגדיל את טווח הטילים שהוא מייצר כדי להגיע לעומק מדינת ישראל. על-פי דיווחי המודיעין בין 1400 הפלסטינים שיצאו מרצועת עזה לעלייה לרגל למכה יש כמה עשרות פעילי של החמאס שיצאו להכשרות ואימונים צבאיים באיראן בין היתר כדי לשפר את יכולות הארגון לירות מטחי טילים כבדים לתוך ישראל. אז מה עושים?
הפתרון הוא אחד ואין בלתו. להגביר את הלחץ הצבאי על ארגון הג'האד האסלאמי ואף להרחיב אותו. זה הזמן לחסל גם את המנהיגות הפוליטית של ארגון הטרור הזה האחראי לשורה של פיגועים ומעשי טבח באזרחי ישראל. במקביל צריכה ישראל להמשיך בהכנות הצבאיות לקראת המבצע הצבאי הגדול ברצועה. אין מה להתרגש מהצהרות החמאס המנסה להשתלט גם על הערים הפלסטיניות בגדה, צריך להתרכז במשימה העיקרית שהיא ערעור שלטון החמאס ברצועת עזה. אין זה רק האינטרס של ישראל אלא גם האינטרס של הנשיא הפלסטיני עבאס שאותו גירש ארגן החמאס בכוח מהרצועה ואף ניסה להתנקש בחייו באמצעות מנהרת נפץ. יש לצאת למלאכה הזו מהר ככל האפשר לפני שהחמאס ישפר עוד יותר את יכולותיו הצבאיות דבר שיקשה על פעולת צה"ל בעזה. מבצע "חומת מגן 2" מתקרב גם אם איננו רוצים בכך. לפני מבצע "חומת מגן" הססנו ורק הטבח במלון פארק בנתניה במהלך ליל הסדר עורר אותנו לפעולה, לכן אין להמתין לטבח הבא. הגיע הזמן שנפיק את לקחי העבר.

יום שלישי, 18 בדצמבר 2007

להכות במלוא הכוח

ישראל עלולה למצוא את עצמה במסלול התנגשות מהיר עם הארגונים הפלסטינים ברצועת עזה בעקבות גל ההתנקשויות שיזמה נגד מנהיגי ארגון הג'האד האסלאמי ברצועה ובגדה המערבית. אמנם להערכת גורמים מדיניים הפעולה הצבאית הישראלית הגדולה לא תתבצע לפני ביקורו של הנשיא בוש בישראל ב-9 בינואר אך קצב האירועים ומספר הנפגעים אצל שני הצדדים עלול ליצור מצב שישראל תשאב לתוך פעולה כזו גם אם תכננה לשלוט במהלך העניינים ולבצע את הפעולה בעיתוי שנוח לה. עד כה לא הצליח צה"ל לצמצם את היקף ירי טילי הקסאם למרות שפעולותיו ברצועה בשבועות האחרונים היו מוצלחות והביאו למותם של כמה עשרות מחבלים חמושים. עד כה הצליחו חיילי צה"ל לחסל כמה דמויות מפתח בארגון הג'האד האסלאמי:
א. טארק אבו ע'אלי-פעיל בכיר בזרוע הצבאית של הארגון בצפון הגדה.
ב. מאג'ד אל-חראזין ראש הזרוע הצבאית של הארגון ברצועת עזה ושניים מעוזריו.
ג. שלושה פעילים במערך ייצור טילי הקסאם ברצועה.
ד. שבעה פעילים נוספים של הארגון ברצועה.
הארגונים הפלסטינים ובראשם הג'האד האסלאמי כבר הגיבו הבוקר במטח כבד של רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובי עוטף עזה. הג'האד האסלאמי גם מאיים בפתיחה של גל פיגועי התאבדות בתוך מדינת ישראל. למעשה בפעולות צה"ל אין שום שינוי במדיניותה של ישראל. מדובר בצירוף נסיבתי של כמה התנקשויות שיצאו לפועל בגלל מודיעין מדוייק שהגיע לידי הכוחות. ארגון הג'האד האסלאמי הוא הגוף העיקרי היורה רקטות וטילים לעבר ישראל מרצועת עזה והוא נעזר בין היתר בטילים שמספק לו ארגון החמאס. במקביל אנשיו מפתחים בעצמם רקטות ועוסקים בהברחות של אמצעי לחימה לרצועה דרך המנהרות ברפיח. אין צורך להתרגש מאיומי הג'האד האסלאמי, הוא מנסה באופן רצוף וקבוע להחדיר מחבלים מתאבדים לתוך ישראל מתחומי יהודה ושומרון. גורמי הביטחון הצליחו עד כה לסכל את מרבית הפיגועים בזכות מידע מודיעיני מדוייק וגם בעזרת גדר המערכת הבנויה לאורך חלקים נרחבים של יהודה ושומרון. ישראל צריכה להפגין נחישות ולנצל את ההסלמה בפיגועים שיוצר הג'האד האסלאמי להנחית מכות כואבות על מנהיגי הארגון ועל התשתית שלו. ישראל גם לא צריכה להסס מלפגוע במנהיגיו הפוליטיים. באמצעות הפעולות האלה תשגר ישראל מסר ברור גם לארגון החמאס לגבי הצפוי לו במידה שיצטרף למערכה נגד ישראל לצידו של ארגון הג'האד האסלאמי. זהו הזמן שישראל חייבת להפגין את מלוא כוחה לקראת הפעולה הצבאית הרחבה הבלתי נמנעת ברצועת עזה.

צילום באדיבות דובר צה"ל

יום שני, 17 בדצמבר 2007

מחדל המנהרות

אחד המחדלים הביטחוניים הגדולים של מדינת ישראל הוא המנהרות להברחות נשק על גבול ישראל-מצרים, זהו אחד המחדלים המצדיק ללא ספק הקמת ועדת חקירה ממלכתית כדי שסוף סוף מישהו יתעורר ויעשה פעולה רצינית בנושא. מאז כיבוש רצועת עזה בידי ישראל ב-67 היו הברחות לרצועה ממצרים באמצעות מנהרות שנחפרו על הגבול אך הנושא קיבל תאוצה בשנת 2000 בתקופה שאהוד ברק שימש כראש ממשלה ועמי איילון היה בתפקיד ראש השב"כ. יאסר ערפאת החל בהכנתה של "אנתיפאדת אל-אקצא" והנשק וחומרי החבלה לצורך כך זרמו באין מפריע ממצרים, דרך המנהרות, אל רצועת עזה. ראש הממשלה דאז אהוד ברק, נמנע מפעולה צבאית גדולה ברצועת עזה כדי שלא לחבל במשא ומתן עם הפלסטינים ובפסגת קמפ דיויד. שורה של מחדלים נוספים בתקופתו של ראש הממשלה אריאל שרון מנעה את הטיפול הרציני בתופעת המנהרות. ההחמצה הגדולה הייתה כאשר נמצא פיתרון לבעיה בדמות כלי חפירה מיוחד המכונה "טרנצ'ר" (trencher) החופר לעומק של 15 מטר ומגלה את המנהרות. העיתונאי הידוע אורי דן ז"ל, שחשף בשורה של מאמרים את מחדלי מערכת הביטחון בנושא המנהרות, טיפל אישית בנושא אצל ידידו ראש הממשלה שרון ושיכנע אותו לרכוש את הכלי, שרון אישר את הרכישה אך המערכת הביטחונית מסמסה מסיבות בלתי ברורות את החלטתו. מאז ששקע שרון בתרדמת אין מי שמטפל בנושא ברצינות. המנהרות הפכו ל"צינור החמצן" של הטרור ברצועת עזה ולסכנה גדולה לביטחון ישראל. על פי דיווחי השב"כ מידי חודש מוברחים לרצועה דרך המנהרות עשרות טונות של חומרי נפץ, טילי גראד, טילי נ"ט מתקדמים, כלי נשק שונים תחמושת ועוד. המבריחים ככל הנראה מחמולת אבו-סמהדנה ברפיח העוסקת שנים בהברחות, מנצלים את המנהרות להברחת מוצרים נוספים בהם יש מחסור ברצועה, סיגריות, מוצרי חשמל שונים ואפילו נערות ליווי. הלהיט האחרון בהברחות הוא אלפי כדורי וויאגרה לתושבי הרצועה.
הבה נשוב לעניין הביטחוני, ארגון החמאס הודיע הבוקר כי השלים את תוכנית המגננה שלו לקראת פעולה של צה"ל ברצועת עזה. אבו עוביידה, דובר הארגון מסר כי ארגונו מצוייד באמצעי מלחמה חדישים שיפתיעו את ישראל. החמאס הבטיח כבר בשבוע שעבר כי במקרה של פלישה ישראלית לעזה הוא יכה ב"עומק ישראל" באמצעות כלי הנשק שברשותו. מדובר באמצעי לחימה שהוברחו דרך המנהרות. דרך המנהרות נכנסים לרצועה גם מומחי חבלה ו"מהנדסים" בתחום הטילי שעברו אימונים באיראן ודרכן גם יצא לטיפול רפואי בחו"ל המחבל מחמד דיף מראשי הזרוע הצבאית של החמאס. דיף חזר לרצועה לפני כמה שבועות דרך המנהרות מבלי שאיש יעצור אותו.
עכשיו מסתבר כי יש רעיון חדש כיצד להתמודד עם איום המנהרות. בעקבות תלונות ישראל כי מצרים מאפשרת כניסת נשק ומחבלים לרצועה דרך המנהרות מתכוון הממשל האמריקני לשגר לסיני קבוצה של קציני הנדסה כדי לבחון הקמת מכשולים נגד המנהרות בצד המצרי של הגבול. האמריקנים בוחנים רעיונות שונים כמו אספקת ציוד הנדסי למצרים כדי להרוס את המנהרות או חפירת תעלת מים או מכשול הנדסי אחר בעומק האדמה. מדובר בבזבוז זמן. המצרים משחקים משחק כפול וכוונתם בסופו של דבר להשיג תמיכה אמריקנית בדרישתם להגדיל את כוח חיילי משמר הגבול המצרי הפרוסים כיום לאורך הגבול עם עזה. ישראל מתנגדת לכך בצדק מכיוון שהדבר סותר את הנספח הצבאי של הסכם השלום עם מצרים. גורמי מודיעין בישראל חוששים כי הכוונה האמיתית של המצרים היא להציב לאורך הגבול כוחות קומנדו מחופשים לחיילי משמר הגבול שיופעלו ביום פקודה נגד מטרות ובסיסי חיל האוויר הישראלי בנגב. ישראל נזהרת וטוב שכך אך הדרג המדיני חייב להבין כי אי אפשר לסמוך על המצרים או האמריקנים בכל הקשור לביטחון ישראל. אנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. לכן הפיתרון היחידי והקשה הוא ברור. ישראל חייבת להשתלט מחדש על ציר "פילדלפי", במסגרת המבצע הגדול המתוכנן ברצועת עזה, ולשלוט בו באופן קבוע. זו הדרך היחידה לנתק את "צינור החמצן של הטרור". המלחמה של ישראל במנהרות צריכה להיות בלתי מתפשרת אין דרך אחרת. אף אחד לא רוצה או יכול לנתק את הצינור הזה. המשימה מוטלת על ישראל. היא יכולה לבצע אותה. עכשיו צריך להמתין להחלטה המדינית בתקווה שתגיע.

צילום באדיבות דובר צה"ל

לא על חשבון ביטחון אזרחי ישראל

מחר תפתח בפאריס שבצרפת ועידת ההמשך לועידת אנאפוליס הנקראת "ועידת פאריס". ארצות הברית מנסה את כל כוחה לדחוף קדימה את המשא ומתן המדיני על הסדר הקבע. גורמים אמריקנים בכירים העריכו באוזני גורמים ישראלים כי חלון ההזדמנויות להשיג התקדמות כלשהי הוא קצר ועומד על כמה חודשים ספורים בלבד. כשברקע ביקורו המתוכנן של הנשיא בוש במזרח התיכון בתחילת החודש הבא מתכוונת ארצות הברית להודיע במהלך הועידה על סיוע כספי נרחב, מצידה, לרשות הפלסטינית של הנשיא עבאס.
גורמים בכירים פלסטינים מסרו כי שרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס תודיע בפאריס כי ארצות הברית תעביר לרשות הפלסטינית סכום של 550 מיליון דולר במהלך 2008 וכי זהו הסכום הגדול ביותר שאליו התחייבה ארצות הברית אי פעם. תכנית הסיוע לרשות הפלסטינית היא תלת שנתית וארצות הברית תעביר גם ב-2009 ו-2010 כספי סיוע נוספים לרשות הפלסטינית. סדר היום של הועידה יעסוק בעיקר בדיון בתוכנית הפיתוח שהגישה הרשות הפלסטינית שבה היא מבקשת סיוע בסך 5.6 מיליארד דולר על פני תקופה של שלוש שנים כדי לבנות מחדש את המוסדות הפלסטינים ולפיתוח תשתיות בשטחים. הפלסטינים רוצים לנצל את הוועידה כדי למקד את המדינות התורמות במה שהם מכנים "הסבל הגדול של העם הפלסטיני". מטרה נוספת היא להפעיל לחץ מדיני רב על ישראל להסיר את כל המגבלות הביטחוניות שהטילה על תנועת אנשים וסחורות בשטחים הפלסטינים. לפאריס הגיעו גם נציגים של מדינות ערב החברות בועדת המעקב של הליגה הערבית והם אמורים לסייע לפלסטינים במשימה זו.
את ישראל תייצג בוועידה שרת החוץ ציפי ליבני וצפוי לה מאבק קשה מול הפלסטינים ומדינות ערב בכל הקשור להסברת המגבלות הביטחוניות שהטילה ישראל על התנועה בשטחים. בוועידה יוצגו דו"חות של הבנק העולמי ושל קרן המטבע הטוענים כי יהיה זה כמעט בלתי אפשרי לבצע את תוכניות הפיתוח של הרשות הפלסטינית מבלי שישראל תסיר את המגבלות הביטחוניות הטילה ישראל על השטחים. הפלסטינים גם מנסים ליזום החלטה כי יוקם מנגנון של המדינות התורמות שיפקח על הסרת המגבלות שהטילה ישראל.
אסור למשלחת הישראלית להסכים ש"ועידת פאריס" תהפוך לועידה של הפעלת מכבש לחצים על ישראל במקום ועידה שמטרתה לקדם את התהליך שהחל באנאפוליס בחודש שעבר. ישראל צריכה להסביר כי הרס המוסדות הפלסטינים והתשתיות נבע כתוצאה מהחלטה של יאסר ערפאת לפתוח באינתיפאדה מזויינת נגד ישראל לאחר כישלון פסגת קמפ דיויד לפני שבע שנים. ישראל נאלצה לכבוש מחדש את שטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון במסגרת מבצע "חומת מגן" לאחר שגל של טרור מתאבדים שטף את ישראל ששיאו היה הפיגוע המחריד במלון פארק בנתניה בליל הסדר. גם כיום ההגבלות הביטחוניות המוטלות על השטחים נובעות מהמצב הביטחוני וניסיונה של ישראל למנוע פיגועים מאחר והרשות הפלסטינית איננה נלחמת בטרור. לכן על ישראל להסביר בועידה כי היא מוכנה לעבוד בצמוד עם טוני בלייר נציג הרביעייה הבינלאומית למזרח התיכון כדי ליישם כל תוכנית סיוע לרשות הפלסטינית אולם בתנאי שהדבר לא יסבן את ביטחונם של תושבי מדינת ישראל. העובדה כי ארגון החמאס שולט ביד רמה בשטחי רצועת עזה מגבילה את האפשרות לפתח תשתיות של הרשות הפלסטינית בעזה כל שכן בניית מוסדות. באחרונה השתלט החמאס על מוסדות נוספים של הרשות ברצועה לכן אמורה הפעילות של המדינות התורמות להתמקד בעיקר בגדה המערבית. ישראל צריכה גם להסביר בועידה כי העברת הכספים לרשות הפלסטינית צריכה להתבצע תחת מנגנוני פיקוח קפדניים כדי למנוע תופעות שהיו בעבר כי כספי סיוע רבים נעלמו כתוצאה ממעשי שחיתות של בכירי הרשות או בגלל הזרמתם, בדרכים מתוחכמות, למימון פעולות טרור. ישראל צריכה לסייע כלכלית לרשות הפלסטינית של הנשיא עבאס וראש ממשלתו פיאד בכל דרך אפשרית אך אסור לה לשנות את מדיניותה. מי שרוצה סיוע צריך להבין כי לא יוכל לנצל את ההקלות הישראליות כדי לחזור לדרך הטרור. הסיוע הכלכלי לפלסטינים הוא נחוץ והכרחי אבל לא על חשבון ביטחון אזרחי ישראל.

יום שבת, 15 בדצמבר 2007

מלחמת ההתשה הפלסטינית

התקפות הרקטות והטילים האחרונות מרצועת עזה על העיר שדרות ועל הישובים הישראלים ברצועת עזה מעוררת דאגה רבה, מי שבוחן היטב את הנתונים העובדתיים והערכות המצב של גורמי הביטחון מגיעה מייד למסקנה כי הפלסטינים החליטו לפתוח סוג חדש-ישן של מלחמה נגד ישראל ב "מלחמת התשה" מרצועת עזה שמטרתה להתיש את ישראל וליצור מודל שארגוני החבלה ובראשם החמאס מתכוונים ליישם בשטחי יהודה ושומרון ברגע שיצליחו להשתלט עליהם בעתיד. הבה נבחן את העובדות:
א. מאז ההינתקות של ישראל מרצועת עזה ב-2005 ירו הפלסטינים אל תחום ישראל יותר מ-3500 רקטות ופצצות מרגמה. מחצית מהכמות הזו נורתה בחצי השנה האחרונה, מאז ההפיכה הצבאית של החמאס ברצועה והשתלטותו המוחלטת עליה.
ב. הערכת אמ"ן שהוצגה בממשלה לפני כמה ימים קובעת כי בשנת 2008 יהיו חשופים לירי הטילים מעזה גם תושבי אשקלון וקריית גת כלומר תוספת של רבע מליון אזרחים ישראלים.
ג. כיום חשופים לירי הטילים מהרצועה, בשדרות וישובי עוטף עזה, כ-10,500 בתים של אזרחים ישראלים.

הדרג המדיני מתנגד להמשך מיגון הבתים בטווח הסכנה של הטילים האלה. עמדתו של ראש הממשלה ידועה והיא כי "ישראל לא תמגן את עצמה לדעת" זו היא גם עמדתו של שר הביטחון ברק. השאלה היא מה הם עושים כדי להסיר את הסכנה מעל תושבי ישראל? אין זה סוד כי צה"ל ערוך ומוכן לפעולה צבאית גדולה ברצועת עזה אולם איננו מקבל לכך את "האור הירוק" מהדרג המדיני במקום מעשים אנו שומעים הסברים על גבי הסברים:
א. הפעולה בעזה מתעכבת בגלל חשש לגורלו של גלעד שליט.
ב. הפעולה עלולה לחבל בשיחות על הסדר הקבע עם הפלסטינים שהחלו בהתאם להצהרה המשותפת בועידת אנאפוליס.
ג. הפעולה עלולה לחבל בביקורו המתוכנן של הנשיא בוש בישראל ב-9 בינואר.
ד. המבצע בעזה ייגבה מחיר כבד בחיי אדם בקרב חיילי צה"ל.
ה. המבצע לא ייתן פיתרון מוחלט לירי הטילים והירי יתחדש לאחר נסיגת כוחות צה"ל מן הרצועה.

בינתיים מסתפקת ישראל בפעולות של סיכול ממוקד מהאוויר. היא תוקפת חוליות מחבלים המנסות לירות טילים ופצצות מרגמה לעבר ישראל. במקביל ממשיך צה"ל בפעולות הגנה כשני קילומטרים מעבר לגדר המערכת בתוך הרצועה. במהלך השנה האחרונה הרגו חיילי צה"ל בפעולות אלה כ-250 מחבלים. אין די בכך. ישראל חייבת לשים קץ למלחמת ההתשה שהכריזו ארגוני החבלה הפלסטינים על דרום הארץ. המצב מחייב הכרעה צבאית מהירה ולישראל אסור להסכים להיגררות למצב התשה מתמשך. הפלסטינים קוצרים, בינתיים, שורה של צעדים שנחשבים מבחינתם להישגים חשובים:
א. ניצול המצב להברחות כמויות אדירות של נשק וחומרי חבלה דרך המנהרות ברפיח.
ב. חיזוק וביסוס שלטון החמאס ברחבי הרצועה.
ג. כניסה של מומחי חבלה לרצועה לאחר שהתאמנו באיראן.
ד. חיזוק התעשייה הצבאית ואמצעי הייצור של טילים נוספים בעלי טווח גדול יותר.
ה. יצירת דמורליזציה בקרב תושבי ישראל.
ו. ניצחון תדמיתי של הפלסטינים בעיקר לאחר הודעת ההתפטרות של אלי מוייאל ראש עירית שדרות.

ישראל אינה צריכה לחשוש התגובה האמריקנית או הפלסטינית לפעולה רחבה בעזה. חובתה של כל ממשלה בישראל היא בראש ובראשונה להגן על חיי אזרחיה. גם ארצות הברית מבינה זאת. לנשיא הפלסטיני עבאס יש אינטרס מובהק לחזור ולשלוט ברצועת עזה הוא יודע היטב כי יוכל לעשות זאת רק בעזרת הטנקים של צה"ל. באשר לחייל החטוף גלעד שליט, ארגון החמאס כבר הודיע בעבר כי לא ייפגע בו גם במקרה של מתקפה ישראלית ברצועה. מבחינתו מדובר בקלף מיקוח חשוב לשחרור מאות מחבלים פלסטינים והוא אינו מתכוון לאבד אותו. לכן על הממשלה להזדרז ולצאת לפעולה צבאית. הרשות הפלסטינית תשהה בודאי את המשא ומתן עם ישראל לכמה ימים עד שתסתיים פעולת צה"ל אבל בתוך תוכם יודעים בכירי הרשות כי פעולה כזו היא רק לטובתם. על פעולה כזו לכלול שני אלמנטים חשובים אחרת היא תהייה חסרת תועלת ממשית: השתלטות מחודשת על ציר פילדלפי למנוע הברחות הנשק ממצרים ויצירת איזור חיץ בצפון הרצועה, בתום הפעולה, למניעת המשך ירי הטילים. צה"ל כבר מוכן למבצע, עכשיו על הממשלה לתת את הפקודה. אין מה להמתין, חבל על כל רגע.

יום חמישי, 13 בדצמבר 2007

?מי חיסל את הגנרל הלבנוני פרנסואה אלחאג'

בפברואר-2005 נרצח בבירות ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי ומאז החלה בלבנון שורה של התנקשויות פוליטיות שמטרתן לזעזע את המדינה. כל שמונת הנרצחים עד אתמול היו פוליטיקאים ואנשי רוח אנטי-סוריים. אתמול התווסף לרשימת הנרצחים הגנרל פרנסואה אל-חאג' ראש אגף המבצעים בצבא לבנון המועמד המוביל לתפקיד מפקד הצבא. הגנרל אל-חאג' נרצח בפיצוץ מכונית תופת בדיוק באותה השיטה שבו נרצחו רבים מקודמיו. קשה לפענח מי עמד מאחורי ההתנקשות שכן מדובר באיש צבא בכיר ולא בפוליטיקאי. אף ארגון לא קיבל אחריות על הרצח אך מאידך גיסא סוריה מיהרה לפרסם גינוי למעשה.


מי יכול לעמוד מאחורי ההתנקשות בגנרל אל-חאג'?
א. סוריה - כדי לנסות ולשבש את הנסיונות למנות נשיא חדש בהסכמה.
ב. ארגון איסלאמי קיצוני - כנקמה על המבצע הצבאי שעליו פיקד הגנרל אל-חאג' במחנה הפליטים נהר אלבארד נגד ארגון "פתח אלאסלאם" המזוהה עם אל-קאעדה.
ג. גורמי אופוזיציה בלבנון (כמו חזבאללה) - כדי להעביר לצבא מסר להישאר מחוץ למשחק הפוליטי במדינה.
ד. ישראל - גורמים בלבנון כמו העיתונאי והפרשן ג'ורג' נציף והגנרל וליד סוכריה טענו כי לישראל היה אינטרס לחסלו כיוון שסירב לשתף עימה פעולה וכדי לגרור את צבא לבנון לתוך סבך הסכסוך הישראלי ערבי.
ה. איראן - חוליות מיוחדות של המודיעין האיראני או שליחיו כדי לערער את המצב בלבנון.

נראה לי כי אפשר לשלול על הסף את האפשרות כי ישראל הייתה מעורבת בהתנקשות. ישראל מעוניינת ביציבות בלבנון. היא רוצה בממשלה לבנונית חזקה ובצבא לבנוני נחרץ שלא יהסס להתעמת עם החזבאללה. חיסולו של הגנרל אל-חאג' מחליש את הצבא הלבנוני וזהו איננו האינטרס של ישראל. אם כך למי היה האינטרס לבצע את ההתנקשות?
כבר נאמר "מי שהולך כמו ברווז, אוכל כמו ברווז ועושה קולות של ברווז הוא ברווז".
שיטת הפעולה שבה חוסל פרנסואה אל-חאג' ורשימת המחוסלים לפניו מצביעה על היוזמים - שליחיו של המודיעין הסורי. סוריה מעוניינת בהחלשתה של לבנון. ככל שהיא תהיה חלשה יותר כך ייקל על הסורים לשלוט בה לאחר שנאלצו לפנות את צבאם מלבנון לאחר רצח רפיק אלחרירי.
סוריה רואה במוסד הנשיאות בלבנון מאחז שלטוני משמעותי לחיזוק השפעתה במדינה. היא ככל הנראה נחושה למנוע מצב שלאחר שבן בריתה הנשיא אמיל לחוד סיים את תפקידו כנשיא יישב על כיסאו נשיא חדש שיסכן, ולו במעט, את האינטרסים שלה ושל בעל בריתה החזבאללה. ארגון "פתח אלאסלאם" שהובס על ידי צבא לבנון במחנה הפליטים נהר אלבארד הוא שלוחה של ארגון אל-קאעדה אך יש לו גם קשר הדוק עם המודיעין הסורי. ידוע היטב לתושבי לבנון כי גם ארגונים פלסטינים הקשורים למודיעין הסורי כמו ארגון החזית העממית המפקדה הכללית שבראשו עומד אחמד ג'בריל וארגון פת"ח-אלאנתיפאדה הגישו סיוע ואמצעי לחימה בהוראת סוריה ללוחמי "פתח אלאסלאם" בעת הקרבות בנהר אל בארד.
הניצחון של צבא לבנון בעימות עם ארגון "פתח אלאסלאם" היה ניצחון חשוב הוא חיזק את מעמדו של הצבא במדינה ופגע משמעותית בתשתית של הארגון בלבנון לאחר 106 ימי לחימה עקובים מדם. ממשלת לבנון העריכה כבר אז, והדבר בא לידי ביטוי גם בדו"חות של גופי מודיעין מערביים, כי פעילי "פתח אלאסלאם" נמלטים או פעילי טרור אחרים ינסו לבצע פיגועים בסמלי הצבא הלבנוני. הבעיה היא שכל פעילי הטרור האלה קשורים ישירות לסוריה. הם לא יבצעו התנקשות בשום גנרל לבנוני ללא קבלת "אור ירוק" מסוריה. לכן אם אכן הם אלה שרצחו את הגנרל פרנסואה אלחאג' סוריה היא זו שנושאת באחריות.

ראיון אישי עם יוני בן-מנחם

יום רביעי, 12 בדצמבר 2007

?סוריה לאן

ההערכות המודיעיניות בישראל הן כי סוריה הסכימה להשתתף בועידת אנאפוליס מכיוון שהיא מחפשת לגיטימציה. לכן היא הייתה מוכנה לחיכוך קל עם בעלות בריתה, איראן והחזבאללה, ולו רק כדי לזכות בלגיטימציה הנכספת. סוריה ראתה גם בהשתתפותה בועידה הזדמנות למנוע את הקרע בינה לבין הקהיליה הבינלאומית בסוגיית הנשיאות בלבנון. בשבועות האחרונים קיבל הנשיא הסורי בשאר אסד שיחות טלפון ממנהיגי צרפת, איטליה ותורכיה שביקשו את סיועו בפתרון הבעיה. וכמובן אסור לשכוח את נושא רמת הגולן. הנשיא אסד רצה לייצר הזדמנות לחידוש המשא ומתן על החזרת רמת הגולן במלואה לידיה של סוריה. אפשר להעריך כי סוריה אכן השיגה את מטרותיה. אין ספק שהשתתפותה בועידת אנאפוליס הוציאה אותה מעט מהבידוד הערבי והבינלאומי למרות השתייכותה המובהקת ל"ציר הרשע" בהנהגת איראן. ומה לגבי ההמשך? האם צפוייה הפשרה ביחסי ארצות הברית-סוריה שתיתן את ה"אור הירוק" לישראל לחדש את המשא ומתן עם סוריה? ספק רב אם הדבר אכן יקרה.

ההתקררות ביחסי סוריה עם ארצות הברית בשנים האחרונות נבעה מהסיבות הבאות:
א. מוערבותה של סוריה בהתנקשות בחייו של ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי ב-2005.
ב. מתן מעבר חופשי למשלוחי נשק מאיראן דרך שטחה לארגון החזבאללה בלבנון.
ג. מתן מעבר חופשי לפעילי ארגון אלקאעדה משטחה לשטח עיראק כדי שיילחמו בחיילים האמריקנים המוצבים שם.
ד.תמיכתה הבלתי מסתייגת באיראן.

מדיווחים של המודיעין האמריקניים עולה כי בחודשים האחרונים פחת בצורה ניכרת מספרם של פעילי ארגון אלקאעדה המגיעים לעיראק דרך סוריה. ההערכות האמריקניות מדברות כעת על אינטרסים משותפים של סוריה וארצות הברית כי השבטים הסוניים בעיראק ינצחו את פעילי ארגון אלקאעדה. האמריקנים מעריכים כי סוריה חוששת כי אם ינצח אלקאעדה בעיראק הוא עלול לשאוב מכך עידוד ולפנות ליעד הבא בתור, לעבר סוריה. האינטרסים האלה הביאו גם לשיפור ביחסים בין סוריה לעיראק. אולם ארצות הברית מעוניינת בהרבה יותר מכך. היא רוצה לנתק לחלוטין את סוריה מהתמיכה באיראן, בחזבאללה, בחמאס ובג'האד האסלאמי. הסורים יודעים זאת היטב ודורשים מחיר כבד עבור כך, את החזרתה המלאה של כל רמת הגולן לידיהם. בעוד שלושה חודשים תתכנס פסגת הליגה הערבית בדמשק והנשיא אסד רוצה הישגים מדיניים ממשיים בידיו. ממשלו של ג'ורג' בוש איננו יכול להבטיח את תשלום המחיר הזה. האמריקנים מתמקדים כעת בניסיונות לממש את חזונו של הנשיא בוש בדבר הקמת המדינה הפלסטינית. גם הם יודעים כי ראש הממשלה אולמרט המתקשה מאוד במתן ויתורים לרשות הפלסטינים בנושא ההתנחלויות, ירושלים וכו' לא יוכל להתמודד בעת ובעונה אחת עם ירידה מרמת הגולן. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ניסה לפני שבע שנים להתקדם בו-זמנית בשני המסלולים והתרסק מבלי להשיג שום תוצאה חיובית. אין סימנים שהממשל האמריקני הנוכחי שינה את גישתו הבסיסית כלפי סוריה למרות השתתפותה בועידת אנאפוליס. מבחינתו סוריה רק מנסה להרוויח זמן. בכירים בממשל מעריכים כי הנשיא בשאר אסד הבין מזמן כי הוא צריך להמתין בסבלנות לנשיא האמריקני הבא, כנראה מהמפלגה הדמוקרטית. לכן, לדעתם, סוריה מנסה כעת "לעבור בשלום" את השנה שנותרה לממשלו של בוש וכי היא תנקוט מדיניות זהירה כדי שלא להתעמת עם הנשיא בוש הנמצא בשלהי כהונתו. לפיכך יציאתה הסימלית של סוריה מהבידוד הבינלאומי והערבי לאחר ועידת אנאפוליס היא צעד חיובי אך אין בה בשורה של ממש לתהליך השלום במזרח התיכון. סוריה עדיין מחוברת בעבותות עבות לאיראן שהפכה לסמל הקיצוניות והטרור במזרח התיכון. אין סימנים לכך שהיא אכן מוכנה להתנתק ממנה. הקשר ההדוק הזה בין השתיים וחולשתה הפוליטית של ההנהגה בישראל אינם מאפשרים להשיג את פריצת הדרך בתהליך המדיני.

יום שני, 10 בדצמבר 2007

כוחו של המודיעין

השבוע נפגשתי עם גורם מדיני בכיר אשר ביקש לשוחח עימי בין היתר על נושא הערכת המודיעין האמריקנית המיוחדת שקבעה כי איראן הפסיקה את הפרוייקט החשאי להשגת נשק גרעיני ב-2003. הגורם הבכיר העריך באוזני כי מדובר במשחק כוח בין מערכת המודיעין האמריקני לבין ממשל בוש. "במערכת המודיעין האמריקנית יודעים היטב כי הנשיא בוש יסיים את כהונתו בקרוב וכי הוא עלול לתקוף את איראן" "בכירי המודיעין האמריקני", העריך הגורם הבכיר, "פשוט מסדרים להם כסת"ח (כיסוי תחת). הם רוצים להתחמק מהאחריות וחוששים לטעות כפי שטעו בעת שקבעו, כנראה תחת לחץ פוליטי, כי למשטרו של סדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית". עלי לציין כי הסברו נשמע לי בהחלט הגיוני.
מי שקורא את ספרה של סוכנת הסי.איי.אי, ולרי פליים, "משחק הוגן" שיצא לאור באחרונה בארצות הברית יכול ללמוד על הלחץ הפוליטי הבלתי פוסק שהפעיל ממשל בוש על הערכות סוכנות הביון המרכזית כדי שתקבע כי לסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית. הסוכנות בראשותו של ג'ורג' טנט נכנעה אז ללחץ וסיפקה את המבוקש, התוצאות ידועות. האם ייתכן שזרועות המודיעין האמריקניות "מקדימות תרופה למכה" כדי שהממשל לא ילחץ עליהן שוב, כדי לנטרל מראש את האפשרות של מתקפה על איראן שנראית להם כטעות? בהחלט כן, והחמור מכל שב "הקדמת התרופה למכה" הן בעצם קובעות הערכת מודיעין מוטעית ומטעה. הן פשוט מגזימות בהערכתן לצד השני ושוללות לחלוטין את האפשרות שממנה הן חוששות. האינפורמציה המודיעינית הגולמית", אצל כל ארגון מודיעין, היא במקרים רבים דו משמעית .אי הבנתה לעומקה יכולה מהר מאוד להפוך ל"חרב פיפיות".
מה שמחזק הערכה זו הם דברים שאמר בכיר במודיעין הבריטי בסוף השבוע לעיתון "סאנדיי טלגרף" כי ארגוני הביון האמריקנים היו כה נחושים למנוע מהנשיא בוש לצאת במתקפה צבאית נגד איראן כפי שקרה לארצות הברית במלחמה נגד עיראק, עד שלא הבינו נכונה את התמונה הכוללת. בכירים במודיעין הבריטי סבורים כי האיראנים הערימו על סוכנות הביון המרכזית בכל הנוגע לתוכנית הגרעין שלהם ו"שתלו" מידע מפוברק כדי שיגיע למכשירי הציתות האמריקנים. ואכן הסי.איי.אי בלע את הפיתיון.
המהפך המפתיע בהערכת המודיעין הלאומית האמריקנית מעורר גם שאלות בתוך הקונגרס וסנטורים שונים, דמוקרטים ורפובליקנים, מבקשים הסברים. המילה האחרונה בנושא הדו"ח הזה עדיין לא נאמרה.
גם ישראל בודקת שוב את כל המידע שבידיה והיא תעביר לארצות הברית מידע נוסף וההערכות הסותרות את דו"ח המודיעין האמריקני. בינתיים איראן חוגגת והנשיא אחמדינג'אד הודיע בנאום חגיגי כי הדו"ח האמריקני הוא ניצחון גדול של המהפיכה האיראנית.
הסתמכות על הערכות מודיעיניות הייתה מאז ומתמיד דבר מורכב. עדיף תמיד להסתמך על עובדות ולא הערכות. ההיסטוריה המודרנית מלאה בטעויות שנגרמו בהסתמך על הערכות מודיעיניות, החל מהמתקפה היפאנית על פרל הרבור, מלחמת יום הכיפורים והפלישה האמריקנית לעיראק. אם כן על מה צריך להסתמך? ובכן בואו פשוט "נפתח את האוזניים "ונביט נכוחה אל מול העובדות:
א. נשיא איראן אחמדינג'אד קורא בגלוי ובעקביות לחיסולה של ישראל. הייתכן שיצהיר הצהרות כאלה ללא בסיס כלשהו?
ב. איראן מייצרת, תוך הוצאת הון עתק, טילים ארוכי טווח למרחק של 2500 ק"מ. האם כל המאמץ העצום הזה נועד רק כדי לציידם בראשי נפץ רגילים?
ג. איראן מפתחת חומר בקיע לפצצות אטום. מחד קובע הדו"ח האמריקני כי איראן הפסיקה פיתוחו של נשק גרעיני ומאידך הוא מאשר כי היא ממשיכה לפתח את יכולת העשרת האורניום שלה. כידוע המכשול העיקרי בפיתוח פצצת אטום הוא העשרת האורניום.
ד. המרחק בין מעבר מייצור חומר בקיע לייצור מנגנון הפעלה של פצצת אטום הוא קצר מאוד והתהליך פשוט יחסית.
ה. לאיראן כמויות עצומות של נפט, מדוע היא נזקקת עכשיו לאורניום מעושר?
ו. בידי ישראל מידע מודיעיני מסווג המעיד על מאמץ איראני מוגבר להשיג נשק גרעיני.

איך יוצאים מהמילכוד? מי שסיבך את הענינים הן זרועות המודיעין האמריקניות ולכן רק הן יכולות להתיר את התסבוכת. ישראל צריכה להעביר לארצות הברית את כל המודיעין שברשותה המוכיח את כוונות איראן להשיג נשק גרעיני. ידידי ישראל בקונגרס יכולים במקביל לדרוש מהמודיעין האמריקני הסברים על כל הנקודות שציינתי לעיל. ברגע שזרועות המודיעין האמריקניות יידרשו לתת הסברים מפורטים להערכה המודיעינית שמסרו הן ייאלצו גם להסתייג מהאופן החד משמעי שבו קבעו את קביעתן כי איראן הפסיקה את הניסיונות להשיג נשק גרעיני. ישראל צריכה להתרכז בהחדרת הספק ובערעור הקביעה החד משמעית של הדו"ח האמריקני. ברגע שיתגלה הסדק הראשון בהערכות המודיעיניות האמריקניות ההמשך כבר יהיה הרבה יותר קל. אסור לוותר על המאמץ.

יום שבת, 8 בדצמבר 2007

"ועידת אנאפוליס - "היום שאחרי

הפלסטינים נרעשים מהחלטת ישראל להמשיך את בנית 300 יחידות הדיור הנוספות בשכונת הר חומה בירושלים למרות מחאותיהם. ההחלטה גורמת להם להטיל ספק ברצינות כוונותיה של ישראל לאחר ועידת אנאפוליס. בתוך אש"ף יש כבר קריאות להתנות את חידוש המשא ומתן עם ישראל בהודעה ישראלית על הפסקת הבניה בשכונת הר חומה. במקביל פתחה הרשות הפלסטינית במבצע דיפלומטי נרחב אצל מדינות "הרביעיה הבינלאומית " (הקוורטט) כדי להפעיל לחץ על ישראל לבטל את ההחלטה. מה צפוי לנו בימים הקרובים כהמשך לועידת אנאפוליס?
א. פגישה בין ראש הממשלה אולמרט לנשיא הפלסטיני עבאס ב-12 בדצמבר כדי לפתוח רשמית את המשא ומתן על הסדר הקבע.
ב. ועידת פאריס ב-17 בדצמבר להענקת סיוע כספי של המדינות התורמות לרשות הפלסטינית. ממשלת סלאם פיאד הגישה בקשה לסיוע כלכלי בסך 5.6 מיליארד דולר על פני תקופה של שלוש שנים כדי לבנות מחדש את המוסדות הפלסטינים.
ג. ביקורו של הנשיא בוש בישראל וברשות הפלסטינית שיתקיים בחודש הבא כדי לתת דחיפה נוספת למשא ומתן על הסדר הקבע.
עכשיו כשהעשן התפזר והתפוגג כדאי לנסות ולבחון את תמונת המצב במזרח התיכון לאחר ועידת אנאפוליס ולנסות ולנתח את ההתפתחויות הצפויות.

:ארצות הברית
ועידת אנאפוליס מהווה הצלחה לממשל האמריקני ולנשיא בוש. נראה כי הממשל ובמיוחד שרת החוץ רייס לא יזניחו בשנה הקרובה את העיסוק בסוגיות הקבע וינסו לקדם את ישום השלב הראשון של מפת הדרכים.

:סוריה
סוריה הגיעה לאנאפוליס ללא ציפיות מוגזמות תוך חיכוך עם בעלות בריתה איראן והחזבאללה. היא חיפשה מידה של לגיטימציה, רצתה להימנע מזיהוי כחברה מובהקת ב"ציר הרשע", להימנע מקרע עם הקהיליה הבינלאומית סביב סוגיית הנשיאות בלבנון ולפתוח צוהר לחידוש הערוץ הסורי בהמשך. סוריה "דוחפת" לטיפול בסוגיית הגולן ב"ועידת המשך" שתתקיים במוסקבה. לקראת פסגת הליגה הערבית שאמורה להתקיים בדמשק בחודש מרץ הקרוב אפשר שהמדינות המתונות כמו מצרים וירדן ינסו לקרבה לגוש המדיניות הערביות הסוניות. סביר להניח כי דמשק תמשיך לתמרן בין "המחנה הרדיקלי" לבין ארצות הברית והעולם הערבי מבלי לשנות מהותית את התנהלותה השלילית. מטרתה העיקרית היא "לעבור בשלום את שנת 2008 ואת ממשל בוש" ולשפר את מעמדה הבינלאומי והערבי.
לא צפוי שינוי בעמדה האמריקנית השוללת חידוש הערץ הסורי בעתיד הקרוב והסורים מודעים לכך.

:מדינות ערב שהשתתפו בועידה
ההשתתפות הרחבה של המדינות הערביות בועידת אנאפוליס בדרג גבוה נבעה בעיקר מחששן מהתגברות כוחה והשפעתה של איראן. עמדתן הייתה מאוחדת כי יש להקנות עדיפות ראשונה במעלה לקידום הסדר קבע ישראלי פלסטיני. הן אינן נותנות אמון מלא בכוונות וביכולות ארצות הברית וישראל לקדם את התהליך. דרישתן המשותפת היא שישראל תנקוט צעדים בשטח לשיפור תנאי החיים של הפלסטינים ותיישם מיידית את השלב הראשון של תוכנית מפת הדרכים. יש להניח כי מדינות ערב ינסו להפעיל לחץ על ארצות הברית, באמצעות הליגה הערבית, כדי שתלחץ על ישראל. רוב מדינות ערב ממשיכות לדגול בחידוש הדיאלוג בין הנשיא עבאס לארגון החמאס כדי להבטיח יציבות ברשות הפלסטינית לטווח הארוך. לעומת זאת ירדן רואה בחמאס איום על ביטחונה הלאומי ותמשיך לתמוך במדיניות הנוכחית של עבאס להמנע מחידוש הדיאלוג עם החמאס. ירדן תפעל לקירוב הצמרת הסעודית למחמוד עבאס על חשבון חמאס.

:סעודיה
לעומת ירדן ומצרים המגלות עניין רב יותר לתרום לתהליך אנאפוליס, סעודיה לא מפגינה נכונות לצאת מהפאסיביות היחסית שאפיינה אותה בחודשים האחרונים. סעודיה לא מוכנה לנורמליזציה "בחינם" עם ישראל עד לסוף התהליך.

:הרשות הפלסטינית
בראייתו של הנשיא עבאס, גם אם הישגיו מוגבלים וציפיותיו לגבי ההמשך הן ריאליות, הרי שהועידה חיזקה את המחויבות האזורית והבינלאומית למנהיגותו אל מול החמאס. מחמוד עבאס חוזר מאנאפוליס עם הישגים חלקיים והבטחות שיסייעו לו להתמיד במדיניות העימות עם החמאס. נראה כי הרשות הפלסטינית בהנהגת עבאס ניגשת למשא ומתן על הסדר הקבע מתוך מודעות לקשיים , לפערי העמדות ולמגבלות היכולת להפגין גמישויות משני הצדדים בטווח של השנה הקרובה.

:תנועת החמאס
כינוס הועידה הכניס את תנועת החמאס למגננה שהביאה להתיישרות התנועה כולה מאחורי קו מיליטנטי אחד. להערכתי התנועה תחתור לקעקע את הלגיטימיות של שלטונו של הנשיא עבאס וזכותו לנהל משא ומתן גם אם הדבר יחייב הפעלה מבוקרת של טרור (באופן שלא יוביל לפלישה צבאית ישראלית לרצועת עזה). תנועת החמאס מצפה שתהליך אנאפוליס ייכשל ואז יאלץ הנשיא עבאס לחדש עימה את הדיאלוג מתוך עמדה של חולשה. מאידך גיסא, התקדמות בתהליך תעורר מחדש את הויכוח הפנימי בתנועה ואולי תגביר את הלחץ הציבורי עליה, אולם לא יהיה בכך להביא לאובדן שליטתה ברצועה.

אם כן, ראינו שבסך הכול ההתפתחויות ב"יום שאחרי" ועידת אנאפוליס הן, בינתיים, חיוביות וכל המשתתפים עדיין באופוריה ראשונית. כל המדינות החברות ב"רביעיה הבינלאומית" יניחו לארצות הברית להוביל את תהליך אנאפוליס כל עוד קיימת תחושת התקדמות. סביר להניח כי עד לביקורו של הנשיא בוש באיזור יימנעו ישראל והרשות הפלסטינית מלהגיע לעימות כדי שלא "לקלקל" את הביקור, המבחן האמיתי של תהליך אנאפוליס יהיה, מן הסתם, רק אחר כך.

Aris Katsaris מפה באדיבות

יום חמישי, 6 בדצמבר 2007

השיבה לפלסטין

מדיווחים שונים המגיעים ממדינות ערב מסתבר כי ועידת אנאפוליס עוררה חששות כבדים בקרב הפלסטינים במחנות הפליטים השונים. מדובר בכ-4.5 מליון פלסטינים על פי הנתונים הרשמיים של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א). העובדה שהנאומים של הנשיא בוש, ראש הממשלה אולמרט והנשיא הפלסטיני עבאס במהלך הועידה התעלמו מסוגית הפליטים עוררה את הפחד בקרב הפליטים כי נרקמת קנוניה אמריקנית-ישראלית-פלסטינית להגיע להסכמה על ביטול הדיונים בתביעה הפלסטינית ל"זכות השיבה". הנהגת הרשות הפלסטינית מנסה באופן שיטתי לשכנע את ישראל מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993 להסכים עקרונית ל"זכות השיבה" בנימוק כי לאחר שתסכים לכך ישראל יחזור רק מספר מצומצם של פליטים לתחומי מדינת ישראל, לכל היותר כ-200 אלף פליטים, ואילו השאר יסתפקו בפיצויים או חזרה לתחומי המדינה הפלסטינית העתידית. הרשות טענה כי מדובר בעיקר בפליטים השוהים במחנות הפליטים בלבנון שתנאי המחייה שלהם קשים ביותר ולרובם קרובים בכפרים בגליל. האומנם כך? בודאי שלא.
העיתון "אל-קודס" היוצא לאור במזרח ירושלים פרסם השבוע ראיון עם טלעת אבו עת'מאן, מזכיר "הועדה העליונה להגנה על זכות השיבה" שבו הוא הכחיש קיומם של סקרים שנעשו בקרב הפליטים והמוכיחים כי יותר מ-80 אחוזים מהם אינם רוצים לשוב לבתיהם בתוך שטחי 48. הוא הדגיש כי הפיצויים יינתנו לפליטים כתוספת לאחר שיחזרו לבתיהם ולא כתחליף לבתיהם ורכושם. מסיור שעשה כתב העיתון בכמה מחנות פליטים בירדן מצטיירת התמונה כי הפליטים הפלסטינים רוצים, רובם ככולם, לשוב לבתיהם בשטח ישראל ואינם מוכנים לוותר על "זכות השיבה". רק בירדן עצמה יש על פי הנתונים הרשמיים יותר ממליון ושש מאות אלף פליטים. כלומר החלום הפלסטיני לא השתנה, הפלסטינים רוצים להציף את שטחי מדינת ישראל בכחמישה מליון פליטים שישנו את המפה הדמוגרפית ויהפכו את ישראל לפלסטין. הפליטים בירדן חוששים מהצהרותיה של שרת החוץ לבני כי מדינת ישראל צריכה להיות מדינת העם היהודי ורואים בכך ניסיון למנוע מהם לשוב ולחיות בתוך שטחי מדינת ישראל.
כיצד איפוא ניתן לפתור את סוגיית הפליטים? הפלסטינים גורסים כי מדובר ב"זכות קדושה" לחזור לחיות במולדתם וכי הנושא איננו נתון כלל למשא ומתן, הם משבחים את יאסר ערפאת שלא נכנע לתביעות ארצות הברית וישראל בעניי זהן וחוששים כי יורשו, הנשיא מחמוד עבאס, "ייתקפל". התשובה ברורה, לא ניתן לפתור את הסוגייה הזו ואין חשש שמחמוד עבאס "ייתקפל". ישראל תגלה בתוך זמן קצר מאוד את הכוונות הפלסטיניות האמיתות בנושא הפליטים והשיחות יעלו על שרטון. הנשיא מחמוד עבאס הבטיח כי יביא כל הסכם למשאל עם לא רק בשטחים אלא גם בפזורה הפלסטינית אולם נראה שאין כל צורך בכך. גם אם היה עבאס מגיע להסכם עם ישראל בענין הפליטים, הוא לא היה זוכה לתמיכה בו במשאל העם. הרוב המכריע של העם הפלסטיני מתנגד לויתור על "זכות השיבה ". מה שמחזק את העמדה הפלסטינית בעניין זה הוא החלטה 194 של האו"ם הקובעת כי "הפליטים הפלסטינים יוכלו לשוב לבתיהם ולרכושם". לגבי הפלסטינים מדובר בלגיטימיות בינלאומית לבעייתם. הסיכוי של ישראל לשנות החלטה זו או ליזום מהלך באו"ם שיכניס תיקונים בהחלטה זו שואף לאפס.
אם כך לאן מועדות פנינו? מהי תכלית המשא ומתן שייפתח רשמית בעוד כמה ימים? לא ברור. ישראל לא הגדירה עדיין במדויק את מפת האינטרסים שלה והקווים האדומים שלה. השלישיה אולמרט –ברק-לבני איננה מתואמת די הצורך וסביר שכל אחד ימשוך לכיוון אחר. מבחן העמידה של ישראל בעמידה בפני הרשות הפלסטינית בכל הקשור לנושא הפליטים הוא מבחן חשוב. אסור לישראל להכיר ב"זכות השיבה" אפילו לא באופן סמלי. הפלסטינים אשמים במצבם לא פחות מהישראלים. הם צריכים להבין שהם משלמים את המחיר על כך שדחו את "תכנית החלוקה" של האו"ם (החלטה 181) ובסיוע מדינות ערב תקפו את הישוב היהודי בארץ במטרה להשמידו. הם צריכים לדעת שהם הביאו על עצמם את ה"נכבה" וכי אין פרס לאלימות וטרור. עכשיו הם רוצים שישראל תכבד את החלטה 194 של האו"ם לאחר שהם דחו את החלטת האו"ם 181, היכן השיוויוניות? על הפלסטינים ללמוד את הלקח ההיסטורי ממה שאירע להם ולישראל אסור לוותר. מלבד הסכנה הדמוגרפית לישראל הטמונה במימוש "זכות השיבה " נדרשת ישראל להעביר מסר ברור וחד משמעי לשכנותיה בכל הקשור לביטחונה וביטחון אזרחיה, אם תוותר ישראל או תתפשר יראו בכך הפלסטינים והעולם הערבי חולשה גדולה ולגיטימציה לשוב ולנסות בעתיד להשמיד את ישראל, הם חייבים לדעת שעל כל כוונה כזו משלמים מחיר כבד.

Tamarah צילום באדיבות

יום רביעי, 5 בדצמבר 2007

חריקות ראשונות אחרי אנאפוליס

בימים האחרונים ניתן היה להבחין במשב רוח קל של תקווה ברחוב הפלסטיני. ועידת אנאפוליס נתפסת עדיין ברחוב הפלסטיני כ"הצגה" לאמצעי התקשורת, אך כמה התפתחויות אזוריות ובינלאומיות זרעו ניצים של אופטימיות כי המזרח התיכון ניצב בפני הזדמנות של בלימת ההסלמה ועלייה על מסלול של הידברות. סקר דעת קהל שפורסם אמש ברמאללה הראה תמיכה של יותר מ-50 אחוזים של תושבי הגדה והרצועה בהשתתפות הפלסטינית בועידת אנאפוליס לעומת כ-37 אחוזים שהתנגדו להשתתפות זו. הולדתה של האופטימיות נבעה מהסיבות הבאות:
א. השתתפותה של סוריה בועידת אנאפוליס והידיעות על "ועידות המשך" בפאריס ובמוסקבה.
ב. סימנים מעודדים למציאת מועמד של פשרה לתפקיד נשיא לבנון.
ג. השתתפותו של נשיא איראן אחמדינג'אד, לראשונה, בפסגת המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה במפרץ (משפ"ם).
ד. האפשרות כי ארצות הברית תשהה מתקפה צבאית על איראן בעקבות הערכת המודיעין האמריקני כי איראן הקפיאה את פרוייקט הנשק הגרעיני כבר ב-2003.
ה. ביקורו המתוכנן של הנשיא בוש במזרח התיכון בחודש הבא.
אולם משב הרוח הקל הזה של התקווה נמוג היום לאחר שאמצעי התקשורת הפלסטינים סיקרו בהרחבה את הודעת משרד השיכון הישראלי בדבר פרסום מכרז לבניית יותר מ-300 יחידות דיור בשכונת הר חומה בירושלים. הפלסטינים שוב חשים כי ישראל מוליכה אותם שולל ואיננה עומדת בהתחייבויות שנתנה בועידת אנאפוליס בדבר הפסקת הבניה בהתנחלויות. סאיב עריקאת, חבר צוות המשא ומתן הפלסטיני מיהר להצהיר כי מדובר ב"מוקש" שיפוצץ את המשא ומתן. אחמד קריע (אבו עלאא') ראש הצוות הפלסטיני לשיחות עם ישראל קרא לממשלת ישראל לבטל את המכרז לאלתר מכיוון שמדובר בהפרה של "הבנות אנאפוליס". האופוריה הראשונית לאחר ועידת אנאפוליס מתחילה להתפוגג ומתחילות החריקות הראשונות. מה ניתן להסיק מהאירוע הזה?
א. הפלסטינים מתייחסים לשכונות החדשות בירושלים כהתנחלויות לכל דבר. השכונות האלה הן מבחינתם חלק בלתי נפרד מהגדה המערבית. (לשכונת הר חומה הם קוראים ג'בל אבו ע'נים). הם מצפים שהקפאת הבניה בהתנחלויות שעליה הודיעה ישראל תחול גם על הבניה בשכונות החדשות בירושלים.
ב. ישראל מתייחסת למזרח ירושלים כחלק נפרד מהגדה המערבית וכחלק בלתי נפרד מישראל שעליו חל החוק הישראלי.
ג. שני הצדדים התחייבו, כזכור, למלא את השלב הראשון של תוכנית מפת הדרכים. על פי תוכנית זו ישראל מחויבת להפסיק את ההתנחלויות. מבחינת הפלסטינים ישראל הפרה את התחייבותה, מבחינת ישראל לא מדובר בשום הפרת התחייבות.
מה יקרה עכשיו? הפלסטינים לא מתכוונים לשבת בחיבוק ידיים. הם מתכוונים לפנות לארצות הברית שעל פי הבנות אנאפוליס הפכה ל"שופט" בין שני הצדדים. מי שיבדוק את תלונת הפלסטינים יהיה הגנרל ג'ים ג'ונס שאיננו ידוע כאוהד גדול, בלשון המעטה, של נושא ההתנחלויות. ישראל עלולה למצוא עצמה בבעיה קשה אם יפסוק הגנרל ג'ונס שהיא הפרה את התחייבותה. פסיקה כזו עלולה להוות תקדים מסוכן לגבי הבניה בשאר השכונות החדשות בירושלים.
הנה רק מעט ימים חלפו להם מוועידת אנאפוליס ולפני שהמשא ומתן מתחדש רשמית, כפי שאמור לקרות ב-12 בדצמבר, כבר עולה מעצמו נושא ירושלים והבניה בו על סדר היום. שני הצדדים לא יוכלו להתחמק מרגע האמת, ככל שינסו, והוא אכן יגיע. הפערים בעמדות שני הצדדים גדולים מאוד והם לא יוכלו לגשר עליהם. החריקות הראשונות כבר החלו והן יתגברו במשך הזמן. הפלסטינים לא יוכלו "לבלוע צפרדעים" מבחינתם ולהבליג לאורך זמן. ייתכן שיתאפקו עד למחצית החודש הבא כדי שלא לקלקל את ביקורו של הנשיא בוש במזרח התיכון אבל מה יהיה אחר כך? דומני שהתרחיש ברור וידוע לכל, הפיצוץ בשיחות הוא בלתי נמנע ובסופו של דבר הוא גם יגיע.

צילום באדיבות נריה הרואה

יום שלישי, 4 בדצמבר 2007

להגביר את הלחץ

שתי התפתחויות מפתיעות ביממה האחרונה מעלות את האפשרות של החלשת הקואליציה הבינלאומית נגד איראן המנסה למנוע ממנה את היכולת להצטייד בנשק גרעיני:
א. הערכת המודיעין הלאומית האמריקנית כי איראן הקפיאה את תוכנית הנשק הגרעיני שלה ב-2003 וכי היא תוכל להצטייד בנשק כזה רק ב-2013.
ב. השתתפותו הבלתי צפויה של נשיא איראן אחמדינג'אד בפסגת המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה של המפרץ(משפ"ם).

הערכת המודיעין האמריקנית שפורסמה אמש הכתה בתדהמה את הדרג המדיני בישראל. החשש הוא כי הערכת המודיעין הזו תעכב או אפילו תמנע את האפשרות של פעולה צבאית אמריקנית או ישראלית נגד איראן. בישראל חוששים כי הדו"ח הזה יוריד לטמיון את מאמציה הדיפלומטים של ישראל ואת מאמצי ההסברה שלה בעולם בנושא איראן. חשש נוסף של ישראל הוא כי הדו"ח ירפה את ידיה של ארה"ב והיא לא תהיה נחושה ליזום החרפת הסנקציות נגד איראן. צריך להתייחס ברצינות רבה לדו"ח האמריקני אך אסור לשכוח כי המודיעין האמריקני כבר טעה בעבר כשטען, ערב הפלישה לעיראק, כי בידי סדאם חוסיין נשק להשמדה המונית.
ההתפתחות המעניינת השנייה היא השתתפותו חסרת התקדים של נשיא איראן אחמדינג'אד בפסגת המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה של המפרץ. זו פעם ראשונה שנשיא איראני משתתף בפסגה כזו של המועצה מאז הוקמה ב-1981. פרשנים איראנים הסבירו את הצעד הזה כניסיון מוצלח של הנשיא האיראני לשבור את המצור הבינלאומי שיזמה ארצות הברית נגדו. גורמי מודיעין מערביים רואים במהלך הזה ניסיון לפורר את הקואליציה של המדינות הערביות הסוניות שגיבשה ארצות הברית נגד איראן בשיחות המסדרון בועידת אנאפוליס. הנשיא אחמדינג'אד אמור להעביר בפסגה שני מסרים למדינות המפרץ: איראן לא תוותר על תוכניתה להעשרת אורניום ומאידך גיסא היא לא תהווה מקור סכנה למדינות המפרץ. ספק אם מדינות המפרץ "יקנו" את ההסברים האיראנים. הן מארחות בשטחן בסיסים צבאיים אמריקנים וברור כי במקרה של מתקפה צבאית אמריקנית על איראן עלולה איראן לתקוף בתגובה את הבסיסים האמריקנים במדינות אלה ובנוסף גם מטרות אחרות כעונש על כך שהמדינות הערביות סייעו לארצות הברית. סעודיה כבר התחילה בהקמת כוח מיוחד שיגן על בארות הנפט שלה מפני חוליות טרור איראניות. אבל אי אפשר להתעלם מהצעד המחוכם של הנשיא האיראני והאופן שבו הוא מפגין וירטואוזיות דיפלומטית כדי להחליש את מאמצי ארצות הברית וישראל לגבש חזית בינלאומית נגדו. גם אם יצליח להחדיר ספקות או חששות לליבותיהם של השליטים הערביים במדינות המפרץ הרי שמבחינתו הדבר נחשב להישג חשוב.
מה צריכה לעשות ישראל?
א. אסור לה למתוח בפומבי ביקורת על הערכת המודיעין האמריקנית. ישראל צריכה להסביר לגורמי המודיעין האמריקניים בערוצים החשאיים כי המידע שבידיה וההערכות המומחים בישראל מצביעים על כך שהסכנה הגרעינית הצבאית האיראנית הופכת למוחשית כבר ב-2009.
ב. להבהיר לנשיא בוש, בערוצים השקטים, כי ישראל לא תוכל להשלים עם פצצה גרעינית איראנית ובמקרה הצורך היא לא תהסס לפעול לבדה כדי לנטרל את האיום הזה.
ג. להמשיך במאמצים הדיפלומטים הישראלים, כאילו לא אירע דבר, כדי להחריף את הסנקציות על איראן.
ישראל חייבת להיות נחושה בנושא האיראני שכן לראשונה מאז הקמתה מהווה איראן איום קיומי על מדינת ישראל. ישראל חייבת גם לעשות הערכה מחדש של כל החומר המודיעיני שבידיה כדי לוודא שלא טעתה בהערכותיה. הרבה תלוי בפעילות הישראלית בכל הקשור למניעת התרופפות הקואליציה הבינלאומית נגד איראן. לכן החשוב מכל הוא להגביר את הלחץ, לנקוט בפעילות הסברתית חובקת עולם שכותרתה היא "אין מנוס מהמשך הטלת העיצומים על איראן". לקהילה הבינלאומית יש "ניסיון טוב" עם נושא העיצומים אשר הוכיחו את עצמם בדרום אפריקה בלוב ובצפון קוריאה. הקהילה הבינלאומית תעדיף אותם על פני מתקפה צבאית ולכן יש לעודד אותה להמשיך בהם נגד איראן. במקביל ישראל צריכה להיערך לאפשרות כי ייתכן שבסופו של דבר תאלץ לפעול לבדה כדי להסיר את האיום האיראני מעל אזרחיה. תמיד עדיף לסמוך על עצמנו. כבר הוכחנו זאת ב-1981 כשתקפנו בהצלחה את הכור הגרעיני בעיראק. כדאי להתכונן לגרוע ביותר גם אם בסופו של דבר הוא לא יגיע.

Daniella Zalcman צילום באדיבות

יום שני, 3 בדצמבר 2007

מדינות המפרץ וסעודיה נערכות להתקפה אמריקנית על איראן

דיווחי גורמי המודיעין במערב לגבי ההערכות של מדינות המפרץ לאפשרות של עימות צבאי של ארה"ב עם איראן כפי שפורסמו בפינת "סודי ביותר" באתר הזה הם רק חלק מההערכות המפרצית נוכח האיומים האיראניים.
סימנים מצטברים בחודשים האחרונים מעידים על כך שבסעודיה הולך וגובר החשש מכוחה הגובר של איראן. בנוסף להתחזקות השפעתה האיזורית של איראן היא מתקדמת בצעדים מהירים להשגת נשק גרעיני והדבר מדאיג מאוד את הסעודים. על הרקע הזו החלו בכירים סעודים במדיניות פומבית של הצהרות שעיקריה הם:
א. אזהרה גוברת מעימות צבאי בין ארה"ב לאיראן והשלכותיו ההרסניות על ביטחון המפרץ והעולם.
ב. החרפה בהתבטאויות הסעודיות נגד איראן.
ג. שבירת העמימות הפומבית שאימצה סעודיה כלפי מטרת תוכנית הגרעין האיראנית, ההתיחסויות הסעודיות האחרונות לנושא כוללות האשמה כמעט ישירה של איראן בחתירה לנשק גרעיני.
ד. קידום הצעת פשרה לפיתרון משבר הגרעין, שר החוץ הסעודי גילה לאחרונה כי מדינות המשפ"ם (מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ) הציעו לאיראן לקבל אורניום מעושר לצרכים אזרחיים מתאגיד גרעיני של מדינות המפרץ שיוקם במדינה נייטרלית כמו שוויץ. ההצעה נועדה לספק את צרכי איראן לאנרגיה אזרחית ואת דרישות הקהילה הבינלאומית. איראן דחתה את ההצעה.
ה. איתותים בדבר מוכנות מדינות המפרץ לכל תרחיש שיאיים על ביטחונן.

סעודיה שנשענה עד היום על כוחה של בת בריתה ארה"ב, תמשיך ככל הנראה, לעשות זאת גם בעתיד אולם עם זאת היא מנסה לגבש מענה הולם לאיום האיראני באמצעות שורה של מהלכים מדיניים, צבאיים ואסטרטגים. לדוגמא במישור המדיני היא מנסה לגבש את מדינות המפרץ למחנה מאוחד נגד איראן במסגרת הפעילות שלה כראש המשפ"ם. במישור הצבאי התחילה סעודיה בתהליך התחמשות מואץ של צבאה והיא משדרגת את יכולות חיל האוויר שלה וההגנה האווירית. סעודיה חוששת מפשיטות של חוליות טרור איראניות של מתקני הנפט שלה והיא התחילה גם בהקמת כוח ביטחוני מיוחד המונה כ-5000 חיילים להגנה על מתקני הנפט והוא אמור לגדול ל-35000 איש. צעדים נוספים שנוקטת סעודיה במישור הצבאי הם ניסיון להפיח חיים בכוח הצבאי המשותף של המשפ"ם המכונה "דרע אל-ג'זירה" וכן הקמת גדר ביטחונית לאורך גבולה עם עיראק. במישור האסטרטגי מנהלת סעודיה דיאלוג ביטחוני מתמשך עם ארה"ב בנושא ביטחון המפרץ.
ככל הנראה, נוכח הצעדים האלה, גוברת ההכרה בקרב צמרת הממלכה הסעודית כי משבר הגרעין האיראני מתקרב לקראת הכרעה. ההכרעה יכולה לבוא בשני תרחישים:
א. איראן תצליח להתגבר על הסנקציות הכלכליות והאיומים הבינלאומיים ותציב את העולם בפני עובדה כי בידיה נשק גרעיני.
ב. ארה"ב ואולי אף ישראל, ינחיתו מכת מנע צבאית על איראן. מבחינת הסעודים שני התרחישים האלה הם מסוכנים ויש להם השלכות שליליות חמורות ביותר על יציבותה, כלכלתה ומעמדה האזורי של הממלכה.

המדיניות הסעודית לבלימת כוחה של איראן לוקחת בחשבון גם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. השנתיים הקרובות הן להערכת סעודיה, קריטיות ביותר, לבלימתה של איראן. סעודיה מייחסת חשיבות גדולה לטרוף את קלפיה האזוריים של איראן והיא מנסה לתרום להשגת פיתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני ולנסות להביא לפיוס בין ארגון הפת"ח לתנועת החמאס. סעודיה גם תתרום מאמצים להביא ל"פיוס לאומי" בעיראק שיוביל לשילוב ממשי של העדה הסונית בזרועות ומוסדות השלטון המרכזי ואף תפעל לחזק את מחנה ה"סדר החדש" בלבנון מול סוריה והחזבאללה.
למעשה סעודיה חלשה מאוד מול שתי המדינות המרכיבות את "ציר הרשע" דהיינו איראן וסוריה. אין לה שום מנופי לחץ על שתי המדינות האלה.
מה צופן בחובו העתיד עבור הסעודים? לא הרבה. סעודיה תמשיך ככל הנראה להישען על בת בריתה המסורתית שהיא ארה"ב ולשמר את הברית האסטרטגית בין שתי המדינות. אולם לא מן הנמנע שסעודיה תנסה להתקרב לאיראן ולסוריה אם כוחן יישמר בזירה האזורית. אחד הסימנים לכך הוא העובדה כי סעודיה איננה פעילה בקידום הטלת סנקציות על איראן ולו באופן עקיף. לכאורה יכולה הייתה סעודיה לפעול בכיוון זה ולהשפיע על מדינות כמו סין, איטליה וגרמניה שעימן יש לה קשרי מסחר הדוקים.ייתכן שהסעודים מעריכים שהמערב הוא חלש מידי במאמציו לבלום את איראן והם מעדיפים ולהמתין כיצד ייפול דבר לפני שהם נוקטים עמדה ברורה. המדיניות הפסיבית הזו אופיינית לסעודיה והיא תמשיך להעדיף את האופציה ש"מישהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת".

יום ראשון, 2 בדצמבר 2007

"הקם להורגך השכם להורגו"

מידי חדשות לבקרים אנו שומעים הצהרות של בכירים בישראל המצדדים בכך שישראל תכיר בארגון החמאס. האחרון מבין הבכירים האלה, האלוף גיורא איילנד ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, שולל אמנם הכרה מדינית של ישראל בחמאס אך טוען במאמר שפירסם בעיתון "ידיעות אחרונות", כי "ישראל צריכה להגיע להסדרה של היחסים בינה לבין הישות הנקראת חמאס שתכלול הפסקה הדדית של פעולות האיבה, פיקוח בציר פילדלפי והחלפת אסירים". האלוף איילנד ידוע בחשיבתו המקורית וביכולת הניתוח האנליטית שלו אך דומני שבמקרה הזה הוא מגלה קצת נאיביות לגבי אופי הארגון שמולו אנו מתמודדים. גם המונח שבו הוא משתמש "הפסקה הדדית של פעולות האיבה" צורם במקצת. ישראל איננה עוסקת "בפעולות איבה" כנגד החמאס אלא בהגנה עצמית, היא ממלאה את חובתה להגן על אזרחיה ולשמור על ביטחונם. ארגון החמאס עוסק באופן שוטף בדיסאינפורמציה ובתרגילים שונים של יחסי ציבור ולוחמה פסיכולוגית כדי להסתיר את המטרות האסטרטגיות האמיתיות שלו. כך למשל נשלח אחמד יוסף יועצו המדיני של איסמעיל הניה, לקראת ועידת אנאפוליס, כדי להודיע, באמצעי התקשורת, כי החמאס מתנער מאמנת החמאס שנכתבה ב-1988 והקוראת להשמדת ישראל. יוסף טען כי האמנה של ארגונו "היא חלק מן העבר" וכי העולם צריך לשפוט את תנועת החמאס על פי תוכניתה המדינית ולא על פי דברים שנכתבו בעבר. האומנם כך?
מסתבר כי ארגון החמאס איננו יכול להתאפק ומידי פעם הוא חושף את פרצופו האמיתי. לפני כמה ימים ציין האו"ם מלאת 60 שנה להחלטה 181 העוסקת ב"תכנית החלוקה" של פלסטין לשתי מדינות. אותה תכנית מפורסמת שהפלסטינים דחו בעבר ואש"ף הסכים לקבלה רק בכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר ב1988. ארגון החמאס הזדרז לפרסם גילוי דעת באמצעי התקשורת שבו הוא קרא לאו"ם לבטל את החלטה 181 והטיל עליו את האחריות לסבל הפלסטינים. אולם מי שקורא בעיון את הודעת החמאס מגלה בה גם כמה אלמנטים נוספים:
א. הדגשה כי "פלסטין היא אדמה ערבית אסלאמית מאז ומעולם, מהנהר ועד הים, כולל ירושלים, מסגד אלאקצא, הכנסיות, המסגדים, ההרים והבקעות וליהודים אין בה שום נוכחות לכן היא איננה ניתנת לחלוקה".
ב. עמידה על כך כי "החמאס לא יוותר אפילו על גרגר אחד מאדמת פלסטין ולא יכיר בהחלטות הבינלאומיות המקפחות אשר פוגעות בעקרונות הפלסטינים ובראשן זכות השיבה של הפליטים לבתיהם והקמת מדינה פלסטינית בעלות ריבונות מלאה שבירתה ירושלים".
הנה שוב מתברר כי ארגון החמאס לא שינה כהוא זה את עמדותיו והוא חוזר בהודעתו הרשמית על אותם העקרונות המופיעים באמנת החמאס והקוראים למעשה להשמדתה של מדינת ישראל. לכן אנו צריכים לזכור היטב במי מדובר כשאנו שומעים את השם "חמאס".
ישראל צריכה לעשות הכול כדי לחסל את הארגון הזה ובראש ובראשונה את כוחו הצבאי ולא לחפש מתכון "להסדרת היחסים עימו" כמו שמציע האלוף גיורא איילנד. מה שדרוש הוא פעולה צבאית נרחבת ברצועת עזה כדי לפרק את תשתיות הטרור ולהשתלט מחדש על ציר "פילדלפי". ייתכן שמדובר בפעולות סיזיפיות אולם זו היא הדרך היחידה להחליש את החמאס ולעקר את כוחו. אם לא נעשה זאת ייגבר כוחו של החמאס, כבר עכשיו אנו עדים לנסיונותיו להשתלט גם על ערי הגדה. אין שום סיכוי למתן את עמדותיו הקיצוניות של הארגון הזה ולהגיע עימו להבנות, מטרתו הייתה ועודנה להשמיד את ישראל. ההתעצמות הצבאית שלו גוברת וכל תכליתו היא להגיע ליכולת צבאית שתסכן את חיי ישראל על פי עיקרון הג'האד (מלחמת קודש). לכן במקרה הזה מדיניות ישראל צריכה להיות מדיניות על פי הכלל "הקם להורגך השכם והורגו".

צילום באדיבות דובר צה"ל

:למאמרים נוספים

בלון הניסוי של החמאס ההצהרות הקיצוניות של מנהיגי החמאס בקשר ל"ועידת אנאפוליס" הפכו בשבועות האחרונים לענין שבשגרה. ח'אלד משעל, מנהיג הארגון כבר הודיע שארגונו נערך לקראת האינתיפאדה הבאה וכי תנועת החמאס מארגנת שתי ועידות עממיות בדמשק וברצועת עזה שיהוו משקל נגד ל"ועידת אנאפוליס" למאמר המלא

יום שבת, 1 בדצמבר 2007

הדמוקרטיה הפלסטינית

הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש הדגיש בנאומו בועידת אנאפוליס את חשיבות הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית וברת קיימא כמתכון מוצלח לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני. באותו היום שבו נשא הנשיא בוש את נאומו, הפגינו מאות אזרחים פלסטינים ברמאללה ובחברון נגד ועידת אנאפוליס בתהלוכות שאורגנו על ידי "מפלגת השחרור" ותנועת החמאס. אנשי הביטחון הפלסטיני של הנשיא מחמוד עבאס פיזרו את ההפגנות באכזריות רבה תוך שימוש באש חייה ובאלות. במהלך הפיזור נורה למוות אחד המפגינים, השאם בראד'עי תושב חברון, עשרות מפגינים אחרים נפצעו ובהם וא'איל א-שיוחי כתב רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה. אנשי הביטחון הפלסטינים עצרו גם יותר ממאה מהמפגינים. בהחלט "דמוקרטיה לשמה". האם אני נשמע קצת ציני? בהחלט כן. כיוון שבאותו היום הפגינו בירושלים יותר מעשרת אלפים מפגינים מהימין נגד ועידת אנאפוליס. נכון שמרכז ירושלים היה פקוק במשך כמה שעות, בגלל ההפגנה, אך שום מפגין לא נהרג או נפצע ומשטרת ירושלים שמרה בצורה מכובדת על הסדר הציבורי. כלומר יש לפלסטינים עוד הרבה ללמוד בכל הקשור לדמוקרטיה, שמירה על חופש הביטוי ועל חופש העיתונות.
אינני היחיד שמותח ביקורת על התנהגותם של אנשי הביטחון של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. גם ארגון הפת"ח שהוא עומד בראשו מתח עליהם ביקורת חריפה. בסופו של דבר נאלצה הרשות הפלסטינית להיכנע ללחץ הציבורי והזעם שהתפרץ בשטחי הגדה המערבית לאחר שהתמונות הקשות של דיכוי המפגינים שודרו בערוצי הטלוויזיה השונים. הנשיא עבאס, שר הפנים ושר ההסברה פרסמו גינוי לאירועים, והורו לשחרר את כל העצורים ולפתוח בחקירה רשמית.
אחת השאלות החשובות שאין לה תשובה היא מדוע הפקיר הנשיא מחמוד עבאס את השטח לתנועת החמאס ונסע לועידת אנאפוליס מבלי לארגן עצרות תמיכה במשלחת הפלסטינית לשיחות? מדוע תנועת הפת"ח בגדה לא נרתמה למשימה? בפועל נוצר בשטח וואקום שאותו ניצלה תנועת החמאס והתוצאה ידועה.
אוזלת היד של הנשיא מחמוד עבאס והתנהגותם של אנשי הביטחון שלו כלפי המפגינים והעיתונאים הפלסטינים העניקה מתנה יקרה מפז לתנועת החמאס. כזכור איבדה תנועת החמאס הרבה מהתמיכה הציבורית בה בעקבות התנהגותם של אנשי ה"כוח המבצעי" בעזה אש ירו והרגו כמה מפגינים מתנועת הפת"ח באירועים לציון יום השנה השלישי למותו של יאסר ערפאת. עכשיו שואלים תושבי השטחים מה ההבדל בין אנשי הביטחון של עבאס לבין אנשי הביטחון של החמאס? התשובה ידועה, אין שום הבדל. מדובר באותה תפיסה מעוותת של חוסר הבנת הדמוקרטיה והזכות לחופש הביטוי וחופש העיתונות. אחד מעקרונות הדמוקרטיה הוא שהרוב מכבד את דעת המיעוט ואילו המיעוט מכבד את החלטת הרוב. המצב ששורר היום בשטחים הפלסטינים בגדה וברצועה הוא של כאוס מוחלט ורמיסת כל עקרונות הדמוקרטיה. אי אפשר להאשים רק את שלטון החמאס בעזה בהפרות זכויות האדם גם שלטונה של הרשות הפלסטינית בערי הגדה מאופיין במדיניות דיקטטורית וחוסר סובלנות כלפי ארגוני האופוזיציה השונים. לכן נאומו של הנשיא ג'ורג' בוש על מדינה פלסטינית דמוקרטית נשמע לי קצת נאיבי. האמריקנים לחצו בזמנו על ראש הממשלה שרון לאפשר לתנועת החמאס להשתתף בבחירות לפרלמנט בשטחים, במסגרת המדיניות שלהם ללמד את מדינות ערב את תהליך הדמוקרטיזציה, התוצאה הייתה שארגון החמאס זכה בינואר 2006 בבחירות ולאחר כמה חודשים תפס בכוח את השלטון ברצועת עזה באמצעות הפיכה צבאית מלווה במעשי אכזריות.
ייתכן שחזונו של הנשיא בוש לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני באמצעות הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל הוא אכן מעשי, למרות שגם על כך חלוקות הדיעות, אבל סבורני שניתן למצוא הסכמה רבה להנחה שההנהגה הפלסטינית (של החמאס ושל הרשות הפלסטינית) עדיין רחוקה מאוד מאוד מהבנת המשמעות המלאה של הדמוקרטיה ויישומה בשטח. מה שמנחה את ההנהגה הזו הוא עיקרון ה"שמירה על הכסא בכל דרך" והפעלת אמצעים דיקטטורים במקרה הצורך, כדי לשמור על העיקרון הזה. התושבים הפלסטינים אינם רוצים הנהגה כזו, למרות הביקורת הקשה שלהם על ישראל הם יודעים היטב את משמעות הדמוקרטיה הישראלית והם בהחלט מקנאים בנו מהבחינה הזו. הדרך להקמת מדינה פלסטינית עצמאית היא ארוכה, אבל הדרך להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ודמוקרטית היא ארוכה עוד יותר. כדאי שנשיא בוש יידע זאת.

בהשתתפות הנשיא בוש, רה"מ, אולמרט והנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס לצפיה לחץ כאן
באדיבות הבית הלבן.

יום חמישי, 29 בנובמבר 2007

?של מי המים האלה

אחד הנושאים החשובים של הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים הוא נושא המים. רבים מאיתנו נוטים לשכוח זאת וסבורים כי נושאי "הליבה " הם רק נושאי ירושלים, הפליטים ההתנחלויות והגבולות. לא כך הוא הדבר. הפלסטינים מייחסים חשיבות רבה ביותר לנושא המים והם מתכוונים להעלות אותו באינטנסיביות רבה בשיחות על הסדר הקבע שייפתחו רשמית ב-12 בדצמבר. אחד מבכירי הרשות הפלסטינית אמר לי: "נושא המים הוא נושא חיוני לחיינו ולא נוכל להגיע להסכם שלום עם ישראל לפני שנפתור את הבעיה הזו".
נושא זכויות המים של הפלסטינים נדון כבר בהסכם אוסלו. הוקמה גם ועדת מים משותפת (JWC) בראשות נציב המים הישראלי וראש רשות המים הפלסטינית שאליה הוגשו יותר מ-300 הצעות לפרויקטים שונים שיסיעו בפתרון מצוקת המים אולם הפלסטינים עדיין חשים מקופחים. ברשות הפלסטינית טוענים כי באופן מעשי הם לא קיבלו שום תוספת מים מאז הסכם אוסלו ועד היום. לדבריהם מצוקת המים בערים הפלסטיניות ובכפרים בגדה המערבית היא קשה ביותר. אכן מאז הסכם אוסלו קיבלנו ארבעה מליון קוב מים נוספים כתוצאה מבארות שחפרנו באישור ישראל, מציינים הפלסטינים, אבל זה לא מספיק כיוון שהצריכה גברה בשל הריבוי הטבעי של האוכלוסיה. לקראת חידוש המשא ומתן על הסדר הקבע כדאי להציץ ברשימת התביעות של הפלסטינים מישראל בנושא המים:
א. זכות לניהול שווה ומשותף של ים המלח.
ב. קבלת מכסה קבועה של מים מידי שנה ממי נהר הירדן.
ג. קבלת מכסה קבועה של מים מהמאגרים התת-קרקעיים (מי תהום) ביהודה ושומרון והשתתפות מלאה בניהול מאגרים אלה.
ד. קבלת פיצוי על המחסור במים משנת 1967 ועד היום על הנזקים החומריים והנפשיים שנגרמו להם.
מעניין. הלא כן?
בהחלט. זו גם הסיבה שבחרתי לכתוב על הנושא הזה. ככל שמעמיקים לתוך נושאי "הליבה" של הסדר הקבע כך הולך וגובר התסכול הרב ממורכבותו של הסכסוך. לפתע נדמה שאין שום גבול לדרישות הפלסטיניות. גם נושא המים שהוא נושא מאוד רגיש עבור ישראל הסובלת ממצוקה נוראית בתחום זה הופך לנושא משותף עם הפלסטינים. לטענתם אנו אמורים להתחלק עימם באופן שווה במקורות המים של מדינת ישראל. שום מדינה איננה יכולה להרשות לעצמה שמקורות המים שלה ישלטו, אפילו בצורה חלקית, על ידי מדינה אחרת. ישראל הבהירה זאת היטב בעבר לסוריה. ירדן ולבנון ואף הייתה מעורבת בעימותים צבאיים עימן על רקע מחלוקות בנושא המים וניסיונות של סוריה להטות את מי נהר הירמוך. ישראל איננה יכולה להסכים לדרישות הפלסטיניות. היא חייבת לשלוט באופן בלעדי במקורות המים ולהקצות מהם מכסות מים קבועות לפלסטינים. כל ויתור ישראלי בנושא זה יהיה בבחינת "בכייה לדורות".
להערכתי ככל שניכנס לתוך המשא ומתן כך ייגברו הדרישות הפלסטיניות. לדוגמא, A היום מדברים הפלסטינים על זכויות במזרח ירושלים אך במשא ומתן הם יעלו דרישות גם לגבי מערב ירושלים ויטענו כי השכונות בקעה, טלבייה, עין כרם, מוסררה, שיח' באדר (איזור הכנסת) ודיר יאסין (גבעת שאול) שייכות גם כן להם. ישראל צריכה כבר עכשיו לגבש את ה"קוים האדומים" שלה ולהגדיר את האינטרסים הלאומיים שלה לפני כל משא ומתן. כיום אנו מבולבלים ואיננו יודעים מה אנו רוצים מעצמנו. הפלסטינים ינסו לנצל זאת כדי להציג דרישות בלתי הגיוניות במשא ומתן על הסדר הקבע. נושא המים הוא דוגמה טובה לכך. לכן הבה נתעורר ונגדיר לעצמנו את צרכינו החיוניים לקיומה של מדינת ישראל, עדיין לא מאוחר.

יום רביעי, 28 בנובמבר 2007

מאנאפוליס לטהרן

נציגי הפלסטינים ומדינות ערב הגיעו ל"ועידת אנאפוליס" מלאי ספקות. מאז "ועידת מדריד" בתחילת שנות ה-90 הם טוענים שראו "ריבוי ועידות ותוצאות מעטות". ארצות הברית המודעת לחולשתם הפוליטית של ראש הממשלה אולמרט והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הנמיכה את הציפיות והחליטה להסתפק בהשקה של שלושה תהליכים עיקריים כתוצאה מהועידה באנאפוליס:
א. פתיחת משא ומתן פלסטיני - ישראלי על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל.
ב. ביצוע השלב הראשון של מפת הדרכים על ידי שני הצדדים.
ג. תחילת תהליך בניית המוסדות הכלכליים והפוליטיים הפלסטינים בתמיכה של הקהילה הבינלאומית (ההשקה של שלב זה תהייה בועידת פאריס ב-17 בדצמבר).
אולם בנוסף להשקה של התהליכים האלה בערוץ הפלסטיני - ישראלי השיקה ארצות הברית שלושה תהליכים נוספים החשובים עבורה בניהול מדיניותה במזרח התיכון:
א. התנעה בעקיפין של המשא ומתן העתידי בין ישראל לסוריה.
ב. הכשרת נורמליזציה בין ישראל למדיניות ערביות נוספות שעימן אין לה קשרים דיפלומטים.
ג. הכשרת הקרקע וגיבוש גוש המדינות הערביות המתונות לקראת התקפה צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין האיראניים לקראת הסרת האיום האיראני מעל ישראל ומעל מדינות המפרץ.
ברצוני להתמקד בנושא הקשר בין "ועידת אנאפוליס" למתקפה הצבאית האמריקנית האפשרית על איראן, קשר שהפך בימים האחרונים לשיחת היום ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב הערבי בכמה מדינות במזרח התיכון.
ח'אלד משעל, מנהיג החמאס, היה הראשון שטען כבר לפני כמה חודשים שמטרתה העיקרית של הועידה באנאפוליס הוא להכשיר את הקרקע לקראת מתקפה אמריקנית על איראן. ההנחה הזו הלכה והתפשטה בקרב הפלסטינים ובקרב כמה ממדינות ערב ככל שהתקרב מועד כינוס הועידה. הנחת העבודה של החמאס, הנתמכת כמובן על ידי איראן, היא שארצות הברית החליטה לשנות את מדיניותה במזרח התיכון. לא עוד מדיניות צבאית כוחנית כמו המדיניות שהיא מפעילה בעיראק, אלא גם מדיניות הידברות עם העולם הערבי.
הדרך הטובה ביותר להידבר עם הערבים, על-פי הנחה זו, היא באמצעות שבירת הקיפאון בערוץ הישראלי – פלסטיני. הידברות כזו תקל על ארצות הברית לתקוף את איראן.
האם הנחה זו נכונה?
ובכן. אי אפשר לשלול אותה על הסף. ראש הממשלה אהוד אולמרט מקפיד בימים האחרונים להמתיק סוד ולהבטיח כי ארצות הברית מטפלת בהסרת האיום האיראני וכי "הנשיא בוש עושה ויעשה הרבה בנושא האיראני". האם אולמרט רומז לאפשרות התקפה צבאית אמריקנית על איראן?
קשה מאוד שלא לראות את הקשר בין הנושא הפלסטיני לנושא האיראני. לנשיא האמריקני ג'ורג' בוש יהיה נוח יותר לפעול נגד איראן אם יוכיח במעשים, לפלסטינים ולמדינות ערב, שהוא פועל במרץ להשגת הסדר קבע שיביא להקמת מדינה פלסטינית. בכך הוא ינטרל הרבה ביקורת ערבית על ארצות הברית אם יחליט לתקוף את איראן. גם המדינות הערביות המשתתפות בועידה באנאפוליס, מלבד סוריה, לא יזילו דמעה אם ינוטרל כוחה של איראן בפעולה צבאית אמריקנית. איראן מאיימת גם עליהן. לכן בהחלט אפשר לראות ב"ועידת אנאפוליס" תחילת מהלך אמריקני לגיבוש המדינות הערביות הסוניות המתונות נגד איראן הקיצונית השיעית.
ויש כמובן את הקשר של מתקפה צבאית אמריקנית אפשרית על איראן למצב הפוליטי בישראל. ראש הממשלה אהוד אולמרט יוכל לשכנע את הציבור בישראל כי הוא נאלץ להגיש וויתורים לפלסטינים בתמורה לכך שארצות הברית תסיר את הסכנה האיראנית הגרעינית על קיומה של מדינת ישראל.
הנה כי כן, הנחת העבודה הזו בהחלט יכולה להסביר גם את פשר הגעתן של מדינות ערביות רבות ובראשן סעודיה אל הועידה באנאפוליס. הן כמובן יכחישו כל קשר בין הגעתן לועידה לבין מתקפה צבאית אמריקנית בעתיד על איראן אבל זו היא התחושה בקרב רבים ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב הערבי. כנראה שנצטרך להמתין ולראות האם אכן יורה הנשיא בוש בחודשים הקרובים על מתקפה צבאית על איראן. אולם האפשרות שח'אלד משעל צדק היא סבירה בהחלט.


למאמרים נוספים: אנאפוליס


כתבת וידאו בנושא ועידת אנאפוליס, בהשתתפות יוני בן-מנחם








ועידת פאריס העיר פאריס - "עיר האורות" מהווה כנראה נקודת ציון חשובה בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכל הקשור להיבטיו הכלכליים. ב-1994, מייד לאחר הסכם אוסלו, הושג בפאריס סיכום של הנספח הכלכלי להסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים המכונה "הסכם פאריס" למאמר המלא

יום שלישי, 27 בנובמבר 2007

המלך עבדאללה מהדק את שליטתו בממלכת ירדן

המלך עבדאללה מעמיק את אחיזתו בשלטון ולאחר שהצליח לרסק את כוחה הפוליטי של מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" מהווה את הזרוע הפוליטית של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית הוא מקים ממשלה חדשה בירדן.
בראש הממשלה החדשה עומד נאדר אלד'הבי, מנהלן מוכשר ובעל רקורד מוצלח בתחום הכלכלי וגם אחיו של ראש המודיעין הכללי הירדני רב ההשפעה. הממשלה מונה 28 שרים, כולל ראש הממשלה. 8 שרים מהממשלה היוצאת שמרו על תפקידם. 13 שרים הינם שרים חדשים והשאר שימשו בעבר בתפקידי שרים בממשלות הקודמות. לראשונה בתולדות ירדן מונה הממשלה 4 שרות ומשרת סגן ראש הממשלה בוטלה.
המינוי הבולט ביותר הינו של שר החוץ החדש צלאח אלדין אלבשיר הנעדר כל רקע וניסיון דיפלומטי במקומו של שר החוץ הוותיק והמנוסה עבד אללה אלח'טיב. יחסו של שר החוץ החדש לישראל איננו ברור. בתפקידיו המינסטריאלים הקודמים כשר המשפטים ושר התעסוקה והמסחר, לא גילה יחס שלילי או חיובי באופן מיוחד כלפי ישראל. הוא מזוהה עם זרם הליברלים החדשים בירדן, בוגר הסקטור הפרטי ונמנה על קבוצת הצעירים שהמלך עבדאללה החל להחדיר למערכת השלטונית הבכירה בממלכה. "טבילת האש" הראשונה שלו תהיה בועידת אנאפוליס. בפועל הוכפף גם משרד החוץ ללשכה המלכותית.
הרכב הממשלה מהווה גילוי נוסף לעוצמתו והשפעתו הגדלה של ראש הלשכה המלכותית הדומיננטי באסם עוצ'אללה. הכפפת משרד החוץ ללשכה המלכותית יכולה לשמש הוכחה לכך כי שר החוץ החדש לא ישחק תפקיד משמעותי בעיצוב מדיניות החוץ הירדנית. עוצ'אללה ימשיך לנהל ביד רמה את מדיניות החוץ של הממלכה לצידו של המלך עבדאללה וראש המודיעין הכללי, ד'הבי.
הממשלה הנוכחית דומה, בסך הכל, במאפייניה הכללים לממשלות קודמות. דהיינו ממשלה טכנוקרטית השומרת על האיזונים הגיאוגרפיים (צפון, דרום ומרכז הממלכה) והעדתיים המוכרים. שיעור ייצוג השרים ממוצא פלסטיני רשם ירידה מסויימת (5 שרים בלבד) וייצוג דרום הממלכה זכה לייצוג לא מועט (7 שרים).
עם זאת לאחר שהצליח המלך עבדאללה להביס את הפלגה האסלאמית שהיוותה איום על שלטונו הוא פונה כעת לטפל במצב החברתי והכלכלי. ירדן נמצאת כעת בפני אתגר כלכלי וחברתי חשוב שכן בתחילת 2008 צפוי ביטול הסובסידיות לדלק ומוצריו וכן למספוא. הדבר צפוי להוביל לגל של התייקרויות מחירים ולהחמיר את המגמה שקיבלה תאוצה בשנים האחרונות של שחיקה מעמיקה ברמת החיים, בפרט של המגזר העבר-ירדני שהוא המשענת המסורתית של המשטר. בעבר הביא עליות מחירים של הלחם ומוצרי מזון אחרים להפגנות אלימות ומהומות שמאחוריהן עמדו גורמי האופוזיציה. המפלגה האסלאמית המובסת עלולה לנצל את המצב הכלכלי כדי לנסות ולהתסיס את הרחוב ועל ידי כך לנקום השלטון שאותו היא מאשימה בזיוף הבחירות האחרונות לפרלמנט. המלך עבדאללה נערך למצב החדש שעלול להיווצר ומקים ממשלה חדשה הנאמנה לו ושתסור למרותו ללא עוררין.


נחישות ירדנית מול הססנות פלסטינית השלטון הירדני הפיק היטב את הלקחים מניצחון ארגון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 וההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה לפני ארבעה חודשים. החשש כי בבחירות לפרלמנט בירדן תגביר מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" את כוחה הדיר שינה מעיניו של המלך עבדאללה למאמר המלא

ראיונות וידאו עם יוני בן-מנחם

Copyright

כל הזכויות שמורות ליוני בן-מנחם © Copyright 2007-2008 Yoni Ben-Menachem
WWW.ARABEXPERT.CO.IL
תנאי השימוש באתר